[1]א. עפ"י הפס' "שדך לא תזרע" (ויקרא כ"ה, ד'). רמב"ם (שמיטה ויובל א', ב').

[2]ב. עפ"י הפס' "וכרמך לא תזמֹר" (ויקרא שם). רמב"ם (שם).

[3]ג. עפ"י הפס' "את ספיח קצירך לא תקצור" (ויקרא כ"ה, ה'). רמב"ם (שם).

[4]ד. עפ"י הפס' "ואת ענבי נזירך לא תבצֹר" (ויקרא שם). רמב"ם (שם).

[5]ה. כנ"ל (בפ"ג הערה י"ט).

[6]ו. ר' רמב"ם (א', ד'). ושלוש דעות בדבר לגבי תוקף האיסור: י"א שנטיעה אסורה מה"ת, ושהיא חלק מאב המלאכה דזורע [ר"ש (א', א'; ב', ו'). ר"ן (שבת דל"א, ב' בדפי הרי"ף). ור' חזו"א (י"ז, כ"ד ד"ה "שם משום") מש"כ בד' ר"ת]. י"א דהוי תולדה דזורע [ר"ח שבת (דע"ג, ב'). וע"ע באג"ט (מלאכת זורע)]. ולפי"ז איסורה מדרבנן כשאר התולדות דשביעית [כבמו"ק (ד"ב, ב') וברמב"ם (שמו"י פ"א ה"ג)]. י"א דאיסורה מדרבנן [ר"ש שם בשם ר"ת. וכ"כ בשם הרמב"ם גם מהר"י קורקוס (א', ד') והרדב"ז (א', ה')]. הב"ד בס' קטיף שביעית [(פ"ו הערה 15). וזאת למודעי, שבפרק זה - כל מקום שנזכר ספר קטיף שביעית, הכוונה למהדורת תשפ"ב - כפי שהעבירו אלי רבני "מכון התורה והארץ" את הספר במייל לפני הדפסתו (בחסד בורא עולם. ותודתי נתונה אף להם). ובשאר הפרקים הכוונה לספר קטיף שביעית מהדורת תשס"ז, אלא אם כן צויין אחרת]. וע"ע לעיל (בפ"ג הערה כ').

[7]ז. כנ"ל (בפ"א סעי' י"ז, ובפ"ג הערה כ"א).

[8]ח. כנ"ל (בפ"ג סעי' י').

[9]ט. מנח"ח (מצוה שכ"ו).

[10]י. במנח"ח (מצוה שכ"ז) כתב שזריעת אילנות אסורה משום זריעה ולא משום נטיעה, וכ"כ מרן הגראי"ה זצ"ל בשבה"א (במבוא סעי' ד'). ואילו לחזו"א (י"ז, כ') זריעת אילנות אסורה משום נטיעה [הב"ד בקטי"ש (ו', ב' ובהערות שם)].

[11]יא. ראה לקמן בסעיף כ"ג.

[12]יב. מנח"ח (מצווה שכ"ו). קטי"ש (ו', ג'). ולחזו"א (י"ח, ב') לוקה [הב"ד בדא"מ (א, י"ט)]. וראה בצה"ל (א', י"ח) שכ' שהחזו"א חשש בשמיטה לזרוק גרעיני פרי למקום שיכול להשתרש באדמה ולצמוח. ע"כ. וקצת משמע שעשה זאת רק כחומרא. ואם זה מדינא אז מאי קמ"ל. וא"ת שחשש בזה אף בלא מתכוון, גם אז קשה, הרי בצה"ל (שם סקי"א) כ' שלגבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת, דאפ"ה חייב. ולכאו' צ"ע. ושמא כיוון שאינו פס"ר והוי דבר שאינו מתכוון לכן זה מותר מעיקה"ד, ובכל זאת החזו"א החמיר. וראה בילקו"י (פ"ד הערה ח' וסעיף ט') שהתיר לזרוק גרעין של פרי לגינה בשמיטה, משום דהוי ספק פס"ר בדרבנן ולא איכפ"ל.

[13]יג. תוס' בפסחים (דמ"ז, ב'), ותוס' רא"ש במו"ק (ד"ג, א'). למנח"ח (שם) אסור הדבר אך לא לוקים ע"כ. וכ"כ הגר"ש ישראלי זצ"ל בחוו"ב (א, ה'). ולחזו"א (י"ח, ב') לוקה [דא"מ (א, י') ובצה"ל (א', י"ט)].

