[1]א. קונטרס מדריך שמיטה לצרכן (בהוצאת "מכון התורה והארץ". מהדו' תשע"ה. פ"ב סעיף ט').

[2]ב. עפ"י הכתוב בויקרא (כ"ה, ד'). גמ' מו"ק (דף ג'). רמב"ם (פ"א הלכה א', ב', ה'). וכמש"כ בס"ד לעיל ולקמן (בפרק ד' סעי' ד'-ט', ובפ"ו סעי' מ"ו ואילך). וכפי שכתבנו לעיל (למשל בפ"ג סעיפים ז'-ט'), חלק מהמלאכות אסורות מה"ת וחלקן מדרבנן.

[3]ג. באשר להגדרת עציץ, כ' הרמ"א (או"ח של"ו, ח') שהוא חצי כד שזורעים שם עשבים. והוא עפ"י הערוך. וה"ה שאר שתילים, זרעים ואילנות. והא דיש נ"מ בין נקוב לשאינו נקוב, הוא עפ"י המשנה בעוקצין (ב', י') גבי טהרות. וכן במשנה כלאים (ז, ח) ושבת (י', ו'). וראה ברדב"ז על הרמב"ם (א', ו') שכ' לגבי השביעית שאין לזרוע אף בשאי"נ. ועיי"ש בדא"מ (ס"ק נ"ה ונ"ו).

וגבי הנ"מ בין נקוב לשאי"נ מבחינת ההגדרה ההלכתית, ראה לקמן בפרקנו (סעיף י"ג ואילך).

ולגבי הנ"מ ההלכתית במיקרים השונים, ראה לקמן בפרקנו (בסעיפים הנזכרים כאן בהלכות).

[4]ד. ראה לקמן (בפרקנו סעיפים נ"ב-נ"ח. ובפי"ז הערה ו') שבירו' בערלה הסתפקו אי איסורי המלאכות בשביעית נוהגים אף בבית. ובפאה"ש היקל, ואילו החזו"א לא רצה להקל בזה.

ולגבי הגדרת מהו בית בני"ד גבי שביעית, ר' לקמן בפרקנו (סעי' ח'-י"ב). וגבי הנ"מ למיקרים השונים, כשעושה המלאכות בשמיטה בבית או מחוצה לו (דחשיב כשדה, וחמיר טפי), ראה לקמן בפרקנו (בסעיפים ח', מ"ו-נ"ו).

[5]ה. כמו שבס"ד מבואר לקמן בפרקנו (בסעיפים נ"ד ונ"ה), והיינו כשמצטרפות שתי סיבות להקל: 1) הצמח גדל בבית. 2) הצמח גדל בעציץ שאינו נקוב.

[6]ו. עפ"י הברייתא במס' ע"ז (ד"נ, ב'). ועיי"ש (בפ"ג הערה ל"ב) פרטי דינים בכללי לאוקמי ולאברויי.

[7]ז. עפ"י הברייתא הנ"ל.

[8]ח. כמבואר לקמן בפרקנו גבי איסור יצירת היניקה של השתיל מהקרקע, או הגברתו, כגון העברתו מהבית לגינה, ששם אין חציצה כלל בין השתיל לקרקע (כבסעיפים ד', ו' ושאר הסעיפים הרבים בפרקנו העוסקים בכך). והוא בעיקר עפי"ד הרמב"ם והרדב"ז (שמו"י ה', ו'), חזו"א (כ', ו'; כ"ב, א'; כ"ו, ד'), דא"מ (א', נ"ו), מאמ"ר (בנספחים, נספח י') וש"פ.

[9]ט. גבי איסור השבחת הצמח מלמעלה ומהצד, ראה לקמן בפרקנו (בסעיפים ה', ז' ועוד).

וגבי איסור השבחת הצמח באופן ישיר, כבר כתבנו בס"ד ע"כ לקמן (בפ"ו סעי' כ"ז ואילך) גבי השקייה. וכן גבי גיזום (לקמן בפ"ו סכ"ג ואילך) עפ"י הגמ' במס' ע"ז (ד"נ, ב'). וכן גבי דישון (לקמן בפ"ו סעי' מ'), עפ"י המשנה בשביעית (ב', ב'). וכן גבי זמירה (לעיל פ"ד סעי' א, ג' ואילך) עפ"י הפסוק בויקרא (כ"ה, ד'), הגמ' במו"ק (ד"ב, ב'-ד"ג, א'). וכן גבי שאר העבודות המשביחות את השתיל.

[10]י. כ"כ כמה פוס' עפ"י הגמ' בשבת (דפ"א, ב') גבי האי פרפיסא (שתיל בעציץ נקוב) שהמגביהו מהקרקע ליתדות חייב משום תולש. והיינו אם הגביהו, ועי"כ מפסיק את יניקתו. ואם מורידו מהיתדות חייב משום נוטע. וראה כעין זאת במאירי בשבת (דפ"א, ב'), בילקו"י (פ"ד הערה כ"ט, עמ' 286) ובש"פ, כדלקמן בס"ד בפרקנו (בסעי' ע"ז).

[11]יא. גבי ההבדל בין עציץ שתחתיו צלחת העשויה מחומר אטום המונע את יניקת השתיל מהקרקע, לבין אם אין צלחת כזו, כבר כתב הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר (דנ"ח פרק ט' ס"ח), וכ"ד הגריש"א והגרנ"ק זצ"ל [כמובא בשמם בשיח"א (א', 230). וכמו שבס"ד כתבנו לקמן בפרקנו (סעי' כ"ב-כ"ד ובהערה קצ"ד)].

[12]יב. גבי הצורך בדבר המפסיק כניילון וכדומה, בין נופו של השתיל (כענפיו ועליו) לבין הקרקע, ולכן אין להוציא את הניילון הזה, ושבשל כך נגרמת יניקת השתיל מהקרקע -ראה זאת למשל לקמן בפרקנו (בסעיפים כ"ט-ל"ה). וע"ע במאמ"ר (פ"ט ס"ט, גבי אפשרות של הוצאת הניילון מתחת לעציץ).

[13]יג. שכ"כ בקונט' הלכות שביעית (פי"ד) בשם החזו"א [הב"ד בדא"מ (פ"א ססקנ"ו)]. וכ"כ הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (ה', ה'; ט', ט' וי"א. ובנספחים סס"י ד'). וכ"כ עוד כמה אחרו'. וטעמם, משום זורע או נוטע (הגרמ"א כתב בפ"ה משום נוטע, ובפ"ט משום זורע ונוטע). ולד' הגרח"ק, אם כוונתו כדי שיינק מהקרקע, יתכן שאסור מדאו'. ואם הוציאו (אפי' בלא כוונה שיינק), לדעתו יתכן שיש להחמיר לעקור אותו [שיח"א (א', 252)]. ומאידך לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל, מותר להעביר עציצים מבית לבית (דרך מקום ללא תיקרה), כל שניכר שאינו עושה כן כדי להשביחו [מנח"ש (ח"ג סי' קנ"ח סק"ו). אך מדובר שרק מעביר העציץ ולא שמשאירו שם בחוץ. הב"ד בילקו"י (ד', כ"ז), וכתב דשרי לעשות כן אף בעציץ נקוב]. וע"ע בענין הוצאת והכנסת העציץ מהבית לגינה ולהיפך, שיש מקילים, ושיש אוסרים, ויש מקילים בתנאים מסוימים, גם באול"צ (פ"א ס"ה), בשיח"א (א', 277 בשם הגריש"א זצ"ל), בילקו"י (פ"ד סכ"ז שמתיר), במשפטי ארץ (פ"ח הערה 389, בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, בשני מקומות, שלמסקנה מיקל), בקטי"ש (פרק ס"ח סעי' ט' - מהדו' תשס"ז), ובש"פ, ולקמן בפרקנו (בסעיפים מ"ב, מ"ה וע"ב).

ואגב, גבי הכנסת העציץ מהגינה לבית, ג"ז כ' במאמ"ר (פ"ט, י"א) דאסור משום תולש. ור' לקמן בפרקנו (בהערה מ"ג) שיש חולקים ע"כ, של"א בזה איסור תולש [כגון הגרא"ז וייס במנחת אשר]. וקיצרנו.

[14]יד. כ"כ לאסור החזו"א (כ"ב, א'). וטעמו, משום דהוי תולדת זורע [הב"ד בדא"מ (א', נ"ו)]. וע"ע בשיח"א (א', 246-249). ור' בילקו"י (ד', כ"ט) שמיקל בכה"ג. וע"ע מש"כ בס"ד לקמן בפרקנו (למשל בסעיפים ס"ו וס"ז).

[15]טו. כן עולה מדברי הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (פ"ד ס"ח. ופי"ג סעיף ס"ג. ובנספחים סוף סי' א' דקפ"ט, ובסס"י י'). ואע"ג שאין דין השבחה תלוי אם חממה חשיבא כבית או לא, מ"מ אגב הדיון הנ"ל נזכיר שהגרמ"א זצ"ל ס"ל שחממה חשיבא כבית. והוסיף שם (בפ"ד סי"א), שכל מלאכה שמיטיבה את הצמיחה או משביחה את הפירות, חשיבא כתולדה דזורע. וא"כ גם הרמת הכיסוי העליון של החממות או הרמת היריעות שבדפנות החממה, כיוון שגורמת להוספת שמש, אור ואויר, חשיבא כהטבה לצמחים ואסורה. ע"כ. וראה בקטי"ש (פי"ז הערה 8) שכתב שגם לדעת שו"ת ישכיל עבדי, הגר"א שפירא, הגרש"ז אוירבך, הגר"ש ישראלי ועוד, דין חממה כבית. וכן בילקו"י (פ"ד סעי' כ"א עמ' 271-280) ראה את החממה כדין בית. ולפי"ז לכאו' יש מקום אולי לאסור לפתוח את היריעות שבגג החממה ובצידיה (אלא שהוא ס"ל שאף אם בחדר או על אדן החלון ישנם עציצים ופרחים, הרי שמותר לפתוח את התריסים והחלונות, למרות שעי"כ יחדרו לדירה שמש ואויר צח הגורמים לצמיחת השתילים. ולפי"ז יתיר גם לפתוח את יריעות החממה, אי חשיבא כבית. אמנם כעבור זמן בס"ד מצאתי שגבי הורדת גג החממה כדי להחליפו באחר, בעת שהצמחים בחממה, הרי שהדבר שנוי במחלו'. שלד' הגרצ"פ פראנק והגרימ"ט בס' השמיטה מותר הדבר, ואילו לחזו"א (כ"ב, א') אסור. ואילו לגבי הסרת הגג לשם איוורור הצמחים, ד' הגרש"ז במנח"ש (סי' מ"א סק"ג) שאסור [הב"ד בקטי"ש (פי"ז ס"ח)].

ומ"מ לא ברירא לי טובא מה יאמר הגריש"א זצ"ל גבי ני"ד. דעפ"י מש"כ בשמו בצה"ל (א', ק"ו), שהחממות לא נחשבות כבית כיוון שלכתחי' הן נבנו להועיל לגידול הצמחים, וגם הדרך הינה לגדל בהן צמחים. דיוצא דס"ל דמעיקה"ד דינן כשדה, ואז יש מקום לומר דשרי לפתוח את יריעות הניילון של הדפנות (ולא יריעות הגג), דממילא יש שם כבר אור, שמש ואויר. ושמא אף את"ל שדינן כשדה, מ"מ דמי למי שמרבה בהשקייה, שאסור, וה"ה בני"ד שיהא אסור להרבות את השמש וזרימת האויר. וצ"ע. ושמא כל ענין זה לא תלוי בכלל אי חשיבא כבית.

[16]טז. כנ"ל (בהערה י"ג), וכדלקמן (בסעיף ע"ב).

[17]יז. כדלקמן בפרקנו (בסעיפים ט"ו וט"ז).

[18]יח. כדלקמן בפרקנו (בסעיפים י"ז-כ"א).

[19]יט. כדלקמן בפרקנו (בסעיפים כ"ב-כ"ד).

[20]כ. כדלקמן בפרקנו (בסעיף ל'). וכל זה כנ"ל (בסעיף ג'), שצריך למנוע את הגברת יניקת השתיל מהקרקע.

[21]כא. כדלקמן בפרקנו (בסעיפים כ"ה-כ"ח).

[22]כב. כדלקמן בפרקנו (בסעיפים כ"ט-ל"ה).

[23]כג. כנ"ל (בסעי' ד') וכדלקמן (בסעיף ע"ז).

[24]כד. כנ"ל (בהערה י"ד).

[25]כה. ראה בילקו"י (פי"ב הערה ח' עמ' 392), ומש"כ שם בשם ס' עוטה אור (סי' א' עמ' ק"א). ועיי"ש שהביא דעה המחמירה להדליק הנורות בחממות הפרחים אף לפני השביעית, שידלקו במשך השביעית. ואף שבילקו"י דחה מכל וכל חומרא זו, מ"מ הסכים שתאורת החשמל מיטיבה עם צמיחת הפרחים ומזרזת את גידולם. וכ"כ בשיח"א (א', 245), שהדלקת אור בחממות בלילה נחשבת לדעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א כעבודה בשדה. ע"כ.

[26]כו. כמו שכתבו כמה מהפוס' גבי איסור פתיחת חלון מול העציצים בבית. ר' בילקו"י (פ"ד סוף הערה כ"ט, עמ' 296 ואילך) ולקמן בפרקנו (בסעיפים ס"ה וס"ו) שדנו הפוס' ע"כ.

[27]כז. כדלעיל וכדלקמן בפרקנו. וגבי הורדת סכך מסוכה לאחר סוכות בשמיטה, כשעי"כ מגיע אור השמש לדשא שבתחתית הסוכה, ר' בשיח"א (א', 244), בילקו"י (ד', ל'), ולקמן בפרקנו (סעי' ס"ז) ובנספחים (נספח ט"ז, במכתב השאלה לגרא"ז וייס שליט"א, ובתשובתו). עיי"ש.

[28]כח. ראה מה שבס"ד נכתוב לקמן בפרקנו (בסעיף נ"ב ואילך) גבי איסור מלאכה בבית, והנ"מ בין איסור מלאכה בבית ובין בשדה ובגינה.

[29]כט. שהרי כדי לפסוק הלכה צריך לדעת ולהכיר גם את המציאות וגם את ההלכה. וכמו שפירש מרנא ורבנא הגר"א את שתי המימרות בגמ' בסנהדרין (ד"ז, ב') גבי אם ברור לך הדבר כבוקר - אומרהו, ואם לאו, אל תאמרהו. ואם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך - אומרהו, ואם לאו, אל תאמרהו. שהראשון הוא בירור המציאות (כבוקר), והשני הוא בירור ההלכה ואימותה (כאחותך שאסורה לך).

[30]ל. החזו"א (כ"ב, א') כ' שהדעת נוטה שהעיקר תלוי בכיסוי [הב"ד בדא"מ (א', נ"ו)]. ומלשונו משמע שאין מקור קדום האומר זאת, אלא כתב כן מסברא דנפשיה. ומ"מ האחרו' קיבלו את נטיית דעתו כהלכה פסוקה, ונקטו כן לדינא. שכ"כ במאמ"ר (ד, ז') וש"א. והסביר הגרח"ק, שמחמת התקרה לבד הוא נידון כבית, אע"פ שאין שם מחיצות כלל [שיח"א (א', 242)]. ומ"מ החזו"א (שם) הוסיף שא"צ בית החייב במזוזה.

[31]לא. הנה לענין הגדרת תקרה כדי שיחשב הדבר כבית, מצאנו ג' דעות בדבר:

1) הדעה המחמירה היא שרק גג שאין גשמים עוברים דרכו, נחשב כגג, ואם לאו, נחשב המקום כשדה [החזו"א. הב"ד בשיח"א (פ"א סס"ק 260)]. והוסיפו שם בשם הגריש"א זצ"ל, שאכן לכתחי' יש לעשות גג ניילון אטום לגמרי. אולם בגידולים שהחממה מזיקה להם, ועושים אותה רק למניעת תולעים מהירקות, לדעת הגריש"א מותר לעשות גג מרשת בתנאי שיהיה רובו אטום. עכ"ד [שיח"א (שם)]. וראה עוד בסמוך.

2) בחממה שמזיקה לגידולים, ותפקידה רק למנוע תולעים ביבולים, די ברשת, אך בתנאי שרובה אטומה [ד' הגריש"א. הב"ד בדא"מ (א', שם). וזו גם ד' הגר"מ אליהו זצ"ל, אך לאו דווקא גבי חממה שמזיקה לגידולים. ולדעתו די ברשת שרובה חומר ומיעוטה חללים. הב"ד בקטי"ש (פס"ח הערה 8). והוסיפו שרשתות הנקראות בלשון בעלי מקצוע "חמישים אחוז צל" - צפיפותן נמוכה בהרבה].

3) יש מי שאומר שגג העשוי מרשת, אין לו דין בית כלל [ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל. הב"ד בקטי"ש (שם). ויתכן שזה מתאים גם לדעת החזו"א הנ"ל].

הנ"מ בין הדעות השונות לגבי הגדרת גג, יכולה להיות למשל לגבי מהו דין פרגולה, וההשלכה לכך הינה האם מותר להעביר מהפרגולה לבית או מהפרגולה לגינה. ראה למשל לקמן (בהערה קט"ו).

[32]לב. החזו"א עצמו (שם) הסתפק בדבר אי בעי קירות כדי שיחשב כבית [וכתב: ואולי צריך מחיצות י' טפחים גם כן. הב"ד בדא"מ (א', נ"ו)]. ומ"מ יש שלמדו מדבריו שאכן צריך מחיצות למקום כדי שיחשב כבית לענין מלאכות השביעית. שכ"כ במאמ"ר (ד', ז', ורק הוסיף שא"צ שהמחיצות תהינה קבועות). וכ"כ הגר"ש ווזנר [הב"ד בהליכות שדה (מס' 27 עמ' 19)], שחובה שתהיינה מחיצות כדי שיחשב המקום כבית. והטעם דבעי מחיצות, כדי שיהא ניכר שהוא בית ולא שדה [גרח"ק בשיח"א (א', 243)]. ומאידך יש שכתבו שאין צריך מחיצות כדי שייחשב המקום כבית. שכ"כ רבה של ירושלים, הגרצ"פ פראנק [בהר"צ (זרעים ב, ל"ד)]. ומ"מ דעת הגרח"ק לא ברורה לי. שמסתימת דבריו בדא"מ (א', נ"ו) שהביא את דברי החזו"א משמע שכן צריך מחיצות. וכ"נ ממה שהסביר שהטעם שצריך מחיצות הוא כדי שיהא ניכר שהוא כבית ולא כשדה (כנ"ל). ומאידך ממש"כ בשמו בשיח"א (א', 242) עפ"י מכתביו, שמחמת התקרה לבד הוא נידון כבית, אע"פ שאין שם מחיצות כלל - משמע שאכן א"צ מחיצות.

[33]לג. כ"כ החזו"א (כ"ב, א') כמסתפק, שאולי צריך שתהיינה מחיצות של י"ט. ואילו הגר"ש ווזנר זצ"ל (כמובא בהליכות שדה, שם) כתב שכן צ"ל לדינא י"ט, והוסיף שגם גובה הבית צ"ל לפחות שמונים ס"מ [הב"ד בס' שה"מ (רימון. פרק מלאכות דאו' בשביעית. עמ' 84, הערה 24)].

ובאשר לגדר מחיצות אלה, מבואר בשם החזו"א, שא"צ מחיצות סגורות ממש, אלא כל מה שמועיל להחשב כמחיצה לענין שבת, מועיל גם לני"ד [נתיב השמיטה. הב"ד בשיח"א (א', 243)].

יש להעיר, שבס"ד כתבנו לקמן (בהערה קכ"ד) גבי דין בית, שהמשנה בשביעית (ב', ד') מזכירה דין איסור עשיית בתים, ולחלק מהפרשנים הכוונה לגג מעל העץ כדי לשומרו מגשם, שמש וכדו'. אמנם לרוב מפרשי המשנה [רש"י במס' ע"ז (ד"נ, ב'), הר"ש, הרא"ש והרע"ב] הכוונה לגדר בגובה אמה סביב העץ. אך אין ללמוד משום שגם בני"ד די יהא במחיצה בגובה של אמה (כחצי מטר), כיוון שלפירוש זה אין הכוונה לבית כמו הדין שהירו' דן עליו גבי בית.

[34]לד. באשר לשיעור הגדול, הרי שהפוס' לא כתבו בני"ד הגבלה לשיעור הגדול, ומשמע שאם הוא מקורה ויש לו מחיצות, ש"ד אף בגודל גדול. וקצ"ע.

ובאשר לשיעור הקטן הרי שהחזו"א כתב (כ"ב, א') שא"צ שיעור שחייב במזוזה. ובעל האול"צ למד מכך (בפ"א ס"ד) שגדר בית לני"ד הוא אפי' פחות מד"א. וע"ע ע"כ בשבה"א (קונ"א סי' ג') שג"כ דן בכך.

[35]לה. 1) יש אומרים שצריך שהמקום לא יהיה כזה שהדרך לגדל בו גידולים, כמו חממה [ד' הגריש"א זצ"ל. הב"ד בצה"ל (א', ק"ו). וכעין זה כ' בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' קט"ז), בשבט"ה (ח"ח סי' רמ"ו ורמ"ז)]. אמנם ראה בילקו"י (פ"ד הערה כ"א, ובפרט בעמ' רע"ג ורע"ז) שדחה מכל וכל טעם זה. וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ט חיו"ד סי' ל"א, שמיקל לגבי חממות בשביעית, ואפי' ללא עציץ. ועיי"ש בסק"ה שמאריך לדחות את הטענה לאסור כי החממה נעשתה לתועלת הצמחים). וכן מבואר בדבריו בחזו"ע (הל' תרו"מ. דמ"ג), וממה שכתב בשמו בילקו"י (דרע"ח במסקנת ההלכה גבי חממות), שהקלו גבי חממות, הרי מבואר דלא ס"ל להחמיר מטעם זה. וכ"נ גם מדברי הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"ג סי' קנ"ח סק"ז) שהתיר גידול צמחים בחממות אם עושה כן בעציץ שאי"נ. וכ"נ מדברי שאר הפוס' שהקלו גבי חממות. ועוי"ל, שאף דהגריש"א זצ"ל החמיר גבי מקום שהדרך לגדל בו גידולים, מ"מ אף הוא היקל גבי חממות בכמה תנאים: 1) שיגדל בחממה. 2) שיגדל במצע מנותק. 3) שהעציצים ימכרו לגוי (ואין בזה איסור לא תחונם, דאינו מוכר קרקע). 4) שהישראל יעשה רק מלאכות דרבנן, ואילו מלאכות דאו' יעשו ע"י גוי [ר' משפטי ארץ (עמ' 248) וס' שה"מ (רימון. עמ' 273)].

2) כעין הסברא הנ"ל כבר כ' החזו"א (בשביעית כ', ו'; כ"ו, ד' וו'. ומעשרות ז', ה') שמה שהקלו גבי גידולים בבית הוא כשבמציאות אין הבית מיטיב את הגידולים, כדלקמן (בהערות קכ"ד וקכ"ה). וכ"כ בשמו בדא"מ (א', נ"ו) ובס' שה"מ (עמ' 85 הערה 26). וע"ע בצה"ל (א', ק"ו) שכתבו כעין זאת בשם הגריש"א זצ"ל גבי חממות, להחמיר (אילולא ד' התנאים הנ"ל) כיוון שמלכתחילה נבנו כדי להועיל לגידול הצמחים. ומ"מ לפי הפוס' שהקלו בתנאי הקודם (בשורות דלעיל) נראה שיקלו גם בתנאי דידן.

אמנם על עצם טענת הג' החזו"א, שמה שהקלו גבי גידולים בבית, הו"ד כשבמציאות אין הבית מיטיב עם הגידולים אלא אדרבא, מזיק ורועץ הוא להם (ולכן לא רצו להקל גבי גידול בחממות, וכנ"ל בריש הערה זו) - על זה בס"ד יש להשיב ב' תשובות: 1) כפי שכבר דחו זאת כמה פוס', הרי על עצם הטענה יש להשיב, דמנין לנו לחלק בין דבר שנבנה ומיטיב לגידולים או מזיק להם, הרי כיוון שזו גזירת הכתוב ששטח סגור נחשב כבית ואין בו איסורי שביעית מדאו', אין לנו עוד לעשות חילוקים ולומר שגם שטח כזה נחשב כשדה [כעין זאת הקשה גם בילקו"י (פ"ד הערה כ"א בשליש הראשון) עפי"ד הגר"י רוזנטל זצ"ל, בעל המשנת יעקב, שכיוון שזו גזירת הכתוב אין שייך לשנות ההלכה בגלל שמסבירים לה טעם מסוים. וכעין זאת הקשה גם הרה"ג רי"צ רימון שליט"א בס' שה"מ (פרק דיני החממות. עמ' 272)]. 2) יותר מזה יש להשיב על טענת המחמירים, ממש"כ בס' שה"מ (שם בהערה 29) בשם ראש המרכז לאגרוביולוגיה באונ' בן גוריון [מובא בספר התורה והארץ (ח"ו עמ' 336)], שלמרות שעבר במקומות רבים בעולם, לא מצא שדה אחד שמגדלים בו גידולי עלים בתוך חממות. שטח המחיה הטבעי של גידולי העלים הוא השדה הפתוח, ורק כדי להפריד בין גידולים אלה לחרקים יש לגדלם בחממות. דבר זה גורם לכך שהטמפרטורה בחממה מגיעה לעיתים לחום מאוד גבוה (48 מעלות ויותר), ובזה נגרם נזק רב לצמחים. ואילו היו מגדלים אותם בשדה פתוח הם לא היו ניזוקים. עכת"ד. והוסיף הרה"ג רי"צ רימון שליט"א, שרק בגלל אמצעי הקרור המיוחדים ניתן להמשיך ולהשתמש בחממות לצורך הגידול. והיינו באמת המקום הינו לרועץ להם, ורק בגלל תיקון חיצוני מצליחים לגדל בהם. עכת"ד.

