מקראי קודש

אודות בית

פרק ה: הלכות פרזים ומוקפים

א. בימי מרדכי ואסתר, כאשר עשה ה' נס לישראל, נלחמו היהודים באויביהם ביום י"ג באדר, נחו ממלחמתם ביום י"ד באדר ועשאוהו יום משתה ושמחה. אך בשושן הבירה המשיכו היהודים להלחם באויביהם גם ביום י"ד באדר, נחו ממלחמתם ביום ט"ו בו, ואז עשו משתה ושמחה. וכיון שבאותו דור נחלק זמן שמחת פורים לשני הימים בהתאם למקומות, אף כאשר קבעו מרדכי ואסתר בהסכמת אנשי כנסת הגדולה לעשות את חג הפורים לדורות, קבעו לעשותו בשני הימים, כל מקום לפי מקומו.


ואמנם ראוי היה לתקן שבכל עיר שהיתה מוקפת חומה באותם ימים יעשו יום משתה ושמחה ויקראו את המגילה ביום ט"ו באדר כמו בשושן הבירה, ובשאר המקומות ינהגו כן בי"ד באדר. אך כיון שבאותה עת ארץ ישראל היתה חרבה, ולא היו בה ערים מוקפות חומה, לכן מפני כבודה של ארץ ישראל תקנו שבערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון יקיימו את מצוות פורים ביום ט"ו באדר (והן הנקראות כרכים), ובשאר המקומות יקיימו את מצוות פורים ביום י"ד באדר (והם נקראים פרזים), מלבד העיר שושן, שלמרות שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון, אף בה קוראים ביום ט"ו באדר, כיון שבה היה הנס (ויש עוד טעמים לחלוקת הימים, וראה במקורות).


איזה ישוב נחשב ככרך:


ב. כרך שבו קוראים את המגילה בברכה ביום ט"ו באדר (הסמוך לניסן), הינו כל ישוב בארץ ישראל או בחוץ לארץ, שידוע שהיה מוקף חומה בימי יהושע בן נון , אפילו שעתה אינו מוקף חומה , ובלבד שחומתו נבנתה לפני שהתישבו בו , או שהתישבו בו תחילה מתוך כוונה לבנות לו חומה לאחר מכן. אך אם נבנו בו רוב הבתים תחילה כשלא היה בדעתם להקיפו, ורק לאחר מכן החליטו להקיפו בחומה, אין למקום זה דין כרך. ויש אומרים שיש להניח שכל ישוב שהיה אז מוקף חומה אכן הוקף תחילה ורק לאחר מכן התישבו בו, אלא אם כן ידוע שאין הדבר כן.


ג. יש אומרים, שנוסף לכל התנאים הנזכרים לעיל, אין לישוב דין של כרך שקוראים בו את המגילה ביום ט"ו באדר, אם אין בו עשרה אנשים הבטלים ממלאכתם, השוהים תמיד בבית הכנסת כדי לעסוק בצרכי ציבור. ואין הלכה כדעה זו.


ד. אף ישוב שממנו נראה הכרך, דינו ככרך לענין זה (והוא נקרא "נראה"), וזאת למרות שאינו סמוך לכרך. וכן ישוב הסמוך לכרך במרחק מיל (כקילומטר אחד) , דינו ככרך לענין זה (והוא נקרא "סמוך"), וזאת אף על פי שהכרך אינו נראה ממנו. ויש חולקים ואומרים שאין לישוב דין "נראה", אלא אם כן אינו רחוק יותר ממיל מהכרך. ולדעתם, אין הישוב נחשב כ"סמוך", אלא אם כן הוא נמצא בעיבורו של הכרך (כמבואר במקורות), או שהוא רחוק מהכרך פחות ממיל.


דין הנוסע ממקום למקום:


ד(1). כאשר בן עיר (פרוז) נוסע לכרך (מוקף) או להיפך, תלוי דינו מתי יצא ממקומו, האם לפני או אחרי עלות השחר של יום י"ד או יום ט"ו באדר. וכן תלוי האם דעתו היתה שישאר בזמנים הללו במקום שאליו נסע, או שחשב לשוב למקומו לפני הזמנים הללו (וכן נחלקו הפוסקים אם הדבר תלוי בדעתו בזמן שיצא ממקומו, או בדעתו בתחילת הלילה). ויש אומרים שאין הדבר תלוי כלל בדעתו של האדם, אלא תלוי היכן היה למעשה בזמנים הנ"ל. וכמבואר כל זה בסעיפים הבאים.


ה. בן עיר (פרוז) שהלך לכרך (מוקף, והיינו לירושלים) לפני עלות השחר של יום י"ד באדר. אם דעתו בעת יציאתו היתה לחזור לעיר לפני עלות השחר של יום ט"ו באדר , וכן עשה, דינו כפרוז, וצריך הוא לקרוא בברכה את המגילה, ולנהוג את כל דיני פורים ביום י"ד בלבד (היינו בלילה וביום, וכן במקרים הבאים). וכן הדין אף אם נתעכב לבסוף והוצרך להשאר בכרך עד לאחר עלות השחר של יום ט"ו. אך אם בעת יציאתו היה בדעתו לשוב לעיר לאחר עלות השחר של יום ט"ו דינו כמוקף, וצריך הוא לקרוא בברכה את המגילה ולנהוג את כל דיני פורים ביום ט"ו באדר. וכן הדין אף במקרה שלבסוף חזר לעיר בליל ט"ו באדר, שצריך הוא לקרוא את המגילה ביום ט"ו באדר. אך אם עזב את הכרך לפני רדת הלילה בליל ט"ו באדר, צריך הוא לקרוא את המגילה בברכה ביום י"ד באדר.


ו. בן עיר שיצא מהעיר לכרך לאחר עלות השחר של יום י"ד. אם דעתו בעת יציאתו היתה לחזור לעיר לפני עלות השחר של יום ט"ו באדר, דינו כפרוז. אך אם דעתו להשאר בכרך בזמן עלות השחר של יום ט"ו, או שעבר דירה לכרך בליל ט"ו באדר , צריך הוא לקרוא את המגילה בברכה הן ביום י"ד והן ביום ט"ו באדר. ויש אומרים שיקרא את המגילה בברכה רק ביום י"ד באדר, וביום ט"ו יקראנה בלא ברכה. ואחרים אומרים שחייב הוא לקרוא את המגילה רק ביום י"ד בלבד (בברכה), וביום ט"ו אינו צריך לקוראה כלל. ולמעשה, יש מהאשכנזים הסוברים כדעה הראשונה, וקוראים את המגילה בברכה הן ביום י"ד והן ביום ט"ו, ויש מהם הסוברים כדעה השלישית, וקוראים את המגילה רק ביום י"ד ובברכה. והספרדים ינהגו כדעה השניה, ויקראו בברכה רק ביום י"ד, ואילו ביום ט"ו יקראו בלא ברכה. ובכל מקרה אם הגיע לכרך לאחר עלות השחר של יום ט"ו, דינו כפרוז.


ז. בן כרך (מוקף) שהלך לעיר לפני עלות השחר של יום י"ד באדר. אם דעתו בעת יציאתו היתה לחזור לכרך לפני עלות השחר של יום י"ד באדר, וכן עשה וחזר, צריך הוא לקרוא את המגילה ביום ט"ו באדר. וכן הדין אף אם התעכב ונשאר בעיר לאחר עלות השחר של יום י"ד באדר. אך אם היתה דעתו בעת יציאתו לחזור משם רק לאחר עלות השחר של יום י"ד באדר, צריך הוא לקרוא את המגילה ביום י"ד באדר. ואם חזר לכרך לפני עלות השחר של יום י"ד באדר, אף שחשב מתחילה להשאר בעיר עד לאחר עלות השחר, צריך הוא לקרוא את המגילה ביום ט"ו באדר בלבד. ובמקרה שחשב בעת יציאתו להשאר בעיר עד לאחר עלות השחר של יום י"ד באדר, וכן עשה, אך לאחר עלות השחר של יום י"ד באדר (ולפני עלות השחר של יום ט"ו באדר), הולך הוא לכרך, למנהג האשכנזים צריך הוא לקרוא את המגילה בברכה הן ביום י"ד באדר והן ביום ט"ו בו. ולמנהג הספרדים במקרה זה לא יברך על קריאתו ביום ט"ו באדר. וכפי שכתבנו לעיל, יש אומרים שהדבר הקובע את זמן חיוב קריאת המגילה אינו מחשבת האדם, אלא היכן הוא נמצא למעשה בזמן עלות השחר.


ח. היוצא מהכרך לעיר לאחר עלות השחר של יום י"ד באדר. אם דעתו בעת יציאתו היתה לחזור לכרך לפני עלות השחר של יום ט"ו באדר, דינו כמוקף אף אם התעכב לבסוף ונשאר אז בעיר. אך אם דעתו להשאר בעיר בזמן עלות השחר של יום ט"ו, פטור הוא מלקרוא את המגילה הן ביום י"ד והן ביום ט"ו באדר. וכן הדין בבן כרך שעבר דירה לעיר לפני עלות השחר של יום ט"ו באדר. ויש מי שאומר שבמקרה זה יקרא את המגילה ביום ט"ו בלי ברכה. וראוי לכל ירא שמים שלא לעשות כן, כדי שלא יפסיד את המצוות היקרות של חג הפורים. ובכל מקרה שיצא מהכרך אחר עלות השחר של יום ט"ו, דינו כמוקף.


ישוב שדינו ספק מוקף:


ט. בני ישוב שיש לגביו ספק אם היה מוקף חומה בימי יהושע בן נון, צריכים לקרוא את המגילה הן ביום י"ד באדר והן ביום ט"ו בו, אך יברכו על קריאתה רק ביום י"ד באדר. וכיצד ינהגו בני ישובים אלה לענין שאר מצוות היום כמשלוח מנות, מתנות לאביונים, קריאת התורה, סעודת פורים ואמירת "על הנסים", ראה בפרקים העוסקים בדינים אלה.


י. כרך שקוראים בו את המגילה ביום י"ד וביום ט"ו באדר בגלל ספק אם יש לו דין מוקף, הישובים הנראים או הסמוכים לו צריכים לקרוא רק ביום י"ד. ויש המחמירים לקרוא במקומות אלה אף ביום ט"ו בלי ברכה.


שכונות ירושלים ת"ו:


יא. כתבו הפוסקים, שבימינו ירושלים ת"ו הינה המקום היחיד שקוראים בו את המגילה בט"ו באדר בברכה. ומכל מקום, ישנן שכונות מסוימות בירושלים שיש מסתפקים אם צריך לקרוא בהן את המגילה ביום י"ד באדר (לפי סדר הא"ב):


בשכונת אבו טור - על היהודים הגרים בה לקרוא המגילה ביום ט"ו באדר בלבד ובברכה.


בשכונת ארמון הנציב - המנהג לקרוא בה ביום ט"ו באדר בלבד (בברכה).


בשכונת בית וגן - יש שכתבו בעבר שצריך לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בלא ברכה, וביום ט"ו בברכה. אך היום המנהג לקרוא בה רק ביום ט"ו בלבד בברכה.


בבית חולים הדסה (בשכונת עין כרם) - יש אומרים לקרוא בברכה ביום י"ד, ויש אומרים לקרוא בברכה ביום ט"ו.


בשכונת הר חומה - נוהגים לקרוא בה המגילה רק ביום ט"ו ובברכה (וראה עוד במקורות).


בשכונת הר נוף - יש שאמרו בעבר שצריך לקרוא בה בי"ד באדר בברכה, ושטוב להוסיף ולקרוא בט"ו בו בלא ברכה. ויש שאמרו שיש לקרוא בה את המגילה בט"ו בלבד. ולמעשה, היום לדעת כולם יש לקרוא בה רק ביום ט"ו, ובברכה, וכן המנהג.


בשכונת גבעת מרדכי - המנהג לקרוא את המגילה ביום ט"ו בלבד (בברכה).


בשכונת מעלה הזיתים - המנהג לקרוא את המגילה ביום ט"ו בלבד.


בשכונת נוה יעקב - הסכמת הפוסקים היום שיש לקרוא ביום ט"ו בלבד (בברכה), וכן המנהג שם כיום.


בשכונת נוף ציון - יש לקרוא שם ביום ט"ו בלבד, וכן המנהג.


בשכונת פסגת זאב - המנהג לקרוא את המגילה ביום ט"ו בלבד.


בשכונת קידמת ציון (אבו דיס) - המנהג לקרוא את המגילה ביום ט"ו בלבד.


בשכונת רמות - בעבר היו דעות שונות על כך. ואילו כיום, בשל שינויים במציאות, אזי הפוסקים האשכנזים וחלק מהפוסקים הספרדים, סוברים שיש לקרוא בה את המגילה רק ביום ט"ו. ויש מהספרדים הסוברים שעדיין יש לקרוא בה את המגילה ביום י"ד, וכחומרא לקוראה גם ביום ט"ו אך בלי ברכה. ואמרו לי שמנהג האשכנזים ורוב הספרדים לקוראה רק ביום ט"ו בברכה, ושאר הספרדים קוראים אותה ביום י"ד.


בשכונת רמת שלמה - יש לקרוא המגילה ביום ט"ו בלבד, וכן המנהג.


בשכונת שמעון הצדיק - יש לקרוא את המגילה ביום ט"ו בלבד, וכן המנהג.


יש אומרים, שבכל מקום בירושלים הרחוק יותר ממיל (כקילומטר אחד) מחומת ירושלים מימי יהושע, צריך לקרוא את המגילה בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו. אך אין המנהג כן, אלא בכל השכונות המחוברות לעיר העתיקה ע"י בתים מיושבים קוראים את המגילה בברכה ביום ט"ו באדר (מלבד בשכונת "עץ חיים" שקוראים בה את המגילה גם ביום י"ד, אך המברך אינו מאנשי המקום אלא פרוז שבא לירושלים).


בשאר הישובים:


אף בשאר חלקי הארץ ישנם מקומות המסופקים, ואלו הם (לפי סדר הא"ב):


באשדוד - יש אומרים שדינה כערי הספקות, ושצריך לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו בלי ברכה. ויש מי שאומר שיש לקרוא רק ביום י"ד (בברכה). וכן המנהג.


באשקלון - יש מי שאומר שדינה כערי הספקות, ושצריך לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בברכה וביום ט"ו בלא ברכה. ולמעשה המנהג שם לקרוא רק ביום י"ד.


בבאר שבע - יש מי שאומר לקרוא ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו בלי ברכה. אך שמעתי שהמנהג לקרוא ביום י"ד בלבד, ומעטים הם הקוראים גם ביום ט"ו (בלי ברכה).


בבגדד - יש מי שאומר שדינה כערי הספקות, ואכן נהגו לקרוא בה ביום י"ד בברכה, ואילו ביום ט"ו קראו את המגילה בלי ברכה.


בביריה - יש לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בברכה וביום ט"ו בלא ברכה.


בבית א-ל - יש אומרים שצריך לקרוא בו את המגילה בברכה רק ביום י"ד באדר, ויש אומרים שיש לקרוא בו את המגילה בברכה ביום י"ד, ובלא ברכה ביום ט"ו. והמנהג הוא לקרוא שם ביום י"ד בלבד (בברכה).


בבית לחם - יש לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בלבד.


בבית שאן - יש אומרים שצריך לקרוא בה את המגילה רק ביום י"ד, ויש אומרים שיש להוסיף ולקרוא בה גם ביום ט"ו בלא ברכה. ומנהג רוב התושבים לקרוא בה רק ביום י"ד.


בבני ברק - יש לקרוא את המגילה בברכה ביום י"ד בלבד. ויש אומרים שצריך לקרוא בה גם ביום ט"ו בלי ברכה.


בגבעת זאב - המנהג לקרוא את המגילה ביום י"ד בלבד.


בגוש חלב - יש לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו בלי ברכה.


בגוש עציון - יש לקרוא את המגילה ביום י"ד בלבד.


בדמשק - היו קוראים את המגילה ביום י"ד בברכה, ויש שהיו מחמירים לקוראה גם ביום ט"ו בלי ברכה.


בהר גילה - ראה כאן במקורות.


בחברון - יש אומרים שצריך לקרוא בה ביום י"ד בלבד, ויש אומרים לקרוא בה ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו בלי ברכה. והמנהג היום אצל יהודי חברון לקרוא את המגילה בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו.


בחיפה - יש לקרוא בה את המגילה בברכה ביום י"ד, ובלא ברכה ביום ט"ו. ומכל מקום, מנהג רוב בתי הכנסת שם לקרוא ביום י"ד בלבד.


טבריה - דינה כספק מוקפת חומה, ולכן יש לקרוא בה את המגילה בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו. וכן המנהג גם היום בטבריה תחתית. ובטבריה עילית נוהגים לקרוא רק ביום י"ד.


ביהוד - יש לקרוא את המגילה ביום י"ד בלבד.


ביפו - יש לקרוא בה בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו, וכן המנהג.


ביריחו - יש אומרים לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בלבד, ויש אומרים להוסיף ולקרוא בה גם ביום ט"ו בלא ברכה.


בלוד - יש אומרים לקרוא בה את המגילה בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו. ואחרים אומרים שיש לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בלבד (בברכה). ולמעשה, יש הנוהגים לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בלבד (בברכה), ויש המוסיפים לקרוא בה אף ביום ט"ו בלי ברכה.


במבוא חורון - יש מי שאומר לקרוא ביום ט"ו בברכה, ואין הלכה כן. אלא יש לקרוא רק ביום י"ד בברכה (והרוצה להחמיר יקרא אף ביום ט"ו, אך בלי ברכה).


במבשרת ירושלים - יש אומרים לקרוא את המגילה ביום י"ד בלבד, ויש אומרים לקוראה בט"ו. והמנהג היום לקוראה בט"ו (ויש המחמירים וקוראים בצנעה גם ביום י"ד בלא ברכה).


במגדל עוז - יש לקרוא את המגילה ביום י"ד בלבד.


במירון - יש לקרוא את המגילה ביום י"ד בלבד.


במצפה יריחו - יש לקרוא את המגילה ביום י"ד בלבד.


בנצרים - יש אומרים שיש לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בלבד, ויש אומרים שיש להוסיף ולקרוא בה גם ביום ט"ו בלי ברכה.


בספספופה - יש אומרים שיש לקרוא בה את המגילה רק ביום ט"ו. ויש אומרים לקרוא בה ביום י"ד בברכה, ובט"ו בלי ברכה.


בעין זיתון - המנהג היה לקרוא בה ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו בלי ברכה.


בעזה - המנהג היה לקרוא בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו. ויהי רצון שנוריש בקרוב את כל הערבים מתוכה ותהיה זו עיר ואם בישראל.


בעכו - יש לקרוא את המגילה בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו, וכן המנהג שם.


בעקרון - יש לקרוא בה את המגילה רק ביום י"ד (ובברכה).


בפסגות - המנהג לקרוא בה את המגילה רק ביום י"ד.


בצור - יש לקרוא בה את המגילה ביום י"ד בברכה וביום ט"ו בלא ברכה.


בצפת - יש לקרוא את המגילה בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו. וכן מנהג רבים מבני המקום.


בקרית אונו - יש לקרוא בה רק ביום י"ד (ובברכה).


בקרית ארבע - המנהג לקרוא בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו.


בקרית יערים (כיום קרית טלז-סטון) - יש לקרוא בברכה ביום י"ד בלבד, וכן המנהג שם (והרוצה להחמיר יקרא אף ביום ט"ו, אך בלי ברכה).


בשבי שומרון - יש לקרוא בברכה ביום י"ד (והרוצה להחמיר יקרא אף ביום ט"ו, אך בלי ברכה).


בשילה - יש לקרוא בברכה ביום י"ד (והרוצה להחמיר יקרא אף ביום ט"ו, אך בלי ברכה). ואכן המנהג שם לקרוא בברכה ביום י"ד, ובלא ברכה ביום ט"ו.


בשכם - המנהג היה לקרוא בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו. וכן היה המנהג שם אצל תלמידי ישיבת "קבר יוסף" (ה' יחזירם במהרה לשכם).


בשעלבים - המנהג לקרוא בברכה רק ביום י"ד.


בתל אביב - המנהג לקרוא ביום י"ד בלבד (בברכה). ויש אומרים שטוב להחמיר ולקרוא גם ביום ט"ו (בלי ברכה).


יש מי שאומר שאף בחוץ לארץ ישנם מקומות שיש ספק אם היו מוקפים חומה בימי יהושע , ומכל מקום בכל ערי אירופה אין ספק זה קיים.


לגבי קריאת התורה ואמירת "על הנסים" במקומות שיש לגבם ספק, ראה לקמן בפרק יו"ד סעיף ג'.


דינים כלליים:


יב. בן כרך לא יקדים לקרוא את המגילה ביום י"ד באדר, וכן בן עיר לא יאחר את קריאת המגילה ליום ט"ו באדר. ומכל מקום יש אומרים, שבן כרך שקרא את המגילה ביום י"ד באדר יצא בדיעבד ידי חובה בכך , ויש אומרים שאף בדיעבד לא יצא ידי חובה. והעיקר להלכה כדעה הראשונה.


יג. בן כרך (הצריך לקרוא את המגילה ביום ט"ו באדר) אינו יכול לקרוא את המגילה לבני העיר ביום י"ד באדר על מנת להוציאם ידי חובה , אלא אם כן יתחייב הוא בקריאת המגילה אף ביום י"ד באדר (שדינו כפרוז בן יומו). וכן בן עיר (הצריך לקרוא את המגילה ביום י"ד באדר) אינו יכול להוציא ידי חובה את בני הכרך בקריאתו להם ביום ט"ו באדר.


יד. יש אומרים, שאם בן כרך קרא לבן עיר ביום י"ד באדר, בדיעבד יצא בן העיר ידי חובה בכך. וכן יש מי שאומר שבן עיר שיצא כבר ידי חובת קריאת המגילה ביום י"ד באדר, וקרא ביום ט"ו באדר את המגילה לבני הכרך, יצאו בני הכרך בדיעבד ידי חובה אם בן העיר נשאר בכרך באופן שהתחייב הוא לקרוא את המגילה אף בט"ו באדר (כנ"ל בפרקנו סעיף ו'). ויש חולקים ואומרים, שאף אם ישהה בן העיר בכרך בעלות השחר של יום ט"ו, אינו יכול להוציא את בני הכרך ידי חובה.


טו. מי שנאלץ לצאת לפני פורים לדרך רחוקה ויודע שלא יוכל לקרוא בדרכו את המגילה בזמנה (כגון שאינו יכול לקחת עמו מגילה כשרה) , יקרא את המגילה במנין בלא ברכה טרם צאתו ביום י"ג באדר, ואם לאו ביום י"ב או אפילו ביום י"א באדר. ואם יוצא לדרכו לפני כן, יש אומרים שיקראנה אף מתחילת חודש אדר. ומכל מקום לכתחילה יש להשתדל ולא לצאת לדרך רחוקה אם בשל כך יפסיד את קריאת המגילה בזמנה. ומי שקרא את המגילה לפני יום י"ד באדר, ולאחר מכן התאפשר לו לקוראה בזמנה (ביום י"ד או ביום ט"ו), יקראנה שוב בברכה בזמנה. ואם טעה ובירך על קריאתו לפני יום י"ד נחלקו הפוסקים אם יברך על קריאתו החוזרת בזמנה. ויש חולקים על כל הנאמר, ואומרים, שבזמננו אין קריאת המגילה אלא ביום י"ד או ביום ט"ו באדר.


טז. בן כרך היוצא לדרך רחוקה ביום י"ד באדר, יקרא את המגילה ביום י"ד בברכה , ויש אומרים שלא יברך על קריאתו זו.


יז. בן עיר שלא יכל לקרוא את המגילה ביום י"ד באדר, והתאפשר לו הדבר ביום ט"ו, יקראנה ביום ט"ו באדר בלא ברכה. אך לאחר יום ט"ו באדר אין יוצאים כלל ידי חובת קריאת המגילה (ואפילו לא בפורים משולש).


יח. הנמצא בדרך רחוקה במקום שאין בו ישוב, כגון במדבר או בים, צריך לקרוא את המגילה בברכה ביום י"ד באדר , אף אם מקום דירתו הקבוע הוא בכרך.


יט. מי שטעה וקרא את המגילה באדר הראשון, צריך לשוב ולקוראה בברכותיה באדר השני.


