פרק ג: דין הפעלת אינטרקום מחדר לחדר בשבת כדי לשמוע אם תינוק בוכה.

הענפים:

1) דעת האוסרים.

2) דחיית טעמי האוסרים.

3) דעת המתירים והמסתפקים בני"ד.

4) דעת עוד מרבני דורנו, ומסקנה.

הקדמה:

בפשטות דין האינטרקום כדין מיקרופון, מגבר ורמקול במערכות דומות אחרות. והאיסורים השייכים בהם שייכים לפחות ברובם גם באינטרקום (כדלעיל במילואים כאן, פרק ב'). אמנם באינטרקום ישנם כמה מיקרים פרטיים שיש לדון בהם, כגון שימוש בו מחדר לחדר או מחדר לסוכה כדי לשמוע אם התינוק בוכה במיטתו וכדו'. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

ענף 1: הפעלת מכשיר אינטרקום מחדר לחדר כדי לשמוע אם התינוק בוכה - דעת האוסרים.

מדובר שבחדר אחד ישנו מיקרופון סמוך למיטת התינוק, ואילו בחדר ההורים או בחדר אחר ישנו רמקול וכך שומעים אם התינוק בוכה (תיתכננה מציאויות שונות בכך, כגון שחדר ההורים הינו סמוך, או בקומה אחרת, או שההורים רוצים להיות בסוכה ומפאת הקור משאירים את התינוק בבית. ומ"מ המכנה המשותף הוא שהכל נעשה עבור התינוק, ואיננו מדברים על מציאות שהשכנים נסעו לשבת ומעבירים את המיקרופון לדירתם כדי לשמוע אם נכנס גנב).

גבי ני"ד ישנן דעות בין הפוס'. דעת האוסרים הינה שו"ת בא"מ (שטרן. ח"ו בקוא"ל סי' י"ח) וס' תשובות והנהגות (שטרנבוך, ח"א סי' ר"ל). שכ' בשו"ת בא"מ שאפשר שיש להקל גבי ילדים קטנים עד גיל שלוש שנים, בפרט שהוא "שעת הדחק גדול וצורך מצוה שמירת ושלום הילדים" ולכן היה מקום להקל. אך כתב שהוא לא עיין בדבר כלל ולא ירד לדמות מילתא למילתא (אינני מבין מדוע לא עיין בדבר. ועוד, הרי ישנם כללי פסיקה ברורים עד כמה מקילים לצורך תינוק, באיסורי דאו' ובאיסורי דרבנן, למשל כמבואר בס"ד בספרנו קדושת השבת ח"א הערה כ"א ריש ענף 5 עפ"י מרן בסי' שמ"ג, וש"פ). והוסיף שגם אם יש מקום להקל אולי שייך בכה"ג דין אסופי איסורא בידים (כנראה כוונתו לא לאסופי איסורא אלא "למיספי" איסורא. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אולי מצד הדקדוק נכון לאַסופי. עכ"ל). וטעמו שאם התינוק בוכה הרי ההורים ילכו לחדרו וידברו שם והאינטרקום ישמיע קולם והם בעצמם משתמשים בזה (לא כ"כ הבנתי מהו שימוש ההורים, הרי כוונתם לשמוע את בכי התינוק מחדר אחר. ואם הם כבר נמצאים בחדר זה הרי אינם נהנים כלל מהדיבור באינטרקום שהרי אינם נמצאים סמוך לרמקול אלא למיקרופון. ואם מצד איסור הדיבור שם הרי לכאו' דינם כאינו מתכוון או אולי אפי' כמתעסק, משום שכוונתם לדבר בינם לבין עצמם או להרגיע התינוק, ואין כוונתם להשמיע קולם לאחר בחדר השני, ואם הם מטפלים בתינוק הצורח אולי אפילו אינם שמים לב שדיבורם נקלט במיקרופון. ואם אכן הם ידברו בינם לבין עצמם מחדר לחדר ה"ז לכאו' פס"ר דניח"ל או אפי' מעשה בידים, שהרי המכשיר נבנה לפעול דוקא באופן כזה, וממילא חייבים לומר להם שלא ידברו בינם לבין עצמם מחדר לחדר ע"י האינטרקום. ומה שיתכן מצב שאחד ההורים מדבר ומרגיע התינוק והשני שומע זאת בחדר אחר, ונראה שזה פס"ר דלא איכפ"ל). ולאור הטעמים הללו, בפרט משום שלא עיין בדבר כלל, פסק שם ש"אי אפשר להתיר בשום אופן". עכת"ד.

וקצת קשה לי מדוע לא הסביר את מבנה האינטרקום ע"מ לנתח את האיסורים הכרוכים בו, ואז לברר שמא ניתן להקל בני"ד בשל העובדה שמדובר בתינוק (לפחות עד גיל 3-4 שנים) שדינו כחולה שאיב"ס. ובפרט שמדובר במתעסק גמור של התינוק שבוכה לא ע"מ להשמיע קולו במיקרופון וגם לא יודע כלל ממציאותו. ומסתבר שגם דיבור ההורים בחדר כשמדברים ביניהם או אל התינוק חשיב מתעסק. וכן לא דן הרהמ"ח מצדדים אחרים של הבעיה. וממילא תמה אני מדוע סיים שא"א להתיר בשום אופן, אם לא ירד לשורשם של דברים, וגם אם לא עיין בדבר כלל (כפי שכתב הוא עצמו שם).

