[1]א. מגילה (דף כ"א). מרן (סימן תרצ"ב סעיף א').

[2]ב. טעם הברכה ראה בכה"ח (סימן תרצ"ב סק"ב).

[3]ג. וצריך לומר "בזמן" ולא "ובזמן" [כה"ח (שם סק"ו), ועיי"ש עוד מש"כ בענין גר].

[4]ד. וכתב המ"ב (סימן תרע"ו סק"א), די"ל "והגיענו לזמן הזה", כשהאות למ"ד מנוקדת בחירי"ק ולא בפת"ח. וראה מה שכתבנו ע"כ בס"ד במקראי קודש הל' חנוכה (פרק ח' סעיף ב', ובהערות ו' וז' שם), וכן בהל' ליל הסדר (בסוף קונט' השיעורין).

[5]ה. זו דעת ר"ת בתוס' מגילה (דף ד' ע"א), האו"ז, הרא"ש, הרשב"א, הריטב"א, המאירי, ושו"ת מן השמים. וכ"כ הרמ"א (בסימן תרצ"ב סעיף א'). וראה בכה"ח (שם סקי"ג), שכתב בשם הטור, מעשה רב לגר"א (סימן רל"ו), והלבוש, שאף מבין האשכנזים יש הנוהגים לברכה רק בלילה. וא"כ לכאו' אין מנהג זה פשוט אצל כל האשכנזים. אך באמת נראה שכיום המנהג פשוט לברכה גם ביום, וכ"נ מהא דהמ"ב לא העיר דבר ע"ד הרמ"א, וכ"כ בהדיא בלוח א"י (דיני קרה"מ). והטעם שיש לברכה אף ביום הוא משום שעיקר חיוב קריאתה הוא ביום [מ"ב (שם סק"ב) וכה"ח (סק"י)].

[6]ו. זו דעת הרמב"ם (פ"א ה"ג ממגילה), המרדכי (פ"ק דמגילה סימן תשפ"א) בשם הרשב"ם (וכ"כ בשמו התוס' רא"ש מגילה דף ד'), שב"ל (סימן קצ"ח) והטור. וכ"כ מרן (תרצ"ב סעיף א').

והטעם ראה במ"ב (שם סק"ב) וכה"ח (סק"ט). וראה בכה"ח (סקי"ג), שכתב בשם שו"ת בית יהודה (דף ק"ז) ובשם יפ"ל, שאף מבין הספרדים יש שנהגו לברכה אף ביום. ולכן הסיק שם הרב כה"ח שבכל מקום יעשו כמנהגם, ונהרא נהרא ופשטיה. ומ"מ מדברי הילקו"י (עמ' 291 סט"ז) נראה שאכן פה בא"י יש לברך "שהחיינו" רק בקה"מ בלילה. וכן המנהג פה בירושת"ו עיקו"ת. וראה עוד בשו"ת הרשב"ש (סימן נ"ד), ומה שכתבנו בשם הגר"מ אליהו זצ"ל לעיל (פרק ד' הערה א').

שאלו, האם ספרדים צריכים להמנע מלשמוע את קריה"מ בשחרית אצל האשכנזים, כיון שהם מברכים את ברכת "שהחיינו" בין שתי הברכות הראשונות לבין הקריאה, ולכאו' הוי הפסק לד' הספרדים. ועוד, דאז נכנסים הם למחלו' בין הגר"מ אליהו זצ"ל לבין הגר"ע יוסף זצ"ל, האם לענות "אמן" על ברכה זו. ואם יענו, נוסף לצד של חשש עניית "אמן" על ברכה לבטלה (לדידם) ה"ז גם הפסק בין הברכות הראשונות לבין הקריאה. ולכאו' יש צד להקל, שכיוון שלדידם - האשכנזים, אי"ז הפסק, הרי שלספרדי אין איסור בשמיעת ברכה זו בין ב' ברכות הראשונות לבין הקריאה [ור' מה שכתבנו במקו"ד הל' סוכות (פרק דיני הישיבה בסוכה, הערה קצ"א) גבי יציאת י"ח ספרדי בקידוש של אשכנזי שלד' הספרדים ברכתו "שהכל", ולד' האשכנזים ברכתו בפה"ג. וכן גבי עניית "אמן" לספרדי כששומע אשכנזי מברך על ההלל בר"ח. ואכמ"ל]. ולאחר דיון העלנו בס"ד שאמנם עדיף שספרדי ישמע את קריה"מ בפורים שחרית אצל ספרדים. אך גם אם שומע זאת אצל האשכנזים, ודאי יוצא בזה י"ח. ומ"מ יזהר לשמוע את קריה"מ במגילה שיש לה עץ חיים (היינו מוט) בסופה, וכדלעיל (בפ"ח סעי' ד'), דלא כל האשכנזים מקפידים ע"כ, ואילו לספרדים זו מחלו' אי יוצא בזה י"ח אפי' בדיעבד, כדלעיל (שם).

יש לדון גבי חזן אשכנזי שקורא את המגילה בשחרית לספרדים בביכ"נ ספרדי, האם יברך על הקריאה גם את ברכת "שהחיינו". בס"ד נלע"ד, שאם הוא עצמו יצא כבר י"ח קריאת המגילה בשחרית, ושמע (או בירך בעצמו) את ברכת "שהחיינו" ביום, הרי שכיוון שהוא רק צריך להוציאם, לא יברך עבורם את ברכה זו, כיוון שהם אינם צריכים לכך (שיצאו בכך כבר בקריהמ"ג דערבית). ואם הוא עצמו טרם יצא י"ח ברכה זו בשחרית, יברך זאת לעצמו, אלא שלגבי עניית "אמן" נראה שד"ז תלוי במחלו' הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ע יוסף זצ"ל גבי עניית "אמן" ע"י ספרדי כששומע אשכנזי המברך על ההלל בר"ח. שלד' הגר"מ אליהו זצ"ל (כפי שאמר לי) יענה ע"כ, משום שלדידו (האשכנזי) אין זו ברכה לבטלה. עכת"ד. ואילו לגר"ע יוסף זצ"ל לא יענה הספרדי "אמן" במקרה זה. וכבר כתבנו ע"כ בס"ד במקראי קודש הל' סוכות.

[7]ז. נהר שלום (סימן תרצ"ב), מל"ח (סימן ל"א אות ע"א) וכה"ח (שם סק"ח). וכן הורה לי לדינא הגר"מ אליהו זצ"ל, שיש לברך בקה"מ בשחרית את ברכת "שהחיינו" רק אם לא ברכה בעצמו בקה"מ בלילה ולא שמעה מאחרים. עכת"ד.

[8]ח. מג"א (סימן תרצ"ב סק"א) בשם השל"ה, מ"ב (סק"א) וכה"ח (סק"ד).

