[1]א. מה שכתבנו שבזמן הגמ' היו מדליקים את נרות החנבפתח הסמוך לרה"ר הוא עפ"י מה דאיתא בגמ' מס' שבת (דכ"א,ב'): ת"ר: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעליה (היינו קומה שניה או קומה גבוהה יותר) מניחה בחלון הסמוך לרה"ר. ובשעת הסכנה מניחה על שולחנו, ודיו. ע"כ. וכ"פ מרן (בסימן תרע"א סעיף ה'). והטעם הוא משום פרסומי ניסא.

ומה שכתבנו שאם לבית היתה חצר היו מדליקים בפתח החצר, הרי זו מחלוקת ראשונים. שרש"י שם (בד"ה "מבחוץ") כתב שמניחו בחוץ היינו בחצר, ולא ממש ברה"ר. ומשמע ממנו שאף כשיש לבית חצר מניח הנרות בפתח הבית מבחוץ, ולא ממש בפתח הפונה לרה"ר. וכ"כ הר"ן והאו"ז. אך התוס' שם (בד"ה "מצוה") כתבו שאם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח החצר. ומרן פסק כדעת התוס', וכתב: ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר (ור' בה"ל ד"ה "פתח").

ומה שכתבנו שבזמן הגלות כשלחצום הגויים נהגו להדליק הנרות בבית, כך מפורש בברייתא הנ"ל, דבשעת הסכנה מניחו על השולחן בתוך הבית, וסגי בכך [ור' מה שפירש רש"י (שם בד"ה "הסכנה") ותוס' (שם ד"ה "ובשעת הסכנה", ושם דף מ"ה ע"ב ד"ה "מקמי")]. וכ"פ מרן (שם), ש"בשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה, מניחו על שלחנו ודיו". וכן נהגו בזמן הטור להדליק את הנרות בתוך הבית ונהגו להדליקם סמוך לפתח, והיו עושים היכר לעוברים ושבים [מ"ב (סימן תרע"א ס"ק נ"ד) בשם האחרונים]. אך כבר העיד הרמ"א (בסימן תרע"א סעיף ח') שבזמנם היו מדליקים כולם בפנים ממש ואין היכר כלל לבני רה"ר (וראה כה"ח סקס"ג). וכ"כ הריב"ש בתשובותיו (סימן קי"א) ש"בזמן הזה יד האומות תקיפה עלינו, ואין אנו יכולים לקיים המצוה כתקנתה להניח נרות חנוכה על פתח הבית מבחוץ, ואין פרסומי ניסא אלא לבני ביתו". וכ"כ המ"ב (שם) שבזמנו מדליקים כולם בפנים ממש "ולא איכפת לן כלל לעשות היכר לבני רה"ר". וע"ע בשפת אמת (על הסוגיה שם בפ"ב דשבת).

ומה שכתבנו שרשאי להניח הנרות בחלון, כ"כ המ"א (בסי' תרע"א סק"ג) ע"ד הרמ"א הנ"ל, שמ"מ אם יש לו חלון הפונה לרה"ר, יניחנו בחלון, דבזה"ז ליכא חשש סכנה אם לא במקום דשכיח היזקא. וכתב הלבוש דפרסום הנס עדיף מהסברא שיכנס בין שתי מצוות. הב"ד כה"ח (סי' תרע"א סקס"ד).

[2]ב. מה שכתבנו שבזמננו נהגו רוב העולם להדליק נרות חנוכה בתוך הבתים, כן עינינו רואות, שהמנהג כיום הן בבתים, הן בישיבות, במחנות הצבא ובכל אתר ואתר. מלבד המהדרים המדליקים את נרות החנוכה בפתח הבית או החצר הפונה לרה"ר, כאשר החנוכיות מונחות בתוך תיבות זכוכית [הנקראות בפי העם "אקווריום", ובלשון חז"ל נקראים "עששית". ר' גמ' שבת (דכ"ג,א') וברש"י (שם)] להגנה בפני הרוח.

וכבר נתחבטו הראשונים והאחרונים בשאלה, כאשר אין יד האומות תקיפה עלינו כ"כ, בגלות וכ"ש במדינת ישראל, מדוע לא נהגו להדליק את נרות החנוכה כפי עיקר התקנה, בפתחי הבתים והחצרות מבחוץ. ור' באו"ז (סימן שכ"ג סק"ב) שתמה ע"כ. ובעל הדברות (דף קי"ד) כתב שמאחר ונהגו כן בשעת הסכנה, נשארו במנהגם. ור' עוד בספר מועדים וזמנים (ח"א סימן פ"ו, ח"ב סימן מ"ג וסימן ק"מ).

ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 231) הביא מכתב תשובה ששלח הגר"ע יוסף זצ"ל, בענין מדוע אין מורים בדורנו, שזכינו ב"ה למדינה עצמאית, להדליק נרות חנוכה בחוץ. והשיב שם לשואלו שאכן מורה הוא ברבים שהמדליק בחוץ כשאין רוח נושבת, או בפנס המגן מהרוח, שיפה עושה. ומ"מ המדליקים בפנים יש להם ע"מ שיסמוכו, ואף לכתחילה יוצאים בכך. והוסיף, שאף האחרונים בני זמננו כתבו להדליק בפנים, ושעכ"פ יש פרסומי ניסא לבני הבית, ולא חשיב דוקא כדיעבד. ע"כ. ואמנם השע"ת [(סימן תרע"ג סקי"ג) הב"ד כה"ח (שם סקס"ה)] כתב שלא ראינו מי שנוהג לשים נ"ח בעששית, אך לכאו' אין דבריו נכונים לגבי דורנו, אלא כמו שכתבנו לעיל, שכבר נהגו רבים לעשות כן. ור' גם בשו"ת שאילת יעב"ץ (סימן קמ"ט), וערוה"ש (סימן תרע"א ס"ק כ"ד). ועוד בענין העששית ראה לקמן (פרק ז' הערה י"ד).

ושאלתי את הגרש"ז אוירבך זצ"ל גבי מי שגר בקומה ראשונה, היכן עדיף שידליק את החנוכיה: האם בחלון, או בפתח הדירה מבפנים, או בפתח החצר. וענה לי שהעדיף ביותר להדליק את החנוכיה בפתח החצר. ואם לאו, הרי ששווה דין ההדלקה בפתח הדירה או בחלון, ואין עדיפות א' מהשני. עכת"ד. וסיפר לי בנו של הגרש"ז זצ"ל, הרה"ג ברוך זצ"ל (סיפר לי זאת עוד בחיי הגרש"ז, בשבט תשנ"ה) שבבית הגרש"ז לפני שנים רבות היו מדליקים החנוכיה בפתח החצר (כשגם חותנו של הגרש"ז היה גר באותה הדירה) אך מכמה סיבות (כגון שהיו אלמונים שוברים החנוכיות) הפסיקו זאת, וכבר שנים רבות מדליקים בפתח הדירה. וגם בזה, היו שנים שהדליקו בפתח הדירה אך מהצד החיצון של הפתח. אך כשהגרש"ז הגיע לזקנה, וכיון שבחנוכה קר ויורד גשם, החל הוא להדליק את החנוכיה בפתח הדירה אך מהצד הפנימי, למרות שהחנוכיה אפילו לא עמדה בטפח הסמוך לפתח (והראה לי שהיו מפרקים את תריסי הפלסטיק במקום עמידת החנוכיה על מנת שיוכלו לראות את החנוכיה מהרחוב). ועוד טעם לזה, כיון שמצד המציאות היתה החנוכיה נראית יותר לרה"ר כשעמדה בפתח הדירה מאשר בפתח החצר. ועוד סיפר, שבשכונת שערי חסד (בה התגורר הגרש"ז) היה ויכוח האם עדיף להדליק החנוכיה בפתח החצר או בפתח הבית. והגה"צ ר' דוד בהרן זצ"ל היה מדליק נ"ח בפתח הדירה, וכעבור שנים החל להדליק דוקא בפתח החצר. ועוד אמר לי הרה"ג ברוך, שהגרש"ז היה גר בדר"כ עם עוד אדם בדירתו, וכגון עם חמיו. ולכן היה האדם האחר מדליק חנוכיה בצידה האחורי של הדירה. אך כשהגרש"ז היה נשאר לבדו בדירה בחנוכה, הוא היה מדליק בברכה בפתח הדירה, וכתוספת היה מדליק גם חנוכיה בצידה השני של הדירה (שהיה פונה לרחוב אחר), ובה היה מדליק רק נר חנוכה אחד. ע"כ מדברי בנו של הגרש"ז זצ"ל.

ואחד מבניו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הרה"ג אברהם שליט"א) אמר לי שהגרי"ש אלישיב זצ"ל מדליק את נרות החנוכה בפתח החצר ולא בבית או בפתח הבית. ע"כ. וראה עוד ע"כ בשו"ת אג"מ (חאו"ח ח"ד סי' קכ"ה).

ומה שכתבנו שבמקום חשש לגניבות וכדו' א"צ להניח בחוץ, ר' מש"כ הדרכי משה (סס"י תרע"א) בשם רבינו ירוחם.

