[1]א. כך כתבנו בס"ד לקמן (בפרק ו' סעי' ב') עפי"ד מרן והרמ"א (סי' תקנ"ג ס"ב). ולכן הסבירו שם האחרו' את דברי הרמ"א גבי חליצת נעלים, שמדובר שמתפללים ערבית קודם השקיעה. דאל"כ יצא שינעלו נעלי עור אחר השקיעה וזה לא יתכן (אמנם יש החולקים על אוקימתא זו בדברי הרמ"א. ר' פסתש"ו רס"י תקנ"ח). וע"ע שם (בפרק ו' הערה ג') שאם מתפללים ערבית של ט"ב לפני השקיעה, שיחלצו נעלים לפני הליכה לביהכ"נ או לפני "ברכו", עפ"י המ"ב (סי' תקנ"ג סק"ה).

אם ט"ב חל במוצ"ש ר' לקמן הדין (בפרק י').

[2]ב. גם עפ"י המ"ב (סי' תקנ"ג סק"ד).

[3]ג. כנ"ל בהערות הקודמות. וכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (פכ"ז ס"ה).

[4]ד. כנ"ל עפ"י הסבר האחרונים את דברי הרמ"א (סי' תקנ"ג ס"ב).

[5]ה. רמ"א (סי' תקנ"ט ס"א), הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז סעי' ה', ח', י"ב) וש"א.

[6]ו. כן עולה מדברי מרן והרמ"א (סי' תקנ"ט ריש סעי' ב'), מדלא פירטו על שינוי כלשהו. אמנם ר' לקמן בפרקנו הערה י"א, שיש המשנים מעט בתחילת התפילה.

[7]ז. הא דמקדימים ערבית, כ"כ המ"ב (סי' תקנ"ט רסק"ד).

ומה שכתבנו שאח"כ קורין איכה ואומרים קינות, כ"כ מרן והרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ב. עיי"ש שמרן הקדים קינות לאיכה. ונראה דלאו דוקא).

[8]ח. גבי "ואתה קדוש" כ"כ מרן (סי' תקנ"ט ס"ב).

ומה שכתבנו שמסיימים כרגיל, היינו גבי אמירת "שיר המעלות", קדיש יתום, "ברכו", ו"עלינו". אמנם ראה לקמן שבאמת יש מהספרדים המשנים מעט מהתפילה, ואומרים קדיש שונה לאחר הקינות. והאשכנזים מקפידים לא לומר "תתקבל" בקדישים שלאחר קריאת איכה (עפ"י הרמ"א סי' תקנ"ט ס"ד). וכמבואר כ"ז בס"ד לקמן בפרקנו. ועיי"ש טעם לשינויים אלה, כל דבר במקומו.

[9]ט. כ"מ מהרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ב).

[10]י. כ"מ מדברי מרן (סי' תקנ"ט ס"ב) שלא כתב שינויים כלשהם. וכן כתוב בסידורי הקינות של הספרדים (סידור "חוקת עולם" לתעניות, סדר הקינות "קול אליהו" לגרמ"א שליט"א, ועוד).

[11]יא. הא דיש מתחילים מ"והוא רחום", הוא מנהג אשכנז כל השנה. אמנם אף מהמתפללים בנוסח ספרד כל השנה, יש חילוקי מנהגים בהא. יש מהם המתחילים גם בערבית של ט"ב מ"שיר המעלות" וח"ק קודם "והוא רחום" (כך כתוב בלוח דבי"ב - מנהגי בעלז. וכן מצאתי בספרי קינות עם ערבית נוסח ספרד), ויש מהם המדלגים על "שיר המעלות" והח"ק ומתחילים מיד "והוא רחום" (כך כתוב בחלק מספרי הקינות עם ערבית נוסח ספרד). וראה בס' נט"ג (פנ"ד סעי' י') שכתב זאת כמחלוקת בין הפוס' (אליבא דנוסח ספרד), וכ' הטעם של אותם שמדלגים את אמירת "שיר המעלות" כיון שאין אומרים תחנון באותו יום, וזאת עפי"ד ס' שלחן הטהור (סי' רל"ז ס"ב). ולכן הם אינם אומרים זאת גם בערבית של מוצש"ק.

[12]יב. כ"מ מהרמ"א (סי' תקנ"ט רסע"י ב'). וכ"כ בספרי הקינות.

[13]יג. מרן (סי' תקנ"ז ס"א). וש"ץ אומר "עננו" בין "גואל ישראל" ל"רפאנו" [מ"ב (סי' תקנ"ז סק"ג), וכה"ח (סק"ד)].

[14]יד. כך הבינו האחרו' (מ"ב סי' תקנ"ז סק"א וש"א) את פשט דברי מרן (סי' תקנ"ז ס"א), שאומר "נחם" כל ג' תפילות היום. וכ"כ כמה אחרו' שכך המנהג פה בירושלים ת"ו [שכ"כ הפר"ח בליקוטים. וכ"כ הרב ברכות המים, הגחיד"א בברכ"י, זכ"ל, כה"ח (סי' תקנ"ז סק"א), הל"ח (פכ"ז ס"ב), ילקו"י (מועדים. עמ' 582 סי"ז)]. והטעם, משום דמעין המאורע אמרינן ליה, צריך לאומרו בכל תפילותיו [ר' טור וב"י (סי' תקנ"ז)].

[15]טו. כ"כ כה"ח (סי' תקנ"ז סק"ז), והגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז ס"ב) בשם המקובלים.

[16]טז. כ"כ הרמ"א (סי' תקנ"ז ס"א) עפ"י הרוקח והאבודרהם. וכ"כ המ"ב (סק"א), והזכירו מנהג זה גם כה"ח (סי' תקנ"ז סק"ז) ובהל"ח (פכ"ז ס"ב). וטעם המנהג כ' מרן בב"י, משום דלעת ערב הציתו בו האש, הלכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואבליה ומתפללין על תנחומיה. עיי"ש. הב"ד הרמ"א (שם).

[17]יז. שכן פשט מרן, ושכ"כ הרבה אחרו' ספרדים, כנ"ל (הפר"ח, הגחיד"א, הזכ"ל, הילקו"י ועוד). וכ"כ הגר"ע יוסף שליט"א בהסכמתו לספר קינות הוצ' אור ודרך, עפ"י דבריו ביחו"ד (ח"א סי' מ"ד).

[18]יח. שכ"כ הרמ"א שכן המנהג פשוט, וכ"כ המ"ב (סק"א), וכ"כ הגרימ"ט זצ"ל בלוח א"י, וכ"כ בלוח דבי"ב (מנהגי בעלז).

[19]יט. שכ"כ מרן (סי' תקס"ה ס"ג) גבי ד' תעניות שהיחיד אומרה בכל תפילותיו. וכ"מ ממרן (סי' תקנ"ז ס"א), שכ"כ המ"ב (סי' תקנ"ז סק"ג), כה"ח (סק"ה), הל"ח (פכ"ז ס"ב) וילקו"י (עמ' 583 סי"ט).

[20]כ. שכ"כ הרמ"א (סי' תקפ"ה ס"ג), וכ"כ המ"ב (סי' תקנ"ז סק"ג), כה"ח (סק"ה), וכ"כ הגרימ"ט בלוח א"י, וכ"כ בלוח דבי"ב (בעלז).

אמנם הט"ז (סי' תקנ"ז סק"ב) כ' לומר "עננו" רק במנחה (ולא בחזרת הש"ץ בשחרית), אך נראה שרוה"פ חלקו על דבריו [מ"ב (סי' תקנ"ז סק"ג), שעה"צ (סק"ד) וכה"ח (סק"ה)].

[21]כא. עפי"ד מרן ורמ"א (סי' תקנ"ז ס"א ורס"י תקס"ה) ובנו"כ.