נמצאנו למדים שבס"ד ישנן שתי תשובות כנגד הטענה שלחממות אין דין בית. וכן הביא דחיות אלה ביבי"א (שם בסק"ה). ודי בזה.

3) יש מי שאומר שהדבר נחשב כגג רק אם נעשה כדי להאהיל על מקום זה. לכן עציץ שתחת מרפסת שלא נבנתה כדי להאהיל על השטח שתחתיה - אין לה דין גג ודין בית, אלא דינה כעציץ שבשדה [הגרא"ז וייס שליט"א במנחת אשר (שביעית. סי' ל"ב דקפ"ה)]. ומ"מ נלע"ד בס"ד, שכשהקבלן של הבנין בונה מרפסות לדירות, כוונתו גם שהמרפסת תשמש כגג לקומה שתחתיה (ומשאיר חלק מהמרפסת התחתונה ללא תקרה, כדי שתשמש כמרפסת לסוכה, כנהוג בדורנו). וכ"נ מסתימת דברי החזו"א שהביא בדא"מ (פ"א ססקנ"ו), שגזוזטרא מקורה דינה כבית, ושאינה מקורה, חייבים הפירות שבה בכל דיני שביעית. וע"ע בשו"ת הר"צ (זרעים ח"ב סי' ל"ד) אי שרי אף גבי יריעה הפרוסה ממקום למקום. וכ"ש גבי מרפסת.

4) כשמתוח אוהל ארעי כדי שיוכלו לזרוע תחתיו לפי שעה, כ' החזו"א דאינו כלום. דאין אוהל ארעי מבטל כלל שם שדה [הב"ד בדא"מ (א', נ"ו)]. וכתבו בשמו שחייב על זריעה זו מדאו' [שיח"א (א', 251)]. וכ"כ להחמיר דבעי מבנה קבוע להחשיבו כבית, גם הגרב"צ עוזיאל [התורה והמדינה (ח"ד עמ' קמ"א)]. ובספר בצאת השנה (עמ' ל"ה ומ"ב). ומאידך יש מקילים שא"צ מבנה קבע אלא די אף בסככה זמנית. שכ"כ הגרנ"ה הלוי [רבה של יפו, לפני מרן הגראי"ה קוק זצ"ל. בספר בצאת השנה (דל"ח שאלה ה')]. וכ"כ הגרצ"פ פראנק בהר"צ (זרעים ח"ב סי' ל"ד ד"ה "וגם"). וכן הורה הגר"ש ישראלי זצ"ל. הב"ד בקטי"ש (פי"ז הערה 11). וכ"נ מד' הילקו"י (פ"ד הערה א'). וע"ע במשפט כהן (סי' ע"ג) וד' הגריא"ה הרצוג זצ"ל בקטי"ש (שם). ויש חולקים ע"כ [ילקו"י (עמ' 281)].

[36]לו. שנינו במשנה בדמאי (ה', י'): עציץ נקוב הרי זה כארץ. ע"כ. ומבואר שם שדין זה אמור גבי תרו"מ. וכן במס' שבת (דצ"ה, א') למדו כן לגבי שבת, שהתולש מעציץ נקוב חייב, והיינו כדין מחובר לקרקע. וכן מצינו דה"ה לגבי כלאים, ערלה והכשר טומאה. לגבי מלאכות בשביעית לא מצינו דבר מפורש בחז"ל גבי הנ"מ בין עציץ נקוב ושאינו נקוב. אמנם גבי פרוזבול בשביעית מצינו בגמ' בגיטין (דל"ז, א') דעציץ נקוב חשיב כמחובר לקרקע (ממה שדנו גבי עציץ נקוב שדוקא מונח ע"ג יתדות).

ואכן כתבו הפוס' שזריעה בעציץ נקוב בשביעית אסורה מדאו' [ראה מנח"ח (שכ"ו). וכ"כ החזו"א (כ', ה'). וע"ע במנח"ש (סי' מ'). וכ"כ הגרמ"מ גרוס בשיעורי שביעית (סי' י'). הב"ד בס' שה"מ (רימון. כללי מלאכות דאו'. עמ' 86). ועיי"ש במנח"ש שהסתפק אי כל עוד שהעציץ אינו יונק מהקרקע, הרי שאין איסור הזריעה מדאו' (ואולי אף בשאר המלאכות שאינן מדאו'). ולדעתו כיוון שהזרע לא יונק מהקרקע מיד, אי"ז זריעה ולכן אינו אסור מדאו'. וגם לאחר שיצאו השורשים וינקו מהארץ לא חשיבא כמלאכת זריעה]. ויש מי שחכך בדעתו שמא זריעה אף בעציץ נקוב אין איסורה מדאו', ולמעשה לא היקל בכך, דמודה דעכ"פ אסור מדרבנן [הגרימ"ט בס' השמיטה (עמ' ט"ו). הב"ד הרה"ג הריצ"ר שם].

וע"ע בענין זה בס"ד באורך לקמן בפרקנו לגבי הרבה דוגמאות בני"ד. וראה עוד לקמן (בסעיף מ"ו).

[37]לז. ואילו גבי עציץ שאי"נ. הנה לענין מעשרות, כ' הרמב"ם בפיהמ"ש לדמאי (ה', י'), שחיוב תרו"מ בזה הינו מדרבנן (עיי"ש במשנה). והניף ידו שנית בהל' תרומות (ה', ט"ז). וכ"כ הרמב"ם גבי כלאים (פ"א ה"א). אך גבי שביעית לא מצינו איסור מפורש בחז"ל גבי גידולים בעציץ שאי"נ. שכ"כ החזו"א (שביעית. כ"ב, א'). ומ"מ בשם הרדב"ז כ' שאף בשמיטה אסרו חכמים לזרוע בעציץ שאי"נ. וכ"כ בשו"ת נחפה בכסף (ח"א חיו"ד. סי' ה'), בשו"ת שדה הארץ (ח"ג חיו"ד סי' כ"ח), בשו"ת ישכיל עבדי, בשו"ת להורות נתן, ובעוד פוס' [הב"ד בילקו"י (פ"ד הערה כ"ה), ובס' שה"מ (דין מלאכות דאו' בשביעית. עמ' 86)]. וע"ע במנח"ש (סי' מ"א סק"ד) שדן להקל שמא אף איסור דרבנן אין בזה, ולמעשה לא היקל בכך, כיוון שמדברי הראשו' בגיטין (ד"ז, ב') נראה (-ולא מפורש) להחמיר בכך (דהתירו רק הטמנת לפת בעציץ שאי"נ, אך לא זריעתה). וכפי שכתבנו, גם החזו"א (כ', ה'; כ"ב, א') החמיר בכך מדרבנן.

[38]לח. כמו שבס"ד כתבנו לקמן (בסעי' ט"ו, ובהערות מ"ו ומ"ז).

[39]לט. כדלקמן (סעי' ט"ז-כ').

[40]מ. כדלקמן (בסעי' כ', ובפרט בהערה ס').

[41]מא. כדלקמן (בסעי' כ"א-כ"ג).

[42]מב. כדלקמן (בסעי' כ"ח-ל"ד).

[43]מג. עיקר דין עציץ נקוב ראה לעיל (בהערה ל"ו) ולקמן (בסעיפים מ"ו, נ"ב ונ"ג).

גבי העברת העציץ ממקום למקום, ראה לקמן בפרקנו (בסעיפים ע' ואילך).

ולגבי איסור תולש בשביעית, גם בזה נחלקו הפוס'. דלגבי שבת, ברור שיש איסור תולש כשמגביה עציץ מהקרקע ליתדות, כמבואר בגמ' שבת (דפ"א, ב') גבי האי פרפיסא. ורק נחלקו הראשו' אי חייב מדאו'. דלרמב"ם (שבת ח', ד') חייב, ולרש"י ותוס' בגמ' שם אסור מדרבנן. אך גבי שביעית נחלקו הפוס' אי שייך איסור תולש. די"א שבהפסקת יניקת השתיל מהקרקע יש איסור תולש גם בשביעית [כ"כ במאמ"ר (פרק ט' סעי' ט' וי"א), וכ"כ בילקו"י (פ"ד עמ' 296 הערה כ"ח) בשם ס' תהילה לדוד]. ומאידך, י"א שאין איסור תולש בשביעית [ספר השמיטה (לגרימ"ט. פ"ג הערה 1 ד"ה "והנראה"). אול"צ (פ"א ס"ו) ובס' מנחת אשר (וייס. פ"ז עמ' ל"ח ומ')]. וע"ע לקמן (בסעיף מ"ב). וקיצרנו.

י"א שאם הנקבים נמצאים בצידו של העציץ, או שהעציץ מוגבה מעל הקרקע, אין השתיל יונק מהקרקע [ספר קטי"ש (פי"ח הערה 10) בשם ר"ח בשבת (דפ"א, ב') והערוך (ערך פרפיסא)]. ויש עוד פוס' שכתבו שנקבים מהצד אינם נחשבים כנקב, הלא המה הר"ש בעוקצין (פ"ב מ"י) עפ"י התוספ' בעוקצין [(פ"ב ה"ז). אמנם יש גורסים בתוספ' אחרת. ר' תוספ' מהדו' צוקרמאנדל וכן בהגהות אור הגנוז]. וכ"כ המאירי בשבת (דצ"ה, ב'). וע"ע במשל"מ (ביכורים פ"ב סוף ה"ט).

ומאידך י"א שאף נקב מהצד נחשב כנקב: שכ"ד רש"י בשבת (דצ"ה, א' ד"ה "התולש"). הרשב"א בתשובותיו [(ח"ג סי' שמ"א. הב"ד בב"י (או"ח סי' של"ו)]. וכ"כ המ"ב (של"ו, מ"ב). ור' מש"כ ע"כ בחזו"א (ערלה סי' א' סקט"ז אות ב') שהיניקה יכולה לילך אף באלכסון. עיי"ש.

[44]מד. הנה גבי שיעור נקב העציץ המחשיב את השתיל כמחובר לקרקע, לא מצינו בדברי חכמינו ז"ל הגדרה מפורשת גבי השביעית, אך מצינו כן לגבי הכשרת הזרעים לקבל טומאה. שלמדנו בתוספ' במס' מכשירין שאין המים מכשירים את הזרעים לקבל טומאה אא"כ הזרעים תלושים, שאינם מחוברים לקרקע [והוא מתוספ' ריש פ"ק דמכשירין, שכן הדין הוא לבית הלל. והב"ד התפא"י על המשניות במכשירין (א', ג')]. מ"מ המשנה בעוקצים (ב', י') אומרת שיש כלים שדינם כמחוברים לקרקע, ואין הזרעים מקבלים הכשר לטומאה. וזאת אם יש נקב בכלי. ואומרת המשנה ששיעורו של נקב הוא "כדי שיצא בו שורש קטן". והרמב"ם (בפ"ה מתרומות הט"ו) כ' שעציץ נקוב הרי הוא כארץ. וכמה יהיה בנקב - כדי שורש קטן, והוא פחות מכזית. עכ"ל.

וגבי המידות של ימינו נחלקו הפוס' מהו שיעור הנקב דחשיב העציץ ככלי מנוקב ושהשתיל שבו דינו כמחובר לקרקע, עם כל הכרוך בכך לענייני שביעית. ואלו הן מידות הנקב שבס"ד מצאנו בפוס':

1) י"א שהוא כשיעור כלשהו [מאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פ"ט הערה 2) בשם י"א]. והיינו שיעור קטן ביותר.

2) י"א שהוא 1 מ"מ [ד' הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ זצ"ל. הב"ד בדא"מ (א', ק"ז) ובקטי"ש (פי"ח שם). עיי"ש טעמם].

3) י"א שהוא שליש ס"מ [ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל. הב"ד בקטי"ש (פי"ח הערה 5)].

4) י"א שהוא חצי ס"מ [מאמ"ר (שם) בשם י"א].

5) י"א שהוא ס"מ אחד [מאמ"ר (שם) בשם י"א. וכ"כ בקטי"ש (פי"ח בשם הגרמ"א זצ"ל. והוסיפו בשמו, שמ"מ אם השורשים יכולים לחדור לקרקע ולהרחיב את הנקב, יש להחמיר עד 1 מ"מ. עיי"ש)].

6) י"א שהוא פחות מכזית [הרמב"ם בתרומות (שם) עפ"י הגמ' בשבת (דצ"ה, ב). וכ"כ בספר בצאת השנה (דמ"ז ס"א) עפ"י המאירי בשבת (דצ"ה, א' ד"ה "עציץ". עיי"ש שמוכח שהשיעור הינו רק קצת פחות מכזית). הב"ד בקטי"ש (שם) ובס' שה"מ (רימון. בדיני עציץ נקוב. עמ' 88)]. אמנם יתכן שיש להביא שיעור זה לפני כל השיעורים, משום שזה אחד המקורות בחז"ל שעליו הסתמכו המקורות הנ"ל.

7) י"א ששיעור הנקב חשיב דווקא כשנים וחצי ס"מ ומעלה [ילקו"י (פ"ד סי"ט)].

8) י"א שאין אנו בקיאים בשיעור זה, ממתי חשיב כנקב [החזו"א (כ"ב, א'). עיי"ש שכ' שאפי' יש לו נקב קטן שיכול להוציא מים, לא חשיב נקב, ובלבד שלא יהא כשורש קטן, והוא פחות מכזית. ואין אנו בקיאין בו בדיוק, ויעשו רק כפי הוצאת משקין בריווח. עכ"ד. הב"ד בדא"מ (פ"א אמצע סקנ"ו) ובס' שה"מ (דיני עציץ נקוב. עמ' 88)]. ונקב של הוצאת משקה הוא נקב קטן שהטיפות יוצאות ממנו טיף אחר טיף [מ"ב (קנ"ט, ז'). ור' שו"ת מנחי"צ (ח"ח סי' צ"ב) ובחידושים וביאורים (שביעית. י"א). הב"ד בס' שה"מ (שם), ולכן הסיק שיש להחמיר מגודל של 1 מ"מ שדינו כנקוב].

[45]מה. כנ"ל, וכדלקמן בסעיפים הבאים.

[46]מו. שכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר (ט', ג' ובהערה). והוסיף שטוב לחוש לשיעור כלשהו גבי שבת ובשביעית.

[47]מז. גבי השאלה האם מס' נקבים מצטרפים לשיעור, כאשר אין גודל אחד מהם מגיע לשיעור הנ"ל. לד' הגר"ש ישראלי והגר"מ אליהו זצ"ל הריהם מצטרפים. והטעם, דלרוב הראשונים אזלינן אחר היניקה, ומסתבר שמידת היניקה תלויה בסכום הכללי של שטח הנקבים, ולא בכל נקב בפנ"ע. וכפי שמצאנו בשו"ע (יו"ד סי' ל' ס"ב, וסי' ל"ד ס"ג) גבי טרפות. ואילו בדפי הלכה לחקלאים (עמ' 8 סעי' ה-1) כתבו עפ"י החוק נתן לזבחים (דצ"ה, ב') שמס' נקבים אינם מצטרפים. הב"ד בקטי"ש (פי"ח הערה 5), וכתבו שד' הגרשז"א זצ"ל (במנח"ש ח"א עמ' שצ"ח, ובהארץ ומצוותיה דצ"ג) נוטה שהנקבים מצטרפים. וע"ע בשו"ת מנחי"צ (ח"ח סי' צ"ב. עיי"ש שלחומרא הנקבים אינם מצטרפים). בס' התורה והארץ (ח"א עמ' 228).

[48]מח. הנה נושא בליעת החומרים השונים הינו נושא רחב. דדנו ע"כ חז"ל והפוס' גבי בליעת כלי אוכל (כביו"ד גבי בו"ח ואיסור), גבי בליעת גרף של רעי [שתלוי מאיזה חומר הוא עשוי שאז אסור לקרוא ק"ש כנגדו בשל בליעתו למשל בשו"ע (סי' פ"ז סעי' א' וב'). וראה גם מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הלכות סוכה (פ"ז הערות פ"ה-פ"ז)]. גבי איסור תולש בשבת [כבשו"ע (סי' של"ו סעי' ז' וח')]. גבי תרו"מ [ר' גמ' גיטין (ד"ז, ב'), ובמחלו' רש"י ותוס' (שם ד"ה "עציץ נקוב")]. וגבי ביכורים מעציץ נקוב ושאינו נקוב, ראה בגמ' מנחות (דפ"ד, א'), בתוס' וברש"י כת"י (שם). וברמב"ם (ביכורים ב', ט'). וגבי ערלה ר' ירו' ערלה (א', ב') וברמב"ם (מעשר שני ונטע רבעי פ"י ה"ח וט'). וכ"ז יניקה דרך נקב. ר' ע"כ במאמ"ר (בנספחים, סי' י'). וכן דנו הפוס' גבי שביעית. ולכאו' חומר שאינו בולע, גם אין העציץ יכול לינוק דרכו מהקרקע.

[49]מט. כדלקמן בסעיפים הבאים, עפ"י הגמ' בגיטין (ד"ז, ב') ועוד.

[50]נ. דאז אף אם העציץ אינו נקוב, בכל אופן הצמח יונק מהקרקע דרך דפנות העציץ (כבסעיפים י"ט-כ"א).

[51]נא. כדלקמן (בסעיפים כ"ב-כ"ד).

[52]נב. וצריך שהצלחת או הניילון וכדו' החוצצים בין העציץ והקרקע, יחצצו גם בין נוף הצמח (ענפיו ועליו) לבין הקרקע.

[53]נג. והיינו שהעציץ הוא נקוב, וגם עשוי מחומר שאינו אטום ואינו מונע את יניקת הצמח מהקרקע, אך אז תלוי מאיזה חומר עשויה הרצפה כדי שתמנע את היניקה מהקרקע. וראה ע"כ לקמן (בסעיפים כ"ה-כ"ח). וע"ע לקמן (בסעיפים ל"ו-ל"ח) שתלוי הדבר גם באיזו קומה נמצא העציץ, אם בקומה התחתית של הבנין, או בקומות העליונות, או בקומת הגג שאינה מקורה. עיי"ש.

[54]נד. יש לשים לב, שהחומר שממנו עשויה הרצפה עשוי הוא להציל מאיסור יניקת הנוף מהקרקע. דאז בין אם העציץ עשוי מחומר אטום ובין אם לאו, בכל אופן עדיין צריך שיהא דבר החוצץ בין הנוף לקרקע. וד"ז יתכן ע"י המציאות שהרצפה עשויה מחומר אטום המונע את יניקת הנוף מהקרקע.

[55]נה. כדלקמן (בסעיפים כ', כ"א, כ"ד ועוד).

[56]נו. כ"כ החזו"א (בדיני ערלה סי' ל"ב). וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר (בנספחים. סס"י י' סק"א. וע"ע שם פ"ט סי"ב). וכ"כ הגר"נ קרליץ זצ"ל [הב"ד בשי"ח אמונה (פ"א ס"ק 264. עיי"ש שהיקל הן גבי עציץ מברזל והן מפח)].

אגב זאת בס"ד יש להעיר, דהנה מצינו בפוס' דיונים גבי בליעת חומרים שונים גבי כמה וכמה דינים. לגבי בו"ח, לגבי ק"ש ותפילה מול גרף של רעי שבלע דבר מאוס, גבי חמץ והכשרתו לפסח, ועוד. אם נדון מעט בענין בליעת החומרים השונים, למשל גבי גרף של רעי, הרי מצינו שחרס ועץ בולעים, ואילו כלי מתכת, זכוכית וחרס מצופה אינם בולעים [ר' שו"ע (או"ח פ"ז, א'). ובמ"ב (שם סק"ד, גבי זכוכית). וקיצרנו]. ובס"ד דנתי בעצמי הניתן להשוות דינים אלה ממקרה א' לשני. דהא גבי בו"ח מחמירים האשכנזים בבליעת כלי זכוכית, וכן מחמירים הם גבי הכשר זכוכית לפסח. ואילו הספרדים מקילים בהם לבו"ח ולפסח. ואילו גבי גרף ש"ר רוב ככל האשכנזים מקילים בזכוכית (ר' מ"ב הנ"ל), אך גבי גש"ר מחמירים בו ואוסרים אף אם הבליעה הינה רק בצידו האחד [ר' מ"ב (פ"ז, ה')]. ואף למאן דמחמיר דבעי שיהא מצופה מבית ומחוץ, מ"מ אם ציפהו מבפנים והפכו, די בזה, כמבואר שם. הלא"ה לא מהני. וא"כ בגרף ש"ר אסרינן אף אם בלע רק מצידו האחד. ואילו בני"ד אסרינן רק כשהבליעה הינה מעבר לעבר, שרק אז יונק העציץ מהקרקע. ולפי"ז בחומרים שאינם אטומים לגמרי, דאין הבליעה עוברת מעבר לעבר, הרי שלענין גרף ש"ר אסרינן אף בכה"ג, דהא סו"ס בלועה בהם הטינופת. ואילו גבי שביעית אסרינן רק אם הבליעה עוברת בכל דופן הכלי, דהשתיל יינק מעבר לעבר. וא"כ בכה"ג אין ללמוד לשביעית מגרף ש"ר לאסור. אך אם נמצא חומר שאינו בולע לענין גש"ר (כזכוכית או מתכת), הרי שלכאו' כ"ש שנקל בדידו גבי שביעית. ויש עוד להתיישב בדבר, אי ניתן להשוות דין שביעית לשאר הדינים (כבליעה לפסח, בו"ח וכו', וכנ"ל). ואכמ"ל. והיו שהקשו על דברינו, כיצד אנו מנסים להשוות דין יניקה בשביעית מדיני בליעה. דהא גבי יניקה מצינו שנחלקו רש"י ותוס' בגיטין (ד"ז, ב') גבי חרס ועץ - איזה מהם יונק, למרות שברור ששניהם בולעים. וכן גבי מתכת, ברור שהיא בולעת (למשל לענין בו"ח), אף שלענין יניקה הריהי מונעת את יניקת העץ. עכת"ד. אמנם בס"ד נלע"ד, שמ"מ אפשר לומר שחומר שאינו בולע כלל, גם העציץ אינו יכול לינוק דרכו מהקרקע (כנ"ל בהערה מ"ח).

[57]נז. כ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר (בנספחים שם. וע"ע בפ"ט סי"ב). וכן הקילו הגרנ"ק זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 230)] והגר"ש ווזנר זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 264)]. ור' מה שבס"ד כתבנו בהערה הקודמת.

[58]נח. כ"נ מד' הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (בפ"ט סי"ב ובנספחים סס"י י' סק"ב), וכ"ד הגר"נ קרליץ זצ"ל [הב"ד בשיח"א (פ"א ס"ק 264)]. וכ"נ כבר מהשו"ע (או"ח סי' פ"ז ס"א, גבי מתכות). וע"ע מה שבס"ד כתבנו במקראי קודש הל' סוכה (פ"ז הערה ע"ז).

[59]נט. כ"כ הגרנ"ק זצ"ל [הב"ד בשיח"א (שם)]. וכ"נ מהשו"ע, מהמאמ"ר וממקראי קודש הנ"ל (בהערה הקודמת).

[60]ס. איתא בגיטין (ד"ז, ב'): א"ר זירא: עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות, באנו למחלו' רבי יהודה ורבנן. ופרש"י שם: "עציץ" - של עץ נקוב, המונח ע"ג יתדות, באנו למחלו' רבי יהודה ורבנן - לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי, ולרבי יהודה לא מיחייב במעשר מדאו' עד דמנחא אארעא. עכ"ל. והיינו דלרש"י עציץ של חרס אפי' לא נקוב חשיב כנקוב. ורק עציץ של עץ בעי נקיבה, הלא"ה חשיב כאינו נקוב. וניתנו שני טעמים לדעת רש"י: 1) חרס הינו מאדמה ולכן חשיב כבולע. 2) חרס הינו מחלחל (וראה עוד מה שבס"ד כתבנו בסוף הערה זו).