[14]יד. עפ"י המבואר בהערות הבאות (ט"ו-י"ז). וכ"כ בקטי"ש (ו', ז').

[15]טו. ראה שבה"א (א', ו' סק"ד), בס' שה"מ (רימון. פרק סוגי הפתרונות השונים. חממות ומצע מנותק), ובפירוט בס' קטיף שביעית (מהדורת תשפ"ב, בפי"ב), ומה שבס"ד כתבנו לקמן (בפרק ה' סעי' ח' ואילך, וסעי' נ"א ואילך, ובפי"ז הערה ו'). וקיצרנו מאוד (מחמת חוסר זמן).

[16]טז. ראה שבה"א (שם), בקטיף שביעית (מהדו' תשפ"ב. פי"ב. עיי"ש בפירוט הדברים). בס' שה"מ (שם), ולקמן (בפרק ה' וכן בפי"ז שם).

[17]יז. גבי הגדרת מהו מצע מנותק, ר' בס' שה"מ (רימון. בסוף פרק "חממות ומצע מנותק") שיש אומרים שיש להניח תחת הצמח יריעה עבה (כגון פוליאתילן), ונוסף לכך לשים הצמחים בתוך עציצים. עיי"ש. וע"ע ע"כ לקמן (בפרק ה').

[18]יח. ככתוב בויקרא (כ"ה, ד'). נציין, שמש"נ בספרא ("בהר" א', ה') שאין מקרסמים, כתב רש"י במו"ק (ד"ג, א') שקירסום שייך דווקא באילנות.

וגבי הרקע המדעי והמיקצועי של זמירה, ראה בס' שה"מ (בדיני זמירה. עמ' 95 במסגרת). ובקיצור, תכלית פעולת הזמירה היא לגרום שלא יגדלו ענבים וענפים מיותרים, ועי"כ צומחים הענבים בצורה יותר טובה. והדבר חשוב עד כדי כך משום שישנן גפנים שחוסר זמירה יגרום לכך שלא יגדל פרי כלל. עכ"ד. וע"ע בשיח"א (א', 55).

[19]יט. גמ' מו"ק (ד"ב, ב'-ד"ג, א'). רמב"ם (פ"א ה"ג, ה' וי'). ואיסורן מדרבנן, דחוץ מזמירה ובצירה, על שאר התולדות, עם שאר האבות (חוץ מזריעה וקצירה), כל מה שנוגע לעבודת הארץ או לאילן, כולן אסורין מדרבנן [דא"מ (א, כא)]. ולוקה ע"כ מכת מרדות [רמב"ם (שם). דא"מ (שם סקכ"א). קטי"ש (ז', א') וש"פ].

לגבי הנ"מ בין אבות לתולדות ר' בשבה"א (א', ג' סק"א). וע"ע בקטי"ש (ז', א' ובהערות שם).

[20]כ. גבי איסור זמירה ישנן שתי מחלוקות עקרוניות: 1) אם מדאו' האיסור הינו רק גבי גפן או גם גבי שאר הצמחים. 2) אם איסור הזמירה הינו רק כשגורם לצמיחה חדשה של ענפי הפרי דווקא באותה השנה, או שהאיסור הוא דווקא אם ההנאה תהיה גם בשנה שלאחריה [ר' ע"כ בשבה"א בתו"ש (א', ב' סק"ג; א', ט"ו סק"ה; א', כ' סק"א). בחזו"א (כ"א, ט"ו), וסיעתו. והיינו בדא"מ (פ"א ס"ק י"ב, י"ד וקנ"ט), בה"ל (א, ב' ד"ה "אינו") ובשיח"א (א', 94), שסוברים שרק זמירה בגפן הינה מדאו', ובשאר העצים הינה מדרבנן. וזה שלא כתויו"ט (ד', ד'). ראה בצה"ל (א', כ"ו). בקטי"ש (פ"ז ס"ב ובהערות שם). וע"ע בדא"מ (א', י"ב) שהסתפק אי גם גיזום ענפים לחים שגוזמם כדי שיגדל העץ יותר בריווח - האם ג"ז אסור מדאו'. וראה על כל זה בס' שה"מ (רימון. דין זמירה. עמ' 93 ואילך, ודין אבות ותולדות בשביעית. עמ' 79), שסיכם יפה את השיטות. וקיצרנו מאוד בשל דוחק הזמן].

