מקראי קודש

אודות בית

פרק ח': מדיני היום: תספורת, גילוח ונישואין

פתיחה

א. יום העצמאות חל בימי ספירת העומר, בימים (שלכל השיטות) נוהגים מנהגי האבלות. הדבר מתבטא באיסור נישואין, תספורת וגילוח, ריקודים ומחולות, נגינה, שמחה וכדומה. אולם בשל האירועים המשמחים שהיו לעם ישראל, ובשל כך נקבע יום ה' באייר כיום טוב לכלל ישראל, לכן ביטלו חכמי הדור את האיסורים הללו ביום זה, או לפחות את חלקם, וכפי שבס"ד נבאר בפרקנו ובפרק הבא.

דין תספורת וגילוח ביום העצמאות

ב. לדעת רובם המכריע של הפוסקים, מותר ביום העצמאות הן להסתפר והן להתגלח (כמובן באופן המותר), וכן המנהג להקל (חוץ מהנוהגים על פי הקבלה, שהם מחמירים בדבר עד חג השבועות).

ג. דנו הפוסקים המתירים, ממתי מותר להסתפר ולהתגלח מבעוד יום לכבוד יום העצמאות. וישנן כמה דעות בדבר. ונראה שעדיף להקל בזה סמוך לכניסת היום. אך בשעת הצורך ניתן להקל בכך כבר מחצות היום שלפני יום העצמאות.

ד. ישיבה או ישוב, שחלק מהאנשים מתגלחים ומסתפרים ביום העצמאות, וחלקם אינם מתגלחים ומסתפרים, אין איסור של "לא תתגודדו" על אותם שמתגלחים ומסתפרים. וראה עוד כאן במקורות.

אירוסין ונישואין ביום העצמאות:

אירוסין

ה. ראשית יש להקדים, שיש הבדל גדול בין האירוסין (=הקידושין) שדיברו עליהם חכמינו הקדושים ז"ל במשנה ובגמרא, לבין מה שנקרא בימינו "אירוסין". באמת המושג "אירוסין" האמיתי כולל את שתי הברכות הראשונות שמברכים בימינו תחת החופה, את נתינת הטבעת לכלה, וכדומה, ובעבר היה מעמד האירוסין שלא במעמד הנישואין (-שבע הברכות שבחופה). אלא שמסיבות שונות, מנהג כל ישראל כיום לעשות את האירוסין באותו מעמד עם הנישואין, ולכן יש לדון לחוד בעניננו, לגבי מה שנקרא כיום אירוסין.

ו. את האירוסין, כפי שהיו בעבר (כנ"ל בסעיף הקודם), היה מותר לעשותן בכל ימי ספירת העומר – למרות שאלה ימי אבלות. וטעם ההיתר היה שמא יקדים אותו אדם אחר וישאנה. ואף שטעם זה אינו שייך לאירוסין בזמננו, כיוון שאין אלה האירוסין שהינם השלב הראשון של החתונה בעבר (כנ"ל), אלא אלה הינם "שידוכין" (ואצל חלק מהאשכנזים זה מעמד "כתיבת התנאים"), בכל אופן כתבו הפוסקים שמותר לעשות אירוסין גם בימינו בכל ימי ספירת העומר.

ז. וכיוון שכך, הרי שבעת השידוכין הללו בימי הספירה, מותר לעשות סעודה הן בפת והן במיני מזונות.

ח. ובאשר לשמחה באירוסין. הרי שאם עושים אותם ביום העצמאות, מותר אז גם לעשות ריקודים ומחולות, לנגן בכלי נגינה, לשיר שירים ולשומעם וכדומה.

ט. מהו הדין כשהחלו את האירוסין לפני השקיעה ביום העצמאות, האם רשאים להמשיך את השמחה, הריקודים והנגינה גם לאחר השקיעה וצאת הכוכבים, ראה כאן במקורות.

נישואין (חתונות) ביום העצמאות

י. מעיקר הדין מותר להתחתן ביום העצמאות. אך כיוון שכולם עסוקים בשמחת היום, לכן לא נוהגים לקבוע חתונות ליום זה. וראה עוד כאן במקורות.

יא. אם ערכו חתונה ביום העצמאות ביום, והגיעה השקיעה או צאת הכוכבים, האם רשאים הם להמשיך ולשמח את החתן והכלה בריקודים ומחולות, במוזיקה וכדומה, גם בצאת היום, ראה הדין כאן במקורות.

יב. ההיתר להתחתן ביום העצמאות, אמור גם ליהודי התפוצות.

הערות


[1]

טו. גבי אמירת "מי שבירך" בשבת לאותם שמתענים תעניות בה"ב. המ"ב (סי' תצ"ב סק"ג) כתב שמברכין בביהכ"נ בשבת הראשונה שלאחר ר"ח, למי שיתענה בה"ב.


ואכן בתפילת שבת שלפני יוהע"צ, במנין שהתקיים בביתו של רבנו הגרצי"ה, שאלו התלמידים את רבנו אם לומר את ה"מי שבירך" למתענים בה"ב, משום שהגר"ש גורן זצ"ל פסק שאין לומר. בכל אופן הגרצי"ה זצ"ל הורה כן לומר זאת, והסביר שזה פסק פרטי של הגרש"ג זצ"ל, ולא פסק של הרבנות הראשית [פסקי רבנו (עמ' 185)].


ובמכתב של הגר"א שפירא זצ"ל אל השר יוסף שפירא (בתאריך י' תמוז תשמ"ז. הדפסת המכתב בס"ד מצויה בידי), כתב הגרא"ש זצ"ל שנחלקו בכך המנהגים. יש שנהגו לאומרו בשבת שלפני בה"ב הדחויה (היינו שנדחה בשבוע בשל יוהע"צ) ויש שנהגו לומר "מי שבירך" זה בשבת הרגילה, ולהוסיף את המילים "בארץ ובחוץ לארץ", כיוון שבחו"ל הבה"ב נשאר כסדר הרגיל. עכ"ד הגרא"ש זצ"ל.


א. כפי שבס"ד כתבנו במקראי קודש – קיצור הלכות המועדים (הל' ספירת העומר, פ"ג סעי' ג' עמ' 309 ובהערות 12-18), הרי שישנן כמה שיטות מהו זמן מנהגי האבלות בספירת העומר. הספרדים נוהגים אבלות מפסח ועד בוקרו של יום ל"ד בעומר – שהוא י"ט אייר [שו"ע (סי' תצ"ג ס"א)]. ואילו לאשכנזים ישנם כמה מנהגים לענין האבלות: 1) מפסח עד ל"ג בעומר [ראה רמ"א (סי' תצ"ג ס"ב וס"ג)]. ומנהג נוסף של האשכנזים: מר"ח אייר עד שבועות. ולגביו ישנן שתי אפשרויות למנהגים: 2) מל' ניסן עד ג' סיוון [מ"א. מ"ב (סי' תצ"ג סקי"ד וסקט"ו)]. 3) מב' באייר עד שבועות [מ"ב (סי' תצ"ג סקי"ד)].


ראה בדברים אלה בשו"ע ורמ"א (סי' תצ"ג), ובנו"כ שם, ובס' מקראי קודש – קיצור הל' המועדים (שם). וא"כ נמצאנו למדים שיום ה' באייר לכל השיטות הינו חל בימי האבלות של ספיה"ע.


[2]

ב. שו"ע (סי' תצ"ג ס"א).


[3]

ג. מרן ורמ"א (סי' תצ"ג ס"ב).


[4]

ד. מ"ב (שם סק"ג) ושעה"צ (סק"ד).


[5]

ה. בגאונים (שהם מקור דיני האבלות בספיה"ע, כדברי רב נטרונאי גאון והרי"צ גיאת, ז"ל, וכדלקמן בהערה כ"ז), לא מצינו איסור נגינה. המ"א הנ"ל כ' איסור ריקודים ומחולות, אך לא נגינה [והנ"מ בין ריקודים למחולות היא, שריקוד מישתעי גם גבי אדם בודד, ואילו מחולות הכוונה לריקוד של כמה אנשים שבריקודם יוצרים מעגל שהוא כמחוג. וכמו שבס"ד כתבנו בכמה מספרינו בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל]. ומ"מ כתבו הפוס' שגם מוזיקה (נגינה ושמיעה) אסורה. שכ"כ בערוה"ש (סי' תצ"ג ס"ב). שו"ת אג"מ (או"ח ח"א סס"י קס"ו. ובאו"ח ח"ג סי' פ"ז). יחו"ד (ח"ג סי' ל'. וח"ו סי' ל"ד). מנחי"צ (ח"א סי' קי"א). צי"א (חט"ו סי' ל"ג סק"ב), ועוד פוס'. וע"ע בחזו"ע (הל' יו"ט. דרנ"ח סל"ג).