[3]ג. מה שכתבנו שי"א (הדעה הראשונה) שהעדיף ביותר להדליק בפתח חדר המדרגות מבחוץ, שכן יש מפרשים את דברי מרן (סימן תרע"א ס"ה). וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל. שכן מצאתי בקונטרס מאת הרה"ג ר' אברהם צבי ישראלזון שליט"א, מתלמידיו המובהקים של הגריש"א בשם הגריש"א. וזו לשונו בקונטרס: אם פתח חדר המדרגות נמצא במקום שרואים אותו מרשות הרבים צריך להדליק בפתח חדר המדרגות מבחוץ. ואפילו יש בבנין הרבה דיירים, ידליקו כולם בפתח חדר המדרגות הסמוך לרשות הרבים. ואין צריך שיהיה ניכר לאיזה שכן שייכת כל חנוכיה, אלא מספיק מה שניכר שאחד מבני הבנין הניח את נרותיו כאן. ומכיון שכל אחד מדליק בחנוכיה נפרדת, מבחינים שמדובר כאן במספר דיירים שהדליקו. ולפי המבואר גם הדיירים העליונים מדליקים למטה. ומה שכתוב בשו"ע (תרע"א סעיף ה') ש"הדר בעליה מדליק בחלון", הכוונה לאדם שגר בקומה שניה ואין לו פתח לרשות הרבים, אלא הכניסה שלו לקומה שניה היא דרך הדירה בקומה ראשונה (כמו שקיים בדירות גג בזמננו). אבל כשיש חדר מדרגות ויש לכל דייר כניסה מחדר המדרגות, הרי חדר המדרגות נחשב חצרו והוא צריך להדליק בפתח חדר המדרגות. כך מורה ובא מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל. עכ"ל. ועיי"ש שכתב כעין זאת בשם הגרי"ז זצוק"ל.

ועוד בענין דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל דבעי כאן בארה"ק להדליק נ"ח מבחוץ, ראה בספר שבות יצחק (הל' חנוכה עמ' מ"ו ואילך), מה שהשיג ע"ד הגרי"מ אהרנברג זצ"ל בשו"ת דבר יהושע (ח"א סי' מ'), ובספר קובץ תשובות (תשובות הגריש"א זצ"ל, ח"א, סי' ס"ז). וראה עוד מה שכתבנו בסוף ההערה.

ובס"ד נזכיר פה שמנהג הגרי"ש אלישיב היה להדליק את נרות חנוכה בכניסה לחצר הפונה לרחוב (סימטת אדמון). זאת ידוע לי בבירור. ואע"ג שהגריש"א זצ"ל היה גר בקומה שניה, ומדרגות חיצוניות היו מוליכות מדירתו אל החצר, בכ"ז לא הדליק בפתח הדירה ולא בסוף המדרגות, אלא ביציאה מהחצר לרחוב. ויש לציין שבאותה חצר לא היו עוד דיירים, מלבד בעל מלאכה אחד (וכנ"ל בהערה הקודמת).

הדעה (השניה) האומרת שעדיף להדליק הנרות בפתח הדירה פנימה, בטפח הסמוך לדלת, היא דעת הגר"מ אליהו זצ"ל כפי שהורה לי. ולמרות שבחוברת הל' חנוכה (סעיף כ"ג) כתב ש"יכול לכתחילה" להניח בחלון הפונה לרה"ר אם גובהו פחות מכ' אמה מרה"ר [וראה עוד בספרו מאמר מרדכי (מועדים. פנ"ח סעי' מ"ה)], מ"מ הוא הורה לי הלכה למעשה שעדיף טפי להניח את הנרות בטפח הסמוך לפתח מבפנים, ושכן עיקר לדינא. עכת"ד. וכן רואה אני מידי שנה בשנה שהחנוכיה בביתו מונחת בטפח הסמוך לפתח בתוך הדירה בצד שמאל לנכנס. ומנהגו לברך על הדלקת חנוכיה זו, ואח"כ מדליק בעצמו או שולח את אחד מבני ביתו שידליק נרות באחד החלונות הפונים לרה"ר (ואינו מברך, כיון שסומך על הברכה שבירך כבר). ואגב, הדלת בפתח דירתו נפתחת כלפי פנים הדירה לצד שמאל הנכנס, עד זוית של תשעים מעלות בלבד, והחנוכיה אינה מונחת בטפח הסמוך לצירי הדלת, אלא בטפח הסמוך למקום אליו הדלת מגיעה בהפתחה. כך ראיתי הרבה פעמים (ומ"מ היה מדליק רק בשני מקומות אלה, ולא הדליק כלל בחצר הבית, ולא בפתח הדירה מבחוץ. וכן אמר לי גם הג"ר שמואל אליהו שליט"א, בנו של הגרמ"א זצ"ל. וזאת שלא כמו מאן דהוא שאמר לי שהגרמ"א זצ"ל השתתף עם אחד השכנים שהדליק בחצר ממש. דשמא כחומרא אמר פעם לא' השכנים שיכוון גם עליו. ואכמ"ל.

