[1]א. מה שכתבנו שכשט"ב חל בשבת הוא נדחה ליום ראשון, כ"כ מרן (בסי' תק"נ ס"ג וע"ע בסי' תקנ"ב ס"י). ור' עוד כאן לעיל בהל' ביהמ"צ (פ"א ס"ט).
הטעם שלא מקדימים תענית זו, ר' במ"ב (סי' תק"נ סק"ט).
ומה שכתבנו שיש נ"מ בין אם ט"ב חל ביום א' או ביום שבת ונדחה ליום א', הכוונה למשל אם באותה שנה חלים איסורי שבוע שחל בו ט"ב.
[2]ב. ראה כה"ח (סי' תקנ"א סקי"ג). בשם האחרו'. וכתבו שכ"ה אף כשט"ב חל בשבת.
[3]ג. הל"ח (פכ"ח ס"א) עפ"י כה"ח (סי' תקנ"א סקי"ד). וכ"ה אפי' כשט"ב חל בשבת.
[4]ד. מרן (סי' תקנ"ד סי"ט). ור' בענינים אלה בכה"ח (סי' תקנ"ד ס"ק פ"ו-פ"ט). ועיי"ש ששורש המחלו' הינו האם יש אבלות בשבת זו בצנעה.
[5]ה. רמ"א (סי' תקנ"ד סי"ט). ומדובר רק כשט"ב חל בשבת ונדחה ליום א'. ור' הטעם במ"ב (סקל"ט).
[6]ו. מ"ב (סי' תקנ"ד סק"מ). עיי"ש.
[7]ז. הל"ח (פכ"ח ס"ג). ופשוט שמדובר כשאשתו טהורה.
[8]ח. כנ"ל (בפרק ז'). עפ"י הרמ"א (סי' תקנ"ב ס"ב) ומ"ב (סק"ט) שכתבו שלא לומר אפי' פרקי אבות. ושכ"ה בין אם ט"ב חל בשבת או ביום א' (מ"ב סי' תקנ"ב אמצע סק"ח).
[9]ט. ט"ז. מ"ב (סי' תקנ"ב סק"י).
[10]י. מסקנת המ"ב (סי' תקנ"ב סק"י). והוסיף שכ"ה אף כשט"ב חל בשבת.
[11]יא. הל"ח (פכ"ח ס"ב) וילקו"י (עמ' 581 סי"ב. והוסיף שמ"מ טוב ונכון ללמוד וללמד הל' ט"ב). ור' כה"ח (סי' תקנ"ב ס"ק י"ז-כ').
[12]יב. הל"ח (פכ"ח ס"ד). ובפרט אמור הדבר בשל העובדה שלרוב ככל הפוס' יש לכתחי' להתפלל מנחה בשבת לפני סעודה שלישית. ור' מה שכתבנו ע"כ במקו"ד הל' ליל הסדר.
[14]יד. מרן (רס"י תקנ"ט) ורמ"א (סי' תקנ"ב סי"ב). והגר"א נבנצל שליט"א העיר שלא אומרים פרקי אבות. עכ"ד.
[15]טו. כנ"ל בפרק ב'. ועיי"ש שלד' הראשונים אין ההנהגות הללו בסעודה מפסקת מצד אבלות אלא מצד שפלות. וזו נ"מ לכמה דברים.
[16]טז. ברייתא תענית (דף כ"ט). מרן (סי' תקנ"ב ס"י). וכתבו "שמעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בעת מלכותו".
[17]יז. דין הבשר והיין כתבו מרן (שם). והוספנו שאר מאכלים ומשקאות עפ"י הברייתא הנ"ל, כסעודת שלמה בעת מלכותו.
[18]יח. בהל"ח (פכ"ח ס"א) כ' הגרמ"א שליט"א שלא להמנע משירי שבת. ומ"מ נראה שיש לשיר דוקא שירים בעלי אופי של סעודה שלישית (שקטים המתאימים לעידנא דרעוא דרעוין). ובפרט עפ"י מש"כ לקמן (בסעי' ט'). וצ"ע בכל זה, דלכאו' אם מראים עצבות ה"ז כאבלות בצנעה שמרן (בסי' תקנ"ד סי"ט) אוסר אותה. ויש להתיישב בדבר. ור' עוד בספרו של הגר"א נבנצל שליט"א ירושלים במועדיה (הל' ביהמ"צ).
