נספח יז: דין מי שטעה בנוסח ברכת הדלקת הנרות של יום הכיפורים שחל בחול או בשבת

בס"ד יש לדון גבי כמה מקרים שאיש או אשה בירכו על הדלקת נר של יוה"כ שחל בחול או בשבת, וטעו בנוסח הברכה.

כאשר יוה"כ חל בחול (ולא בשבת):

1) האשה המדליקה טעתה בנוסח הברכה ואמרה: "אקב"ו להדליק נר של יום כיפור", במקום "יום הכיפורים".

2) אם טעתה בנוסח הברכה ואמרה: "אקב"ו להדליק נר של יום טוב".

3) אם טעתה בנוסח הברכה ואמרה: "אקב"ו להדליק נר של שבת" (למרות שיוה"כ חל בחול).

וכאשר יוה"כ חל בשבת:

4) אם האשה המדליקה טעתה בנוסח הברכה והזכירה רק את שבת בברכה (היינו שאמרה: "אקב"ו להדליק נר של שבת") מבלי להוסיף ולהזכיר גם את יוה"כ.

5) אם טעתה והזכירה רק את יוה"כ מבלי להזכיר את השבת (היינו אמרה רק: "אקב"ו להדליק נר של יום הכיפורים", ולא הוסיפה גם "של שבת").

6) אם קרו המקרים הנ"ל, אך באמת האשה היתה מסופקת מהו הנוסח המדויק של הברכה, ומיד לאחר שגמרה לברך היא הלכה בחיפזון לראות במחזור מהו הנוסח המדויק של הברכה, וזאת לאחר שכבר הדליקה, אך לא הסיחה דעתה מהברכה.

7) אם במקרה שצריך לחזור ולברך שמה לב לטעותה, ותיקנה זאת תוך כדי דיבור, האם יצאה בכך בדיעבד ידי חובה.

8) אם התכוונה האשה להדליק רק נרות שבת, או רק נרות של יוה"כ, ובהתאם לכך ברכה רק את הברכה המתאימה לכוונתה.

ועתה נחל בס"ד בפירוט הדברים:

ענף 1: טעתה וברכה על ההדלקה בנוסח "להדליק נר של יום כיפור".

כאשר חל יוה"כ בחול וטעתה האשה ובירכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום כיפור". הנה נוסח ברכת הנר של יוה"כ לא נזכר בגמ', גם בראשו' לא מצאתי נוסח זה. ויותר מזה. י"א שבכלל אין לברך על הדלקת הנר של יוה"כ [ראה ב"י וב"ח (ריש סי' תר"י) ולכאו' כ"נ ד' מרן (בסי' רס"ג ס"ה) שסתם כדעה זו. אך בסי' תר"י (ס"ב) סתם לברך]. וי"א שאף כשיוה"כ חל בשבת אין לברך על הנר, לא מצד שזה גם נר שבת, ולא מצד יוה"כ [הפוס' הנ"ל]. ומ"מ מרן כ' (בסי' תר"י ס"ב) שיש מי שאומר שמברך על הדלקת נר יוה"כ, אך נראה שלא נקט בדווקא נוסח זה. ומ"מ גבי יוה"כ שחל בשבת כ' הרמ"א (בסי' תר"י ס"א) שמברכים "להדליק נר של שבת ושל יוה"כ". וא"כ בעי לומר "יום הכיפורים" ולא "יום כיפור". ולפי"ז יש לדון אי ברכו בנוסח "יום כיפור", החשיב כמשנה ממטבע שטבעו חכמים. ולכאו' אכן חשיב כמשנה מהמטבע. דאע"ג שנוסח ברכת הנרות לא נזכר בראשו', מ"מ נוסח ברכת העמידה כן נזכר, והתם הרי חתמינן "מקדש ישראל ויום הכיפורים". וזו גם הלשון הנזכרת בתורה. מ"מ גבי מי שברכה על נר דיוה"כ כך, ואינה יכולה לתקן זאת מיד תוך כדי דיבור (היינו לומר מיד: "יום הכיפורים"), מסתפינן לומר שתחזור ותברך שוב בשו"מ ותחתום כראוי ("נר של יום הכיפורים"). ושוא"ת עדיף.

ענף 2: טעתה ובירכה על ההדלקה בנוסח "להדליק נר של יום טוב".

אם האשה המדליקה את נרות יוה"כ (שחל בחול) טעתה בנוסח הברכה, ובירכה "אקב"ו להדליק נר של יום טוב". בס"ד נלע"ד שלכאו' יש מקום להשוות זאת לדין הטועה בתפילת העמידה של יוה"כ, שבמקום לחתום את הברכה הרביעית במילים "מקדש ישראל ויום הכיפורים" חתם "מקדש השבת", שלא יצא י"ח בכך וצריך לחזור (תלוי היכן שם לב לטעותו) ולתקן את טעותו. וכדלקמן (בפרק ה' הערה כ"ו). ואע"ג דיוה"כ קרוי "שבתון", אפ"ה צריך להזכיר יוה"כ בברכתו, ולומר במטבע שטבעו חכמים. וכעין זאת כתבו הפוס' גבי מי שטעה בתפילת העמידה של רה"ש, ובמקום לחתום "מקדש ישראל ויום הזכרון" חתם "מקדש ישראל והזמנים". והיינו שהזכיר המועדים בכללות ולא הזכיר את המועד באופן פרטי. וכתבו ע"כ הרבה פוס' שלא יצא י"ח [מרן הגחיד"א במחב"ר (סי' תקפ"ב סק"ה). השע"ת. הג' הרח"ף במל"ח, הש"ץ וכה"ח (סי' תקפ"ב סקמ"ג). הבאנו דבריהם בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פרק ג' הערה כ"ז ס"ק 21)]. וכעין זאת ראה גם בכה"ח (סי' תפ"ז סקט"ו) ובמקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ג סעי' ג' והערה ט"ז).