הערות

[1]א. עפ"י הרמב"ם, הר"ן, הב"י, מ"ב (סימן תרפ"ח סק"א) וכה"ח (סק"א). וראה עוד בב"י. ומה שכתבנו בענין שושן, זאת עפ"י הגמ' במגילה (דף ב'), מרן (סימן תרפ"ח סעיף ב') והמ"ב (סק"א).


[2]ב. כגון טעמיהם של הרמב"ן והב"י. וכן כתבו בענין הטעם לחילוק המנהגים הרשב"א, הריטב"א והתשב"ץ. ראה בב"י (סי' תרפ"ח), ובמצוות ראיה (סימן תרפ"ח).


[3]ג. מרן (סימן תרפ"ח סעיף א').


[4]ד. מגילה (דף ג'), ב"ח, שו"ג, כה"ח (שם סק"ב). והפר"ח חולק על דין זה. ר' כה"ח (סק"כ).


ובענין כרך שנחרב ויצאו ממנו ישראל ויש בו עתה רק גויים, ראה בה"ל (ד"ה "או שסמוכין"), אגרות ראי"ה (ח"ב עמ' ק"ה), כה"ח (ס"ק י"ב וי"ג), בהר צבי (סימן קל"א), בחזו"א (סימן קנ"ד סעיף ג'), בשו"ת הגרי"א הרצוג (חאו"ח סי' ק"ו ס"ק ב', ד' וה'. וסי' ק"ז סק"א), בתחומין (ח"א עמ' 115-130), ובדברי הגר"ש ישראלי זצ"ל בתחומין (שם עמ' 123).


[5]ה. מרן (סימן תרפ"ח סעיף א'), והוא מדברי רבי יהושע בן לוי בגמ'. ור' כה"ח (סק"ה). וכתבו הפוסקים [מ"ב (סק"ד) וכה"ח (סק"ו)] שלמ"ד זה בסתמא התישבו תחילה על דעת להקיפו.


[6]ו. מרן (שם) עפי"ד הטור בשם המהר"ם מרוטנבורג.


[7]ז. מרן (שם). ומה שכתבנו שדין זה אמור דוקא אם נבנו רוב הבתים, כ"כ בה"ל (סימן תרפ"ח ד"ה "על דעת") בשם הטורי אבן. וראה בחזו"א (או"ח סימן קנ"ג סעיף ה'). ועיי"ש בטו"א בדין מחצה על מחצה שנשאר בצ"ע.


[8]ח. ר"ן, מובא בסימן תרפ"ח סעיף א' (והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי בעבר שבמקרים אלה שאין כתובה תיבת הג"ה - ספק אם אלה דברי הרמ"א. ואכמ"ל). וראה בענין זה בכה"ח (סק"ז), בתחומין (ח"א עמוד 122) ולעיל (בהערה ד'), בהא דאין ישיבת עכו"ם חשיבא ישיבה.


כתב הטו"א במגילה, שאפי' אם נודע לנו שישב ולבסוף הוקף, מ"מ כל שנבנו רוב בתי העיר אחר החומה, חשיב הוקף ולבסוף ישב. וגבי מחצה על מחצה הניח בצ"ע. ומדברי החזו"א (סי' קנ"ג סק"ה) נראה לא כך, אלא שכיון שכבר קדם שם פרוז לעיר הכל מתבטל למה שכבר קיים, ואף החומה שעשאוה לאחר מכן אינה הופכת את העיר למוקפת כיון שנבנית להגן על הפרזים [הב"ד בהלכות חג בחג (עמ' ע"ז)].


[9]ט. עיקר דין זה כתבוהו בב"י (סי' תרפ"ח), במ"ב (סימן תרפ"ח סק"ב), שעה"צ (סק"ב) וכה"ח (סק"ג). ואת הגדרת עשרה בטלנים כתבנו עפי"ד מרן בב"י, המ"ב (סק"ג) וכה"ח (סק"ד).


[10]י. דכ"כ מרן (שם סעיף א') וכ"מ במ"ב (סק"ב) שפסק כן לדינא, מדהסיק שיש לחוש לדעת החולקים, אך משמע שאין זה העיקר לדינא. וראה עוד ברמב"ן ברשב"א ובריטב"א מגילה (דף ג' ע"ב), בחזו"א (או"ח סימן קנ"ד סעיף א', שפסק כשו"ע), ובתחומין (ח"א עמ' 117).


[11]יא. עיקר דין זה כתבו מרן (סימן תרפ"ח סעיף ב'), וכ"כ המ"ב (שם סק"ו). ואמנם מרן כתב שהדין כן בכפרים, אך המאירי, הא"א והנתיב חיים כתבו שהדין כן גם בעיירות. והב"ד המ"ב (סק"ה) וכה"ח (סק"ח).


ומה שכתבנו שה"ה אפי' אם אינם סמוכים, כ"כ המ"ב שם (סק"ו) ושעה"צ (סק"ה). וכתב עוד בשעה"צ (שם) בשם הר"ן, שי"א שדוקא כשמשתתף בעניני העיר לא בעי בתוך מיל. וכן היא מסקנת שעה"צ (סק"ז).


לקמן בנספחים (נספח י"ב, סי' תרפ"ח) כתבנו, שלד' הגר"מ פיינשטיין זצ"ל דין סמוך ונראה הוא לפי המצב בזמן יהושע ב"נ. וכידוע בזמן יהושע בן-נון היתה העיר יבוס רק במקומה של עיר דוד של היום (כפר סילואן).


ועוד ראה לקמן בנספחים (נספח י"ח) שלד' הגרש"ג זצ"ל, גם למ"ד שמקום נחשב כנראה למוקף אע"פ שאינו סמוך, המקום חייב להראות מן העיר המוקפת חומה עצמה ולא מהמגדלים הגבוהים שבה. עיי"ש.


[12]יב. בענין שיעור מיל כ"כ מרן (שם סעיף ב'). ולדעת הב"ח והגר"א בדעת הרמב"ם בעי דוקא תוך ע' אמה ושיריים לבית בודד, ולעיר (היינו לפחות שלוש חצרות שבכל אחת לפחות שני בתים) השיעור הינו קמ"א אמה ושליש אמה, עפ"י מש"כ באו"ח [סימן שצ"ח (לענין שבת), וראה שם במ"ב (סקל"ח)]. ראה בחזו"א (חאו"ח סימן קנ"א וקנ"ג), ומש"כ הרב אברהם אבידן שליט"א בספר "כי שרית" (עמ' 110).


[13]יג. מרן (סימן תרפ"ח סעיף ב'). וראה בבה"ל (שם ד"ה "או שסמוכין"), דין הכפרים הסמוכים לכרך ששמם. והגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי, שלענין קה"מ אין דין של סמוך לסמוך. עכת"ד. וכ"כ באול"צ (ח"א רס"י מ"ה).


[14]יד. ראה במ"ב (שם סק"ו) ובשעה"צ (סק"ז) שלא הסיק כדעה זו. ואילו בכה"ח (סק"ט) כתב לחוש לה, והסיק להחמיר ולקרוא הן בי"ד והן בט"ו. והגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי לדינא כדעה זו. עכת"ד. וראה בא"ר, בגר"א, בפר"ח, בברכ"י, ובספר עיר הקודש והמקדש (פכ"ז סעיף ז').


יש עוד מחלוקות בענין "נראה": האם בעינן שיראה הכפר הסמוך לכרך מהכרך או די שיראה את הכרך מהכפר [ראה עיר הקודש והמקדש (פכ"ז סעי' י"א) שהחמיר בזה עפ"י הב"י (סי' תרפ"ח) בשם כמה ראשו', ושכ"מ מהר"ן. הב"ד בהאגרת הזאת (עמ' 16)]. ועוד יש להסתפק אי די שרואה כמה בנינים גבוהים של הכפר (היינו העיר הפרוזה), וכן אי די כשרואה את הכפר מבנין גבוה שבכרך (בעיר הקודש והמקדש החמיר דבעי שיראה הכפר משטח הכרך ולא מגג גבוה). ועוד, אי בעי לראות מכל מקום בכרך את הכפר או די ברואה ממקום א' בכרך [ברו"ח לרח"ף הסתפק בכך. הב"ד בהאגרת הזאת (דבליצקי. עמ' 16)]. וכן מה הדין ברואה ע"י משקפת (האגרת הזאת, שם). עיי"ש בהאגרת הזאת שדן בזה.


ובענין מהיכן וכיצד מודדים שיעור זה (אם עפ"י זמן מהלך אדם או בשיעור מהלך כלי רכב, כגון רכבת) ראה בכה"ח (שם סק"י). וראה בעיר הקודש והמקדש (עמ' 413) בענין זה. וע"ע שם (בפרק כ"ז סעיף ט') בדין שיעור מיל.


[15]טו. בענין הדין הראשון (בענין עיבור הכרך) ראה בב"י (סימן תרפ"ח). ובשעה"צ (סק"ז). ועיבורו של הכרך היינו בתוך שבעים אמה ושיריים (כבהל' שבת. פוס'. הגר"ש ישראלי זצ"ל). והיינו בערך שלושים וחמישה מטר.


ובענין הדין השני דבעי פחות ממיל, ראה בב"ח (סימן תרפ"ח) ובשעה"צ (שם). וראה בט"ז מש"כ עוד בענין זה. ונראה לפי"ז שהנ"מ בין נראה לסמוך הינה שסמוך הוי דוקא שרחוק פחות ממיל. אך בנראה קורין בט"ו אף יהיה ממש מיל רחוק מהכרך, ולא בעי פחות ממיל. כך נראה משעה"צ (סק"ז). וצ"ע, דמי בעי לצמצם בדיוק שיעור מיל. ועוד, שהרי השיעור המדויק עצמו לא ידוע. וראה עוד בד"מ בענין זה.


[16]טז. מרן (סימן תרפ"ח סעיף ה'), עפ"י הבנת המ"ב (סקי"ב), בה"ל (ד"ה "בן עיר") ושעה"צ (סקי"ג), עפ"י הרב המגיד, הכס"מ, וכתב שכן משמע בהגר"א. וכ"כ כה"ח שם (סקכ"ט) בשם הגחיד"א במחב"ר (סק"ג) שכתב זאת בשם הרמ"ע מפאנו (באלפסי זוטא במגילה). וכ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י [וראה עוד מש"כ בספרו עיר הקודש והמקדש (ח"ג פרק כ"ו וכ"ז)]. וראה עוד בירושלמי (פ"ב דמגילה ה"ג), בראשונים על הגמרא במגילה (דף י"ט ע"א), בהלכות ברכות לריטב"א שבסוף ספר חיים וחסד (פ"ה ה"ג), בב"י (סימן תרפ"ח), בט"ז (סימן תרפ"ח סק"ו) ובפמ"ג (שם), בשו"ת זרע אברהם (או"ח סימן י"א), שו"ת מהר"ש אלפנדרי (סימן ו'). שו"ת ציץ הקודש (סימן נ"ד), שו"ת הר צבי (ח"ב סימן קי"ח וקי"ט), ספר מקראי קודש לגרצ"פ פראנק (פורים עמ' ק"ט), שו"ת שערי יצחק (ח"א עמ' ש"ט ואילך), חזו"א (סימן קנ"א, קנ"ב), יבי"א (ח"א חאו"ח סימן מ"ג ס"ק ט"ו וי"ז, וח"ו חיו"ד סימן י"ב סק"ב). ומש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בחוברת פרי הארץ (אדר ב' תשמ"א גליון ב'). מנחת שלמה (לגרש"ז אוירבך זצ"ל עמ' קמ"ח ואילך), ושו"ת מנחת יצחק (כרך ט' סימן ס"ו וס"ז), ובמועדים וזמנים (סימן קפ"ד), בספר אגרת הפורים להגרח"ז גרוסברג, בשו"ת מנחת אברהם (לגר"א שפירא זצ"ל. ח"א סי' ז'). וראה עוד לקמן בנספחים דעת הגר"א שפירא, הגר"ש משאש והגר"ח קנייבסקי שליט"א. והגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי לדינא שיש לפסוק כדברי המ"ב והבה"ל בכל עניני בן כרך שהלך לעיר ובן עיר שהלך לכרך. ועוד אמר שאע"פ שבבה"ל (שם) כתב שלא יסמכו עליו לדינא לענין ברכה, מ"מ אנו סומכים עליו לדינא אף לענין ברכה. עכת"ד. וראיתי שכתב הגר"ש ישראלי (תחומין חלק א' עמ' 123): אמנם ראיתי בחזו"א שכתב על דברי המ"ב הללו שאין בזה הכרע. אך גם אם נראה זאת כמחלוקת של גדולי האחרונים, מכיון שהמ"ב הכריע לקרוא בי"ד, הרי להלכה יש לקרוא בי"ד, כמו שהעלה הר"ן כל כה"ג שנחלקו הגדולים, אם לקרוא בי"ד או בט"ו. והוסיף הגר"ש ישראלי שם: ואני בעניי בכתובים העליתי ליישב המ"ב ולקיים דבריו מהשגת החזו"א עליו, ואכ"מ. אך אין דברי המ"ב נדחים, גם אם אין אנו יודעים לתרצם. עכ"ל.


כתב מרן שם (בסי' תרפ"ח): בן עיר שהלך לכרך, או בן כרך שהלך לעיר, אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו. ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם. עכ"ל.


כתב המ"ב (סקי"ב), שבענין זה צריכים אנו לדעת שלושה דברים:


א.דאם הוא שייך לערי הפרזות אפילו יום אחד, קרוי פרוז וקורא בי"ד. וכן אם הוא שייך למוקפין אפילו יום אחד קרוי מוקף וקורא בט"ו.


ב.זמן קריאה הוא העיקר ביום. לכן אם היה בערי הפרזות בתחילת יום י"ד (בעה"ש -מ.ה.), קורא בי"ד. וכן כה"ג לענין מוקפין ביום ט"ו (בשם פוסקים).


ג.זמן קריאה שכותב השו"ע היינו זמן קריאת המקום שהוא בו עתה. לא זמן שיצא משם (בשם כ"מ, ב"י ובה"ג). עכ"ל. והיינו שפירוש דברי מרן: אם בזמן שיצא ממקומו דעתו היתה שבזמן הקריאה במקום השני (היינו המקום שבא לשם) יחזור למקומו הראשון, הרי שאע"פ שנתעכב ולא חזר, קורא (בזמן שקורין) במקום הראשון (שיצא ממנו). ואם כשיצא ממקומו דעתו היתה שישאר במקום השני בזמן הקריאה במקום השני, הריהו קורא המגילה בזמן שקוראים במקום השני. וראה לקמן הערה כ"ט.


וטעם פרוז ומוקף בן יומו ר' בכה"ח (סקכ"ז). וראה עוד פרטי הלכות רבים בענינים אלה בספר עיר הקודש והמקדש לגרי"מ טוקצ'ינסקי (ח"ג פכ"ו).


ובדין הבא מהכרך או מהעיר לישוב, שיש ספק אם דינו כמוקף, ראה מש"כ הפמ"ג (סימן תרפ"ח סק"ו ד"ה "שאלה"). ומש"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בעיר הקודש והמקדש (עמ' 370). וראה עוד בתחומין (ח"ט) בענין העיר לוד.


[17]יז. מה שכתבנו שד"ז תלוי במחשבה דוקא בעת יציאתו, זאת עפ"י המ"ב (סקי"ב), ושעה"צ (סקט"ז) בשם המט"י. וכתב שלא כלח"מ (עיי"ש במ"ב שכתב דתלוי במחשבה בעת נסיעתו, ובשעה"צ כתב בעת יציאתו). וראה בהר צבי (עמ' 187), ובקונטרס הלכות פרזים ומוקפים לגר"א שפירא זצ"ל (עמ' 21,44).


ויש להעיר, שלדעת החזו"א (או"ח סי' קנ"ב סק"ו) אזלינן בתר דעתו בכניסת הלילה היכן שיהיה בהאיר המזרח. וכן נראית דעת הגר"ח קנייבסקי שליט"א, כפי שכתב במכתבו אלינו לקמן בנספחים, עפ"י שונה הלכות (סי' תרפ"ח סט"ו). והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שעל כל אדם לקבוע לעצמו כיצד הוא נוהג: או לילך תמיד אחר עה"ש, או תמיד אחר תחילת הלילה, ולא ישנה הדבר מפעם לפעם. עכת"ד.


[18]יח. כ"כ רוה"פ שהבאנו לעיל (בהערה ט"ז). ויש מהפוסקים שכתבו שלא די בהתחלת הבוקר אלא בעי שיהיה פנאי לקרות המגילה באותה עת. אך לילה לחוד ודאי לא סגי, וכמש"כ הטור: "מקצת היום" (שעה"צ י"ז). ואף כה"ח (שם) כתב זמן זה דעלות השחר, ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי כן לדינא.


[19]יט. כ"כ הרה"מ, באר הגולה, הפר"ח, המ"ב (סקי"ט, וכמו שהבאנו לעיל בהערה ט"ז ס"ק ג'), וכה"ח (שם סקכ"ח וסק"ל).


[20]כ. כה"ח (שם סקכ"ט), וכן פשט דברי המ"ב (שם). אמנם מדברי החזו"א (או"ח סי' קנ"ב סק"ב) נראה קצת שפטור הוא לגמרי מפורים באותה שנה. וע"ע לקמן בהערה ל"ד ולקמן בנספח ז(1) בס"ק י"א וי"ז.


[21]כא. כה"ח (שם סקכ"ט) כתב בשם הרמ"ע מפאנו, שנתחייב לקרותה בט"ו "הואיל וחשכה לו בכרך". ודייקו הפוסקים מכך, שאם לא חשכה לו א"צ לקרוא בט"ו. ראה בהר צבי (עמוד 184), ובקונטרס הלכות פרזים ומוקפים לגר"א שפירא זצ"ל (עמ' 22 סעיף ה', מובא גם לקמן בנספח י"א). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל אין לתלות הדבר ברדת הלילה. עכת"ד.


[22]כב. משום שבעה"ש של י"ד היה בעיר והתחייב שם, ובעה"ש של ט"ו לא היה בכרך ולא התחייב שם. וראה כה"ח (שם סקכ"ט).


[23]כג. מה שכתבנו בענין כשדעתו להשאר בכרך בזמן עה"ש, כך עולה ממה שכתבנו לעיל (בסעיף ה' בפרקנו), וכן הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שיש מחלקים בין מי שעבר דירה, לבין מי שבא לכרך מבלי לעבור דירה לשם. עכת"ד.


ומה שכתבנו בענין העובר דירה, כ"כ הבה"ל (שם ד"ה "בן עיר") בשם ש"ג ובאור הגר"א, שכ"כ בירו'. וכ"כ כה"ח (סקכ"ט) בשם המחב"ר (שם). והדין כן אף שלא נשאר לבסוף בכרך בזמן עה"ש דאזלינן בתר מחשבתו.


שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל, האם מש"כ כה"ח (סי' תרפ"ח סקכ"ט) שאם ירושלמי הלך לעיר לפני עה"ש של י"ד, ודעתו לחזור לכרך לפני עה"ש של י"ד, אזי אף אם התעכב ונשאר בעיר לאחר עה"ש של י"ד, צריך הוא לקרוא המגילה בט"ו, בגלל דאזלינן בתר מחשבתו. האם כ"ה גם אם נשאר בעיר עד עה"ש של ט"ו. וענה לי שכן הדין גם אם נשאר אחר עה"ש של ט"ו, שצריך הוא לקרוא המגילה בעיר הפרזית רק ביום ט"ו. כיון שמעיקר הדין דינו כמוקף והתקנה של פרוז בן יומו הינה פחותה מדינו כמוקף. וכיון שגם חשב שיחזור לכרך, הרי דינו כמוקף. עכת"ד. ולפי"ז יצטרך גם לתת מתל"א ומשל"מ ביום ט"ו. וי"א שצריך הוא לתת דוקא למוקף. ולפי"ז יצטרך למנות שליח שיתן בכרך משל"מ ומתל"א עבורו (וצ"ע אי הדבר הקובע לענין החיוב בט"ו הוא מחשבתו בליל י"ד או מחשבתו בליל ט"ו. והנ"מ אם חשב בליל ט"ו שישאר בעה"ש של ט"ו בפרוז).


ומה שכתבנו שהכוונה שעובר דירה ממש עם כל חפציו, כך הסביר לי הגר"ש ישראלי זצ"ל כוונת הירו' בזה. ופשוט.


[24]כד. עפי"ד הגר"ע יוסף זצ"ל ב"פרי הארץ" (גליון ב', אדר ב' תשמ"א) גבי מוקף הנוסע לעיר בי"ד וחוזר לכרך לפני עה"ש דט"ו, וגבי ש"ץ פרוז הנוסע לכרך בליל ט"ו. וראה עוד כה"ח (סי' תרפ"ח ססקכ"ט).


ויש לדון לדעת הסוברים שיברך ב"פ את הברכות - בי"ד ובט"ו, האם יברך שוב גם ברכת "שהחיינו". יש צד לומר שיברך משום שאם מברך בברכות האחרות "וציוונו" לקרוא המגילה, א"כ זו מצוה חדשה ויש לברך גם עליה שוב. ושמא תלוי הדבר אי ברכת "שהחיינו" הינה על עצם יום פורים או על מצוות היום או רק על מצוות קריה"מ. ובפרט ספקות אלה קיימים למי שעשה את פורים בי"ד ושוב התחייב בט"ו (ואולי יש לדון גם לגבי המקומות המסופקים. אך שם השאלה קלושה יותר דלפחות הוי סב"ל בשל הספק על עצם חיובו במקומו).


ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א בענין בן עיר שהיה בי"ד בעיר והלך לכרך ונשאר שם גם בעה"ש של ט"ו. האם יברך שוב את ברכות המגילה ביום ט"ו, ובפרט האם יברך שוב ברכת "שהחיינו", שהרי כבר יצא י"ח ברכה זו בפורים באותה שנה. וענה לי שבאמת לא כדאי שהוא יהיה הקורא של הציבור בט"ו, כדי שלא יצטרך הוא לברך שוב הברכות, אלא יתחמק מכך. אך בשעת הדחק כשאין מישהו אחר שיקרא המגילה יקרא ויברך את ברכותיה, כולל ברכת "שהחיינו", כי יש לו חיוב חדש. והוסיף דה"ה מי שהיה בארץ ישראל והלך ברגל לחו"ל ביו"ט שני של גלויות, אף שאין לעשות כן, מ"מ צריך הוא מהטעם הנ"ל לברך "שהחיינו" שוב ולומר הלל שלם. עכת"ד. וע"ע לקמן בהערה כ"ו בדברי הגר"מ אליהו זצ"ל, וכן בספר "כי שרית" מאמר הגרז"נ גולדברג שליט"א (ראש כולל שבט מחוקק).


[25]כה. כ"כ ערה"ש (טייב), והב"ד כה"ח (שם סקכ"ט). וכ"ד הגרצ"פ פראנק זצ"ל כמובא בנספחים [נספח ז(1) סקט"ו]. וע"ע בדברי הגר"י קאפח זצ"ל בפירושו לרמב"ם (זמנים, עמ' תתל"ה הערה כ"א).


[26]כו. מה שכתבנו שיש מהאשכנזים הסוברים כדעה הראשונה, שכן מבואר מדברי המ"ב (סי' תרפ"ח סקי"ב). וכן הורו לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"א נבנצל שליט"א (והוסיף הגר"א נבנצל שיברך את ברכת "שהחיינו" גם ביום ט"ו, וכדלעיל בהערה כ"ד). ור' לקמן בנספחים (נספח י"א סקט"ז) שכתב הגר"א שפירא זצ"ל שכן דעת הר"ן, הריא"ז והריטב"א, ושלא כדעת המאירי דס"ל שאינו קורא כלל ביום ט"ו. ואמנם זו מחלו' אחרוני דורנו, ולכאו' לא היה מקום לחלק בזה בין ספרדים לאשכנזים, שאין זו מחלו' השו"ע והרמ"א או מחלו' בין גדולי הדורות הספרדים לגדולי הדורות האשכנזים במשך דורות. וגם ד"ז לא תלוי בחילוקי מנהגים. מ"מ כיון שמרן הח"ח פסק בזה במ"ב שם, עפי"ר איננו זזים מדבריו לגבי ההלכה לאשכנזים.


ומה שכתבנו שיש מהאשכנזים הסוברים כדעה השלישית, זאת משום שלא יכולנו להתעלם מדעת הגרצ"פ פראנק זצ"ל כמובא לקמן בנספחים [נספח ז(1) סקט"ו]. וע"ע בשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' קנ"ח), ובהררי בקודש על ספר מקו"ד לגרצפ"פ זצ"ל (עמ' ק"ח).


