[1]

עה. לאחר חורבן ישובי גוש קטיף וצפון השומרון (הקב"ה יקימם לעם ישראל מחדש במהרה, וכפי שאנו בס"ד רואים שכבר חזרו לישוב חומש. ועתה בימים אלה, כשכותב אני בס"ד קונטרס זה, כשעם ישראל בס"ד גדולה כובש מחדש את רצועת עזה, מצפון ומדרום. שנזכה שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו, ונשוב לבנות ולהתיישב מחדש בישובים היהודיים שברצועת עזה. כן כותב אני כמי שבס"ד זכה להיות חייל בהאחזות הנח"ל כפר דרום, ולהקים ממש מתחילתה את האחזות הנח"ל נצר חזני, ת"ו. וזכורני שהיינו הולכים בסיור רגלי, שלושה חיילים בודדים בתוך העיר עזה, וכל הערבים רעדו מאיתנו. שהקב"ה יורישם בקרוב מכל רצועת עזה, ומכל ארץ ישראל השלמה. אמן!!!). ונשוב לני"ד. לאחר החורבן הנ"ל, דנו פוס' דורנו, האם להמשיך לשמוח ולחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל, שהרסה במו ידיה חבלי ארץ מארצנו הקדושה. וראה למשל בשו"ת דבר חברון (לגר"ד ליאור שליט"א. כרך ג' סי' תי"א), שפסק שאכן צריך להמשיך ולהודות לבורא על הקמת מדינת ישראל. עיי"ש. וקיצרנו.

א. החל מעלייתם של תלמידי הגר"א והבעש"ט זצ"ל וזיע"א, החלה התנוצצות גדולה של הגאולה, והמשיכה התעוררות בני עמנו בעליות הבילויים ואילך [וכמו שאמר רבנו הח"ח, כשסיפרו לו על עליות החלוצים העבריים ועבודתם את עבודות הקרקע, אע"פ שטרם שמרו מצוות. הגיב ע"כ רבנו זצ"ל: "אם כן אז המעשה מתחיל כבר". ראה לנתיבות ישראל (ח"א, מאמר ארבעים ואחת. דרצ"ה מהדו' תשס"ז ובמהדו' אחרות דר"ב. ובח"ב דרי"ז) וכן בשיחות הרב צבי יהודה (בשיחה הראשונה ליום העצמאות)]. והתקדמה הגאולה בוועידת סן רמו (שבה הכירו האומות בזכותו של עם ישראל להקים בית לאומי בארצו). לאחר מכן הצהרת בלפור, בה בריטניה הכירה בזכות עם ישראל להקים בית לאומי בארצו. ולבסוף, ביום י"ז בכסליו תש"ח, בו האו"ם הכיר בזכות העם היהודי למדינה משלו (ובזה פקעה השבועה משלושת השבועות "שלא יעלו בחומה", וכדלקמן בנספחים (בנספח י').

[2]

ב. הא דלא היתה מניעה הלכתית להקמת המדינה, היינו מצד שלושת השבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל, שאחת מהן היא "שלא יעלו בחומה", כמבואר בכתובות (דקי"א, א'), וכדלקמן (בנספח י'). ור' בפרק הקודם, טענות החולקים על קביעת יו"ט ביום הקמת המדינה, ובס"ד את התשובות לטענותיהם.

ובענין קביעת יום ההודיה לה' באייר, ראה ע"כ לעיל (בפרק הקודם סעיפים י"ט וכ').

[3]

ג. בענין המצווה והחובה להודות לקב"ה על ניסיו ונפלאותיו בכלל, ולעמו בפרט, מצינו בהרבה מאוד פסוקים מפורשים, כבר בספר בראשית, כגון אדה"ר [כמבואר במס' ע"ז (ד"ח, א'), שהקריב שור לקורבן, שהבין בבוקר שהקב"ה לא הענישו שיהא חושך, אלא שזה מנהגו של עולם שיש לילה. וכן מבואר בפדר"א פל"א, וברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ב ה"ב)]. וכן קין והבל הקריבו כתודה לה' (בראשית פ"ח פס' כ'), משהרחיב להם ה', וברכם במעשי ידיהם. וכן נוח (כמבואר בבראשית פ"ח פס' כ', ובפדר"א וברמב"ם שם) שהקריב קרבנות בצאתו מהתיבה, כתודה לה' שהצילו מהמבול. אך באמת שם לא מפורש שהיו אלה קורבנות תודה. ומ"מ מצינו גבי אליעזר, שהודה והשתחווה לה' על שאמרו לו משפחת בתואל שיש להם מקום עבורו ללון, ואז הוא קד והשתחווה לה' (בראשית פכ"ד פס' כ"ה-כ"ו). ושוב הודה כאשר נאותו לתת לו את רבקה, וכן מבואר בפרשת מקרא ביכורים (בדברים פכ"ו פס' ג'. ושם זה מוזכר כמצווה), ועד סוף התנ"ך.

בס"ד נוסיף פה עוד מעט מדברי חז"ל הקדושים ומהראשונים והאחרו'.

איתא במדרש הגדול [שמות (פ"ב)]: אמר רב הונא: מצינו מן התורה, מן הנביאים, ומן הכתובים, שצריך אדם ליתן שבח והודיה להשם על מעשה הנס. מן התורה מנין. דכתיב: "ולמען תספר באוזני בנך ובן בתך את אשר התעללתי במצרים". ואומר: "ולמען ספר שמי בכל הארץ". מן הנביאים, דכתיב: "חסדי ה' אזכיר תהלות ה'"... מן הכתובים, דכתיב: "אשר שמענו ונדעם, ואבותינו ספרו לנו, לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה' ועזוזו, ונפלאותיו אשר עשה". עיי"ש ביתר אריכות.

ועוד נוסיף ובס"ד נביא מדברי חכמינו ז"ל בענין המצווה והחובה להודות לקדוש ברוך הוא על ניסיו שעושה עם ישראל. ונתחיל בדברי הזוה"ק.

איתא בזוה"ק (פרשת "וישלח" דקע"ג, א'), וז"ל: רבי אלעזר אמר: מאן דאיתעביד ליה ניסא, איהו בעי לאודאה. עכ"ל. ועוד אמרו שם (בפר' בא. ד"מ, ב'; מ"א, א'), שכעין החוב לספר על יציאת מצרים, כך החוב הוא על האדם לספר תמיד לפני הקדוש ברוך הוא, ולספר כל נס מהניסים שעשה עמו הקדוש ברוך הוא, ולהודות על ניסים אלה. ואף על פי שהקב"ה ודאי יודע על הניסים שעשה עם אותו אדם, מכל מקום כל דיבור ודיבור שמספר האדם על ניסי ה', כל דיבור כזה עולה למעלה לשמים, וכל מלאכי מעלה מתקבצים ורואים אותם, והם מודים ומשבחים את הקב"ה, ומתעלה כבודו עליהם. ועוד, שע"י סיפור הניסים שעשה עמו הקב"ה, גורם אותו אדם להאיר בעת ההיא את הספירות העליונות, באותן הארות שהאירו לו בשעת הנס. עכת"ד הזוה"ק. והדברים מדהימים!

ואכן מתאימים דברים אלה למה שאומרים אנו בתפילת העמידה בברכת "מודים": "לדור ודור נודה לך ונספר תהילתך, על חיינו... ועל נשמותינו" וכו'. היינו ראשית, צריך להודות לקב"ה על ניסיו שעשה ועושה עמנו. אך אסור לשכוח שצריך גם "לספר תהילתך" – לספר לאחרים על הניסים שעשה ועושה ה' עמנו. והיינו הן כלפי הקב"ה והן כלפי הבריות – לשבח את ה', להללו ולרוממו.

ונוסיף עוד מדברי רבותינו הקדושים התנאים והאמוראים ז"ל.

איתא בשה"ש רבה (פרשה ד' סעי' י"ט): חזקיהו נמנע מלומר שירה (על נס הריגת צבא סנחריב) לא מחמת עצלות ח"ו, אלא הוא סבר שממילא כבר מפורסמים ניסי הקדוש ברוך הוא בעולם כולו. או מטעם אחר, שאמר, שתורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה. ע"כ [ואגב, ראיתי באקראי בספר על ארכיאולוגיה בתנ"ך, שלאחר הנס שעשה הקדוש ברוך הוא לחזקיהו בהריגת סנחריב וצבאו, שמעו כל עמי האזור על הנס הגדול הזה, וישנם מימצאים ארכיאולוגים שלפחות חלק מעמי האזור, שהיו עובדי עבודה זרה, החלו להאמין גם בקב"ה, משום שנוכחו לדעת שהוא כל-יכול. והיינו שישנם דברים של קידוש שם שמים שאינם מפורשים בפסוקים, אך באמת הם קרו. ואח"כ ראיתי בס"ד שאכן זהו מדרש מפורש בשה"ש רבה (ד', ח') שפרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש באו לסייע לחזקיהו. הרגיש בהם סנחריב, וכפתן בלילה. בשחרית, לאחר שהמלאך נגף את חיילות סנחריב, השכים חזקיהו ומצאן כפותים, התירן והלכו וסיפרו גבורותיו של הקב"ה. עכת"ד המדרש. א"כ למה לנו ללמוד מארכיאולוגים, ה"ז מפורש בדברי חז"ל שלמצרים נודע מפרעה עצמו על קריעת ים סוף וטביעת חייליהם ומרכבותיהם. ומסתמא לקחו מכך לקח והסיקו מסקנות שרק ה' הוא האלקים, ושהוא הנלחם להם לישראל, ושממילא עליהם להבין שכל העבודות הזרות שלהם הינן שטויות, ויש להאמין רק בה']. ומ"מ ממש"כ בגמ' בסנהדרין (דצ"ד, א'), שגנאי הוא לחזקיהו וסיעתו שלא אמרו שירה, משמע ששתי טענות אלה לא התקבלו בשמים. וע"ע בגמ' סנהדרין שם, גבי ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיהו משיח, וכו'. ועוד: איתא בירו' פסחים (פ"י ה"ו) עה"פ "בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם, ברכו ה'". כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים, תהו אומרים שירה. ע"כ. וע"ע בירו' סוטה (פ"ה ה"ד). ואמר לי חכ"א, שמצוי בדרשות הגר"י טייכטל זצ"ל (בעל אם הבנים שמחה) בהקדמה, שהסביר שחזקיהו לא אמר שירה, כי רצה ללמד את בני דורו, שבזכות התורה שלמדו הם היו חייבים להנצל. והקב"ה לא קיבל אפי' טענה זו. אך לא מצאנו את הדברים מודפסים.

ואף בדברי הגאונים מצינו כן. שכ' רבנו רב אחאי גאון משבחא בשאילתות (פר' "וישלח". שאילתא כ"ו), דמחייבין בית ישראל לאודויי ולשבוחי קמיה שמיא, בעידנא דמיתרחיש להו ניסא, דכתיב: "הללו את ה' כל גוים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו". אטו משום דגבר עלינו חסדו, הללו את ה' כל גויים. אלא הכי קאמר: הללו את ה' כל גוים, מאי דעביד עמכון. וכל שכן אנו, דגבר עלינו חסדו. עכ"ד.

וכן מצינו בראשו' שכתבו, שבליל פסח נהגו לומר "פיוטין מסודרין בדברי שבח והודאה, וכן ראוי לרבות בהלל והודאה לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי לעולם חסדו על ישראל" [שבה"ל (סי' רי"ח. עמ' 200)]. ועוד כתבו: טוב להרבות בהן, להזכיר הנפלאות והניסים שעשה לנו הקדוש ברוך הוא ברחמיו וחסדיו [תניא רבתי (הל' פסח, סי' מ"ח, עמ' 106). הב"ד הרה"ג רמ"מ כשר זצ"ל, בס' היוצו"ר (עמ' ש"ב)]. וע"ע לקמן (בהערה י"ח) מה שבס"ד הבאנו מההיא גמ' בפסחים (דקי"ז, א') ובשאר פרקנו.

ועוד נוסיף בס"ד את דברי רבנו האב"ע עה"פ בספר במדבר (פרק י' פס' י'): "וביום שמחתכם ומועדיכם... ותקעתם בחצֹצרֹת". וכ' ע"כ רבנו האב"ע: ששבתם מארץ אויב, או נצחתם האויב הבא עליכם, וקבעתם יום שמחה כימי פורים. עכ"ל. ומתבאר מפה, שכ"ש שהדין כן כשישראל שבים לארצם (אמנם הראב"ע מודה שחז"ל לא פירשו כך את הפס' [הב"ד בס' היוצו"ר (עיי"ש בעמ' כ"ה – ל"א, שהגרי"מ אהרנברג זצ"ל דן בדבריו), ובס' הלמ"מ (עמ' 153)].

וע"ע לעיל בפרק ג' (הערה כ"א) בד' הגה"צ ר"ש דבליצקי זצ"ל על חובת ההודאה על הניסים שעשה הקב"ה לעם ישראל. וע"ע ע"כ מדברי הגר"ש דבליצקי זצ"ל גם לקמן בנספחים (נספח ד').

[4]

ד. כמו שכתבנו בס"ד לקמן בפרקנו (בסעיפים ח'–י"א).

[5]

ה. הא דעיקר השבח הוא באמירת ההלל. אמנם שבח לקדוש ברוך הוא שמשבחים אותו גם בברכות "שהחיינו" ו"שעשה ניסים", אך לכאו' שבח גדול יותר הוא כשאומרים הלל השלם. שכן מצינו שכשבני ישראל יצאו ממצרים ועמדו על הים, שאמרו הלל המיצרי [אף שלכאו' טרם היה שייך שיאמרו "שעשה ניסים", שהרי כל המשך נוסח הברכה הוא "לאבותינו". אך זאת לכאורה אפשר לשנות ולומר "שעשית ניסים לנו", כמו שיש מברכים ביום העצמאות – כי הרי ה' עשה ממש לנו ניסים במלחמת השחרור, ולא לאבותינו. אך גם המשך הברכה לא היה שייך שיאמרו על הים: "בימים ההם בזמן הזה" – שהרי הנס היה ממש לפניהם. ומאותו טעם לא היה שייך שיאמרו על הים את ברכת "שהחיינו". ושמא בזה שייך יותר טעם לאומרו – שגם יצאו ממצרים וגם נגאלו מהמצרים הרשעים שעינו אותם מאות בשנים. ובכל אופן חז"ל הקדושים גילו לנו שבנ"י אמרו על הים רק את ה"הלל המיצרי" ותו לא. וצ"ע].

[6]

ו. כמו שבס"ד כתבנו לקמן בפרקנו (סעי' ח' וי"א).

[7]

ז. כדלקמן בפרקנו (סעי' ט', י' וי"ב).

[8]

ח. גבי הלל המיצרי עסקה הגמ' בפסחים (דקט"ז, ב') ובסוכה (דל"ח, ב'). ואילו בגמ' ברכות (דנ"ו, א') קראו לו הללא מצראה. עיי"ש, וברש"י שם (ד"ה הללא).

ור' בירו' פסחים (פ"ה ה"ז) שלד' בר קפרא, עד "אהבתי כי ישמע ה'" הוא הלל הגדול. ואין הלכה כמותו (ר' ע"כ לקמן בסמוך בענין הלל הגדול).

ובענין הלל הגדול. כן שנינו בתוספ' תענית (פ"ב. ובהוצאות מסוימות בפ"ג). וי"ג כן במשנה בתענית (ספ"ג). וע"ע בירו' פסחים (פ"ה ה"ז).

ואגב דמישתעינן גבי שני הללים, הרי שגבי הלל המיצרי לבדו יש מי שאומר שיש בו שלושה או ארבעה סוגים: 1) הלל הנקבע כשירה, ואינו נוהג אלא במועד ובחג ממש. 2) הלל שנקבע כהודיה על הנס. וג"ז נוהג לדורות. 3) הלל כסיפור יציאת מצרים, לפי כמה ראשו', והוא הנאמר בהגדה בליל הסדר. 4) הלל על עשיית מצווה, הנאמר בעת שחיטת הפסח ונטילת הלולב כמבואר בפסחים (דצ"ה, ב' ודקי"ז, א'). וכל זה כתב הגרש"ג זצ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דקמ"ג. ובמהדו' תשמ"ה בדשמ"ט)].

[9]

ט. כנ"ל, עפ"י הגמ' בפסחים (דקט"ז, ב') וסוכה (דל"ח, ב').

[10]

י. והיינו שאין מדלגים חלקים ממנו. ור' לקמן (בהערה ט"ז), שגומרין ההלל רק בי"ח ימים. ור' בערכין (ד"י, ב') גבי ימים שאין גומרין בהם ההלל, וברמב"ם (חנוכה פ"ג ה"ו). וע"ע באנ"ת (ח"ט. ערך הלל. דשצ"א ודת"ג סק"ה).