אלא שכל זה מדובר גבי תפילת העמידה. ושמא גבי ברכת הדלקת הנר יש להקל טפי משום שנוסח הברכה דנר דיוה"כ לא נזכר בגמ' ולא בראשו', וכנ"ל. ובכלל עצם חיוב הדלקת הנר ביוה"כ תליא במנהג המקומות, ואף במקום שנהגו להדליק, יש מהפוס' שכתבו שלא יברך ע"כ דלא מברכינן אמנהגא, וכנ"ל. וא"כ קשה יותר לחייב לחזור על הברכה כשטעתה בנוסחתה, אם לא ברירא לן חובת החזרה. ועוד, שבפרט אם עבר זמן מה משגמר להדליק ולברך, עד שנזכר ועמד על טעותו, דלכאו' כבר אזלא המצווה. ודמי למי שהדליק נרות חנוכה ובירך עליהם "להדליק נר של שבת" ונזכר בכך זמן רב אחר שגמר ההדלקה והברכה, דלא יברך שוב אלא יוצא שהדליק ללא ברכה. וה"ה לני"ד. וה"ה גבי המברכים לאחר ההדלקה. דלדעתם יש לברך אחרי ההדלקה אך לא אחרי דאחרי. ור' כעין זאת במ"ב (סי' ח' ססק"ב).

ואמנם אח"כ מצאנו שהפוס' דנו גבי ני"ד. שבס' נטעי גבריאל (דיני ערב יוה"כ. סעי' י"ג. דף קס"א) כ' שאם טעתה וברכה (ביוה"כ שחל בחול) "להדליק נר של יו"ט", יצאה ידי חובה. וטעמו משום דיו"כ איקרי מועד. והוסיף, דאע"ג דהטועה בתפילת העמידה ברה"ש ובמקום לחתום "מקדש ישראל ויום הזכרון" חתם "מקדש ישראל והזמנים", שלא יצא י"ח, ואע"ג דרה"ש בכלל זמנים, מ"מ לא כיוון על רה"ש, אלא סירכא דרגיל נקט, אך אם נתכוון לרה"ש ורק נקט לשון "מקדש ישראל והזמנים", יצא. וה"ה לני"ד.

ויש להעיר על החילוק שחילק בעל הנט"ג. דכפי שכתבנו לעיל כבר רבו הפוס' שבכל גווני אם אמר בתפילת העמידה דרה"ש "מקדש ישראל והזמנים", שלא יצא י"ח. ואם למד חילוק זה מדברי מרן (בסי' תפ"ז ס"א) שיצא י"ח אם תיקן זאת תכ"ד אחרי שהוא יודע שהוא יו"ט (שם מישתעי גבי פסח). והמ"ב שם (בסק"ה) חלק ע"כ וכ' שאפי' אם לא ידע בתחילת הברכה שהוא יו"ט ולא היה בדעתו לברך כראוי, אך מ"מ תיקן זאת תכ"ד, שיצא י"ח בכך. והיינו אע"פ שתחילה לא חשב לברך כראוי וגם לא חתם במטבע שטבעו חכמים, שמ"מ יצא י"ח. אלא שלכאו' א"א ללמוד מהתם לגבי ני"ד. כי מה שנחלקו מרן ושאר האחרו' וביניהם המ"ב, זה רק אם אכן תיקן זאת תכ"ד. אך אם לא תיקן זאת כלל, ונשאר רק הנוסח המוטעה של "להדליק נר של יו"ט", בזה לכאו' לכו"ע לא יצא. ולכן א"א ללמוד מהתם להכא. אלא כנראה שלמד זאת הרב בעל נט"ג מדברי השע"ת (בסי' תקפ"ב ד"ה "אומר") שחילק חילוק זה אף גבי מקרה שלא תיקנה את נוסח הברכה תכ"ד, וכמו שלמד כן גם בס' הליכות ביתה, וכדלקמן בסמוך. ולכן מה שהסיק הג' בעל הנט"ג שדווקא אם ידעה שהיום הינו יוה"כ אלא שרק טעתה בנוסח הברכה שפיר יצאה י"ח, לכאו' הדברים נכונים. וכן הזכיר שם שכ"כ גם הרה"ג א"ש ווינד שליט"א בקובץ שפתי חכמים (חלק א').

אלא שעוד מצאנו גבי ני"ד, שבס' פסתש"ו (סי' ת"ר הערה 5) כ' בשם שו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סי' מ"ד) שאם טעתה וברכה בעיוה"כ "להדליק נר של יו"ט", שיצאה י"ח. אלא שמ"מ קשה לי, שהמעיין שם בשו"ת מהר"ם בריסק יראה שלא דיבר כלל על ני"ד. אלא מישתעי שהדליקה נר בעש"ק שהוא גם עיו"ט, ובירכה רק נר דיו"ט. וצירף שם כמה וכמה ספקות שלא תברך שוב. אך לא הזכיר כלל את נידוננו. ועוד קשה: שהרי אין דרכו של ס' פסתש"ו לכתוב דברים בשם פוסקים שלא כתבו במפורש כן, אלא רק ניתן ללמוד מהם את הדין. ועוד קשה: אם אכן בעל הפסתש"ו רק למד כך משו"ת מהר"ם בריסק, הרי שהיה לו לכתוב גם בהמשך הסעיף, גבי מקרה שבהדלקת נר דיו"כ הזכירה רק שבת, שגם בזה יצאה י"ח, שהרי מדברי השו"ת הנ"ל ניתן ללמוד גם לגבי מקרה זה שמשום סב"ל לא תברך שוב. אך התם פסק שתברך שוב. ולכן צע"ג על דבריו.