ונראה שמקורו של הגר"מ אליהו זצ"ל הוא דברי המ"ב שהבאנו לעיל (סקנ"ד), שאמר שבזמן הטור היו מדליקים אצל פתח הבית מבפנים והיו עושים עכ"פ היכר לבני רה"ר, משא"כ עכשיו שמדליקים ממש בפנים לא אכפת לן כלל לעשות היכר לבני רה"ר. ולכן הורה שהעיקר לדינא להדליק בפתח הדירה מבפנים. אך ודאי שאף לדעתו יש מקום למנהג להדליק בחלון.

הדעה השלישית, הסוברת שיש להדליק את הנרות דוקא בחלון הבית כשפונה לרה"ר, זו דעת הגר"א שפירא זצ"ל, כמובא לקמן בנספחים (נספח א' ס"ק 5, ונספח ב' ס"ק ג). וכשדנתי בענין זה עם הגר"א שפירא זצ"ל ע"כ (בר"ח כסלו תשס"ו), ושאלתיו מדוע הוא מדליק את נרות החנוכה בחלון ביתו ולא בכניסה לבנין או לחצר, אמר לי שכך היה המנהג בירושלים הן אצל ה"חסידים" והן אצל הפרושים. וכך ראו טוב יותר את הנרות. ושאלתיו, שהרי הג"ר דוד בהר"ן זצ"ל בערוב ימיו לא הדליק בחלון אלא שינה את מנהגו והחל להדליק למטה מחוץ לבית. וכן בני משפחת הגרש"ז אוירבך זצ"ל אמרו לי (הרב ברוך זצ"ל) שהגרשז"א היה מדליק נ"ח למטה בכניסה לחצר, ורק בגלל שהזיקו לחנוכיה החל להדליק את הנרות למעלה בכניסה לדירה. ואם כן מעיקרא נהג להדליק דוקא בכניסה לחצר סמוך לרחוב (וכנ"ל כל זה לעיל בהערה ב'). וענה הגר"א שפירא זצ"ל, שאולי בשערי חסד (מקום מגוריו של הגרשז"א) שהיו יותר עוברים ושבים ברחובות היה יותר טוב להדליק מחוץ לבית מאשר בחלון. ושאלנו, האם בכל זאת לא עדיף להדליק בחוץ בגלל שזה עיקר הדין. ואמר הגר"א שפירא זצ"ל שבכ"ז בגלל שבחלון רואים יותר טוב לכן עדיף להדליק בחלון. עכת"ד. ובאמת כל שנה היינו רואים שהגרא"ש זצ"ל היה מדליק נ"ח בחלון ביתו. וכדעה זו היא גם דעת הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאמר לי שכן הוא נוהג בביתו להניח את הנרות בחלון. וטעמו הוא שעי"כ יש פרסום הנס גם לבני הבית וגם לבני רה"ר. ולכן זה עדיף מאשר להניח הנרות בפתח הבית מבפנים. ובתשובה לשאלתי הוסיף, שאכן אם הנרות נראים בחנוכיה רק מצד אחד, יניח את החנוכיה באלכסון כדי שתראה גם לרה"ר וגם לפנים הדירה, ואם א"א, אזי יפנה את החנוכיה כלפי הדירה פנימה, ולא כלפי רה"ר. עכת"ד.

ונראה שטעמם הוא הברייתא הנ"ל (שבת דף כ"א ע"ב): אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר. ע"כ. ואמנם כתב הרמ"א (בסימן תרע"א סעיף ז') שאע"פ שבזה"ז כולם מדליקים בפנים, "מ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם, ואין לשנות". אך כבר כתב שם המ"ב (סקל"ח) בשם המ"א ושאר האחרונים: "ומ"מ אם יש לו חלון הסמוך לרה"ר נכון יותר שיניחנו שם, כדי שיהיה היכר לבני רה"ר ויתפרסם הנס, אם לא במקום דשכיחא היזקא עי"ז". ע"כ. וכן יתכן שטעמם של הגר"א שפירא והגר"ש ישראלי זצ"ל, משום דס"ל שבטלה לגמרי התקנה להניח בחוץ משום דשכיחא היזקא.

ומה שכתבנו שיניח הנרות בחלון אע"פ שהחלון גבוה מעשרה טפחים, כ"כ המ"ב (שם ס"ק כ"ז) בשם המ"א, א"ר וחיי"א, וכפי שפירשם הא"א שאם דר בעליה מניחה בחלון שהוא לצד רה"ר אפילו אם החלון גבוה יותר מי"ט מקרקעית העליה. והוסיף שאם יש לו ב' חלונות, אחד למעלה מי"ט ואחד למטה מי"ט, ודאי יניחנה בחלון שהיא למטה מי"ט. והוא ממחה"ש. והב"ד כה"ח (סימן תרע"א סקמ"ח).

וכעין זאת כתב בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף כ"ג), וכ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 198 סעיף י"א) שמצוה שיניח הנרות בחלון או במרפסת, אע"פ שגובהם יותר מי"ט. וע"ע במאמ"ר (לגר"מ אליהו זצ"ל. פנ"ח סעי' מ"ה).