[22]כב. הנה בדבר זה כבר נחלקו הראשו'. שהטור והב"י (סי' תקנ"ט) כתבו שאומרים קדיש תתקבל אחר ערבית. וכ"כ הרד"א והלבוש. אמנם בדרשות המהרי"ל (הלכות ט"ב בסדר התפילה) כתוב שאין לומר אלא עד "דאמירן בעלמא" (מה שנקרא "חצי קדיש". וכבר העיר הגרשז"א זצ"ל שבעצם זה כל הקדיש, וההמשך אלו בקשות ותוספות). והאחרו' כתבו כדברי הטור שאומרים "תתקבל" אחר סיום תפילת העמידה של ערבית. שכ"כ הט"ז, המ"א, המט"י, הא"א, הח"א, דה"ח, המ"ב (סי' תקנ"ט סק"ד) וכה"ח (סק"ט).

אלא שיש שכתבו שבכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחרת בביהכ"נ אין אומרים "תתקבל". שכ"פ הרמ"א (בסי' תקנ"ט סעי' ד'), וכ"כ הלבוש, הט"ז וש"א. והטעם כתב הב"י בשם הגמ"י לפי שכבר אמר באיכה " שׂתם תפילתי" (וכ"כ הלבוש וכה"ח שם). והוסיף מרן בב"י בשם הגמ"י, שיש מקומות שאין מדלגים "תתקבל" אלא בלילה אחר התפילה, אך בשחרית כן אומרים אותו לפי שכבר סיימו הקינות ואומרים קצת פסוקי נחמה בסופן. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הרוקח שיש מצריכים לומר קדיש "תתקבל" ביום לאחר סדר קדושה, וטעמם שעיקר האבלות לדעתם אינו אלא בלילה, ולמחרת מקצת היום ככולו. וכ"כ הרד"א. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ט סק"ט).

ולמעשה מנהג האשכנזים לומר "תתקבל" בקדיש שאחר תפילת העמידה. שכן עולה מדברי הרמ"א הנ"ל (שכתב שרק אחר איכה אין אומרים זאת). וכ"כ המ"ב (סי' תקנ"ט סק"ד) ובשעה"צ (סק"ג), וכ"כ בלוח א"י, בלוח דבי"ב ובספרי הקינות של האשכנזים.

ובאשר למנהג הספרדים. מדברי מרן בב"י משמע שי"ל "תתקבל". וגם מסתימת דבריו בשו"ע משמע דס"ל דאין לשנות משאר הימים, וי"ל "תתקבל". וגם הגר"מ אליהו שליט"א כתב בהל"ח (פכ"ז ס"ד) שנהגו לומר קדיש "תתקבל" אחרי תפילת ערבית ושחרית כרגיל. וראה עוד בהערה הבאה.

[23]כג. כפי שכתבנו בהערה הקודמת, ד' הגר"מ אליהו שליט"א שאחר העמידה אומרים הספרדים קדיש "תתקבל". ולכאו' כ"ד מרן, מדלא כתב בשו"ע כרמ"א, שא"א זאת. אלא שבספרי הקינות הספרדים האחרים, הן בסידור חוקת עולם (משנת תרנ"ד) והן בקינות הוצאת מנצור (שנת תש"ך) והוצאת אור ודרך כתוב שלאחר העמידה בערבית ולפני קריאת איכה, י"ל רק חצי קדיש. וגם בילקו"י (מועדים. עמ' 583 סכ"א) כ' שאין הספרדים אומרים "תתקבל" בקדישים שבלילה [אמנם דבריו מיוסדים ע"ד יבי"א (ח"ד חיו"ד סי' ל"ב סק"ו), והמעיין שם יראה שאין הדבר מפורש שם שכך המנהג. וגם מה שהזכיר במקורותיו את ד' הרב כה"ח הנ"ל, ג"ז צ"ע, שהרי הרב כה"ח הביא להקת אחרו' דס"ל שאומרים "תתקבל" אחר העמידה. ושמא סמך על מש"כ כה"ח בסו"ד שם, שמנהג מקובלי ביכ"נ בית א-ל שבירושת"ו לומר "תתקבל" בשחרית ט"ב כמו בשאר ימים, וא"כ יוצא שבלילה א"א "תתקבל"]. נמצאנו למדים שמ"מ רבים מהספרדים אינם אומרים "תתקבל" בערבית כלל.

[24]כד. עיקר דין קריאת איכה אחר העמידה בערבית, כתבוהו מרן (סי' תקנ"ט ס"ב) והרמ"א (שם סעי' א' וב').

[25]כה. הנה בדין הברכה על מגילת איכה רבו הדעות. שהמהרי"ל (בדרשותיו, הל' ט"ב) כ' שמברך על מקרא מגילה טרם מתחיל איכה. וכ"כ הלבוש, המ"א, העט"ז והח"א. וכתבו הלבוש ומחה"ש שאפי' המגילה כתובה בדפוס ועל נייר, מברכין. והח"א כתב שדוקא אם היא בקלף ובגלילה כדין, מברכין. והא"א כתב שאף כשכתובה בקלף, אין לברך על קריאתה (הב"ד כה"ח סי' תקנ"ט סק"ה).

אלא שבאמת כבר מרן בב"י (סי' תקנ"ט) כתב שהעולם נהגו שלא לברך על קריאת שום מגילה חוץ ממגילת אסתר. ע"כ. וגם הרמ"א בתשובותיו (סי' ל"ה) כתב שלא נהגו לברך על קריאתן, וכ"כ במפה (בסס"י ת"צ) שהעם נהגו שלא לברך עליהם "על מקרא מגילה" ולא "על מקרא כתובים". ע"כ. מיהו המ"א (סי' ת"צ סק"ט) כ' בשם הלבוש, הב"ח, המנהגים ומט"מ לברך על מקרא כל המגילות חוץ מקהלת. וכ' המ"א שכן עיקר. והגר"א כתב בביאורו שיש לברך על קריאת כל המגילות. ואילו הט"ז כתב דהמברך על מקרא מגילות אלו הוי ברכה לבטלה. וכ"כ הח"י והא"א, שרק על מגילת אסתר הכתובה כהלכתה מברכים עליה. וכ"כ עוד כמה אחרו' (הב"ד המ"ב סי' ת"צ סקי"ט וכה"ח סקפ"א).

נמצאנו למדים שד"ז שנוי במחלו' גדולה. ומ"מ מנהג הספרדים שלא לברך כלל, וכמש"כ לעיל בשם מרן בב"י (סי' תקנ"ט) וכן הסיק כה"ח (סי' תקנ"ט סק"ה). ואף מדברי הגרמ"א בהל"ח והילקו"י משמע שאין לברך ע"כ (מדלא כתבו שמברכים). וכן בספרי הקינות של הספרדים לא כתוב לברך, וכן מנהג הספרדים כיום שלא לברך.

ואף למנהג האשכנזים נוסח ספרד אין מברכים קריאת המגילה (שכ"כ בלוח א"י בסופו, במנהגי ספרד, שאין מברכים על הקריאה. וכן בלוח דבי"ב - מנהגי בעלז, וכן בקינות נוסח ספרד, לא כתוב לברך). ונראה שאף האשכנזים נוסח אשכנז - גרמניה אינם מברכים על קריאתה. ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א ע"כ. ואמרתי שהרי בגרמניה גם אותם שנהגו כנוסח אשכנז לא כ"כ נהגו כגר"א זצ"ל. ואמר הגר"א נבנצל שליט"א שבגרמניה לא היתה מגילת איכה כשרה. ואם היתה כזו, אולי ברכו על קריאתה. מ"מ פה בא"י כל המתפללים נוסח אשכנז מברכים על קריאתה. עכת"ד.

