[1]א. מרן (סימן תרע"ג סעיף א'). והטעם ראה במ"ב (סק"ח).
[2]ב. ר' בה"ט (סימן תרע"ג סק"ג), מ"ב (שם סק"י וסקי"א). ובה"ל (שם ד"ה "ויש מי"). ושלא כדעת הרא"ש המתיר תשמיש ארעי.
[3]ג. מרן (בסימן תרע"ג סעיף א') כתב דין זה לגבי תשמיש קדושה, וכ"כ הרבה אחרונים, וכ"פ הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סעיף נ"ג). ור' עוד בענין זה בכה"ח (סימן תרע"ג סקל"ג), בספר מאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח סעי' ע"ו) ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 217 הערה ב').
ודין תשמיש מצוה כתבו המ"ב (שם סק"ט).
[4]ד. מרן (שם) בשם "יש מי שאומר", והיא דעת בעל העיטור המובאת בטור, וכ"כ בשבולי הלקט.
[5]ה. דעת הט"ז, מובאת בבה"ט (סק"ד) ובבה"ל (שם רס"י תרע"ג).
[6]ו. דעת הא"ר והחמ"מ המובאים בבה"ל (שם).
[7]ז. מ"ב (שם סק"ז). וראה ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 218 הערה ב').
[8]ח. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף נ"ד). וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' ע"ו).
[9]ט. מרן (סימן תרע"ג סעיף א').
[10]י. מרן (שם), ור' מ"ב (סקט"ז) וכה"ח (ס"ק מ'-מ"ב).
[11]יא. רמ"א (שם), מ"ב (סק"כ), כה"ח (ס"ק מ', מ"ב, מ"ה). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף נ"ד), ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 218 הערה א'). וע"ע במאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' פ"ג).
[12]יב. מ"א, והב"ד המ"ב (סקט"ו). ובבה"ל דחה דברי הפמ"ג בהבנת המ"א שאין להשתמש באור השמש כל זמן שהוא עומד עם שאר הנרות, אלא הסיק כמסקנת השע"ת שלמ"א שרי להשתמש בו כשהוא מרוחק קצת משאר הנרות, אלא רק אסור להשתמש באור הנרות יחד אע"פ שהשמש יחד אתם.
[13]יג. בה"ט (סק"ה), מ"ב (ס"ק י"ד וי"ז), כה"ח (ס"ק ל"ד, ל"ז ול"ח). והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שאף שבדורנו ממילא יש בחדר אור חשמל, מ"מ צריך להניח גם את השמש, מחשש שמא תהיה הפסקת חשמל ויבוא להנות מהנרות. עכת"ד.
[14]יד. בה"ט (סק"ה). מ"ב (סקי"ח). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף נ"ד). וע"ע בספרו מאמר מרדכי (מועדים. פנ"ח סעי' פ"ד).
[15]טו. רמ"א (סימן תרע"א סעיף ב' וסעיף ז').
[16]טז. מ"ב (סימן תרע"ג סקי"ח). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (שם).
[17]יז. בה"ט (סק"ה), מ"ב (סקי"ז), שעה"צ (סקט"ז). וראה גם מש"כ בבה"ל (ד"ה "שאם"), שלדעת המ"א בהבנת הפמ"ג אין להשתמש אפי' באור השמש. ולכן לדעתו צריך אור נוסף כדי להסיר החשש שהרואה יאמר שהדליק כל הנרות הללו לצורכו, וכמש"כ המ"ב (סקט"ו).
[18]יח. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף נ"ה). וע"ע בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' פ"ה).
[19]יט. בה"ט (סק"ז), כה"ח (סקמ"ו).
[20]כ. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (שם). וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' פ"ה). וכן פשט דברי מרן (בסימן תרע"ג סעיף א') שכתב: "שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף".
[21]כא. מרן (שם סעיף א').
[22]כב. שע"ת (סימן תרע"ג סק"ג) בשם שו"ת פני אריה. מ"ב (סקי"א). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל להיתר כשיושב בחוסר מעשה. עכת"ד. והטעם שהקלו הוא שאינו משמש כלום, ואפי' אינו תשמיש ארעי.