אמנם התוס' שם (ד"ה "עציץ") חלקו ע"כ, ור"ת פירש איפכא: עציץ של עץ, אע"פ שאינו נקוב כנקוב דמי. ואילו של חרס לא חשיב כנקוב אלא רק משיקבנו יהא חשוב כנקוב.

והשו"ע, הן בהל' כלאי הכרם (ביו"ד רצ"ו, י"ב) והן בהל' מקח וממכר (חו"מ ר"ב, י"ב) לא חילק בין סוגי העציץ הנקוב. ואילו הרמ"א (בחו"מ שם) הביא את מחלו' רש"י ותוס' הנ"ל, בשם י"א וי"א [ואי' אמרינן גם גבי דברי הרמ"א שי"א וי"א נקטינן כי"א השני, הרי שהרמ"א פסק כר"ת בתוס']. וע"ע בשו"ע או"ח (של"ו, ח').

ולמעשה פסקו האחרו' שעציץ, אע"ג שאינו נקוב, אם עשוי מחרס חשוב כנקוב. שכ"פ להחמיר בחרס הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (פ"ט, ו', ובנספחים סס"י י' סק"א), בילקו"י (ד', כ"ה) ובש"א.

אמנם יש להעיר, שהחזו"א (כ"ב, א'. וע"ע בסי' כ"ו סק"ד) הב"ד כמה ראשו' להקל בחרס [הראב"ד (כמו שביארו המל"מ פ"ב מביכורים ה"ט), הר"ש (חלה פ"ב מ"ב) והרא"ש (הל' ערלה סי' ג'), ושכ"ד הרמב"ם (פ"י ממע"ש ה"ח)]. אך הדגיש החזו"א (שם), שכ"ז להקל הו"ד כשהשתיל של זרעים, שאין השורשים חזקים ואין כח יניקתם מרובה, ולכן כשהעציץ אי"נ אינם יונקים ואינם כמחוברים. אך הוסיף החזו"א, שמ"מ גבי אילן חשיב החרס כנקוב, דהא מבואר בירו' (ערלה פ"א ה"ב) ששורשי האילן מפעפעים ויונקים דרך העציץ אף כשאי"נ. ור' במל"מ שם שהביא כמה פירושים בזה, אם אכן השורשים נוקבים את העציץ, או יונקים דרכו אע"פ שאי"נ [הב"ד בשיח"א (פ"א ס"ק 231-236)]. וכ"כ בשם החזו"א בדא"מ (א', נ"ו).

ומה שכתבנו להחמיר בסתמא, אף בחרס שהוא מצופה, משום שאף בחרס מצופה בזכוכית כתבו הפוס' גבי הגעלת כלים בפסח, שדינו כבולע באופן שלא מהני הגעלתו. אמנם זו מחלו' ראשו', בסוגיות בפסחים (ד"ל, ב') ובכתובות (דק"ז, ב') ובמס' ע"ז (דל"ג, ב'), אך מ"מ השו"ע (תנ"א, כ"ג) פסק שאף כלי חרס מצופים בזכוכית אין מועילה להם הגעלה. ע"כ. והיינו שאינם גומרים לפלוט בהגעלה ראשו', אלא ממשיכים לפלוט תמיד [תוס' בחולין (ד"ח א', ד"ה "שלבנה"), וכ"כ הרשב"א, הרא"ש, ועוד ראשו']. וא"כ גם חרס מצופה זכוכית, בס"ד לענ"ד, עלול לא למנוע את יניקת השתיל מהקרקע. וה' יצילנו משגיאות. ראה ע"כ בס' הגעלת כלים (להרה"ג צבי כהן זצ"ל. פי"ג סעיף צ') ומה שכתבנו בס"ד בקיצור הל' מקראי קודש (ח"ב. הל' הגעלת כלים לפסח. פ"ג סעיף ו', ובהערות שם).

ולא נחסוך מהקורא גם מש"כ בס' התורה והארץ (ח"א עמ' 185), סקירה מדעית גבי הקשר בין הצמח לאדמה. כתבו שם שהצמח יכול לינוק מתוך החללים שישנם בעציץ. בעציץ חרס החללים גדולים יותר מאשר בעציץ מעץ. כמו כן, לחרס יש תכונה של הזעה. לעומת זאת בעץ רך, ה"יונקות" (דרכן הצמח יונק את המים) יכולות להדבק לעץ ולינוק נוזלים מהעץ. ולפי"ז מובנת המחלו' בין רש"י ור"ת בני"ד. ועוד כתב שם, ששורש לא יכול להבקיע, אך הוא יכול להרחיב נקב שכבר קיים. עכת"ד.

[61]סא. גבי שורש הדין בגמ', ראה מה שבס"ד כתבנו בהערה הקודמת. והפוס' שהחמירו גבי חרס, הם הם שהחמירו גם גבי עציץ מעץ. וכן מצינו גבי דין גרף של רעי, שהשו"ע (או"ח פ"ז, א') החמיר בגש"ר העשוי מעץ. וגם גבי ני"ד חילק החזו"א בין שתיל שהינו עץ לבין ירק, עפי"ד הראשו' הנ"ל (בהערה הקודמת). עיי"ש בחזו"א (שם) ובדא"מ ושיח"א (שם). ומ"מ לא ברור לי אם לגרנ"ק ג"כ יש נ"מ בין אילן לירק בני"ד.

[62]סב. הנה לגבי חומר הפלסטיק אין הכרעה מוחלטת בפוס' אי הלחלוחית בוקעת ועוברת מהקרקע אל הצמח, אי לאו. והיינו אם יש עציץ שאינו נקוב, אך הוא עשוי מפלסטיק, האם עדיין דינו כאינו נקוב, או שדינו כנקוב, לחומרא.

ולמעשה, ישנן כמה דעות גבי דין עציץ מפלסטיק. י"א שעציץ מפלסטיק (שאי"נ) דינו כאינו נקוב, והיינו שהוא חוצץ בין הצמח לקרקע, כך שהשתיל אינו יונק [זו ד' הגרנ"ק זצ"ל. הב"ד בשיח"א (א', 230)].

ויש המחלקים בין סוגי הפלסטיק. שד' הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (בפ"ט, ו') היא, שאם הפלסטיק קשיח הריהו חוצץ, ואם אינו קשיח אינו חוצץ.

ואילו ד' הגריש"א זצ"ל אינה ברורה לי. שבשיח"א (א', 230) כתב בשמו (עפ"י ס' משנת הגרי"ש, דמ"ד), שאם הפלסטיק דק, יש לחוש שאינו חוצץ בפני היניקה אף אם הוא קשיח. ואם הוא עבה, אפי' מעט, יש לדונו כעציץ שאינו נקוב. ע"כ. ואילו בדא"מ עצמו בצה"ל (א', ק"ז) כתב בשמו שיש מחמירים גבי פלסטיק, שקשה לחושבו כאינו נקוב, משום שאין לנו אפשרות להכריע גבי חומרים שלא דיברו עליהם חז"ל. וכ"כ בשמו בילקו"י (פ"ד הערה כ"ה). ואילו בשיח"א (בס"ק 264) על צה"ל שם, כתב בשמו, שהוא באילן הנטוע בעציץ, שכיוון שמצינו שחילקו חז"ל בין המינים, שיש דברים ששורשי האילן מפעפעים בהם ודינם כנקובים אף שאין בהם נקב, יש לחוש שאף פלסטיק דינו כן. ע"כ. ולא חילק בין דרגות העובי של הפלסטיק.

עוד בענין סוגי החומרים, ראה בקטי"ש (פי"ח ס"ד ס"ק 3).

[63]סג. שכ"פ הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 230)] והגר"מ אליהו זצ"ל [במאמ"ר פ"ט ס"ח. ובנספחים (סס"י י')].

[64]סד. שכן מתבאר מדברי הגריש"א, הגרמ"א והגרנ"ק זצ"ל, כבהערה הקודמת, וכן כבסעיף הבא.

[65]סה. כ"כ במאמ"ר (ט', י"ב. ובנספחים סס"י י'). וכ"נ מדברי הגר"ש ווזנר והגר"נ קרליץ זצ"ל גבי סוג העציץ החוצץ (כנ"ל בהערה נ"ז).

[66]סו. מאמ"ר (ט', ח' וי"ב). וכן כדלקמן (בהערות ס"ז וס"ח).

[67]סז. כן דעת הגריש"א זצ"ל [שיח"א (א', 230)] והגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (ט', י"ב. ובנספחים סס"י י').

[68]סח. גריש"א זצ"ל [שיח"א (א', 230)].

[69]סט. כ"ד הגריש"א והגרנ"ק זצ"ל [שיח"א (א', 230)]. וכתבו שם, שיריעות ניילון שמניחין אותן על שטח גדול ושמים עליהם עציצים גדולים לזריעה, לגריש"א היריעות מפסיקות בין העציצים לקרקע, אע"פ שאינן עומדות להסרה בשל העציצים, בכל אופן לגריש"א אינן בטלות לקרקע. וכ"ד הגרנ"ק גבי ניילון חזק שאין חשש שיקרע. ומאידך ד' הגר"ש ווזנר זצ"ל [בשבט"ה (ח"ח סי' רמ"ו)] שאם הניילון הונח על הקרקע כדי שיזרעו עליו, הריהו בטל לגבי הקרקע ולא חשיב כחציצה בין הזרעים לקרקע. והוסיפו (שם), שכ"ז גבי זרעים או ירק, אך גבי אילן יש להחמיר יותר.

וגבי חציצה בין נוף האילן לקרקע, ר' לקמן (בסעי' כ"ט ואילך).

[70]ע. דהצלחת משויא ליה כאינו נקוב, דחוצצת, אם אין נוף היוצא ממנה.

[71]עא. עפ"י המבואר לעיל (בהערה ס') הרי שחרס אינו חוצץ בין הצמח לקרקע, וכ"כ במאמ"ר (ט', ח'). וכבר כתבנו לעיל (בהערה ס') בשם החזו"א דדעת כמה ראשו' (הרמב"ם, הראב"ד, הר"ש והרא"ש) היא שיש להקל בחציצה ע"י חרס כל עוד לא מדובר באילן אלא בזרעים [חזו"א (כ"ב, א'). דא"מ (א', נ"ו). שיח"א (א', 230)].

[72]עב. ראה לעיל (בהערות ס' וס"א), גבי מחלו' רש"י ור"ת, ושהפוס' החמירו הן גבי חרס והן גבי עץ - לענין העציץ, וא"כ ה"ה לני"ד. ועיי"ש שהחזו"א חילק בין יניקת האילן ליניקת הזרעים, וא"כ ה"ה לני"ד [וכן מתבאר משיח"א (א', 230)].

[73]עג. לעיל בהערה ס"ב הבאנו כמה דעות גבי פלסטיק. ואכן לד' הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ זצ"ל, דין צלחת מפלסטיק החוצצת בין העציץ לקרקע דינה כדין עציץ שהוא עצמו מפלסטיק [שיח"א (פ"א רס"ק 230)].

עוד בענינים אלה ר' בקטי"ש (פי"ח ס"ד ס"ק 3).

[74]עד. וגם גבי זאת ישנן מחלוקות גבי מרצפות מסוימות, אם הן אטומות לגמרי.

[75]עה. והכל תלוי באטימות של הבלטות, מאיזה חומר הן עשויות, ושאין בהן נקבים. ויש המחלקים גם באיזו קומה מדובר (כבסעי' ל"ו ול"ח).

[76]עו. כ"כ החזו"א (כ"ב, א'). הב"ד בדא"מ (א', נ"ו). וכתבו הגרי"י קנייבסקי והגר"ש ווזנר בשם החזו"א דהו"ד גבי אבן טבעית [הב"ד בשיח"א (א', 237)]. וכ"כ להקל גבי רצפת אבן במאמ"ר (בנספחים. סס"י ד' ס"ק ג' וד'). וע"ע בשיח"א [(א', 237 ד"ה "ומש"כ החזו"א") בשם דא"מ בצה"ל (תרומות א', תצ"ד)].

[77]עז. כ"ד הגר"ש ווזנר זצ"ל שדין רצפה משיש כדין רצפה מאבן, שחוצצת [הב"ד בשיח"א (א', 237)].

חככתי בעצמי אי בני"ד יש לחלק בין שיש טבעי לבין שיש מלאכותי. דלגבי הכשר השיש במטבח לפסח, יש מהפוס' שחילקו בין סוגי השיש השונים. ולכאו' יש מקום לחלק גם בני"ד. דהתם תלוי הדבר לגבי אופן בליעת השיש את החמץ, אם הוא אטום ואינו בולע, אם לאו. ראה מה שבס"ד כתבנו ע"כ בקיצור מקראי קודש (הל' פסח. פ"ד הערה 190). ולכאו' ה"ה בני"ד. דאם השיש בולע את החמץ, סימן שהוא אינו אטום דיו, וא"כ גם בני"ד השתיל יכול לינוק דרך החללים הקטנים שבשיש (וכבר דננו ע"כ לעיל בהערה מ"ז אי הנקבים הקטנים מצטרפים לשיעור נקב בגודל שהשתיל יונק דרכו). ושמא יש לחלק בין המיקרים. ומ"מ בס"ד לא ראיתי שהגר"ש ווזנר חילק בין סוגי השיש. ולאחר שכתבנו זאת העיר חכ"א שליט"א, שאין הכרח לחלק בין סוגי השיש בני"ד עפ"י דיני ההכשר לפסח, שהרי גם מתכת בולעת חמץ וצריכה הכשר, ובכל זאת נחשבת אטומה וחוצצת בין העציץ לקרקע. עכת"ד. ולכאו' הצדק עמו. ונראה שזו גם כוונת הגר"א וייס שליט"א במנחא"ש (סי' ז' סק"ב דל"ז) שכתב שאין יניקת השתיל תלויה בבליעת המים. עיי"ש. ומ"מ אמרו לי ששיש טבעי הוא יקר מאוד ומשתמשים בו מעט, ולכן בדר"כ משתמשים בשיש מלאכותי. ע"כ.

[78]עח. כ"כ בשיח"א (א', 237) בשם הגר"ש ווזנר זצ"ל בקונט' תורת הלוי. אמנם ראה בשבט"ה (ח"ו סי' קס"ז וח"ז סי' קפ"ד). וכ"ז מדובר גבי בטון ללא בלטות מעליו. ומ"מ העירוני שבטון ודאי בולע מים, אלא שספק אם הוא מעביר יניקה.

[79]עט. זו ד' הגרי"ש אלישיב זצ"ל. הב"ד בשיח"א (א', 230). וע"ע ע"כ במשפטי ארץ (פרק ח' הערות 6,15,20).

[80]פ. בשיח"א (א', 237) כתב שהן עשויות בעיקר מחרס, והוסיף שעפ"י ס' משפטי ארץ מרצפות העשויות מחרס דינן כחרס, ולפי"ז אינן חוצצות. אך הוסיף שם עפי"ד החזו"א (הנ"ל בהערה ס') בשם כמה ראשו', שרק גבי אילן אין חרס חוצץ, דחדירת שורשו הינה חזקה, אך גבי זרעים מהני לחצוץ אף דבר העשוי מחרס. וכ"כ במנחא"ש (סי' ז' סק"ב אות ב' ד"ה "ואף"). ועוד, דיתכן שהפוס' שהקלו גבי סתם מרצפות (כדלקמן בסמוך) יקלו גם גבי ני"ד.

[81]פא. ד' המקילים בני"ד, שהבלטות שלנו חוצצות בין השתיל לבין הקרקע, ולכן אין השתיל יונק דרכן, זו דעת הרב אול"צ [(ח"ב סי' כ"ו סק"ט) וכ"נ מדבריו מהל' שמיטה (א', ה')], המאמ"ר (בנספחים סס"י ד' סק"ג), הילקו"י (פ"ד דרצ"ה-רצ"ו סכ"ח. ועיי"ש בשם עוד כמה פוס'), וכ"כ במנחת אשר (סי' ז' סק"ב דל"ז ול"ח. עיי"ש שכתב שבלטות דידן כאבן ממש הן ומפסיקות היניקה, וק"ו כשמתחתן יש חול ובטון). וכ"כ בס' שה"מ (רימון. בפרק כללי מלאכות דאו'. עמ' 88 ובהערה 26. ועיי"ש שכתב כן גם עפי"ד החידושים וביאורים והמנחת אשר. וכן הסיק שם בעמ' 89 להקל עכ"פ גבי הנוף). וכ"כ בשו"ת ברית אברהם [וכתב שאף החזו"א יודה שבבלטות שבזמננו אין יניקה. הב"ד בילקו"י (ד', כ"ח)]. וכ"כ בילקו"י (שם) בשם ספר מגילת ספר, בשם שו"ת נשמת השבת (ח"ו סי' קפ"ג), בשם ס' קצות השבת, ובשם הגרב"י זילבר (בהערותיו לספר קצות השבת). וכ"כ כבר בחזו"ע (שבת ח"ד דע"א). וכן הסיק גם בילקו"י עצמו (פ"ד הערה כ"ח), וצירף גם את סברת הריטב"א בגיטין (ד"ז, ב'), שעציץ מעל עשרה טפחים דינו כתלוש. וע"ע בקטי"ש (פי"ח הערה 13) שהסבירו מדוע בכל אופן הבלטות שלנו כיום הן כן חוצצות. עיי"ש.

וד' הסוברים שאין המרצפות שלנו חוצצות בין הצמח לקרקע, זו דעת הגר"ש ווזנר זצ"ל בהבנת החזו"א [הב"ד בשיח"א (א', 237). וכ"כ בשיח"א (א', 285) בשם הגריש"א זצ"ל [אמנם עיי"ש (בס"ק 252 ד"ה "ובאופן") וכן במשפט"א (פ"ח הערה 36), שלד' הגריש"א לעיתים יש להקל ולצרף את הסברא שהמרצפות כן חוצצות בין השתיל לקרקע]. וכ"כ בספר שלמי יהודה וס' גדולות אלישע [הב"ד בילקו"י (פ"ד ריש הערה כ"ח)].

כיוון שלד' הגרשז"א זצ"ל דין עציץ הנמצא מעל רצפת הבית תלוי באיזו קומה נמצא העציץ, וכיוון שהוא מחמיר כשהוא נמצא בקומת הקרקע, הרי שנראה דס"ל שאין הרצפות עצמן לבד חוצצות. וצ"ע.

[82]פב. יש מהפוס' שלא חילקו בין סוגי הבלטות, שכן נראית ד' הגרב"צ אבא שאול באול"צ (ח"ב סי' כ"ו סק"ט - גבי שבת, ולכאו' ה"ה גבי ני"ד), וכ"כ הרה"ג רי"צ רימון שליט"א בס' שה"מ (שם עמ' 88-89). ובאמת שכ"נ גם ד' הילקו"י (ד', כ"ח) וכן ד' הגר"א וייס במנחא"ש (שם).

כאשר ישנו קלקר בין הקרקע לבין המרצפות, יש מי שסובר שאין הדבר נחשב כחציצה בין השתיל שבעציץ לבין הקרקע. וטעמו, דכיוון שהקלקר מונח ע"ג קרקע העולם הריהו בטל לה ואינו חוצץ, ולכן העציץ נחשב כמונח בשדה [גרח"ק שליט"א. הב"ד בשיח"א (א', 237)]. אלא שמדברי שאר הפוס' שהקלו אף בבלטות לבד, נראה שהם יקלו גם בני"ד.

עציץ נקוב על מרצפות מחוץ לבית, לד' הגר"ח קנייבסקי, אינו חוצץ ויכול להעבירו לחצר [שיח"א (פ"א סס"ק 237)].

[83]פג. כתב בעל המשל"מ (ביכורים ב', ט') בשם הר"ש, הראב"ד, והרע"ב בהבנת המשנה בעוקצין (פ"ב מ"ט), שכאשר נוף השתיל נמצא ישירות מעל הקרקע (אף שיש חציצה בין גזעו לקרקע) הרי שדינו כעציץ נקוב - לחומרא. ושכ"ד רש"י ותוס' בחולין (דקכ"ח, א'). ואמנם הראשונים הללו דנו גבי טומאת אוכלין, דדווקא התם נחשב העציץ כמחובר, כדי לא להרבות טומאה. ולכן יש שחילקו בין עוקצין לשאר דינים. אלא שמ"מ כתבו כבר כמה אחרו' להחמיר ולראות את הנוף כיונק מהקרקע אף גבי שאר הדברים. שכ"כ המל"מ (ביכורים ב', ט'). וכ"כ האג"ט (במלאכת זורע סכ"ד סק"א, וקוצר ס"ח), ושו"ת נחפה בכסף (יו"ד סי' ה'). וכ"כ הגיוו"ר [(בגן המלך סי' ק"ח). הב"ד בדע"ת ובילקו"י (פ"ס הערה כ"ח)]. וכ"כ גבי שביעית החזו"א (כ"ב, א'), וכתב כן אף כשהעציץ נמצא בבית [הב"ד בדא"מ (א', נ"ו) ובצה"ל (א', ק"י)]. וכ"פ להחמיר גבי שביעית האול"צ (א', ה'), המאמ"ר (פ"ט סעי' ה' וט', ובנספחים שם נספח י' בסופו סק"ב), והילקו"י (פ"ד הערה כ"ה). וכ"כ בס' שה"מ (כללי מלאכות דאו'. עמ' 89). ומ"מ כפי שכתבנו, יש שחילקו בין טומאה למצוות התלויות בארץ, וס"ל שהנוף מחבר את השתיל רק לענין טומאה [ספר טל אורות (מלאכת קוצר), ושו"ת בית דוד (סי' א')].

ומאידך י"א שאין הנוף הבולט מהעציץ מחשיב את העציץ כמחובר לקרקע. שכ"ד הרמב"ם (בפיהמ"ש בעוקצין שם. וכן בהל' טומאת אוכלין ב', ט'). ולכן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מיקל לגבי החציצה בין הענפים לבין הקרקע, שדי בחציצה מועטת כנייר כסף או ניילון, בשל דעת הפוס' שהעלים היוצאים מהשתיל אינם נחשבים כמחוברים לקרקע [הב"ד בשיח"א (א', 239)]. ויותר מזה פסק להקל הגרימ"ט בס' השמיטה (פ"ג ס"ו), דשרי להוציא הענפים מחוץ לעציץ. וע"ע בטל אורות (מלאכת קוצר) ובמרכבת המשנה (פ"ב מטומאת אוכלין).

ובאשר לצד הטבעי-מדעי בני"ד: לפי הידוע היום, העלים קולטים יסודות הזנה דרך ריסוס, וכן עם גז מסוים (מּטּ3), שהוא משתחרר מהאדמה. כדי למנוע קליטה זו, צריך לכסות שטח גדול מאוד סביב הצמח [סקירה מדעית הנ"ל, בס' התורה והארץ (ח"א עמ' 185)].

[84]פד. שכן מתבאר מההערה הקודמת, שכ"ד רוב הראשו' והאחרו'. וראה עוד במנחא"ש (רס"י ל"א) ובמשפטי ארץ (פ"ח הערה 19).

ועתה בס"ד ראיתי במנח"ש (ח"א רס"י מ' בהערה) שכ' עפי"ד הגר"י זוסמאנאוויץ הי"ד, שיש לדון בנוף היוצא מעציץ שאי"נ - שרק אותו החלק שיוצא לחוץ ויונק מהקרקע שלמטה - רק הוא חשוב כמחובר, ואילו הנשאר בעציץ, חשיב כתלוש. ולד' הגרשז"א זצ"ל הכל נחשב כמחובר, דמחמת היניקה המשותפת נעשה כל השתיל כגוף אחד, ועדיף טפי ממחובר למחובר. עכת"ד.

[85]פה. זו ד' הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ואע"ג שלדעתו לשם הפסקת היניקה בעציץ נקוב צריך חציצה עבה, מ"מ בני"ד כיוון שיש מקילים שאין הנוף גורם ליניקת השתיל, לכן יש להקל שדי בכה"ג בחציצה מועטת כניילון או נייר כסף [הב"ד בשיח"א (א', 239)]. וכעין זאת גם דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל אך גבי אילן, שאם הוא נתון בעציץ שאינו נקוב ורק ענפיו יוצאים מחוץ לעציץ, שאין צריך להחמיר ולהצריך חציצה מרובה כדין עץ אלא די בדבר החוצץ לזרעים. דדווקא בשורשי האילן מצינו שצריכים הם לדעתו חציצה מרובה, דיניקתם חזקה [הב"ד בשיח"א (שם)].

[86]פו. כ"כ הגריי"ק והגרח"ק בהבנת החזו"א [הב"ד בשיח"א (א', 240)]. ואם יוצא חלק כזה, כל העציץ נידון כמחובר [גרח"ק (שם)].

[87]פז. כ"כ הגרח"ק, והוסיף שחשוב כמחובר מדאו'. והחמיר שאף כשהעציץ בבית, יש להחמיר לדונו כמחובר מדאו' [שיח"א (א', 240 ד"ה "וגדר")]. וכתבו בשם החזו"א שאם העלים יוצאים מחוץ לעציץ, יש לדון את מה שיצא שאסור מדין ספיחין וצריך לקוצצו [צה"ל (א', ק"ח)].

