פרק ט: כשסוללת האיתורית עומדת להגמר בשבת, העדיף לכבות המכשירכשאינו בכוננות, או להמתין שתגמר הסוללה ואז להחליפה בחדשה.

הענפים:

1) האם מותר וצריך לכבות את האיתורית בשבת בשעות שאינו בכוננות, כדי שלא תגמר הסוללה ויצטרך להחליפה בחדשה.

2) התיאור הטכני של המציאות הנ"ל.

3) האיסורים הכרוכים בכיבוי המכשיר מצד הלחיצה על הלחצנים.

4) האיסורים הכרוכים בכיבוי המכשיר מצד הכתיבה על הצג ומחיקתה.

5) גדרי חיוב הכתיבה בצג האיתורית (בפרט, ובשאר הדברים בכלל).

6) האיסור הכרוך בהפסקת אפשרות קבלת ההודעות.

7) המסקנה: האיסורים הכרוכים בכיבוי האיתורית ע"י הלחצנים.

8) האיסורים הכרוכים בהדלקה מחדש של המכשיר ע"י הלחצנים.

9) סיכום האיסורים הכרוכים בכיבוי האיתורית והדלקתה ע"י לחצנים.

10) האיסורים הכרוכים בהחלפת הסוללה, מצד פעולת הוצאת הסוללה.

11) האיסורים הכרוכים בהוצאת הסוללה, מצד התוצאות שבכך.

12) האיסורים הכרוכים בהחלפת הסוללה מצד הכנסתה והתוצאות שבכך.

13) המסקנה: מהם האיסורים הכרוכים בהחלפת הסוללה.

14) המסקנה: האם עדיף לכבות את האיתורית כשאינו בכוננות, או להמתין שתגמר הסוללה ולהחליפה בחדשה.

15) עוד כמה הערות בענין הנ"ל.

ענף 1: האם מותר וצריך לכבות את האיתורית בשבת בשעות שאינו בכוננות, כדי שלא תגמר הסוללה ויצטרך להחליפה בחדשה.

בס"ד יש לדון על שני מצבים: הראשון, כשהמכשיר מראה על כך שהסוללה עומדת להגמר ויש לו סוללה אחרת להחלפה. האם עדיף לכבותו בעת שלא משתמשים בו (כגון בשעות מסוימות שאינו בכוננות), או שעדיף להשאר במצב של שוא"ת, ולהמתין שהסוללה תגמר ואז להחליפה בחדשה (והמסקנה ע"כ ראה לקמן בענף 14). המצב השני, כשהמכשיר מראה שהסוללה עומדת להגמר ואין סוללה נוספת, וצריך עדיין להשתמש בו בחלק מהשבת. האם כדי למנוע גמר הסוללה עדיף לכבות המכשיר כשאין צריך לו, או שעדיף להוציא אז את הסוללה מהמכשיר.

לגבי האיסורים הכרוכים בכל שלב של כיבוי והדלקת המכשיר וכן החלפת הסוללה, ראה לקמן בסמוך. ונלע"ד שבני"ד יש לדון אולי בשני מישורים: 1) האם עדיף להקדים ולעשות איסור קל כדי שאח"כ - כשיגיע למצב של פיקו"נ, לא יצטרך לעשות איסור חמור ממנו. והיינו כשיש הבדלי זמנים בין הפעולות. 2) אם אין הבדלי זמנים בין הפעולות, אלא באותו מעמד ישנה אפשרות לעשות איסור דאו' חמור או במקומו כמה איסורי דאו' פחות חמורים. או במקרה שניתן לעשות איסור דאו' אחד או במקומו כמה איסורי דרבנן (ויש לדון אם בכלל המישור השני שייך בני"ד. ונראה בס"ד שג"ז שייך לני"ד, אם כי רק למציאות שיש הבדלי זמנים. והיינו, את"ל גבי המישור הראשון, שעדיף לעשות איסור קל לפני ההכרח לעשותו, וזאת ע"מ שלא יצטרך אח"כ לעשות איסור חמור. האם זה נכון גם אם עכשיו יעשה כמה איסורים קלים, כדי שלא יגיע למצב שיצטרך אח"כ לעשות איסור א' חמור. ואגב, ני"ד אינו דומה למה שכתבנו בסוף פ"ו. דהתם מדובר אי שרי להכנס למצב של פיקו"נ בע"ש או בשבת, ואל"כ לא יהיה כלל מצב של פיקו"נ. אך בני"ד המציאות היא שכבר יש מצב פיקו"נ או בעתיד במשך השבת עלולה להיות מציאות כזו, וזאת אף אם האדם לא יפעל לשם כך).

תחילה יש לברר בס"ד לגבי הצד לומר שעדיף מבחינת ההלכה לכבות את האיתורית כדי שלא תגמר הסוללה, האם באמת מותר וצריך לעשות בשבת עצמה פעולה אסורה, כדי שלא יצטרך אח"כ לעשות בעצמו פעולה שאיסורה חמור יותר, או שעליו לשבת בשוא"ת, ואם בשל פיקו"נ יגיע למצב שיצטרך לעשות איסור יותר חמור, הרי שאז יעשנו. ולכאו' י"ל שאם נקטינן שהשבת הותרה הרי שא"צ לכ"ז. ורק אם נקטינן שהשבת דחויה יש לדון בכ"ז.

בס"ד יש מקום לדון בזה עפ"י הדוגמאות הבאות:

א. לפי מה שאמרו בגמ' שבת (ד"ד,א') שאם הדביק פת בתנור, התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה, משמע שעדיף לעשות עתה איסור קל כדי שלא יגיע למצב שיצטרך אח"כ לעשות איסור חמור. אך לכאו' יש לדחות זאת ולחלק בין התם לני"ד, דהתם מדובר שכדי להנצל מחטאת עושה רק איסור דרבנן, ובפרט שהוא רק איסור דרבנן קל - של רדיית הפת שהיא רק חכמה [ואגב, הר"ח בפירושו על הדף שם כתב שרדיית הפת "בעודה עיסה קודם שיקרמו פניה, מלאכה היא". ולכאו' היה משמע דס"ל דאיסורו מדאו'. אלא שהתוס' ברה"ש (דכ"ט,ב' ד"ה "רדיית") פירשו את דברי רבינו חננאל הכא שכוונתו שאסור רק מדרבנן. וכ"כ רבינו המאירי בשבת ע"ד הר"ח הכא. וכ"כ הר"ן על הרי"ף (בשבת שם)]. משא"כ בני"ד שעושה לחזו"א איסור דאו', ולשאר הפוס' יתכן שהוא רק איסור דרבנן, אך איסור גמור ולא רק חכמה (אמנם לכאו' יש יותר להקל בני"ד, משום דהתם הוא גרם לעצמו להגיע למצב שיצטרך לחלל שבת באיסור חמור, משא"כ בני"ד שהמציאות גורמת לו לחלל שבת. ומאידך, התם הוא רק מונע תוצאה של מעשה שכבר נעשה ולכן היה מקום להקל. משא"כ בני"ד הוא רוצה למנוע מצב שיצטרך לעשות ממש מעשה בפועל של חילול שבת, אף שמצד פיקו"נ יש לו היתר לעשות אותו מעשה). אך מ"מ כיון שבדרבנן עסקינן אין ללמוד מזה.

ב. גבי אכילת חולה ביוה"כ, מצינו כמה פוס' דס"ל שחולה שאינו יכול לצום עד גמר התענית ביוה"כ, עדיף שיתחיל לאכול מהבוקר, או אף מתחילת ליל יוה"כ, עד סוף היום פחות משיעור חיוב כרת, מאשר שיתחיל להתענות ויתענה עד שעה מאוחרת יותר ובשל כך יצטרך לאכול יותר משיעור חיוב כרת [ר' בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ט הערה קל"ז) בשם ס' קול סופר, הגרצ"פ פראנק, הגר"מ פיינשטיין, והגרש"ז אוירבך זצ"ל, ויבלחטו"א הגר"מ אליהו והגר"א נבנצל שליט"א. וע"ע בתוה"י (פ"נ הערה י"ד. וצ"ע על מה שדחק בסוף ההערה לפרש את דברי האג"מ ההיפך מפשוטם). וע"ע במקו"ד שם בהערה קמ"א]. אמנם עיי"ש שאין הדבר מוסכם לכו"ע. ובפרט יש לדחות זאת משום שמדובר שעושה איסור של אכילת חצי שיעור, שאמנם נפסק שהוא אסור מה"ת, אך יש מ"ד שאינו אלא מדרבנן, ואף פחות מאיסור דרבנן [ר' ש"ך (יו"ד סי' רל"ט סק"כ) בשם תשו' מהר"ל בן חביב (סי' ק"ג) בדעת הר"ן, שדבר דרבנן חמיר טפי מחצי שיעור שאסור מה"ת. עיי"ש טעמו. וכ"פ מהר"ש קלוגר בחכמת שלמה (או"ח סס"י שכ"ח גבי חולה. עיי"ש. וקיצרתי בכ"ז). ואף שיש חולקים ע"כ, מ"מ גם למ"ד שאיסורו מה"ת אין חומרתו כשאר לאוין.

ג. הגאון מהר"י רוזאניס זצ"ל (בעל המשנה למלך) כ' בס' פרשת דרכים (ריש דרוש י"ט ד"ה "ויראה") שלדעת רש"י מה שמותר לעשות איסורים הוא דוקא לצורך החולה, אך אם רוצים לעשות איסור רק ע"מ למעט באיסורים ולא לצורך רפואת החולה, הרי שלא ניתן אז האיסור להידחות, אע"פ שהוא איסור קל. ומוטב שיעברו על איסור חמור לצורך החולה ממה שיעברו על איסור קל כשאין בו צורך לחולה. ולפי"ז צ"ע אי בני"ד יש להתיר לכבות המכשיר ע"מ למנוע אח"כ את גמר הסוללה, דהרי יש לו סוללה אחרת וכל מטרתו פה הינה למעט באיסורים מדין הקל הקל תחילה. ולכאו' באמת יהיה אסור גם בני"ד לעשות עתה איסור כדי למנוע את כיבוי המכשיר אח"כ.

ד. כתב הנצי"ב בהעמק דבר בבמדבר (פי"ז פס' י"א-י"ב), שכשאמר ה' למשה "הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אֹתם כרגע", שמיד אמר מרע"ה לאהרן שיתן את הקטורת על האש בפנים אוהל מועד, שאז יהא רק איסור הוצאת הקטורת, ועשיית קטורת זרה, שאין בהן אזהרת כרת. ולא שאהרן יתן את הקטורת על הגחלים בחוץ, שבזה יש אזהרת כרת, והיינו דאע"ג שכרוך הדבר בפיקו"נ, מ"מ כל שאפשר להקל האיסור, עדיף (ועוד אמר לו שלא יתן הקטורת בידים על האש, אלא יתן הגחלים על צד א' במחבת, ובצידו השני יתן הקטורת, ורק בריצה מעל המזבח תגיע הקטורת אל האש ותהיה נקטרת בגרמא בעלמא). אך באמת אהרן הסתפק אם כבר החל הנגף, דאולי ברחמי שמים תשמע תפילתם לבטל הנגף לגמרי, ולכן לא הקטיר הקטורת בפנים אלא רק בבואו למקום הקהל כשראה שכבר החל הנגף. עכ"ד. ועל כך הוסיף בהרחב דבר שם, שמזה יש ללמוד גבי יו"ט שחל בעש"ק, ובשבת יהיה ענין סכנת נפשות, וצריכים לצורך הפיקו"נ לעשות מלאכה ביו"ט או בשבת. והסיק שאם ברור שתהיה הסכנה בשבת, הרי שיותר טוב להקדים המלאכה ביו"ט, דקיל משבת. ואם אין הדבר ברור שתהיה הסכנה, יותר טוב להשהות, וכשתבוא הסכנה אז יחללו שב"ק מפני פיקו"נ. עכת"ד. ומדברי הגאון הנצי"ב הללו מבואר, שאם בודאי יצטרכו אח"כ לחלל שבת, הרי שעדיף להקדים ולעשות האיסור הקל כדי שלא יצטרך אח"כ לעשות האיסור החמור יותר. ורק כשיש ספק אם יצטרך אח"כ לעשות איסור, אז ימתין מלעשותו, ולכשיגיע הזמן שודאי צריך לעשותו, אז יעשנו. ולגבי ני"ד יוצא, שאם יש איתות או סימן כלשהו שודאי תגמר הסוללה בשבת אזי יש להקדים ולעשות האיסור הקל, אע"פ שעדיין לא מוכרחים מבחינת המציאות לעשותו כבר עתה. אך אם אין סימן כזה, ואין ודאות שהסוללה אכן תגמר בשבת, אזי יש להמתין שהיא תגמר ורק אז להחליפה.

ה. בפרק ח' כאן במיל' (ענף 35) הבאנו את דברי ספר תוה"י (פכ"א ס"א) וספר הצלה כהלכה (להרה"ג עדי כהן שליט"א, סי' ל') שכתבו בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ויבלחטו"א הגרי"ש אלישיב והגר"ש ווזנר שליט"א, שאם הזמינו אמבולנס לחולה ולאחר מכן התברר שא"צ עוד לאמבולנס, הרי שאין לחלל שבת ולהודיע לאמבולנס שלא ימשיך בנסיעתו, משום שנסיעתו אינה עבירה אלא מצוה, ואע"ג שהיא כעת ללא צורך אמיתי. ולפי"ז אין לעשות פעולה שאיסורה קל (יחסית) כדי להמנע אח"כ מעבירות חמורות יותר (של אלפי הבערות של הדלק בנסיעת האמבולנס. שהרי ברור ששיחת טלפון למוקד מד"א, וההודעה בקשר ממוקד מד"א לאמבולנס, איסורם קל יותר, בפרט לפוס' שלא כחזו"א). ואע"ג שההודעה לאמבולנס ע"י אדם אחד חוסכת עבירות רק מאדם אחר, כבר כתב בפרשת דרכים (תחילת דרוש י"ט סוד"ה "ולפי פירוש זה") שאין הפרש אם נעשה איסור ע"י החולה או ע"י אחרים, כל שהוא לצורך החולה חשוב כגוף אחד. והוא עפ"י הדיון אי שוחטים לחולה בשבת או מאכילין אותו נבילה. עיי"ש. ולכאו' ה"ה כשנעשים איסורים שונים ע"י אנשים שונים. וכ"ז מתאים לשיטת תוה"י (בפרק נ' סי"ד. עיי"ש).

ולפי"ז לכאו' יש ללמוד שאין לעשות עתה איסור קל יותר כדי להמנע אח"כ מאיסורים חמורים יותר (ואפי' אם מדובר שהאמבולנס עדיין לא יצא מתחנת מד"א). וא"כ ניתן אולי ללמוד זאת בק"ו לני"ד: אי גבי אמבולנס, שלמעשה הוא נוסע אח"כ ללא צורך, א"צ להודיעו ע"כ, והוא אכן יסע בחינם וללא תועלת. א"כ ק"ו כאשר אח"כ יצטרכו לעשות איסור חמור שבאמת תהיה בו תועלת לחולה או לאנשי הצבא מבחינה בטחונית.

אלא שלמעשה נראה שאין להכריע כך לגבי כל המקרים, דנראה שמ"מ דבר זה שנוי במחלו', או שתלוי הדבר בכל מקרה לגופו ואין בזה כלל (אך זה פחות מסתבר. ר' מש"כ לעיל בפ"ח סוף ענף 35). ולכן גם אין סתירה בדברי הגרש"ז אוירבך זצ"ל. שכפי שהבאנו לעיל בסמוך בשם השש"כ, גבי יוה"כ דעתו שהחולה יתחיל לאכול פחות מכשיעור כבר לפני שהגיע למצב של פיקו"נ, וזאת כדי למנוע מצב שבו יצטרך לאכול כשיעור. ואילו גבי הודעה לנהג האמבולנס דעתו (כמובא בשמו בתוה"י וספר הצלה כהלכה, וכנ"ל) שאין להקדים ולעשות איסור קל כדי להמנע לאחר מכן מאיסור חמור. דנראה שלדעתו יש לשקול בכל מקרה לגופו, ואין כלל ברור בזה. או שיש כלל בזה ואיני יודע מהו. ושאלנו את הגר"א נבנצל שליט"א כיצד לדעתו יש ליישב סתירה זו, וענה הגרא"נ שליט"א: לאכול ח"ש ביוה"כ גם הוא פיקו"נ, וכדאי אם הוא מונע אכילת שיעור שלם. משא"כ לטלפן לאמבולנס שלא יסע אינו פיקו"נ (אם אין האמבולנס דרוש במקום אחר). שו"ר שזה מה שתי' החכם שליט"א (כדלקמן בסמוך - מ.ה.). עכ"ל. ואמר חכ"א שאולי לד' הגרשז"א יש לחלק כך: בטלפון למד"א התועלת היחידה היא למעט בעבירות, ואין בזה תועלת לחולה. אך גבי אכילה ביו"כ יש תועלת לחולה באכילה מתחילת היום, ולכן שם היקל הגרשז"א. עכת"ד. אך לענ"ד אין הדבר פשוט. דהא גם גבי אכילה ביו"כ, עצם זה שמתחיל לאכול פחות משיעור כבר מתחילת היום, ה"ז רק בשל הנסיון למעט באיסורים. שהרי ביום חול אותו חולה לא היה אוכל כל עשר דקות פחות פחות משיעור אלא כשהיה מרגיש לא טוב היה אוכל כהרגלו. ושמא יש לדחות זאת ולומר דהא גם מה שחולה זה אוכל כל עשר דקות סוף סוף הוא לצורך החולה, ואין זה כמניעת נסיעת האמבולנס שאינה לצורך החולה כלל. וחכ"א ניסה לתרץ את הסתירה בדברי הגרשז"א שבאכילת יוה"כ יש להתיר לאכול קודם שירגיש החולה בצורך לאכול, כי שם הוא מיקל באכילת יוה"כ כדי שלא יצטרך אח"כ לאכול ביוה"כ. אך אין להקל באיסור א' (טלפון) כדי להמנע מאיסור אחר (נסיעת האמבולנס), שהם מלאכות אחרות ונפרדות. עכ"ד. ואין דבריו נראים, דמה לי איסור זה או אחר. ואע"ג שיש מיקרים שמחלקים מעין חילוק זה, אין נראה לעשות כן בני"ד [ואגב, אותו חכם העיר בענין מש"כ בשש"כ (פ"מ הערה ע"א), שלדעת הגריי"נ יש להכין כמה סוללות קודם השבת אם יש חשש שתגמר הסוללה שבמכשיר הרפואי, ואילו לגרשז"א א"צ לכך אלא יכבה המכשיר בכל פעם שגמר להשתמש בו. אמר אותו חכם שהם נחלקו רק אם צריך להכין הסוללות מע"ש. אך אולי הגרשז"א יודה שאם יש לרופא בשבת סוללות ללא טירחה מיוחדת, א"צ אף לדעתו לכבות את המכשיר בכל פעם שאינו משתמש בו. עכ"ד. וצ"ע].