ומה שכתבנו דה"ה לירקות, כ"כ בקטי"ש (ז', ב') עפי"ד הרמב"ם (א', ב'). וע"ע באו"ש ובשבה"א (פ"א הט"ו).

[21]כא. רמב"ם (א', ב'). דא"מ (א, ט"ז). קטי"ש (ז', ב') וש"פ.

[22]כב. כ"מ מהרמב"ם (שם). וכ"כ מרן הגראי"ה זצ"ל בשבה"א, וכ"כ בדא"מ (א, י"ז) ועוד פוס'. אלא שנחלקו האם גם באילנות סרק האיסור מדאו'. ראה בקטי"ש (מהדו' תשפ"ב. פ"ז ס"ב, שהביאו כמה פוס' דס"ל הכי, ולא מצאתי בפוס' הללו דין זה). וי"א שהוא מדרבנן, כחזו"א (כ"א, ט"ו ד"ה "ואילני") ועוד פוס'. הב"ד בקטי"ש (בהערות על סעיף ב')].

[23]כג. קטי"ש (ז', ה') עפ"י מרן הגראי"ה זצ"ל בשבה"א בתו"ש (א', ה' סקי"ב. ובהל' כ' סק"ד - 2).

[24]כד. כדין "פסידא דהדר". ר' שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 26 סי"ב) וקטי"ש (ז', ה').

[25]כה. ר' בשבה"א בתו"ש (א, ג' סק"א), בקונ"א (סי' י"א) ובמשפט כהן (סי' ס"ז). וע"ע בקטי"ש (שם). וראה מה שבס"ד כתבנו לקמן (בפ"ו הערה ק"ה).

וישנם סוגים ואופנים שונים לשינוי. ר' בקטי"ש (ז, ו'), וכגון: שבירת הענף ביד. גיזום הענף עד לבסיסו. קשירת הענף בחוט ברזל למניעת מעבר המים והמינרלים לענף.

[26]כו. הא דאיסור זמירה אפי' בכל שהוא, כן כתבו המנח"ח (מצווה שכ"ז) ודא"מ (פ"א ססקי"ב). ומ"מ כתב בשיח"א (א', 55) בשם הגרח"ק שליט"א, שאם יש עץ גדול ותולש ממנו עלה קטן, יתכן שאין לאסור מטעם זמירה, דאין פעולה זו מועילה לאילן כלל. ע"כ.

[27]כז. כדלקמן (בפט"ז סעי' י' ואילך). קטי"ש (ז', כ"ז).

[28]כח. כדלקמן (שם). קטי"ש (שם).

[29]כט. ויקרא (כ"ה, ה').

[30]ל. ויקרא (כ"ה, ו').

[31]לא. רמב"ם (ד', כ"ב). וע"ע בדא"מ (א', י"ג).

[32]לב. יסוד האיסור הוא עפ"י הספרא ("בהר" פרשה ו') "שאין לבצור כדרך הבוצרים" וכ"פ הרמב"ם (ד', כ"ב). והסביר הרמב"ם בפיה"מ (שביעית ח', ו') שלא יעשה כדרך שעושה בשאר השנים. וגבי הגדרת "כדרך הבוצרים", ראה בספר השמיטה (דכ"א), בחזו"א (י"ב, ה'-ו'), בס' מעדנ"א (ז', ד'), בספר התורה והמדינה (ח"ג דקל"ט וח"ד דקס"ד-קס"ה). וקיצרנו.

הא דשרי בשינוי ובכמויות קטנות, כ"כ הרמב"ם (פ"ד הל' א, כ"ב-כ"ד). קטי"ש (ח', א'). ומהו גדר שיעור מועט דשרי, ר' בשבה"א בתו"ש (ד', א' סק"ד) כמה שיטות בהא.

[33]לג. שנא' "והשביעית תשמטנה ונטשתה". וכ"פ הרמב"ם (ד', כ"ד). ותשמטנה פי' להפקיר [דא"מ (ס"ק קס"ט)]. וכ"ז כמו שבס"ד נכתוב לקמן (בפרק ז').

