[1]א. מרן (סימן תרפ"ז סעיף א'), עפי"ד רבי יהושע בן לוי במס' מגילה (דף ד'). והטעם לכך, שקורין המגילה גם בלילה, דדרשו זאת בגמ' מהפס' בתהלים (פרק כ"ב) "אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי", שפרק זה נדרש על אסתר. והיינו שהיתה צעקתם בעת צרתם יומם ולילה (לבוש סי' תרפ"ז). ויש שלמדו כן מהפס' (בתהלים פרק ל') "למען יזמרך כבוד" (ביום) "ולא ידום" (בלילה. עפ"י פרש"י שם), שגם הוא נדרש על מרדכי ואסתר (כדאיתא באסתר רבה, פסיקתא דרב כהנא ועוד). הב"ד ערוה"ש (רס"י תרפ"ז). ר' במ"ב (סימן תרפ"ז סק"ב), ובכה"ח (סק"א). ור' עוד בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 282 הערה א').

ואם חיוב קריאת המגילה (וה"ה שאר מצוות היום הכתובות במגילה) הינו מדאו' או מדרבנן, נחלקו בזה הפוס', שהרי כיוון שמצוות קריהמ"ג כתובה במגילה, הרי שחיובה מדברי קבלה (היינו שכתובה בנביאים, ואין הכוונה לתורת הסוד). ונחלקו הפוס', רוא"ח, אי מצוות בעלמא שהינן מד"ק (כגון מצוות קריהמ"ג, או מצוות עונג שבת הכתובה בספר ישעיהו), אי תוקף חיובן הינו מדאו' או מדרבנן [וכבר כתבנו בס"ד ע"כ לעיל (בפ"ג הערה ה'), וכן בקונטרס קדושת השבת (ח"א הערה י"ד, נספח ט' סק"ב שם). ואכמ"ל].

ואף גבי מצוות קריהמ"ג נחלקו הראשו'. שהרמב"ן במגילה (ד"ב ע"א וב') כתב שתוקף חיובה הינו כמצווה מד"ס (אע"פ שהיא מדברי קבלה). וכ"כ הרשב"א (שם בד"ה,ב'), הריטב"א (בד"ה,ב') והר"ן (ד"ד,א'). ואילו בעל המאור (במגילה ד"ד,א') כתב (לענין חיוב השמחה) שהיא כד"ת. וכ"פ מרן (בסי' תרצ"ו ס"ז) עפי"ד האורחות חיים לענין שמחה, שהוא כד"ת. והרמב"ם (בפ"א ממגילה ה"א) כ' שהוא מתקנת הנביאים.

וכיוון דאתינן להכי נוסיף שעד"ה פורים וחנוכה הינם מדרבנן. שכ"כ רבנו הרש"ש בנה"ש (דף ט"ל. ובמהדו' הישנה די"א,א'). וכ"כ בסידור הרש"ש (בהקדמת כוונות המגילה, דל"ג) שחנוכה ופורים הם מ"ע דרבנן (שהם ביסוד, שהם יעקב ורחל, שהם מלכויות דמ"ה וב"ן). ע"כ. וכ"כ בשמן ששון השלם (על שעהכ"ו, דרוש א' דפורים, דף תר"ט – תרי"א) גבי כל תיקוני פורים. ע"כ וע"ע בסידור אור לבנה (קצין. בהקדמה). ואכמ"ל.

ומ"מ זו נ"מ להרבה דברים, כגון מי שספק יי"ח קריהמ"ג, או שקראו במגילה שספק כשרה.

ועוד דנו הפוס' אי יש לחלק בין תוקף קריהמ"ג בלילה לזה של היום. שכמה מגדולי האחרו' כתבו שחיוב קריהמ"ג ביום הינו מד"ק, אך הקריאה בלילה הינה רק מדרבנן. שכ"כ הטו"א במגילה (ד"ד,א'), הנוב"י (מהדו"ק סי' מ"א), והישועות יעקב (סי' תר"צ סק"ו). וס"ל, שאע"ג שלמדו דין קריהמ"ג בלילה בגמ' (בד"ד,א') מהכתוב "ולילה ולא דומיה לי", מ"מ ס"ל דאינו דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא. הביא דבריהם בשעה"צ (סי' תר"צ סקמ"א וסי' תרצ"ב סקכ"ז).

והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שלדעתו, בניגוד לדעת שאר הפוסקים, חיוב קריאת המגילה הינו מדברי קבלה אף בלילה. והוסיף שזו נ"מ להרבה ענינים. ותלה בכך את המחלוקת האם בעינן לברך ברכת "שהחיינו" על קה"מ ביום, או שסגי לברכה רק בקה"מ בלילה. דלדעת האומרים שאף קה"מ בלילה הינה מדברי קבלה, א"צ לברך שוב ברכת "שהחיינו" ביום. משא"כ אם הקריאה בלילה אינה מד"ק, הרי שיש חיוב מחודש וגדול יותר בקריאה ביום, ולכן בעינן לברך שוב "שהחיינו". עכת"ד. וראה בכה"ח (בסימן תרצ"ב סקל"ג), שממה שכתב בשם המש"ז משמע דאף הוא ס"ל דקה"מ בלילה חיובה מד"ק. ומ"מ מדברי הפוס' הנ"ל לא משמע כן, וכן נראה מדברי המחב"ר (סימן תרפ"ז סק"א), השע"ת, שעה"צ (שם סקכ"ז) וכה"ח (סימן תרפ"ז סק"ב). ור' עוד בתוס' מגילה (דף ד' ע"א ד"ה "חייב"), ברמב"ם (פי"א מברכות ה"ג), בשו"ע [(יו"ד סי' רל"ט ס"ו), דחיוב קריהמ"ג אף ביום הינו מדרבנן, וזה לכאו' שלא כדבריו באו"ח (סי' תרצ"ו ס"ז)], ומש"כ הגרצ"פ פראנק זצ"ל בהר צבי (ח"ב סימן ק"כ).

ועוד בענין אי קריה"מ בעשרה הינה מדאו' או מדרבנן, בענין מש"כ תה"ד בשם הרא"ש, ראה במוריה (כסלו תשנ"ה עמ' כ'-כא) שלפי"ד הרא"ש צ"ל "בעשה" ולא "בעשרה". וא"כ קריאה דוקא בעשרה אינה מדאו' לרא"ש.

[2]ב. מרן (בסימן תרפ"ז סעיף א') כתב, שהקריאה "של לילה זמנה כל הלילה", ולא פירש. והפר"ח כתב שזמנה מצה"כ. וכ"כ הגר"א, וכ"כ עוד אחרונים וכ"כ המ"ב (סק"א) וכה"ח (סק"ד), וכ"כ בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 282 סעיף א'. ועיי"ש בהערה א'). והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שהמנהג להתחיל את קה"מ כארבעים דקות אחר השקיעה. עכת"ד. וכתב עוד כה"ח שם, דאף הנוהגים להתפלל ערבית מבעו"י, מ"מ לענין קה"מ ימתינו עד צה"כ.

ובענין הקריאה בביה"ש, ר' מש"כ בע"ה לקמן (בהערה ט').

[3]ג. מה שכתבנו בענין צה"כ דר"ת, כ"כ ילקו"י - מועדים (עמ' 283 סעיף ב', ושם הערה ג'). והגר"א נבנצל שליט"א העיר שיש לכתוב זאת ככלל, שכ"א ינהג לפי שיטתו. עכת"ד.

ובענין זמן צה"כ לר"ת. הנה מדברי מרן באו"ח (סי' רס"א ס"ב) עולה שפסק כשיטת ר"ת לענין זמן צה"כ והיינו שביה"ש מתחיל רק לאחר זמן הילוך ג' מילין ורביע לאחר שנכסית החמה מעינינו ושוקעת. ועד אז, משך כל זמן זה הוי יום גמור. ולאחר ג' מילין ורביע מתחיל ביה"ש ונמשך כהילוך ג' רבעי מיל [ראה מ"ב (סי' רס"א סק"כ) ובה"ל (ד"ה "מתחילת")]. ואילו מדברי מרן ביו"ד (סי' רס"ב סעי' ה',ו') גבי זמן קביעת היום השמיני למילה נראה לכאו' שפסק כגאונים (שביה"ש מתחיל מיד משנכסית החמה מעינינו ושוקעת). ולכן י"א שמרן חזר בו בדבריו ביו"ד ממש"כ באו"ח. ומ"מ יש המנסים ליישב דבריו.

בבה"ל (סי' רס"א ס"ב ד"ה "שהוא") כתב שצה"כ דר"ת הינו שעה וחומש לאחר השקיעה. ועיי"ש שדן אם מחשבים זאת בשעות זמניות. ובסי' תרע"ב (סק"ב) פסק שמחשבים זאת בשעות זמניות.

וראה עוד ע"כ ביבי"א (ח"ב סי' כ"א ובמילואים שם). וכן מש"כ בס"ד בקונטרס הל' רה"ש (פרק ט' הערה ב'), במקו"ד הל' יוה"כ (פי"ב הערה ט"ז), במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ד הערה ט') ובקונטרס קדושת השבת (חלק א').

[4]ד. מג"א (ריש סימן תרפ"ז), א"ר (סימן תרפ"ח סקי"ט) בשם ספר אמרכל. וכ"כ נה"ש (סימן תרפ"ח סק"ה). ור' עוד בער"ה (סימן תרפ"ז סק"א) מש"כ על דברי הט"ז, כדלקמן. וכ"כ המ"ב (סימן תרפ"ז סק"ג), והוסיף דאפי' אם לא קראה קודם לכן בגלל אונס, לא יקראנה משעלה עה"ש. דמשעלה עה"ש יממא הוא. ור' עוד בכה"ח (סימן תרפ"ז סק"ז), ומה שכתבנו בהערה הבאה. וכתב בילקו"י (עמ' 282 ס"א) שזמן עה"ש הינו שעה וחומש-שעה זמניות קודם הנץ החמה, וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. והוסיף שם בילקו"י, שלדעתו זמני עה"ש ברוב הלוחות בארץ אינם נכונים להלכה (מדובר באדר א' תשמ"ו). ומ"מ ישנם החולקים על שיטת חישוב זו, כגון הלוחות המסודרים לפי"ד הגרי"מ טוקצ'ינסקי, או עפ"י ספר מעשה נסים לג"ר ניסים כדורי (וכך היה המנהג בבגדד), ואכמ"ל. וראה עוד לקמן (בפרקנו הערה י"ב), במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"א הערה י"ז), ובשאר ספרי מקראי קודש.

[5]ה. כתב הט"ז (בסי' תרפ"ח סק"ו) שרשאי לקרוא המגילה עד הנץ החמה, וכמו ק"ש. והב"ד המ"ב בשעה"צ (סימן תרפ"ז סק"ג) וכה"ח (סק"ז). וכט"ז פסקו גם בשו"ת היכלי שן תליתאה (סי' י"ב), ובקול הרמ"ז (בפ"ב דמגילה מ"ה). והב"ד בילקו"י (שם בהערה). ור' מש"כ המג"א (רס"י תרפ"ז) בשם הגמי"י. וטעמו של הט"ז דשוה דין קה"מ לדין ק"ש. אך כבר דחוהו האחרונים, דבק"ש כתיב "ובשכבך", ומצינו בני אדם דמגנו בההיא שעתא, כדאיתא בברכות (דף ט' ע"א), משא"כ בקה"מ דלא תליא בזמן שכיבת בני האדם אלא בזמן הלילה, ולילה הינו עד עה"ש, ומעה"ש יממא הוא. וכן משמע מדברי המ"ב (שם סק"ג) שהקורא אחר עה"ש אפי' בדיעבד לא יצא י"ח. ור' בילקו"י (שם הערה א'). וכתב ביאור הרא"ם על הסמ"ג, דמה שלא גזרינן בקה"מ עד חצות כמו בק"ש, כדאיתא בריש ברכות, דלא חיישינן דאתו למפשע משום דחביבא להו. והב"ד המג"א (רס"י תרפ"ז ובסס"י תרצ"ב), וכה"ח (בסימן תרפ"ז סק"ו). והוסיף המג"א עוד טעם, משום דעיקר קה"מ הינו ביום. והא"ר (בסימן תרפ"ח) כתב דמ"מ לכתחילה לא יאחר קריאתה לאחר חצות. והב"ד כה"ח (בסימן תרפ"ז סק"ז).

