מקראי קודש

אודות בית

הלכות חול המועד

שער א: פתיחה

פרק א: ימי חול המועד - מי הם ושורשי מצוותיהם

א. כתוב בתורה (ויקרא כג,ד-ח, ולג-מב): "אלה מועדי ה' מקראי קֹדש אשר תקראו אותם במועדם... ובחמשה עשר יום לחֹדש הזה, חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו [תמונה 1]... והקרבתם אשה לה' שבעת ימים... וידבר ה' אל משה לאמר... בחִמשה עשר יום לחֹדש השביעי הזה, חג ה ֻסכות שבעת ימים לה'... שבעת ימים תקריבו אשה לה'... תחֹגו את חג ה' שבעת ימים, ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון... ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים... בסֻכֹת תשבו שבעת ימים" [תמונה 2]. הימים שבין היום הראשון של פסח לבין היום השביעי שלו, וכן בין היום הראשון של סוכות לבין היום השמיני שלו, הם הנקראים חולו של מועד, ונקראין מועד. ובארצות הגלות מוסיפים את היום שלמחרת היום טוב ולעשותו קודש, והוא הנקרא יום טוב שני של גלויות.

ב. קדושת ימי חול המועד הינה בדרגה אמצעית. מצד אחד הינם ימים קדושים, ומצד שני אינם קדושים במדרגת השבתות והימים הטובים. והיינו מצד אחד מקריבים בהם את קרבנות החג [תמונה 3 . בפסח אסור לאכול בימים אלה חמץ, ובסוכות יש לשבת בהם בסוכה. התורה קוראת להם "מקראי קודש", וכן בתפילת מוסף מזכירים אותם כיום "מקרא קודש". ומצד שני ישנם כמה דברים בימי חול המועד פחות חמורים מהימים הטובים, כגון לגבי איסור מלאכה (למשל שמתירים בהם מלאכה לצורך דבר האבד, וכן אין חובה לכבדם במאכלים, במשקאות ובבגדים כמו ביום טוב (שאין חובה לאכול בכל יום מימי חול המועד שתי סעודות עם פת, וכן אין חובה ללבוש בהם בגדים מפוארים כמו ביום טוב, אלא די בפחותים מהם. בהבדלה במוצאי יום טוב לחול המועד [תמונה 4] אומרים "ברוך... המבדיל בין קודש לחול". ובעוד דברים ניכר שימי חול המועד פחות קדושים מהימים הטובים. ואם כן ימי חול המועד דינם כשמם (חול ומועד) והינם בדרגה אמצעית בין ימי החול לבין הימים הטובים.

ג. כשם שלגבי שבת ויום טוב ישנן מצוות "עשה" (שצריך לעשות את המצווה) ומצוות "לא תעשה" (דברים שאסור לעשותם), כך גם בחול המועד יש דברים שצריך לעשותם, ויש דברים שיש להמנע מהם. המצוות החיוביות הינן מצוות שמחה בחול המועד, מצוות כבוד המועד, והתפילות המיוחדות למועד (כהלל, קריאת התורה, מוסף, והזכרת המועד בתפילות ועל המזון). ומאידך ישנן מלאכות האסורות בימי חול המועד. וכפי שבס"ד נבאר בפרקים הבאים.

שער ב: המצוות החיוביות שבחול המועד

פרק ב: השמחה במועד

מצוות השמחה במועד

א. חייב אדם להיות שמח וטוב לב בימי חול המועד, וכן לשמח את אשתו, את בניו ובנותיו, ואת שאר בני משפחתו הנילווים אליו, שנאמר "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך" וגו [תמונה 5].

ב. עוד באשר למצוות השמחה בחג: בימי חול המועד מצוה (ולא חובה) לאכול בשר (ועדיף בשר בקר. וכן יש לשתות בימי חול המועד יין [תמונה 6], אלא אם כן היין מזיקו או שהוא שונאו ואין לו שום הנאה משתייתו, שאז אינו צריך לשתותו.

ג. יש מקום לומר שמצווה לאכול בימי חול המועד גם דגים, שנחשב הדבר כעונג בחג.

ד. דבר מרכזי מאוד בשמחת החג הינו לימוד התורה הקדושה. ולכן מצווה להרבות בלימוד התורה בימי החג. וכבר אמר אחד מחכמינו ז"ל, שמה שאסרו לעשות מלאכה בחול המועד אינו אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעים בתורה. וכתבו הפוסקים הקדמונים, שכל המטרה שה' יתברך נתן לנו את המועדים הינה כדי שנדבק ביראתו ובאהבתו, ונעסוק בתורתו התמימה [תמונה 7 . ולא עוד, אלא שימי חול המועד נקבעו כדי לשמוח לפני ה', להתקבץ בבתי המדרש וללמוד את הלכות חג בחג. ועוד כתבו, שכל סיבת ההיתר לעשות מלאכה בחול המועד כדי לא להפסיד בדבר האבד, היא כדי שאדם לא יצטער על אבדתו, וכך יוכל לעסוק בישוב הדעת בלימוד התורה הקדושה.

ה. כתוב בתהילים: "כי אקח מועד, אני מישרים אשפוט". והסבירו הקדמונים את הקשר בין שני חלקי הפסוק: בין ימי חול המועד לבין משפט ה'. שכשהקדוש ברוך הוא לוקח את ימי המועד, ומסתכל בהם ובוחן אותם, על ידי כך הוא שופט במישרים. והכוונה היא שכשיגיע אדם לעולם האמת ישאלוהו: האם עסקת בתורה. והוא יתרץ את ביטול התורה שלו על ידי כך שהיה עסוק בטרדות פרנסתו, להביא טרף לבני ביתו, בגד ולחם לפי הטף, ולכן לא הספיק ללמוד תורה כדבעי. ואז באים ימי חול המועד להעיד על האדם. שהרי אסור לעשות מלאכה בימים אלה, ואז בודקים כיצד ני ֵצל את אותם הימים. אם אכן עסק בהם האדם בתורה [תמונה 8], הריהם ממליצים עליו לטובה. אז דנים בעולם הבא את משפטו לזכות, והוא מקבל שכר כאילו למד תורה גם בזמן שעסק בעל כורחו בפרנסתו. אך אם גם בימי המועד התבטל מהתורה הקדושה, וניצל ימים אלה רק לאכילה, לשתיה, למשחקים, לטיולים, לפיקניקים, לסנפלינג וכדומה, אזי התורה חוגרת שק ומתאבלת על שעזבוה בפינה כאבן שאין לה הופכין, וכשמגיע האדם לעולם האמת בטלו התירוצים ולכן ראוי לאזור חיל ולשנס מותנים, ולעסוק בעיקר בימי חול המועד בתורה התמימה שהיא לנו עוז ואורה, והיא באמת משיבת נפש. ישמע חכם ויוסף לקח.

ו. כחלק ממצוות השמחה במועד נהגו ישראל לקיים את זכר למצוות "שמחת בית השואבה" שהיתה במקדש [תמונה 9]. ועוד נהגו ישראל מקדמת דנא לבוא בחגים אל רבותיהם [מנהג הנקרא "הקבלת פני רבו"; תמונה 10], ללמוד תורה מפיהם ולשמוח עמם.

ז. כיוון שהלכות חול המועד הינן רבות ומסועפות, ויש בהן פרטי דינים רבים, ובפרט ַמהן המלאכות המותרות ומהן האסורות, לכן האיש האוהב את בוראו והירא לנפשו, ילמדן מתוך ספרים ומפי סופרים, ילמדן בשיעורים ויפיק לקח מחכמים, כדי לדעת כיצד לנהוג בימים אלה הוא ואנשי ביתו, לדעת מה יעשה ישראל, ואז טוב לו בעולם הזה ואשריו בעולם הבא.