[19]יט. כן נראה לענ"ד פשוט אף לרמ"א שמתיר אבלות בצנעה. ואף המ"א דס"ל שיש לשבת בסעודה זו בדאבון נפש (כדלקמן סעי' ט'), אין כוונתו לישיבה על הארץ. וכן המנהג פשוט לשבת על כסאות.
[20]כ. ונראה שאף למחמירים התם שרי לומר בסעודה זו כד"ת את הלכות ט"ב, ובפרט לילדים שאינם זוכרים את ההלכות הללו מהשנה שעברה.
[21]כא. טור. מ"ב (סי' תקנ"ב רסקכ"ג). והוסיפו שזו עבירה.
[22]כב. זו ד' המ"א. הב"ד המ"ב (סי' תקנ"ב סקכ"ג).
[23]כג. בכור שור, הב"ד המ"ב (סי' תקנ"ב סקכ"ג).
[25]כה. מ"ב (שם). הל"ח (פכ"ח ס"ו). ור' בס' ירושלים במועדיה (לגר"א נבנצל שליט"א. הל' ביהמ"צ בחלק התשובות) אי שרי אף אחר השקיעה.
[26]כו. רמ"א (סי' תקנ"ב ס"י). והמ"ב (סקכ"ד) כ' שהכוונה לשקיעה. והוספנו שכ"ה גם גבי שטיפת הפה. דמצד ט"ב הוא פשוט שרצוי לשטוף הפה. אך מצד הכנה משבת לחול לכאו' יש בעיה. ור' מה שכתבנו במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"א סי"ג, ובפרט בהערה ס"ח) אף גבי צחצוח שיניים בשבת לפני זמן איסור אכילת חמץ כשע"פ חל בשבת. ואמנם יש לחלק, דהתם האיסור (מדרבנן) מתחיל בשבת עצמה, משא"כ כאן דהאיסור מתחיל רק ביום ראשון. מ"מ נראה שיש מקום להקל בני"ד כיון שבני אדם רגילים לשטוף הפה כמה פעמים ביום, ולא ניכר שעושה כן לצורך מוצ"ש.
[27]כז. כנ"ל בריש פרק ג', פרק ו' ועוד. וכ"כ בהל"ח (פכ"ח ס"ז).
[28]כח. הל"ח (פכ"ח ס"ז). וכ"ה אף בדברים שלא נזכרו בש"ס כישיבה על כסא ואמירת שלום.
[30]ל. הל"ח (פכ"ח ססעי' ח'). וכ"כ בילקו"י (עמ' 587 סל"ב. וכ' שיאחרו ערבית שלושים דק' אחר השקיעה ויחלצו נעליהם כעשרים דק' אחר השקיעה) עפ"י יחו"ד (ח"ה סי' ל"ח). וראה בס' ירושלים במועדיה (לגר"א נבנצל שליט"א, הל' ביהמ"צ, בחלק התשובות), שכתב בשם הגרשז"א זצ"ל שהתיר במקרים כאלה לחלוץ נעליים כעשרים דקות אחר השקיעה, ע"כ. וע"ע בשש"כ (מהדו' תש"ע פכ"ח סעי' פ"ה).
בענין הצורך לפשוט בגדי שבת במוצ"ש זה, אמנם לא מצאתי במפורש שדנו הפוס' ע"כ. אך גבי הורדת בגדי שבת במוצ"ש "חזון" (כשהתענית אינה חלה ביום א' אלא בשאר ימי השבוע האחרים), מצינו מחלו' ע"כ. שלד' הא"א (תנינא. סי' תקנ"א סק"א) א"צ אז לפשוט בגדי שבת מיד לאחר ההבדלה, דהאיסור הינו דוקא בעצם הלבישה. וכ"כ בס' קרא עלי מועד (דל"א הערה י"ח) בשם הגריש"א שליט"א. אך הוסיף בספר זה בשם הגר"ח קנייבסקי בדעת החזו"א, שהוא מחמיר בכך, ושכ"ד הגר"נ קרליץ שליט"א, ראה ע"כ בנט"ג (הל' ביהמ"צ פמ"ט ס"ח) ובס' נחמת ישראל (פי"ט ס"ו). ושמעתי שאכן יש בכך ג' דעות בפוס': י"א שיחליף את בגדי השבת לבגדי חול מיד במוצ"ש לאחר ההבדלה. י"א שיחליפם לאחר סעודה רביעית. וי"א שאין צריך להחליפם עד השינה.
