מקראי קודש

הלכות ארבעת המינים

הלכות ארבעת המינים ותפילות חג הסוכות

בתוספת תשובות מאת גדולי הדור

לשאלות שהתעוררו בזמננו

לאשכנזים ולספרדים

כולל יותר ממאה ציורים תלת־מימדיים

מהדורה שניה

ערך בס"ד:

משה הררי

ישיבת מרכז הרב

פיעה"ק ירושלים ת"ו

הדפסת אלול ה'תשע"ז

✡✡✡

בס"ד

יהי רצון מלפניך

שיכבשו רחמיך את כעסך,

ויגולו רחמיך על מידותיך,

ותתנהג עם בניך במידת הרחמים,

ותכנס להם לפנים משורת הדין.

(תפילת רבי ישמעאל בן אלישע. ברכות, ז, א)

"השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני"

(שיר השירים, ה, ח)

חולי שאני חולה אינו חולי מעיים ולא מיחוש של ראש... ממה אני חולה - מאהבה (אליך).

מה החולה מצפה לרווחה, כך ישראל מצפים לגאולה.

(ילקו"ש שה"ש פ"ה)

מבוא / חוֹמֶש שלנו לעד / לא נשכח ולא נסלח

(נכתב ע"י העורך בעת שהותו בחומש. הדברים נדפסו בספר מקראי קודש הל' ראש השנה, ועקב בקשת רבים הדפסנו זאת שוב גם בספר זה. ולמרות הזמן שחלף נראה שריח הדברים לא נָמַר.)

כאן בחומש - עולם אחר. ברור לי שכשאחזור לעיר, הביתה, ואפילו שזו ירושלים עיר קודשנו ותפארתנו, זו תהיה כעין נחיתה לכוכב אחר. פה מילת המפתח הינה: המאבק! נקודה.

אני פה כבר יותר מעשרה ימים רצופים. לאן שאתה פונה - ימינה או שמאלה - הכל (כמעט) נוער. עיר הנוער החדשה - חומש. אצל החילונים יש עיר הנוער - מרכז תענוגות בתל אביב - פאבים, דיסקוטקים ושאר שטויות. אצלנו עיר הנוער זו עיר המאבק. כשנכנסתי למטבח המרכזי לבדוק את רמת הכשרות של האוכל, נתן לי האחראי על המטבח (חב"דניק חייכן ונמרץ) הסבר על כל השאלות - ערלה, מוצרי חלב בלי חלב עכו"ם וכו'. כששאלתי על כשרות הבשר, התפלא האחראי ואמר לי: "למי יש פה בשר?". בקושי יש בשר לשבת. הרי גם שאר האוכל מגיע מתרומות ממוסדות צדקה וחסד (יצוין מוסד החסד "יד עזרא" מירושלים שעזר רבות למאבק במתן אוכל בכמויות גדולות). והרי בחומש נמצאים כאלף איש. שאלתי: מה עם שאר התפריטים? הרי הבחורים עובדים פה קשה והם צריכים לאכול, אחרת הם יעזבו. תמה עלי אחראי המטבח ואמר: "מה פירוש. הרי כולם יודעים פה שאנחנו במצב מלחמה. מי פה מחפש תענוגות?".

ואכן מצב המלחמה מורגש פה בכל סנטימטר. איפה היום כשאתה הולך ברחוב אתה שומע כל הזמן ריתוכים, הלמות פטישים לתקיעת הבזנ"טים, כשהצעירים אצים רצים כל אחד למשימותיו - בניית עוד סככה למאהל לצעירים החדשים שהגיעו הלילה (על כך בס"ד נדבר עוד בהמשך), הגדלת שטח חדר האוכל בעקבות תוספת האנשים, וכדו'. כמו כן השיפוצניקים עובדים ללא הפוגה, ואפילו בתשעה באב. בית נטוש בלי חלונות, ברזים וחשמל, הופך תוך זמן קצר לדירת מגורים מכובדת. והבנות - "עין לא ראתה אלקים זולתך". אח! בנות ישראל הכשרות והצנועות. גם הן - אותן נשים שאמרו חז"ל שבזכותן נגאלנו ממצרים, גם בדורנו כן הוא. איפה בדורנו אתה מוצא ברחוב בנות רבות גוררות על הכביש סלילי תיל לביצורים על הגגות. איפה רואים בנות הולכות עם מריצות מלאות חומרי בניה וכדומה. איפה היום רואים בנות המחזיקות מוטות שמושחלים עליהם צמיגים לחסימת כבישים. איפה רואים בנות שעומדות על פיגומים ועוזרות לביצורים על הגגות. אם כן - זה ממש מצב מלחמה.

החל מהבוקר בהשכמה יש פה מניינים עד אין סוף (ל"חסידים" מקבוצה מסוימת שנמצאים פה בעשרותיהם יש את הזכות בדר"כ לחתום את המניינים של שחרית). ב"איצקוביץ" לא היו מתביישים במספר מניינים כזה. וכל זה כמובן לאחר שרבים כבר טבלו במקוה הטהרה שהוקם ע"י בחורי ישיבת חומש (יישר כוחם על היוזמה). חוטפים ארוחת בוקר ופונים כל אחד לעיסוקו.

- מי לעבודת בניין, מי לעבודות במטבח, ומי להוסיף קדושה ע"י לימוד תורה בבית המדרש (יש פה שני בתי מדרש גדולים: אחד ישיבת חומש הותיקה, ואחד של ישיבת קרני שומרון שזכתה להקים פה שלוחה לתפארת. יישר כח לראשי ישיבת קרנ"ש על המפעל החשוב!!). כמובן שאין לשכוח את התלמוד תורה שהוקם לילדי השוהים פה. תלמוד תורה בבוקר לעשרות תשב"ר, מגיל שש ועד ארבע עשרה. וכן קייטנה לזאטוטים, ולבנות כיתות א'-ד'. בקיצור, הבל פיהם של תינוקות של בית רבן בוקע גם מפה לשמים.

כשאתה הולך פה ברחוב, כפי שאמרנו, הכל רק צעירים. תמיד שמחה על פניהם [כשכותב אני שורות אלה - בלילה שח"ו יהיה האחרון לישוב יהודי זה, מודיעים לנו - לכל לומדי בית המדרש - שעומדים לרתך את דלת הכניסה, ומי שלא רוצה לצאת דרך החלונות (שעדיין פתוחים) מתבקש לצאת מיד]. פה גם הפשוטים ביותר (כן, יש פה אפילו אחד עם קוקו) הם צדיקים. כולם עם ציציות ענק, עובדים במרץ למען המאבק - המאבק נגד חילול שם שמים. המאבק נגד הפקרת חיי יהודים (כידוע, חומש חולשת על שטח ענקי הכולל את בית שאן, החרמון, צפת, עפולה, חדרה, נתניה ושאר השרון, בניני עזריאלי בתל-אביב, והשומרון). המאבק נגד איסור מדאורייתא של "לא תחונם" (כפי שקראנו בתורה ממש בפרשת השבוע האחרונה. כנראה שבספרי התורה של קבוצה מסוימת מילים אלה מחוקות), ונגד עוד איסורי תורה ודרבנן אחרים.