פרק ג: מצוות כבוד המועד

א. אמרו חכמינו זכרונם לברכה: המבזה את ימי המועדים (היינו חול המועד הריהו כאילו עובד עבודה זרה, ואין לו חלק לעולם הבא. והכוונה, שעושה הוא בחול המועד מלאכות שאסור אז לעשותן, או שאינו מכבדם במאכלים ובמשקאות כראוי להם [תמונה 11].

ב. כפי שראינו לעיל, ישנה גם מצווה לכבד את המועד. ולכן, כשם שלגבי הימים הטובים למדו חכמינו זכרונם לברכה שיש לקדשם על ידי מאכלים ומשקאות ערבים וטעימים, וכן ללבוש בגדים נקיים ומכובדים, כך למדו מהפסוק "אלה מועדי ה' אשר תקראו אֹתם מקראי קֹדש", שיש לנהוג גם בימי חול המועד.

ג. לאור זאת לא ילבש בימי חול המועד בגדי יום חול, אלא בגדים נקיים ומכובדים [תמונה 12]. ומצווה לאכול בהם סעודה עם פת, לפחות סעודה אחת בלילה ואחת ביום, אך אין חובה בכך.

ד. יש הנוהגים להשאיר את מפת היום טוב פרוסה על השלחן בכל ימי חול המועד [תמונה 13].

שער ג: המלאכות המותרות והאסורות בחול המועד

פרק ד: המלאכות המותרות והאסורות- כללים

א. כתב רבנו הרמב"ם: חולו של מועד, אף על פי שלא נאמר בו שבתון, (אך) הואיל ונקרא "מקרא קֹדש", והרי הוא זמן קרבן חגיגה במקדש, אסור בעשיית מלאכה [תמונה 14], כדי שלא יהא כשאר ימי החול שאין בהן קדושה כלל... ולא כל מלאכת עבודה אסורה בו כיום טוב, (אלא) שסוף הענין הינו בדברים שנאסרו בו כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר. לפיכך יש מלאכות האסורות בו ויש מלאכות המותרות בו.

ב. נחלקו הפוסקים מהו תוקפו של איסור המלאכה בחול המועד.

יש אומרים שאיסור המלאכה בחול המועד הינו מהתורה. יש אומרים שאיסורו מדברי חכמינו הקדושים זכרונם לברכה. ויש דעה אמצעית בפוסקים האומרת שעיקר איסור המלאכה בחול המועד הינו מהתורה. אך התורה התירה לגמרי לעשות מלאכה לצורך המועד וכן לצורך דבר האבד. ואילו חכמינו זכרונם לברכה אסרו לעשות מלאכה לצורך המועד כשעושה אותה במלאכת אומן (שפירושו ראה לקמן בפרק ו' הערה 14). וכן לדעה זו, אסרו חכמינו זכרונם לברכה לעשות מלאכה לצורך דבר האבד באופנים מסוימים, וכגון כשיש בכך טירחה יתירה. והלכה למעשה, ברור הדבר שלכל הדעות יש איסור גמור בעשיית מלאכה בחול המועד, ובאשר לחומרת האיסור, יש לראות את עצם איסור המלאכה בחול המועד כספק איסור מהתורה. ולכן כתבו הפוסקים שאין למהר ולהקל בעשיית מלאכה בחול המועד בשל צירוף קולות שונות, ולראותה כאיסור דרבנן בלבד, אלא בשעת צורך גדול. ומכל מקום למנהג האשכנזים יש להקל ולראותו כאיסור דרבנן בלבד כשמדובר בדבר האבד כשאין בכך טרחה, וכן כשנעשה הדבר לצורך המועד כשאינו עושהו במעשה אומן, וכדלקמן.

ג. כתבו הפוסקים, שיש לברוח מפני היתרים לעבודה בימי חול המועד, משום שיש בכך זלזול במועד. ומסופר בגמרא על רבינא, שהיה מגדולי האמוראים, שנזהר בקדושת המועד ולא מכר בו סחורה אפילו שהיה מותר לו למוכרה, ולאחר המועד בירכו אותו מהשמים, והרויח כפליים מאותה הסחורה.

ד. עלינו לדעת ששורש איסורי המלאכה בחול המועד נקבע לפי שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת. אלא שלגבי יום טוב מותרות מלאכות במקרים מסוימים, ואילו לגבי חול המועד מותרת עוד יותר עשיית המלאכות.

חמשה סוגי מלאכות מותרים בחול המועד, ואלו הם:

1) דבר שהוא לצורך אוכל נפש [תמונה 16 .

2) דבר האבד [תמונה .

3) צורך המועד (שאינו אוכל נפש) [תמונה 18 ] .

4) צורכי רבים.

5) יהודי עני- העסקתו כדי לפרנסו. וכפי שבס"ד נבאר בהמשך.

ה. חמשת הדברים הללו אינם מותרים באופן גורף, אלא יש מהם המותרים רק כשעושה אותם אדם שאינו בקי באותה אומנות, אך הבקי בה צריך לעשותה בשינוי. ויש דברים שמותר לעשותם רק אם לא דחה בכוונה את עשייתם לחול המועד. וישנם דברים שהיתר עשייתם הינו רק כשעושה אותם בצנעה. יש דברים שמותר לעשותם רק כשאין בכך טרחה מרובה. ויש דברים שאסור לעשותם על ידי יהודי בתשלום, אך מותר לעשותם בעצמו, או על ידי גוי, או על ידי יהודי בחינם. וה' יזכנו לכוון לאמיתה של תורה, ולהסבירה באופן מובן.

ו. כל דבר שאסור ליהודי לעשותו בחול המועד, אסור גם לומר אז לגוי לעשותו, חוץ מכמה דברים מיוחדים.

פרק ה: מלאכת אוכל נפש

א. הגדרתה של מלאכת אוכל נפש: כל מלאכה שנעשית בגוף האוכל ומכשירה אותו לאכילה בימי החג, הן ליום טוב והן לימי חול המועד, נקראת מלאכת אוכל נפש.

ב. היתר מלאכת אוכל נפש בחול המועד אינו כולל רק בישול ואפיה [תמונה 19], אלא הוא כולל כל מלאכה שנעשית בגוף הדבר שיהנה ממנו והיא נצרכת להכנת האוכל, כגון קצירה [כולל קטיפת תבלינים; תמונה 20 , טחינה, צידה, שחיטה, הבערת האש [תמונה 21 , וכן הפרשת חלה ותרומות ומעשרות. את כל הדברים הללו מותר לעשות בימי חול המועד.

מלאכת אוכל נפש במעשה אומן

ג. מותר לעשות מלאכת אוכל נפש גם כשהיא מלאכת אומן (שפירושה יבואר לקמן בפרק ו הערה 14 , ואף אם כרוך הדבר בטירחה מרובה. ומותר לעשות כן באופן שרגילים לעשותו, ללא צורך בשינוי כלשהו.

ד. את מלאכת אוכל נפש מותר לעשות בפרהסיא. אך בעלי מלאכה (כגון פועלים בבית חרושת לשוקולד) או סוחרים (כגון סיטונאים) שעושים או שמוכרים כמות גדולה יחד, כך שניכר שאין זה לצורך המועד, צריכים הם לעשות ולמכור את תוצרתם בצנעה, כדי שלא יאמרו שהם עובדים לצורך שלאחר המועד. ואילו פועלים במאפיה [תמונה 22], או בעלי מכולת, שידוע שמעשיהם הינם לצורך המועד, רשאים הם לעשות את מלאכתם בפרהסיא.

זמן היתר עשיית מלאכת אוכל נפש

ה. מותר לכתחילה לתכנן לפני המועד ולדחות את מלאכת אוכל נפש כדי לעשותה בימי חול המועד.

ו. מותר בימי חול המועד לעשות מלאכת אוכל נפש לצורך כל החג, כולל לצורך היום טוב האחרון של החג, וכן לצורך השבת הסמוכה לחג כשהיום טוב האחרון חל ביום שישי. ואותם המתגוררים עדיין בארצות הגלות, מותר להם לקנות את צורכיהם ולבשל בימי חול המועד גם לצורך יום טוב האחרון של גלויות.