[88]פח. כ"כ הגרנ"ק זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 239)]. וכן נראה מפשטות כל הפוס' שהקלו שאין יניקה מהקרקע דרך הרצפות שלנו (כדלעיל בהערה פ"א), כד' האול"צ, המאמ"ר, הילקו"י, המנחת אשר, ס' שה"מ (רימון) ועוד. וכן הניף ידו שנית גבי בלטות אך לענין הנוף בס' שה"מ (שם עמ' 89 הערה 37).

[89]פט. כ"כ הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שנידון כמחובר מטעם יניקת העלים לחזו"א [שיח"א (א', 240 ד"ה "ועציץ")].

[90]צ. זו ד' הגריש"א זצ"ל. וטעמו דיש לצרף ד' הי"א שכל שרק הנוף יונק הרי שאין העציץ נידון כיונק [שיח"א (פ"א סס"ק 285)]. וכ"כ במנחת אשר (סי' ז' סק"ד ד"מ, וסי' ל"א סק"א דקע"ח), בפרט עפי"ד הריטב"א בגיטין (ד"ז, ב'), דאין עציץ נקוב יונק מהקרקע אלא עד עשרה טפחים ולא יותר. וכ' שאף שלא מצינו חידוש זה בשאר הראשו', שמא זאת משום שלא נהגו להניח עציצים בגובה, אלא בדר"כ היו העציצים מונחים ע"ג הקרקע או סמוכין לה. עכת"ד (ובס"ד נלע"ד, שאע"פ שאפשר להתווכח עם אוקימתא זו, דמנל"ן שמאות ואלפי שנים לא היו שמים עציצים בגזוזטראות. מ"מ אכן ראוי רבנו הריטב"א לסמוך עליו, ובפרט שזו מחלו' אי יש יניקה ע"י נוף השתיל, וגם דשביעית דרבנן).

[91]צא. ספר מנחת ירושלים. הב"ד בילקו"י (פ"ד הערה ל"ה). וראה עוד לקמן (בסעיפים צ"ג ואילך) בדיני אגרטל, ולעיל (בפרקנו בהערה י"ב). ובס"ד נלע"ד שכ"ז מישתעי בבית, דאל"כ הרי יונק הוא גם מהשמש.

[92]צב. ילקו"י (שם). וטעמיו: 1) מישתעי בגידולי מים, שממילא מקילים בכך. ולכן כתבנו שמדובר שאין אדמה באגרטל. 2) מתכוין רק לשמר הקיים. 3) אין הצמחת דבר חדש. עכת"ד. וק"ק לי על שני הטעמים האחרונים, הרי מדובר שהפרחים נפתחים. וא"כ יש הצמחת דבר חדש, וגם אי"ז רק שימור הקיים אלא גם פיתוחו.

[93]צג. אע"ג שהחזו"א כתב שעלים הבולטים מהעציץ - אף שאי"נ - יש לתולשם [ולא דיבר על פרחים. הב"ד בשיח"א (פ"ד ס"ק 47)]. מ"מ נראה בס"ד שבני"ד גם החזו"א יקל, מהני תלת טעמי: 1) מדובר בגידולי מים שאף החזו"א מיקל בהם. 2) מדובר בכלי שאי"נ. 3) מדובר שעושה כן בתוך הבית. ע"כ. וע"ע בדא"מ (ד', י"ז) שיש מתירים לשים עשבי בושם אם אין בהם ספיחין - ודווקא בכלי שאי"נ ובתוך בית.

[94]צד. ראה מה שנכתוב בס"ד לקמן בפרקנו (סעיף ע"א) עפ"י מנח"ש (ח"ג סי' קנ"ח סק"ו), שיח"א (א', 239), מאמ"ר (פ"ט ס"ה לענין הנוף. ושם ס"ט לענין איסור העברת העציץ), ילקו"י (פ"ד סעי' כ"ז), במנחא"ש (סי' ז' וסי' ל"א) וש"א.

[95]צה. כיוון דקיי"ל שמלאכת ההשקיה אסורה בשמיטה מדרבנן ולא מדאו', וכיוון שראינו לעיל שלד' פוס' רבים המרצפות שלנו חוצצות בין השתיל לקרקע, וכיוון שממילא כיום כל איסורי המלאכה בשמיטה לד' רוה"פ הינם מדרבנן. וכיוון שממילא המציאות של יניקת הנוף מהקרקע שנויה במחלו' (אע"פ שבאמת לרוה"פ יש להחמיר בכך) - לאור זאת נראה שאם מדובר על השקיית העציץ במקום שיש רצפות ורק הנוף יוצא מעבר לעציץ (או לצלחת שתחתיו), הרי שמותר להשקות העציץ. וה"ה לשאר המלאכות האסורות רק מדרבנן, כזיבול וכדו'. כ"פ להקל בס' שה"מ (רימון. כללי מלאכות דאו'. הערה 37. עמ' 89). וכ"נ בס"ד לענ"ד. ור' בשיח"א (פ"א סס"ק 240) שנטה לאסור, אך נשאר ע"כ בצ"ע. וראה עוד ע"כ לקמן בפרקנו.

[96]צו. דעת המקילים היא דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שכן משמע במנח"ש [(ח"א סי' מ"א סק"ב). הב"ד בשיח"א (א', 285), מנחא"ש (סי' ז' סק"ב), בס' שה"מ (עמ' 88) וש"א]. וכ"פ במנחא"ש (וייס. שם).

וטעם המקילים, שכיוון שיש רווח בין הרצפה שבה העציץ לבין קרקע הבית, הרי שאויר זה מפסיק בין השתיל לקרקע [מנח"ש (שם). מנחא"ש (שם) וס' שה"מ (שם. ובפרט בהערה 35)]. ויש שנתנו עוד טעם, עפי"ד הריטב"א בגיטין (ד"ז, ב'), שאין יניקה ברווח יותר מעשרה טפחים [מנחא"ש וס' שה"מ (שם). וע"ע במנח"ש (סי' מ"א סק"ג) שג"כ היקל עפי"ד הריטב"א הללו, גבי העברת עציץ]. וכ' במנחא"ש (שם דל"ח ד"ה "ובאמת") שאם נחמיר בני"ד ונאמר שיש בזה יניקה, הרי שמי שיודע שלשכנו שמעליו יש עציץ נקוב במקום מסוים בביתו, אסור לעבור תחתיו בשבת וחייב משום קוצר אף שאינו מתכוון, דה"ז פס"ר. אלא ודאי דלא חשיב יניקה בכה"ג.

[97]צז. דעת המחמירים כשנוף השתיל נמצא ישירות מעל קרקע הבנין, היא ד' הגרח"ק שליט"א [הב"ד בשיח"א (א', 240 ד"ה "ועציץ"). ואסר גם אם העציץ כולו נמצא מעל רצפת הדירה. וע"ע בשבט"ה (ח"ו סי' קס"ז). ומ"מ במנחא"ש (שם ד"מ סק"ד ד"ה "אך") היקל אף אם הנוף יונק כשהוא מעל הקרקע, כל שהוא בקומה גבוהה (כך בס"ד הבנתי מדבריו).

אלא שיש המחמירים אף אם השתיל כולו נמצא בעציץ נקוב, ואפי' שהנוף כולו מעל העציץ. אלא שבשל הנקב, הרי שנחשב שהשתיל יונק מהקרקע למרות שהוא נמצא בקומה גבוהה מאוד, והוא מונח על רצפת הבית. שכ"כ בשבט"ה [(ח"ז סי' קפ"ד סק"א). הב"ד בשיח"א (א', 285 ד"ה "ועציץ")] בהבנת החזו"א, וכ"ד הגרי"ש אלישיב זצ"ל [הב"ד בשיח"א (שם)].

וטעמם, הן משום שהשתיל יונק מהעפר שתחת המרצפות דרך הנקב שבמרצפות [זו ד' שבט"ה (שם)]. ועוד, משום שהוא יונק מקרקע העולם דרך האויר, או מהעפר שתחת המרצפת [ד' הגריש"א. הב"ד בשיח"א (שם)].

[98]צח. את הדעה הראשוניה המקילה כתבנו עפי"ד הגריש"א זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 285). דמצרף ד' הסוברים שאין הנוף מחשיב את כל השתיל כיונק מהקרקע.

ואת ד' המחמירים כתבנו עפי"ד הגר"ש ווזנר זצ"ל בשבט"ה [(ח"ו סי' קס"ז). הב"ד בס' שה"מ (דיני בית ועציצים. הערה 36)].

[99]צט. בענין דעת המחמירים: הרא"ש בתשובה (כלל ב' סי' ד') דן בכרם הנטוע על גג מלא עפר, וכתב שדינו כשדה לכל דבר, וחייב בתרו"מ ובערלה. ולא דמי לעציץ שאי"נ. ומה שפטרו בגמ' זה דווקא בדבר המטלטל, כעציץ וספינה. והיינו שגג הוא דבר קבוע ודרך לזרוע בו, ולכן דינו כקרקע וכשדה. ומה ששנינו במעשרות (ה', ב') שבצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא, הוא משום דחשיבי כמחוברים, דלכן גם חייבים בתרו"מ. הב"ד מרן הב"י גבי ערלה (יו"ד סי' רצ"ד), וכ"פ בשו"ע (רצ"ד, כ"ו) שנטיעה בגג חשיבא כנטיעה בשדה. ולכאו' ה"ה גבי שביעית.

גם בדברי הרמב"ם בהלכות ביכורים (ב', ט') מבואר שהגדל בגג חשיב כגדל בשדה.

ומאידך מדברי הרמב"ם בהל' מעשר (א', י"א) ועוד כמה ראשו', עולה שאין הגג נחשב כשדה. וא"כ לכאו' דבריו בהל' מעשר סותרים למש"כ בהל' ביכורים. ור' בקרן אורה (במנחות דפ"ד, ב') שדן לחלק בין מעשר ושביעית לבין ביכורים. וע"ע בדברים אלה בביאור הגר"א ליו"ד (סי' רצ"ד ס"ק ס"ג), בחזו"א (שביעית כ', ה'), בדא"מ (א', ס"א), בשו"ת שמע שלמה (ח"א חיו"ד סי' ז'), בילקו"י (פ"ד הערה כ"ג), ובספר שביתת השדה (עמ' רע"ב). ומ"מ בילקו"י לא הכריע בני"ד.

וד' הגרשז"א זצ"ל שעציץ שבקומה עליונה אינו יונק כלל מקרקע העולם, כיוון שהאויר מפסיק [הבאנו דבריו לעיל (בהערה צ"ו). וכ"כ בשמו בשיח"א (א', 285)].

ולמעשה ישנן ארבע דעות בני"ד, וכדלקמן:

י"א שלענין איסורי מלאכה וקדושת שביעית דין הגידולים שגדלו בגג הבית הינו כדין מה שגדל בקרקע [מהריט"ץ בשו"ת, וכ"כ הרידב"ז, הבית דוד, החזו"א (שביעית כ', ו'), וכמש"כ הרא"ש. הב"ד בדא"מ (א', ס"א) ובמאמ"ר (בנספחים רס"י ד'. ומשמע דג"כ ס"ל הכי). וכ"פ בשיח"א (א', 285. עיי"ש שהב"ד כמה פוס' שהחמירו בהא). וע"ע בצה"ל בתרומות (א', תצ"ג).

את הדעה השניה שיש מי שאומר שהגידול על הגג אסור מדרבנן כתבנו עפי"ד החזון יחזקאל [הב"ד בשבה"א בתו"ש (ו', ו' סק"ו)].

את הדעה השלישית כתבנו עפי"ד הר"צ (זרעים ח"ב סי' ל"ו). וכ"כ שם בדעת הגר"א [הב"ד בשבה"א בתו"ש (שם)].

ומה שכתבנו שישנן עוד דעות, הוא משום שיש מי שאומר שגג אינו כשדה, ודינו מסופק [דברי יחזקאל (ב', י"ד). הב"ד בשבה"א (ו', ו' סק"ו)].

ומ"מ יש שכתבו לאסור בעציץ נקוב המונח על רצפת הגג, משום שהוא יונק דרך הנקב מהעפר שתחת המרצפת [הגריש"א ושבט"ה. הב"ד בשיח"א (א', 285)].

הגר"א מחלק בני"ד בין המיקרים, וס"ל שאם נפלה עליו מפולת ואינו רוצה בהשרשתן, אין נוהגת שביעית בעליה, ואם זרע בכוונה שם, נוהג שביעית גם בגג (בביאורו ביו"ד שם).

עוד בענין קדו"ש ביבולים שבגג, ראה בילקו"י (ד', כ"ד).

וע"ע בענינים אלה בשבה"א (פ"א ס"ו הערות 32-35). ובילקו"י (ד', כ"ד).

[100]ק. דעת המחמירים בני"ד היא דעת כל הפוס' שמחמירים גבי עציץ בקומות העליונות (כבסעיף ל"ו). וכן יש לצרף לד' המחמירים גם את הסוברים שאין הרצפה שבימינו חוצצת בין השתיל לקרקע הבנין (כדלעיל בסעיף כ"ח). ועוד יש לצרף לכך גם את דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל במנח"ש (ח"א סי' מ"א סק"ב), שהחמיר גבי יניקת העציץ הנמצא בקומה התחתונה של הבנין (וזו הסיבה שהחמרנו בני"ד, למרות שלעיל, בסעיף כ"ח, כתבנו שלרוה"פ המרצפות שלנו חוצצות).

ומאידך נראה שכל הפוס' שהקלו וסוברים שהמרצפות שלנו חוצצות בין העציץ לקרקע, הרי שיקלו בני"ד. וראה עוד במנחא"ש (סי' ז' סק"ב) ובס' שה"מ (רימון. עמ' 88-89).

[101]קא. כמבואר בהערה הקודמת. אם כי אין הכרע ברור בדבר, שהרי לד' פוס' רבים הרצפות שלנו חוצצות.

[102]קב. מקור ד"ז כ' הגריש"א זצ"ל שהוא מהאג"ט (מלאכת קוצר סעי' ג'), שלמד כן מהרא"ש בתשובה הנ"ל (ב', ד'), שהטעם שעציץ אינו כקרקע הוא משום שהעציץ מיטלטל ואינו קבוע. אך עציץ גדול אינו מיטלטל ולכן דינו כקרקע, ואסור מדאו' לזרוע בו אף כשאינו נקוב [הב"ד בשיח"א (א', 279)]. וכ"פ ערוה"ש (או"ח של"ו, ל"א) והחזו"א [הב"ד בקטי"ש (י"ח, ד') ובדא"מ בצה"ל (א', ק"י)]. וכ"פ במנחא"ש (וייס. דף ל"ט) בשם הרא"ש והחזו"א.

ומאידך ראה בילקו"י (פ"ד סעי' ל"א) שהיקל בזה, מטעם שכיוון שהכלי שלם ואינו נקוב הרי שאינו יונק מהקרקע ולא חשיב כארץ, אא"כ הנוף יוצא לחוץ ויונק מהקרקע.

[103]קג. הפוס' כתבו שעציץ גדול המכיל יותר מארבעים סאה כבר אינו מיטלטל ולכן הוא נחשב כקרקע [הגר"ש ישראלי זצ"ל. הב"ד בקטי"ש (פי"ח הערה 22). וכ"פ בשיח"א (א', 279)]. ובאשר לחישוב מידה זו בזמננו לענין עציץ בשמיטה, כתבו בקטי"ש (שם) שהוא שלוש מאות ושלושים ליטר. עפ"י שיעורי הגרא"ח נאה זצ"ל. וד' הגריש"א שיש להחמיר כפי הדעות ששיעור הדרהם קטן יותר משיעורי הגרא"ח נאה, ולכן צריך להקפיד שהעציץ לא יהא יותר גדול ממאתים ושמונים וארבע ליטר [שיח"א (א', 278)]. ומאידך, בס' משפט"א (רייכנברג. פ"ח ס"ה) כ' שרק מגודל של שש מאות וחמישים ליטר, שהם ארבעים סאה, יש להחשיב את העציץ כקרקע.

ומ"מ האגרונום הראשי של "מכון התורה והארץ", הר"ר מרדכי שומרון נר"ו אמר לי, שהגר"מ אליהו זצ"ל הורה לאנשי מכון התורה והארץ לגדל בגוש קטיף בעציצים המכילים עד ששים או שבעים ליטר, ולא גדולים מכך. דרק עד אז זה נחשב עציץ. עכ"ד. ובאמת מותר לגדל בעציץ שגודלו עד ארבעים סאה, שהם כשלוש מאות ושלושים ליטר, שרק עד שיעור זה הוא מיטלטל והוא נחשב ככלי. אלא שהגרמ"א זצ"ל אמר את השיעור הנ"ל. אך למעשה בגוש קטיף גידלו בעציצים הרבה יותר קטנים, ושיעורם היה עד שנים וחצי ליטר. עכת"ד הר"ר מרדכי שומרון. ואמנם חיפשתי בספרים המודפסים (כמאמר מרדכי - שביעית. וכן ב"קטיף שביעית" בהוצאת "מכון התורה והארץ"), ולא מצאתי שכתוב כך בשמו או בשם פוס' אחרים. ומ"מ נאמן עלי הר"ר מרדכי שומרון בדבריו.

[104]קד. מדברי הגרא"ז וייס שליט"א במנחת אשר (סי' ז' סק"ג דל"ט) מתבאר שאדניות כבדות המצויות בכניסות לאולמות, מסעדות, בתי חולים וכדו', דינן כשדה ולא כבית, אף אם הן נמצאות בבית. עיי"ש. ובס' משפט"א (פ"ח הערה 26) הביא צד להחמיר בני"ד, שמה שמקילים בספינה להחשיבה כעציץ, הוא משום שהיא מיטלטלת במים ואינה עומדת במקומה, ולכן למרות כובדה דינה כעציץ. ע"כ.

[105]קה. זו ד' הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שעציץ שאינו נקוב ושאין בו ארבעים סאה, אין דינו כקרקע וכשדה אף אם הוא עשוי מחומרים כבדים ביותר, ונצרכים שני בני אדם להרימו [הב"ד בשיח"א (א', 279)].

[106]קו. זו ד' הגר"נ קרליץ בס' חוט שני, שאע"פ שאין באדניות המחוברות לקרקע או לקיר שיעור ארבעים סאה, מ"מ כיוון שאינן מיטלטלות מחמת חיבורן, הרי שדינן כעציץ נקוב אף אם אינן נקובות [הב"ד בשיח"א (א', 279)]. וע"ע במאמ"ר (בנספחים. סס"י י' סק"ב, בדין האדניות).

[107]קז. כדלעיל בפרקנו (בסעי א', ג', ו' וכו').

[108]קח. כדלעיל (למשל בהערה י"ג). עיי"ש הרבה מקורות בפוס' לד"ז.

[109]קט. הנה גבי שבת כ' המאירי (בשבת דפ"א, ב') שעציץ נקוב הנמצא ע"ג קרקע, אסור לטלטלו, שהריהו יונק מהארץ, אא"כ היה מונח ע"ג יתדות. ומשמע שאסור להגביהו ולהניחו במקום אחר. הב"ד בס' ילקו"י (פ"ד סוף הערה כ"ח), והוסיף שמשמע שאסור הדבר אע"פ שהוא רק לשעה מועטת. וכ"כ הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (ט', י"א), שאסור להכניס בשביעית עציץ ממרפסת פתוחה (היינו ללא תקרה ומחיצות) לבית, משום איסור תולש. וע"ע לעיל (בהערה מ"ג).

[110]קי. כנ"ל (בהערה י"ג בפרקנו).

[111]קיא. כן כתב הגרימ"ט בס' השמיטה (פ"ג הערה 1), וכנ"ל (בהערה מ"ג). וכ"כ האול"צ (פ"א ס"ו), שאין איסור בהפסקת היניקה בשביעית, שהרי אין איסור תולש בשביעית. וכ"כ במנחא"ש (וייס. סי' ז' סק"ד). עיי"ש כמה טעמים מדוע אין איסור בכך, ושאין זה בכלל קוצר. וגם כשמעביר העציץ ממקום למקום ה"ז מעבירו בתנועה. וכעין טעם זה כ' הגר"ש ישראלי זצ"ל, שבכל הובלה באויר, ללא הנחה על הקרקע, אין איסור העברת העציץ ממקום למקום. הב"ד בקטי"ש (פס"ח הערה 13) וע"ע לעיל (בהערה מ"ג).

[112]קיב. גבי איסור עשיית היניקה לשתיל כשעושה כן רק לזמן קצר, דשרי, זו ד' הגר"ש אלישיב זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 277)]. וע"ע במשפט"א (פ"ח הערה 33)]. וכ"נ מדברי האול"צ (א', ז') גבי הסרת סכך שגורמת להגברת הצמיחה [הב"ד בשיח"א (א', 244 ד"ה "וטעם)]. וכ"נ מדברי הגרח"ק גבי פותח גג מרפסת כדי לסככה [הב"ד בשיח"א (פ"א סס"ק 244)].

ובאשר להפסקת יניקת הצמח לזמן קצר, דשרי, כ"נ מד' הרב מרכבת המשנה [(שבת פ"ח ה"ד). הב"ד בילקו"י (פ"ד שם) ובמשפט"א (פ"ח הערה 33)]. וכ"כ הרב תהילה לדוד (סי' של"ו סק"ו). וע"ע באו"ש (על הרמב"ם שם).

ודעת האוסרים הפסקת היניקה אף לזמן קצר - אך גבי שבת - זו ד' ספר תהיל"ד (סי' של"ו) בהבנתו את המאירי בשבת (דפ"א, ב'). הב"ד בילקו"י (פ"ד סוף הערה כ"ח). וכ"כ בקצות השלחן (בדה"ש קמ"ב, ה'). הב"ד במ"ב-דירשו (של"ו, 34). ובאשר לד' הגרח"ק שליט"א, לא זכיתי לירד לסוף דעתו. שממש"כ בשיח"א (252 ד"ה "ולעבור מתחת עציץ") גבי מעבר תחת אדניות בחלון, משמע שמחמיר בכך. וכ"מ קצת גם ממש"כ גבי החזרת העציץ לאדניות כשמנקה את החלון (שם ד"ה "ועציץ נקוב המונח"). ומאידך ממש"כ שם (בד"ה "ולעבור תחת ענפי אילן") להתיר לעבור תחת ענפי האילן, והסיק דשרי לעבור תחת ענפי אילן, משום שאין הליכה זו משפיעה על יניקת האילן, משמע שמיקל בכה"ג.

[113]קיג. הנה באשר להגברת כח היניקה של השתיל בשבת, והחלשת היניקה, כתב מרן בשו"ע (או"ח של"ו, ח') שיש להזהר בשבת מליטול עציץ, ואפי' לא נקוב, אם נוטלו מעל גבי הקרקע ומניחו ע"ג יתדות או איפכא, אם הוא מעץ או מחרס. עכת"ד. פירוש הדבר, דאף גבי עציץ שאינו נקוב יש חשש תלישה מדרבנן, מפני שמפסיק יניקתו מעט, וכ"ש אם העציץ נקוב [מ"ב (של"ו, מ"ג)]. ונמצאנו למדים שאף החלשת יניקת הצמח אסורה. וכ' בב"י (סי' של"ו) שאם עושה כן בעציץ נקוב יש בזה איסור דאו' של תלישה או נטיעה (מ"ב שם סקמ"ד). ומש"כ בשו"ע שאסור הדבר אע"ג שמניחו ע"ג יתדות, והיינו שאף עתה אין דבר מפסיק בינו לבין הקרקע, יש בזה איסורא. וכ"ש כשמניחו ע"ג בגדים ועצים, שעתה מפסיק לגמרי את יניקתו (מ"ב שם).

ומש"כ מרן שם דה"ה איפכא, שמוריד העציץ למטה ומקרבו לאדמה, הוא אסור משום זורע (מ"ב סקמ"ה). וכ' הגרשז"א [מנח"ש (ח"א סי' ס"ט סק"ג)] שבכך הוא מגביר את יניקת הזרעים מהקרקע (ועיי"ש שכ' דהו"ד אם מתחילים לינק באותה שבת. עיי"ש מש"כ בשם המנח"ח). וא"כ למ"ב הנ"ל ולגרשז"א האיסור הוא אף אם מגביר או מחליש את היניקה, ולאו דווקא אם מחדש את היניקה או מפסיקה לגמרי. וע"ע מש"כ הגרצ"פ פראנק זצ"ל בהר צבי (או"ח ח"א סי' רי"א) אי שרי לפתוח בשבת גג זכוכית כדי להכניס יותר אויר, כשממילא גם בלי פתיחת הגג הזרעים גדלים [הב"ד בילקו"י (פ"ס הערה כ"ט)].