[6]ו. מרן (בסימן תרצ"ב סעיף ד'), והוא מדברי תה"ד (סימן ק"ט). וראה בספרנו מקו"ד הל' חנוכה (פ"ד ס"ד ופי"א ס"ב, גבי הדלקת נרות חנוכה בברכה מזמן פלג המנחה).

ומה שכתבנו כדוגמא למקרה אונס את המקרה שא"א לקוראה בלילה אחר צה"כ, כ"כ בבה"ל (סס"י תרצ"ב). וביבי"א (ח"א חאו"ח סימן מ"ג), העלה להקל בכך הלכה למעשה, ולקרוא המגילה בברכה מבעוד יום, בזמן המנדט הבריטי, כשהיו מטילים עוצר בשעות הלילה וא"א היה לקוראה לאחר צה"כ. וכתבו הב"י (סי' תרפ"ז), המג"א ועוד אחרונים (בסס"י תרצ"ב), בשם האורחות חיים שהיו מקילים לקרוא המגילה מבעוד יום למעוברות כדי להקל עליהן את התענית. וכתב תה"ד [והב"ד המ"ב (בסימן תרצ"ב סקי"ג), הבה"ל וכה"ח (סקכ"ט)] טעם ההיתר, דכיון דחשבינן לזמן זה כלילה לענין תפילת ערבית, וכן לענין ק"ש דערבית לשיטת ר"ת, חשבינן ליה כלילה אף לני"ד. וראה לקמן (בהערה ט') דעת הפר"ח (רס"י תפ"ז).

ואמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שגם המקילים לקרוא המגילה לאחר פלג המנחה, או אפי' אחר השקיעה וקודם צה"כ, מ"מ המתענים לא יאכלו (בפרזים) קודם צה"כ, כ"א לפי שיטתו. עכת"ד.

ובענין מש"כ מרן לגבי מי שהוא אנוס שרשאי לקוראה מבעו"י לאחר פלג המנחה, העלה המ"ב בבה"ל (סס"י תרצ"ב) שאפשר שבמקום שהדחק גדול אף בציבור יש להקל לקרות אף שאין עדיין לילה גמור. ועוד הוסיף (שם בבה"ל) בשם הגר"א, שהיתר זה הינו דוקא למי שנזהר תמיד להתפלל מנחה לפני פלג המנחה. ור' מ"ב (סימן רל"ג סקי"א).

[7]ז. עפי"ד המ"ב (סי' תרצ"ב סקי"ג) וכה"ח (סקכ"ט) בשם תה"ד הנ"ל. ובאמת שלגבי זמן פלג המנחה, אם מחשבינן ליה קודם השקיעה או קודם צה"כ, הרי שיש מחלוקת בדבר. וכן ישנן דעות שונות כיצד לחשב זמן זה של שעה ורביע. ור' בענין זה במרן (סימן רל"ג סעיף א'), במ"ב (שם סק"ד), וכה"ח (ס"ק ז' וח'). במ"ב (סי' רס"א סקכ"ה) ובבה"ל (באותו סימן ד"ה "להקדים"), ובמ"ב (סימן רס"ג סקי"ט), ובה"ל (שם ד"ה "קודם"). ור' עוד במרן (סימן תרע"ב סעיף א'), במ"ב (שם סק"ג), ובכה"ח (סק"ט). ובמ"ב (בסימן תרע"ט סק"ב). ור' עוד בבאור הגר"א (סימן תנ"ט ד"ה "שיעור מיל"), ומש"כ בספר ילקו"י (ח"א) בהל' זמן התפילה. ור' עוד מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' חנוכה (פר' ד' הערה כ"א ופרק י"א הערה ו'), בשם הגר"מ אליהו זצ"ל. ובמקו"ד הל' ליל הסדר (פרק ד' הערה י', ופרק ז' סעי' כ"ד ובהערות שם, וכן שם בנספחים ז' וח'). ואכמ"ל.

[8]ח. כ"כ הב"י בשם תה"ד הנ"ל, והב"ד המג"א (סימן תרצ"ב), שעה"צ (באותו סימן סקי"ט) וכה"ח (סקכ"ט). והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שאין לכתוב שכ"ה אם התפללו ערבית, אלא רק שיתפללו קודם ערבית, דאין זה תנאי. והוסיף, שיש מי שדן אם בירושלים ת"ו אפשר לקרוא המגילה מבעוד יום של יום ט"ו, דחמיר טפי, משום דאיתא בגמ' דזמנו של זה אינו כזמנו של זה (היינו זמן פרזים אינו כזמן המוקפים, והכא יוצא שהמוקף קורא בזמן הפרזים - מ.ה.). ומ"מ, כשפורים חל בשבת אין שאלה זו קיימת. עכת"ד.

[9]ט. דעת האוסרים היא דעת הפר"ח שקרא תגר ע"כ וכתב שאם נהגו כך מעולם לא קיימו מצות קריה"מ בלילה וראוי לבטל המנהג הרע הזה ולקרותה כולה משעת יציאת הכוכבים, ואם קראוה קודם לכן לא יצאו י"ח וצריך לחזור ולקרותה בברכותיה וזה פשוט. עכ"ל. וכן משמע דעת הגר"א בביאורו, והחיי"א (כלל קנ"ה סעיף ה'). והב"ד המ"ב (סימן תרצ"ב סקי"ד), וכה"ח (סקל"ב).

ובענין האם יוצאים י"ח קה"מ אם קראה בביה"ש (לשיטת האומרים שאין לקוראה מפלג המנחה), ה"ז מחלוקת. שלד' הפר"ח הנ"ל אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרותה בברכותיה (ובאמת צ"ע, שהרי ביה"ש ספק יום ספק לילה, ואף דלכתחי' לא יקרא אז, אך מנין שבודאי לא יצא אם קרא כולה בביה"ש או שהחל לקוראה לפני צה"כ ולאחר השקיעה, ומדוע שיברך כשקוראה בשנית. וצ"ע). והפמ"ג הב"ד הפר"ח וכתב שלמעשה הינו מסתפק בזה. ורק באונס והכרח גדול יש לצדד להקל. והחיי"א כתב דאפי' קרא מקצתה קודם צה"כ לא יצא, וצריך לשוב ולקרותה בלא ברכה. ומ"מ כתבו הפוסקים [ר' בב"י מש"כ בשם האו"ח, וראה מש"כ הברכ"י (סימן תרצ"ב סק"ה) בשם המאירי וכ"כ בשע"ת (סס"י תרצ"ב), המו"ק, המאמ"ר, שש"א, בגדי ישע, השו"ג, המ"ב (סימן תרצ"ב סס"ק י"ד), בה"ל (באותו סימן ד"ה "מפלג") וכה"ח (סקל"ב)], שיש מקום להקל ולקרוא למעוברות ומניקות מבעו"י, ואף שהוא עדיין יום י"ג באדר, וכנ"ל בהערה ו'. ור' עוד ביבי"א (ח"א חאו"ח סימן מ"ג ובמילואים שם).

[10]י. מרן (סימן תרפ"ז סעיף א'). והטעם ראה במ"ב (סק"ד) וכה"ח (סק"ח). ובענין חישוב זמן הנץ החמה, ר' בשעה"צ (באותו סימן סק"ה) מש"כ בשם הפמ"ג, בכה"ח (סימן נ"ח סק"י) ובעוד כמה ספרים של אחרו' בני זמננו (הרה"ג ידידיה מנת שליט"א ועוד). וע"ע בחוברת אור תורה (שבט תשנ"ו) שכתב שכל זמני הנץ החמה בלוחות שלנו אינם מדויקים (עיי"ש מאמר ארוך שהגר"ע יוסף זצ"ל נתן הסכמתו לכך). וע"ע ע"כ מש"כ בס"ד בעניינו בקונט' ברכות השחר שנדפס במקו"ד הל' יוה"כ (במילואים).

[11]יא. כ"כ המ"ב (סימן תרפ"ז סק"ה) וכה"ח (סק"ט) וש"א בשם הרוקח.

[12]יב. כ"ג המג"א (סס"י תרצ"ב), המ"ב (סימן תרפ"ז סק"ו) וכה"ח (סק"י). וכתבו שיש להקל במקום שיש "אונס קצת". וכה"ח (בסימן תרנ"ב סק"ט) כתב בשם הטורי אבן ופת"ע, דאפשר שיש להקל בקה"מ משעלה השחר ביוצא לדרך רק אם יוצא לדבר מצוה.

אמנם מרן (בסימן תרפ"ז סעיף א') כתב, ש"אם קראה משעלה עמוד השחר יצא", והיינו רק בדיעבד, ומה שכתבנו זאת בלשון לכתחילה הינו משום שכ"כ המ"א, המ"ב וכה"ח (שם). ונראה שבמקום הכרח סמכו ע"כ שמעיקר הדין שרי לקוראה מעה"ש, דמאז יממא הוא, ורק לפי שאין הכל בקיאין בו צריכים לכתחי' להמתין עד הנץ החמה, וכמש"כ רש"י (מגילה ד"כ ע"א) והר"ן (הב"ד כה"ח סי' תרפ"ז סק"ח). וכ"מ מהמ"א שסמך בדבריו על סי' תרפ"ז.

ובענין חישוב זמן עה"ש ר' מש"כ כה"ח (סימן פ"ט סק"ד).

ור' בכה"ח (סימן תרצ"ב סקל"ה), שכתב שרק לאחר תפילת שחרית חל חיוב קה"מ של יום. ולפי"ז יש לדון, הקורא את המגילה מיד אחר עה"ש מתי יתפלל שחרית. ור' מש"כ כה"ח (בסימן תרפ"ז ס"ק י"ח) בשם נה"ש, דרשאי לקרוא המגילה לאחר שקרא ק"ש בלבד. ושמא מש"כ בסימן תרצ"ב זה עפ"י הקבלה. וכמש"כ כה"ח בסימן תרפ"ז סקי"ח מדנפשיה, ושחלק על דברי הנה"ש.

יש לעיין גבי מקרה שקראו את קריהמ"ג של לילה לאחר עה"ש (כדעת הט"ז לעיל בהערה ה'), האם יצאו י"ח קריה"מ גם של היום. ועיי"ש שד' המ"ב שגבי קריה"מ של לילה לא יצאו אף בדיעבד. ומ"מ צ"ע גבי קריה"מ של יום, דלא התכוונו לזה. ושמא תלוי אי קריה"מ של יום חיובה מדאו' (ד"ק כד"ת או כד"ס), ואי במצות דרבנן מעכבת הכוונה. ויותר שייכת השאלה אם נזכרו בכך לאחר השקיעה, כשפורים חל בע"ש. ויש להאריך, ואכ"מ.

[13]יג. הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי, שאם החלו לקרוא לפני השקיעה, ונמשכה קריאתם לאחר השקיעה, כשיגמרו לקרוא לא יברכו ברכה אחרונה על הקריאה. והוסיף, שמ"מ כיון שהחלו לקרוא לפני השקיעה, יברכו ברכות ראשונות על קריאתם. ואף אם ברי להם שיגמרו הקריאה לאחר השקיעה, וכ"ש אם יש להם רק ספק בכך, אפ"ה יברכו ברכות ראשונות. וכן יברכו אותן, אם ברי להם שיגמרו את הקריאה במשך בין השמשות. ורק אם ברור להם שיגמרו הקריאה לאחר צה"כ, לא יברכו אף ברכות ראשונות. ושאלתיו, מה הטעם לחלק בין הברכות הראשונות לברכה האחרונה. וענה לי, כיון שהברכה הראשונה מברכה כשעדיין יום. ואנו קיבלנו את המנהג לברך לאחר קרה"מ. אך מ"מ ספק אם קיבלנו עלינו לברך את הברכה האחרונה גם כשקוראים אחר השקיעה. ומ"מ ודאי שרשאי לברכה אז בלא שו"מ. עכ"ד [וכן מצינו שיש מיקרים שמברכים ברכות ראשונות לפני קהמ"ג, ואין מברכין לאחריה, כגון מש"כ הרמ"א (בסי' תרצ"ב ס"א) גבי הקורא בלא מנין. ותלו ד"ז שברכה אחרונה הינה מצד המנהג. ואמנם יש לחלק בין התם להכא. ואכמ"ל]. וע"ע ביבי"א (ח"י בתוספת לסי' נ"ב, עמ' תק"ג), שג"כ כתב שאם החל את קריהמ"ג לפני השקיעה וגומרה לאחר השקיעה, שיברך הברכות. והבנתי בס"ד מדבריו דקאי רק על הברכות הראשונות. וראה ברפ"ע (ח"א סימן ה'), ובספר הלכה לגר"מ אליהו (ח"ב עמ' קל"ג). וראה עוד במ"ב וכה"ח (הנזכרים בהערה הבאה), וכן מש"כ בספר ילקו"י (ח"א הל' תפילין סעיף כ"ח), שמצרף סברת ר"ת לענין צה"כ. ומדין ס"ס, דן להתיר אף לברך בביה"ש.