ז. אסור לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש כשכוונתו ליהנות ממנה רק לאחר החג. ואיסור זה כולל עשיה לצורך השבת שלאחר המועד, אם יש לפחות יום חול אחד בין החג לבין השבת. וישנם מיקרים מיוחדים שמותר להכין מחול המועד לצורך שלאחר החג, כמבואר בס"ד לקמן (בפרקנו סעיפים י"ג-ט"ז ובפרק ט"ו הערה 12).

שיעור האוכל שמותר להכינו

ח. המכין אוכל בחול המועד כשכוונתו לאוכלו במועד, אינו צריך להכינו בצמצום ולשער את כמות האוכל המדויקת אשר לה הוא זקוק, אלא יכול לעשות בכמות מעט גדולה יותר מהשיעור המדויק, ואין להקפיד אם נשאר מעט אוכל. ומכל מקום אסור לעשות בעורמה ולהכין כמות גדולה מהנחוץ, כדי להשתמש באוכל לאחר החג. וראה עוד בסעיף הבא.

ט. מותר בחול המועד להכין אוכל בכמות גדולה מהנצרך למועד, אם ריבוי התבשיל משביח את האוכל. ולכן מותר לבשל בשר או דגים בכמות מרובה, אף שברור שחלק מהאוכל ישאר לאחר המועד, כיוון שכשמבשלים בשר או דגים בכמות מרובה באותו סיר, בישולם משתבח והם נעשים טעימים יותר. והיתר זה אמור רק לגבי בשר ודגים (ויש לזכור שאין לאכול יחד, ואין לבשל יחדיו בשר ודגים באותו סיר. ושאר דיני הערמה לגבי הכנת אוכל בכמות מרובה על מנת לאוכלו לאחר החג, ראה כאן במקורות.

עבור מי מותר להכין אוכל נפש (כולל בישול) בחול המועד

י. כתבו כמה פוסקים שאסור להכין צורכי אוכל נפש (כולל בישול) בימי חול המועד כשעושה כן לצורך גוי (ויש אומרים שכן הדין כשעושה לצורך יהודי המחלל שבת בפרהסיא. יש המתירים זאת רק במקרים מיוחדים, ויש המתירים זאת לגמרי. ולמעשה, לכתחילה יש להחמיר, ובשעת צורך גדול יש להקל לפחות כדעה האמצעית. ועוד בעניין בישול ועשיית שאר המלאכות, ראה מה שבס"ד כתבנו בהלכות יום טוב (פרק ה' סעיפים ה',ו'. פרק י"א סעיפים כ"ה-ל"ג, ופרק י"ד סעיף כ"ז).

עשיית אוכל נפש בחול המועד כשעושים לאחרים בתשלום

יא. מותר בחול המועד לעשות מלאכת אוכל נפש עבור בני אדם אחרים ואף לקבל שכר על כך. וכן מותר להכין צורכי אוכל נפש, אם כוונתו למוכרם כדי שהקונים יהנו מהם במועד [תמונה 24], אך זאת על פי התנאים המבוארים כאן במקורות.

יב. מי שצריך שיעשו עבורו מלאכת אוכל נפש בחול המועד, יקח יהודי שיעשה לו מלאכה זו בחינם, ואם לאו יקח גוי שיעשה לו זאת אפילו בשכר (אך יזהר שהגוי לא יבשל עבורו שהרי ישנו איסור בישולי גויים), ואם לא ניתן הדבר, אז רשאי לשכור יהודי שיעשה לו מלאכה זו בחול המועד, ואפילו תמורת שכר.

מקרים מיוחדים שמותר לבשל ולהכין מחול המועד לצורך אחר החג

יג. כשיש צורך להכין סעודת מצווה שזמנה סמוך מיד לאחר היום טוב האחרון, וכגון לסעודת ברית מילה באיסרו חג [תמונה 25], ולא יספיקו להכינה לאחר החג, מותר להכינה בחול המועד, ובפרט אם יאכל מעט מהאוכל בחול המועד. ויש מתירים לעשות כן רק אם אוכל בחול המועד מכל סוג תבשיל ותבשיל. וכן אם יום טוב האחרון של החג חל ביום חמישי, והזמן דחוק מאוד ביום שישי, כך שלא יספיקו להכין את צורכי השבת, מותר לבשל בחול המועד לצורך השבת. ואם אין זמנו דחוק כל כך ביום שישי, ספק אם יש להתיר לבשל את צורכי השבת בימי חול המועד, וזאת אף אם יאכל בחול המועד מעט מכל אחד מהתבשילים שבישל לצורך השבת.

יד. יש מי שמתיר להכין בחול המועד בצק לחלות, או לאפות חלות, וכל זה בכמות גדולה יותר מהנצרך לחול המועד וליום טוב אחרון, אם עושה כן כדי להגיע לכמות [תמונה 26] שחייבת בהפרשת חלה (עם ברכה או בלי ברכה.

טו. יש מגדולי הפוסקים שהתיר לקנות בחול המועד מצרכי מזון אף בכמות כזו, שיודע שיישאר לו גם לאחר המועד, ובלבד שלא יקנה בכמויות גדולות, ויקנה דברים שנגמרים מהר. וראה לקמן (בפרק ט"ו הערה 12) שזו מחלוקת אם אכן מותר הדבר.

טז. דין טחינת בשר ודגים, ובישולם בחול המועד, בכמות יותר גדולה מהנצרך למועד, ראה לעיל (בפרקנו בסעיף ט).

פרק ו: עשיית מכשירי אוכל נפש וצורכי הגוף, בחול המועד

א. עשיית מלאכת מכשירי אוכל נפש פירושה מלאכה שאינה נעשית בגוף האוכל עצמו כדי להכינו לאכילה, אלא אלה המלאכות שבאות לתקן או לעשות את הכלים הנחוצים להכנת האוכל בחול המועד, כגון השחזת הסכין, תיקון כירי הגז, תיקון ברז המים במטבח [תמונה 27] , תיקון המקרר החשמלי או המיקסר - כל מלאכות אלה מותר לעשותן בחול המועד אם הן נעשות לצורך המועד, וכדלקמן.

ב. חכמינו זיכרונם לברכה הבדילו לגבי הגדרת מכשירי אוכל נפש, בין מלאכה בדבר שממש מכשיר ומכין את המאכל לאכילה (שדינה כמכשירי אוכל נפש), לבין מלאכה שהיא עצמה אינה מכשירה את האוכל לאכילה אלא רק מסייעת לאכילה, שאין דינה כמכשירי אוכל נפש, אלא כמכשירי - מכשיריו של האוכל נפש. ונדגים: כמלאכת מכשירי אוכל נפש נחשב תיקון כירי הגז, שהרי הם נצרכים לבישול המאכל עליהם. ומאידך תיקון סולם כדי שיוכלו להגיע לאוכל אינו נחשב כמכשירי אוכל נפש, שהרי האוכל לא ישתנה בצורתו על ידי תיקון הסולם. וכן שולחן אוכל שהתקלקל, כיוון שאינו בא להכשיר את האוכל לאכילה, אלא רק מאפשר לשבת על ידו ולאכול, אין תיקונו נחשב כמכשירי אוכל נפש. וכן מכונית הנצרכת להעברת אוכל (כפירות שנקטפו) מהקיבוץ והמושב אל העיר, והתקלקלה, אין תיקונה משפיע על האוכל, ואינו נחשב כמכשירי אוכל נפש אלא כמכשירי - מכשיריו של אוכל נפש, ודינם כשאר צורכי המועד (שיתבארו דיניהם בס"ד לקמן בפרק י'. וראה עוד לקמן (בסעיף ח').