כפי שכתבנו, גם בתשובות והנהגות צידד לאסור בני"ד. וכ' שם הטעם משום שהאיסור ברמקול הינו משום משמיע קול, ולכמה פוס' כרוך הדבר גם בהבערה ואיסורו מדאו'. אלא שהתינוק הוא שעושה המלאכה והוא אינו מתכוון, והוה כקטן אוכל נבלות שאין בי"ד מצווין להפרישו, ולכאו' גם אביו אינו מצווה כשהוא תינוק ולא הגיע לכלל חינוך. אמנם בשל דברי שעה"צ (סי' של"ד סקנ"ד) שבקטן אוכל נבלות אביו מחויב מדאו' למחות בו כשעושה לדעת אביו, ובני"ד האב העמיד הרמקול על מנת שישמעו את קולו של הבן דרכו וס"ל דאין לך לדעתו גדול מזה (וראה לקמן שיש טעם גדול לדחות סברא זו, משום שלתינוק אין דעת וממילא אינו עושה ע"ד אביו כי אינו יודע מה אביו רוצה - מ.ה.). ועוד שהאב נהנה מכך שא"צ לשהות כל הזמן ליד בנו. אך כיון שהבן לא בוכה לצורך אביו אלא לעצמו ואביו רק נהנה יש לצדד שאין בזה איסור. ולמסקנה מ"מ צידד לאסור משום שמשמיע קול אסור גם כשעושה כן מע"ש כשאוושא מילתא. ואף שהשואל טען שלא נשמע קול רם ברמקול ולא אוושא כ"כ, לא רצה להקל משום "דלעולם בזה אוושא מילתא" וראוי להחמיר משום שלא מצא כדי צורך להתיר, ובפרט שאין בזה צורך גדול, ומ"מ אם האב נכנס ומדבר ומשמיע קול "פשוט שאסור מפני שמשמיע קול ומפעיל הרמקול". עכת"ד.

ענף 2: דחיית טעמי האוסרים:

באמת שלא זכיתי כ"כ להבין את טעמי האוסרים. את השגותינו על בעל הבא"מ כבר כתבנו לעיל בענף הקודם. וכן יש להקשות על בעל תשובות והנהגות, בין ממה שצידד תחילה להקל ובין ממה שבסו"ד החמיר. בענין מש"כ בריש דבריו שלכמה פוס' השימוש כרוך בהבערה ואסור מדאו', הרי לפי מה שכתבנו בס"ד לעיל (כאן במילואים פ"ב ענף 3) רק ברמקול שיש בו נורות להט במגבר דנו הפוס' אי שייך בו איסור מבעיר, משום שבדיבורו גורם להגברת הלהט. אך הדגשנו שבמגברים החדשים אין נורות להט, וכן באינטרקום תוך ביתי אין בו שום נורות להט ושום גש"מ (אא"כ יש נורה שהוסיפו באופן מיוחד למערכת מטעמים פרטיים מיוחדים), וכמבואר באנ"ת (חי"ח עמ' תשכ"ז ותשל"א, גבי רמקול רגיל), וכן אמר לי אלקטרונאי מומחה גבי המציאות כיום באינטרקום תוך-ביתי. וע"ע במע"ל (עמ' ש"ע הערה 14). ואמנם לכאו' היה שייך בזה לעיתים איסור דאו' של בונה. והיינו שתלוי באיזה סוג מיקרופון מדובר, אי הוי מיקרופון דינמי או גבישי, שבהם אין זרם תמידי ורק הדיבור בהם גורם ליצירת הזרם, אך כבר כתבנו לקמן (במיל' פ"ד ענף 9) שמצד המציאות יש לדון את כל המיקרופונים היום כמגבירי זרם. ואילו במיקרופונים אחרים יש זרם תמידי, והדיבור רק מגביר הזרם, ובזה נחלקו הפוס' אי הגברת זרם אסורה בשבת, כדלעיל בקדוש"ה חלק א' בגוף הקונטרס הערה ז', וכן לעיל במיל' בפ"ב ענף 3. ואכן באינטרקום תוך-ביתי ישנם את שני סוגי המיקרופונים, כך שלעיתים דיבורו היה אמור ליצר זרם (שאז יש לצדד דהוי דאו' בשל דברי החזו"א משום בונה, ולבי"צ הוי מוליד מדרבנן).

ובענין מש"כ עוד הגר"מ שטרנבוך בריש דבריו שבני"ד עסקינן בדין קטן אוכל נבלות ואין בי"ד מצווין להפרישו, בס"ד נלע"ד שיש מקום לומר בני"ד דחשיב גם כמיספי בידים, דסו"ס הכין המערכת החשמלית בדוקא ליד מיטת התינוק לצורך השמעת קולו, וגם ברור הדבר שבאופן טבעי התינוק יבכה לפחות קצת במשך שבת שלימה, ולכן אולי אין זה רק כקטן ההולך ואוכל נבלות מעצמו אלא גם כמיספי בידים. ואם אכן זה כמיספי בידים הרי אסור הדבר לכל אדם ואפי' איסורי דרבנן ואפי' התינוק אינו בר הבנה כלל, כמבואר בשו"ע (סי' שמ"ג) ובמ"ב (שם סק"ד). עיי"ש (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אבל לצורך התינוק הרשב"א מתיר. עכ"ל. ור' בה"ל סי' שמ"ג ד"ה "מד"ס", ומה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה הערה כ"א ענפים 1,3). ולכן אסור ליתן לתינוק מאכל איסור אפי' לשחק עמו, שמא יאכלנו, וכמש"כ המ"א (שם סק"ג). ולכאו' לפי"ז אסור בני"ד להניח המיקרופון סמוך לתינוק. אך ר' בשו"ע הגר"ז (סי' שמ"ג סק"י) שכתב דהו"ד במאכלי איסור, משא"כ בשאר איסורים שרשאי לתת לקטן לשחק עמהם אפי' אם ידוע שיעשה בהם איסור. ועוד, מצד הסברא יש עוד לחלק ולהקל בני"ד, דהא תינוק זה הינו לכל היותר מתעסק גבי הדיבור במיקרופון, דלא ידע שע"י דיבורו הינו מפעיל רמקול וגם אינו מתכוין כלל לכך (וכעין זאת כתב גם בשו"ת נשמת שבת ח"ד סי' קל"ו בשם חכ"א. ונראים דבריו. אף שגם דברי הרהמ"ח שם הינם דברי טעם. ור' לקמן בפרקנו סוף ענף 3). אך אם נותנים לו מאכל איסור, כמש"כ המ"א והגר"ז, אין זה מתעסק דהא כוונתו לאכול, וגם משום שמחמירים מלתת איסור לקטנים משום דמטמטם הלב (וכעין מש"כ הרמ"א ביו"ד סי' פ"א ס"ז שמינקת לא תאכל דבר איסור. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע אם איסו' דרבנן מטמטם הלב, או דרבנן אוסרים על הגברא אך אינם פועלים בחפצא. ואולי תליא בזה המחלוקת אם מי שאין לו נר חנוכה וגם אינו רואהו, או שאין לו מגילה בפורים, יברך שהחיינו על עיצומו של יום. עכ"ל). ובפרט שמדובר על אכילת איסור מצד מה דקיי"ל שמתעסק בחלבים ובעריות חייב דהא נהנה מכך. וכעין זאת כתבנו בקדוש"ה (ח"א הערה כ"א אמצע ענף 3) גבי קירובו לשלט, וכדלקמן בענף זה.