לאחר כ"ז חזינו ראינו את דברי הרב בעל הליכות ביתה (אוירבאך. סי' י"ד סעי' נ'), שכ' שאם יוה"כ חל בחול, וטעתה ובירכה "להדליק נר של יו"ט", שלדעתו יצאה י"ח בברכה זו. וטעמו משום דיוה"כ נמי איקרי יו"ט דומיא דרה"ש. וראייתו לכך, ממש"כ השע"ת (בסי' תקפ"ב ד"ה "אומר") דאם טעה בתפילת רה"ש וחתם "מקדש ישראל והזמנים" במקום "מקדש ישראל ויום הזכרון" לא יצא אע"ג שרה"ש בכלל זמנים. אלא שלא כיוון על רה"ש אלא דסירכא דרגל נקיט. וכן ביו"ט אי חתם "מקדש השבת" שלא יצא אע"פ שיו"ט נמי מיקרי שבת. ומבואר מכך שאם נתכוון לכלול יו"ט דרה"ש בכלל זמנים, שיצא. וא"כ ה"ה בני"ד שוודאי ידעה דהוא יוה"כ אלא שטעתה וחשבה שנוסח הברכה הוא כבשאר יו"ט, א"כ גם בזה יצאה. עכת"ד. ומ"מ כן פסק גם בילקו"י (הלכות ימים נוראים. דיני יוה"כ סי' תר"י ס"ד. אמנם כתב שכ"פ בשו"ת מהר"ם בריסק, ואין זה נכון, וכנ"ל גבי פסתש"ו, דבשו"ת הנ"ל לא פסק כלל גבי יוה"כ).

וא"כ נראה למסקנה גבי ני"ד, שמי שטעתה וברכה בהדלקת נר של יוה"כ בנוסח "להדליק נר של יו"ט", שיצאה י"ח, לדעת הפוס' הנ"ל, אם בכל אופן ידעה שזה יוה"כ ובשעת ההדלקה כיוונה להדליק נר דיוה"כ. ולפי דבריהם עולה שאם חשבה שההדלקה הינה מצד נר של יו"ט ולא של יוה"כ, וגם בנוסח הברכה נקטה לשון דיו"ט, שאזי צריכה היא לחזור ולברך שנית. ועוד יש להעיר, שכיוון שגם הילקו"י נקט שיצאה י"ח, א"כ יוצא שאף לדידו, דסובר שצריך לברך על ההדלקה לפני ההדלקה, שיצאה י"ח בכך. אמנם צ"ע אי יסבור שיצאה י"ח בכך אם בעת ההדלקה חשבה שהנר הוא לכבוד יו"ט, ורק אחר שברכה והדליקה נזכרה שהוא לכבוד יוה"כ. ומ"מ נראה בס"ד מדבריו דס"ל שבכל מקרה יצאה י"ח. לכן לא ברירא לן שתברך שוב. ומ"מ החוזרת ומברכת כראוי בנוסח "להדליק נר של יוה"כ" אין גוערין בה. כך בס"ד נלע"ד. וצויי"מ.

ענף 3: טעתה ובירכה על ההדלקה בנוסח "להדליק נר של שבת" כשיוה"כ חל בחול.

כאשר האשה המדליקה נר של יוה"כ טעתה בנוסח הברכה ואמרה: "אקב"ו להדליק נר של שבת", למרות שיוה"כ אז חל בחול.

לאור מה שבס"ד כתבנו לקמן (בפרק ה' הערה כ"ו), שאם בתפילות העמידה של יוה"כ (שחל בחול) טעה, וחתם את הברכה הרביעית במילים "מקדש השבת" במקום "מקדש ישראל ויום הכיפורים", שלא יצא י"ח [וכמו שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ג הערות ט"ו וט"ז) עפי"ד מרן (בסי' תפ"ז ס"א)]. וכן כתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה כ"ז ס"ק 22) גבי הטועה בתפילות העמידה דרה"ש. וע"ע ביבי"א (ח"ד סי' נ"א סס"ק ז). ולפי"ז יוצא שגם בני"ד לא יצאה ידי חובה.

אמנם יש להעיר שמכמה סיבות לכאו' אין ללמוד מהתם. ראשית, משום שכפי שכתבנו לעיל, הרי שגבי התפילות הנוסח נקבע ע"י חז"ל, וכן כתבו הראשו' והשו"ע. אך בני"ד נוסח ברכת הנר לא כתוב בגמ' ובראשו'. ועוד, משום שגבי הדלקת נר דיו"כ לא ברירא כלל שיש חובה להדליקו, וכ"ש דלא ברירא שיש לברך ע"כ, וודאי שלא ברירא נוסח הברכה המדויק, ומהיכי תיתי שאם לא בירכה את הנוסח המדויק שכתב הרמ"א (ברס"י תר"י) שלא יי"ח ובעי לברך שוב.

ועוד צד לומר שלא תברך שוב בני"ד. דמהא דרה"ש ופסח לכאו' א"א ללמוד, משום דדוקא גבי יוה"כ נא' "שבת שבתון", משא"כ ברה"ש ופסח. ואח"כ מצאתי בס"ד עוד צד שלא תברך שוב, והוא ע"פ מש"כ בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סס"י מ"ד) לצרף כסניף לדינא שאין לחזור ולברך כשהדליקה בעיו"ט שחל בעש"ק ובירכה רק "להדליק נר של יו"ט", שלא תחזור לברך "להדליק נר של שבת" בשל דברי מהר"י ברונא דלהדליק להבא משמע. ויותר מזה חזינן לפמ"ג (ביו"ד במש"ז סי' כ"ח סק"ג) שאין לברך על כיסוי הדם אחר שנתכסה. אף דאיכא ס"ס לברך. והיינו דעת הרבה פוס' שיכול לברך אחר השחיטה וכיסוי הדם, וד' הבה"ג והרמב"ן והרשב"א ז"ל דאין לברך כי אם אחר הכיסוי, ועכ"ז הכריע שאין לברך אחר הכיסוי. וכן הכריעו עוד פוס' (אמנם על עצם הס"ס הנ"ל יש להעיר לענ"ד, שלכאו' אי"ז ס"ס רגיל. וצ"ע). עכת"ד. ולכאו' ה"ה בני"ד.