[23]כג. שע"ת (שם) בשם מהריק"ש, שעה"צ (סקי"א). ור' בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 218 הערה ג').
[24]כד. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, וכן הורה לי הג"ר יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף פעיה"ק ירושלים. וראה כה"ח (סי' תרע"ג סק"ל).
[25]כה. מרן ורמ"א (סימן תרע"ג סעיף א'). ובאמת שבדורנו אין חילוקי מנהגים אלה תלויים במנהגי העדות אלא בכל עדה יש הנוהגים כך ויש כך.
[26]כו. מרן (סימן תרע"ד סעיף א'). ור' מ"ב (שם סק"א) וכה"ח (שם סק"א וסק"ב). והיינו דלא חיישינן לאכחושי מצוה ולא לביזוי מצוה. ר' שבת (דכ"ב,א').
שאלו שאלה, בענין מה שהתירו בני"ד המקילים, האם יתירו גם חימום נר בתחתיתו (כדי להדביקו בחנוכיה), ע"י שלהבת הנר שכבר דולק. בס"ד י"ל שיש צדדים לכאן ולכאן. הצד לאסור הוא, דמה שהתירו זה להדליק את הפתילה עצמה, שזו עצם פעולת המצוה, דהדלקה עושה מצווה, ואילו חימומו בתחתיתו ע"מ שאח"כ יעמוד, זה לכאו' רק הכשר מצווה (כדי שיוכלו אח"כ להדליקו). ומאידך יש צד להקל, דכיון שעושה כדי להדליק תיכף ממנו נר של מצווה, לאו בכלל ביזוי הוא [עפ"י המ"ב (סי' תרע"ד סק"ד). ואע"ג דהתם מישתעי גבי הדלקת הנר עצמו, מ"מ לכאו' י"ל שזה שייך גם לני"ד]. ועוד, שניכר שאינו עושה כן לצורכו אלא לצורך נ"ח [ר' שעה"צ (שם סק"ד)]. אמנם אין להוכיח שמותר הדבר ממה שהתירו המקילים ליקח הנר שמדליקים אותו ולקרבו אל הנר שמדליקים ממנו, ואז מחזירים למקומו את הנר שהודלק, ובזה לכאו' צריך לחממו מנר אחר כדי להדביקו בחנוכיה. דמכאן אין הוכחה, דשמא החנוכיה בנויה באופן שניתן לתקוע בה את הנר מבלי לחממו. וצ"ע, ולמעשה נראה להחמיר. ומ"מ אם מדליק בכה"ג נר חיוב (של אדם אחד) מנר הידור (של אדם אחר), בזה נראה דקיל טפי. ומ"מ גם בזה צ"ע למעשה אי שרי לחממו בתחתיתו. ויש להאריך בזה. והדעת נוטה בס"ד לאסור בשני המיקרים.
[30]ל. מרן (שם) בשם יש מתירים (והיא דעת הר"ן ובעל התרומות, כשמואל בגמ'), וס"ל שאין בכך משום ביזוי מצוה (מ"ב סק"ד).
[31]לא. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 222 סעיף א'. וע"ע שם בהערה י"ט). ור' כה"ח (שם סק"ח) שכתב שאף הספרדים נהגו להחמיר בכך כרמ"א. ובחוברת הל' חנוכה כתב הגר"מ אליהו זצ"ל שלכתחילה יש להחמיר בכך, ולא להדליק נרות ההידור מנר החיוב. ע"כ. וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' פ"ז – פ"ח).
[32]לב. רמ"א (סימן תרע"ד סעיף א'). מ"ב (שם סק"ו).
[33]לג. הרמ"א שם כתב שנהגו להחמיר, אך המ"ב סוף ס"ק ח' כתב דמעיקר הדין שרי. וראה בחוברת חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעי' נ"ח).
[34]לד. מ"ב (סי' תרע"ד סק"א) בשם הט"ז. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף נ"ט). והטעם שכתב, משום שפעולת ההדלקה צריכה להיות במקום בו מונח הנר. ע"כ. וע"ע בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' מ"ז).
[35]לה. מהרש"ל. ב"ח. ט"ז, פר"ח, ח"א, מ"ב (סימן תרע"ד סק"ג וז'), כה"ח (סקי"א).