לקראת תפילת מנחה ההמונית - תחת הסככה המרכזית הענקית, מתקבצים כולם כשעה לפני התפילה לסליחות המוניות. כן, אצלנו חודש אלול הוקדם בחודש. אשכנזים וספרדים, כולם יחד, אומרים סליחות מעומק הלב - כולם אומרים "אדון הסליחות" במנגינה ספרדית, ולאחר מכן "אזכרה אלקים ואהמיה" במנגינה אשכנזית. מין תערובת מנגינות של שעת חירום, כשאת י"ג מידות אומרים לקול תקיעת השופר.

לאחר מכן שיעור לציבור ותפילת ערבית המונית. לאחר התפילה, איך לא - ריקודים המוניים לקול צלילי התוף המפורסם של חומש. הבטן אמנם מקרקרת לפני ארוחת הערב, אך מי יכול להשאר אדיש מול הריקוד הסוחף של רבי נחמן - "על ידי ניגונים ומחיאת כף מתמתקים כל הדינים". וכן רוקדים במנגינה מיוחדת את "ופדויי ה' ישובון", "עוצו עצה ותופר" ועוד שירים משירים שונים (ואגב, היה בחומש גם אחד שהתענה בסתר יום יום לביטול הגזירה. ובתשעה באב התענה יומיים רצופים - תשיעי ועשירי לילה ויום. מין רבי צדוק שכזה. ראה גמרא גיטין דף נ"ו עמ' א').

ואז מגיעים ללילה. חומש במיוחד בלילה לא נחה ולא שוקטת. אלה עוסקים בלימוד התורה בבית המדרש (כשבחצות ליל אומרים תיקון חצות במנין בקול בוכים בעזרת נשים), ואחרים עסוקים בפעולות קדושות אחרות. פעולות מודיעין על תנועות הצבא וכדומה. אך גולת הכותרת - הברחת שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) לחומש המכותרת. כבר לפני כשבוע החל הסגר הצבאי על חומש. במוצאי תשעה באב מודיעים על כך ברמקולים. תשעה באב הפך לעשרה בטבת. המצור החל. כל השוהים בחומש מתכנסים לכינוס חירום ראשון. המסר חד משמעי: מעתה מי שיוצא לא נכנס. קרי: אין יציאות. הסגר הינו בשמים ובארץ. מזל"טים מסתובבים סחור סחור מעל ראשינו (לגלות גופים פולטי-חום המתרוצצים בגבעות מסביב, ולדווח על כך לסיירות ולשאר יחידות העילית הרבות הנמצאות באזור כדי שיבצעו מרדף אחר הפולשים ה"מסוכנים"). נוסף לכך גם כדור פורח מודיעיני, וכמה רכבים צבאיים ענקיים נושאים מכשירי מכ"ם. וגם פה בארץ, כמה סיירות ועוד כמה גדודי חי"ר. בקיצור, אלפי חיילים השומרים על חומש מחשש חדירת "מחבלים" יהודים עוינים (הלוואי שכך היו שומרים על כל התנחלות מחשש חדירת מחבלים ערבים). ככל שנוקפים הימים מחריף הסגר. לקראת יום החורבן מתרחב הסגר על חומש למרחק עשרות קילומטרים מהישוב. נעשה יותר ויותר קשה להיכנס לישוב. קבוצות רבות לא מצליחות להגיע (ביניהם רבים שגורשו מגוש קטיף, אך לא התייאשו ומיד ניסו להכנס לחומש). במוצ"ש האחרון שלפני הפינוי הגיעו לקדומים מאות רבות של צעירים כדי לתגבר אותנו בחומש, אך רבים נתפשים בדרך.מאידך רבים רבים מצליחים להיכנס. כל בוקר בתפילת שחרית עוברות השמועות כמה הצליחו הלילה להיכנס. אלה - הנווטים יוצאי הסיירות, מובילים את הקבוצות שעות רבות בלילה (כתוצאה מכך מתרבות השאלות ההלכתיות בבוקר עד מתי לברך ברכות ק"ש וכדומה. וצריך להקל לחבר'ה האלה). גם הירח המלא - לילות אמצע חודש אב - מקשה על ההסתננות. קבוצה מסוימת נאלצה ללכת יום וחצי בהרים עד שהגיעו לחומש. ערבים רשעים מתצפתים על הקבוצות וגם הם מדווחים לצבא. בקיצור - כולם נגדנו. כשמגיעה קבוצה שהצליחה להסתנן ולהתקרב לחומש, מיד מזנקים חבר'ה מתוך הישוב לחבור אליהם ולהראות להם היכן הפרצות בגדרות על מנת שיכנסו לישוב. קצת מזכיר את תקופת ההעפלה (אך אז זה היה נגד הבריטים).

אבל גם אנחנו לא שוקטים על השמרים. למשל, בלילה אחד בלבד פונצ'רו ששים (כן - ששים) צמיגים של כלי רכב צבאיים. שיפסיקו לרדוף אחרינו. ועוד פעולות שונות אשר אינן מותרות לפרסום. עד לפני כמה ימים עוד העברנו עוגות לחיילים (אחד מבני היה אחראי על פעולה זו), אך בימים האחרונים נותק כבר הקשר עם הצבא, לטוב ולרע.

בכל אופן, זרם הבאים לא פוסק. ככל שהצבא מתגבר כוחות כך מתרבים הנכנסים. "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". אנו ישנים בדירת 40 מ"ר כמה משפחות. נוסף לכך בחצר הבית ישנם כמה אוהלים גדולים למספר משפחות. ואצלנו המצב יחסית טוב, למרות שהצפיפות רבה. קצת קשה לישון כשבאותו מזרון ישנים איתך עוד ילדים, כשכל כמה זמן אתה מקבל חבטה מאחד מהם. אך מה לא עושים למען המאבק.

ועכשיו, פה, בלילה האחרון, כולם כבר יודעים לאן הם מצוותים - כל אחד למקלט שלו או לבית המבוצר שלו. עדיין בשעה שתיים בלילה נשמעים קולות הלמות פטישים של הביצורים. איננו יודעים כמה זמן תחזיק מעמד מערכת המגננה הזו, אך למדנו בבית המדרש שחייבים לעשות השתדלות, להראות לקדוש ברוך הוא שעם ישראל נאחז בציפורניו בכל שעל בארץ ישראל, ולא פחות חשוב - לנסות כמה שיותר למנוע חילול שם שמים קבל עם ועולם.

פה בבניין הסמוך אלינו, הבניין המכונה "בית העצים", עדיין מתבצרים. בניין ענק בן שתי קומות - המיועד לבנות בלבד (יצוין שבחומש היתה הפרדה מלאה בין בנים לבנות - מאהל בנים ומאהל בנות. כמו כן הפרדה בכל כינוסי החירום, בחדרי האוכל השונים וכדומה). רק הבנות הלוחמניות מיועדות לבניין/מבצר זה. כ"ח בנות. וגם כשאחת המורות שלהן באה להזהירן ששוטרי הימ"מ והיס"מ עלולים לשבור להן את האצבעות והידים, הן לא נרתעות וממשיכות להתבצר במרץ (אגב, צה"ל לא הצליח לפרוץ לבניין זה ולהוציא את הבנות, אלא רק כעבור שתים עשרה שעות של נסיונות נואשים). הביצים ושאר הדברים שעתידים לשמש כחומרי לחימה כבר הוכנסו לבניין. לכל המקלטים והבניינים המבוצרים כבר הוכנסו מיכלי מים ענקיים, מוצרי אוכל וחומרי לחימה קונבנציונאליים (כפי שהרבנים מרשים).פה אני עוצר בכתיבה. אומרים לנו שעוד זמן קצר עלולים שוטרי הימ"מ ח"ו להיכנס לישוב, המאבק העיקרי לפנינו. לה' הישועה.