אמנם בני"ד חמיר טפי, שהרי מצינו שכתבו הפוס' שבעלי הברית בט"ב פושטין בגדיהם לאחר הברית, ומשמע שהאיסור הינו אף להמשיך וללבוש את בגדי השבת ולא רק עצם הלבישה (ר' למשל מ"ב סי' תקנ"ט סקל"ד). והרי דיני האבלות בט"ב הינם מדינא, ואילו בימי ביהמ"צ הוי מנהגא. וא"כ בני"ד ג"כ צריך לפשוט את בגדי השבת, עכ"פ לד' המחמירים בזה במוצ"ש חזון. ונראה שלכן עדיף לפשוט את בגדי השבת ולהחליפם לבגדי חול במוצ"ש זו, וכן יעשו אותם שהמנין בביהכ"נ שלהם נדחה, כנ"ל בסעי' י"ב. ואח"כ מצאתי בס"ד בשש"כ (מהדו' תש"ע, פכ"ח הערה קפ"ח) בשם ספר זה השולחן (ח"ב סי' תקנ"א) בשם החזו"א, שיש להחליף את בגדי השבת בבגדי חול לפני ערבית במוצ"ש זו. עכ"ד.
[31]לא. הל"ח (פכ"ח סעי' ח'). שש"כ (מהדו' תש"ע. פרק כ"ח סעי' פ"ה). והטעם, משום שאסור להביאם לפני שיצאה השבת, מדין איסור הכנה מקודש לחול.
[32]לב. הל"ח (פכ"ח ס"ט). וכבר כתבנו בס"ד ע"כ באורך במקראי קודש הל' פורים, רה"ש, ליל הסדר ועוד, גבי הבאת מגלת אסתר ומחזורים לביהכ"נ בשבת כשהחג חל ביום ראשון. והטעם בכל זה, דמכין מקודש לחול.
[33]לג. הל"ח (פכ"ח ס"ט). וכנ"ל במקראי קודש (שם).
[34]לד. רמ"א (סי' תקנ"ג ס"ב). וילקו"י (עמ' 587 סל"ב). והטעם ר' במ"ב (סק"ו) וכה"ח (סקי"ב). ור' בהל"ח (פכ"ח ס"ח, שכתב שחולץ לפני "ברכו". וצ"ע). ומעיקר הדין צריך במקרה זה לחזור לביתו יחף, שהרי אסור אז ללכת עם נעלי עור. ולכאו' אין להקל בזה שמא ילעגו עליו, דאדרבא זהו כבודו שמשפיל עצמו בשל צער השכינה בפרט ביום זה. ומה שהיו שהקלו בכך בהולכים ברחובות הגויים (כנ"ל בפ"ו הערה ס"ט בסופה) אין זה דומה לני"ד, דגבי לעג מיהודים כבר כתב הרמ"א (בסי' א' סעי' א') שלא יבוש מהם. ועיי"ש גם בבה"ל (ד"ה "ולא יתבייש"). וגם גבי ההולך ברחוב הגויים, אין זה מוסכם לכו"ע (כנ"ל בפ"ו שם בשם הח"א). ונראה שלפחות כשהדרך לביתו אינה ארוכה או שנוסע במכונית את רוב הדרך, שאז אין להקל בזה. ר' מ"ב (סי' תקנ"ד סקל"ב) בשם המ"א.
[35]לה. רמ"א (סי' תקנ"ג ס"ב). הטעם ר' במ"ב (סק"ז) וכה"ח (סקי"ד).
[36]לו. פמ"ג. מ"ב (סי' תקנ"ג סק"ז) וכה"ח (סקט"ו). ובענין הנוסח ר' מ"ב (סי' רצ"ט סקל"ד) ובש"א.
[37]לז. מ"א. מ"ב (סי' תקנ"ג סק"ו). כה"ח (סקי"ג). ומה שכתבנו שיחלצם ע"י רגלו השניה, כ"כ בילקו"י (עמ' 587 סל"ג). ור' יבי"א (ח"ה סי' א' סק"ה).