ואת מנהג הספרדים כתבנו ע"פ מה שהורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שבין עבר דירה ובין אם רק נסע מהעיר לכרך, בשני המיקרים יקרא ביום ט"ו בלא ברכה כיון שיצא מהעיר לאחר עה"ש וכבר יי"ח בעיר, לכן אינו חייב עוד כ"כ בכרך, כיוון שהוא פרוז, אזי בעיר מקומו. ובאמת אם בן כרך היה בעה"ש של י"ד בעיר, ובעה"ש של ט"ו בכרך היה מתחייב לברך גם בט"ו, ואפי' שלא עבר דירה אלא רק נסע ממקום למקום. עכת"ד. וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל במאמרו המובא בקונטרס פרי הארץ הנ"ל בהערה כ"ד. וכ"מ מדברי הגרע"י שליט"א המובאים לקמן בהערה ק"ג.


הגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שפרוז שיצא י"ח בי"ד ואח"כ עבר לכרך והתחייב שם שוב בפורים בט"ו, שלכתחי' לא יקרא את המגילה למוקפים בט"ו כדי להוציאם, אך בדיעבד אם קרא להם הוציא אותם (כדלקמן בפרקנו הערה ק"ב). והטעם לכך משום שהרי ההלכה שבן ט"ו שקרא בי"ד יצא י"ח. אך יתכן שזה דוקא בבן ט"ו שקרא בי"ד. אך אם הוא מעיקרא פרוז שקרא בי"ד (כפי שצריך), ועתה הוא הגיע למוקפות, יתכן שיש לו חיוב חדש, ומצד ספק זה צריך הוא לקרוא שוב המגילה בט"ו אך בלי ברכה. ולכן הוא מוציא את המוקפים בקריאתו בט"ו רק בדיעבד, בשל הספק הנ"ל. ולכן בחורי ישיבה שלומדים בישיבה בירושלים, ונוסעים לבית הוריהם שבפרזים לחוג את פורים בי"ד בפרזים (היינו הגיעו לשם לפני עה"ש די"ד), ואח"כ חוזרים לירושלים לפני עה"ש של ט"ו לחוג את פורים גם בט"ו, הרי שהם חייבים לשמוע שוב את קריאת המגילה בט"ו, אך הם עצמם לא יברכו על קריאה זו. וזה מטעם אחר - שמש"כ שבן י"ד שעקר למוקפים ביום ט"ו חייב בי"ד ובט"ו. ובן ט"ו שעקר לפרזים לפני עה"ש ביום ט"ו שפטור הן בי"ד והן בט"ו, שיש מסבירים שמדובר שממש עקר דירתו לגמרי ועבר לגור בפרוז או במוקף. אך אותם בחורי ישיבה לא עקרו את דירתם לגמרי ולכן לא יברכו על קריאתם בט"ו. עכת"ד. וע"ע לעיל בהערה כ"ד בדברי הגר"א נבנצל שליט"א.


[27]כז. משום שבזמן עה"ש של ט"ו לא היה כלל בכרך. וכ"כ הטו"א. והב"ד במנחת שלמה (סי' כ"ג רס"ק ח'). ועיי"ש שכתב שלדעת הגרצ"פ פראנק אם בן העיר עקר דירתו באמצע יום ט"ו, מהרגע שנחלט ונקבע בכרך נעשה ממש כבן כרך ומתחייב בקרה"מ.


[28]כח. מרן (סימן תרפ"ח סעיף ה'). עפ"י המ"ב (סקי"ב), כה"ח (סקכ"ט) ולקמן (נספח י"א סק"ב). וראה לעיל (הערה ט"ז). ומה שכתבנו שמוקף שדעתו היתה לחזור קודם עה"ש של יום י"ד צריך לקרוא ביום ט"ו, כתב כה"ח (שם) הטעם דכיון שלא התחייב בקריאתה בליל י"ד, אף ביום אינו פרוז.


בענין מוקף הנוסע לפרזים בליל י"ד, ודעתו להשאר שם בזמן עה"ש של יום י"ד כך שיהא דינו כפרזי, וממילא צריך הוא לשמוע המגילה בליל י"ד וביומו. הרשאי לשמוע הקריאה בליל י"ד כשהוא עדיין בכרך, ורק אח"כ לנסוע לפרזים בכדי שלא יצטרך לחפש שם קריאת מגילה. שאלתי את הגר"א שפירא זצ"ל (י"א אדר תשס"ז, כחצי שנה לפני פטירתו, זיע"א) הנכון מה ששמעתי בשמו שמי שהוא בירושלים ביום י"ג, ורוצה לקרוא המגילה בליל י"ד פה בירושלים, ואח"כ לנסוע לפרזים ולשהות שם בעה"ש כך שיהיה פרוז, שמ"מ צריך הוא לקרוא המגילה בליל י"ד דוקא בפרזים, ולא יקראנה בירושלים. ואחד השומעים שם חזר על השאלה, והוסיף שמדובר על מי שהוא ירושלמי, ורוצה לנסוע בליל י"ד לפרזים (היינו שלא מדובר על בן עיר שהיה בליל י"ד בירושלים). ואמר הגר"א שפירא זצ"ל שוודאי צריך הוא קודם להיות בפרזים. עכת"ד. וכן שמעתי מכמה ת"ח ששמעו מהגר"א שפירא זצ"ל, שלדעתו הנמצא בירושלים בליל י"ד, ודעתו לילך לפרזים באותו לילה כך שיהיה בעה"ש של י"ד בפרזים, שאין לקרוא את המגילה פה בירושלים כיוון שעדיין אין דינו כפרוז אלא כמוקף. ורק לאחר שיצא מירושלים דינו כפרוז ורק אז יכול לקרוא המגילה ולצאת בזה י"ח, והיינו רק כשהוא פרזי בגופו (והוסיפו, שאם שומע את קריאת המגילה בירושלים, לא יצא בכך י"ח אפי' בדיעבד. אך זאת לא שמעתי בעצמי כלל, וצ"ע. וראה עוד בהמשך).


ואכן גם בספרו מנחת אברהם כ' הגר"א שפירא זצ"ל כדברים הללו [(בחלק א' סי' ז' רסק"ג, במכתבו אל הגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל, מאדר שני תש"ו). וכ"כ לקמן בנספחים (נספח י"א סק"ח)], והסכים שאכן הפרזים הנמצאים בירושלים ביום י"ד רשאים לקרוא המגילה בי"ד בירושלים. והטעם, שכיוון שבי"ד עדיין לא הגיעה חובת המוקפים, ואי אפשר שתחול עליו אז תורת המוקפים, ממילא נשארה עליו תורת פרזים כמקום שממנו בא ואליו הוא יחזור. אך זה שייך רק באלו שהם פרזים באמת, ורק דין מוקף בן יומו יכול להפקיע מהם חובת פרזים. והוסיף שם, שמ"מ "מי שהוא באמת מוקף ונמצא בכרך, איך יחול עליו לשיטת רש"י תורת פרזי ע"י מחשבה לחוד". עכ"ד. וא"כ מפורש בדבריו שמוקף שדעתו להיות בעה"ש די"ד בפרזים, צריך הוא לקרוא המגילה דוקא בפרזים, כשגופו ממש בפרזים, ולא סגי שדעתו להיות שם בעה"ש. וכ"ז קאי דוקא אמוקפים ולא אפרזים. וע"ע מש"כ הגרא"ש זצ"ל במנחת אברהם (ח"א עמ' ק"א סוד"ה "הנה ראיתי") אליבא דרש"י.


יש להוסיף, ששמעתי שבשנים האחרונות נשאל הגר"א שפירא זצ"ל ע"י צוות הרמי"ם באחת הישיבות הקטנות פה בירושלים, שרוצים הם שהתלמידים הצעירים ישארו בישיבה בתחילת ליל י"ד. אך דא עקא, לאחר מכן, כשיסעו התלמידים באותו לילה להוריהם בישובי יהודה, בנימין והשומרון, יקשה עליהם להשיג מנין לשם קריאת המגילה בשעה מאוחרת. ולשם כך הם רוצים לקרוא את המגילה פה בירושלים. וחשב הגר"א שפירא זצ"ל הרבה זמן מה לענות להם, ולאחר זמן ממושך פסק להם שבמקרה זה יסמכו על הגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל שהתיר לירושלמי לקרוא את המגילה בליל י"ד פה בירושלים, ורק אח"כ לנסוע לפרזים. ולכן התיר להם הגר"א שפירא זצ"ל לקרוא את המגילה בירושלים בליל י"ד. עד כאן שמעתי מרבם של התלמידים (וכמדומני שכעבור זמן בררתי זאת אצל הגרא"ש זצ"ל בעצמו ואכן אמת היה הדבר).


ועתה הראוני מש"כ בס' שבוי"צ (דרזי. הל' פורים, פ"א סק"ב סוף הערה ט"ו) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שבן כרך שהולך לעיר, אינו יכול לקרוא המגילה בעודו בדרך לעיר, אע"פ שכבר יצא מהכרך, דכל שהוא בדרך אינו נקרא יושב בערי הפרזות ולא חל עליו חיוב. והוסיף, דאם עקר מכרכו, אע"פ שלא נעשה עדיין יושב הפרזות, מ"מ קורא בי"ד כדין רוב העולם. ועיי"ש (בהערה י"ח) שדן גבי ירושלמי שדעתו לצאת לפרזים אחר תחילת ליל י"ד, שאם בכ"ז קרא המגילה בכרך, אי יצא עכ"פ בדיעבד. וכ' שלד' הגריש"א שליט"א יחזור ויקרא (בפרזים) בלי ברכה, ורצוי לשמוע הברכה מאחר. ועוד כ' שם (בהערה י"ט), שאפי' יסע לטלז-סטון (הסמוכה לירושלים ומ"מ נחשבת כפרזית) קודם כניסת הלילה, כדי לקרוא המגילה עמהם, ואח"כ יחזור לירושלים, ואח"כ שוב יצא ליעדו, כגון לבני ברק, מ"מ אינו מקיים את חיובו בקריאתו בטלז-סטון, דכיון שביציאתו לשם לא עקר עדיין מכרכו כדי לישב בפרוז, שהרי דעתו לחזור לביתו בירושלים, לכן עדיין לא חל עליו חיוב הקריאה בי"ד, ואינו יוצא ידי חובת הקריאה בפרזים כשהוא עדיין בן כרך. ואפי' שלא יחזור לירושלים אלא יסע מירושלים לטלז-סטון ומשם ימשיך לבני ברק, כיון שלא נעשה יושב פרזים בעודו בדרך, וכנ"ל, לכן אין זו ישיבה בפרזים ואינו יכול לקרוא המגילה עד שיגיע למקום יעדו, שהיא למשל בני ברק. ואם הגיע לבני ברק קודם כניסת הלילה, יכול לברך ואף להוציא אחרים ידי חובה. עכ"ד, וכל זה בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל.


נמצאנו למדים שהגרי"ש אלישיב זצ"ל מחמיר לכאו' אף יותר מהגר"א שפירא זצ"ל. אמנם לא זכיתי להבין את דברי הגריש"א שליט"א, מדוע אם יצא מירושת"ו וקרא שם המגילה לא יי"ח, שהרי כבר נמצא הוא בישוב בני אדם (כגון בטלז-סטון), ועבורו ישנה כבר חלות חיוב הקריאה מדין פרוז בן יומו, שהרי כבר חלים עליו חובות אנשי המקום, וכמש"כ בערוה"ש (סי' תרפ"ח סעי' ט"ז).


עוד יש להוסיף, ששאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א, האם מי שמוקף ורוצה לנסוע לפרזים בליל י"ד, ולהשאר שם עד עלות השחר של י"ד. האם רשאי הוא לפני צאתו לקרוא את המגילה בירושלים ורק אח"כ לצאת לפרזים, או שצריך הוא לקוראה דווקא בפרזים. וענה לי הגר"א נבנצל שליט"א שאכן צריך הוא לקרוא את המגילה דווקא בפרזים. וזאת מסברא פשוטה, שמוקף זה כשנמצא עדיין בירושלים לא חל עליו עדיין דין פרזים. עכת"ד. אמנם לא זכיתי כ"כ להבין זאת, דהרי גם הפרזים הנמצאים במקום פרוז עדיין לא חלה עליהם חובת הקריאה עד הבוקר. ושמא כיוון שמעיקרא דין פרזים עליהם, לכן דינם שונה מדין מי שמעיקרא הינו מוקף.


אמנם על עצם הדין של חיוב הקריאה לבן כרך שנמצא בי"ד בעיר, ראה סמך לכך גם בדברי ס' שערי יצחק [(ח"ב סי' א' סק"ג) עפי"ד הפמ"ג (במש"ז סי' תרפ"ח סק"ז) שבן כרך שנסע בליל י"ד על דעת לחזור לירושלים לאחר עה"ש די"ד, אף אם חזר לירושלים לפני שקרא המגילה, יקראנה בי"ד בירושלים, אך לכתחי' ימתין לקריאה בפרזים. הב"ד בפסתש"ו (סי' תרפ"ח סק"י אות א' הערה 65)]. וכ"נ ממש"כ פסתש"ו (סי' תרפ"ח שם בהערה 68) בשם החזו"א.


אלא שבאמת יש מקילים בכ"ז. שכן דעת הגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל, כמבואר במכתביו של הגר"א שפירא זצ"ל אליו (כמובא בספרו מנחת אברהם, ח"א סי' ז'). וע"ע בגשר החיים (דף כ').


גם מדברי מופת הדור, הגרצ"פ פראנק זצ"ל, מבואר בהדיא שמתיר בני"ד, כמבואר בספרו מקראי קודש (פורים, סי' נ"ה), וכמובא לקמן בנספחים (נספח ז-1). וכ' שם (בסעי' י"ט-כ"א) שבן ירושלים היוצא בי"ד באדר לעיר אחרת, ולא יחזור קודם אור הבוקר ביום ט"ו, רשאי לקרוא את המגילה בירושלים קודם צאתו לפרזים, ורק מחלק שם בין יש לו מנין אם לאו, ובין אם מברך על קריאתו זו אם לאו. ומ"מ לדעתו יוצא י"ח בקריאתו בירושלים וא"כ לדעתו המחשבה קובעת ומתירה לו לקרוא המגילה בירושלים קודם צאתו לפרזים (וע"ע שם בס"ק י"ג. ואכמ"ל).


וע"ע בשו"ת מנחי"צ (ח"ט סי' ס"ז), שהזכיר את דברי הגרי"מ טוקצ'ינסקי להקל בני"ד, ולא העיר ע"ד.


ואכן ק"ק לי להבין את דברי האוסרים בני"ד. דאע"ג שמובן מסברא החילוק, שבן עיר יש לו שם של פרוז ולכן אע"ג שהוא בכרך, מ"מ יכול לקרוא שם המגילה. משא"כ בן כרך צריך להפקיע מעצמו שם של מוקף כדי שיוכל לקרוא המגילה בי"ד בכרך. אך מנין שצריך שיהיה לו שם של בן עיר דוקא כשנמצא ממש בגופו בעיר. מ"מ לא ידוע לי שחילוק זה כתבו הקדמונים. וא"ת שלא היה ד"ז שכיח בימיהם, י"ל שגם במאה או במאה וחמישים שנה האחרונות, שבס"ד כבר גדל מאוד הישוב היהודי בארץ, והיו שיירות מצויות מירושלים ליפו וכדו', לא מצינו מי מהפוס' שכתב כן, כדוגמת מהרי"ל דיסקין, מרן הגרא"יה קוק, והגרי"ח זוננפלד. ואף לא מאחרוני דורנו כגרשז"א, המנחי"צ, הגרי"י פישר וש"פ. כולם נ"ע.


בס"ד י"ל למסקנה שד"ז שנוי במחלו' (וספק אי חשיבא מחלוקת שקולה. דיתכן שכל הפוס' שלא כתבו להחמיר בזה ממילא ס"ל להקל. וצ"ע), ומ"מ המיקל בזה לכתחי' יש לו על מה לסמוך. וגבי בדיעבד, נראה בס"ד שספק אי הוי לעיכובא, עכ"פ לגר"א שפירא זצ"ל. ואף לגריש"א שליט"א דס"ל שלכתחי' יקרא שוב בלא ברכה, צ"ע אי לא קרא שוב היצא עכ"פ י"ח בדיעבד.


ויש להדגיש שכ"ז אמור רק גבי מוקף הרוצה לנסוע בליל י"ד לפרזים. אך פרוז הנמצא בירושלים בליל י"ד, נראה שאף למחמירים בני"ד רשאי לקרוא המגילה בירושלים (וכ"כ בהדיא הגרא"ש זצ"ל במנחת אברהם שם).


עוד יש להעיר, שנראה שאף המחמירים הנ"ל יקלו בפורים משולש. דכיוון שאף מוקפין חייבים בקריה"מ ביום י"ד באותה שנה, הרי שאף המוקף רשאי לקוראה בירושלים כיוון שאף בהיותו בירושלים חלה עליו חובת הקריאה. דאל"כ יוצא שכיוון שבעה"ש של י"ד יהיה בפרזים, ובעה"ש דט"ו יהיה במוקפים, אזי יצטרך לקרוא בתחילת ליל י"ד בירושלים, ומשיסע בלילה לפרזים יצטרך לקרוא שם מדין פרוז, ושוב ביום יקרא בבוקר בפרזים, ומשיחזור לירושלים יצטרך לקרוא שוב בה את הקריאה של היום. וזה ודאי לא יתכן. אלא כנ"ל, שאף המחמירים הנ"ל יודו בני"ד להקל.


ואגב, ראה בהליכות שלמה (חודשי תשרי-אדר. פרק כ' ס"ג). ומ"מ לכאו' קשה לדייק מדבריו מה דעתו בני"ד (רק כתב שם שאם שינה מקומו "לאחר שחשיכה", לא יברכו על קריהמ"ג, לחוש לד' הסוברים שהדבר תלוי בהתחלת הלילה.


[29]כט. כ"כ הט"ז, והב"ד במ"ב (סקי"ב). וראה בפמ"ג מש"כ על דברי הט"ז, בחזו"א (או"ח סימן קנ"ב סעיף ה') ובמועדים וזמנים (ח"ב סימן קפ"ד). וראה לעיל הערה ט"ז סק"ג.


[30]ל. בה"ל (ד"ה "בן עיר"). וראה גם בנספחים - נספח י"א (סעי' ט"ו) שכ"ה לד' רוב הראשו'. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שלדעת החזו"א גם בני"ד תלוי הדבר בדעתו ברדת הלילה. עכת"ד. והיינו שאין זה תלוי בדעתו בשעת יציאתו אלא בדעתו ברדת ליל קרה"מ. וכנ"ל (בהערה י"ז).


בענין מה שכתבנו שדין זה אמור אם הולך לכרך לפני עה"ש של יום ט"ו, ראה בשו"ת הר צבי (עמ' 210). ועיי"ש בענין אם חיובו בט"ו הוא המצאותו בכרך או דעתו בשעת יציאתו מהעיר.


[31]לא. כה"ח (שם סקכ"ט), עפי"ד הפוסקים שבן כרך יצא בדיעבד בקריאה בי"ד [הגר"א בשם הירושלמי. וכן נראית דעת המ"ב (בסק"ח ושעה"צ סק"ח)]. וראה לעיל (בהערה כ"ו) שג"כ נחלקו בזה הספרדים והאשכנזים.


[32]לב. זו דעת כמה ראשונים, וכן דעת הגר"מ אליהו זצ"ל כפי שהורה לי. וראה במקורות שהבאנו לעיל (בהערה ט"ז).


אמנם יש להעיר, שבאחרית ימיו של הגרמ"א זצ"ל (בחודש שבט תשס"ז) ניגש אלי הגאון זצ"ל הנ"ל ואמר לי שחזר הוא בו מפסקיו בני"ד, ומעתה פוסק הוא שלענין זמן קריאת המגילה, אם מתחייב האדם לקוראה בי"ד או בט"ו, הדבר הקובע הוא היכן נמצא אדם זה באופן מעשי בתחילת הלילה. ושאלתיו למה הכוונה, האם לשקיעת החמה או לצה"כ. וענה שהכוונה לצאת הכוכבים. והסביר, שאם בתחילת הלילה של י"ד הוא יהיה מחוץ לכרך, אז דינו הוא כפרוז וצריך לקיים את מצוות פורים בי"ד. ואם בתחילת הלילה יהיה בכרך, אז אין דינו כפרוז, וצריך הוא לקיים את מצוות פורים כבן כרך. ושאלתיו, שהרי תמיד אמר לנו שלדעתו הזמן הקובע הוא היכן הוא נמצא בזמן עלות השחר. וחזר ואמר הגרמ"א זצ"ל שנכון הדבר, אך עתה חוזר הוא בו מדבריו הקודמים. עכת"ד. ולאחר זמן קצר (באדר תשס"ז) דנתי בכך עם בנו, הרה"ג ר' יוסף אליהו זצ"ל, ואמר לי שהגרמ"א זצ"ל פוסק כך עפי"ד הרמב"ם והשו"ע. והטעם הוא משום שחיוב קריאת המגילה בלילה, לדעתו שווה לחיוב קריאתה ביום. וממילא זמן צה"כ הוא תחילת חיוב קריהמ"ג וזה הזמן שקובע מיהו פרזי ומיהו מוקף. והוסיף, שמ"מ לד' הגרמ"א צריכים האשכנזים לנהוג בזה כדברי המשנה ברורה, ואילו לגבי הספרדים עדיין חוכך הגרמ"א בדעתו לגבי דין זה. עכת"ד. ובפעם אחרת שדנתי עמו בני"ד חזר הגר"מ אליהו זצ"ל על דבריו, שתלוי הדבר היכן האדם נמצא פיזית בזמן צאת הכוכבים. ואמר שזה עפי"ד הרמב"ם, לא בפי' המשניות אלא ביד החזקה, וכן עפי"ד מרן בשו"ע. והדגיש שהדבר הקובע בני"ד אינו מחשבת האדם, אלא תלוי הדבר במקום המצאו הפיזי, כיוון שאדם יכול כל רגע לשנות את מחשבתו היכן הוא יהיה מאוחר יותר. ועוד אמר, שכל זה מדובר רק לספרדים. אך האשכנזים צריכים לילך בתר דברי המ"ב שכתב שהזמן הקובע הוא זמן עלות השחר. אך הוסיף, שאם יבוא אשכנזי וישאל אותו (-את הגרמ"א זצ"ל) כיצד לנהוג לפי דעתו, יאמר לו הגרמ"א שהזמן הקובע הוא זמן צאת הכוכבים. עכת"ד. ומ"מ נלע"ד שזה חידוש. ובפרט שרש"י (ר' רש"י די"ט, א'), תוס' (כמובא בפסקי התוס' שם), וכן הריטב"א (די"ט, א'), הט"ז והגר"א פסקו בשם רש"י, שהכל הולך אחר עה"ש ולא אחר צה"כ. וכ"נ ד' רוב הראשו' והאחרונים. ועוד קשה לענ"ד, שהרי בדברי מרן (בסי' תרפ"ח ס"ה) מבואר דאזלינן בתר "דעת" האדם, ולא מקום המצאו הפיזי הוא הקובע. ומ"מ לפי"ד הגרמ"א זצ"ל הללו יוצא, שאם אדם חוזר לירושלים ביום י"ג באדר אחה"צ מעבודתו שהינה מחוץ לירושלים, ובשל עיכובים בדרך (כגון צפיפות רכבים בכבישים) יצא שבזמן צה"כ של ליל י"ד הוא עדיין לא הספיק להגיע לירושלים, הרי שדינו כפרוז, וצריך הוא לקיים את כל מצוות פורים ביום י"ד. ויותר מכך. כאשר יום י"ד חל ביום אחד בשבת, הרי כל בני ירושלים המתארחים אצל קרוביהם מחוץ לירושלים, יצטרכו לקיים את פורים (גם) בפרזים, כיוון שבשל איסור חילול שבת אינם יכולים להגיע לירושלים לפני צה"כ במוצש"ק, וכיוון שבצה"כ הינם מחוץ לירושלים הרי שהתחייבו במצוות הפורים בפרזים. ומעולם לא שמענו שבשתי מציאויות אלה אנשים התחייבו לקיים את פורים ביום י"ד. ומ"מ ר' בהליכות שלמה (חודשי תשרי-אדר. פרק כ' סעי' ג'), שהגרשז"א זצ"ל חשש לסוברים שהדבר תלוי בהתחלת הלילה.


