נספח יב: מכתב הגר"א שפירא זצ"ל: על מעמד "זכר להקהל"
חשון תשמ"ח
תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. אמר להם, מה חידוש היה בבית המדרש היום. אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. אמר להם, אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. שבת של מי היתה. שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה. ובמה היתה הגדה היום. אמרו לו בפרשת הקהל. ומה דרש בה. "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף". אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין, כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להם, מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני (חגיגה ג).
מצות "הקהל" הנוהגת פעם בשבע שנים, בשנה השמינית, לאחר שנת השמיטה, בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ד', נוהגת מהתורה רק בזמן המקדש, וכשחרב המקדש נפסק קיום מצוה זו.
בראשונה, בשנת תרמ"ט, עורר הגאון האדר"ת זצ"ל, שבסוף ימיו היה רבה של ירושלים, שאם כי אין [בזה"ז] מצוה מהתורה, אבל מ"מ משום הענין של זכר למקדש, יש לעשות זכר למצות הקהל גם בזמה"ז. וכתב על כך קונטרס שלם בעילום שם, בשם "זכר למקדש", והאריך שם בכל מה שיש לברר בקשר לכך. החוברת נדפסה בהסכמת הגאון ר' יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק מבריסק, והגאון ר' שמואל מוהליבר מביאליסטוק.
היה מובן לכל, שהסיבה שלא נעשה כן במשך הדורות היא משום שמצוה זו קשורה עם קריאת המלך, בין אם הדבר מעכב או לא, אבל סידור זכר מצות הקהל ע"י אחד מגדולי ישראל יעורר חשש מצד השלטון בארץ שכאילו ישנו מלך בישראל, ויש בכך סכנה לשלומם של ישראל בא"י כמובן מאליו.
אין לתמוה ע"ז, הרי גם אחרי חורבן בית שני היו זמנים שגדולי האומה קבלו רשיון ממלכות המדינה לקיים שלטון והנהגה משלהם, כגון בזמן נשיאותו של רבינו הקדוש. אכן כל היודע על פרשת (דברי - מ.ה.) הימים בינם לבין מלכות רומא הרשעה, יודע שמעולם לא ניתן שלטון והנהגה עצמאית, ותמיד היו כפופים וכנועים לשלטון הרומאי, וכל העצמאות היתה רק אוטונומיה רוחנית, ניתנה להם רק הסמכות הרוחנית של ראש הסנהדרין וראש הישיבה, והיתה רגישות רבה מצד הרומאים שהיהודים לא ירימו ראש שוב כמו בימי בר כוכבא. ועכ"פ כל זה היה באזור הגליל, ובאזור ירושלים לא היו יהודים ולא שלטון עצמאי כל שהוא.
בשעתו הועיל הקונטרס של האדר"ת רק לכך שילדי הת"ת בירושלים הלכו לכותל המערבי בסוכות של מוצאי שביעית, לקרוא שם את הפרקים של משנה תורה עפ"י הוראת הגר"ש סלנט, רבה של ירושלים.
רק תחת השלטון האנגלי שלא היו אז החששות הנ"ל, חידשו הרב הראשי הגאון הרי"א הלוי הרצוג והראשל"צ הגאון הרב"צ עוזיאל זצ"ל את הצעת האדר"ת למעשה, החל משנת תש"ה. לאחר הקמת המדינה התקיים המעמד בהר ציון המשקיף למקום המקדש. לאחר כיבוש ירושלים השלמה חידשו הרבנים הראשיים דאז, הגאון הרב שלמה גורן והגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א את הקריאה בהקהל ליד הכותל המערבי, וקראו את הפרשיות נשיא המדינה דאז מר יצחק נבון והרבנים הראשיים הגר"ש גורן והגר"ע יוסף (בשנת תשמ"א).