[34]לד. כמו שכתבו כל בעלי המוסר בהסברם את מצוות השביעית. ר' למשל בדברי הגר"ש ישראלי זצ"ל בהקדמתו לס' קטי"ש (בסק"ב), בד' הג"ר יעקב אריאל שליט"א (בהקדמה לקטי"ש), ובאריכות בס' שמיטה - הלכה ממקורה (לידידי הרה"ג רי"צ רימון שליט"א. בפרט בפתיחה, בשער לשמיטה - מהותה של השמיטה). וקיצרנו.

[35]לה. קטי"ש (ח, ד'). וגבי שדה בור, הרי שמותר לאכול הספיחין שגדלים בה [רמב"ם (ד', ד')]. ור' פרטי דינים ע"כ בשבה"א בתו"ש (ד', ד' סק"ב).

[36]לו. גבי היתר מכירה ראה מה שבס"ד כתבנו לקמן (פט"ז סעי' י' ואילך). וע"ע בקטי"ש (פ"ח סעי' ט', ל', ל"א). והיינו שלחקלאי אסור לעשות פעולות אלה בעצמו. ויש עוד צד לומר שהקרקע שנמכרה לגוי הרי שאין בה דין הפקר, וממילא אין היתר לכל אחד לבוא ולקטוף מהיבול שם. וגבי אוצר בי"ד, ראה בקטי"ש (ח', ג') ולקמן (פי"ד סי"ז).

[37]לז. עפ"י הפס' "בחריש ובקציר תשבֹת" (שמות לד, כ"א).

[38]לח. נחלקו חכמינו זצ"ל (בברייתא דרה"ש ד"ט, א') אי סוף פס' זה קאי אשבת או אשביעית. דלר"ע קאי אשביעית ולרבי ישמעאל קאי אשבת, כרישא של הפס'. ובאשר לדעת הרמב"ם דנו הפוס' ממה שנראה סתירה בדבריו (בפ"א ה"א - דאו'. ושם בה"ד ובה"י - מדרבנן). וע"ע בדבריו ברמזים שלפני הל' שביעית. ר' ע"כ בילקו"י (בפ"א הערה י'. עמ' 95 בכותרת "דעת הרמב"ם". עיי"ש באורך שפרס את היריעה בטוטו"ד), בס' שה"מ (גבי המלאכות עמ' 115 - מהדו' תשפ"ב) שסיכמו יפה את השיטות וישוב הסתירות הנ"ל, וקיצרתי. ויש שחשבו לתרץ שתלוי לאיזו תכלית נעשית החרישה [ר' בס' שה"מ (שם עמ' 117) בשם הרדב"ז בשו"ת (ח"ח סי' קצ"ו) ומהר"י קורקוס על הרמב"ם (פ"א הל"א, ד', י'), שישנן שלושה סוגי חרישה: 1) כשתכלית החרישה רק לתקן הקרקע, שזו אינה אסורה מדאו'. 2) חרישה לחיפוי הזרעים, וזו נחשבת כזריעה ממש, ועובר בזה בעשה ובל"ת. 3) חרישה לגדל האילנות, וזו בכלל זריעה, דעי"כ גדל האילן. ומאידך ד' הגר"ש ישראלי זצ"ל שאין נ"מ בין תכלית החרישה, אלא כל פליחה של הקרקע היא חרישה גמורה, ללא קשר למטרתה. עכ"ד. הב"ד בקטי"ש (פ"א ס"ב במקורות שם)].

[39]לט. כדלקמן (פט"ז סעי' י' ואילך).

[40]מ. ר' לקמן (שם) גבי גרמא. ור' במשפט כהן (סי' ע"א) גבי שעה"ד כשאין פועלים גויים. וע"ע לקמן (בפט"ז סעי' י"ב והערה מ"ב), שלד' הגר"ע יוסף זצ"ל מעיקר הדין שרי לעשות מלאכות האסורות מדאו' - אף ע"י ישראל.

[41]מא. בענין נטיעה של עצי פרי גלויי שורש, נחלקו הפוסקים אם הינה אסורה מדאו' או מדרבנן [ראה קטי"ש (פ"א הערה 5) שזו מחלו' ראשו'].

עוד בענין נטיעת עצי פרי גלויי שורש, ראה בדא"מ (א, כ"ט), בקטי"ש (שם), בבה"ל (א', ד' ד"ה "או הנוטע").

בענין נטיעת עצי פרי בגוש (ששורשם מחובר לגוש עפר), ראה בקטי"ש (א', ז').