[9]ט. מג"א ומ"ב (שם).

במקומות שבקריהמ"ג בלילה שומעים את הקריאה הן אשכנזים והן ספרדים, והקורא (שהוא גם המברך) הינו אשכנזי (דבר המצוי בעיקר בישיבות), צריך הקורא לכוון בברכת "שהחיינו" בלילה להוציא את הספרדים י"ח לפטור בברכה זו גם את שאר מצוות היום. כך בס"ד נלע"ד. וכן נוהגים פה בישיבתנו "מרכז הרב".

[10]י. כה"ח (שם סק"ד). הגר"א נבנצל שליט"א העיר, דלפי"ז מי שכיוון בליל רה"ש בברכת "שהחיינו" גם על השופר, יתכן שלא יוכל לברך "שהחיינו" ביום על השופר. עכת"ד. ובס"ד נראה דהו"ד למ"ד בהמשך הסעיף שיכול לברך "שהחיינו" על שאר מצוות היום גם כשאינו יכול לקרוא המגילה. וגם אז יש מקום לדחות ולומר דהו"ד כשחל חיוב המצוה העיקרית של אותו חג. ולכן בפורים כבר מהלילה יכול לפטור ב"שהחיינו" את קריהמ"ג של היום. אך ברה"ש בלילה עדיין לא חל חיוב תקיעת שופר ולכן אף לספרדים אינו יכול לצאת י"ח "שהחיינו" בלילה. ומאידך אפשר לומר שאף למ"ד שאין מברכים בפורים "שהחיינו" כשאין באפשרותו לקרוא המגילה, מ"מ יתכן שיסבור שיכול לפטור בליל רה"ש ב"שהחיינו" גם את תקיעת שופר כיון שכבר החל החג, ומה שאין מברכים "שהחיינו" בפורים על משל"מ וכדו', זה בגלל שאין מברכים "שהחיינו" על שאר מצוות פורים אלא רק על קריהמ"ג. וצ"ע.

[11]יא. מג"א (שם), א"ר (באותו סימן סק"ב), ברכ"י (סק"א), א"א (סק"א), י"א בהגה"ט, חיי"א (כלל קנ"ה סעיף כ"ז), מ"ב (סק"א), כה"ח (סק"ג) ויבי"א (ח"ו סימן מ"ב סק"ב).

וכתב המ"ב (שם) בשם י"א, דבעי לברך ככל שאר המועדים. אך אם בירך בקה"מ בלילה, וביום אינו קורא, לא יברך שוב "שהחיינו" ביום. ובבה"ל (שם ד"ה "ושהחיינו"), הביא דברי המו"ק שחלק על דברי המג"א בכך, ומשמע מדבריו בבה"ל, שאף הוא דעתו נוטה קצת לומר דאם לא קרא את המגילה כלל, לא בלילה ולא ביום, יש לברך ברכת "שהחיינו" וכן ברכת "על הנסים". והוסיף, שמש"כ המג"א שאם אינו קורא המגילה לא יברך "שהחיינו" (ונראה דה"ה שאר הברכות), היינו בגלל שכבר בירך בלילה על קה"מ. ומ"מ נשאר הבה"ל שם בצ"ע למעשה [וראה בשעה"צ (סימן תרע"ו סק"ג)].

[12]יב. כ"כ בספר המאורות, וכ"כ בשו"ת הרשב"ץ, וכ"כ מהר"י מולכו בתשובה והב"ד הברכ"י, וכ"כ המו"ק שיברך "שהחיינו" אכוס דסעודה, והב"ד הבה"ל (ד"ה "ושהחיינו" בסימן תרצ"ב), וכה"ח (סק"ה שם), וכ"כ הרח"ף ברוח חיים (באותו סימן סק"ב). וראה עוד בבה"ל (שם) וביבי"א (ח"ו חאו"ח סימן מ"ב סק"ב).

[13]יג. שכך מסקנת כה"ח (שם סק"ג וסק"ה), וכן הכריע ביבי"א (ח"ו סימן מ"ב סק"ב), וכן משמע מדברי הח"ח במ"ב (שם סק"א). ואמנם מדבריו בבה"ל (שם) משמע שדעתו נוטה יותר שיש לברך זאת, אך באמת בסוף דבריו הסיק ש"צ"ע למעשה", ולא הכריע שיש לברך ע"כ [וראה כעין זאת (בסימן י"ד) לענין ברכה על טלית שאולה לצורך עליה לדוכן, בדבריו במ"ב ובבה"ל]. וכיון שבעניני ברכות עסקינן, נראה שלפחות מדין סב"ל, שוא"ת עדיף אף לדעת המ"ב (ולענ"ד דברי הבה"ל צע"ק, ממה שהעמיד דברי המג"א דוקא אם בירך ברכת "שהחיינו" בלילה. שהרי בדברי המג"א אין רמז לכך). וראה מש"כ הגרצ"פ פראנק (במקראי קודש הל' חנוכה סימן כ"ז) בדברי המאירי עצמו, שעליו סמך הבה"ל הכא, וכן בשעה"צ (בסימן תרע"ו סק"ג). ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל, ושניהם הורו לי לדינא שאין לעשות מעשה בקום ועשה ולברך ברכות אלה, אלא רק אם קורא את המגילה כדין. עכת"ד. וע"ע באג"מ (חאו"ח ח"ה עמ' נ"א סי' כ' סק"ב).

[14]יד. עיקר ד"ז נזכר בגמ' מגילה (דף כ"א ע"ב), וכ"פ מרן (סימן תרצ"ב סעיף א'). ואת אמירת ברכה זו תלו בגמ' במנהג, ולכן כתב מרן שלאחר קריאת המגילה "נוהגים לברך" ברכה זו. וכ"כ המ"ב (באותו סימן סק"ד), הבה"ל (ד"ה "אלא") וכה"ח (סקט"ו).

ובענין נוסח זה של הברכה בלא תיבת "הקל". כ"כ מרן (שם), וכ"כ המ"ב (סק"ה), וכן מנהג האשכנזים וחלק מהספרדים, וכדלקמן. והטעם לנוסח זה ראה במ"ב (שם). והטעם לשש לשונות ההצלה הכתובות בברכה זו, ראה בכה"ח (סקי"ז).