והדעה (הרביעית) הסוברת שיש להדליק ממש בפתח החצר הפונה לרה"ר, ולאו דוקא בפתח הבנין (אף בנין משותף) הפונה לחצר, זו דעת הגרי"ז זצ"ל מבריסק [כמובא בס' נר חנוכה (פ"ד סעי' ב'). הב"ד בפסתש"ו (סי' תרע"א ס"ק ד' וה', בהערות 15,22,23). וע"ע במועו"ז (ח"ב סי' קמ"ג, וח"ו סי' ס"ז)]. ואני הקטן נוהג זה רבות בשנים להדליק כשיטה זו, בכניסה לחצר הפונה לרשות הרבים. וזאת אע"פ שדירתנו נמצאת בכניסה הרביעית של החצר (וראה בריש הערה זו בשם הגריש"א זצ"ל, שאין צריך להיות ניכר של מי חנוכיה זו מדיירי הבנין). ונוסף על כך אנו פונים מיד לאחר הדלקת הנר האחרון, ואצים רצים בלא הפסק דיבור, ומדליקים גם בחלון הבית. וחיליה דידי, שכן נראה בס"ד לענ"ד פשט דברי מרן בשו"ע (סי' תרע"א סעי' ה') שפסק כתוס'. וכן נראה בס"ד לענ"ד גם מדברי המ"ב בשעה"צ (שם סקכ"ז) בשם מרן בב"י. וראה עוד מה שכתבנו בס"ד לעיל (בסוף הערה ב') בשם מנהג הגרשז"א זצ"ל ובריש הערה זו בשם מנהג הגריש"א זצ"ל. וה' יצילנו משגיאות.

ועוד בענין אי עדיף להדליק בבית או מבחוץ גבי הדיירים בבנינים משותפים, ר' בספר מצות נר איש וביתו (סי' ה' הערה ו'), בפסתש"ו (סי' תרע"א ס"ק ד' וה') ובשאר ספרי האחרונים.

[4]ד. מקור הדין הוא במסכת שבת (דכ"ב,א'). דאמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה, כסוכה וכמבוי. ע"כ. ופרש"י שם (ד"ה פסולה): דלא שלטה ביה עינא למעלה מכ' אמה, וליכא פרסומי ניסא. ע"כ. וכ"פ מרן (בסימן תרע"א סעיף ו'), שהמניח נ"ח למעלה מכ' אמה לא יצא י"ח (וראה עוד בפרקנו סעיף ו').

ומה שכתבנו שכל מקום שנאמר גובה הנר הכוונה לגובה השלהבת, כ"כ המש"ז (סק"ה), ערוה"ש (סימן תרע"ה סעיף כ"ב), המ"ב בשעה"צ (סקל"ג), כה"ח (סקנ"ב), הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף כ"ז), ספר ילקו"י (עמ' 198 הערה כ"ח), וכן הורה לי בע"פ הגר"מ אליהו זצ"ל [וע"ע בספרו מאמר מרדכי (פנ"ח סעי' מ"ב ומ"ד)]. ונראה לפי זה שצריך לשים לב שגם כשהנר יקטן במשך זמן הדלקתו שהשלהבת לא תהיה בגובה נמוך מג"ט, וכמ"ש לקמן (בסעיף ה'). ואע"ג שהדלקה עושה מצוה, מ"מ בעינן שכל משך זמן חיוב ההדלקה יהיו הנרות כדבעי.

את השיעור במטרים חישבנו לפי שיטת הגר"ח נאה, שאמה היא ארבעים ושמונה ס"מ, ולפי שיטת החזו"א שאמה הינה בערך חמישים ושבעה ס"מ. ור' מש"כ ע"כ לעיל (בפרק ב' הערה י"א).

ומה שכתבנו שהכוונה לקרקע הרשות שאליה הנרות פונים, כך משמע מפרש"י (הנ"ל), וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. והוסיף, שאין דין זה שונה משאר המידות הנהוגות בחנוכה כג"ט וי"ט, שאף אותן מודדים מהקרקע. עכת"ד. ור' גם כה"ח (ס"ק מ"ח).

אך הגר"מ אליהו זצ"ל רוח אחרת עמו. כפי שהורה לי, צריך למדוד את שיעור כ' האמה מגובה עיניו של אדם בגובה בינוני, וכשהוא עומד על קרקע רה"ר, שלדעתו מש"נ שהעין שולטת עד גובה כ' אמה פירושו ממקום העין ולא מהקרקע. ולשיטתו עולה, שגובה כ' אמה הינו בערך 11.30 מטר (9.60 מטר ועוד 1.70 מטר). ומ"מ לענין סוכה מודה הגר"מ אליהו זצ"ל שמודדים כ' אמה מקרקע הסוכה. ואע"ג דהתם (בסוכה דף ב' ע"א) אמר רבה דלמעלה מכ' אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה, מ"מ אמרו שם גם טעמים אחרים. ולמרות שהגמ' הישוותה דין כ' אמה של חנוכה לדין כ' אמה של סוכה ומבוי, אפ"ה נראה שלענין זה קיים החילוק הנ"ל. עכת"ד.