[6]

ו. מ"ב (סי' תצ"ג סק"ב).


[7]

ז. כמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפ"ג).


[8]

ח. כבסעי' הבא, בס"ד.


[9]

ט. כפי שכתבנו בהלכות, לד' רוה"פ אכן מותר להסתפר ולהתגלח ביום העצמאות. עתה נביא בס"ד את הדעות השונות, מיהם המתירים והאוסרים, וטעמיהם.


דעת הפוס' המתירים:


ראשית נזכיר שיש הוראה מפורשת של הרבנות הראשית לישראל בנשיאות הרבנים הגר"י ניסים והגרי"א הרצוג זצ"ל, בשנת תשל"ד, שמותר להסתפר ביום העצמאות [הב"ד בספר הרבנות הראשית (ח"ב. עמ' 875–878)]. וכ"פ במאמר ארוך הראשל"צ הג"ר יצחק ניסים זצ"ל בשו"ת יין הטוב [(ח"ב סי' י"א). והודפס כבר בקובץ סיני בשנת תשי"ח. הב"ד בס' היוצו"ר (דשל"ד)].


וכ"כ כבר בשו"ת מצא חיים [להג"ר חיים חורי זצ"ל (סי' י"א)], שהב"ד הג"ר דוד בוארון (רבה הראשי של תוניס), שרבני העיר הסכימו שהנוהגים להתגלח בל"ד בעומר, יתגלחו גם ביום ה' באייר. עכת"ד.


גם רבנו הגרצ"י קוק זצ"ל דעתו היתה שמותר ואף צריך להתגלח ולהסתפר ביום העצמאות. ויותר מזה, דעתו היתה שיעשו כן קודם יוהע"צ, כדי שבכניסת היום כבר לא יהיו מנוולים. ובס"ד נביא את הדברים כהוויתם:


בס' שיחות הרב צבי יהודה על המועדים (ח"ב עמ' 167) ובס' משמיע ישועה (עמ' 285) כתוב, שרבנו הגרצ"י זצ"ל אמר, שמצווה להסתפר ולהתגלח לכבוד יום העצמאות, על אף ספירת העומר. והיה מליץ על כך את הפסוק: "הכרת פניהם ענתה בם" – שניכרת על פניהם של התלמידים אמונתם בקדושת יום העצמאות, אם ספרו זקנם לכבודו. עכ"ל. הב"ד בס' פסקי רבנו (אבינר. עמ' 195, סעי' י').


ועיי"ש במקורות, שכתבו שאמר, שזהו המבחן: "הכרת פניהם ענתה בם" (ישעיהו פ"ג פס' ט'), ועי"כ ניתן להבחין מי מאמין ומי לא. כשיש אמונה – יש שמחה – אין ספקות בהלכה. והסתמך ע"ד הרמ"א (באו"ח סי' תצ"ג ס"ב), שמי שהוא בעל ברית או מל את בנו, מותר להסתפר בספיה"ע לכבוד המילה. ושכ"כ במ"ב שם [הב"ד בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 878 הערה 83)]. והוסיף רבנו הגרצ"י זצ"ל: כובדתי בסנדקאות פעמים רבות, ויודע אני מהי שמחתו של סנדק. ומי שאינו שמח כשנסדק (כך לשון הגרצי"ה זצ"ל – מ.ה.) ביום העצמאות, כנראה אינו מאמין במעשי ה'. עכ"ד [הב"ד בס' משמיע ישועה, ובס' פסקי רבנו (עמ' 195). עיי"ש באריכות. וע"ע בס' שיחות הרב צבי יהודה – ארץ ישראל (עמ' 262 הערה 26). וידוע, שכשהתלמידים הגיעו לתפילת ערבית של ליל יום העצמאות, רבנו הגרצי"ה העיר מיד לאותם שלא היו מגולחים.


גם הגר"ש גורן זצ"ל פסק שמותר להתגלח ביוהע"צ. וכשיוהע"צ הוקדם משבת ליום חמישי, מותר הדבר אף בימי חמישי ושישי, ג' וד' באייר. כמש"כ בהחלטת הרה"ר שבראשותו, באייר תשמ"א. הב"ד בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 966), וכן לקמן בנספחים (נספח ד').


בס' הרבנות הראשית (כ"ץ. ח"ב עמ' 789-790 בהערות 86-87) כתב שגם הגרא"י אונטרמן זצ"ל התיר גילוח ותספורת ביוהע"צ. ושכן התירו הגר"ש גורן זצ"ל והגר"א שפירא זצ"ל [וכן מצוי בידי צילום מכתב של הגר"א שפירא זצ"ל (אל מר מיכאל ברנסון. מתאריך י' אלול תשנ"א), שג"כ כתב להתיר תספורת ביוהע"צ, עפ"י פסק הגר"י ניסים זצ"ל, עם טעמו, שזה לא גרוע מסנדק ביום הברית, ושרשאי להסתפר. עכ"ד]. ועוד הוסיף שם בספר הרה"ר, שגם הגרצ"פ פראנק זצ"ל התיר בהדיא גילוח ביוהע"צ [ולא כתוב שהתיר גם תספורת, וכיוון שנגענו בנקודה זו, בס"ד נציין כך: במס' שמחות (=אבלות. פ"ז הי"א) מבואר שאיסור תספורת כולל גם את הזקן: "אחד ראשו, ואחד שפמו, ואחד זקנו". וכ"פ הרמב"ם (בפ"ה מאבל הי"ב). ואכן גבי אבלות בתשעת הימים, כתב גם מרן (סי' תקנ"א סי"ב), שהאיסור כולל תספורת וגם גילוח. ואילו גבי ספיה"ע לא פירט זאת מרן. כ"ז העיר הרה"ג רי"צ רימון שליט"א בס' הלמ"מ (לחודשי ניסן אייר. עמ' 190)].


ואמנם פסק זה של הגרצ"פ פראנק זצ"ל הינו ידוע. ונזכיר פה גם מה שחתם, בתוקף תפקידו כרבה של ירושלים ת"ו – על תעודת נישואין (כמו שנכתוב בס"ד לקמן בפרקנו בסוף הערה כ"ח). אך באמת מזה א"א ללמוד את יחסו ליוהע"צ, כיוון שכבר כתבו הפוס', שמי שקפץ ונשא אשה בספיה"ע אין מלקין אותו ואין קונסין אותו. וכדלקמן ג"ז בהערה כ"ח). ומ"מ בדברים מסוימים רבנו הגרצפ"פ זצ"ל לא התיר גבי יוהע"צ (כגון ברכת "שהחיינו"].


ובאשר לד' הגר"א שפירא זצ"ל בענין התספורת. אכן מצוי בידי מכתב שנשלח מלשכתו של הגר"א שפירא זצ"ל בשמו (מתאריך י' אלול תשנ"א), שאכן התיר תספורת ביום העצמאות, עפי"ד הגר"י ניסים זצ"ל, וכנ"ל, וכתוב במכתב: "שזה לא גרוע מסנדק ביום הברית, שרשאי להסתפר". עכ"ל.


גם הגר"ד ליאור שליט"א פסק שמותר ואף "ראוי" להתגלח ולהסתפר ביום העצמאות. ובמקום אחר כתב ש"יש" "להתגלח ולהסתפר בסמוך לכניסת היום" [דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תק"ל ותקל"א. וח"ה דקכ"ה ס"ב)].


וכן דעת הג"ר יעקב אריאל שליט"א, שמותר להסתפר ביום העצמאות [הב"ד באהל"ה (הל' יוהע"צ. עמ' 62 הערה 28)]. וכ"כ להיתר גם חכ"א זצ"ל [הב"ד באהל"ה (עמ' 8). והוסיף, שטוב יותר להגיע ליום העצמאות כשהוא כבר מסופר ומגולח]. וכ"פ בס' שח"א (ח"ג סי' ל"ו).