ומה שכתבנו שיש מהספרדים האומרים "הקֵל הרב את ריבנו", הוא משום דיש גירסאות בגמ' (שם) הגורסות נוסח זה. וראה כה"ח (שם סקט"ז), שהביא דעת הפוסקים הסוברים שיש לומר כגירסא זו. וכ"כ בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 300 סעיף ל"ח). וכ"כ בסידור "חזון עובדיה" המקוצר (מנחה וערבית), ובסידור "רינת ישראל" (שלפי מש"כ בהקדמתו, הסכים הגר"ע יוסף זצ"ל לנוסח התפילה בסידור זה). אולם בסידור "חזון עובדיה" השלם, נוסח ברכה זו הוא בלא תיבת "הקֵל". ובאמת, ששמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל שיש לומר ברכה זו בנוסח "הקֵל הרב את ריבנו". והוסיף, שלמרות שיש מקשים שהרי כבר הזכיר תיבת "אלקינו", אפ"ה יש לתרץ שאף בברהמ"ז (לנוסח הספרדים), אומרים "הקל הזן" וכן בברכת "ברוך שאמר". ואח"כ ראיתי שכ"כ בתוך דבריו ביחו"ד (ח"א סימן פ"ח). ויש להעיר שאף האשכנזים אומרים תיבת "הקֵל" בברכה רביעית של ברהמ"ז.

[15]טו. מ"ב (שם סק"ה) כה"ח (סקט"ו). ועיי"ש שיש חולקים ואומרים שי"ל "הקֵל הנפרע לעמו ישראל".

[16]טז. מה שכתבנו שלא יענו בהוב"ש, הוא עפ"י תשו' דב"ש (סי' רצ"ה), הברכ"י (סי' רי"ג סק"ג), המ"ב (סי' קכ"ד סקכ"א), חזו"ע (ח"ב עמ' קכ"ז וקצ"ג) לוח א"י (דיני מגילה) וש"פ.

וכתבנו דהו"ד גבי היוצא י"ח בשמיעת ברכה זו. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וראה מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ד הערה כ"ו), שיש מחלו' בין האחרו', אם טעה ובכ"ז ענה בהוב"ש, אי יצא י"ח הברכה. שבתשו' דב"ש כתב שלא יצא אף בדיעבד, וכ"כ הגר"ז והגר"מ פיינשטיין באג"מ (חאו"ח ח"ב סס"י צ"ח). ואילו המ"ב (סי' קכ"ד שם) כתב שאם ענה אין להחמיר. וראה בשו"ת מהר"ם שי"ק (סי' נ"א) שלימד זכות על העונים בהוב"ש.

ומה שכתבנו שיש שאומרים שאף היוצאים י"ח בשמיעת הברכה יענו זאת, שכ"כ כבר בספר בית הבחירה, וכ"כ בספר חיים לראש ועוד פוס' (כפי שהביא בחזו"ע (ח"ב עמ' קכ"ז-ק"ל). ובחוב' הל' רה"ש (פ"ז הערה ט"ו) כתבנו שאף הגר"ש משאש שליט"א, רבה של ירושלים ת"ו, הורה לי שיש לענות זאת גם כשיוצא י"ח בשמיעת הברכה מחבירו, ואין זה נחשב הפסק. עיי"ש, ובהל' ליל הסדר (שם).

[17]יז. כן משמע מהרמ"א (סימן תרצ"ב סעיף א'), וכ"כ המ"ב (סק"ג) בשם האו"ז והד"מ. וכ"כ כה"ח (סקי"ד) בשם הג"א (פ"ג דמגילה).

[18]יח. מ"ב (שם סק"ג).

[19]יט. כ"כ הריטב"א במגילה פרק "הקורא עומד", והב"ד בשעה"צ (שם סק"ו). וכ"כ בשו"ת זקן אהרן (סימן ס') והב"ד המחב"ר (בסק"א) וכה"ח (סקי"ד).

[20]כ. כ"כ כה"ח (סקי"ד) מדנפשיה.

[21]כא. למרות שאין כך דעת הריטב"א, מ"מ האו"ז והג"א אינם סוברים כמותו. וכן פסק המ"ב (שם), אע"פ שהביא בשעה"צ דעת הריטב"א הנ"ל.

[22]כב. מקור דין זה הוא מדברי הגמ' (רה"ש דכ"ט ע"א), דתני אהבה בריה דר"ז: כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא, חוץ מברכת הלחם והיין. ופרש"י (שם) דהוא מכיון שכל ישראל ערבין זב"ז במצוות. ועוד אמרו (שם בגמ' בע"ב), דה"ה להלל ומגילה. וכ"פ מרן (בסימן תרצ"ב סעיף ג'), והרמ"א (סי' תקפ"ה ס"ב). וכן מסקנת המ"ב (סי' תרצ"ב סק"י). וראה עוד מש"כ המ"ב (סימן תקפ"ה סק"ה). ואמנם מרן כתב דין זה רק לגבי הברכה, אך כבר כתב המ"ב (שם סק"י), דכ"ש דיכול להוציאם בקריאה.

ואמנם בתה"ד (סי' ק"מ) כתב שמי שכבר יצא י"ח תקיעת שופר, ובא לתקוע כדי להוציא את חבירו, מן הדין לא יברך התוקע, אלא השומע מברך (והוסיף שאין נוהגין כן). והב"ד הב"י וכה"ח (סי' תקפ"ה סקכ"א). וכ"פ המ"א, הח"א (כלל קמ"א ס"ז) וש"א, שנכון שיברכו השומעים לעצמם, ולא התוקע. וכ"כ בשמם המ"ב (סי' תקפ"ה סק"ה). וכן היא מסקנת כה"ח (בסי' תקפ"ה סק"א), ובני"ד (בסי' תרצ"ב ס"ק י"ד וכ"ה). והוסיף, שכ"כ דה"ח (סק"ג). וראה מש"כ מרן (בסימן רע"ג סעיף ד'), ובנו"כ שם. כה"ח (סימן קצ"ג סק"ב, סימן רע"ג סקל"ה, סימן תקפ"ה סקכ"א, וסימן תרפ"ט סקכ"ה). עיי"ש. וכתב כה"ח (בסימן תרצ"ב סקכ"ה) דה"ה לענין ברכת הזמן.

ומ"מ כפי שכתבנו, יש שחלקו ע"כ וכתבו שמעיקר הדין רשאי התוקע לברך עבורם אף אם יצא כבר י"ח. שכן היא דעת הפר"ח והגר"א [(בסימן תקפ"ה) וראה במ"ב (שם סק"ה)].

לאור זאת כתבנו שלמנהג חלק מהספרדים יש להחמיר שדוקא השומע יברך, שכ"פ כה"ח (הנ"ל), וכן הורה לי לדינא הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף שרק אם השומע אינו בקי בברכה, רשאי הקורא לכתחילה לברך עבורו. עכת"ד (ור' לקמן בהערה כ"ה). ומ"מ כתב המ"ב בבה"ל (סימן רע"ג סעיף ד' ד"ה "והוא"), שבדיעבד יוצא אף לדעת המחמירים. והיינו שאף למנהג הספרדים אם בירך עבורם הקורא שכבר יצא י"ח, מ"מ יצאו השומעים י"ח הברכות. וראה בשו"ת אג"מ (חאו"ח ח"א סימן ק"צ).