אך כ"ז גבי שבת. ויש לדון אי ה"ה גבי שביעית. דלכאו' יש להקל בשביעית שהרי הגברת היניקה אינה מלאכה שרגילים לעשותה בשדה ובכרם. ואכן דן בזה במנח"ש (ח"א סי' מ"א סק"א) וכ' שכיוון שבהורדת העציץ משביח את הזרעים שהוא מעמידם על הקרקע, אפשר דאסור מדרבנן דלא גרע מעושה בתים לצל. מ"מ הסיק שיש לצדד בזה לקולא, משום שכשמגביהו יורגש הדבר רק לאחר זמן רב, ולכן אפשר שפעולת ההורדה לקרקע שבאה למנוע הפסד חשיבא כאוקמא אילנא דשרי, והסיק דנראה דמ"מ בתוך בית מקורה אפשר שפיר להקל. עכת"ד [ולא זכיתי להבין מש"כ בשמו במשפטי ארץ (פ"ח הערה 32) שהוא מחמיר בדבר].

ועוד מדעת המתירים בני"ד: בספר אול"צ (פ"א הערה ז') כתב בשם הגרצ"פ פראנק זצ"ל בשו"ת הר"צ (זרעים ח"ב סי' ל"ד), שגבי שבת ס"ל שאין הוספת כח היניקה אסורה מדאו' (והספר אינו תח"י). ומשמע מד' האול"צ שמבין שגבי שמיטה אף שרי לכתחי'. והוסיף שגם הגרימ"ט בס' השמיטה כתב שאין להחמיר בזה [ציין לס' השמיטה (פ"ג ס"ח). אך לא זכיתי להבין מנין יש הכרח ללמוד להיתר משם].

וראה עוד בהערה הבאה שכן מתבאר בפשטות מדברי הגרשז"א זצ"ל (נוסף על מה שהבאנו בשמו ממנח"ש (ח"א שם).

ובאשר לד' המחמירים, כ' בס' משפטי ארץ (פ"ח הערה 32) שהגריש"א זצ"ל הורה להחמיר גבי הגברת היניקה בשמיטה (ללא מקור).

עוד יש להדגיש, שהמנח"ח (ל"ט, ג ד"ה "קוצר") והאג"ט כתבו, שלד' הרמב"ם ההגבהה מנתקת את הצמח לגמרי מהקרקע. הב"ד במשפט"א (פ"ח הערה 24), וכ' בסו"ד שאין פוסקים כמותו בזה.

כשבס"ד כתבתי זאת חככתי בדעתי האם ניתן להשוות דין הגברת והחלשת יניקת השתיל בשבת ובשמיטה, לדין הגברת והחלשת זרם החשמל בשבת. ראה מה שבס"ד כתבנו בקדושת השבת (ח"א הערות ז', כ"ז ענף 7, והערה כ"ט). עיי"ש.

[114]קיד. הנה הגאון הרש"ז אוירבך זצ"ל כתב שאם ניכר שאין כוונת האדם בפעולתו בעציץ לשם יניקת הצמח, אלא שהרגילות הינה לעשות שינויים אלה לשם סידור הבית, הרי שמותר הדבר [הב"ד בהליכו"ש (חוב' 84-85, 48) וכן בחוברת שבידי - דפי הלכה להתיישבות החקלאית (בהוצ' ביהמ"ד הגבוה להלכה, בדיני עציצים בהערה 20), וכן בספר משפט"א (פ"ח הערה 38)]. וזה הציטוט מדבריו: דעת הגאון ר' שלמה זלמן אוירבאך, שאם אין כוונת ההעברה לתועלת הצמח, אין העברת העציץ בגדר מלאכה שבשדה ובכרם שאסורה מדרבנן, מפני שאין דרך מלאכה בכך. גם אין בזה איסור מפני החשד שמתכוין לתועלת הצמח, מפני שכרגיל השינוי הוא מסיבות אחרות.

לכן מותר לטלטל, להזיז, ולהעביר עציץ ממקום למקום, מותר להעבירו ממקום מקוּרה לאינו מקורה, מאינו מקורה למקורה. מותר להסירו מעל דבר המפריד בינו לבין הקרקע ולהניחו על הרצפה. מותר לקחתו מהרצפה ולהניחו על דבר המפריד. מותר להורידו ממקום גבוה לרצפה. כל הנ"ל מותר בין אם נקוב ובין שאינו נקוב. בין בקומת קרקע בין בקומה גבוהה.

אמנם עציץ המונח בתוך בית על גבי המרצפות, בין שהוא נקוב ובין שאינו נקוב, בין בקומת קרקע ובין בקומה גבוהה, מותר להעבירו ממקום למקום אחר מרוצף בתוך הבית אף שכוונתו לטובת הצמח, כגון מחמה לצל ומצל לחמה [שלגבי העברה אפשר לדונו כאינו נקוב, מחמת המרצפות אף בקומת קרקע]. עכ"ל שם. והוסיף שם, שכל הנ"ל מותר רק לפרק זמן שאין חשש שהצמח ישתרש באדמה [דרך נקב או בצורה אחרת]. עכ"ד.

[115]קטו. בענין מעבר מהבית לגינה דרך פרגולה ולהיפך, ראה לקמן (בהערה ק"פ).

ודין מעבר תחת העציצים שבאדניות שבחלון, שהינם ממש מעל קרקע הבנין ויונקים ממנה. ונמצא שכשאדם עובר תחתיהם הריהו מפסיק את יניקת הצמח, וכשממשיך לעבור שם הריהו מחדש את יניקת הצמח. ראה למשל בשו"ת אול"צ (שביעית. א', ו') שהיקל בכך. ואילו בשיח"א (א', 252 ד"ה "ולעבור מתחת עציץ") שכתב שכדאי להמנע מכך, אך לא אסר זאת מדינא. ואותה הבעיה ישנה כשאדם עובר תחת ענפי אילן ברחוב. ראה ע"כ לקמן בפרקנו (בסעיף פ"ג).

לגבי שמירה על קדושת הצמחים שצמחו באפשרויות הנ"ל, ראה מש"כ בס"ד בהמשך פרקנו (בסעיפים נ"ג ואילך). וכן לחיוב תרו"מ כשגדלו כך בשמיטה. נוסף ע"כ יש נ"מ גבי גידולים שגדלו בעציץ וכדו' לגבי תולש בשבת, אי חייב מדאו' (ר' שו"ע של"ו, ז'). לענין חיוב במצוות ביכורים [ר' גמ' במנחות (דפ"ד, א'), ובמאמ"ר (בנספחים. נספח י' - דין עציץ נקוב. דשע"ח)]. לגבי איסור ערלה [שו"ע (יו"ד רצ"ד, כ"ו)]. דין חיוב תרו"מ גבי שאר השנים בעציץ נקוב, ר' ברמב"ם (הל' מעשר שני ונטע רבעי. פרק י' הל' ח' וט'). וכן לענין ברכה על גידולים שגדלו בעציץ נקוב ועשו מהם לחם [ר' ירו' כלאים ז', ו'). חיי"א (כלל נ"א סקי"ז, דס"ל שמברך ע"כ "מזונות") ובשד"ח (בכללים מערכת כ' כלל ק', שמברך "המוציא")]. וכן נוגע הדבר לדיני כלאיים, ועוד. ואכמ"ל.

[116]קטז. עפ"י המשנה בדמאי (ה', י'), ששנינו: "עציץ נקוב ה"ז כארץ". וזאת גבי תרו"מ. וכן מצינו גבי מלאכת שבת, בגמ' שבת (דצ"ה, א'), שהתולש מע"נ, חייב. וכ"כ במשניות גבי כלאים, ערלה, והכשר טומאה. ואף שגבי שביעית אין משנה מפורשת, אך כתבו הפוס' דה"ה גבי שביעית. וכמבואר לעיל (בהערה מ"ו).

ובענין אי חומרת איסור הפעולות החקלאיות בעציץ נקוב הינה כחומרת עשייתן בקרקע, הנה כתבו כמה פוס' שאף הזורע בשביעית בעציץ נקוב, איסורו מדאו' [רידב"ז. חזו"א (כ', ה'). ס' השמיטה (פ"ח. דין הזריעה ס"ב) ועוד. ר' בשבה"א בתו"ש (א', ו' סק"ד)]. והוסיפו בתו"ש (שם) שיש המסתפקים לומר שאיסורה מדרבנן [בשם ס' השמיטה הנ"ל (דט"ז ודצ"ז), הגרח"ז גרוסברג, ועוד. ומש"כ שם שכ"ד הגרשז"א כמובא בס' השמיטה (עמ' צ"ז) בשמו, לכאו' אי"ז מדויק. וע"ע במנח"ש (סי' מ'), ובמעדנ"א (בקובץ הערות סי' ד', ועוד). עיי"ש בתו"ש]. וראה במנח"ש (שם) שדן שמא רק לאחר שהצמח החל לגדול ולינוק, חשיב נקוב. ונשאר בכך בספק. ואילו החזו"א לא חילק בכך. וע"ע מש"כ הגרימ"ט בס' השמיטה (דט"ו. ומ"מ למעשה לא היקל).

[117]קיז. עיי"ש שתלוי הדבר באיזה גודל הנקב, מאיזה חומר עשוי העציץ, האם יש נוף (ענפים) הנוטה מחוץ לעציץ וכדומה.

[118]קיח. בענין המקור לאיסור העבודות החקלאיות בצמח שבעציץ שאינו נקוב, הרי שבגמ' ובראשו' לא נזכר ד"ז גבי שביעית [חזו"א (שביעית. כ"ב, א'; כ"ו, ד'). ילקו"י (פ"ד סכ"ה), מנחא"ש (סי' ז' סק"א) וש"א]. אמנם נזכר ענין זה גבי חיוב תרו"מ לצמחים הגדלים בעציץ שאי"נ [רמב"ם (תרומות ה', ט"ז)], וכן גבי איסור כלאים [רמב"ם (כלאים א', א')], והם מישתעי בדרבנן.

ולענין הלכה:

דעת האוסרים פעולות חקלאיות בעציץ שאינו נקוב כשאינו בתוך מקום המוגדר כבית (כדלעיל בסעיפים ט'-י"ב):

שכ"כ לאסור בעל הנחפה בכסף (ח"א חיו"ד סי' ה'), וכתב שאיסורו מדרבנן. וכ"כ החזו"א [(כ"א, א'; כ"ו, ד'). הב"ד בדא"מ (א', נ"ה)]. וכן הסיק לדינא הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (סי' מ"א סק"ד), משום שמדברי הראשו' בגיטין (ד"ז, ב') נראה להחמיר בכך, מדהתירו רק הטמנת נוף ולא זריעתו (וראה עוד לקמן בד' המתירים). וכ"פ להחמיר במאמ"ר (בפ"ט ס"ז, ובנספחים. סס"י י'). וכ"כ בקטי"ש (בפי"ח הערה 1) בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל, ובשם שו"ת משנת יוסף (ח"ג ג', ד', אף במלאכות דרבנן). וכ"כ במנחת אשר (בסי' ב' ססק"ה, ובס' ז' סק"א, שאסור מדרבנן) בשם האחרו'. והוסיף שהחזו"א (כ"ב, א') פקפק קצת באיסור זה. וכ"כ להחמיר באול"צ (א', ג'), וטעמו, משום שהרמב"ם לא חילק (בפ"א ה"ו) בין עציץ נקוב לשאינו נקוב. וע"ע בשבה"א בתו"ש (א', ו' הערה 20) שהביאו עוד פוס' בהא.

ובאשר לד' המתירים:

ראשית יש להזכיר את דעת ערוה"ש (זרעים. ט"ז, א') שמתיר (כך עכ"פ נראה מדבריו. ומה שהאחרונים לא הביאוהו, משום שטרם הודפס בזמנם).

ועוד יש לציין שלד' כמה ראשו' אין גזירת עציץ שאי"נ גבי ערלה. ועוד, בס' קטי"ש (פי"ח הערה 1) כתבו בשם ספר בצאת השנה (דמ"ח סי' ב' סעי' ג') שמשמע שם שמ"מ מלאכות דרבנן מותרות בע"נ. ובס' מאמ"ר (בנספחים, סס"י י') כתב שבס' מעשה רוקח הספרדי על הרמב"ם (א', ו') חלק ע"ד הנחפ"ב הנ"ל שהחמיר. ובמנחא"ש (סי' ז' ססק"א) הבין מדברי הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (חלק א' סי' מ"א סק"ד) שהוא מראה פנים לחלק בין תרו"מ לבין שביעית, ולכן נוטה להקל בספקות, כיוון שלא נתברר להדיא דין עציץ שאי"נ בשביעית, ולכן כתב להקל בענין עציץ שאי"נ גבי ספיחין. ואכן עיי"ש במנח"ש שמציע סברא להקל בעציץ שאי"נ, כיוון שעפי"ר האיסורים בעציץ שאי"נ (גבי שבת, כלאים ותרו"מ) הם גזרת חכמים שמא יבואו לזרוע בע"נ. ויתכן שגבי שמיטה לא גזרו כיוון שמדובר במצווה החלה רק כל שבע שנים, ויתכן שחז"ל גזרו רק על דברים החלים כל שנה, כמו שמצינו גבי ערלה [הב"ד בס' שה"מ (רימון. בכללי מלאכות דאו', הערה 28). עיי"ש מה שהעיר ע"כ]. ומ"מ גבי הטענה האחרונה, שלא גזרו משום ששמיטה חלה רק כל שבע שנים, כ"כ כבר הגריא"ה הרצוג בפסקים ותשובות (ג', ע"ג. אמנם לא התיר למעשה אלא בצירוף נוסף).

באשר לד' הרדב"ז (בפ"א ה"ו). במאמ"ר (ט', ז', ובנספחים סס"י י') כ' שהרדב"ז מיקל. וכ"כ בשבה"א בתו"ש (א', ו' הערה 23). ואילו ש"פ הבינו מדבריו שמחמיר [חזו"א (כ"ב, א'. וע"ע כ', ה') וכתב שאסור מדרבנן. הב"ד בדא"מ (פ"א רס"ק נ"ה). וכ"כ במנחא"ש (סי' ז' סק"א). וע"ע בשבה"א (א', ו' הערה 23)].

וראה עוד בענין זה לעיל בפרקנו (בהערה ל"ז). ובאשר לקדו"ש בעציץ שאינו נקוב. הרי שי"א שתיקנו בו קדו"ש [הגרי"ז מינצברג זצ"ל, ועוד. הב"ד בשבה"א (א', ו' ס"ק 21)].

[119]קיט. כנ"ל (בהערה הקודמת) בשם רוב האחרו'. וכן מתבאר כבר מד' הרא"ש (בתשובותיו, כלל ב' סי' ד'). וכ' הטעם שעציץ שאי"נ אינו נחשב כמחובר מדאו', משום שהוא מיטלטל ואין דרך לזרוע בו, לאפוקי מגג [הב"ד בשיח"א (א', 285), במנחא"ש (סי' ז' סק"א) וש"פ].

[120]קכ. כדלקמן (בפ"ו סעי' מ"ז), עפ"י המשנה בשביעית (ב', ו') והרמב"ם (א', י"ב; ג', י"א).

[121]קכא. כ"ד הגריש"א והגרח"ק. הב"ד בשיח"א (א', 220). וכתבו, שאף שאסור לעשות כן, מ"מ אין חיוב לעוקרו ושרי לקנותו. ומאידך כתבו בשיח"א (א', 228) ג"כ על מקרה זה, שלד' הגריש"א והגר"נ קרליץ אין בו איסור נעבד, כיוון שיש צד להתיר לזרוע בשביעית באופנים אלה. ולכאו' זה קצת סותר את מה שכתבו בס"ק 220 שיש בזה איסור. ומ"מ בשני המקומות כתבו שלמעשה אין חיוב לעוקרו.

[122]קכב. ד' המחמירים זו ד' הגריש"א זצ"ל. הב"ד בשיח"א (א', 238).

ומה שכתבנו שכ"ז מדובר שאין נופו נוטה מחוץ לעציץ, זאת משום שאם נופו אכן נוטה מהעציץ, הרי לד' הגריש"א חשיב כיונק, אף בלא קירובו לקיר. ועוד כ' שם בשיח"א (בד"ה "ואם") בשם הגרח"ק, שאם יש לצמח עלים שהתייבשו ורוצה להסירם, אזי אם הם יבשים לגמרי כך שניכר שאינם יונקים כלל, שרי להסירם לשם נוי. אך אם לא התייבשו לגמרי, אסור להסירם, דעדיין יונקים הם. עכ"ד (אך לא ברור לי אם סיפא זו ג"כ שייכת לדין צמח המטפס על קיר).

[123]קכג. 1) עציץ שאי"נ של גוי, בקרקע של ישראל, לד' הגרח"ק ספק אם גזרו עליו [שיח"א (א', 221)]. ושמא זה טעם המ"ד שיש להתיר גידול בחממות אם גם מוכרים העציצים לגוי.

2) דין שתילת וזריעת צמחים ישירות על אדמה המונחת ע"ג מצע מנותק מפלסטיק עב וקשיח (ומשמע ללא שום עציץ), הרי שהדבר שנוי במחלוקת. ראה בקטי"ש [(י"ח, ה'. ובהערה 23) שכתבו שלד' הגר"ש ישראלי זצ"ל, יריעה שכל תפקידה הוא לנתק מהקרקע - הרי היא מנתקת. ואילו הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לאסור. ע"כ]. וע"ע בס' שה"מ (רימון. פרק חממות ומצע מנותק. עמ' 274. ובפרט בהערה 32). ובאשר להגדרת מצע מנותק, סוגו, עוביו וכדו', ר' בקטי"ש (פי"ח סעיפים ג', ד' וו'). שיח"א (א', 230). שה"מ (רימון. כל פרק החממות).

[124]קכד. בענין מה דינו של צמח הגדל בשביעית בתוך בית, ולא בשדה או בגינה שהינם תחת כיפת השמים. איתא בירו' בערלה (א', ב'): רבי יוחנן בשם רבי ינאי: אילן שנטעו בתוך הבית, חייב בערלה, ופטור מן המעשרות, דכתיב "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה". ובשביעית צריכה, דכתיב: "ושבתה הארץ שבת לה'". וכתיב "שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמֹר".

לדעת הירו' יש חיוב ערלה לנוטע בתוך בית, כיוון שהתורה לא הזכירה שדין ערלה חל דווקא גבי צמח הגדל בשדה, וא"כ גם הגדל בבית חייב בערלה. ומאידך, גבי תרו"מ, צמח הגדל בבית פטור (עכ"פ מדאו') מחיוב תרו"מ, מדכתיב דין זה רק גבי שדה. ולא מדובר בעציץ שאינו נקוב, אלא מדובר באילן או בעציץ נקוב, אך הוא בתוך בית עם גג.

אלא שהסתפקו בירו' גבי חיוב שביעית בצמח הגדל בבית. דמצד א' כתיב גבי שביעית "שדך לא תזרע", והיינו שחיובי השמיטה שייכים דווקא בשדה. ומאידך כתיב "ושבתה הארץ שבת לה'", והיינו כל הגדל בארץ, כולל בתוך בית, חלים עליו דיני שביעית.

וכבר האריכו האחרו' גבי ספקו של הירו' וגבי הכרעת פאה"ש בני"ד [ראה בשבה"א (פ"א ס"ג ס"ק ב' וג'. וס"ו סק"ד. ובקונ"א), בחזו"א (שם), ביבי"א (ח"ט חיו"ד סי' מ"ג), במנח"ש (ח"ג סי' קנ"ח סק"ה), בשבט"ה (שם), בדא"מ (א', נ"ו) ובה"ל (א', א' ד"ה "שנאמר"), בשיח"א (א', 223 ואילך), בילקו"י (שם), ובס' שה"מ (רימון. שם, ובפרט בהערות 25,26)]. וראה בילקו"י (פ"ד ריש הערה כ"א) שכתב דלספרדים קיי"ל שכל תיקו בגמ' במילתא דרבנן אזלינן לקולא, וזאת עפי"ד הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. ואילו לאשכנזים יש להחמיר בתיקו שבש"ס. עיי"ש.

יש להעיר, שמהמשנה בשביעית (ב', ד') נראה (לחלק מהפירושים. ראה רע"ב שם) שגם בתוך בית חלים איסורי השביעית (אם מפרשים שבית היינו כשיש גג מעל הצמח). והיו שחילקו בין האי משנה לבין דברי הירו' הנ"ל. א' מהפוס' שדן בזה הוא החזו"א, שכתב (בשביעית כ', ו', ובמעשרות ז', ה') שהמשנה עסקה בבית שמיטיב עם הגידולים, ואילו הירו' דן בבית שמזיק לגידולים, כך שהצמחים שם הם "במצב בלתי טוב ורצוי, שנשלל מהם תועלת הגשמים והטללים, והאויר וקווי השמש, והבית להם לרועץ" [הב"ד בס' שה"מ (רימון. שם הערה 26). עיי"ש עוד יישובים אחרים לקושיה זו].

[125]קכה. למעשה נחלקו הפוס' כיצד לפסוק בני"ד לדינא. הפני משה על הירו' שם כתב דמסתברא שספיקא לחומרא. וכ"כ להחמיר הרידב"ז בירו' (בסוף מעשרות). הב"ד בילקו"י (פ"ד הערה כ"א). ואילו מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בשבה"א (קונט"א סי' ג') השיג ע"ד הפני משה [הב"ד בשבה"א בתו"ש (א', ג' הערה 18)]. וע"ע בתורת הארץ (פ"ו ס"ק י"ח וכ"ה). ומ"מ בספר פאת השלחן היקל בני"ד (כבהערה הבאה).

אלא שהג' החזו"א (שם) לא קיבל את ד' הג' פאה"ש, וכ' שאין דבריו ז"ל מוכרעין, ולמעשה אין להקל בזה. וטעמיה, משום דאע"ג ששביעית בזה"ז הינה מדרבנן, מ"מ שורש דין שביעית הינו מדאו', לכן יש להחמיר ולנהוג בה איסור בכל הדברים שהיו אסורים כשנהגה השביעית מדאו'. ועוד, משום שיש בזה ספק ספיקא להחמיר, ולכן יש לילך לחומרא אף ששביעית כעת מדרבנן. ע"כ. וכן תמה גם הגרש"ז אוירבך זצ"ל במנח"ש (סי' נ"א סק"ז) ע"ד פאה"ש, דשמא הירו' הסתפק רק גבי איסור תורה, אך גבי איסור דרבנן שמא גם הירו' מודה דאסור.

כמו כן מחמירים בני"ד גם הגרי"מ טוקצ'ינסקי בס' השמיטה (דט"ז ס"ה. אמנם עיי"ש בפ"ו ס"ו שצידד להקל). וכ"כ הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (פ"ד ס"ו. אמנם עיי"ש בנספחים, סוף נספח י', שכ' שלמעשה מקילים כד' פאה"ש. ולכאו' זו סתירה ממש"כ בהלכות. ולא זכיתי להבינו). וכ"פ להחמיר באול"צ [(א', ד'). עיי"ש שמחמיר גבי בית אף באי"נ. וטעמו, משום שהרמב"ם לא חילק בין בית לשדה, וכמש"כ המשל"מ (בפ"א ה"א)].

[126]קכו. הנה מהר"ר הגאון רבי ישראל משקלוב זצ"ל בספרו פאת השלחן (בבית ישראל, סי' כ' סקכ"ב, דצ"ד), לאחר שהב"ד הירו' כתב, שכיוון שבזה"ז שביעית הינה מדרבנן, לכן י"ל שהאיבעיא הינה לקולא. והביאו דבריו הרבה אחרו' [מרן הגראי"ה זצ"ל בשבה"א (למשל בקו"א סי' ג'). החזו"א (שביעית. כ"ב, א'; וכ"ו ד'). שבט"ה (ח"ו סי' קס"ז). מאמ"ר (בנספחים סס"י - דין עציץ נקוב ושאי"נ. אמנם ראה בהערה הקודמת שלכאו' יש סתירה בדבריו), וכ"כ בספר ילקו"י (פ"ד שם). ס' שה"מ (רימון. דין מלאכות דאו' בשביעית. עמ' 84-85) וש"א].

ולמעשה פסקו להקל בכך, נוסף לגאון פאה"ש עוד פוס'. שכ"פ בערוה"ש (זרעים ט"ז, א'), ופשט את דברי הירו' לקולא, ומטעם אחר. ומשמע שמיקל אף בעץ בבית וללא עציץ כלל. וע"ע ביבי"א (ח"ט יו"ד סי' ל"א), שג"כ פסק להקל בכך, והוא כתב בהדיא (במסקנה) דשרי בתוך בית אף גבי עץ ממש, ולאו דווקא בתוך עציץ, אלא גם על גבי הקרקע ממש. והניף ידו שנית בחזו"ע הל' שביעית ופרוזבול (מהדו' תשפ"ב. פרק עבודות הקרקע בשדה. סעי' ג', דקכ"ב). עיי"ש. ומה שבילקו"י לא הזכיר קולא זו דשרי אף בלא עציץ, משום שיבי"א ח"ט טרם נדפס בזמנו. ומ"מ כ"פ להקל גבי עציץ נקוב בילקו"י-שמיטה (בכמה דוכתי: פ"ד סכ"א וכ"ו, ובפי"ב סי"א). והוסיף שם (בפ"ד בהערה כ"ו) בשם הגר"ע יוסף זצ"ל שגם הוא פוסק כן לדינא (וכתב שכ"ה בין בע"נ ובין בשאי"נ).