[26]כו. הנוהגים כגר"א מברכים על קריאתה [ר' מס' סופרים פי"ד ה"ג), ומעשה רב (סי' קע"ה)]. וכ"כ בלוח א"י (דיני ט"ב) שמברכים "על מקרא מגילה" (וכן המנהג פה בישיבת "מרכז הרב", כפי שרואה אני מידי שנה שמברכים ברכה זו על מגילה כשרה).

ומ"מ גם אותם אשכנזים המברכים על קריאת שאר המגילות "שהחיינו", בקריאת מגילת איכה מברכים רק "על מקרא מגילה" ואין מברכים "שהחיינו" (כך מבואר בלוח א"י גבי קריאת איכה ושאר המגילות. וכן המנהג). וראה עוד לקמן בפ"ט גבי ברכת "שהחיינו".

[27]כז. מסקנת המ"ב (סי' ת"צ סקי"ט). והיינו במגילה הכתובה כדין ע"ג קלף ומגולגלת. ולכאו' נראה שלפי מש"כ הגר"א בביאורו על השו"ע (סי' תרצ"ב ססעי' ב') דבעי לעשות למגילה עמוד בסופה (כמש"כ גם המ"ב סי' תרצ"ב סקט"ז), גם בני"ד יצטרכו לעשות כן, שהרי המברכים עושים כן עפי"ד הגר"א, ולכן צריכים הם גם לשים עמוד בסופה. וצ"ע.

מנהג הספרדים שקוראים את מגילת איכה מתוך ספר מודפס ולא מתוך מגילה כשרה (כך אמר הגר"מ אליהו שליט"א בשיעורו בפרשת "דברים" בשנת תשס"ז). ולגבי מנהג האשכנזים ראה לעיל בהערות כ"ה ואילך, ובפרט בהערה כ"ח.

ולגבי אדם יחיד הקורא איכה, אי יברך, ר' לקמן (הערה ל"ג).

[28]כח. רמ"א (סי' תקנ"ט ס"א).

בענין אי רק הש"ץ קורא מגילת איכה ושאר הציבור מקשיב, או שכאו"א קורא לעצמו. מדברי המהרי"ל (בדרשות. הל' ט"ב) משמע שהקהל לא יאמרו איכה והקינות אלא רק ישמעו מהש"ץ, מדכתב שידליקו רק נר א' לש"ץ, ועוד נר א' שאם יכבה נר החזן ידליקו ממנו. שכן הבין מדבריו המ"א (סי' תקנ"ט סק"ד). וכ"נ מדברי מרן בשו"ע (סי' תקנ"ט ס"ג). אלא שהט"ז (בסק"ה) כתב שהרי כל הקהל צ"ל קינות (ולכן כתב שבכל שכונה ידליקו נר). והא"ר הב"ד הכלבו שכתב שיש מקומות שרק החזן קורא וכל הקהל שותקין, ויש מקומות שכל הקהל קוראים. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ט סקכ"ו), וכתב שכ"א יעשה כמנהג מקומו. ובלוח א"י כתב שהקורא מברך ומכוון להוציא את השומעים, ואילו השומעים יתכוונו לצאת. ע"כ. והיינו שאין השומעים קורין בעצמם. ואילו בלוח דבי"ב (מנהגי החסידים - בעלז) משמע שכ"א מאנשי הקהל קורא איכה. ושאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א האם המנהג כשו"ע שרק החזן קורא (כבסי' תקנ"ט ס"ג, שלכן מדליקים רק נר א' שהוא לחזן) או שהמנהג שכ"א קורא לעצמו. ואמר לי הגרא"נ שליט"א, שרק בקינות כ"א אומר אותן בעצמו. ולכן מדליקים תאורה שכ"א יוכל לקרוא, וממילא יש תאורה גם לאיכה, למרות ש את מגילת איכה רק הש"ץ קורא ושאר הקהל מקשיבים (כלוח א"י הנ"ל - מ.ה.). ואילו למנהג האשכנזים נוסח ספרד, כיון שקוראים הם איכה ממגילה לא כשרה, הרי כ"א קורא גם את איכה בעצמו, נוסף על הקינות שכ"א אומר לעצמו. ושאלתי האם ד"ז דומה להבדלים שיש בקריאת ההפטרות בשבת. שהאשכנזים נוסח אשכנז מפטירים ממגילה כשרה, ולכן הקהל רק שומע את הקורא. משא"כ למתפללים נוסח ספרד (וכן לספרדים) שהם מפטירים מתנ"ך מודפס וכדו', שבזה כ"א מהקהל קורא לעצמו. אלא שהגרא"נ שליט"א העיר שאין זה בדיוק כמו ההפטרה, כי בהפטרה בשבת מברכים גם כשקוראים ממגילה לא כשרה אלא מודפסת וכדו', ואילו בני"ד מברכים האשכנזים רק כשיש מגילת איכה כשרה. עכת"ד. וחכ"א העיר על הדברים הנ"ל, שבבתי כנסת רבים בארץ, אף אשכנזים נוסח ספרד, רק הש"ץ קורא ושאר הציבור שומעים בלבד. ור' מ"ב (סי' רפ"ד סק"א).

[29]כט. מהרי"ל. מ"א. מ"ב (סי' תקנ"ט סק"ב). כה"ח (סק"ה) וש"א.

שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א האם דין זה מדובר דוקא על ש"ץ הקורא לציבור את מגילת איכה או שזה מדובר גם על אנשי הציבור שקוראים זאת לעצמם, שהרי הטעם הוא שישימו לבם למה שקוראים וזה שייך גם ביחיד. וענה הגר"א נבנצל שליט"א שכשיש מגילה כשרה הציבור אינו צריך לקרוא כלל אלא רק לשמוע, כך שאין שאלה ע"כ. ושאלתי גבי מנהג ספרד של האשכנזים, שאינם קוראים ממגילה כשרה, או אם אדם חולה ונשאר בבית וקורא ממגילה כשרה, האם צריך הוא להקפיד על הפסקות אלה. וענה לי שמי שקורא בבית יעשה כרצונו, כי אין חובה לקרוא זאת אלא בציבור. עכת"ד. ונראה שכוונתו שאין חובה גמורה, שהרי הח"א והמ"ב פסקו שאף יחיד צריך לקרוא המגילה, כדלקמן בהערה ל"ג. ובאמת ר' בלוח א"י (דיני ט"ב, בהערה) שמשמע שמעיקרא התקנה היא דוקא לקרוא איכה בציבור, וכגרא"נ שליט"א. ומ"מ בלוח דבי"ב הביא הלכות אלה, אע"ג שהוא מדבר על מנהג ספרד, שבדר"כ לא קוראים ממגילה כשרה. ומשמע דס"ל דאפ"ה הן שייכות.

[30]ל. כ"כ המהרי"ל (הל' ט"ב סי' כ"א), ש"איכה" הראשון בקול נמוך, ובשני מרים קולו מעט יותר, "ואני הגבר" יותר קול רם משניהם. ע"כ. הב"ד בד"מ (סי' תקנ"ט), וכ"פ במפה (בסעי' א'). וכ"כ האחרו'.

וגבי הפרק הרביעי. מד' המהרי"ל משמע שאינו מרים קולו עוד, שכ' שם: ו"איכה יועם" כראשונים. עכ"ל. מיהו במעגלי צדק כתב שמרים קולו יותר גם ב"איכה יועם". הב"ד הא"ר (סי' תקנ"ט סק"ה) ובהערות וביאורים לטור (הוצ' "המאור" עמ' תמ"ו הערה 3).