[33]לג. שהרי בעה"ש די"ד לא היה בעיר, ודעתו היתה בעה"ש דט"ו להיות בכרך. וראה לעיל (בהערה י"ז), שלחזו"א תלוי הדבר בדעתו ברדת הלילה.


[34]לד. מה שכתבנו בענין עוקר דירתו, כ"כ מחב"ר (סימן תרפ"ח סק"ג), כה"ח (סקכ"ט). ועפי"ז כתבנו גם דין שיצא מהכרך ודעתו היתה להשאר בעיר בעה"ש דט"ו. וראה עוד בשו"ת הר צבי (ח"ב עמ' 211 סעיף ט"ו וט"ז), ומה שכתבנו לעיל (הערה כ"ג).


[35]לה. כ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל בחוברת "פרי הארץ" (גליון ב' אדר ב' תשמ"א). וכ"כ בשמו בספר ילקו"י (עמ' 306 סעיף נ'). והוסיף הגר"ע יוסף, שיאמר "על הנסים" וכן יקיים מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים ביום ט"ו. וראה בעיר הקודש והמקדש (עמ' 370 סעיף י"ג), ובהלכות פרזים ומוקפים לגר"א שפירא זצ"ל (עמ' 22 סעיף ד').


[36]לו. שהרי הן בעה"ש די"ד והן בעה"ש דדט"ו היה בכרך.


[37]לז. דין קה"מ כתבו מרן (בסימן תרפ"ח סעיף ד'). וראה שעה"צ (סק"ט) וכה"ח (סקט"ו).


דין הברכה על הקריאה כתבו מרן (שם). והטעם כתב (שם), שהוא זמן הקריאה לרוב העולם. וראה עוד במ"ב (סקי"א) וכה"ח (סקכ"ו). וכתב כה"ח (בסקכ"ד) מדוע אין מברכים אף בט"ו אדר. וראה בהר צבי (סימן קכ"ו), בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ג סי"ט), בקונטרס הלכות פרזים ומוקפים (עמ' 15), ובמועדים וזמנים (סימן קע"ד).


בשבוי"צ (דרזי. הל' פורים עמ' פ') כתב שדוקא בעיירות שיש ספק שקול אם זמנו בי"ד או בט"ו קורין בב' ימים אלה ומברכין רק בי"ד. משא"כ כשהדין נוטה לקרוא בט"ו. וע"ע בענינים אלה בשבוי"צ (שם בהערה).


כתב בספר הלכות חג בחג (עמ' פ"ז), שהקורא מחמת חומרא גם ביום י"ד, כגון בכרך שחרב מעשרה בטלנין, או בשכונות שיש בהן צד חומרא, כיון שמעיקר הדין קורין שם בט"ו בברכה, ודעתו לקרות בט"ו עמהן, לכו"ע לא יצא בקריאת י"ד, וחוזר וקורא בט"ו בברכה. ע"כ.


בענין זמן קריאת המגילה בערי הספקות, גלילת המגילה כאיגרת ושירת "שושנת יעקב" ראה לקמן בנספחים במכתב הגר"ש דבליצקי שליט"א. (ונראה שכוונתו רק ליום ט"ו).


[38]לח. דעת האומרים שצריך לקרוא רק ביום י"ד כתבו הבה"ל (שם ד"ה "או", בסעיף ב') וכה"ח (סקי"א) בשם הברכ"י, זכ"ל, משאת משה ובי"ע. והמחמירים לקרוא אף ביום ט"ו הם פאת השלחן (גבי הסמיכות לצפת), החזו"א (או"ח סי' קנ"ג סק"ג), השונה הלכות (סי' תרפ"ח ס"י) וסיעתם. וכ"נ מדברי ילקו"י (עמ' 306 סעי' נ"ד, גבי תל אביב הסמוכה ליפו), שכתב שטוב שיחזרו לקרוא המגילה בלי ברכה גם ביום ט"ו. והוסיף, שכן עשה מעשה הגר"ע יוסף זצ"ל. אך נראה מדבריו שם דהוי מצד חומרא, ולא ממש מדינא כד' החזו"א. וראה עוד בענין זה בחזו"א (שם), בספר שם עולם (עמ' 114), ב"מועדים וזמנים" (ח"ב סימן קפ"ה עמ' קע"ד), בקונטרס האגרת הזאת (דבליצקי. עמ' 5,25), בתחומין (ח"א עמ' 134, וח"ט עמ' 349), ולקמן (בהערות נ"ט וצ"א).


[39]לט. שו"ת דברי יוסף לג"ר יוסף שוורץ, (סימן ב'). כה"ח (שם סקי"ז). לוח א"י. תחומין (ח"א עמ' 112) במכתבו של הגר"מ אליהו זצ"ל. ומועדים וזמנים (ח"ב רס"י קפ"ה). וראה כפתור ופרח (פ"ח), פאת השלחן (סי' ג' סקט"ו), חיים שאל (סי' ל"ח סקצ"ד) ובארץ חיים (סי' תרפ"ח).


וכבר דנו הפוס' האם סמוך ונראה בכלל ובירושלים בפרט הו"ד למקום שהיתה שם העיר בימי יב"נ (והיינו לעיר העתיקה. או ליתר דיוק לעיר דוד של היום - שבה מתגוררים חברינו המתיישבים בכפר סילוואן) או שסמוך ונראה הוא אפי' לשכונות המחוברות למקום הנ"ל, והיינו לכל ירושלים העתיקה והחדשה (ר' בתוס' רע"א על כלים פ"א מ"ז, ומש"כ ע"כ הגר"ש דבליצקי שליט"א בקונט' ירושלים - הרים סביב לה, ובקונט' האגרת הזאת). ויש להעיר שלד' הגרימ"ט בלוח א"י (עמ' 47) יש לקרוא בט"ו רק הבתים הנמצאים עד מרחק מיל מחומת ירושלים בימי יב"נ, ולמרבה מן החומה בימי מרדכי (והיינו של נחמיה). וזה לא כחזו"א (או"ח סי' קנ"א). וע"ע בקונט' האגרת הזאת (עמ' 13), ולקמן בנספח י"ב (סי' תרפ"ח) דברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.


[40]מ. מה שכתבנו גבי שכונת אבו טור, שברוך ה' שזכינו בשנה האחרונה - שנת תשס"ג, להתישבות יהודית חדשה בחלק הערבי שבה, במסגרת התהליך המבורך ההולך ומתגבר, בסייעתא דשמיא, של כיבוש השכונות הערביות בירושלים ע"י משפחות יהודיות אמיצות (נוסף לכששים המשפחות היהודיות בעיר העתיקה ברובעים המכונים "המוסלמי" ו"הנוצרי". וכן מאה משפחות בכפר התימנים (המכונה סילוואן) וכן בעיר דוד, בשכונת שמעון הצדיק, שכונת מעלה זיתים ועוד ועוד, ובשנת תשס"ד נכנסו לגור משפחות יהודיות בשכונת קידמת ציון, המכונה בערבית אבו-דיס. וכן נכנסו לשכונת ניסן בק, היא מוסררה הערבית. כמו כן התישבו יהודים בשכונת בית אורות (הר הצופים), ושכונת בית חנינא. ועוד כהנה וכהנה. כן ירבו וכן יפרצו. ונזכה בקרוב להוריש את כל הגויים מירושלים ומכל ארץ הקודש. אמן!!!). הנה ישנן כמה שיטות עיקריות בפוסקי דורנו עפי"ד הרוא"ח גבי צירוף השכונות החדשות של ירושלים לשכונות החדשות:


1. י"א שהצירוף נקבע ע"י העירוב [כך נראה לענ"ד דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל ממש"כ במנח"ש (ח"ב מהדו"ב סי' נ"ט עמ' קע"ח. וראה מה שכתבנו לקמן בהערה מ"ג בשמו עפי"ד הגר"א נבנצל שליט"א). וכן כתבנו בס"ד לקמן (בהערה מ"ג) בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל דאזלינן בתר תחום עירוב העיר. וע"ע בשבוי"צ (דרזי. פורים. עמ' ע"ז ואילך בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל), במנחי"צ (ח"ח סי' ס"ב גבי רמות) ואול"צ (ח"א סי' מ"ה)].


2. י"א דאזלינן בתר המקום "שמשתתף עמו בעניניו" [ר"ן על הרי"ף (ד"ב, א' בדפי הרי"ף ד"ה "ואמר ריב"ל". עיי"ש שכתב "דמתחשב מתחומי העיר", ובשעה"צ הסביר זאת דמשתתף עמו בעניניו). ומדברי הר"ן עולה דבעי גם סמוך או נראה, ועוד תנאי נוסף של השתתפות בעניניו. אמנם הפוסקים שסומכים על דבריו הזכירו רק דין המיסים. ואמר לי הרב ר' מיכאל לוצקי שליט"א, דשמא כיון שמדובר על שכונות השייכות ממש לעיר לכן לא הזכירו דין סמוך ונראה. עכת"ד. ור' בספר הלכות חג בחג (קארפ. פורים. פ"ח סעי' ט' בהערה. ושם עמ' רי"ח) ובספר שבוי"צ (דרזי. פורים. עמ' ס"ט, מש"כ בשם הגר"ש אוירבך שליט"א במאמרו שבספר קרית אריאל). וכדברי הר"ן כתבו גם הריטב"א והמאירי. הב"ד בשעה"צ (סי' תרפ"ח סק"ה. עיי"ש שבעצם הזכיר ד"ז גבי סמוך ונראה. אך בני"ד מישתעי דחשיב כאותה עיר ממש). וכן הזכיר דין השתתפות בעניניו גם במנח"ש (ח"ב במהדו"ק עמ' ר"כ, ובמהדו"ב עמ' קע"ח). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שאכן כן דעת הגרשז"א (שליט"א) זצ"ל. והסביר שהכוונה למקום שאליו משלמים תושבי המקום את מיסיהם. עכת"ד. וראה עוד לקמן בהערה מ"ג].


3. י"א דאין העירוב ולא תשלום המיסים קובע אלא בעי שלא יהיה מרחק ביניהם של שבעים אמה ושיירים [דעת הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ז סי' נ"ח). וע"ע במנחי"צ (ח"ח סי' ס"ב) ובהל' חג בחג (קארפ. פורים. פ"ח)].


לאור הנ"ל עולה שלפחות לפי חלק מהדעות הנ"ל בעי בשכונת אבו-טור לקרוא רק בט"ו, דהא תושביה משלמים מיסים לעירית ירושלים, וכן הבתים של היהודים גם בחלק הערבי של השכונה מתחברים לעירוב של ירושלים. ועוד, שיש בכלל רצף בתים בינה לבין שאר חלקי העיר. ור' לקמן גבי שכונת רמת שלמה, שאף חיבור ע"י שכונות ערביות חשיב חיבור.


ומה שכתבנו המנהג גבי שכונת ארמון הנציב, כן שמעתי מת"ח אחד שגר במקום.


[41]מ. מה שכתבנו גבי שכונת אבו טור, שברוך ה' שזכינו בשנה האחרונה - שנת תשס"ג, להתישבות יהודית חדשה בחלק הערבי שבה, במסגרת התהליך המבורך ההולך ומתגבר, בסייעתא דשמיא, של כיבוש השכונות הערביות בירושלים ע"י משפחות יהודיות אמיצות (נוסף לכששים המשפחות היהודיות בעיר העתיקה ברובעים המכונים "המוסלמי" ו"הנוצרי". וכן מאה משפחות בכפר התימנים (המכונה סילוואן) וכן בעיר דוד, בשכונת שמעון הצדיק, שכונת מעלה זיתים ועוד ועוד, ובשנת תשס"ד נכנסו לגור משפחות יהודיות בשכונת קידמת ציון, המכונה בערבית אבו-דיס. וכן נכנסו לשכונת ניסן בק, היא מוסררה הערבית. כמו כן התישבו יהודים בשכונת בית אורות (הר הצופים), ושכונת בית חנינא. ועוד כהנה וכהנה. כן ירבו וכן יפרצו. ונזכה בקרוב להוריש את כל הגויים מירושלים ומכל ארץ הקודש. אמן!!!). הנה ישנן כמה שיטות עיקריות בפוסקי דורנו עפי"ד הרוא"ח גבי צירוף השכונות החדשות של ירושלים לשכונות החדשות:


1. י"א שהצירוף נקבע ע"י העירוב [כך נראה לענ"ד דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל ממש"כ במנח"ש (ח"ב מהדו"ב סי' נ"ט עמ' קע"ח. וראה מה שכתבנו לקמן בהערה מ"ג בשמו עפי"ד הגר"א נבנצל שליט"א). וכן כתבנו בס"ד לקמן (בהערה מ"ג) בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל דאזלינן בתר תחום עירוב העיר. וע"ע בשבוי"צ (דרזי. פורים. עמ' ע"ז ואילך בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל), במנחי"צ (ח"ח סי' ס"ב גבי רמות) ואול"צ (ח"א סי' מ"ה)].


2. י"א דאזלינן בתר המקום "שמשתתף עמו בעניניו" [ר"ן על הרי"ף (ד"ב, א' בדפי הרי"ף ד"ה "ואמר ריב"ל". עיי"ש שכתב "דמתחשב מתחומי העיר", ובשעה"צ הסביר זאת דמשתתף עמו בעניניו). ומדברי הר"ן עולה דבעי גם סמוך או נראה, ועוד תנאי נוסף של השתתפות בעניניו. אמנם הפוסקים שסומכים על דבריו הזכירו רק דין המיסים. ואמר לי הרב ר' מיכאל לוצקי שליט"א, דשמא כיון שמדובר על שכונות השייכות ממש לעיר לכן לא הזכירו דין סמוך ונראה. עכת"ד. ור' בספר הלכות חג בחג (קארפ. פורים. פ"ח סעי' ט' בהערה. ושם עמ' רי"ח) ובספר שבוי"צ (דרזי. פורים. עמ' ס"ט, מש"כ בשם הגר"ש אוירבך שליט"א במאמרו שבספר קרית אריאל). וכדברי הר"ן כתבו גם הריטב"א והמאירי. הב"ד בשעה"צ (סי' תרפ"ח סק"ה. עיי"ש שבעצם הזכיר ד"ז גבי סמוך ונראה. אך בני"ד מישתעי דחשיב כאותה עיר ממש). וכן הזכיר דין השתתפות בעניניו גם במנח"ש (ח"ב במהדו"ק עמ' ר"כ, ובמהדו"ב עמ' קע"ח). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שאכן כן דעת הגרשז"א (שליט"א) זצ"ל. והסביר שהכוונה למקום שאליו משלמים תושבי המקום את מיסיהם. עכת"ד. וראה עוד לקמן בהערה מ"ג].


3. י"א דאין העירוב ולא תשלום המיסים קובע אלא בעי שלא יהיה מרחק ביניהם של שבעים אמה ושיירים [דעת הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ז סי' נ"ח). וע"ע במנחי"צ (ח"ח סי' ס"ב) ובהל' חג בחג (קארפ. פורים. פ"ח)].


לאור הנ"ל עולה שלפחות לפי חלק מהדעות הנ"ל בעי בשכונת אבו-טור לקרוא רק בט"ו, דהא תושביה משלמים מיסים לעירית ירושלים, וכן הבתים של היהודים גם בחלק הערבי של השכונה מתחברים לעירוב של ירושלים. ועוד, שיש בכלל רצף בתים בינה לבין שאר חלקי העיר. ור' לקמן גבי שכונת רמת שלמה, שאף חיבור ע"י שכונות ערביות חשיב חיבור.


ומה שכתבנו המנהג גבי שכונת ארמון הנציב, כן שמעתי מת"ח אחד שגר במקום.


[42]מא. מה שכתבנו שיש שכתבו לקרוא בה המגילה ביום י"ד, כ"כ הגראי"ה זצ"ל בשו"ת אורח משפט (סי' קמ"ו). והוסיף, שכל זמן שלא נתחברה לירושלים בבנינים בתוך שבעים אמה ושיריים דינה כעיירות המסופקות כחברון וכו', אלא שצריכים לקרות בה בי"ד בלא ברכה ובט"ו בברכה. ועיקר הפורים שלה הוא גם עתה בט"ו (כך כתב אז). עכת"ד. ולכאו' צ"ע בזה, דהול"ל איפכא, שיברכו בי"ד ורק יחמירו בט"ו, שכן המנהג בכל העיירות המסופקות. ואמר לי ת"ח א', דיתכן דס"ל שמעיקר הדין נראה, אע"ג דרחוק יותר ממיל דינו כנראה, ורק חשש לסוברים שנראה הוי דוקא בתוך מיל. וכ"נ קצת מדברי המ"ב (סי' תרפ"ח סק"ו). ואם אכן הדבר נכון, הרי שניתן ללמוד מכך את דעתו לגבי שאר השכונות החדשות בירושת"ו, כגון שכונת רמות, דכל שנראה, אף שרחוק יותר ממיל עיקר קריאתו בט"ו. וצ"ע. וחכם אחר אמר לי, שיתכן שהגראי"ה ס"ל שאף שרחוקה יותר מאלפיים אמה, מ"מ לא נאמרו דיני סמוך ונראה אלא בצירוף בין שני ישובים שונים, אך אם שמם אחד לכל עניינם דינם כישוב אחד. ע"כ. וכבר כתבנו לעיל שכ"כ הגר"ש אוירבך שליט"א בשם אביו הגרשז"א זצ"ל. ר' מה שכתבנו בהערה הקודמת בשם קרית אריאל. ומ"מ עתה המנהג בבית וגן פשוט לקרוא רק בט"ו בברכה. ור' לקמן בנספחים - נספח י"ב (סי' תרפ"ח) דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בני"ד.


[43]מב. בענין המחלוקת גבי ביח"ל הדסה ראה בספר מועדים וזמנים (ח"ב סימן קפ"ה בהערה א' שיש לקרוא בי"ד), ובמנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ר"כ, שיש לקרוא בט"ו). וראה דברי הגר"ש ישראלי זצ"ל לקמן (בהערה מ"ג). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלדעת הגרש"ז אוירבך (שליט"א) זצ"ל יש לקרוא שם המגילה בברכה ביום ט"ו, משום שתושבי המקום משלמים מיסים לעירית ירושלים, ובהא תליא מילתא, וזה לא תלוי בעירוב של שבת. ואגב העיר, שזו טרחה גדולה לקרוא לכל החולים את המגילה שני ימים, בי"ד ובט"ו. שהרי אין לקרוא להם המגילה ברמקול [ובענין קריאה ע"י רמקול, ראה לקמן בפרקים הבאים. וע"ע בשו"ת יחל ישראל (ח"ג סי' י"ב)]. ובהזדמנות אחרת אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שלמרות שהגרש"ז אוירבך זצ"ל סבר שזמן קריהמ"ג נקבע לפי מקום תשלום המיסים, ולכן בביהח"ל "הדסה" בעין כרם צריך לקרוא את המגילה בפורים ביום ט"ו, כבירושלים, מ"מ כשהגרשז"א זצ"ל היה מאושפז שם הוא החמיר על עצמו לקרוא את המגילה שם גם ביום י"ד באדר. ובאותו זמן הגיע לבקרו רב בית החולים, בדיוק בזמן קריהמ"ג. ומאז הגרשז"א זצ"ל לא החמיר עוד לקרוא שם המגילה ביום י"ד, אלא קרא רק ביום ט"ו. עכת"ד.


ומה שכתבנו גבי שכונת הר חומה (חומת שמואל) שיש לקרוא בה רק בט"ו בברכה, זאת כיון שתושביה משלמים מיסים לעירית ירושלים, והיא בתוך העירוב של שאר שכונות העיר. ובענין הרצף הטריטוריאלי משאר שכונות העיר: השכונה מחוברת לעיר ע"י שכונות ערביות כצור אל-בחר, אום טובה וכו'. יש אמנם מרחק מסוים בינה לשכונה הערבית הסמוכה, אך הוא קטן. וכן יש גם מרחק הקטן מאלפיים אמה בקו אוירי משכונת גילה (ואגב, הר חומה אינה רחוקה גם מהעיר בית לחם). לאור כ"ז נראה בס"ד שיש לקרוא את המגילה ולקיים שאר מצוות הפורים בשכונת הר חומה רק בט"ו, ודינה כשאר שכונות העיר. וכן דעת המרא דאתרא שם. וכעת (בשנת תשס"ג) הועבר אלי גם גילוי דעת מהגר"ש משאש שליט"א, רבה של ירושלים ת"ו, ובו הוא פוסק בסכינא חריפא שיש לקרוא המגילה בהר חומה רק בט"ו באדר, וכמובא לקמן בנספחים (נספח ט"ז). וע"ע בדברי הגרש"ז אוירבך המובאים לקמן בהערה מ"ז, שלא יתכן שבאותה העיר חלק מהאנשים יקיימו את פורים בי"ד וחלקם בט"ו. עיי"ש. וממש לפני ההדפסה (בשנת תשס"ג) שאלנו את הגר"מ אליהו זצ"ל לגבי שכונת הר חומה. הגרמ"א לא הסתפק בתצלומי אויר שהראו לו, אלא נסע לראות במו עיניו את המקום. כשחזר אמר לנו שהלכה למעשה צריכים לחוג שם את פורים ביום ט"ו באדר בלבד. וזה פשוט. וטעמו כיון שהשכונה קרובה לשכונת צור אל בחר והיא מחוברת ע"י רצף שכונות לעיר העתיקה. לדעתו רק מרחק של יותר ממיל קוטע את החיבור ביו השכונות, ובני"ד זה הרבה פחות ממיל מהשכונה הסמוכה. ואין מודדים מיל כגרי"מ טוקצ'ינסקי (דס"ל מיל מחומת העיר העתיקה -מ.ה.). והוסיף ששכונה של גויים ג"כ נחשבת כחיבור לעניין זה. ומ"מ לדעתו אין להתחשב בחבור ע"י עירוב של שבת, כי זה שייך לשבת אך לא לפורים. ועוד נסע הגרמ"א לשכונת רמות ובדק שם את המציאות וגם לגבי כל השכונות ברמות (א' ב' ג' וכו') לדעתו ברור שיש לחוג את פורים בט"ו באדר, למרות תוואי השטח ההררים, מהטעמים הנ"ל. עכת"ד. וכ"כ הגרמ"א זצ"ל במכתבו המובא לקמן (בנספח כ').


ויש להעיר שני דברים: שדעת הגר"ע יוסף זצ"ל בני"ד לא ידועה לנו, ויתכן שלדעתו יש לקרוא המגילה בשכונת הר חומה כמו ברמות, והיינו בי"ד בברכה ובט"ו בלי ברכה. ודבר שני, שעתה (בשנת תשע"ז) הגיע לידי קונטרס של הג' הג' הגר"ש עמאר שליט"א (קונטרס הנקרא "דברי שלום ואמת") והאריך להוכיח את דעתו שיש לקרוא גם בשכונת הר חומה את המגילה ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו למחמירים יקראוה בלי ברכה. עכ"ד. אמנם שמעתי ממגידי אמת שהמנהג בכל השכונה, ספרדים ואשכנזים, כולל קהילת הספרדים הנוהגים כפסקי הגר"ע יוסף זצ"ל, שכולם קורין המגילה רק ביום ט"ו ובברכה.


[44]מב. בענין המחלוקת גבי ביח"ל הדסה ראה בספר מועדים וזמנים (ח"ב סימן קפ"ה בהערה א' שיש לקרוא בי"ד), ובמנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ר"כ, שיש לקרוא בט"ו). וראה דברי הגר"ש ישראלי זצ"ל לקמן (בהערה מ"ג). והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלדעת הגרש"ז אוירבך (שליט"א) זצ"ל יש לקרוא שם המגילה בברכה ביום ט"ו, משום שתושבי המקום משלמים מיסים לעירית ירושלים, ובהא תליא מילתא, וזה לא תלוי בעירוב של שבת. ואגב העיר, שזו טרחה גדולה לקרוא לכל החולים את המגילה שני ימים, בי"ד ובט"ו. שהרי אין לקרוא להם המגילה ברמקול [ובענין קריאה ע"י רמקול, ראה לקמן בפרקים הבאים. וע"ע בשו"ת יחל ישראל (ח"ג סי' י"ב)]. ובהזדמנות אחרת אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שלמרות שהגרש"ז אוירבך זצ"ל סבר שזמן קריהמ"ג נקבע לפי מקום תשלום המיסים, ולכן בביהח"ל "הדסה" בעין כרם צריך לקרוא את המגילה בפורים ביום ט"ו, כבירושלים, מ"מ כשהגרשז"א זצ"ל היה מאושפז שם הוא החמיר על עצמו לקרוא את המגילה שם גם ביום י"ד באדר. ובאותו זמן הגיע לבקרו רב בית החולים, בדיוק בזמן קריהמ"ג. ומאז הגרשז"א זצ"ל לא החמיר עוד לקרוא שם המגילה ביום י"ד, אלא קרא רק ביום ט"ו. עכת"ד.