ואמנם אם נשווה דין ני"ד - הנחת מיקרופון האינטרקום לפני שבת סמוך למיטת התינוק, לדין הגמ' ביבמות (דקי"ד) גבי ההיא טליא וטליתא, נראה שיש צדדים להקל בני"ד דחשיב כקטן אוכל נבלות, אך יש גם מקום להחמיר דחשיב כמיספי בידים. הצדדים להקל בני"ד דחשיב כקטן אוכל נבלות, דגבי ההיא טליא שהתיר רבי פדת (ולגי' הטור בסי' שמ"ג - רבי יוחנן. עיי"ש בב"י), הרי הגדולים הביאום או אמרו להם ללכת למקום המפתח בעיצומו של יום השבת. ובכ"ז חשיב רק כקטן אוכל נבלות. משא"כ בני"ד האב הכין האינטרקום כבר מע"ש ולכן קיל טפי. ועוד, התם מסתבר שהקטנים היו ברי הבנה, מהא דחשבו להחזיר המפתח לבי מדרשא. ובפרט לגירסת הטור (שם) שגרס "נערים" ולא "קטנים" (אף שיש גורסים גם בטור "קטנים"). ואילו בני"ד מישתעי בקטן שהוא תינוק שודאי אינו בר הבנה. וא"כ קיל טפי. ועוד, דיתכן דהתם הקטנים עשו לדעת הגדולים, ולכן הביאו את המפתח לביהמ"ד, משא"כ בני"ד שהקטן ודאי לא עושה לדעת אביו אלא לצורך עצמו, שהרי הוא קטן שאינו בר הבנה וממילא אין לו דעת מה אביו רוצה כדי לעשות לדעת אביו. אך לפי"ז קשה, דאם אותם קטנים דעובדא דרבי פדת עשו לדעת גדולים, אותם גדולים היו צריכים להפרישם (כמש"כ למשל המ"ב סי' שמ"ג סק"א, בין בדאו' ובין דרבנן), וא"כ כיצד קיבלו מהם חובשי ביהמ"ד את מפתח ביהמ"ד, ולא עוד אלא שהביאום לשם ע"מ כן. ושמא גם התם לא עשו לד' אותם גדולים, אלא שנהגו כמש"כ בגמ' ב"מ (די"ב,א'), שקטן בשעה שמוצא מציאה מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו. ומ"מ שני הצדדים הקודמים להקל במקומם עומדים, וא"כ גם בני"ד יש לומר דחשיב כקטן אוכל נבלות ולא כספי בידים.

אך מאידך יש מקום לומר שבני"ד חמיר טפי מההיא טליא וטליתא. דגבי טליא ספק אם ימצאו המפתח, ואם ימצאוהו ספק יביאוהו מרל"ר (הגר"א נבנצל שליט"א העיר: הרי מטרתו שימצאו ויביאו. עכ"ל). ואילו בני"ד מסתבר בודאות שבמשך השבת התינוק יבכה וישמע קולו ברמקול. ועוד, דבני"ד הדבר נעשה או עלול להעשות ע"י אביו מע"ש באופן קבוע, משא"כ גבי מציאת הטליא, דהא לא מאבדים המפתח כל שבת. ולכן בני"ד יש להחמיר, כמו שכתבו הפוס' להחמיר בדברים הנעשים באופן קבוע (כמש"כ הגר"ז בסי' שמ"ג ס"י גבי ספי ליה לתינוק באופן לא קבוע, דלא אתי למיסרך. וכעין מש"כ המ"א בסי' רס"ט סק"א בשם הרשב"א). אמנם יש לדחות זאת דבני"ד אף אם עושה כן בקביעות אין לחשוש לאתי למיסרך דהא הקטן אינו בר הבנה כלל. ויש להעיר שגבי שני המיקרים - ני"ד וההיא טליא, נחלקו הפוס' אי מישתעי באיסור דאו' או בדרבנן (ר' טור סי' שמ"ג גבי טליא, ובני"ד נחלקו האם אסור הדבר מדין בונה או מוליד, כדלעיל).