וע"ע לעיל במיל' (פ"ו סוף ענף 7) שדננו גבי העיקרון דני"ד לענין אינפוזיה, וכן לעיל (פ"ח ענף 35) שדננו בעיקרון זה גם גבי העברת פעולת מחשב בשבת מהזרם הארצי להפעלה ע"י סוללה.

וע"ע בענין העיקרון דני"ד בשו"ת מהרש"ג (או"ח ח"ב סי' י"ד), בתוה"י (פרק ס' סעי' ד'), וכן בבה"ל [(ס"י שד"מ ד"ה "מצומצמת"). עיי"ש שדן גבי חייל שקיבל הוראה לעשות מלאכה עד יום שבת בצהרים, ויכול לעשותה בכניסת שבת בביה"ש, או שיעשנה אח"כ במשך השבת. והסתפק אי ישאיר לעשותה במשך יום השבת משום שאז הוא חייב כבר לגומרה, ואע"ג דהוי כבר ודאי שבת, או דעדיף לעשותה בביה"ש דהוי ספק שבת ספק חול. ומשו"ה התירו בביה"ש לעשות אפי' שבות א' לצורך מצוה (ויש לדון גם אי עדיף לעשות בביה"ש איסור דאו' או שיצטרך אח"כ במשך השבת לעשות רק איסור דרבנן. וכן יש לדון גבי מקרה שיעשה בביה"ש איסור דאו' חמור, או שיעשה אח"כ איסור דאו' שאין בו חטאת, כרת או סקילה. וצ"ע בכ"ז ואכמ"ל)]. וע"ע מה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ה', גבי נסיעה בשבת של יולדת אשת כהן לביח"ל שיש בו טומאת מת. אך לכאו' שם המציאות הינה הפוכה - עשיית איסור חמור - חי"ש, כדי להמנע מאיסור קל - טומאת כהן, שאינו בסקילה). וע"ע לעיל פ"ו (בענפים 6-7). ואכמ"ל.

וגבי המישור השני שכתבנו, והיינו כשאין הבדלי זמנים בין הפעולות, אלא שניתן לעשות איסור דאו' אחד חמור או במקומו כמה איסורי דאו' פחות חמורים. וכן כשניתן לעשות איסור דאו' אחד או במקומו כמה איסורי דרבנן, כשכל זה נעשה באותו זמן ולא כשיש הבדלי זמנים בין הפעולות. לכאו' גם דבר זה שייך לני"ד, אם כי רק למציאות שיש הבדלי זמנים. והיינו את"ל לגבי המישור הראשון הנ"ל, אם נסיק שעדיף לעשות איסור קל לפני המצב ההכרחי לעשותו, וזאת כדי שלא יצטרך אח"כ לעשות איסור חמור. השאלה הינה האם זה נכון גם אם עכשיו יעשה כמה איסורים קלים כדי שלא יצטרך לעשות אח"כ איסור א' חמור. ולכאו' זה שייך לני"ד במציאות שלחולה יש הנאה בשל כך שהרופא וכדו' מכבה המכשיר כדי שהסוללה לא תגמר. והיינו יש מקום לדיון על מיעוט איסורים באותו זמן ולא רק לאחר זמן.

הנה כתב הר"ן (ביומא ד"ד,ב' ד"ה "וגרסינן") גבי חולה שיב"ס בשבת הצריך בשר, דשוחטין לו ואין אומרים נאכילנו נבלה. משום שלמרות שאיסור נבלה הוא רק לאו ושחיטה בשבת חמירא והוי בסקילה, מ"מ איכא חומרא אחרת בנבלה שהאוכלה עובר על כל כזית וכזית שבה, משא"כ בשחיטה שעובר רק בעת השחיטה, וחד איסור הוא. ומשו"ה לאוין הרבה דנבלה לא מיקרו איסור קל גבי חד לאו דשבת אע"ג דהוי בסקילה. ע"כ (הב"ד בב"י סי' שכ"ח, ובמ"ב שם ס"ק ל"ט). ומשמע מדבריו שעדיף לעשות איסור דאו' א' חמור מאשר כמה איסורי דאו' פחות חמורים. אמנם לפי מש"כ הפרשת דרכים (בדרוש י"ט בתחילתו, ובסופו בד"ה "או נאמר") יתכן שהבין שרש"י לא ס"ל הכי [ואולי יש לדקדק, שגם הראשו' שהביא הב"י (בסי' שכ"ח שם) שנתנו טעמים אחרים לעדיפות השחיטה על אכילת נבלה, לא ס"ל הטעם הנ"ל דהר"ן. וצ"ע]. וראה עוד לעיל במיל' (פ"ח סוף ענף 36) שהבאנו בשם כמה פוס' שדנו בזה, מהם הגר"י ענגיל בס' לקח טוב [(כלל ט"ו). עיי"ש שדן בזה עפ"י יותר מעשרים מקומות בש"ס ובפוס', וכגון רש"י בפסחים (דמ"ח, א' ד"ה "מילתא"), שו"ע (סי' ח' ס"ט) ובמ"ב (שם סקכ"ב), ועוד]. וע"ע בחשק שלמה (לגרש"ק זצ"ל. מס' שבת ד"ד גבי רדיית הפת, שהדביק פת בתנור בשביעי של פסח שחל בשבת, דאיסור שבת הוא בסקילה, ועל הלאו דב"י עובר כל רגע ורגע בפסח. עיי"ש), וכן הגרח"פ שיינברג שליט"א במשמרת חיים (ח"א עמ' ו', דיני ציצית סק"ח), וס' חכם לב יקח מצוות (לרה"ג אליעזר רוט. כלל רביעי פ"א ענף ב'). וע"ע בבה"ט (סי' שכ"ח סק"ז) שכתב בשם הרמ"א שעדיף לעשות כמה איסורי דרבנן מאשר איסור אחד מדאו' (אך שם מדובר באיסור דרבנן קל). וכ"פ המ"ב (סי' שכ"ח סקל"ט. דהא מדובר שם שעושה כמה איסורי דרבנן). ומ"מ עיי"ש בבה"ט שהט"ז חולק ע"ד הרמ"א בזה. ואולי אפשר לומר שכדברי הרמ"א הנ"ל עולה גם מדברי הפוס' שכתבו שעדיף שיאכל החולה ביו"כ חצי שיעור כמה פעמים מאשר שיאכל אח"כ שיעור שלם פחות פעמים. ולמרות ששם מדובר בהבדלי זמנים ולא בו זמנית, נראה שג"ז קצת שייך לני"ד. ר' מש"כ בספרנו מקו"ד הלכות יוה"כ (פ"ט הערות ק"ל, קנ"ב, קע"א). וא"כ זו מחלוקת.

יש להעיר שבין אם נאמר שעדיף לעשות איסור א' חמור מאשר כמה איסורים קלים (כר"ן הנ"ל), ובין אם נאמר שעדיף לעשות כמה איסורים קלים מאשר איסור א' חמור (שלא כר"ן), הרי ששייך הדיון שלנו. אלא שמ"מ נראה שהדבר שנוי במחלו', כנ"ל (עיי"ש בספר לקח טוב הנ"ל). וע"ע בענינים אלה כאן במיל' (בפרק ו' ענף 7, ובפ"ח סוף ענף 36).

יש להעיר שעוד דנו הפוס' גבי דבר הדומה קצת לני"ד: שכתב הגרמ"פ זצ"ל באג"מ (אבה"ע ח"ד סי' קמ"ב), שעדיף לעשות את אותה מלאכה הרבה פעמים מאשר כמה מלאכות קצת פעמים (הב"ד גם בתחומין ח"ד עמ' 425). ומ"מ אין זה שייך לגמרי לני"ד, כי בני"ד עסקינן שעושה בכל מקרה כמה מלאכות (בונה, סותר, כותב, מוחק, מוליד וכדו'). ועוד יש להזכיר מש"כ בס' ארעא דרבנן (אות א', בהשלמות, סק"ט), שמוטב לבטל איסור תורה אחד בשוא"ת, מאשר לעבור על ל"ת דרבנן בקום ועשה. אך ג"ז אינו שייך כ"כ לני"ד, דאף אם ישב בשוא"ת וימתין שהסוללה תגמר, מ"מ יצטרך אח"כ להחליף הסוללה (שזה איסור לא קל) בגלל שישב בשוא"ת. ואע"ג שהוא צריך להחליף הסוללה בעל כרחו לצורך פיקו"נ, מ"מ נכנסנו לדיון דלעיל אי יש לעשות מעשה הכרוך באיסור קל כדי למנוע אח"כ איסור חמור.

ענף 2: התיאור הטכני של המציאות הנ"ל.

תחילה נדון לגבי המצב הראשון הנ"ל (האם עדיף לכבות המכשיר כשאינו בשימוש או להמתין שהסוללה תגמר ואז להחליפה בחדשה). יש להקדים שברור שאין היתר לכבות את האיתורית ע"מ שהסוללה לא תיגמר, אא"כ יש חשש שאם לא יכבו את המכשיר הסוללה תיגמר במשך השבת ולאחר שנגמרה יצטרכו למכשיר לצורך פיקו"נ. וכן מבואר במנח"ש (ח"ב עמ' קי"ט, גבי פנסי המכונית), בס' מלומ"ל (רבינוביץ. עמ' 171) ובקשמ"ל (ח"ג עמ' 64). וע"ע במשמ"ל (ח"א עמ' תי"ז, שכתב כן מצד איסור כיבוי, ולא בונה ומוליד).

ויש לומר יותר מכך, שגם אם יצטרכו למכשיר חשמלי לשם פיקו"נ רק במוצ"ש, אך עד שימלאו את המצבר (או סוללה מתמלאת) במוצ"ש יעבור זמן שבו צריכים למכשיר לצורך פיקו"נ והוא בינתים יהיה מושבת, מסתבר שמותר לכבותו בשבת אף במקרה כזה (דלא חמירא הכנה מקודש לחול מאיסור סותר דאו'. ואע"ג שעושה גם סותר וגם איסור הכנה, מ"מ נראה פשוט שדינא הכי, דהא פיקו"נ דוחה שניהם). וכן עולה מדברי המשמ"ל (ח"א עמ' תי"ט סק"ו). וע"ע במנחת אשר (וייס. ספר שמות, עמ' ת"ה). ואף שדנו הפוס' אי שרי לחלל שבת לצורך חשש פיקו"נ לזמן רחוק [כגון לימודי רפואה בשבת, והחמירו בכך. ר' למשל בשו"ת נוב"י (תנינא. יו"ד סי' ר"י), בשו"ת מנח"ש (ח"ב מהדו"ק סי' ל"ד סקל"ח), בשו"ת במראה הבזק (ח"ה עמ' 104 ד"ה ישנה), ובספרנו מקו"ד הל' יוה"כ (פ"ט הערה ח'). וכבר דננו ע"כ כאן במיל' (פ"ו ענף 1)]. מ"מ בני"ד כשהחשש הוא לזמן קרוב כ"כ, ויש הסתברות נורמלית שיצטרכו למכשיר במוצ"ש, נראה שיש להתיר זאת. וברור שאין להקל לכבותו בשבת אם במוצ"ש יצטרכו רק להחליף הסוללה במכשיר, או שיוכלו להטעינה תוך כדי המשך השימוש במכשיר ומבלי לנטרלו.

אמנם כשישנן עוד סוללות רזרביות, יש לדון מה עדיף: האם לכבות המכשיר ע"מ שהסוללה לא תגמר, ולהדליקו שוב בשעת הצורך בשבת או במוצ"ש (כנ"ל). או שעדיף שלא לכבות המכשיר בשבת, ולכשתגמר הסוללה מעצמה יחליפוה באחרת בשבת כשיצטרכו למכשיר.

ועוד יש להוסיף ולהדגיש: שאם יש חשש שהסוללה תגמר (ומדובר שיש נורה מהבהבת או צפצוף וכדו' המתריעים שהסוללה עומדת להגמר), והדבר עלול לקרות באופן פתאומי כך שבעל האיתורית לא ירגיש שהסוללה נגמרה ודוקא אז עלולים להזעיקו לצורך פיקוח נפש, הרי שאסור להמתין שהיא תגמר אלא עליו להחליפה בסוללה חדשה.

נמצאנו למדים שכל הדיון שלנו בס"ד מתמקד האם עדיף לכבות את המכשיר ורק בשעת הצורך להדליקו, וזאת במציאות שהסוללה עומדת להגמר באופן שבעל האיתורית אמנם ידע מתי שהיא נגמרת והיא לא תיגמר באופן פתאומי ללא ידיעתו, ויש לו עוד סוללה אחרת להחלפה (דאל"כ הרי ברור שבכל עת שאינו בכוננות והסוללה עלולה להגמר, עליו לכבות את המכשיר, ורק בעת הצורך להדליקו). ואנו דנים בכך אף שאין זו מציאות שכיחה כל כך שאדם הינו בכוננות רק לחלק מהשבת (דהא הקבטי"ם ואנשי הצלה הינם בכוננות במשך כל השבת, ואף רופאים שהינם בעבודתם בביהח"ל, מ"מ גם שלא בשעת העבודה יש אפשרות שיצטרכו להם. אמנם זה מצוי גבי רופא שאינו בתורנות אלא בביתו, וניתן להזעיקו בטלפון, וכשיוצא מביתו צריך הוא לקחת את האיתורית).

מצד המציאות הטכנית: ישנם היום בארץ בעיקר שלושה סוגי איתוריות ברמות שכלול שונות. בחלק מהן ניתנת התראה על גמר הסוללה כמה שעות קודם שנגמרת, ובחלק מהן כיומיים - שלושה קודם שהיא נגמרת (ויתכן שתלוי הדבר בסוג הסוללה). אנו עוסקים גם בסוג האחרון, אך בתנאי שיש חשש סביר שהסוללה תגמר בשבת בזמן שיצטרכו לאיתורית. בחלק מהאיתוריות מתבטאת ההתראה בהבהוב נורה ובחלק בצפצוף קצר כל שעה. כשהסוללה נגמרת פעולת האיתורית מופסקת באופן מיידי ולא בשלבים (והיינו לא כמו בפנס כיס. ומ"מ בשלב שלפני התרוקנותה המוחלטת היא עדיין ממלאת קבָּל מסוים באיתורית, וכדלקמן בסמוך), ולכן יש להתכונן לכך מראש. כמו כן יש להזכיר שבאיתורית אין שום חוט להט, כך שבהפעלותיה השונות אין שום איסור מבעיר או מכבה.

ונרחיב את הדברים: ישנם ארבעה מצבים באיתורית: 1) הפעלה מושלמת כשהסוללה בתוכה. 2) כיבויה ע"י הלחצנים. 3) גמר הסוללה כשהיא עדיין נשארת במכשיר. 4) הוצאת הסוללה.

ולגבי המצב הראשון, והיינו כאשר יש סוללה מלאה במכשיר, הוא פועל באופן מלא.

לגבי השלב השני, כאשר המכשיר מכובה ע"י הלחצנים, האיתורית אינה יכולה לקבל הודעות, ונמחק גם הכתב שבצג, אך כל ההודעות שבזכרון נשמרות. כמו כן הסוללה ממשיכה כדרכה למלא קבָּל חשמלי. ובאשר ללחיצה על הלחצנים, עצם הלחיצה עליהם הינה למעשה סגירת מעגל חשמלי חדש, כמו במחשב (לעיל במילואים פ"ח ענפים 2-3). כמו כן זה גורם להרבה פעולות בזכרון האיתורית, כגון שינויים במתח בשביל הכתב בצג, ועוד פעולות.

לגבי השלב השלישי, שהמכשיר מודיע על גמר הסוללה, אזי הכתב שבצג נמחק ואין אפשרות לקבל הודעות. אך באמת הסוללה עדיין פועלת ברמה מאוד נמוכה, והיא ממשיכה עוד כמה ימים למלא את הקבל, ועי"כ ההודעות נשמרות בזכרון עוד כמה ימים, עד הגמר המוחלט של הסוללה והתרוקנות הקבל. ונראה שאם בשלב זה - שלפני הגמר המוחלט של הסוללה - מכבה את המכשיר ע"י הלחצנים, אולי אין זה משנה במכשיר דבר, ורק אם מוציא הסוללה זה משפיע מעשית על המכשיר.

הוצאת הסוללה הכמעט גמורה (היינו שהכתב בצג נמחק אך ההודעות עדיין נשמרות בזכרון) ע"י האדם (ולא כשהסוללה נגמרת מעצמה) גורמת מיידית להפסקת טעינת הקבל, ולמעשה זה הפסקת מעגל חשמלי (זרם ולא מתח). הקבל ממשיך לשמור על ההודעות בזכרון עד שהוא מתפרק לגמרי מהמתח שבו ואז נמחקות כל ההודעות.

מרגע הוצאת הסוללה מהמכשיר, ברוב ככל האיתוריות, נמחקות כל ההודעות תוך דקה (ולכן כשמחליפים סוללה יש להכין את הסוללה החדשה ולהכניסה למכשיר תוך דקה). חשוב לדעת דבר זה, משום שמחיקת ההודעות מהזכרון הינה למעשה פתיחת אלפים רבים של מעגלים חשמליים (וראה לקמן בפרקנו בענף 3 כמה צדדים להקל בזה מצד בונה). ומ"מ כיון שהודעות אלה נמחקות רק לאחר דקה, יש לדון אם דינם כסתירת מעגלים חשמליים בגרמא. ולכאו' יש לדחות זאת עפ"י מה שכתבנו בכמה דוכתי בשם כמה פוס', שמכשיר שמיועד לפעול באופן של גרמא אין זה נחשב כגרמא. אך מאידך אפשר לומר שבני"ד אין זה כך, כיון שרק בגלל הקבל, והיינו דבר חיצוני, נמחקות ההודעות כעבור זמן. אך מצד פעולת מערכת שמירת ההודעות הן היו נמחקות מיד. והיינו אף לדעה זו יש לעיין אי בני"ד נחשבים הקבל והזכרון כמערכת אחת ואז אין זה גרמא, או שמערכת שמירת ההודעות נחשבת כמערכת נפרדת ואז גם לדעה זו המחמירה ני"ד נחשב כגרמא. וע"ע לקמן.