ובאשר לטעמי המתירים:


הנה הראשל"צ והרב הראשי לישראל הג"ר יצחק ניסים זצ"ל, לאחר שחקר את מקורות האבלות בספיה"ע ותוקפה, ובכלל זה איסור הנישואין והתספורת בימים אלה, הראה הרבה פנים להקל להסתפר בימים אלה. כגון מש"כ הרדב"ז שעיקר איסור תספורת בימים אלה הינו ממנהגא ולא מדינא דגמ'. ותו, איכא טעמא דאיכא צערא בגידול שיער למי שרגיל להסתפר [אמנם מש"כ שם, דאינו חמור, ממה שהתירו שלא לישב בסוכה, דמצטער פטור, לכאו' דבר זה קשה להולמו. דהלא רק גבי ישיבה בסוכה התירו במצטער ובעוד דברים בודדים. אך לא כל מצווה נדחית במקום צערא]. ועוד הביא שם את ד' מרן הגחיד"א בחיים שאל (ח"א סי' ו') שמנהג זה (דאיסור תספורת בספיה"ע) הינו קל מאוד. ועוד: דעפ"י הפשט אין בידינו טעם נכון ומרווח לאסור התגלחת, הגם דבעלמא יש לקיים כל המנהגים, וכמש"כ הפוס'. והוסיף הגרי"נ להב"ד הריעב"ץ, שבמקום מצווה כל דהיא שרי להסתפר בימים אלה. ולכן התירו לבעלי הברית@56 @55להסתפר לכבוד מילה, וכמש"כ הפר"ח בשם מרן בב"י (סי' תקנ"ט). וכן הג' הרח"ף במל"ח (סי' ו') כ' שבעירו ישנן משפחות שנעשה להן נס בימי ח' באייר ובי"א באייר, וקבעו להם ימים אלה כפורים ומסתפרין בהם.


לאור כ"ז הסיק הגרי"נ זצ"ל, שיום נס ושמחה שאירע בימי ספיה"ע, יש להתיר גם להנשא וגם להסתפר בו.


ולגבי יוהע"צ הוסיף, שאמנם התקומה המדינית לא מלווה בגאולה הרוחנית, והנהגת המדינה ואורחות החיים לא מושתתים על עיקרי היהדות וערכיה, אולם אין בזה להעיב על שמחת התקומה כשלעצמה. וסיים שם שהליקויים עשויים לחלוף, ואנו מתפללים שה' יזכנו לגאולה השלמה והאמיתית בקרוב [הב"ד בס' היוצו"ר (דשל"ד–ש"מ)].


את דברי הגר"י ניסים זצ"ל הביאו כמעט כל הפוס' הנ"ל שהתירו גבי ני"ד, והזכירו את דברי הרמ"א (בסי' תצ"ג ס"ב), שהתיר לבעל ברית לקצוץ שערותיו, אע"פ שזה בימי העומר, משום שזה יו"ט שלו. שכ"כ רבנו הרצ"י זצ"ל, הגר"א שפירא זצ"ל כנ"ל, בשו"ת דבח"ב, בס' הלמ"מ (רימון. עמ' 165-166), בקונט' אהל"ה (שם), וש"פ.


[10]

י. ואמנם כתבנו שד' רוה"פ לקהל בני"ד, ולא לכו"ע, משום שישנם האוסרים זאת. וזו היא ד' הג"ר בצמ"ח עוזיאל זצ"ל בס' מכמני עוזיאל (ח"ה סי' ת"ל). וכ"כ בשו"ת ישכי"ע (ח"ו סי' י' סעי' ב' סק"ז. וח"ח בהשמטות לסי' ד' תשו' ג'). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. ששאלתיו האם מותר להסתפר תספורת הראש ביום העצמאות. וענה לי שאסור. ושאלתיו, המותר ביום העצמאות להתגלח תגלחת הזקן. וענה לי, שיש המתירים זאת לעצמם. ושוב שאלתיו, האם בכל אופן לדעתו מותר הדבר. ושב וענה, שיש המתירים זאת לעצמם. עכת"ד. והבנתי מדבריו שלדעתו אסור אף לגלח הזקן, אך יתכן שכיוון שלא רצה לחלוק בהדיא על דברי רבנו ראש הישיבה הגרצ"י זצ"ל, לכן נקט לשון זו.


וטעם האוסרים, משום דס"ל שביום זה – ה' באייר – לא היה לדעתם שום נס, ואין לקובעו כיו"ט. דיו"ט יש לקבוע ביום שביתת הנשק או ביום ההצבעה באו"ם (י"ז בכסליו). כ"כ בשו"ת ישכי"ע (ח"ח בהשמטות סי' ד' תשו' ג'). וכ', שלכן אי"ז דומה כלל לד' הג' הרח"ף זצ"ל במל"ח הנ"ל [הב"ד בס' היוצו"ר דס"ט ודשל"א–של"ב)]. אולם כיוון שכבר דחינו מכל וכל טענה זו לעיל (בפ"ג סעיפים י"ט וכ'), לכן גם בני"ד לא פסקינן הכי. וה' יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות.


[11]

יא. ר' לעיל (בהערה ט') שכפי שידוע, הגרצ"פ פראנק זצ"ל התיר גילוח הזקן, אך לא ידוע שהתיר גם תספורת הראש. ועיי"ש לעיל שבס"ד הבאנו דברי הפוס' אי יש לחלק בין איסור תספורת לגילוח.


ובאשר למה שכתבנו שיש להתגלח בהיתר, זאת כיוון שלא כל מכונות הגילוח מותרות לשימוש. ראה מה שבס"ד כתבנו ע"כ במקראי קודש – הל' ראש השנה (בנספח ח' ענף 12. ובנספח י"א ענף 8). עיי"ש.


[12]

יב. שכן נוהגים להקל עכ"פ בישיבות, ונראה שכ"ש שנוהגים להקל בכך בציבור הרחב.


ובאשר לאותם הספרדים המחמירים תמיד עפ"י הקבלה, ולכן מחמירים גם בני"ד ונמנעים עד ערב שבועות. בס"ד היה תחילה נלע"ד שבאמת מותר גם להם להסתפר ולהתגלח ביוהע"צ. כי כל האבלות הינה מטעם שמתו תלמידי ר"ע. ובאמת כל מטרתם היתה שיחזור שלטון ישראל על ארץ ישראל. ועתה שבס"ד גדולה חזרה מלכות ישראל והשלטון בידי יהודים, הרי שאין האבלות שייכת ביום זה. ובס"ד עוי"ל, שטעם המקובלים הינו משום שכל ימי הספירה הינם ימי דין. אך עתה שכלל ישראל קיבל מדינה מאת הבורא, נהפכו יום העצמאות ויום ירושלים לימי חסד ושמחה. [יום העצמאות, לפי אחת השיטות שבשעהכ"ו (ענין ספיה"ע) הינו ביסוד שבת"ת, והיינו בקו האמצע ולא בצד שמאל, ואילו יום ירושלים הינו בכלל בחסד שבמלכות, שהוא חסד גדול. אלא שכעבור זמן חככתי בדעתי, שמא בכ"ז עפ"י המקובלים אסור להתגלח ביום העצמאות. ובעיון בשעהכ"ו (דפ"ו, ב' ד"ה "ענין הגילוח") שכ' שימי העומר הם ימי דין, וקושר זאת למיתת תלמידי ר"ע, לכאו' משמע שביוהע"צ שרי להסתפר, כיוון שיוהע"צ הינו יום שמחה לכלל ישראל. וע"ע שם בהגוב"י (סק"ב) שהב"ד הפע"ח (בפ"ז), שהסיק שאסור להסתפר בשל מיתת תלמידי ר"ע. ומשמע מכל זה שהטעם לאסור הינו רק משום אבלות. אך הרה"ג המקובל ר' גלעד בן שושן שליט"א (בנו של הגה"ק רבי ישועה בן שושן זצ"ל) ציין בפני את דברי רבנו הרש"ש זצ"ל וזיע"א בנה"ש (דל"ג, א') מש"כ שם, שענין המוחין של העומר הוא ענין בפנ"ע, וענין איסור תגלחת השערות הוא ענין בפנ"ע, ואינן דומין זל"ז. וגם ענין בחינת יום המ"ט של השערות לא נמשכה כלל אלא עד ממש יום המ"ט. עכ"ד. ומכ"ז מתבאר שאף לד' הסוברים שיוהע"צ הינו יום שמחה, הרי שלפי"ד המקובלים אין להסתפר אף ביום העצמאות עכ"פ תספורת הראש. דהא תספורת הזקן ממילא לפי"ד המקובלים אסור כל השנה. ובמקו"א בס"ד הארכנו בדבר). ואף ששאלתי את הרה"ג גב"ש שליט"א, שמדברי הגוב"י בשם פע"ח משמע להתיר בני"ד, מ"מ אמר לי הרה"ג הנ"ל שאין דברי הגה"ק הפע"ח עומדים כנגד דברי רבנו הרש"ש זצ"ל וזיע"א, שהוא עמוד הקבלה ועמוד ההוראה בענינים אלה. עכת"ד. ולכן חוזרני בי ממה שחשבתי תחילה שיש להקל גם לפי"ד המקובלים. ומ"מ לפי הפשטנים הדבר מותר לאחר התאריך שכתבו הפוס' הפשטנים, וכנ"ל (בהערה א'). וגם לפי המקובלים, מותר להסתפר ולהתגלח בערב חג השבועות, לפחות כבר מבוקר יום המ"ט לעומר (ויש מהם המקילים כבר בליל המ"ט לעומר. ובס"ד לענ"ד אין להקל בכך בלילה. שהרי לפי המקובלים ממילא אין להסתפר בלילה, בכל ימות השנה). ומ"מ אף לד' המקובלים, אם יום מ"ט לעומר חל בשבת, למעשה מותר להתגלח ולהסתפר כבר ביום שישי, אע"פ שהוא רק יום המ"ח לעומר. ראה מה שכתבנו ע"כ בס' מקראי קודש הל' ט' באב (פרק י"א הערה ס"א בסופה). ודי בזה.