ועוד יש לדון בס"ד, שני"ד דומה למה שדננו בקדוש"ה בחלק א' (הערה כ"א ענף 7) בדין קטן שאביו מביאו סמוך לשלט המכונית ע"מ שיקח השלט בעצמו, ואח"כ יוצא עמו החוצה ושם התינוק משחק עם השלט ועי"כ מכבה אזעקת המכונית. וכן אביו מקרבו ללוח פיקוד האזעקה בבית ועי"כ הקטן משחק עם המתגים עד שתכבה האזעקה בבית. עיי"ש שהבאנו כמה צדדים להקל (והבאנום לקמן בפרקנו בענף 3). והגר"מ אליהו שליט"א אמר לי שאסור לאבי הקטן להרימו בכל אופן על מנת שיעשה מעשה ככיבוי החשמל, הבוילר וכדו'. ואפי' שהקטן פחות מגיל הבנה, והיינו פחות מגיל שלוש שנים, אסור הדבר משום שזה נחשב כעושה על דעת אביו, וכן משום שאביו מצווה על שביתתו. ושאלנו השרי לאביו לשים כסא סמוך למתג החשמל, כדי שהקטן יעלה מעצמו על הכסא וישחק עם מתג החשמל ועי"כ יכבהו. ואמר הגרמ"א שליט"א שלאבי הקטן אסור לעשות זאת. ושאלנו השרי לאדם אחר להרים קטן (היינו שאינו בנו) ולקרבו למתג החשמל ע"מ שיכבה החשמל. ואמר הגרמ"א שלאדם שאינו אביו של הקטן מותר להרים קטן, אפי' שהוא בר הבנה, אך רק לצורך מניעת הפסד מרובה. ואין נ"מ אם האיסור שהקטן עושה הינו איסור דאו' או דרבנן לגבי כל הדברים הללו. עכת"ד. וא"כ מדברי הגרמ"א שליט"א עולה שכשהאב גורם לקטן - אפי' שאינו בר הבנה, לעשות איסור, חשיב כעושה על דעת אביו.

ואמנם יש מקום לחלק בין התם (תינוק שמכבה אזעקה) להכא. דהכא יש צד להקל משום דעסקינן בתינוק ממש שודאי אינו בר הבנה, וגם אביו מביאו למצב זה כבר מע"ש, וגם התינוק בוכה מבלי לדעת שקולו מוגבר ואין כוונתו לדבר אל המיקרופון. משא"כ התם כוונת הקטן ללחוץ על כפתור השלט אלא שאינו יודע שעי"כ תכבה האזעקה. ועוד דהתם התוצאה הינה איסור דאו' - הבערת נורות להט (למשל בעת כיבוי המכונית), משא"כ בני"ד במציאות של ימינו י"א שהדיבור באינטרקום הינו רק איסור דרבנן. ולפי"ז יש להקל טפי בני"ד. ומאידך בני"ד סביר מאוד להניח שהתינוק יעשה האיסור במשך השבת אף פעמים רבות, משא"כ התם שיתכן שהוא לא יצליח לכבות האזעקה כלל. ועוד יש צד להחמיר בני"ד, דכיון שבתינוק שאינו בר הבנה ואינו בר דעת כלל עסקינן, אולי חשיב יותר כידא אריכתא של האב שהביאו למצב שודאי יעשה מעשה אסור. וכן נראה מדברי הגרמ"א הנזכרים (ואולי אפשר ללמוד יסוד זה - שכל שיש לו פחות דעת חשיב יותר כעושה ע"ד משלחו - מהגמ' ב"ק ד"ט,ב'. וצ"ע). עד כאן בענין אי ני"ד חשיב כמיספי או לאפרושי.

ועוד יש להעיר על דברי הרב תשובות והנהגות שם, שכתב שבני"ד חשיב כקטן אוכל נבלות וגם אביו "לא מצווה כשהוא תינוק, ולא הגיע לכלל חינוך". אלא נלע"ד שאין אביו מצווה להפרישו דוקא טרם הגיע לכלל בר הבנה, אך משהוא בר הבנה עד גיל חינוך חייב אביו להפרישו בין מאיסורי דאו' ובין מאיסורי דרבנן, וכמבואר בקדוש"ה (ח"א הערה כ"א ענפים 4,5).

ובענין מש"כ שכיון שהאב מסדר זאת מע"ש אין לך לדעתו גדול מזה, נלע"ד שאין זו כוונת חז"ל במושג "לדעתו". דהתם הקטן מתכוון לעשות לדעת אביו, משא"כ בני"ד. ויתכן שזו כוונתו במש"כ בהמשך דבריו לחזור בו. ואף שלכאו' היה מקום לצדד כדברי הרב תשובות והנהגות ולחלק ולומר שתלוי אם מסתכלים על התינוק (שאז שרי) או מצד האב (שאז צ"ל לכאו' אסור). מ"מ הרי בני"ד אין קשר בין התינוק לאיסור. ואע"פ שנעשה לכאו' "איסור" של השמעת קול באופן חשמלי, הרי מ"מ אין קשר בין עושה האיסור לאיסור, וממילא לא חשיב כלל כאיסור. כך בס"ד נלע"ד.

ובענין מש"כ במסקנתו לצדד לאסור מפני שמשמיע קול אסור גם מע"ש כשאוושא מילתא, י"ל דהו"ד כשבאמת אוושא מילתא, אך בני"ד כתב הוא עצמו שליט"א שלא נשמע ברמקול קול רם (ושם מדובר כשהרמקול בסוכה, וכ"ש כשהרמקול בבית והוא נמצא רק בחדר השני, כגון בחדר הורים או בסלון, שבזה ודאי שאין עושים שהקול הנשמע יהיה קול רם).

ובאשר למה שכתב שאם האב (או גדול אחר) מדבר בחדר "פשוט שאסור מפני שמשמיע קול ומפעיל הרמקול", גם ע"כ לענ"ד יש לדון. דראשית צריך להבין מנ"מ בין נידון זה לבין דיבור אל חרש הנושא מכשיר שמיעה, וכמש"כ להקל הגרשז"א זצ"ל בשש"כ (בח"ג בהוספות לפל"ד הערה ק"ח) וכן במכתבו אל החזו"א, כמובא בספר בנין שבת. ובפרט ששם מדבר על מציאות שמתכוון להשמיע קולו באזניה לחרש, ובני"ד הרי אינו מתכוון להשמיע קולו דרך המיקרופון. ואע"ג דהוי פס"ר וא"כ אין זה נחשב כאינו מתכוון, מ"מ לכאו' הו"ל פס"ר דלא איכפ"ל שדינו כלא ניח"ל, וכמו שהסיקו המ"ב בבה"ל, הגרע"י בלוי"ח, ועוד פוס'.

