נספח ה: קינה על חורבן גוש קטיף וצפון השומרון

(מאת ר' נועם ארנון נ"י. הודפס ברשותו)

מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה

ואבכה יומם וליל על קריה יפהפיה,

נוה דקלים מעטירה, שחרבה בידי רשע,

והפכה לתל חורבות, אויה אנה אני בא.

מי יתן ולא האיר אור בוקר זה היום,

בו הונף גרזן רשע על בתי כפר דרום;

יום בא צר ומהרס, הוא יום נורא ואיום,

נא ה' ראה עניי, מול בכיי אל נא תידום.

מי יתן ולא ראיתי איכה באו להשמיד,

ועלו עושי רשעה להחריב בתי גדיד;

בבוא המון לובשי שחורים, אויה לי ואוי לי נא,

כי ראיתי מהרסים מחריבים את עצמונה.

מי יתן ולא קֵרבו מחריבַי שפעת חילם

ולא הרסו נוה מחמד אהובתי שירת הים;

אנא ה' הושיעה נא, ואל תשכח אשר באני,

בבוא מחריב ומהרס אל בתי נצר חזני.

מי יתן ולא רקדו טמאים פראי אדם רוצחים

עלי חורבות מקדש מעט בעיר הקדש נצרים;

ולא ניגרה עיני דמעה, אויה כי על זאת אטיף,

בעלות באש היכל, בית הכנסת בקטיף.

מי יתן ולא רמס, בזדון ליבו אחות ואח,

ולא הגלה גם אב גם אם, ולא הרס בתי בדולח;

איכה אוכל ובכאבי לא אבכה ולא אשאג,

בהעלות על לב חורבן נוה הקדש במורג.

מי יתן ולא נראו יהודים מגרשי יהודים,

ולא עלה על לב גירוש גם גנים וגם כדים;

אנא ה' ממעון קדשך נא הביטה והשקיפה,

חורבן בתי עמך בשליו, בכפר ים ותל קטיפא.

מי יתן ולא אירעו, אוי נא לי ואללי,

חורבן דוגית וניסנית, וגירוש אלי סיני;

ולא הלם גרזן זדון להחריב את כל עמל,

בתי ושדות פאת שדה, בני עצמון וגני טל.

מי יתן ולא זמם ולא שלח ידו בקודש,

להשמיד בזדון ליבו קהילות שאנור וחומש;

נא ה' אל תשכח, ולעד הבט וזכור,

מחריבי רפיח ים ומהרסי בתי גן אור.

מי יתן זאת לא באתנו לספר ולהספיד,

אך זאת נדע כולם לעד להזכיר ולהעיד;

לא נסלח לזד מחריב, מקטון ועד גדול,

ולא נשכח עדי נחזור, לבנות לנטוע ולגאול.