ומה שכתבנו שיש מי שאומר שלא יברכו כלל על הקריאה, אם רואים לפני הקריאה שלא יספיקו לגומרה עד השקיעה, כך הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א. וטעמו, דספק אם מקיים המצוה. והוסיף, שאכן נראה כן גם מדברי המ"ב (סי' תרפ"ז סק"ה) שאפי' ברכה ראשו' לא יברכו. עכת"ד.

[14]יד. עיקר דין זה כתבוהו הרוקח, המ"ב (סי' תרפ"ז סק"ה), כה"ח (סק"ט). ועיי"ש בשעה"צ (סק"ז). וראה עוד מש"כ בכה"ח (סימן תרצ"ב סקל"ג) בשם המש"ז. וקמ"ל דאפי' בביה"ש דע"ש שרי לקרותה.

ומה שכתבנו שאין לברך על קה"מ בביה"ש בכל ימי השבוע, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, ונראה שטעמו משום סב"ל.

בענין הקריאה בשבת, ראה גם לקמן (פט"ו סעי' י"ט).

ויש להוסיף, שממש"כ שם כה"ח דשבות לא גזרו בביה"ש משום מצוה דרבנן, וכ"ש קה"מ דעיקרה מד"ק, מ"מ למ"ד שיש בימינו רה"ר דאו', אסור לטלטל את המגילה בבין השמשות ברה"ר, דהוי ספק איסור דאו'. ואיסור זה נוהג בין לפני הקריאה ע"מ לקרוא בה, ובין לאחריה. וצ"ע אם יטלטלנה בשינוי אי שרי. ואמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שנראה שאם יעשה כן בשינוי יהיה מותר הדבר כשעושה כן ע"מ לקרוא בה. וכן יהיה מותר בשינוי גם לאחר הקריאה (נראה שכוונתו כשגם ההחזרה הינה בביה"ש - מ.ה.), אם יש חשש שהמגילה תאבד או תתקלקל אם תשאר שם במקום הקריאה. ושינוי היינו למשל שישים המגילה בין החולצה לגופיה. עכת"ד. ואמר זאת לפני ששאלתי את הגרש"ז אוירבך (שליט"א) זצ"ל. וראה את תשובת הגרש"ז אוירבך זצ"ל (לקמן בנספחים).

ואם כשמתחילים לקרוא את המגילה רואים הם שלא יספיקו לגומרה עד צה"כ, לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל לא יברכו כלל, ואף את הברכות הראשונות, אם ברור להם הדבר שלא יגמרו לפני צה"כ (כבהערה הקודמת). ואילו הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שאם רואים הם שיגמרו את קרה"מ רק לאחר צה"כ, וכל א' לפי שיטתו לגבי זמן זה, הרי שאינם צריכים כלל לקרוא את המגילה, וודאי שאין להם לברך על קריאתם זו. וטעמו שכל קרה"מ הינה מצוה אחת [וכן אמר לי בעבר גבי מי שטרם התפלל מנחה, ואם יתפלל יסיימנה לאחר השקיעה. ואמר שאז לא יתחיל כלל. אמנם יש חולקים ומתירים להתחיל להתפלל אף במקרה זה. ויש לומדים להקל בזה מדברי התוס' בברכות (דף ז' ע"א ד"ה "שאלמלי", בתירוץ השני) - מ.ה.]. והדין כן גם בפרוז וגם במוקף. ואמנם לגבי מקום שיש ספק אם דינו כפרוז או כמוקף (וקורא במוצאי י"ד כשי"ד אינו ערב שבת), יעשה בני"ד תנאי שאם דינו כמוקף הריהו מכוון לצאת י"ח קרה"מ מפלג המנחה (ומסתבר שגם בזה לא יברך - מ.ה.). ובלילה לא יברך על קריאתו החוזרת, הן מצד הספק שמא כבר יצא י"ח, והן מצד זה שממילא אין מברכים ביום ט"ו על קרה"מ בערי הספקות. ועוד אמר, שכל הקורא את המגילה סמוך ללילה, יזדרז בקריאתו, אך מ"מ יקפיד לקרוא כפי הדין, וודאי שלא ישתהה בהכאות בעת הזכרת המן. וכ"ה גבי הקורא בלילה סמוך לעה"ש. ולדעתו אין לברך על הקריאה כלל אם חוששים שיגמרוה לאחר עה"ש (וכנ"ל גבי השקיעה). ואף מי שנוקט מדינא כר"ת לענין השקיעה וצה"כ, והיינו שבמוצ"ש נזהר שלא לעשות אפי' איסורים דרבנן עד צה"כ דר"ת, אינו רשאי לברך על קרה"מ של היום עד השקיעה לשיטת ר"ת, אלא עד השקיעה לשיטת הגאונים. ואם אדם זה בישל בע"ש כשהיה עדיין יום לשיטת ר"ת (אך לשיטת הגאונים כבר נכנסה שבת - מ.ה.), אינו רשאי להקל ולאכול מאכל זה, כיון שאסור היה לו לבשל דנותנים לו חומרי המקום פה בא"י. והוסיף בשם הגרש"ז אוירבך (שליט"א) זצ"ל, שאסור לעשות בעש"ק מלאכה לאחר כניסת שבת (לשיטת הגאונים) ולומר שהוא מצרף כספק את שיטת ר"ת בצה"כ, וכמו שמצרפים כספק את מ"ד שאין בישול אחר בישול (בלח - מ.ה.). ולכן אומר הגר"א נבנצל שאין להקל כר"ת גם לענין קרה"מ. וודאי שלכתחי' אין להמתין ולקרוא המגילה לאחר השקיעה לשיטת הגר"א (היינו הגאונים -מ.ה.). ואם כבר שקעה החמה, אותו שנוקט לדינא כר"ת חייב לקרוא המגילה עד צה"כ דר"ת, אך בלי ברכה. עכת"ד.

[15]טו. ברכ"י. זכ"ל. שע"ת. כה"ח (סי' תרפ"ז סק"ג). ילקו"י (עמ' 283 ס"ד. ועיי"ש בהערה ה'). וראה לקמן (פרק ט' הערה ז').

[16]טז. את עיקר דין זה כתב תה"ד (סימן ק"ט), והב"ד הרמ"א (בסימן תרצ"ב סעיף ד'). וכ"פ בחזו"ע (פורים. הל' קריהמ"ג סי"ז) הטעם לכך ראה במ"ב (סקט"ו) ובכה"ח (סקל"ד). וכתב כה"ח שם (סקל"ה) שאיסור אכילה מתחיל מהשקיעה, ואם התפללו ערבית קודם השקיעה, אסורים לאכול מיד לאחר ערבית.

ומה שכתבנו שאיסור זה הוא דוקא בסעודת קבע, כ"כ המג"א (סוף סימן תרצ"ב), וכ"כ במ"ב (באותו סימן סקי"ד).

איסור אכילת יותר מכביצה פת כתבוהו המ"ב (סימן תרצ"ב סקי"ד), כה"ח (סקל"ו) וחזו"ע (פורים הל' קריהמ"ג סי"ז עמ' צ"ה) בשם דה"ח (וראה עוד בסי' רל"ב ס"ג וסי' תל"א ס"ב ובנו"כ). וכתבו שם אף את איסור השתיה דוקא בשיעור זה. וכ"כ כה"ח (סי' תל"א סקט"ו) בשם האחרו'. וכתבנו שמותר לאכול ולשתות עד כביצה, והיינו שיעור כביצה בכלל ההיתר, שכ"כ הפוס' הנ"ל דשיעור טעימה המותרת הינו כביצה ועד בכלל. וכן מבואר בשו"ע (סי' רל"ב ס"ג), במ"ב שם (סקל"ה) ובמ"ב (סי' רצ"א סק"ב), ששיעור כביצה בכלל ההיתר. וראה בכה"ח (סי' תרצ"ב סקל"ד) שהישווה ד"ז לדין ק"ש דערבית. אך ממילא אי אפשר לצמצם כ"כ.

בחזו"ע (שם) כתב, שאם ביקש מאחד שיזכירהו לשמוע קריאת המגילה בציבור, מותר באכילה (יותר מהשיעור הנ"ל).

ואמנם פוסקים אלה לא הזכירו גבי ני"ד שאיסור זה דוקא במשקה משכר, אלא כתבו כן גבי תפילת מנחה, אך הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שגם בני"ד הדין כן דוקא במשקה משכר. והוסיף, שבשאר משקים אין הגבלה בכך. עכ"ד. ויתכן שזו גם כוונת הפוסקים הנ"ל, אף שלא כתבו זאת בהדיא. ור' במג"א (סימן רל"ב סקי"ז), במחה"ש (סימן תל"א סק"ד) ובמ"ב (סימן רל"ב סקל"ה).

ובענין משקה שאינו משכר, ראה במ"ב (סימן רל"ב סקל"ה), שכתב שמותר לשתות לפני תפילת מנחה אפי' הרבה. ונראה שמכאן הוכחה שאף הכא יש להקל בכך.

ובענין שיעור סעודת ארעי, שהיא עד כביצה, ועד בכלל, ראה מש"כ מרן (סימן רל"ב סעיף ג'), ובמ"ב (סימן רצ"א סק"ב), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ארבעת המינים (פ"ח הערה ל"ד).

ובענין שיעור כביצה, י"א (חלק מהספרדים) שהוא כ-54 גר', וי"א (חלק מהספרדים וחלק מהאשכנזים) שהוא כ-54 סמ"ק. ואחרים אומרים (שאר האשכנזים הסוברים כחזו"א) שהוא 45 סמ"ק, וכמבואר כ"ז בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (בקונטרס שיעור כזית) ובהלכות סוכה (פרק ט הערה פ"ט). ומה שנקטנו בשיעורים עצבים ולא שוחקים, הוא ע"פ מה שכתבנו בס"ד בהלכות סוכה (בנספחים נספח י"ז ענף 7) שאף במצוות דרבנן מחמרינן בהא. וע"ע במקראי קודש הל' ארבעת המינים (בפרק ח' סי"ח). ואכמ"ל.

[17]יז. כל דין זה, לגבי זמן חלות איסור האכילה לפני קהמ"ג, הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וכן מתבאר במ"ב (סי' תרצ"ב סקט"ו) לגבי הפסקת הסעודה ביום שלפני קריהמ"ג בלילה, שיש להפסיקה כמו בתפילת ערבית. וגבי ערבית כ' מרן (בסי' רל"ה ס"ב) שזה חצי שעה קודם זמן ק"ש דערבית. וכ"כ גבי ני"ד בערוה"ש (סס"י תרצ"ב) דאסור לאכול חצי שעה קודם צה"כ (ועיי"ש דשרי ללמוד תורה קודם קריהמ"ג). ומ"מ אם כבר נטל ידיו קודם זמן האיסור, הדין שונה (ר' מ"ב רל"ה סקכ"א). אם סעודה שלישית נמשכת לאחר צאת השבת אמר הגר"מ אליהו זצ"ל, שאמנם כאשר אין קורין המגילה במוצש"ק, מותר להמשיך את הסעודה השלישית עד שעה מאוחרת, כיון שאז יש צד להגביל את האכילה רק מצד קריאת שמע וההבדלה. ולכן מצד זה אין איסור להמשיך את הסעודה שהחלו בזמן ההיתר. משא"כ כשקורין המגילה במוצ"ש, שאז נוסף הצד של פרסום הנס, ומאידך עומדת השאלה היש למנוע בשל כך עונג שבת. ולמעשה הכריע הגר"מ אליהו, שבמקרה שהחלו סעודה שלישית בזמנה, רשאים להמשיך לאכול עד צאת הכוכבים, ומשהגיע צה"כ צריכים הם להפסיק לאכול. ולמד זאת מדין הכהנים שהיו מבטלים מעבודת ביה"מ כדי לשמוע קהמ"ג (מגילה דף ג' ע"א). ולענין התחלת הסעודה השלישית בשבת זו, אמר שיש להתחילה כבכל שבת רגילה (לדעתו הזמן המאוחר ביותר להתחלת סעודה שלישית בכל שבת לכתחילה הוא חצי שעה לפני צה"כ עפי"ד מרן בסי' רל"ה ס"ב). והוסיף, שתחילת הסעודה נחשבת אם אכל לפחות כזית. ובענין איסור אכילה לפני קה"מ ביום, אמנם זמנו מעה"ש, אך מ"מ אמר לי הגר"מ אליהו, שאף למי שמותר לאכול לאחר עה"ש, כגון חולים וכדו' (ר' סימן פ"ט), יש צד נוסף להחמיר באכילה מזמן חצי שעה שלפני הנץ. עכת"ד. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שמי שהחל בערב פורים לאכול בהיתר, וכגון במוקפים, לכאו' י"ל שרשאי הוא להמשיך לאכול עד צה"כ, מלבד משתיית משקאות משכרים (שיפסיק קודם לכן - מ.ה.). והוסיף, שלדעת הגרש"ז אוירבך (שליט"א) זצ"ל, פה בארץ ישראל אסור להתחיל במוצש"ק לאכול משקיעת החמה. וזאת חוץ ממי שסובר כר"ת. עכת"ד. ואגב, האפשרות לקרוא המגילה במוצ"ש הינה רק באותם המקומות שקורין ביום י"ד באדר. ר' מש"כ מרן (בסימן תרפ"ה סעיף ו'). ועוד בענין זמן תחילת סעודה שלישית ר' במ"ב (רס"י רצ"ט), בשו"ת אול"צ (ח"ב פט"ו ס"ח ופכ"א ס"ח), ובספרנו מקראי-קודש הל' ליל הסדר (פ"א הערות כ"ח, ס"ד וס"ו).