ועוד יש להקשות על דברי התשובות והנהגות דהא תלוי הדבר באיזה סוג מיקרופון מדובר. שכפי שכתבנו לעיל (בענף 2 עפ"י אנ"ת חי"ח עמ' תשכ"ז-תשכ"ח) ישנם אמנם מיקרופונים שאין מצוי בהם תמיד זרם, כך שהדיבור הסמוך להם הוא המייצר הזרם (וזו אולי כוונתו של בעל תשובות והנהגות שהדיבור "מפעיל הרמקול"), אך מאידך ישנם רמקולים שתמיד יש בהם זרם והדיבור בהם לא "מפעיל הרמקול". וכשמדובר על אינטרקום בתוך הדירה (ואיננו מדברים על אינטרקום שמחבר בין הדירה לחוץ לדירה) הרי שחלק מהמיקרופונים הינם מהסוג הראשון וחלק מהסוג השני. והגאון הנ"ל לכאו' לא ירד לדון בהבדלי מציאויות אלה ולחלק בין המכשירים השונים. ואף שגם בסוג האחרון אצל רובם ככולם הדיבור מגביר הזרם למרות שאינו מייצרו, בכל אופן זו מחלו' האם יש איסור בשבת בהגברת זרם שאין בו גש"מ. שלגרשז"א זצ"ל במנח"ש (למשל בח"א עמ' ע"ד) ולגרל"י הלפרין שליט"א במעש"ח (ח"ד עמ' שכ"ו) ובמעליות בשבת (פי"ג) מותר לכתחי' להגביר ולהחליש זרם (עיי"ש במעש"ח הסתייגות בדבר), ואילו לאג"מ (למשל באו"ח ח"ג סי' נ"ה סק"ב, וח"ד סי' פ"ד סק"ב וסי' פ"ה) וכן לגריש"א שליט"א, אסור הדבר, וכמש"כ בס"ד בקדושת השבת (ח"א הערה ז'). מ"מ גם מחלו' זו לא הזכיר הגאון הנ"ל. ועוד יש לדחות זאת, שכפי שבררנו (והבאנו זאת לקמן במיל' פ"ד ענף 9) הרי שמצד המציאות תמיד יש זרם במיקרופונים בשל רעשים ורחשים תמידיים שנמצאים בחדר וכדו'. וא"כ למעשה אין שום דיבור במיקרופון שמייצר זרם. אך גם אם יש מי שיחלוק ע"כ במציאות, מ"מ מהטעמים האחרים שכתבנו לעיל קשה ע"ד התשובות והנהגות הנ"ל.

ענף 3: דעת המתירים והמסתפקים בני"ד:

לעומת שני הפוס' הנ"ל (הבא"מ ותשובות והנהגות) שהחמירו בני"ד, יש שצדדו להקל. שבספר הקטן והלכותיו (רקובסקי, ח"א פי"ט הערה ל') כ' בשם שו"ת ויברך דוד (ח"א סי' מ"ד) ששאל את הגאון בעל בצה"ח (הגר"ב שטרן, אחי בעה"מ שו"ת בא"מ) והורה בני"ד להיתר בקטן שלא הגיע לחינוך, באופן שהדבר נחוץ לצורך הקטן. והוסיף שבעל שו"ת להורות נתן שליט"א ס"ל, שמעיקר הדין יש להקל, אבל הדבר מכוער קצת ובצורך גדול מותר להקל. עכ"ד (ולא מצאתי כן בשו"ת להורות נתן, ושמא הורה כן בע"פ).

ובספר הקוה"ל (שם) לא הכריע בדבר, אך הביא כמה טעמים להקל: טעם א. בני"ד הוא לצורך הקטן שדינו כחולה שאיב"ס (ר' רמ"א סי' שכ"ח סי"ז). ומבואר במ"א (רס"י של"ח) שלצורך חולה מותר להשמיע אף קול שיר ממש. טעם ב. אף את"ל שיש חשש איסור בדבר, מ"מ בני"ד הקטן אינו מתכוין לדבר אל המיקרופון והו"ל מתעסק בעלמא. ובשו"ת רע"א (סי' ח') כ' שבמתעסק בשבת אין איסור תורה דלאו מלאכת מחשבת הוא, אך נראה שמ"מ איסור דרבנן איכא [ור' בקדוש"ה (ח"א הערה י' ענף 2) מש"כ בזה בס"ד. וע"ע שם (בהערה כ"א ענף 7) שהבאנו את דברי החוו"ד בספרו מקור חיים (סי' ת"ל), דנראה קצת דלא חשיב עבירה. וחילק בין עבירה שיש בה מעשה לבין אין בה מעשה]. והוסיף בהקוה"ל בשם שו"ת עונג יו"ט (סי' כ' וכ"א - כצ"ל) שכשרואה שחבירו עומד לעשות איסור במתעסק - בשבת - א"צ להפרישו (עיי"ש שהאריך בגדרי מתעסק). וע"ע בשלש"ל (סי' שי"ח עמ' רע"ו ד"ה "ברם") שהגרשז"א הבין שלרע"א מתעסק דינו כשוגג. ומ"מ עיי"ש בשש"כ (ח"ג, במבוא להל' שבת, פ"א הערה קי"ח) ובקדוש"ה (שם) שזו מחלו' האחרו' אי מתעסק חשיב כעבירה ורק מצד גזירת הכתוב אינו חייב חטאת, או דלא חשיב כעושה מלאכה כלל. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: גם מתעסק בשבת, אף דאינו מלאכת מחשבת רעק"א מצריך להפרישו. עכ"ל.