[36]לו. מ"א. מ"ב (שם סק"ב). ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 223 סעיף ב'). וגבי המדליקים לפני השקיעה, כתבנו שהדבר אמור בחצי השעה הראשונה שלאחר השקיעה או שלאחר צה"כ, והיינו כל אחד כמנהגו.
[37]לז. מ"ב (שם סק"ג). ספר ילקו"י (שם).
[38]לח. כה"ח (סק"ח), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף ס'). ור' מ"ב (סס"ק ח'), ובס' מאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פנ"ח סעי' פ"ט).
[39]לט. מרן ורמ"א (סימן תרע"ד סעיף ב'). מ"ב (סק"ה). כה"ח (ס"ק י"ג-י"ד). ור' עוד בכה"ח (ס"ק ט"ו-י"ז).
[42]מב. מרן (סימן תרע"ב סעיף ב'). ור' ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 220 הערה ג') שהביא דעות הראשונים בכך, ומש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בגליון ספר כה"ח שלו. והוספנו שגבי המדליקים לפני השקיעה הדין כן גם במשך החצי שעה שלאחר השקיעה או צה"כ, כנ"ל (בסעיף י').
[43]מג. דעת המהרש"ל, והב"ד כה"ח (סימן תרע"ב סקכ"א).
[44]מד. מ"ב (סימן תרע"ב סק"ז) בשם המ"א, הא"ר והחיי"א. וראה לעיל בפרקנו (הערה ל"ט).
[45]מה. ר' חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיפים נ"ו, ס"ב, ס"ג, ס"ה, ס"ו).
[46]מו. כה"ח (שם) בשם הא"ר.
[47]מז. דעת הב"ח והפר"ח המובאים בכה"ח הנ"ל, וכפי שפירשם לי הגר"מ אליהו זצ"ל.
[48]מח. מ"ב (סימן תרע"ב סק"ז, ור' מש"כ שם סק"ח, ובסימן תרע"ד סק"ח). ור' מש"כ כה"ח (סימן תרע"ז סקכ"ו).
[49]מט. כפי שפסק הרמב"ם, ושכ"כ בשמו הב"י, וכ"פ מרן (בסימן תרע"ב סעיף ב' ובסימן תרע"ז סעיף ד'), וכ"פ הרמ"א (בסימן תרע"ד סעיף א'), וכ"כ הט"ז (הב"ד כה"ח הנ"ל), וכ"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 223) להלכה. ור' מש"כ כה"ח (סימן תרע"ד סקי"ב). ובענין דעת הרי"ף בזה ראה מש"כ מרן בב"י (סס"י תרע"ז) בשמו, ומה שתירצו מהר"י אבוהב והב"י עצמו בענין זה, וכנ"ל (בהערה ל"ט).
[50]נ. כיון שזמננו קצר (לסיום מהדו' תשע"א) נכתוב בס"ד הדברים בקיצור.
ישנם ב' סוגי נרות מיוחדים שהומצאו בשנים האחרונות: נר המפיץ ריח נעים בעת שהנרות דולקים, ונר המשמיע מנגינה בזמן זה. וכ"א מהם פועל באופן אחר (הכל כפי שהסבירו לי. אך לא ראיתי בפועל את אופן פעולתם).
הנר שמפיץ ריח עשוי מחומר (שעווה וכדו') שבעת קרבתה לאש או לחום הריהי נמסה וגם מפיצה ריח טוב. היינו החומר שממנו עשוי הנר הוא זה שמפיץ את הריח.
הנר שבהדלקתו נשמעת מנגינה עשוי באופן שהדלקת האש שבפתילה גורמת להפעלת מנגנון כלשהו המוסתר בתוך הנר, ומנגנון זה משמיע מנגינה. בשני סוגי הנרות אין ההנאה ישירות מהשלהבת עצמה.
ויש לדון בזה מב' צדדים: 1) המותר להדליק נ"ח כזה לכתחי'. 2) מי שהגיע למקום שדולקים בו נרות כאלה, האם אסור לו ליהנות מכך.