(למחרת בעת הפינוי נעצרתי. כלא מעשיהו. מעצר בית. ואין להאריך).

כתבנו דברים אלה לא על מנת לספר סתם סיפורים. באנו להראות את כח הרצון, רוח הלחימה ומסירות הנפש של הציבור, בעיקר הנוער, הדבק בארץ ישראל מכוחה של תורה.

פעילות נמרצת זו למעשה היתה המשך לפעילות שנמשכה יותר משנה, מאז תחילת הדיבורים על ההתנתקות מחבלי ארץ הקודש [והתבטא הדבר בתפילות רבות, שהגדולה שבהן היתה פחות משבועיים לפני האסון, בתפילה גדולה בכותל המערבי, מול הר המוריה, תפילה בה הוצפה כל העיר העתיקה וסביבתה הרחוקה ביותר ממאה אלף איש (שזכיתי גם אני הקטן להשתתף בה ממש ברחבת הכותל המערבי). תפילה מרובת מתפללים כזו לא היתה יותר מאלף ותשע מאות שנה - מאז חורבן בית שני].

רוח לחימה זו לא תעזוב אותנו גם במאבקים הבאים. נמשיך לאהוב את ארצנו, נמשיך להיות קשורים גם לחבלי הארץ שמוחרבים וננטשים על ידי פוליטיקאים חסרי אחריות המנותקים מהקב"ה, מהתורה, מעם ישראל ומארץ ישראל.

לא נשכח ולא נסלח להם לעולם על מעשיהם הנפשעים.

לא נשכח ולא נסלח לכל השרים וחברי הכנסת שתמכו בפשע זה.

לא נשכח ולא נסלח לכל שופטי בית המשפט שיכלו למנוע ולא מנעו זאת, ועוד מענישים את הלוחמים נגד פשע זה.

לא נשכח ולא נסלח לכל אנשי התקשורת, שבלהיטות פושעת נלחמו עשרות שנים בשקרים ובכזבים נגד המתנחלים ושמחו לאידם ביום הפינוי.

לא נשכח ולא נסלח לכל החיילים והחיילות, השוטרים והשוטרות שביצעו פשע זה באופן זה או אחר.

ומאידך, אנו נתחזק בקשר אל הקב"ה, אל התורה, אל עם ישראל ואל ארץ ישראל (ונשוב לגור בחבל עזה בכלל ובעיר עזה בפרט, וכן בצפון השומרון) כדי לקרב את הגאולה שתבוא ברחמים, במהרה בימינו. אמן.

[ועתה בעת הדפסת מהדורה זו, יכולים אנו להוסיף: המשכנו את המאבק בעמונה, ובע"ה נמשיכנו בכל כוחנו - אם נדרש - גם בעתיד, למען שמו באהבה].

הקדמה:

"אודה ה' מאד בפי, ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו". "במה אקדם ה', אכף לאלקי מרום" אשר ממעון קודשו מן השמים הופיע, והחייני וקיימני וזיכני להיות מחובשי בית המדרש, לשבת בבית ה' ולעסוק בתורתנו, תורת חיים. וכן זיכני להסתופף במחיצתם של גדולי דורנו שליט"א.

ענף א': פתיחה

ישראל קדושים הם ומהדרים במצוות. ונראה שבמיוחד מהדרים הם במצוות המועדים, ובפרט במצווֹת ארבעת המינים, שהרי במפורש כתוב בתורה: "פרי עץ הדר", וחכמינו זכרונם לברכה הישוו את מצוות ההידור של כל שאר שלושת המינים להידור של האתרוג.

לא בכדִי ישראל מחבבין מצווה זו ומהדרין בה אולי יותר משאר המצוות. שכן למדנו במדרש רבי תנחומא (פרשת "אמור", כ'), שמצווה זו מוכיחה קבל עם ועולם שישראל אכן יצאו זכאים בדין, וזו לשון המדרש: נאמר בפסוק: "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כ"ג, מ'): ואומר המדרש: זה שאמר הכתוב: "אז ירננו כל עצי יער לפני ה' כי בא כי בא לשפוט הארץ". במי הכתוב מדבר, בישראל ובאומות העולם. שהקדוש ברוך הוא דן אותן ביום הכיפורים. אלו ואלו נכנסין לפני המלך, ואין אנו יודעים מי היה מנצח. משל למה הדבר דומה, לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, ולא היה יודע אדם מה ביניהם, אלא המלך בלבד. דן המלך אותן, ולא היו יודעין הבריות מי נוצח לחברו. אמר המלך: כל מי שהוא יוצא ובידו אגין, הוו יודעין שהוא ניצח. כך ישראל ואומות העולם נכנסין לדין [בראש השנה] וביום הכיפורים, ואין הבריות יודעין מי ניצח. אמר הקדוש ברוך הוא: טלו לולביכם בידכם, שיידעו הכל שאתם זכיתם בדין. לפיכך אמר דוד: אז ירננו כל עצי יער לפני ה'. אימתי, כי בא כי בא לשפוט הארץ, [בראש השנה] וביום הכיפורים. מה ישראל עושין, ממתינים עוד חמישה ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו. לפיכך כתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון".

ואכן אף אותם שאינם משופעים בעושר רב, חוסכים פרוטה לפרוטה על מנת לקנות לעצמם ולבניהם ארבעת המינים כשרים ואף מהודרים. ובאמת שיש לי באמתחתי עוד דברי אגדה רבים בענין ארבעת המינים, אך כיוון שזמני מאוד קצר, ומה שהלב חושק הזמן עושק, לכן נקצר ורק נזכיר פה בקצרה שתי שאלות, ובס"ד נענה עליהן.

ענף ב': יחודיותו של חג הסוכות.

שאלה ראשונה הינה, מדוע הכתוב (בספר ויקרא פרק כ"ג) הולך ומונה את מצוות המועדים ואת קורבנות כל חג וחג, ואילו כאשר דיבר הכתוב במצוות חג הסוכות, הרי שלאחר הזכרת קורבנותיו, בא הכתוב (שם בפסוקים ל"ז ול"ח) ומסכם את מצוות הקרבנות, ושוב מתחיל הוא לפרט את מצוות חג הסוכות, דבר שלא נעשה כך בשאר המועדים.

ושאלה שניה הינה, מדוע חז"ל קראו [למשל בגמ' במס' שבת (דל"א ע"א)] לכל חמשת סדרי המשנה בלשון רבים, והיינו סדרי זרעים, נשים, נזיקין, קודשים וטהרות, ואילו הסדר היחידי הנקרא בלשון יחיד הינו סדר מועד.