וא"כ אף שגבי תפילות העמידה מצינו שאם טעה ובירך "מקדש השבת" שלא יי"ח, מ"מ נראה בס"ד שגבי הדלקת הנר דיוה"כ קשה ללמוד מהתם דבעי לברך שוב, אא"כ נאמר שכיוון שכבר בירכה (בנוסח לא נכון) הרי שגילתה דעתה שצריכה היא להדליק ואף לברך ע"כ. וצ"ע.

אלא שמצאנו בס"ד שאכן יש שכתבו שבני"ד בעי לחזור ולברך. שכ' בספר הליכות ביתה (אוירבאך. סי' י"ד סעי' נ') שאם טעתה ביוה"כ שחל בחול ובירכה על הדלקת הנר "להדליק נר של שבת", שלא יצאה י"ח, אלא תאמר לאדם אחר שידליק בשבילה נר אחר בברכה כראוי, או שתברך בעצמה על הנר שהדליקה, כל זמן שעדיין מותר להדליק. וטעמו, משום דוודאי יוה"כ לא איקרי שבת. דשבת הו"ד היום השביעי בשבוע. ומה דכתיב ביה "שבת שבתון", אי"ז אלא ציווי על קדושת היום וכו'. אך מ"מ לא מיקרי שבת. עכ"ד. ובאמת שיש מקום להקשות על דבריו. דא"ת שרק היום השביעי נקרא שבת ותו לא מידי, א"כ קשה על כמה פוס' שכתבו לומר בפסד"ז, אחר "ברוך שאמר" את "מזמור שיר ליום השבת", כולל פס' זה, משום דלדעתם גם יו"ט נקרא שבת. ועוד, דמצינו בפוס' שאם יו"ט חל בשבת, ובירכה רק "להדליק נר של שבת" ולא הזכירה יו"ט, דיש מי שמצדד לומר שיצאה י"ח בברכה זו גם גבי יו"ט, דומיא דתפילה ביו"ט שחל בשבת, ובחתימת הברכה הזכיר רק של שבת, דלדעתם יצא י"ח אם בתפילה הזכיר גם את יו"ט [שכ"כ בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' קי"ב). הב"ד בהליכות ביתה שם (סי' י"ד הערה קכ"ח)].

אמנם גם בס' נט"ג (בהל' ימים נוראים. דיני ערב יוה"כ. דקס"א סי"ג) הב"ד ס' הליכות ביתה הנ"ל, ומשמע שהסכים לדבריו שלא יצאה י"ח בכך. וכן בפסתש"ו (סי' תר"י הערה 6) כ' בשם לוח דבר יום ביומו שלא יצאה י"ח בני"ד. וכ"כ בילקו"י (הל' ימים נוראים. סי' תר"י ס"ד) שאם טעתה ובירכה ביוה"כ שחל בחול "להדליק נר של שבת", שלא יצאה י"ח ותחזור לברך כראוי. וצ"ע אי לדעתו צריכה לברך גם אם נזכרה בטעותה אחר שכבר בירכה וגם הדליקה. והיינו שתברך שוב לאחר שכבר גמרה את מעשה ההדלקה והנרות כבר דולקים.

נמצאנו למדים שישנם כמה וכמה פוס' בדורנו דס"ל שבני"ד לא יצאה י"ח, אך מ"מ עדיין עומדים לנגד עינינו דברי שו"ת מהר"ם בריסק הנ"ל, שבשל כמה ספקות, שעכ"פ חלקם שייכים גם בני"ד, פסק שלא לברך שוב, ובפרט בכה"ג דני"ד שאין הברכה מעכבת את המצווה.

ומ"מ למסקנה נראה בס"ד, שאם יוה"כ חל בחול, והאשה המדליקה את נרות דיוה"כ טעתה ובירכה "אקב"ו להדליק נר של שבת", שלדעת הרבה פוס' צריכה לברך שוב על הנרות (בנוסח "להדליק נר של יום הכיפורים"). אך גם הנמנעת מלברך ודאי שיש לה על מה לסמוך.

ועד מתי רשאית לברך שוב, והאם צריכה להדליק שוב נר א', ר' לקמן.

ענף 4: כשיום הכיפורים חל בשבת, והזכירה בברכה רק את השבת, ללא הזכרת יום הכיפורים.

כאשר יוה"כ חל בשבת, והאשה המדליקה טעתה בנוסח הברכה ובירכה רק "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת" ולא הזכירה את יוה"כ.

ראשית יש להקדים, שאמנם בגמ' ובראשו' לא מצאתי שנזכר נוסח זה, אך הרמ"א (בסי' תר"י ס"א) כ' שמברכין "להדליק נר של שבת ושל יוה"כ".