[127]קכז. הנה מצינו כמה דעות גבי חילוק בין מלאכות מסוימות בני"ד, ובפרט בין מלאכות שאיסורן מדאו' לבין כאלה מדרבנן.

גבי מלאכות שאיסורן מדאו':

י"א דשרי לעשות מלאכות בעציץ נקוב כשהוא בתוך בית, כשמדובר במקום הפסד [מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בשבה"א (פ"א ה"ג. עיי"ש בתו"ש סק"ב). וכ"כ בקונ"א (סי' ג'). וע"ע במשפט כהן (סי' ע"ג). הב"ד בקטי"ש (י"ז, א' הערה 1)].

י"א דשרי רק כשעושה כן במצע מנותק [חזו"א (כ"ב, א'). קטי"ש (שם). וע"ע בכרם ציון (פ"ג ס"ג. ובגידולי ציון שם). ובתחומין (ח"א עמ' 186-200)].

י"א שכשיש ספק איסור דאו' - אסור [ראה קטי"ש (פי"ז הערה 2)].

ובאשר למלאכות דרבנן, עשייתן בעציץ נקוב בתוך בית:

י"א דשרי מלאכות דרבנן בני"ד כשנעשות ע"י גוי, ככל תרי דרבנן [כ"כ הגרח"ז גרוסברג בתורת השמיטה. הב"ד בקטי"ש (פי"ז הערה 6)].

י"א דשרי כל מלאכות שהן תרי דרבנן [גר"ש ישראלי זצ"ל. הב"ד בקטי"ש (שם הערות 3,5). וכגון נטיעת צמח סרק בגוש].

י"א דשרי לעשות מלאכות בני"ד כשיש מי שמתירן ממילא בכל אופן [קטי"ש (שם הערה 4)]. וע"ע בהליכות שדה (גליון 85) בשם גדולי ההוראה שמחלקים בין עשיית מלאכות דאו' לדרבנן.

ויש לזכור שיש מחלו' אי בענינים אלה יש לצרף הא דשביעית דרבנן, או שאין לעשות כן משום שעיקר מצוותה מדאו'.

[128]קכח. דמצד המחמירים ישנם גדולי עולם כפנ"מ, החזו"א, המנח"ש וסיעתם. ומצד המקילים ישנם הג' פאה"ש, הגר"ע יוסף וסיעתם.

[129]קכט. גרח"ק שליט"א. וטעמו, כיוון שלחזו"א אסור לעשות כן בשמיטה, לכן גם בזה קנסוהו לעקור הצמח בשמיטה [שיח"א (א', 226)].

[130]קל. זו ד' הגריש"א זצ"ל. וטעמו, דבזה סמכו על ד' המתירים [שיח"א (שם)].

[131]קלא. ג"ז ד' הגריש"א זצ"ל, כבהערה הקודמת.

[132]קלב. כנ"ל (בסעיף מ"ח). וראה לעיל (בהערה קי"ח) שי"א שלא גזרו על עציץ שאי"נ.

[133]קלג. כנ"ל (בסעי' נ"ב), שיש מתירים אף בעציץ נקוב אם נעשית המלאכה בתוך בית. ור' לעיל (בהערות קכ"ו וקכ"ז) את דעת המתירים.

[134]קלד. שכ"כ החזו"א (כ"ב, א'), שאף שדחה את ד' פאה"ש שמיקל תחת בית אף בע"נ, וכתב שאין דבריו ז"ל מוכרעין, ואין להקל בזה, מ"מ כשעושה המלאכה בעציץ שאי"נ בבית יש לו על מי לסמוך [ובמקום אחר (כ"ו, ד') כ' שהדעת נוטה להחמיר, אלא שמי שסומך על פאה"ש בעציץ בבית "אין לנו כח למחות בו". ובדא"מ (א', נ"ו) הביא רק את הלשון "שיש לו ע"מ לסמוך"]. וכ"פ להקל גם בשו"ת אחיעזר (קובץ אגרות. ח"ב סי' ש"ג). וכ"פ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בס' השמיטה (פ"ג ס"ה), והגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (ד', ו'; ט', ז'). וכ"כ בילקו"י (ד, כ"א וכ"ו. ובפי"ב סכ"א), ובס' שה"מ (רימון. כללי מלאכות דאו'. דין עציץ בתוך בית עמ' 87. וכ"כ בדין חממות ומצע מנותק - שהמיקל יש לו ע"מ לסמוך).

יצויין שבקונטרס סדר השביעית (פסקי החזו"א מאת הרה"ח ר' זעליג שפירא ז"ל. סקי"ד) כתב בשם החזו"א שבני"ד "אפשר להקל". עכ"ל.

וטעם המתירים, משום שמצרפים בני"ד ב' ספקות: שמא לא גזרו על עציץ שאי"נ, ושמא שרי תחת גג [חזו"א (שם), ובשמו בשיח"א (א', 228 ד"ה "בביאור"). וכ"כ במאמ"ר (סוף נספח י')].

[135]קלה. שכ"כ באול"צ (א', ד'). ור' במנחי"צ (ח"י סי' קט"ז, במכתבו לרב קלמן כהנא זצ"ל), שכ' שאינו מכריע בכך להלכה, שאינו מתיר ואינו אוסר בני"ד (כפי שכתב בריש התשובה. ולא כפי שכתבו האחרונים בשמו שהוא אוסר), והוסיף שבמדריך הכשרות של העדה החרדית הם הביאו בני"ד את ב' הדעות, המקילים והאוסרים. וע"ע במאמ"ר (פ"ד הערה 8) שכתב שהחזו"א אוסר, למרות שציטט את דברי החזו"א שאין לנו כח לאסור. ולא זכיתי לירד לסוף דעתו של רבנו הגרמ"א זצ"ל.

ובאשר לטעם האוסרים. כ' באול"צ (שם), שגבי היתר מצד עציץ שאי"נ, הרי שהרמב"ם לא כתב לחלק בין נקוב לשאי"נ, ולא היקל באי"נ (שם בהערה ג'). והוסיף (שם בהערה ד') שהרמב"ם גם לא חילק בין בית לשדה.

[136]קלו. באשר למלאכות האסורות מהתורה, הרי שכך לכאו' משמעות דברי החזו"א בסי' כ"ב (סק"א). וכ"כ בקונט' סדר השביעית (לר"ז שפירא זצ"ל. סק"ז). וכ"כ במכתב מהחזו"א המובא ב"מוריה" ובהליכות שדה. וכ"פ הגרימ"ט זצ"ל בס' השמיטה (פ"ג סי' א' סק"ה בדט"ז. והוסיף דשרי אף נטיעה ואפי' זריעה. ושמותר הדבר אפי' בעציץ שאי"נ העשוי מחרס. דרק גבי שורשי אילן מחמירים בחרס ולא בזרעים). וכ"כ הגרח"ז גרוסברג (בהתורה והמדינה), וכ"כ בס' בצאת השנה, וכ"כ הגרש"ז אוירבך זצ"ל (בהליכות שדה, מס' 72 עמ' 15), וכ"כ בכרם ציון (ג', ג' וה'), בס' שנת השבע (להרה"ג קלמן כהנא. רס"י ז'). הב"ד בשבה"א (א', ו' הערה 24). וכ"כ להתיר בני"ד גם באיסורי דאו' בקטי"ש (פי"ח סעי' ב', ז' וח'). וע"ע בשיח"א (פ"א ס"ק 228 ד"ה "ולענין שאר", וס"ק 229).

ובאשר למלאכות האסורות מדרבנן, כ"כ בדא"מ בצה"ל (א', ק"י), ובשיח"א (א', 270), דשרי כל מלאכות דרבנן לקיום העציץ.

[137]קלז. שכ"כ בשיח"א (רס"ק 228) בשם האחיעזר (בקובץ אגרות, ח"ב סי' ש"ג). ושכ"כ הגרח"ק בדעת החזו"א, ושכ"כ בשם החזו"א גם בעל שבה"ל והגרנ"ק (שיח"א שם). והוסיפו שהחזו"א לא התיר לאדם פרטי לזרוע ולעשות מלאכות דאו' בעציץ שאי"נ בבית אלא רק במקום צורך ודחק גדול [אמנם מצאתי בילקו"י (פ"ד סוף הערה כ"ו), שכ' בשם ספר מעשה איש (ח"ז סי' קצ"ג), שהיה אדם פרטי שהעיד שהחזו"א התיר לו לזרוע בשמיטה בעציץ שאי"נ בבית. ושם בהדיא היה מדובר שלא בשעת הדחק!]. ומ"מ כ"כ גם בס' שבה"א (פ"א סי' ו' הערה 25) עפי"ד החזו"א (בסי' כ"ו סק"ד) שההיתר הו"ד לשעה"ד. ושכ"כ גם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו חיו"ד סי' י"ז סק"ה), בשבט"ה (ח"ו סי' קס"ז), בשו"ת אז"נ (ח"י סי' מ"ו-א'), בס' שמיטה כהלכתה, שו"ת ישועת משה, ועוד. עיי"ש בשבה"א.

[138]קלח. כנ"ל (בהערה קל"ו). ושכן הבינו כמה פוס' שכ"ד החזו"א להקל אף שלא בשעה"ד.

וע"ע בשבה"א (פ"א ה"ג סק"ב) דעות נוספות בני"ד.

חכ"א שליט"א העיר, שיש מקום לדון האם יש להקל בספקות בהגדרת עציץ נקוב, כאשר מצטרפת לזה המציאות שהוא בתוך בית. וכגון האם המרצפות שלנו כיום חוצצות בין השתיל לקרקע. ובס"ד נלע"ד שהצדק עמו. כמו כן נלע"ד שיש מקום להקל גם בהגדרת בית, כאשר מדובר שבוודאי העציץ אינו נקוב.

[139]קלט. כ"כ בהדיא בצה"ל (א', ק"י) ובשיח"א (א', 270), שמותר להשקות ללא הגבלה בני"ד, וכן שרי לעשות כל המלאכות האסורות בעלמא מדרבנן. וכן מותר הדבר אף שלא במקום צורך. ושכ"ד הגריש"א והגר"ש ווזנר זצ"ל. וכתבו שרק במלאכות דאו' יש להחמיר ולומר שרק בשעת הדחק הן מותרות. ומ"מ ר' לעיל בהערות הקודמות, שיש המתירים בני"ד בשופי גם את כל המלאכות האסורות מדאו'. ולמעשה כתבו גם הגאון האול"צ (א', י"ב) ובס' שמיטה - הלכה ממקורה (רימון. פרק כללי המלאכות דאורייתא. עמ' 80, דיני עציץ שבבית), דשרי להשקות כרגיל את העציץ שבבית.

[140]קמ. כן מבואר מכל המתירים את המלאכות האסורות מדאו', כגון בילקו"י. וכ"כ בהדיא גבי ני"ד החזו"א [מובא בנתיב השמיטה, ובשיח"א (א', 229)] דשרי לדעות המתירות לזרוע בני"ד, דכשעושה בבית אינו נראה כעושה מלאכה לצורך דבר האסור בשמיטה. ע"כ. וכ"כ להתיר בקטי"ש (פי"ח סעי' ב', ז', ח'). וע"ע בקטי"ש (א', ו' הערה 24).

[141]קמא. כ"ש מהיתר דמלאכות דאו'. וכ"כ בס' שה"מ (רימון. שם).

[142]קמב. כנ"ל (בהערה ק"מ) בשם החזו"א וקטי"ש. וכן נלמד מד' כל המתירים לעשות מלאכות דאו'.

[143]קמג. ילקו"י (ד', כ"א).

[144]קמד. ראה עוד גבי קדו"ש בגידולים שגדלו בבית (ולאו דווקא בעציץ שאי"נ) בשבה"א (פ"א סי' ג' סק"ב, ובפרט בהערה 23) ובקטי"ש (י"ז, ב') שהסתפקו בדבר. ושמא בעציץ שאי"נ גם הם יודו להקל.

[145]קמה. ס' השמיטה לגרימ"ט (פ"ו ס"ו). ילקו"י (ד', כ"א). וראה עוד בהערה הבאה.

[146]קמו. גבי צמח הגדל בבית, אי יש בו איסור ספיחין, ראה בשבה"א (פ"א ה"ו הערה 21; פ"ד סי' ד' ס"ק ה', ז'), באול"צ (פ"ד הערה ד', ד"ה "ואולם") ובדא"מ בצה"ל (פ"א ס"ק ק"ח. ופ"ד סקנ"א).

וגבי צמח הגדל בעציץ שאי"נ, ר' בשיח"א (א', 265-268). שכתבו שם שאם לא קצץ את הנוף, יש בתוספת זו איסור ספיחין. הלא"ה אין בו איסור ספיחין. וקיצרנו.

[147]קמז. כדלעיל (בסעי' מ"ב). וכ"מ מד' הגרח"ק בשיח"א (א', 252 ד"ה "ועציץ נקוב המונח על סורגי החלון"). וכ"כ באול"צ ומנחא"ש (המובאים לעיל בהערה קי"א). וזה שלא כמאמ"ר (ט', י"א) שכתב שאסור להפסיק את יניקת העציץ מדין תולש. עיי"ש (בהערות ק"ט וק"י).

[148]קמח. מאמ"ר (ט', י"א. ואסר משום נוטע) וגרח"ק בשיח"א (א', 252 ד"ה הנ"ל). וכן דעת שאר הפוס'. וכ' הגרח"ק (שם) שאפי' היה העציץ מונח על סורגי החלון מעל הקרקע, והכניסו לבית לזמן מועט לצורך ניקוי הסורגים, הרי שאסור להחזירו אח"כ למקומו בחלון, כיוון שגורם תוספת יניקה, ואף שיש גג מעל הסורגים - אסור. ע"כ.

[149]קמט. מאמ"ר (פ"ט סעי' י' וי"א) וכ"ד שאר הפוס'. ור' עוד לעיל (בסעיפים ל"ו-ל"ח), ולקמן (בהערה קנ"א).

[150]קנ. כדלעיל (בסעי' כ"ט).

[151]קנא. עפי"ד הריטב"א בגיטין (ד"ז, ב'), דשרי לעשות שינוי בעציץ כשהוא מעל י' טפחים מהקרקע, וכנ"ל (בהערה צ"ו). וכן יש מקום להקל גבי הנוף, כד' הרמב"ם (כדלעיל בהערה צ"ו). וע"ע לעיל (בהערה צ') עוד צדדים להקל בני"ד.

[152]קנב. מאמ"ר (ט', י"ג). ס' שה"מ (רימון. עמ' 50,89). וכן מתבאר מדברי שאר הפוס'.

[153]קנג. כדין שדה. וכ"כ במאמ"ר. וכתב שאפי' שהוא בגובה כמה קומות אסור לזרוע בו.

[154]קנד. כדין שדה. וכ"כ במאמ"ר (ט', י"ג. וכתב דאסור להשקותו יותר מכדי חיותו, אפי' כשהוא בגובה כמה קומות). ונראה שלריטב"א הנ"ל יהיה מותר להשקותן אף יותר מכדי קיומן.

[155]קנה. כ"כ בס' שה"מ (רימון. עמ' 89).

[156]קנו. והיינו שמכסה את כל האדנית. אמנם לפי' ד' הגרא"ז וייס שליט"א דלעיל, שגג שלא נעשה לשם גג, כגון מרפסת של שכן שמעליו, לא חשיב גג, גם המזגן בני"ד לא חשיב גג.

[157]קנז. כ"כ בס' שה"מ (רימון. עמ' 50), דבעי גם גגון וגם תחתית. וכ"מ מד' הגרח"ק בשיח"א (א', 252 ד"ה הנ"ל).

ר' בשיח"א (א', 279 ד"ה "ואדניות") שלד' הגרנ"ק אם ישנה אדנית המחוברת לקיר ואפי' לקרקע, דינה כעציץ נקוב אפי' שלמעשה אינה נקובה, וזאת מחמת חיבורה.

[158]קנח. כ"ד הגריש"א זצ"ל [שיח"א (א', 253 ד"ה "וכן")].

[159]קנט. מנח"ש (ח"א מ"א, ג'). שיח"א (א', 254 בשם הגריש"א והגרנ"ק זצ"ל, והגרח"ק שליט"א). ילקו"י (ד', כ"ט). וצע"ג על מש"כ בשיח"א שם שהגרשז"א במנח"ש אוסר. וחכ"א שליט"א שעבר על דברינו, תקף את ספר שיח"א בחריפות, דרבים הדברים הלא נכונים הכתובים בו. ואיני מעתיק את דברי חכם זה בשל חריפותם הגדולה.

בס"ד נראה שיש להתיר בני"ד אף בעציץ נקוב, דהרי בשאי"נ שרי לגמרי בבית, כנ"ל (בסעי' נ"ד).

[160]קס. אמנם גבי שבת מצינו בטוש"ע (של"ו, ג') גבי הנוטל ידיו בשבת על הזרעים, דאע"ג שאינו מתכוון, מ"מ אסור דהוי פס"ר. אך לכאו' יש לחלק בין פתיחת חלון לנט"י. ואכן במנח"ש (ח"א שם) כתב שאף בשבת משכחת לה להתיר. ור' בשש"כ (מהדו' תש"ע. פכ"ו ס"ט) שהתיר לפתוח דלת חממה אע"ג שזה משפיע על הגידולים. אך אם פותח הדלת כדי להשפיע על גידול הצמחים, אין לעשות כן בשבת. עכ"ד. והסביר (בהערה ל"ג) שזה עפי"ד הגרצפ"פ בהר"צ (או"ח סי' קל"ג) דאע"ג דהוא פס"ר, מ"מ הוי אינו מתכוון וגרמא. עיי"ש.

[161]קסא. שכ"כ כל הפוס' הנזכרים לעיל.

[162]קסב. כ"כ בהדיא בשיח"א (שם) בשם הגרח"ק. וכן מתבאר מד' המנח"ש והילקו"י הנ"ל. אמנם יש להעיר, שלדעת הפוסקים המתירים את כל המלאכות כשנעשות בתוך בית (כנ"ל בסעי' נ"ב), הרי שבני"ד מותר הכל, ואף במתכוון.

[163]קסג. כ"כ בילקו"י (שם בהערה כ"ט ד"ה "ואולם") עפי"ד הרשב"א בשבת (דק"ז, א') גבי הנועל דלת ביתו בפני הצבי כשכוונתו גם לשמור ביתו. ושכן הסביר השה"ג (ס"פ "האורג"), דאע"ג שהעושה דבר שאינו מתכוון אסור כשזה גם פס"ר, מ"מ כשעושה עמו יחד גם דבר היתר, ובפרט כשעיקר כוונתו להיתר, אזי אף כשהוי פס"ר ה"ז שרי. וראה לעיל (פ"ד הערה מ"ה) בכללי דיני השביעית, דין אינו מתכוון עם גרמא כשהוא פס"ר. וקיצרתי.

[164]קסד. ראשית בס"ד נעיר את תשומת לב הקורא החשוב, שבמבט ראשון נראה שאין הבדל בין פתיחת חלון שמאפשר הכנסת אויר, אור ושמש למקום שבו העציץ, לבין פתיחת גגון שתחתיו ישנם עציצים. דלכאו' שניהם שווים. אך הסביר לי את הנ"מ שביניהם, הרה"ג בניהו שנדורפי שליט"א, שבפתיחת הגגון אין הדבר רק מועיל לגידול הצמח, אלא זה ממש ביטול הבית שבו העציץ. והיינו שזה כהוצאת העציץ מהבית לשדה, דחשיב כנטיעה. עכת"ד. ואכן כך מוכח מד' החזו"א (כ"ב, א' ד"ה "ואף") שפעולת הסרת הגג נחשבת כזריעה, והריהו כזורע שלא בבית [הב"ד בשיח"א (א', 246)]. אמנם בס"ד נראה לענ"ד שבכ"ז יש נ"מ בין הוצאת העציץ מהבית לשדה, ששם אין דפנות כלל, לבין פתיחת הגגון, מ"מ כעיקרון אכן מסתברים דבריו.

ולענין מעשה, ד' האוסרים זו ד' החזו"א (כ"ב, א') שכתב שאסור להסיר התקרה מעל הזרעים, משום תולדת זורע. ואפי' אם זרע בשישית אסור להסיר התקרה בשביעית. והוסיף, שאם זרע (בהיתר) בשביעית, אסור להסיר התקרה אף בשמינית [הב"ד בדא"מ (א', נ"ו)]. ור' במנח"ש (ח"א סי' מ"א ססק"ג) שפקפק ע"ד החזו"א הללו גבי השנה השמינית. עיי"ש. וע"ע גבי ני"ד בשיח"א (א', 246-250).

וכ' הגרח"ק, שכ"ה אף לד' פאה"ש הסובר שלהלכה שרי לזרוע בתוך בית (והיינו כי אז פוקע ממנו שם בית כשאין לו גג) דאז הוי כזורע שלא בבית [שיח"א (א', 246)].

[165]קסה. עפי"ד הגרצ"פ פראנק זצ"ל בהר"צ (זרעים ח"ב סי' ל"ד) שחלק ע"ד החזו"א הנ"ל. וכ"כ הגרימ"ט בס' השמיטה (פ"ג די"ז ס"ח) לחלוק ע"ד החזו"א, וכ"פ בס' קטי"ש (י"ז, ח'). ונראה שגם הגר"ע יוסף זצ"ל יקל בני"ד (עפ"י המבואר בילקו"י פ"ד הערה כ"ו, שאף זריעה בעציץ נקוב מותרת בתוך בית, אע"ג שבשדה י"א דהוי איסור דאו').

[166]קסו. מנח"ש (ח"א סי' מ"א סק"ג). וכ"נ שכ"ד שאר המתירים, עפ"י הנ"ל (בהערה קס"ב).

[167]קסז. אע"ג שבשיח"א (א', 244) כתבו שד' הגריש"א זצ"ל לאסור בני"ד, מ"מ הוסיפו שם שאם הוריד הגגון כדי לסכך שם, ואכן סמוך להורדת הגגון הוא מכסה בסכך, ש"ד.

[168]קסח. ד' המקילים זו ד' האול"צ (פ"א ס"ז) וילקו"י (פ"ד ס"ל). וכ"ד הגרא"ז וייס שליט"א, כפי שכתב לנו וכדלקמן בנספחים (נספח ט"ז).

וטעם המתירים, כתבו שלושתם שהרי אינו מתכוון כלל לתוספת היניקה. וכן השביעית כיום הינה מדרבנן. ועוד, דהוי תוספת יניקה רק בגרמא (הגרא"ז וייס שליט"א אמר לי טעם זה בע"פ). והוסיף באול"צ והזכיר את דברי הגרצ"פ פראנק זצ"ל, שהוספת יניקה אף בשבת אינה דאו', וכ"ש בשביעית (ר' ע"כ לעיל בסעי' מ"ג והערה קי"ד). וע"ע במכתב הגראז"ו (לקמן בנספחים שם), שלא מדובר בעבודת הארץ והאילנות המקובלות אצל עובדי האדמה וגם אינו מתכוון להצמחה, ולכן שרי לכתחי'. ועוד דאין הדבר נראה בעיני בני האדם כעבודת הארץ, וגם אין התועלת ברורה, ולכן שרי אע"ג דהוי פס"ר. עכ"ד.

[169]קסט. בשיח"א (א', 244) האריך בני"ד, וכתב (שם בסס"ק 244) בשם הגרח"ק שליט"א שיתכן להקל בזה משום שהסכך (בס"ד נראה שכצ"ל) הונח שם רק לכמה ימים. ומ"מ למעשה כתב שיש להחמיר לסוגרו לאחר סוכות ע"י גוי. עכ"ד. אמנם הוסיפו שם שגם הגרשז"א והגריש"א מחמירים בני"ד, משום שע"י פירוק הסוכה עושה שתהיה שמש על העשבים. וכתבו שלד' הגרשז"א יפרק את הסוכה דווקא בלילה משום שעי"כ אין לו אז הנאה מגילוי הדשא לשמש, ועוד שאינו מתכוון להצמחת הדשא. ואע"ג דהוי פס"ר, מ"מ לא ניח"ל בתועלת זו. ובשם הגריש"א כתבו שם, שהורדת הסכך בלילה מהני רק כשהדשא אינו שלו אלא של חבירו. אך אם הוריד את הסכך בלילה בדשא של עצמו, הרי שצריך להחזירו. ולכן לדעתו הפתרון הוא שיכסה את הדשא באיזה כיסוי, ורק אז יוריד את הסכך. עכ"ד.

אמנם לי הקטן ישנן כמה השגות על מש"כ בשיח"א שם. ראשית, אם אכן יוריד את הסכך רק לאחר שיכסה את הדשא, ולא יוריד הכיסוי (עד סוף שנת השמיטה!) הרי שהדשא יתקלקל ויצטרכו לטפל בו היטב מדין אוקמי. שנית, ראה במכתב השאלה אל הגר"א וייס שלייט"א לקמן בנספחים, שבדברי הגרשז"א והגריש"א לא כתוב בדיוק את מה שכתבו בשמם בשיח"א שם.