הגר"מ אליהו שליט"א כ' בהל"ח (פכ"ז ס"ח) שפרק ראשון דאיכה קורא החזן, אח"כ כל פרק קורא אדם אחר מהקהל. ואת הפרק האחרון קוראים כולם יחד במנגינה מיוחדת. ע"כ.

שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א האם דין זה של הגבהת קול הקורא קאי רק על הש"ץ או אף על אנשי הקהל. וענה לי שזה מדובר רק על הש"ץ הקורא לציבור. עכת"ד.

[31]לא. דרשות מהרי"ל. מ"א. מ"ב (סי' תקנ"ט סק"ב) וכה"ח (סק"ה) וש"א.

[32]לב. הגמ"י. רמ"א (סי' תקנ"ט ס"א). א"ר. כה"ח (סק"ז). הל"ח (פכ"ז ס"ח). וכ"כ בלוח דבי"ב (מנהגי בעלז. הל' תפילת ערבית), שהש"ץ והקהל אומרים פס' זה בקול רם. וכן המנהג. ויש להעיר שבמ"ב עם הערות אבן ישראל כ' על זה: "אין אנו נוהגין כן". אך נראה שמ"מ מנהג רוב העולם לעשות כן, אלא שאין זה מנהג כולם.

[33]לג. ח"א. מ"ב (סי' תקנ"ט סק"ה), כה"ח (סק"י). לוח א"י וש"א. וכתב בלוח א"י (הל' ט"ב בהערה), שמ"מ היחיד לא יברך ע"כ לכו"ע.

גבי נשים באמירת איכה. בדברי הטור (בסי' תקנ"ט) בשם מס' סופרים (פי"ח ה"ד) מבואר שהנשים חייבות בקריאת איכה כאנשים (ספר קינות הכוונה לאיכה). אמנם יש שכתבו שהנשים לא נהגו לשמוע או לומר איכה (ס' הליכות ביתה. פסתש"ו סי' תקנ"ט סק"ב), אך מ"מ אשה המבינה את איכה ויש לה זמן לכך ראוי שתשב ותתאבל ותקרא איכה. אך אינה חייבת ללכת לשם כך לביהכ"נ לשמוע בציבור אלא תאמר בביתה (תשובות והנהגות. הב"ד פסתש"ו שם הערה 10). וע"ע מ"א (סי' רפ"ב סק"ו) ומ"ב (סי' רפ"ב סקי"ב).

[34]לד. מרן ורמ"א (סי' תקנ"ט ס"ב). עיי"ש שמרן הקדים קינות לאיכה, וכן בססעי' ג'.

מבואר בפוס' שאת הקינות אומרים כל הציבור, ולא רק החזן והקהל שומע. שכן מבואר במ"ב (סי' תקנ"ט סקט"ו), וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שאף אותם הנוהגים שהש"ץ מוציאם י"ח בקינות, מ"מ את הקינות אומרים כולם. עכת"ד. וכן רואים אנו שכן המנהג. וע"ע כה"ח (סקכ"ו) ולעיל בפרקנו (הערה כ"ח).

כתבו הפוס' שמקוננים הקינות עד רביע הלילה [כלבו. א"ר. כה"ח (סי' תקנ"ט סקי"ג)].

גבי נשים באמירת קינות. כ' בכלבו (הל' ט"ב) שגם הנשים מקוננות בביהכ"נ שלהן (היינו בעזרת נשים). וכ"כ בנט"ג (פס"א ס"ג) שהנשים חייבות לומר קינות כאנשים. ואע"ג דלכאו' יש לפוטרן שהרי זו מ"ע שהזג"ר, אלא מצד אבלות הן חייבות, שהרי אשה חייבת באבלות כאיש. עיי"ש בנט"ג.

[35]לה. כ' בהגמ"י (פ"ה מתענית) שנוהגים לומר קצת נחמה אחר הקינות לפסוק בנחמה. וכ"כ הרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ה). והיינו אחר שגמרו כל הקינות (כה"ח סקנ"ב). אמנם יש שערערו ע"כ מהא דכתב מרן (בסי' תקנ"ד ס"א) שמותר לקרוא בדברים הרעים שבירמיה, שמ"מ אם יש ביניהם פסוקי דנחמה צריך לדלגם. שכ"כ הפר"ח בליקוטים (סי' תקנ"ט ס"ה), שהאומרים נחמה בסוף כל קינה הוא שיבוש, עפ"י דברי מרן בסי' תקנ"ד הנ"ל. וכ"כ הגחיד"א במחב"ר, וכ"כ הכס"א והמאמ"ר. ואילו הג"ר חיים פלאג'י במל"ח כ' שיש לחלק בין קריאת פסוקי נחמה לבין נחמה שבקינות, ולכן הסיק שאין לזוז ממנהגם, שבלילה אין אומרים סיום הקינות וביום אומרים סיום כל הקינות שיש בהם נחמות. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ד סקי"ב), והסיק דאנן קיי"ל כד' הרוב (שא"א נחמות כלל), וגם דשוא"ת עדיף. ואותם הנוהגים לומר בסוף הקינות את הקינות שבהן הנחמות אין למחות בידם. עכ"ד. ואכן כשבדקנו בספרי קינות ראינו שישנם מנהגים שונים בזה, וכ"א יעשה כמנהגו.

כתב עוד בהגמ"י (פ"ה מתענית) שאחר קריאת איכה מתחיל הש"ץ לומר קינת "זכור ה' מה היה לנו" ומוסיף תיבת "אוי". וממשיך "הביטה וראה את חרפתנו" ומוסיף "אוי מה היה לנו". וכן חולק כל הפסוקים בתיבת "אוי" ובסופן "אוי מה היה לנו". הב"ד הד"מ, המ"ב (סי' תקנ"ט סק"ג), כה"ח (סק"ח) וש"א. וכן מנהג האשכנזים כיום. אמנם מנהג הספרדים לומר הפסוק הראשון כנ"ל, ואח"כ ממשיכים קינה אחרת שראשי שורותיה מתחילים מאות א' עד נו"ן, ובאמצע השורה אומרים "אוי" ובסופה "אוי מה היה לנו" (קינת "אקונן בכל שנה"). ויש מהספרדים שאינם אומרים אף זאת (ראה קינות בסידור חוקת עולם, קינות ה' תעניות "אור ודרך" - לפי פסקי הגרע"י שליט"א, וקינות קול אליהו, לגר"מ אליהו שליט"א).

בהלק"ט (סי' קל"ט) כ' איזה קינות שלא לאומרן: "הגמול הזה קוינו", גם "אותה של אליכם אקרא עדה קדושה". ע"כ. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"ט סקי"ב) והוסיף דה"ה גבי קינה המתחלת "אז בחטאינו חרב מקדש", שאין אומרים אותה אלא עד "טלה ראשון". עיי"ש.

[36]לו. בענין הקינות על שואת אירופה ורציחת ששת מליוני היהודים שם, כבר כתבו ע"כ קינות הגה"צ מנייטרא מוה"ר חיים מיכאל דב וייסמאנדל זצ"ל, האדמו"ר מבאבוב, הג"ר שמואל הלוי ווזנר שליט"א, הג"ר יוחנן סופר שליט"א ועוד, כמובא בכמה מספרי הקינות של האשכנזים (וכמובן זה שייך לא פחות גם לספרדים, שכולנו עם אחד וערבים זב"ז). וראה מש"כ רש"י בפירושו לס' דברי הימים (המכונה חלק ב'. פרק ל"ה פס' כ"ה) עה"פ "ויקונן ירמיהו על יאשיהו, ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום ויתנום לחק על ישראל" וגו'. ופרש"י: כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע, הם מזכירים זה הצער עמו, דוגמא בט"ב שמזכירים קינות על ההרוגים בגזירות שארעו בימינו. עכ"ל. עיי"ש. וכבר כתבנו לקמן (בפרק ז' סעי' י"ט) שבט"ב מותר לקרוא נוסף למדרשי החורבן גם את מאורעות עמנו בפוגרומים בגלות ועל שואת יהודי אירופה. ואכן גבי ני"ד כתב בנט"ג (פס"א סי"ד) בשם כמה אחרו' לומר קינות על קדושי השואה הי"ד. וכן מצוי בידי ספר קינות אשכנזי (הוצאת פרידמן - לוין - אפשטיין) שבו ישנן כמה קינות שחוברו ע"י גדולי עולם כנזכר בריש הערה זו. אמנם יש להעיר שכתוב בספר הקינות הנ"ל בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שעודד לומר קינות אלה. אך מאידך מדברי שו"ת אג"מ (יו"ד ח"ד סי' נ"ז) עולה שאין להוסיף בדורנו קינות חדשות. הב"ד בנט"ג (פס"א הערה כ"ד). וצ"ע.