טעם ג' שכתב להקל: כמו שהקלו לקשי שמיעה להשתמש במכשיר שמיעה (כגון בשו"ת חלק"י ח"ב סי' מ"א) מדין חולה, ה"ה שיש להקל בני"ד. אמנם בענין השוואה זו יש להעיר לענ"ד, שחרש עלול להסתכן אם חוצה כביש בלא מכשיר שמיעה (הגר"א נבנצל שליט"א העיר: גם חרש יכול להשאר בבית, או לשכור מלוה. עכ"ל), משא"כ תינוק שלכאו' אינו תמיד בסכנה בלא האינטרקום. ועוד דגבי תינוק הרי אפשר לומר להוריו שידאגו שישאר תמיד מישהו להשגיח על התינוק. ומאידך יש צדדים להקל גם בתינוק, וכגון שהוא ח"ו מתחיל להחנק ומשמיע קולות חנק, והוי פיקו"נ. וכן במקרה דהוא קטן בר הבנה הבוכה ורואה שאין באים אליו ומתחיל לפחד, וכמש"כ המ"ב (סי' שכ"ח סקל"ח). ועוד דתינוק דינו כחשאיב"ס, וכמש"כ הרמ"א (בסי' שכ"ח סי"ז), משא"כ חרש. טעם ד' שכתב להקל: לשיטת המתירים לספות לקטן איסור דרבנן [נראה שכוונתו דוקא לצורך הקטן, והיינו כשיטת הר"ן בשם הרשב"א, וכמש"כ בבה"ל (סי' שמ"ג ד"ה "מד"ס"). ור' מה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה כ"א ענף 1,2) אי אכן זו דעת הרשב"א ואי אכן פוסקים להקל בזה, ובפרט לספרדים ההולכים בתר מרן שהחמיר בזה. עיי"ש ואכמ"ל], לפי"ז בני"ד שרי [אף שבאמת לענ"ד אין זה פשוט דחשיב כספי ליה בידים, וכנ"ל (בענף 2), דיש צד כזה ויש צד לדחות זאת. ובפרט שעשה כן מע"ש ולא בשבת עצמה, וגם התינוק עושה האיסור מעצמו. דספי ליה בידים חשיב שמכניס האוכל לפיו או אומר לו לאוכלו, וכמו שכתבנו בקדוש"ה (ח"א ריש הערה כ"א) עפ"י הריטב"א וערוך לנר ביבמות (דקי"ד,א'), ועוד פוס'. ובני"ד לא מתקיימים תנאים אלה, וא"כ קיל טפי]. טעם ה' שכתב להקל: אין לאסור משום עובדין דחול, דהא קיי"ל דשבות דעובדין דחול שרי לצורך חולה (ר' שו"ע סי' ש"ו ס"ז גבי מדידת אזור) וצורכי קטן הריהם כחולה שאיב"ס (כנ"ל).

אמנם בהקוה"ל הביא גם צדדים להחמיר בני"ד, והוא משום זילותא דשבתא (ומ"מ יש לזכור דהוי לצורך), ועוד משום שכשההורים נכנסים לחדר לטפל בתינוק והם מדברים ה"ז אסור (והיינו כדברי הבא"מ והגר"מ שטרנבוך דלעיל). וכבר כתבנו לעיל שנראה בס"ד שאין דינם אלא כמתעסק, שהרי אין כוונתם שישמעו אותם בחדר השני שבו נמצא הרמקול, ולא עוד אלא שמסתבר שכשהם מדברים בינם לבין עצמם, ובפרט כשהם מנסים להרגיע את התינוק שצורח, הרי אינם שמים לב לכך שדיבורם נקלט במיקרופון.

ויש להעיר שמה שהביא בהקוה"ל שם כמה דוגמאות שלכאו' דומות לני"ד, כגון כמה פוס' שהחמירו בדיבור ברמקול בשבת, או שהקלו בדיבור אל מכשיר שמיעה לחרש (ר' למשל במנחי"צ ח"ג סס"י מ"א, שהטעמים שם מתאימים מאוד לני"ד), מ"מ נלע"ד שאין ללמוד מכלים אחרים לני"ד, אף שבאמת עיקרון הפעולה שלהם דומה (וגם זה לא תמיד נכון, שהרי יש מיקרופונים ישנים שבהפעלת המגבר יש איסור מבעיר מדאו', משא"כ באינטרקום), אך התוצאה לא תמיד שווה (כגון שבני"ד אין כמעט אוושא מילתא) וגם המציאות הכללית שונה. ולכן נהגו למשל להקל בשימוש במכשיר שמיעה לחרש אע"ג שנהגו לאסור שימוש ברמקול בשבת הגם שהכינוהו בע"ש. וכגון מה שהקלו הגרא"י אונטרמן זצ"ל בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' ל"ה) בשם החזו"א, וכן בשו"ת בא"מ (בח"ו בקוא"ל סי' ט"ו) לחרש להשתמש במכשיר שמיעה בשבת, ואילו גבי שימוש באינטרקום לקטן אסרו זאת (בשבט מיהודה שם סי' ל"ד, ובבא"מ שם סי' י"ח). וכן מבואר מדברי הגרי"ש אלישיב שליט"א דלקמן. ומ"מ למעשה, כפי שכתבנו לעיל, בהקוה"ל לא הכריע בני"ד.