וחכ"א הוסיף עוד סברא להקל, עפ"י מה שכתבנו בס"ד לקמן בפרקנו (ענף 11), והיא שאף אם נראה את הקבל והזכרון כמערכת אחת יש לצדד שבני"ד הוי גרמא משום שבאמת כוונת האדם ורצונו שההודעות לא תמחקנה כלל מהזכרון, אלא שבשל מגבלות מציאותיות של מקום, משקל הסוללה וכדו' עשו קבל קטן ולכן נמחקות ההודעות. ואין זה דומה למכשיר אחר, כגון אזעקה, שבנו אותה לכתחי' שהיא תתחיל לצפצף רק לאחר כמה שניות, שי"א שאין זה נחשב כגרמא. ע"כ תורף דברי אותו חכם. ובאמת ק"ק לי ע"כ, דהא קיי"ל שאף רבי שמעון שמיקל באינו מתכוין מודה בפס"ר שאין להתירו. וא"כ אין זה משנה אם התכוונו לעשות שהמכשיר יפעל בגרמא או לא התכוונו, מ"מ כיון שבמציאות הוא פועל בגרמא ומתוכנן כך, אין להקל בזה. ושמא בגלל שבני"ד המחיקה לא ניח"ל, יתכן ובפס"ר דלא ניח"ל יש להקל. ור' מש"כ בס"ד בספרנו קדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 4), שהבאנו דעת כמה פוס' דס"ל שפס"ר דלא ניח"ל בחד דרבנן שרי. והמ"ב מיקל רק בתרי דרבנן. והחזו"א מפקפק אף בזה. עיי"ש.

אם הסוללה טרם התרוקנה ואז מוציאים אותה מהמכשיר, ה"ז כרוך בהפסקת מעגלים חשמליים רבים (זרם ולא רק מתח), הן של הטענת הקבל, הן של מחיקת הכתב מהצג הדיגיטלי (שזה פועל ע"י מתח), והן של פעולות פנימיות אחרות בתוך האיתורית (כל התיאור הזה הוא עפ"י מה שאמר לי הר"ר צבי מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר במכון המדעי טכנולוגי פעיה"ק ירושלים ת"ו).

כיבוי האיתורית כרוך בסוג אחד של איתורית בשש עד שמונה לחיצות על הלחצנים, בסוג שני בארבע לחיצות, ובסוג שלישי בשתי לחיצות (ואגב, דבר זה אינו מוחק את ההודעות מהזכרון, וכדלקמן). הדלקתה מחדש כרוכה בלחיצה בודדת (מלבד הסוג השלישי שלעיתים צריך ללחוץ שתי לחיצות). לעומת זאת כשמחליף הסוללה, הוצאתה גורמת מיידית לכיבוי המכשיר (ולעיתים גם מחיקת כל או רוב הזכרונות של ההודעות), וכשמכניס סוללה חדשה או ישנה, ברוב המכשירים א"צ ללחוץ עוד על לחצנים, מלבד בסוג אחד שצריך ללחוץ רק לחיצה אחת.

לאור הנ"ל יש לדון האם באמת איסור כיבוי האיתורית, והדלקתה לכשיצטרך לה, קל יותר מאשר איסור החלפת הסוללה. ואם אכן האפשרות הראשונה קלה יותר, יש לדון האם חובה על האדם לעשות בשבת איסור פחות חמור, כדי שלא יגיע למצב שיצטרך באותה השבת לעשות איסור יותר חמור.

ענף 3: האיסורים הכרוכים בכיבוי המכשיר: הלחיצה על הלחצנים.

יש לדון בזה מצד עצם פעולת הלחיצה עצמה על הלחצנים, ומצד ההרפיה. וכן מצד כתיבות ומחיקות רבות של הכתב שבצג, והפסקת האפשרות לקבל הודעות.

גבי הלחיצות על הלחצנים: כל לחיצה על הלחצנים כרוכה בסגירת מעגל חשמלי. לחזו"א סגירת מעגל חשמלי הינה איסור דאו' של בונה (חזו"א או"ח סי' נ' סק"ט), וסתירת מעגל חשמלי הינה איסור דאו' של סותר (או"ח סי' ל"ח סק"ב). אמנם ישנם כמה צדדים להקל שהפעולה לא תחשב כאיסור דאו'.

ראשית יש להזכיר שרבים חלקו ע"ד החזו"א בזה (ראה לעיל פ"ז ענף 3). ועוד, דבאמת ישנם כמה צדדים להקל ולומר שמדאו' אין בזה בונה, וכמו שכתבנו בקדוש"ה ח"א (הערה ט"ז ענף 6), וכגון דהוי רק בנין לשעה, והיינו שהדרך הינה לבנותו ולסותרו מצד רצון האדם וכדו'. וכן משום דהוי בנין ארעי, והיינו מצד הפוטנציאל שלו להתקיים. וכן ראה לעיל (במילואים פ"ד ענף 2, פ"ה ענף 3, פ"ח ענף 2-3) הרבה צדדים להקל בהקשה על מקשים, שאין בזה איסור דאו' דבונה (כגון מש"כ בעטש"ל ח"ט עמ' י"ד גבי בנין הנפסק מיד מאליו, ועוד טעמים. אמנם הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א פסקו להחמיר בני"ד מדאו', כמבואר בפרק ח').

ועוד יש להקל לכאו' בני"ד, משום שסגירת המעגל בני"ד הינה ע"י סוללה ולא ע"י זרם מהחשמל הארצי. וכבר כתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ט ענף 5) שנחלקו פוסקי דורנו אי יש להקל יותר בסגירת מעגל חשמלי הנוצר ע"י סוללה או מצבר, מאשר מעגל הנוצר מזרם שבא מתחנת הכח. שלדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל בהבנתו את דברי החזו"א גם במעגל חשמלי שנוצר ע"י סוללה או מצבר יש איסור בונה כמו במעגל הנוצר מזרם הבא מתחנת הכח. וכן ד' הרב ישכיל עבדי זצ"ל (בח"ז סי' כ"ט. הב"ד בילקו"י שבת כרך א' עמ' פ"ו) שאין נ"מ בין זרם הבא מתחנת כח לבין זרם הנוצר ע"י סוללה (אך לא דן שם מצד בונה). וכ"ד הגרי"ש אלישיב שליט"א (כמו שכתבנו בס"ד בקדוש"ה שם).

אמנם ד' הגרש"ז אוירבך זצ"ל עצמו שאיסור סגירת מעגל חשמלי ע"י סוללה או מצבר קיל טפי מזרם הנוצר בגנרטור או בתחנת כח, וכתב בכמה מקומות כמה הוכחות לכך דאין זה חשיב בונה, והסיק ש"מסופקני אם הוא איסור ברור" [ר' במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ע"ה, צ"ו, ק', וק"י סס"י י"ב. ובח"ב מהדו"ק עמ' ס"ח, ע"ב-ע"ג), בקוב"מ (עמ' 67) ובשש"כ (ח"ג בתיקונים לפכ"ח הערה ס"ח)]. וכן מצאנו במשמ"ל (ח"א עמ' שמ"א-שמ"ג) שכתב הגרש"ג זצ"ל שבשעת ההיתר עדיף להשתמש בזרם הבא ממצבר מאשר הבא מגנרטור, דבזה האחרון הדבר כרוך בחשש תוספת הבערת דלק בשבת. ע"כ (וע"ע בדבריו בשו"ת תרומת הגורן, סי' ע"ד, שבהדלקת פנס הפועל על בטריות בשבת, אין איסור דאו'. וע"ע שם סי' פ"ח). ואף הגרי"ש אלישיב שליט"א אמר לי שבשעת ההיתר עדיף להשתמש בזרם הבא ממצבר או מסוללה מאשר בחשמל הבא מתחנת כח. ע"כ. עיי"ש בקדוש"ה.

אמנם שני האחרו' הללו שהעדיפו סוללה על פני הזרם הארצי לא אמרו זאת מטעם בונה, ואדרבא לגריש"א יש בונה גם בסגירת מעגל ע"י סוללה, וכנ"ל (אמנם יתכן שמ"מ לגריש"א גם מצד בונה וסותר, ועכ"פ מצד סותר, קיל טפי כשמדובר בסוללה מאשר בזרם הארצי). כמו כן יש לצרף בס"ד לני"ד מש"כ הגרש"ג במשמ"ל (עמ' ש"נ, שנ"ג, שנ"ה, שנ"ז ות"כ), שאף לשיטת החזו"א אין איסור בונה בסגירת מעגל חשמלי אלא גבי מעגל חשמלי כשהחוטים קבועים בקיר. אך במכשירי קשר וכדו' שאין זה כך, בהם אף לחזו"א אין בזה איסור בונה. עיי"ש טעמו. וא"כ ה"ה בני"ד (אמנם הגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים לדברי הגרש"ג זצ"ל). וע"ע ע"כ בשו"ת תרומת הגורן (סי' פ"ו). ולכאורה יש קצת לפקפק אי שייך להקל בני"ד מצד זה שהאיתורית פועלת ע"י סוללה, וזאת משום שלעיתים האיתורית מסוגלת לפעול לאחר נתינת ההתראה כמה ימים ע"י הסוללה. ובמקרה כזה הבנין הינו בנין קבע ולא בנין ארעי, וכן אף לפוס' דס"ל שמלאכה המתקיימת הינה כשמתקיימת לפחות שלושה ימים. וכ"ש לפוס' דס"ל שדי ביום א'. וה"ה מצד מוליד, דלכאו' לא חשיב כמוליד לשעה. אך כיון שאנן עסקינן במציאות שבאמת יש חשש שהסוללה תגמר במשך השבת, לכן אכן יש לקיים טעם זה להקל בני"ד.

נוסף על כל הנ"ל יש לזכור שישנם גם אופנים שניתן לעשות את כיבוי המכשיר והדלקתו כך שלא יהיה בזה איסור דאו', וכגון לעשות כלאחר יד [באחורי אצבעותיו או ע"י חפץ שבידו. ואילו יד שמאל לכאו' לא חשיבא שינוי, עפ"י המ"ב (סי' ש"מ סקכ"ב בסופו) בשם הח"א. וכן נראה שהדין בני"ד. אמנם צ"ע מדוע לא חשיב שינוי אם יתפור בגד בשמאל, ה"ז שינוי הן מצד איכות הנפעל, והיינו התוצאה, והן מצד איכות הפועל, והיינו אופן הפעולה. ור' מש"כ בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה כ' ענף 3) בשם האב"נ]. וכן יכול לעשות זאת בשנים שעשאוה (אך נראה שזה קשה בני"ד מצד המציאות. וגם כרוך הדבר במחלוקת גדולה אי הוי איסור דאו' או דרבנן, וכמו שכתבנו כאן בכמה דוכתי).

נמצאנו למדים שבלחיצה על לחצני האיתורית, אף לחזו"א ספק אם מתחייב בה מדאו' מצד בונה, משום שישנם הרבה צדדים להקל בזה עכ"פ מדאו'. וכן מבואר בדברי הגרש"ז אוירבך זצ"ל (בעיקר בשל הטעם שכל הבנין הוי ארעי, כבנין של כלונסאות שצריך כל הזמן להחזיקו). ולכן ס"ל שודאי אין בזה איסור דאו' מצד בונה, וממילא גם בהרפיה אין איסור דאו' מצד סותר. ואילו לדעת הגר"מ אליהו שליט"א גבי הלחיצה על מקשי המקלדת במחשב (לעיל פ"ח ענפים 2-3,44,49) נראה שגם בני"ד יסבור דהוי בונה מדאו'. וכן היה נראה לי שתהיה דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א, עפ"י דבריו המובאים לעיל במיל' (סוף פ"ה). ומ"מ עיי"ש שלדעתו חשיבא ההרפיה כשוא"ת. וראה בתשובותיו המובאות בפרק ח' (ענף 44) שמ"מ לענין עדיפות השימוש במחשב כנגד שימוש בעט שבת וכדו', לא רצה כלל הגריש"א שליט"א לדון על ההקלדה מדין בונה.

בענין איסור טלטול מוקצה כשלוחץ על לחצני האיתורית, ר' לעיל (בפרק ז' סוף ענף 3).

ענף 4: האיסורים הכרוכים בכיבוי המכשיר: הכתיבה על הצג ומחיקתה.

כפי שכתבנו לעיל, כיבוי האיתורית ע"י הלחצנים כרוך בכתיבות ומחיקות רבות של הכתב בצג האיתורית, כיון שיש ללחוץ כמה פעמים לשם כך. בכל לחיצה על לחצן האיתורית נמחק הכתב שע"ג הצג, ומיד נכתב משפט חדש כלשהו בן מילים ספורות. צג זה הינו צג דיגיטלי, ור' לעיל (במילואים בפרק ז' ריש ענף 4 ובפרק ח' ענפים 15-17) שדננו באיסור כתיבה ומחיקה בצג זה, ובס"ד הבאנו לגבי הכתיבה כמה צדדים להקל עכ"פ מדאו', וכמה צדדים לאסור מדאו'. וכל הטעמים הללו להקל ולהחמיר, או כמעט כולם, שייכים גם באיתורית. ובסוף דברינו שם כתבנו שדעת המקילים מדאו' הינה דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א, כפי שאמר לנו (ואע"פ שהיקל משום טעם חיצוני, והיינו משום שהסוללה במחשב בעל צג דיגיטלי נגמרת תוך כמה שעות, והיינו לפני צאת השבת, ולכן זה נחשב ככתב שאינו מתקיים, מ"מ גם בני"ד עסקינן דוקא במיקרים שהסוללה עלולה להגמר לפני צאת השבת). וכ"כ להקל גם הגרנ"א רבינוביץ שליט"א בספרו מלומ"ל.

ומאידך דעת הגר"מ אליהו שליט"א דכתיבה זו אסורה מדאו', וכן משמע מדברי שבט"ה, שמהטעמים שאסר מדאו' כתיבה בצג האנלוגי, נראה שיסבור שכ"ה גם בצג הדיגיטלי (אך לא כתב בהדיא גבי צג זה). ואילו דעת הגרמ"פ זצ"ל אינה ברורה בזה. ועיי"ש (בפרק ח' ענף 17) שכתבנו שנראה שלפחות חלק מהפוס' שהחמירו מדאו' בכתיבה בצג אנלוגי, יחמירו גם בני"ד.

נמצאנו למדים שד"ז שנוי במחלו', אף שנראה שלמעשה במחשב יש לצדד דאינו מדאו' משום דהוי כתב שאינו מתקיים. וכן גבי איתורית נראה שג"כ ישנם צדדים רבים להקל מדאו' עפ"י המבואר שם.

ואגב, אם נדון להקל מצד שאינו כתב של קיימא, אז תלוי מאיזה צד דנים: אם מצד "רצון האדם" שהכתב בצג ימחק, הריהו ודאי רוצה שימחק הכתב שנכתב בכל אחת מהלחיצות הללו כיון שסו"ס הוא רוצה לראות את הכתב המודיע על השלב האחרון, והיינו על אפשרות כיבוי האיתורית (ונראה שאין זו מלאכה שאצל"ג, כי יש לו ענין במחיקה. וכן נראה שכשצריך ללחוץ כמה לחיצות כדי להגיע למצב מסוים, אף מי שיש לו איתורית זמן רב צריך הוא לראות את הכתוב בצג ולא די לו ללחוץ בצורה עיוורת מס' נקישות מסוים כדי לכבות המכשיר). וה"ה לגבי הכתב שנכתב לאחר הפעלת האיתורית מחדש, כיון שצריכות להגיע הודעות חדשות לצג זה, לכן זה כתב שאינו של קיימא. וכן מצד "רגילות" כתב זה להמחק, י"ל דהוי כתב שאיש"ק. וכן מצד מה שאין "יכולת" הכתב להתקיים, יש להקל בני"ד כי הכתב נעשה לפני החלפה לסוללה חדשה. ולכן הוי כתב שאיש"ק כי כתב זה אינו עתיד להשאר יותר מכמה שעות (והוא גם נמחק מחמת עצמו ולא מחמת גורם חיצוני, כמבואר בפ"ח ענפים 5-8). ורק אם היה מדובר על כתב בצג לאחר שהחליפו לסוללה חדשה, נראה שאין להקל מצד זה, כיון שביכולתו להתקיים ימים רבים (בשל הסוללה החדשה).

ולפי כל זה עולה שהכתיבה בצג האיתורית, אם היא נעשית בשלבי כיבוי המכשיר והיינו כשהסוללה כמעט ריקה, נראה שלדעת הרבה פוס' אין איסורה מדאו'. אף שגם בזה יש אומרים דהוי כתיבה האסורה מדאו'. אך אם היא נעשית לאחר החלפה לסוללה חדשה, ראה לקמן (בענף 10) שאז יש להחמיר בה יותר ולראותה כאיסור דאו', כיון שביכולתה להתקיים זמן רב.

עוד יש להעיר, שאולי במחיקה הנגרמת ע"י הלחיצה האחרונה יש מקום לומר דנחשבת כפס"ר דלא איכפ"ל (וגם בזה יש ספק גדול, דלכאו' הוי מעשה בידים. ואף את"ל דהוי פס"ר, לכאו' כן איכפ"ל לראות שהכתב מהצג נמחק, משום שעי"כ הוא מזהה את כיבוי המכשיר). מ"מ בכל שאר הכתיבות והמחיקות ודאי ניחא לו בהן שהרי עי"כ הוא רואה שעדיין צריך להמשיך וללחוץ על הלחצן כדי להגיע למצב של הכיבוי (וכעין זאת כתבנו גם לעיל במילואים בפרק ז' ענף 8 גבי העברה מצפצוף לרטט ולהיפך). ומ"מ מצד כתב שאינו מתקיים יש להקל ולומר למסקנה שאיסור הכתיבות בצג האיתורית בני"ד, כשהסוללה עומדת להגמר, שכתיבות ומחיקות אלה אסורות מדרבנן בלבד. וכפי שכתבנו לעיל הרי שכל פעם שרוצים לכבות את האיתורית יש ללחוץ בין ארבע לתשע פעמים על הלחצנים (תלוי בסוג האיתורית), דבר הגורר אחריו 3-8 כתיבות (כי בלחיצה האחרונה אין כתיבה), וכן 4-9 מחיקות בצג (אמנם יש להעיר שבאיתוריות מסוימות נכתבות על הצג המילים "כיבוי המכשיר", ורק לאחר לחיצה נוספת נכבה המכשיר).