[18]יח. כך משמע מדברי המג"א (סימן תרצ"ב סק"ז), שמעיקר הדין אין להחמיר בכך. ורק למסקנה הסיק שיש להקל בכך דוקא לצורך גדול. וכ"פ להקל בכך לדינא בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 302 סעיף מ"ב). וראה במג"א שם מש"כ בשם תה"ד (סימן ק"ט) דאף לטעום מעט אסור, ולמד זאת מדין ק"ו מק"ש, כיון דקה"מ כל המצוות נדחות מפניה, ולדעת תה"ד אסור אף בק"ש לטעום מעט, דכך למד מההיא גמ' דברכות דלא יאמר אדם אוכל קימעא וכו'. עיי"ש. והב"ד כה"ח (בסימן תרצ"ב סק"ל). ואמנם המג"א חלק ע"ד תה"ד בדין זה. עיי"ש טעמו. ור' עוד בדין זה במ"ב (סקי"ד), בכה"ח (סק"ל), ובילקו"י (שם סעיפים מ"ב ומ"ד). וכיוון שרוב כל האחרונים לא פסקו כדברי תה"ד, לא הבאנוהו להלכה.

ובענין שיעור טעימה, המ"ב (שם סקי"ד) כתב דשרי עד כביצה פת. וכ"כ בילקו"י (שם), והוסיף, שגם עוגות אין לטעום אלא בפחות מכביצה. אך התיר שם לאכול פירות ולא הגביל בשום שיעור לכך. ומשמע ממנו דאכילת פירות שרי בכל שיעור.

[19]יט. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר, שאמנם לדעתו טעימה שרי בשופי לכתחילה, ולאו דוקא בשעת הצורך, אך לדעתו אלו שיעורי טעימה. ושאלתי מדוע לאסור שתית משקה משכר בפחות מרביעית, הרי אף כהנים רשאים לעבוד בבהמ"ק ולשאת כפיהם לאחר שתית שיעור זה. וענה לי, דהכא כיון ששותה זאת לאחר התענית אליבא ריקניא זה משפיע עליו טפי, ועלול להגיע למצב כזה שלא יוכל לשמוע המגילה. ומ"מ משקים שאינם משכרים התיר לשתותם ללא הגבלה. עכת"ד. ור' במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ז הערה כ"ו) והל' ארבעת המינים (פרק ח' הערה ל"ד) שהבאנו עוד פוס' דס"ל דאף היכא שהתירו טעימה, לא התירו כלל פת. ואף משקה משכר קיי"ל דשרי רק עד כביצה. וע"ע במג"א (סימן תרנ"ב סק"ד) מש"כ בשם התוס', ובכה"ח (באותו סימן סקי"ז) מש"כ בשם תשו' בשמים ראש (ומ"מ רבים מהפוס' מערערים על אמינותו), ובשם הח"א, הבכורי יעקב, והמ"ב (סק"ז), שהוא קצת סיוע לדברי הגר"מ אליהו (אף שנראה שלא כתבו כן ממש לדינא, מלבד תשו' בשמים ראש הנ"ל). וראה עוד מש"כ מרן בכס"מ (פ"ו מהל' תפילה סוף ה"ד), שלדעת הרמב"ם אסור כזית פת [גבי אכילה קודם מנחה. הב"ד כה"ח (סי' רל"ב סקל"ד)]. ומ"מ נראה שדעת מרן להלכה כמש"כ בשו"ע (סי' רל"ב ס"ג ובשאר דוכתי, וכנ"ל).

עלתה שאלה: ישנם בחורים מישיבת מרכז הרב הנוסעים כל שנה בליל פורים דפרזים לאחד הישובים בדרום בהם גרים המגורשים הצדיקים מגוש קטיף, כדי להיות שם במסיבת פורים בערב ולשמחם. אך כיוון שאינם נוסעים לשם מיד בתחילת הערב כי הם צריכים להיות שם רק במסיבת פורים, ולנסוע מוקדם לשמוע שם המגילה זה ביטול תורה כי יכולים בינתים להמשיך ללמוד תורה בירושלים, לכן הם מגיעים לשם בשעה תשע, קוראים את המגילה ואח"כ הולכים למסיבת פורים כדי לשמחם. וכיוון שכל זה מדובר לאחר תענית אסתר, הרי יוצא שהם אוכלים רק בשעה מאוחרת (לאחר קריאת המגילה). ושאלו המותר להם לאכול לפני קריאת המגילה בשיעור טעימה, והיינו פחות מכביצה עוגות, ולברך ברכה אחרונה, להמתין מעט ושוב לאכול בשיעור טעימה הנ"ל ולברך ברכה אחרונה, וכן כמה פעמים. בס"ד נלע"ד שראשית כל אין בכך בעיה של ברכה שאינה צריכה, כיוון שהברכה היא כן צריכה. וכמו שלמשל הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שאם בסוף הסעודה יש כוס תה חמה מאוד שקשה לשתותה, או שרוצים לשתות מהר (ולברוח לביהמ"ד), הרי שמותר לברך ברהמ"ז אע"פ שבשל כך יצטרך לברך על הכוס "שהכל" ובנ"ר. ואמר לי שאין זו ברכה שאינה צריכה כיוון שהוא נצרך למציאות כזו. עכת"ד. וא"כ ה"ה גבי ני"ד. ומ"מ לעצם האכילה, נלע"ד בס"ד שאין לעשות כן, שהרי הפוס' לא כתבו קולא זו. ואדרבא, גבי אכילה, לפני קריהמ"ג כ' רבנו המ"ב (בסי' תרצ"ב סקט"ז) שרק אם הוא חלוש, והשהיה תזיק לבריאותו ויכול לבוא לידי חולי, וטעימה מעט אינה מספיקה לו הרי שמותר לו לאכול ובלבד שיעמיד שומר שיזכירנו לקרוא המגילה לאחר אכילתו. וע"ע במ"ב – דירשו (סי' תרצ"ב ס"ק 32) שהב"ד כמה פוס' שלא הקלו כ"כ אף גבי טעימה לבריא, וא"כ כ"ש שבריא לא יאכל כמה פעמים בשיעור טעימה. ומה שחכ"א שליט"א אמר לי שיש להקל לגמרי לאותם בחורים שיאכלו כרגיל, וטעמו משום שדינם עדיין כמוקפים כיוון שטרם חל עליהם חיוב קריה"מ. ושלכן יש פוס' (כגר"א שפירא זצ"ל) הסוברים שמוקף שרוצה לנסוע בליל י"ד לפרזים, שחייב הוא לקרוא המגילה דווקא בפרזים. עכת"ד אותו חכם. אלא שלענ"ד אין זה נכון. דהא ממילא יש פוס' הסוברים שיכול אז לקוראה במוקף. וא"כ יש לו כבר זיקה לפרזים (כנ"ל בפ"ה הערה כ"ח. כגון הגרי"מ טוקצ'ינסקי והגרצ"פ פרנק זצ"ל). וא"כ ה"ה בני"ד, יש להם כבר צד חיוב קריאת המגילה. כך בס"ד לענ"ד.

שאלתי את הג"ר אשר וייס שליט"א בעניין זה, האם מותר לאותם בחורים לטעום שעור טעימה, והיינו פחות מכביצה פת הבאה בכיסנין ולברך ברכת "על המחיה", ושוב לאחר כרבע שעה או חצי שעה לאכול שיעור נוסף של טעימה ולברך שוב ברכה אחרונה, וכן לאכול כמה פעמים שיעור טעימה. והיה נראה לי שתחילה נטה לומר שאם קשה להם אז שיאכלו כמה פעמים בשיעור טעימה, אך לאחר שחשב על כך קצת באריכות, ענה הגר"א וייס שליט"א שאם יברכו כל פעם על טעימה נוספת (ברכה ראשונה ואחרונה) הרי זו ברכה שאינה צריכה. וחזר על כך. ולכן אמר שאם קשה להם להשאר כך רעבים לאחר תענית אסתר עד שיגמרו את קריאת המגילה, הרי שיכולים הם לאכול מזונות יותר משיעור טעימה, כך שיאכלו מזונות "לפי הצורך", אך העיקר שלא יגיעו לשיעור שיתחייבו בברכת המזון [וראה בשו"ת מנחת אשר (ח"ב סי' כ"ג) את דעת הגרא"ז וייס שליט"א גבי שיעור אכילת מזונות המחייב ברהמ"ז. עיי"ש]. ומכל מקום, הוסיף, שאין טעם לטעום ולאכול בשיעור "טעימה" ולברך, ושוב לטעום ולברך, וחוזר חלילה.

ושאלתי את הגר"א וייס שליט"א לגבי הברכות שמברך ב"טעימות" שלאחר "הטעימה" הראשונה, מדוע הן נחשבות כברכה שאינה צריכה. האם מי שבסוף הסעודה יש לו כוס תה חמה מאוד שאינו יכול לשתותה, ורוצה לברך את ברכת המזון, ובינתיים התה יתקרר. האם גם זה נחשב כברכה שאינה צריכה. וענה הגראז"ו שבמקרה זה אין זו ברכה שאינה צריכה כי הוא צריך שהתה יתקרר. אך גבי אכילה לפני קריאת המגילה כל עוד שהוא יאכל עד שיעור שמתחייב בברהמ"ז ה"ז מספיק לו. ושאלתי האם כוונתו למה שכתב בשו"ת מנחת אשר חלק ב' (סי' כ"ג), ששיעור אכילת המזונות שיתחייב בברהמ"ז הוא עשרים ואחד וחצי ביצים. וענה הגראז"ו שליט"א שאכן כך עכת"ד [ואגב, יש דעות אחרות בפוס' מהו שיעור אכילת מזונות המחייב ברהמ"ז].

[20]כ. מסקנת המג"א (שם סק"ז). הא"ר (סקי"א). מ"ב (סקי"ד) וכה"ח (סקל"ו). ור' בהערה הקודמת שאין כן דעת הגר"מ אליהו זצ"ל ועוד פוס'.

וראה עוד בענין זה, גם גבי שינה והעמדת "שומר" לפני עשיית מצווה, במקראי קודש הלכות ראש השנה (פרק ז' הערה כ"ו ונספח י', ובמקראי קודש הלכות ארבעת המינים (פרק ח' סעיף י"ח ואילך. ושם מבוארים גם דיני מי שרוצה לאכול או לישון לפני עשיית המצווה, ומשאיר "שומר" לשם כך).

[21]כא. מסקנת המ"ב (סימן תרצ"ב סקי"ד) בגין דעת הפר"ח שהחמיר בקה"מ קודם הלילה. וכתב שכן משמע בביאור הגר"א.