השנה בשנת תשמ"ח, עוד לפני שהרבנות הראשית החלה בפעולת הכנה לזכר הקהל, החלה עמותה מיוחדת מטעם המדינה, שקמה במסגרת חגיגות הארבעים להקמת המדינה, בהכנות למעמד הקהל שני ליד הכותל המערבי במתכונת המעמד הקודם בשנת תשמ"א. באו בדברים עם ראש הממשלה וממלא מקומו, וכן עם נשיא ביה"מ האזרחי, שאף הם ישתתפו במעמד כראשי המדינה, ויתכבדו בהוצאת ספרי תורה, והקריאה תהיה כמו בתשמ"א ע"י הנשיא ושני הרבנים הראשיים. וכן ערכו סדר שלם של נוסח הטכס והופעות שונות בתכנון מפורט.
הרה"ר דהיום נתנו הוראות לשנות מספר דברים בתכנית:
א) המעמד יכלול רק קריאה בתורה בלבד, והתפילות הנהוגות בישראל החל מפתיחת ארון הקודש עד החזרת הספרים לארון ותו לא. את התפילות יאמרו חזנים ומקהלות כנהוג בישראל.
ב) לא להרבות בכיבודים לאנשים רבים. אלו שכבר הוזמנו והודיעו להם אין לבטל את ההזמנה מפני הכבוד, כפי ההלכה, אולם אין להוסיף יותר.
ג) בקריאת התורה יכובדו ז' קרואים, הנשיא ושני הרבנים הראשיים, ועליהם יוסיפו את שני הרבנים הראשיים הקודמים ומספר רבני ערים.
ד) אחרי גמר המעמד של זכר להקהל, רשאית העמותה לערוך במקום טכס של שמחת בית השואבה.
העמותה פעלה לפי ההוראות. אלה שהוזמנו נשארו בתכנית ולא הוסיפו נוספים, וכן לא נכללו בתכנית אלא קריאת התורה ותפילות.
העמותה פנתה לרה"ר הקודמים, והרב עובדיה יוסף שליט"א הסכים מיד לכל התכנית שהראו לו, ואף קבע את הפרשה בתורה שהוא יקרא בה. תוך כדי ההכנות פורסמה התנגדות הרב שך שליט"א מישיבת פוניבז' לכל המעמד של ההקהל. נימוק ההתנגדות כפי שפורסם בעתונות הוא, שמכיון שהמדינה אינה נוהגת וכפופה להלכה אין לתת דריסת רגל והופעה של ראשי המדינה במעמד.
מכיון שנקודת ההתנגדות הזאת היא לא הלכתית, אלא נעוצה ביחס ובהשקפה על המדינה, לא היה מקום לויכוח. העמדה השלילית הזאת לגבי מדינת ישראל, ואפילו לעצם קיומה, ידועה לכל, והיא בניגוד לעמדת רוב כלל ישראל ורבני ישראל, ובראשם מארי דארעא קדישא זי"ע. וגם מעולם לא נשמע למנוע מאנשים חילוניים כביכול, לתת כבוד לתורה. ומצינו שאחאב זכה למלכות כ"ב שנה בגלל שכיבד את ספר התורה. ועל כן פירסמו הרבנים הראשיים קריאה לציבור להתכנס לירושלים למעמד "זכר להקהל".
כמה מגדולי ישראל שלחו להודיע, שאם כי ההצעה של הגאון האדר"ת זצ"ל עדיין רפיא בידם, אבל בשום פנים אינם יכולים להסכים לפרסם איסור לשמוע דברי תורה קדושים, ולא נשמע דבר כזה מעולם, ויש בזה משום חילול השם.
ואכן פרסום ההתנגדות הנ"ל עורר מרירות גדולה ותגובה ספונטנית להתאסף ולעלות לירושלים למעמד ההקהל, כפי קריאת הרבנים הראשיים.
ההשתתפות של הציבור במעמד היתה מעבר לכל הציפיות. ההמונים מלאו את כל רחבת הכותל המערבי ומעבר לה, וכללו למעלה ממאה אלף יהודים.