ענף 5: גדרי חיוב הכתיבה בצג האיתורית (בפרט, ובשאר הדברים בכלל).

כיון שבהפעלת האיתורית נעשות כתיבות רבות ושונות, וכגון כשרוצה לכבותה ולוחץ כמה פעמים על הלחצנים ובכל לחיצה מופיע כתב אחר על האיתורית, יש לדון גבי גדרי כתיבה אלה: 1) האם כל כתיבות אלה נחשבות רק כאיסור אחד בגלל שהכל נעשה ללא התראות שונות וכן (אם עשה בשוגג) בהעלם אחד. 2) אם נחמיר בתשובה על השאלה הקודמת, האם יש להקל לפחות בכל הכתיבה הנעשית ע"י לחיצה אחת ולראותה רק כאיסור אחד כיון שהפעולה היתה אחת (או דאזלינן בתר התוצאות הרבות). 3) אם נחמיר בתשובה על השאלה הקודמת, האם חייב על כתיבת כל ב' אותיות, והאם יש נ"מ בין אותיות שוות או שונות, או שחייב על כתיבת כל מילה שלימה. ומה הדין כשבתוך המילה ישנן שתי מילים או יותר (כמבואר לקמן). ונתחיל בס"ד לדון בשאלות אלה אחת לאחת.

לגבי השאלה הראשונה: אמנם בני"ד ע"י לחיצה אחת על הלחצן באיתורית מופיע כתב של מספר מילים, ואם אנו אומרים שחייב על כל כתב כזה כמה חיובים (על כל ב' אותיות או מילה וכדו') הרי שבשביל לחייבו סקילה על מזיד, או חטאת על שוגג, בעי התראה או שיעשה כל חיוב בהעלם בפנ"ע. והרי בני"ד אין זה כך.

אלא שבס"ד נראה שיש לחלק בין עונשים לאיסורים: שכדי לחייבו כמה חטאות אמנם צריך כמה העלמות, אך כיון שבני"ד אנו עוסקים בבירור מספר האיסורים מדאו' ומדרבנן כדי לעשות את הצריך לפיקו"נ מדין הקל הקל תחילה, בזה אף בלי כמה התראות או העלמות יש לראות כל גדר של כתיבה כחיוב בפנ"ע. וכדוגמא לכך יש להביא למשל את דברי מרן בב"י (סי' שכ"ח) בשם הר"ן גבי חולה מסוכן הצריך בשבת בשר, אי עדיף לשחוט לו בשבת בהמה כשרה או להאכילו נבלה. ודן שם הר"ן באיסור נבלה מצד איסור אכילת כל כזית וכזית, אע"ג שודאי אין מדובר שמתרים בו על כל כזית (הב"ד המ"ב סי' שכ"ח סקל"ט). ועוד מצינו בט"ז (סי' שכ"ח סק"ו) גבי חולה שצריך בשבת לחמם לו יין, אי יחממו ישראל ויחלל עי"כ שבת או יחממנו גוי ועי"כ יתנסך. וכ' הט"ז שאם יתנסך הריהו שותה איסור בכל טיפה וטיפה. ואף שאולי יש לדחות שתי דוגמאות אלה, ולחלק ולומר דשאני אכילה דנהנה בכל כזית או בכל טיפה וחייב בהן כמו בחלבים ועריות שאף במתעסק חייב, משא"כ באיסור כותב בשבת, מ"מ נראה שגם באיסורי שבת יש לחלק בין עונשים לאיסורים, וכנ"ל.

בס"ד עוד יש להוסיף, שנראה שאין לראות את הכתיבות הרבות רק כאיסור מרבה בשיעורים, אלא להתייחס לכל כתיבה לחוד. וכן מצאתי און לי בתוה"י (פ"ב הערה ד'). וע"ע בשש"כ (פ"מ הערה קכ"ט). ואכמ"ל.

בענין השאלה השניה: כיון שהחמרנו בשאלה הקודמת, הרי שעתה עלינו לדון במקרה כשלוחץ על הלחצן ועי"כ נכתבות כמה מילים בצג, האם חייב על כל הכתיבה הזו רק חטאת אחת או סקילה אחת, כי עשה רק פעולה א' (והיינו דאזלינן בתר הפעולה), או שחייב על כך לפי גדרי הכתיבה שכתב (אותיות או מילים) דאזלינן מצד התוצאה. היה נלע"ד דאזלינן בזה בתר התוצאה ולא בתר הפעולה, ולכן יש להחמיר בכך. ולכן מצינו שי"א שבעת הפסקת חשמל בשבת יש להוריד בשינוי את המתגים של החשמל בבית כדי למנוע מהפועל בתחנת הכח את איסור ההדלקות הנגרמות בתיקון הזרם, אם הדלקות אלה אינן לצורך פיקו"נ (אמנם יש בזה פתיחת מעגל חשמלי הפתוח במקום אחר, שנחלקו הפוס' אי שרי אליבא דהחזו"א, וכמו שכתבנו בכמה דוכתי). וכן מצינו שי"א (שש"כ פל"ב סעי' ס"ו וס"ט) שאם כבה האור בבית ויש חולה שיב"ס, אזי לפני שמדליקים לצורכו את החשמל יש לכבות בשינוי את שאר החשמלים ע"מ שלא ידלקו לפני שמרימים את המתג הראשי (וע"ע שם בשש"כ הערה קע"ד). וכן מצאנו באג"מ (אבה"ע ח"ד עמ' קמ"א סי' ע"ג סק"ד), שמשמע שאף כשעושה למשל כתב ע"י חותמת יש איסור כשבחותמת ישנן עוד אותיות ומספרים שא"צ לצורך פיקו"נ.

וכן שאלנו את הג"ר אשר זליג וייס שליט"א, האם כשלוחץ לחיצה אחת על אחד מלחצני האיתורית, וכתוצאה מכך נכתבות במסך כמה מילים, היש לחייבו על כל כתיבה וכתיבה שבצג, כגון על כל ב' אותיות או על כל מילה, וכנ"ל, או שיש לחייבו על כל זה רק חיוב אחד כי היתה פה פעולה אחת. וענה הגר"א וייס שלמעשה יש לראות זאת כאילו כתב את כל האותיות. עכת"ד (וראה עוד בדבריו לקמן בסמוך). והיינו שיש לדון בזה מצד התוצאה ולא מצד הפעולה. ואם נאמר שהדיון שלנו תלוי בהגדרת גרמא (אי גרמא הוי שיתוף כח אחר או דהוי השהיה בזמן), ראה בצפנת פענח (פי"א משבת ה"ט. ובהשלמה עמ' 12. ובהשמטות לכלאים עמ' 1). ובשו"ת צפנת פענח (סי' רל"ג, שעל פעולת הכתיבה כשהיא בגרמא הריהו פטור. ואילו על התוצאה גם כשהיא בגרמא חייב. עיי"ש).

ואמנם תחילה היה קשה לי על הכלל שקבענו - דאזלינן בתר התוצאה ולא הפעולה, ממש"כ בשו"ע (סי' שכ"ח סט"ז) גבי חולה שיב"ס הזקוק בשבת לשתי גרוגרות, שעדיף לקצוץ בשעת הצורך את העוקץ הבודד שיש בו ג' גרוגרות ולא ב' עוקצים שבכ"א גרוגרת א'. וא"כ לכאו' אזלינן בתר הפעולה ולא בתר התוצאה (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אין ענין בעוקצים אלא בפעולות. עכ"ל). אלא נראה די"ל שגם שם התורה אסרה להגדיל את מס' העוקצים הקצוצות, ולכן צריך לקצוץ כמה שפחות עוקצים - ז"א להקטין את תוצאות האיסור. והיינו בני"ד התוצאה זה העוקצים ולא הגרוגרות (ולגבי מיקרים אחרים יש לדון בכל מקרה לגופו לגבי ההגדרה). ומה שבמקרה של עוקץ עם ג' גרוגרות ועוקץ שני של ארבע גרוגרות, שיש לקצוץ את אותו עם ג' גרוגרות - לכאו' זה רק מדין מרבה בשיעורים. וממילא עולה שאם ע"י קומביין חשמלי הוא יקצור כמה שיבולים בלחיצת כפתור אחת, יחשב הדבר שעשה כמה איסורים ולא איסור אחד. כך בס"ד העלנו.

ואין לחלק ולתרץ את הקושיה מהשו"ע הנ"ל ולומר שרק בכתיבה זה לא מדין מרבה בשיעורים, אך בשאר מלאכות - כקוצר, הכל זה רק מדין מרבה בשיעורים. זה אינו, וכנ"ל בשם תוה"י, שלא הסכים לחלק כך. וגם מצד הסברא לא מסתבר לחלק כך, שהרי מצינו גדרים ושיעורים גם בשאר המלאכות, כקוצר, מוציא מרל"ר וכדו'. וא"כ למסקנה אזלינן בתר התוצאה ולא לפי הפעולה. ובני"ד יתחייב לפי הכתיבות ולא לפי מס' הלחיצות בלחצנים. וע"ע בשש"כ (פל"ב הערה קס"ט. ונראה משם שזו מחלו', עפ"י מש"כ גבי הבולע ב' כזיתי חלב בב"א, בשם התוס' והמנח"ח), ובתוה"י (פ"ב הערה ד').

ולגבי השאלה השלישית: עתה משהסקנו דאזלינן לפי מס' הכתיבות, יש לדון לגבי כל הכתיבות בצג האיתורית ע"י הלחצנים כמה איסורי חטאת יש בכל כתיבה כזו. ואיננו מדברים מצד הדיון אם חייב על כל המילים שבצג רק חטאת אחת כי זו פעולה אחת (משום שהכל נעשה ע"י פעולת לחיצה אחת) או שחייבים מצד התוצאה (שיש בזה כמה מילים), שבזה דננו כאן לעיל. אלא אנו מדברים מצד מה שנכתבות כמה מילים בעת הלחיצה בלחצן. וכגון המילים: "ביפר תיקשורת, שלום".

ויש לדון כמה חיובי חטאת יש בכך. שלדעת רש"י וסיעתו (הב"ד הבה"ל סי' ש"מ סעי' ד' ד"ה "במשקין", בקטע המתחיל במילים "ובענין כתיבת אותיות שוות" ובקטע המתחיל "והמעיין היטב בדעת") חייב על כל ב' אותיות אפי' שאין להן משמעות, אם התכוון לכך מתחילה. אך אם התכוין לכתוב תיבה שלימה וכתב רק ב' אותיות שאין להן משמעות (כגון א"א דאאזרך) פטור. ומבואר שם בבה"ל שאם רצה לכתוב תיבה ארוכה וכתב רק חלקה, ואף לחלק זה יש משמעות, חייב (וכמש"כ בגמ' שבת דק"ג,ב' גבי גג, חח וכדו'). וע"ע בהרה"מ (פי"א ה"י). ומשמע שאם כתב למשל "ביפר", יתחייב שתים: כי יש תיבה בעלת משמעות שקורין לה: "בי", ויש תיבה אחרת: "פָּר" (ונראה שאין לחלק ולהקל בני"ד ולומר שכל ב' התיבות נכתבו בב"א, משא"כ בכותב בעט ונייר שתחילה נכתבה תיבה א' ואח"כ תיבה שניה. דזה אינו. אלא אף כשנכתבות ב' התיבות בבת אחת דינן ככתיבת ב' תיבות ומ"מ הגר"א נבנצל שליט"א לא הסכים לכל ההנחה דתיבת ביפר חשיבא כב' תיבות, וכתב: ביפר אינו בי ואינו פר, כי אם יכתוב כך בס"ת בלא רוח בין התיבות, יפסל. עכ"ל). וכן יש תיבת "תיק" ויש תיבת "שור" (מתיבת "תיקשורת"). האם לאור הנ"ל יתחייב שתי חטאות על כתיבת תיבת "תיקשורת". ועוד יש לעיין גם בתיבת "שלום", שהרי יש בה תיבת "של". ובפרט יש לעיין בכל זה משום שלעיתים ע"י לחיצת הלחצנים מופיעות בצג שתי מילים (כגון תיבות "שעון מעורר") ולעיתים שלוש וכדו'.

והעיר חכ"א שלכאו' מדברי הגמ' בשבת דק"ג גבי הכותב שם משמעון, ממה שמדובר בגמ' שחייב רק חטאת א', ולא אמרו שאם השלים התיבה שיתחייב שתים, משמע שאף כשכתב תיבת שמעון אינו מתחייב שתים מצד שכותב שתי תיבות (תיבת שם ותיבת עַוֹן), וגם לא מתחייב שתים מצד מה שכותב שני צירופים של ב' אותיות (שמ-עו-ן). ולפי"ז לכאו' צריך להתחייב רק חטאת א' על כל התיבה השלימה. עכ"ד. ומ"מ נראה לענ"ד שאין דיוק זה מוכרח כדי שנלמד ממנו הלכה למעשה לני"ד, שהרי המשנה מדברת על חיובי חטאת, ואנו עוסקים בשאלה כמה איסורי דאו' עושה במעשהו, מבלי להתחשב אם עושה בהעלם אחד או יותר, וכנ"ל בריש ענף זה, גבי השאלה הראשונה.

ואכן שאלתי את הג"ר אשר זליג וייס שליט"א בענינים אלה. ושאלתיו האם אכן חייבים על כתיבת כל שתי אותיות בשבת. וענה שכן. ושאלתיו האם החיוב הוא דוקא כשיש משמעות לשתי אותיות אלה (כגון גג או גר - מ.ה.). וענה שאם שתי האותיות הינן שוות, כגון א"א, חייב רק כשיש לכך משמעות. אך אם הן שתי אותיות שונות (כגון א"ג) חייב גם כשאין לכך משמעות (וכ"כ במנח"ח במוסך השבת, מלאכת כותב, אות ג' - מ.ה.). ושאלנו, במקרה שכתב מילה המכילה שתי מילים, כגון המילה "ביפר", שיש בה תיבת "בי" ותיבת "פָּר", החייב שתי חטאות. וענה הגר"א וייס שהדעת נוטה לומר שחייב שתים. ושאלנו, אם כותב מילה המכילה שתי מילים ועוד אות, וכגון המילה "תיקשורת", שיש בה תיבת "תיק" ותיבת "שור" ועוד האות ת"ו. האם חייב רק חטאת אחת בגלל שזו תיבה שלימה, או שתים בגלל שהיא אוצרת בתוכה שתי תיבות. או שחייב שלוש כי יש בה שלוש פעמים שתי אותיות. וענה שחייב שתים, בגלל המילה תיק והמילה שור.

וכעבור זמן שאלנו שוב את הגר"א וייס שליט"א, מדוע לדעתו בכתיבת תיבת "תיקשורת" חייב רק שתי חטאות, הרי יש שם שבע אותיות, וא"כ יש שם שלושה זוגות של אותיות שהן שונות. ולפי"ז לכאו' צ"ל בזה שלוש חטאות. וענה שאכן יתכן שיתחייב גם בזה על כל שתי אותיות, וא"כ יתחייב שלוש חטאות. ומאידך יתכן שכשכותב מילה שלימה ודעתו כך לכותבה לכתחילה, אולי יתחייב רק על כל מילה שלימה בפני עצמה. ושאלנו, א"כ יוצא שבמקרה כזה לא ברור אם חייב על כתיבת המילה "תיקשורת" רק חטאת אחת, או יתכן שחייב שתי חטאות או שלוש חטאות. וענה הגרא"ז וייס שאכן כך. ולא רצה להכריע בזה. עכת"ד הג"ר אשר זליג וייס שליט"א.

נמצאנו למדים שאין לנו מדד למדוד כמה איסורי דאו' יש על כל כתיבה בצג האיתורית. דיתכן לחייבו על כל ב' אותיות, או על כל מילה (אם כשהחל לכותבה חשב לגומרה ואכן גמרה), או שאם יש מילה ארוכה שבתוכה יש לפחות ב' מילים (תיקשורת - תיק, שור) יתכן לחייבו ב' חיובים.

אגב דיון בגדרי איסור כתיבה, ראינו לציין לדברי הגרמ"פ זצ"ל באג"מ (חאה"ע ח"ד סי' ע"ג עמ' קמ"ב סוד"ה "אבל") שכתב: "ואולי גם פחות מאות אחת (כצ"ל) שליכא אף חצי שיעור". עכ"ל. ועולה מדבריו שחצי שיעור דקיי"ל שאסור מה"ת הוא דוקא כשיש לפחות חצי שיעור. ואין הכוונה שחצי שיעור פירושו פחות משיעור שלם. ולענ"ד זה חידוש, דהא קיי"ל שח"ש הכוונה לפחות משיעור שלם ואפי' בכלשהו. ולפי"ד האג"מ אם חולה יאכל ביוה"כ פחות מחצי כותבת הגסה לא רק שפטור הוא מכרת, אלא אין איסור בדבר כלל מדאו' (למ"ד שחצי שיעור אסור מדאו'). וזאת לא מצינו שהפוס' חילקו כמה החולה יאכל. ורק אמרו שלא יאכל שיעור שלם. וגם לא נראה לחלק ולומר ששאני מלאכת כותב. ובפרט שעפי"ר אם כותב חלק מאות אחת הרי יוצאת אות וא"ו או יו"ד או רי"ש וכדו'. ולא זכיתי להבין דבריו. אמנם שאלנו את הגר"א נבנצל שליט"א ע"כ, וענה לנו: יש דעה שפחות מחצי שיעור אינו אסור מה"ת, וכך נהגה הרבנית רחל סרנא ז"ל במחלתה, לאכול פחות פחות מחצי שיעור. עכ"ל.