[11]

יא. כדעת רבי אליעזר. ראה בפסחים (דקי"ז, א') וברשב"ם שם (ד"ה "משה"). והוסיף ר"א, שבשעה שעמדו משה וישראל על הים, הם אמרו: "לא לנו ה', לא לנו, כי לשמך" וגו' (תהילים פרק קט"ו פס' א'). ורוח הקודש משיבה ואומרת להם: "למעני, למעני אעשה" (ישעיהו פמ"ח פס' א'). ויש שהדגישו, שיוצא שעשרים וששה דורות לא אמרו הלל, מבריאת העולם ועד יצי"מ [מדרש תהילים (קי"ג, ב'). אנ"ת (ח"ט דשצ"א)].

בס"ד נביא בקיצור עוד דעות בענין מי אמר את ההלל לפני דוד המע"ה (וחלקן אחריו).

רבי יהודה אומר שיהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהם מלכי כנען להורגם [ויש מחלו' אי רבי יהודה חולק על רבי אליעזר, או שהוא מוסיף על דבריו, שגם יהושע בן נון וישראל אמרוהו. ר' רש"י ורשב"ם בגמ' בפסחים (שם)]. ר"א המודעי אומר שברק ודבורה אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא. רבי אלעזר בן עזריה אומר, שחזקיהו וסיעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב. רבי עקיבא אומר, שחנניה, מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר. רבי יוסי הגלילי אומר, שמרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע. וחכמים אומרים, שנביאים שביניהם תיקנו להם לישראל, שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם לישראל, וכשנגאלים אומרים אותו על גאולתם. חבריו של רבי אלעזר ברבי יוסי אומרים, שדוד אמרו. עכת"ד הברייתא בפסחים שם. ור' בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי' רס"ד), שאף לסוברים שהקודמים לדוד אמרוהו, הרי שלא אמרוהו באותו נוסח כדוד, ורק דוד בא ותיקנו בנוסח זה, כדי שיאמרוהו בכל מקום ובכל זמן בנוסח אחד [הב"ד באנ"ת (ח"ט, ערך הלל. דשצ"א – שצ"ב). ס' היוצו"ר (די"ד) ועוד].

[12]

יב. הא דהוא פרק קל"ו בתהילים, הוא כנ"ל (בהערה ח') עפ'י התוספ' בתענית (פ"ב), ושיש גורסים כן במשנה בתענית (סוף פ"ג), וכן בירו' בפסחים (פ"ה ה"ז). ולרב אחא בר יעקב, הלל מתחיל בפרק הקודם (פקל"ה, ד').

והטעם שנקרא גדול, א"ר יוחנן, משום דכתיב ביה "נותן לחם לכל בשר", והיינו שהקב"ה יושב ברומו של עולם, ומחלק מזונות לכל בריה [פסחים (דקי"ח, ב')]. וישנם עוד טעמים מדוע נקרא הלל זה הלל הגדול. דיש מי שאומר שנקרא כך, לפי שיש בו עשרים וששה פסוקים של הודאה לקדוש ברוך הוא, כמנין הגימטריה של השם המיוחד של הקב"ה [הב"ד באנ"ת (ח"ט דתכ"ח). עיי"ש].

והא דנוהגים לאומרו בפסד"ז בשבתות ובחגים, הוא עפ"י תוס' בתענית (דכ"ו, א' ד"ה "שאני").

[13]

יג. פסחים (דקי"ח, א').

[14]

יד. תענית (די"ט, א' ודכ"ו, א').

[15]

טו. כדאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק. כדאיתא בערכין (ד"י, א'), בתענית (דכ"ח, ב'). וכן שנינו בתוספ' סוכה (ג', ב').

[16]

טז. אין גומרין את ההלל אלא בימים הנקראים מועד, ושאסורין במלאכה, שנאמר "השיר יהיה לכם כליל התקדש החג". והיינו לילה המקודש לחג – שאסור במלאכה – טעון שירה (-הלל), ושאינו מקודש לחג אינו טעון שירה. לכן בשבת ובר"ח אין חובה לומר הלל. דשבת לא איקרי מועד, ור"ח מעיקה"ד מותר במלאכה. ושאני חנוכה שגומרין בו ההלל בגלל הנס שנעשה בו [גמ' ערכין (שם). ור' באנ"ת (ח"ט דשצ"ו-שצ"ז) עפ"י חז"ל והראשו'].

[17]

יז. פסחים (דקי"ז, א').

[18]

יח. ר' בס' היוצו"ר (דשי"ט ואילך) שחקר בענין חובת החיוב לומר הלל עפ"י הראשו'.

[19]

יט. לפני שנתחיל לדון בעניננו, נזכיר דבר חשוב ועקרוני. לפני עשרות שנים, כשהמצב הפוליטי והבטחוני בארץ היה קשה, התלבטתי אם להכניס לספרים שלנו פסקי הלכה של פוסק מסוים שפסק שלא כשורה בעניני כלל ישראל. התייעצתי בזמנו עם כמה רבנים חשובים, ואחד מהם אמר לי שאין להכניס ולהזכיר את פסקי רב זה לספרים שלנו. טענתו היתה, @56שההגדרה של פוסק הינה שזה "רב הרואה את רצון ה' במציאות"@55. לכן הוא מיקל לעיתים לאלמנה ומכשיר את העוף שלה, למרות שלרוה"פ הדבר אסור, ורק למיעוטם הוא כשר. ולעיתים הוא מחמיר בדברים מסוימים, כגון בעניני צניעות, כיוון שהוא רואה שרצון ה' לגדור גדרים בנושא זה. עכת"ד אותו רב [ואגב נזכיר. שפעם כששאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל שאלה בעניני יחוד בין בחור לבחורה בפגישות לשידוכים, החמיר הגרש"י זצ"ל. ומששאלתיו מדוע אין להקל באותו ענין, אמר לי שהדור שלנו צריך חיזוק בעניני צניעות (אמר ביטוי יותר חריף), ולכן יש להחמיר בכך. עכת"ד]. ואותו דבר יש לומר גבי ני"ד. האם רצון ה' שתהיה מדינה ליהודים, אפילו כמות שהיא עכשיו, או שהקב"ה מואס ח"ו בנו. ואכמ"ל.

ולעניננו. אכן לעיל (בפרק ג') דננו גבי עצם קביעת היו"ט, ובפירקין גבי אמירת ההלל. אך ישנם הרבה עקרונות דומים ביניהם. ומ"מ אין דינם שווה לגמרי. דהא יש מהפוס' שרואים את הקמת המדינה כאתחלתא דגאולה, ובכל אופן פוסקים שאין לברך על ההלל ביום העצמאות, ואולי אף לא לאומרו כלל. ר' למשל בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה עמ' שצ"ב) בדברי התאחדות הרבנים הספרדים, שאע"פ שהסכימו דאנן קיימינן באתחלתא דגאולה, בכל אופן כתבו שאין לברך על אמירת ההלל ביום העצמאות. אך באמת שאין הדבר מדויק. כי הרבנים הללו לא כתבו שגם לדידם זו אתחלתא דגאולה, אלא הם רק כתבו שהרבנים הראשיים וחברי מועצת הרבנות הם סוברים שזו אתחלתא דגאולה, כנראה למעיין שם. ומ"מ ברור שישנם רבנים גדולים שסוברים שזו אתחלתא דגאולה, ובכל אופן סוברים שאין לברך ביום העצמאות על ההלל, כרבנים הראשיים הגרי"א הרצוג, הג"ר בצמ"ח עוזיאל, הגר"א שפירא, זצ"ל, ועוד.

[20]

כ. עפי"ד הגרש"ג זצ"ל, כמובא בספר היוצו"ר (דף ק"מ).

ועוד באשר לכך שעיקר השבח היינו באמירת ההלל, ראה לעיל (בהערה ה').

ועוד באשר לחובת ההודאה לקדוש ברוך הוא על מתנתו לבנו בכורו – מדינה יהודית, ראה בס' קובץ הציונות הדתית (שנת תשס"ב. עמ' 97), במאמרו המעמיק של הרב הראשי לישראל, הגר"א שפירא זצ"ל, בענין חיוב הכרת הטוב (בעריכת ידידי, הרה"ג בנימין יעקב רקובר שליט"א), שמקורו בפרשת מקרא ביכורים, וכמו שלמדו בספרי, וכדפרש"י שם (בדברים פרק כ"ו) עה"פ "ואמרת אליו" - "שאינך כפוי טובה". וכעין זאת בפירוש רבנו האלשיך הקדוש. עיי"ש. וכעין זאת במאמרו של הגר"א שפירא זצ"ל בקובץ הציונות הדתית (שנת תשנ"ט. עמ' 25 ואילך. וג"ז בעריכת הרב העורך הנ"ל), שדן שם גבי החיוב בהתבוננות בחסדי ה'. עיי"ש דברים עמוקים וחשובים. וקיצרנו.

[21]

כא. שכן למשל ד' ר"ת (שהבאנו בפרק הקודם בסעיף י"ג), שאין לקבוע יו"ט, ואין לומר הלל אלא על נס שנעשה לכל ישראל. ועיי"ש (בסעי' י"ד) שהשיבו כמה תשובות על טענה זו גבי ני"ד. וכן הדברים אמורים רק כשנעשה נס גלוי [כד' המהר"ץ חיות בחידושיו לשבת (דכ"א, ב')]. וכן הטענה שהנס לא היה דווקא בה' באייר, ועוד טענות נוספות שנאמרו הן גבי קביעת היו"ט והן גבי אמירת ההלל, וכמו שבס"ד נכתוב בהמשך פרקנו.

[22]

כב. דעת הפוסקים שיש לומר הלל ביום העצמאות בתפילת שחרית:

זו דעת @56הגאון הרב משולם ראטה@55 זצ"ל, כפי שכתב בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' כ"א). וכ' שם דאין כאן שום חשש ופקפוק כלל משום בל תוסיף, אלא אדרבא, יש "חיוב ומצוה" לעשות זכר לנס, ולקבוע את יום העצמאות ליו"ט ושמחה, "ולומר בו הלל שלם בלא דילוג" [הביאו דבריו כמה אחרו', בס' היוצו"ר (דקי"ג), הגרמ"צ נריה זצ"ל בצניף מלוכה (עמ' 108), ועוד].

וכן פסקו הרבנים הראשיים @56הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג@55, @56והג"ר בצמ"ח עוזיאל@55 זצ"ל, כפי שכתוב בהחלטה של הרבנות הראשית בשנת תשי"א [הב"ד בס' היוצו"ר (מהדו' תשל""ג, דשמ"ט)], ונוסף לכך פסקה כן גם מועצת הרבנות הראשית בשנת תשל"ד, בנשיאות @56הגר"ש גורן והגר"ע יוסף@55 זצ"ל, כמובא בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה, דף שפ"ח ושפ"ט). ואע"פ שהגרע"י זצ"ל חלק על ענין הברכה (כמובא שם בדשצ"ב), וביבי"א (ח"ו סי' מ"א), מ"מ הסכים הוא למעשה שיש לומר את עצם ההלל ביום העצמאות, וביום. וכמש"כ בס' היוצו"ר (דשצ"ב) וביבי"א (שם).

וכ"פ @56הג"ר עובדיה הדאיה@55 זצ"ל בשו"ת ישכי"ע (ח"ו סי' י'). וכ', שאף שאינו מיקל בתספורת ובנישואין ביום זה, מ"מ לפוטרו כלל אי אפשר, מכיוון דהוי כאתחלתא דגאולה ביום ההוא (ומה שלא היקל בתספורת ונישואין, הוא משום שזה כבר קיבלו אבותינו מדורי דורות). עכת"ד. הב"ד בס' היוצו"ר (דקע"ו ודשל"ב).

וכ"כ @56הגאון הרב יהושע מנחם אהרנברג@55 זצ"ל במאמר בקול תורה (שנת תש"ט-תש"י), דמצווה לעשות שמחה ויו"ט ביום ה' באייר, ואף לומר הלל. הב"ד בס' היוצו"ר (דמ"ו ודרל"ט).

וכ"כ @56הגר"ש גורן@55 זצ"ל בספרו תורת השבת והמועד (עמ' 434 ואילך) ובספרו תורת המועדים (עמ' 578 ועמ' 610 ואילך). הב"ד בס' היוצו"ר (דשי"ט ואילך, ובדש"צ). עיי"ש שהאריך בכך. ובאשר לטעמיו ראה בהערה הבאה.

וכ"כ @56הג"ר חיים דוד הלוי@55 זצ"ל (רבה של העיר ת"א) בספרו דת ומדינה (עמ' 102).

וכ"כ @56הג"ר מנחם מנדל כשר@55 זצ"ל בספרו התקופה הגדולה, שבוודאי כל אלה שאומרים הלל כפי תקנת הרבנים, יפה עושים ותבוא עליהם ברכה. והוסיף שכן תקנת הרבנות הראשית ורוב רבני הארץ [הב"ד בס' היוצו"ר (דקע"ח). ועיי"ש (בדקפ"א) שהביא קול קורא מכמאתים רבנים, שהיו אז כמעט כל רבני הארץ, כולל רבני אגודת ישראל, שקראו (בשנות קום המדינה) להצביע לבחירות. וקול קורא הזה פתח במשפט: "נודה לה' על שזכינו ברוב רחמיו וחסדיו לראות את הניצנים הראשונים של האתחלתא דגאולה עם הקמתה של מדינת ישראל". עכת"ד]. וע"ע בס' היוצו"ר (דש"ב), שהגרמ"מ כשר זצ"ל הוסיף, שבקריאת ההגדה של פסח, טוב ויפה לקיים מצווה מן המובחר בשתיית כוס חמישית, שהיא כנגד "והבאתי", ולומר עליו את ההלל הגדול, "שבשפלנו זכר לנו... ויפרקנו מצרינו", ולהודות לה' על הניסים ועל הנפלאות ועל המלחמות והתשועות שעשה לנו בימינו. עיי"ש.

וכן דעת @56הג"ר אברהם אלקנה כהנא שפירא@55 זצ"ל (ראש ישיבת "מרכז הרב", והרב הראשי לישראל) כפי שאמר לי (בשנת תש"נ), שלדעתו יש לומר הלל ביום העצמאות (וגם ביום ירושלים), אך ורק ביום ולא בלילה. ובכל אופן יש לאומרו בלא ברכה. עכת"ד.

ובאשר @56לד' הגר"ש ישראלי@55 זצ"ל. בס' הרבנות הראשית (ח"ב עמ' 982, 866) כתוב שלדעתו אין לברך על ההלל ביום העצמאות, אך לא כתוב במפורש שצריך לומר הלל בלא ברכה. וגם מששאלתיו ע"כ, לא רצה לומר לי בבירור אם יש לאומרו, אם לאו. ומ"מ לגבי יום ירושלים דעתו היתה שיש לומר הלל עם ברכה. וכן כך נוהגים בישיבת מרכז הרב, שמברכים על ההלל ביום ירושלים ביום בלבד, ובלילה אין אומרים כלל.

ובאשר לדעת @56הג"ר משה צבי נריה@55 זצ"ל. הנה הגרמ"צ זצ"ל האריך מאוד בכך, וכ' שמצד הצלה ע"י מאורע גדול לעם ישראל, דינו כדין הצלה לכלל ישראל, ובזה "יש מקום לקבוע עליו הלל, כתקנת הנביאים". [הב"ד בס' היוצו"ר (דקצ"ב)]. ולמרות דברי הגר"צ חיות, שאמירת הלל הינה רק כשהיה נס גלוי, הרי שהגרמ"צ זצ"ל דחה טענה זו גבי ני"ד ע"י ג' תירוצים שונים (שם בדקצ"ד – קצ"ה). ולכן הסיק שם, שכשנעשו ישועות גדולות לכלל ישראל (כבני"ד), אכן ראויים לקבוע עליו אמירת הלל. אך המשיך שם, שמצד הא דהקמת המדינה הינה גם ראשית צמיחת גאולתנו, הרי שזה הלל של גאולה, והלל כזה נאמר רק כשעם השחרור מעול זרים באה גם ההכרה העמוקה ביד ה' הגדולה והמשחררת. והוסיף, שאף הלל על נס תלוי הוא כנראה, בהכרת בעלי הניסים בניסם, ובהתעוררות הדתית הבאה מתוך הכרה זו. ויסוד זה הוא תנאי עיקרי בקביעת ההלל, ואין מברכים על נס שתחילתו היא בידי הקב"ה, כל זמן שלא בא לידי גמרו באתערותא דלתתא של רבבות אלפי אדם. ומ"מ נראה בס"ד שלמסקנתו, הרי שמצד ההצלה הכללית ממות לחיים, הרי ש"ראוי" לקבוע עליו הלל, אך בלי ברכה [כ"כ שם (בדקצ"ה-קצ"ז)]. עכת"ד.

גם ד' @56הג"ר דב ליאור@55 שליט"א הינה שיש לומר הלל ביום העצמאות, וכמש"כ בהדיא בספריו דבר חברון (ח"ב עמ' 273 סי' תקל"א. וח"ה – מועדים דקכ"ו ס"ג). וכן מבואר בהדיא במכתביו אלינו, וכמובא בס"ד פה בנספחים (נספחים ז' וח'). והגרד"ל שליט"א ס"ל שיש אף לברך על אמירת ההלל, ואף בלילה, וכ"ש ביום, וכמש"כ בהמשך פרקנו.