[13]

יג. כפי שמצינו בכמה דברים שכבר בערב שבת ובערב החג ישנה הארה מיוחדת של שבת והחג שמתירה לעשות דברים מסוימים לכבוד השבת והחג. וכגון טבילה בערב שבת לכבוד שבת [ר' כה"ח (סי' כ"ה סק"ז) שיטבול לכבוד שבת רק לאחר תחילת שעה חמישית של עש"ק. והיינו לאחר שליש היום ביום שישי. ובס"ד מסתבר שמי שצריך לצאת לדרך, כגון שגייסוהו למילואים, ולא יוכל לטבול לאחר מכן, יכול לטבול לכבוד שבת אפי' בתחילת היום, ויכוון שהטבילה תעלה לו לכבוד שבת כבר מהבוקר]. וכן מצינו לגבי חגים, @56שמותר להכניס את כלי הבית מהסוכה לבית בשביעי של סוכות, כדי להכין את הבית ליום שמיני עצרת@55 [ראה משנה סוכה (דמ"ח, א'), שו"ע (סי' תרס"ו ס"א), ומ"ב (שם סק"ב), @56ומותר הדבר רק משעת מנחה קטנה, שהוא בערך שעתים וחצי לפני הלילה@55. וע"ע שם מה שבס"ד כתבנו במקראי קודש הל' סוכה (פ"א הערה י"ד. ופי"ב סעי' כ"א), שיש מיקרים שניתן להקל בכך, למרות שבעלמא אין להכניס את כלי הבית מהסוכה הביתה באמצע החג, אא"כ יש צורך מיוחד. וישנן עוד דוגמאות לכך, שמותר לעשות דברים לכבוד השבת והחג, למרות שבאמת ניתן לעשותם גם ביום החג עצמו [ראה עוד בשו"ע (יו"ד סי' שצ"ט ס"ג), שמי שנהג אבלות שבעה קודם הרגל, שהרגל מבטל ממנו גזירת שלושים, ולכן שרי לכבס, לרחוץ ולספר בערב הרגל (חוץ מתספורת לאבל על אביו ואמו. כבשו"ע שם בסעי' ד'). ועוד שם (בסעיף ה'), גבי רחיצה בתוך שבעת ימי אבלות כשהגיע הרגל, דשרי לרחוץ סמוך לחשיכה (כרמ"א שם. וכשו"ע בדעה בתרא)]. וה"ה בס"ד לגבי ני"ד, שמותר להסתפר קצת לפני יוהע"צ למרות שאסור הדבר בעלמא בימי העומר.


[14]

יד. בס"ד מצינו כמה דעות גבי ני"ד.


יש מי שאומר, שכבר מחצות היום מותר להתגלח ולהסתפר לכבוד יום העצמאות [כ"כ הגרד"ל שליט"א בדבח"ב (ח"ה דקכ"ה הערה 2)], שכן הוא מעיקה"ד. וראה בסמוך.


יש מי שאומר שכבר מזמן מנחה קטנה (היינו כשעתיים וחצי לפני הלילה) מותר להתגלח ולהסתפר, ושיש פנים להתיר זאת כבר מזמן מנחה גדולה (היינו חצי שעה אחר חצות היום) להסתפר ולהתגלח [שח"א (ח"ג סי' ל"ז)].


יש מי שאומר שניתן להקל בכך רק מזמן פלג המנחה [חכ"א זצ"ל. כמובא בסידור יראו ישרים וישמחו. שכ"כ בשמו בקונט' אהל"ה (עמ' 53 הערה 3), אך לא מצאתי זאת בסידור זה, אלא רק מצאתי שמותר הדבר כבר מבעוד יום, כדי שיכנס מסופר ומגולח ליום העצמאות].


יש מי שאומר שמותר הדבר לכתחי' רק סמוך לכניסת היום, שכך עדיף [הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ב עמ' 273, סי' תקל"א ס"ה. וח"ה דקכ"ה)].


יש מי מהאוסרים לגמרי להסתפר ולהתגלח ביום העצמאות, שסובר שאף לדעת המקילים בזה, אסור הדבר מבעוד יום [כך אמר לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. ויש לזכור שהוא מהאוסרים לגמרי הדבר ביוהע"צ. ובתשובה לשאלתי אמר שאף למקילים, יש להסתפק אי יקלו כבר בשקיעה, או רק מצה"כ. עכת"ד. אך בס"ד לענ"ד ברור שמותר הדבר כבר לפני צה"כ, שהרי רבנו הגרצ"י זצ"ל הקפיד שיבואו מגולחים לתפילת ערבית. והרי ביוהע"צ לא מתפללים ערבית מאוחר].


[15]

טו. כדברי הגר"ד ליאור שליט"א (כבהערה הקודמת). שהרי יש לזכור שהיום הקודם הינו יום הזכרון, שאינו יום שמח. לכן אם אין סיבה לכך, עדיף לאחר הדבר. אך אם למשל יגרום הדבר להפסקת הלימוד עם החברותא לצורך הדבר, או שרוצה להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, יש להקל בכך. כך בס"ד נלע"ד.


[16]

טז. כנ"ל (בהערה י"ד) בשם הגר"ד ליאור שליט"א.


[17]

יז. אם חלק מבחורי הישיבה מתגלחים ביום העצמאות וחלקם אינם מתגלחים, האם יש בכך בעיה של "לא תתגודדו". לפי המבואר בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' רה"ש (פ"א הערה כ"ה), נראה שאין איסור בכך. ראה שם שהארכנו בכך, ובין השאר הבאנו את מחלוקת הרמב"ם (בהל' ע"ז פי"ב הי"ד) והרא"ש (בפ"ק דיבמות) בכך. שלרמב"ם האיסור הינו רק גבי בי"ד, שלא יהיו ב' בתי דינים בעיר. ומהרא"ש משמע, שאף על יחידים שייך איסור זה [וכ"פ הרמ"א (בסי' תצ"ג ס"ג). ועיי"ש במ"א (סק"ו) שהאריך בביאור סוגיה זו. וע"ע במנח"ח (סס"י תס"ז בד"ה "עוד נראה לי"), ביבי"א (ח"ה חיו"ד סי' ג'. וח"ו סי' י' ס"ק ד'-ח'), ובשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ה הערה י"א. ופ"ט ס"א) ובש"פ. וע"ע במקראי קודש (שם).


ולגבי ני"ד. כמש"כ ביבי"א (ח"ד חאה"ע סס"י י"ג) שיש להורות לספרדים ולאשכנזים שכ"א ינהג בתפילת הציבור כמנהג אבותיו, כי ידוע שלכל קהילה יש מסורת משלה. עיי"ש. בס"ד יש לכאו' לומר דה"ה בני"ד. שידוע שיש שתי הבנות וקריאת המציאות של היום לגבי איזה שלב אנו בגאולה. ולכל צד ישנם את הרבנים שלו. לכן ה"ה בני"ד אין איסור לת"ת. וכן הורה לי למעשה הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאם חלק מבני הישיבה מתגלחים ביום העצמאות וחלקם אינם מתגלחים, אין בכך בעיה של "לא תתגודדו". והוסיף, שבכלל, מי שלא התגלח, אפשר לתלות בזה שהוא רוצה לגדל זקן. עכת"ד. וכן נראה גם מדברי הגר"מ אליהו זצ"ל, שאמר לי שמותר לספרדי לשבת בעת אמירת קדיש בישיבה אשכנזית, משום שכולם יודעים שהוא ספרדי, וגם יודעים שהספרדים יושבים בקדיש. עכת"ד. ולכאו' ה"ה בני"ד, שיודעים שהוא ציוני, ושהציונים מתגלחים ומסתפרים ביום זה.