עוד בגדר איסור כותב (גבי כעין ני"ד) ר' בשו"ת מעש"ח (ח"ב סי' י"א). עיי"ש כללים חשובים.

ענף 6: האיסור הכרוך בהפסקת אפשרות קבלת ההודעות.

כפי שאמרנו לעיל, הכיבוי ע"י לחצנים כרוך גם בהפסקת האפשרות לקבל הודעות. הדבר מתבטא בתוך האיתורית בפתיחת כמה מעגלים חשמליים, והיינו לחזו"א יש בזה כמה איסורי סותר (מצד הפסקת זרם או מתח). אלא שבאמת גם בזה ישנם כמה צדדים להקל מדאו', וכגון הא דבני"ד לא הוי סותר ע"מ לבנות (דהא אינו מפסיק לקבל הודעות ע"מ שיוכל אח"כ לקבל הודעות). וכן משום שהבנין השני (שיהיה) אינו עדיף מהבנין הראשון. וכמבואר כ"ז באורך בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6). וא"צ להאריך כאן בזה. אמנם יש להוסיף על מש"כ שם, שבספר מעש"ח (לגרל"י הלפרין שליט"א. ח"ג עמ' רנ"ג) דן מתי מותר לכתחי' לסתור כשהוא סותר שלא ע"מ לבנות. וכן יש להוסיף שגבי סותר כשהבנין השני אינו עדיף מהבנין הראשון, דן בזה גם החזו"א (או"ח סי' ס"א סק"א ד"ה "ובאותיות").

ומ"מ למעשה ר' בחזו"א (סי' ל"ח סק"ב) שמשמע מדבריו שאף כיבוי מכשיר חשמלי ללא חוט להט הוי איסור סותר מדאו'. אך בס"ד נלע"ד שמ"מ אין להתעלם מהצדדים להקל הנ"ל ומעוד צדדים (כגון שאף הבנין הינו ארעי ובנין לשעה). ולכן יש לראות את הפסקת האפשרות לקבל הודעות (שיש בזה פתיחת כמה מעגלים חשמליים) ככמה איסורי סותר שכל אחד מהם הינו ספק דאו'.

לאחר כל הנ"ל יש להוסיף, שלדעת הגרשז"א במכתבו הראשון אל החזו"א, כפי שהובא במנח"ש (ח"ב מהדו"ק סי' י"ז), ובבנ"ש (ח"א עמ' נ"ט-ס'), שרי לכבות בשבת מכשיר חשמלי ע"מ לשמור שהסוללה לא תגמר ולא תתבזבז סתם לבטלה, וזאת בתנאי שאין שם גש"מ וגם לא מכניס את הסוללה למכשיר בשבת. וכעין זאת מצינו גם בדבריו במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ח), שספק אם הוא איסור ברור לכבות מכשיר חשמלי הפועל ע"י סוללה (כנ"ל בפרקנו ענף 3). וכ"כ בשמו בשש"כ (פ"מ הערה ע"א), שהתיר לכבות מכשיר חשמלי אם יש חשש שהסוללה תגמר בשבת (ור' ע"כ לקמן בפרקנו בענף 10). אמנם הגרשז"א לא ס"ל את דעת החזו"א דיש לדון בזה מצד בונה, ולכן לא התייחס לדין הבונה, ואנו במסקנתנו עפי"ר כן מתחשבים בד' החזו"א, וכמו שקיבלנו מהגרי"ש אלישיב שליט"א (ר' קדוש"ה ח"א הערה ז', שהגריש"א אמר לנו ש"צריך להתחשב בדעת החזו"א שזה בונה, ולא רק שחוששים לו". עכ"ל). ועוד, דהתם לא מדובר על מכשיר עם צג, שפעולות הכיבוי וההדלקה כרוכות באיסורי כתיבה ומחיקה, ולכן לא התייחס גם לאיסורים אלה, משא"כ בני"ד שיש לדון גם מצידם.

ענף 7: המסקנה: האיסורים הכרוכים בכיבוי האיתורית ע"י הלחצנים.

בס"ד נמצאנו למדים שמצד עצם הלחיצות על הלחצנים כדי לכבות האיתורית, לדעת החזו"א יש לחשוש בכל לחיצה לאיסור בונה מדאו' [ואע"ג דהוי רק לזמן קצר, אפ"ה הוי דאו', וכמש"כ בחזו"א (סי' נ' סק"ט) גבי סכין של שחיטה]. ומ"מ יתכן שיש להקל מדאו' כיון שמדובר בסוללה [כדעת הגרשז"א זצ"ל. אמנם הגרשז"א הוסיף שלהבנתו, הרי שדעת החזו"א היא שיש גם בזה איסור דאו' דבונה וסותר, וכמו שכתבנו לעיל בפרקנו (בענף 3). ור' במנח"ש (ח"א עמ' צ"ו ד"ה "גם"), ובספר קדוש"ה (ח"א הערה כ"ט ענף 3)]. וכיון שהבאנו כמה וכמה צדדים להקל מדאו' (גם עפ"י מה שכתבנו בס"ד לעיל בפ"ד ענף 2, בפרק ה' ענף 3, ובפ"ח ענף 2), הרי שאין זה ברור דהוי דאו'. ואכן לגרשז"א ודאי אין בזה איסור בונה מדאו' (בעיקר דחשיב כבנין של כלונסאות שצריך כל הזמן להחזיקו, וגם דפועל ע"י סוללה). ואילו מדברי הגרמ"א שליט"א גבי הלחיצה במקשי המחשב עולה דלחזו"א גם בני"ד הוי בונה מדאו'.

ולגבי הרפיית הלחצן, לכאו' התוצאה הינה איסור דאו' של סותר (ר' חזו"א סי' ל"ח סק"ב). אלא שיש להעיר שלגבי הרפיית הלחצן של פעמון, כפי שדננו ע"כ לעיל (במיל' פרק ה' ענף 3), ישנם כמה צדדים להקל, ביניהם המחלו' האם בכל רגע ורגע שממשיך ללחוץ הוא עובר על איסור, וממילא ההרפיה הינה רק מניעת המשך עשיית האיסורים, או שיש לראות את המשך הלחיצה רק כהמשכת המצב וממילא הפסקת הלחיצה הינה סותר לחזו"א. ושם מדובר בפעמון שיש לו צלצול מתמשך. אך באיתורית נראה לענ"ד שאין לצרף מחלו' זו כדי להקל, משום שיתכן שכו"ע יודו שיש לראות מציאות זו כמ"ד השני, והיינו שגם אם ימשיך ללחוץ על הלחצן לא תהיינה עוד פעולות חדשות אלא זה רק המשכת המצב, וממילא ההרפייה חשיבא לכו"ע כסותר (אמנם יש להעיר, שבחלק מהאיתוריות המשכת הלחיצה גורמת להדלקת אור בצג, ויש שבהן המשכת הלחיצה גורמת להגדלת ההודעה בצג, אך לא יותר מכך. ואין המשכת הלחיצה גורמת לסדרת פעולות מתמשכות כמו בפעמון, ששם בכל רגע של המשכת הלחיצה נעשה צלצול חדש. ומ"מ בסוג מסוים של איתוריות המשכת הלחיצה גורמת לקפיצות במסך מהודעה להודעה, ובזה דמי להמשכת הלחיצה בפעמון. אך נראה שאין זה המצב ברוב האיתוריות). מ"מ יש לצרף בני"ד את שאר הצדדים להקל שהבאנו שם (בפרק ה'), וכגון את מחלו' היד רמ"ה והתבו"ש אם ההרפייה חשיבא כמעשה או לאו, בשל העובדה שההרפיה נעשית למעשה ע"י קפיץ, והיינו דהוי בשוא"ת (כמבואר לעיל בפרק ה' ענף 3 ובפ"ח ענף 3). ומ"מ למסקנה נראה בס"ד שיש לראות את ההרפייה בני"ד כספק איסור דאו' (והצדדים להקל מדאו' בפרט משום שי"א דהוי סתירת בנין לשעה ובנין ארעי, והבנין הבא אינו עדיף מהבנין הזה. וטעמים אלה כבר נזכרו בש"ס ובראשו', וכמבואר בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ענף 6. עיי"ש).

ולדעת הבי"צ, נראה שהאיסור ללחוץ על הלחצנים הוי מוליד דרבנן (ואף אם יש איסור בהרפייה, מ"מ לא ברור מהו האיסור לשיטה זו).

כפי שכתבנו לעיל, הכיבוי כרוך בכמה לחיצות (2-8. תלוי בסוג האיתורית). וא"כ כיבוי האיתורית כרוך לחזו"א בכמה איסורי בונה בלחיצת הלחצנים (שלגרשז"א ודאי אינם מדאו', ולגרמ"א הוי דאו'), וכמה איסורי סותר בהרפית הלחצנים (שספק אם הינם מדאו'. ולגרשז"א ודאי אינם מדאו'). ואילו לבי"צ כיבוי האיתורית כרוך בכמה איסורי מוליד מדרבנן בלחיצת הלחצנים, ואילו בהרפייתם לכאו' אין איסור כלל.

ומצד הכתיבות והמחיקות שעל הצג, הרי כיון שאין הכתב יכול להתקיים עד סוף השבת הריהו כתב שאינו מתקיים (ויש כמה כתיבות כאלה, וכנ"ל). וה"ה לגבי המחיקות של הכתיבות הקודמות שבצג (שהרי כשנכתב כתב חדש נמחק הכתב הקודם. וניח"ל במחיקה זו אך היא מחיקה של כתב שאינו מתקיים. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: אולי המוחק כתב שאינו מתקיים ע"מ לכתוב כתב שאינו מתקיים חייב, דמצד שהכתב הקודם אינו מתקיים י"ל דלא גרע ממוחק סיקרא או כתב דיו, ומצד שהחדש אינו מתקיים - סו"ס אין מחיקתו קלקול אלא תיקון. עכ"ל). וכ"ה גם לגבי המחיקה הסופית של הכתב שבצג בעת הלחיצה האחרונה שמכבה את המכשיר.

ומצד הפסקת האפשרות לקבל ההודעות, הרי שמצד המציאות כרוך הדבר בפתיחת כמה מעגלי זרם חשמליים (כך אמר לי הר"צ מרכוס, מהנדס בכיר במכון הטכנולוגי להלכה), שגם בזה לחזו"א יש כמה איסורי סותר שכ"א מהם הינו ספק דאו'. ולשיטת הבי"צ - מצד מוליד - לא ברור אם יש בזה איסור ומהו האיסור.

ענף 8: האיסורים הכרוכים בהדלקה מחדש של המכשיר ע"י הלחצנים.

שלב זה הינו הכרחי כדי לחזור ולהפעיל את האיתורית. יש לדון בזה מצד הכתיבה בצג, מצד פעולת הלחצנים, ומצד האפשרות לקבל הודעות. אין בזה פעולות מצד טעינת הקבל ומצד ההודעות שבזכרון.

מצד פעולת הלחצנים הרי שהאיסור בזה ככל פעולות הלחצנים הנעשות בשאר הפעולות באיתורית. וכבר כתבנו לעיל בסמוך שלחזו"א לכאו' יש בזה איסור דאו', אך מ"מ ישנם כמה צדדים להקל מדאו'. לדעת הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שליט"א יש בזה איסור בונה מדאו' לשיטת החזו"א (ור' מש"כ בס"ד בקדוש"ה ח"א הערה כ"ט ענף 5, שלגריש"א אין להקל מצד בונה אף בשל הא דפועל ע"י סוללה). ואילו לגרשז"א זצ"ל אף מצד בונה ודאי אין בזה איסור מדאו'. וגבי הרפיית הלחצן, גם בזה ישנם כמה צדדים להקל מדאו', כדלעיל (במיל' פ"ה ענף 3) ולעיל (במיל' פ"ח ענף 3), וכן משום שגם בזה י"א דהוי רק בשוא"ת, וכנ"ל. אמנם למעשה הסקנו לעיל בפרקנו (ר' למשל בענף 7) שיש לראות זאת כספק איסור דאו', ולגרשז"א ודאי אינו מדאו'.

מצד הכתיבה הוי כתב שאינו מתקיים, שהרי הסוללה עומדת להגמר לפני צאת השבת, ולכן הוי רק איסור דרבנן.

מצד יצירת האפשרות לקבל הודעות הרי שכרוך הדבר בסגירת כמה מעגלים חשמליים, ולכן לחזו"א הוי כמה איסורים של בונה מדאו', וכן לבי"צ הוי כמה איסורי מוליד.

ענף 9: סיכום האיסורים הכרוכים בכיבוי האיתורית והדלקתה ע"י לחצנים.

בס"ד י"ל למסקנה שכיבוי האיתורית (כשהסוללה עומדת להגמר) ע"י הלחצנים כרוך באיסורים הבאים:

הכיבוי ע"י הלחצנים:

מצד הלחיצה בלחצנים: ישנן 2-8 לחיצות בלחצנים (תלוי בסוג האיתורית). לחזו"א בכל לחיצה יש לכאו' תוצאה של איסור בונה. ולדעת הגריש"א והגרמ"א שליט"א בהבנת החזו"א הוי ממש בונה מדאו'. אמנם לד' הגרש"ז אוירבך זצ"ל ודאי שאין בזה איסור דאו' מצד בונה. וא"כ יש בזה 2-8 איסורי בונה שי"א שהינם אסורים מדאו', וי"א שאיסורם לכל היותר מדרבנן. ולבי"צ בכל לחיצה יש מוליד דרבנן, וא"כ יש בזה 2-8 איסורי מוליד מדרבנן.

מצד הרפיית הלחצנים: גם בזה ישנן 2-8 הרפיות. לחזו"א דינן לכאו' כדין הלחיצה. אך כיון שישנם כמה צדדים להקל מדאו', וכן משום שאולי חשיב כשוא"ת, הסקנו דהוי ספק דאו'. ולבי"צ נראה שאין בזה איסור כלל.

מצד הכתיבות והמחיקות בצג: בכל פעולת כתיבה ובכל פעולת מחיקה יש רק איסורי דרבנן משום דהוי כתיבה שאינה של קיימא. וא"כ יש פה 1-7 (תלוי בסוג האיתורית) יצירות של צגים כתובים שמ"מ הם איסורי כתיבה מדרבנן (ולא 2-8 כתיבות, כי בלחיצה האחרונה אין כתיבה). וכן 2-8 איסורי מחיקה מדרבנן (וראה לעיל בסוף ענף 4, שיש איתוריות שבלחיצה האחרונה כתוב: "כיבוי המכשיר", ואז צריך ללחוץ לחיצה נוספת לכיבוי המכשיר).

מצד הפסקת האפשרות לקבלת הודעות: לחזו"א ישנם כמה איסורי סותר שכ"א הינו ספק איסור דאו'. ונראה שלבי"צ אין בזה איסור. אך יש להעיר שאף לד' החזו"א איננו כותבים כמה איסורים יש בזה כי לא ברור לנו כיצד זה פועל במציאות. מ"מ נראה שזה רק סתירת בנין ארעי, מצד יכולתו להתקיים. אמנם לגריש"א נראה שיחשיב זאת כבנין קבוע, משום דאזלינן בתר האיכות, ולא מצד זמן יכולתו להתקיים, וכמו שכתבנו בשמו בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6 והערה כ"ט ענף 5).

וא"כ בסה"כ לחזו"א יש 2-8 איסורי בונה שי"א שהינם מדאו' וי"א שהינם לכל היותר מדרבנן (מצד הלחיצות בלחצנים), ועוד 2-8 איסורי סותר (מצד ההרפיה), שכ"א מהם הינו חשש איסור דאו'. וכן ישנם עוד כמה איסורי סותר שכל אחד הינו ספק איסור דאו' (מצד הפסקת האפשרות לקבל הודעות). ואיסורי בונה אלה לדעת הגריש"א הינם מדאו' אע"ג שהסוללה עומדת להגמר, עפ"י מה שאמר לנו שבנין קבע נקבע לפי האיכות ולא לפי אורך הזמן שלו. אמנם לפי"ד הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' צ"ו וק') מבואר שאינו כך (ומשמע שבזה לא שייך כלל איסור בונה). ר' מש"כ ע"כ בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ט ענף 5).

ולבי"צ ישנם 2-8 איסורי מוליד מדרבנן מצד הלחיצות בלחצנים ותו לא.

ומצד הכתיבה בצג יש בזה 1-7 יצירות של צגים כתובים שכ"א כוללת מילה או יותר ממילה. והיינו שכ"א כרוכה בכמה איסורי כותב וכמה איסורי מוחק, וכמבואר לעיל (בענף 5).

האיסורים בהדלקת המכשיר מחדש בני"ד (כשהסוללה עומדת להתרוקן) ע"י הלחצנים:

מצד הלחיצה על הלחצנים: ישנן 1-2 לחיצות (תלוי בסוג האיתורית). לענ"ד בכל לחיצה לחזו"א הוי ספק דאו'. אך לדעת הגריש"א והגרמ"א שליט"א בהבנת החזו"א הוי בונה ממש מדאו', ואילו לגרשז"א ודאי שאין בזה איסור דאו'. ולבי"צ בכל לחיצה הוי מוליד מדרבנן.

מצד הרפיית הלחצנים: גם בזה ישנן 1-2 הרפיות, שדין כל הרפיה לחזו"א כספק איסור דאו' (דישנם כמה צירופים להקל), וקיל טפי מהלחיצה משום דהוי בשוא"ת. ולבי"צ נראה שאין איסור בזה.

מצד הכתיבה בצג: בכל לחיצה יש כתיבות על הצג וכן מחיקת כל הכתבים הקודמים. כל הכתיבות הינן איסורי דרבנן (דהוי כתב שאינו מתקיים), וכן כל המחיקות הינן רק איסורי דרבנן. וא"כ יש פה יצירת 1-2 צגים כתובים שכ"א כולל מילה או יותר ממילה. והיינו שכ"א כרוך באיסור כותב ואיסור מוחק, או בכמה איסורי כותב וכמה איסורי מוחק.

מצד יצירת האפשרות לקבל הודעות: לחזו"א ישנם כמה איסורי בונה מדאו', ולבי"צ כמה איסורי מוליד מדרבנן.