הנה קיי"ל שקול, מראה וריח אין בהם מעילה (פסחים דכ"ה, א). אמנם לכתחי' יש בהם איסור. ומ"מ בני"ד ישנם בס"ד כמה צדדים להקל: 1) איסור ההנאה הינו רק מדרבנן. 2) שמא איסור ההנאה שאמרו חז"ל הוא רק מהשלהבת. 3) אם באמת איסור ההנאה בני"ד הינו גם מהנר עצמו, הרי שבנר שגורם למנגינה, הריהי נגרמת ממנגנון שבתוך הנר ולא מהנר עצמו, ורק בנר המפיץ ריח יש הנאה מהנר עצמו. 4) ההנאה פה נעשית ע"י גרמא (וזו מחלו' אי חוץ מאיסורי שבת שייך להקל לכתחי' מטעם גרמא. ואכמ"ל). 5) ההנאה באה בעל כורחו של האדם הנמצא שם, מבלי שיתכוון לכך (היינו שאר אינשי חוץ מהמדליק), ולכאו' הלכה כרבא דפסחים (שם) שאסור רק כשמתכוון. לאור כל הנ"ל יש לדון להקל כיוון שלדינא אסור הדבר כשמתקיימים רק ב' תנאים: 1) מתכוון ליהנות מהאיסור. 2) כשיכול להיות במקום אחר. כל זה כתבתי כשדנתי בכך עם הרה"ג אילן מרק שליט"א, וכחותה על גחלים.
ועוד מצאתי שגם הרה"ג המפורסם ר' יצחק יוסף שליט"א חקר ענין זה, מצד הא דהרי נר אין בו קדושה (גמ' שבת דכ"ב, א), וכל טעם איסור ההנאה הינו כדי שלא תהיינה מצוות בזויות עליו. ולפי"ז בני"ד ניתן להקל. אך לפי מש"כ רש"י (שם ע"ב ד"ה "אי הדלקה") דהדלקה עושה מצווה דומיא דמנורה דמקדש (וכן הוא בר"ן שם), לכאו' ה"ה בני"ד, דאע"ג שאין בזה ביזוי מצווה, מ"מ לא יהנה כלל מהנרות, דומיא דמנורה דמקדש. אך גם הרה"ג הנ"ל הביא צד להקל בני"ד משום שאין ההנאה מעצם האש והאור עצמו אלא שההדלקה גורמת להפיץ ריח או למנגינה. עכת"ד. ועוד צריך לעיין בכ"ז, ולא באנו להכריע, דלזה צריך יותר ישוב הדעת. ובס"ד עוד חזון למועד.
שאלנו בענין זה את הגר"מ אליהו זצ"ל, האם מותר להדליק חנוכיה שע"י פעולת ההדלקה מתחילה החנוכיה לנגן או להפיץ ריח נעים. אמרנו שלכאורה צדדי הספק הם האם מה שאסור ליהנות מהנרות זה דוקא הנאה אורה או שכל הנאה אסורה, כולל הנאת ריח וקול. ולכאורה כל הנאה אסורה, כי מה לי הנאת אורה או הנאה אחרת. ותחילה אמר הגרמ"א זצ"ל שבקול, מראה וריח אין מעילה, וא"כ גם בני"ד מותר הדבר. ושאלנו, שהרי הגמרא אמרה שאמנם אין מעילה אך בכ"ז יש איסור בדבר. והסכים הגרמ"א לכך. ומ"מ אמר שלמעשה מותר להדליק חנוכיה כזו, כי האיסור הוא רק ליהנות מהאור ולא כל הנאה. והוסיף, שהר"ן אומר שהאיסור הוא ליהנות מהאור של הנרות, כיון דדמי למנורת ביהמ"ק ושם היה אסור ליהנות מאורה. עכת"ד הגרמ"א. ואמר לי חכ"א, דשמא יש לחלק בין הנאה ישירות מהשלהבת לבין הנאה עקיפה שנובעת מההדלקה.