[22]כב. כ"פ השע"ת, המ"ב (סימן תרצ"ב סקי"ד) והבה"ל (שם ד"ה "מפלג"). והוא עפי"ד הב"י בשם האורחות חיים, המאירי והאשכול (ואמנם המאירי כתב זאת לגבי חולות ויולדות, אך הב"י בשם האו"ח כתב זאת לגבי חולים ומעוברות).

ומה שכתבנו "סמוך לסוף היום". ר' בב"י שכתב בשם האו"ח: "קצת מבעו"י". וכ"כ במ"ב ובבה"ל. והיינו סמוך לסוף היום, וכמש"כ בבה"ל (שם), שעדיין אין זה לילה גמור.

ומה שכתבנו שהיתר זה הינו לחולה, למעוברת, או ליולדת המצטערים מהתענית, פירוש, אותם שהיו צריכים להתענות (כדלעיל בפרק ג'), אלא שעתה קשה עליהם התענית. וכעין זאת כתב מרן הח"ח בשעה"צ (סימן תרצ"ב סקכ"ט). עיי"ש שהקשה ע"ד המ"א שכתב בשם המהרי"ל שאפי' חולה לא יאכל קודם קרה"מ. שהרי ממילא אף חולה שאיב"ס פטור מלהתענות תענית אסתר. ואף אם החל להתענות בטעות, רשאי הוא לאכול לפני קרה"מ אם לא מספיקה לו טעימה מועטת. ולכן הסיק שרשאי חולה זה לאכול קודם קרה"מ, אך נכון שיבקש שיזכירוהו לקרות המגילה לאחר אכילתו. עיי"ש. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שיש להוסיף שדבר זה אמור רק למחמירים הסוברים שיתענו. עכת"ד.

[23]כג. דין זה כתבוהו המ"ב (סימן תרצ"ב סקט"ז), כה"ח (סקל"ח), וחזו"ע (שם סי"ז). והוסיף שם בשעה"צ (סקכ"ט), שדין זה אמור גבי אדם שאכן היה חייב בתענית. וראה בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 302 סעיף מ"ד), שכתב דין זה לכל מי שקשה לו לישב בתענית עד לאחר קה"מ. ור' עוד מש"כ בשעה"צ (שם), ובמ"ב (סימן רל"ה סקי"ח), ובמ"ב (דירשו. סי' תקפ"ה הערה 3 וסי' תרצ"ב הערה 32).

[24]כד. מ"ב (סימן תרצ"ב סקט"ו), כה"ח (סקל"ז), ילקו"י - מועדים (עמ' 302 סעיף מ"ב). וכתב בשעה"צ (סקכ"ז), דבפרט דיום חמיר, דהוא מדברי קבלה.

וכתבו הפוסקים [מג"א, מ"ב (שם סקט"ו)] בשם התוספתא, דדין זה שוה לדין איסור אכילה לפני נטילת לולב ושמיעת שופר. ור' מה שכתבנו בס"ד בספר מקראי קודש הל' ראש השנה (פר' ז' הערה כ"ו) בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו והגר"ע יוסף זצ"ל. וכתב כה"ח (באותו סימן סקל"ה) דחיוב קה"מ בשחרית חל רק לאחר תפילת שחרית. אך מדברי המ"ב (שם סקט"ו) שכתב שביום, "אפי' שכבר התפלל אסור לאכול" משמע שאם איסור אכילה מתחיל מזמן חיוב קה"מ, הרי שחיוב קה"מ חל עוד טרם התפלל. ור' מש"כ לעיל בפרקנו סוף הערה י"ב בשם כה"ח (סימן תרפ"ז ס"ק י"ח).

הגר"א נבנצל שליט"א העיר, שמי שרגיל כל יום לשתות לפני התפילה, רשאי לשתות לפני התפילה וקרה"מ גם בפורים, וזאת אף לדעת מי שמחמיר גם בטעימה קודם קרה"מ. עכת"ד. וראה בשו"ע (סי' פ"ט), בשעה"צ (סי' תרצ"ב סקכ"ט), ובהערה הבאה.

[25]כה. ילקו"י - מועדים (עמ' 302 הערה מ"ו). עיי"ש.

ומה שכתבנו שלעיתים דין הנשים בזה חמור מהאנשים, דכך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, משום שאיש הרגיל לשתות כל יום קודם התפילה, רשאי לשתות גם בפורים לפני קרה"מ, דלא חיישינן שמא לא יקרא המגילה כיון שודאי לא ישכח להתפלל, ככל שאר הימים. אך אשה, יש חשש שאם תשתה עלולה היא לשכוח אח"כ לשמוע את קרה"מ (אם אינה רגילה להתפלל כל יום שחרית - מ.ה.). ולכן הסיק, שאם לאשה זו אין מניעה להיות הרבה שעות בלא שתיה, כגון שלא תתיישב עליה דעתה בשל כך לשמוע את קרה"מ, או שהיא מעוברת, אזי אסור לה לשתות לפני קרה"מ, אף שאיש רשאי להקל בכך, וכנ"ל. עכת"ד.

[26]כו. מקור דין זה הינו בט"ז (סימן תרצ"ב סק"ג). והב"ד המ"ב (באותו סימן בסקט"ו), וכה"ח (בסקל"ד). והוסיף המ"ב (שם) דה"ה אם דעתו לישון מעט. ולמד דין זה מהא דאיתא בברכות (דף ד'), שלא יהא אדם בא... ואומר... אישן קימעא וכו'.

ומה שכתבנו, שהאיסור הוא ללכת לישון, כך הוא פשט הגמ' בברכות (שם), שממנה למדו דין זה. וכן הבנתי מדברי הגר"מ אליהו זצ"ל, ואם לא נאמר כן, אלא נאמר שהאיסור הוא להמשיך לישון, יקשה לנו, שהרי אפי' ברה"ש, אין חובה לקום משנתו לפני עמוד השחר או הנץ החמה כדי לשמוע קול שופר, שלכו"ע הינה מצוה דאו' ממש. (אף שברה"ש יש הידור מצוה לקום קודם עה"ש, ולעסוק בתפילה או בתורה מעה"ש כדי שיהא נעור ועוסק בעבודת ה' ית"ש, בזמן שדנים אותו. אך אין זה מדין התקיעות). וכ"ה בסוכות גבי נטילת ד' המינים. וכ"ש למגילה שחיובה מדברי קבלה. ומעולם לא ראינו שהעולם משכימים לפני הנץ החמה כדי לשמוע קריאת המגילה.

ומה שכתבנו, שהאיסור הוא מצה"כ לפני הקריאה בלילה, ומהנץ החמה לפני הקריאה ביום, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ובתשובה לשאלתי אמר שאין האיסור מעמוד השחר, אלא דוקא מהנץ. וראה לעיל (הערה י"ב). ועוד אמר לי הגר"מ אליהו בתשובה לשאלה אחרת, שאמנם מי ששתה בליל פורים לשכרו, וכשהאיר היום והנצה החמה היה במצב של שכרות, פטור הוא מקריאת המגילה באותה עת, מדין שיכור. ולכן רשאי הוא ללכת לישון אף לאחר הנץ החמה. והוסיף הגר"מ אליהו, שלדעתו מנהג הישיבות לעשות מסיבות פורים בליל פורים אינו מנהג טוב. כיוון שיש מהבחורים שמרוב שמחת לבם שותים הם לשכרה, ומשתובבים הם בשכרותם עד סמוך לבוקר, ולאחר מכן מניחים הם את ראשם בשינה ארוכה, הנמשכת עד שעות הבוקר המאוחרות, ומבטלים הם את מצות קריאת המגילה שחיובה מדברי קבלה. עכת"ד. וראיתי עד כמה חרה לו דבר זה, והצטער מכך עד למאוד. וראה עוד בדינים אלה של איסור שינה בשו"ע (סימן רל"ה סעיף ב') ובמ"ב (שם. ועיי"ש בסקי"ז שהשוה דין אכילה לשינה). ור' עוד במ"ב (סימן תרצ"ב סקט"ו).

נשאלה השאלה גבי מי שהלך לישון בליל פורים לפני הנץ החמה (ואפי' לפני עלות השחר), והתעורר לצורך מסוים (לשירותים וכדו') לאחר הנץ החמה, אך רוצה להמשיך לישון, ורק אח"כ לקום ולהתפלל בזמן במנין. הרשאי הוא להמשיך לישון, או שדינו כהולך לישון אחר הנץ, וצריך הוא כבר לקום ע"מ להתפלל ולשמוע קריהמ"ג. בס"ד נלע"ד שבני"ד ישנם כמה צדדים להקל.

דין דומה מצינו בשו"ע בהל' סוכה (סי' תרל"ט ס"ז). ושם כ' מרן, שאם היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית ופסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותה הלילה, אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר (והוסיף הרמ"א: ויעור משנתו). עכ"ל (וע"ע במ"ב סקמ"ג). בכ"ז בני"ד קיל טפי מכמה טעמים: 1) גבי סוכה מדובר במצוה דאו' של ישיבה בסוכה. ואילו בני"ד מדובר על מצוה שהינה מד"ק שזו מחלו' אי הוי כד"ת או כד"ס. 2) בסוכה כשחייב לישון בה ואינו ישן מבטל הוא כל רגע מ"ע דאו'. משא"כ בני"ד שזה רק חשש שמא ירדם ולא ישמע את קריהמ"ג של יום. 3) גבי סוכה מקור האיסור הנ"ל הינו כבר מזמן התנאים, והוא ברייתא בסוכה (דף כ"ט). משא"כ בני"ד מקור האיסור הינו באחרו' (והיינו בט"ז). 4) בני"ד כשכבר ישן בלילה ורק התעורר אחר הנץ לשרותים וכדו', לכאו' אין חשש גדול שימשיך לישון עוד הרבה זמן. ובפרט שזמן קריהמ"ג הינו כל היום, שמסתבר שיקום קודם השקיעה. 5) גם גבי סוכות יש מתירים כבני"ד, שאם התעורר האדם לאחר עה"ש (התם האיסור מעה"ש), ועדיין רוצה הוא להמשיך לישון, שי"א שאין מטריחין אותו לילך לישון בסוכה, כיוון שעדיין זקוק הוא לשינה [ר' מקראי קודש הל' סוכות (פרק דין הפטורים מהסוכה, הערה ס"ו) בשם חזו"ע (סוכות, דיני השינה בסוכה, סוף הערה י"ג)].

לאור כ"ז נלע"ד בס"ד שיש להקל בני"ד. ומ"מ אם הלך לישון ממש לפני הנץ, וחושש הוא שלא יספיק לקרוא המגילה כל היום, יאזור עוז ויתפלל במנין עם הנץ, כדי שלא לעבור על דברי הט"ז. ומ"מ עדיין ישנו חשש שלא יקרא ק"ש בעונתה וכן שיעבור זמן תפילה. ולכן מצד ק"ש ותפילה נראה שחיובו יותר גדול לקיימן אף קודם צה"כ (ק"ש לכתחילה ותפילת העמידה רשאי להתפלל כך עכ"פ בשעת הדחק, כבני"ד).

[27]כז. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף, שמ"מ להתנמנם ממש על המיטה, אפי' מעט זמן, אסור (והיינו אפי' שינת ארעי, אסור - מ.ה.). ועוד אמר, שאין לסמוך ע"כ שיאמר לאדם אחר שיעיר אותו משנתו כדי לקרוא המגילה, כמו שכתבנו לעיל (בסעיף ח') גבי אכילה, משום שהערב, אף הוא צריך ערבות (היינו, אף השומר צריך שמירה). ויש להחמיר בכך, משום שלדעתו קה"מ החיוב מד"ק [וכמש"כ לעיל בפרקנו (בהערה א')], וכיון שד"ק כד"ת [ר' שו"ע (סי' תרצ"ו ס"ז), וביאור הגר"א (רס"י תרפ"ו)], הרי יש להחמיר בכך יותר משאר ד"ס. וכמש"כ מרן (שם). עכת"ד. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שאם אומר לאדם אחר שיעירנו משנתו, מותר לפחות בשעת הדחק ללכת לישון לפני קרה"מ. וכגון חייל בצבא, שיוכל לקרוא המגילה או לשמוע קריאתה לאחר שינתו. אך אם לא יוכל לשמוע או לקוראה לאחר השינה, יקראנה לפני השינה. ואם בשל העיכוב לשמוע את קרה"מ יפריע לו הדבר לתיפקודו בלילה, פטור הוא לגמרי מקרה"מ, כיון שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. וכגון שלשם עירנותו בשמירה צריך הוא לישון כמה שעות קודם לכן, ובשל קרה"מ יתעכב ולא יספיק לישון כפי צורכו. עכת"ד.