ולגבי מי שטעה ולא הזכיר את יוה"כ בנוסח הברכה:

כפי שכתבנו בס"ד לעיל (בפרק ה' הערה ל"ז ובפרק י"א בהערה ל"ג) מי שטעה בתפילות יוה"כ שחל בשבת, ולא הזכיר כלל את יוה"כ בברכה הרביעית, שהרי זה מעכב וצריך לחזור על תפילתו [ראה שו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' קי"ב) ומקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ג סעיף י' ובמקורות שם) אך שם מדובר שהזכיר את החג באמצע ברכה רביעית]. ולפי"ז לכאו' י"ל גם בני"ד, שאם לא הזכיר את יוה"כ בברכת הדלקת הנר שלא יצא י"ח. אלא שמ"מ יש לזכור שעדיין קיימים הצדדים הנזכרים לעיל שלא לחזור על הברכה [והיינו שעצם דין הדלקת הנר דיוה"כ אינו נזכר במשנה, בגמ' ובראשו' כחיוב. וגם הברכה לא נזכרה בגמ' ובראשו'. וגם שיש פוס' שכתבו לא לברך על הדלקת נר זו, ואפי' כשיוה"כ חל בשבת. וגם נוסח הברכה לא נזכר בגמ' ובראשו'. וגם שיתכן דיוה"כ הוי בכלל שבת, ובהזכרת שבת לבד יצא י"ח. וגם שהברכה אינה מעכבת המצווה, דהמצווה אינה בברכה עצמה, כברהמ"ז ועוד, כנ"ל].

אלא שבאמת גבי כעין ני"ד נראה שבעצם זו מחלו' שו"ת מהר"ם בריסק ושו"ת התעוררות תשובה. שכפי שכתבנו לעיל, ד' המהר"ם בריסק (בשו"ת ח"ב סי' מ"ד ומ"ה) שבכגון דא א"צ לחזור ולברך, דברכות אינן מעכבות המצווה. ואילו בשו"ת התעוררות תשובה (ח"א סי' קי"ב) דן גבי מקרה הפוך (גבי יו"ט שחל בשבת והזכיר רק יו"ט, ללא הזכרת שבת), וכתב שכיוון שאין ההדלקה עיקר המצווה אלא ההנאה לאור הנר, לכן זו מצווה שיש לה המשך ואפשר לברך כל זמן שהמצווה נמשכת, וא"כ תשוב לברך "אקב"ו להדליק נר של שבת ושל יו"ט", משום שבהדלקת נר זה מקיימים ב' מצוות: נר דשבת ונר דיו"ט. ולמד כן מדין המתפלל תפילת יו"ט שחל בשבת, ולא הזכיר כלל שבת, שלא יצא י"ח. ואם חזר להתפלל ולא הזכיר יו"ט אלא רק שבת, י"א שגם בזה לא יצא י"ח וישוב להתפלל בשלישית ויכלול בה גם שבת וגם יו"ט [ר' מט"א (סי' תקפ"א סכ"א), ובמקראי קודש הל' ליל הסדר. ואכמ"ל]. וה"ה בני"ד שצריכה להזכיר גם שבת וגם יו"ט.

ולמעשה נראה בס"ד שהמברכת שוב יש לה על מה לסמוך. וע"ע בשש"כ [מהדו' תשל"ט. פמ"ד הערה כ'), עפ"י שו"ת התעוררות תשובה הנ"ל, שכ' גבי יו"ט ולא גבי יוה"כ, שיצאה בדיעבד י"ח], בס' הליכות ביתה (סי' י"ד סמ"ט), שכ' שלא תדליק נר נוסף אלא אדם אחר ידליק ויברך עבורה. וזאת עפ"י הבה"ל (סי' רס"ג ס"ה). וטעמו שהיא לא תדליק בעצמה כי מסתמא קיבלה ע"ע שבת אף אם לא בירכה "שהחיינו"], בנט"ג [(הל' ערב יוה"כ דקס"א סעי' י"ד) שכתב כד' ס' הליכות ביתה הנ"ל, אך כתב שאם עדיין מותר להדליק, הרי שאחר ידליק והאשה תחזור ותברך "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים"]. ובפסתש"ו [סי' תר"י הערה 7) גבי יוה"כ, עפ"י המהר"ם בריסק הנ"ל, שלא תברך אלא שיצאה י"ח], ובילקו"י [(הל' יוה"כ. סי' תר"י ס"ג) שפסק ע"פ המט"א שיצאה י"ח בני"ד. והזכיר גם את ד' המהר"ם בריסק].

ומ"מ לענ"ד אם טרם קיבלה ע"ע שבת, ולא בירכה "שהחיינו" כך שלא קיבלה ע"ע גם יוה"כ, וגם טרם נכנסה שבת, הרי שאם התכוונה להדליק הנר רק לכבוד שבת יש מקום שתדליק בעצמה נר נוסף לכבוד יוה"כ. ולענ"ד נראה בס"ד שבין אם התכוונה להדליק רק נר שבת ובין אם התכוונה להדליקו גם לצורך יוה"כ, הרי שיש מקום לומר שתברך שוב "להדליק נר של שבת ושל יוה"כ". דאע"פ שכבר קיימה מצוות נר בבית ביוה"כ, מ"מ לא כיוונה לנר של יוה"כ. וצויי"מ. ואם טרם נכנסה שבת, אך היא קיבלה כבר על עצמה שבת או יוה"כ, אזי יש מקום לומר שתאמר לאדם אחר שידליק עבורה והיא תברך. אך אם כבר נכנסה השבת, לא תעשה דבר, ותסמוך על הפוס' שיצאה י"ח.

ענף 5: כשיום הכיפורים חל בשבת, והזכירה בברכה רק את יום הכיפורים, ללא הזכרת שבת.

כאשר יוה"כ חל בשבת, וטעתה בנוסח הברכה ואמרה רק "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים", ושכחה להזכיר בברכה גם את שבת.

כפי שכתבנו גבי המקרה הקודם, כ' הרמ"א (בסי' תר"י ס"א) שבני"ד צריך לכתחי' לברך "אקב"ו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים".