[23]כג. המט"א כתב לחלק, שאם אין עשרה שומעים, כ"א יברך לעצמו (גבי שופר). ואם הינם עשרה, אף שיודעים הם לברך, המנהג שא' מברך ומוציא כולם. והב"ד שעה"צ (סי' תקפ"ה סקט"ו) וכה"ח (אותו סי' סקכ"ב). ואמנם כה"ח (שם) הסיק דאף כשאינם עשרה אם רוצים אזי א' יברך לכולם, דהא כל הברכות קיי"ל דיכול א' לברך ולהוציא חבירו. וא"כ תלוי הדבר ברצונם, לכאן או לכאן.

[24]כד. מ"ב (סי' תקפ"ה סק"ה) וכה"ח (סקכ"א). וכן עולה מדברי המ"ב (סי' ח' סקי"ג). ועיי"ש בכה"ח מחלו' ראשו' אי רשאי אדם להוציא בברכת המצוות אף את הבקי, או רק את שאינו בקי. וראה בטור (סס"י תרצ"ב) ובב"י (שם ד"ה "מי שקורא לחולה"), שמי שקורא לחולה, אע"פ שהוא כבר יצא, מ"מ יברך שוב הקורא להוציא את מי שקוראים לו, דקיי"ל כל הברכות אע"פ שיצא - מוציא אחרים, חוץ מברכת הפת והיין (עפ"י גמ' רה"ש דכ"ט, א'). ומשמע שכ"ה אף בברכת "שהחיינו". וע"ע במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ד סל"ט).

[25]כה. מה שכתבנו לגבי הספרדים, זאת עפי"ד מרן (בסי' תרצ"ב ס"ג), וכנ"ל (בהערה כ"ב).

ומה שכתבנו גבי מנהג האשכנזים, כ"כ המ"ב (סימן תקפ"ה סק"ה וסימן תרצ"ב סק"י) שכן מנהג העולם. וקצת נראה מדבריו (בסימן תקפ"ה) שעדיף שיברכו השומעים, אא"כ אינם יודעים לברך. ומדברי שעה"צ (בסי' תקפ"ה סקט"ו) נראה, שאם הינם עשרה, לכתחי' יש לא' מהם לברך, ולא יברך כ"א לעצמו. ועוד כתב שם המ"ב (סק"ה), שאין למחות במנהג האשכנזים. והוסיף, שכן הוא העיקר מדינא, וכמש"כ הגר"א והפר"ח. וראה בכה"ח (סי' תקפ"ה ססקכ"א) שכתב ע"ד המ"ב דצ"ע, דאיך יכתוב כן נגד פסק השו"ע והאחרו' הנזכרים לעיל בכה"ח [וכתב שם שכ"ד מרן (בסי' רע"ג ס"ד. עיי"ש גבי קידוש). ושכ"כ המ"א, מחה"ש, הפמ"ג בא"א, הגר"ז דה"ח, ומט"א]. ואמנם יש להעיר, שממש"כ מרן (בסי' תרצ"ב ס"ג) משמע בהדיא שאע"פ שיצא רשאי לברך להוציא האחרים, ושלא כמש"כ הרב כה"ח בפשטות שדעת מרן לא כן. אלא נראה שבדברי מרן ישנן תרי לישני בהא (בסי' רע"ג ובסי' תרצ"ב). וראה עוד במ"ב (סי' ח' סקי"ד) שהזכיר בסוף דבריו את ד' המ"א בדעת תה"ד, שאם המברך כבר יצא בעצמו או שאינו מקיים את המצווה כלל (שם מדובר על עיטוף בציצית), שבמקרה זה אינו מוציא י"ח אלא את מי שאינו בקי. ובשעה"צ (סקכ"א) הב"ד המלבי"ם בארה"ח דמדינא יכול להוציאו י"ח, אך לכתחילה המצווה שיברך (בעצמו).

ומ"מ כתבנו שלמנהג האשכנזים שכ"ה בין אם יש מנין ובין אם אין מנין, שכן מדברי שעה"צ (סי' תקפ"ה סקט"ו) משמע שאף כשאין מנין הדין כן, וא"כ כ"ש כשיש מנין.

וראה עוד לעיל (בפרק ו' סי"א).

[26]כו. כ"כ מהרי"ו (תשובה נ"ז), המרדכי בשם ר"ג, או"ח בשם מקצת גאונים והב"י בשם בה"ג. וראה עוד בעינן זה בכה"ח (סימן תר"צ ס"ק קכ"ד) ובספר ילקו"י (עמ' 285, בעמ' 292 סעיף י"ח ובעמ' 300 סעיף ל"ט). ומש"כ המ"ב (בסימן תרצ"ב סק"ח), שלכו"ע יחיד רשאי לברך את הברכות שלפני הקריאה, צ"ע. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שיתכן להסביר, שהמ"ב התכוון שכל האחרו' לא פסקו כך, ולכן כתב שלכו"ע צריך לברך. עכת"ד.

ואם נשים מצטרפות למנין לענין זה, שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל שנשים אכן מצטרפות למנין לצורך זה. והוסיף את הטעם בשם המשחא דרבותא, כיון שאף בהן שייך פרסום הנס. ואח"כ יצא לאור שו"ת יבי"א (ח"ח סי' נ"ו) וג"כ כתב שם שנשים מצטרפות למנין לענין ברכה אחרונה של קריה"מ. וכ"כ הרה"ג יצחק יוסף שליט"א בספרו ילקו"י - מועדים (עמ' 300 סעיף ל"ט. עיי"ש בהערה ע"א). וראה מש"כ הרמ"א (בסימן תר"צ סעיף י"ח) ובמ"ב (שם ס"ק ס"ג). וראה עוד במקראי קודש לגרצ"פ פראנק (סימן ל"ה, שהסתפק בזה), ובצי"א (חי"ג סי' ע"ג). וראה לעיל (פ"ו סעי' ח') אי שרי שאשה תקרא המגילה למנין נשים.

[27]כז. כ"כ הב"י (סימן תרצ"ב) בשם האו"ח שפסק כן עפ"י הירו', ולמרות שהגר"א בביאורו כתב שאין מהירו' ראיה, מ"מ כ"פ לדינא הרמ"א (בסימן תרצ"ב סעיף א'), ספר תפילה לדוד (דף פ"ו. והב"ד כה"ח סימן תר"צ ס"ק קכ"ד), וכ"פ הבה"ל (באותו סימן ד"ה "אלא"), וכ"כ ביבי"א (ח"א חאו"ח סימן מ"ד), וביחו"ד (ח"א סימן פ"ח). והב"ד בנו, הרה"ג יצחק יוסף בילקו"י (שם). והוסיף, שאין לענות "אמן" כששמע יחיד המברך ברכה אחרונה.