בענין נטיעת עצי סרק - גלויי שורש, ראה בשבה"א (א', ה' סק"א. ובקונט"א סק"ו). בספר התורה והארץ (ח"ב עמ' 95. עיי"ש שלגר"ש ישראלי זצ"ל נטיעת עצי סרק אסורה מה"ת), בקטי"ש (פ"א ס"ו, ופ"ו ס"ב ובמקורות שם). בדא"מ (א', כ"ט), בבה"ל (א', ד' ד"ה "או הנוטע") ובשיח"א (א', א' 120,121,125).

בענין נטיעת עצי סרק בגוש, ראה בקטי"ש (י"ז, א').

בענין נטיעת עצי סרק, אך לשם טיהור האויר, ראה ילקו"י (פ"ד סט"ו. עיי"ש שהתיר ע"י גוי).

בענין מי שנטע בשמיטה עץ באיסור, דינו, ראה לקמן (בפרק ו' סעיף מ"ו).

[42]מב. חלק מהמלאכות הינן מדאו' וחלקן מדרבנן, כנ"ל (בפרט בפרקים ג', וד').

[43]מג. במשנה בתרומות (ב', ג') נאמר, שמי שנוטע בשנת השמיטה, צריך לעקור את הנטיעה, בגלל שעבר על "שדך לא תזרע". וכ"כ בגמ' גיטין (דנ"ג, ב') וברמב"ם (א', י"ב). ומאידך במשנה שביעית (ד', ב') מבואר שלבית הלל שדה שעשו בו מלאכות בשביעית, הרי שמותר לאכול את גידוליו [ור' בחזו"א (י"ט, י"ח), ובדא"מ (ד', כ"ו) ובבה"ל (ד', כ"ו ד"ה "הספיחין") מה שפירשו את ד' המשנה הזו. הב"ד בס' שה"מ (דין שמור ונעבד)].

עפי"ד המשנה הנ"ל בתרומות כ' הרמב"ן ביבמות (דקכ"ב, א'), שפ"ש שגדלו ע"י איסורי שביעית, נאסרו באכילה, וכ"כ עוד ראשו'. ומאידך, לד' הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' ט"ו), פירות שנעבדו בהם באיסור, הפירות לא נאסרו.

[44]מד. שכ"כ להקל (עכ"פ מצד המנהג) הגרש"ז אוירבך זצ"ל במעדנ"א (הערות, ז') שנוהגים כהכרעת האחרו' להקל בזה"ז באיסור משומר ונעבד... ובדיעבד הפירות לא נאסרים, ומותרים באכילה לאחרים. ע"כ. וכ"כ במנח"ש (ח"א רס"י מ"ד), שהמנהג להקל בשמור ונעבד. וכ"כ הגר"א שפירא זצ"ל (כדלקמן בנספחים, נספח ו', ד"ה "עוד על מנהג ירושלים"), שמנהג ירושלים הוא להקל גם במשומר ונעבד, אפי' ע"י ישראל. וכן קבע בצער בספר משנת רבי עקיבא, להרב ר' עקיבא פרוש, שהיה מראשי הקנאים בירושלים בזמנו. עכ"ד הגר"א שפירא זצ"ל. וא"כ גם מראשי הקנאים בירושלים העידו שהמנהג הקדום היה להקל בזה. וכ"כ הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון (פ"א תשו' י"ח) להקל בשמור ונעבד. וכ"כ בילקו"י (פ"ד הערה ז' עמ' 242, בענין מנהג ירושלים בשמור ונעבד. וראה עוד לקמן בסמוך). וכ"פ למעשה הגר"מ אליהו זצ"ל (בפ"י סי"ג), שפירות האילן שגדלו בשביעית כתוצאה ממלאכות האסורות בשמיטה, מותרים באכילה. ע"כ (וע"ע שם בנספח ח' גבי דין שמור). וכ"פ הרה"ג רי"צ רימון בס' שה"מ (בדין שמור ונעבד. מהדו' תשפ"ב עמ' 262-263).

ומאידך כ' בס' "אשרי האיש" בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמנהג ירושלים מימות מהרי"ל דיסקין לאסור שמור ונעבד. וכן נוהגים בירושלים כיום לאסור בזה מן הדין. ע"כ. הב"ד בילקו"י (שם), וכ' ע"כ שבכל כה"ג מה לנו למנהג מאוחר, הלא בירושלים יש מנהגים קבועים וקדומים מאות בשנים. ועוד, שמנהג של קבוצה אחת אינו קובע מנהג לחייב את הכלל כולו. ובכה"ג אין להתחשב במנהג אלא בעיקר ההלכה, והרי עפ"י ההלכה הדין הוא שמותר. ע"כ.