ומה שכתבנו גבי שכונת הר חומה (חומת שמואל) שיש לקרוא בה רק בט"ו בברכה, זאת כיון שתושביה משלמים מיסים לעירית ירושלים, והיא בתוך העירוב של שאר שכונות העיר. ובענין הרצף הטריטוריאלי משאר שכונות העיר: השכונה מחוברת לעיר ע"י שכונות ערביות כצור אל-בחר, אום טובה וכו'. יש אמנם מרחק מסוים בינה לשכונה הערבית הסמוכה, אך הוא קטן. וכן יש גם מרחק הקטן מאלפיים אמה בקו אוירי משכונת גילה (ואגב, הר חומה אינה רחוקה גם מהעיר בית לחם). לאור כ"ז נראה בס"ד שיש לקרוא את המגילה ולקיים שאר מצוות הפורים בשכונת הר חומה רק בט"ו, ודינה כשאר שכונות העיר. וכן דעת המרא דאתרא שם. וכעת (בשנת תשס"ג) הועבר אלי גם גילוי דעת מהגר"ש משאש שליט"א, רבה של ירושלים ת"ו, ובו הוא פוסק בסכינא חריפא שיש לקרוא המגילה בהר חומה רק בט"ו באדר, וכמובא לקמן בנספחים (נספח ט"ז). וע"ע בדברי הגרש"ז אוירבך המובאים לקמן בהערה מ"ז, שלא יתכן שבאותה העיר חלק מהאנשים יקיימו את פורים בי"ד וחלקם בט"ו. עיי"ש. וממש לפני ההדפסה (בשנת תשס"ג) שאלנו את הגר"מ אליהו זצ"ל לגבי שכונת הר חומה. הגרמ"א לא הסתפק בתצלומי אויר שהראו לו, אלא נסע לראות במו עיניו את המקום. כשחזר אמר לנו שהלכה למעשה צריכים לחוג שם את פורים ביום ט"ו באדר בלבד. וזה פשוט. וטעמו כיון שהשכונה קרובה לשכונת צור אל בחר והיא מחוברת ע"י רצף שכונות לעיר העתיקה. לדעתו רק מרחק של יותר ממיל קוטע את החיבור ביו השכונות, ובני"ד זה הרבה פחות ממיל מהשכונה הסמוכה. ואין מודדים מיל כגרי"מ טוקצ'ינסקי (דס"ל מיל מחומת העיר העתיקה -מ.ה.). והוסיף ששכונה של גויים ג"כ נחשבת כחיבור לעניין זה. ומ"מ לדעתו אין להתחשב בחבור ע"י עירוב של שבת, כי זה שייך לשבת אך לא לפורים. ועוד נסע הגרמ"א לשכונת רמות ובדק שם את המציאות וגם לגבי כל השכונות ברמות (א' ב' ג' וכו') לדעתו ברור שיש לחוג את פורים בט"ו באדר, למרות תוואי השטח ההררים, מהטעמים הנ"ל. עכת"ד. וכ"כ הגרמ"א זצ"ל במכתבו המובא לקמן (בנספח כ').


ויש להעיר שני דברים: שדעת הגר"ע יוסף זצ"ל בני"ד לא ידועה לנו, ויתכן שלדעתו יש לקרוא המגילה בשכונת הר חומה כמו ברמות, והיינו בי"ד בברכה ובט"ו בלי ברכה. ודבר שני, שעתה (בשנת תשע"ז) הגיע לידי קונטרס של הג' הג' הגר"ש עמאר שליט"א (קונטרס הנקרא "דברי שלום ואמת") והאריך להוכיח את דעתו שיש לקרוא גם בשכונת הר חומה את המגילה ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו למחמירים יקראוה בלי ברכה. עכ"ד. אמנם שמעתי ממגידי אמת שהמנהג בכל השכונה, ספרדים ואשכנזים, כולל קהילת הספרדים הנוהגים כפסקי הגר"ע יוסף זצ"ל, שכולם קורין המגילה רק ביום ט"ו ובברכה.


[45]מג. את הדעה שצריך לקרוא בשכונת הר נוף ביום י"ד שמעתי בעבר מספר פעמים מהגר"ע יוסף זצ"ל, וכ"כ בשמו בספר ילקו"י (עמ' 306). וטעמו, כפי ששמעתי ממנו, משום שהשכונות מחוץ לחומה העתיקה שבימי יהושע נחשבות כסמוכות לכרך, רק כשאינן רחוקות יותר ממיל מהחומה. ובכדי ששכונה תחשב כהמשך לרצף השכונות הסמוכות צריך שלא תהיה רחוקה יותר משבעים אמה ושיריים [שהם שני שלישי אמה. וראה במ"ב (סימן שצ"ח סקל"ח)]. והוסיף הגר"ע יוסף ואמר, שבדק את המציאות וראה שהמרחק בין שכונות הר נוף ורמות לבין שאר השכונות הינו גדול משעור זה. ולכן לדעתו אין להן דין "סמוך" אלא יש להן דין פרזים (ובתשובה לשאלתי הוסיף, שלמרות שיש אזור תעשיה המחבר את הר נוף עם שאר השכונות, ואע"פ שישנם שם בתי חרושת שעובדים בהם בשלוש משמרות כל שעות היממה, אפ"ה אינו נחשב כחיבור). עכת"ד. וראה חזו"א (או"ח סימן קנ"ב סעיף ב') ולקמן בנספח ד'.


ואת הדעה שצריך לקרוא שם ביום ט"ו הורו לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, הגר"מ אליהו, והג"ר שלום משאש שליט"א, רבה של ירושלים. והגר"ש ישראלי אמר לי שהטעם הוא כיון שהן רמות והן הר נוף הינן בתוך תחום העירוב של ירושלים, ולכן קורין בהם ביום ט"ו מדין סמוך. עכ"ד (ויש להעיר שיש חולקים על טעם זה. ואכמ"ל). וראה ע"כ ב"נועם" (ח"ז וח"ט). ובמועדים וזמנים (ח"ב סימן קפ"ה הערה א'). ובתשובה לשאלתי הוסיף הגר"ש ישראלי, שאין נראית לו הסברא שמקום מסויים נחשב כסמוך לירושלים בשל העובדה שתושביו משלמים מיסים לעירית ירושלים. עכת"ד. אך כן נראית דעת הגרש"ז אוירבך (שליט"א) זצ"ל, כפי שאמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, משום שטעמו שכל מקום שתושביו משלמים מיסים לכרך, דינו ככרך (ושלא כטעם הגר"ש ישראלי). ולכן צריכים הם לקרוא המגילה רק בט"ו [וראה בשעה"צ (סי' תרפ"ח סק"ה) בשם הר"ן, הריטב"א והמאירי - מ.ה.]. ושאלתי את הגר"א נבנצל, שהרי ממש"כ במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' קע"ח) מבואר בהדיא דבעי גם עירוב כדי לצרף השכונה לשאר השכונות ע"מ לקרוא בט"ו. וענה לי שאולי הגרשז"א כתב כן כתוספת לחומרא, אך ברור שדעתו היתה שגם כשיש רק את הצד של תשלום המיסים לעיריה, והיינו ההתחברות להנהלה העירונית, זה נחשב כחלק מהעיר ויש לקרוא רק בט"ו ככל שאר השכונות. עכת"ד. אך ר' במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' שנ"ח, סי' צ"ו סק"ז), שדין קריאת המגילה תלוי רק בסמוך ונראה לירושלים ולא חשוב כלל אם זה בתוך תחום השיפוט או לא. עכ"ל. ומבואר שגדר תשלום המיסים לא קובע כלל, דהא מישתעי בשכונות בירושלים המערבית לפני מלחמת ששת הימים.


ואכן בעבר נחלקו תושבי שכונה זו במנהגם. היו שנהגו כדעה הראשונה, והיו שנהגו כדעה השניה. ואכן במהדו' קמא של קונטרס זה הבאנו את דברי הגר"מ אליהו זצ"ל (מובא בתחומין ח"ט עמ' 366) שכתב ש"בזה בודאי שיש לא תתגודדו... ובפרט בימים אלה צריכים אנו להתאמץ בדברי מרדכי ואסתר, ולדחות דברי המן שאמר "ישנו עם אחר מפוזר ומפורד", ואדרבא נתחזק ב'לך כנוס את כל היהודים...' ולהרבות אהבה ואחוה שלום ורעות". עכ"ל. והוספנו, שדעת הרבנים הראשיים שכיהנו בתפקידם בעת שהתעוררה השאלה לגבי השכונות הר נוף ורמות (הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זצ"ל), שבענינים כגון אלה יש לנהוג בכל מקום כדעת רבני העיר. וראה לעיל בהערה זו שדעת הגר"ש משאש שליט"א לקרוא שם בט"ו בלבד ובברכה.


אך ברוך השם שזכינו לראות אתחלתא דגאולה, וככל שמתקרבת גאולתם של ישראל כך מתאחדים ישראל יותר ויותר ונעשים אגודה אחת. והנה בשל התרחבות שכונת הר נוף פעיקו"ת, התקרבו בתיה האחרונים של השכונה אל אזור התעשיה גבעת שאול. ומתקיימים מול עינינו דברי המדרש (ילקו"ש ישעיה סי' תע"ב): א"ר יוחנן: עתידה ירושלים להיות מגעת לשערי דמשק. ע"כ. ובשל כך יצא אף הגר"ע יוסף זצ"ל בכרוז בשנת תש"נ, ובו קרא לתושבי שכונת הר נוף להתאחד עם שאר תושבי השכונות הוותיקות בירושלים ת"ו, ולקרוא המגילה ביום ט"ו בלבד, ולקיים אז את כל שאר מצוות הפורים. ובנו, הרה"ג דוד יוסף שליט"א, אף נתן לי את נוסח הכרוז על מנת שנפרסמו בספרנו זה (ראה בנספחים, נספח ד'). ואמר לי הטעם, שמשום התרחבות השכונה והתקרבותה לאזור התעשיה הנ"ל השתנה דינה ויש לקרוא בה ביום ט"ו באדר בלבד. עכת"ד. ואמנם ק"ק לי ע"כ, כיון ששמעתי מהגר"ע יוסף שאזור תעשיה אינו נחשב לני"ד כחלק מהעיר, ואינו מחבר את השכונות המרוחקות אל העיר. ושכ"ה אף אם עובדים שם בכל שעות היממה בכמה משמרות. וכנ"ל. והרי בני"ד סומך הוא על אזור התעשיה של גבעת שאול (כפי שאמר לי בנו). וודאי תשובתו בצידו. ומ"מ עתה דעתו להלכה שאף בשכונת הר נוף יש לקרוא ולקיים את כל דיני הפורים ביום ט"ו בלבד. ואמר לי בנו, הרה"ג דוד יוסף שליט"א, שמעיד הוא שעתה בכל בתי הכנסת בשכונה, בין הספרדים ובין האשכנזים, קוראים את המגילה ביום ט"ו בלבד. עכת"ד.


[46]מד. לגבי שכונת גבעת מרדכי, כך שמעתי מתושבי המקום. לגבי שכונת מעלה זיתים כך שמעתי מת"ח המתגורר במקום. והטעם שהרי היא סמוכה ממש להר הבית.


[47]מד. לגבי שכונת גבעת מרדכי, כך שמעתי מתושבי המקום. לגבי שכונת מעלה זיתים כך שמעתי מת"ח המתגורר במקום. והטעם שהרי היא סמוכה ממש להר הבית.


[48]מה. כך פסק הג"ר אברהם אבידן שליט"א. ראה ע"כ בספר "כי שרית" (עמ' 180 ואילך). ובעבר לא היה המנהג ברור שם. אך עתה נוספו בתים ושכונה זו מחוברת לשאר השכונות הסמוכות. ושמעתי מת"ח אחד תושב המקום שכיום בכל בתי הכנסת בשכונה קוראים ביום ט"ו בברכה.


[49]מו. בענין שכונת נוף ציון, בשל סמיכותה לשכונת ארמון הנציב, יש לקרוא בה בט"ו. נוסף ע"כ יש לה דין נראה לעיר העתיקה (אלא שאינה סמוכה לעיר העתיקה בשל שכונות ג'בל מוכבר וסילוואן המפרידות ביניהן), וכן אמרו לי כמה ת"ח תושבי המקום שכן המנהג פשוט לקרוא בה בט"ו בלבד.


[50]מו. בענין שכונת נוף ציון, בשל סמיכותה לשכונת ארמון הנציב, יש לקרוא בה בט"ו. נוסף ע"כ יש לה דין נראה לעיר העתיקה (אלא שאינה סמוכה לעיר העתיקה בשל שכונות ג'בל מוכבר וסילוואן המפרידות ביניהן), וכן אמרו לי כמה ת"ח תושבי המקום שכן המנהג פשוט לקרוא בה בט"ו בלבד.


בענין שכונת פסגת זאב כך אמר לי אחד מרבני השכונה, הרה"ג ר' דוד שלם שליט"א.


[51]מז. ובענין שכונת קידמת ציון, כך אמר לי ת"ח, תושב המקום. והוסיף שכן פסק להם הגר"א נבנצל שליט"א, מהטעם שהם משלמים את מיסיהם לעירית ירושלים, וכנ"ל בהערה מ' בפרקנו.


[52]מח. במהדורות הקודמות כתבנו שאת הדעה הראשונה שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל, וכ"כ ביבי"א (ח"ז סי' נ"ח ונ"ט). וראה כאן בהסכמת הגר"ש דבליצקי שליט"א, שנראה שמחייב לקרוא בברכה ביום י"ד, ובלי ברכה ביום ט"ו. וראה עוד בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח' סי' ס"ב), ולעיל (בהערה מ"ג).


את הדעה השניה שמעתי מהגר"ש ישראלי זצ"ל ומהגר"מ אליהו (וכדלעיל בהערה מ"ב) והגר"ש משאש שליט"א. וכ"כ הגר"ש משאש שליט"א בשו"ת שמש ומגן (ח"א סי' נ"א). ואף הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי, שלדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל יש לקרוא בשכונת רמות ביום ט"ו, משום שתושביה משלמים מיסים לעירית ירושלים, וכנ"ל (בהערה מ"ב). ובהזדמנות אחרת שמעתי ממנו בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שלא יתכן לחלק ולומר שבאותה עיר חלק מהאנשים יקיימו את פורים ביום י"ד באדר וחלקם בט"ו בו. לכן לדעת הגרש"ז בכל השכונות החדשות שתחת שלטון העיריה בירושלים, כולם צריכים לחוג את פורים בט"ו באדר. עכת"ד. וכ"כ ידידי הרה"ג יצחק דרזי שליט"א בספרו שבות יצחק (פורים, עמ' ע"ז) שלדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל יש לקרוא בשכונת רמות ביום ט"ו באדר בלבד. עיי"ש טעמו. וראה לעיל (הערות מ"א ומ"ג).


ולגבי המנהג שם. במהדורות הקודמות כתבנו שהרה"ג יהודה דרעי שליט"א כשהיה רב השכונה הספרדי, אמר לי שכמעט כל הספרדים בשכונה קוראים בברכה את המגילה ומקיימים את מצוות פורים ביום י"ד, ואילו כחומרא קוראים המגילה ללא ברכה ביום ט"ו, וכן מקיימים את שאר מצוות פורים כחומרא, כולל אמירת עה"נ (אך ראה מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א ח"ז סס"י נ"ח, שבמקומות של ספק אין לומר עה"נ ביום ט"ו. וצ"ע). והוסיף שגם הבד"ץ של העדה החרדית פסקו שעיקר פורים שם הוא בי"ד באדר. עכת"ד. והרב האשכנזי של השכונה אמר לי שבתחילת איכלוסה של שכונת רמות הורו כמה רבנים שיש לקרוא בה את המגילה בט"ו באדר, מהם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגרי"ב זולטי זצ"ל. והגרי"ב זולטי אף הגיע לרמות ובדק את המציאות. ואכן מרמות ניתן לראות את ירושלים העתיקה. ועפי"ז נהגו לקרוא המגילה ולחוג את פורים בשנה הראשונה ברמות בט"ו באדר. אמנם לאחר מכן פסקו רבני הבד"ץ של העדה החרדית שיש לקיים שם את פורים בי"ד באדר, ואף הגרי"ש אלישיב הודיע שכיון שהעירוב המחבר את שכונת רמות עם שאר שכונות ירושלים אינו תמיד כ"כ בר קיימא כיון שהוא נקרע לעיתים קרובות (או שמא בגלל סיבות אחרות) לכן יש לקרוא ברמות את המגילה בי"ד בברכה. ומ"מ הרבנות הראשית של ירושלים מפרסמת מידי שנה שיש לחוג את פורים ברמות דוקא בט"ו, וכן הורה הגרש"ז אוירבך זצ"ל לחוג את פורים ברמות דוקא בט"ו (דהם משלמים מיסים לעירית ירושלים, וכד' המאירי, וכנ"ל בהערה מ"ב). ולמעשה היום בכל חלקיה של שכונת רמות - רמות א', רמות ג', רמות פולין וכו' אין מנהג ברור של האשכנזים. ואף אין חלוקה ברורה בזה בין ליטאים ל"חסידים", שאין כל הליטאים קוראים את המגילה דוקא בי"ד ואין כל ה"חסידים" קוראים המגילה דוקא בט"ו. ועוד ציין למאמרו של הרה"ג מיכאל בלייכר שליט"א בקונטרס אורייתא (היו"ל בנתניה, כרך י"א משנת תשנ"א) עכת"ד. וכמה ת"ח תושבי המקום אמרו לי לפני כמה שנים שישנה כוונה לעשות עירוב כדת וכדין ולחבר את שכונת רמות עם שאר שכונות ירושלים (כנראה ע"י התחברות לרמת שלמה - רכס שועפט), וזאת עפ"י התייעצות עם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואז מן הסתם רוב רובם של האשכנזים יקראו בט"ו בלבד. וראה עוד ע"כ בשו"ת מנחי"צ (חלק ח' סי' ס"ב, שלגבי המצב של שנת תשמ"ב יש לקרוא ברמות בי"ד בברכה ובט"ו בלי ברכה), באול"צ (ח"א סי' מ"ה, שפסק שלפי המציאות בשנת תשמ"ז יש לקרוא ברמות בי"ד בלבד) בספר שבוי"צ (דרזי, הלכות פורים), ובשו"ת יחל ישראל (ח"ג סי' י"ב).


כך כתבנו בעבר. אמנם עתה (במהדורת תשע"ז) הוספנו שי"א שאין הדברים כבר נכונים בשל השינויים במציאות: הן מבחינת התרחבות הבניה בשכונות (רמות א', ב', ג', ד', רמות פולין ורמות 06), והן בשל שינויים לטובה שנעשו בעירוב השכונה וחיבורה לשאר חלקי העיר, והן בגלל שיש שהניחו קארוון או קראוונים בין השכונה לשכונות העיר האחרות.


לאור זאת הרי שהפוס' האשכנזים סוברים שכיום יש לקרוא את המגילה שם רק בט"ו, ונוסף על הגר"מ אליהו והגר"ש משאש זצ"ל (שתמיד סברו שיש לקרוא שם בט"ו), הרי שכיום אף הג"ר יצחק יוסף שליט"א סובר שיש לקרוא שם ביום ט"ו. וזו לשונו במסקנת הדברים בשו"ת הראשון לציון (חלק א' בסיכום התשובות, עם מעט שינויים): אודות זמן פורים בשכונת רמות, מתי צריך לקרות שם את המגילה ולקיים שאר מצוות היום. האריך הרחיב לבאר כמה יסודות נאמנים, בהגלות דברתם של ראשונים כמלאכים, שבמקום ספק יש לקרות בט"ו בברכה ולא בי"ד, ושלאור המציאות בזמננו שהרחיבו ובנו בסמיכות לשכונת הר חוצבים ולשכונת רמות, עד שנעשה המרחק שביניהם פחות ממיל, נמצא שרמות היא סמוך לעיבור, וכבר פשטה ההוראה בירושלים ושכונותיה, כדעת רבים שסמוך לעיבור נידון ככרך וקורין בט"ו, ושכ"ד הגר"ע יוסף זיע"א בספרו חזו"ע למעשה. ובנוסף ע"י ההשתדלות שעשו אנשי מעשה והביאו קראוונים לרווחא דמלתא, ולעשות רצון צדיק הוא הגר"ע יוסף זיע"א, כפי שהנחה אותם והורה להם לפרטי פרטים, ובזה נעשה הדבר מרווח ביותר לעילא ולעילא, ללא שום פקפוק. ויצא הגר"י יוסף למנין עוד י"ג צירופים שנאמר מפי ספרים וסופרים. וסוף דבר העלה הגר"י יוסף, דאף שבשנים עברו היתה ההוראה לקיים את ימי הפורים בשכונת רמות ביום י"ד מכמה חששות, וכן היה מורה ובא הגר"ע יוסף זיע"א במשך שנים, וכמו שהעלה בהרחבה בילקוט יוסף. אולם בשנים האחרונות נעשו כמה וכמה שינויים וחידושים לטובה, כפי שהיתה דרישתו ותקוותו של הגר"ע יוסף זיע"א בענין זה. ולכן מעתה יש לכל תושבי רמות מכאן ואילך בכל שנה ושנה, לקרוא את המגילה בברכה, ולקיים שאר מצוות יום הפורים, ביום ט"ו באדר בלבד. עכת"ד של הג"ר יצחק יוסף שליט"א.


אלא שמאידך דעת הגר"ש עמאר שליט"א רבה של ירושלים אינה כן. שהביאו לידי קונטרס שלם וגדול של הגר"ש עמאר שליט"א בענין קריאת המגילה בשכונת רמות, וכתב שם שאין שום חדש תחת השמש, ואין שום התקרבות משמעותית של השכונה לשכונות האחרות של ירושלים ת"ו כדי שיחשב הדבר שהינה מחוברת להן. וגם ענין הבורגנין שטען הגר"י יוסף שזה עכ"פ חזי לצרופי כדי להחשיב את השכונה כחלק מהעיר, גם לזה לדעת הגר"ש עמאר אין שום מקום לצרף זאת, בפרט שבורגנין אלה אינם מאוישים בבני אדם, והינם מועטים, והמרחק ביניהם רב. והאריך גם הוא להוכיח שדברי הג"ר עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יבי"א ח"ז עדיין שרירין וקיימין הן מבחינת המציאות והן מבחינת ההלכה.


נמצאנו למדים שד"ז עדיין במחלוקת שנוי, מהו זמן קריהמ"ג בשכונת רמות, ואין הסכמה הלכתית בדבר כלל [אע"פ שאם חלק מטענות שני הצדדים הינם האם ישנם שינויים במציאות, לכאו' ניתן לברר זאת ע"י הגעה למקום וע"י תצלומי אויר].


ומ"מ מה שכתבנו שמנהג האשכנזים הינו כיום שכולם קורין שם המגילה רק בט"ו, ושכן מנהג רוב הספרדים, כך העידו בפני כמה ת"ח יראי ה' נאמנים הגרים בשכונת רמות, ואמרו לי "שכן המנהג הרווח אצל הספרדים כיום בשכונת רמות לקרוא המגילה ביום ט"ו בלבד ובברכה. ומעטים הם הקוראים שם דווקא ביום י"ד".


ויהי רצון שהקב"ה יחיש את גאולתנו ואת פדות נפשנו, וירושלים תתרחב במהרה עד דמשק, והכל בחיבור אחד שלם, ולא תהיינה מחלוקות כלל, ובפרט בענין זה.


[53]מט. לגבי שכונת רמת שלמה אמר לי ת"ח אחד, שבעבר (שהיו בה רק כמה עשרות משפחות מעטות) קראו שם כולם בט"ו באדר, עפ"י פסק הגרי"ש אלישיב זצ"ל, כיון שעשו עירוב המחברם עם שאר שכונות ירושלים. ע"כ. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שהוא מורה לקרוא המגילה שם ביום ט"ו בלבד. ולמרות שאין חיבור משכונות ירושלים לשם, אך מ"מ יש חיבור לשם מירושלים דרך השכונה הערבית שועפט. עכת"ד. ונראה שאף לפוס' שהדבר הקובע הוא תשלום המיסים, יש לקרוא ברמת שלמה בט"ו בלבד. וכ"מ ממש"כ בשבוי"צ (דרזי. פורים. עמ' ע"ה) שפתרו את בעיית זמן הקריאה ברמות ע"י חיבורה לשכונת רמת שלמה. וכן נודע לי שלמעשה המנהג פשוט שם היום לקרוא רק בט"ו. וע"ע ביחל ישראל (שם).