[38]לח. מחה"ש. כה"ח (סי' תקנ"ג סקי"ג). ומהמ"ב (סק"ו) קצת משמע עפי"ד המ"א, שאם בדיעבד כבר נגע במנעליו, סגי בשפשוף ולא יטול ידיו. עיי"ש. וע"ע במ"א (סי' ד' סקי"ז).
[39]לט. מחה"ש. מ"ב וכה"ח (שם). שעה"צ (סי' תקנ"ג סקט"ו).
[40]מ. הל"ח (פכ"ח ס"י). והיינו שגם קורין את מגילת "איכה" ואומרים "ואתה קדוש" וגו'.
אין אומרים "ויהי נועם" בערבית זו [מרן (סי' תקנ"ט ס"ב)]. והטעם ר' במ"ב (סי' תקנ"ט סק"ז). וא"א "למנצח בנגינות" בערבית זו [רמ"א (סי' תקנ"ט ס"ב)]. והטעם ר' במ"ב (סי' תקנ"ט סק"ח). וא"א "ויתן לך" [רמ"א (שם)]. והטעם ר' במ"ב (סק"ט).
[41]מא. מ"ב (סי' תקנ"ו סק"ב). ואפי' כששכח "אתה חוננתנו" לא יחזור, כיון שיבדיל במוצאי ט"ב (מ"ב סי' תקנ"ו שם).
[42]מב. מרן (סי' תקנ"ו ס"א). וכתבנו שיברך לפני קריאת איכה, שכ"כ המ"ב (סי' תקנ"ו סק"א). עיי"ש כמה טעמים.
[43]מג. מרן (סי' תקנ"ו ס"א). וכד' בה"ג, רב נטרונאי גאון והרא"ש. וכמש"כ הטור. ושלא כרמב"ן והרשב"א דס"ל דכיון דאידחי, אידחי. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ו סק"ה). ור' ילקו"י (עמ' 586 סעי' ל"א) שהוסיף עפ"י יבי"א (ח"ו סי' מ"ח סקי"ג) שבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל.
והוסיפו הפוס' שבליל מוצאי התענית א"צ להבדיל בתפילה (אלא רק על הכוס) ואפי' אם שכח להבדיל בתפילה במוצ"ש (מ"ב סי' תקנ"ו סק"ג).
וכל דין זה אמור גבי הבדלה במוצאי התענית [ר' מרן (סי' תקנ"ו ס"א) שכ' דין זה גבי ליל מוצאי ט"ב].
ואין מברכים על הנר אפי' לא בירך עליו במוצ"ש [מ"ב (סי' תקנ"ו סק"ד)].
ובאשר לברכת בפה"ג. יש מהפוס' שכתבו שיבדיל במוצאי ט"ב על יין (שיברך עליו "בפה"ג") וישתה אותו אדם גדול החייב במצוות [מ"ב (סי' תקנ"ו סק"ג) עפ"י המהרי"ל. וכ"כ פסתש"ו (סי' תקנ"ו הערה 7 וסי' תקנ"ח הערה 14). והוסיף שכן המנהג]. וזאת אע"ג שמעיקר הדין אסור לאכול בשר ולשתות יין בליל מוצאי התענית [כמבואר בשו"ע וברמ"א (סי' תקנ"ח ס"א)]. אמנם יש מהאשכנזים המחמירים גם בהבדלה זו (הנעשית בליל שני, היינו בליל י"א או בליל י"ב) לתת לקטן שהגיע לחינוך לשתות היין של ההבדלה. ואם אין קטן יבדיל על שכר (או שאר חמר מדינה – מ.ה.), וישתהו הגדול בעצמו [ר' פמ"ג (בא"א סי' תקנ"ח סק"ד), ערוה"ש (שם סעי' ב') ובלוח א"י לגרימ"ט. הב"ד בפסתש"ו (סי' תקנ"ח שם)]. וע"ע בענינים אלה בכה"ח (סי' תקנ"ח ס"ק ט"ז, י"ט וכ').