וא"כ למסקנה בהדלקת האיתורית מחדש (כשהסוללה עומדת להתרוקן): לחזו"א יש 1-2 איסורי בונה, שי"א שהינם מדאו' וי"א שודאי אינם מדאו' (מצד הלחיצות בלחצנים), וכן 1-2 איסורי סותר שכ"א הינו ספק איסור דאו' (בשל הרפיית הלחצנים), ועוד כמה איסורי בונה (בשל יצירת האפשרות לקבלת הודעות).

לבי"צ יש בזה 1-2 איסורי מוליד מדרבנן.

ומצד הכתיבה בצג יש 1-2 יצירות של צגים כתובים שכ"א כולל מילה או כמה מילים. והיינו שכ"א כרוך באיסור כותב ואיסור מוחק, או בכמה איסורי כותב וכמה מוחק.

בס"ד למסקנה, אם יש סוללה שעומדת להתרוקן ולא רוצים שהיא תגמר אלא מכבים את האיתורית ע"י לחצנים בעת שאינם צריכים לה (כשאינם בכוננות), ומדליקים אותה כשצריכים לה (כשחוזר להיות בכוננות). האיסורים הכרוכים בכל כיבוי והדלקה של האיתורית (ויש לזכור שכל זה הוא לגבי כיבוי אחד והדלקה אחת. אך באמת במציאות עלולים להצטרך לעשות כן כמה וכמה פעמים):

לחזו"א: יש שלושה עד עשרה איסורים שי"א שהינם דאו' דבונה (תלוי בסוג האיתורית), ועוד שלשה עד עשרה איסורים שהינם ספק דאו' (ג"ז תלוי בסוג האיתורית), ועוד כמה איסורי בונה שחלקם אסורים מדאו' וחלקם ספק דאו' (בשל הפסקת ותחילת האפשרות לקבל הודעות).

לבי"צ יש בזה שלושה עד עשרה (תלוי בסוג האיתורית) איסורי מוליד מדרבנן.

מצד הכתיבה יש פה משלושה ועד עשרה (תלוי בסוג האיתורית) יצירות של צגים כתובים, שבכל אחד מהם יש איסור כותב ואיסור מוחק, או כמה איסורי כותב וכמה איסורי מוחק. כל הכתיבות והמחיקות הללו הינן מדרבנן (כי אינן מתקיימות, שהרי הסוללה תגמר עד צאת השבת). וכ"ז בין לבי"צ ובין לחזו"א.

ענף 10: האיסורים הכרוכים בהחלפת הסוללה, מצד פעולת הוצאת הסוללה.

עתה נשאר לנו לדון בס"ד לגבי המצב שהמתינו שהסוללה תגמר, מהו האיסור בהחלפתה. כפי שכתבנו לעיל (בענף 2 בפרקנו) ישנם שני מצבים בגמר הסוללה: שלב שבו הסוללה כמעט נגמרת. בשלב זה הכתב שבצג נמחק ואין אפשרות לקבל הודעות, אך הסוללה עדיין מטעינה קבל במשך כמה ימים כך שההודעות עדיין נשארות בזכרון (וזו נ"מ גדולה לני"ד), ושלב שני שבו הסוללה נגמרה לגמרי, ואז היא גם חדלה מלהטעין את הקבל ותוך כדקה כל ההודעות נמחקות. וכיון שמסתבר שבני"ד אדם לא ממתין כמה ימים אלא מחליף הסוללה מיד כשהכתב שבצג נמחק, לכן כדי לצמצם את הדיון רק למיקרים המעשיים, נדון רק לגבי המקרה הראשון.

בס"ד יש לדון בזה הן מצד איסור החלפת הסוללה והן מצד התוצאות הנובעות מכך, כנ"ל.

לגבי הכנסת סוללה לכלי חשמלי בשבת, יש מהפוס' שכתבו שאיסורו משום מתקן מנא. שכ"כ בשו"ת הלל אומר (חאו"ח סי' רי"ט). הב"ד באנ"ת (חי"ח עמ' תשט"ו הערה 66. עיי"ש בשם עוד פוס'). וכ"כ הגרשז"א במנח"ש (ח"ב עמ' ס"ח. עיי"ש שהישווה ד"ז להכנסת רצועה חדשה במנעל, כמבואר בסי' שי"ז). והדבר ספק בידי אי הוי מדאו'. ואמנם בבנ"ש (ח"א עמ' קל"ו) כתב שחייב, אך לפי"ד המ"א (בסי' שי"ז סק"ז), הא"ר (סי' שי"ז סק"ב, גבי המכניס שרוך חדש למנעל ישן), המ"ב (שם סקי"ח), ודברי הגרשז"א במכתבו הראשון לחזו"א, שהביא דבריו בבנ"ש (ח"א עמ' ס'), עולה דהוי רק אסור מדרבנן. וכן יש מקום לומר בני"ד [ר' גמ' ורש"י שבת (דמ"ח,א') גבי הכנסת מוכין לכר. הגהות מרדכי (פרק במה טומנין), שו"ע הגר"ז (סי' שי"ז ס"ה), וחזו"א (סי' נ' סק"ט ד"ה "כתב"). אע"ג שאולי יש לדחות זאת, דהמנעל חזי לשימוש גם בלי השרוך. ר' שש"כ (פט"ו הערה קצ"ט)].

י"א שהכנסת הסוללה למכשיר הוי איסור בונה לחזו"א (הגריי"נ שליט"א בשש"כ פ"מ הערה ע"א. והוסיף שיתכן שהוא איסור תורה). והגרשז"א זצ"ל במכתבו לחזו"א (הובא בספר בנ"ש ח"א עמ' ס') כתב שהכנסת הסוללה למכשיר דומה להכנסת רצועה חדשה לתוך מנעל ישן, שכתב המ"א בסי' שי"ז דאסור. עכת"ד. וכעין זאת כתב גם בשש"כ שם. אמנם מה שהוסיף שם הגריי"נ שליט"א, שעדיף לכבות המכשיר כמה פעמים בשבת כדי שלא תגמר הסוללה, וזאת כדי שלא יגיע למצב שיצטרך להחליף לסוללה חדשה שלחזו"א יתכן שהוא איסור מדאו'. עכ"ד. דברים אלה לכאו' מאוד לא מובנים. שהרי באפשרות השניה שהיא לחיצה על לחצני המכשיר כדי לכבותו הריהו עובר הרבה פעמים על איסורי בונה וסותר מדאו' לחזו"א, ומצד זה ודאי שעדיף שיחליף הסוללה. וצ"ע. ומ"מ ראה לעיל בפרקנו (בענף 3) שהבאנו כמה צדדים להקל מצד איסור בונה. ונראה שלפחות חלקם שייכים גם לני"ד. וע"ע באנ"ת (חי"ח עמ' תשכ"ב הערה 164 בשם לקט הל' שבת, שכתב בסתמא שאסור, ללא נתינת טעם), ובשו"ת בא"מ (ח"ו קוא"ל סי' ט"ו סקט"ו).

נמצאנו למדים שהכנסת הסוללה למכשיר כרוכה באיסור מתקן מנא (והוא ספק דאו'), ולחזו"א הוי בונה, אך ישנם כמה צדדים לומר שלפחות אינו מדאו'. ולפי"ז נראה שלחזו"א הוצאת הסוללה הוי סותר, ולמרות שהוא סותר ע"מ לבנות, מ"מ גם בזה ישנם כמה צדדים לומר שאינו דאו' (ובענין מילוי סוללה ר' במנח"ש ח"א עמ' ק"י).

ענף 11: האיסור בהוצאת הסוללה מצד התוצאות שבכך.

כיון שאנו עוסקים באפשרות של החלפת הסוללה, הרי שכדי להוציאה א"צ ללחוץ על לחצן כלשהו, ולכן יש לדון רק מצד התוצאה של הוצאת הסוללה, והיינו מצד הפסקה מיידית של טעינת הקבל, וכן מצד מחיקת כל ההודעות שבזכרון לאחר שהייה של דקה.

בענין הפסקת טעינת הקבל. נראה שהיא כרוכה לחזו"א באיסור סותר, אם כי גם בזה יש צדדים לומר שאינו דאו', וכגון דהוי סותר שלא ע"מ לבנות. וכן משום שסותר בנין ארעי, דהא אין הקבל מסוגל לשמור על ההודעות שבזכרון במשך יותר מדקה, ואח"כ הוא מתרוקן. ואמנם לפי מה שכתבנו לעיל בענף 9 בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, דאזלינן בתר האיכות של הבנין ולא בתר הזמן שהוא מסוגל להתקיים, יתכן שבני"ד לא חשיב כבנין ארעי אלא כבנין קבוע. וחכ"א העיר שאף בלא טעם זה י"ל דהוי סותר בנין קבוע. וטעמו, דאע"ג שהסוללה עומדת להגמר, מ"מ אין זה שייך לני"ד, כיון שסו"ס המעגל עם הקבל הוא מעגל קבוע ולא ארעי, ופעולת הקבל הינה לאגור חשמל למשך דקה וזה אכן נעשה. עכ"ד. וצ"ע.

ובענין מחיקת ההודעות מהזכרון כבר כתבנו לעיל (בענף 2) שהדבר מתבטא בסתירת אלפי מעגלים חשמליים. אמנם דננו שם אי מ"מ יש להקל דחשיב כגרמא. וכתבנו שם דאולי תלוי הדבר אי הקבל ומערכת שמירת ההודעות נחשבות כמערכת אחת ואז לגרשז"א ועוד פוס' אין זה גרמא כי זה מתוכנן לפעול באופן של גרמא, או שכ"א מהם נחשב כגוף בפ"ע, ואז אף לדעה זו המחמירה, הרי שמחיקת ההודעות נחשבת כגרמא. והמעיין בדברי הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' ע"ו וח"ב מהדו"ק עמ' פ'. הב"ד בקדוש"ה ח"א הערה כ"ז ענף 5. עי"ש עוד פוס' דס"ל הכי), יראה שהגרשז"א הזכיר דבר זה גבי מכשיר שהוא כולו חטיבה אחת. ואז לכאו' יש אולי להקל במכשיר שעשוי כשתי חטיבות שונות (למשל גוף המחשב וצג המחשב). אמנם גבי איתורית בס"ד נראה שהכל נחשב כחטיבה אחת וממילא לגרשז"א יש להחמיר דאינו גרמא משום שהוא מתוכנן כך. אך חכ"א העיר שאין זה דומה למה שהחמיר הגרשז"א, כי בני"ד אין המכשיר מתוכנן למחוק ההודעות תוך דקה, אלא הוא מתוכנן לשמור על ההודעות במשך דקה. ואם היה יכול, היה שומר יותר מדקה. ובאמת האדם אינו רוצה שתמחקנה ההודעות. עכ"ד. והיינו שגם הגרשז"א יסכים שבני"ד חשיב כגרמא (ועיי"ש בענף 2 מה שהערנו על דבריו).

ומאידך יש להוסיף, שהגרשז"א כתב במנח"ש (ח"א עמ' ע"ו וח"ב מהדו"ק עמ' פ"ד וצ"ח) דגרמא שרי אף מדרבנן רק כשעושה גם בשינוי (הבאנו דבריו בקדוש"ה שם בהערה כ"ז). וגם לפי"ז נראה שבני"ד מחיקת ההודעות לא נחשבת כגרמא המותרת אף מדרבנן, אלא רק המותרת מדאו' והאסורה מדרבנן.

ועוד צד לומר שבני"ד אין זה גרמא, עפ"י מה שאמר לנו הגרי"ש אלישיב שליט"א שאין הדבר נחשב כגרמא אם בהכרח יקרה הדבר שהתכוונו אליו [הבאנו דבריו בקדוש"ה (ח"א הערה י"ח ענף 2, ובהערה כ'). אמנם קצת קשה לי ע"כ ממש"כ מרן (בסי' של"ד סכ"ב), גבי כלי חרס חדשים שוודאי יתבקעו. עיי"ש. וע"ע במאמר הגרשז"א זצ"ל שבספר אוהל ישעיהו עמ"ס ב"ק (עמ' תר"מ-תרמ"ה. בפרט בעמ' תרמ"ב_תרמ"ד). עיי"ש. ועיי"ש בקדוש"ה (נספח י"ג) שנראה שגם הגר"ח קנייבסקי שליט"א אינו מחמיר כגריש"א שליט"א בהא].

לפי כל הנ"ל בס"ד נראה שיש דעות בפוס' אי מחיקת ההודעות מהזכרון של האתורית נחשבת כגרמא, והדבר נתון למחלו'. ולמעשה יש מקום רב להחשיבו כגרמא.

אמנם ישנם עוד צדדים להקל בתוצאה של מחיקת ההודעות מהזכרון. וכגון מצד דהוי פס"ר דלא ניח"ל, דהא אדם המוציא את הסוללה אינו חפץ במחיקת ההודעות מהזכרון. ועוי"ל, דחשיב מקלקל, דהא הוא ממש מפסיד ממחיקת ההודעות (ור' ע"כ בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ענף 5. ובהגדרת מקלקל עיי"ש בהערה ל"ז ענף 14).

ונראה שעוד יש לצרף בני"ד את דברי רבינו המאירי (בשבת דק"ג,א') שהיקל בפס"ר אפי' באיסור דאו', אם האדם ממש לא רוצה שהתוצאה תהיה, ולא רק שלא איכפ"ל בה (ובזה יש נ"מ בינו לערוך, כפי שהביאו התוס' בשבת דק"ג,א'. שהערוך היקל אף גבי ארעא דחבריה, והיינו דלא איכפ"ל, וכדפרש"י שם. אע"ג שלשון הערוך הינה "דלא ניחא ליה". עיי"ש).

ועוד בס"ד יש לדון להקל בני"ד מצד פס"ר, עפ"י מש"כ הגרשז"א זצ"ל, שפס"ר שאינו מתכוון (לכיבוי דרבנן) שרי בכח שני וגרמא [שלש"ל (סי' שי"ח רסק"א), עפ"י שש"כ (פכ"ג הערות ס"ד, ע"ב, ס"ו וס"ח, ובמיל' שם). והיינו שאם אכן ני"ד חשיב כגרמא, ה"ז פס"ר שאינו מתכוון בגרמא.

ועוד צד להקל עפי"ד תה"ד (שהביא המ"א סי' שי"ד סק"ה) שמתיר פס"ר באיסור דרבנן. ואף שהמ"א ועוד פוס' חלקו ע"ד תה"ד, מ"מ יש מהפוס' שהקלו כמותו [ר' רמ"א (סי' רנ"ג ססע"י א') ובמ"ב (שם סקנ"א). רמ"א (סי' שי"ד ס"א) ובמ"ב (שם סקי"א). רמ"א (סי' שט"ז ס"ג), מ"ב (סקט"ו) ושעה"צ (סקי"ח). רמ"א (סי' ש"מ ס"ג) ומ"ב (סקי"ז). מנח"ש (ח"ב מהדו"ק סי' ל"ה סק"א) ושלש"ל (סי' ש"כ ס"ק כ"ח-ב'). וע"ע בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ו ענף 5) שהבאנו עוד הרבה פוס' בהא]. וא"כ לפוס' שאיסור מחיקת ההודעות אינו מדאו' שרי לתה"ד. וגם לחולקים ואוסרים עם עוד צירוף שהופכו לדרבנן יהיה מותר.

וכיון דאתינן להכי נביא עוד דברי הפוס' גבי פס"ר (אף שבני"ד אין להקל מטעמים אלה):

ראשית ראה בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ו ענף 5) שבס"ד הבאנו הרבה מקורות למקרים השונים של פס"ר.

גבי הגדרת פס"ר, כתב הגרשז"א זצ"ל שספק רחוק (שלא יקרה הדבר) מפקיע הפס"ר - מנח"ש (ח"ב מהדו"ק סי' ל"ה סק"ז עמ' קמ"ח).

הגדרת פס"ר דניח"ל - שלש"ל (סי' שי"ח סק"ב אות ה').

פס"ר באמירה לגוי באיסור דאו' - מ"א (סי' רע"ז סק"ז). מ"ב (סי' רנ"ג סקנ"א). יבי"א (ח"ז סי' ל"ח סק"ח). מנח"ש (ח"ב מהדו"ק סי' ל"ה סק"א. עיי"ש שהתיר משום שלגבי הדבר שנעשה ממילא, אין הגוי חשיב כשלוחו).

פס"ר דלא ניח"ל מחמת האיסור שנעשה בגללו - שלש"ל (סי' שט"ז סק"י אות ה').

ונשוב לני"ד: לאחר כ"ז ראה מה שכתבנו בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ו ענף 5. וע"ע שם בהערה ט"ז ענף 4), שלדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א פס"ר דלא ניח"ל באיסור דרבנן שרי לכתחי' אם יש צירוף של עוד צדדים להקל. עכת"ד. וכבר כתבנו בקדוש"ה (שם) שכן דעת עוד פוס' (כגראי"ה קוק זצ"ל באורח משפט). ובלוי"ח (סי' ל"ט-מ') פסק לדינא שפס"ר דלא ניח"ל באיסור דרבנן שרי לכתחי' אף בלא צירופים נוספים (ועיי"ש גם בסי' מ"א ונ"ט). וע"ע בקדוש"ה (שם, שהבאנו דעות עוד פוס' בענין זה). ובני"ד הרי ממש לא ניח"ל בהא (כמאירי), והגריש"א הרי היקל שם בפס"ר דלא ניח"ל אף באיסורי דאו' כשיש עוד צירופים. וכמו שכתבנו הרי יש צדדים לומר דחשיב ני"ד כגרמא (אף שלכאו' הגריש"א לא יסבור כן), וכן חשיב כמקלקל, דפטור. וגם עצם התוצאה של סתירת המעגלים החשמליים הללו של הזכרון, לא ברור שלדינא איסור זה הוא מדאו' הן מצד שלא ברירא לן טובא שהלכה כחזו"א (כד' האול"צ ח"ב, וכן עולה מדברי הגריש"א, שלא תמיד פוסק עפי"ד החזו"א. ויותר מזה מבואר בדברי שאר הפוס' שלא פסקו את דברי החזו"א לדינא). וראה ע"כ לעיל (במיל' פרק ז' ענף 3). וכן יש להקל מדאו' מצד מה שבני"ד הוי סותר שלא ע"מ לבנות. ועוד דלעיתים הריהו סותר בנין ארעי (אם הסוללה היתה נגמרת לפני צאת השבת, או לפחות תוך יממה. וכידוע הקבל יוכל לשמור ההודעות בזכרון במשך דקה אחת בלבד).