ואם טעתה ושכחה להזכיר את השבת בברכה, אף שלכאו' תלוי ד"ז במחלו' המהר"ם בריסק ושו"ת התעוררות תשובה, וכנ"ל במקרה הקודם. מ"מ נראה בס"ד שבני"ד יש יותר מקום לומר שתחזור להדליק ולברך, משום שכשהזכירה שבת בלבד יש מקום לומר שיוה"כ בכלל שבת, ויצאה י"ח. אך בני"ד הרי לא הזכירה את השבת, ואין שבת בכלל יוה"כ. ואדרבא, הרי נר שבת הינו חובה לכו"ע בכל שבת, ולרוה"פ אף כשיוה"כ חל בשבת, דמצוות שלום בית שייכת גם בשבת זו (למעט מעט מאוד פוס' שכתבו שבשבת זו אין חובה להדליק נר שבת, במקום שנהגו שלא להדליק נר דיוה"כ. ואכמ"ל). ומ"מ עדיין שייכים בני"ד חלק מהצדדים שלא לברך שוב (כגון שהברכות אינן מעכבות, ושי"א שבני"ד אין להדליק כלל נרות, ושי"א שמ"מ אין לברך על הדלקת נרות זו, ואפי' לא עבור נר השבת).

ומ"מ נביא את דברי הפוס' גבי ני"ד:

כפי שכתבנו לעיל בסמוך, הרי שהג' התעוררות תשובה כ' בתשובותיו (בח"א סי' קי"ב) גבי ני"ד שכיוון שמצווה זו הינה מצווה המשכית, משום שאין ההדלקה היא המצווה אלא ההנאה לאור הנר (וצריך להבין מדוע זה כך. הרי סו"ס מברכים "אקב"ו להדליק"), לכן אפשר לברך כל זמן שהמצווה נמשכת, ולכן צריכה לברך שוב על הדלקת נר השבת משום שביו"ט שחל בשבת מקיימים בהדלקה שתי מצוות (נר דשב"ק ונר דיו"ט). והוסיף שמ"מ כשחוזרת לברך תזכיר בברכה גם שבת וגם יו"ט, וכנ"ל. וכ' עוד שם, שמכיוון שלא בירכה על השבת ולא קיבלה עליה שבת בהדלקה זו, אזי תוסיף עוד נר ותברך עליו בהזכרת שבת ויו"ט, דגם באופן זה שהנר כבר דולק איכא מצווה להוסיף עוד נרות, כמבואר בשו"ע (סי' רס"ג ס"ח). הב"ד בס' הליכות ביתה [(סי' י"ד הערה קכ"ה). עיי"ש שהעיר ע"כ מד' המ"ב (בסי' רס"ג סקכ"א) בשם האחרו', שאין מברכים עוד על נרות שדולקים כבר. עיי"ש ואכמ"ל].

ומאידך מד' שו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סי' מ"ד ומ"ה) נראה שבני"ד אין לחזור ולברך, דאין הברכה מעכבת המצווה. וכנ"ל.

ומ"מ הפוס' הללו לא דיברו גבי הדלקת נר של יוה"כ ושבת אלא נר דשבת ויו"ט, וכנ"ל. ויש הבדל עצום בין יו"ט לבין יוה"כ. דגבי יו"ט שחל בשבת, אם הדליקה לשם יו"ט ולא קיבלה ע"ע עדיין את השבת, הריהי יכולה להדליק שוב עוד נר (מאש שכבר דולקת, כבכל יו"ט). אך ביוה"כ שחל בשבת, הרי שאם כבר קיבלה את יוה"כ אזי ממילא כבר אסור לה להדליק שוב אף שטרם קיבלה השבת.

ונביא בס"ד ד' עוד פוס' גבי ני"ד.

בס' הליכות ביתה (סי' י"ד סמ"ח דקנ"ח) כ' גבי ני"ד שאם בירכה רק "להדליק נר של יוה"כ" מבלי להזכיר שבת, והוסיפה ובירכה גם "שהחיינו", הרי שתלוי אם עדיין מותר להדליק, אזי תאמר לאדם אחר שידליק בשבילה נר נוסף, ותברך היא או הוא על הדלקת הנר הנוסף (ולא פירט מה תברך). אך לא תדליק היא בעצמה שהרי כבר קיבלה על עצמה את יוה"כ. עכ"ד. וכ"כ בס' נט"ג (דיני ערב יוה"כ. דקס"א סי"ד), והוסיף שאז תברך היא "אקב"ו להדליק נר של שבת ויום הכיפורים". ושכ"כ בקובץ שפתי חכמים (ח"א. במאמר הגרא"ש ווינד שליט"א).

ולעומתם בפסתש"ו (סי' תר"י הערה 7) כ' שבנידון זה יצאה י"ח, והוא עפי"ד המהר"ם בריסק הנ"ל. וכ"כ בילקו"י (הל' ימים נוראים. הלכות יוה"כ, סי' תר"י ס"ג) עפ"י המט"א (סי' תרי"ט ס"ד) והזכיר גם את ד' המהר"ם בריסק. וע"ע בשש"כ (פמ"ג סל"א ופמ"ד הערה כ"א), בשו"ת שרגא המאיר (ח"ב סי' ה') ובשו"ת רבב"א (ח"ב סי' קס"ב).

