[1]א. מקור דין זה ברמ"א (סימן תקפ"ג סעיף ב') שכתב: "נוהגים שלא לישן ביום רה"ש ומנהג נכון הוא". ולמד זאת ממש"כ בירושלמי מס' רה"ש "האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה" (פירוש: הישן ברה"ש ישן מזלו). וכ"כ הרמ"א בד"מ (סק"ב), וכ"כ הט"ז, וכ"כ המ"ב (סק"ט). וכתב כה"ח (בסקל"ה) שיש להמנע מכך כיון שזה מראה על עצלות, וכמש"כ "מה לך נרדם". והגם שלא כולם נהגו מנהג זה, וכמו שכתבנו בס"ד לקמן (בפרק י"ג בסעי' ט'), מ"מ למד מכך המט"י שראוי הוא דכשיעלה עמוד השחר יתגבר כארי ויקום ממטתו, ולא יחזור לישן. ומכ"ש דשעה ראשונה היא התחלת שלושת השעות הראשונות שבהם הקדוש ברוך הוא יושב ודן את העולם. עכ"ד. וכ"כ הבא"ח (פר' "נצבים") ד"צריך להזהר שיתעורר משנתו בלילה קודם עה"ש", והחמיר בכך והוסיף ש"אם יש לו כאב ראש או שאר מיחוש שמוכרח לישן ביום יתאפק וישן אחר חצות". מ"מ כיון שרוב הפוסקים לא כתבו דין זה, וגם הפוסקים שכתבו זאת כתבו דין זה בלשון "ראוי" ו"צריך להזהר", שאינן לשון חובה גמורה, לכן אין זו חובה, אך מנהג טוב ודאי איכא. וראה מרן (סימן א' סעיף א') וכה"ח (סק"י).

[2]ב. מה שכתבנו שהש"ץ צריך שידע היטב את הלכות התפילה כ"כ בילקוט יוסף (מועדים, הל' רה"ש, פרק הנהגת רה"ש סק"י, עמ' 33). ויש ללמוד זאת ממש"כ הרמ"א (בסימן תקפ"א סעיף א') שהש"ץ יהא גדול בתורה, וכן שידע להוציא כל אדם בתפילתו. ועוד נראה שיש ללמוד מדין ש"ץ של כל ימות השנה שצריכה תפילתו להיות שגורה בפיו ולדעת להוציא את הציבור י"ח. ואם באדם רגיל כתבנו לעיל שצריך שילמד את התפילה בער"ה, כ"ש ש"ץ המייצג את הציבור כולו, שאם טועה הוא בתפילתו סימן רע הוא לציבור כולו, וכמש"כ במשנה מס' ברכות.

[3]ג. אמנם בדברי האר"י ז"ל לא נזכר ענין זה כלל, אך בסדור הרש"ש כתב זאת, ונתן טעם לכך ע"פ הסוד. וכ"כ בספר עבודת התמיד (פירוש על התפלה), וכ"כ בסדור בית עובד שיש לומר זאת בכל עשרת ימי תשובה, וכ"כ כף החיים (סימן תקפ"ב סקי"ג). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ (פרק א' סעי' י').

[4]ד. ראה כף החיים (סימן נ"א סקמ"ט וסימן תר"כ סק"ב).

[5]ה. כ"כ בשער הכוונות (דף צ' ע"א) וכ"כ בפע"ח, וכ"כ המ"א (סימן נ"ד סק"ב) והבה"ט (שם), וכ"כ מנחת אהרון, פתח הדביר, מועד לכל חי, כף החיים (סימן תקפ"ב סקי"ד) וש"א. וע"ע במקראי קודש הל' יוה"כ (פ"א סעי' י"א).

[6]ו. את מנהג הספרדים לומר ביו"ט יוצר כמו בשבת, כתבנו עפ"י כה"ח (סי' תפ"ח סק"ד). ואת מנהג האשכנזים עפ"י המ"ב (סי' תפ"ח סק"א).