ג. מותר לעשות את המלאכות הנצרכות למכשירי אוכל נפש, גם אם עושה אותן במלאכת אומן (כדלקמן בסעיף ה'), וגם אם כרוך הדבר בטרחה מרובה, וללא צורך לעשותה בשינוי מהרגלו בימי החול. ורשאי אף לעשותה תמורת שכר, אם עושה אותה לצורך מכשירי אוכל נפש שיהנה מהם במועד (וירא שמים לא יקח שכר על עבודתו זו.

ד. מכשירי אוכל נפש שניתן להכינם לפני החג, אכן לכתחילה יש להכינם לפני החג. וכן דבר שניתן להשתמש בו כמות שהוא, מבלי לעשות בו מלאכה, רצוי להימנע מלעשות בו מלאכה נוספת במועד (ראה דוגמאות במקורות. וראה עוד בסעיף הבא.

ה. מי שלפני החג לכתחילה דחה לעשות את מלאכת מכשירי אוכל נפש דווקא במועד, אזי כשעושה אותה במועד, יעשנה באופן של "מעשה הדיוט" (כלומר כאדם שאינו מהיר באותה המלאכה, כמבואר כאן במקורות, או שיעשנה במועד אפילו במעשה אומן, אך יעשנה בשינוי מכפי שרגיל לעשותה בימי חול.

ו. הרגיל לשטוף את כלי האוכל (צלחות, סירים וכדומה) סמוך לגמר השימוש בהם, רשאי לשוטפם (עם סבון) גם בחול המועד, אף אם לא ישתמש בהם עוד במשך החג.

ז. ומאידך מי שבמשך החג סגר את ביתו והלך להתארח במקום אחר, לימים האחרונים של החג. וכן מי שסוגר את חנותו או את משרדו במשך החג, ולא ישוב לשם במשך החג, הסתפקו הפוסקים אם מותר לו לנקות ולסדר את המקום במועד, כיוון שלא יהנה מכך עוד במועד עצמו.

ח. על פי האמור שמותר לעשות מלאכה לצורך מכשירי אוכל נפש, אזי מותר לאדם לתקן בעצמו מקרר חשמלי שהתקלקל בין לפני המועד ובין במועד עצמו, וכן מותר לקרוא לשם כך לטכנאי שיתקנו [תמונה 30]. ודברים אלה מותרים גם אם ישנה אפשרות לאחסן את המאכלים אצל שכנים, וכן מותר הדבר גם אם ישנם בו מאכלים הנצרכים לאחר החג. וראה עוד כאן במקורות.

עשיית צורכי הגוף בחול המועד

ט. נוסף על היתרי עשיית מלאכה בחול המועד לצורך אוכל נפש ומכשירי אוכל נפש, הרי שמותר לעשות גם מלאכה לצורכי הגוף, וכמו שבס"ד נפרט בסעיפים הבאים.

י. לאור זאת, מותר לעשות את צורכי רפואתו של אדם חולה, גם אם אין נשקפת סכנה לחייו.

וכן הדין אפילו אם יש לו רק מיחושים, או שרצונו לשמור על בריאותו. ולכן מותר לקחת ויטמינים לחיזוק הגוף.

יא. מותר לדחות טיפול רפואי כדי לעשותו בחול המועד, ובתנאי שיהנה מכך במועד.

יב. לכן אין לקבוע תור לרופא, כולל רופא שיניים, לצורך טיפול שאינו דחוף, וגם אינו נהנה מעצם הטיפול בימי החג (כגון טיפול ליישור שיניים, שאסור), אם קובע זאת בגלל שאז יש לו זמן ללכת.

יג. מותר ללכת בימי חול המועד לרופא שיניים כשהשן כואבת [תמונה 31], וכן אם יש לחוש שהשן תתקלקל עד אחר המועד. אך ללא תנאים אלה לא ילך לרופא שיניים.

יד. וכן מותר לתקן משקפי ראיה, וכן משקפי שמש - אם עושה כן לבריאות עיניו, לשיפור הראיה. אך אסור לתקן את מסגרת המשקפיים וכן את משקפי השמש, כשאין צורך רפואי בכך אלא עושה כן לתענוג.

טו. אין ללכת בחול המועד לרופא לצורך ביקורת שנתית, כיוון שלא יהנה מכך בחול המועד, ונחשב הדבר כזלזול בחול המועד.

טז. מותר לתקן מכשיר שמיעה בחול המועד. ובאשר לתיקון טלפון ופלאפון [תמונה 32] – יש מי שכתב שמותר לתקנם רק לצורך זקן או חולה, שעבורם נחשב הדבר כצורך גדול, אך בס"ד נראה לעניות דעתי שכיום לרוב האנשים נחשב הדבר כצורך גדול.

יז. מותר בחול המועד לרחוץ את כל הגוף, ואף בסבון קשה, ומותר לחמם מים לשם כך. מותר לבנות לקלוע את שערות הראש לצמות, לצבוע את השפתיים ולהתאפר. ומותר לעשות דברים אלה כדרכו בכל ימות השנה. ולגבי תספורת, גילוח, וגזיזת ציפורניים, ראה בפרק הבא.

יח. מותר לתקן בחול המועד מזגן שהתקלקל [תמונה 33], וזאת לצורך קירור הבית. ויש מחמירים, והעיקר להקל.

פרק ז: תספורת, גילוח וגזיזת הציפורנים בחול המועד

א. מצווה להסתפר, לגזוז את הציפורנים [ולמי שרגיל להתגלח - גם להתגלח, וכמובן באופן המותר על פי ההלכה; תמונה 34] בערב החג (היינו ביום שלפני כניסת החג).

ב. למרות שתספורת וגילוח הינם לצורך המועד, בכל אופן אסרו חכמינו זכרונם לברכה לעשות זאת בחול המועד, כדי שאנשים לא ידחו זאת לחול המועד ויכנסו לחג בצורה לא מכובדת.

ג. לאור זאת אין מסתפרים ואין מגלחים את הזקן בחול המועד, ואף לא ביום שלפני היום טוב האחרון של החג, וזאת אף אם התגלח או הסתפר לפני החג.

ד. איסור זה חל בין לגבי האיש ובין לגבי האשה, חוץ ממקרים מיוחדים (בעיקר לגבי האשה, וכדלקמן בסעיפים הבאים. ונחלקו הפוסקים אם האיסור הינו רק על שיער הראש, או גם על שיער הגוף.

ה. איסור תספורת וגילוח הינו בין אם עושה כן על ידי עצמו, ובין אם עושה כן על ידי גוי, ובין אם עושה כן על ידי יהודי עני שבמקרים מסוימים התירו לו לעבוד בחול המועד.

ו. ישנם כמה מיקרים שחכמינו זכרונם לברכה התירו להסתפר ולהתגלח בחול המועד, ואלו הם: 1) כשאדם נאנס באונס גלוי וברור שלא יכל להסתפר ולהתגלח לפני החג, כגון היוצא בחול המועד מבית הכלא. אך לא כל אונס. 2) לא גזרו על תספורת לילד קטן שטרם הגיע לגיל חיוב מצוות [תמונה 35] . 3) מותר לאיש לגזוז את שפמו. וכן לאשה מותר במקרים מיוחדים לגזוז את שערותיה (כמבואר בסעיף הבא. 4) ישנם עוד מקרים מיוחדים שמותר לגזוז את השערות, ומשום שאינם שכיחים כתבנום כאן במקורות.

איסור תספורת לאשה

ז. כפי שכתבנו לעיל (בסעיף ד') איסור תספורת שייך גם לאשה. ומכל מקום התירו לאשה נשואה לגלח את שיער בית השחי ושיער בית הערווה, ויש המתירים לאשה המכסה את שערותיה במטפחת, שתגלח את שערותיה היוצאות מחוץ למטפחת, וזאת לצורך צניעות. וראה עוד כאן במקורות.

עוד מדיני תספורת וגילוח

ח. מי שיש לו פצע בגופו, וכדי לטפל בריפויו יש לגזוז את השערות שבאותו מקום, מותר לגוזזן.