לאור כ"ז בס"ד נלע"ד שמחיקת ההודעות מהזכרון בני"ד, אף שעושה כן בידיים ע"י הוצאת הסוללה, לדינא אין בזה איסור דאו' ואף לא איסור דרבנן (ונראה שכ"ה אולי אף לחזו"א עצמו). ובפרט שכפי שכתבנו לעיל (בריש ענף 10), מסתבר שאף אדם לא יגיע למצב של מחיקת כל ההודעות מהזכרון, אלא כ"א יעשה ככל שביכולתו שההודעות לא תמחקנה.

נמצאנו למדים שהאיסורים הכרוכים בכיבוי האיתורית ע"י הוצאת הסוללה כשהיא כמעט גמורה (בשלב שהכתב כבר נמחק מהצג וא"א לקבל הודעות, אך ההודעות מהזכרון טרם נמחקו):

מצד הוצאת הסוללה הישנה יש בזה איסור מוקצה מדרבנן.

לחזו"א יש גם איסור סותר (יתכן מדאו') בשל הפסקת טעינת הקבל (וראה לעיל בענף 3 כמה צדדים להקל מצד בונה. ונראה שלפחות חלקם שייכים גם גבי ני"ד). לבי"צ אין איסור בזה, וכן בשל מחיקת ההודעות מהזכרון בגרמא העלנו בס"ד שאין בזה איסור.

ובאשר להפסקת האפשרות לקבל הודעות, כבר כתבנו לעיל שדבר זה נעשה כבר בשלב הקודם, שבו נמחק הכתב מהצג.

ענף 12: האיסור בהחלפת הסוללה מצד הכנסתה והתוצאות שבכך.

עד כאן עסקנו באיסורים הכרוכים בהוצאת הסוללה. ועתה יש לדון גבי האיסורים הכרוכים בהכנסת הסוללה החדשה ובתוצאות הטכניות הנעשות בשל כך.

כפי שכתבנו לעיל (בענף 10) הכנסת הסוללה כרוכה לדעת כמה פוס' באיסור מתקן מנא (ויש לצדד דהוי רק איסור דרבנן), וי"א שלחזו"א הוי בונה (ולדעתם יתכן דהוא איסור דאו').

ומצד התוצאות: הרי שיש בזה כתיבה בצג, טעינת הקבל והתחלת אפשרות לקבלת הודעות. ולעיתים, לאחר הכנסת הסוללה, צריך גם ללחוץ על לחצן כדי להפעיל המכשיר.

לגבי הכתיבה בצג, נראה שניחא לו בה, שעי"כ הוא יודע שהמכשיר פועל כתיקנו ומוכן לקבל הודעות. ואמנם זה צג דיגיטלי, שיש מי שאומר דלא חשיב כתב (הגרנ"א רבינוביץ שליט"א במלו"מ), מ"מ לד' הגר"מ אליהו שליט"א וכנראה גם לגר"ש ווזנר שליט"א הוי איסור מדאו'. ואף שהגרי"ש אלישיב שליט"א ס"ל גבי הצג הדיגיטלי במחשב דחשיב ככתב שאינו מתקיים, התם הוא משום שהסוללה אינה מסוגלת להחזיק מעמד עד מוצ"ש. אך בני"ד הרי מדובר שהחליף לסוללה חדשה, וא"כ גם הגריש"א שליט"א יסבור דחשיב ככתב מתקיים.

אלא שמ"מ ישנם צדדים לומר דהוי כתב שאינו מתקיים, מצד רצון האדם ומצד הרגילות למוחקו. שהרי רצון האדם הוא שברגע שתשלח הודעה ימחק הכתב הראשוני הזה שנכתב בצג ותופיע במקומו ההודעה. וכן מצד הרגילות למוחקו י"ל דהוי כתב שאיש"ק, דהא מצוי שנשלחות הודעות ונמחקת הכתיבה הראשונית הזו. אך ראה לעיל בפרק ח' (ענפים 5-8) שהבאנו הרבה פוס' שחלקו על צדדי היתר אלה (ביניהם הגריש"א שליט"א). ועיי"ש בפרק ח' (בענפים 15-17) עוד צדדים להקל, שחלקם שייכים גם לני"ד. וא"כ למעשה ספק אי הכתב שנכתב בצג האיתורית בעת הכנסת הסוללה החדשה הוי כתב שאיסורו מדאו', אף שבאמת הדעת נוטה להחמיר בזה מדאו'. וכיון שבמציאות נכתב בזה משפט קצר הרי שיש בזה כמה איסורי דאו'.

ובאשר לטעינת הקבל, שכרוך הדבר בסגירת מעגל חשמלי. לבי"צ הוי איסור מוליד מדרבנן. ולחזו"א לכאו' הוי איסור בונה מדאו'. אך גם בזה יש צד להקל עפ"י מה שכתבנו לעיל בפרקנו (בענפים 3,7) שלדעת הגרשז"א במנח"ש בכמה דוכתי שספק אם הוא איסור ברור, בשל כך שהדבר פועל ע"י סוללה ולא ע"י הזרם מהחשמל הארצי. אלא שכבר כתבנו שם (בענפים הנ"ל) שלד' הרב ישכיל עבדי דין זרם הנוצר ע"י סוללה כדין זרם הנוצר בתחנת כח (עיי"ש בח"ז סי' כ"ט). וכן אמר לנו הגריש"א שליט"א, שלחזו"א יש איסור בונה גם במעגל חשמלי הנוצר ע"י סוללה. ואף הגרשז"א זצ"ל בעצמו בהבנתו את דברי החזו"א כתב שבמעגל חשמלי הנוצר ע"י סוללה יש איסור בונה כמו במעגל חשמלי הנוצר מזרם הבא מתחנת כח (כמבואר כ"ז בקדוש"ה הערה כ"ט ענף 5, ולעיל בענפים הנ"ל). ולמרות שכמה פוס' (מהם חלק מהפוס' הנ"ל) ס"ל שבשעת ההיתר דפיקו"נ עדיף להשתמש בזרם הנוצר מסוללה מאשר מזרם הנוצר בתחנת כח, מ"מ נראה שיש לצדד שלחזו"א גם בזרם הנוצר מסוללה יש איסור בונה מדאו'.

ובאשר להכנת האיתורית לאפשרות קבלת הודעות ע"י הכנסת הסוללה החדשה. כפי שכתבנו לעיל כרוך הדבר בסגירת כמה מעגלים חשמליים והיינו לחזו"א יש בזה כמה איסורי דאו' של בונה (אף שגם בזה יש כמה צדדים להקל, וכגון שיש מקילים בגלל שהזרם נוצר ע"י סוללה ולא בתחנת כח, ועוד צדדים, כנ"ל). ולבי"צ יש בזה כמה איסורי מוליד מדרבנן.

נוסף ע"כ יש בהחלפת הסוללה גם איסור טלטול מוקצה, דהא כל סוללה הינה מוקצה, בין הישנה ובין החדשה. ונראה שהסוללה הישנה הינה מוקצה גמור, ואילו החדשה הינה מוקצה מצד כלי שמלל"א דשרי לצורך גו"מ (והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע דהיא מוקצה מחמת חסרון כיס. עכ"ל. וראה בשלי"נ ח"ג בלוח המוקצה, ערך בטריה, דהוי כלי שמלאכתו לאיסור שאין בו היתר, ולא חילק בין הסוגים השונים). ואע"ג שמצינו בפוס' שי"א שהסוללה בטלה לכלי (ר' מנח"ש ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ח, שש"כ פכ"ח סכ"ד, ושו"ת אז"נ ח"ז סי' מ"ח), מ"מ בני"ד הרי האדם צריך לאחוז הסוללה בידו ולא שייך להקל מצד זה. אמנם מסתבר שהפוס' הסוברים שאף האיתורית עצמה אינה מוקצה במיקרים כשלנו (כנ"ל בפ"ז ענפים 5-6) גם גבי הסוללה יסברו כן, אם כבר מע"ש היתה דעת בעל האיתורית על הסוללה (ואכן צ"ע אם יקלו גם כשדעתו לא היתה מע"ש על הסוללה). וראה עוד לקמן בסמוך שהבאנו עוד צדדים להקל גבי ני"ד (ד' הגר"א והח"א, והמחלו' אי יש איסור מוקצה לחשאיב"ס).

כפי שכתבנו לעיל, הפעלת האיתורית לאחר הכנסת סוללה מחדש כרוכה לעיתים בלחיצה על אחד הלחצנים (תלוי בסוג האיתורית). וכפי שכתבנו לעיל (בענפים 3,6) הרי שלדעת החזו"א יש לחשוש לאיסור בונה, אך מאידך ישנם כמה צדדים להקל ולומר שאינו אסור מדאו', ולכן הסקנו שם שלעניות דעתנו אין זה ברור שאיסורו מדאו'. אמנם מדברי הגרמ"א שליט"א (גבי הקשה במקשי המקלדת במחשב) עולה שלמעשה אף בני"ד יש לראות זאת לשיטת החזו"א כאיסור בונה מדאו' (וכן היתה נראית תחילה דעת הגריש"א שליט"א, מדבריו לעיל בפרק ה'. אך מ"מ גבי שקלול האיסורים שבכתיבה במחשב לא רצה לדון בזה מצד בונה). ואילו לגרשז"א זצ"ל ודאי שאין בזה איסור דאו' מצד בונה (דהוי כבנין של כלונסאות. ועוד, שהרי הזרם נעשה ע"י סוללה). ולבי"צ הוי מוליד מדרבנן. וגבי הרפיית הלחצן הסקנו שמצד בונה דהחזו"א הוי ספק איסור דאו', ומצד מוליד לא ברור שיש איסור כלל (כדלעיל בפרקנו ענף 7. וע"ע כאן במילואים פ"ה ענף 3 ופ"ח ענף 3).

וא"כ למסקנה, הכנסת סוללה חדשה לאיתורית והפעלתה מחדש כרוכות לחזו"א בכמה איסורי דאו': מצד הכנסת הסוללה יתכן דהוי בונה מדאו', וכן מצד טעינת הקבל הוי בונה מדאו'. מצד האפשרות לקבלת ההודעות לחזו"א יש בזה כמה איסורי בונה מדאו', ומצד הלחיצה על הלחצן - שיש לעשות כן בחלק מהאיתוריות כדי להפעיל המכשיר לאחר החלפת הסוללה - י"א שלחזו"א הוי בונה מדאו', וי"א שודאי אינו מדאו'. ובהרפיית הלחצן הוי לכל היותר ספק איסור דאו' של סותר.

ולבי"צ יש בזה כמה איסורי דרבנן: בטעינת הקבל יש איסור אחד של מוליד מדרבנן, ומצד האפשרות לקבל הודעות ישנם כמה איסורי מוליד. וכן מצד הלחיצה על הלחצן (באיתוריות שצריך לעשות כן) יש איסור אחד של מוליד מדרבנן.

כמו כן בהכנסת הסוללה י"א דהוי מתקן מנא (כנראה רק מדרבנן).

וכן מצד טלטול הסוללה החדשה יש אולי איסור מוקצה מדרבנן. אמנם בזה יש לדון טובא. שאם אכן צדקנו בדברינו לעיל שהסוללה החדשה הינה מוקצה מדין כלי שמלל"א, אזי יש לברר בס"ד גבי ני"ד שיש היתר לטלטל הסוללה בשל פיקו"נ, האם מה שמותר זה בגלל פיקו"נ גרידא, או דשרי משום שכלי שמלל"א שרי לטלטלו לצורך גו"מ, ובני"ד דפיקו"נ הוי לצורך גופו. והנ"מ לני"ד הינה האם עלינו לראות את טלטול הסוללה כאיסור לענין השקלול הכללי שאליו אנו חותרים - מה עדיף לעשות כשהיא עומדת להגמר, או שבכלל אין לראות זאת כאיסור משום דשרי לצורך גופו. ור' בביאור הגר"א ביו"ד (סי' רס"ו סק"ג) שבאמת כלי שמלל"א אינו מוקצה, ולכן שרי לטלטלו לצורך גו"מ. ומה שאסרו לטלטלו מחמה לצל זה בגלל דהוי שלא לצורך. עכת"ד. ולפי"ז משמע שגם בני"ד הסוללה אינה מוקצה כלל משום שמטלטלה לצורך. וא"כ לכאו' אין בזה איסור מוקצה שיש צורך להתירו מצד פיקו"נ. וראה עוד בח"א (כלל ס"ו ס"ד) שמשמע מדבריו שכלי שמלל"א הוי מוקצה, ומה שהקלו בו לצורך גו"מ הוא משום שלצרכים אלה אינו מקצה דעתו ממנו. הב"ד בשלי"נ (ח"א על השו"ע סי' ש"ח סעי' ג', בעמ' מ"ב סק"ב). ומ"מ משמע גם מדברי הח"א שבני"ד הסוללה אינה מוקצה משום שמסתבר שבעל האיתורית לא הקצה דעתו ממנה, דמסתמא דעתו שהסוללה הישנה עלולה להגמר ויצטרך לחדשה. וצ"ע למעשה בכל זה.

אמנם כעבור זמן מצאנו, שאף אם נאמר שהסוללה הינה מוקצה, הרי שנחלקו הפוס' אי שרי לטלטל מוקצה לצורך חולה אף שאין בו סכנה. שלד' המ"א (סי' שכ"ח סקט"ו), שו"ע הגר"ז (סי' שכ"ח סכ"ב) וכלכלת השבת (בכללי המוקצה) שרי לטלטל מוקצה לצורך חשאיב"ס. הפמ"ג בא"א (סי' שכ"ח) מפקפק בזה. ואילו הגרע"א בתשובותיו (סי' ה') והח"א (כלל ס"ט סעי' ט"ז) אוסרים [הב"ד בצי"א (ח"ו סי' ו' ססק"א ד"ה "והנה")]. ושמא יש לתלות מחלו' זו במחלו' הנ"ל גבי דין כלי שמלל"א (בפרט שהח"א החמיר בשניהם). וצ"ע.

ומצד הכתיבה הנעשית בצג לאחר החלפת הסוללה, עפי"ד כמה גדולים יש לראותה כעשיית כמה איסורים מדאו' (אף שלענ"ד יש גם בזה כמה צדדים להקל מדאו'. וכבר הגרנ"א רבינוביץ שליט"א ס"ל שאין בזה איסור עכ"פ מדאו').

ענף 13: המסקנה: מהם האיסורים הכרוכים בהחלפת הסוללה.

בס"ד למסקנה: כלל האיסורים הכרוכים בהוצאת הסוללה (כשהיא כמעט גמורה והכתב שבצג נמחק, אך הקבל ממשיך להתמלא) ובהכנסת סוללה חדשה, הם:

לחזו"א: ישנם הרבה איסורי דאו' דבונה (בשל הכנסת הסוללה, טעינת הקבל, ובאיתוריות מסוימות י"א בשל הלחיצה על הלחצן. וכן כמה איסורים מצד האפשרות לקבל הודעות. בהרפיית הלחצן יש ספק איסור דאו' של סותר. וכן מצד הפסקת טעינת הקבל בעת הוצאת הסוללה יש מיד איסור סותר שיתכן שהוא מדאו'. ודבר זה נכון אף אם יכניס מיד סוללה חדשה, שהרי מיד בהוצאת הסוללה הישנה מפסיק הקבל להטען).

יש להעיר שבכל הדיון שלנו בענין האיתורית לא הקלנו עפי"ד הגרשז"א זצ"ל כפי המובא בשמו בשלש"ל (סי' ש"ז סקכ"ט עפ"י פניני המאור ח"א. הב"ד לעיל במיל' בפ"ח ענף 35) שיש מקום להקל גבי פתיחת מעגל חשמלי הפועל ע"י זרם חלופין. שאמנם הזרם המגיע לבתים הינו זרם חילופין, אך במכשירים אלקטרוניים (כמחשבים) הוא מתהפך לזרם ישיר. וה"ה במכשירים הפועלים ע"י סוללה (כאיתורית). ובהם ממילא לא שייכת הסברא של הגרשז"א להקל. ולכן לא הקלנו גם בני"ד מצד זה.

לבי"צ יש בכך כמה איסורי מוליד מדרבנן (בשל טעינת הקבל יש איסור א', וכן בשל הלחיצה בלחצן ומצד האפשרות לקבל הודעות ישנם כמה איסורים).

מצד טלטול הסוללות (הישנה והחדשה) יש איסור מוקצה מדרבנן (ואולי שני איסורים).

י"א שבהכנסת הסוללה החדשה למכשיר יש איסור מתקן מנא (כנראה רק מדרבנן). כמו כן בכתיבה הנעשית בצג לאחר החלפת הסוללה יש יצירת צג אחד שיש בו איסורי כותב אחדים, ולדעת כמה גדולים יש לראותם ככתיבה מדאו'.

ענף 14: המסקנה: האם עדיף לכבות האיתורית כשאינו בכוננות, או להמתין שתגמר הסוללה ולהחליפה בחדשה.

כעת הגענו בס"ד לשקלול הסופי כיצד עדיף לנהוג כאשר המכשיר מסמן על גמר הסוללה בקרוב ויש באפשרותו להחליף לסוללה חדשה: האם עדיף להמתין שהסוללה תגמר ואז להחליף לחדשה, או שעדיף לכבות המכשיר בכל עת שאינו צריך לו (והיינו כשאינו בכוננות) ולהדליקו כשצריך לו.

ויש להדגיש, שבכל הדיון שלנו גבי האיסורים הכרוכים בכתיבה בצג האיתורית שהוא צג דיגיטלי, התייחסנו לפעולות שבזכרון וכדו', אך באשר לעצם הכתיבה בצג דננו בזה רק מצד איסור כותב ולא מצד בונה ומוליד. וטעם הדבר, משום שלפי מה שכתבנו לעיל במיל' (פ"ח ריש ענף 15) בתיאור פעולת הצג הדיגיטלי, הרי שלכאו' בפעולת הכתיבה בצג אין סגירת מעגלים חשמליים (מלבד הלחיצה על המקשים, והפעולות בזכרון הפנימי וכדו'). שהרי הכתיבה נעשית ע"י שינויי מתח בלבד. וכן עולה גם מדברי פרופ' לב בספרו מע"ל (עמ' של"ז, בתיאור פעולת הכתיבה בצג הדיגיטלי).