ואם מול החלון הגבוה מכ' אמה ישנן דירות בבתים גבוהים שממול, ה"ז מחלוקת הפוסקים, כפי שכתבנו. שלדעת הגר"ש ישראלי זצ"ל יש להדליק אף במקרה זה, בחלון, והוסיף שכן נהגו. אך לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל אין להדליק בחלון אלא בפנים כלפי בני הבית, כיון שאין פרסום הנס בכך. ושאלתיו מדוע שלא ידליק כלפי חוץ, הרי גם הכא יש פרסום הנס כלפי הרבים הגרים בדירות ממול. וענה לי שאין זאת רה"ר אלא יחידים רבים. עכת"ד. ונראה שטעמו, שכיון שאין כל אדם יכול להגיע לשם, אין לכך שם של רה"ר. וזה, כנראה, שורש המחלוקת בינו לבין הגר"ש ישראלי זצ"ל.

ובענין זה שאלתי אף את הגר"י צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, פה עיקו"ת, ואף הוא פסק לי שבמקרה זה, אף שיש דירות ממול החלון, יש להניח את הנרות כלפי הבית פנימה, ולא לחוץ. עכת"ד.

וכעבור זמן שאלתי ע"כ גם את הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואמר לי שהמדליק נרות חנוכה בחלון דירתו מעל כ' אמה מהרחוב, אע"ג שמולו יש בית דירות אין בזה פרסום הנס כלפי חוץ. והוי פרסום הנס רק ליחידים רבים. וכמו שאדם יכניס אנשים רבים לדירתו לא יהיה זה פרסום הנס לרה"ר. דבעינן שפרסום הנס יהיה לרחוב, מקום שהרבים שם. עכת"ד. וכעין זאת אמר לי בשמו גם הגר"י זילברשטיין שליט"א, רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק.

והגר"ש משאש זצ"ל, רבה של ירושלים ת"ו, אמר לי בני"ד, שלחנוכיה ישנם שני צדדים, ואז היא נראית גם כלפי הבית פנימה. ואם יש לה רק צד אחד (וכגון שיש לה "גב"), אזי יש עדיפות להדליקה כלפי בני הבית פנימה. עכת"ד.

והגר"ח קנייבסקי שליט"א הורה לי, שיש להדליק במקרה זה את הנרות רק כלפי פנים הבית, כמובא במכתבו אלינו בנספחים (בסוף קונטרס זה). ודעת הגר"ש דבליצקי שליט"א, שבני"ד יש להדליק את הנרות גם כלפי בית הדירות שממול. כמובא במכתבו בנספחים (בסוף הקונטרס נספח ו'). עיי"ש.

[5]ה. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. והוסיף, במקרה זה לא מתחשבים כלל בכך שהחלון גבוה יותר מכ' אמה מקרקעית הבנין אלא כיון שישנם עוברים ושבים ברה"ר, ואין יותר מכ' אמה בין גובה החלון לגובה רה"ר, יש פה פרסום הנס ומדליק בחלון. ואף הגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שאמנם בדר"כ מחשבים שיעור זה מקרקעית הבנין, אך אם אין עוברים ושבים בקרקעית הבנין, או אפי' אם יש, כיון שישנה רה"ר סמוכה נוספת שאין בין החלון לבינה יותר מכ' אמה, מודדים שיעור זה ממנה לחלון, ורשאי להדליק בחלון. עכת"ד.

[6]ו. הא דבעינן להניח הנרות מעל ג' טפחים, כ"פ מרן (בסימן תרע"א סעיף ו'), והוא מהטור בשם המהר"ם מרוטנבורג. וכתב הב"י הטעם, דכל למטה מג"ט הוי כארעא סמיכתא. וכ"כ הלבוש. וכ"כ שם במ"ב (סקכ"ו) בשם הב"ח, דכל למטה מג"ט כאילו הניח בקרקע ואין ניכר שבעה"ב הניחו שם.

והא דבעינן להניחם לכתחילה עד גובה של י' טפחים, הוא משום דאמר רבינא משמיה דרבא: זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה, וכו' [שבת (דכ"א,ב')]. וכ"פ מרן (שם). וכתב המ"ב (שם סקכ"ז) דלמטה מי"ט איכא פרסום הנס טפי כשהוא למטה, דדבר העשוי להאיר אין הדרך להניחו כ"כ למטה. וכ"כ כה"ח (שם סקמ"ז) בשם הלבוש.