ולמעשה נראה בס"ד, שכאשר יוה"כ חל בשבת, והאשה הדליקה נרות אך טעתה בברכה ואמרה רק "ברוך... אקב"ו להדליק נר של יום הכיפורים" ולא הזכירה שבת, אזי מעיקר הדין צריכה היא לברך שוב ולומר "בא"ה... אקב"ו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים" (ומה שמוסיפה ומזכירה שוב את יוה"כ אין זה מעכב, שהרי אומרת זאת לאחר הזכרת השבת. ואדרבא, לפי"ד ההתעוררות תשובה הנ"ל שכ' שצריך להזכיר שניהם כשחוזר לברך, הרי דה"ה לני"ד). וקודם תאמר לאדם אחר שידליק עוד נר – אם עדיין מותר להדליק אש, ואז היא תברך. וכן הדין בין אם בירכה גם "שהחיינו" ובין אם טרם בירכה. ואם כבר התאחר הזמן ולא ניתן להדליק אש, אזי לא תברך ברכה זו על הנרות שכבר דולקים [וראה שש"כ (פמ"ד הערה כ"ב). מה שהקשה ע"ד הרבב"א]. כך בס"ד נלע"ד לאור כל הנ"ל. וצויי"מ.

ענף 6: עוד כמה הערות לגבי מי שטעתה בנוסח ברכת הדלקת הנרות.

לאחר כל הנ"ל עדיין חייבים אנו להעיר כמה דברים:

1) ראשית יש לדעת שברכות אינן מעכבות המצווה, אלא אם כן הברכה היא המצווה בעצמה (כגון ברכת המזון). לכן בכל מקרה שאשה טעתה ובירכה באופן שהפוס' דנו לגביו ונחלקו לדינא, אע"פ שלד' רוה"פ יש לברך שוב כראוי, מ"מ הנמנעת מלברך שוב אין גוערין בה.

2) אשה שטעתה ובירכה שלא כנוסח הנכון, יכולה וצריכה לתקן מיד את טעותה ולומר את הנוסח הנכון תוך כדי דיבור (היינו תוך כדי אמירת "שלום עליך רבי". ויש אומרים שהוא כדי אמירת "שלום עליך רבי ומורי". ואכמ"ל). וכל מה שדיברנו לעיל הו"ד אם לא תיקנה זאת תוך כדי דיבור.

3) אמנם גם אשה שטעתה למשל כשיוה"כ חל בשבת, ובירכה רק "להדליק נר של שבת" ולא הזכירה את יום הכיפורים, אף שעבר זמן רב יותר מתכ"ד, כל עוד לא הפסיקה בדיבור אחר, נראה שעליה להשלים את תיבות "ושל יום הכיפורים". וזאת הן לנוהגות לברך לאחר הדלקת הנר (שכן מצינו גבי הטועה בברהמ"ז וכן בתפילת העמידה), והן לנוהגות לברך קודם ההדלקה (והיינו שיוצא שבירכה "להדליק נר של שבת", הדליקה, ושוב המשיכה תיבות "ושל יום הכיפורים". דנראה בס"ד שעדיף שתעשה כן, ולא תיכנס למחלו' הפוס' אי לברך שוב).

4) אשה שטעתה בנוסח הברכה, ואכן הרגישה שהיא מסופקת במה שהיא אומרת, ולכן מיד בגמר הברכה רצה לראות במחזור את הנוסח האמיתי של הברכה. וכגון שבירכה "להדליק נר של יו"ט". נראה לענ"ד בס"ד, שכיוון שסוף סוף תיקנה בפועל את טעותה רק לאחר זמן של "תוך כדי דיבור" (וכנ"ל), הרי שאין הדבר נחשב שאמרה זאת כראוי אלא דינה כמי שטעתה. ורק כשהתיקון היה צריך להיות בתוספת מילים (כגון שאמרה תחילה "להדליק נר של שבת", ובאמת היתה צריכה להזכיר גם שבת וגם יוה"כ, ועתה משראתה במחזור השלימה זאת) אז מועיל הדבר אף שהתיקון היה לאחר תכ"ד, וכנ"ל. וחיליה דידי, ממה שכתבו הפוס' למשל לגבי הטועה בעשי"ת ואמר "הא-ל הקדוש" במקום "המלך הקדוש", דלא מהני ששם לב לטעותו תכ"ד, אלא שצריך להתחיל ולומר בפועל את התיקון תכ"ד. וה"ה בני"ד.

5) כ' בשש"כ (פמ"ד ס"ה) גבי יו"ט שחל בשבת, שאם טעתה בנוסח הברכה, והזכירה רק שבת או רק יו"ט, ובאמת התכוונה להדליק הנרות רק לשם שבת או רק לשם יו"ט, ולכן הזכירה בברכה רק את א' מהם, אזי צריכה היא לחזור ולהדליק עוד נר נוסף ולברך "להדליק נר של שבת ושל יו"ט". וזאת בתנאי שטרם קיבלה את השבת. אך אם כבר קיבלה את השבת בהדלקה זו, תאמר לאדם אחר להדליק נר נוסף, ואז תברך היא כראוי, או שהאדם המדליק יברך כראוי [ועיי"ש (בהערות כ"ב וכ"ג) מה שדן בכך].

ענף 7: המסקנות לגבי אשה שטעתה בנוסח ברכת הדלקת נר יום הכיפורים.

כפי שכתבנו בס"ד בענפים הקודמים, הרי שיש לחלק בעיקר בין מציאות שיוה"כ חל בחול, לבין כשחל בשבת.

כמו כן ישנם כמה עקרונות ששזורים לגבי כל המיקרים או חלקם.

1) בכל המיקרים הללו אין הבדל בין אם המדליק וטעה בנוסח הברכה הינו איש (כגון אלמן) לבין אשה המדליקה (לכל היותר יש אולי נ"מ ביניהם, שגבי איש המדליק נר דיוה"כ אינו מברך בהדלקה ברכת "שהחיינו", משא"כ אשה, שרבות הנשים המברכות ברכה זו בעת הדלקת הנרות, ובפרט אם אינה הולכת לביהכ"נ, וכגון שיש לה ילדים רכים, כך שאינה שומעת ברכה זו מהמברך זאת שם. אך עפי"ר אין זה נוגע לעניננו). בכל אופן אנו נקטנו לשון של אשה המדליקה, דהכי הוא עפ"י הרוב.