ובענין מה שכתבנו על חורבן ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, הרי זה פשוט כביעתא בכותחא שיש להתאונן ולהצטער על כך. שהרי על בניית עיר אחת בישראל (שומרון) זכה עמרי למלוכה (סנהדרין דק"ב,ב'). ובגירוש זה הרסו עשרים וששה ישובים יהודיים פורחים, בהם היו ישיבות גדולות עם מאות תלמידים, כוללים, כחמישים בתי כנסת, תלמודי תורה עם מאות תשב"ר. ועל כולם עלה הגרזן הפוליטי (שמאל עם חלק מהדתיים) וגדע את קרן ישראל. אם בלילה אחד היו הורסים באירופה עשרה בתי כנסת, כל העולם היהודי היה מזדעק. ופה הרסו כחמישים (!!!) בתי כנסת, ואין פוצה פה ומצפצף. ונתנו את בתי ישראל למשיסה לשוסים, לבוזזים ולמרצחים, ואין קול זעקה ע"כ, הוציאו מתי ישראל מקברם, מהם שנרצחו על קידוש ש"ש בשהותם בגוש קטיף, ואת גופות קדושים אלה חיללו, טלטלו, ולא נתנו להם לנוח מנוחת עולמים (וכבר ידוע צער הנפטרים כשהם מטולטלים ממקום למקום, כמובא במדרשים). העל כל אלה לא נבכה?

וגדול מהכל, על חילול שם שמים קבל עם ועולם. האם מצאנו עם שהורס לעצמו עשרים וששה ישובים, ונותנם על מגש של כסף לאויביו, על לא כלום. וזאת בשעה שאויביו ממשיכים לנסות להתנכל לו, להרוג, לרצוח נשים וטף, בכל דרך אפשרית. הרי כל העולם צחק על עם ישראל באותה שעה. מה נאמר ומה נדבר. ובפרט שכל זה נתמך על ידי אנשים שנחשבו כשומרי תורה. אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה. בשביל כסף לישיבות מותר לחלל שם שמים ולהכניס אלפי יהודים למצב של פיקוח נפש (כמו בימים אלה ממש, בסיון תשס"ז, שמאותם ישובים יהודים הרוסים, יורים טילים אל עבר העיר שדרות ת"ו וסביבותיה. ורק בשבוע האחרון נהרגו כמה יהודים ע"י טילים אלה. וכל זה בשל הגירוש הנורא מרצועת עזה).

"על אלה אני בוכיה".

(כבר נכתבו כמה קינות על חורבן גוש קטיף וצפון השומרון. קינה אחת מהן ראה כאן בנספחים בסוף קונטרס זה).

[37]לז. בענין הישיבה על הארץ, ראה בפרקנו סעי' ג' וי"א. ובענין האמירה דרך בכי, ראה לעיל בפרקנו בסעי' ד'. ובענין שאין לזרז את הש"ץ באמירת הקינות, כ"כ בס' יוסף אומץ (סי' תתפ"ג), ובנט"ג (פס"א ס"ט). ועוד כ' בנט"ג (שם סעי' ז',ח') שלכתחילה לא יקחו בחור שאינו נשוי להיות ש"ץ בקינות. ומותר להחליף את הש"ץ במשך אמירת הקינות, וא"צ שאדם אחד יהיה הש"ץ במשך כל הקינות. ע"כ.

[38]לח. עיקר ד"ז כתוב במס' סופרים (פי"ח), וכ"כ הרמב"ן והטור, וכ"פ מרן (בסי' תקנ"ט ס"ה). וגם הטעם לכך נזכר שם, שלא יפסיק לבו מן האבל.

כתב הא"ר שרע עליו המעשה במה שקצת בני אדם היו נוהגים קלות ראש וזורקין זל"ז בביהכ"נ. הב"ד המ"ב (סי' תקנ"ט סקכ"ב) וכה"ח (סק"נ). והוסיף המ"ב שעוון גדול הוא, שאפי' לא בט"ב אסור להראות קלות בביהכ"נ, וכ"ש בט"ב ובשעת הקינות, שעם ישראל מקוננים על בית אלקינו שנחרב ועל עמו שנפזרו בכל העולם. ע"כ. אמנם ראיתי באחד האחרו' שלמד מדברי הא"ר, שהיו בדורם אנשים צדיקים בעלי יראת שמים גדולה, שהצטערו כל כך על החורבן עד הגיעם למצב של סכנת נפשות, ובשל כך היו נערים שובבים מנסים להפיג את צערם ע"י מעשי קונדס (אינני זוכר היכן ראיתי זאת). כמובן שאין להתיר לעשות מעשים של קלות ראש בכלל, ובביכ"נ בפרט, וכ"ש בט"ב, וק"ו בן בנו של ק"ו בשעת הקינות. אלא שמ"מ את אותם שעשו כן דנו לכף זכות (ועל מה שכתבנו שאין להתיר לעשות מעשים שכאלה, העיר הגר"א נבנצל שליט"א בתמיהה: אפי' במקום סכנת נפשות? עכ"ל ).

[39]לט. מרן (סי' תקנ"ט ס"ה). והטעם, דבזה ודאי דמסיח דעתו מהאבלות [מ"ב (סקכ"ג) וכה"ח (סקנ"א)].

[40]מ. כ"כ בס' תיקון יששכר (ד"ו,ב'). שכן נוהגים בצפת ת"ו, וששמע שכן נוהגים בשאר המקומות בא"י. וכתב שאומרים זאת קודם הקינות. והכנה"ג כתב שכן המנהג בקושטא, אך כתב שאומרים כן אחר הקינות. ובספר ארץ חיים (לגר"ח סיתהון זצ"ל) כתב שעתה המנהג אף בצפת לומר זאת לאחר הקינות. וכן כיום המנהג לומר זאת בסוף הקינות (ספר קינות של הגרע"י והגרמ"א שליט"א. ויש המוסיפים אח"כ עוד קינה אחת - על היכלי וכו'). וע"ע בהל"ח (פכ"ז ס"ו).

הוסיפו הפוס' הנ"ל, שהש"ץ והקהל כשאומרים זאת מטפחים כף אל כף וכף אל ירך, לאות צער. ויש שכתבו שאף מוסיפים לומר "ברוך דין האמת" (ר' כ"ז בכה"ח סי' תקנ"ט סקי"א). ואכן גם כיום נוהגים לומר "שמעו נא אחינו" (וכ"כ בסידורי הקינות של הגר"ע יוסף והגר"מ אליהו שליט"א).

בשנת תשס"ז עברו אלף ותשע מאות ושלושים ותשע שנים לחורבן (לפי המנין שמחשבים שחורבן בית המקדש היה בשנת ג' אלפים תתכ"ח. ולפי מנין זה מונים הספרדים בכל שנה בבתי הכנסת). וראה עוד בספר דורות ראשונים (מהג"ר יצחק אייזיק הלוי זצ"ל).