ובאשר לפיוטים שבתפילת "יוצר", כתב הטור (בסימן תר"כ) לענין יוה"כ, שאם יש מנהג ב"יוצר אור" או ב"אהבה רבה" וב"אמת ויציב" לומר תוספת הרשות בידם, וכן נוהגים באשכנז. אבל יותר נכון מנהג טוליטולה שאין מוסיפין בהן. ע"כ. ואכן מרן (בסי' ס"ח ס"א) כתב שלא לומר הפיוטים בברכות ק"ש. והרמ"א שם כתב שיש מתירים ושכן נהגו. והמ"ב (שם סק"ו) כ' שיחיד לא יאמר (עיי"ש מה שהוסיף). וע"ע במרן וברמ"א (סי' צ' ס"י), ובכה"ח (בסימן נ"ו סק"נ, ובסימן תר"כ סק"א). ובלוח א"י לגר"י טוקצ'ינסקי כתב שיש שא"א הפיוטים. ואמרו לי שרוב האשכנזים כיום מוסיפים בברכת יוצר רק שורה א': "אור עולם באוצר חיים, אורות מאופל אמר ויהי". וראה מה שכתבנו בס"ד לקמן בפרקנו הערה ט"ו, ובמקראי קודש הל' פורים (פ"א הערות ע"ה וקל"ד).

[7]ז. והטעם לכך הוא ששלוש הברכות הראשונות הינן חטיבה א', וכיון שטעה באחרונה הוי כאילו טעה בכולן. וכ"כ הטור והרמ"א (בסימן קי"ד סעיף ו'), וכ"כ הלבוש. וכתב בספר זקן אהרון (סימן ר"ו) שש"ץ שטעה ואמר ה"א־ל הקדוש" במקום "המלך הקדוש" באופן שצריך לחזור עליו לומר שוב קדושה. וכ"כ הש"ץ, וכ"כ הזכ"ל, השע"ת (בסימן תקפ"ב סק"א), מט"א, בא"ח (פר' נצבים) וכה"ח (שם סק"ה). ואמנם הגר"ע יוסף ביחו"ד (ח"ו סימן ל"ה) חולק ע"כ, וס"ל שא"צ לחזור לראש, וכן לא לומר שוב קדושה, אלא מתחיל מ"אתה קדוש" [וחכ"א העיר שהרי מפורש ברמב"ם (אהבה. סדר התפילות. נוסח ברכות התפילה וסידורן) שתחילת ברכה שלישית הינה מתחילת הקדושה ממש. וכן נוהגים למעשה בני גלות תימן גם היום. וא"כ גם אם נסבור שצריך לחזור רק לברכה שלישית, הרי צריך לפי"ז לומר שוב הקדושה. וקשה]. ודעת הגר"מ אליהו אינה כן, שהורה לי שיש לחזור לראש תפלת העמידה ולומר שוב קדושה. עכת"ד. ובאמת שגם מפשט דברי מרן שקבלנו הוראותיו, לפי מש"כ (בסימן תקפ"ב סעיף א'), נראה לענ"ד ש"חוזר לראש" היינו שחוזר ממש לראש התפלה, מדלא פירט שחוזר ל"אתה קדוש", וכן לא חילק בין ש"ץ ליחיד. וא"א לדחוק בדבריו אחרת. ואח"כ ראיתי שכ"כ הגרש"ז אוירבך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ב'), והעלה לדינא כמו שכתבנו שחוזר לראש תפלת העמידה, והזכיר הטעם הנ"ל. וע"ע בירחון אור תורה (תשרי תשע"ו, חוברת תק"פ סי' ב').

[8]ח. ראה שו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן מ"ב). והוסיף שם שאין דין סמיכת גאולה לתפילה כולל את חזרת הש"ץ, אלא שיותר טוב לסמוך לכתחילה את חזרת הש"ץ לתפילת הלחש. ואמנם כף החיים (סימן קכ"ד סק"א) החמיר מאד בהפסק דיבור בין תפילת לחש לחזרה, וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שאין להפסיק במשך השנה בדיבור בין תפילת הלחש לחזרה (והוסיף שנהגו להקל בכך רק באמירת תהלים). ועוד אמר, שמ"מ ברה"ש יש שנהגו לומר זאת הן בשחרית והן במנחה, ויש שנהגו לאומרו רק במוסף, וזה המנהג היותר טוב. ובבהכנ"ס "בית-א־ל" ההולכים לפ"ד האר"י ז"ל אין אומרים זאת כלל. לכן נראה שעדיף לומר זאת רק במוסף, אך מ"מ האומרים זאת גם בשחרית יש להם על מה שיסמוכו. עכת"ד. וראה עוד בכה"ח (סי' תקפ"ב סקנ"ט). וראיתי פעיה"ק ירושת"ו שיש בתי כנסת שכדי שלא יפסיק הש"ץ בין תפילת הלחש לחזרה, לכן אדם אחר מהקהל אומר פיוט זה.

