נספח ד: מכתב הגר"א נבנצל שליט"א
(הערה: צרור מכתבים זה, הנמצא בנספחים ד'-ז', נשלח לגר"א נבנצל שליט"א ע"י הרה"ג יוסף בנימין בן יעקב שליט"א, אשר הועיל להעבירם אלינו, ותשובותיהם בצידיהם. ותודתנו נתונה לו על כך).
ב"ה ערש"ק פרשת "אחרי" כ"ג בניסן ה' תשס"ג
לכבוד מו"ר הגאון הרב אביגדר הלוי נבנצאל שליט"א רב העיר העתיקה ור"מ דישיבת הכותל.
רציתי לשאול את כת"ר בענין הדלקת חשמל בשבת על ידי ישראל לצורך תינוק. מדובר על תינוק שהברית שלו היתה בשבת בירושלים. בליל שבת הפוסק החשמל. היתה זו שבת מאד קרה והיה חשש לבריאותו של הילד בלי חימום (שמבוסס על חשמל).
כן, גם אי אפשר לחמם לילד אוכל, שכן הדבר היה נעשה באמצעות מים חמים שעמדו על הפלטה ובלי חשמל לא יהיו מים). אני טענתי שמים חמים יכולים להביא מדירות אחרות, אך, טענו נגדי שאי אפשר להכנס לבית באמצע הלילה ויתכן שהתינוק צריך לאכול אז.
שיקול נוסף, הוא בריאותה של היולדת וכאן נכנסים למחלוקת המג"א והגר"א המובאת במשנ"ב סימן ש"ל ס"ק י' אם חשבון הימים שנזכר בהלכה גבי יולדת הוא מעת לעת או לא, שכן הלידה היתה בבוקר השבת הקודמת ונמצא שאם נחשיב ז' ימים מעל"ע, הרי שאם לא אמרה שאינה צריכה מחללים עליה שבת וכאן לא אמרה שאינה צריכה, אך, אם נחשיב את הימים כהמג"א, הרי זה כבר היום השמיני ודינה כחולה שאין בו סכנה (ראה ע"כ במקראי קודש הלכות יוה"כ פרק ט' הערות ל"ב ומ"ו).
עוד תליא זה בפלוגתא דהשו"ע והראשונים שהובאו בבה"ל בסי' ש"ל סעיף ו' ובבה"ל שם ד"ה "כל" גבי עושין מדורה ליולדת כל שלשים יום, שביאר המשנ"ב שם ס"ק כ"א בשם המג"א וש"א דס"ל דיש סכנה לחיה כל ל' יום בצינה ולפיכך אם א"א ע"י גוי עושין ע"י ישראל. לכאורה, כאן לא גרע מעשיית מדורה, אלא, שלפי מה שנתבאר בבה"ל הרבה ראשונים חולקים ע"ז, אך, אולי יש לצרף להקל דעת השו"ע לדעות שעדין נמצאים ביום השביעי.
והנה, היה ברור לנו שאם זה מצב של פקוח נפש לתינוק או לאם מותר להפעיל את החשמל כדין כל פקוח נפש, אלא, שלא היה ברור אם זה מצב של פקוח נפש.
היה ברור גם שזה נחשב לפחות כחולה שאין בו סכנה כדין כל קטן ובפרט שהכל חולין אצל צינה, וגם האם נחשבת לפחות כחולה שאין בו סכנה. וחולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו ע"י גוי. לכן היה ברור שאם ימצא גוי אפשר לבקש מהגוי להפעיל את החשמל, אלא, שלא היה לנו גוי מזומן ולא ידענו היכן נמצא גוי.
חשבנו למצוא אופן שיהיה רק מדרבנן ולהתיר ע"י ישראל, אלא, שגם זה מבואר בסימן שכ"ח סעיף י"ז שמותר רק דרבנן בשינוי כדעת הרמב"ן שם ולא מצאנו אופן שיהיה רק מדרבנן חוץ מעצם ההדלקה בשינוי כגון במרפק, אמנם, אח"ז אמר לי מישהו שאפשר שידליקו שנים יחד ואז יהיה שנים שעשאוה שהוא מדרבנן.
לאחר מעשה חשבנו שאולי כאן יודה הרמב"ן לר"ן שם כמו שאנו פוסקים בגונח יונק חלב בשבת שחליבה זה מדאורייתא ולא כהרמב"ן והמשנ"ב מביא שם בשכ"ח ס"ק ק"ו את טעמו של הר"ן לגבי גונח שרפואתו דווקא לינק בעצמו ומשמע במשנ"ב שכשא"א למצוא גוי לכ"ע אפשר ע"י ישראל בשינוי. היתה השעה מאוחרת ולא הכרנו איפה יש גויים בסביבה והשאלה אם זה נקרא שא"א למצוא גוי.
מישהו פסק להם שידליקו ביד שמאל. זה התמיה אותי מאד משום שמבואר במשנ"ב בסי' ש"מ בשם החיי"א שחוץ מכותב כל המלאכות עשייתן ביד שמאל היא מדאורייתא וחייבים ע"ז חטאת. אח"כ חשבתי שסבר דהוי פקוח נפש ובמקום פקוח נפש במקום שאפשר לשנות בקל משנים. רציתי לשאול את כת"ר על כל הענין הזה מה היה מותר לעשות ומאילו סברות?
תשובת הגר"א נבנצל שליט"א:
בס"ד ב' פ' "ואת שבתתי תשמרו י,א במטמונים ירושלים עה"ק תובב"א
שלו' וברכה לכבוד הר"ר יוסף בנימין בן יעקב שליט"א
אחד"ט כתר"ה
בירושלים עה"ק שבת קרה היא סכנה לתינוק, ואולי גם ליולדת. אין הולכים בפקו"נ אחר הרוב, ולכן יש למנות השבעה ימים מעת לעת, וגם לחוש להסוברים שהיולדת מסוכנת מצנה כל ל' יום. אם אין גוי מוכן יש לעשות ע"י ישראל, אם אפשר בשנוי מוטב ואם לאו – גם בלי שנוי.
שידליקו שנים יחד, אף דאין בזה חיוב חטאת, מ"מ יש סוברים דבזה שנהם עוברים איסור דאורייתא, הלכך עדיף שנוי, במרפק או באגרוף וכיו"ב.
אם לא יודעים היכן יש גוי, ואין את מי לשאול, ודאי נקרא דאי אפשר ע"י גוי.
לעשות ביד שמאל, אם המלאכה נעשית בקלות בשמאל כמו בימין – צודק כתר"ה דאין זה שנוי, אבל אם קשה יותר לעשותה בשמאל – שפיר הוי שנוי.
ובזכות שמירת ש"ק יזכה כתר"ה וכל ישראל ליום שכלו שבת,
כעתירת צעיר הלוים
אביגדר נבנצל