גם מדברי @56הג"ר יעקב אריאל @55שליט"א נראה שדעתו שיש לומר הלל ביום העצמאות. שכן עולה מדבריו בשו"ת אהלה של תורה (ח"ד עמ' 178-186). עיי"ש שהאריך להוכיח שאין לומר כלל הלל בליל יום העצמאות, ואף לאומרים אותו אז, שמ"מ לא יברכו. אך מ"מ מדבריו ברור שיש לומר הלל ביום העצמאות ביום, אך לא כתב אם גם יברכו. ע"כ. וגם ממכתבו אלינו (לקמן בנספחים, נספח ה') נראה שיש לומר הלל ביום. וכעבור זמן שאלתי שוב את הג"ר יעקב אריאל שליט"א, מהי עמדתו לגבי אמירת הלל ביום העצמאות ביום. שלאחר שכתבנו אליו את שני המכתבים, אמרתי לו שעדיין לא ברורה לנו דעתו בנידון. וצחק הגר"י אריאל שליט"א ואמר לנו, שגם לו עצמו לא ברור מה צריך לעשות. כי תחילה הרבנות הראשית אמרה לומר ביום העצמאות הלל בלי ברכה. וכן נהגו גם בישיבת "מרכז הרב". לאחר מכן התמנה הגר"ש גורן זצ"ל להיות רב ראשי, ופסק לומר הלל עם ברכה. לאחר מכן לא ברור הדבר. הג"ר אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, כשהיה הרב הראשי לישראל, אמר לשליח הציבור בישיבת מרכז הרב, כשהיה מברך, שיוציא גם את הגר"א שפירא ידי חובה. לכן כששואלים את הגר"י אריאל שליט"א, הוא עונה: "דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד" – שכל אחד יעשה כהבנתו. ולחצתי מעט וביקשתי מהגר"י אריאל שיגלה לי מה הוא עצמו עושה למעשה. וענה לי שהוא אומר לחזן שיוציא אותו ידי חובה בברכה. ושאלתיו, ואם הש"ץ עצמו אינו מברך. וענה לי הגרי"א שליט"א, שלמעשה כל שליחי הציבור מברכים אז בשחרית על ההלל, כך שהוא יכול לצאת בכך ידי חובה. עכת"ד.

וראה עוד בדבריו המובאים בקונט' באהלי הלכה (דיני יום העצמאות. עמ' 58 הערה 20).

בס"ד נמצאנו למדים @56שלדעת הרבה מאוד פוסקים גדולים, חלקם מגדולי הדור, יש לומר הלל ביום העצמאות – לפחות ביום (עם או בלי ברכה),@55 מהם (פחות או יותר לפי סדר הזמנים: הג"ר משולם ראטה. הגרי"א הלוי הרצוג. הג"ר בצמ"ח עוזיאל. הג"ר עובדיה הדאיה. הג"ר שלמה גורן. הג"ר עובדיה יוסף. הג"ר יהושע מנחם אהרנברג. רבנו הגרצ"י קוק, הג"ר חיים דוד הלוי. הג"ר מנחם מנדל כשר. הג"ר אברהם אלקנה שפירא. הג"ר משה צבי נריה, ואולי גם הג"ר שאול ישראלי. כולם זצ"ל. ויבלחטו"א גם הג"ר דב ליאור, והג"ר יעקב אריאל, שליט"א.

[23]

כג. הנה הפוס' כתבו כמה וכמה טעמים שיש לומר את ההלל ביום העצמאות, לפחות ביום, וזאת בלי להכנס עדיין לדיון אם לברך על אמירתו, אם לאו.

@56טעם ראשון@55 שכתבו הפוסקים לומר הלל ביום העצמאות: כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפרקנו בהערה כ') שלמדו בספרי גבי חיוב הכרת הטוב, מפרשת מקרא ביכורים שבספר דברים (פרק כ"ו).

@56טעם שני@55 לאמירת הלל ביום העצמאות: גבי חיוב ההודאה על נס, ואמירת הלל ע"כ, ה"ז מבואר בגמ' פסחים (דקי"ז, א'), ולעיל (פ"ג ס"ו והערות י"ב, ס"ח וס"ט), ובפרקנו (בהערה ג').

@56טעם שלישי@55: גבי אמירת הלל גבי הצלה ממוות לחיים. וכ"ש הצלה דרבים, ה"ז בס"ד מבואר לעיל (בפ"ג הערה כ').

@56טעם רביעי@55: עפ"י מש"כ הגה"צ הר"ש דבליצקי זצ"ל, שמנהג ישראל הוא לקבוע הודיה וחג על ניסים שעשה להם הבורא [כנ"ל (בפרק ג' הערה כ"א), עפ"י מאמרו בס' היוצו"ר (דס"א ואילך).

@56טעם חמישי@55: כיוון דמשתעינן באתחלתא דגאולה [ואנו כבר לא בגלות, כמו שטוענים אותם הטועים בדבר. דכיום חיילי המלכות אינם נכנסים לבתי היהודים ושוחטים יהודים, או עושים מעשים לא צנועים בנשותיהם, וכדו'. וכנ"ל (בפ"ג הערה ל"ד)]. וא"כ זו התקדמות משמעותית בדרך לגאולה השלמה, וודאי שיש על מה להודות ע"כ. וכנ"ל (בפ"ג הערה ל"ג).

@56טעם שישי@55: אמרינן ק"ו, וכדאי' בגמ': אם משעבוד לגאולה אמרו בנ"י שירה ביצי"מ, ק"ו כשניצלו ממוות לחיים [שו"ת קול מבשר (ח"א סי' כ"א). הגרש"ג בתוה"מ (מהדו' תשכ"ד. עמ' 578). באהל"ה (עמ' 59 הערה 18).

@56טעם שביעי@55: קבלת העצמאות והקמת מלכות של יהודים היא הסיבה המרכזית לאמירת ההלל [שו"ת קול מבשר (שם). ס' הלמ"מ (רימון. עמ' 162). ולעיל (בפ"ג סעי' ב', ח', י', י"ב, י"ד ועוד)].

@56טעם שמיני@55: ניסים המביאים שינויים המכריעים במעמדו של עם ישראל, מביאים לאמירת הלל [כאמור לעיל (בפ"ג הערה כ"ח, בשם הגרש"ג. בהערה ל"ד, בשם קול מבשר והגר"ש ישראלי זצ"ל (גבי היתר קביעת יו"ט). ובהערה ל"ה בשם הגרח"ד הלוי. כולם זצ"ל. וע"ע שם בהערה מ"ב)].

@56טעם תשיעי@55: למרות שיש טעמים שלא לומר הלל, בכל אופן יש להפריד בין הטוב למוטב, ולהודות על הטוב. וכמו שמצינו לכך שתי דוגמאות, אחת, והיא כשם שעשרת הרוגי מלכות, כששמעו שנלקחים הם למיתה משונה, היו שמחין ומתאבלין כאחת, מתאבלין בשמאל, שנקנסה עליהם מיתה משונה, ושמחים בימין, שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהם שקולים כבני יעקב (כמבואר במדרש אלה אזכרה). וה"ה בנידוננו. שאנו שמחים על שזכינו באתחלתא דגאולה עם כל הכרוך בכך, ומאידך עדיין עלינו להצטער על שעדיין חלק מעמנו הולך בחושך. ודוגמא שניה לכך הינה גבי מי שמת אביו והוריש לו ממון, שמצד אחד מברך "ברוך דיין האמת", ומצד שני מברך "שהחיינו" או "הטוב והמטיב". וכן בנידוננו. מצד אחד אנו שמחים על הטוב, ומצד שני מביעים צער על החסר.

@56טעם עשירי@55: את הקושיה מדברי ר"ת, שאומרים הלל רק כשנעשה הנס לכל ישראל, כבר דחו אותה האחרו', דהיהודים יושבי ארה"ק הינם ככלל ישראל [כדלעיל (בפ"ג הערות י"ד, ט"ו, מ', מ"א)].

@56טעם אחד עשר@55: נוסף לכל הנ"ל, בס"ד כבר דחינו לעיל (בפ"ג סעיפים ו', ח' וי') את הטענות שאסור היה לקבוע יו"ט על הקמת המדינה, מצד אין נביא רשאי לחדש דבר, הוספת יו"ט, ובל תוסיף. וכן (בנספח ז') בס"ד דננו מצד שאין לעלות בחומה.

[24]

כד. והיינו מהפוס' הציונים התומכים במדינת ישראל. וכפי שבס"ד כתבנו בכמה דוכתי, שהורונו רבותינו שליט"א להתייחס בקונטרס זה רק לרבנים הציונים, ולא לרבנים האנטי ציונים. וכן אנו נוהגים ברוב המקרים.

[25]

כה. כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ג הערה כ"ב) הרי שמדברי הגרמ"צ נריה זצ"ל [כפי שמובאים בס' היוצו"ר (דקצ"ב-קצ"ז)] לא ברור לגמרי שיש לומר הלל ביום העצמאות, אפילו ביום, אמנם מדברי שאר הפוס' (הציונים), לא מצאתי אף אחד דס"ל שאין לומר הלל כלל ביום העצמאות. וכמובן שישנם הרבה רבנים גדולים וחשובים בציבור החרדי שאינם סוברים לומר הלל כלל, ורואים את יום העצמאות כיום טוב, אך סוף סוף אין דרכם והבנתם את מציאות הגאולה מתאימה להבנת רבותינו מרן הגראי"ה זצ"ל ורבנו הגרצ"י קוק זצ"ל, לכן איננו מביאים בקונטרס זה את השקפתם ופסקיהם, וזאת עפ"י הדרכתם של רבנים גדולים.

[26]

כו. @56טענה ראשונה@55: י"א שיש לומר הלל רק בהשלמת הגאולה, וכשנגאלנו לגמרי מכל צרותינו [כנ"ל (בפ"ג סעי' י"א). וראה ישכי"ע (ח"ו סי' י' סק"ז) ויבי"א (ח"ו סי' מ"א סק"ה)]. וראה לעיל (בפ"ג סעי' י"ב) כמה תשובות מגדולי הפוסקים על טענה זו (כגון שהרי גם גבי חנוכה קבעו לומר הלל, ואפי' הלל שלם, למרות שאף כמה שנים לאחר כיבוש בית המקדש וטהרתו עדיין נמשכו המלחמות נגד היוונים הארורים. וא"כ אמירת ההלל לא תלויה בגאולה השלמה).

@56טענה שניה@55: י"א שאין לומר הלל ולשמוח על הקמת המדינה, כיוון שסוף סוף השלטון הינו בידי המכונים "חילונים", כשהדבר מתבטא בחינוך ח"ו לכפירה הכולל חילול שבת, כפיה אנטי דתית, וכדומה. וא"כ אין המדינה מושלמת ואידיאלית, אלא רחוקה היא מכך, ואינה כמלכות הנזכרת בחזון הנביאים [כנ"ל (בפ"ג סעי' י"א). וראה עוד בס' היוצו"ר (דקע"ט)]. ור' לעיל (בפ"ג סעי' י"ב) שכתבו הפוס' כמה תשובות על טענה זו. ולי הקטן יש בס"ד תשובה פשוטה על טענה זו. נכון שהשלטון ברובו חילוני, וכפי שכתבנו לעיל, מתבטא הדבר בעיקר בתחומי המשפט והחקיקה, החינוך והתקשורת. אך משל למה הדבר דומה. לאבא שנתן מגדנות לבנו, והלך הבן ברוב כסילותו וטינפן. האם בשל כך אין צורך להודות לנותן המגדנות. כך אנו, בניו של הקדוש ברוך הוא, קיבלנו מאבינו מלכנו מתנה יקרה מאין כמוה – מדינה ומלכות. אף את"ל שאנו מטנפים מתנה זו בחוקים לא טובים וכדו' – האם בשל כך אין צורך וחובה להודות לאבינו שבשמים (וכמובן לחזור בתשובה, כדי שמעתה ואילך מדינה זו רק תקדש את שמו יתברך ויתעלה).

@56טענה שלישית@55: יש לומר הלל ואף לברך עליו, רק כאשר נעשה נס לכל ישראל, וכל העם נגאל מהצרה [זו דעת רבנו תם ועוד כמה ראשו', וכדעיל (בפ"ג סעי' י"ג)]. ור' לעיל (פ"ג סעי' י"ד, ובהערות מ' – מ"ד), כמה תשובות על טענה זו.

@56טענה רביעית@55: י"א שיש לומר הלל, רק כשהיה נס לא טבעי, אך לא כשהדברים נעשו בצורה הנראית כטבעית [ראה יבי"א (ח"ו סי' מ"א סק"ד), עפי"ד המהר"ץ חיות (ריש פ"ב דשבת)]. וכבר יש שהשיבו על טענה זו, שהרי גם בזמן מרדכי ואסתר היה הנס בצורה טבעית, ובכל זאת היה מקום לומר הלל [(כדאיתא בגמ', "דמקרא מגילה היא הללא"). כך תירץ הג"ר יעקב אריאל שליט"א, וכמו שכתבו בשמו בקונט' אהל"ה (עמ' 60 הערה סג)].

@56טענה חמישית@55: אין לומר הלל, כיוון שאין לשמוח במפלת מעשי הקדוש ברוך הוא [הגרמ"מ כשר זצ"ל בהסברו את טעמם של אותם שאינם אומרים הלל, עפ"י הגמ' בסנהדרין (דל"ט, ב') שביקשו מלאכי השרת לומר שירה וכו'. והיינו גבי ני"ד, שאין שמחתנו שלמה משום שגאולתנו באה עי"כ שמעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא (היינו האויבים) מתו]. ודבר זה תמוה. לפי"ז בחנוכה לא נאמר הלל בגלל שברוך ה', מתו הרבה יוונים ארורים. ועוד קודם לכן, מדוע דבורה הנביאה שרה את שירת דבורה, הרי מעשי ידיו של הקב"ה – סיסרא וצבאו – מתו במלחמה. ובאשר למה שאמרו בפסיקתא דרב כהנא (פרשה כ"ט) שאין אומרים הלל במשך כל שבעת ימי הפסח, מדכתיב "בנפול אויבך אל תשמח", הרי גבי זאת כבר דיברו רבות הפוס' והפרשנים, ולפי דבריהם אין כאן קושיה כלל. וראה עוד בספר הדר התורה להרה"ג איתן שנדורפי שליט"א (בפר' "בשלח"). ואכמ"ל.

@56טענה שישית@55: י"א שלא לומר הלל ביום ה' באייר, משום שהניצחון הסופי לא היה ביום זה [כנ"ל (בפ"ג סעי' י"ט)] ועיי"ש (בסעי' כ') כמה תשובות ע"כ.

[27]

כז. שכן אמר לי הג"ר יעקב אריאל שליט"א (אמנם גבי שליחי הציבור, אך נראה שכן המציאות גבי רוב הציבור. והגר"י אריאל אמר כן אף לגבי ברכת ההלל, וכ"ש גבי עצם אמירת ההלל).

[28]

כח. הפוס' שכתבו שיש לברך על ההלל ביומו של יום העצמאות הם הג"ר משולם ראטה זצ"ל בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' כ"א). וכ' שם בסו"ד וז"ל: יצא לנו לדינא בנידון דידן דאין כאן שום חשש ופקפוק כלל משום בל תוסיף, רק אדרבא, חיוב ומצווה לנו לעשות זכר לנס ולקבוע את יום העצמאות ליום טוב ושמחה, ולומר בו הלל שלם בלי דילוג... מ"מ למעשה לקבוע הלכה לדורות בענין ברכת ההלל, והוא דבר מחודש אחרי התקופה הארוכה של אלפיים שנות הגלות, אע"פ שכל מה שכתבתי נראה ברור לעיני לדינא. אבל למעשה אי אפשר להחליט בזה בלי הסכמת רוב גדולי הרבנים, שלא יבוא לידי לא תתגודדו ליעשות אגודות אגודות. ואם יעלה בהסכמה, יברכו על ההלל בכל המקומות. עכ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר (דקי"ג. והניף ידו שנית שם (בדרע"ו). וכ' שכך היא שורת הדין, לומר ההלל עם ברכה. ע"כ].

וכ"כ רבנו הגרצ"י זצ"ל בס' לני"ש (ח"ב מהדו"ק דקנ"ז. ובמהדו' תשס"ג דש"ע, מאמר חמישים וארבע), במאמר המפורסם "מזמור י"ט של מדינת ישראל", שמנהג הקיבוצים הדתיים, המנהג בצה"ל (עפ"י הגר"ש גורן זצ"ל), וכן המנהג בחוגו של הרי"ל מימון (פישמן), לומר הלל עם ברכה ביומו של יום העצמאות. וכ"כ בשמו גם בס' שיחות הרב צבי יהודה (מועדים, ח"ב. שיחות ליום העצמאות, שיחה ה'). וכ' רבנו הגרצ"י זצ"ל שם הטעם, משום שהם מלאים שמחה של אמונה.