[54]נ. גבי שכונת שמעון הצדיק, יש לדון מצד ג' השיטות הנ"ל: מצד תשלום המיסים, הרי שתושבי השכונה משלמים לעירית ירושלים. מצד העירוב: השכונה נמצאת בתוך העירוב של ירושלים. כך שלשתי השיטות הללו יש לקרוא בה בט"ו בלבד. גם מצד המרחק לשאר השכונות, הרי שהשכונה קרובה לשער שכם, וממילא מסתבר שיש לקרוא בה בט"ו בלבד. וכן המנהג שם כבר כמה שנים, שתושבי המקום קוראים המגילה ביום ט"ו, כפי שהעיד בפני ת"ח מתושבי המקום.


[55]נא. דעת הי"א היא דעת הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י. וראה עוד בעיר הקודש והמקדש (פרק כ"ז) ולקמן בנספחים (נספח י"ב סי' תרפ"ח). ומ"מ כמו שכתבנו, אין המנהג כן.


ומה שכתבנו גבי שכונת עץ חיים, כך ראיתי כמה שנים. וראה בהר צבי (סימן קכ"ג), ובמועדים וזמנים (סימן קפ"ה).


[56]נב. בספר א"י (טוקצ'ינסקי. פרק ח') ובקונטרס האגרת הזאת (דבליצקי. עמ' 25 מהדו' תשנ"ז) כתבו שיש לקרוא בה בי"ד (בברכה) ובט"ו (בלי ברכה), דמוחזקת כקרובה למקומה העתיק, ככל העיירות העתיקות שהוחזקו לקרוא כערים המסופקות. ובכללן המקומות שלא היה בהם ישוב יהודי ונכבשו ע"י היהודים. עכ"ד. ולעומת זאת בספר דבר סיני (סי' ס"ח עמ' קל"ה-קל"ו) כתב הג"ר סיני אדלר שליט"א (רבה של אשדוד לשעבר) שתל אשדוד מרוחק כחמישה ק"מ מאשדוד, ולכן יש לקרוא באשדוד בי"ד בלבד, וכ"כ במאמרו בנועם (חלק ח'). ומה שכתבנו שהמנהג לקרוא בי"ד בלבד, כך אמרו לי כמה ת"ח שגרים במקום.


[57]נג. גם לגבי אשקלון כתב הגר"ש דבליצקי שליט"א כמש"כ לגבי אשדוד, וכנ"ל בהערה הקודמת. וכ"כ כבר בספר א"י לגרימ"ט (סי' ח'), שיש לקרוא ב' ימים. ואת המנהג כתבנו על פי אחד מרבני העיר (והוסיף שאמנם באחד מבתי הכנסת מוסיפים לקרוא המגילה בלי ברכה גם בט"ו).


[58]נד. דעת היש מי שאומר היא דעת הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י. וראה מש"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן רנ"ב), כי גם במקומות שא"צ מן הדין לקרות אלא ביום י"ד בלבד, אין לגעור בהם כשקורין גם ביום ט"ו, כיון שקורין אותה ביום ט"ו בלא ברכה. והלואי שיזכרו נפלאות ה' בכל יום. והב"ד כה"ח (סימן תרפ"ח סקי"ח).


ואת המנהג שמעתי מתושבי המקום.


[59]נה. כתב הרי"ח הטוב בבא"ח (ש"ר פר' תצוה סעי' י"ד) שדינה כערי הספקות, וקורין בה בי"ד בברכה ובט"ו בלא ברכה. ואע"ג שביום ט"ו לא אומרים עה"נ כלל, מ"מ נהגו לקרות גם בט"ו בפר' "ויבא עמלק" (והוסיף שאין בזה חשש ברכה לבטלה. ולא זכיתי להבין מדוע אין בזה חשש ברכה לבטלה. ורק אם ס"ל כגיו"ר דבכל יום שרי לקרות בתורה בברכה יש ישוב למנהגם). וראה לקמן (בפרק י' הערה ס"ג).


[60]נו. כתב כה"ח (סי' תרפ"ח סקי"ט) בשם הרב תיקון יששכר שכן היה המנהג בביריה ודינה כמקומות המסופקים.


[61]נז. מה שכתבנו הדעה הראשונה, כ"כ הגר"ש ישראלי זצ"ל בתחומין (ח"א עמ' 123). וכ"כ הג"ר זלמן ברוך מלמד שליט"א, ראש ישיבת בית א-ל, בתחומין (שם עמ' 134). והביא במאמרו שכן הורה לו הג"ר אברהם שפירא זצ"ל. אלא שהוסיף, שהרוצה להחמיר ולקרוא בלי ברכה גם ביום ט"ו, תבוא עליו ברכה. אך הדגיש, שאין זה מדינא. ואמר לי הגר"ש ישראלי, שטעמו משום שגם אם נאמר שהישוב בית א-ל נמצא באותו מיקום שהיה ישוב מוקף חומה בימי יהושע בן נון, הרי כיון שאין הישוב הקיים נמצא ממש בין החומות הקודמות אלא הינו גבוה מעל אותו מקום שהיה הישוב בימי יהושע, אין לכך דין של מוקף. וראיה לכך מבתי ערי חומה (עיי"ש בתחומין באריכות). ולשאלתי, הרי גם בירושלים אין הישוב בדורנו נמצא ממש באותו מקום של הישוב הקדמון (דבר המוכח מהחפירות הארכיאולוגיות באזור הכותל המערבי), ענה לי הגר"ש ישראלי שמ"מ אין המרחק גדול בין גובה הישוב הקיים לבין הישוב בתקופה הקדומה. והוסיף, שלדעתו אכן אם אדם יטוס במטוס, או ישהה באופן אחר באויר של עיר מוקפת חומה, צריך הוא לקרוא המגילה ביום י"ד ולא ביום ט"ו. עכת"ד. וראה לעיל (פ"ג הערה ל"ח).


ומה שכתבנו הדעה השניה, כ"מ מדברי הגר"מ אליהו זצ"ל בתחומין (ח"א עמ' 112 ועמ' 127) שיש להחמיר (משמע כחומרא) ולקרוא בשני הימים. וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל (שם עמ' 120), שאמנם מדינא צריך לקרוא ביום י"ד בלבד, ובברכה, אך "ראוי ונכון" שיקראו גם ביום ט"ו מבלי לברך [וטעמו של הגר"ע יוסף, משום שהגר"י שוורץ כתב בשו"ת דברי יוסף (סימן ב') שבכל העיירות העתיקות בא"י היה המנהג לקרוא בשני הימים]. וכעין דברים אלה כתב גם הג"ר שריה דבליצקי שליט"א, שאמנם מדינא סגי בקריאה ביום י"ד בלבד, אך "מהיות טוב" יש לקרוא את המגילה בישוב בית אל יומיים.


ובענין היחס אל הארכיאולוגיה כגורם מכריע בפסקי הלכה. הנה מדברי מרן הגראי"ה קוק זצ"ל מתבאר שאין לסמוך על מדע הארכיאולוגיה כדי לפסוק הלכה, ובפרט כשהמשענת העיקרית היא השמות הערביים. שכתב מרן הגראי"ה זצ"ל [מובא בספר אגרות ראיה (ח"ב, מהדו' תשכ"ב. איגרת תכ"ג)], וז"ל:


ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, כ"ב אייר תרע"ב.


שלו' וברכה לכ' ידידי הרה"ג החה"ש מוהרימ"ט שליט"א.


ע"ד קביעות קריאת המגילה להמושבות בפרטיות, איני מוצא לי חומר לספק, להוציא מידי רובא דעלמא. כי כל החכמה הזו של חקירת מדע א"י, מלאה היא רק השערות, שאמנם ראויים הם לחבה וכבוד החוקרים והדורשים בזה מצד חבת הקודש, אבל סוף כל סוף א"א לקבע מסמרות, על סמך השמות השגורים בין הערבים. ומ"מ אם יש לו על איזה מהם ספיקות והערות יסודיות, יואיל נא בטובו להמציאם לי, ואגלה בל"נ לכת"ר את דעתי ע"ז. עכ"ל.


ועוד כתב שם מרן הגראי"ה זצ"ל ביחס לגילוי מטבעות עתיקות: "אין שום סתירה לשום דבר מן התורה מכל דעה מחקרית שבעולם כלל, אלא שאין אנחנו צריכים לקבל השערות לודאיות (אגרות הראיה, חלק ב', תשכ"ב, עמ' רי"ב).


וכן אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שאין לסמוך על מדע הארכיאולוגיה כדי להכריע בשאלות הלכתיות (הורה לי זאת לענין זיהוי מקומות קדומים לצורך קריאת המגילה). והוסיף, שאף אם נמצאים ממצאים ארכיאולוגיים המעידים שהיה במקום מסוים ישוב פלוני, יתכן שממצאים אלה הועברו ממקום למקום. כך שאין הכרח לאמיתות הסברא שאכן שם היה אותו ישוב. עכ"ד. וראה דברי הגר"מ אליהו זצ"ל בתחומין (ח"א עמ' 112).


וע"ע בשו"ת אור לציון (שביעית, דף ע"ד, פרק ו' הערה א') שאין לסמוך על המקומות המזוהים כיום עפ"י מדע הארכיאולוגיה, האם זה אותו מקום הכתוב בתנ"ך או בדברי חכמינו ז"ל. עיי"ש מש"כ עפי"ד החזו"א (שביעית, סי' ג' סקי"ט) גבי העיר הנקראת כיום בית שאן. וכן כתב שם בשם החזו"א (שביעית, סי' ג' סקל"ב) גבי כזיב. וע"ע באול"צ (שם בעמ' פ"ב) שהזכיר דברי פוס' שהיו אפי' רק לפני כמאה שנה בלבד, לגבי זיהוי מקומות לענין שביעית ותרו"מ (כגון העיר רמלה. וכ' שלד' הכפתור ופרח זו העיר הפלישתית גת שכבשה דוד מלכנו. וע"ע שם גבי בית גוברין). עיי"ש באול"צ (בכל פ"ו) באורך, אולם נזהר מאוד וסייג את דבריו ולא סמך לגמרי להלכה על זיהוי המקומות הללו כיום. וראה עוד בחזו"א (או"ח סימנים קנ"א, קנ"ב, קנ"ג וקנ"ד).


והג"ר שריה דבליצקי שליט"א כתב בתחומין (ח"א עמ' 128), שלדעתו "על שברי מילים ומשחקי מילים (זיהויי שמות) עם שברי כדים וקיתוניות, אין לנו סמך שנוכל לבנות הלכות כאלה, אשר אם טעינו איבדנו הכל". עכ"ל. וכעין זאת כתב הגר"ש דבליצקי שליט"א גם בקונט' האגרת הזאת (בענין קריה"מ בבני ברק בט"ו באדר). וכן כתבו הגר"י אריאל והגר"א בקשי-דורון שליט"א, בברכתם לקונט' של הרה"ג שמואל דביר בענין קריהמ"ג בבאר שבע.


[לאור כל זאת כששאלו תושבי הישוב כרמי יוסף, האם כיוון שהם סמוכים (במרחק של פחות מקילומטר אחד) מהישוב המקראי גזר, והעיר גזר נמנית בכתובים על הערים שהיו בימות יב"נ, האם בשל כך הם צריכים לקרוא את המגילה בט"ו באדר, או גם בי"ד וגם בט"ו באדר. אמרנו להם בס"ד, שכיוון שאין סומכים על מימצאים ארכיאולוגיים לענין הלכה, לכן א"א לומר בוודאות ששם היתה העיר גזר הקדומה, ועליהם לקרוא המגילה רק בי"ד באדר, אא"כ המרא דאתרא שם יפסוק אחרת].


מאידך מדברי הגר"ש גורן זצ"ל לקמן (בנספח י"ז), משמע דס"ל שניתן לסמוך במקרים מסוימים על ממצאים ארכיאולוגיים.


ועוד ראינו אח"כ שגם הג"ר אשר זעליג וייס שליט"א דן גבי הכרעות להלכה הסומכות על מדע הארכיאולוגיה. ראה מש"כ בשו"ת מנחת אשר (ח"ב סי' ג' ובסימנים שלאחריו, שכתב בחריפות שאין לסמוך על מדע הארכיאולוגיה לשם הכרעות הלכתיות. עיי"ש.


ועוד נוסיף, ששמעתי דברים מזעזעים. שישנה מחלוקת בין אנשי האקדמיה באוניברסיטת ת"א, במחלקה לארכיאולוגיה, לבין חבריהם באוניברסיטה העיברית בירושלים, האם היה קיים (עפרא לפומיה) דוד המלך. ואותם שבת"א טוענים (שחס ושלום) לא היה, משום שאין שום ממצאים ארכיאולוגיים מאותה תקופה שאכן היה דוד מלך ישראל. אלא שלפני כמה שנים "מצאו" הארכיאולוגים עיר חדשה הסמוכה לבית שמש, שיש "הוכחות" ארכיאולוגיות שזו היתה העיר "שערים" הנזכרת (בספר שמואל פרק י"ז פס' נ"ב) גבי הריגת הפלישתים הנסים לאחר הקרב של דוד מלכנו עם גלית הפלישתי (ימח שמו וזכרו). רק אז החלו חלק מהפרופסורים באוני' ת"א "להאמין" שאכן היה דוד המלך. אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה [מחר הם יאמרו שלא היו גם האבות, אברהם יצחק ויעקב, ולא היה משה רבינו ע"ה שהוציא את עם ישראל ממצרים, ובכלל גם לא היה האדם הראשון, וכל זה משום שאין ממצאים ארכיאולוגיים שאכן הם היו. בקיצור, הם נולדו מאיזה גרגיר אבק שהגיע מהחלל ולא מאדם הראשון. ועל כך נאמר "וכסילים מתי תשכילו". ודי בזה]. ראה על כל זה בקובץ מעלין בקודש (כרך ד', מאמר מיונתן אדלר נר"ו) ובקובץ המעיין (גליון מ"ח. במאמר סקירת ספרים, מש"כ הרה"ג יואל קטן שליט"א על הספר "מקרא וארכיאולוגיה", מאת דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין).


עוד רצוננו להעיר שאמנם ידוע שהגר"ע יוסף זצ"ל בשנותיו האחרונות חזר בו לגבי שיעור הדרהם. שהרה"ג הדר מרגולין שליט"א כתב (בקובץ בית אהרן וישראל, אד"א תשנ"ה, קונט' רביעית הלוג) שבדקו בהרבה מוזיאונים של מטבעות, ובאוספים הנמצאים שם מצאו ששיעור הדרה"ם הגדול ביותר מזמן הרמב"ם היה לא יותר משלושה גרם. ועפי"ז כתב הגר"ע יוסף זצ"ל בכמה דוכתי [יבי"א ח"ט חאו"ח סי' ק"ב סק"ה) ובחזו"ע (פסח, דקע"ז,ב'. ובהל' ט"ו בשבט ד"ס, בדין פת הבב"כ, סוף הערה א')] שמעתה יש לחשב ששיעור הדרה"ם הינו שלושה גרם. וא"כ לפי"ז יוצא לכאו' שהגר"ע יוסף זצ"ל שינה את ההלכה ופסק בסוף ימיו הלכות אחרות בשל המימצאים הארכיאולוגיים שנמצאים במוזיאונים שונים ברחבי העולם. אך בס"ד לענ"ד אין זה מסתבר שלדעת הגרע"י זצ"ל תשתנה ההלכה בשל ממצאים ארכיאולוגיים. דהא יתכן שהדרהמים שנמצאו הינם מתקופות אחרות מזו של הרמב"ם, אע"פ שאולי כתוב עליהם שהינם ממצרים. ודי בזה.


וע"ע מה שכתבו בענייננו: הרה"ג יעקב אפשטיין שליט"א במאמרו "דרכי הזיהוי בקיום מצוות", הובא בחוברת המעין (לו/ג, תשנ"ו, עמ' 28 ושם בהערה 2). וכן בתשובתו לגבי זיהוי התכלת בציצית, בשו"ת חבל נחלתו (חלק א', תשס"א, עמ' 5). וכן בספר מגילה במוקפות חומה (להרה"ג יהודה זולדן שליט"א. תשע"ג. עמ' 260 ואילך), ובהקדמת ספר מידות ושיעורי תורה (עמ' טז-יז) לרה"ג ר' חיים באניש שליט"א.


אמנם היתה דעה שאמרה שבבית א-ל יש לקרוא ביום ט"ו בלבד, וזו היתה תחילה דעת הגר"ש גורן זצ"ל, כמו שכתב במכתבו המובא לקמן בנספחים (נספח י"ז). עיי"ש.


אלא שכעבור זמן שאלתי את הג"ר זלמן מלמד שליט"א, האם נכון הדבר שהגר"ש גורן זצ"ל חזר בו ממה שפסק שבבית א-ל יש לקרוא המגילה בט"ו אדר בברכה. ואמר לי הגר"ז מלמד שליט"א שבאותה שנה שפורסם פסק ההלכה מהגרש"ג, היה הגר"ש גורן זצ"ל רב ראשי. ובכלי התקשורת פרסמו שהוא פסק לקרוא בבית א-ל רק ביום ט"ו ובברכה [כמו המכתב המודפס פה (בנספח י"ז). וכן כתוב בשו"ת תרומת הגורן (סי' קל"ט)]. לשם כך פנו אנשי בית א-ל לגר"א שפירא זצ"ל, והלה דן בכך יחד עם הגרש"ג זצ"ל (הר"ר יעקב כ"ץ, המכונה כצל'ה, שמע את השיחה). ולבסוף אמר הגר"ש גורן זצ"ל: כיוון שאתם אומרים שמבית א-ל לא רואים את ירושלים, וכן מירושלים לא רואים את בית א-ל, לכן עליכם לקרוא את המגילה בבית א-ל ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו בלי ברכה. עכת"ד הגרש"ג זצ"ל לאחר שהגר"א שפירא זצ"ל דיבר עמו. וגילה לאוזני הגר"ז מלמד שליט"א, שאכן בשנה הראשונה הוא עצמו קרא בבית א-ל את המגילה בברכה בי"ד, ובלי ברכה בט"ו, מצד כבודו של הגרש"ג זצ"ל. אך שאר העם מאז ומתמיד קורים המגילה בבית א-ל רק בי"ד, ובברכה. עכת"ד הגר"ז מלמד שליט"א.


ויש להעיר שאכן הדברים עולים בקנה אחד עם מכתבו הנ"ל של הגרש"ג זצ"ל. שהרי כתב שם בהדיא: "וגם רואים משם את ירושלים, והמקום נראה מירושלים. אבל בלי כל תנאים אלו, דינה של ההתנחלות כמקום פרוז, ופורים שלה בי"ד אדר גם לפי הירושלמי". ואם כן כיוון שאין מתקיימים כל התנאים הנ"ל, לכן אף לד' הגרש"ג יש לקרוא בה בברכה רק בי"ד.


ואת המנהג כתב הג"ר זלמן ברוך מלמד שליט"א, רב הישוב, בתחומין (שם). ותחילה כן היה נראה לי עיקר להלכה (והטעם, משום שכאשר רב שהתמחה בענין מסוים אמר דברו, אך גדולי הדור ראו את ממצאיו וטיעוניו ופסקו אחרת, כדברי גדולי הדור אנו עושים. וכן הורה לי הג"ר מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת "כסא רחמים", בענין אחר, ונראה דה"ה כאן). וכיון שכן דעת הגר"א שפירא והגר"ש ישראלי לקרוא ביום י"ד בלבד, כתבנו שכן נקטינן להלכה. ואף שהגר"מ אליהו והגר"ע יוסף זצ"ל אמרו לקרוא אף בט"ו, נראה מדבריהם שאין זה מעיקר הדין, אלא שנכון וראוי לעשות כן. ואכן המנהג שם לקרוא רק בי"ד, ובברכה, וכנ"ל. וראה עוד בתחומין (ח"א עמ' 112).


[62]נח. לגבי בית לחם יש בס"ד ב' צדדים: מצד עצמה ומצד קרבתה לירושלים. מצד סמוך ונראה לירושלים נראה שאין לקרוא בה בט"ו כלל, דהא אין עירוב מירושלים לבית לחם, אין קשר במיסים וארנוניות ביניהם, ויש מרחק של יותר מע' אמה ושיירים ביניהן. ואי מצד עצמה צריך לקרוא בט"ו: הנה בלוח א"י כ' שכל העיירות הישנות שבא"י הינן ספק מוק"ח מימות יב"נ וקורין בהן ב' ימים. אך ברשימת המקומות לא הזכיר את העיר בית לחם. והגר"ש דבליצקי בקונטרס האגרת הזאת (עמ' 25) הוסיף שבזה כלולות גם הערים שלא היה בהן ישוב יהודים ונכבשו ע"י יהודים, כאשקלון, אשדוד וכו', שמוחזקות כקרובות למקומן העתיק. אך גם הוא לא הזכיר את בית לחם. עכ"ד. ואמנם בספר יהושע לא נזכרה בית לחם, אך מ"מ מקרא מפורש הוא שרחל נקברה בדרך בית לחם, וגם בזמן בועז ורות היתה קיימת עיר זו. ולפי"ז נראה שגם בתקופת הביניים - תקופת יהושע ב"נ - היתה קיימת עיר זו. ומאידך לא ידוע לי על חורבות עיר כזו הסמוכה לעיר בית לחם של היום (אף שקבר רחל סמוך לעיר הקרויה היום בית לחם, אלא שרחל כנראה נקברה בדרך לבית לחם ולאו דוקא בעיבורה של עיר). ולפי"ז צ"ע אי יש לקרוא בה גם ביום ט"ו בלא ברכה. ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א לגבי זמן הקריאה בבית לחם. הזכרנו את עיקרי הדברים הנ"ל. ואמר הגרא"נ שליט"א, שאע"פ שהיתה עיר בית לחם בזמן יעקב ובזמן רות, מ"מ יתכן שבזמן יהושע ב"נ היא לא היתה מוקפת חומה. וממילא, כיון שלא נזכרה בית לחם בערים של שבט יהודה או בנימין (שם פרקים ט"ו וי"ח) הרי שלמרות שיתכן שהיא היתה קיימת, מ"מ לא היתה מוקפת חומה. ולכן הורה לדינא שיש לקרוא בה רק בי"ד באדר ובברכה. עכת"ד.


[63]נט. את הדעה הראשונה כתב הגרי"א הרצוג זצ"ל בתשובותיו (חלק או"ח, סי' ק"ח), שיש לקרוא בה רק ביום י"ד. ואת הדעה השניה שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. ואמר שכן הדין עפ"י הגמרא ועפי"ד הכפתור ופרח. והוסיף, שממש"נ בספר שמואל, ששאול ובניו נתלו על חומת בית שאן (בכתוב: בית שן, ראה שמואל פרק ל"א פס' יו"ד), משמע שהיתה זו עיר קדומה. וראה במקראי קודש לגרצ"פ פראנק (עמ' 116) מש"כ ע"כ. ואת המנהג כתבנו עפי"ד הרב המקומי, הרה"ג ר' אליהו כהן שליט"א, שאמר לי שרוב הציבור קורא רק ביום י"ד (בברכה), ואילו קבוצה קטנה בלבד, שמנהג אבותיהם בידיהם, קוראים גם ביום ט"ו ללא ברכה. עכת"ד.


[64]ס. הא דמעיקר הדין סגי בקריאה ביום י"ד בלבד, כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וכן אמר לי שיש מחמירים בצנעה לקרוא גם ביום ט"ו. עכת"ד. וידוע שאף החזו"א היה מחמיר בכך. וכן אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל שתושבי בני ברק ההולכים בשיטת החזו"א, צריכים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו בלי ברכה, מדין סמוך ליפו. עכת"ד. וכעת יצא לאור קונט' "האגרת הזאת" לגר"ש דבליצקי שליט"א שבו הוא דן לגבי קריה"מ בבני ברק בט"ו, ודן בזה מצד שהיא סמוכה לעיר יפו העתיקה, סמוך לבית האחרון של יפו, נראה מהעיר יפו, עירוב גדול מקיף את כל גוש דן כולל יפו ובני ברק, וכן שבני ברק סמוכה לעיר הכנענית תל גרישה (הנקראת הר נפוליאון) וכן סמוכה לבני ברק העתיקה. ומ"מ העלה במסקנתו שמכל הצדדים הנ"ל אולי יש כח להצדיק את המשך הקריאה לאותם שכבר נהגו בכך עד היום, אך לא לחדש חומרא זו למי שלא נהג עדיין בזה. ומי שנהג בזה מכבר והוא אבל תוך שבעה רק ישמע הקריאה בט"ו ולא יקרא המגילה בעצמו, דהוי חיוב קלוש וכמעט שאינו אלא מנהג בעלמא. עכת"ד. וראה לעיל (הערה ל"ח), וכן במועדים וזמנים (ח"ב סימן קפ"ה עמ' קע"ד).