תירוצים שונים נאמרו לשתי שאלות אלה. ובס"ד נוסיף גם אנו את מה שנראה לנו:

ואכן נראה שתירוץ אחד עונה על שתי השאלות. ברור שכל המועדים חביבים לפני הקב"ה. מי לנו קדושה כשבת, שנאמר בה שהינה מתנה טובה שניתנה לישראל. ומי לנו יום דין יותר מראש השנה. ומי לנו יום נורא יותר מיום הכיפורים, שעליו נאמר "ימים יוצרו ולו אחד בהם". וכן שאר המועדים. אך חג הסוכות צופן בחובו דבר מיוחד שאין בשאר החגים: סממן האחדות של כלל ישראל. אגידת כל המינים, שנמשלו לכל הציבורים שבישראל, צדיקים, בינוניים ושאר עם ישראל, דבר זה בולט באופן מיוחד בחג הסוכות. ולכן השאירה התורה זאת בסוף ענין המועדות, כדי להראות את יחודיותו וחביבותו של חג זה בשל סממן האחדות שבו. וכן מפורש במדרש (מדרש רבה, ויקרא ל'), שישראל נמשלו לארבעת המינים. ואימתי הקב"ה מתעלה, כשהן עשויין אגודה אחת. וכן נאמר במדרש (מדרש רבי תנחומא פר' אמור, כ"ב), שארבעת המינים הללו הינם גדולים לפני הקדוש-ברוך-הוא, ומלמדים זכות לפני מי שאמר והיה העולם. ולפיכך, ישנה חביבות מיוחדת למצווה זו לפני הקב"ה.

ועוד: למרות חילוקי המנהגים הרבים לגבי נטילת ארבעת המינים, כגון סדר האגידה, מנין הקשרים, אופן הנענועים וכו', בכל אופן אגידת ארבעת המינים מאחדת את כולם.

וממילא מובן גם מדוע נקרא סדר מועד בלשון יחיד. שהרי כל ישראל עולים ברגלים לרגל, מתאחדים בשמחה בירושלים, כולם נקראים חברים, ובזה מתעלה הקב"ה כשרואה שכל בניו מדובקים זה בזה (גם זה עפ"י המדרשים. ועיין רש"י פרשת וזאת הברכה עה"פ "עמים הר יקראו", שאפילו אוכלים מאכל אחד).

ועוד נזכיר כאן את דברי הגר"ש שקופ זצ"ל (בהקדמתו לשערי יושר), שהרבה להדגיש את חשיבות החיבור לכלל ישראל, וכתב שם שמצוות "קדושים תהיו" מתקיימת בכך שתמיד יהיו כל חיינו מוקדשים לטובת הכלל.

אך כיוון שכבר כתבנו שזמננו קצר, נניח לעת עתה לדברי האגדה (שדרכם מכירים את מי שאמר והיה העולם), ונפנה להמשך דברינו.

ענף ג': באשר לדרכנו ההלכתית בקונטרס זה.

כבר מצינו בירושלמי (שבת ריש פרק ט'): כל תורה שאין לה בית אב, אינה תורה, מכאן למדנו, שהלומד תורה צריך שילמדנה ממקורותיה. לכן השתדלנו להביא לכל הלכה ולכל פרט את מקורו וטעמו מהמשנה, הגמרא, הראשונים והאחרונים, עד לרבני דורנו.

ההלכות בקונטרס זה מבוססות על פסקי הרמ"א, המשנה ברורה, ושאר האחרונים – לאשכנזים, ועל פסקי מרן השלחן ערוך ושאר האחרונים – לספרדים. ובדברים שנהגו על פי הקבלה, והיינו עפ"י הזוהר הקדוש והאריז"ל, כתבנו את המנהג על פי הפוסקים לפי הקבלה, כשל"ה הקדוש, הבן איש חי, כף החיים, ועוד. אך השתדלנו להתרחק מחומרות שאינן מעיקר הדין.

ובכל אופן נזכיר לאדם הפרטי את דברי מרן בבית יוסף (או"ח סי' תר"צ), שכתב בשם הר"ן, ואלו דבריו: שאפילו בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו את הדרך היותר בטוחה, והשמורה מכל נזק ומכשול, ואפילו בחשש רחוק של נזק. על אחת כמה וכמה שעלינו לעשות כן בדרכי התורה והמצוות, שהם כבשונו של עולם. וכיצד נניח את הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים, ונכניס את עצמנו במקום צר ובמשעול הכרמים (עד כאן תורף דבריו).

ענף ד': בענין תוכן הקונטרס.

לפני כשלוש או ארבע שנים החילונו בס"ד לכתוב את הלכות תפילות חג הסוכות. אך במשך הזמן סטינו מדרכנו, ולאחר שכתבנו את הלכות תפילות ערבית ושחרית של החג, כולל עניני האושפיזין, החילונו לכתוב את דיני ארבעת המינים [ולכן מצורף לקונטרס זה גם "שער התפילות" הכולל בתוכו דינים אלה].

אלא שבסוף חורף שנה זו דחקו בי שלושה תלמידי חכמים גדולים שאסיים כבר השנה את כתיבת הלכות ארבעת המינים, דבר שגרם לי לכתוב את כל הפרקים העוסקים בכשרות ארבעת המינים (פרקים ב'-ו') בזמן קצר ביותר (בחודשי הקיץ). וכיוון שמצווה לשמוע בקול דברי חכמים, שינסתי מותני ואזרתי חלצי, ובמאמצים רבים ועצומים נדדתי שינה מעיני, וכתבנו את הלכות אלה, כשתלמידי חכמים גדולים ופוסקים מובהקים (שהינם ראשי כוללים ומהם בעלי כושר לדיינות) עברו על הכתוב, ואת הדרוש תיקון אכן תיקננו. וסהדי במרומים, שעשיתי זאת לשם שמים.

ואכן בס"ד הקונטרס המוגש לפניך הקורא הנעים, כולל בתוכו: שער ארבעת המינים (הכולל את הלכות כשרות ארבעת המינים, מי חייב בנטילה זו, זמן ומקום הנטילה, דיני האגידה, דיני הקניינים השייכים למצוות נטילת ארבעת המינים, וכן דיני הנטילה והנענועים). שער התפילות (כנ"ל, דיני ערבית ושחרית של החג, וכן עניני האושפיזין). כמו כן מובאים עשרה מכתבי תשובות בענינים הנ"ל, מגדולי הפוסקים שבדורנו, שליט"א. ועוד שני נספחים העוסקים באגידת ארבעת המינים. נוסף לכך זכינו למפתח מפורט על כל האמור. וכן הוספנו בס"ד יותר ממאה תמונות המסבירות את הלכות כשרות ארבעת המינים, וממחישות לקורא את פרטי הדינים השונים.