ומ"מ אחר שנקבע ע"י מועצת הרבנות הראשית שיש לברך על ההלל ביום העצמאות (ס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה, דשפ"ח), וס' הרה"ר (ח"ב עמ' 889), כתב רבנו הגרצ"י שיש לברך על ההלל ביום העצמאות ביום, וטעמו, משום שמה שאמר במזמור י"ט שאין לברך על ההלל, ועתה בשנת תשל"ז הוא סובר שיש לברך, זאת משום שהשתנה המצב בינתים לברכה למעליותא, דעתה אין שום דימוי למצב שהיה אז בסכנת חלוקת הארץ. לכן בודאי עתה יש חיוב לברך בשמחה שלמה [איגרת (מט"ז סיון תשל"ז)]. וכן אמר בראיון עמו בשנת תשל"ג [ככתוב בס' במערכה הציבורית (עמ' צ"ג). הב"ד בס' פסקי רבנו (עמ' 188)].

גם הגר"ש גורן זצ"ל כ' בספריו [בתוהשוה"מ (עמ' 437, 434, 419) ובספרו תוה"מ (עמ' 610. ובמהדו"ק עמ' 568. ובמהדו' תשס"ד עמ' 582)], שיש לומר הלל ביום העצמאות ביום, ואף לברך על כך [הב"ד בס' היוצו"ר (דקמ"ז ודשכ"א)]. ובאשר לטעמיו ראה כאן בהמשך.

גם הגרח"ד הלוי זצ"ל (רבה של העיר ת"א) כתב בספרו דת ומדינה (עמ' 102) שיש לומר את ההלל ביומו של יום העצמאות – בברכה.

אף הגר"ד ליאור שליט"א כתב כמה פעמים בספריו, שיש לברך על אמירת ההלל ביום העצמאות ביום. שכ"כ בדבח"ב ח"ב (סי' תק"ל ותקל"א. עמ' 272-273) ובח"ג (חיו"ד ח"א סי' ת"י), ובח"ה (דקכ"ו ס"ג), וכן מבואר במכתביו אלינו, וכמו שהבאנו בס"ד לקמן בנספחים (נספח ז', בתשובות א' וב').

ובאשר לד' הג"ר יעקב אריאל שליט"א. הנה ממש"כ בשו"ת באהלה ש"ת (ח"ד סי' כ"א) לא מבואר בהדיא אם לדעתו יש גם לברך על אמירת ההלל ביומו של יוהע"צ. אך מששאלנוהו ע"כ, אמר לנו שגם לדידו לא ברור שצריך לברך על ההלל ביום זה, וגילה לנו, שלמעשה הוא מבקש מהש"ץ שעומד סמוך אליו, שיוציאנו ידי חובת הברכה, וכנ"ל (בהערה כ"ב). עכת"ד.

וראה באהלי הלכה (הל' יום העצמאות. עמ' 58-59, הערה 15) שהביא עוד דברי פוסק אחד (שח"א) שהכריע לברך על אמירת ההלל בשחרית של יום העצמאות.

@56ובאשר להחלטת הרבנות הראשית לישראל@55 [כפי שמובא בספר היוצו"ר בסופו, בנספחים]. הנה בהחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל בשנת תש"י כתוב, שיש לומר הלל דווקא בליל יום העצמאות, ואז לומר חצי הלל ובלי ברכות. ואילו גבי שחרית לא מוזכר דבר וחצי דבר לגבי אמירת הלל בכלל.

אך בהחלטה של מועצת הרבנות הראשית משנת תשי"א, כתוב לומר הלל רק בתפילת שחרית, ולומר אז הלל שלם, אך בלי ברכה.

גם בהחלטה משנת תשי"ד קבעה מועצת הרבנות הראשית לומר הלל שלם, ובלי ברכה.

בשנת תשל"ד התמנה הגר"ש גורן זצ"ל לרב ראשי, ומועצת הרבנות הראשית שבראשותו החליטה (ביום כ"ה בניסן תשל"ד) "ברוב דעות" (ולא בכל הדעות) "שיש מקום גדול לפי ההלכה" (והיינו שיש רק מקום לכך, אך אין זו הכרעה ברורה), "לומר השנה" (דווקא לאותה השנה, ולא באופן קבוע לכל השנים הבאות) "הלל בברכה" [כמובא בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה. עמ' שפ"ח-שפ"ט)]. אמנם כבר באותה שנה (בג' באלול) קבעה מועצת הרבנות הראשית, שההחלטה הנ"ל תקפה גם לשאר השנים הבאות [כמובא בס' היוצו"ר (תשמ"ה, דשפ"ט)].

יצויין, שהגר"ע יוסף זצ"ל התנגד מאוד להחלטה לברך על ההלל, אלא הוא סבר שיש לומר הלל, אך ללא ברכה [ראה שו"ת יבי"א (ח"ו סי' מ"א סק"ה)]. ולשם כך הוא כינס את הנהלת התאחדות הרבנים הספרדים, ומהם יצאה החלטה (בכ"ט בניסן תשל"ד) שאין לברך על ההלל ביום העצמאות [כמובא בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה דשצ"ב)].

עוד יצויין, שהגר"ש גורן זצ"ל בהיותו הרב הראשי, חיבר בשנת תשל"ו סדר תפילה ליום העצמאות, ובו קבע במפורש שיש לומר הלל הן בערבית והן בשחרית, ואף לברך לפניו ולאחריו בשם ובמלכות [הב"ד בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה דש"צ)].

לאחר כל הנ"ל מחובתנו להוסיף, שביום העצמאות בשנת תשל"ד, שהיתה זו השנה הראשונה למינויו של הגר"ש גורן זצ"ל לרב ראשי, היה ספק בישיבה (מרכז הרב) כבר בליל יום העצמאות, לפני תפילת ערבית, האם לומר הלל והאם לברך על אמירתו. ולמעשה באותה תפילת ערבית אכן אמרו הלל ואף ברכו על אמירתו [ר' ע"כ בס' פסקי רבנו (אבינר. עמ' 189-190)]. הספק היה האם לנהוג כדעת הגר"ש גורן זצ"ל, או לחשוש לאיסור ברכה לבטלה, כפי שאמר ת"ח גדול אחד על פסקו זה של הגרש"ג זצ"ל. והרה"ג אביהו שוורץ שליט"א אמר לי, שהגרצ"י קוק הכריע אז לנהוג כפסק הגרש"ג ולא כפסק הגר"ע יוסף זצ"ל, משום "שבעניני ציבור אנו הולכים כגר"ש גורן ולא כגר"ע יוסף". עכ"ל (כך אמר רבנו הגרצי"ה זצ"ל, למרות שהוא כיבד מאוד גם את הגר"ע יוסף זצ"ל). ואם לגבי ההלל בלילה כך, גבי אמירתו ביום כ"ש שדעת הגרצ"י היתה לברך ע"כ. וכן מוכח ממכתבו של רבנו הגרצ"י זצ"ל אל הגר"ד ליאור שליט"א גבי הברכה על ההלל בליל יום העצמאות [וכדלקמן בנספחים (נספח א')].

ובאשר למחלוקת הגרש"ג והגרע"י גבי אמירת ההלל בליל יום העצמאות והאם לברך על אמירתו, ראה בסעיף הבא.

עוד נוסיף, שבישיבת "אור עציון", נהגו מקדמת דנא, עפ"י הוראתו של הרה"ג חיים דרוקמן זצ"ל (שהיה גם הוא מגדולי תלמידי הגרצ"י זצ"ל) לומר בתפילת שחרית של יום העצמאות את ההלל, ואף לברך על אמירתו [כפי שמסר לי בכתב ראש הישיבה שם, הרה"ג שמעון לפיד שליט"א].

ולסיום נזכיר, שהגר"ש ישראלי זצ"ל כתב בספרו משפטי שאול (סי' קמ"ז) ש"יש מקום" לברך על אמירת ההלל ביום העצמאות. ע"כ.

לאחר כל הנ"ל נמצאנו למדים, שדעת פוס' רבים, הינה שיש לומר את ההלל ביומו של יום העצמאות, ואף לברך על אמירתו.

ומה שכתבנו שהמברכים על אמירת ההלל ביום, יברכו הן את הברכה הראשונה והן את הברכה האחרונה, כך עולה מפשטות דברי כל הפוס' שדנו בדבר, אמנם יש להעיר, שלד' הגר"א שפירא זצ"ל יש לברך על הלל זה רק את הברכה האחרונה.

וטעמיה דהגאון הגדול הזה זצ"ל, עפי"ד הג' מהר"י מליסא בעל נתיבות המשפט, שכתב בספר חוות דעת (ביו"ד, בסי' ק"י, בקונט' בית הספק, בסק"כ), שם הוא כתב לחלק בין הרוצה לחזור ולהתפלל שוב שמו"ע, הרי שלדעתו תלוי הדבר אי חוזר ע"כ כחיוב (אף שאינו חייב), הרי דתפילה אדעתא דחוב אסורה, וכמ"ש הרא"ש. וכן הוא לדעתו גבי ק"ש, דמותר לקרות ק"ש כל היום בתורת נדבה, מ"מ בספק אסור כמו בספק התפלל. והוסיף מהר"י זצ"ל, שכן הוא בכל הברכות, דאדעתא דנדבה מותר לדעתו לברך ברכות ולהודות אפי' בהזכרת שמו של הקדוש ברוך הוא, וכמו שמותר להתפלל תפילת י"ח בתורת נדבה, ורק אדעתא דחוב אסור, אפי' בלא הזכרת שמו. ומטעם זה נ"ל לדון לכף זכות על האומרים במעמדות ובקשות "ברוך אתה ה'" (עם ש"ש), דדווקא דרך חוב אסור. דהא חזינן בהרבה פיוטים וזמירות שנתייסדו ונתקנו בלשון ברכה והודאה בהזכרת שמו. וחידש רבנו מהר"י, דמה הפרש יש בין "ברוך ה'" ובין "ברוך אתה ה'". עכת"ד. עיי"ש.

ולפי"ז קבע הגר"א שפירא זצ"ל, שאכן ביום העצמאות יברכו רק את הברכה האחרונה על ההלל, אך לא את הברכה הראשונה אשר נוסחתה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרוא (או "לגמור") את ההלל", דמי הוא שציוונו לומר ההלל ביום העצמאות. עכת"ד. אמנם לפי"ז יש להעיר, דאם משום דברי המהר"י בחוו"ד יש לברך את הברכה האחרונה על ההלל, הרי יוצא שכשמברכים אותה יש לכוון שאינו מברך אותה כחובה אלא כרשות, וכדברי המהר"י מליסא הנ"ל.

ובס"ד מצאתי סימוכין לדברי הגרא"ש זצ"ל בדבר זה מתשובת רש"י שבמחזור ויטרי [וכן בסידור רש"י (בדיני הלל של ראש חודש)] שכתבו שאין מברכים על ההלל בר"ח בנוסח "אקב"ו", אבל מ"מ מברכים "בא"ה, אמ"ה, המהולל בפי עמו, משובח ומפואר בשירי דוד עבדו. בא"ה, מלך מהולל בתשבחות". עכ"ל. הב"ד באנ"ת (ערך הלל, הערה 473), והוסיפו שכן הוא גם בהגהות מרדכי, ובאורחות חיים (דיני הלל סי' ז') בשם "יש גדולים שנהגו לברך ברכה שאין לפקפק בה. ושכ"כ בכלבו (סי' מ"ג, דיני הלל של ר"ח). והמעיין במקורות הללו בעיון, אכן יראה שהכוונה לברכה האחרונה של ההלל.

ועוד באשר לדעת הגר"א שפירא זצ"ל. בס"ד מצוי בידי מכתב של הגרא"ש זצ"ל מתאריך כ"ח באדר תשמ"ח, בו כתוב שלדעת הגרא"ש זצ"ל כל הנוסחאות שנוסחו ע"י הרבנות הראשית לישראל בזמנם של הגריא"ה הרצוג זצ"ל והגרבצ"ח עוזיאל זצ"ל – יש להמשיכן. לא נראה לערוך שינויים, ובפרט בדבר הכרוך עם ש"ש לבטלה, כשיש ספקות בדבר. עכ"ל המדויקת. ולפי"ז מבואר שלדעתו אין לברך על ההלל בתפילת שחרית של יום העצמאות. וכבר כתבנו לעיל, שכן הורה לי אז בע"פ הגר"א שפירא זצ"ל, שיש לומר הלל בתפילת שחרית של יום העצמאות, אך ללא ברכה. עכ"ד.

אלא שלאחר כ"ז הסביר לי הרה"ג ינון ויסמן שליט"א, שהיו כמה שינויים במשך השנים לגבי המנהג בישיבת "מרכז הרב" בענין אמירת הברכה על ההלל ביום העצמאות. עד שנת תשל"ד (שאז התמנה הגר"ש גורן זצ"ל להיות רב ראשי), היו אומרים הלל רק ביום וללא ברכה. בזמן ששימש הגר"ש גורן זצ"ל כרב ראשי, אמרו הלל וברכו עליו גם בלילה וגם ביום. וכן נהגו גם בשנת תשמ"ב – לאחר שרבנו הגרצ"י זצ"ל נפטר, כל עוד שימש הגרש"ג כרב ראשי. לאחר מכן היו מספר שינויים. עכ"פ בשנת תשס"ד, שהיתה הפעם הראשונה שיום העצמאות נדחה (ליום שלישי, כדי שלא יחללו שבת בכניסת יום הזיכרון), הגר"א שפירא זצ"ל פסק, שאף מי שנהג לברך על ההלל ביום, כולל הש"ץ, שהפעם לא יברך, כי זה לא היה בה' באייר. ולמעשה נהגו מאז, עפי"ד הגר"א שפירא זצ"ל, שבשנה שיוהע"צ לא נדחה, יברכו רק ברכה אחרונה. ומי שרוצה לברך, יברך את שתי הברכות על ההלל ביום – לפניו ולאחריו (אף שהגרא"ש לא סבר שכך יש לנהוג, אך הוא ביטל את דעתו לפוס' האחרים). ובשנה שיוהע"צ נדחה – יברכו רק ברכה אחרונה, וכנ"ל. ולאחר פטירת הגרא"ש זצ"ל, הנהיג בנו, הרה"ג ר' יעקב אלעזר שפירא שליט"א, שתמיד יברכו רק את הברכה האחרונה על ההלל, וביום בלבד. עכת"ד.

ומ"מ, למרות כל זאת, בס"ד נראה שרוב העולם – מבין אלה המברכים על ההלל – מברכים הן את הברכה הראשונה והן את האחרונה, ללא חילוק בין הברכות. ודי בזה.

[29]

כט. כתבו הפוס' כמה טעמים שיש לברך על ההלל ביומו של יום העצמאות:

טעם ראשון: כתב רבנו הגרצ"י זצ"ל בס' לני"ש (ח"ב, מאמר חמישים וארבע – מזמור י"ט של מדינת ישראל, ד"ה "אשר לעיצומו של יום", ואילך), שאותם חוגים שאומרים הלל ואף מברכים ע"כ, הוא משום שהם מלאים שמחה ואמונה, ולכן הם אכן יברכו ע"כ. וכתב כן לפני מלחמת ששת הימים, וכמובן לפני שהגר"ש גורן זצ"ל – בעל הפסק שיש לברך על ההלל ביום העצמאות – לפני שהוא התמנה להיות רב ראשי (לגבי תקופת כהונתו של הגרש"ג זצ"ל כרב ראשי, בס"ד כתבנו לעיל בהערה הקודמת, ולקמן בהערות ל"ד ול"ה).

ובאשר לדעת שאר הפוס' דס"ל שיש לומר הלל בברכה, הרי שכן עולה מדברי הפוסקים דס"ל שמעיקר הדין בעי לומר הלל שלם ביום זה. וכפי שכתבנו לעיל (בהערות כ"ב וכ"ג), אלה עיקרי הטעמים של הסוברים שיש חובה לומר הלל:

משום דבאתחלתא דגאולה מישתעינן [כנ"ל בפרק ג'. וכגון למשל בדברי קול מבשר, הגרצ"י זצ"ל, הגר"ש גורן, הגרח"ד הלוי זצ"ל, הגר"ד ליאור שליט"א, ועוד].

חיוב אמירת ההלל נקבע עפי"ד הגמ' בפסחים (דקי"ז, א'), שנביאים שביניהם תיקנו שיהו אומרים הלל על הנס. ואם על נס של עיר או של ציבור אחר, נקבע הלל, כ"ש על נס דכלל ישראל. כעין זאת נקבע לומר הלל על הצלה ממוות לחיים, דכ"ש מעבדות לחירות, כד' שו"ת קול מבשר [כמובא בס' היוצו"ר (דק"ז וקי"ג)], הגר"ש גורן [כמובא בס' הנ"ל (דקמ"ו)], הגר"ד ליאור בספריו דבח"ב (כנ"ל בהערה כ"ב), וש"פ.