וכעבור זמן שאלנו גם את הגרא"י אולמן שליט"א (חבר בד"ץ עד"ח פעיה"ק ירושת"ו) לגבי שני סוגי הנרות הללו, נר המפיץ ריח, ונר הגורם לניגון מנגינה וכנ"ל. הסברנו לגראי"א שליט"א את אופן פעולת הנרות הללו. ובענין ההדלקה של נר חנוכה הגורם להשמעת מנגינה, אמר הגרא"י אולמן שליט"א שאין להדליק כלל נ"ח ע"י נר כזה, כיוון שזה "זלזול במצוה", משום שזה כמו "פורים" (אמר את הביטוי: "פורים שפיל"). וחזר ע"כ כמה פעמים.
ובאשר לנ"ח המפיץ ריח טוב, בזה נטה הגראי"א יותר להקל. ושאלנו האם בגלל שנא' בגמ' (פסחים דכ"ו, א) שקול מראה וריח אין בהם מעילה, והיה נראה שמסכים לכך. אך אמר שלכתחי' לא יעשה כן. ושאלנו האם בגלל שלמעשה אסור הדבר אם מתקיימים ב' תנאים: 1) שיתכוון ליהנות מכך. 2) כשאין לו אפשרות שלא להיות שם וליהנות מכך. והסכים לכך הגראי"א ולכן אמר שלכתחי' לא יהיה במקום כזה. אך אם הוא נמצא במקום כזה, אזי שלא יתכוון להנות מהריח. עכת"ד.
ולאחר מכן שאלנו גם את הגר"א נבנצל שליט"א ע"כ. לאחר שהסברנו גם לגרא"נ שליט"א את אופן פעולת הנרות הללו, שאלנו את הגר"א נבנצל שליט"א האם לפי מה שאמרו בגמ' שקול מראה וריח אין בהם מעילה, אך איסורא איכא, המותר להשתמש בנר כזה לנר חנוכה. וענה הגר"א נבנצל שכיוון שמסקנת הגמ' שאכן בקול אין מעילה, לכן מותר השימוש לנר חנוכה ע"י נר הגורם להשמעת קול. ושאלנו (לאור דברי הגרא"י אולמן הנ"ל) האם אין בכך משום מעשה של "פורים", בשל השמעת המנגינה הזו. וענה הגר"א נבנצל שאינו רואה זלזול בכך. ומסתמא יש לכך מנגינה שקשורה לחנוכה. ונאמר לו ע"י אחד הנוכחים שאכן מושמעת מנגינה של "מעוז צור". וענה הגרא"נ שליט"א, שלפי זה אדרבא, זה ודאי מותר (אמנם יש לציין שאמרו לי שיש נרות כאלה שמושמעות מהן מנגינות אחרות, ואפילו מנגינות של עבודה זרה, ח"ו. וצריך להזהר בכך).
אך באשר לנר המפיץ ריח, בזה אמר תחילה הגר"א נבנצל שליט"א שיש לאסור שימוש בנר כזה, כיון שמסקנת הגמ' בפסחים שם שבריח יש מעילה. אמנם לאחר שדננו עמו עוד בענין זה, וכגון האם אכן איסור ההנאה מהנרות הינו דוקא מאור השלהבת, אמר לבסוף הגר"א נבנצל שליט"א גבי ני"ד ש"לא כדאי" להדליק נר חנוכה ע"י נר כזה. עכת"ד [עיי"ש בגמ' בפסחים (דכ"ו, א) שאמרו: וריח לאחר שתעלה תמרותו אין בו משום מעילה, הואיל ונעשית מצותו. וראה ברמב"ם הלכות מעילה פ"ה הל' ט"ז ובהל' כלי המקדש פ"ב ה"י, שפסק כן. ויתכן שהמחלוקת בענין הנר מפיץ הריח תלויה בשאלה האם נחשב הוא כלאחר שתעלה תמרותו או לא].
אמנם בפעם מאוחרת יותר שדנתי עם הגר"א נבנצל שליט"א גבי ני"ד, לא חילק בין שני סוגי הנרות (בין מפיץ ריח לבין נר מנגן), ועל שני המיקרים אמר "שלא כדאי" לעשות כן. והוסיף שזה נקרא שפעולת ההדלקה של האדם גורמת לריח ולמנגינה. עכת"ד. אמנם בפעם זו היה פחות זמן לדון ולהתעמק בענין זה.