ובס"ד נראה להוסיף עוד, דה"ה גבי שאר המקומות, ולא רק גבי הישיבות, שאם חובש כיפה סרוגה גר למשל בשכונה חרדית, שכולם אינם מתגלחים ביוהע"צ, כגון בחורי הישיבות החרדיות הגרים בשכונה, ואילו הצעירים חובשי הכיפות הסרוגות כן מתגלחים ביום העצמאות וביום ירושלים, הרי שאין בכך איסור לא תתגודדו, כי יודעים שהם ציונים, וגם יודעים שהציונים מתגלחים ביום זה.


[18]

יח. ר' בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 880 הערה 87), שמותר לבן להתגלח ביום העצמאות, בניגוד לרצון הוריו (בשם הרה"ג שלמה אבינר שליט"א).


[19]

יט. ראה טור (אבה"ע סי' ס"ב) וב"י (שם ד"ה "ומה שכתב והאידנא"), שהבאנו בס"ד בספרנו מקראי קודש – קיצור הלכות המועדים (הל' ספיה"ע פ"ג ס"ט – סי"ג, ובהערות שם 28-35). ופה ישנם כמה שינויים, כיוון שביוהע"צ עסקינן.


ופה איתי להזכיר מקרה יוצא דופן, שהייתי עד בחתונה (בליל כ' אלול תשע"ד), ואבי הכלה היה חולה מאוד בבית החולים שערי צדק. ספק אם היתה לו הכרה. ורצו שהוא יהיה נוכח בקידושין. לשם כך לקחו אותנו – שני העדים – לביהח"ל, כדי שנעיד על הורדת ההינומה, כניסת החתן והכלה תחת החופה, נתינת הטבעת וברכות האירוסין. ואח"כ נסענו לאולם החתונות (בבניני האומה), כדי להיות נוכחים בשלב הנישואין, עם כל הכרוך בזה. והיינו שהאירוסין והנישואין היו בשני מקומות שונים, זה אחר זה. והדבר – כפי שמסרו לי, היה עפ"י פסק של הג"ר דב ליאור שליט"א (הרבנים שערכו את החופה היו שני רבנים חשובים מישיבת מרכז הרב. ואכן בערך כעבור יומיים נפטר אבי הכלה. רשמתי לעצמי את המקרה לפרטי פרטים). אך כמובן שזה מקרה יוצא דופן, והמנהג לפחות פה בארה"ק הוא לעשות את האירוסין והנישואין באותו מעמד.


[20]

כ. שו"ע (סי' תצ"ג ס"א). מ"ב (שם סק"ג). וראה שו"ע (סי' תקנ"א ס"ב), וס' היוצו"ר (דשל"ה) בשם רב נטרונאי גאון והרי"ץ גיאת.


[21]

כא. מ"ב (סי' תצ"ג סק"ג). מאמר מרדכי (אליהו. עמ' 163 סמ"ה). חזו"ע (יו"ט. דרנ"ח סל"ב).


[22]

כב. מ"ב (סי' תצ"ג סק"ג). חזו"ע (יו"ט. דרנ"ב סל"ב, גבי מגדנות). מאמ"ר (אליהו. שם).


[23]

כג. כמש"כ בס"ד בפרק הבא. וראה בפסתש"ו (סי' תצ"ג הערה 39) שכתב שזו מחלו' האחרו' אי סעודות אירוסין בימינו חשובות כסעודות מצווה.


[24]

כד. כבפרק הבא.


[25]

כה. כבפרק הבא.


[26]

כו. לגבי @56אירוסין@55 שהחלו ביום העצמאות לפני סוף היום (כגון ביום העצמאות אחר הצהרים), שאלתי את הג"ר יעקב אריאל שליט"א (רבה לשעבר של העיר רמת גן), כיצד יש לנהוג משנגמר היום. האם חובה להפסיק את הריקודים, המנגינות וכדומה מיד בשקיעה, או שיש להפסיקם בצאת הכוכבים, או כיוון שהחלו בהיתר אזי רשאים הם להמשיך את השמחה, הריקודים והמנגינות גם לאחר צאת הכוכבים. ואמר הג"ר יעקב אריאל לגבי אירוסין שזה לא כחתונה, וזו בעיה. ותחילה אמר שקשה לפסוק בכך, והנח להם לישראל. אך מששקל זאת שוב, אמר שאכן לכתחילה לא ימשיכו את השמחה בליל מוצאי יום העצמאות. ושאלתיו, מתי עליהם להפסיק את השמחה של הריקודים והמנגינות, האם להפסיקם בשקיעה או בצאת הכוכבים. וענה הגר"י אריאל שליט"א, שיפסיקו אותם בצאת הכוכבים. עכת"ד.


[27]

כז. דעת הפוס' המתירים לערוך חתונות ולעשות נישואין ביום העצמאות, היא בראש וראשונה ד' הראשל"צ והרב הראשי לישראל, הג"ר יצחק ניסים זצ"ל. שכ"כ בשו"ת שלו, שו"ת יין הטוב [(ח"ב סי' י"א). הב"ד בס' היוצו"ר (דשל"ד–דש"מ)], שלאחר שחקר נושא זה במשך כארבעה חודשים, הגיע למסקנה שיש להקל לגמרי בני"ד, והאריך בכך מהרבה טעמים, כמו שבס"ד נכתוב בסמוך. ואף שבתחילה נטה להקל רק למי שטרם קיים מצוות פו"ר [וגם על כך כ' – אין "מזיחין אותו" (ראה גמ' חולין ד"ז, א', פירוש הדבר), והיינו שאי"ז היתר גמור], מ"מ במסקנת דבריו כ' וז"ל: "המורם מכל האמור, יום נס ושמחה שאירע בימי הספירה, יש להתיר להנשא ולהסתפר בו". עכ"ל. והיינו למסקנת דבריו כתב זאת כהיתר גמור.


ובאשר לדעת עמיתו ברבנות הראשית, הגרא"י אונטרמן זצ"ל, ראה בהמשך.


גם דעת הגר"ד ליאור שליט"א הינה להתיר היתר גמור להתחתן ביום העצמאות. שכ"כ בדבח"ב (ח"ב עמ' 272 סי' תקכ"ט. ובח"ה דקכ"ה הערה 3). וסמך ע"ד הגר"י ניסים זצ"ל הנ"ל, והוסיף שכן גם דעתו הוא.


בקונט' אהל"ה (עמ' 61 הערה 24) כ' בשם עוד שני פוס' להתיר בני"ד. שבסידור "יראו ישרים וישמחו" כתב בפתיחה, בפסקי ההלכה מחכ"א זצ"ל, שגם הוא התיר לשאת אשה ביום העצמאות. ושכ"כ גם בס' שח"א (ח"ג סי' ל"ט).


ובאשר לד' הרב הראשי, הגרא"י אונטרמן זצ"ל. הנה בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב חאו"ח סי' ב') כ' שניסה לשכנע את החזו"א להתיר נישואין ביוהע"צ, ולא עלה בידו לשכנעו להיתר. מפה יש שהבינו שלמעשה דעתו של הגרא"י אונטרמן היתה לאסור, אך בס"ד נלע"ד שבאמת דעתו למעשה היתה להתיר בני"ד. וכמה סימוכין לדברי: במכתב למשרד הדתות (בז' בניסן תשט"ו), לאחר שהוזמן להתייעצות ברבנות הראשית בענין יום העצמאות, כ' הגרא"י אונטרמן זצ"ל כך: כמה פעמים הוא הצטער על שהרבנות הראשית לא התירה חגיגות נישואין ביוהע"צ, והיו סיבות לדבר. כעת @56לדעתו@55 יש להתיר זאת, אם תחליט ע"כ מועצת הרה"ר, לאחר שכבר עברו שבע שנים שלימות לתקומת מדינת ישראל, ולמרות מזימות האויבים להשמידה היא התבססה וקלטה כמליון עולים. עכ"ל [הב"ד בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 882)].


ועוד: במכתב מט"ו באייר תשכ"ח, הסביר הגרא"י אונטרמן זצ"ל את הסיבה שבגללה בשנה הראשונה הרבנות הראשית לא התירה נישואין ביום זה (למרות שתחילה היתה מחשבה להתיר זאת). והסיבה היתה כדי למנוע מחלוקת בתוך המשפחה, כאשר קרובים היו נמנעים מלהשתתף בה, מתוך מחאה שהחתונה נקבעה לימי הספירה. ובמכתב זה הוא גילה "סוד", שהוא ניסה לשכנע את החזו"א להתיר נישואין ביוהע"צ, אך החזו"א התנגד לכך מכמה טעמים. ולכן, כ' הגראי"א, כדי להמנע ממחלוקת נמנעה הרבנות הראשית מלהתיר נישואין. עכת"ד [הב"ד בס' הרה"ר (ח"ב שם)].