[41]מא. ח"א, מ"ב (סי' תקנ"ט סק"ה) וכה"ח (סק"י).

[42]מב. עיקר ד"ז כתבו מרן (סי' תקנ"ט ס"ב).

והטעם שבכלל אומרים זאת, ר' בהלק"ט בשם הג"ר יוסף מולכו משום דארז"ל שהעולם מתקיים אקדושה דסדרא, וכיון שבט"ב התורה (שמחזיקה את העולם) אסורה, לכן אומרים קדושה דסדרא. והרמ"ק כ' (בספר גירושין סי' פ"ט), לפי שאנו מראין אבלות ועצבות היה אפשר שיתעוררו הקלי' והוא מקום סכנה ונותן רשות למזיקין, לכן אנו מבטלין אותם ע"י אמירת סדר קדושה. הב"ד הגחיד"א בברכ"י (ור' גמ' ברכות דנ"ד,ב' שי"א שאף אבל צריך שימור) . והמני"ח כתב שהוא רמז לגאולה כדי שלא יתיאשו העם, ובפרט לרמוז לידת המשיח. ראה כ"ז בכה"ח (סי' תקנ"ט סקי"ד). והגר"א נבנצל שליט"א העיר: ולענ"ד בפשוטו הוא מפני שקראנו סידרא אומרים קדושה דסידרא, וכן בליל פורים. ובשויו"ט הואיל והתפלה ארוכה ואסור לצום עד שש שעות, היו לומדים אחר סעודת הבוקר, ואומרים קדושה דסידרא קודם מנחה. עכ"ל.

והטעם שאין אומרים פס' "ובא לציון גואל", כתב הטור לפי שאין גאולה בלילה. והטעם שאין אומרים פס' "ואני זאת בריתי אותם", לפי שאם יאמרוהו ה"ז נראה כמקיים ברית על הקינות (שעושה להן קביעות). ועוד, דלא שייך לומר "ואני זאת בריתי" כשהכל בטלים בו מד"ת. וכ"כ הב"י והלבוש. ולפי טעם זה אין לאומרו אף בשחרית. וכ"כ הרש"ל והב"ח (הב"ד המ"ב סי' תקנ"ט סק"ו וכה"ח סקט"ז. עיי"ש בכה"ח הטעם מדוע אין אומרים זאת גם במוצ"ש). ומ"מ אין הכרח ללמוד מכאן שגם בבית האבל לא יאמרוהו, משום שבבית האבל המנחמים אינם בטלים מד"ת. וכ"כ הפוס'. וע"ע בטור שישנן ג' דעות בגאונים גבי ד"ז. וי"א כן לומר פס' זה כיון שאף בט"ב אין העם בטלים מד"ת כיון שאומרים ירמיהו ואיכה.

[43]מג. עפ"י הרמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד) שבכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מביהכ"נ אין אומרים "תתקבל". וכנ"ל בפרקנו (בהערה כ"ב). וכ"כ בלוח א"י ובלוח דבי"ב (מנהגי בעלז). וכן המנהג כיום, וכן כתוב בספרי הקינות של האשכנזים.

[44]מד. כ"כ הרד"א. וכ"כ כה"ח (סי' תקנ"ט סקט"ו), הגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ז ס"י), וכ"כ בספרי הקינות של הספרדים [חוקת עולם (משנת תרנ"ד), קול אליהו (לגרמ"א שליט"א) ואור ודרך (עפ"י הגר"ע יוסף שליט"א)].

[45]מה. בלוח א"י כתב רק עלינו וקדיש יתום לאחריו (כנוסח אשכנז). ובלוח דבי"ב (חסידים - בעלז) כ' לומר שיר למעלות , קדיש יתום ו"ברכו" לפני "עלינו". וכן מנהג הספרדים. וכן נמצא כ"ז בספרי הקינות כ"א כנוסח תפילתו כל השנה.

[46]מו. למשל עפ"י מרן (סי' תקנ"ט ס"ב) ורמ"א (סי' תקנ"ג ס"ב). שבס"ד נזכה לכותבם.

[47]מז. מקור ד"ז הינו ברא"ש (סוף תענית). וכ"פ מרן (סי' תקנ"ט ססעי' ג'), ש"אין מדליקין נרות בלילה כי אם נר אחד לומר לאורו קינות ואיכה". וכ"ז עפ"י המדרש באיכה רבתי, שאמר הקב"ה למלאכי השרת בשעת חורבן, מלך בשר ודם כשהוא אבל מה עושה. אמרו לו: מכבה את הפנסים שלו. אמר להם (הקב"ה למלאכי השרת): אף אני אעשה כן. שנא': "שמש וירח קדרו" וגו'. וכ"כ מרן בב"י בשם כמה ראשו'. והלבוש כתב הטעם, מפני שכבה נר ישראל, וכתוב "במחשכים הושיבני" [הב"ד המ"ב (סי' תקנ"ט סקי"ד) כה"ח (סקכ"ה) וש"פ].

[48]מח. למרות שמרן כ' שם שמדליקים רק נר א', מ"מ בדרשות מהרי"ל כתב להדליק עוד נר א', שאם יכבה נר החזן ידליקו ממנו (הב"ד המ"א סק"ד). אמנם הט"ז, הא"ר וש"א כתבו שלפי מנהגנו שכל הקהל אומרים איכה בלחש עם החזן וגם קינות, יש להדליק נר א' בכל שכונה (היינו בכל איזור של קבוצת אנשים), כך שע"י הדחק יוכלו לומר קינות לאורו (עיי"ש בא"ר סי' תקנ"ט סק"ג מש"כ בשם הכלבו). הב"ד המ"ב (סי' תקנ"ט סקט"ו) וכה"ח (סקכ"ו). והסיקו המ"ב וכה"ח שאם הש"ץ קורא לבדו ידליקו רק נר א', ואם כל הקהל קורא אז ידליקו נר לכל קבוצת אנשים כך שיוכלו עכ"פ לקרוא בדוחק. ע"כ.

וכיון שכיום כולם משתמשים בנורות החשמל, וכל נורת חשמל מאירה כמו עשרות נרות רגילים, הרי שלפי דברי הפוסקים המקילים (כט"ז, דס"ל שיש להדליק נר א' לכל קבוצת אנשים ולא לכל בית הכנסת) די בנורת פלורוצנט אחת או שתים לכל ביהכ"נ. אלא שכיון שכיום כולם רגילים להשתמש בנורות חשמל, ורגילים לאור חזק פי כמה מאשר בזמן השו"ע, הט"ז ואפי' מרן המ"ב, לכן לא כתבנו שידליקו רק נורת פלורוצנט אחת אלא כתבנו בהלכות שידליקו רק כפי הצורך ההכרחי באופן שיוכלו לקרוא איכה וקינות עכ"פ ע"י הדחק. וע"ע בהל"ח (פכ"ז ס"ז).