ועוד בס"ד נלע"ד, שגבי ני"ד ניתן לצרף גם את דעת המקילים גבי הסרת גג בתוך הבית. וגם לצרף לפה את ד' המקילים להגביר היניקה (לעיל בסעיף מ"ג). וגם נראה שהמנהג פשוט בכל מקום לבנות ולפרק סוכה בחג הסוכות ולאחריו, גם בשביעית. ולא שמענו מעולם מי שמחמיר שלא להסיר הסכך או לפרק סוכה בשמיטה. ודי בזה. ולכן לא הזכרנו דעה זו בהלכות.

[170]קע. כנ"ל (בסעי' מ"ב) גבי הפסקת יניקת השתיל מהקרקע. וכנ"ל (בסעיף נ"ט) גבי הכנסת אדנית.

[171]קעא. ראה עוד בשיח"א (א', 184) שכתבו גבי הצללת הצמחים, שאם הם יפסדו לגמרי, מותר להגן עליהם ע"י כיסוי, דחשיב לאוקמי. ואם לא יתקלקלו לגמרי, אין לעשות מעליהם הצללה מפני הגשם והשמש. ומ"מ הגנה בדרך ארעי לא חשיבא מלאכה, ומותר לעשותה. וע"ע לקמן (בפ"ו סעי' מ"ב ומ"ד).

[172]קעב. כנ"ל (בסעיפים נ"ב ונ"ה) גבי ע"נ ושאי"נ. ואם נופו בולט, ר' לעיל (בהערה צ"ה). וכ"כ להקל להשקות כרגיל בני"ד גם בשיח"א (א', 270) בשם החזו"א, הגרי"ש אלישיב והגר"ש ווזנר זצ"ל, וכן בשם הגרח"ק שליט"א, ככל שאר העבודות דרבנן הנעשות לקיום העציץ. וע"ע במאמ"ר (ט', י"ב) שכתב שאם העציץ אי"נ, שרי להשקותו כרגיל. ואם הוא נקוב ישקהו רק כמידת ההכרח (והיינו לאוקמי ולא לאברויי).

[173]קעג. כ"כ הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"ג סי' קנ"ח סק"ו), כשניכר שאינו עושה כן להשבחת העציץ. ועוד כתב (בח"א סי' מ"א, סק"ג) שאם מעבירו מעל עשרה טפחים ג"כ שרי. עיי"ש טעמו. וסיים, שהרוצה שיצא הספק מלבו, שיסתום את הנקב של העציץ. וכ"כ להקל בני"ד בס' גידולי ציון (פ"ג ססק"ג), וכ"כ להקל בלא התנאים הנ"ל, באול"צ (פ"א ס"ה) ובילקו"י (פ"ד סכ"ז). והוסיפו באול"צ ובילקו"י (שם) שמ"מ עדיף להפסיק בין העציץ לקרקע בפח או בניילון, לשם מניעה גמורה של היניקה. והסביר בילקו"י שם הטעם להקל בני"ד, דאע"ג דהוי פס"ר משום שאינו מתכוון לזריעה, והוי פס"ר דלא איכפ"ל בדרבנן, דשרי.

[174]קעד. דעת הסוברים שחובה לחצוץ בין העציץ לקרקע, זו ד' הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר (פ"ט ס"ט, ובנספחים בסס"י ד' דרכ"ט), וכ' שיחצוץ בנייר כסף או בניילון, ולא חילק בין ע"נ לשאי"נ.

ומאידך, החזו"א וסיעתו אוסרים אף כשמכניס העציץ לפח ומכסה את ענפיו בפח. וכנראה שהצריך הכיסוי מצד חום השמש שמגדיל את צמיחתו. ומ"מ כתבו שם הטעם שאין מועיל הכיסוי, משום דחשיב הכיסוי כאוהל ארעי ולכן אינו נחשב כיסוי [הב"ד בצה"ל (א', ק"י). וע"ע בשיח"א (פ"א רס"ק 276)].

[175]קעה. שכן ד' הגרשז"א זצ"ל להקל, וכ"כ גם באול"צ ובילקו"י. וגם הטעם של המחמירים אינו אליבא דכו"ע.

וע"ע בענינים אלה בילקו"י (פ"ד הערה כ"ז), בדא"מ בצה"ל (פ"א ס"ק ק"ז, ק"ח וק"י), במאמ"ר (במילואים סס"י ד' ס"ק א'-ה'), בשיח"א (פ"א, 230,239,240,246,277), ומנחת אשר (סי' ז' דל"ח ד"ה "והנה").

[176]קעו. דכפי שראינו בסעיף הקודם, הרי שד"ז שנוי ממילא במחלו'. ומ"מ גבי עציץ שאי"נ, הרי שמלאכה בו חשיבא כדרבנן (כבסעיף מ"ח). ומאידך, מלאכה בע"נ, לדעת כמעט כל הפוס' חשיבא כדאו' (כדלעיל בסעי' מ"ו). ועוד, שבשיח"א (א', 252 ד"ה "ולענין עציץ שאי"נ") כ' בשם הגרח"ק, שמותר להעביר עציץ שאינו נקוב ממקום למקום.

[177]קעז. כ"כ החזו"א (בקונטרס הלכות שביעית, סקי"ד). הב"ד בדא"מ (ססקנ"ו). וכ"כ הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (פ"ט סעי' י"א. וע"ע בפ"ה ס"ה ופ"ט ס"ט). ומה שהתירו חלק מהפוס' לעיל (בסעיף ע'), הוא דווקא גבי העברה זמנית, שלא ע"מ להשאירו שם. וכעין זאת ראה לעיל (בסעי' נ"ט) גבי אדניות, שלד' רוה"פ אסור להוציאן לחלון ולמרפסת. ואמנם בני"ד יש צדדים להקל ולהחמיר מהתם [שהאדניות בחלון הן רחוקות מקרקע הבנין, ולכן הן יונקות פחות. ומאידך האדניות שבחלון יונקות ישירות מהקרקע, ללא חציצת המרצפות. ואם הן מונחות במרפסת שבקומה התחתונה, ג"כ יונקות הן (אף לד' הגרשז"א, שמיקל בקומות העליונות) יותר מקרקע הבנין. ואף מה שהיקל הגרשז"א לקומות העליונות, הוא דיבר על יניקה מקרקע הבנין, אך הכא מישתעי גם ביניקה מהשמש ושאר הגורמים העליונים]. ונראה שדברים אלה מדוברים בין בעציץ נקוב ובין בשאי"נ. כיוון שמדובר פה על השבחת הצמח מלמעלה. והיינו שגם בעציץ שאי"נ, יש מקום להחמיר מצד השבחתו מגורם עליון.

וכ' החזו"א (בקונט' הלכות שביעית, שם. והב"ד בדא"מ שם), שהיבולים הגדלים במרפסת שאינה מקורה, חלים עליהם כל דיני השביעית.

[178]קעח. כ"כ בשיח"א (פ"א ס"ק 252 ד"ה "ועציץ נקוב המונח") בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגרח"ק שליט"א. והוסיפו שאם עשה כן, צריך לעוקרו. וכ"כ לאיסור הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (ט', ט' וי"א). ור' מש"כ הגרימ"ט בס' השמיטה (דט"ז, פ"ג סעי' א' סק"ו). ותמוה. וגם לא כ' טעם.

[179]קעט. יש שכתב שעציץ נקוב המונח על מרצפות שלא בתוך הבית, שלכאו' מותר להעבירו למקום שהוא קרקע ממש בלא מרצפות [שיח"א (פ"א סס"ק 237) בשם הגרח"ק שליט"א]. אמנם בס"ד נלע"ד שלמ"ד שמרצפות חשיבא כחציצה, אין לעשות כן.

ועוד כ' הגרח"ק [הב"ד בשיח"א (א', 232 ד"ה "ואם עבר")], שאם עבר והוציא עץ שהיה בעציץ שאי"נ, ונטעו בקרקע, יתכן שחייב לעוקרו.

[180]קפ. לגבי המעבר אל פרגולה, הרי שיש לדון עפ"י הגדרת הבית (כנ"ל בסעי' ח'-י"ב) האם פרגולה נחשבת כבית או כשדה. ולכאו' תלוי מהו שיעור הכיסוי של גגה. והיינו מהו שיעור הרווח שבין קרש לקרש שבגגה. ואם הוא מכוסה ברשת, מה הצפיפות שברשת (כדלעיל בהערה ל"א). יש לציין שבדר"כ עושים את הפרגולה כדי שתשמש גם כסוכה, ולשם כך צריך שרק מיעוט תקרתה תהיה מכוסה. וא"כ אין זה מתאים לני"ד שצריך שלפחות רוב הגג יהיה מכוסה בקיר, בברזל, בעצים, או לפחות ברשת. אלא שניתן לעשות כך: בסוכות רוב הגג יהיה גלוי, ולאחר סוכות יכסוהו ברשת סמיכה ויכניסו לשם את העציצים מהבית. כך בס"ד נלענ"ד.

[181]קפא. ע"פ ילקו"י (פ"ז ס"ח. עמ' 319) שיש להקל בהיתר לאוקמי אף בספק אם יהיה נזק. ועוד שם (בסעי' ז') דשרי אף אם יהיה רק נזק חלקי (כנ"ל בפ"ג הערה ל"ב ס"ק 6,7). ובפרט שבני"ד כלל אין ברור שיהיה רק נזק חלקי, אלא יתכן שלמשל פרחים יושחתו לגמרי. וע"ע לקמן (בפ"ו סעי' מ"ב ומ"ד ובהערות שם).

ונוסיף. בשיח"א (א', 254 ד"ה "ולהכניס") אסר הגרח"ק להכניס עציץ לבית כשיורד גשם במרפסת והוא עלול להזיק לעציץ (ולא הובא שם טעם לדבר. ומ"מ מה שכתבנו בס"ד לעיל, שלד' רוה"פ אין איסור במניעת יניקת הצמח, הרי שגם בני"ד שרי. וכן מהטעמים הנ"ל בהערה הקודמת). וממש"כ בשמו בשיח"א (א', 184) יוצא שאף לדעתו שרי אם הצמח יפסד לגמרי.

[182]קפב. כנ"ל (בסעי' ע"ב).

[183]קפג. כן מתבאר בהדיא מד' הגרשז"א זצ"ל כדלעיל (בסעי' מ"ד). וכ"ד הגר"נ קרליץ זצ"ל, דשרי אף בשבת לעשות כן, דכיוון שאין מגביהו מהקרקע אין היניקה נפסקת כלל, ואין בזה לא תולש ולא זורע [מ"ב-דירשו (הל' שבת סי' של"ו ס"ק 34)]. וכ"פ הגרנ"ק גבי שביעית, שאי"ז מלאכה, אע"פ שהיניקה של העציץ משתנה ממקום למקום [שיח"א (א', 252 ד"ה "ועציץ נקוב המונח")]. וכ"ד הגריש"א גבי עציץ המונח ע"ג רצפות [שיח"א (שם)]. וע"ע בשיח"א (שם) שהגרח"ק הסתפק בכך, דמצד א' מתבטלת יניקתו מהמקום הראשון, ומאידך הריהו חוזר ויונק מהמקום השני. ע"כ. וע"ע במשפט"א (פ"ח ס"י ובהערה 34) שג"כ הסתפק בכך.

[184]קפד. זו ד' הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ [הב"ד במשפט"א (פ"ח סי"א ובהערה 36)], וטעמם: 1) לא ברור שמלאכת ההעברה הזו אסורה בשמיטה. 2) כשנעשה בתוך הבית, בירו' הרי הסתפקו אי מלאכה אסורה בו. 3) יתכן שמרצפות הבית חוצצות (כ"כ בשם הגרנ"ק, אע"פ שבסתמא דעתו שאין המרצפות שלנו חוצצות). ובהליכות שדה מובא בשם הגרשז"א והגריש"א זצ"ל, שמותר להעביר ממקום למקום אף כשמתכוון לתועלת הצמח, כגון שמעבירו למקום שיש בו יותר אור [הב"ד במשפט"א (שם)]. וכן מתבאר מד' הגרשז"א זצ"ל דלעיל (בסעי' מ"ד). ובשיח"א (א', 252 ד"ה "ולענין עציץ שאינו נקוב") כ' שמותר להעביר עציץ ממקום למקום - בעציץ שאי"נ. אמנם צ"ע בדעת הגרח"ק שליט"א שאוסר גרירת עציץ ממקום למקום בבית (כנ"ל בהערה קפ"ג), אי יתיר בני"ד אף בעציץ נקוב. ומ"מ באול"צ (פ"א הערה ה') סתם בפשטות להקל להעביר כל עציץ ממקום למקום בבית.

[185]קפה. הגרשז"א והגריש"א זצ"ל, כבהערה הקודמת.

[186]קפו. שכ"נ מד' הפוס' שהתירו הפסקת היניקה (כדלעיל בפרקנו בהערות י', י"ג ומ"ג. עיי"ש שורש הדין גבי פרפיסא). וכ"כ גבי ני"ד הגרשז"א (כדלעיל בסעי' מ"ד), וכ"מ מדברי הגריש"א זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 252 ד"ה "ובאופן שעציץ") שהתיר להוריד העציץ מהיתדות לקרקע, שבזה נחלקו הפוס' אי שרי (כבהערה הבאה), אזי כ"ש שיקלו בכה"ג כדי להרימו, שבזה יותר פוס' מקילים גבי הפסקת היניקה. וכ"כ גבי ני"ד הגרימ"ט בס' השמיטה (פ"ג סעי' א' דט"ו) וטעמו דאע"ג דבשבת יש בזה משום איסור תולש, מ"מ גבי שביעית איסור תולש ליכא, מדכתיב "והיתה שבת הארץ לכם לאֹכלה", והרי א"א לאכול אם לא קוצרים ותולשים, וכל האיסור הוא רק שלא יקצור כדרך הקוצרים, וזאת כדי להראות שהפירות הם הפקר. עכ"ד. וכ"כ להתיר בני"ד באול"צ (פ"א הערה ו') ובמאמ"ר (בנספחים. סוף נספח ד' סק"ג). וכ"נ מד' הילקו"י (פ"ד בהערות כ"ה וכ"ח).

ואע"ג שמצינו לעיל (בסעי' מ"ב) שיש אוסרים לעשות שהשתיל שבעציץ יינק, ואת הגברת יניקתו, מ"מ הכא, כיוון דמישתעינן בבית, שגם יש תיקרה וגם מרצפות, לכן ניתן להקל טפי [כמש"כ למשל במאמ"ר (בנספח ד' סק"ג), למרות שהחמיר גבי הפסקת יניקת השתיל, כנ"ל (בהערה מ"ג)]. וע"ע במשפט"א (פ"ח הערה 36) שבני"ד שרי אף למ"ד שריצפה אינה חוצצת.

[187]קפז. שורש הדין ראה לעיל בפרקנו (בהערות י', י"ג ועוד) עפ"י הגמ' בשבת (דפ"א, ב') גבי האי פרפיסא.

ואכן אם מדובר שאין רצפה, אלא מורידים את העציץ או מקרבים אותו מהיתדות לקרקע, כבר כתבו כמה פוס' דאסיר [הגריש"א, הגר"ש ווזנר, והגר"נ קרליץ זצ"ל. הב"ד בשיח"א (א', 252 ד"ה "ולענין עציץ הנקוב")]. ודיברו על עציץ נקוב.

ואם מדובר במקום שיש בו מרצפות, גם בזה היקל הגרי"ש אלישיב זצ"ל בני"ד [הב"ד בשיח"א (א', 252 ד"ה "ובאופן שעציץ זה"). וטעמו, שיש צד להתיר לזרוע בבית, וגם משום שיש לצדד שהמרצפות אכן חוצצות בין הצמח לקרקע העולם. עכ"ד. וכ"כ במשפט"א (פ"ח הערה 36) בשם הגריש"א והגרנ"ק מהטעמים דשמא מותר לעשות מלאכה בבית (כפאה"ש), ושמא המרצפות חוצצות. ע"כ. וכ"כ כבר הגרימ"ט בס' השמיטה [(שם). אמנם לא זכיתי להבין טעמו. שכ' שם דשרי בגלל שאינו ממש זורע אלא שרק מניחו על הארץ וגורם שאח"כ ע"י היניקה תתהווה הזריעה מעצמה כמחובר. עכ"ד. ולכאו' זה סותר את כל דין הפרפיסא. וצ"ע]. וכ"מ מד' הילקו"י הנ"ל. ויתכן שגם בני"ד יקל האול"צ (פ"א הערה ז'), משום שאינו מתכוון, ובצירוף ד' הגרצפ"פ שהוספת כח היניקה אף בשבת אינו אסור מדאו'. וכאן הריהו לכאו' רק מוסיף יניקה. וגם בצרוף הא דהמרצפות שלנו חוצצות. וכן מבואר בילקו"י (ד', כ"ו ועוד), שבתוך בית שרי אף לזרוע, וא"כ כ"ש שיקל בני"ד.

[188]קפח. גבי עציץ נקוב, כבר ראינו בהערה הקודמת שי"א שאסור להורידו לארץ, אמנם ראה לעיל (בסעי' מ"ב) שזו מחלו' אי גורם לו לינוק רק זמן קצר, די"א דשרי [מרכבת המשנה]. ואי אמרינן שבני"ד מישתעי רק בהגברת היניקה, הרי שגם ד"ז שנוי במחלו' (כדלעיל בסעי' מ"ג). וע"כ נשאר במשפט"א (פ"ח הערות 32-33) בצ"ע.

ובאשר להרמת העציץ, גם בזה ראינו שישנה מחלו' אי יש איסור בהפסקת היניקה (כדלעיל בסעי' מ"ב ובהערה מ"ג). ואם העציץ כבר היה גבוה י' טפחים, ורוצה להרימו יותר, הרי שניתן עכ"פ לצרף את ד' הריטב"א בגיטין (ד"ז, ב') שהרבה פוסקים הביאוהו, שממילא אין יניקה מעל גובה זה. וקיצרנו.

[189]קפט. ד' המתירים היא ד' הגר"נ קרליץ, משום שממילא יש דעות שמותר לזרוע בבית [שיח"א (א', 254 ד"ה "ולהוציא")]. וכ"כ להקל בילקו"י (ד', כ'). וטעמו שהרי מותר לזרוע בבית. וכ"פ במשפט"א (ח', י"ד), וטעמו, שהרי אינו מוסיף אדמה, לכן אי"ז נחשב מלאכה כלל. והוא עפי"ד החזו"א. ומ"מ הוסיף, שאם השתיל שבעציץ שוכב כתוצאה משבירת העציץ, יש לדון שאם יעמידהו יועיל הדבר לגידול הצמח, ולכן שרי לעשות כן רק בעציץ שאינו נקוב הנמצא בבית. ע"כ. ומ"מ הגרנ"ק והילקו"י לא כתבו תנאי זה, וגם מדברי הגרשז"א זצ"ל (כנ"ל בסעי' מ"ד) פשוט שמותר הדבר ליישרו. וראה עוד בסעיף הבא.

ומה שכתבנו שכ"ה לרוה"פ, ואי"ז לכו"ע, משום שהגרח"ק אסר זאת [הב"ד בשיח"א (א', 254 ד"ה "ועציץ נקוב שנשבר"). ולא כתב טעם לאיסורו].

[190]קצ. ד' המחמירים בני"ד היא ד' הגרח"ק [הב"ד בשיח"א (א', 254 ד"ה "עציץ שנפל"), וטעמו משום שיש בכך תועלת לשתיל. וכ"כ לדון להחמיר בכך במשפט"א (פ"ח סי"ד ובהערה 45), ולכן התיר ליישרו רק בעציץ שאי"נ. ומ"מ הוסיף שאם בלי הרמת העציץ השתיל ימות או יוזק נזק גדול, לכאו' שרי ליישרו משום הצלה מהפסד. עיי"ש מה שהתלבט בכך מצד דברי החזו"א (י"ח, ד') שאסור לעשות מלאכה דרבנן כדי להציל מהפסד שמצוי רק אצל יחיד.

וד' המתירים הינה ד' הגריש"א זצ"ל [הב"ד בשיח"א (שם)], משום שאינו מתכוון למלאכה זו, ועושה כן רק כדי שיהיה מסודר. ע"כ. וכ"נ פשוט שגם הגרשז"א זצ"ל יתיר זאת (כנ"ל בסעי' מ"ד). וכ"נ בבירור שגם הגר"ע יוסף זצ"ל יתיר זאת, וכן בנו בעל הילקו"י, דהא ס"ל דשרי אף לזרוע בתוך הבית, כפאה"ש.

[191]קצא. ד' המתירים הינה ד' הגר"ע יוסף זצ"ל ובעל הילקו"י שליט"א, שהתירו אף לזרוע בעציץ שבבית [ילקו"י (פ"ד סעי' כ"א וכ"ו ובהערה כ"ו)].

וד' האוסרים זו ד' הגרח"ק שליט"א. והוסיף שאם בניו עושים כן, צריך למחות בידם [הב"ד בשיח"א (א', 254 ד"ה "ולהוסיף")].

[192]קצב. ד' המתירים הינה ד' הגר"ע יוסף זצ"ל ובעל הילקו"י (כנ"ל בהערה הקודמת).

וד' האוסרים זו ד' הגריש"א זצ"ל [הב"ד בשיח"א (שם ד"ה "ועציץ")].

[193]קצג. בס"ד נביא בקיצור עוד מדיני העציצים, כפי שמצינו בספרי האחרונים:

1) למ"ד שרצפה שלנו כיום חוצצת בין השתיל שבעציץ לבין קרקע הבית, מותר להפוך עציץ שאינו נקוב לעציץ שדינו כנקוב ולהעבירו ממקום למקום, שהרי תמיד דינו כאי"נ. ולכן מותר להוציא אז את הצלחת שתחת העציץ, וכן להורידו מהשלחן לרצפה ולהיפך. ולמ"ד שהרצפה שלנו אינה חוצצת, אסור להוציא צלחת זו. אך אף לדעה זו י"א דשרי להוריד העציץ מהשלחן לרצפה [משום צירוף ד' פאה"ש שאת כל המלאכות מותר לעשות בבית. וגם לא ברור שהורדת העציץ לארץ חשיבא מלאכה. ראה ע"כ בספר משפט"א (ח', י"א)].

2) עציץ שאינו נקוב שלאחר זמן ניקבוהו (כגון שהוא נקוב אך היתה צלחת תחתיו ועתה הוציאוה), דינו מעתה כעציץ נקוב. והנ"מ הינה לעשות בו מלאכות חקלאיות [שיח"א (א', 252 ד"ה "עציץ נקוב המונח"). ספר משפט"א (ח', ו' וט') עפ"י גמ' במנחות (ד"ע, א') ורמב"ם תרומות (ה', ט"ו), וכדלעיל (בהערה י"א). וכעין זאת בשיח"א (א', 254 ד"ה "ולהוציא צמח" בשם הגריש"א זצ"ל)]. ומ"מ אם הוא עומד על הרצפה, אז לרוב הפוסקים נשאר דינו כאינו נקוב (כבסעיפים כ"ה-כ"ח. ול"ו-ל"ח).

3) עציץ נקוב שנסתם הנקב שלו (או שהונחה תחתיו צלחת, כדלעיל בפרקנו בסעיפים י"ד וכ"ב-כ"ד), דינו מעתה כעציץ שאינו נקוב [משפט"א (ח', ז')].

4) מותר לאסוף ולכנוס את הענפים שבלטו מחוץ לעציץ, כדי לנהוג אף לדעת המחמירים שסוברים שהנוף יונק מהקרקע והופך את דין העציץ לעציץ נקוב, ומעתה אף לדידם יהיה דינו כעציץ שאינו נקוב [משפט"א (ח', ח')].

5) באשר לדיני צמח שגדל במים בבית, האם מותר להעבירו לאדמה, וכן צמח שגדל במים, ונשבר הכלי, האם מותר להעבירו לכלי אחר עם מים, ראה מה שנכתוב בס"ד בהמשך פרקנו (בסעיפים פ"ה וצ').

[194]קצד. כ"כ הגרח"ק שליט"א [הב"ד בשיח"א (שם סס"ק 254)]. וטעמו, שאין לחוש בזה למראית עין, דאין לנו לגזור גזירות חדשות מדעתנו. עכ"ד. ונראה פשוט שגם ד' בעל הילקו"י להתיר בני"ד, עפ"י מש"כ בילקו"י (פ"ד אמצע הערה ל"ב, בד"ה "אם גוזרים גזירות"), ושכן כתב כבר בספרו שלחן המערכת (ח"א ערך "גזירות").