בעת כתיבת הקונטרס התקשינו לעיתים בפסיקת הלכות מסוימות, ולשם כך ביררנו את ההלכה אצל גדולי הפוסקים שליט"א, הן בכתב והן בעל פה. ואכן הבאנו פה בנספחים עשרה מכתבים הלכתיים מאת הרבנים הגאונים הללו (לפי סדר הא"ב): הג"ר יעקב אריאל שליט"א, רבה הראשי של העיר רמת-גן, ובעל שו"ת באהלה של תורה. הגרז"נ גולדברג שליט"א, חבר בית הדין הגדול פעיה"ק, וראש כולל "דעת משה" (סדיגורה). הג"ר אשר זליג וייס שליט"א, אב"ד "דרכי תורה" ומח"ס מנחת אשר. הגר"ד ליאור שליט"א, רבה של קרית ארבע היא חברון, ובעל שו"ת דבר חברון. וכן מהגר"א נבנצל שליט"א, רבה של העיר העתיקה בירושלים ת"ו ובעל ספרי ביצחק יקרא ועו"ס.

כמו כן הבאנו בס"ד גם תשובות על שאלות ששאלנו בעל-פה את הרבנים הגאונים הללו (לפי סדר הא"ב): הג"ר אברהם יצחק אולמאן שליט"א (דוד גיסתי), חבר הבד"ץ "עדה חרדית" פעיה"ק ירושת"ו. הג"ר זלמן נחמיה גולדברג שליט"א. הג"ר אשר זעליג וייס שליט"א. הג"ר דב ליאור שליט"א, והג"ר אביגדור נבנצל שליט"א.

יישר כחם של כל הרבנים שטרחו לענות על שאלותינו, ושכרם כפול מן השמים.

וזאת עלי לציין, שאת התשובות בעל פה מהרבנים השתדלתי בס"ד לכותבן באופן המדויק ביותר שיכולתי לכותבן, מבלי לשנות כמעט ממילותיהם, עד כמה שידי מגעת. ואם בכל זאת מצא הקורא ח"ו טעויות הריני מקבל על עצמי את מלוא האחריות, ואין לתלות זאת ח"ו ברבנים, אלא בי בלבד.

כפי שכתבנו, נוסף למכתבי הרבנים המודפסים בנספחים, מובאים בנספחים עוד שני קונטרסים קצרים בענין אגידת ארבעת המינים. קונטרס אחד דן בענין הצורך שהלולב יהא גבוה לפחות טפח מעל ההדסים והערבות. וקונטרס שני דן באלו קשרים מותר לאגוד את ארבעת המינים ביום טוב של החג.

וזאת למודעי, שלמרות מאמצינו הגדולים לשם כתיבת קונטרס זה, בכל אופן לצערנו לא הספקנו לכתוב את כל אשר חשקה נפשנו, ובעיקר את דיני שבת ויום טוב הקשורים לארבעת המינים וכן את דיני קדושת ארבעת המינים. וכן רצינו להוסיף קונטרס קצר הכולל עצות מעשיות לקניית ארבעת המינים, אך לא הספקנו לכתוב זאת.

ענף ה': כמה הערות.

אולי פה המקום להעיר על מה שכבר צווחו קמאי, על אותם בחורי חמד הלומדים בישיבות הקדושות, והוגים יומם ולילה בתורה, שאף ששונים בסדרי נשים ונזיקין, מכל מקום את ההלכות לגבי הדברים השכיחים והמצויים יום יום ושבוע שבוע, כהלכות ברכות, תפילה, שבת וכו', אינם יודעים, ולא הורגלו על לשונם. וכאשר יכנסו לבית הספק, לא ידעו ולא יבינו, בחשיכה יתהלכו. ועלולים הם מתוך כך להכשל באיסורי ברכות לבטלה, חילול שבת ויו"ט, וכדו'. ולכן כל ערום ביראה ינהג בדעת, וילמד וישנן את ההלכות בפרט לגבי הדברים השכיחים, לדעת מה יעשה ישראל. ותן לחכם ויחכם עוד (כמבואר בשו"ת יבי"א בהקדמה לחלק א). וצא וראה מה שכתב המהרש"ג (בתשובותיו חלק ב' סי' קכ"ה), שהיושב ומברר הלכה, דבר זה גדול יותר מכל השמחות של הזמן הזה. וראה עוד מה שכתב המהר"ל בנתיב התורה (פרק ה') בענין חשיבות ההלכה למעשה.

קראנו לספרנו זה "מקראי קודש", עפ"י מה שכתב בעל הרוקח שירמוז האדם את שמו בשם ספרו. והנה אחר שקראנו לכמה מספרינו במהדורתם הראשונה בשם זה, ראינו ש"מקראי קודש" עולה בגימטריה משה הררי (עם הכולל).

ענף ו': תודה על העבר ובקשה לעתיד.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה, שקרבן תודה אינו בטל לעולם. והוסיפו, שכל ההודיות בטלין, והודיית תודה אינה בטלה לעולם [מדרש רבי תנחומא, פרשת "אמור", י"ז].

תחילת ההודאה, כפי שפתחנו בהקדמתנו, הינה לאדון הכל וחונן הדעת, שהחיינו וקיימני והגיעני עד הלום. הושיבני בביתו לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו. וזיכני לעסוק בתורה הקדושה, תורת אמת, וגם קצת ללמדה לאחרים. יהי רצון שאזכה לשבת בבית ה' כל ימי חיי, לכוון לאמיתה של תורה, ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים, ולראות את כל זרעי וזרע זרעי עוסקים בתורה, עובדי ה' באמת, וכל זה לשם שמים. וכן לראות בביאת בן דוד הבא לגואלנו בקרוב. אמן.

וכיון שפותחים בכבוד אכסניה תחילה, מביע אני בזאת את תודתי לישיבת "מרכז הרב" שזוכה אני להסתופף בצילה זה כמה שנים. ובמיוחד שלוחה תודתי לראש הישיבה וחבר מועצת הרבנות הראשית, הרב הגאון הגדול, רבי יעקב אלעזר כהנא שפירא שליט"א. יהי רצון מלפני הבורא יתברך שיברכהו בבריות גופא ונהורא מעליא, שיאריך ימים על ממלכתו, ויחזקהו ויאמצהו להמשיך להרביץ תורה לעדרים.

תודה מיוחדת שלוחה לידידי ורעי, אשר הוא כאח לי, רב גדול החפץ בעילום שמו, אשר עבר כמעט על כל הקונטרס, במשך כל שנות כתיבתו, והעיר את הערותיו החשובות. דקדק במילותיו ובמונחיו ההלכתיים, ולא השאיר קרן זוית שלא בדקה וחקרה. ונוסף על כך לא חסך מזמנו היקר מליתן עיצה ותושיה, וכל זאת מתוך ענווה יתירה.

ועוד אודה מעומקא דליבא לידידי היקר, הג"ר שלמה הירש שליט"א, אשר ידיו רב לו בהלכות דיינים כבהלכות אורח חיים ושאר חלקי השו"ע, והעביר את עינו הבדולח על כמה פרקים מהקונטרס, ובפרט בפרק העוסק בדיני הקנינים. תהא משכורתם שלימה מעם אלוקי ישראל. ויזכו שכל צאצאיהם ילכו בדרך ה', בתמימות ובשמחה.