[49]מט. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א האם צריך גם בבית למעט את האור. שהרי הפוס' (הנ"ל בהערות הקודמות) כתבו כן רק לגבי ביכ"נ. אך מהטעם שכתבו ("במחשכים הושיבני") לכאו' זה צ"ל גם בבית. וענה הגרא"נ שליט"א שבבית אם יש נורה אחת בחדר אי אפשר למעט האור. ושאלתי, אך אפשר לעשות שתהיה רק נורה אחת לכמה חדרים. וידוע לי על משפחה מסוימת שמשאירים אור חשמל רק בשירותים, ובשאר הבית בליל ט"ב מפזרים רק נרות שעוה. ואמר הגרא"נ שהמנהג הוא להשתמש בבית בתאורה החשמלית באופן רגיל. מ"מ "יפה למעט" את האור כמו שעושה משפחה זו. עכת"ד. וכעבור זמן שאלתי גם את הגר"מ אליהו שליט"א, האם ממעטים את האור בליל ט"ב רק בביהכ"נ או גם בבית. וענה לי הגרמ"א שליט"א שרק בביהכ"נ ממעטים את האור. עכת"ד. ובנט"ג (הל' ביהמ"צ. פנ"ד הערה י') כתב שהמנהג לכבות הנרות רק בביהכ"נ. אך העיר שלכאו' יש למעט האורה בכל מקום דירתו, ע"ש הכתוב "במחשכים הושיבני", ולאו דוקא בביהכ"נ. ע"כ. והצדק עמו. ואכן בני ביתו של הגר"א שפירא (שליט"א) זצ"ל סיפרו לי שתמיד נהגו ונוהגים למעט את התאורה בביתו בליל ט' באב עד למינימום ההכרחי. כך למשל שבדירתו הקודמת כשהיתה בחדר מנורה עם כמה נורות, היו מדליקים רק חלק מהנורות באופן שיוכלו רק לראות את מה שצריך. עכ"ד.

[50]נ. רמ"א (סי' תקנ"ט ס"ד) עפי"ד הב"י בשם הרמב"ן.

והטעם, כתבו הפוס' הנ"ל, דמה שיש מקום שנוהגין לשנות מקומם, שעושין אותו כשבת שניה של אבלות, ויש מקומות שיורדים מהספסלים שעושים אותו כשבת ראשונה דאבלות, וכן נהגו עכשיו, כ"ז אינו מן הדין, דאינו נזכר בגמ'. ע"כ. והיינו שא"צ לשנות המקום, שהירידה מהכסאות היא כבר השינוי [לבוש. הגר"א. מ"ב (סי' תקנ"ט סקכ"א). כה"ח (סקמ"ט)].

[51]נא. כדלקמן פרק ז' סעיפים ל"ח ואילך, עפ"י השו"ע (סי' תקנ"ד סעי' כ').

[52]נב. כ"כ מרן (סי' תקנ"ט ס"ו). והיינו אף אבל תוך ג' ימים ראשונים לאבלותו (מ"א סק"ח). והטעם, דאע"ג דשאר אבל אסור לצאת תוך ג' ימים אפי' לבית אבל אחר, מ"מ הכא כיון שכולם אבלים קיל טפי [מ"א. א"ר ומי"ט. הב"ד המ"ב (סי' תקנ"ט סקכ"ד) וכה"ח (סקנ"ג)].

[53]נג. מ"א (שם) בשם רי"ו. ק"נ על הרא"ש. וכן מצדד הישועות יעקב. הב"ד המ"ב (סקכ"ד), שעה"צ (סק"כ) וכה"ח (סקנ"ג). ואגב, מנהג בעיר שפירא שאבל אינו הולך לביהכ"נ אלא רק אחרי ג' ימים, ורק ביום (הג"א. כה"ח סס"ק נ"ג).

[54]נד. עפ"י מרן (סי' תקנ"ט ס"ו).

[55]נה. כך הכריע הגר"ש קלוגר. הב"ד המ"ב וכה"ח (שם). וטעמו, דבלילה שיש קינות מועטות לא ילך, אך ביום שיש הרבה קינות וצער לו אם לא ילך, שרי. ואילו אחר ג' ימים ילך גם בלילה לביהכ"נ (הפוס' הנ"ל). בס"ד נלע"ד שזו מסקנת המ"ב (וכ"מ שהבין גם בפסתש"ו סי' תקנ"ט סק"ז).

אמנם אח"כ שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א ע"כ. הזכרתי את ג' הדעות שהביאו השו"ע והמ"ב (סי' תקנ"ט סקכ"ד ולא הזכרתי את טעמו של הגר"ש קלוגר). ותחילה נטה הגרא"נ שליט"א לקבל את דברי הגר"ש קלוגר זצ"ל הנ"ל. אך משדן בכך שוב, אמר הגרא"נ שבעצם נראה שיש להכריע כשו"ע, שהרי ההליכה בלילה לביכ"נ חשובה יותר מההליכה ביום, כיון שבלילה קוראים את מגילת איכה ממגילה כשרה. לכן אין עדיפות ליום אלא ללילה, וממילא יוצא שגם תוך ג' הימים הראשונים ילך גם בלילה וגם ביום עכת"ד. אמנם לא שאלתי את הגרא"נ שליט"א, שמאידך להליכה ביום לביהכ"נ יש עדיפות כי ביום קוראים גם בתורה וגם מפטירין ההפטרה עם ברכות. ועוד שלא הזכרתי את טעמו של הגרש"ק זצ"ל (שביום יש הרבה קינות וצער לאבל אם לא ילך).

ומשעייננו שוב בפוס' בני"ד, ובפרט במ"א ובמפרשיו, ראינו שאמנם המ"א הב"ד רי"ו שמחמיר תוך ג' ימים. אך באמת דעת המ"א נוטה להקל אף תוך ג"י ראשונים. מדכתב בסו"ד שבט"ב הוי כאבל מג"י ואילך. כלומר כי היכי דשאר אבל מותר לילך אחר ג"י ה"נ בט"ב מותר לילך אפי' תוך ג"י כיון שכולם אבלים. וזו מסקנתו, אלא שסיים בצ"ע. גם מדברי הנתיב חיים על המ"א שם נראה שמיקל בני"ד אף תוך ג"י, וכ"נ מדברי הלבו"ש במסקנתו.

נמצאנו למדים שד' רוה"פ האשכנזים באמת להקל בני"ד אף תוך ג"י ולמעשה כד' מרן בשו"ע. שהרמ"א מדלא העיר ע"ד מרן משמע שג"כ ס"ל הכי [וכבר כתבנו במקו"ד הל' יוה"כ (פי"ב הערה ט"ז) אי אמרינן הכי בכל מקום. דלכאו' הסתירות בשו"ע (כגון אי פוסקים גבי השקיעה וצה"כ כר"ת, וכמש"כ מרן באו"ח סי' רס"א ס"ב, או שפוסקים כגאונים, וכמש"כ מרן ביו"ד סי' רס"ב סעי' ה' וו'), אם הרמ"א לא העיר ע"ד מרן בשני המקומות יוצא שגם עליו לכאו' קשה. ואכמ"ל]. וכ"מ לכאו' שמצדד המ"א (אע"ג דסיים בצ"ע), וכ"ד הנתיב חיים והלבושי שרד. וכ"ד הגר"א נבנצל למעשה, וכנ"ל.

אמנם כיון שמרן הח"ח הביא במ"ב דברי הגרש"ק, אף שבאמת היה נראה לי תחילה שזו מסקנת המ"ב, ולכן כתבנו תחילה להחמיר לאבל תוך ג"י בלילה, אך לאור דברי הגרא"נ שליט"א התעוררנו לבדוק שוב הענין, ולכן כתבנו בהלכות זאת כמחלו' אצל האשכנזים. ומ"מ אשכנזי המיקל בכך גם בלילה תוך ג"י ודאי שיש לו ע"מ לסמוך, וכנ"ל.

כתבו הפוס' שאבל המגיע לביהכ"נ בט"ב א"צ לשנות את מקומו (ספר חזון למועד בשם המהרי"ל. הב"ד פסתש"ו סי' תקנ"ט סק"ז).

[56]נו. ור' ע"כ למשל בכה"ח (סי' תקנ"ט ס"ק נ"ה ונ"ו) הל"ח (פכ"ז סל"ג) ופסתש"ו (סי' תקנ"ט סק"ז).