ושמעתי שהיו כמה קבלנים שגמרו לבנות בנינים בשנת השמיטה, ורצו לקבל אישור למכור את הדירות ולאכלס בהן את יושביהן (מה שנקרא "טופס 4"). אך כיוון שהם חייבים לגמור לגמרי את כל הבניה ועשיית הגינה, הרי שאין באפשרותם לקבל טופס זה כי אסור בשמיטה לשתול דשא ופרחים. ולכן יעצו להם מרבני הציונות הדתית שליט"א לשים שם דשא סינטטי, עם פרחים ושיחים סינטטיים מפלסטיק, וכך יוכלו לקבל את האישור הנ"ל, ולאחר השמיטה ישתלו צמחים אמיתיים, והכל יבוא על מקומו בשלום. ע"כ. ומ"מ לא שמעתי זאת ממקור ראשון. וע"ע בילקו"י (פי"א סעיף י"ב).

ומ"מ יש עדיין לדון לגבי הנחת הדשא הסינטטי, האם יהיה מותר לשם כך ליישר את הקרקע. הן מצד דחשיב כחורש, אע"פ שאין כוונתו לזרוע. ועוד: דלכאו' יוצא שבשל כך הקרקע תהיה מוכנה לשתילת הדשא הטבעי - לאחר השמיטה. וצ"ע.

[195]קצה. הנה ההגהות אשר"י בשבת כ' שהמפסיק את יניקת השתיל חייב משום תולש. והסבירו האחרו' שכוונתו הינה כשדווקא מפסיק לגמרי את יניקתו, והיינו שהפסיק את יניקת הצמח מכל הצדדים, אך כשנשארת יניקה מא' הצדדים לא חשיב שהפסיק היניקה [שכ"כ הגיוו"ר (בקונט' גן המלך סי' ק"ח), הדע"ת (של"ו, ז'), הילקו"י (פ"ד הערה כ"ח) וש"א]. ואכן פסקו הרבה אחרו' דשרי לעבור תחת אילן, דממילא אם האדם עובר שם אינו מונע לגמרי את היניקה אלא יכול הוא רק למנוע את חלקה. ועפי"ז כתב הגרח"ק גבי מעבר תחת עץ גדול בשביעית ובשבת, דיתכן שאין לחוש לאיסור, משום שאין הליכה זו משפיעה על יניקת האילן. ע"כ [הב"ד בשיח"א (פ"א סס"ק 254)]. וחכ"א שליט"א כתב לי שוודאי שמותר הדבר. ושאין שום הוו"א לאסור לעבור תחת כנפי אילן בשביעית. ולא יעלה על הדעת שמה שאמרה התורה "לאכלה", היינו שהקוטף פ"ש יעמוד מחוץ לנוף העץ ורק אז יקטוף. והתבטא חכם זה בצורה חמורה נגד הכתוב.

אמנם יש מהאחרו' שכתבו טעמים אחרים להקל בני"ד. יש מי שאומר שיש להקל מהטעם שאינו מתכוון להקטנת ולהגדלת הצמיחה, וחשיב בהילוכו למתעסק, ולכן התיר לעבור שם הן בשבת והן בשמיטה [שו"ת ברית אברהם (ח"א סי' ו'). הב"ד בילקו"י (פ"ד ריש הערה כ"ח)]. וכן מדברי הג' אול"צ (פ"א ה"ו) נראה להקל, מטעם דאינו מתכוון וגם שאין זו חשיבא מלאכה. וכ"נ שיתיר גם הילקו"י (פ"ד, כ"ח) מהטעם הנ"ל.

[196]קצו. שכ"כ באול"צ (שם) ובילקו"י (שם) מהטעם הנ"ל. וע"ע בשיח"א (א', 254 בד"ה "ולעבור מתחת" ובד"ה "ולענין עציץ"). ולא זכיתי להבין מדוע במקו"א כ' ש"כדאי להמנע מכך", ובמקום אחר כ' "שאין צריך להמנע מלעבור באויר שתחתיו". ומ"מ גם הוא לא אסר זאת מעיקה"ד.

[197]קצז. ע"ע גבי ני"ד במנח"ש (אויערבאך. ח"א סי' מ"א), ובמנחא"ש (וייס. סי' ז'). ונראה בס"ד שהמנהג פשוט להקל בכל הדברים הללו, ולא מצינו שאדם יעקוף עץ כדי שלא למנוע את יניקתו מהקרקע, הן בשבת והן בשביעית. וע"ע במנחת אשר (וייס. סי' ז' סק"ב) מש"כ גבי מעבר תחת עציצים שנמצאים בבית השכן שמעליו. אך שם דן גבי יניקת השתיל דרך הבלטות. וע"ע לעיל (בהערה קט"ו).

יש להעיר, שלפי הפוס' שהובאו לעיל, שאין איסור בהפסקת היניקה, ומותר להכניס עציץ נקוב לבית, נראה שאין שום חשש של הפסקת היניקה במעבר. ומה שיש לכאו' לחשוש זה רק כשיוצא משם, שאז גורם להמשך היניקה. ומ"מ גם בזה יש מקום להקל, משום שההפסקה היתה מיזערית. ודי בזה.

[198]קצח. הנה גבי שריית זרעים ושתילת שתילים שלא בקרקע אלא במים, שנינו בתוספ' (כלאים א', ט') שהזורע דבר המצמיח ע"ג אמת המים, פטור מדיני כלאים. וכ"מ מהתוספ' במעשרות (פרק ג') שהמטליא (=מים שמעורב בהם עפר, וזרעים עליהם), לא נהגו בהם חכמים היתר לא לענין מעשרות ולא לגבי שביעית. ומשמע שבמים לבד בלא עפר ליכא דין זורע [וע"ע ברמב"ם בשמו"י (א', ו'), שכ' שמותר לשרות זרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית. ור' בילקו"י (פ"א ריש הערה ל"ב), אי ניתן לדייק מהרמב"ם דשרי לשרות הזרעים במים בשביעית כדי לגדלם בשביעית].

ואכן גבי שבת כ' הרמב"ם (פ"ח משבת ה"ג) שהשורה חיטים ושעורים במים חייב משום תולדת זורע. וכ"פ בשו"ע (של"ז, יא). וע"ע בהרה"מ (שם), במ"א (שם) ובמנח"ח (מוסך השבת. מצווה ל"ב).

ונהדר אנפין לני"ד. הנה גבי שביעית כ' בשו"ת נחפה בכסף [(למהר"י נבון, רביה דמרן הגחיד"א. חיו"ד סי' ה'), שבזה לא אסר רחמנא המלאכה אלא דווקא בקרקע, מדכתיב "ושבתה הארץ שבת לה'". וכ"ז דוקא במים לבד. אך אם ערב בהם גם עפר, וגדלים מחמתו, אסור אף בשביעית, וע"ע בהמשך.

הנה יש מהפוס' שכתבו שלגדל צמחים במים בשמיטה חשיב כזורע אותם בקרקע. שכ"כ בשו"ת המהרי"ל דיסקין (סי' כ"ז סק"א) שאסור הדבר. וכ"כ הגרצ"פ פראנק [בשו"ת (סי' י"א). בהר"צ (זרעים ח"ב סי' ל"א סק"ו) ובעוד דוכתי. וטעמו, דזריעה במים לצימוחי פירא חמירא טפי משריית חיטים ושעורים במים כדי להכינם לזריעה, דזו זריעה ממש]. וכ"כ באול"צ (א', ב') ועוד אחרו' [הב"ד בשבה"א בתו"ש (א', ו' הערה 26). חוץ מאול"צ. כי ס' שבה"א עם תו"ש הודפס בשנת תשנ"ג. ואילו אול"צ הודפס, כמפורט בהקדמה שם, בסיוון תשנ"ד. וגם שמעתי בעצמי מאחותו (תבלטו"א) של הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, שהגרב"צ ביקש מבעלה, הדיין הג"ר עמנואל זרביב זצ"ל, שיקנה לו את ספר שבה"א עם תו"ש כדי להעזר בו בכתיבת אול"צ הל' שביעית. כך שמובן מדוע לא הוזכר ספר אול"צ בספר שבה"א. ומ"מ גם ספר שבה"א אינו מוזכר כלל בס' אול"צ, למרות שרואים שהוא נעזר בו. (וכן שו"ת יבי"א ושאר ספרי אחרוני דורנו כמעט לא מוזכרים בו, או שאינם מוזכרים בו כלל. כי כך דרכו של רבנו הגרב"צ אבא שאול זצ"ל). יצויין שגם מרן הח"ח לא הזכיר את ספרי בני דורו בספר המשנה ברורה, מלבד במקום אחד (בבה"ל בסי' תקפ"ה ס"ב ד"ה "וטוב") שהביא את דברי א' מרבני דורו מסיבה ידועה. ראה ע"כ בספר בשבילי ראדין, ע"פ הכתוב בספר שימושה של תורה (שמועות מהגרא"מ ש"ך זצ"ל. עמ' קנ"ט). אמנם ממה ששמעתי ממשפחת הגר"א שפירא זצ"ל, היה המעשה להיפך. ואכמ"ל.

ובס' קטי"ש (פי"ח ס"א) כתבו שהאוסרים אסרו זאת רק מדרבנן. אמנם ק"ק לי ע"כ, מדכתבו הפוס' (שבה"א בתו"ש שם) שהמחמירים ס"ל שדינם כגידולים בעפר. וא"כ הוי דאו'.

בס' בצאת השנה (דמ"ב, ומ"ח) התירו גידולי מים רק בעציץ שאי"נ בתוך בית [שבה"א בתו"ש (שם)].

יש להעיר, שבס' השמיטה לגרימ"ט (סעי' א' הערה 2, דט"ז) כתב שהראו לו שו"ת הנדפס מגאון ידוע מהדור הקודם לגרימ"ט, שאסר הזריעה במים, וציטט שם את דבריו מבלי להזכיר מיהו שו"ת זה. וסיפר שם הגרימ"ט, שבנו של בעהמ"ח שו"ת זה, שגם הוא היה מגדולי הזמן, התרעם מאוד על המו"ל שהדפיס תשובת אביו, שרובם רק רשמים מימי עלומיו כדי לעיין בהם אח"כ. ובס"ד חשבתי לתומי, שלפי הנתונים מתאים ד"ז לשו"ת של המהרי"ל דיסקין זצ"ל. ואכן משבדקנו מהיכן ציטוט הדברים הללו, ראינו שהדברים הינם מאת המהריל"ד זצ"ל. וא"כ מה שמביאים פוסקי דורנו שמהרי"ל דיסקין אסר בני"ד, יש להתייחס לזה בהתאם.

ובאשר לד' החזו"א בני"ד. לכאו' יש סתירות לגבי דעתו. שיש מקורות שנראה שדעתו היתה להקל גבי גידולי מים [ר' צה"ל (א', ק"י). שיח"א (פ"א רס"ק 273, בשם בה"ל בתרומות ובשם ס' נתיב השמיטה. וכתב הגרח"ק שליט"א שהטעם שהחזו"א היקל בגי"מ היא משום דמצרפינן הא דעסקינן בכלי שאי"נ ובגידול בבית. וכ"כ בשיח"א (שם ס"ק 275) שהחזו"א התיר לגדל בגי"מ]. וכ"כ הג"ר בנימין זילבר זצ"ל בס' הלכות שביעית (ח"א עמ' כ"ה) שמפורסם בשם החזו"א שמותר לזרוע בשביעית במים, כי התורה לא אסרה אלא זריעה בעפר. ע"כ. הב"ד הילקו"י (פ"ד הערה ל"ב עמ' ש"ב). ומאידך יש מקורות שהחזו"א החמיר ואסר גי"מ [ראה שיח"א (פ"א סס"ק 273)]. ואכמ"ל.

[199]קצט. ד' המתירים היא ד' הג' נחפה בכסף (חיו"ד סי' ה', כבהערה הקודמת), שו"ת שדה הארץ, מראה הפנים על הירו', הגריא"ה הרצוג בירחון קול תורה (הב"ד בילקו"י, דש"ב), הגרימ"ט בס' השמיטה [(דט"ז. פ"ג סעי' א' סק"ד). ועיי"ש בח"ב (סעי' א' דצ"ט) שאסר מדרבנן זריעה במים שבכלי מפח או בתוך בריכה]. וכ"פ להקל בילקו"י (ד', ל"ב דש"ד) בשם אביו הגרע"י זצ"ל, וכן דעתו הוא (ועיי"ש שהב"ד כמה פוס' שהקלו בכך). וכפי שראינו בהערה הקודמת, כ"נ שזו גם ד' החזו"א. וכ"פ גם הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (פ"ד ס"ט). וע"ע בשבה"א בתו"ש (א', ו' הערה 27).

הטעם דשרי בגי"מ בבית, כתבו בשם החזו"א דחשיב גידול בעציץ שאי"נ ובבית [שיח"א (א', 273)]. אמנם לנחפב"כ הטעם הוא משום שבשביעית לא אסר רחמנא אלא רק בגידולי קרקע ולא במים. הב"ד בילקו"י (שם).

[200]ר. מה שכתבנו שמ"מ לא יהיה עפר במים, כ"כ הנחפב"כ (יו"ד סי' ה'), הגרימ"ט בס' השמיטה (פ"ג ס"א סק"ד דט"ז, וכן בד"ק ס"ה), הילקו"י (פ"ד סל"ב דש"א). והסבירו הטעם, דאע"ג שאינו יונק מהקרקע ממש, מ"מ הצמח גדל והולך גם מחמת העפר [ובילקו"י (שם דש"א) כ' דלנחפב"כ איסורו מדרבנן כשיש עפר במים]. וע"ע בשבה"א בתו"ש (א', ו' הערה 29).

[201]רא. מה שכתבנו שטוב ורצוי שלא יהיו במים חומרי דישון וכדו', הוא עפ"י הגר"ב זילבר זצ"ל בספריו (אז"נ והלכות שביעית) בשם החזו"א [הב"ד בשבה"א בתו"ש (שם הערה 31)]. וכ"כ לאסור בכה"ג בשבט"ה (ח"א סי' ע"א). דדינו כזורע בקרקע ממש [הב"ד בילקו"י (פ"ד הערה ל"ב דש"ג)]. ומ"מ ש"פ לא הזכירו ד"ז, אך מטעם איסור העפר, נראה שמסכימים הם גם לכך. וכיוון שלא כתבו כן במפורש, לכן כתבנו שטוב ורצוי להזהר בכך, אך אין איסור גמור בכך, כי יש מקום לומר שמה שאסרה התורה זה רק בקרקע.

[202]רב. הא שנראה שד' רוה"פ להקל בני"ד, כשאין במים עפר כלל, כך עולה ממש"כ לעיל (בהערה קצ"ט).

[203]רג. גבי גידול צמחים בשמיטה בבריכות של מים. כ' הגרימ"ט (בפ"ח ססע"י ב' סק"ה, בדף ק'), שאם הבריכה מצופה בפח או במלט, אזי אם יש במים עפר, אסור לגדל שם. וכ"כ בילקו"י (פ"ד סל"ב דש"א). ואם הבריכה אינה מצופה מלט, והזריעה מודלית מהקרקע, כ' הגרימ"ט שאסור הדבר מדרבנן. ע"כ. ובס' שבה"א בתו"ש (א', ו' בהערה 28) כתב שגם החזו"א מתיר לגדל גי"מ בבריכות שבקרקע. ומ"מ מש"כ שהגרימ"ט ג"כ מתיר זאת, לא זכיתי להבין, דכפי שכתבנו הוא מתיר זאת רק בסייגים מסוימים.

וע"ע בענין גידולי מים גם בס' קטי"ש (מהדו' תשפ"ב פי"ב סעי' כ"ה-ל"א), ובס' שה"מ (רימון. מהדו' תשפ"ב עמ' 94 הערה 17).

[204]רד. גרח"ק שליט"א [שיח"א (א', 254 סוד"ה "ולהוציא צמח")].

[205]רה. גרח"ק שליט"א [שיח"א (א', 271)]. אמנם כתוב בשו"ת מהרי"ל דיסקין (כ"ז, א'): גם אם נעשה זאת בערב שביעית ולהחליף המים בשביעית גם כן אסור". וסיים שם במילים "וצ"ע ויש להתיישב". עכת"ד.

[206]רו. גרח"ק שליט"א [שיח"א (פ"א רס"ק 272)]. וכ', שאף זריעה בכלי קטן בני"ד דינה כזריעה בבריכה גדולה.

[207]רז. דעת המתירים זו ד' הגרי"ש אלישיב זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 272 ד"ה "ומיני בשמים")]. וכ"כ להקל בילקו"י (ד', ל"ג). ונראה שטעמם משום דחשיב גידול בעציץ שאי"נ בבית.

וד' האוסרים זו ד' הגרח"ק שליט"א [הב"ד בשיח"א (שם)]. וטעמו, משום שדרכו להצמיח עי"כ שורשים. ולכן אף לשימו בכוס מים לזמן קצר אסור, אף אם דעתו להוציאו לאחר מכן, כיוון שאם ישאירנו שם יצמיח שורשים. עכ"ד [ולא זכיתי להבין. הרי סו"ס זה גידול בעציץ שאי"נ ובבית]. ומ"מ גם בס' משפט"א (פ"ז סי"ז) אסר. ועיי"ש גם בסעי' ד' שבכ"ז יש מיקרים דשרי [הב"ד בילקו"י (פ"ד סוף הערה ל"ג)].

[208]רח. בילקו"י (ד', ל"ג) כתב להקל. וצ"ע אי הגרח"ק ג"כ יקל (ר' בהערה הקודמת).

[209]רט. כ"כ בילקו"י (פ"ד הערה ל"ג דש"ט ד"ה "ועיין במנחת חינוך"). וכ"נ מדבריו (שם בסעי' ל"ב ול"ג). וצ"ע אי הגרח"ק הנ"ל ג"כ יקל בני"ד.

[210]רי. ד' האוסרים זו ד' הגרח"ק שליט"א [שיח"א (א', 272 ד"ה "ומיני")].

וד' המתירים זו ד' הגרמ"א זצ"ל במאמ"ר (ד', ט'). ודעת הילקו"י (עפי"ד דרכו בפ"ד סל"ב ול"ג).

[211]ריא. זו ד' הגר"נ קרליץ זצ"ל [שיח"א (א', 254 סוד"ה "ועציץ")].

[212]ריב. הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר (פ"ד סעי' י'), וילקו"י (פ"ד סל"ד).

[213]ריג. עוד בעניני גידולי מים ראה בשיח"א (א', 283), בילקו"י (עמ' 280,312), ובס' שה"מ (רימון. מהדו' תשע"ד. עמ' 84-86).

[214]ריד. הנה נחלקו האחרו' גבי הכנסת פרחים לאגרטל בשבת, כשיש בענפים פרחים שבשל נתינתם במים הם יפתחו. שד' המהריק"ש בערך לחם, הרב נהר מצרים וסיעתם להקל בזה, ואילו מהר"ח פלאג'י (בשו"ת חקקי לב) וסיעתו להחמיר, שלא ליתן ענפים במים. הב"ד ביחו"ד (ב', נ"ג. עיי"ש במסקנתו). אלא שגבי שביעית שאני, דאיסורי שבת חמירי טפי משביעית, שבזה"ז הינה לרוה"פ מדרבנן. ואכן גבי שביעית כתבו כמה פוס' להקל בני"ד. שכ"נ מדברי החזו"א (כ"א, י"ז) שכתב שמותר לשים פרחים במים אפי' שהניצנים עשויים להפתח. וכ"כ להקל במאמ"ר (ט', כ"א), וכ"ד הגר"נ קרליץ זצ"ל [הב"ד בשיח"א (א', 272)]. וכ"כ בילקו"י (ד', ל"ה). וכ"נ דברי הגריש"א זצ"ל, הביאו בשיח"א (א', 272 ד"ה "ובאופן"). וכן נראה ד' הגרח"ק, מדכתב [בשיח"א (א', 272 ד"ה "ולענין")] שדינם כדין זריעה בעציץ שאינו נקוב. וא"כ כשהצמחים בתוך בית עם גג, הרי ד' החזו"א שעציץ שאי"נ בבית - המיקל יש לו ע"מ לסמוך. וזאת אם יש אדמה בעציץ. אך הכא שממילא עסקינן בגידולי מים, שאף החזו"א מתיר לגדלם, א"כ נראה בס"ד שכ"ש שיתיר זאת.

וכתבו הפוס' כמה טעמים להקל בני"ד: 1) מה שאסרו בשביעית זה דווקא גבי חיטים ושעורים, שבשבת יש בזה איסור מדאו', אבל פרחים שנפתחים יש לכל היותר איסור דרבנן (כ"כ החק"ק הנ"ל שהחמיר גבי שבת). 2) מרן הגחיד"א בשו"ת חיים שאל (רס"י ח') כ' שאין לנו להוסיף גזירות חדשות מדעתנו ואיסורים דרבנן. דבחיטים ושעורים מצמיחים דבר חדש, אך בפרחים ושושנים אין הצמחת דבר חדש. וא"כ יש צד להקל בהם בשמיטה. הב"ד בילקו"י (פ"ד הערה ל"ה). והוסיף שם עוד כמה טעמים: 3) הרי גבי שביעית מתירים מלאכות דרבנן לקיום הצמח (לאוקמי), וכאן הרי שם את הפרחים במים כדי לקיימם של יכמושו ויתייבשו, משא"כ גבי שבת שאף לצורך קיום הצמח אסור [וכטעם זה כתב גם הגרנ"ק זצ"ל. הב"ד בשיח"א (א', 273 ד"ה "ומיני") וכדלקמן (בהערה רי"ז)]. טעם 4) בלא"ה הא קיי"ל שגידולי מים שרי בשביעית. עכת"ד הילקו"י. 5) ובמאמ"ר (שם) כ' הטעם להקל, כיוון שאינם מיועדים לגידול. ע"כ.

[215]רטו. מצד פתיחת הפרחים בזה ניתן להקל טפי מהפרחים. אך מצד השרשת שורשים יש לחשוש בזה (כדלקמן בהערה הבאה). ומ"מ רוב הפוס' שהקלו גבי פרחים, הקלו גם גבי שאר הצמחים.

[216]רטז. דאל"כ הוי כעציץ שאינו נקוב שבשדה, שבס"ד הסקנו לעיל (בסעי' מ"ח) שלרוה"פ אסור לעשות מלאכה בעציץ שמחוץ לבית, אע"פ דמישתעי בשאי"נ. ואכן מה שהיקלו הפוס' הנ"ל בני"ד הוא דוקא כשהאגרטל בבית.

[217]ריז. לד' הגרח"ק שליט"א, אם מדובר בצמחים שדרכם להצמיח שורשים, אסור להניחם בכלי עם מים. וד' הגר"נ קרליץ שמותר להניח צמחים אלה במים אם עושה כך כדי שישתמרו בלחותם, אף אם יודע שעי"כ יצמיחו שורשים [שיח"א (א', 272 ד"ה "ומיני")]. וגם מדברי שאר הפוס' שהקלו בני"ד, ורק דנו גבי פתיחת הפרחים, משמע דס"ל דאין החשש להוצאת והצמחת שורשים גורמת לאיסור הכנסתם לאגרטל.

[218]ריח. כ"כ הגר"ח קנייבסקי [שיח"א (א', 271)].

[219]ריט. כדלעיל (בסעיף פ"ב).

[220]רכ. למרות שהאקווריום רובו מים ומיעוטו אדמה, מ"מ כפי שראינו לעיל (בסעיף פ"ד, ובפרט בהערה ר'), הרי שמים שיש בהם עפר, דינם כעציץ שאינו נקוב אך יש בו אדמה, ולא כגידולי מים ללא אדמה. ולכן אם האקווריום נמצא בבית, הרי שלדעת רוב הפוסקים ניתן להקל לעשות בו את כל המלאכות, הן המלאכות האסורות מהתורה, והן האסורות מדרבנן. ויש חלק מהפוס' שאוסרים את המלאכות האסורות מדאו'. עיי"ש (בסעיף נ"ה).

[221]רכא. כדין עציץ שאינו נקוב הנמצא תחת כיפת השמים, שלדעת רוב הפוסקים מדרבנן אסור לעשות בו מלאכות בשמיטה.

[222]רכב. כך מבואר במאמר הרה"ג הגדול הרב יהודה עמיחי שליט"א [מובא בקיצור בעלון "שיחת השבוע" (פרשת "תצווה" תשפ"ב)].

[223]רכג. כ"כ גם הרה"ג יהודה עמיחי שליט"א (שם), שמותר לטפל כרגיל בצמחים אלה, ואף לנקות לגמרי את האקווריום, ולאחר מכן לשתול בו את הצמחים מחדש. וכן מתבאר לעיל (בסעי' פ"ו).

ומתוך כך הזכיר הרה"ג הנ"ל את הדין שלא לקנות בשמיטה צמחים חדשים אלא רק מחוות גידול שומרת שמיטה, ולא במקומות אחרים, כדי שלא לסייע למגדלים העוברים על דיני השמיטה. עכ"ד.

[224]רכד. כ"כ הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"א סי' מ'. דיני שביעית בעציץ נקוב, ד"ה "ומ"מ"). עיי"ש טעמו.