[28]כח. כך משמע מדברי המהרי"ל בתשובותיו (סימן נ"ו) ובדרשותיו (וכ"כ בשמו הכנה"ג בהגה"ט). וכ"כ הרדב"ז בתשובותיו (ח"ב סימן תרס"ה), וכ"כ הב"י בשם רוה"פ (חוץ מבה"ג), וכ"פ הא"ר (סימן תרצ"ב סק"ח) בשם כמה פוסקים, ער"ה (סימן תר"צ סקט"ו), מאמ"ר [(סימן תרצ"ב סק"ד) שכתב שכן המנהג, ושכן משמע מהטור, מרן וש"פ], וכ"כ הבא"ח (ש"ר פר' "תצוה" סקי"ג), וכתב שיברך את ברכת "הרב את ריבנו" אף כשקורא ביחיד, דהיא ברכה יקרה. ע"כ. ואמנם מדברי הרמ"א בסימן תר"צ (סעיף י"ח) משמע נמי הכי, אך כיון שבסימן תרצ"ב גילה דעתו בהדיא, שאין היחיד מברך הברכה שלאחר הקריאה, משמע שבסימן תר"צ כתב זאת רק לגבי הברכות שלפני הקריאה.

[29]כט. בענין מנהג האשכנזים, כך כתבנו לאור מסקנת המ"ב (בבה"ל סימן תרצ"ב ד"ה "אלא"), שכתב שאין כדאי לברכה. והוסיף דבלא"ה תלויה ברכה זו במנהג, ומי יאמר שהתפשט מנהג זה ושכ"כ הפמ"ג דסב"ל. וכ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י, וכן משמע מדברי הרמ"א (בסימן תר"צ סעיף י"ח ובסימן תרצ"ב סעיף א'), וכנ"ל בהערה הקודמת. וראה מש"כ בענין זה הגרצ"פ פראנק בספר מקראי קודש (סימן ל"ה).

ובענין מנהג הספרדים, כ"כ בספר ארץ חיים שכן היה המנהג בירושלים, וכ"כ בספר נתיבי עם (סי' תרצ"ב) שכן המנהג בזמנו בירושלים (והוסיף שאת הברכה שלאחר הקריאה מברכים בלא שו"מ). וכ"פ לדינא ביבי"א ויחו"ד (שם). וכ"כ בחזו"ע (פורים. דף פ"ט ורט"ו). והוסיף שם (בדפ"ט) שאף לא יענו "אמן" כששומעים אדם שמברך את ברכת "הרב את ריבנו" כשקראו המגילה ללא מנין. ועיי"ש שהביא הרבה מאד פוס' דס"ל שאין לברך ברכה זו כשקורא בלא מנין. וכ"כ בספרו הליכות עולם (ח"א דף רכ"ח-ר"ל, פר' "תצווה", ס"ח). וראה בילקו"י (שם עמ' 300 מש"כ בהערה ע', והעיר לי ת"ח אחד, שנראה שהיה צריך למתן מעט את דבריו כלפי רשכבה"ג, הרב בא"ח). וראה עוד מה שאמר לי הרה"ג יצחק יוסף שליט"א, בספרנו מקראי קודש הלכות ליל הסדר (פרק ג' הערה ח'). ואכמ"ל.

כתב בחזו"ע (פורים דצ"ה סעי' טז") שכששומעים את קריאת המגילה בציבור, רשאי כל אחד מהקהל לברך את ברכת "הרב את ריבנו" בעצמו בלחש עם השליח ציבור שקרא את המגילה, ואין בכך חשש של ברכה שאינה צריכה.

[30]ל. כ"כ הבא"ח (שם סקי"ג), וכן נראית מסקנת כה"ח (בסימן תר"צ ס"ק קכ"ד), וכן הורה לי לדינא הגר"מ אליהו, שאף הקורא ביחיד מברך הברכה שלאחר קה"מ. עכת"ד.

[31]לא. כ"כ הבא"ח (פר' "תצוה" סי"א. והוסיף שיברך בלחש), וכ"כ ילקו"י - מועדים (עמ' 295 סעיף כ"ד). וכתב שכן דעת כמה פוס', והוא משום שמכוון שלא לצאת בברכת הש"ץ. ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל הסכים עם כך שרשאי הוא לברך, מהטעם הנ"ל, דמכוון הוא שלא לצאת בברכות הש"ץ. עכת"ד.

בילקו"י (בהערה מ"א) כתב, שמדברי הרב "יסוד ושורש העבודה" נראה שאף מי שאין בידו מגילה כשרה, רשאי לברך את ברכות המגילה. וכתב ע"כ בילקו"י שבזה נכון שיסמוך על ברכות הש"ץ, ושכן מתבאר בבא"ח (שם).

ועוד כתב בילקו"י (שם), שאע"פ שכתב ביסוש"ה שנכון שכ"א מהקהל יברך על המגילה ויסיים הברכה לפני הש"ץ כדי שיוכל לענות "אמן" על ברכת הש"ץ, זה אינו מכוון להלכה, שעניית "אמן" זו הינה הפסק בין הברכה למצות קרה"מ.

ונראה, דמ"מ מי שאינו יודע לקרוא את המגילה בטעמים, לא יקראנה לעצמו ממגילה כשרה, אע"ג שקורא יחד עם הש"ץ, דאם יקרא הטעמים כפי ששומע מהש"ץ, סופו שיבוא לידי בלבול ויפסיד הקריאה. ואם יקראנה בלא טעמים, הריהו מפסיד את הקריאה בשלימותה כשהיא בטעמים. ואע"ג שאין קריאת הטעמים מעכבת, וכמו שכתבנו בפרקים הקודמים, מ"מ היכא דאפשר לעשות לכתחי' ודאי שצריך לעשות. והרי אין שום חובה לקרוא בפיו יחד עם הש"ץ. כך נלע"ד.

[32]לב. ילקו"י (שם עמ' 301 סעיף מ'). ומשמע מדבריו, שאף אם אין בידיו מגילה כשרה רשאי לברך ברכה זו. ואף לפי דברי הרב "יסוד ושורש העבודה" (בהערה הקודמת), נראה שרשאי לברך ברכה זו אף אם אין בידו מגילה כשרה. וראה רפ"ע (ח"ד סימן ל"ג תשובה שניה). וגם הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי, שרשאי לברך ברכה אחרונה אף שלא קרא את המגילה ממגילה כשרה, אלא רק שמע את כל קה"מ מקורא שקראה ממגילה כשרה. עכת"ד. והגר"ש ישראלי זצ"ל לא רצה להכריע בזה, ואמר שצ"ע. וראה לקמן (הערה מ"ח). וראה עוד בצי"א (חלק י"א סימן מ"ח).