2) יש לדעת שברכת הדלקת הנר, הן של יוה"כ והן של שבת ויו"ט, אינן מעכבות את המצווה, לכן אם אשה מסופקת אם בירכה כראוי, אם לאו, בכל מקרה שחוששת מלברך שוב בשל הכלל שספק ברכות להקל, לא הפסידה המצווה, אם אכן כיוונה לשם המצווה הנכונה (כל זה מענף 6).

3) אם האשה המדליקה טעתה ובירכה שלא כנוסח הראוי, הרי שצריכה היא מיד לתקן זאת ולומר את הנוסח הנכון תכ"ד מאז שאמרה את טעותה (והיינו תוך כדי דיבור של המילים "שלום עליך רבי"). וכל מה שעסקנו בענפים הקודמים הוא דוקא גבי מציאות שלא תיקנה את הטעות תוך כדי הדיבור הנ"ל. ומ"מ אם הטעות היא משום שבירכה רק חלק מהברכה, וכגון כשיוה"כ חל בשבת, והיא אמרה "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת", ושכחה להוסיף גם את המילים "ושל יום הכיפורים", לכאו' יכולה היא להשלים הברכה אף לאחר זמן של תכ"ד, כל עוד לא דיברה דברים אחרים (ויתכן שיכולה היא להשלים זאת אף אם הסיחה דעתה ועשתה דברים אחרים, ללא דיבור, וזאת משום שלא דיברה. או שמא בזה כבר לא מהני שתמשיך את נוסח הברכה, בגלל היסח הדעת. וצ"ע). ראה ע"כ לעיל (בענף 6).

4) אם האשה בירכה על הדלקת הנר בנוסח מסוים (שהיה טעות) ובעת הברכה הסתפקה אם אכן זה הנוסח הנכון. אך מ"מ אמרה את הברכה באותו נוסח, ומיד בתוך הברכה ניגשה אל המחזור לבדוק הנוסח הנכון ותיקנה את אמירתה, אך לאחר "תוך כדי דיבור" מתום הברכה, נראה בס"ד לענ"ד שלא יצאה י"ח (ענף 6).

ועתה נבוא לסכם את המיקרים השונים:

1) מי שבטעות בירכה על הדלקת הנר דיוה"כ בנוסח "יום כיפור" במקום "יום הכיפורים", ספק אם יצאה י"ח. ושב ואל תעשה עדיף, ולא תחזור לברך שוב. ואם יכולה לתקן זאת עכ"פ תוך כדי דיבור, תאמר מיד "יום הכיפורים" (ענף 1).

2) כאשר יוה"כ חל ביום חול, והאשה המדליקה טעתה בנוסח הברכה ובירכה "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום טוב". כתבו הפוס' שאם היא ידעה שזה יוה"כ והיא מדליקה נר של יוה"כ, אלא שרק טעתה בנוסח הברכה, הרי שיצאה י"ח. ועולה מדברי חלק מהפוס', שאם חשבה שאכן הנר הינו מצד יו"ט, הרי שצריכה היא לחזור ולברך כראוי. ויש מהפוס' שעולה מדבריהם שאפי' בכה"ג לא תחזור לברך. (כל זה מענף 2).

3) כאשר יום הכיפורים חל ביום חול, והאשה המדליקה טעתה בנוסח הברכה ואמרה: "ברוך... אקב"ו להדליק נר של שבת". לדעת הרבה פוסקים במקרה זה לא יצאה האשה ידי חובת הברכה. ולכן (אם עדיין מותר להדליק) תאמר לאדם אחר (שטרם קיבל את קדושת יוה"כ) שידליק נר נוסף והיא (או הוא) יברכו כראוי בחתימת הברכה "להדליק נר של יום הכיפורים". ומ"מ גם הנמנעת מלברך במקרה זה יש לה על מה לסמוך (כל זה מענף 3).

4) כאשר יום הכיפורים חל בשבת, ובמקום לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים", טעתה האשה ובירכה "אקב"ו להדליק נר של שבת", ולא הזכירה את יוה"כ. באמת נחלקו הפוסקים אם יצאה י"ח במקרה זה. ודעת הרבה פוס' שתברך שוב כראוי, ולכן אם עדיין מותר להדליק תאמר לאדם אחר (שטרם קיבל את קדושת השבת ויוה"כ) שידליק נר נוסף, והיא תברך שוב כראוי. אך אם כבר נכנסה השבת, או שאין אדם אחר שידליק עבורה, לא תעשה דבר, ושב ואל תעשה עדיף (כל זה מענף 4).

5) כאשר יום הכיפורים חל בשבת, ובמקום לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים" טעתה האשה ובירכה "אקב"ו להדליק נר של יום הכיפורים" ושכחה להזכיר בברכה גם את השבת. במקרה זה רבו הפוס' הסוברים שעליה לחזור ולברך שוב כראוי. לכן אם עדיין מותר להדליק, תאמר לאדם אחר (שטרם קיבל שבת ויוה"כ) שידליק עוד נר אחד, והיא תברך כראוי. וכן הדין אף אם בירכה גם ברכת "שהחיינו" בעת ההדלקה הראשונה. אך אם כבר אסור להדליק, שוא"ת עדיף ולא תברך שוב (כל זה מענף 5).

כך בס"ד נראים הדברים לעניות דעתי. וה' יצילנו משגיאות.