ועוד, אם מתחשבים ומקבלים את דברי הפוס' דס"ל שיש לברך גם על הלל דלילה (כדלקמן בהערות ל"ד ול"ה, ובפרט עפ"י מכתבו של רבנו הגרצ"י זצ"ל לגר"ד ליאור שליט"א, שנראה ממנו שיש לנקוט – לפחות באותה תקופה – כגרש"ג זצ"ל), כ"ש שיברכו גם על ההלל ביום, שזמן אמירתו יותר מעוגן בפוס'.

ועוד כתבו הפוס' גבי חובת אמירת ההלל, דהטעם הינו כדי שלא להיות כפוי טובה כלפי הקדוש ברוך הוא [דבח"ב בכ"ד (כנ"ל בהערה הקודמת)]. אמנם מטעם זה אין הכרח שיש גם לברך על ההלל. אלא שמ"מ יש אז מקום לומר, שללא הברכה חשיב כאמירת תהלים ולאו דווקא כאמירת הלל [כמו שכבר כתב א' הפוס'].

עוד נוסיף, שהפוס' (הנ"ל בהערות הקודמות) דחו את הטעמים שלא לומר הלל. הן הטעם שהלל נאמר רק על נס דכל ישראל (כד' ר"ת), וכנ"ל (בפ"ג סעיפים י"ג וי"ד), והן את הטעם שלפי"ד המהר"ץ חיות, שקובעים הלל רק על נס שיצא מגדר הטבע [שכבר כ' הגרמ"צ נריה זצ"ל ג' דחיות על עצם חידושו של המהרצ"ח זצ"ל, כמובא בס' היוצו"ר (דקצ"ד-קצ"ה. עיי"ש)].

ועוד דבר מאוד עקרוני לני"ד. כבר כ' הרה"ג מאיר בר-אלי שליט"א בקונטרס אהלי הלכה (בחלק יום העצמאות ויום ירושלים, עמ' 58 הערה 14), שטעם הסוברים לדחות את אמירת ההלל ולא לאומרו מיד לאחר חזרת הש"ץ, הוא משום שהם סוברים שאין חובה גמורה לומר הלל ביום העצמאות, ולכן אמירתו הינה הפסק בין חזרת הש"ץ ל"אשרי". אך לסוברים שאמירת ההלל הינה חובה גמורה, הרי שיש לומר את ההלל מיד לאחר חזרת הש"ץ, כמו בשאר הימים שאומרים אותו מיד אחר חזרת הש"ץ, כר"ח, חנוכה וכדו'. עכת"ד. ולענ"ד בס"ד הצדק עמו. ויותר מזה. את דבריו אלה יש להשליך גם לני"ד. דמי שלדעתו חובה לומר הלל ביוהע"צ, יש מקום לומר שהוא גם חלק מהתפילה, ואכן צריך לברך עליו ביום העצמאות ויום ירושלים. ודי בזה.

לאחר כ"ז נוסיף, שהפוס' שכתבו הטעמים הנ"ל, הרי שלמעשה הם הסיקו שיש לברך על אמירת ההלל ביוהע"צ. והיינו אף אם לקורא לא ברור שמהטעמים שהם כתבו שיש גם לברך, מ"מ פוסקים אלה הבינו שמטעמים אלה די כדי לחייב ברכה על אמירת הלל זה [כנ"ל (בפ"ג הערה כ', ובפרקנו בהערה כ"ג) עפ"י קול מבשר, הגרש"ג, הגרמ"צ נריה (כמובא למשל בס' היוצו"ר מדקפ"ג עד דקצ"ב, שבו הסיק "שמאורע גדול לעם ישראל, שיש בו גם קידוש השם לעיני הגויים – הגדיל ה' לעשות עם אלה, כדברי רבנו יונה בברכות – דינו כהצלה לכלל ישראל, ויש מקום לקבוע עליו הלל כתקנת הנביאים). וכן דחו הפוס' הללו את דברי הגאון המהר"ץ חיות זצ"ל הנ"ל.

[30]

ל. הפוס' דס"ל שמ"מ אין לברך את ברכת ההלל, לאומרים אותו ביוהע"צ ביום, הם:

הג"ר בצמ"ח עוזיאל זצ"ל במשפטי עוזיאל (ח"ח סי' כ"ג), וכ"כ בשמו בהחלטת מועצת הרבנות הראשית [(בשנת תש"י ובשנת תשי"ד). הב"ד בס' היוצו"ר (דש"נ ושנ"א)].

הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל בס' פסקים וכתבים [(ח"ג סי' ק"ה). הב"ד בס' הרה"ר (כץ. ח"ב עמ' 857)]. וכ"כ בהחלטות מועצת הרבנות הראשית (בשנים תש"י ותשי"ד, וכנ"ל גבי הג"ר בצמ"ח עוזיאל זצ"ל).

וכ"פ הגר"ע הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכי"ע (ח"ו חאו"ח סי' י' ס"א). הב"ד בס' היוצו"ר (דשל"א-של"ב).

וכ"פ הג"ר איסר יהודה אונטרמן זצ"ל בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' כ"ט).

באשר לדעת רבנו הגרצ"י זצ"ל, ראה לעיל (בסוף הערה כ"ט).

י"א שגם הגר"ש ישראלי זצ"ל ס"ל שאין לברך על ההלל ביום העצמאות, שכ"כ בשמו בס' הרה"ר (כץ. ח"ב עמ' 982, 886), ובאהל"ה (עמ' 59 הערה 19). אך לא ידוע לי שום מקור כתוב שכתב זאת הגרש"י זצ"ל בעצמו [בס' הרה"ר (שם) כתב כן בשם הפרוטוקולים של הרה"ר. אמנם בס' הרה"ר (בעמ' 962-963) יש נוסח לתפילת יום העצמאות שבכותרת @56שבספר@55 כתוב שהנוסח הוא מהגר"ש ישראלי זצ"ל. ובו כתוב לומר ביום העצמאות הלל שלם ובלי ברכה, לאחר תפילת שמו"ע. אך באמת בדף עצמו אין שום איזכור שזה מהגר"ש ישראלי זצ"ל. ויותר מכך, כתוב שם שכל הקהל יאמר בתפילת ערבית ברכת "שהחיינו" בשם ובמלכות. ואילו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר שאין בשופו"א לברך "שהחיינו" בשו"מ. ולכן לא ברירא לי שדף זה הינו מהגרש"י זצ"ל עצמו. ומאידך לא ברירא לי שאינו מהגרש"י זצ"ל].

וכן היתה גם ד' הגר"א שפירא זצ"ל (הרב הראשי וראש ישיבת "מרכז הרב"). שכן מצויות בידי שתי תשובות ממנו כשהיה רב ראשי. וכ"כ בס' הרה"ר [(ח"ב עמ' 902). הב"ד באהל"ה (עמ' 59, הערה 19)]. וכן אמר לי בעל פה שכן דעתו. ומ"מ בתשובתו בכתב המצויה בידי כתוב, שהוסיף, ש"מי שרוצה, יכול לסמוך על הגדולים שאמרו לברך". ע"כ. ועוד באשר לדעת הגרא"ש זצ"ל, ראה לעיל (בסוף הערה כ"ח).

גם ד' הג"ר משה צבי נריה זצ"ל היתה שאין לברך על ההלל. שכ"כ בספרו צניף מלוכה [(עמ' 120, 111, 109). הב"ד בס' היוצו"ר (דקצ"ז)]. ומ"מ ממילא כבר סבר הגרמ"צ זצ"ל שיש לומר רק חצי הלל, כך שמ"מ לפי הספרדים אין לברך על ההלל (עיי"ש במקורות הנ"ל מהו טעמו בכך).

וכן בשו"ת שמש ומגן (ח"ג סי' ס"ג וס"ו) כ' הג"ר שלום משאש זצ"ל (רבה של עיה"ק ירושת"ו) שאין לברך על ההלל ביוהע"צ. ומ"מ הוסיף שם, שבמקומות שכבר נהגו לברך על הלל זה, שימשיכו במנהגם ויברכו, משום דלא אמרינן סב"ל במקום מנהג. עכת"ד. הב"ד באהל"ה (שם).

גם בס' "נפש הרב" (מהג"ר צבי שכטר. דצ"ו) כ' שלד' הג"ר יוסף דב סולווויצ'יק זצ"ל אין לברך על ההלל ביוהע"צ. עיי"ש.

ואף הגר"ע יוסף זצ"ל ס"ל שאין לברך על ההלל ביום העצמאות, כמבואר ביבי"א (ח"ו סס"י מ"א) וביחו"ד (ח"ז סי' פ"א, דקל"ז, ב'). עיי"ש שהוסיף, שכן ס"ל גם הגרצ"פ פראנק זצ"ל, ושכ"פ בעל הישכי"ע (כנ"ל), הג"ר יעקב עדס ועוד. וע"ע גבי ד' הגר"ע בס' אורחות מרן (ח"ב דף תתמ"ז – תתמ"ח), ומה שכתבנו בס"ד בשמו בס' מקראי קודש הל' חנוכה (בנספח י"ב פרק ג').

נמצאנו למדים, שלדעת פוסקים רבים, אין לברך על אמירת ההלל ביום העצמאות (אם כי לדעת חלקם אין לומר כלל הלל ביום זה, וחלקם אף אינם מוגדרים כלל כ"רבנים ציונים").

ובאשר לטעמיהם של הסוברים שאין לברך על ההלל.

1) יש מי שאומר, שכאשר הגאולה הינה חומרית, ואפי' מדינית, אין חיוב לומר הלל בצורה קבועה, כל עוד אין בשל כך קבלת עול מלכות שמים. והוסיף, שרק כשיש הכרה עמוקה של יד הקדוש ברוך הוא, וישנה חוויה פנימית של אמונה, וישנה הכרת בעלי הנס במציאות הנס והתעוררות דתית הבאה כתוצאה מהכרה זו – רק אז יש לומר הלל [כ"ז כתב הגמ"צ נריה זצ"ל בצניף מלוכה (עמ' 119). הב"ד בס' היוצו"ר (דקצ"ה-קצ"ז)]. ועוד כתב (שם), שאין מברכין על נס שתחילתו בידי הקב"ה, אם המשך הנס לא נגמר באתערותא דלתתא. ע"כ.

2) כ' רבנו הגרצ"י קוק זצ"ל, שהציבור בכללו (חוץ מכמה חוגים: חוג הרב מיימון זצ"ל, צה"ל, וחוגי הקיבוה"ד), אינו שמח מספיק כדי לברך על ההלל [לנתיבות ישראל (ח"ב. דקנ"ה ודקנ"ז. ובמהדו' תשס"ג דשס"ד ודש"ע. מאמר חמישים וארבע, "מזמור י"ט של מדינת ישראל")]. והסביר, שלכן אין נוהגים לברך על ההלל. ומ"מ כתב כן קודם שהגר"ש גורן זצ"ל התמנה להיות רב ראשי בשנת תשל"ד, ובישיבת "מרכז הרב" שינו אז את מנהגם, והחלו מאותה שנה לברך על ההלל. וכנ"ל כל זה (בפרק ג' ובפרקנו בהערה כ"ט).

3) י"א שמברכים על ההלל רק כשההודאה הינה על נס שיצא מגדר הטבע [מהר"ץ חיות. הב"ד הגרמ"צ נריה זצ"ל בצניף מלוכה (עמ' 118), בס' היוצו"ר (דקצ"ג) וביבי"א (ח"ו סי' מ"א)]. אך בס"ד כבר כתבנו לעיל (בפ"ג למשל בסעיפים י' וי"ב) ובפרקנו (הערה כ"ט) בשם הגר"י אריאל שליט"א, שהרי בפורים הנס היה בצורה טבעית, ובכ"ז לפי"ד הגמ' היה מקום לומר הלל ("קרייתא היינו הללא"), וכמש"כ בשמו באהל"ה (עמ' 60 הערה 20). ואף הגרמצ"נ זצ"ל כבר דחה קושיה זו מכמה צדדים [כבס' היוצו"ר (דקצ"ד – קצ"ה).

4) י"א שבכלל אין לומר הלל אלא כשהנס היה לכל ישראל. וא"כ כ"ש שאין לברך על אמירת הלל בכה"ג. וכבר כתבנו בס"ד כמה דחיות ע"כ לעיל [(בפ"ג סי"ג וי"ד). וע"ע בס' היוצו"ר (דקפ"ו, קצ"א וקצ"ב). וקיצרנו].

5) יש טוענים שאין לברך על הלל זה, כי הניצחון לא היה ביוהע"צ [ר' ישכי"ע (ח"ו סי' י' ס"ב ק"ג)], וכבר כתבנו בס"ד שיש לדחות טענה זו [כנ"ל (בפ"ג סעי' כ') ובפרקנו (סוף הערה כ"ה)].

[31]

לא. כדלעיל (בהערה כ"ט), שישנם הרבה פוס' דס"ל שיש לומר הלל זה, ובברכה.

ופה איתי בס"ד המקום לכתוב, שביררתי אצל הרבה ראשי ישיבות, רבנים, ושאר תלמידי חכמים, מה המנהג כיום בכל רחבי הארץ – מהגולן ועד אילת – לגבי אמירת ההלל בלילה וביום, והאם אומרים עם ברכה או בלי ברכה.

לגבי אמירת ההלל @56ביום@55, המציאות היא שברוב המקומות אומרים את ההלל, ואף מברכים על אמירתו. שכן נוהגים בישיבת ההסדר @56בירוחם@55 (מפי הרה"ג שמואל אריאל שליט"א, ר"מ בישיבה שם), וכן בישיבת @56חיספין@55 (מפי ידידי, ראש הישיבה שם, הרה"ג יואל מנוביץ שליט"א). וכן נוהגים @56בצה"ל@55 (מפי ידידי הרב הראשי לצה"ל, תא"ל הרב איל קרים שליט"א). וכן נוהגים בישיבת @56מרכז הרב @55(רק בברכה האחרונה על ההלל, כנ"ל בהערה כ"ח). וכן בישיבת @56בית א-ל @55(מפי אחד הרבנים, חתני). וכן בישיבת @56הה"מ@55. וכן המנהג בישיבת @56מעלות@55 (מפי ידידי הרב שי הוד שליט"א. ר"מ בישיבה). וכן המנהג בישיבת ההסדר @56בצפת@55 ת"ו, ובעוד מקומות בעיר. ובשאר המקומות בעיר אומרים ההלל בלי ברכה ביום (מפי ידידי הרה"ג שמואל אליהו שליט"א. רב העיר צפת ת"ו). וכן בישיבת @56אור עציון@55 (מפי רה"י שם, הרה"ג שמעון לפיד שליט"א). בישיבת @56אלון מורה @55(מפי רה"י, הרה"ג המפורסם אליקים לבנון שליט"א). וכן בישיבת אילת השחר @56שבאילת@55 (מפי ידידי, רה"י, הרה"ג יוסף רודריגז שליט"א). וכן נוהגים @56בקיבוץ טירת צבי @55(מפי ידידי, חבר הקיבוץ זה כחמישים שנה). וכן נוהגים @56במושב הדתי בני דרום@55 (מפי ידידי, הרה"ג שלמה וייס, שליט"א, רב היישוב).

כפי שהתברר לי, שהישיבה היחידה שאומרים בה ביום הלל בלי ברכה, היא ישיבת הסדר ותיקה מאוד במרכז הארץ (וגם שם ישנם המברכים. מפי חתני, שהוא ר"מ בישיבה שם).

נמצאנו למדים שברוב ככל הישיבות (והישובים) הציוניים, אומרים ביום העצמאות ביומו – הלל עם ברכה, כדי להודות לקב"ה על הניסים והנפלאות שעשה עמנו בעצם הקמת המדינה!!!

[32]

לב. שכן היתה תקנת הרבנות הראשית הן בשנת תשי"א והן בשנת תשי"ד [כמובא בס' היוצו"ר (דש"נ ושנ"א. ובמהדו' תשמ"ה, עמ' שפ"ד ושפ"ה)]. שלא כמו שהיתה התקנה הקודמת בשנת תש"י, שאז בכלל הורו הרה"ר לומר רק חצי הלל ורק בתפילת ערבית. ולא מצינו בימינו מי שנוהג כך.

וכ"כ לומר הלל שלם גם הגר"מ ראטה זצ"ל בשו"ת קול מבשר [(ח"א סי' כ"א). הב"ד בצניף מלוכה (עמ' 108)]. וכ"כ כל הפוס' דס"ל שיש לברך על ההלל, כגון הגר"ש גורן זצ"ל והגר"ד ליאור שליט"א [בדבח"ב (ח"ב סי' תק"ל ותקל"א. וח"ה דקכ"ו ס"ג)], וכן ראיתי בכתבי תלמידים בשם הגר"א שפירא זצ"ל. וכן נוהגים בישיבת מרכז הרב, עוד מימי הגר"א שפירא זצ"ל, לומר הלל שלם.

וכ"ז שלא כד' הגרמ"צ נריה זצ"ל בס' צניף מלוכה (עמ' 111) שאין לקרוא ביוהע"צ הלל שלם, אלא רק חצי הלל, כיוון שכמו שאין הנס שלם, כי אין הגאולה שלמה עדיין, כן גם אין לומר הלל שלם. והוסיף, שאין זה כקורא תהילים בעלמא, אע"פ שקורא אותו בלי ברכה ורק חצי הלל, דלדעתו אף הלל בלי ברכה תורת הלל עליו. עכת"ד. עיי"ש.