את השיעורים כתבנו עפ"י שיטת הגר"ח נאה והחזו"א, לפי החשבון שלשיטת הגר"ח נאה טפח הינו 8 ס"מ, ולשיטת החזו"א טפח הינו 9.6 ס"מ.

מצאנו כתוב (בקובץ מבית לוי, חנוכה תשס"ו, בפרק מקום ההדלקה סעי' ז' והערה ח') שלענין שיעור י"ט של גובה הנר והשלהבת, יש מחשבים עפ"י החת"ס ששיעור אגודל הוא 2.7 ס"מ, ולפי"ז י"ט הוי 1.08 מטר. וזו עוד דעה גבי שיעור י"ט. וראה מה שבס"ד הארכנו בעניני שיעורי האורך לגראח"נ ולחזו"א במקראי קודש הל' סוכות (בנספחים בקונטרס מידות האורך). ואכמ"ל.

והא דכתבנו שי"א להניחם דוקא בגובה שבין ז"ט לי"ט, כ"כ כמה אחרונים בשם האר"י ז"ל, ביניהם השע"ת (סק"ח) בשם טור ברקת, וכ"כ הבא"ח (פר' וישב סק"ה), וכ"כ שומר אמונים, והב"ד הגחיד"א במחב"ר (סק"ג). וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת שלו הל' חנוכה (סעיף כ'). ור' כה"ח (סימן תרע"א סקמ"ו), שמשמע שבא לערער על דעה זו אף לדעת האר"י ז"ל. ונהרא נהרא ופשטיה.

[7]ז. דעת הסוברים שבדיעבד יצא י"ח היא דעת הפר"ח, הפמ"ג, המ"ב (סימן תרע"א סקכ"ו) כה"ח (שם סק"ז), והגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף כ"ו). וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' מ"ג). אמנם מהאורחות חיים (דף ק"ז) ומהכלבו [שהביא בילקו"י (מועדים. עמ' 197 הערה כ"ז)] משמע שיש להחמיר אף בדיעבד. וכ"פ הגר"ע יוסף זצ"ל בחזו"ע (חנוכה, פ"ב אמצע הערה יב, דל"ד, ב'), שאם הדליקה כשהיא למטה מג"ט, יכבנה ויגביהנה וידליקנה שנית בלי ברכה. והוסיף שאם השלהבת הינה למעלה מג' טפחים, אע"פ שגוף הנר הינו למטה מג"ט, שפיר דמי, כי העיקר הוא השלהבת. עכת"ד.

[8]ח. מרן (סימן תרע"א סעיף ו').

[9]ט. מרן (שם) והמ"ב (שם סקכ"ח) כתב הטעם. ור' מה שכתבנו לעיל (בהערה ד').

[10]י. הא דצריך לכבותה, כך כתב כה"ח (שם סקנ"ג) בשם הפר"ח. וכן משמע בהדיא ממש"כ הרמ"א שאם לקחה דלוקה והניחה למטה מכ' אמה לא יצא י"ח דהדלקה עושה מצוה. ואין חילוק בין אם הניחה מעל כ' אמה בבית או בחוץ, שכ"כ הטור. וראה חיי"א (כלל קנ"ד סעיף כ"ב), שעה"צ (סקל"ג), וכה"ח (סקנ"א).

ומה שכתבנו שיברך שוב, כך משמע מהמ"ב (שם סקכ"ט) שסתם כפר"ח. ור' גם כה"ח (סקנ"ג).

[11]יא. ר' מ"ב (שם סקכ"ט). וכה"ח (סקנ"א) בשם רבינו יואל הלוי (וע"ע בסקנ"ג). וע"ע בילקו"י (עמ' 179 סעיף י' ובהערה כ"ח שם), ובמכתב הגר"ש דבליצקי שליט"א בנספחים (בסוף הקונטרס), מש"כ בשם הריטב"א.

[12]יב. מרן (סימן תרע"א סעיף ז'). ובמ"ב (שם סקל"א) כתב הטעם.

ומה שכתבנו שכ"ז לכתחילה, זאת כיון שודאי אין זה לעיכובא אם הניח הנרות במקום אחר בבית, שהרי אפי' הניחם על שולחנו יצא י"ח, ורק מכח המנהג יש להניחם היום שם, וכמש"כ הרמ"א בהגה"ה. וראה לעיל בפרקנו (בהערה ג').

וכתב עוד מרן, שאם הניח את הנרות במקום המעבר שנכנס בו יניחנו מחציה של הכניסה כלפי שמאל. ור' מ"ב (שם סקל"ו).

וכתב הרמ"א, שלמרות שבזה"ז כולנו מדליקים בתוך הבית, מ"מ המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימי הגמרא. ור' מש"כ המ"ב (שם ס"ק ל"ז ו-ל"ח), ומה שכתבנו לקמן בסמוך בהלכות.