ט. אפילו כשיש ברית מילה במשך החג, אסור לאבי הבן, המוהל והסנדק להסתפר לכבוד הברית.

גזיזת הציפורניים בחול המועד

י. מצווה לגזוז את הציפורניים לפני כניסת החג.

יא. למנהג הספרדים מותר לגזוז את הציפורניים בחול המועד בכל אופן שהוא. ולמנהג האשכנזים מותר הדבר רק אם כבר גזזן ביום שלפני החג, או שגוזזן לצורך מצווה כגון אשה לפני טבילתה, או מוהל לצורך המילה. ומכל מקום למנהג כולם מותר לגזוז את הציפורניים בידיו או בשיניו.

יב. עוד מדיני גזיזת ציפורניים בחול המועד ראה כאן במקורות.

פרק ח: איסור כיבוס הבגדים וגיהוצם בחול המועד

פתיחה

א. כפי שראינו בס"ד לעיל לגבי כמה דברים (כתספורת, ולאשכנזים גם גזיזת ציפורניים, וכנ"ל בפרק הקודם) ישנם דברים שבאמת היו אמורים להיות מותרים כיוון שעושים אותם לצורך המועד, אך חכמינו זכרונם לברכה גזרו שלא לעשותם בימי חול המועד, כדי שאנשים לא יזלזלו במועד ויכנסו לחג בצורה לא מכובדת. ומטעם זה אסרו חכמים גם לכבס בחול המועד, וכפי שבס"ד יבואר בפרקנו [תמונה 36].

ב. מצווה לכבס את הבגדים לפני החג, כדי שיוכלו ללכת בחג עם בגדים נקיים ומכובדים. ומכל מקום מי שיש לו די והותר בגדים נקיים לכל ימי החג, אינו חייב לכבס בגדים לפני החג.

דיני כיבוס הבגדים בחול המועד

ג. אסור לכבס בחול המועד, וכפי שבס"ד יתבארו פרטי דין זה בהמשך.

ד. איסור זה כולל הן כיבוס ביד והן כיבוס במכונת כביסה.

ה. גם מי שלא כיבס את הבגדים לפני החג בשל אונס, כגון שלא היה לו פנאי לכך, אסור לו לכבסם בחול המועד.

ו. אסור לכבס הן על ידי האדם עצמו והן על ידי אחרים (כפועל במכבסה, הן על ידי יהודי והן על ידי גוי, בין כשמכבסים בחינם ובין בשכר. בכל הדברים הללו שייך איסור כיבוס.

ז. יש אומרים שמי שאין לו הרבה בגדים, וכולם התלכלכו במשך החג, אסור לו לכבס את הבגדים. ולכן לדעתם במקרה זה עדיף לקנות בגד חדש, ולא לכבס את הקיים. אך יש מקילים ומתירים במקרה זה לכבס את הבגדים הנצרכים למועד, ואינו צריך כלל לקנות בגדים חדשים. והמיקל בכך, בפרט על ידי גוי, בין לאשכנזים ובין לספרדים, יש לו על מה לסמוך.

ח. אסור לכבס בחול המועד בין אם עושה כן לצורך חול המועד ובין אם עושה כן לצורך היום טוב האחרון, וכל שכן אם רוצה לכבס לשימוש שלאחר החג.

ט. נחלקו הפוסקים אם מותר בחול המועד לכבס כתם שהתהווה בבגד [תמונה 37], מבלי לכבס את כל הבגד. ואם הבגד נכתם במשך החג ואין לו בגד אחר, מותר לנקות כתם זה בחומרי ניקוי כפי הצורך, אך לא יכבס את כל הבגד. וראה עוד בסעיף הבא.

י. בגד שיש בו כתם כזה שאם ימתינו מלנקותו עד אחר החג הוא כבר לא ירד, מותר לכבסו בחול המועד אף אם אינו צריך בגד זה לחג.

מקרים שמותר לכבס בחול המועד

יא. מותר בחול המועד לכבס לצורך אותם האנשים שהתירו להם להתגלח ולהסתפר בחול המועד (כנ"ל בפרק ז סעיף ו), אם אין להם מספיק בגדים נקיים לכל החג.

יב. מותר בחול המועד לכבס בגדים של תינוקות וילדים קטנים שהתלכלכו בחול המועד, כיוון שהם רגילים ללכלך הרבה בגדים. וראה עוד בסעיפים הבאים.

יג. אסור להשאיר מלפני החג בגדים מלוכלכים כשכוונתו לכבסם בחול המועד, גם אם כוונתו לכבסם יחד עם הבגדים שיתלכלכו במועד.

יד. היתר כיבוס בגדי הילדים אמור בין כשמכבס ביד ובין במכונה. ומותר לכבס כמה בגדים בבת אחת, אך יכבס רק את בגדי הילדים שהינם נצרכים למועד, ולא יוסיף למכונה בגדים נוספים של ילדים לצורך שלאחר המועד.

טו. גם במקרים שמותר לכבס בגדי ילדים, אין שום היתר להוסיף למכונת הכביסה בגדים של גדולים [תמונה 38] .

טז. בגד מלוכלך שכתבו הפוסקים שמותר לכבסו בחול המועד פירושו בגד שאדם מתבייש לצאת בו כך לרשות הרבים.

יז. הנוסע מחוץ לביתו עם משפחתו למשך ימי החג, אם זו טרחה גדולה לקחת עמו בגדים רבים לימי החג כדי למעט בכיבוס, יש אומרים שאינו צריך להביא עמו את כל הבגדים כדי למעט בכיבוס.

יח. בגד שנשכח מלפני המועד בתוך גיגית עם מים וסבון, ואם ישאר כך עד לאחר המועד יש חשש שיתקלקל, מותר בחול המועד לשוטפו במים ולתלותו ליבוש (ויש אומרים שיתלהו ליבוש בצנעה.

יט. בגד שרוצים לשרותו בחול המועד במים, יש מי שאוסר לעשות כן, ויש מי שמסתפק בכך. ומכל מקום נוהגים לשרות את המגבת במים כשרוצים לעטוף בסוכות את שלושת המינים [תמונה 39] .

כיבוס מגבות וכדומה

כ. מגבות מטבח, ממחטות וגרביים כל אלה מותר לכבס בחול המועד לפי הצורך, אם אמנם אין לו מספיק מהם, והוא רגיל להחליפם כמה פעמים במשך המועד (ויש אומרים שאם חלקם היו מלוכלכים לפני החג ולא כיבסם, אסור לו לכבסם במועד. ויש מקילים.

כא. מי שבאו אליו אורחים במועד ואין לו מספיק כלי מיטה עבורם, רשאי לכבסם בחול המועד. וכן מותר לכבס את המגבות שבמקוואות, אם רואים שהן לא תספקנה לכל החג.

ובמקווה נשים מותר הדבר אף כשיש חשש שהמגבות לא תספקנה למוצאי החג. ויש מקילים גם לבעלי בתי מלון, אכסניות נוער וכדומה, למרות שהינם בבעלות פרטית, לכבס במועד מגבות, מפות שלחן, כלי מיטה וכדומה.

תליית הכביסה ותיקון המכונה בחול המועד

כב. מותר לתלות את הכביסה בחבל כדי שתתייבש, אך עדיף - אם ניתן הדבר – לייבשה במכונת יבוש. וכן בגד שנרטב, מותר לסוחטו ולתלותו ליבוש בשמש (ויש אומרים שיתלהו ליבוש בצנעה.

כג. אם התקלקלה מכונת הכביסה, אסור לקרוא לטכנאי שיתקנה בחול המועד [תמונה 40], גם אם רוצה לכבס בה דברים שמותר לכבסם במועד, אלא יכבס אצל שכן וכדומה.