[33]לג. הגחיד"א במחב"ר (סימן תרפ"ט סק"ד) כתב שיש הנוהגים כך (ומוכרח מדבריו שהקורא כבר יצא י"ח. דאל"כ מדוע לא יברך הקורא עצמו). והב"ד השע"ת וכה"ח (באותו סימן סקי"ט), וראה עוד ביבי"א, יחו"ד וילקו"י הנזכרים לעיל בהערה כ"ו (וראה עוד בילקו"י שם עמ' 392 סעיף י"ט).

[34]לד. דעת הגחיד"א עצמו במחב"ר (שם). והב"ד השע"ת וכה"ח (שם סקי"ט).

[35]לה. כ"כ דינא דחיי שכן המנהג, וכ"כ היפ"ל והבא"ח, והב"ד כה"ח (שם סקי"ט). וראה עוד ברמב"ם (פי"א מהל' ברכות הל' יו"ד), בכס"מ (שם), ובב"י (סימן תקפ"ה).

[36]לו. פר"ח, והב"ד כה"ח (שם).

[37]לז. הנה גם בנוסח ברכה זו ישנה מחלו' בפוס'. שהמרדכי (פ"ק דמגילה, סי' תשע"ט) והרמ"א (סי' תרפ"ט ס"ב) כתבו שיש לברך "לשמוע מגילה". וכ"כ המ"ב (בסי' תרצ"ב סקי"א). ובשעה"צ (סי' תרפ"ט סקט"ז). וכ"כ הגרימ"ט זצ"ל בלוח א"י. וכ"ד הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שמברכת "לשמוע מגילה" [נט"ג (פל"ד הערה ג')].

מאידך י"א שהנוסח הינו "לשמוע מקרא מגילה". שכ"כ הח"א, וכ"כ הגר"מ אריק בס' מנחת פיתים (סי' תרפ"ט. וטעמו דהנוסח השני אין לו פירוש מבואר). וכ"כ המ"ב (סי' תרפ"ט סק"ח). וכ"ד הגרי"ש אלישיב זצ"ל [איגרת הפורים (פ"ג הערה מ"ב). אשרי האיש (פמ"ג סקל"ב)]. וכ"ד הגר"נ קרליץ [איגרת הפורים (פ"ג הערה מ"ב)]. הב"ד במ"ב – דירשו (סי' תרפ"ט הערה 26).

[38]לח. כ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י. והוסיף, שאין לעשות כן לכתחילה, אלא עדיף שתשמענה קה"מ בביהכ"נ כדי לצאת מספק במחלוקת לגבי ברכתן. ואמנם מהמ"ב (סימן תרצ"ב סקי"א) משמע שהקורא הוא המברך, מ"מ כבר כתבנו לעיל בפרק ד', שכאשר משמע מלוח א"י שאין המנהג כמש"כ המ"ב, יש לדעת הגר"ש ישראלי זצ"ל לנהוג כמש"כ בלוח א"י, כיוון שהוא בקי יותר במנהגים פה בארה"ק. וראה בחיי"א (כלל קמ"א סעיף ז'). ובמועדים וזמנים (סי' קע"ו).

ומה שכתבנו שכן תנהג אף אשה הקוראת לעצמה, כ"כ המ"ב (סימן תרפ"ט סק"ח).

שאלתי את א' מגדולי הדור האשכנזים בענין איש שקורא המגילה לעשר נשים, האם מנהג האשכנזים שמברכים גם את ברכת "הרב את ריבנו". משום שיש מחלו' אי נשים מצטרפות למנין, ועוד נחלקו הפוס' אי מברכים בכלל על קריאה לנשים. וענה לי שהמנהג לברך גם ברכת "הרב את ריבנו" אף כשקוראים לנשים בלבד. עכת"ד. והיינו שבשל כורח המציאות נצרכו לכך, וכגון נשים ששמרו על הילדים הקטנים בעת שהגברים הלכו לשמוע את קריהמ"ג, ועתה הן הולכות לשמוע הקריאה.

[39]לט. כ"כ הבא"ח (ש"ר פר' "תצוה" סק"א), וכן נראה ממסקנת כה"ח (סי' תרפ"ט סקי"ט) שכתב כן בשם הרבה אחרו' ספרדים שכן המנהג. וכן הורה לי לדינא הגר"מ אליהו זצ"ל.

[40]מ. כ"כ המחב"ר הנ"ל, וכן נראית דעת הגר"ע יוסף זצ"ל [מדבריו ביבי"א (ח"א חאו"א סימן מ"ד), וביחו"ד (ח"א סימן פ"ח). ואמנם מדבריו ביבי"א משמע קצת שהאשה השומעת היא המברכת, אך ממה שהביא שם את דברי הגחיד"א, וכן מדבריו ביחו"ד משמע שהקורא הוא המברך]. וראה בכה"ח (סימן תרצ"ב סקי"ד) שכתב שהשומע יברך אם יודע לברך. וזה גבי אנשים. אך לגבי נשים דעתו שאין לברך להן, וכנ"ל. וראה עו"ש (בסימן תקפ"ה סקכ"א).

ומה שכתבנו שיברך בנוסח "על מקרא מגילה", כך שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל, וכ"כ ביבי"א (שם) [והעיר לי ת"ח אחד על דברי הגר"ע יוסף, שכתב שטעם הפוסקים שאמרו שלא לברך לנשים הינו כיון שהן מסיחות דעתן מהקריאה, אך האידנא משום דאכשור דרא, רשאים לברך להם, שהרי היפ"ל (והב"ד כה"ח סקי"ט) הזכיר שאף לנשים "כשרות וזהירות" אין מברכים להן. אלא שהטעם הוא משום שנשים הינן בדרגת חיוב פחותה מהגברים וחייבות הן רק בשמיעה. עכת"ד. וראה לעיל (פרק ו' בהערה כ"ח) שלדעת הגר"מ אליהו זצ"ל יש לפחות שלוש דרגות חיוב בזה: אנשים, נשים וקטנים].

[41]מא. יבי"א ויחו"ד (שם).

[42]מב. כדין הקורא לאיש אחר או לעצמו, כבריש פרקנו.