וד' החזו"א לכאו' לא ברורה. שבמקום אחד הוא פוסק שמותר ליקח אתרוג שנשמר ונעבד [וכ"כ ערוה"ש (כ"א, ח') לגבי שמור, שהרוצה לסמוך על המקילים אין למחות בידו]. ובמקו"א (ט', י"ז) כ' שאסור ליקח פ"ש משמור ונעבד. וכ"כ בסדר שביעית (סס"י כ"א) גבי שמור. ויש שחילקו בין אתרוג שהריהו לצורך מצווה ולכן היקל [ולענ"ד בס"ד דוקא שם יש צד להחמיר, דלא ליעביד מצווה בדבר איסור, ובפרט שמברך ע"כ. וי"ל]. ובאגרות החזו"א (ח"ב סי' קס"ב) כ' להקל ולאכול פירות שמורים. הב"ד בשה"מ (רימון, דין שמור ונעבד), וכ' עפי"ד הגרשז"א זצ"ל [במעדנ"א (שם. ובדיני שביעית כ"ב, א') שמקובל שהחזו"א מיקל בשמור ונעבד. ע"כ. וע"ע בשיח"א (פ"ז ס"ק 342,344).

[45]מה. עשיית מלאכה בשינוי בשביעית:

מה נחשב שינוי גבי מלאכות שביעית: י"א שדי שהשינוי יהיה בכמות, והיינו שבוצר וקוצר בכמות מועטת ואוכל, קוצר ובוצר ואוכל [רמב"ם (ד', כ"ב-כ"ג)]. והיינו לגבי קצירה ובצירה [ר' בדא"מ (פ"ד ס"ק קס"א וקס"ב) שהשינוי אינו בעצם הקצירה אלא השינוי הוא שלא יעשה בכמות גדולה וכדרך בעלות].

י"א שיש לשנות גם בצורת הבצירה, והיינו לא באותם הכלים שרגיל לבצור ולקצור בהם [ראה ר"ש (פ"ח מ"ו). ולדינא ראה בפאה"ש (כ"ב, א') ובחזו"א (י"ב, ח' ד"ה "שביעית"). וע"ע במאמ"ר (ז', א')].

מלאכות כדישה וזריה, שרי בשינוי [חזו"א (סי' י"ב)].

קצירה להשבחת הקרקע ובצירה להשבחת האילן, אסורות אף בשינוי [ר' רמב"ם (ד', כ"ב) וס' השמיטה (טוקצ'ינסקי. פ"ג עמ' כ'). מאמ"ר (ז', ב')].

י"א ששינוי נחשב דווקא כשיש שינוי בתוצאה ולא רק באופן העשיה [דא"מ בצה"ל (פ"א סקי"א) בשם הגריש"א זצ"ל]. ויש חולקים ואומרים שבין אם השינוי הוא באופן הפעולה ובין בתוצאה - כבר חשוב שינוי ויצא מכלל אב [הגרצ"פ פראנק זצ"ל בהר צבי (או"ח ח"א סי' ר"ח)].

גיזום בשינוי שרי, אך רק כשאינו מתכוון להצמיח עצים [חזו"א (י"ט, י"ד. עיי"ש הנ"מ בזה בין שבת לשביעית). ס' שה"מ (רימון. דין זמירה. עמ' 96 הערה 47) ומאמ"ר (ו', ג'). ועוד גבי גדר שינוי במלאכות שבת, ראה מה שבס"ד כתבנו בקונטרס קדושת השבת (הערה כ' ענף 3)].

האבקת תמרים בשינוי, יש מתירים [ר' מאמ"ר (ג', י"א)].

דריכת יין בשינוי ע"י כלי - מותרת [מאמ"ר (ז', ב')].

חרישה בשדה הסמוך לגבול עם גויים, כדי למנוע את התפשטותם, מותרת [דא"מ (א, צ"ז) בשם החזו"א. מאמ"ר (ח', ג')].

עשיית מלאכה בשמיטה ע"י יהודי - בגרמא. ר' בשבה"א (פ"א ה"א סק"ו).