[65]סא. את המנהג בגבעת זאב אמר לי רב המקום, ידידי הרה"ג ר' יוסף טולדנו שליט"א. והוסיף, שלמרות שהגר"ש משאש שליט"א, רבה של ירושלים ת"ו, אמר לו שלדעתו צריך לקרוא שם המגילה ביום ט"ו, משום שהיא במרחק מיל, והיינו לדעתו י"ח דקות נסיעה (וכמש"כ כה"ח), מירושלים לשם, ולכן דינה כסמוך [ראה ע"כ בכה"ח (סי' תרפ"ח סק"י), ובשו"ת שמש ומגן]. מ"מ כיון שכבר נהגו שם לקרוא רק ביום י"ד, הורה לו הגר"ש משאש להמשיך במנהגם. עכת"ד. וכן אמר לי ידידי, הרב יואל ליברמן נר"ו הגר במקום, שבירר את הדבר מיד לאחר שהוקם הישוב, וכן אמרו לו כמה מגדולי הדור (מהם הגר"א שפירא זצ"ל) שיש לקרוא שם המגילה רק ביום י"ד. וכידוע הישוב גבעון (הישנה) סופח לישוב גבעת זאב, ולעומת זאת הוקם ישוב חדש (בסמוך) הנקרא גבעון החדשה. ולפני חמש שנים (בתשמ"ט) אמר לו הגר"ש ישראלי זצ"ל, שבישוב גבעון יש לקרוא רק בי"ד באדר. עכת"ד. ולגבי ההתנחלות בגבעון שהיתה בשנת תשל"ח ר' לקמן בנספח י"ז את דעת הגר"ש גורן זצ"ל. וע"ע מש"כ הר"ר יואל אליצור נר"ו בתחומין (ח"א עמ' 119).


[66]סב. מה שכתבנו בענין גוש חלב: בספר א"י לגרימ"ט (סי' ח') כתב שהמנהג לקרוא בגוש חלב ב' ימים (י"ד בברכה וט"ו בלי ברכה). וכ"כ הגר"ש דבליצקי שליט"א בתחומין (ח"א עמ' 129) עפ"י הכפתור ופרח, וכ"כ הג"ר שאר ישוב הכהן שליט"א, רבה של חיפה, בתחומין (חי"ב עמ' 449-454).


ומה שכתבנו לגבי ישובי גוש עציון, כ"כ הגר"ש גורן זצ"ל במכתבו המובא לקמן בנספחים (נספח י"ח). אמנם יתכן שבמשך השנים (שלאחר שנת תשל"ח - תאריך משלוח המכתב) התווספו שם עוד ישובים שדינם משתנה בשל מציאותם הגאוגרפית, הטופוגרפית או הארכיאולוגית (לפוסקים הסומכים על ממצאים ארכיאולוגיים).


[67]סב. מה שכתבנו בענין גוש חלב: בספר א"י לגרימ"ט (סי' ח') כתב שהמנהג לקרוא בגוש חלב ב' ימים (י"ד בברכה וט"ו בלי ברכה). וכ"כ הגר"ש דבליצקי שליט"א בתחומין (ח"א עמ' 129) עפ"י הכפתור ופרח, וכ"כ הג"ר שאר ישוב הכהן שליט"א, רבה של חיפה, בתחומין (חי"ב עמ' 449-454).


ומה שכתבנו לגבי ישובי גוש עציון, כ"כ הגר"ש גורן זצ"ל במכתבו המובא לקמן בנספחים (נספח י"ח). אמנם יתכן שבמשך השנים (שלאחר שנת תשל"ח - תאריך משלוח המכתב) התווספו שם עוד ישובים שדינם משתנה בשל מציאותם הגאוגרפית, הטופוגרפית או הארכיאולוגית (לפוסקים הסומכים על ממצאים ארכיאולוגיים).


[68]סג. לגבי דמשק, כ"כ כה"ח (סימן תרפ"ח סקכ"ג). וכשנכבוש בעזהי"ת בקרוב את דמשק, וירושלים תגיע עד שערי דמשק (כמובא בילקו"ש, ישעיה, סי' תע"ג), נראה שיקראו בדמשק רק בט"ו. בס"ד במהרה בימינו. אמן.


שאלו לגבי זמן הקריאה בישוב הר גילה. לא בדקתי באופן מעשי את המציאות שם ולכן איני פוסק בזה לרבים. הסבירו לי שרואים משם ברור את ירושלים, ואולי גם את העיר העתיקה. אמנם ישנן דעות בפוס' שדינם כפרזים (כבפרקנו בסעיף ד'), מ"מ לד' מרן (בסי' תרפ"ח ס"ב), ועיי"ש גם במ"ב (סק"ו) ובשעה"צ (סק"ז), שלכאו' למסקנה די בנראה או בסמוך וא"צ עוד תנאים לחייבו. ולפי"ז דינה כמוקף. אלא שמ"מ מידי מחלו' לא יצאנו. לכן לגבי אותם חיילים ששהו שם ושאלוני, אמרנו שיקראו שם המגילה בי"ד בברכה [בפרט שתושבי הר גילה אינם משלמים מיסים לעירית ירושלים, וגם אין עירוב משותף בינם לירושלים], ושצריכים הם לקרוא גם בט"ו אך בלא ברכה [בשל דברי מרן בשו"ע וכן המ"ב, כנ"ל]. ומ"מ כפי שכתבנו, לא ברורה לי המציאות בוודאות, ולכן אין זו הוראה לרבים. ובפרט שישנם עוד צדדים הלכתיים לכאן ולכאן, וצריך עוד להתיישב בדבר.


[69]סג. לגבי דמשק, כ"כ כה"ח (סימן תרפ"ח סקכ"ג). וכשנכבוש בעזהי"ת בקרוב את דמשק, וירושלים תגיע עד שערי דמשק (כמובא בילקו"ש, ישעיה, סי' תע"ג), נראה שיקראו בדמשק רק בט"ו. בס"ד במהרה בימינו. אמן.


שאלו לגבי זמן הקריאה בישוב הר גילה. לא בדקתי באופן מעשי את המציאות שם ולכן איני פוסק בזה לרבים. הסבירו לי שרואים משם ברור את ירושלים, ואולי גם את העיר העתיקה. אמנם ישנן דעות בפוס' שדינם כפרזים (כבפרקנו בסעיף ד'), מ"מ לד' מרן (בסי' תרפ"ח ס"ב), ועיי"ש גם במ"ב (סק"ו) ובשעה"צ (סק"ז), שלכאו' למסקנה די בנראה או בסמוך וא"צ עוד תנאים לחייבו. ולפי"ז דינה כמוקף. אלא שמ"מ מידי מחלו' לא יצאנו. לכן לגבי אותם חיילים ששהו שם ושאלוני, אמרנו שיקראו שם המגילה בי"ד בברכה [בפרט שתושבי הר גילה אינם משלמים מיסים לעירית ירושלים, וגם אין עירוב משותף בינם לירושלים], ושצריכים הם לקרוא גם בט"ו אך בלא ברכה [בשל דברי מרן בשו"ע וכן המ"ב, כנ"ל]. ומ"מ כפי שכתבנו, לא ברורה לי המציאות בוודאות, ולכן אין זו הוראה לרבים. ובפרט שישנם עוד צדדים הלכתיים לכאן ולכאן, וצריך עוד להתיישב בדבר.


[70]סד. הדעה הראשונה כתבו הרדב"ז בתשובותיו (סימן תרפ"א). כה"ח (שם סקי"ז). וכ"כ הגר"ש ישראלי זצ"ל בתחומין (ח"א עמ' 123), והגר"ש גורן זצ"ל (לקמן בנספחים נספח י"ז תשובה ב').


את הדעה השניה כתבו הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י. עפי"ד הברכ"י, וכ"כ בשו"ת דברי יוסף (סימן ב'). ובענין מערת המכפלה עצמה ראה מש"כ בספר שם עולם (עמוד 154).


ומה שכתבנו בענין המנהג, כך שמעתי מחברינו תושבי חברון ת"ו. וע"ע בספר נפש חיה מהג"ר ר' ראובן מרגליות (סי' תרפ"ח), ובהסכמת הגראי"ה קוק זצ"ל בהסכמתו לספר (מובא בהסכמות ראי"ה עמ' 85 - וכתב שפשוט שאינה מוקפת מימות יב"נ), בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' י"ג וח"ב סי' ל"ח סקצ"ד) ובשו"ת אמת ליעקב (די"ח, ב').


[71]סה. הגרי"מ טוקצ'ינסקי כתב בלוח א"י שבחיפה קוראים ביום י"ד וביום ט"ו. ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שכן צריכים הם לנהוג, כיון שכ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי, שודאי חקר היטב את המנהג והסיק שכן היה שם מנהג קדמונים. ואף לאחר שציינתי לגר"ש ישראלי שאמנם תושבי עכו נוהגים אף היום כפי שכתוב בלוח א"י, אך תושבי באר שבע למשל אינם נוהגים למעשה כפי שכתב שם הגרי"מ טוקצ'ינסקי, אפ"ה עמד הגר"ש ישראלי על דעתו שצריכים הם לנהוג כפי שכתב בלוח א"י שם. ע"כ. וכעת נדפס קובץ תשובות (פסקי הגרי"ש אלישיב זצ"ל. זייבלד. וכתב שם (בסי' ס"ח) שאכן יש לקרוא המגילה בחיפה בי"ד בברכה ובט"ו בלי ברכה, וכמש"כ הגרימ"ט.


ומה שכתבנו בענין המנהג, כך שמעתי מכמה ת"ח תושבי חיפה. ומהם גם שמעתי שבבית הכנסת של הג"ר יואל קלופט זצ"ל המנהג לקרוא אף ביום ט"ו (בלא ברכה).


[72]סו. ראה מגילה (דף ה'), מ"ב (סימן תרפ"ח סק"ט), כה"ח (סקט"ז) ולוח א"י. וראה עוד במקראי קודש (לגרצ"פ פראנק. פורים. עמ' קי"ח-קי"ט), ב"נועם" (חלק ח'), ובמועדים וזמנים (עמוד ק"נ סעיף א'). ואת המנהג כתבנו עפ"י מה שאמר לי הג"ר אברהם דב אוירבך שליט"א, אב"ד טבריה. והבנתי ממנו שהטעם שבטבריה תחתית קורין גם ביום ט"ו בלא ברכה, משום שהינם ותיקים במקום ומנהג אבותיהם בידיהם. אך בשכונות החדשות בטבריה עילית קורין רק ביום י"ד, ואין קורין כלל ביום ט"ו. והוסיף, שאין בזה הבדל בין ספרדים לאשכנזים. עכת"ד.


[73]סז. לגבי יהוד, באגרות ראיה (ח"ב עמ' ק"ה) משמע שיש לקרוא בה רק בי"ד באדר. וכן בספר ארץ ישראל (סי' ח') לגרימ"ט ובקונטרס האגרת הזאת (דבליצקי. עמ' 25) כתבו שלמרות שנזכרה בספר יהושע מ"מ לא נהגו לקרות בט"ו, משום שכל זמן שלא הוחזק שהן הן שאנו מייחסים אותן למקומותיהן אין לנו להחזיקן מעצמנו, וא"צ לקרוא בהן גם בט"ו. ע"כ. ולפי"ז ברור שביהוד צריך לקרוא רק בי"ד.


[74]סח. כ"כ הגרימ"ט בלוח א"י, שיפו הינה אחת העיירות שהינן ספק מוק"ח מימי יב"נ, ונוהגין בהן דיני הספקות אם מצד עצמן, או מצד ספק מקומן הראשון. וכן הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל, שצריך לקרוא ביפו ביום י"ד וביום ט"ו מדינא ולא כחומרא. עכת"ד. וע"ע חזו"א (מעשרות, ט"ו), וטוב ראיה (סוף מס' קידושין, שיפו מוקפת חומה מימות יב"נ). ומה שכתבנו שכן המנהג גם היום, הוא עפי"ד רבה של ת"א-יפו, הגרח"ד הלוי זצ"ל, כפי שמסר לי. וראה עוד לקמן (בהערה צ"א). ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א, גבי מקומות שבלוח א"י וש"פ שכתבו שיש לקרוא המגילה בשני ימי פורים (י"ד וט"ו), אך המנהג היום לקרוא שם רק ביום י"ד, האם לציין זאת בספרנו. שהרי לכאו' אין טעם ברור לשינוי המנהג. ואמר לי הגר"א נבנצל שאם אכן המרא דאתרא אמר לי שהיום המנהג שונה, יש לציין זאת בספר. עכת"ד.


[75]סט. מה שכתבנו שי"א לקרוא בה רק ביום י"ד, כ"כ הגר"ש גורן זצ"ל במכתבו המובא לקמן בנספחים (נספח י"ז), וכ"כ הגר"ש ישראלי זצ"ל בתחומין (ח"א עמ' 123).


ומה שכתבנו שי"א להוסיף ולקרוא בה גם ביום ט"ו בלי ברכה, כך אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף, שאמנם יש מחלו' בזה. שאמנם ברור שכשנכנסו ישראל לארץ הקודש היתה חומה ליריחו. אך כיון שנפלה החומה, יתכן דלא חשיב כמוקפת חומה. ומ"מ לדינא, כיון שכה"ח (בסי' תרפ"ח סקי"ז) כתב שבכל ערי א"י קראו ב' ימים, הרי שכן יש לנהוג גם ביריחו. שהרי ידוע שהיו יהודים ביריחו בדור הקודם, כשם שהיו בעיר עזה ובשאר ערי א"י. עכת"ד. ואף הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שיש להוסיף ולקרוא ביריחו גם ביום ט"ו בלא ברכה. והוסיף, שלפחות כן צריך לנהוג. והוא משום שיריחו היתה ודאי מוקפת אז חומה. ורק בגלל הספק בזיהויה יש לקרוא בה גם בי"ד. דאל"כ היה צריך לקרוא בה רק בט"ו בברכה. שהרי עד היום רואים בה את המקום שחומת יריחו שקעה שם, והיינו את מקום יריחו בזמן יהושע בן נון. עכת"ד. והבנתי ממנו שגם בדין זה לא נחה כ"כ דעתו, אלא שלא רצה בסכינא חריפא לפסוק שיש לקרוא בה ביום ט"ו בלבד, ולכן פסק כך. וע"ע בהערות ביק"ר על המ"ב (סי' תרפ"ח בשו"ע ס"ב).


חכ"א שליט"א עוררני בענין קריאת המגילה ביריחו, למה שמובא בפי' רש"י על הרי"ף בריש מס' מגילה (בד"ה "מימות יהושע") גבי אלו כרכין קורין בט"ו, דה"ה נמי דהוה מצי למינקט מימות משה, אלא לפי שיהושע הנחיל את הארץ ונקראו הנחלות על ידו לא נקט משה. עכ"ל [ונראה שכתבו כן בשם רש"י בשל דבריו בגמ' (ד"ב,ב' ד"ה "וכתיב התם"), שפרש"י שביאת הארץ היינו בימי משה ויהושע. דאילו רש"י בפירושו על המגילה (פ"ט פס' י"ט) הזכיר רק את יב"נ]. ולפי"ז משמע שבאמת מעיקה"ד די שתהיה העיר מוקפת מימות מרע"ה כדי שתחשב כמוקפת ויקראו בה בט"ו באדר. וא"כ גם ביריחו יש לקרוא ביום ט"ו בלבד, דהא בימות מרע"ה ודאי היתה לה עדיין חומתה. עכת"ד אותו חכם.


ואנכי לא כן עמדי. דהא הוכיח הגר"ש גורן זצ"ל (לקמן בנספח י"ז) עפי"ד התוס' בשלהי ערכין, שחומה שדינה להסתר כאילו לא היתה לעיר חומה מעולם. וא"כ לא משנה מתי היתה חומת העיר, מ"מ כיון שהיתה אמורה להסתר וגם נסתרה בפועל, הרי שאין דינה כמוקפת.


וע"ע בענין זה בספר לנתיבות ישראל (לגרצ"י קוק זצ"ל, ח"ב עמ' קי"ח), בס' משנת יוסף (להג"ר יוסף ליברמן שליט"א, סי' נ"ג סק"א), בשו"ת להורות נתן (ח"ב סי' נ"ה), ובס' חישוקי חמד (על מס' מגילה ד"ב,ב').


[76]ע. הדעה הראשונה זו דעת הג"ר יוסף שלום אלישיב זצ"ל [מובא בתחומין (ח"ט עמ' 367) ובקובץ תשובות (זייבלד. סי' ס"ח)], וכ"ד הגר"ע יוסף זצ"ל, כמש"כ ביבי"א (ח"ז סי' ס'), וכן בתחומין (ח"ט עמ' 365) עפ"י שו"ת דברי יוסף. ולדעתו, ממידת חסידות יש לקיים שם ביום ט"ו גם את שאר מצוות פורים. וכן הורו הלכה למעשה (לגבי קריאת המגילה) הגרי"ז מינצברג, הרה"ג נתן אורטנר שליט"א, רבה של לוד, וכן רבני לוד בשנת תשכ"ב, הרה"ג יצחק אבו חצירה והרה"ג אברהם קוטנר (תחומין שם עמ' 366). וכ"כ בלוח א"י.


ואת הדעה השניה הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכן נראית דעת הגר"מ אליהו זצ"ל בתחומין (ח"ט שם). אלא שהוסיף שהרוצה להתחסד יקרא גם ביום ט"ו בלי ברכה.


ומה שכתבנו המנהג, כך שמעתי מתלמיד חכם אחד תושב לוד.


[77]עא. את הדעה הראשונה כתב הר"ר יואל אליצור נר"ו בתחומין (ח"א עמ' 119).


ואת הדעה השניה שכתבנו להלכה, הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וראה מש"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בתחומין (ח"א עמ' 127).


[78]עב. מה שכתבנו שי"א שיש לקרוא בה המגילה בי"ד, כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וטעמו, משום שאין ירושלים העתיקה נראית ממנה, ולכן אין לה דין "נראה", ואף סמוכה איננה. עכת"ד. ולפי מה שאמר לי הגר"א נבנצל שליט"א בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שתלוי הדבר למי משלמים המיסים, עולה שאף לדעתו יש לקרוא במבשרת ביום י"ד, שהרי אינם משלמים מיסים לירושלים אלא הינם מועצה בפני עצמה. וזאת אף אם יהיו בתוך העירוב של ירושלים. עכת"ד. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שלדעתו צריכים לקרוא במבשרת ביום י"ד בברכה, וביום ט"ו בלי ברכה. אף שמסתבר יותר לקרוא ביום י"ד. והטעם, משום שלרמב"ם דין נראה הינו דוקא כשרחוק עד מיל. וכ"מ ממרן. ואמנם ישנם שני פירושים בזה (כדלעיל בפרקנו בסעיף ד' - מ.ה.). ולמעשה מחמירים כשני הפירושים, שגם סמוך הינו עד מיל, וגם נראה הינו עד מיל, ומבשרת הינה נראית לגבי שכונת גבעת שאול, וכיון שי"א שדין נראה הינו אף כשהינו רחוק יותר ממיל, לכן יש להחמיר ולקרוא שם גם ביום ט"ו, בלי ברכה. עכת"ד. ור' ביבי"א (ח"ז סי' נ"ח-נ"ט) שלדעת הגר"ע יוסף זצ"ל יש לקרוא ברמות ביום י"ד. וא"כ כ"ש שיסבור שבמבשרת יש לקרוא בי"ד ולא בט"ו. ועתה (בשנת תשע"ז) הגיע לידי קונטרסו החשוב של הגר"ש עמאר שליט"א (הנקרא "דברי שלום ואמת") שבו הרחיב האריך למעניתו שבמבשרת יש לקרוא המגילה ביום י"ד, והרוצה להחמיר יקרא גם ביום ט"ו אך בלי ברכה. ע"כ.


ומה שכתבנו שי"א לקרוא שם בט"ו באדר, שכ"כ הגר"ש משאש שליט"א, רבה של ירושלים ת"ו בשו"ת שמש ומגן (ח"ב סי' י"ז). וכן דעתו של הרב המקומי, הרה"ג ר' מרדכי חזיזה שליט"א.


ומה שכתבנו שהמנהג לקרוא בט"ו כך אמר לי הרה"ג אורי כהן שליט"א, ראש מוסדות התורה "מר"ץ" במבשרת. והוסיף, שיש המחמירים על עצמם וקוראים בבתיהם גם ביום י"ד בלא ברכה. ועוד אמר, שהגר"מ אליהו זצ"ל מורה למעשה לילך בתר דעת הרב המקומי, שהוא דעתו לקרוא בט"ו, וכנ"ל. עכת"ד. וראה עוד ע"כ בספר דבר סיני, מאת הג"ר סיני אדלר שליט"א.


[79]עג. זו דעת הגר"ש גורן זצ"ל כמובא במכתבו לקמן בנספחים (נספח י"ח). וכ"כ הרה"ג יהודה שביב שליט"א בספרו בציר אביעזר (עמ' 349), וחיזק את ידיו בזה הגר"מ אליהו זצ"ל (בהסכמתו לספר).


[80]עד. מה שכתבנו בענין מירון, כ"כ הגרימ"ט זצ"ל בלוח א"י.


ומה שכתבנו בענין מצפה יריחו, כ"כ הגר"ש גורן זצ"ל במכתבו המובא לקמן בנספחים (נספח י"ז).


[81]עד. מה שכתבנו בענין מירון, כ"כ הגרימ"ט זצ"ל בלוח א"י.


ומה שכתבנו בענין מצפה יריחו, כ"כ הגר"ש גורן זצ"ל במכתבו המובא לקמן בנספחים (נספח י"ז).


[82]עה. עזה הינה מהערים המסופקות, וכמש"כ בפאת השולחן (סי' ג' סט"ו), והב"ד בס' ארץ ישראל להגרי"מ טוקצ'ינסקי זצ"ל. לד' המ"ב בבה"ל (סי' תרפ"ח ס"ב ד"ה "או שסמוכין") עפי"ד הברכ"י צריך לקרוא בנצרים רק בי"ד, כי זה סמוך למקום ספק. ולדעת החזו"א (או"ח סי' קנ"ג סק"ג) אף בישוב הסמוך לספק צריך לקרוא בי"ד ובט"ו.


ואכן שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל בענין זה, שהרי מנצרים (היכן שהיה הקיבוץ והיום נמצא שם הישוב) ניתן לראות את פרווריה הדרומיים של עזה, כפי שראיתי במו עיני (וניתן לראות זאת אף מקרקע הישוב, ולא רק ממגדל התצפית שם). וענה לי הגר"מ אליהו, שיש לפסוק כגחיד"א בברכ"י, שסמוך ונראה הינם התקנה, אך אין תקנה לקרוא בסמוך ונראה לערי הספקות. והיינו שלא כחזו"א. עכת"ד. וראה לעיל בפרקנו (בסעי' י'). והגר"ש ישראלי זצ"ל אמנם לא רצה להכריע לי, בשל הספקות אם עזה עצמה הינה מוקפת חומה מימות יהושע, וכן בשל העובדה שאין היום בעזה עשרה בטלנים (אף שלהלכה נפסק שיש למקום דין כרך אף בלא עשרה בטלנים). עכת"ד. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי בענין נצרים, שנראה שתלוי הדבר במחלו' לגבי ישוב הנראה או הסמוך לערים הספקות, האם יש לו ג"כ דין ספק. ולמ"ד שיש גם לו דין ספק, הרי צריכים לקרוא בנצרים גם ביום ט"ו, ובלי ברכה. עכת"ד. וראה בספרו ביק"ר (על סי' תרפ"ח ס"ב) שגם בגלל שאין בעזה עשרה בטלנין יש להסתפק גבי נצרים. וראה עוד שו"ת הגרי"א הרצוג (חלק או"ח סי' ק"ו ס"ק ב', ד', ה'. וסי' ק"ז סק"א). ויהי רצון שתחודש ההתישבות היהודית בעזה (נוסף לחיילי הצבא הנמצאים בה), ותתרחב נצרים עד עזה. כי לא יטוש ה' עמו, ונחלתו לא יעזוב. כך כתבנו במהדו' השניה, שנת תשנ"ד. וכעת בשנת תשנ"ה מקבלת (לדאבוננו) תפילה זו משמעות גדולה יותר והנה בעלת משנה תוקף. ויה"ר שבקרוב נשוב לכל אדמות נחלת אבותינו בעוז ובגאון, ונזכה לקדש את שמו יתברך. וכעת בשנת תשס"ו מקבלת תפילה זו משמעות משולשת, לאחר ההתנתקות האיומה מכל רצועת עזה וצפון השומרון, והחרבה והריסה מטורפת של עשרים וששה ישובים, על עשרות בתי הכנסת ובתי המדרש, ישיבות, אולפנות ותלמודי תורה. ה' יחזירם לנו במהרה למען שמו, ויעניש את הרשעים שמסרו זאת לידי אויבינו הישמעאלים הארורים.