[28]כח. כ"כ המג"א (סימן תרצ"ב סק"ז), ולמד זאת מביאור הרא"ם על הסמ"ג. וכ"כ כה"ח (סימן תרפ"ז סק"ו). ובתשובה לשאלתי אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל שהיתר זה אמור רק לענין לימוד תורה. אך מ"מ אסור ללמוד דברי חול לפני קה"מ, שמא יהיה שקוע בלימודו וישכח מלקוראה. משא"כ בל"ת שאין חשש שישכח מלקוראה. עכת"ד. ור' מש"כ המ"ב (סימן רל"ה סקי"ז) בענין ל"ת. ואכמ"ל.

[29]כט. דין זה כתב מרן (בסימן תרפ"ז סעיף ב'), והוא מברייתא מגילה (דף ג'). דאף כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם, כולם מבטלים מעבודתם ובאים לשמוע קריאת מגילה. וק"ו שמבטלים תורה לשם כך. ור' עוד מש"כ מרן (בסימן תר"צ סעיף י"ח), המ"ב (שם ס"ק ס"ב) וכה"ח (ס"ק קי"ד).

ומה שכתבנו שילך לשמוע קה"מ עם בני משפחתו, כ"כ החיי"א (כלל קנ"ה סעיף ז'), שילך לביהכ"נ עם אשתו ובניו. וכ"כ כה"ח (סימן תרפ"ז סקי"ב). והיינו מצוה מן המובחר. דאם צריך לשמור על הילדים הקטנים בבית, תלך האשה לשמוע קהמ"ג במנין מאוחר יותר. וכן נהוג.

[30]ל. היינו אע"פ דת"ת כנגד כולם. וכ"כ המ"ב (סימן תרפ"ז סק"ז). ור' מש"כ בהערה הקודמת גבי ביטול עבודת המקדש לשם קה"מ. וכ"ש דמבטלים תורה. ורק ביטול תורה דרבים עדיף מהקרבת הקרבנות. וכתבו הפוסקים דל"ת דרבים היינו ל"ת לכל כלל ישראל. ר' שעה"צ (סימן תרפ"ז סק"ח) וכה"ח (סקי"א). ור' עוד בכה"ח (שם) שכתב שהביטול תורה הינו ההליכה לביהכ"נ ע"מ לקוראה בציבור, והיינו כההיא דבית רבי. (מס' מגילה שם). ור' עוד בענין זה בספר מצות ראי"ה, בספר עמוד הימיני לגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל, ובספר מועדים וזמנים, ואכמ"ל.

[31]לא. מ"ב (סימן תרפ"ז סק"ז).

[32]לב. מ"ב (שם). ומה שכתבנו דאפי' הם חבורה גדולה, ג"ז למדו מדין ההיא דבית רבי. וכמש"כ בשעה"צ (ס"ק ח' וט'). ור' עוד במ"ב (סימן תר"צ ס"ק ס"ב וס"ג), בה"ל (שם ד"ה "צריך"), ובילקו"י - מועדים (עמ' 284 סעיף ה').

[33]לג. את הדעה הראשונה כתבו שעה"צ (סימן תרפ"ז סק"י). וילקו"י (שם בהערה ז'). עיי"ש. ודעת החולקים המתירים לקרוא את המגילה באותה דירה היא דעת הגר"מ אליהו זצ"ל, כפי שהורה לי. ובתשובה לשאלתי הוסיף, שמנין קבוע הוי אפי' אם מתפללים באותו מקום רק בשבתות וימים טובים, אע"פ שאין מתפללים שם בחנוכה או בימי החול. ור' עוד בכה"ח סימן תרפ"ז סקי"ב, ונראה שהגר"מ אליהו ס"ל ככה"ח.

[34]לד. שעה"צ (שם סק"י) בהבנת החיי"א. ואמנם נקט שם לשון "מיעוט אנשים", ואנו כתבנו מנין, כדי שיקראו את המגילה בברכותיה כדין קריאה בציבור, ללא ספקות. ונראה שזו אף כוונת שעה"צ. ור' מש"כ מרן והרמ"א (בסימן תר"צ סעיף י"ח).

[35]לה. ילקו"י - מועדים (עמ' 284 סעיף ה', ועיי"ש בהערה ח').

ומש"כ שיקראנה בעשרה, ר' במרן (סימן תר"צ סעיף י"ח).

[36]לו. כ"כ בשו"ת הלק"ט (ח"א סי' רפ"ז). י"א בהגה"ט, מ"ב (סימן תר"צ ס"ק ס"ב). כה"ח (ס"ק קט"ו). וכן משמע מדברי הילקו"י - מועדים (עמ' 284 בהערה ו'). ומש"כ המ"ב (שם) שדין זה הינו לכו"ע, ראה מש"כ בבה"ל (שם) ש"אפשר דגם הלבוש מודה לזה" מטעם "ברוב עם" עיי"ש.

[37]לז. כה"ח ובה"ל (שם בסימן תר"צ) בשם הלבוש, ספר מגן שאול, וזכ"ל. והעיר הגר"א נבנצל שליט"א, שכמעט אי אפשר במציאות לשמוע כל מילה מקרהמ"ג כשהוא בביתו. עכת"ד.

[38]לח. שכן היא דעת מרן הח"ח במ"ב ובבה"ל, וכ"פ כה"ח ובספר ילקו"י הנ"ל. וכן כדי שלא להכנס לפלוגתא. ומ"מ נראה לענ"ד, שלצורך גדול כגון חולה וכיוצ"ב, יש להקל בכך אף לאשכנזים.

[39]לט. מרן (סימן תרפ"ז סעיף ב'). ור' בכה"ח (באותו סימן סק"כ) האם דין זה אמור אף לגבי הקריאה של לילה.

והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שלטעמו של מרן, שכל המצוות נדחות מפני קריאת המגילה, ואפי' מצוות דאורייתא, מפני שקה"מ הינה מדברי קבלה (ולגר"מ אליהו אף קהמ"ג של לילה), ודברי קבלה כדברי תורה [כמש"כ מרן (בסימן תרצ"ו סעיף ז')]. ולמרות שזה לא ממש ד"ת אלא רק כד"ת, מ"מ בצירוף העובדה שיש בקהמ"ג גם פרסום הנס, לכן עדיפה קהמ"ג. ועוד אמר לי הגר"מ אליהו, שלדעת מרן אין חילוק אם יש שהות לעשות את שתי המצות ומדובר רק איזו מצוה להקדים, או אם אין שהות ומדובר איזה מצוה לדחות לגמרי, אלא דברי מרן אמורים בין אם איכא שהות ובין אם ליכא שהות. וכן מש"כ מרן לענין מת מצוה, אין לדעת מרן לחלק כדברי הרמ"א. והוסיף, שהספרדים צריכים לנהוג כדברי מרן, וכפי שפירשנום, והאשכנזים ינהגו כדברי הרמ"א. ולמרות שאף הרמ"א מסכים שד"ק כד"ת, ושיש פרסום הנס בקהמ"ג, מ"מ כיון שגילה דעתו בהדיא שאין מצוות דאו' נדחות מפני קהמ"ג, הרי לדינא על האשכנזים לנהוג כדבריו. ובתשובה לשאלה אחרת אמר לי הגר"מ אליהו, שאם אדם החל לפני זמן חיוב קה"מ לעסוק במצות עשה מדרבנן, אם יש לו מנין לקריאת המגילה בשעה מאוחרת יותר, רשאי הוא להמשיך ולעסוק במצוה. אך אם אין לו מנין מאוחר יותר, צריך הוא למשוך ידיו מכך וללכת לשמוע את קהמ"ג עם הציבור. ואמנם תחילה נטה להחמיר בכך אף אם יש מנין מאוחר יותר, ואמר שיש למשוך ידיו מהמצוה אם עושה אותה בפרהסיא. אך לאחר עיון בדברי הגמ' במגילה (דף ג'), בענין הכהנים שמבטלים את עבודתם כדי לשמוע את קריאת המגילה, וכן לאחר עיון בדברי התוס' שם (ד"ה "מבטלין"), העלה לדינא כמו שכתבנו לעיל, ואמר שאין בכך נ"מ בין אם עושה המצוה בפרהסיא או בביתו. ולשאלתי, מי שהחל במצוה דאורייתא ואח"כ הגיע זמן קהמ"ג, הצריך להפסיקה כדי לשמוע קה"מ, אמר לי הגר"מ אליהו שאף העוסק במצוה דאו' צריך למשוך ידיו ממנה ולשמוע קהמ"ג. אך אם יש מנין מאוחר יותר לשמיעת קהמ"ג, אינו צריך להפסיק מלעסוק במצוה דאורייתא זו. וראה עוד בנוב"י (חאו"ח סימן מ"א). עכת"ד. והגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל אמר לי לגבי מצוה מדאו', שיש מהראשו' שכתב שאסור להפסיקה לצורך קהמ"ג. ושכן הלכה. עכת"ד. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלגבי עבודת ביהמ"ק, יש אומרים דהוי לאו דאו' אם יפסיק באמצע עבודתו. ולגבי שאר המצוות מדאו', צ"ע אם יש להפסיק באמצע לצורך קרה"מ. ואף גבי מצוה דרבנן צ"ע אם יפסיק לשם כך, משום שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. עכת"ד. וראה עוד במש"כ מרן והרמ"א (סימן תרפ"ז ס"ב).

[40]מ. עיקר דין זה כתבו מרן (שם). ומה שכתבנו דהוא דוקא מת מצוה המוטל בבזיון משום דאין לו קוברים כלל, ג"ז כתב מרן (שם), וכפירוש המג"א (שם) בשם כמה פוסקים. והב"ד המ"ב (סק"ח). ולא כדברי הרמ"א. וכדברי המג"א כתבו גם הא"ר, הפר"ח והמט"י. והוסיף המט"י שמשמע שכך דעת מרן מסתימת דבריו. וכ"כ הגר"א בביאורו שכן דעת הרמב"ם והשו"ע. וכ"פ החיי"א, וכן נראית דעת המ"ב (ממש"כ בסימן תרפ"ז סק"ח וסקי"ב), וכן נראית דעת הרב כה"ח (באותו סימן סקי"ג). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שרק קבורת מת מצוה דוחה את קה"מ. ומת מצוה היינו שהוא מוטל בבזיון כיון שאין לו קוברים, והוי זלזול במת. והוסיף שכן נראית דעת מרן, ושכן המנהג. ועוד אמר, שמת מצוה לאו דוקא אם נמצא מוטל בבזיון בשדה, אלא אפי' אדם שנמצא מת בביתו בעיר ואין לו קוברים, כגון זקן גלמוד, יש לו דין של מת מצוה לענין זה. עכת"ד. ור' עוד מש"כ המ"ב (בסימן תרצ"ו סקכ"ו) בשם המג"א שכל מת, קהמ"ג קודמת לקבורתו, ושכן המנהג לקוברו אחר שיוצאים מביהכ"נ. עיי"ש בפרטי דינים אלה.

[41]מא. כ"כ הגר"א וכ"כ המ"ב (בסימן תרפ"ז סק"ח). ור' מש"כ בשעה"צ (באותו סימן סקי"א). ומה שכתבנו שדין זה אמור אף אם יש מי שיקברנו, כך משמע מהמ"ב (שם). והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שלמעשה היום אין המנהג כן. ואם נפטר ת"ח, ויש לו קוברים, כך שאינו מוטל בבזיון, נוהגים לקרוא המגילה קודם הקבורה.

[42]מב. דין זה כתבו הרמ"א (בסימן תרפ"ז סעיף ב'), וחלק בכך על מש"כ מרן. דלדעת הרמ"א אע"פ שהנפטר הינו בעיר ויש לו קוברים כך שאינו מוטל בבזיון, אלא שהזריזות לקוברו הינה רק לתוספת כבוד, אפ"ה מקדימים את קבורתו לקה"מ. ר' מ"ב (באותו סימן סק"ח), כה"ח (סקי"ג), וכן פירש לי הגר"מ אליהו זצ"ל את דברי הרמ"א, והדגיש, שהמחלוקת ביניהם הינה האם מקדימים את הקבורה רק למי שמוטל בבזיון, או לאו דוקא. ור' עוד בענין זה במ"ב (שם סקי"ב), ומש"כ הרמ"א (בסימן תרצ"ו סעיף ז') ובמ"ב (שם סקכ"ו).

[43]מג. מה שכתבנו בפירוש דברי הרמ"א דקוברים כדי צרכו הוא דוקא בעשרה אנשים, כ"כ הא"א (סס"ק ד') עפ"י מש"כ ביו"ד (סימן שס"א סעיף א'), וכתב הש"ך שם (סק"ד), דהטעם כדי שיוכלו לומר קדיש וברכת אבלים. והב"ד כה"ח (באו"ח סימן תרפ"ז סקי"ד). ור' מש"כ לקמן (בהערה מ"ט) בשם הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל.

[44]מה. רמ"א (סימן תרפ"ז סעיף ב'). ור' במ"ב (שם סק"י).

[45]מו. רמ"א (שם). והטעם ר' במ"ב (סקי"א).

[46]מז. כ"כ הט"ז בשם הרש"ל והב"ח. והב"ד המ"ב (שם סקי"א).

[47]מח. רמ"א (סימן תרפ"ז סעיף ב'), והוא מדברי המהר"א מזרחי. ור' כה"ח (סקי"ז) וכן הורה לי הגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל, ור' הערה הבאה.

[48]מט. ג"ז מדברי הרמ"א (שם). מג"א (סק"ו), מ"ב (ססק"י וסקי"ב), וכה"ח (סקט"ז). והגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל הורה לי שכאשר יש שהות לקיים את שתי המצוות, קבורת המת קודמת לקריאת המגילה. ולדעתו כל מת הוי מת מצוה, ואפי' שהוא מוטל בביתו, משום שמוטל על בני משפחתו לקוברו. והוסיף, שכן המנהג. ומ"מ אם יש שהות לקיים רק מצוה אחת מהן לפני רדת הלילה, יש לקרוא את המגילה. עכ"ד.

הגר"א נבנצל שליט"א העיר, שלגבי ירושלים המקודשת, של דוד ושלמה, צ"ע אם לא לדחות את קרה"מ כדי להוציא את המת מחוץ לחומה, ורק אח"כ לקרוא המגילה, כדי שלא להלין את המת בירושלים. עכת"ד.

[49]נ. ט"ז, מג"א, פר"ח והגר"א, והב"ד המ"ב (שם סקי"ב). ומה שכתבנו שהדין כן דוקא במת מצוה שאין לו קוברים ומוטל בבזיון, ג"ז כתב המ"ב (שם). ור' מש"כ עוד בשעה"צ (סקט"ו).

[50]נא. כ"כ הגר"א והפר"ח. והב"ד מ"ב (סק"ח) וכה"ח (סקי"ג). ודין זה קאי על כל מת. ומה שכתבנו שלא יוכלו לקרוא המגילה כלל, היינו הן מצד חוסר יכולת והן מצד חוסר זמן. שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל ואת הגר"מ אליהו זצ"ל, בענין שהחלו להוציא את המת ע"מ לקוברו, שאסור להפסיק בלוויה. האם רשאים חלק מהציבור, כגון מי שאינו קרוב כ"כ לנפטר, לעזוב את הלוויה באמצעה, אם כבר ליוו את הנפטר ד' אמות. וענה לי הגר"מ אליהו, שבאמת יש מחלו' כמה מלווים צריכים ללוות את המת מצוה ולא לקרוא המגילה. וכמבואר בשו"ע וברמ"א (סי' תרפ"ז ס"ב). והעיר, שאע"פ שהפוס' לא ראו בזה מחלו', באמת זו מחלו'. ולפי מרן תלוי הדבר אי מתני וכדו', כך שיתכן שיצטרכו ללוותו אפי' ששים ריבוא. ולפי הרמ"א אם ישאר מנין ללוות המת, די בזה. והספרדים נוהגים גם הם להקל בזה כרמ"א. ואכן אם יכולים לדחות הלוויה ולקבור הנפטר בלילה, יקדימו לקרוא המגילה. אך אם אין קוברים בלילה באותו מקום, אזי יקברוהו מיד. עכת"ד. והגר"ש ישראלי ענה לי, שרשאים לעשות כן אם מלכתחילה כשבאו ללוויה חשבו לעשות זאת. דדבר זה תלוי בדעתם כשבאו ללוויה. ובהזדמנות אחרת שב ואמר, שתלוי הדבר אם כשבא ללוויה היתה דעתו להיות מלווה, שאז מתחייב הוא להשתתף בכל הלוויה. עכת"ד. ונראה שכוונתו מה דעתם היתה כשבאו ללוויה, האם דינם כדין הרואה שחייב ללוותו לפחות ד"א, וכמש"כ מרן (ביו"ד סי' שס"א ס"ב). או שדינם כדין מלוה שצריך ללוותו כל צרכו [ראה פת"ת (סי' שס"א סק"ב)]. וראה עוד בזה מש"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בגשר החיים (ח"א פ"י, וח"ב פי"ד) ובילקו"י (שאר"י ח"א עמ' תנ"ז).

[51]נב. כ"כ תה"ד, הפר"ח, והפמ"ג, והב"ד המ"ב (שם סק"ט). ור' עוד בכה"ח (שם סקט"ו, ובסימן תרצ"ג סק"ל) שהביא מחלוקת זו.

[52]נג. כ"כ הרמ"א (בסימן תרצ"ג סעיף ד'), וכ"כ המ"ב (בסימן תרפ"ז סק"ט) שכן המנהג. ור' עוד בכה"ח (סימן תרפ"ז סקט"ו ובסימן תרצ"ג סק"ל).

[53]נד. כך אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף, שאין נ"מ בין אם הברית מתקיימת ביום השמיני או שהיא דחויה. וכמנהג זה כתב אף הגרי"מ טוקצי'נסקי בלוח א"י. והגר"ש ישראלי (שליט"א) זצ"ל אמר לי, שבמקרים כני"ד, שבהם יש הבדל בין דברי המ"ב לבין מש"כ בלוח א"י, יש לנהוג לפי הכתוב בלוח א"י, אע"פ שהמ"ב כתב שהמנהג להיפך. עכת"ד. ואחד מגדולי ירושלים ת"ו אמר לי, שאין להכריע בעניני המנהגים דוקא כלוח א"י, כיון שהרבה מנהגים השתנו בדורנו ממה שהיו בדור הקודם. והוסיף, שכאשר הדבר שייך להלכה, יש לברר את ההלכה במקורותיה. אך אם יש מחלוקת בכך, כני"ד, אין להכריע כלוח א"י, אלא כפי שכתב המ"ב שנראה לו להלכה. ואם אין הכרעה להלכה בד"ז, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. עכת"ד. והגר"ש מן-ההר זצ"ל (רבה של שכונת בית וגן פעיה"ק) אמר לי בני"ד, שאם יש מחלו' בין מש"כ המ"ב לבין לוח א"י, יש לשאול את המוהל מהו המנהג, שכן המוהלים עצמם יודעים מה המנהג בזה. ואם מוהל א' אומר כך והשני אחרת, אזלינן לפי דברי המוהל שעתיד למול את הוולד. עכת"ד. וראה עוד בענין מחלו' בין המ"ב ללוח א"י, מש"כ בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ז הערה מ').

[54]נה. כ"כ כה"ח (בסימן תרפ"ז סקט"ו) בשם הא"א (סק"ו).

[55]נו. כ"כ כה"ח (שם) שכן צידד תה"ד (בסימן רס"ו). וכן הורה לי לדינא הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר, שלמרות שקה"מ הוי מד"ק שהם כד"ת ולא ד"ת ממש, ומילה הוי ממש דאו', מ"מ כיון שברית מילה אפשר לעשותה למחרת, יש להעדיף עתה ולקיים מצוות קה"מ. עכת"ד. וראה עוד בילקו"י (שאר"י ח"א עמ' תנ"ז).

[56]נח. עיקר דין זה כתבו כה"ח (סימן תרפ"ז סקי"ח) בשם הנה"ש. וכתב הנה"ש לחלק, שאם יספיק לומר את ק"ש (בזמנה) לפני קריהמ"ג, יקראנה קודם ואח"כ ישמע קריהמ"ג, אע"פ שכאשר יגמרו את קריהמ"ג תעבור סוף זמן שעה רביעית ולא יוכל עוד לומר ברכות ק"ש ולא יוכל גם לסמוך גאולה לתפילה [וכנראה ס"ל כמ"ד דשרי לומר תפילת העמידה בשעה"ד עד חצות. ור' שו"ע (סי' פ"ט ס"א), ובנו"כ]. והוסיף הנה"ש לחלק, שאם לא יספיק לקרוא ק"ש לפני קריהמ"ג, וכשיגמרו את קריהמ"ג יעבור כבר זמן ק"ש, אז יקרא ק"ש ויתפלל את כל התפילה כראוי, ואח"כ יקרא המגילה ביחיד. ועולה מדבריו שאם יספיק לקרוא ק"ש בזמנה לאחר שישמע המגילה בציבור, הרי שעליו לשומעה בציבור ואח"כ יקרא ק"ש בזמנה ויתפלל את כל התפילה. ואמנם הרב כה"ח חלק ע"כ וכתב שעפ"י דברי שעה"כ בכל מקרה יש להקדים את ק"ש ותפילת שחרית לקריה"מ, ואח"כ לקוראה ביחיד, וטעמו משום שקריה"מ ענינה להמשיך האור הנעשה בתפילת העמידה. ומשמע מדבריו שעפ"י הפשט אין לחלוק ע"כ, אלא רק עפ"י הקבלה. אך כתבנו דוקא את דברי הרב נה"ש משום דכאשר יש מחלוקת בין הפשט לקבלה, ואין הקבלה באה להכריע בין הדעות אלא מחדשת הלכה, אזלינן עפ"י הפשט [ר' מ"ב (סי' כ"ה סקמ"ב) וכה"ח (סי' כ"ה סעק"ה)]. ור' מגילה (דף ה' ע"א), וכן מש"כ הטור והשו"ע (בסימן תר"צ סעיף י"ח). ובאמת אפשר לומר, שקה"מ בציבור עדיפא. ומי לנו גדול בנסתרות יותר מרשב"י. וכבר מצינו במס' ברכות (דף ח' ע"א) דאמר רשב"י מאי דכתיב "ואני תפילת לך ה', עת רצון". אימתי עת רצון - בשעה שהציבור מתפללין. ע"כ. היינו דודאי גם עפ"י הסוד ענין גדול הוא להתפלל עם הציבור (ר' למשל בשערי אורה סוף פ"ב), ולא עוד אלא אפי' המתפלל ביחידות טוב שיכוון זמן תפילתו לתפילת הציבור. וה"ה לקה"מ, דיש בה אף ריבוי פה"נ ו"ברוב עם הדרת מלך". וכשישראל עושים מצוה בכנופיא שכינה שריא בתוכם טפי. וכבר מצינו ששיטת הרב כה"ח עפ"י הסוד, להעדיף את סדר הדברים על פני עשיית המצוה בעשרה, וכמש"כ לגבי תפילה במנין, שהמאחר לביהכ"נ והגיע לפני "ישתבח" שאין לו לדלג כלל את סדר התפילה אלא יתפלל כסדר, ואע"פ שלא יתפלל תפילת העמידה במנין, וזה כנגד פסק מרן [ר' כה"ח (סימן נ"ב סק"ב)]. אך רבים ושלמים חלקו על דברי כה"ח הנ"ל, וביניהם אף מגדולי המקובלים [ר' מש"כ רבי יוסף חיים בשו"ת רפ"ע (ח"ב סימן ד')]. והגם שכתב שם הרב כה"ח בשם כמה פוסקים שראו גדולי ישראל שפעמים כשאחרו לביהכ"נ התפללו כסדר בלא דילוג, מ"מ נראה לענ"ד שבדורנו חזינן שאף שלעיתים אחד מגדולי הדור מאחר מעט לתפילה, הריהו מדלג הסדר כדי להתפלל עם כל הציבור, ולא מצוי למצוא אדם שיתפלל כסדר התפילה אע"פ שבשל כך לא יתפלל תפילת העמידה עם הציבור. ואמנם תלמיד חכם אחד הקשה על דברים אלה, ואמר שאין לדמות חשיבות תפילה בציבור לחשיבות קה"מ בציבור. אך באמת לפי דברי המג"א (בסימן תרפ"ט סק"י), שכתב שלפי דברי מרן שם משמע שקה"מ הוי כמו תפילה, דבעינן עשרה, משמע כדברינו. ואמנם שם דיבר לענין א' הקורא לאחרים, ופה מדובר שהאדם קורא לעצמו. אך מ"מ חזינן על חשיבות קה"מ דוקא בעשרה כתפילה, מלבד הענין לקוראה ברוב עם. ואח"כ שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל בענין זה, ואף הוא הורה לי כדברי הנה"ש, שבמקרה זה יש לקרוא את קריאת שמע ללא ברכותיה, לשמוע את קריאת המגילה עם הציבור, ולאחר קה"מ להתפלל כסדר. וזה עדיף מלהתפלל כסדר, ואח"כ לקרא את המגילה ביחיד. עכת"ד.