לאחר כל זאת שאלתי גם את הג"ר אשר זעליג וייס שליט"א האם מותר להדליק כנרות חנוכה נרות שהינם עושים מנגינה, למשל מנגינה של "מעוז צור". וכן המותר להדליק נר כזה שמפיץ ריח נעים בשל ההדלקה. אמנם לא פירטתי לגראז"ו שליט"א כיצד פועל המנגנון שמנגן או מפיץ את הריח. הגרא"ז וייס שליט"א צחק על עצם השאלה, ואמר שטרם שמע על כך. ומ"מ אמר שאין הדבר קשור לאיסור שאין לנו רשות להשתמש בהם, שהרי אין פה הנאה מאור הנרות. ולכן אינו רואה בכך בעיה הלכתית. אך הוסיף שאינו אוהב דברים שכאלה. הטוב ביותר הוא להדליק נר פשוט כמו שהדליקו אבותינו. עכת"ד. ויש להדגיש (שמחוסר זמן) לא פירטתי את אופן פעולת שני נרות אלה.
וכן שאלנו גם את הגרז"נ גולדברג שליט"א לגבי שימוש בחנוכה בשני סוגי נרות חנוכה: נר חנוכה אחד העשוי משעווה המכילה חומר מסוים, ובעת הדלקת הנר ממיסה האש את השעווה ומתחיל לנדוף ריח טוב בחדר. וסוג נוסף של נר חנוכה הינו נר חנוכה "מנגן", והיינו שע"י הדלקת הנר מופעל מנגנון שמשמיע מנגינה, כגון "מעוז צור" וכו'. השאלה הינה האם מותר להדליק בחנוכה נרות חנוכה כאלה, או שיש בכך בעיה של איסור הנאה מהנרות. ואמר הגרז"נ גולדברג שליט"א שיש לדון בכך מצד מש"נ שקול, מראה וריח אין בהם מעילה, אך מ"מ יש בזה איסור לכתחילה. והעיר הגרזנ"ג שיש פה אולי לחלק בין מעשה ההדלקה לבין המשך דליקת הנרות. והסביר שבמעשה ההדלקה פה הוא עושה למעשה ב' דברים: הדלקת הנר והפעלה של דבר נוסף. ודן בכך מצד מה יהיה אם באותו רגע שאדם מדליק נר חנוכה הוא מחזיק בידו השניה עוד נר של חול סמוך לנ"ח, כך שהדלקת נ"ח גורמת לשני דברים: הדלקת נ"ח עצמו והדלקת הנר של חול. הגמ' דנה שאסור להדליק נר של רשות מנר חנוכה, שכאילו הנר של חול לוקח שמן מנר החנוכה. אך בני"ד הוא מדליק את נ"ח ונר הרשות יחד, ומשמע מדברי הגמ' שבזה אין איסור הנאה. כי כשמדליק נר של רשות מנר חנוכה זה אסור כי זה כאילו לוקח קצת מהשמן של נ"ח לנר של רשות, ובזה יש איסור הנאה. ומשמע שמצד ההנאה אין איסור בנידון שלנו. וממקרה זה קצת משמע שבנידון שלנו זה מותר. אך הוסיף בחיוך שעדיין זו סברא "פרועה". אמנם בכל אופן זו ראיה להקל, וראיה זה משהו, אך מ"מ למעשה לא רצה הגרזנ"ג להכריע לדינא בכך. עכת"ד.
העירוני תלמידי חכמים, שלפי"ד כה"ח (סי' תרע"א סק"ח) בשם הפמ"ג מבואר שמותר להדליק נר שיוצא ממנו ריח, משום שכתב שם שמותר בימי חול להדליק נ"ח בשמן צרי, למרות שריחו הטוב נודף, ולא חששו שיסתפק ממנו. עיי"ש בכה"ח שציין למקורות נוספים בספר כה"ח. אמנם לענ"ד נראה בס"ד שאין להוכיח מהתם לני"ד להקל. דהתם עסקו רק מצד החשש של הסתפקות ממנו. אך בני"ד עסקינן בחשש של הנאה בשל ההדלקה. דהתם ההנאה הינה אף בלי פעולת ההדלקה, אך בני"ד ההנאה הינה רק על ידי פעולת ההדלקה. לכן לא דמי לני"ד, ואין להוכיח מהתם להיתר בני"ד.