[43]מג. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף שהטעם שקורא את הפסוק הראשון והאחרון כדי שיחשב כאילו התחיל לקרוא. ומ"מ אשה קוראת רק בשעת הדחק. ואין נ"מ אם קראו הקטן והאשה לפני כן את המגילה או לא קראו. ואשה בכל מקרה אינה מברכת על הקריאה אפילו לעצמה. עכת"ד. וראה לעיל בפרקנו (בהערה כ"ה), שאמר שאם השומע אינו בקי בברכה, רשאי הקורא אף לכתחי' לברך עבורו (ושמא התם מישתעי רק באיש הקורא לאיש). והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי, שכיון שלדעתו אשה אינה יכולה להוציא איש י"ח קרה"מ, הרי ממילא גם אינה יכולה לברך על קריאה שכזו. ואילו קטן, כיון שיש ספק אם הינו יכול להוציא אדם גדול בקריאתו, תלוי הדבר בזה: לדעת הפוס' שיכול הוא להוציא את הגדול בקריאתו, רשאי הוא אף לברך על קריאה זו. ולמ"ד שאינו יכול להוציא י"ח, גם אינו יכול לברך ע"כ. עכת"ד. וראה עוד לעיל בדבריו (בפרק ו' הערות כ"ה וכ"ח). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלדעתו נראה שצ"ל "שאם אפשר, אז יקרא הוא עצמו את הפס' הראשון". עכת"ד. ומ"מ יש להחמיר שאשה לא תקרא המגילה לאנשים שאינם מבני ביתה [ראה תוס' סוכה (דל"ח א') ותוס' רא"ש (שם). ובמ"ב (סי' רע"א סק"ד), והליכות שלמה (מועדים ח"א פ"ט הערה ד')].

[44]מד. לבוש. מ"ב (סימן תרצ"ב סק"ט). כה"ח (סקכ"א). וראה לעיל בהערה ל"א, שכתבנו בשם יסוש"ה שהמברך לעצמו על קרה"מ, יסיים הברכה לפני הש"ץ ע"מ שיוכל לענות "אמן" על ברכתו. והילקו"י חלק ע"ד וכתב דהוי הפסק בין הברכה למצוה, ואפי' לקדיש וקדושה אסור להפסיק.

ובס"ד נלע"ד שיש מקום לומר שאם הקורא לציבור בירך את הברכות לפני הקריאה ואח"כ סח באופן המעכב ושצריך לחזור, הרי שגם הציבור לא יצא י"ח הברכות (אא"כ מונחות לפני כמה מהם מגילות כשרות והם ברכו לעצמם). דאם הש"ץ לא יצא כיצד יוציא אחרים. ואולי היה מקום לפקפק בזה ולומר שכיון שאדם א' יכול לברך והשני יקרא (ר' בסעי' ט') הרי השומע הוא כקורא חדש ולא יצטרך לשוב ולברך. אך בני"ד המברך הוא גם הקורא ולכאו' אין לומר כן. ומ"מ לכאו' אין נ"מ בזה, כיון שאם הקורא שבירך צריך לברך שוב, הרי שיוציא את הקהל בפעם השניה שמברך. וראה כעין זאת בשו"ע (סי' קס"ז ס"ו) ומש"כ בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ד סמ"א, פ"ה הערה כ"ו ופ"ז הערה מ"ה).

[45]מה. כ"כ הלבוש וכה"ח (שם). והמ"ב (שם) לא כתב כן בהדיא, אך כתב שבין השומע ובין הקורא הפסיד הברכה. וראה בילקו"י (עמ' 295) שכתב שאם אחד מאנשי הקהל בירך לעצמו הברכות שלפני הקריאה (אם יש לו מגילה כשרה לפניו וקורא בה את כל המגילה עם הש"ץ), וסיים הברכה לפני הש"ץ ואף ענה "אמן" על ברכת הש"ץ, א"צ לחזור ולברך. ע"כ. ונראה שהצדק עמו, דאע"פ שלא כיוון לצאת בברכת הש"ץ, וממילא גם לא היה צריך לכתחי' לענות "אמן" על ברכת הש"ץ, ולכאו' הוי הפסק בין הברכה שכיוון לצאת בה י"ח הברכה (היינו ברכת עצמו) לבין המצוה, מ"מ ה"ז הפסק מאותו ענין של הברכה, ולכן בדיעבד א"צ לברך שוב.

ומה שכתבנו שאף במקרה שחוזר ומברך, יברך רק את ברכת "על מקרא מגילה", כך אמר הגר"א נבנצל שליט"א. עכת"ד. והיינו ששאר הברכות אמנם תיקנו לברכן לפני קרה"מ, אך למעשה אינן שייכות דוקא למצוה זו. וההפסק למעשה הינו בין ברכת המצוות ("על מקרא מגילה") למצוה עצמה.

[46]מו. עפ"י מרן (סימן תל"ב סעיף א').

[47]מז. כה"ח (סימן תרצ"ב סקכ"א). וראה עוד מש"כ בסימן תל"ב (סקט"ז), ובמרן (סימן קס"ז סעיף ו'), ובספרנו מקראי קודש הל' ליל הסדר (פרק ז' סי"ז, שהארכנו ע"כ. ועיי"ש גם בפ"ט הערה ל"ז). ואכמ"ל.

[48]מח. הא דאין לשוח בין הקריאה לברכה האחרונה, כ"כ המ"ב (שם סק"ט). וראה בשעה"צ (סקי"ב) שדן במי שסח, אם רשאי לברך ברכה אחרונה, וכתב שלדעת הטור יש לעיין אם יוכל לברך ברכת "הרב את ריבנו", ולדעת בעה"ע שאין הברכה שייכת כ"כ למגילה אלא הינה הודאה בפ"ע, כמש"כ מרן בב"י, בודאי יוכל לברך. ע"כ. ומ"מ נראה שלא הכריע בכך. והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שמי ששמע את קריאת כל המגילה, ועבר ודיבר בין הקריאה לבין הברכה האחרונה, רשאי בכל אופן לברך ברכה אחרונה כיון שברכה זו הינה ברכת השבח. עכת"ד (ובס"ד נראה שמה שכתבנו לעיל בפרק ז' הערה כ"ד שאם לא יצא י"ח ובירך ברכה זו, שצריך לקרוא שוב ממקום הטעות ולברכה שוב, כי מה שבירך תחילה זו טעות. די"ל שלדעתו חיוב ברכה זו הינו רק לאחר שיי"ח קריהמ"ג, ואז אם גמר לקוראה, אע"פ שהפסיק בדיבור הרי שחל עליו חיוב לברכה ואכן יברך אותה. אך קודם שיי"ח אינו חייב בה ואף אינו רשאי לברכה -מ.ה.). והגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי, שבמקרה זה אין לברך ברכה אחרו', משום סב"ל. ואף משהזכרתי את דברי שעה"צ הנ"ל, ודעת בעל העיטור, אמר לי הגר"ש ישראלי דמ"מ אף המ"ב לא היה יכול להכריע בזה לברך, משום סב"ל. עכת"ד.