[44]מד. מרן (סי' תקנ"ו ס"א). וכן לא יברכו על הבשמים במוצאי התענית (מ"ב סי' תקנ"ו סק"ה. עיי"ש הטעם).
[45]מה. מרן (סי רצ"ט ס"י). הל"ח (פכ"ח סעי' י"א וי"ב).
[46]מו. הל"ח (פכ"ח סי"א). והיינו אפילו באמצע קריאת מגילה איכה, שיסיים את הפסוק ויאמר "ברוך המבדיל" וכו'.
[47]מז. גבי "המבדיל", כ"כ הרמ"א (סי' רצ"ט ס"י), המ"ב (סי' תקנ"ו סק"ב) והל"ח (פכ"ח סי"ג).
וגבי "מאורי האש": ספרדיה תברך בעצמה (מרן סי' רצ"ו ס"ח). ואשכנזיה תצא י"ח מבעלה או מאיש אחר [ר' בה"ל (ס"י רצ"ו) ומ"ב (סי' רצ"ו סקל"ו)]. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: ואדמו"ר זללה"ה (היינו הגרש"ז אוירבך זצ"ל) מתיר לה לברך בעצמה. עכ"ל.
[48]מח. מ"ב (סי' תקנ"ו ססק"א). עיי"ש הטעם. וע"ע שם (בסק"ד).
וכתבנו עד עה"ש שכ"כ בהל"ח (פכ"ח סט"ז).
ואי שרי לברך ברכה זו גם על אור החשמל, ה"ז מחלו' האחרו'. ואכמ"ל.
[49]מט. ראה שו"ע (סי' רצ"ט ס"ו). וכ"כ המ"ב (סי' תקנ"ו סק"ד), כה"ח (ס"ק ג',י') והל"ח (פכ"ח סט"ז).
[50]נ. פשוט, כבכל מוצאי שבת. וכ"כ בני"ד בילקו"י (עמ' 587 סל"ד). והגר"א נבנצל שליט"א כשעבר על הספר העיר: ואם אוכל לשיעורים א"צ להבדיל. עכ"ל. ושאלתיו שהרי השו"ע בסי' רצ"ט ס"א ושאר הפוסקים כתבו שאפילו על אכילה כלשהיא צריך להבדיל, וא"כ גם האוכל פחות משיעור צריך להבדיל. וענה לי שאת דבריו אמר ע"פ הגרש"ז אויערבך זצ"ל. וטעמו שמה שהשו"ע כתב זה לגבי כל השנה אך לא לגבי תשעה באב, כיון שהמבדיל יצטרך לשתות מלא לוגמיו, ואם הנהו שותה בתשעה באב בשיעורין הרי הוא שותה פחות ממלא לוגמיו, ולכן לא יבדיל. עכ"ל. ומ"מ לא שאלתיו מדוע לא יתנו לשתות לקטן. ואח"כ ראיתי בספרו ירושלים במועדיה (עמ' רי"ג) שלגרא"נ שליט"א אין כיום דין של קטן לני"ד, עי"ש טעמו.
[51]נא. כה"ח (סי' תקנ"ו סק"ט) והל"ח (פכ"ח סי"ז). ושלא ככנה"ג שהביא כה"ח (שם). והוסיף בהל"ח שם שאם צריך לשתות רק מים א"צ להבדיל (סמך על מ"ד שעל מים א"צ הבדלה). וכ"פ בשבט"ה (ח"ח סי' קכ"ט). וראה בפסתש"ו (סי' תקנ"ו הערה 14) בשם הגר"ש דבליצקי שליט"א שאשה שבעלה מתאחר במוצאי ט"ב, ואין לה ממי לשמוע הבדלה, שרשאית לשתות תה או קפה ללא הבדלה. ע"כ. ומ"מ נראה שכ"ז לאשכנזיות. אך ספרדיות מבדילות בעצמן. וזה פשוט.
[52]נב. הל"ח (פכ"ח סכ"א). וש"א.
[53]נג. הל"ח (פכ"ח סכ"ב).
[54]נד. הל"ח (פכ"ח סכ"ב).
[55]נה. כה"ח (סי' תקנ"ו סק"ט). הל"ח (פכ"ח סי"ח), וטעמם, כדי שלא ישתה יין המשמח ביום ט"ב.