[33]

לג. אמנם מרן הגחיד"א דן גבי אמירת ההלל ביום הודאה של ציבור על נס שנעשה לו, והסיק בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' י"א) שיש לאומרו בסוף התפילה, וטעמו, כי נודע שכל עניני התפילות בנוי ומיוסד על אדני רזי עולם", עפי"ד הזוה"ק ורבנו האריז"ל. עכת"ד. וכ"כ בשו"ת ישכי"ע (ח"ו סי' י' סק"ח), שעד"ה אין לומר ההלל אלא לאחר גמר התפילה, כפי מה שסידרו לנו אנשי כנה"ג, מבלי לפגוע בסדר המתוקן לתפילה [הב"ד בס' היוצו"ר (דקע"ז)]. וכ"כ ביבי"א (ח"ו סי' מ"א סק"ו), שאין לאומרו מיד לאחר חזרת הש"ץ. ומ"מ הוסיף, שאין למחות ביד האומרים ההלל מיד אחר חזרת הש"ץ, דמה שכתבו כמה פוס' שלא לאומרו מיד אחר השמו"ע הוא רק עפ"י הקבלה, ואין למחות ביד מי שאינו מדקדק בענין שיסודו רק עפ"י הקבלה. עכת"ד. וע"ע בס' מאמ"ר (מועדים. פ"א סי"ב).

אלא שבתקנות הרבנות הראשית לישראל, הן בשנת תשי"א והן בתשי"ד, כתוב לומר את ההלל לאחר תפלת שמו"ע, ולפני "אשרי" (בעמ' ש"נ ושנ"א. ובמהדו' תשמ"ה, עמ' שפ"ד ושפ"ע. עיי"ש שכתבו שלאחר תפילת העמידה אומרים "מי שעשה ניסים לאבותינו ולנו... הוא יגאלנו גאולה לשמה בקרוב" וכו'. ולאחר מכן אומרים הלל שלם. הפטרת "עוד היום בנוב". תפילה לשלום המדינה. דרשת הרב. תפילה לתשובה. אזכרה. "אב הרחמים". ורק לאחר מכן "אשרי", "ובא לציון" וכו').

ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל, שכשאומרים הלל ביום העצמאות וביום ירושלים, האם יש לאומרו בתוך התפילה במקום שאומרים בו בדר"כ את ההלל, או שיש לאומרו רק בגמר התפילה. וענה לי, שיש לאומרו באמצע התפילה, במקום הקבוע שאומרים אותו בתפילה, ולא בסופה. ואם לא כן ה"ז כאמירת מזמורי תהילים בסוף התפילה. והוסיף, שהדברים אמורים גם לאותם האומרים את ההלל ללא ברכה. עכת"ד.

גם הגר"ש גורן זצ"ל בסדר התפילות שלו ליום העצמאות, כתב, שכשאומרים את ההלל בתפילת שחרית ביום העצמאות, יש לאומרו מיד לאחר חזרת הש"ץ, במקום תחנון [הב"ד בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה דש"צ)].

ואף הגר"א שפירא זצ"ל (במכתב מט"ז בסיוון תשנ"א) הורה שתקנת הרבנות הראשית הינה לומר את ההלל מיד לאחר תפילת שמונה עשרה של שחרית. עכ"ד [הב"ד בס' הרבנות הראשית (ח"ב עמ' 902)].

לאחר כ"ז נביא בס"ד את מש"כ הרה"ג מאיר בר-אלי שליט"א בקונט' אהלי הלכה (עמ' 58, הערה 14). כתב שם, שנראה שהטעם שמנהג העולם, שאומרים ההלל מיד לאחר שמו"ע, ולא דוחים אותו לאחר קדיש "תתקבל" או ממש לסוף התפילה, הוא משום שאותם הגדולים שכתבו לדחות את ההלל, סברו הם שאין חובה גמורה לומר הלל ביום העצמאות. ולכן אמירתו חשיבא הפסק בין שמו"ע לבין "אשרי" וקדיש "תתקבל". אך לסוברים שזו חובה לומר הלל ביום העצמאות, יש לומר את ההלל מיד לאחר חזרת הש"ץ, ולא חשיב הפסק, כפי שבשאר הימים שחובה לומר הלל, כבמועדים, אומרים אותו מיד לאחר חזרת הש"ץ, ולא חשיב הפסק. עכת"ד. ובס"ד נלע"ד שהצדק עמו. ויותר מכך. אף בראש חודש, שאמירת ההלל אינה מדינא אלא רק מצד מנהג, גם אז אומרים אותו מיד לאחר חזרת הש"ץ, ולא חשיב הפסק בין שמו"ע לבין "אשרי".

ואכן המנהג פשוט בימינו, שכל האומרים הלל ביום העצמאות במחוזותינו (-אנשי הציונות הדתית), אומרים אותו מיד לאחר חזרת הש"ץ. וכן צריך לומר מצד הסברא, שהרי אמירתו הינה מצד תקנות הנביאים (כבפסחים דקי"ז, א'), והרי כל הלל שנאמר מצד תקנה זו, נאמר מיד אחר חזרת הש"ץ. ופשוט. וגם בקונט' אהל"ה (עמ' 58) כתב שכן המנהג. ודי בזה.

[34]

לד. שכ"כ הגר"י אריאל שליט"א בשו"ת באהלה ש"ת (ח"ד, סי' כ"א, עמ' 186, 178) בשם רבנו הגרצ"י קוק זצ"ל (וראה ע"ז בהערה הבאה, גבי מכתב הגרצ"י זצ"ל אל הגר"ד ליאור שליט"א). וכן מבואר בתקנות הרבנות הראשית בשנים תשי"א ותשי"ד [הב"ד בס' היוצו"ר (עמ' ש"נ, שנ"א. ובמהדו' תשמ"ה עמ' שפ"ד-שפ"ה). וכ"כ באורך הגרמ"צ נריה זצ"ל בס' צניף מלוכה [(עמ' 112, 111). הב"ד בדבח"ב (ח"ה דקכ"ו) ובס' היוצו"ר (דשס"א-ש"פ). וע"ע בספר הרבנות הראשית (ח"ב עמ' 902)] וכן הורה לי הגר"א שפירא זצ"ל (הרה"ר לישראל) שאין לומר הלל בתפילת ערבית של יום העצמאות. עכת"ד. ואח"כ ראיתי שכ"כ בשמו בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 902). עיי"ש. (וכן נוהגים למעשה כיום בישיבת "מרכז הרב" שלא לומר הלל בלילה). וכן גם דעת הגר"ש ישראלי זצ"ל [כמובא בס' ארץ חמדה (עמ' ס"ו. ובמהדו' בתרא בהוספות לשער א', ד']. וכ"כ הג"ר יעקב אריאל שליט"א בשו"ת באהלה ש"ת (ח"ד סי' כ"א שם). וכן מבואר גם במכתבו אלינו, כלדקמן בנספחים (נספח ה'). וכן אמר לי בע"פ הג"ר יעקב אריאל שליט"א, שבליל יום העצמאות לדעתו אין לומר כלל הלל. אמנם הגר"ש גורן זצ"ל פסק לומר הלל גם בליל יום העצמאות, והתפלפל בכך מאוד, אך באמת לדעת הגר"י אריאל אין לומר כלל הלל בלילה. וזו הרי משנה מפורשת במסכת מגילה, שהלל נאמר דווקא ביום. ורק בפסח יש דין מיוחד שהלל נאמר גם בליל הסדר. אך הרי בכל שאר החגים, שבועות, סוכות וכו', אין אומרים הלל בלילה כלל. וההלל בליל פסח זה משהו מיוחד שקשור לליל הסדר. עכת"ד. ור' בשו"ת באהלה של תורה, שכתב (בח"ד עמ' 186), שאף האומרים הלל בליל יום העצמאות, לא יברכו עליו. עיי"ש. והטעם שלא לומר הלל בלילו של יוהע"צ, עפ"י מה ששנינו במגילה (ד"כ, ב') שכל היום כשר לקריאת ההלל. וזה הכלל, דבר שמצוותו ביום כשר כל היום (ולא בלילה). ואמרו בגמ', מנלן, דכתיב "ממזרח שמש עד מבואו". רבי יוסי אומר "זה היום עשה ה'". ע"כ. וכ"כ מרן הגחיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' י"א), גבי אמירת הלל על נס. וכ' הגר"י אריאל שליט"א בשו"ת באהלה ש"ת (ח"ד עמ' 186), שהלל של ליל פסח, שאין לך בו אלא חידושו, ולא זכינו שיאמר הלל בלילות. ע"כ. וכנ"ל בשמו.

וע"ע בשו"ת חת"ס (או"ח סי' נ"א), ובקונט' אהל"ה (עמ' 57 הערה 6 בשם שח"א).

ואכן את הלימוד שניתן לומר הלל גם בלילה, כמו בליל הסדר, דחו כמה אחרו'. יש שכתבו שהלל דליל הסדר אינו על נס יצי"מ, אלא הלל מטעמים מיוחדים: או מדין זכר לשירה על קרבן הפסח [המאירי. רמ"ע מפאנו]. או מטעם מיוחד שהוא נאמר בשעת הנס ממש [חת"ס. ערול"נ], ולכן אין ללמוד ממנו לגבי הלל דליל יום העצמאות [שו"ת חיים שאל (ח"ב שם). ענבי פתחיה (לגרמ"צ נריה זצ"ל. עמ' 129). שו"ת באהלה ש"ת (ח"ד סי' כ"א). שח"א. הב"ד בהלמ"מ (רימון. עמ' 165 הערה 28)]. ויש שכתבו עוד טעמים מדוע זה הלל מיוחד, ואין ללמוד ממנו למיקרים אחרים: י"א שזה הלל מיוחד של שירה, ואין מברכים עליו [רה"ג]. י"א שזה חלק מהגדש"פ – על אכילת הפסח או המצה, והקדימוהו וקבעוהו בביהכ"נ [המאירי. הגר"א]. וי"א שמקורו ע"פ דרך הסוד [מרן הגחיד"א]. הב"ד הגרמ"צ נריה זצ"ל [ראה בהיוצו"ר (דשע"ו)].

[35]

לה. ראשית נפתח במכתבו של רבנו @56הגרצ"י קוק זצ"ל@55 אל הגר"ד ליאור שליט"א, מסיוון תשל"ה (ככתוב בס"ד כאן בנספחים, נספח א'. השבח לבורא עולם שהמציאו לידי. קיבלתיו מאת הרה"ג אלקנה ליאור שליט"א, בנו של הגרד"ל שליט"א. תשואות חן חן לו. זכות הרבים תעמוד לו. אמן!)

@56וכ"כ רבנו הגרצ"י זצ"ל אל הגר"ד ליאור שליט"א:

ב"ה ב' סיון התשל"ה.

עתרת השלום והברכה לכבוד ידידי יקיר נפשי ורוחי

הרב הגאון ר' דוב ליאור (ליינונד) שליט"א,

מרא דאתרא קדישא כפר הרֹאה.

הגיעתני בשעתו יקרת מכתבו ע"ד שאלת אמירת ההלל בלילה, ומתוך מעמסת הימים האלה נתעכבה כתיבה זו, ואתו הסליחה.

והנה לדידן בהתחשבות עם בירור ופסק ההלכה של הגרש"ג, ומתוכו התשובה גם לשואלים ומַקשים על כך.

הדוש"ת באהרו"נ בציפיית ראיית הישועה השלימה

צביהודהכהןקוק

@55ומתוך כך כתב הגר"ד ליאור שליט"א בספרו דבר חברון (ח"ה דף קכ"ו הערה 5), שרבנו הגרצ"י קוק זצ"ל כתב לו מכתב (בהיות הגר"ד ליאור הרב של כפר הרואה), "שיש לנהוג כפסק הגר"ש גורן." וכן כתב לנו הגרד"ל שליט"א במכתבו אלינו כאן בנספחים (בנספח ז'), שמה שנכתב בספר דבר חברון, בשם מו"ר הגרצ"י זצ"ל, הוא נכון.

ושאלתי את הגר"ד ליאור שליט"א, האם ברור שזו כוונת רבנו הגרצ"י זצ"ל במכתב הנ"ל, שיברכו גם על אמירת ההלל בלילה, כי במכתב ניתן אולי להבין אחרת. וענה לי הגר"ד ליאור שאכן זו כוונת הגרצ"י זצ"ל, שיברכו גם על אמירת ההלל בלילה. עכת"ד. ובפרט שבמכתב השאלה של הגרד"ל אל הגרצ"י זצ"ל השאלה היתה במפורש לגבי ההלל של הלילה. כי הגרמ"צ נריה זצ"ל (שהיה מבוגר בכמה עשרות שנים מהגרד"ל), היה שם יחד עם הגרד"ל, והגרד"ל כרב צעיר חשש להורות לברך בלילה על ההלל, כנגד פסקו של הגרמ"צ זצ"ל שלא לומר כלל את ההלל בלילה, לכן אכן נראה שכל מכתבו של רבנו הגרצ"י היה מדובר על ההלל דלילה.

וע"ע בספר פסקי רבנו (אבינר. על פסקי הגרצ"י זצ"ל. עמ' 189), שג"כ כתב שכשהגיע הגרצ"י לישיבת מרכז הרב בליל יוהע"צ, אמרו בתפילת ערבית הלל עם ברכה. עיי"ש.

גם @56הגר"ש גורן@55 זצ"ל כתב בהדיא בספריו שיש לומר את ההלל בליל יום העצמאות, ואף לברך על ההלל. שכ"כ בספרו תורת המועדים (עמ' 610 ואילך), ובספרו תורת השבת והמועד (עמ' 409-431. בפרט בעמ' 428, 426, 420, 419). הב"ד בס' היוצו"ר (דק"מ-קמ"ז. ובפרט בדשמ"ט-דש"ס). ועיי"ש (בדש"צ), בסדרי התפילה שסידר הגרש"ג זצ"ל (בשנת תשל"ו), שכתב לומר ההלל בתפילת ערבית דיום העצמאות מיד לאחר תפילת העמידה, ואף לברך לפני ההלל ולאחריו. וזאת נוסף על ההלל שנאמר בתפילת שחרית. ובאשר לטעמיו, ר' בס"ד לקמן (בהערה ל"ז).

גם @56הג"ר דב ליאור@55 שליט"א פסק שיש לומר ההלל בליל יום העצמאות, ואף לברך על אמירתו. שכ"כ בספרו דבר חברון (מהדו' תשפ"ב ח"ה דקכ"ו ס"ג), וכן מבואר במכתביו אלינו, כדלקמן בנספחים (בריש נספחים ז' וח').

ויש להעיר, שאמנם במהדו"ק של דבח"ב (ח"ב מהדו' תש"ע סי' תקל"א. וכן בח"ה מהדו' תשע"ד, דקכ"ו ס"ג), כתב הגרד"ל שבליל יוהע"צ יש לומר הלל אך בלי ברכה. אך בחלק ה' במהדו' תשפ"ב כתב שיחיד יאמר בלי ברכה, ואילו הש"ץ יברך ויוציא את הציבור ידי חובת הברכה. ואילו בעל פה אמר לי הגרד"ל שליט"א, שעתה (באלול תשפ"ג) לדעתו גם יחיד יאמר את ההלל ואף יברך על אמירתו. וכן כתב לנו הגרד"ל בשני מכתביו (הן בי"ח באלול תשפ"ג והן בה' בתשרי תשפ"ד), שעתה לדעתו גם יחיד יברך על ההלל אף בליל יום העצמאות (ואת טעמו ראה בהערה ל"ז). ואף שהיה חכ"א שאמר בדעת הגר"ד ליאור שליט"א שלדעתו רק הש"ץ יברך על ההלל בלילה ויוציא את הציבור ידי חובה, מ"מ כששאלתי שוב את הגרד"ל שליט"א על כך, אמר לי ש"ברור שגם יחיד יכול לברך על ההלל בליל יום העצמאות". והוסיף, שאולי עדיף שהש"ץ יוציא את הציבור ידי חובה, אך ברור שאם אדם מתפלל ביחיד, "כגון שהוא חייל בעזה" (זה היה בזמן המלחמה בעזה), או שהוא מתפלל במנין אך לא סיים את תפילת העמידה עם הציבור, והש"ץ כבר בירך על ההלל, הרי שברור שאדם זה יכול לברך על ההלל בערבית. עכת"ד (כפי שאמר לי בכ' כסליו תשפ"ד).

אמנם קודם לכן סיפר לי הגר"ד ליאור, שבעבר, כשהיה רבה של כפר הרואה, אז הגרמ"צ נריה זצ"ל שהיה ראש הישיבה שם, סבר שאין לומר כלל הלל ביום העצמאות בלילה, וכבר אז היה ידוע שהגר"ש גורן פוסק לומר בליל יום העצמאות הלל בברכה. ולכן הגר"ד ליאור חכך בדעתו מה להורות לציבור. לכן הוא שלח מכתב לגרצ"י קוק זצ"ל, ואכן הבין שלד' הגרצ"י יש לנהוג כגר"ש גורן. ואמנם למעשה הוא הורה אז לומר בלילה את ההלל בלא ברכה, אך במשך השנים הוא בירר את הענין בעצמו, ולכן כיום הוא פוסק שיש לומר בלילה את ההלל ואף יחיד יברך על ההלל. עכת"ד.