[57]נז. כן עולה מדברי המ"ב (סי' תקנ"ט ססקכ"ד) ושעה"צ (ס"ק כ"א וכ"ב), עפי"ד הא"ר, שמה שהיקלו הוא רק לאחר קבורה. וכ"כ דה"ח, כה"ח (סקנ"ד) ועוד אחרו'. הא לפני הקבורה אסור אף ביום. והוסיפו, שאף מה שהתירו לו ללכת לביהכ"נ רק ביום ולאחר הקבורה, הו"ד לפוס' שהתירו לאבל תוך ג' ימים. והיינו לד' השו"ע, ואף לד' הגר"ש קלוגר שהיקל כשהולך ביום (אף תוך ג"י ראשונים). אך לרי"ו ולסיעתו אסור.

משמע מהנ"ל, שאם קברוהו בליל ט"ב, לשיטת השו"ע וסיעתו שמקילים אף תוך ג"י ראשונים, מותר יהיה לו ללכת לביהכ"נ לקינות אף בלילה. ולשיטת רי"ו ולשיטת הגרש"ק שהכריע בין השיטות, יהיה אסור לו ללכת אף לאחר הקבורה בלילה. אמנם נראה שבמציאות זה לא כ"כ יתכן, דהא כשיחזור מהקבורה מסתבר שכבר יגמרו איכה והקינות. ועוד, דאף פה עיה"ק ירושלים ת"ו, אע"פ שקוברים בלילה (כדי לא להלין המת פה), מסתבר שלא יקבעו את שעת הלויה לזמן איכה והקינות, אלא יקברוהו קודם ערבית או לאחר הקינות (דאל"כ יש חשש שיהיו רק מלווים מועטים).

[58]נח. פשוט. וכבר כתב הגאון המקובל הר"מ זכות (הרמ"ז) זצ"ל בתשובה כת"י, שאמנם היה מי שר"ל שאין לומר תיקון חצות בליל ט"ב עפי"ד השו"ע (סי' תקנ"ב סי"ב) דאיקרי מועד, מ"מ כתב ע"כ המהר"ם זכות: לא ידעתי על מה יסמוך בדעתו זאת סברת האומר שלא לעשות התיקון בליל ט"ב. כי כל איש ישראלי חייב להתאבל במרירות, ועמד עליו רוח קינה כל היום וכל הלילה. עכ"ל [הב"ד שע"ת (סי' תקנ"ב סק"ו) וכה"ח (סי' תקנ"ב סקס"ג)].

[59]נט. כ"כ מרן הגחיד"א בברכ"י (סי' תקנ"ב סקי"א), בא"ח (ש"ר. דברים סכ"ה). כה"ח (סי' א' סקי"ד. וכ"מ מדבריו בסי' תקנ"ב סקס"ג שהב"ד הגאון הרמ"ז, ש"אין לומר המזמורים", והיינו המזמורים של נחמה שהם תיקון לאה). וכן עולה מדברי השע"ת (סי' תקנ"ב סק"ו) שהב"ד הרמ"ז הנ"ל (ובאמת מדכתב הרמ"ז שלא לומר המזמורים, משמע שכל המזמורים של נחמה, והינו שיש בהם שמחה, אין לאומרם. ולפי"ז אין לומר גם המזמור האחרון בתיקון רחל שהוא "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים". וצ"ע). ומ"מ גם בסידור חוקת עולם (המיוסד עפי"ד האר"י ז"ל והרש"ש ז"ל) כתב (בדף ה') לומר רק תיקון רחל. וכל זה שלא כמש"כ בילקו"י (מועדים. עמ' 576 ס"ז) שיש בליל ט"ב לומר תיקון חצות כרגיל (והיינו עם תיקון לאה). וכתב זאת עפי"ד הרמ"ז, הברכ"י, והשע"ת שהביא כה"ח (בסי' תקנ"ב סקס"ג). אך הרי בכה"ח בסי' א' מפורש בהדיא אחרת. וגם מדבריו בסי' תקנ"ב משמע שלא לומר תיקון לאה. ולא זכיתי להבין דברי הילקו"י.

הגר"א נבנצל שליט"א העיר גבי אמירת תיקון חצות בלילה זה: צ"ע בשנת השמיטה בא"י. עכ"ל. וראה כאן בהל' בין המצרים (פרק כ"ב הערה א').

[60]ס. רמ"א (סי' תקנ"ה ס"ב) עפ"י הפוס' דלקמן בהערות הבאות.

ומה שכתבנו שכן הדין גם גבי אשה, כ"מ ממש"כ הפוס' להקל גבי מעוברת, הלא"ה גם אשה צריכה להצטער בכך. וכן הסברא נותנת, דהאם נשים א"צ להצטער על החורבן.

[61]סא. מרן כתב ב"י (סי' תקנ"ה) בשם הכלבו, שהר"ש מאיברא היה שוכב בליל ט"ב מוטה על הארץ. ואע"ג שבט"ב אין חייבים בכפיית המיטה כמו שאבל חייב בה, וכמבואר למעיין בטור והב"י (סי' תקנ"ה) בשם רה"ג (וכ"כ גם כה"ח סי' תקנ"ה סק"ט), מ"מ הר"ש מאיברא היה מחמיר על עצמו. וכתב זאת מרן בשו"ע (סי' תקנ"ה ס"ב) בשם יש מי שנוהג (ר' כה"ח סק"ט). ומ"מ אנו כתבנו שכן נוהגים גם כיום, וששמים את המזרון על הארץ, שכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בספר הל"ח (פכ"ו סעי' מ"ו) ובספר הקינות שלו "קול אליהו".

[62]סב. רמ"א (סי' תקנ"ה ס"ב) עפ"י התוס' בתענית (ד"ל,ב'). וכ"כ בהל"ח (פכ"ו סמ"ו) וש"א. ומשמע מלשון הרמ"א שזה מדינא.

כתבו הפוס' דה"ה לרגיל לישון על ב' כסתות (יפ"ל. כה"ח סק"י).

יש להעיר, שהתוס' שם כתבו שאם רגיל לישון על ב' כרים ישן על אחד, ולא כתבו שאם רגיל לישון על כר א' לא ישן על אף כר. ונלע"ד שהטעם לכך משום שזה הרבה יותר קשה לא לישון על אף כרית למי שרגיל לישון על א', מאשר לישון על א' לרגיל לישון על ב'. ומ"מ לא ראיתי בפוס' שמי שרגיל לישון על כר א' שימשיך לישון על כר א'. וצ"ע למעשה.

[63]סג. התוס' בתענית (שם) היקלו למעוברות ומניקות, אך רק גבי מיעוט כרים. והרמ"א (בסי' תקנ"ה ס"ב) היקל רק למעוברות, אך בכל הדברים (מיעוט כרים. אבן תחת הראש. ומשמע גם לשכב מוטה על הארץ). והמ"ב (ס"ק ו',ז') היקל גם לאדם חלוש הן גבי שכיבה על הארץ והן גבי מיעוט כרים ואבן למראשותיו. וכ"כ כה"ח (ס"ק ט',י"א). והגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (פכ"ו סמ"ז) היקל לחולה, זקן ומעוברת (אך לא בענין האבן שלמראשותיו).

[64]סד. כ"כ הגהות מרדכי במו"ק (סי' תתקל"ד) ממעשה הגאונים. וכ"כ מרן בב"י (סי' תקנ"ה) ובשו"ע (סי' תקנ"ה ס"ב) בשם יש מי שנוהג. וכ"כ הרמ"א (בסי' תקנ"ה ס"ב) שיש בני אדם שנוהגים כן. והגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ו סמ"ו) כתב שכן נוהגים. וע"ע בספרי לדברים (סי' שנ"ב) ובא"ח (דברים סכ"ג).