גיהוץ וצחצוח נעלים בחול המועד

כד. מותר לגהץ את הבגדים [תמונה 41], המפות וכדומה בחול המועד, אך לא ישאיר את הגיהוץ מלפני החג לעשותו בחול המועד. וכן אין לגהץ באופן שעושה קפלים חדשים. ובכל אופן אין למסור בגד למכבסה לשם גיהוץ.

כה. מעיקר הדין מותר בחול המועד לצחצח נעלים [תמונה 42] באופן רגיל אם רוצה לנועלם במועד.

פרק ט: דין "דבר האבד" בחול המועד

פתיחה

א. כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בפרק ד' סעיף ד'), אחד המצבים שהותרו בהם מלאכות בחול המועד הינו מלאכת דבר האבד. פירוש הדבר, שכל מלאכה שאם לא יעשה אותה בחול המועד, יפסד ממונו באופן שבני אדם רואים זאת כהפסד וטורחים למונעו [תמונה 43], מותר לעשותה במועד, וכפי שבס"ד יבואר לקמן בפרקנו.

ב. מותר לעשות מלאכה במועד כדי למנוע דבר האבד. והטעם, משום שעיקר איסור מלאכה בחול המועד הוא כדי שישמח ולא יטרח במלאכה, ולכן כשיש לאדם דבר אבד הריהו מצטער שאינו יכול למונעו [תמונה 44] . ויש שכתבו שטעם ההיתר הינו משום שהרי אסרו לעשות מלאכה במועד כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגעין אז בתורה, ואם נפסד ממונו ואינו מונע את ההפסד הריהו נטרד מלימודו, ולכן התירו מלאכה זו.

כללים במלאכת דבר האבד

ג. מותר לעשות מלאכת דבר האבד באופן של מעשה אומן (כנ"ל בפרק ו' הערה 14) כפי שהוא עושה בימי החול, ואינו צריך להשתדל לעשותה בשינוי או במעשה הדיוט. ואם ההפסד הינו מועט ואינו משמעותי, מותר לעשות רק במעשה הדיוט או בשינוי.

ד. לצורך דבר האבד מותר לעשות מלאכה שיש בה טירחה, אך לא התירו לעשות לשם כך טרחה גדולה ומרובה. וככלל, כפי גודל ההפסד כן התירו את גודל הטרחה למונעו. ולכן למניעת הפסד מרובה התירו לעשות יותר טירחה, אך בכל מקרה לא התירו לעשות טרחה גדולה, וכנ"ל. וראה עוד בסעיף הבא.

ה. למרות שאסור לטרוח טרחה גדולה ומרובה לצורך דבר האבד, מכל מקום כשיש הפסד גדול במיוחד מותר לטרוח טרחה גדולה למניעת הפסד זה. ומה נקרא טורח גדול, ומה נקרא הפסד גדול במיוחד, תלוי הדבר במקום ובזמן, ויש לשאול רב פוסק על כך.

ו. גם במקרה שמותר לטרוח כדי למנוע הפסד בדבר האבד, יש להשתדל למעט בטרחה ככל האפשר.

ז. אף שלצורך דבר האבד אסור לעשות מלאכה שיש בה טרחה מרובה, בכל אופן מותר לעשות מלאכה גמורה (ממלאכות שבת) כל עוד אין בה טרחה מרובה. ולכן חנווני שמותר לו למכור בחול המועד (במקרים המותרים, וכדלקמן בפרק ט"ו סעיף ה'), הרי שמותר לו גם לרשום [תמונה 45] את מה שהוא מוכר בהקפה לקוניו (שזו מלאכה גמורה) כדי שלא ישכח. ומאידך, אסור לקנות ענבים בחול המועד כשכוונתו בעת הקניה לסוחטן במועד, גם אם לא ימצא אחרים במחיר כזה לאחר החג.

ח. באשר להגדרת מהו הפסד בדבר האבד, כשיש הפסד מהקרן, יש פוסקים שכתבו שדין זה מתחלק לשנים: אם הקרן עצמה נפסדת, ואפילו רק במקצת, הרי שדינו כדבר האבד. אך אם הקרן עצמה אינה נפסדת, אלא שטיבה עלול לרדת במקצת, אין זה נחשב כדבר האבד. ונסביר בדוגמא: נעלים שהתקלקלו בחלקן, ואם לא יתקנן עתה הן תתקלקלנה לגמרי ולא תהיינה עוד ראויות לשימוש, הרי זה דבר האבד ומותר לתקנן. אך אם הן תמשכנה להתקלקל אלא שאפשר יהיה לתקנן, אסור לתקנן במועד.

ט. מותר לעשות את מלאכת דבר האבד אף אם אין בה צורך למועד. וכן אם בשביל הפועל העושה אותה אין בה דבר האבד, אלא רק בשביל מעסיקו.

י. נחלקו הפוסקים לגבי מקרה שיש ספק אם יהיה הפסד -(ספק דבר האבד), האם יש להקל בו כשאר דיני דבר האבד. ודעת רוב הפוסקים להקל כשיש חשש סביר להפסד, אף אם אין וודאות שיפסיד. ומכל מקום ישתדל לעשות מלאכתו בצנעה.

יא. במקרה שודאי יהיה הפסד, אך ספק אם המלאכה שרוצה לעשותה אכן תמנענו, כתבו הפוסקים שמותר לעשות מלאכה זו.

יב. מי שעשה בחול המועד מלאכת דבר האבד, ולאחר המועד התברר שהדבר לא היה נאבד ולא היה הפסד, הרי שלא עשה איסור על ידי מלאכתו, משום שבמועד חשב שזה דבר האבד.

יג. מותר לעשות מלאכת דבר האבד רק כאשר לא דחאה והשאיר לעשותה דווקא בחול המועד. ואם לכתחילה דחאה למועד אסור אז לעשותה, בין על ידי יהודי ובין על ידי גוי. ואם חשב שיוכל להמתין בעשייתה עד לאחר המועד ונתברר שטעה, או שהחל לעשותה לפני המועד ונאנס ולא הספיק לגומרה, מותר לו לעשותה במועד.

יד. כשעושים מלאכת דבר האבד רצוי שיעשנה אותו אדם עצמו, או שיעשנה יהודי אחר אך בחינם (וראה במקורות. ואם קשה הדבר, יעשנה פועל יהודי בשכר.

טו. את מלאכת דבר האבד צריך לעשות בצנעה, והיינו לפני פחות מעשרה יהודים. ורק אם לא ניתן הדבר מותר לעשותה בפרהסיא.

חופשות של עובדים בימי חול המועד

טז. כל עובד עצמאי שעבודתו אינה במלאכות המותרות במועד, חייב להשתדל לכוון את ימי החופשה שלו לימי חול המועד. וכן עובד שכיר הזכאי לחופשה חייב להשתדל לקבל את חופשתו דווקא בימי חול המועד.

יז. מעביד שעובדים אצלו כמה שכירים, חייב לתת לעובדיו חופשה בימי חול המועד. ולגבי בעל מפעל או מעסיק אחר שיש לו עובדים עם משכורת חודשית קבועה, שאם יסגור את מפעלו או את עסקו יאלץ לשלם להם את שכרם מבלי שיעבדו, יש מתירים להעסיקם במלאכתם גם בחול המועד, ויש מי שאוסר.

יח. אם לשכיר ניתן למצוא פתרון עם המעסיק שלא יצטרך לעבוד במועד, וגם לא יהיה הפסד, אין זה נחשב כדבר האבד ואסור לו לעבוד במועד.

יט. מתוך הדיון על דחיית מלאכת דבר האבד לחול המועד, דנו הפוסקים לגבי שכיר שניתנים לו מספר ימי חופשה קבועים מידי שנה, והוא מעדיף לקבלם דווקא בימי הקיץ, אך בשל כך יצטרך לעבוד בחול המועד. יש מי שאומר שלא יקח את חופשתו בקיץ, אם הוא יודע שבשל כך יצטרך לעבוד בימי חול המועד. ויש מי שאומר שרק אם ישנה סיבה מיוחדת לעשות את חופשתו בקיץ אכן יקח את חופשתו בקיץ, אך אילולא כן צריך הוא לקחת את חופשתו דווקא בחול המועד. וישנן דעות נוספות בענין זה.