[9]ט. יחו"ד (ח"ה סימן מ"ג). ומ"מ נראה פשוט שאת "מודים" יאמרו כקהל - "מודים דרבנן", ולא כש"ץ. וע"ע בכה"ח (סי' תקפ"ב סקנ"ט).

[10]י. מ"א. מ"ב (סימן תקצ"א סקי"ד) וכה"ח (סקל"ה). וממילא כל השנה רצוי שהיחיד יתפלל בעת שהציבור מתפללים, וכמש"כ בפ"ק דברכות.

[11]יא. ראה מרן ורמ"א (סי' קי"ב ס"ב). וכ"כ במחזורים.

[12]יב. כתב מרן בב"י (סי' תקפ"ד) בשם הכלבו (סי' ס"ד) שטעם אמירת "אבינו מלכנו" למדו מהגמ' בתענית (דף כ"ה), שפעם אחת גזרו תענית ולא נענו. ירד ר"ע לפני התיבה ואמר "אבינו מלכנו" וכו' ומיד נענה. וכשראו הדור שנענה באותה תפלה, הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים וקבעוהו לעשרת ימי תשובה. ופסק זאת הרמ"א (בסימן תקפ"ד סעיף א').

[13]יג. כתב הרמ"א (שם) שאם חל בשבת אין נוהגים לאומרו. ע"כ. והוא עפ"י הר"ן (פ"ד דרה"ש. ד"ט, א' ברי"ף ד"ה "גמרא") והריב"ש (סי' תקי"ב). וכן המנהג [שכ"כ במחזור רדלהיים (משנת תרס"ג), וכ"כ בלוח א"י, וכ"כ בלוח דבי"ב (בעלז)]. וכתב המ"א שהטעם הוא שאין שואלים צרכיהם בשבת, והב"ד המ"ב (סק"ד). והוסיף שם המ"ב שה"ה אם חל רה"ש בע"ש, שלכאו' היו צריכים לומר אז א"מ מצד רה"ש, אך כיון שזה בע"ש אחר חצות, לכן אין אומרים אז במנחה "אבינו מלכנו".

ומה שכתבנו לענין מנחה של ע"ש תשובה, כ"כ בשעה"צ (שם סק"ז).

[14]יד. מה שכתבנו שהספרדים נהגו לאומרו אף אם חל בשבת, כ"כ הרשב"ץ (ח"ג סימן קפ"ו) בתשובה שכן הוא המנהג בין ברה"ש, בין בשבת תשובה ובין ביוה"כ שחרית ומנחה. אך הוסיף שכל אלו הדברים תלויים במנהג, והמשנה אין רוח חכמים נוחה הימנו. והביא דבריו הב"י. וכן גם משמע משער הכוונות שכתב בשם האר"י ז"ל שאין לומר בתפלת "אבינו מלכנו" בשבת דברים המזכירים חטא ועוון, ומשמע ששאר בקשות "אבינו מלכנו" יש לאומרם בשבת. וכ"כ בספר התניא (סימן ע"ז), וכ"כ המט"י. ואמנם בספר העתים כתב שהמנהג לא לאומרו, וכ"כ השכנה"ג בהגב"י (סימן תקפ"ד סק"ב), וכ"כ הפר"ח, וכ"כ הכסא אליהו. אך כבר כתב המאירי בספרו מגן אבות (סימן כ"ד) שיש לאומרו, ודחה דברי ספר העתים, וכ"כ כף החיים (סימן תקפ"ד סק"ח) שכן מנהג המקובלים בירושת"ו לאומרו אפי' כשרה"ש חל בשבת. וע"ע בכה"ח (סי' תקפ"ב סקט"ז). וראה מש"כ בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' יוה"כ (פ"ה הערה מ"ב) שהגר"ש משאש זצ"ל אמר לי שגם מנהג יוצאי מרוקו לומר א"מ ברה"ש שחל בשבת, ורק מדלגים הם הזכרת החטאים. עכת"ד. עיי"ש. וע"ע בילקוט שמש (ח"א או"ח סי' קס"ד).