[13]יג. מרן (סימן תרע"א סעיף ז'). וכה"ח (שם סקנ"ח).

[14]יד. שאלתות דרב אחאי, כה"ח (סקנ"ח). ור' ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 199 הערה ל"ג).

[15]טו. מרן (סימן תרע"א סעיף ז'). והטעם ראה בכה"ח (שם סקנ"ט). ור' בהעמק שאלה (פר' וישלח סקכ"ב) שגם כשאין מזוזה בפתח הדלת, ואפילו מדליק בחלון, יש להדליק החנוכיה בצד שמאל. וע"ע בשאילתות (שם), במאירי לשבת (דכ"ב) בשם הגדה, ובשו"ת מהרי"ל (סי' מ').

כתבו הפוס', שאם אין מזוזה ומניח את החנוכיה בצד ימין של הפתח, יניח את הנרות בחנוכיה בסדר הפוך מהרגיל, והיינו שבלילה הראשון מדליק את הנר הקרוב לפתח, ובלילה השני ידליק את הנר החדש שבצידו ואח"כ פונה לימין וידליק את הנר שהדליק אתמול, וכן על זו הדרך [חזו"ע (חנוכה, פרק מצוות הדלקת הנרות, סוף הערה י"א) בשם הבא"ח וש"א].

[16]טז. ר' מ"ב (סימן תרע"ג סקכ"ה). וראה שו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' שע"ח), ושו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' קי"ד).

[17]יז. ערוה"ש (סימן תרע"א ס"ק כ"ב).

[18]יח. רמ"א (סימן תרע"א סעיף ז').

[19]יט. רמ"א (שם).

[20]כ. בתשובה לשאלתי האם בדורנו שייך דין זה, לאור העובדה שאנו משתמשים באור חשמל ולא באור נרות, הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שאכן אין דין זה נוהג היום. והוסיף, שאף בשבת לא שייך דין זה, כיון שנרות השבת שונים מנרות החנוכה. ואף אם יהיו דומים, אמר שאין מקפידים בכך. עכת"ד.

[21]כא. מרן (סימן תרע"א סעיף ח'). ואמנם מרן הזכיר רק דין חצר, אך המ"ב (שם סק"נ) הביא בשם הכלבו דה"ה בית. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. עכת"ד. ור' מה שכתבנו לקמן בסמוך (בהערה כ"ג). וכן ראה בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 206 הערה נ"ב) מש"כ בשם אביו.

[22]כב. רמ"א (סימן תרע"א סעיף ח'). ור' עוד מש"כ המ"ב (סימן תרע"ז סעיף ח') בדין המברך בגלל חשד.

[23]כג. רמ"א (סימן תרע"א סעיף ח'). ור' גם מ"ב (שם סקנ"ד), ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 206 הערה נ"ג). ובתשובה לשאלתי האם היום שייך דין חשד, הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שלענין שני פתחים בשתי רוחות אין בדורנו דין חשד, כיון שיודעים שמדליקים בתוך הבית (כמ"ש הרמ"א הנ"ל). אך כשמדובר בפתח אחד, או בהדלקה בתוך הבית, ואין האדם מדליק כלל [הבנתי שהכוונה לאכסנאי, וכמו שכתבו הפוסקים (בסימן תרע"ז), כגון המ"ב (שם סק"ט)] - אף בדורנו שייך דין חשד. עכת"ד.

[24]כד. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, וטעמו שאין דין חשד בשני חלונות. עכת"ד. ומשמע בין שהחלונות באותו צד של הבית, ובין בשני צדדים שונים. ונראה לי שהטעם הוא משום שבזמן חז"ל לא היו מדליקים בחלונות אלא בפתחים, לכן לא אתו למיחשדי' דלא אדליק. וכיון שכך, תיקנו דין חשד רק בפתחים, ואנו לא מוסיפים על גזירתם. וראה לקמן בנספחים (נספח א' סס"ק 3) שמשמע שם שלכאו' יש דין חשד גם בחלון.

[25]כה. דעת המתירים היא דעת הגר"מ אליהו זצ"ל. ובתשובה לשאלתי אמר דשרי אפי' שדרך הזכוכית המשורינת נראה רק אור עמום של הנרות, אך אין נראה מספר הנרות. וטעמו, דסגי שרואים דרך הזכוכית שיש שם אור נרות, והיינו שנעשתה שם פעולת ההדלקה. עכת"ד. ואילו הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שאין להדליק במקום שזכוכית משורינת חוצצת בין הנרות לרבים, דאין בזה פרסום הנס לרבים, כיון שלא נראה מספר הנרות מעבר לזכוכית זו. ואפי' שרואים שיש שם אור נרות, אך לא רואים את מספרם. עכת"ד. ומ"מ נראה שאם בני הבית שם והנרות נראים להם הוי פה"נ לבני הבית, ורק כלפי בני רה"ר אינו פה"נ.