[56]נו. כה"ח שם כ' שישתה שאר משקים. ובהל"ח שם כ' שלכתחי' יסחוט ענבים וישתה. ואם לאו, אז יבדיל על בירה. ובענין גדר חמר מדינה ר' בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ד הערה ס"ד).
[57]נז. הל"ח (פכ"ח סי"ח).
[58]נח. מה שכתבנו שיתן לקטן, כ"כ כה"ח (סי' תקנ"ו סק"ט, לגבי מקרה שאין לו שאר משקין ומבדיל על יין), וילקו"י (עמ' 587 סל"ד. והוסיף שהקטן ישתה מלוא לוגמיו). ובהל"ח (פכ"ח סי"ט) כ' שהחולה ישתה מעט ויתן לקטן לשתות רוב רביעית. וראה עוד ביבי"א (ח"ה סי' מ' סק"ה), ויחו"ד (ח"ג סי' מ').
וגבי איזה קטן מישתעי, ר' לעיל (בפרק ט') גבי שתיית קטן מכוס ברכה של ברית מילה.
ומה שכתבנו דאם לאו, אז שישתה הגדול, כ"כ ילקו"י (עמ' 587 סל"ד). והוסיף שישתה מלוא לוגמיו, ואם אינו יכול אז סגי בטעימה כל שהיא (אף שאין זה מוסכם לכו"ע שדי בטעימה ושאין זו ברכה לבטלה).
[59]נט. כ"כ בחזו"ע (תעניות. דיני ט"ב שחל במוצאי שבת. עמ' שמ"ח ס"ח). וכתב שישתה מלוא לוגמיו. והטעם להיתר, כי אינו מתכוון לשתות יין לתענוג, אלא לצורך קיום המצווה.
[60]ס. הנה ענין זה אצל האשכנזים רבו פארותיו, וישנם לדידם מנהגים שונים לגבי כל מקרה של היתר, לכן בס"ד נביא בקיצור את עיקרי הדברים:
גבי חולה הנצרך לאכול בט"ב, כ' בפסתש"ו (סי' תקנ"ו סק"ד), שההבדלה צריכה להעשות על חמר מדינה (שהם מיצי פירות טבעיים, תה או קפה עם סוכר, בירה שחורה), ואם ישנו ילד (שהגיע לגיל חינוך ולפני גיל שיודע להתאבל, בין גיל שש שנים לגיל תשע), יבדיל הגדול על היין ויתן לילד לשתות (ויש להקפיד שהילד ישתה רוב רביעית). ויש אומרים שאף כשאין ילד יבדיל החולה בעצמו על מיץ ענבים (ולא על חמר מדינה) וישתה כשיעור ולא יותר (היינו רוב רביעית, וי"א שישתה רביעית וכך יוכל לברך ברכה אחרו', דאלת"ה נכנס לספק ברכה אחרונה).
וגבי אשה שצריכה לאכול בט"ב (כגון יולדת או חולה), טוב שבעלה יבדיל ויוציאנה י"ח, וכן את שאר בני הבית. אם מבדיל על חמר מדינה תשתה האשה מהכוס (דממילא פטורה מהתענית), ואם מבדיל על יין יתנהו לשתות לקטן (עיי"ש בפסתש"ו עוד דעות בכך).
וגבי בעלי הברית (היינו אבי הבן והיולדת, הסנדק והמוהל) בברית מילה (אפי' ברי"מ דחויה) בט"ב דחוי, שמותרים הם באכילה ושתיה, כ' בפסתש"ו (סי' תקנ"ט סק"ט) שיבדילו על יין לפני אכילתם [דהא מותרים הם בבשר ויין (ערוה"ש סי' תקנ"ט ס"ט)], ומ"מ בברית מילה עצמה יברכו ברכת "אשר קידש ידיד מבטן" על יין, והיולדת תשתה מהיין (אם כבר שמעה הבדלה), או שיתנו לקטן (בגיל הנ"ל), אך בעלי הברית עצמם לא ישתו, שהרי טרם הבדילו. עכת"ד הפסתש"ו.