בס"ד נוסיף עוד צדדים להקל בני"ד (בעיקר עפ"י מה שכתבנו בקדוש"ה ח"א הערה כ"א ענף 7):

כתב מהר"י טייב זצ"ל בערה"ש (סי' רס"ו ס"ה) בשם הריא"ז, דהנותן כיס סתם לקטן והוא מוליכו מדעתו, אע"ג דעכשיו עושה ע"ד הנותן לו, אינו אלא איסור דרבנן, דמדאו' עד שיאמר לו בהדיא לעשות האיסור, ולגבי כיס התירו איסור זה. עיי"ש שכן גם דעת הרמב"ם. והוסיף דלפי"ז אפשר שבאיסור דרבנן קטן העושה ע"ד אביו מותר, דהוי תרי דרבנן. עכת"ד. ולפי"ז גם בני"ד כיון שאין אביו אומר לקטן בהדיא להשמיע קולו מול המיקרופון שבאינטרקום אין בזה איסור דאו'. ואם מדובר במיקרופון שהדיבור בו מייצר זרם ואזלינן בתר שיטת הבי"צ ולא כחזו"א, או שאפי' אם אזלינן בתר החזו"א אך מדובר במיקרופון שיש בו זרם תמידי והדיבור רק מגביר הזרם, ובפרט לפי מה שבררנו שמצד המציאות תמיד יש זרם בכל סוגי המיקרופונים, ה"ז לכאו' תרי דרבנן ושרי לכתחי' (הגר"א נבנצל שליט"א העיר: לדעת הגרשז"א זללה"ה גם להחזו"א אין משום בונה בדבור, שהזרם נפסק מיד. עכ"ל. אמנם ראה בשש"כ (ח"ג במיל' לפל"ד הערה ק"ח) שהגרשז"א היקל בזה אך לא בכל המיקרופונים. הבאנו דבריו לעיל בפ"ב ענף 3 באיסור ד'). אמנם יש להוסיף שבערה"ש שם כתב שדעת רוה"פ שלא כריא"ז בזה.

אלא שגם מדברי הגר"ז (בסי' שמ"ג סק"י) יש מקום להקל, מדהתיר לתת לקטן שאר איסורים (מלבד איסורי אכילה) לשחק עמהם, אפי' אם ידוע שיעשה בהם איסור.

ועוד יש לצרף לני"ד מש"כ בספר משנה הלכה (סי' של"ד סכ"ה) שבתחילת דבריו כתב דשרי להעמיד הקטן במקום שיודע שישחק שם ועי"כ יכבה הדליקה, אלא שבשל דברי המ"ב (סי' שמ"ג סק"ד) חזר בו והיקל רק בכה"ג שאין הקטן יודע כלל שע"י פעולתו תכבה הדליקה, דאז אפשר דשרי. עיי"ש. ולפי"ז גם בני"ד יש להקל דהא בתינוק שאפי' אינו בר הבנה עסקינן.

בס"ד נראה עוד להקל בני"ד, שהרי מישתעי בתינוק קטן, וכתב הרמ"א (בסי' שכ"ח סי"ז) שסתם צורכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי (בשם רבינו ירוחם, הרמב"ן והרשב"א). ולפי"ז יהיה מותר לעשות כל איסור דרבנן לצורך התינוק. אלא שהב"י (סס"י ש"ז) הביא ד"ז בשם האגור (סי' תק"ד) בשם המהרי"ל (בשו"ת, סי' קט"ו), ושם כתוב שדין תינוק "קצת דומה שאין בו סכנה". וא"כ אין להקל לגמרי בכל הדינים לתינוק כדין חשאיב"ס. ואכן לפי"ז יש לברר היש להקל בזה ולומר דשרי לעשות כל איסור דרבנן לצורך הקטן, כחולה שאיב"ס שיש בו סכנת איבר, או כחולה שאיב"ס שאין בו סכנת איבר דשרי לעשות איסור דרבנן רק בשינוי, וכמסקנת מרן (בסי' שכ"ח סי"ז) וש"א. ור' גם מ"ב (סי' שכ"ח סקנ"ח) וכה"ח (ס"ק קי"ד וקכ"ג) שהתירו טלטול מוקצה לצורך התינוק. ולפי"ז שרי אף בלא שינוי, וא"כ דינו כיש בו סכנת איבר דלא בעי שינוי. אלא שהפמ"ג צידד קצת דבעי שינוי (הב"ד המ"ב שם). וא"כ גם בני"ד יהיה מותר לעשות איסור דרבנן לצורך התינוק רק בשינוי. והנ"מ בזה אי לפוס' דס"ל שדיבור במיקרופון הינו רק איסור דרבנן (דמוליד, או אולי אף לחזו"א גבי הגברת זרם), המותר יהיה אף להורים להשתמש במיקרופון זה ולהזעיק ולקרוא אחד לשני מהחדר הסמוך כדי שיבוא מיד לעזור לו, עכ"פ כשזה ממש לצורך רפואת התינוק). וכ"ש שיהיה מותר לשים זאת לתינוק לפני שבת כדי לשמוע בכיו. והיינו כ"ז לא מדין לאפרושי מאיסורא או למיספי, אלא מדין עשיית האיסור עצמו (דרבנן בשינוי) לצורך התינוק. וצ"ע בכ"ז.

עוד יש להקל בני"ד עפ"י מש"כ בשו"ת נשמת שבת (ח"ד סי' קל"ו) בשם חכ"א דשרי לספות לקטן דבר שאינו מתכוון, וכ"ש אם הוא רק מתעסק (ואף שהרהמ"ח לא הסכים לדינא עם אותו חכם, מ"מ מסתברים דבריו. אמנם גם דברי הרהמ"ח שם הינם דברי טעם, דאם אמרינן שיש איסור במתעסק, הרי שאין להאכיל הקטן איסור זה). ועוד יש להקל עפ"י מה שמצינו בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"מ סק"ג) שהתיר שם מהטעם שרק התינוק עושה המלאכה, אע"פ שהגדול מכין את הכל לעשיית הקטן.

ולעומת זאת כתב בעל החקרי לב (בסי' ע') שאף שקטן אוכל נבלות אין בי"ד מצווין להפרישו, מ"מ אסור להתנהג בערמומיות ולגרום שקטן יעבור על איסור אפי' באינו בנו. ולפי"ז יש להחמיר בני"ד. אמנם הוסיף שם שמה שהקלו ביבמות גבי ביהמ"ד, שאני ביטול ביהמ"ד שהתירו. ומסוף דבריו יתכן שיקל גם בני"ד משום צערא דינוקא או חשש (אפי' רחוק) של פיקו"נ.