עוד לי באמתחתי תודות מאליפות לשני ידידי החשובים, הג"ר יוסף צבי רימון שליט"א, והרה"ג יוסף ברינר שליט"א, אשר מבלי שביקשתי מהם שלחו לי את ספריהם על הלכות ארבעת המינים טרם הדפסתם וטרם צאתם לאור, וזאת כדי שאוכל להעזר בהם לצורך כתיבת קונטרס זה (והרה"ג יוסף ברינר שליט"א אף העביר אלינו שתי תמונות מספרו על הלכות ארבעת המינים, על מנת שנצרפן לקונטרס). יהי רצון שיזכו לכוון לאמיתה של תורה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויפוצו מעיינותיהם חוצה, מתוך שלוות הנפש והגוף.

לא אשכח להודות להני תרי צנתרי דדהבא, הרה"ג שמיר שיינטופ שליט"א והרה"ג דביר אזולאי שליט"א, אשר הלכות רבות ליבנתי עמם לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכן להרה"ג בניה שנדורפי שליט"א, שעבר על חלק מהקונטרס, והעיר הערות חשובות, וכן להרה"ג נריה נהרי שליט"א, אשר איזן וחקר והמציא לידי את מנהגי יוצאי תימן לזרמיהם השונים, בכל אשר קשור להלכות ארבעת המינים.

שלמי תודה מעומקא דליבא למשפחת בן דוד המעטירה, אשר הזילו זהב מכיסם לתמוך בהוצאת קונטרס זה, לעילוי נשמת בן משפחתם, ידידי הרב רם (רמי) בן דוד ז"ל. יהי רצון שתתמלאנה משאלות ליבם לטובה, ויזכו לרוות נחת רוח יהודית אמיתית מכל יוצאי חלציהם. "עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו".

על הטוב יזכרו הרה"ג שאול שקד (מנדלקורן) שליט"א, אשר שקד על מלאכת ההגהה וניכוש הקימשונים. עשה זאת בחן ובנועם, והוסיף הרבה הערות מחכימות. וכן להרב החשוב שלום פרידמן שליט"א, אשר עמל במשך כמה שנים והקליד את כל הקונטרס, ועל ידו עזר במלאכת ההקלדה הרב אהרן שטרן שליט"א. תהא משכורתם שלימה מעם אלוקי ישראל, ויזכו לראות זרע קודש ברך ה'.

וכן מוקיר אני תודה להרה"ג רפאל ווסרטייל שליט"א אשר עמל וטרח ועשה מפתח מפורט על כל הקונטרס (כולל הנספחים), וכן הרב שמואל סויבלמן שליט"א, אשר עמל ללא לאות, צייר את הציורים, ולא חסך מזמנו כדי לשפר ולדקדק מבחינה הלכתית בכל ציור וציור, על מנת שיצאו הדברים מתוקנים ומדויקים.

כמובן לא אשכח להודות לחמשת חתנַי, הלא המה: הרב יונתן קירש שליט"א, הרב ישראל כוכב שליט"א, הרב שאול אלעזר שנלר שליט"א, הרב מאיר גולדסמית שליט"א והרב נדב סמואלס שליט"א, אשר בעת לחץ שינסו את מותניהם ועזרו ללא לאות בעבודת ההקלדה וההגהה. יהי רצון שיזכו שכל יוצאי חלציהם יהיו בעלי דעות ישרות, יראי שמים גדולים, תמימים בעבודת ה', העובדים את ה' בתמימות ובשמחה.

כמו כן אמלא את פי תודות להרה"ג רפאל חיים עטיה שליט"א, אשר עשה לילות כימים בעבודת הסדר. וכן להרב דוד אביקסיס שליט"א, אשר על עבודת הדפוס, המקפיד שהעבודה תיעשה ע"י יהודים בלבד.

ולפני שאסיים, הנני לקבוע ברכה מיוחדת לאמי היקרה בנשים, מנשים באוהל תבורך, מרת שרה הי"ו, אשר עזרה לי רבות בגשמיות למען אוכל לשקוד על דלתות תורתנו הקדושה, עוד היום עינה פקוחה למלא מחסורי הגשמיים. וחמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הם שעמדו לי עד עתה (עפ"י הגמ' חולין דכ"ד ע"ב). ישלם ה' פעלה, ותהי משכורתה שלימה מעמו יתברך. יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים, בבריאות איתנה ונהורא מעליא, ותשמח בשמחת כל יוצאי חלציה. אנא ה', זכרה נא את אבינו היקר הר"ר יעקב ז"ל, אשר היה עושה לילות כימים להביא טרף לביתנו, על מנת שנוכל אחי ואני להתחנך על ברכי התורה בישיבה. זכרה ה' זאת לו לטובה.

ועוד הנני מרגיש חובה נעימה להודות לחמותי היקרה, מרת מלכה אלבה הי"ו, אשר לא חוסכת בטרחה לסייע לנו בעבודות הבית ובטיפול בילדים. יהי רצון מלפניו יתברך שירבה לה און וחיל להמשיך בגמילות החסדים הרבה שעוסקת היא, מתוך בריאות, שמחה וטוב לבב. וכן זכור נא ה' את חמי היקר הר"ר שלמה אלבה ז"ל, אוהב התורה ולומדיה, שפעל ללא ליאות למען מצוות ישוב ארץ ישראל.

ואחרון אחרון חביב, לא אחשוך פי מלהודות ולברך את נות ביתי, עקרת הבית ואם הבנים, רעיתי שתחי', אשר לרוב מסירותה הרבה והשגחתה על צרכי הבית ובטיפול בילדים אשר חנן ה' אותנו, זכיתי להמשיך ולשבת באהלה של תורה. זכרתי לך חסד נעוריך, לכתך אחרי במדבר שנים רבות, בארץ לא זרועה. יהי רצון שנזכה לראות את כל צאצאינו בעלי דעות ישרות, עובדי ה' באמת, בעלי יראת שמים טהורה ומידות ישרות, ושלא תמוש התורה מפינו, מפי זרענו ומפי זרע זרענו עד עולם.

ענף ז': חתימה.

טרם צאתנו מכרך זה רצוננו לבקש מהקוראים, שאם מצאו בקונטרס זה טעות הלכתית, או דבר אחר שאינו הגון, שיעירוני על הדברים. שמתוך קוצר הזמן שמא טעינו בהלכה או שהיתה פליטת קולמוס שלא כהוגן, ואם אכן הדבר צריך תיקון, אנו לא נבוש לתקנו.

לפני שאסיים לא אשכח להזכיר כי קונטרס זה מוגש מוקטר גם לעילוי נשמת כלתי היקרה ז"ל, אסתר דינה הררי (לבית צוהר), אשר נפטרה לפני כחצי שנה בדמי ימיה, והשאירה שלושה צאצאים קטנים יתומים. הקב"ה ירפא את המשפחה השבורה, וינחה את שלושת היתומים שילכו בדרך הרוחנית הנכונה, שיגדלו ליראת שמים טהורה, לתורה ולמידות ישרות, וכן יחזק את בני ויתן לו עיצה נכונה להמשיך את דרכו הרוחנית בחיזוק בדבקות בה'. ומתוך נחמת ציון ינוחמו.