[49]מט. מה שכתבנו שאם יש להם מגילה מנוקדת, שיוכלו להקריא ממנה לקורא, זאת עפי"ד מרן (בסימן קמ"ב סעיף ב') ובמ"ב (סק"ח), והרמ"א (בסימן קמ"ג סעיף ב' לגבי קה"ת) והמ"ב (סק"י. וכן אפשר לנהוג גם בקה"מ). ובאמת שמפשט דברי מרן בסימן קמ"ב (סעיף ב') משמע שאף אם יטעה הש"ץ בקריאתו בטעות המשנה את משמעות הקריאה, יצאו י"ח. וכן הבינו בפשט מרן המג"א והפמ"ג, אך הפר"ח חלק ע"כ. כמבואר במ"ב (סק"ז). עיי"ש. ולגבי קרה"מ ראה מש"כ בפרקים הקודמים.

[50]נ. עפ"י המ"ב (סימן תרצ"א סקכ"ה).

[51]נא. שע"ת (ריש סימן תר"צ) וכה"ח (באותו סימן סק"ל).

[52]נב. מ"ב (סימן תרצ"ב סק"ו). וכ"כ בשמו כה"ח (שם סקי"ח). והטעם, ראה בשעה"צ (שם סק"ז). והגר"א נבנצל שליט"א אמר, שראיית המ"ב צ"ע. שהרי לכאו' ממשיך הוא לקרוא המגילה שלא כתקנת חז"ל, שיש לקרוא המגילה דוקא עם ברכה. ועוד, דאין פה בעיה של הפסק, כיון דהוי הפסק לצורך. ואף את"ל דהוי הפסק, אזי שיברך ויחזור לתחילת הפרק. עכת"ד.

ולענין היכן מסתיימים הפרקים, ראה בשעה"צ (שם סקי"א), וכה"ח (סקכ"ג), ולעיל (פרק ז' הערה נ'). וכעין ענין זה ראה בשו"ע (סימן ס"ו סעיף ב', בדין שוכח שהותר לו לברך בבין הפרקים).

[53]נג. נה"ש, בית עובד, מל"ח, כה"ח (שם סק"ח), וילקו"י - מועדים (עמ' 292 סעיף י"ז). וראה מש"כ בילקו"י (שם בהערה כ"ט) בשם הרח"ף בספרו רוח חיים (סימן תרצ"ב סק"ב), שרשאי לברך "שהחיינו" אף לאחר שגמר לקרוא המגילה. ובילקו"י דחה דבריו להלכה. וראה לעיל (בפרקנו סעיף ג').

[54]נד. בא"ח (ש"ר פר' "תצוה" סעיף ה'). וכ"כ בשמו כה"ח (שם סק"ח). ואמנם הבא"ח הזכיר דין זה רק לגבי ברכת "שהחיינו", אך הגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי דה"ה לשאר הברכות.

[55]נה. כדעת המ"ב הנ"ל (בהערה נ"ב).

[56]נו. כדברי ילקו"י הנ"ל (בסעיף י"ז). וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל.

[57]נז. כדעת הבא"ח והגר"מ אליהו זצ"ל. ועוד בענין החל במצוה בלא ברכה, ראה מה שכתבנו בס"ד בספרנו מקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ח הערה צ"א).

[58]נח. בענין עיקר ד"ז, כפי שכתבנו כדעה הראשונה, כך משמע מהרמ"א (סימן תר"צ סעיף י"ח), וכ"כ המ"ב (שם ס"ק ס"א וס"ו). וכ"כ בילקו"י - מועדים (עמ' 273 סעיף ב'). ובמקרה שחל ט"ו באדר בשבת, ראה במקראי קודש להגרצ"פ פרנק (סי' נ'), בחזו"א (סי' קנ"ה), בספר פורים משולש לגר"ש דבליצקי (פ"ב הערות י"א וכ"ח), וביחו"ד (ח"א סימן צ' סעיף ב').

אמנם יש להעיר כמה הערות על כך:

מה שכתבנו שבפורים משולש קריאת המוקפים בי"ד נחשבת כקריאה שלא בזמנה, ר' בביק"ר (סי' תר"צ סקס"א) שכתב שלד' הרמב"ם (פ"א ממגילה ה"ז) כשחל ט"ו בשבת הרי שהקריאה בי"ד חשיבה בזמנה. ושכ"ד הגרשז"א זצ"ל (עפ"י הליכות שלמה פכ"א). ושאף החזו"א (סי' קנ"ה סק"ב) תמה על המ"ב בזה. עכ"ד.

מה שכתבנו שצריך שיהיו עשרה ששומעים את קריאת המגילה, ר' לקמן (בפט"ו הערה ה') בשם הגר"ש דבילצקי שליט"א, שכ"ה בין אם כבר יצאו חלקם ידי חובת הקריאה, או שעתידים הם לצאת אח"כ י"ח.

ומה שכתבנו את הדעה השניה, שרשאים אף במקרה זה לברך את הברכות שלפניה, כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שכ"ד החזו"א.

את הדעה השלישית אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א (בהערותיו כשעבר על קונטרס זה). וכעבור שנים הוציא את הערותיו למ"ב בשם ביצחק יקרא, ושם כ' (על סי' תר"צ במ"ב סקס"א) שכ"כ הא"ר שכן צריך להסביר את הרמ"א. ודלא כלבוש המובא במ"ב שם (סקס"א).

בלוח א"י כ' הגרימ"ט בשם הפר"ח, שלא לברך על קריה"מ בפו"מ ביחיד. ושמעתי שהגרימ"ט עצמו כ' במקו"א שמ"מ המנהג בכה"ג כן לברך אף ביחיד. ועוד שמעתי שגם הגר"א שפירא זצ"ל קרא בפו"מ את המגילה בברכה אף שלא היה מנין.

וראה עוד לקמן (פט"ו סעי' ה').

[59]נט. עפ"י מרן (סי' תרפ"ח ס"ז), ושעה"צ (סי' תר"צ סקס"ב). ועיין כאן לעיל (בפ"ה סט"ו) פרטי דינים בהא.

[60]ס. מרן (סימן תרצ"ב סעיף א'). והטעם הוא משום שאין הברכות מעכבות [מ"ב (שם סק"ו) וכה"ח (סקי"ח)].

הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלמ"ד שאין הברכה האחרונה שייכת דוקא לקרה"מ, אלא הינה ברכה בפ"ע, ולכן י"א שאף מי שדיבר אחר קרה"מ רשאי עדיין לברכה. לדעה זו רשאי וצריך לברך את הברכה האחרו' כל עוד נשארו עשרה אנשים בביהכ"נ. אך אם כבר התפזרו וחזרו לביהכ"נ רק בתפילה הבאה, נראה שלא יברכו שוב. ובאמת צ"ע מדוע שלא יברכו (דהרי אינה תלויה בקריאה - מ.ה.). ומ"מ לדינא אין לברך זאת אף באותה תפילה, דסב"ל. עכת"ד.