[83]עו. הגר"ש גורן זצ"ל בשו"ת תרומת הגורן (סי' קלח) פסק שיש לקרוא בספסופה את המגילה ביום ט"ו בלבד ובברכה, כיון שהיא סמוך ונראה לגוש חלב שהיא עיר מוקפת חומה מימות יב"נ. ודינה כירושלים ואילו הגרש"י הכהן שליט"א, רבה של חיפה, כתב בתחומין (חי"ב עמ' 449-454) שבספסופה יש לקרוא רק בי"ד, כעיקר הדין, וכחומרא יקראו גם בט"ו (בלי ברכה). ור' בקובץ תשובות (זייבלד. סי' ס"ח) שלדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל יש לקרוא בספסופה בי"ד בברכה ובט"ו בלי ברכה.


[84]עז. בספר תיקון יששכר (דנ"ט, ב') כתב שנהגו לקרות בה בי"ד בברכה ובט"ו בלא ברכה. הב"ד כה"ח (סי' תרפ"ח סקי"ט).


[85]עח. כ"כ בלוח א"י. וראוי שמתפללי בית הכנסת העתיק בעזה (מתושבי מצפה עצמונה ושאר ישובי האזור), יחדשו מנהג זה (ויגיעו למקום כבר בעה"ש של יום ט"ו). וראה בהערה ע"ה.


[86]עט. לוח א"י. וכן אמר לי רב המקום, הרה"ג ר' יוסף ישר שליט"א, שכן מנהג כל בתי הכנסת האשכנזים בעיר גם היום. עכת"ד. ות"ח אחד ספרדי הגר בעיר, אמר לי שכן גם מנהג הספרדים במקום.


[87]פ. ספר א"י לגרימ"ט (סי' ח'). קונט' האגרת הזאת (דבליצקי. עמ' 25).


[88]פא. כך אמר לי הרב המקומי, ידידי הרה"ג ר' יוסף ויצן שליט"א. והוסיף, שמפאת המרחק אין לה דין סמוך. ומשום שההר מפסיק בינה לבין ירושלים העתיקה, אין לה גם דין נראה. עכת"ד.


[89]פב. בשו"ת הרמב"ם (מהדו' מכון ירושלים, סי' ק"ה. ומהדו' בלאו, ח"א סי' קכ"ד) כתב שיקראו שם בי"ד בברכה ובט"ו בלא ברכה (ומשמע שמנהגם קודם לכן היה לקרוא ב' ימים בברכה).


[90]פג. דין הקריאה בצפת כתב כה"ח (סימן תרפ"ח ס"ק י"ז, י"ט וכ"ג). וכ"כ בלוח א"י. וכתב עו"ש כה"ח שכן יש לנהוג בביריה ועין זיתון. ואת המנהג בצפת אמר לי הרב המקומי, ידידי הרה"ג ר' שמואל בן אליהו זצ"ל. והוסיף, שאכן ישנה התעוררות גדולה בזה, ואכן חלק ניכר מהציבור שבים וקוראים את המגילה גם ביום ט"ו, וללא ברכה. עכת"ד. וראה בארץ חיים (סיתהון, סי' תרפ"ח ותרצ"ב).


[91]פד. באגרות ראיה (קוק. ח"ב עמ' ק"ה) כתב לקרוא בה רק ביום י"ד.


[92]פה. שמעתי מכמה תלמידי חכמים תושבי המקום.


[93]פו. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, וכ"כ הגר"א שפירא זצ"ל (כדלקמן בנספחים, נספח כ"ו). וע"ע בתחומין (ח"א עמ' 127) מש"כ בשם הגר"מ אליהו זצ"ל. ואת המנהג כתבתי עפ"י מה ששמעתי מת"ח אחד.


[94]פז. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וראה מש"כ הר"ר יואל אליצור נר"ו בתחומין (שם), ומה שהביא בשם הגר"מ אליהו זצ"ל (שם בעמ' 127).


[95]פח. את הדין כתב הגר"ש גורן זצ"ל במכתבו המובא לקמן בנספחים (נספח י"ז), וכן הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל. וראה את דברי הגר"מ אליהו זצ"ל בתחומין (שם), וכאן בנספחים (נספח כ"ז) שלד' הגר"ד ליאור שליט"א יש לקרוא את המגילה בשילה ביום ט"ו באדר. עיי"ש טעמו.


ואת המנהג אמר לי הרה"ג ר' אלחנן בן-נון שליט"א, רב הישוב.


[96]פט. את המנהג בעבר כתב הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י. וע"ע בספר לנתיבות ישראל (קוק. ח"ב עמ' קי"ח, ששכם היתה מוקפת).


ואת המנהג בדורנו שמעתי מתלמידי הישיבה שם, שהם מגיעים לישיבה לפני עלות השחר כדי להתחייב אף ביום ט"ו (לצערינו אין אישור צבאי לישון במקום). כך כתבנו במהדורות הקודמות. אך לצערנו ממשלת השמאל נתנה הוראה לצה"ל לנטוש את המקום בתחילת שנת תשס"א, ובשל כך ניתצו הערבים ימש"ו את ציון הקבר הקדוש, וכן מונע הצבא מהיהודים לשוב, להתרפק ולהתפלל במקום קדוש זה, מלבד בזמנים נדירים. ויה"ר שנשוב לשם במהרה ולצמיתות, ונזכה לקדש את שמו יתברך.


[97]צ. כן המנהג שם שקורין רק ביום י"ד, ויש מחמירים לקרוא גם בט"ו בלי ברכה. כך שמעתי מת"ח שגר שם.


[98]צא. מה שכתבנו לקרוא רק בי"ד, כ"כ בלוח א"י, וכן עינינו רואות המנהג כך היום. והוסיף שם בלוח א"י, שבראשונה כשהתחברה ליפו היו קוראים בת"א כביפו. וראה במועדים וזמנים (ח"ב סימן קפ"ה עמ' קע"ד).


ומה שכתבנו שטוב להחמיר לקרוא גם בט"ו, כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, אך הדגיש שאין זה מעיקר הדין, אלא כחומרא. וראה מש"כ בספר ילקו"י (עמ' 306 סעיף נ"ד). וראה לעיל (בהערות ל"ח וס'). ובענין המנהג היום, מסר לי הגרח"ד הלוי זצ"ל, רבה של ת"א-יפו, שגם היום ישנם בתי כנסת בפרוורים הדרומיים של ת"א הסמוכים ונראים ליפו, שג"כ נוהגים להוסיף ולקרוא המגילה ביום ט"ו בלי ברכה. עכת"ד.


[99]צב. כה"ח (סימן תרפ"ח סקכ"א) בשם השל"ה. וראה בשעה"צ (סק"ט) שהבין שהלבוש חולק ע"כ. וראה בהערות ביק"ר (על המ"ב סי' תרפ"ח סק"ט) שהמסורת שהיתה לקרוא בפראג גם בט"ו הינה תמוהה.


לפני זמן מה (שבט תשס"ט) טלפנו אלינו ושאלו לגבי חייל יהודי מצבא ארה"ב, השוהה בעירק. החייל נמצא בעיר מוֹסוּל, ושואל מתי עליו לקרוא את המגילה. הסיבה לדיון, משום שהגרצ"פ פראנק זצ"ל כתב מכתב לבד"ץ של יהודי מוסול (ר' שו"ת הר צבי, חאה"ע ח"א סי' צ"ה), ובכותרת כתב להם שמוסול הינה העיר נינווה. והשאלה האם בשל כך צריך לקרוא את המגילה שם ביום ט"ו באדר, כדין עיר מוקפת חומה [וראה בשו"ת הרמ"א (סי' ו'), שכתב המהרש"ל לרמ"א שת"ח מדקדקים מאוד במילותיהם, לא רק מבחינה דיקדוקית אלא גם בשאר הבחינות, ולכן ניתן לדקדק בדבריהם מבחינה הלכתית. עיי"ש וא"כ גם בני"ד יתכן וניתן ללמוד מדברי הגרצ"פ פראנק זצ"ל שמוסול היא נינווה].


כיוון שזמננו קצר מאוד (להוצאת מהדורת תשע"א), לכן בס"ד נקצר:


הא דנינווה מזוהה עם העיר מוסול של היום (ובעבר- מוצול), הרי שבאמת בהרבה מספרים מהדורות האחרונים נראה שכן הוא, והעיר מוסול מזוהה עם העיר נינווה הנזכרת בספר בראשית ובספר יונה. מצינו (בעזרת תוכנת "אוצר החכמה") שחורבות העיר נינווה הינן דרומית מזרחית למוסול, וסמוכות לה, והינה על גדות נהר החידקל. הישמעאלים טוענים שקבר יונה הנביא נמצא בכפר נינווה הסמוך למוסול.


אלא שמאידך ברור, שכיוון שבעיית זיהוי המקום באופן ודאי הינה מוכרחת לני"ד, לכן נוסיף כמה דברים:


1) באטלס דעת מקרא אין שום הוכחה שנינווה הינה העיר מוסול. גם אם היה כתוב שם שאכן כך הדבר, הרי שהם היו נסמכים על ארכיאולוגים, וכבר כתבנו בס"ד בספרנו כאן (ראה למשל בפרק ה' הערה נ"ז) שזו מחלו' אי ניתן לסמוך על מדע הארכיאולוגיה לענין ההלכה. ובפשטות נראה שלד' רוה"פ אין לסמוך ע"כ.


2) הא דהג' הג' מרן הרצ"פ פראנק זצ"ל כתב כן בריש מכתבו, נראה בס"ד שפשוט הוא שאין בכוונתו לקבוע גדר הלכתי שמוסול הינה נינווה. אלא כתב כן כדי לחלוק כבוד לעירם, שי"א שהיא נינווה, שכבר נזכרה בספר בראשית, ואף ספר יונה עוסק בה רבות. והיא גם היתה עיר הבירה של סנחריב הרשע שבא לעלות על ירושלים. אך לא יותר מכך.


3) גם אם אכן מוסול הינה נינווה, מנין לן שהיתה מוקפת חומה בימות יב"נ. אמנם היא היתה עיר קדומה ביותר שנזכרה בס' בראשית. אך אין מכך הוכחה שהיתה אז מוקפת חומה. ואדרבא, ממש"כ בספר יונה שהיתה עיר גדולה מאוד, יתכן שבשל כך סמכו יושביה על כוחם ולא הוצרכו לחומה, וכמש"כ בריש פר' "שלח", שמרע"ה אמר למרגלים לראות אם יושבי הארץ יושבים בערים בצורות אם לאו. דאם עריהן ללא חומה, סימן שגיבורים הם (ומסתמא שגם אינם מעטים, אלא יכולים הם להלחם נגד הקמים עליהם). ואף את"ל שהיתה מוקפת חומה בראשיתה, מנין שלא חרבה בינתים ובזמן יב"נ לא היתה כלל, או לפחות שלא היתה מוקפת חומה. ועוד, מנא לן שהיתה רק עיר א' ששמה נינווה. הרי ידוע שהיו שמות ערים זהים, אך באמת כמה מקומות נקראו באותו שם. כגון: העיר קדש (קדש נפתלי, קדש בנגב, קדש ביששכר וקדש ברנע). וכן אכזיב (אכזיב בשפלת יהודה ואכזיב באשר). בית לחם (ביהודה ובזבולון). וכן עוד שמות רבים (ר' אטלס דעת מקרא בהקדמה. בפרק: שם אחד בכמה חבלי ארץ. עמ' 12).


ולפי"ז יתכן שמוסול היא נינווה הנזכרת רק בספר יונה. וא"כ מנין שבכלל היתה קיימת בזמן יב"נ. וגם לא מצינו בש"ס ובשאר דוכתי שהעיר נינווה היתה מוקפת בזמן יב"נ.


לאור כ"ז י"ל בס"ד, שחייל זה הנמצא בעיר מוסול צריך לקיים את כל מצוות פורים ביום י"ד באדר (ואז אף אם הוא באמת מוקף, עכ"פ יוצא בדיעבד י"ח). ואם רוצה להחמיר על עצמו יקרא המגילה גם ביום ט"ו לילה ויום אך בלא ברכה. וכן יקיים גם ביום ט"ו את שאר מצוות פורים (וישלח משל"מ ומתל"א לבן העיר מוסול).


אמנם אם יתברר שאכן ליהודי מוסול ישנה מסורת מדור לדור שיש לקיים במוסול את מצוות הפורים ביום ט"ו בלבד, הרי שאז אכן צריך אותו חייל לחוג את פורים רק ביום ט"ו. כך בס"ד נלע"ד, וה' יאיר עינינו בתורתו.


כתב בשו"ג (סי' תרצ"ג סק"ה) שבשלוניקי היה המנהג לקיים את כל מצוות פורים בי"ד, אך בט"ו היו חוזרים וקורין שוב את המגילה. עכ"ד.


[100]צג. מג"א (סימן תרפ"ח סק"ד), מ"ב (שם סק"ט), כה"ח (סקכ"א). וראה מש"כ בשעה"צ (סק"ט). עיי"ש. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שבפראג היתה מסורת לקרוא גם ביום ט"ו בלי ברכה. עכת"ד. ובענין שושן ר' במנחי"צ (ח"ט סי' ס"ג סק"ב). וע"ע בחיי"א (הל' פורים).


[101]צד. עפ"י המשנה והגמ' ריש מגילה, וראה גם במ"ב (סימן תרפ"ח סקי"ט). ובשעה"צ (סק"ח). וראה לקמן בפרקנו (סעיף ט"ז).


[102]צה. ירו' (מגילה פ"א ה"א ופ"ב ה"ג). גר"א. פמ"ג. שעה"צ (סי' תרפ"ח סק"ח).


[103]צו. מדברי שעה"צ (שם סק"ח) משמע שהבין שזו דעת הבבלי, שקה"מ לבן כרך ביום ט"ו הוי לעיכובא ולא רק לכתחילה. ונראה שזו גם דעת הפר"ח. ומכאן למד הר"ר יואל אליצור נר"ו (בתחומין חלק ט' עמ' 380), שיש לקרוא בכמה מקומות בא"י ביום ט"ו בלבד, ובברכה. וציין שם שדין בן כרך שקרא בי"ד שיצא י"ח בדיעבד - השמיטו הרמב"ם והשו"ע, ואף מדברי הטור משמע דלא ס"ל הכי. והוסיף, שלמאירי לא נאמר שיצא י"ח דיעבד אלא לבן מקום שיש ספק לגביו. עיי"ש. וראה בהלכות פרזים ומוקפים לגר"א שפירא זצ"ל, (עמ' 15). וראה עוד שו"ע (סי' קפ"ג סי"ב וסי' קצ"א ס"ג) ובמש"כ בס"ד במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ס' ובנספחים שם) על התעסקות והליכה בזמן ברכה.


[104]צז. כ"כ המ"ב (שם סקי"א), שעה"צ (שם סק"ח וסק"ט) בשם הגר"א והפמ"ג בשם הירו', וכ"כ כה"ח (סקכ"ו), וכ"כ בספר ילקו"י (עמ' 205 סעיף מ"ט) בשם יבי"א (ח"א סימן מ"ג סקט"ו, וח"ו חיו"ד סימן י"ב סק"ב). וראה בהר צבי (עמ' 211 סעיף כ"ב).


[105]צח. מ"ב (שם סק"ח), כה"ח (סקי"ד) בשם הפר"ח. וזאת עפ"י מש"כ בסעיף הקודם. וכ"מ מד' הגרצפ"פ זצ"ל (לקמן בנספח ז-1 סקי"ח). וראה עוד במרדכי מגילה (סי' תשע"ה) ובשעה"צ (סק"ח).


[106]צט. כך משמע מהמ"ב (שם), וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ב"פרי הארץ" (גליון ב' אדר ב' תשמ"א), בשם הריטב"א ריש מגילה בשם הרשב"א, עפ"י הירו'. וראה בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 306 סעיף נ"א) שכתב שאם אי אפשר באחר יקרא הוא להם, ומ"מ טוב שאדם אחר החייב יברך.


[107]ק. כדלעיל (בהערה צ"ח). והוסיף הגר"ע יוסף זצ"ל ב"פרי הארץ" (שם), שבמקרה זה אין מועיל שישן בלילה בכרך ויהיה שם עד עה"ש. וכ"כ בילקו"י (שם).


[108]קא. מש"ז (סימן תרפ"ח סק"ב), וכ"כ להקל הרח"ף במל"ח (סי' ל"א סעי' פ"ה) בשם אחרו'. והוסיף, דמ"מ בן עיר אינו מוציא בן כרך (משמע בט"ו. ומ"מ מדסתם נראה שכוונתו אולי שאף אם בן העיר יקרא בי"ד להוציא בן כרך, לא יצא בן הכרך. וצ"ע בזה לדינא, שהרי בן כרך יצא בדיעבד בי"ד, ובן העיר חייב ביום י"ד, ומדוע שלא יוציאו לפחות בדיעבד וכגון שבן הכרך יודע שלא יוכל לקרוא או לשמוע המגילה ביום ט"ו). וכ"כ המ"ב (סק"ח) וכה"ח (סקי"ד). והטעם לכך ראה בשעה"צ (סק"ח) וכה"ח (סקכ"ו). וראה בהר צבי (עמ' 211 סעיף י"ח).


[109]קב. כן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וראה טעמו לעיל בפרקנו הערה כ"ו. ומ"מ ממש"כ לעיל (בהערה כ"ו) עפ"י המ"ב בבה"ל והגר"ש ישראלי זצ"ל משמע שרשאי לעשות כן אף לכתחי'. וצ"ע לדינא.


[110]קג. כ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל, כדלעיל (בהערה צ"ט). וראה ילקו"י (שם סעיף נ"א), שכן נראה מדבריו. וע"ע בענינים אלה בספר כי שרית (ספר זכרון למנחם ישראל גנץ ז"ל, עמ' 99) מאמרו של הגרז"נ גולדברג שליט"א, ראש כולל שבט מחוקק.


[111]קד. עפי"ד מרן (סימן תרפ"ח סעיף ז'). ובמשנה ריש מגילה איתא שדין זה אמור לבני כפרים שאינם יכולים לקרוא את המגילה בזמנה ומשם למדו דין זה. וראה מ"ב (שם סקכ"א) וכה"ח (סקנ"ה).


[112]קה. ראה מ"ב (שם סקי"ט) וכה"ח (סק"נ).


[113]קו. ראה מ"ב (שם סקי"ט).


[114]קז. מ"ב (שם סק"כ) וכה"ח (סקנ"ג), משום דהקוראה שלא בזמנה בעי עשרה. וראה שו"ע (סימן תר"צ סעיף י"ח). ומ"מ, הוסיפו (בשם המאירי), שבדיעבד יצא אפי' קראה ביחיד. וכתב עו"ש המ"ב (סק"כ), דאפשר שאף בקטנים שרי, ומשמע מדבריו דבנשים פשיטא דשרי. ולכאו' קשה ע"כ ממש"כ הרמ"א (בסימן תר"צ סעיף י"ח), ומדברי המ"ב עצמו (שם בס"ק ס"ג). וראה שעה"צ (סקל"ג) מש"כ בשם הר"ן.


ואכן כתב כה"ח (סקנ"ג) בשם הג"א, מ"צ, מג"א וא"ר, שספק אם קטנים מצטרפין למנין לענין זה. ועוד כתב שם עפי"ד הרמ"א (בסימן תר"צ סעיף י"ח), שיש ספק בכך אף לענין נשים.


[115]קח. כ"כ מרן (סימן תרפ"ח סעיף ז'). והטעם ראה בכה"ח (סקנ"א). והא"ר כתב שהדין כן אפי' בקורא במנין. והב"ד כה"ח (סקנ"ג).


[116]קט. ראה במ"ב (סק"כ) שכתב שספק אם צריך לקרוא גם בלילה או רק ביום, ובשעה"צ (שם) כתב שכאשר קורא בלילה סגי בקורא יחיד, אך ביום בעי עשרה.


[117]קי. עיקר ד"ז כתבו מרן בב"י, ובשו"ע (סימן תרפ"ח סעיף ז') בשם י"א. והוא הג"א בשם או"ז, ושכ"כ בירו' פ"ק דמגילה. והטעם ראה במ"ב (סקכ"א) וכה"ח (סקנ"ב).


ומה שכתבנו שלכתחי' לא יצא אם עלול הוא להפסיד קרה"מ בזמנה, כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שיש לציין בהלכות. והוסיף שד"ז של יוצא לדרך אמור למי שמוכרח לצאת לכך, וכגון לצאת לצבא. עכת"ד.


[118]קיא. דין זה כתבו הרמ"א (בסימן תרפ"ח סעיף ז'), ומה שכתבנו שיקראנה בברכה, כ"כ הלבוש, הט"ז, המ"ב (שם סקכ"ב), כה"ח (סקנ"ח) וש"א.


[119]קיב. מהר"י מולכו כתב דצריך הכרע בדבר, וסב"ל, ואילו הגחיד"א בברכ"י כתב שיברך, דמה שבירך בי"א ובי"ב שלא כדין עשה. והב"ד כה"ח (שם סקנ"ז) וכתב שלכן ישתדל לשמוע הברכה מאחר.


[120]קיג. כ"כ הטור בשם כמה ראשונים, וכ"כ הבה"ל (סימן תרפ"ח ד"ה "יקראנה"), וכ"כ כה"ח (שם סקנ"א) בשם בעל העיטור.


[121]קיד. כ"כ כה"ח (סימן תרפ"ח סקנ"ו) בשם עו"ש. וראה בהר צבי (עמ' 211 סעיף כ"ב), ובקונטרס הל' פרזים ומוקפים לגר"א שפירא זצ"ל (עמ' 22 סעיף ו', ז').


[122]קטו. כה"ח (שם סקנ"ו) בשם הא"א. וראה סעיף י"ב בפרקנו.


[123]קטז. מרן (סימן תרפ"ח סעיף ח'). ומה שכתבנו שיקראנה בלא ברכה, כ"כ המ"ב (שם סקכ"ג) וכה"ח (סקנ"ט) ועיי"ש הטעם. והט"ז חלק ע"כ. וראה מש"כ בשעה"צ (סקל"ו) וראה עוד בכה"ח (שם), שאין דברי הט"ז מוסכמים על רוה"פ. והעיקר כדברי המ"ב וכה"ח. ודעת הגר"א שפירא זצ"ל ראה לקמן בנספחים (נספח י"א, בהלכות פרזים ומוקפים. סקי"ג. עיי"ש). וראה בסידור הריעב"ץ שאף אם הוא בן כרך, כיון שהיה דינו כרוב העולם קורא בלא ברכה (הב"ד בהל' חג בחג, עמ' פ"ז).


[124]קיז. מ"ב (שם סקכ"ג). ומה שהוספנו שכ"ה גם בפו"מ, כך העיר הגר"א נבנצל שליט"א. וכן מבואר לקמן (בפט"ו).


[125]קיח. רמ"א (סימן תרפ"ח סעיף ה'). עיי"ש הטעם. ואם אין לו מנין אנשים לקה"מ, ראה מה שכתבנו לקמן (בפרק ט').


[126]קיט. כ"כ הד"מ בשם הכלבו, וכ"כ הא"ר, מ"ב (שם סקי"ג) וכה"ח (סקל"א).


[127]קכ. כ"כ המ"ב (שם סקכ"ג) וכה"ח (ס"ק ס'). ומה שכתבנו שיקראנה בברכותיה, כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל.