נספח ו: מכתב הג"ר שלמה מן-ההר זצ"ל
(תשובה לשאלה שבנספח ג')
ב"ה. ירושלים עיה"ק תובב"א ז' שבט תשנ"ד
לכבוד היקר והנכבד ר' משה הררי לאורך ימים טובים, לך ולתורתך שלום רב ושים שלום.
במהדורא הראשונה של ספר "דיני צבא ומלחמה" כתבנו שאי אפשר שיצטרף למנין מי שקורא לעצמו חילוני. אך במהדורות שאחרי כן השמטנו הלכה זו בלי לכתוב לא "כן" ולא "לאו", והסיבה היתה שקמה צעקה גדולה על כך, על כן שוב לא רצינו לכתוב "לאו", אך "כן" לא יכולנו לכתוב נגד סברתנו.
והנה השיקול שלנו היה, שחיל שאינו מאמין בתורה, הרי הוא מומר לכל התורה כולה, ובודאי שאינו מאמין בחובה להתפלל אל הקב"ה, וגם כשהוא מתפלל או מפני לחץ נפשי, או מפני שיקולים חברתיים כלשהם, אך ודאי שאינו מתכוין "לצאת ידי חובה", ונמצא שגם אינו יוצא ידי חובת התפילה, שהרי הלכה היא שגם במצוות דרבנן צריכים כונה, וכל שכן שאם מצות תפילה היא דאוריתא שאינו יוצא ידי חובה. ושמא גם אדם שאינו מתפלל באופן קבוע נקרא לענין תפילה "מומר לאותו דבר", ואינו יכול להצטרף למנין לתפילה, ובהמשך אעתיק את דברי הרב משה פיינשטיין זצללה"ה באגרות משה בענין זה.
וז"ל הגאון הנ"ל באגרות משה (אורח חיים ח"א סימן כ"ג): אם לצרף בשעת הדחק מחללי שבתות לעשרה לקדיש וקדושה....לדידן לברכו קדיש וקדושה יש לצרפם. ואם ישמעו להש"ץ יכול לומר כל התפילה להוציאם, דכיון שמחויבים בתפילה יכול להוציאם, אבל מעלת תפילה בציבור מסתבר שלא יחשב (שהרי יש אמנם "מנין" יחד אתם, אבל אין "מנין" בלעדיהם, אך הם אינם יכולים להחשב כמי שחייב בתפילה, מפני שהם אינם רואים את עצמם חייבים בזה). אבל יש לעשות כן בשעת הדחק לצאת ידי קדיש וקדושה וברכו... ע"כ לעניננו.
ונראה לענ"ד לפרש מה שהוא כותב "שאם ישמעו להש"ץ יכול לומר כל התפילה להוציאם, דכיון שמחויבים בתפילה יכול להוציאם", שהגאון סובר שבזה ש"הם ישמעו להש"ץ" נחשב שהם מסכימים בדעתם, שהש"ץ יוציאם בתפילה, כי בלי שיכונו לצאת איך יצאו ידי חובה? והנחה זו נראית לי תמוהה. וכי גם מי שמתפלל תמיד והוא שלם בקיום כל המצוות, אם מתבקש להשלים מנין והוא כבר התפלל מנחה, או יתפלל מנחה מאוחר יותר בבית כנסת אחר שהוא רגיל להתפלל שם, בזה שהוא מצטרף כעת לא בכונה להתפלל או לצאת ידי חובה בתפילת ש"ץ זה, כבר יצא ידי חובה, והרי לא התכון לצאת, ואיך יוכל ש"ץ להוציא אדם זה שאין לו כלל כונה לצאת ידי חובת תפילתו?
ובביאור הלכה בסי' קמ"ג כותב בשם הר"ן שבקריאת התורה כשרוב מן העשרה חייבים ומיעוט כבר שמעו קריאת התורה יכול המיעוט הזה להשלים המנין. ולפיכך כל שיש רוב שומרי תורה בקריאת פרשת זכור יכול מיעוט שאינו שומר תורה להצטרף כדי להשלים מנין. אך ודאי הוא שמי שאינו שומר תורה אינו יכול להוציא אחרים, שהרי אינו רואה את עצמו חייב במצוה וגם אינו מאמין שאחרים חייבים, ובודאי אינו מתכוון כלל להוציא את מישהו מחיובו, שהרי אינו מאמין שקיים חיוב כלשהו בזה.
ואם אין רוב עשרה שומרי תורה נראה לענ"ד שקוראים "זכור" ו"פרה" בלי ברכות (וכן גם בקריאת התורה של שבת הדין כך, שאפשר להוציא ספר תורה ולקרא בטעמים, אבל אין לברך על הקריאה). ואם אין עשרה בעת הקריאה, אפשר לקרא בפחות מתוך ספר תורה, אך אין לברך (אבל בשבתות אין לקרא מתוך ספר תורה אלא בנוכחות עשרה, וברוב שומרי תורה גם מברכים, ואם אין רוב שומרי תורה לא יברכו על הקריאה בכל שבת), אך אם בכלל אי אפשר לאסוף מנין של עשרה, בקריאת זכור ופרה מן הראוי להוציא ספר תורה גם אם אין מנין, ובכל קריאה אחרת לא יוציאו ספר תורה כלל כשאין מנין. ומכל מקום ראוי לכל שומר תורה בכל שבת שאין מנין לקרא לעצמו את הקריאה של אותה שבת מתוך חומש.
אין ללכת מחוץ לעירוב כשיש צורך לקחת נשק, ומוטב שלא לשמוע קריאת זכור אף על פי שהיא דאוריתא, ובלבד שלא לחלל שבת, לא באיסור דאוריתא ולא באיסור דרבנן, שהרי חז"ל ביטלו לכל ישראל מצות תקיעת שופר בראש השנה שחל להיות בשבת ומצות נטילת לולב כשחל סוכות בשבת מחשש שמא יחלל אחד מכל ישראל שבת בהוצאת השופר והלולב. ולכן גם אסור ללכת מחוץ לתחום בשבת, ומוטב שלא יתפלל אדם מאשר שיתפלל ויהא נאלץ לחלל שבת אפילו באיסור דרבנן בגלל זה.
והקב"ה יברך אותנו כולנו על כך שנשמור את כל מה שצוה עלינו לשמור. יהי רצון שתהיה אתך ברכת ה' בכל אשר תעשה לשמו הקדוש והנורא, ובזכות עשייתך ועשיית שכמותך ישלח לנו את אליהו הנביא המבשר את ביאת המשיח.
היה ברוך אתה וכל אשר לך.
כברכת זעירא דתלמידיא
(לא "הרב הגדול", לא "מעוז ומגדול", וגם לא "סיני ועוקר הרים")
שלמה מן-ההר