אמנם יש להעיר, שהגרד"ל שליט"א כתב בדבח"ב (ח"ה דקכ"ח הערה 16) שבליל יום העצמאות מברכים על ההלל אף שזה לילה, משום שחלות הכרזת העצמאות נכנסה לתוקפה בלילה. וכן כתב לנו במכתבו השני (ביום ה' בתשרי תשפ"ד. תשובה א'), שאמירת ההלל בליל יום העצמאות היא משום שהמנדט הבריטי פקע בחצות לילה זה, והריבונות על ארץ ישראל עברה אז לידי עם ישראל. עכת"ד. ומ"מ קצת קשה לי ע"כ. שהרי המנדט הבריטי באמת פקע רק בליל ו' באייר. וכדי שלא לחלל שבת, היתה הכרזת המדינה כבר ביום ששי בצהרים. אך לפי"ז לא ברור מדוע יש לומר את ההלל כבר בליל ה' באייר. ואכן שאלתי הגר"ד ליאור שליט"א ע"כ. וענה לי, שכיוון שהנס היה בלילה, והיינו שהמנדט הבריטי פקע בלילה, אזי כיוון שהנס של יציאת הבריטים היה בלילה, והיות והקדימו את יום הכרזת המדינה ליום ה' באייר, אז לכן מקדימים גם את אמירת ההלל לאותו לילה של ה' באייר. עכת"ד. והיה נראה לי שלכאו' יש סימוכין לכך, משום שכתבו הפוס' שמתענים תענית בכורות ביום י"ד בניסן, אע"פ שהבכורות המצריים מתו בליל ט"ו בניסן. וא"כ ה"ה בני"ד, ששמחים ביום ה' באייר, אע"פ שבאמת המנדט הבריטי המרושע נגמר בליל ו' באייר. אך יש לדחות זאת. משום ששם יש סיבה מיוחדת לכך, דהטעם שמתענים תעב"כ ביום י"ד בניסן ולא בט"ו בו, הוא משום שאין מתענים ביום ט"ו שהוא יו"ט [ברכ"י. כה"ח (סי' ת"ע סק"ל). הבאנו דבריהם במקראי-קודש הל' ליל הסדר (פ"א הערה ל"ד)].

עוד נוסיף, שגם @56הג"ר חיים מאיר דרוקמן זצ"ל@55 (ראש ישיבת "אור עציון"), סבר שיש לומר בליל יום העצמאות את ההלל ואף לברך על כך [וכפי שכתב לי חתנו, ומחליפו בראשות הישיבה שם, הרה"ג שמעון לפיד שליט"א, שהמנהג בישיבתם, גם בזמן הג"ר חיים דרוקמן זצ"ל, שאומרים הלל בברכה ביום העצמאות גם בלילה וגם ביום. עכ"ד].

עוד נזכיר, שבהחלטת הרבנות הראשית משנת תש"י, בנשיאות הגרי"א הרצוג והג"ר בצמ"ח עוזיאל זצ"ל, כתוב לומר חצי הלל (בלי ברכה) בסוף תפילת ערבית, לפני "עלינו לשבח". אך בהחלטות הרבנות הראשית בשנים שלאחר מכן השתנה הדבר, וכתבו לומר הלל רק ביומו של יום העצמאות.

לסיכום (לפני שבס"ד ניגש לטעמי הדבר), נמצאנו למדים שלדעת ארבעה גדולים יש לומר בליל יום העצמאות את ההלל, ואף לברך ע"כ: 1) הגרצ"י קוק זצ"ל, כפי שהסביר הגר"ד ליאור את מכתבו של הגרצ"י זצ"ל אליו. ובאמת כן נראה פשט הדברים. ובאשר לשינוי בהנהגת רבנו הגרצ"י מהשנים הקודמות לגרש"ג כרב ראשי, לשנים שלאחר תשל"ד, ר' בספר פסקי רבנו (אבינר. עמ' 188), שהגרצ"י זצ"ל הסביר את טעם השינוי. ואכמ"ל]. 2) הגר"ש גורן זצ"ל (כפי שכתב בכמה דוכתי). 3) הג"ר דב ליאור שליט"א. 4) הרה"ג חיים דרוקמן זצ"ל.

[36]

לו. כפי שבס"ד ראינו בהערה הקודמת, הרי שארבעת הגדולים שפסקו לומר את ההלל בליל יום העצמאות, גם פסקו שיברכו על אמירתו.

אך יש לציין שמעולם לא היתה החלטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל לומר הלל בליל יום העצמאות, חוץ מההחלטה הראשונה בשנת תש"י, שקבעו לומר בליל יוהע"צ חצי הלל וגם אז קבעו שלא לברך. ובשנה שלאחר מכן בטלוה לגמרי. וכ"ש שלא היתה החלטה לברך על אמירתו. ומה שרבנו הגרצ"י זצ"ל הורה לומר בישיבת מרכז הרב הלל בלילה (משנת תשל"ד) ואף לברך עליו, כנראה שזה בגלל שבשנת תשל"ד התמנה הגרש"ג להיות הרב הראשי, והוא הוא שפסק שיש לומר הלל בלילה, ובברכה, ומצד כבוד הרבנות הראשית והרב הראשי, לכן הורה גם הגרצי"ה זצ"ל לנהוג כך. אך זה מצד כבודו של הגר"ש גורן, ולא בשל החלטה מפורשת של הרבנות הראשית לישראל (ולכן, כיוון שרבנו הגרצי"ק נפטר בשנת תשמ"ב, והגרש"ג זצ"ל סיים את תקופת כהונתו אח"כ, בשנת תשמ"ג, אין לנו לדעת כיצד היה הגרצ"י זצ"ל מנהיג בישיבה לאחר תום תקופת כהונתו של הגרש"ג). שהרי גם בהחלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל משנת תשל"ד, בנשיאות הגרש"ג, לא נזכר כלל שיש לומר את ההלל גם בלילה, וכאשר יחזו פנימו של המעיינים בדבר. וראה לעיל (בהערה ל"ד) ולקמן בנספחים (נספח ה'), שהג"ר יעקב אריאל כבר כתב בספרו באהלה של תורה, שלדעת רבנו הגרצ"י זצ"ל אין לומר כלל הלל בלילה.

אמנם אח"כ ראיתי שהגר"ש גורן זצ"ל כתב במאמרו גבי אמירת ההלל בלילה [כמובא בס' היוצו"ר (עמ' ש"ס)] שגם מועצת הרבנות הראשית תיקנה לומר הלל בלילה עם ברכה. עיי"ש. אך צר לי מאוד, ואני לא מצאתי באף מקום החלטה כזו של הרבנות הראשית, אלא כל הדברים שהודפסו לומר הלל בברכה בלילה הינם בשם הגרש"ג זצ"ל וסיעתו (כנ"ל), אך לא ראיתי החלטה של מועצת הרבנות על חבריה שיש לומר הלל בלילה (בין בברכה ובין בלי ברכה), חוץ מההחלטה בשנת תש"י, לומר בליל יום העצמאות חצי הלל ובלי ברכה, ושהחלטה זו נגוזה מיד בהחלטה בשנה שלאחריה (בשנת תשי"א) ע"י אותם הרבנים הראשיים, שכתבו לומר ההלל רק בשחרית ולא בלילה. ולכן צ"ע על מש"כ הגרש"ג זצ"ל שהרבנות הראשית תיקנה לומר הלל בלילה. ואמנם אח"כ מצאתי בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 966) פרסום של החלטת מועצת הרה"ר שיש לומר הלל בלילה בברכה. אך החלטה זו הינה עפי"ד הגרש"ג זצ"ל עצמו – כשהיה רב ראשי.

[37]

לז. באשר לפסק ההלכה שיש לברך על ההלל בליל יום העצמאות נאמרו כמה טעמים:

תמצית הדברים הינה, שאמירת הלל על נס (בניגוד להלל הנאמר כשירה בחג ובמועד) אפשר לתקן לאומרו גם בלילה, ואין זמנו דווקא ביום, כהלל בליל פסח, וכקריאת המגילה שהיא כהללא, למ"ד שקריאתה זהו הילולה [שכ"כ הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ה דקכ"ו בהערה 5)].

אך בגלל שדבר זה, של אמירת ההלל בליל יום העצמאות, הינו חידוש גדול (אע"פ שכפי שכתבנו כאן בהלכות, הנוהג כך יש לו על מה לסמוך), וחוץ מהלל דליל יוט"א דפסח לא מצינו שנוהגים כך במשך אלפי שנים, לכן בס"ד חשבנו שיש להביא יותר בפירוט אך בתמציתיות, את טענותיו החשובות של הגר"ש גורן זצ"ל (שהוא היחיד שדן באריכות גדולה בנושא זה), והבוחר יבחר, והמקרב יקרב. הדברים מפורטים בספריו תורת השבת והמועד (מעמ' 419 ואילך) ובתורת המועדים (עמד 610 ואילך), וכן בס' היוצו"ר (רקובר. דשמ"ט ואילך). וזה החלי, בעזרת צורי וגואלי.

שנינו במשנה במגילה (ד"כ, ב'), שכל היום כשר לקריאת ההלל. וכ"פ הרמב"ם (בפ"ג מחנוכה ה"ט). ומשמע לכאו', שרק היום כשר לקריאת ההלל ולא הלילה.

אך כתב הגרש"ג זצ"ל, שאין בדברי המשנה הזו במגילה כדי להפקיע את אמירת ההלל בלילה, שהרי ישנה משנה אחרת בפסחים (בפ"ט מ"ג) הקובעת, שפסח ראשון טעון הלל באכילתו, ופסח שני אינו טעון הלל באכילתו. וא"כ מצינו גם אמירת הלל בלילה. אלא שזה הלל על מצווה (דאכילת הפסח, ולא על עצם המועד).

ומתוך הדיון בסוגיה זו, הסיק הגרש"ג, שישנם ארבעת סוגי הלל:

1) הלל שנאמר כשירה, הנאמר בחג ובמועד [שלמדו בגמ' בערכין (ד"י, ב') ובפסחים (דצ"ה, ב') מהפס' "השיר יהיה לכם כליל התקדש החג". והיינו, לילה המקודש לחג טעון שירה.

2) הלל שבא כהודיה על נס. והוא עפ"י הירו' בפסחים (פ"י ה"ו) שלמדו מהפס' "בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם, ברכו ה'" (שופטים פ"ה פס' ב'). וכן איתא בבבלי פסחים (דקי"ז, א'), שנביאים שביניהן תיקנו שיהו אומרים הלל כשנגאלים מהצרות.

3) הלל על עשיית מצווה, כדאיתא בפסחים (דצ"ה, ב' ודקי"ז, א'): אפשר ישראל שוחטין את פסחיהם ונוטלין את לולביהן ואין אומרים הלל (בתמיה).

4) הלל כסיפור יצי"מ, לפי כמה ראשו'. והוא הנאמר בהגדה ש"פ.

והמשיך הגר"ש גורן זצ"ל שם: ההלל שאנו אומרים בליל פסח, הינו הלל של מועד, וזאת עפ"י האמור במס' סופרים (פ"כ ה"ט): תני רבי שמעון בן יהוצדק: ימים שמונה עשרה ולילה אחד, יחיד גומר בהם את ההלל, ואלו הן: ...ויו"ט הראשון של פסח ולילו. ומסיימים שם: וכשהוא קורא אותו בביתו אינו צריך לברך, שכבר בירך ברבים. ע"כ. וכעין זאת איתא בירו' בברכות (פ"א ה"ה): הלל (של ליל פסח), אם שמעה בבית הכנסת, יצא. ע"כ.

ואכן נחלקו הגאונים והראשו' אי יש לברך על ההלל דהגדה ש"פ. יש מהראשו' דס"ל שיש לברך על ההלל דהגדה הנאמר בבית, כר"ן בפסחים (דקי"ח, א'), הרמב"ן בפסחים (דקי"ז, א'), הרשב"א בברכות (די"א, א'), הרוקח, שב"ל, האור"ח, האו"ז ועוד. ואילו הגאונים רב עמרם גאון, רב צמח גאון ורה"ג נוטים שלא לברך על ההלל שבהגדה [ראה באוצר הגאונים (סי' שמ"ה ושמ"ח)]. וע"ע בשו"ע וברמ"א (סי' תפ"ז ס"ד).

וא"כ לרוה"פ הלל דליל פסח אינו הלל על קיום המצווה, כי אם הלל כשיר בחג ובמועד. ולרמב"ן ולר"ן בפסחים (דקי"ז, ב') הלל דליל פסח הינו הלל על עשיית המצווה [ס' היוצו"ר (דש"נ-שנ"א)]. ושוב חזר הגרש"ג ושאל, דמהמשנה במגילה ששנו שהלל כשר כל היום, מדוע שנו שההלל כשר רק ביום. ותירץ, שהרי במשנה הנ"ל שנו גם שקריאת המגילה כשרה כל היום, והא קיי"ל שחובה לקרוא המגילה גם בלילה, כדאי' במגילה (ד"ד, א') בשם ריב"ל. אלא שבאמת אין כוונת המשנה להפקיע קריה"מ בלילה, אלא היא באה רק ללמד שמצוות קריה"מ הינה כל היום, וכדפרש"י שם. וכ"פ הרמב"ם (בפ"א ממגילה ה"ג). ולפי"ז כ' הגרש"ג, שהמשנה גם לא באה להפקיע את קריאת ההלל בלילה, אלא רק באה ללמד, שזריזין מקדימין, מ"מ מצוות קריאת ההלל של היום, הינה כל היום, ושל הלילה היא כל הלילה, וכן מבואר בגמ' במנחות (דע"ב, א'). והוסיף שם דיתכן עוד לומר, שהלל דלילה יוצאין בקריאתו לא רק כל הלילה, אלא אפי' עד הנץ החמה, ולכן לא הכלילה המשנה את ההלל באלו שמצוותן בלילה.

ועוד כ' שם, שהלל דליל הסדר הוא הלל על נס, והיינו שירה על נס יצי"מ, ואומרים אותו כולם בלילה זה, משום שכאילו הנס התרחש ממש לפני כל אדם – דחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים, ולכן ההלל נא' דווקא בפסח ראשון ולא בשני.

והוסיף הגרש"ג, שהלל דנס אין צריך שיהיה מקודש לחג, דאל"כ תיקשי לך מחנוכה (אמנם בס"ד לענ"ד זה לכאו' לא מדויק, שהרי בגמ' בערכין בד"י אמרו דשאני חנוכה שהיה בו נס), וכ' עוד, שהלל הנאמר כשירה על נס או על קיום מצווה, אין הבדל בו בין יום ללילה, ובזה שוות הסוגיות דפסחים ובערכין. [הב"ד בס' היוצו"ר (דשנ"ה)]. ומה שלא תיקנו הלל בחנוכה, זאת משום שכבר תיקנו מצווה אחרת לפרסומי ניסא בלילה, והיא הדלקת נרות החנוכה.

וכל זה מתאים לשיטת מס' סופרים, הירו' והראשו' הסוברים שיש לברך על ההלל בליל פסח, כהלל על הנס. והוסיף הגרש"ג, שלפי"ז אפשר לומר הלל גם בליל יום העצמאות, על הנס שאירע לכלל ישראל במלחמת השחרור, שחיי העם היו בסכנה חמורה ויצאנו ממוות לחיים, כמו ההלל על נס ההצלה בליל פסח בזמן סנחריב, כמבואר בירו', במדרש שוחר טוב, וברש"י. ואין הבדל בין אמירתו בלילה לאמירתו ביום [ס' היוצו"ר (דשנ"ז)].

עוד הוכחה חשובה לדברי הגרש"ג זצ"ל שהלל על נס נאמר גם בלילה, היא מדברי בראשית רבה (פ"ו, ב') שם דורש המדרש את הפס' "לך יום, אף לך לילה" (תהילים פע"ד פס' ט"ז): בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום – לך יום. ובשעה שאתה עושה לנו ניסים בלילה – לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום, ושעה שאתה עושה לנו ניסים בלילה, אנו אומרים לפניך שירה בלילה. עשית לנו ניסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום: "ותשר דבורה" וגו'. עשית לנו ניסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה: "השיר יהיה לכם כליל התקדש החג" (ישעיהו פ"ל פס' כ"ט). לך נאה לומר שירה ביום, לך נאה לומר שירה בלילה. עכ"ד המדרש [ס' היוצו"ר (דשנ"ז)].

ועוד כתב שם הגרש"ג להוכיח כן מדברי החת"ס בתשובותיו (או"ח סי' נ"א) שהב"ד הא"ר (או"ח סי' רי"ט סק"ג), שהישווה את "ברכת הגומל" להלל דבעי מעומד. וא"כ גם "הגומל" היה מותר לברכו רק ביום ולא בלילה. ע"כ. ועוד הוכיח הגרש"ג כן גם מדברי החת"ס (בסי' קצ"ה). עיי"ש בס' היוצו"ר (דשנ"ח).