וא"כ לאור כל הנ"ל יש המתירים ויש האוסרים, וישנם צדדים רבים לכאן ולכאן. ועתה נביא בס"ד עוד מדעות גדולי דורנו, כפי שהורו לנו.

ענף 4: דעת עוד מרבני דורנו, ומסקנה.

לאחר כל זאת שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין מכשיר אינטרקום ששימושו בתוך הדירה. הסברנו בקיצור את מבנהו הכולל מיקרופון שממנו מדברים, רמקול שממנו נשמע הקול, וביניהם ישנו "מגבר" המגביר את הקול. במכשירי האינטרקום אין כיום שום חוט להט, כך שלא כרוך בזה איסור מבעיר. מ"מ ישנם שני סוגים של מיקרופונים: אחד שבו אין זרם תמידי, והדיבור בו מייצר את זרם, כך שיש בדיבור איסור בונה דאו' לחזו"א (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע כנ"ל. עכ"ל), ומוליד מדרבנן לבית יצחק. ובסוג שני של מיקרופונים יש זרם כל הזמן, והדיבור רק מגביר הזרם, שבעבר אמר לנו הגריש"א שגם בהגברת והחלשת זרם יש איסור למ"ד בונה ולמ"ד מוליד.

וראשית שאלנו היש נ"מ לדינא בין שני סוגי המיקרופונים הללו. זאת אומרת האם בהגברת והחלשת זרם יש ממש איסור דאו' של בונה, וכן איסור מוליד, כמו ביצירת זרם חדש. וענה הגריש"א שזה לא ממש אותו דבר, אך מנ"מ, הרי שניהם אסורים. ואמרנו שיש נ"מ ביניהם להרבה דברים, ולמשל כדי לדעת אם יש הבדל בין שני סוגי המיקרופונים הללו לדינא. וענה הגריש"א שעדיין לא עמדנו על ענין זה (הבננו שכוונתו מצד פעולת זרם החשמל), והוסיף שגם הגברת הזרם מצד בונה יתכן שאסורה מדאו'. ומ"מ לחזו"א זה ודאי בנין, ואף שאין בזה בנין של יצירה חדשה, בכל אופן זה בנין באיכות [ר' שבוי"צ (ח"ו - חשמל, פי"ז, ובפרט בעמ' קע"א) שכתב בשם הגריש"א שליט"א שכל שינוי בתכנית כלי חשמלי היא כעשיית כלי חדש דיש בו משום בונה, ובמה שכתבנו בס"ד בח"א (הערה ז') בשם הגריש"א שליט"א].

וחזרנו לדון על ענין האינטרקום, ושאלנו האם מותר לשים מכשיר זה סמוך למיטת התינוק כך שהרמקול יהיה בחדר ההורים, בחדר האוכל או בסוכה, על מנת שיוכלו לשמוע אם התינוק בוכה ולגשת אליו לטפל בו או להניקו. ומדובר הן בתינוק בריא והן בחולה. ועוד שאלנו, האם מה שהאב המכין את מיקרופון האינטרקום לפני שבת ליד מיטת התינוק נחשב כמיספי בידים, או שנחשב הדבר שהתינוק עושה העבירה בעצמו והוי כאוכל נבלות. ולפני שסיימנו לשאול ולהזכיר שיש פה צד של מתעסק ותינוק שדינו כחשאיב"ס, שאל אותנו הגריש"א שליט"א: מדוע בכלל יש צורך להקל בזה. וענינו שיש נוהגים להשתמש במכשירים אלה לצורך שמיעת בכי התינוק מחדרו לחדר ההורים וכדו' (לא פרטנו אם עושים כן בחול או גם בשבת). ואמר הגריש"א שתמיד היו ילדים, תמיד גידלו אותם, ותמיד הסתדרו בלי זה, ומה שאנשים רוצים לעשות זאת בשבת זה בגלל שאנשים רוצים לוקסוס, "ואין סיבה לחלל שבת בשביל זה". אם רוצים להשגיח על התינוק אז שההורים ילכו להיות ליד מיטתו או שישימו את התינוק בעריסה ויביאוהו אליהם. שזה ילך אצל זה או זה אצל זה. אך לא רצה הגריש"א להקל בזה בשום פנים. ולמרות שניסינו לומר צדדים להקל, כגון שהתינוק רק מתעסק, לא היה מוכן הגריש"א שליט"א להמשיך ולדון בזה, ולא רצה להקל בזה כלל. עכת"ד. ומ"מ נראה שהגריש"א שליט"א לא דיבר על מציאויות מיוחדות, כגון שיש ח"ו בעיות רפואיות לתינוק. וכן לא דיברנו עם הגריש"א על שימוש במכשיר בייבי-סנס (שתפקידו לאתר מיידית חוסר נשימה או נשימה לא קצובה של תינוק). והגר"א נבנצל שליט"א העיר לגבי מכשיר הבייבי-סנס: לכאורה זה פקו"נ גמור. עכ"ל.

א"כ לאור כל הנ"ל נראה בס"ד למסקנה שדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"מ שטרנבוך שליט"א ובעל שו"ת באר משה להחמיר ולאסור בני"ד. ולעומתם דעת הרב בצל החכמה (כפי שכתב בשמו בשו"ת ויברך דוד) להקל. ודעת שו"ת להורות נתן שרק בצורך גדול מותר הדבר. לכן נראה שדעת רוה"פ נוטה להחמיר ולאסור זאת. ובשעת צורך מיוחד יש לשאול ע"כ מורה הוראה הבקי בענינים אלה (במציאות ובהלכה). וע"ע בשו"ת תרומת הגורן (לגר"ש גורן זצ"ל. סי' ע"ט) שהתיר את הנ"ל במקרה של הורים ששניהם חרשים.

בענין השמעת קול לקטן בשבת ראה מנח"ש (ח"ב מהדו' שניה עמ' קפ"ו סי' ס' סקכ"א) ושש"כ (פט"ז ס"ג והערה י"א).