והגר"א נבנצל שליט"א (בהערות "ביצחק יקרא" על המ"ב סי' תקנ"ו סק"ב) כתב, שמי שפטור מהתענית יבדיל בעצמו, ולא יוציאנו אחר שחייב להתענות. והרב מבריסק זצ"ל פסק שיבדיל על היין, כי רק בערב ט"ב דינו כאונן האסור ביין, אך ביום ט"ב עצמו דינו כאבל המותר ביין. ולגר"א נבנצל שליט"א נראה שגם ביום ט"ב דינו כאונן (עכ"פ עד זמן מנחה, כמש"כ הריטב"א, הב"ד בב"י סי' תקנ"ז). ואכן פסק הגרשז"א זצ"ל שלא יבדיל על יין אלא על חמר מדינה. עכת"ד.
[61]סא. ברכ"י. זכ"ל. שע"ת. מל"ח. כה"ח (סי' תקנ"ו סק"ט). הל"ח (פכ"ח סי"ט). חזו"ע (תעניות. שם). ילקו"י (עמ' 587 סל"ד). ויכול להוציא אחרים כמובן רק אם הוא חייב במצוות.
[62]סב. מ"ב (סי' רצ"ו סקל"ה). הל"ח (פכ"ח ס"כ). ובס' ירושלים במועדיה (לגר"א נבנצל שליט"א. חלק השו"ת עמ' רי"ט ס"ק קצ"ג) כתב לתת לקטנה לשתות. ושעדיף לתת לילדה קטנה מאשר שישתה אדם גדול שהוא חולה ופטור מהתענית. אלא ששם (בס"ק קצ"א) כתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שצריך במקרים כאלה לתת לשתות לקטן שהגיע לחינוך במצוות ברכות על האכילה, אך לא הגיע לחינוך על אבלות ירושלים. והוסיף, שבזמננו אין מצוי קטן כעין זה. עכ"ד. ושאלתי את הגרא"נ שליט"א, שכיצד כתב שעדיף ליתן היין לילדה קטנה ולא לחולה, הרי לדעתו אין קטן וקטנה כאלה מצויים בזמננו. וענה לי הגרא"נ שליט"א שמה שכתוב שיתן לקטן לשתות, מדובר אם היה בזמננו קטן כזה. אך למעשה אין באמת בימינו קטן וקטנה כאלה, וכמש"כ שם בס"ק קצ"א. עכת"ד.
[63]סג. מ"ב (שם). וכ"מ מהל"ח (שם).
[64]סד. ספרדיה תברך בעצמה (מרן סי' רצ"ו ס"ח). ואשכנזיה הרי יכולה לשמוע ברכה זו מאדם אחר (אפי' שלא בשעה שמבדילה על הכוס). עפ"י בה"ל (ססי' רצ"ו) ומ"ב (סי' רצ"ו סקל"ו). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: ואם לאו (היינו שלא יכולה לשמוע מאדם אחר – מ.ה.) – תברך בעצמה. עכ"ל.
[65]סה. בענין בעלי ברית בט"ב שנדחה משבת ליום א', כ' מרן (בסי' תקנ"ט ס"ט) עפי"ד הטור, וז"ל: ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום א', בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתו, לפי שיו"ט שלו הוא. עכ"ל. והסבירו הפוס', שבעלי הברית היינו בעלי ברית המילה, והם אבי הבן, אמו, המוהל והסנדק [מ"א. מ"ב (סי' תקנ"ט סקל"ו) וש"א]. ומ"מ אין המכניס את התינוק לברית והמוציאו ממנה בכלל בעלי הברית לענין זה, וכ"ש שאר הקרואים [פמ"ג. מ"ב (שם) וש"א].
וכפי שכתבנו הטעם בכ"ז להקל לבעלי ברית המילה, משום שיו"ט הוא עבורם (מרן שם).
ובענין מש"כ מרן שמתפללים הם מנחה בעוד היום גדול, הכוונה למנחה גדולה [מ"ב (סי' תקנ"ט סקל"ז) וש"א].
ובענין הרחיצה, הרי שמותר להם לרחוץ, מהטעם הנ"ל (שיו"ט שלהם הוא). ומשמע דשרי רק אחר חצות היום.
ובענין אכילתם בט"ב הדחוי: מרן כ' (שם) שאינם משלימים התענית, והיינו אחר שהתפללו מנחה גדולה רשאים הם לאכול. ואמנם המ"א כ' בשם הכנה"ג שעכשיו התפשט המנהג להחמיר בזה ולא לאכול, אך המ"ב (שם) פסק להקל כשו"ע, שרשאים לאכול, משום שהא"ר חלק עליהם בכך, וכ' שזהו רק בארצות תוגרמא, ולא במדינות אשכנז. וכ"כ השע"ת והח"א להקל כשו"ע (שעה"צ סקל"ט). אמנם כה"ח (סי' תקנ"ט סקע"ד) הב"ד כמה אחרו' ספרדים (מהר"י מולכו בשו"ג, והג' הרח"ף ברו"ח). שכתבו שהמנהג ככנה"ג להשלים התענית אפי' בט"ב דחוי, ואפי' באחד מהד' תעניות. ולאור זאת הסיק כה"ח דנהרא נהרא ופשטיה. ובכל מקום יעשו כמנהגם. והנוב"י בדגמ"ר כ' שמ"מ צריך הוא להבדיל על הכוס קודם שיאכל (הב"ד המ"ב שם ססקל"ז). וא"כ צריך קודם להתפלל מנחה גדולה, להבדיל על הכוס, ואז רשאי מעיקה"ד לאכול.
ובענין מה יאכלו. הנה השו"ע הנ"ל כ' שמותרים לאכול, ומשמע בלא הגבלה. אך המ"א כתב שאף שמותרים הם בכך, מ"מ לא יעשו ביום סעודה גדולה כמו שעושין בשאר ימים. ומ"מ בליל צאת התענית מותרים לעשות סעודה גדולה [ט"ז. שעה"צ (סקל"ז) וש"א].
עד כאן דננו גבי ג' בעלי ברית המילה. ובאשר לפדיון הבן וחתן.
בענין פדיון הבן כבר כתבנו פה (בפרק ה' הערה מ"ה) עפ"י המ"ב (סי' תקנ"ט סקל"ח) ושעה"צ (ס"ק מ"א ומ"ב).
ובענין חתן, ג"כ עיי"ש (בפרק ה' הערה מ"ה). וכתבו הפוס' דהו"ד ביום חופתו (שעה"צ סקל"ד). ומ"מ אי"ז שייך לני"ד, דהא אין נושאים נשים ביום זה.
וע"ע גבי חתן, במ"ב (סי' תקנ"ט ססקל"ה, שבשאר תעניות הקלות, רשאי הוא לאכול לאחר החופה). וע"ע בבה"ל (סי' תקנ"ט ס"ט ד"ה "ונדחה"), ובמ"ב (סי' תק"נ סקי"ב).
ובענין בעלי ברית המילה, חתן והפודים את הבן, אך בט"ב שאינו דחוי, ר' כאן בפרק ה' סעי' כ' (גבי חתן), סעי' כ"א (גבי בעלי ברית המילה), וסעי' כ"ב (גבי פדיון הבן).
וע"ע בענינים אלה לעיל בהל' ג' תעניות (פ"א סעי' י' הערה ס"ה) ובהל' ביהמ"צ (פ"א סעי' י' וי"א).
[66]סו. רמ"א (סי' תקנ"ח ס"א). ור' כה"ח (סי' תקנ"ח ס"ק ט"ז, י"ט וכ'), ככל שאר התעניות.
[67]סז. מרן (סי' תקנ"א ס"ד). מ"ב (סי' תקנ"ח סק"ד). כה"ח (סקט"ז). הל"ח (פכ"ט ס"ט).
ובענין שמיעת מוזיקה במוצאי התענית הדחויה ראה בשעה"צ (סי' תקנ"ח סק"ד) בשם הפמ"ג, שבתשעה באב שנדחה יש להקל בכך במוצאי התענית.
[68]סח. בענין להקל למעוברות, יולדות ומניקות, כשט"ב נדחה ליום ראשון, ר' לעיל (בפרק ה' סעי' ד', ה', ז').
אם ט"ב חל בשבת אומרים "אב הרחמים" [א"ר (סי' תקנ"ד). מ"ב (סי' תקנ"ד סק"ל)].
אם ט"ב חל בשבת, אותם הנוהגים להזכיר נשמות בכל שבת, מזכירים גם בשבת זו (פמ"ג. מ"ב סי' תקנ"ד סק"ל).