וא"כ באמת מעיקרא הגרא"י אונטרמן זצ"ל ס"ל שאכן מותר להתחתן ביום העצמאות, למרות שהוא חל בימי ספיה"ע. ואין לצרפו ולהחשיבו מהרבנים האוסרים. וא"צ להאריך בכך.


ואם כבר עסקינן בשינוי פסקי הלכה של הרבנות הראשית בשל חשש למחלוקות עם גופים שאינם מזוהים עם הרבנות הראשית, שומה עלינו להזכיר עוד מיקרים דומים בשם אומרם.


הגרי"א הרצוג זצ"ל, על אף העובדה שבזמן כהונתו כרב ראשי לא שינתה הרה"ר את פסק ההלכה שביוהע"צ אין לברך על ההלל (פסק שהגר"ש גורן זצ"ל שינה, ופסק כרב ראשי, יחד עם מועצת הרה"ר, שיש לברך על ההלל ביוהע"צ), בכל אופן דעתו האישית של הגרי"א הרצוג היתה שיש לברך על ההלל ביוהע"צ. ושתי הוכחות לכך:


הגר"י ניסים זצ"ל, הרב הראשי לישראל, סיפר מספר פעמים, שבדעתו של הגרי"א הרצוג היה להכריז שיש לומר הלל בברכה, וכן לברך ברכת "שהחיינו", אך הוא נמנע מכך בגלל לחץ מחוגים קיצוניים [ר' בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 876 הערה 76)].


ועוד. בס' הרה"ר (ח"ב עמ' 841 הערה 33) כתוב, שהרבנים הראשיים – הגרי"א הרצוג והג"ר בצמ"ח עוזיאל (וכן הרב הנזיר) זצ"ל רצו בשנה הראשונה לקבוע לומר הלל בברכה, אך בסופו של דבר לא רצו לגרום למתח עם הרבנים החרדים, ולכן קבעו לומר הלל בלי ברכה. ועוד מובא שם (בעמ' 890) שהגרש"י זווין זצ"ל אמר על החלטה זו, שזו "בכיה לדורות". שבגלל התערבות של רבנים שאינם חלק מהרה"ר, לא החליטו לומר הלל בברכה. ע"כ. [הב"ד גם בס' הלמ"מ (רימון. עמ' 164 הערה 28)].


ועוד. גבי דיון במועצת הרה"ר אי לומר ביוהע"צ הלל בברכה, אמר הגר"ש גורן זצ"ל, שאם המועצה תפסוק לומר הלל בברכה, אין בכך שינוי בהחלטה המקורית, כיוון שהגרי"א הרצוג, הג"ר בצמ"ח עוזיאל והגר"מ ראטה סברו שיש לברך על ההלל. והוסיף הגרש"ג, שאילו הגרי"א הרצוג היה משתתף בישיבה זו, הוא היה מורה לומר הלל עם ברכה. ואחד המשתתפים שם אמר, שמועצת הרה"ר בזמן הגרי"א הרצוג והג"ר בצמ"ח עוזיאל זצ"ל החליטה פה אחד לפסוק שיש לומר הלל בברכה. אך כשנכנס רב מסוים והביע התנגדות לברכה על ההלל, התחשב הגרי"א הרצוג בדעתו ואמר שלא יברכו ע"כ. ואז השיב לו הגרש"ג, את אשר כבר אמר לו הגרש"י זווין זצ"ל: "זוהי בכיה לדורות, מפני שמישהו מבחוץ התערב" [ס' הרה"ר (ח"ב עמ' 890 הערה 6)].


נמצאנו למדים שפעמיים מועצת הרה"ר לא פסקה כפי עומק הבנתה, אלא שינתה את הפסק בשל לחצים של גופים שאינם מזוהים עם הרה"ר.


ונשוב לדון באשר לד' הגרא"י אונטרמן זצ"ל בענינים כעין אלה. בישיבת מועצת הרה"ר (בח' בטבת תשכ"ח), גילה הגרא"י אונטרמן זצ"ל, שהיה אז רב ראשי, שהוא היה בעד אמירת הלל בברכה. אך הוא קיבל את דעתו של הגרי"א הרצוג זצ"ל שחשש מפילוג בעולם התורה, והתחשב בדעתם של הרבנים שאינם מכירים ברבנות הראשית [ס' הרה"ר (ח"ב עמ' 841)].


ועוד נוסיף: הגרא"י אונטרמן זצ"ל אמר בדיונים במועצת הרה"ר דברים כדרבנות: יש לשים קץ לכניעה ופחד מפני מחלוקת. הלא אלו שאנו חוששים ממחלוקתם לא מכירים ברבנות הראשית והחלטותיה, והם נגדנו בכל דבר... ולכן צריך לקבוע את יום כ"ח (באייר – כיום ירושלים) בלי חשש. ביום זה התבטא הניצחון וגדולתו. לדעתי, כאן קרה נס של שחרור. עכ"ל [הב"ד בס' הרה"ר (עמ' 972)].


וא"כ נמצאנו למדים, שאף הגרא"י היה מודע ללחץ חיצוני של גופים שאינם מזדהים עם הרה"ר והחלטותיה, וכנראה בשל כך הוא נאלץ לא להלחם ולחלוק על ד' החזו"א גם בענין נישואין ביוהע"צ, למרות שהוא עצמו ס"ל שיש להתיר זאת. וכעת עמד קנה במקומו.


ועתה בס"ד נכתוב את הטעמים שכתבו הפוס' להתיר נישואין ביוהע"צ (בעיקר מובאים הדברים בתשובתו הארוכה של הגר"י ניסים זצ"ל (ומ"מ סידור יראו ישרים וישמחו, וס' שח"א, אינם מצויים תח"י).


@56טעם ראשון@55, כתב הגר"י ניסים זצ"ל, עפי"ד רבינו ירוחם [(נתיב כ"ב). הב"ד בב"י (סי' תצ"ג)] בשם רה"ג זצ"ל, גבי לקדש ולכנוס בין פסח לעצרת, "שמקדשין כי אין שמחה אלא בחופה ובסעודה. אבל אם בא לשאול אם יכנוס, אומרים לו לא תעשה, משום תלמידי רבי עקיבא וכו', ואם עבר וכנס אין מלקין אותו, ולא קונסים אותו בשום קנס". עכ"ל.


וכבר קודם לכן כ' רב נטרונאי גאון [מובא בתשו' הגאונים שערי תשובה (סי' רע"ח)], וז"ל: וששאלתם למה אין מקדשין ואין כונסין (אשה) בין פסח לעצרת, אם מחמת איסור או לאו. הוו יודעים שלא משום איסור הוא, אלא משום מנהג אבלות. שכך אמרו חכמים: י"ב אלפים זוגים תלמידים היו לרבי עקיבא וכו', ומאותה שעה ואילך נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס. ומי שקפץ וכנס אין אנו קונסין אותו לא עונש ולא מלקות. אבל אם בא לשאול לכתחי' אין מורין לו לכנוס. עכ"ל.


נמצאנו למדים ששני גאונים אלה כתבו בהדיא שאין איסור גמור לשאת אשה בין פסח לעצרת, אלא אין נושאין משום מנהגא. ולא עוד, אלא שהדגישו שאם קפץ וכנס אין קונסין ואין עונשין אותו.


גם רבנו יצחק ב"ר יהודה בן גיאת ז"ל, מראשוני הראשונים [שהיה עוד בזמן הרי"ף ז"ל. ראה בשה"ג למרן הגחיד"א (מערכת גדולים. אות י' ס"ק שי"ב). וא"כ היה בדור אחד אחר רבנו חננאל ורבנו ניסים, שהיו עוד בזמן הגאונים], כתב בהלכותיו: ומנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת, ומשום אבלות הוא ולא משום איסור וכו'. ואם בא לשאול, לכתחי' מורין לו שלא לעשות, ושלא לסתור מנהג ישראל. וכן הורו הגאונים. עכ"ד [המהרי"ץ גיאת ז"ל בהל' ספיה"ע. הב"ד הטור (סי' תצ"ג)]. וכ"כ בהדיא בעל המנהיג (הל' פסח): "ואין מנהג לכנוס... ולא מפני שיש איסור בדבר... ומי שכנס אין בו שום איסור בעולם". עכ"ל. וכ"כ הרשב"ץ ביבין ושמועה (מאמר חמץ). וכדברים האלה כתבו עוד כמה ראשו', מהם הכלבו (הל' אישות. סי' ע"ה), האבודרהם (סדר ימי העומר), הטור והשו"ע (סי' תצ"ג), שהוא משום מנהגא, אך אין איסור גמור בדבר, אלא שלכתחי' מורין שלא לכנוס.