נמצאנו למדים שהאשכנזים נהגו כמש"כ הרמ"א שאין לאומרו כלל ברה"ש שחל בשבת, ואילו הספרדים נהגו רובם כמו שמשמע מפשט דברי שער הכוונות שיש לאומרו אף בשבת, אלא שאין להזכיר ענין חטא ועוון, וכמש"כ הרשב"ץ והמאירי וכן אחרונים רבים. אולם יש מביניהם שאין נוהגים לאומרו כלל בשבת, שכן עולה מדברי הילקו"י (מועדים, הל' רה"ש עמ' 27), וכן מבואר בילקוט שמש (ח"א סי' קס"ד, שיש מיהודי גלות מרוקו שנמנעים מלאומרו). וכיון שכתב הרשב"ץ שממילא הדבר תלוי במנהג הרי במקום שהדבר ברור שהמנהג לא לאומרו כלל ימשיכו במנהגם, וכן הסיק כף החיים שם. ור' גם ביחו"ד (ח"א סימן נ"ד).

והטעם למש"כ שהספרדים לא מזכירים כלל ענין חטא ועוון ברה"ש, ולכן מדלגין גם חלק מ"אבינו מלכנו", כתב הב"י בשם הכלבו (סי' ס"ד) משום שאין אומרים וידוי ברה"ש. וכ"כ בזוה"ק (ח"ג דרל"א, א'). וכתב עליו שו"ע הגר"ז שזאת כדי לא ליתן פתחון פה למקטרג. והביא דבריו המ"ב (סימן תקפ"ד סק"ג) וכף החיים (סק"ד). אך הרמ"א בד"מ חלק על הב"י וכתב שאין כך המנהג אלא אין מדלגים כלל, ולכן כתב במפה (ברס"י תקפ"ד) שאומרים "אבינו מלכנו" על הסדר. וכ"כ הגר"א, וכ"כ המ"ב וכף החיים שם. וכ"כ במחזור רדלהיים, וכ"כ בלוח א"י (והוסיף שיש שאין אומרים "חטאנו לפניך"), וכ"כ בלוח דבי"ב (וכתב שמנהג בעלז לומר "חטאנו לפניך"). וע"ע ברמ"א (סי' תר"ד ס"ב).

וההיתר לומר הפסוקים, כ"כ המ"א (סימן תקפ"ד סק"ה), וטעמו שאינו דרך וידוי. וכ"כ שו"ע הגר"ז שם, המ"ב (סק"ג) וכה"ח (סק"ד).

וע"ע בענינים אלה במקראי קודש הל' יוה"כ (פ"א סעי' י"ב וי"ח. עיי"ש גם גבי אמירת א"מ כשיש ברית מילה בביהכ"נ. וע"ע שם פ"ה סי"ב).

[15]טו. מה שכתבנו שאחר "א"מ" אומרים קדיש "תתקבל", הוא ככתוב במחזורים.

ואת מנהגי הספרדים כתבנו עפ"י הכתוב במחזורים. וכן רואה אני מידי שנה.

ומה שכתבנו שיש האומרים הפיוטים לפני "ישתבח" הוא עפ"י מש"כ ביחו"ד (ח"ב סימן ז'), עיי"ש שדחה מנהג זה. וכ"כ בילקוט יוסף (מועדים, הלכות רה"ש) ע"פ מש"כ הפר"ח, מהר"י אירגס בשו"ת דברי יוסף, הגחיד"א בספרו טוב עין, הגר"ש אלפאסי בספרו משחא דרבותא, שו"ת דברי דוד, שו"ת ויקרא אברהם (בקונטרס מקום שנהגו, דף קכ"ב). והגר"ש משאש זצ"ל מקיים המנהג. ראה מש"כ בשו"ת שמש ומגן (ח"א חאו"ח סי' מ"א. ח"ג או"ח סי' כ"ז, סי' נ"ט סק"א, סי' ס"ג סק"ז, סי' פ"א, וסי' פ"ה ס"ק א', ח', ט', י"ב וי"ג. וח"ד או"ח סי' י"ח ס"ק ו', ח'. וסי' פ"ה סק"ב). הב"ד בילקוט שמש (ח"א או"ח סי' כ', דיני פסדז"מ). וע"ע בהסכמת הגר"ש משאש זצ"ל למחזור נר יצחק לימים נוראים. ועוד בענין זה ראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' פורים (פ"א הערות ע"ה וקל"ד). עיי"ש באורך.

מנהג האשכנזים המתפללים נוסח ספרד, שלאחר קדיש "תתקבל" אומרים שיר של יום, וכן מזמור "לדוד... אורי וישעי", כשלאחר כל אחד מהם אומרים קדיש יתום (לוח דבי"ב-בעלז). וראה לעיל בריש פרק א' שכתבנו שיש הסוברים שלא לומר אז מזמור "לדוד... אורי וישעי".