ואסיים בתפילה ובתחינה לפני שוכן מעונה. שכשם שזכינו לראות בתקומת מדינתנו, בהתיישבות הנפלאה והפורחת בכל חלקי ארצנו, ובפרט ביהודה, בשומרון ובבנימין, וכן בשיבתנו הנהדרה לעיר דוד חמדתנו המעטירה, כך נזכה ונראה במהרה באחדות כל עם ישראל, בביאת הגואל, בכילוי כל העבודות הזרות, בהורשת כל הגויים מארצנו, בשיבת עם ישראל לתורתו ולארצו, התנחלותו וישיבתו בכל מרחבי ארצנו הקדושה, בהסרת האיום הנורא של הקמת מדינה פלסטינאית בתוככי ארץ ישראל, בהפסקת הטרור הערבי המרושע נגד גברים, נשים וטף. וכן בדיכוי כל הקמים עלינו, בפקיחת עיני עם ישראל ושיבה לדרך התורה, בעצמאותנו השלימה והמלאה על כל אדמות נחלתנו, במלוא הופעת השכינה, ובבנין ירושלים.

ועוד אתפלל לפני בורא עולם, כי בזכות ארבעת המינים נזכה לגאולה השלימה, בביאת גואל צדק ובנין בית הבחירה. כמאמרם ז"ל (במדרש רבה ויקרא ל', ט"ו) על הפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל" (שם כ"ג, מ'): בזכות ולקחתם לכם ראשון, הרי אני נגלה לכם ראשון, ופורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע וכו', ובונה לכם ראשון זה בית המקדש וכו', ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מ"א, כ"ז) ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. במהרה בימינו אמן.

בס"ד, ליל י"א אלול תשע"ו משה הררי

פעיה"ק ירושת"ו

הקדמה למהדורה השניה (אלול תשע"ז)

"אודה ה' מאֹד בפי, ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו". "במה אקדם ה', אכף לאלקי מרום". בחסדי ה' יתברך ויתעלה יצא לאור קונטרס זה אשתקד, ועתה זכינו בס"ד להוציאו לאור במהדורה שניה.

במהדורה זו נוספו שני פרקים חדשים: דיני שבת ויום טוב הקשורים להלכות ארבעת המינים (פרק י"ג), ודיני קדושת ארבעת המינים, ואיסור השימוש בהם בבזיון (פרק י"ד). כמו כן בס"ד הוספנו תוספת חשובה מאוד, והיא קיצור הלכות כשרות ארבעת המינים. דבר זה מסייע לעומד לקנותם, לדעת מהן עיקרי ההלכות שיש לשים לב אליהן. כמובן שאין פירוט הלכות אלה מספיק אלא כדי לעמוד על הבעיות העיקריות שעלולות להתעורר. ומי שכבר יודע הלכות מרובות אלה, יסייע לו הדבר בס"ד לחזור במהירות על ההלכות.

וכאן בס"ד נזכיר את חשיבות הצורך לחזור, לתקן, לשפץ ולהוסיף, לכל ספר קודש שכבר יצא (ולאו דווקא ספר הלכתי).

מובא בגמרא בבבא בתרא (דקנ"ז,ב') שנחלקו האמוראים לגבי מי שלווה משני אנשים שונים, ובזמנים שונים, ובשני שטרי החוב כתב שיעבוד לנכסיו הקיימים וגם לקנינים שיקנה לאחר מכן. וכשבאו המלוים לגבות את חובם מהקנינים שקנה לאחר ההלוואה השניה, טען כל אחד מהמלוים שהנכסים שקנה הלווה לאחר ההלוואה השניה, משועבדים לו. ונחלקו שם האמוראים לאיזה מלווה שייכים נכסים אלה. יש מי שאומר שהמלווה הראשון קנה, ויש אומרים שיחלוקו. ואמר על כך רבינא בגמרא שבמהדורא קמא אמר להם רב אשי שהמלווה הראשון קנה. ובמהדורא בתרא של רב אשי אמר להם שיחלוקו. עד כאן מדברי הגמרא.

ופירש רש"י על כך שני פירושים. פירוש ראשון, שמהדורא בתרא הכוונה כשחזר רב אשי על תלמודו פעם שניה. ובשם רבינו חננאל כתב, שרב אשי חי ששים שנה. ובכל שנה היה חוזר על תלמודו בשני ירחי הכלה, ניסן ותשרי. ולכשהגיעו שלושים השנים הראשונות סיים את כל תלמודו, וכן עשה בשלושים השנים האחרונות. וא"כ מהדורא קמא היינו שלושים שנה הראשונות. ומהדורא בתרא הן שלושים השנים האחרונות. ע"כ.

ועפ"י הדברים הללו כתב רבנו התפארת ישראל בפירושו על המשניות באבות (פרק ב' משנה ד', בסק"ב), שדבר זה הינו חובה על כל מחבר ספר, לעשות מהדורא (חדשה, בדוקה ומבוררת – מ.ה.) על החיבור. לפשפש בסדקיו ובזוויות העמומות והכהות. ומי לנו גדול מרבותינו זכרונם לברכה, שהרי גם רב אשי עשה מהדורה (נוספת) על הש"ס (כבגמ' ב"ב הנ"ל). והוסיף בתפארת ישראל שם חידוש גדול, וז"ל: וכמדומה לי שמסכתות נדרים, נזיר, ערכין, כריתות, תמורה, מעילה, ותמיד נחטפה השעה ולא נעשתה עליהן מהדורא נוספת, ולכן באמת לשון מסכתות הללו אינה כסגנון שאר הש"ס [וציין לתוס' בנדרים (ד"ז ע"א)]. עכ"ד.

הביא דברים אלה בהקדמת ספר שש"כ (למהדו' תש"ע), והוסיף בשם מורו זצ"ל, שבעל הקיצוש"ע הוציא בחיים חיותו את ספרו ביותר מעשר מהדורות, ובגלל רוב המהדורות זכה הספר להצלחתו. עכ"ד.

וכבר קדם לכל אלה רבנו הרמב"ם באגרת השמד (סוף פיסקא א' ד"ה "וממה"), שכ' וז"ל: וממה שראוי שתדעהו, שאין ראוי לאדם לדבר ולדרוש באזני העם, עד שיחזור על מה שרצונו לדבר פעם ושתים ושלוש וארבע, וישנן אותו היטב, ואחר כך ידבר. וכן אמרו עליהם השלום, והביאו ראיה מלשון הכתוב "אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה", ואחר כך יאמר לאדם, זה נאמר על מה שצריך האדם לדבר בפיו, אבל מה שיחוק האדם בידו ויכתבהו על ספר ראוי לו שיחזור עליו אלף פעמים אילו היה זה אפשר. עכ"ד. ואע"פ שהרמב"ם דיבר שם על מי שעומד לכתוב ספר, ולאו דוקא על ספר שכבר נכתב (שצריך לברר מקחו ולתקנו במקום שצריך), מ"מ בתשובותיו (סימן שטז) כתב אל אותם שהגיעו ספריו אליהם: "ואם יש בספר שהגיע אליכם דבר שסותר זה, כמו שכתבתם, ודאי טעות סופר הוא, תקנו בספרי". רואים אנו עד כמה חשוב שמחבר ספר קודש ידקדק במילותיו, ושלא יהיו הדברים משתמעים לשתי פנים, אלא יהיו הדברים ברורים וחתוכים, הן לפני שהפיץ את ספרו, והן לאחר שהפיצו. ואין צריך להאריך בזה.