נמצאנו למדים מדברי קדמונים אלה, שאין איסור גמור גבי נשיאת אשה בספיה"ע.


@56טעם שני:@55 הפוס' הדגישו שמנהג זה לא הוזכר באף א' מהתלמודים ירו' ובבלי [ור' בשו"ת התשב"ץ (ח"א סי' קע"ח), ובשו"ת הלק"ט (לרבי יעקב חאגיז ז"ל. סס"י ל"ג). עיי"ש שכ' ש"אבלות ישנה כזו שאין לה שורש." והסביר הגרי"נ זצ"ל, שעל כרחך אתה צריך לומר דהיינו שלא הוזכרה בתלמוד)].


@56טעם שלישי:@55 יותר מכל הנ"ל כתבו כמה פוס', כפי שהביאם מרן הגחיד"א בברכ"י (סי' תצ"ג), שמנהג זה התקבל רק בדורות המאוחרים. שכ' בשם הרב טור ברקת, ומהר"ש שער אריה, ומהר"ר ישראל שלמה לינגו, שדחוהו בשתי ידים מנהג זה שלא לישא אשה בימי העומר, וכתבו שהוא מנהג חדש לא שערוהו רז"ל, וכתבו דלפום דינא ודרך האמת אין לו מקום. וכתבו, שהמנהג שלא להסתפר בימים אלה אינו מפני האבל אלא מטעם וסוד גדול. עכת"ד.


אמנם על דעה זו כ' מרן הגחיד"א (שם) שיש להשיב על כל דבריהם, והגר"י ניסים כ' שדבריהם תמוהים, דכיצד התעלמו מד' הגאונים והראשו' הנ"ל.


@56טעם רביעי:@55 כ' הרדב"ז (בשו"ת ח"ב סי' תרפ"ז), שבכמה קהילות לא נהגו כלל להמנע מתספורת, אלא מסתפרים תמיד לכבוד שבת. וכן מה שנהגו שלא לישא אשה עד ל"ג בעומר, מ"מ בזמן שיש סיבה וטעם, כגון שלא קיים עדיין מצוות פו"ר, או שאין לו מי שישמשנו וכיוצ"ב, לא חיישינן להאי מנהג, שאין מנהג זה עדיף מאבלות דשלושים, ובתנאי שלא ירבה בשמחה. כי כל טעם מנהג זה הינו משום שמחה. עכ"ד. ועפי"ז כ' הג' הפר"ח, שמי שטרם קיים מצוות פו"ר, הדבר ברור להתיר. ע"כ. וכ"כ כמה וכמה אחרו' להקל בשעת הצורך ובמקום מצווה כל דהו. שכ"כ הרשב"ש (בשו"ת סי' תרכ"ב), הריעב"ץ בסידור עמודי שמים (דיני שאר ימי ניסן, דנ"ז). וכ"כ הג"ר יו"ט ישראל זצ"ל בס' מנהגי מצרים (סי' תצ"ג), וכ"כ הג"ר אליהו חזן זצ"ל בספרו תעלומות לב (ח"ג סי' ל"ה). וכ"כ הג' המפורסם הג"ר דניאל טירני זצ"ל בעיקרי הד"ט (או"ח סי' כ"א סק"ז), שהב"ד החינוך בית יהודה והדגמ"ר (סי' כ"א) שהתירו בשעה"ד לעשות נישואין בין פסח לעצרת. וכן הסכים בעל הישועות יעקב (סי' תצ"ג). הב"ד הגר"י ניסים זצ"ל שם [ר' ס' היוצו"ר דשל"ז-של"ח].


ואמנם הביא הגרי"נ זצ"ל שם גם כמה אחרו' שהחמירו בני"ד [הלא המה הב"ח, הכנה"ג, השבות יעקב, הזר"א (ח"א סי' ס"ח), והג' בעל פרי האדמה, שהביא דבריו מרן הגחיד"א במחב"ר (סי' תצ"ג)].


ומ"מ לאחר כ"ז, כ' הגר"י ניסים זצ"ל, שמאורע כביר כמו שאירע בדורנו, כוחו לדחות אבלות כזו שיסודה במנהג כזה. ולכן הסיק בסו"ד, שביום נס ושמחה שאירע בימי הספירה, יש להתיר לשאת אשה (וכן להסתפר בו. עיי"ש).


@56דעת האוסרים בני"ד:@55 ד' הגאון ישכי"ע (ח"ו סי' י' ס"ב ס"ק ז' וח'. ובח"ח, בהשמטות סי' ד') הינה לאסור בני"ד, וטעמו משום שביום ה' באייר לא היה שום נס. והנס היה ביום שביתת הנשק או בי"ז בכסליו, שבו החליטו באו"ם "על נתינת מדינה לישראל". אך לא ביום הכרזת המדינה. עכ"ד [וראה לעיל (בפ"ג סעי' כ') שדחינו קושיה זו עפי"ד כמה וכמה פוס'].


ואמנם הוסיף שם הג' הנ"ל, שמכיוון שסו"ס באותו יום נתן הקדוש ברוך הוא בלב מלכי האומות להכיר בישראל, והיה כאתחלתא דגאולה ביום ההוא, יש לתקן לומר הלל בלא ברכה, אך לא להפריז על המידה ולהקל בתספורת ונישואין, ולדחות האבלות שקיבלו עליהם מדור דור, מרבותינו ואבותינו. עכת"ד. ולכאו' ג"ז קשה לענ"ד. דבקטנותי לא זכיתי להבין, הרי בזמן מרדכי ואסתר תיקנו שהוא יום שמחה לישראל, בשל השתנות המצב לטובה. וכן בזמן החשמונאים תיקנו שימי חנוכה הינם ימי שמחה לישראל, בשל שינוי המצב לטובה. וא"כ בדורנו, שגם ניצלו ממוות לחיים (כבזמן מרדכי ואסתר), וגם הוקמה מדינה (כמו בזמן החשמונאים, אך גדולה פי כמה מזמן החשמונאים). א"כ כ"ש בדורנו שיש לקבוע את יום העצמאות כיום שמחה, והיתר להתגלח ולהתחתן (אם כי יש צד להקשות ע"כ, שהחשמונאים תיקנוהו כיו"ט לישראל בשל ניצחון הקדושה של כנסת ישראל על היוונים הארורים. אך בס"ד יש לתרץ כמו שבס"ד כתבנו בפ"ג, שגם הניצחון בדורנו גרם לסוף הגלות, הקמת מלכות ישראל בארה"ק, צימצום ההתבוללות וכו').


ויש להוסיף, שכמה פוס' כתבו שאיסור נישואין בספיה"ע חמיר טפי מתספורת [ישכי"ע (שם) בשם הבי"ד (סי' רמ"ח) והפקודת אלעזר (סי' תצ"ב)].


ואע"פ שיש שכתבו שד' שו"ת שבט מיהודה מצטרפת בני"ד למחמירים (ר' ס' הלמ"מ עמ' 164), בס"ד כבר דחינו זאת לעיל בריש פרקנו.


ובס"ד לאור כ"ז הסקנו שמעיקה"ד שרי לשאת אשה ביוהע"צ, עם ריקודים ומחולות, תזמורת שירים וניגונים, לא רק מדין שמחת חתן וכלה אלא בשל עיצומו של יום, וכמש"כ הפוס' הנ"ל. וכ"ד גדולי דורנו (הגר"ד ליאור שליט"א. וכן משמע מדברי הגר"י אריאל שליט"א, וכנ"ל).


[28]

כח. שאלתי כמה מידידי, רבנים בוגרי ישיבת מרכז הרב, האם זכור להם שנערכה חתונה לתלמיד מישיבת מרכז הרב (או מישיבה אחרת) ע"י הגר"א שפירא זצ"ל. ועוד שאלתים, האם רבנים אלה בעצמם עורכים חופות ביום העצמאות. ואלו תשובותיהם (לפי סדר קבלתם):


הרה"ג מיכה הלוי שליט"א, רבה של העיר פתח תקוה, וראש ישיבת "עטרת נחמיה" בת"א ענה לי, שהוא אינו זוכר שנערכו חתונות ביום העצמאות, והוא עצמו אינו עורך חתונות, ולו בגלל מחויבויות עירוניות בליל יום העצמאות וביומו. עכ"ל. וכעין זאת אמר לי גם ידידי, הרה"ג יהושע שפירא שליט"א, רבה של ישיבת ההסדר ברמת-גן, שגם הוא אינו זוכר שנערכו חתונות ביום העצמאות. והוסיף, שגם בישיבתם, שמחת היום אינה מאפשרת שישמחו כראוי את החתן והכלה. ודי בכך שאינו זוכר שום חתונה מעולם שהיתה ביום העצמאות. עכת"ד.