וכן אמר לי אלקטרונאי מומחה (הר"צ מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל פעיה"ק), שבכתיבה בצג הדיגיטלי יש רק שינויי מתחים, ולא פתיחת מעגלים חדשים וסגירתם. ולכן לדעתו בפעולת הכתיבה בצג לא שייך איסור בונה או מוליד (אף שהוא מקפיד שלא לפסוק הלכות אלא רק להסביר המציאות הטכנולוגית). ושאלתיו, דלכאו' אין זה מתאים לדברי הגרל"י הלפרין שליט"א בספרו מעש"ח (ח"א סי' ט', ובפרט בס"ק ב' וג', ובמסקנות שבעמ' קכ"ד), שהסיק שיש איסור בחיבור וניתוק מתח חשמלי. והוסיף שם, שבין לחזו"א ובין לבי"צ אין לחלק בין חיבור למתח חשמלי המביא לזרימה חשמלית, לבין חיבור שאינו מביא לזרימה, אם כך היא תכונתו של המכשיר. עיי"ש שלפי זה אסר להוציא בשבת תקע הטלפון מהשקע שבקיר. וא"כ עולה מדבריו שיש איסור בונה ומוליד אף בחיבור מתח והפסקתו. וענה לי הרצ"מ שאין הדברים דומים לני"ד מבחינת המציאות, משום שלמשל בטלפון הפסקת המתח הינה ניתוק שני חוטים - מעגלים חשמליים, שאם הוא מחבר ביניהם הריהו עושה את הנתיב שבו יזרום הזרם. משא"כ בכתיבה בצג הדיגיטלי. עכת"ד. ולפי כל זה נראה שבפעולת הכתיבה גרידא שבצג הדיגיטלי יש לדון רק מצד איסור כותב ולא מצד בונה או מוליד. וע"ע לעיל במיל' (פ"ח סוף ענף 14 ואמצע ענף 15). וצור ישראל יצילנו משגיאות.

וזה השקלול הסופי של האיסורים בשתי האפשרויות:

באפשרות של המתנה לגמר הסוללה (שהצג נמחק ואין קבלת הודעות, אך הקבל ממשיך להתמלא) יש יותר איסורים מהאפשרות השניה בכך: לבי"צ כמה איסורי מוליד דרבנן. לכו"ע יש איסור מוקצה מדרבנן (ואולי שני איסורי מוקצה). כמו"כ איסור מתקן מנא מדרבנן, וכן פעולה אחת של כתיבת כמה מילים על הצג דחשיב כמה איסורי כותב כנראה מדאו'. ואילו באפשרות של כיבוי והדלקה של האיתורית כדי שהסוללה לא תגמר יש יותר איסורים מהאפשרות השניה בכך: לחזו"א יש כמה איסורי בונה שהינם ספק דאו' (בשל יצירת האפשרות לקבלת ההודעות), וכן 2-9 איסורי בונה שהינם ספק דרבנן. ומצד הכתיבה ישנן כתיבות ב-3-10 צגים שכל אחת כרוכה בכמה כתיבות שהן דרבנן (כתב שאינו מתקיים). וא"כ כדי להכריע בזה נכנסנו גם לדיון אי עדיף לעשות הרבה איסורי דרבנן או מעט איסורי דאו'. ור' ע"כ לעיל (במילואים פ"ח ענף 36, וכן בפרקנו סוף ענף 1).

אחר כל הדיון הארוך הזה הגענו בס"ד למסקנה שאין הכרע בשאלה הנידונה, וזאת מכמה סיבות, שכל אחת מהן מספיקה כדי שלא להכריע בדבר:

סיבה א': לא ברור שלדינא אדם חייב לעשות בשבת פעולה אסורה כדי שיימנע הוא בעצמו אח"כ מלעשות פעולה שאיסורה חמור יותר, וכמו שכתבנו לעיל בפרקנו (בענף 1). וכשאינו חייב לעשות כן, יתכן שאף אסור לו לעשות כן. דהא מה שיעשה אח"כ האיסור החמור הוא משום פיקו"נ ויהיה מותר לעשות כן לכתחי' (ועיי"ש בענף 1, שהבאנו הדיון בפוס' אף גבי המיקרים שבאותו זמן יכול הוא לעשות איסור חמור אחד או כמה איסורים קלים יותר).

ובכלל יש עוד לדון בני"ד אי שרי בשבת לכבות את האיתורית (כדי לחסוך את הסוללה) ועי"כ להכנס למצב שאח"כ - כשיחזור להיות בכוננות - בשל פיקו"נ יצטרך לחלל שבת ולהדליקה שוב, או שלכתחי' בשוא"ת עדיף שישאיר המכשיר דולק, וכאשר יכבה אז רשאי להחליף הסוללה (היינו תחילה דננו מהצד האם מותר והצריך לעשות איסור קל כדי שלא יגיע אח"כ למצב שיצטרך לעשות איסור יותר חמור. ועתה אנו דנים מהצד המותר להכניס עצמו למצב שאח"כ יצטרך לחלל שבת בשל פיקו"נ). ולכאו' זו מחלו' הרמב"ן והר"ן שהביא דבריהם מרן בב"י (סי' של"א) גבי אישתפוכי מיא דינוקא לפני מילתו בשבת (וכנ"ל במיל' סוף פרק ו'). ואע"פ שיש מקום לחלק בין המיקרים, וכגון שבאיתורית אף אם ישב בשוא"ת יצטרך לחלל שבת בסופו של דבר כי הסוללה תתרוקן, ואילו בההוא תינוק אם ישבו בשוא"ת לא יצטרכו לחלל שבת. מ"מ לסובר שיש למול התינוק אע"ג שבשל כך יצטרכו אח"כ לחלל שבת, לכאו' כ"ש שבני"ד יסבור שיש להכנס בשוא"ת למצב שיצטרך לחלל שבת, אא"כ ימצא שבשל פעולות הכיבוי וההדלקה כשיכבה וידליק המכשיר תהיינה תוצאות האיסור יותר חמורות מאשר אם ישב בשוא"ת, שאז יתכן שגם לדעת הרמב"ן שמתיר באישתפוך חמימי דינוקא, מ"מ יאסור בני"ד לכבות ולהדליק האיתורית. ויש צדדים לומר להיפך, ואכמ"ל.

סיבה ב': לענ"ד אין להכריע פסק הלכה קבוע בני"ד משום שהמציאות אינה קבועה. לעיתים רק פעם אחת האדם אינו בכוננות במשך השבת (היינו יש לו הפסקה אחת מהכוננות) ולעיתים משוחרר הוא מהכוננות כמה פעמים במשך אותה שבת. כך שאין מציאות קבועה כמה פעמים יכול וצריך לכבות המכשיר וכמה פעמים להדליקו. ולעומת זאת אם ישארו בשוא"ת ולא יכבוהו יצטרכו מכל מקום להחליף סוללה רק פעם אחת. וא"כ אף אם היינו מסיקים שעדיף לכבות האיתורית ע"י לחצנים, לעיתים בשל מס' הכיבויים וההדלקות עדיף לנקוט באפשרות השניה (אמנם אם היתה זו הבעיה היחידה היינו מנסים להכריע ולומר שאם יש צורך לכבות ולהדליק את המכשיר רק פעם אחת במשך השבת אזי הדין כך, ואם מס' הכיבויים וההדלקות משתנה הדין אחרת. אך באמת לעיתים משתנה המציאות, ואדם נכנס לכוננות במשך השבת ללא תכנון, כך שהדברים לא קבועים. ומ"מ אף אם בשל טעם זה יתכן והיינו מכריעים, מ"מ חזי הוא לאיצטרופי לשאר הטעמים שלא להכריע בני"ד).

סיבות ג'-ד': כיון שמספר חיובי הסקילה והחטאת שבכל כתיבה בצג אינו ברור, הן מבחינה מציאותית והן מבחינה הלכתית. מבחינה מציאותית: שהרי כשרוצה לכבות האיתורית צריך הוא ללחוץ כמה לחיצות בלחצנים, ובכל לחיצה משתנה הכתב שבצג, דלעיתים מופיעה שם רק מילה אחת, ולעיתים שתים או יותר. ועוד דלעיתים יש מילה ארוכה ולעיתים קצרה.

וכן מבחינה הלכתית לא ברור לנו כמה חיובי סקילה וחטאת של איסור כותב יש בכתיבת כל מילה שבצג. והיינו במילה ארוכה כגון תיקשורת, האם חייב על כל ב' אותיות, או על כל מילה (תיק, שור), או רק על כל המילה בכללותה. ואע"ג שאין בני"ד עדים והתראה או העלם בין כל איסור ואיסור, כבר העלנו בס"ד לעיל שזה דוקא לענין עונשים, אך לענין איסורים לדין הקל הקל תחילה יש לדון זאת אע"ג שעשה הכל בהעלם א' ובלי עדים והתראה.

אמנם אם מס' הכתיבות בצגים היה שווה בשתי האפשרויות הנידונות (כיבוי ע"י לחצנים או כיבוי עצמי ע"י התרוקנות הסוללה) לכאו' היה ניתן להתעלם מבעיה זו ולהתייחס רק לאיסורים האחרים (לחיצה על לחצנים, הפסקת אפשרות קבלת ההודעות וכו'). אך כיון שאין זה כך, הרי שקשה לשקלל איזו אפשרות חמורה פחות. אמנם חכ"א העיר, שאף אם מס' הכתיבות היה שווה, מ"מ חומרת איסורן לא היתה שווה, משום שהכתיבות הנעשות בהדלקה לאחר החלפת הסוללה, הינן כתב מתקיים. משא"כ שאר הכתיבות הנעשות לפני החלפת הסוללה הינן כתיבות שאינן מתקיימות. וא"כ גם אז קשה היה להכריע בני"ד.

עוד יש להוסיף, שלא ברור לנו לגמרי שבעצם הכתיבה על הצג אין איסורי בונה ומוליד, וכנ"ל בענף זה.

סיבה ה': קשה לקבוע מסמרות בני"ד כיון שלא רק מצד הכתיבה יש שוני בין סוגי האיתוריות השונות אלא גם מבחינות אחרות. יש איתוריות שכדי לכבותן ע"י לחצנים יש ללחוץ 3 לחיצות ויש מהן שיש ללחוץ עד 9 לחיצות. כל לחיצה כרוכה לחזו"א באיסור דאו' דבונה, ולבי"צ באיסור מוליד דרבנן. כמו כן דננו בכך גם מצד האיסור בהרפיית כל לחצן. ואף מצד הפעולות הנעשות בתוך המכשיר כדי להפסיק את אפשרות קבלת ההודעות, יש להניח שיש הבדל בין סוגי המכשירים השונים. וכן מצינו שבכיבוי ע"י לחצנים, יש איתוריות שכל ההודעות נמחקות מהזכרון, ויש שנמחקות רק חלקן. וכן לגבי ההדלקה שלאחר החלפת הסוללה - יש איתוריות שדי בהחלפת הסוללה, ויש איתוריות שצריך גם ללחוץ על לחצן.

סיבה ו': לא ברור לי שהגעתי למידע של כל הפעולות הנעשות בגוף האיתורית (בפרט גבי הפעולות הנעשות בעת התחלת והפסקת האפשרות לקבלת ההודעות). וממילא לא דננו על האיסורים הנעשים בפעולות אלה.

לאור הנ"ל הסקנו בס"ד שאין הכרע בשאלה הנידונה (ומ"מ אנו בס"ד מדפיסים זאת כדי שיראו הלומדים כיצד יש לדון במיקרים כגון אלה).

אמנם יש להוסיף, שבאיזו דרך שינקוט, לכתחי' יש לעשות את כל הפעולות הללו כלאחר יד, והיינו באחורי אצבעותיו וכדו', כיון שכשעושה פעולה שאיסורה מדאו' אך באופן של כלאח"י, ה"ז נחשב כאיסור דרבנן בלבד, ואם עושה פעולה שאיסורה מדרבנן ה"ז לכמה פוס' חשיב כתרי דרבנן (אע"ג ששניהם ע"י ישראל ולא ע"י אמירה לגוי).

עוד יש להוסיף, שיתכן שעדיף מבחינת המציאות במקום ללחוץ על הלחצנים כמה פעמים - באפשרות הראשונה, כשרוצה שהאיתורית תפסיק לפעול - הרי שיתכן שעדיף להוציא את הסוללה ומיד להחזירה, כך שההודעות לא תמחקנה, ומאידך עי"כ חוסך את ריבוי פעולות הלחיצה. אך יתכן שכשיחזיר הסוללה יחזור המצב לקדמותו, והיינו שהאיתורית לא תפסיק לפעול, ואז לא הרווחנו כלום, והסוללה תגמר. וצ"ע.

ענף 15: עוד כמה הערות בענין הנ"ל.

ראשית יש להעיר, שכפי שכתבנו כבר בתחילת הדיון, לא תמיד שייכת במציאות האפשרות של המתנה שהסוללה תגמר כדי להחליפה בחדשה ולצמצם במס' האיסורים, כיון שעפי"ר כונן צריך להיות באפשרות לקבל הודעות בכל עת, ואם בשל חומרא זו הוא לא ישים לבו לזמן קצר שהסוללה אינה מקבלת הודעות ובשל כך לא יציל חיי אדם, הרי שיצא כל שכרנו בהפסדנו [וכעין זאת מצאנו בס"ד אח"כ בשו"ת במראה הבזק (ח"ה סי' מ"ט עמ' 113 הערה 5) שלא ימתין עד שתגמר הסוללה שהרי יש חשש שמא יצטרך למכשיר. ועוד הוסיפו, שאם ימתין עד שהמכשיר לא יהיה ראוי לשימוש ואח"כ יחליף הסוללה יתכן שיעבור גם על איסור מתקן מנא. עיי"ש. אמנם אז נכנסנו לכל הדיונים הנ"ל]. ומה שכתב בשש"כ (פ"מ הערה ע"א) בשם הגרשז"א שיש לכבות המכשיר ע"מ שלא תגמר הסוללה, וזה עדיף מאשר להשאירו דולק ולהחליף הסוללה לכשיצטרך, ברור שהכוונה למצב שאין חשש שהסוללה תגמר מבלי שיוכלו לשים לב לכך ויווצר מצב של פגיעה בכוננות בפיקו"נ, וכגון בשימוש בפנס וכדו'. אמנם כן שייך לדון גבי סדרי העדיפויות הנ"ל כאשר מדובר באיתורית שיש צפצוף שמתריע על כך שהסוללה עומדת להגמר, שאז כמעט אין חשש שלא ישימו לב שהסוללה נגמרה ולא קיבלו הודעות.

כמו כן לא תמיד שייכת האפשרות של כיבוי האיתורית ע"י הלחצנים כדי להמנע מהאפשרות של גמר הסוללה והחלפתה באחרת, וזאת משום שגם אדם שאינו כרגע בכוננות, מ"מ עפי"ר אם יש צורך דחוף בעוד רופאים או אנשי בטחון, הרי שמזעיקים גם את אלה שאינם בכוננות. ועוד: גם איש רפואה שלמשל מפנה פצוע באמבולנס, אם שומע הוא הודעות באיתורית יכול הוא לתת עצות מועילות או לשמוע דיווחים על המצב בשטח, ולפעול עפי"ז, כך שקשה למצוא מציאות שאדם מרצונו ירצה להפסיק את אפשרות קבלת ההודעות. וע"ע בענינים אלה בקשמ"ל (ח"ג עמ' 79).

אמנם גם דברי הגרשז"א כפי שמובאים בשש"כ שם (בפ"מ) לא זכיתי להבינם. שכתב שם בשם הגרשז"א זצ"ל שרופא שבודק חולים שיב"ס במכשירים הפועלים ע"י סוללה, אינו צריך להכין סוללות רזרביות. ואם יש לו ספק שמא יצטרך למכשירים אלה לעוד חולים אחרים שיב"ס (או לאותו חולה שיב"ס - מ.ה.) יוכל שפיר לכבות המכשיר (ולגריי"נ - בשינוי) כיון שזו רק גחלת של מתכת. וכמו שכהן מטמא למת מצוה ואינו חייב להוציא ממון ולשכור אחרים, כך גם בני"ד אינו חייב להכין הרבה סוללות. ועוד, משום דיתכן שהכבדה כזו (של סחיבת כמה בטריות) תגרום שימנע הרופא ח"ו מלטפל בחולים בשבת. עכת"ד. וקצת קשה לי ע"כ. דמדוע רצה להקל משום שזה רק גש"מ, הרי סו"ס יצטרך אח"כ להדליק המכשיר, ולכאו' הוי איסור מבעיר מדאו' (דמה שרצו להקל בהדלקת מכשיר הפועל רק ע"י סוללה זה מצד בנין, אך אם יש שם חוט להט מנ"מ בין אם פועל מזרם החשמל הארצי או הסוללה, ממה נפשך יש פה תוצאה של הבערת חוט להט ולא שייך להקל בזה מצד בנין ארעי). ונראה די"ל שההדלקה אח"כ הינה ממש לצורך חולה שיב"ס ושרי. ומ"מ הוא מכניס עצמו מלכתחילה למצב בו יצטרך אח"כ לחלל שבת באיסור דאו' לצורך פיקו"נ (מעין מחלו' הרמב"ן והר"ן המובאת בב"י סי' של"א גבי ינוקא דאישתפוכי מיא לפני המילה, ושם הרי לא מצינו שהגרשז"א היקל בשופי. וצ"ע. ואכמ"ל).

ובאשר לענין השני שכתבנו לעיל (בריש ענף 1) שרצוננו לדון עליו, והיינו כשבמציאות יש רק סוללה א', והמכשיר מראה על כך שהסוללה עומדת להגמר, האם כדי למנוע גמר הסוללה עדיף לכבות המכשיר כשאין צריך לו, או שעדיף אז להוציא הסוללה מהמכשיר, גבי מקרה זה אין אנו דנים עתה מפאת קוצר הזמן, ובס"ד בל"נ נדון עליו בהזדמנות אחרת (למרות שגם לגביו יש לדחות ולא לדון מחלק מהטעמים המובאים בענף הקודם). הרחמן יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות. ויחיש לגואלנו, בביאת משיח צדקנו.

תושלב"ע.