ומכל מקום נמצאנו למדים עד כמה חשוב הדבר שמחבר ספר יבדוק את ספרו, ויתקן את הטעון תיקון, ואם העמידוהו על טעותו לא יבוש לומר "טעיתי" [וכמו שמצינו פעמים רבות שאף חז"ל הקדושים, שכל רז לא אניס להו, ידעו לומר "דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי" (שבת דס"ג,ב') ]. ואנו, למרות שאנו מתפללים כל בוקר שלא יארע דבר תקלה על ידינו, בכל זאת אם ח"ו טעינו, שומה עלינו לחזור בנו ולתקן את הטעון תיקון, כדי לא להכשיל ח"ו את הרבים בהוראה שגויה.

ואולי פה המקום להזכיר את מה שבס"ד כתבנו בספרנו מקראי קודש הל' יוה"כ (פרק ו' הערה ס'), שכשעבר הגר"א נבנצל שליט"א על הספר לאחר שהודפס בס"ד במהדורתו הראשונה, וראה שכתבנו שמותר ביוה"כ לשום מי בושם על בשר האדם, וכגון על כף היד, כדי להקל על ההרגשה הקשה של הצום, וכתבנו זאת עפ"י דברי הפוסקים שמותר הדבר בשבת. ואמר לי הגר"א נבנצל שלדעתו אסור לעשות כן ביוה"כ בשל איסור רחיצה. ומשראה הגר"א נבנצל שליט"א את צערי הגדול על הטעות שנשתרבבה לספרי [דבר שבבירור מאוחר יותר התברר שזו מחלוקת בין פוסקי דורנו, וישנם כמה וכמה פוסקים המקילים בדבר. עיי"ש במקראי קודש], אמר לי הגרא"נ כמה דברי ניחומים, ובין השאר הוסיף שטעות מחשבתית בספר (היינו רעיונית – "השקפתית") הינה חמורה הרבה יותר מאשר טעות הלכתית. ושאלתיו מדוע, הרי טעות הלכתית גורמת לאדם לעשות בפועל מעשים לא נכונים, ואפילו עלול הדבר להגיע לאיסורים חמורים כאיסורי שבת. ענה לי הגר"א נבנצל שאכן כך, אך טעות מחשבתית עלולה לגרום חס וחלילה לאדם ללכת בדרכים רוחניות מוטעות, ובזה הוא עלול לגמרי לסטות מדרך הישר. עכת"ד.

כמובן שאין זה אומר שיש לזלזל ח"ו בטעויות הלכתיות הכתובות בספר מסוים, אך זה אומר שבספרי מחשבה רעיוניים צריך להזהר שבעתיים מטעויות.

ומכל מקום גם אנו הקטנים הלכנו בעקבות רבותינו, ותיקננו מאות תיקונים שנצרכו מהמהדורה הקודמת, הן תיקונים הלכתיים, הן תיקוני נוסח, והן תיקוני לשון.

נוסף לכל הנ"ל הוספנו בס"ד עשרות רבות של תוספות, מהן תשובות רבות של גדולי דורנו שליט"א (בעיקר מהג"ר אשר זעליג וייס שליט"א). התוספות נסובות הן בעניני ארבעת המינים והן בשאר ענינים הקשורים לכך בעקיפין, כגון גדר דין לא תתגודדו בתפילות ובנטילת ארבעת המינים באותו בית כנסת, לפי נוסחי העדות השונות. דין נטילת אתרוג ביו"ט הראשון, כששכחו להפריש עליו תרומות ומעשרות (כך שכבר לא ניתן להפריש עליו באותו יום). וכן הניתן להקל ולהתיר אתרוג שיש עליו נקודות שחורות שנעשו בשל הריסוס עליו (כפי שישנם בדורנו הרוצים להקל בכך). וכן הניתן שיחבטו כמה אנשים יחדיו באותן ערבות בהושענא רבה. והאם ניתן לסמוך על נוסח התפילה הכתוב בסידורים עתיקים, ועוד שאלות משאלות שונות.

עוד נציין שבמהדורה זו עשינו שינויים ביותר מארבעים מהציורים התלת מימדיים שהיו במהדורה הקודמת, המסייעים להבנת ההלכות המדוקדקות, הרבות והסבוכות של הלכות ארבעת המינים. בעיקר בהלכות סוכה ועירובין הוצרכו מפרשי המשנה והגמרא לשרטט ציורים להבנת הענין, ולכן גם אנו השתדלנו בס"ד להקל על הקורא ע"י הציורים. גם את התיקונים לציורים הנ"ל עשה הבחור החשוב, בר אוריין ובר אבהן, הר"ר שמואל סויבלמן שליט"א. אשריו שע"י כשרונו וידי האומן שלו, יודע לשלב את תורתו עם ציוריו המרהיבים. יהי רצון שיזכה לשבת באהלה של תורה עוד רבות בשנים, מתוך נחת ושלווה, ויזכה לבנות בית נאמן בישראל בקרוב.

תחילת ההודאה הינה לאדון הכל וחונן הדעת, שהחייני וקיימני והגיעני עד הלום, וזיכני לעסוק בתורה הקדושה, תורת אמת, וגם קצת ללמדה לאחרים.

שלמי תודה מעומקא דליבא לידידי הגאון הגדול, הג"ר שלמה הירש שליט"א, אשר עבר על כל תקציר ההלכות המובא בראש הספר, והעיר את הערותיו החשובות.

ברכות מאליפות למשפחת בן דוד המעטירה, אשר הזילו זהב מכיסם לתמוך בהוצאת קונטרס זה, לעילוי נשמת בן משפחתם, ידידי הרב רם (רמי) בן דוד ז"ל. יהי רצון שתתמלאנה כל משאלות לבם לטובה, ויזכו לרוות נחת רוח יהודית אמיתית מכל יוצאי חלציהם. "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".

הוקרת תודה מיוחדת להרה"ג ר' רפאל ווסרטיל שליט"א, אשר עמל וטרח ועשה את התוספות למפתח המפורט, על כל התוספות המרובות למהדורה זו. וכן אודה לאברך החשוב, הרב שלום פרידמן שליט"א, על מלאכת ההקלדה הנאמנה, וכן לבה"ח איתמר גלינסקי הי"ו על מלאכת ההגהה המדוקדקת שעשה. יהי רצון מלפניו יתברך שיזכו להמשיך עוד רבות בשנים ללמוד תורה וללמדה, וכל זאת מתוך אושר ושמחה.

ונסיים בתפילה ובתחינה מלפני אבינו שבשמים, שנזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה, לשיבת עם ישראל כולו לאמונתו, לתורתו ולארצו. להורשת כל הגוים מארצנו, לביעור על העבודות הזרות מארצנו, למחיית עמלק, לבנין בית המקדש, ולמלוא הופעת השכינה על כל עמו ונחלתו, במהרה בימינו. אמן.

ט' אלול תשע"ז משה הררי

מרכז הרב

פעיה"ק ירושת"ו

שער ארבעת המינים