וידידי, הרה"ג שמואל אליהו שליט"א אמר לי, שאינו זוכר שבזמנו עשו חתונות בישיבת מרכז הרב ביום העצמאות. אך זה בוודאי בגלל שזה יום עמוס, וגם לא היו הרבה חתונות בתקופתו בישיבה. הוא עצמו אינו מעודד לערוך חופות ביום העצמאות, אבל אם יזמינו אותו לערוך חופה והוא יחשוב שזה חשוב – אכן הוא יערוך חופה. עכ"ד.


וגם ידידי, הרה"ג דוד שלם שליט"א (מחשובי רבני שכונת פסגת זאב, פעיה"ק), אמר לי שאינו זוכר שנערכה חתונה ביום העצמאות (ואמר כן כרב שכונה המכיר את המציאות גם אצל הבעלי בתים). עכ"ד. וגם הרה"ג ינון ויסמן שליט"א (מוותיקי "מרכז הרב") אמר לי שאינו זוכר שמעולם היתה חתונה לתלמידי ישיבת מרכז הרב ביום העצמאות. עכ"ד.


עוד נציין, שבקונט' אהל"ה (עמ' 61 הערה 24) כתבו בשם הגר"י אריאל שליט"א, שברוב הרבנויות אין עורכים חופות ביוהע"צ. עכת"ד שם. וראה לקמן בנספחים (נספח ו'), שבתשובה לשאלתנו את הגר"י אריאל שליט"א, מהי דעתו למעשה לגבי חתונות ביוהע"צ, ענה הגר"י אריאל שליט"א, שמכיוון שיש כאלה שמשיאין חתנים וכלות ביוהע"צ, לכן לא כתב זאת לאיסור. עכ"ד.


נמצאנו למדים, שאף שמבחינת ההלכה ניתן לעשות חתונות ביוהע"צ, אך מ"מ בשל התעסקות בשמחת היום, למעשה לא קובעים לעשות חתונות ביום העצמאות (הן בלילה והן ביום). אך יתכן שאכן עורכים חתונות צנועות, כגון אלמון ואלמנה, וכדומה.


בהקשר לחתונות ביום העצמאות, כתב בספר הרבנות הראשית (כ"ץ. ח"ב עמ' 881) שבשנת תשי"ט נערכה חתונה בירושלים ת"ו עפ"י ההיתר של הגר"י ניסים זצ"ל. עורך החופה היה הרה"ג נתן רענן זצ"ל, חתנו של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל. ותעודת הנישואין אושרה ע"י רבה הראשי של ירושלים תובב"א, הגרצ"פ פראנק זצ"ל. ונראה שטעמו, דקיי"ל שאף מי שכנס בימי ספיה"ע אין מלקין אותו.


[29]

כט. בשל דברי כמה מרבותינו [רבנו רש"י בס' הפרדס (הל' אבלים), דברי שב"ל (הלכות ספיה"ע) וס' התניא (מהראשונים. לא זה של האדמור מחב"ד זצ"ל. בהלכות פסח). הב"ד בס' היוצו"ר (עמ' של"ד)], עולה, שטעם הצער בימים אלה הוא משום שהינם ימי דין, ולא מסמנא מילתא (ראה לעיל בהערה כ"ז). ולכן יתכן שאף שמעיקה"ד מותר להתחתן בימים אלה, מ"מ הכונס את אשתו, יש חשש שאין בזה סימנא מילתא (היינו שאין בזה סימן טוב). ומ"מ מי שטרם קיים מצוות פריה ורביה, יתכן שאל לו לדחות את החתונה. וצ"ע.


[30]

ל. לגבי @56חתונה@55 שהחלה ביום העצמאות לפני סוף היום (כגון ביום העצמאות אחר הצהרים. ויש לזכור שביום העצמאות כבר נוהג שעון קיץ, וישנן הרבה שעות עד השקיעה – מ.ה.). שאלתי את הג"ר יעקב אריאל שליט"א, כיצד יש לנהוג משנגמר היום. האם חובה להפסיק את הריקודים, המנגינות וכדו' מיד בשקיעה. או שיש להפסיקם בצאת הכוכבים, או שכיוון שהחלו בהיתר, מותר להמשיכם גם לאחר צאת הכוכבים. וענה לי הג"ר יעקב אריאל שליט"א, שראשית יש לחלק בענין זה בין חתונה לבין אירוסין שהחלו לפני צאת היום.


והסביר הגר"י אריאל שליט"א: לגבי חתונה, יש מצווה לשמח את החתן והכלה כל שבעת ימי המשתה. ולכן למשל זוג שהתחתנו בערב י"ז בתמוז, לפני תחילת שלושת השבועות, מצווה לשמחם בשבעת ימי המשתה. אמנם ביום של י"ז בתמוז – שהוא יום התענית, ביום עצמו, אין לנגן, לרקוד וכדומה במשך היום. אך בליל י"ז בתמוז, מותר לשמח את החתן והכלה שהתחתנו קודם לכן, ומותר לנגן ולרקוד, כיוון שמצווה לשמחם במשך שבעת ימי המשתה טרם החל הצום [וראה מה שבס"ד כתבנו במקראי קודש הל' תעניות (פרק ג' הערה ט"ז), שלד' האג"מ (או"ח ח"א סי' קס"ח) מותר לשאת אשה בליל י"ז בתמוז, ורק ביום אסור. ולד' רוה"פ אסור הדבר, ואף בליל י"ז בתמוז אין לשאת אשה. שכ"פ להחמיר מרן הגחיד"א, הא"א מבוטשאטש (בסי' תקנ"א), וכ"ד הגרש"ז אוירבך זצ"ל, וכ"פ בצי"א (ח'י סי' כ"ו) – מ.ה.]. והמשיך הגר"י אריאל, שמשחלף יום י"ז בתמוז, מותר שוב להמשיך ולשמחם בימי המשתה, אע"פ שכבר נכנסו לשלושת השבועות של בין המיצרים. ואותו דבר בנידוננו. שאם החתונה נערכה לפני השקיעה של יום העצמאות, אין איסור לשמח את החתן והכלה בניגונים ומחולות, למרות שחזרנו לימי ספירת העומר, וזאת כיוון שמוטלת עלינו המצוה לשמחם בשבעת ימי המשתה. עכת"ד.


לאחר שכתבנו זאת, מצאנו בס"ד שכבר בעל האג"מ (חאו"ח מ"ב סי' צ"ח) היקל בכך גבי ספיה"ע. שאם אשכנזי התחתן בר"ח אייר או בל"ג בעומר, אז מותר לעשות לו שבעת ימי משתה עם מנגינות וריקודים גם לאחר ר"ח אייר, וכן לאחר ל"ג בעומר, אע"פ שאז לדידם מתקיימים ימי האבלות של ספיה"ע. וכן היקל כעין זאת בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' ק"ט) לעשות ריקודים ומחולות בימי ז' הברכות – גם לאחר י"ז בתמוז. ויותר מכך היקל לגבי מי שעבר והתחתן בתוך שלושת השבועות בלי רשות, דמותר לעשות לו ז' ברכות בתוך שלושת השבועות, למרות שהם ימי אבלות. עכת"ד.


וכעבור זמן שאלנו גם את הגר"ד ליאור ע"כ, ואמר לנו שנכון הדבר שמותר להתחתן ביום העצמאות (בלילה וביום). ואכן אם התחתנו ביום, ונמשכה החתונה לאחר השקיעה ולאחר צאת הכוכבים, מותר להמשיך את החתונה גם לאחר מכן, למרות שאז כבר יש דין של ספירת העומר. מ"מ כיוון שמדובר בחתן וכלה, יש לכך דין של שבעת ימי המשתה שמותר לשמחם (בריקודים ונגינה וכדומה). עכת"ד.


ומ"מ מחובתנו להזכיר, שבס' פסתש"ו (סי' תצ"ג סק"ה) כתב, שזו מחלו' האחרו' אי שרי לשמח חתן וכלה, שחתונתם היתה ביום דשרי להתחתן, אך ימי ז' הברכות נמשכים לימים שאין לשמוח בהם. עיי"ש. וקיצרתי.


ולגבי אירוסין שהחלו לפני השקיעה ביום העצמאות, ראה מה שכתבנו בס"ד לעיל (בהערה כ"ו).