וכ' הגרש"ג, שמ"מ דברי המדרש רבה הנ"ל, שהכל הולך לפי זמן הנס, קשים ע"ד הגחיד"א בס' חיים שאל (ח"ב ס' י"א) שכ' שאין לומר הלל בלילה בציבור. דמדברי המדרש רבה הללו מוכח ממש להיפך.

ובסו"ד שאל הגרש"ג זצ"ל, מדוע יש לומר הלל בליל יום העצמאות. דמנין שנס ההצלה של מלחמת השחרור היה בעיקרו בלילה.

וענה הגרש"ג ע"כ, שדברי הפייטן בהגדש"פ "אז רוב ניסים הפלאת בלילה" – דברים אלה נכונים גם לנצחונותיו של צבא ההגנה לישראל במלחמת הקוממיות. באשר כל מי שמכיר את תולדות מלחמה זו יודע, שרוב רובם של הנצחונות שלנו הושגו במלחמת הלילה [ס' היוצו"ר (דשנ"ט)].

לאור כ"ז כ' הגרש"ג, שיש לסמוך ע"ד המד"ר הנ"ל ועל הסוגיות הנ"ל, וכן על פסקי החת"ס הנ"ל, שקבעו שעל נס יש לומר הלל גם בלילה, ואין כל מגבלה לכך עפ"י ההלכה [ס' היוצו"ר (שם)]. וע"ע בספר תורת השבת והמועד (עמ' 426 ואילך).

[ומ"מ מה שסיים שם הגרש"ג זצ"ל, שלאור כ"ז יפה עשתה הרבנות הראשית לישראל שתיקנה לומר הלל גם בליל יום העצמאות, הלל עם ברכה. עיי"ש בדבריו. אלא שכבר כתבנו לעיל שלא מצאתי דבר כזה בשום החלטה של הרבנות הראשית לישראל, ורק גבי אמירת הלל ביום הייתה החלטה כזו בשנת תשל"ד (וגם ע"כ ערער הגר"ע יוסף זצ"ל, שהיה גם הוא אז הרב הראשי). ואכמ"ל].

ומ"מ מכל הדברים הללו מוכח שיש מקום לומר הלל (על נס דמלחמת השחרור) גם בלילה. ואף שיש מקום עוד להתפלפל בכך, מ"מ הרוצה לסמוך ע"ד הגרש"ג זצ"ל, ודאי שיש לו על מה לסמוך. וכעת עמד קנה במקומו.

[38]

לח. כנ"ל בהערה הקודמת (הערה ל"ז). ושכן נהגו הגרש"ג זצ"ל, רבנו הגרצ"י זצ"ל (לפחות בשנים האחרונות לחייו, עת שהגר"ש גורן היה רב ראשי, וגם עפ"י מכתבו לגר"ד ליאור שליט"א, וכנ"ל בהערה ל"ה). ושכ"פ הגר"ד ליאור שליט"א. ושכן הנהיג בישיבתו, ישיבת אור עציון, הג"ר חיים דרוקמן זצ"ל.

[39]

לט. כנ"ל (בהערה ל"ד), שכ"ד רוה"פ שאין לאומרו כלל. ונראה שכן מנהג רוב העולם, שאין אומרים כלל הלל בתפילת ערבית של יום העצמאות. ועיקר טעמם של האומרים שלא לאומרו כלל, דשאני הלל דליל הסדר שהוא הלל מיוחד.

[40]

מ. אף שבס"ד הבאנו לעיל (בהערה ל"ז) את עיקרי טענותיו של הגר"ש גורן זצ"ל, שהאריך בהם מאוד (יותר משנים עשר עמודים), בכל אופן כבר הגרמ"צ נריה זצ"ל ג"כ דן ע"כ בארוכה (כעשרים עמ') בספריו ענבי פתחיה וצניף מלוכה [הב"ד בס' היוצו"ר (עמ' ש"ס-ש"פ)], ודחה את דברי הגרש"ג בעדינות אך בנחישות. והסיק שבשופו"א אין לברך על ההלל דליל יום העצמאות.

כמו כן נזכיר שאף הרבנים הראשיים הג"ר בצמ"ח עוזיאל והגרי"א הרצוג זצ"ל, שהורו בשנת תש"י לומר הלל בלילה, מ"מ כתבו שיאמרו רק את חציו (היינו בדילוג) וללא ברכה כלל. ובשנה שלאחר מכן (בתשי"א) הורו שלא לומר כלל הלל בלילה [כבס' היוצו"ר (מהדו"ק דשמ"ט-ש"נ)].

גם ד' הגר"א שפירא זצ"ל היא שאין לברך על ההלל בלילה. וכפי שהורה לי, הרי שבליל יום העצמאות אין לומר כלל הלל, הן ביום העצמאות והן ביום ירושלים. ואף כשאומרים הלל ביום, אין לברך לדעת הגרא"ש על הלל. עכת"ד כפי שאמר לי בזמנו, וכנ"ל (בהערות כ"ח ול"ח).

ומ"מ ראה בס' הרבנות הראשית (ח"ב עמ' 902) שכתבו בשם מכתב מהגרא"ש זצ"ל, שיש הנוהגים לברך על ההלל, ויש הנוהגים שלא לברך. הרצוי לומר הלל בלא ברכה, ולכתחילה רק ביומו של יום העצמאות. אולם מכיוון שאומרים בלא ברכה, ניתן לומר הלל אף בליל יום העצמאות – במקומות שנהגו לומר את ההלל גם בלילה. ע"כ תורף דבריו. ואצלי יש ציטוט ממכתב של הגר"א שפירא זצ"ל, שהרוצה לסמוך ע"ד הסוברים לברך על ההלל (משמע גבי הלל שביום), רשאי לסמוך עליהם ולברך. עכ"ד.

ואף הג"ר יעקב אריאל שליט"א כ' בספרו באהלה של תורה (ח"ד עמ' 186, במסקנה), שאף הנוהגים לומר הלל בליל יום העצמאות, יאמרוהו בלא ברכה. עכ"ד.

עוד נוסיף, שבְישיבה שהתקיימה בקיבוץ טירת צבי (בו הייתי בצעירותי, כדלקמן בריש פרק ו') שמטרתה היתה לקבוע את נוסח הסידור של הקיבוץ הדתי, ישיבה בה השתתפו גם רבני הקיבוצים הדתיים, התברר שרבני הקיבוצים התנגדו לאמירת ההלל בברכה בליל יום העצמאות [ס' הרה"ר (ח"ב עמ' 918)]. וראה עוד ע"כ לקמן (בריש פרק ו'. בהערה א').

נמצאנו למדים, שאף הפוס' שאינם דוחים מכל וכל את אמירת ההלל בלילה, מ"מ אין הם מסכימים כלל שיברכו על אמירתו בלילה. וא"כ זו ד' רוה"פ: הן אותם שאומרים שאין לומר כלל ההלל בליל יום העצמאות, והן אותם שאינם דוחים זאת לגמרי, אך גם לדעתם אין לברך על אמירתו. ומ"מ בס"ד נראה שכן מנהג רוב הציבור, שלא לומר כלל הלל בלילה.

בבירור שבס"ד עשיתי לגבי אמירת ההלל בליל יום העצמאות בהרבה ישיבות וישובים מהגולן ועד אילת, עלו הדברים כך (מפי הנשאלים הנ"ל, בסוף הערה ל'):

ברוב המקומות @56לא אומרים כלל הלל בלילה:@55 שכן נוהגים בישיבת @56מרכז הרב@55. בישיבת @56בית א-ל@55. בישיבת ההסדר @56באילת@55. בישיבת ההסדר @56במעלות@55. בישיבת @56כרם ביבנה@55. ואפילו @56בצה"ל@55 אין אומרים הלל בלילה (כן אמר לי הרב הצבאי הראשי, הרה"ג איל קרים שליט"א. ושאלתיו, הרי הגר"ש גורן זצ"ל, כשהיה הרה"ר לצה"ל, פסק שיש לומר בלילה הלל בברכה. ומדוע כיום לא אומרים כלל, ואפי' ללא ברכה. וענה לי, שכך המנהג בצה"ל כבר שנים רבות. עכת"ד). וכן המנהג בעיר @56צפת@55 (מפי ידידי הרה"ג שמואל אליהו שליט"א, רב העיר). וכן המנהג בישיבת @56אלון מורה@55. וכן המנהג בישיבת @56הה"מ@55. ובישיבת ההסדר @56בירוחם@55 (בישיבה ובביהכ"נ הדתי לאומי המרכזי. אמנם ישנו שם ביכ"נ אחד בודד שבו כן אומרים הלל בלילה). וכן בישיבת @56"הגולן" בחיספין@55, ובישיבת @56"הר עציון" באלון שבות@55, לא אומרים כלל הלל בלילה (מפי אברך וותיק). וכן נוהגים בביהכ"נ "היכל יעקב" בירושלים (-ביהכ"נ של הגר"מ אליהו זצ"ל).

ואלו המקומות שאומרים בלילה הלל בברכה: ישיבת "אור עציון", בקיבוץ מגדל עוז (מפי קרוב משפחה שלי שגר שם) ובקיבוץ טירת צבי (ומסתבר שכן נוהגים בשאר הקיבוצים הדתיים). וכן נוהגים במושב בני דרום (ומסתבר שבעוד מושבים).

וישנם בודדים שאומרים בלילה הלל בלי ברכה [ביכ"נ "שיח ישראל" שבאילת, שבעבר היו אומרים שם הלל בברכה].

נמצאנו למדים שברוב הישיבות לא אומרים הלל בלילה כלל. ונראה שגם בבתי הכנסת המנהג כך.

וראה עוד בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 907 בהערה 7) שכתבו, שאף בישיבת מרכז הרב, משנת פטירתו של הגר"ש גורן זצ"ל, בשנת תשנ"ו, חדלו לומר הלל בתפילת ערבית].

[41]

מא. בשל דוחק השעה נקצר:

בס' אהלי הלכה (עמ' 59 הערה 15) כתב גבי ברכת ההלל לנשים, שזו מחלוקת:

לדעת חכ"א זצ"ל, הנשים הספרדיות תברכנה על ההלל ביום העצמאות (בסידור יראו ישרים וישמחו. עמ' 7). ופוסק אחר (שח"א. ח"א סי' ט') נטה לומר שהנשים הספרדיות לא תברכנה, משום דהוי מ"ע שהזמן גרמא.

והגר"י אריאל שליט"א כתב, שרוב יוצאות ספרד לא נוהגות לברך על ההלל. אך ישנן ספרדיות הנוהגות לברך על מ"ע שהזג"ר. והזכיר את דברי הצי"א (ח"ט סי' ב'). עכת"ד. ובמכתבו אלינו כאן בנספחים (סוף נספח ה') כתב לנו ע"כ הגר"י אריאל שליט"א, וז"ל: בחנוכה הלל של נס, וכולם מברכים עליו. אך אשה ספרדיה שאינה מברכת על הלל של חנוכה, לא תברך גם ביום העצמאות. עכ"ל. ומ"מ לא ידוע לי על נשים ספרדיות שמברכות על מ"ע שהזג"ר, חוץ מעל נטילת הלולב. ראה מקראי קודש – הלכות ד' מינים (פ"ז ס"ג). וראה בס' דבח"ב (ח"ה דקכ"ו ריש הערה 4), שגבי הלל אין נ"מ בין ספרדים לאשכנזים. אך לא התייחס בהדיא גם גבי נשים.

ועוד נוסיף בס"ד בקצרה:

לענ"ד יש לתלות דין זה במחלו' הראשו' גבי הבנת המושג שהנשים – "אף הן היו באותו הנס", ושלכן חייבו אותן חז"ל במצוות מסוימות. האם הכוונה שגם הן ניצלו מהרעה כאנשים – למשל בפורים מגזירות המן. בפסח – מגזירות פרעה וכדו'. או שהכוונה שאף הן גרמו להיות הנס. בחנוכה – יהודית שהרגה את המצביא היווני, ימח שמו וזכרו. בפורים – אסתר שגרמה להריגת המן ימח שמו וביטול הגזרות. בפסח – שבזכות נשים צדקניות יצאנו ממצרים. ולפי"ז גבי ני"ד י"ל, שאם הכוונה שגם הן זכו להיות בנס של הקמת המדינה, אזי גם הן חייבות באמירת ההלל (וכן לברך עליו). ואם הכוונה שהן גרמו לנס, לכאו' בני"ד הן פטורות מההלל.

ור' במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערה קי"ט. ופ"ח הערה ס"ו). ובפ"ח שם בס"ד הבאנו דברי התוס' והמרדכי, שטעם זה נאמר רק על חיוב במצוות דרבנן.

וע"ע בס' היוצו"ר (מהדו' תשמ"ה. דשע"ד, בהערות למטה) שכ' בשם הגרי"ז זצ"ל, שאם ההלל ענינו הודאה על הנס, הרי שחייב לאומרו כל מי שהיה באותו נס, ולכן גם נשים חייבות. אך אם ההלל ענינו הוא שבח, הרי שהנשים פטורות. ועוד כ' שם בשם הגרי"י קנייבסקי (הסטייפלר) זצ"ל, שנשים חייבות בהלל דליל הסדר, כי גם הן היו באותו הנס. ורק מהלל של החג (סוכות) הן פטורות. והוסיף, שהלל של פרסומי ניסא – הנשים חייבות, והלל של שירה על הנס – פטורות. וכתב כ"ז בשם הגרי"י קנייבסקי זצ"ל. עכת"ד. ודי בזה.

[42]

מב. שכן משמע מדברי הפוס' בהערה הקודמת, שנחלקו רק גבי הנשים הספרדיות. ומשמע שפשוט להם שהנשים האשכנזיות רשאיות לברך, כדין כל מ"ע שהזמן גרמא, שלד' ר"ת וסיעתו נשים יכולות להכניס עצמן לחיוב ולברך ע"כ – ראה ע"כ במקראי קודש הל' ד' מינים (פ"ג סעי' ז'), סוכה ועוד.

[43]

מג. באשר @56מהו תוקף חיוב אמירת ההלל על ניסים שנעשו לישראל, אי החיוב מדאו' או מדרבנן.

י"א שתוקף החיוב לומר הלל הינו מדאו': החת"ס ביו"ד (סי' רל"ג). וכן מתבאר כבר מד' רבי דניאל הבבלי. וכ"פ הגרש"ג, כמבואר בס' היוצו"ר (דקמ"ג). וכ"כ במחזור קול יעקב (לגר"מ אליהו זצ"ל. חג שבועות. עמ' 358), בשם האזהרות לרבי שלמה בן גבירול.

וראה עוד ע"כ מה שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ג הערה ע') עפ"י ס' צניף מלוכה (עמ' 99), ס' דבח"ב בכ"ד, ס' היוצו"ר (דל"ו ודקמ"ד) וש"פ.

וי"א שתוקף החיוב הינו מדרבנן, בשאר השנים שלאחר שאירע הנס. שכ"ד הנצי"ב בהעמק שאלה (בפר' וישלח, סי' כ"ו), ועוד פוס'. ר' בס' צניף מלוכה (עמ' 108), בס' היוצו"ר (דכ"ה וקמ"ד), ובש"פ.

ויש המחלקים בין נס גדול כפורים וחנוכה, לשאר ניסים. ר' ע"כ לעיל (בפ"ג הערה ע"א).

ובאשר @56אי חיוב זה דההודאה, הינו גם לדורות@55, אם לאו. גם ד"ז שנוי במחלו'.

י"א שהחיוב להודות הינו לדורות. ראה בס' היוצו"ר (דק"מ-קמ"ה, ושכ"א). וכ"כ בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' כ"א).

וי"א דהוא לדורות רק כשנעשה נס, כגון במלחמת ששת הימים, שהיו ניסים גלויים [הגרמ"צ נריה בצניף מלוכה (עמ' 147, 146)].

וטעם הסוברים שהוא לדורות, הן משום שניצלו ממוות לחיים [גרש"ג. ס' היוצו"ר (דקמ"ב)] או כמו שאמרו חז"ל, שכשהקב"ה עושה לכם ניסים, אימרו שירה [גמ' פסחים. ירו' בפסחים. ס' היוצו"ר (דשכ"א)].

וראה עוד באנצי' תלמו' (ח"ט עמ' שצ"ב) ולעיל (פ"ג סכ"ה).

[44]

מד. כמו שאמר רבנו הגרצ"י זצ"ל לפני שהגרש"ג זצ"ל התמנה לרב ראשי, שאנו איננו מברכים על ההלל, כמו רוב עם ישראל, משום שהציבור עדיין אינו שמח מספיק על הקמת המדינה [כמש"כ בלני"ש (ח"ב דשנ"ג)]. ולפי"ז כשכולם יראו עין בעין בשוב ה' לציון, אזי בס"ד כולם יאמרו ההלל בברכה.