כ. מותר לעשות מעשה לפני החג, ואף סמוך לו, גם אם כתוצאה מכך יצטרך לעבוד בחול המועד במלאכת דבר האבד. וראה דוגמאות כאן במקורות.

מניעת רווח - הנחשב כדבר האבד

כא. במציאות שאין הפסד מהקרן, אך אם לא יעשה מלאכה ימנע מעצמו רווחים, ואפילו רווחים גדולים, אסור לעשות בחול המועד מלאכה שבשבת אסורה מהתורה. אך מותר אז לעשות מלאכה שבשבת איסורה הינו מדרבנן, ומותר אז לעשותה אפילו בפרהסיא, וזאת בתנאי שחלק מהרווח נדרש לו לשם הוצאות שמחת יום טוב או חול המועד כיאות.

כב. במקרה שאם אדם לא יעשה מלאכה בחול המועד הוא יפסיד רווח גדול מאוד (כגון שישנה עסקה מיוחדת של קנייה או מכירה), אסור לו לעשות מלאכה שאסורה בשבת מהתורה, אך מותר לו לעשות מלאכה שאיסורה בשבת מדרבנן, כדי שלא יפסיד רווח גדול זה. ומכל מקום, יעשה זאת בצנעה, ויפריש חלק מהרווח לצורך שמחת המועד.

כג. ואם מדובר בהפסד רווח משמעותי שאינו מצוי תמיד אחר החג, מותר לעשות לשם כך מלאכה שאיסורה בשבת הינו מדרבנן, ואז גם אינו צריך להפריש חלק מהרווח למצוות שמחת יו"ט. ולאור זאת מותר בחול המועד לבקר ולסחור ביריד, וכגון ביריד דירות, אם בזמן היריד ישנן הטבות מיוחדות. ומאותה סיבה מותר לקנות סחורות בחול המועד אם יש חשש שלאחר החג יעלו המחירים, וזאת אם לא יכל לקנותן לפני החג.

עוד הלכות פרטיות בענין דבר האבד

כד. מותר בחול המועד לתקן מנעול של דלת שהתקלקל וכן לקנות מנעול חדש ולהרכיבו, מחשש גניבה. וכן מותר אז להתקין ולתקן מערכת אזעקה, מערכת צילום לאבטחה וכדומה.

כה. מותר בחול המועד לשלם תשלומי חשמל, מים, ארנונה וכדומה, במקרה שאם לא ישלמם אז יצטרך לשלם תוספת תשלום עליהם. ומותר אף לכתוב צ'ק לצורך התשלום. וכל זה מותר בתנאי שלא המתין במתכוון לשלם זאת דווקא בחול המועד. וראה עוד בסעיף הבא.

כו. יותר מכך, מותר לשלם בחול המועד את חשבונותיו, כגון מיסי עיריה, אם בשל התשלום עכשיו יקבל הנחה במיסים. ומותר הדבר בתנאי שלא המתין במתכוון לשלם זאת דווקא בחול המועד.

כז. מותר בחול המועד לכתוב חידושי תורה [תמונה47], בין שהתחדשו לו בעצמו (כולל סיכומי סוגיות), ובין ששמעם מאחרים (כגון סיכומי שיעורים. ומותר הדבר, משום שאין לך דבר האבד גדול מזה. ואם על אבידת כסף או שווה כסף הותרה מלאכה בחול המועד, כל שכן שיש לחוש על איבוד המרגליות היקרות של דברי התורה הקדושה, שלא ילכו לאיבוד חס ושלום אלא שיעמדו לימים רבים. ועוד, שאף אם לא נחשוש שהאדם ישכח את דברי התורה עד לאחר המועד, בכל אופן מותר לו לכותבם בחול המועד, שהרי בכל רגע צריך אדם לעמול בתורה ולחדש חידושים כפי יכולתו, והרי לאחר המועד צריך יהיה לחדש חידושים אחרים או לסכם נושאים אחרים, ואם יצטרך לאחר המועד לחזור שנית על לימודו כדי להיזכר ולכתוב את חידושיו או סיכומיו הקודמים, אין לך דבר האבד גדול מזה. וישנם עוד טעמים להיתר זה, כמבואר כאן במקורות. ואכן מגדולי הפוסקים כתבו את ספריהם בימי חול המועד, ולכן אין להחמיר ולהמנע מכתיבת דברי תורה במועד.

כח. לדעת הרוב המכריע של הפוסקים מותר בחול המועד לכתוב את דברי התורה כרגיל, ללא צורך לכותבם בשינוי.

כט. לגבי אדם שהחל את שיעורי הנהיגה לפני החג, ואם יפסיקם בחג עלול הוא להפסיד את מה שלמד לפני כן, יש אומרים שזה נחשב דבר האבד ורשאי הוא להמשיך את שיעורי הנהיגה בחול המועד. וכן אם יש לו מבחן מיד לאחר החג ורוצה הוא להתכונן בחג כראוי, מותר לו להמשיך את שיעורי הנהיגה בחול המועד.

ל. עוד מדיני דבר האבד ראה כאן במקורות.

פרק י: צורכי המועד שאינם אוכל נפש

פתיחה

א. כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בפרק ד' סעיף ד') אחד המצבים שהותרו בהם מלאכות בחול המועד הינו צורכי המועד שאינם אוכל נפש, והיינו מלאכה הנעשית לצורך יום טוב אחרון של החג, או לצורך חול המועד עצמו. ומותרת מלאכה זו אף אם אין וודאות שיהנו ממנה כבר במועד, אך קרוב בעיניו הדבר שיהיה זה לצורך המועד.

ב. כפי שכתבנו לעיל (בפרק ד' סעיף ה'), אין היתר גורף לעשות מלאכה לצורכי המועד שאינם אוכל נפש. כי חכמינו הקדושים אמרו שיש להבדיל בענינים אלה בין אם עושה זאת אדם שאינו בקי באותה אומנות, לבין בקי בכך, שהבקי צריך לעשותה בשינוי. וכן יש להבחין בין אם עושה את המלאכה לצורך עצמו או לצורך אדם אחר. וכן תלוי אם עושה את המלאכה בפרהסיא או בצנעה. ותלוי אם יש בכך טרחה מועטה או מרובה, ובין אם עושה זאת בחינם או בשכר, וכפי שבס"ד יבואר בהמשך.

כללים בהלכות צורכי המועד - מלאכה שיש בה טרחה

ג. תחילה בס"ד נקדים שהלכות צורכי המועד תלויות מאוד בגודל הטרחה הנעשית במציאות, ונפרט: מי שיודע לעשות מלאכה מסוימת רק במעשה הדיוט, והיינו שאינו מאומן ומהיר באותה מלאכה, רשאי לעשותה כהרגלו, ללא צורך בשינוי כלשהו, וזאת אם יש בכך טורח מועט.

ד. ואם יש בה טורח מועט, אך האדם העושה מלאכה זו נחשב אומן במלאכה זו, והיינו שהינו בקי ומהיר בה, צריך לעשותה בשינוי.

ה. ואם במלאכה הנעשית לצורך המועד אין טרחה כלל, אזי אין צריך לעשותה בשינוי.

ו. ואילו כאשר במלאכה זו יש טרחה מרובה ופרסום רב, אסור לעשותה כלל, ואפילו לא במעשה הדיוט.

דין המכוון והדוחה את המלאכה למועד

ז. כפי שכתבנו לעיל (פרק ו' סעיפים ד' וה'), אסור לאדם לדחות לכתחילה את עשיית מלאכתו מלפני החג למועד עצמו, אם כוונתו היתה שבמועד הוא פנוי ממלאכתו. ואסור לעשות כן אפילו אם בכוונתו לעשותה במעשה הדיוט, ואפילו על ידי גוי אסור.