דין מלאכה האסורה בשביעית, כשעשאוה שנים (ב' שעשאוה) - ראה מש"כ בשבה"א בתו"ש (פ"א ה"א סק"ו).

דין פס"ר במלאכות שביעית - במלאכות דאו' ודרבנן, ר' מנחת אשר, ילקו"י (פ"ד הערה כ"ז ופי"ב ס"ט - עיי"ש שלגר"ע יוסף זצ"ל אף בדניח"ל בשביעית שרי).

דין עשיית מלאכות ע"י מכשירים, כשלט מרחוק, ר' מאמ"ר (פ"ג סט"ו) ואול"צ (פ"א סעי' ט', שאוסר), וילקו"י (פי"א ס"ג ופ"ד ס"ח). וע"ע בהר צבי (ח"א סי' ר"ח), וכן לעיל (בהערה מ"ח).

פס"ר בשביעית, בין ניח"ל לבין לא ניח"ל - ר' ילקו"י (עמ' 295 פ"ד הערה כ"ח, דצ"ב, ודת"ה ופי"ב הערה ט') דשרי אף בניח"ל. והנ"מ ליטול ידיים (כגון בטיול) על צמחיה בגינה שאינה שלו בארעא דחבריה, כמבואר במסכת שבת או אפילו בגינתו. ראה מנחת אשר (סי' ה' וכ"ז) ובילקו"י (שם) שמיקל אף בניח"ל.

דבר שאינו מתכוון בשביעית - ילקו"י (פ"ד הערה כ"ח עמ' 295. פי"ב הערה ח'). מנח"ש (ח"א סי' מ"א סק"ג). שי"ח אמונה (א', 208). צה"ל (א', י"ח). מאמ"ר (פ"ט סט"ו). דא"מ (א', קנ"ט).

מלאכה כלאחר יד - בשביעית - ילקו"י (פי"ב הערה ח').

כשניכר שאינו עושה ואין כוונתו לתועלת הצמחים, שרי [רמב"ם (א', י"ז). שיח"א (א', 73)]. מנח"ש (סימן מ"א סק"ג).

הסרת המניעה בכח ראשון ובכח שני [דא"מ (א', י"א) ובשיח"א (א', 46,76)].

פס"ר בדבר שאינו מתכוון - ראה צה"ל (א', י"ח) ושיח אמונה [א', 244 ד"ה "וטעם" וד"ה "ואם בנה" (בשם הגרשז"א זצ"ל במנח"ש ח"א מ"א, ג')].

דבר שמתכוון לדבר האסור וגם המותר - במשפט כהן (סי' פ"א) כתב שזו מחלו' - לרמב"ם (גבי מדיירין) מותר, ולראב"ד אסור.

דין גרמא בשביעית גבי מלאכות, ראה בחזו"א (שביעית סי' כ"ה סקל"ח. וסי' כ"ז סק"א). מנחת אשר (סס"י ה'. סי' ו').

דין גרמא בהפסד פירות שביעית: ראה לקמן (בפרק י' סעיף י"ג-כ"ט).

אינו מתכוון ובגרמא - אול"צ (פ"א הערה ז' וט').

גרמא בשביעית במלאכות דרבנן - אוסר - אול"צ (פ"א הערה ט'). וכ"ש במלאכות דאו'.

פס"ר שרי בשביעית אף דניח"ל, דשביעית דרבנן - כתה"ד גבי שבת. ואע"ג דבשו"ע פליג עליה מ"מ בשביעית י"א דשרי. ובצירוף מ"ד שבשביעית פס"ר אינו אסור מדאו' - [ילקו"י (פ"ד הערה כ"ז) בשם הגר"ע יוסף זצ"ל].

אינו מתכוון בשמיטה כשהוא פס"ר - בצה"ל (א', י"ח) ובשיח"א (א, 75). ילקו"י (פ"ד הערה כ"ט).

אינו מתכוון בשמיטה כשהיא פס"ר ועושה עמו עוד דבר היתר - ילקו"י (פ"ד הערה כ"ט עמ' 297).

אינו מתכוון וגרמא - שרי - אול"צ (א, ז' וט').

האם התירו אינו מתכוון דווקא כשלא איכפת ליה או גם כשניח"ל - החזו"א (סי' י"ט סקי"ד ד"ה "והא" וד"ה "ומ"מ") מסתפק [משפטי ארץ (פ"ח סוף הערה 35)].