הגר"א נבנצל שליט"א הסכים עם דברי הנה"ש הנ"ל, והוסיף שיקרא לפני קריהמ"ג כמה שיוכל, ולפחות פסוק ראשון או פרשה ראשו'. עכת"ד. וראה מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר את השיטות השונות גבי עד כמה יש לקרוא מג' פרשיות אלה מדאו', ומהיכן הוי חיוב רק מדרבנן. וראה שו"ע הגר"ז (סי' נ"ח ס"א), ומ"ב (סי' ס"ג סקט"ז) ושעה"צ (סקכ"א).

אמנם לענ"ד יש לעיין בדברי הגר"א נבנצל שליט"א. דמשמע שאף כשקורא פס' ראשון או פרשה ראשונה יוצא י"ח מדאו', אך את שאר ק"ש שחיובה מדרבנן לא יקרא בזמנה. והיינו שעדיף לקרוא את המגילה בציבור מאשר לקרוא בזמן את חלק ק"ש שחיובו מדרבנן. אך לכאו' קשה, דהא כתב המנח"ח (רס"י ל"א) דכל מצוה דאו' שחז"ל הוסיפו לה תוספת או גדר וסייג, אי לא קיים את דברי חז"ל בזה לא יצא כלל ואפי' לא מדאו'. ולפי"ז בני"ד שקרא בק"ש רק החלק שהוא מדאו', והתוספת שהיא מדרבנן קראה לאחר זמן ק"ש, לכאו' לא יי"ח אף מדאו'. אלא דמ"מ המנח"ח שם הב"ד הפמ"ג שבאונס יצא מה"ת. וע"ע במנח"ח (שם בסוף סי' ל"א, בד"ה "ועיין רא"ש", גבי קידוש בביהכ"נ שלא במקום סעודה) דמשמע דס"ל להקל ושיוצא י"ח מה"ת אף שלא במקום אונס (וכן העיר המהדיר של המנח"ח בהוצאת מכון ירושלים, שם סק"ד בשם המנחת סולת). וע"ע במה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ז סוף הערה קט"ו) שהבאנו מחלוקת אי אכן יוצא עכ"פ מדאו' כשלא קיים החלק שהוא מדרבנן. וצ"ע אי יש לחלק בין מקרה שחז"ל הוסיפו תוספת או גדר לגוף המצוה ובאותו זמן שעושה אותה, כקידוש בשבת על היין, שכל הקידוש הוא על היין, שבזה לא יצא כלל, לבין מקרה שחז"ל אמרו להוסיף דבר על הדאו' בהמשך המצוה, כבני"ד דבעי לומר גם פרשות נוספות בק"ש, שבזה יצא מה"ת. וצ"ע. ומ"מ יש עוד לעיין בדברי הגר"א נבנצל, דהא חיוב קריהמ"ג בציבור הוא לכל היותר מדרבנן מצד פה"נ וברוב עם, דכך נראה. ואילו אם קורא רק פס' ראשון או פרשה ראשו', יש פוס' דס"ל שאפי' את החלק שחיובו מדאו' לא גמר. דהא י"א שאף פרשה שניה היא מדאו'. ועכ"פ פוס' רבים ס"ל שכל פרשה ראשו' הינה מדאו' וא"כ יפסיד מצוה מדאו' בשל מצוה דרבנן. ויש לדון בזה מצד אי עדיף ספק דאו' או ודאי דרבנן. ואכמ"ל.

ומה שכתבנו שלאחר קה"מ יתפלל שוב כסדר, ואף אם לפני קריאת המגילה קרא את כל ק"ש טוב שיאמר שוב את כל ק"ש, ר' מש"כ מרן (בסימן ס' סעיף ב'), ובמ"ב (שם סק"ג).

[57]נט. ראה בהערה הקודמת. ולזה יסכים אף הרב כה"ח הנ"ל.

[58]ס. עפ"י מרן (בסימן תר"צ סעיף י"ח), כה"ח (סימן נ"ב סק"א), ובה"ל (סימן תרפ"ט ד"ה "מקום").

[59]סא. כה"ח (שם סקי"ט) בשם נה"ש. וכן הורו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל, במקרה שיש לו שהות לקיים רק את אחת מהן. וטעמם, כיון שלתפילת מנחה יש תקנה להתפלל תפילת תשלומים. והוסיף הגר"מ אליהו, שהדין כן אע"פ שתפילת מנחה הינה מצוה קבועה, ושלדעת הרמב"ם זו מצוה דאו'. ושאלתי את הגר"מ אליהו האם ד"ז חשיב כאונס דרשאי להתפלל אח"כ לכתחילה תפילת תשלומין, וענה לי שאם האדם היה אנוס עד סמוך לסוף היום, ורק עתה יכול הוא לקרוא את המגילה או להתפלל מנחה, הרי נחשב הוא כאנוס, ורשאי להתפלל אח"כ תפילת תשלומין למנחה. ואע"פ שיכול הוא עתה להתפלל מנחה, אך כיון שעתה מוטלת עליו מצוה אחרת, ה"ז בכלל אנוס. אך במקרה שעד זמן זה התרשל במצוה זו, ורק סמוך לסוף היום אזר חלציו לקיים המצוה, בכך, לדברי הגר"מ אליהו, יש לחלק בין בני האדם. שאם הוא ת"ח היודע שקה"מ עדיפא על תפילת מנחה, אינו בכלל אנוס, ואינו רשאי להתפלל אח"כ תפילת תשלומין [ואעפ"כ יקרא את המגילה, ולמרות שבמקרה זה אין תיקון לענין תפילת מנחה. מ"מ כיון שכעקרון לתפילת מנחה יש תשלומים, אין לחלק בין המקרים, וצריך לקרוא המגילה. ובפרט למרן שסובר שכל המצוות נדחות מפני מקרא מגילה (סימן תרפ"ז סעיף ב')]. אך אם אינו יודע דין עדיפות קהמ"ג על תפילת מנחה, יכול הוא לומר שחשב שיוכל להתפלל מנחה. ומה שאנו מעכבים אותו מלהתפלל עתה תפילת מנחה ה"ז אונס, ולכן רשאי הוא אף במקרה זה להתפלל תפילת תשלומין למנחה. עכת"ד.

[60]סב. מה שכתבנו שישוב ויקראנה בלא ברכות, כ"כ המ"ב (סי' תרצ"ב סקט"ז) עפי"ד הפמ"ג (במש"ז סק"ג). אמנם יש להעיר שהפמ"ג סיים דבריו בצ"ע. והמ"ב פסק כן בפשטות לדינא. והעיר חכ"א דזה כמש"כ הרב כה"ח (ביו"ד סי' ק"י סקמ"א) ע"ד הפמ"ג: "והגם דסיים שם השפ"ד דעדיין צ"ע בכל זה, כך דרכו לפעמים, שאע"פ שמסכים כן להלכה, כותב כן משום ענווה". והניף ידו שנית שם (בס"ק ס"ט) וא"כ ה"ה הכא, שהמ"ב הבין שכ"ד הפמ"ג, או שפשוט כן היה נראה למרן הח"ח. וע"ע בפמ"ג (יו"ד סי' ק"י, בכללי הס"ס בשפתי דעת סק"כ ד"ה "וראיתי") מש"כ בשם המשנה למלך. ואכמ"ל. ומ"מ הא דיחזור לקוראה בלא ברכה, כך הורה לי גם הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף שדין זה אמור אף לגבי קהמ"ג של הלילה [ור' לעיל בפרקנו (הערה א') דעתו לגבי קה"מ של לילה]. ור' עוד בענין זה בכה"ח (באותו סימן ס"ק ל"ג ול"ט). ואם נאמר שקה"מ הינה כד"ת לכל דבר, ה"ז ספק דאו'. ור' בכה"ח (יו"ד סימן ק"י ס"ק י' וי"א).

ומה שכתבנו שעדיף שישמענה מאחר שגם מברך על הקריאה, כך הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א.

[61]סג. הנה בענין יציאה מביהכ"נ בשעת קריאת המגילה יש לדון טובא. דבגמ' ברכות (ד"ח, א') אמרו דפס' "ועוזבי ה' יכלו" קאי אמניח ס"ת ויוצא בעת קריה"ת. ולאחר עיון בדבר נראה שתלוי הדבר לגבי עוזב את קריאת המגילה, בטעם איסור היציאה בעת קריה"ת. דאם הטעם הוא מצד כבוד סה"ת [ושלכן הקלו לצאת בין גברא לגברא, דאז סה"ת סגור או מכוסה במטפחת, וכמש"כ הב"ח (בסי' קמ"ו), והב"ד כה"ח (סק"ו)] הרי יש אולי מקום להקל בני"ד, משום שקדושת המגילה אינה חמורה כקדושת ס"ת. ואם טעם האיסור הוא מצד שפורש מהציבור [וכמש"כ הגר"א, והב"ד בשעה"צ (סי' קמ"ו סקי"ב). ואמנם התם משתעי גבי דיבור בעת קריה"ת, אך נראה דה"ה גבי המניח את סה"ת ועוזבו], ובזה אין הבדל אם כבר שמע את הקריאה או לא שמעה, לפי"ז גם בני"ד יש לאסור, דמה לי אם פורש מציבור הקורא קריה"ת או קורא קריהמ"ג.

ויש להעיר, שאמנם קריהמ"ג אין טעמה מדין ל"ת, וכתקנת מרע"ה ועזרא הסופר גבי קריה"ת, אלא ענינה הוא פרסום הנס. ולכאו' זה שכבר שמע קריהמ"ג הרי כבר שמע פרה"נ באותה שנה, ולא חשיב כמזלזל בתורה או בתקנת מרע"ה ועזרא. אלא שוב - לטעם שהאיסור משום פרישה מהציבור לכאו' אין לחלק בין קריה"ת לקריהמ"ג. ולפי כל הנ"ל עולה שלפחות כחומרא יש לאסור לצאת באמצע קריהמ"ג אלא שבאמת זה יוצא חומרא גדולה. ור' במ"א (סי' קל"ח סק"א) שצידד לאסור לצאת בקריה"ת אף למי שבא רק לקרוא לחבירו מביהכ"נ, וע"ע בפמ"ג (בא"א שם סק"ב), ובכה"ח (סי' קמ"ו סק"ג), שצידדו לאיסור. ולפי"ז צריך אדם להשאר זמן רב, לעיתים למעלה מחצי שעה, עד שיגמרו את קריהמ"ג, אע"פ שכבר שמעה. וזו טירחה גדולה. ונראה שעכ"פ בשעת הדחק יש להקל, בעיקר מהטעם דשאני קריהמ"ג שאין בה בזיון לס"ת, וגם מצד שכבר שמע את פרה"נ ולא חשיב כעוזב התורה. ובפרט כשרק נכנס לקרוא לחבירו וכדו', דניכר שאינו פורש מהציבור דהא לא היה שם כלל (דאם הוא מהשומעים הרי כשיוצא מפסיד הוא חלק מהקריאה של המגילה וממילא נכנס לבעיה של מי שלא שמע כמה מילים).

ועוד בס"ד יש לדון אי שרי לצאת באמצע קריאת פר' "זכור" כשכבר שמעה, דהא ג"ז לכאו' אינו מדין ל"ת אלא מדין זכירת מעשה ומחיית עמלק. אך בזה נראה דחמיר טפי ממגילה, דהא יש פה ב' הטעמים לאיסור: מניח ס"ת ומבזהו ח"ו, וגם פורש מהציבור. ובפרט שעמי ארצות לא ידעו לחלק בין קריאת זכור לשאר הקריאות בתורה. ובזה נראה בס"ד פשוט להחמיר. כך נלע"ד.