ח. מי שמכוון ומתכנן לפני המועד לעשות את מלאכתו במועד, בית דין מאבדים אותה ומפקירים אותה לציבור. ואם היא מלאכה שעושה עבור אחרים, מענישים אותו, ויש אומרים שלוקחים ממנו את הכסף שהרוויח מאותה עבודה. ואם עדיין לא החל במלאכה, בית הדין אינם מניחים לו לעשותה.

ט. את הגדרת המכוון ומתכנן לעשות את מלאכתו למועד, ראה כאן במקורות.

עוד כללים בהלכות מלאכת צורך המועד

י. כל המלאכות שמותר לעשותן בחול המועד (כדלעיל), מותר לעשותן לעצמו, או שעושה לאחרים בחינם, אך לא יעשוה בשכר. ואם לא מצא מי שיעשנה בחינם, ועבודה זו נחוצה לו, יקח פועל יהודי אף בשכר. ויש אומרים שעדיף במקרה זה לקחת פועל גוי (לא ערבי) בשכר מאשר יהודי בשכר.

יא. העושה בחול המועד מלאכה באיסור (לצורך המועד אך במעשה אומן, או שלא לצורך המועד אף במעשה הדיוט או בשינוי), דינו לענין ההנאה מהמלאכה כעושה מלאכה בשבת.

יב. דבר שאפשר להסתדר בלעדיו במועד אין עשייתו נחשבת לצורך המועד (כגון תפירת בגד חדש לתינוק שנולד בחג. ומאידך, מותר לעשות דבר לצורך כבודו של האדם כשעושהו במעשה הדיוט ומסתבר שישתמש בו במועד. ולכן מותר לתפור בגד יותר יפה אם הוא מתבייש לצאת בבגד שיש לו עתה.

דינים פרטיים להיתר צורך המועד

יג. מותר לשטוף את הרצפה ולסחוט את המטלית הרטובה, אך אין להבריק את הרצפה במשחה.

יד. מותר לנקות את השטיח עם שואב אבק, אך אין לנקות את החלונות בחול המועד.

טו. מותר להרוג חרקים המצערים את האדם.

טז. באשר לבגד שנקרע וכן נעלים שנקרעו, בין בחג עצמו ובין לפני החג, והוא צריך להשתמש בהם במועד. לדעת ספר ה"שלחן ערוך" אין לתקנם כלל, בין על ידי יהודי ובין על ידי גוי. אך למעשה הן למנהג האשכנזים, והן למנהג הספרדים בדורותינו, מקילים בכך ומתקנים אותם באופן של שינוי. והיינו שבתוצאת התפירה יראו שאין זה מעשה אומן, אלא תפירות רחבות או רופפות וכדומה. ובאשר לתיקון כפתור שנתלש מהבגד [תמונה 49], ראה כאן במקורות.

יז. מותר לתקן צנרת (אינסטלציה) של שירותים שלא יכל לתקנה לפני המועד, ואם יש לו רק חדר אמבטיה אחד, מותר לתקן גם את הצנרת שלה, ובלבד שלא ישבור קירות [תמונה 50] או רצפות לצורך התיקון, ושיוכל להשתמש בשירותים או באמבטיה עוד בחג. ואם צריך לשבור קירות או רצפות, שזו טרחה מרובה, ישאל רב פוסק כיצד לנהוג.

עוד מדיני מלאכה לצורך המועד - תיקון רכב בחול המועד

יח. דין תיקון רכב בחול המועד תלוי בכמה גורמים: באיזה רכב מדובר (פרטי או ציבורי. לאיזו מטרה רוצים לתקן את הרכב (לצורך מצווה, או לצורך אוכל נפש כגון להעברת אוכל לחלוקה, או רק לשם טיול או ביקור אצל קרובים. מי המתקן את הרכב (יהודי או גוי. האם התיקון הנצרך הינו תיקון הנעשה על ידי אּומן (אדם המומחה ובקי בתיקונים שכאלה) או שדי לתקנו ב"מעשה הדיוט" (והיינו, שניתן לתקנו על ידי אדם שאינו מומחה בתיקוני רכב. אנו נתרכז רק במקרים השכיחים יותר. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.

תיקון רכב פרטי

יט. רכב פרטי שהתקלקל בחול המועד, ורוצים לתקנו כדי שיוכלו לנסוע בחול המועד לטיול או לבקר קרובים, נחלקו הפוסקים האם מותר לתקנו רק תיקון שאדם שאינו מומחה בתיקוני רכב יודע לתקנו [והיינו "מלאכת הדיוט". כגון החלפת גלגל שנעשה בו ֶת ֶקר; כבתמונה 51], או שמותר לתקנו אפילו תיקון יותר גדול, כך שצריך מומחיות (והיינו שזו "מלאכת אומן") כדי לתקנו.

ונראה שלדעת הרבה פוסקים מותר לתקנו לצורך מטרה זו אפילו תיקון שצריך מומחיות כדי לתקנו -(היינו "תיקון אומן") ובלבד שישתמש ברכב עוד בימי החג [אך בכל אופן כתבו כמה פוסקים שאין להתיר לתקן תיקון גדול מאוד שיש בו גם טרחה גדולה, כהחלפת מנוע; תמונה 52]. ויש להדגיש שכל היתר זה הינו רק אם קרתה התקלה בימי חול המועד. אך אם התקלה הייתה לפני החג, ודחו את התיקון לחול המועד (מה שנקרא בלשון הפוסקים: "כיוון את מלאכתו למועד"), אסור לתקן זאת בחול המועד. ובאשר לעצם הטיול בחול המועד, ראה מה שכתבנו לעיל (בתחילת הלכות חול המועד, פרק ב סעיף ה).

כ. מותר בחול המועד להחליף גלגל שאירע לו תקר. וכן מותר לתקן בחול המועד גלגל רזרבי שיש בו תקר, על מנת שיוכלו להשתמש בו שוב. וראה לעיל (בסעיף ס"ט) מי רשאי לעשות כן.

כא. נחלקו הפוסקים אם מותר בחול המועד לשטוף את הרכב. ונראה בס"ד שדעת רוב הפוסקים להתיר בתנאי שאין בכך טרחה גדולה וגם לא השאיר את שטיפתו דווקא לימי חול המועד. ומכל מקום אם הרכב התלכלך מאוד עד שזו ממש בושה לנסוע בו, יש להקל. וכן ברור שמותר במועד לנקות את שמשות הרכב. ולגבי ניקיון פנים הרכב ראה כאן במקורות.

פרק יא: דיני הכתיבה בחול המועד

הקדמה

א. בעיקרון אסור לכתוב בחול המועד. אמנם, ישנם מקרים שהכתיבה מותרת, וישנם מקרים שהיא מותרת בתנאים מסוימים. והכול תלוי לאיזו מטרה כותבים, ובאיזו כתיבה מדובר, האם בכתיבה שהינה מעשה אומן או מעשה הדיוט, וכמו שבס"ד נבאר לקמן.

ב. מבואר בפוסקים שישנם שני סוגי כתיבה: יש כתיבה הנחשבת כמעשה אומן (והיא החמורה יותר), ויש הנחשבת כמעשה הדיוט. זו הנחשבת כמעשה אומן היא כתיבה נאה ומתוקנת, כגון כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות, שהסופרים מדקדקים בכתיבתם שתצא כתיבה נאה ומתוקנת. וישנה כתיבה הנחשבת כמעשה הדיוט, כגון כתיבה שאדם כותב לעצמו את חשבונותיו, ומכתבי דרישת שלום לחברו, שאין אדם מדקדק בצורת כתיבתם ותיקונם, ולכן אין כתיבה זו נחשבת כמלאכת אומן.

מהו דין הכתב שלנו כיום

ג. נחלקו הפוסקים האם הכתב שלנו כיום (הכתב העגול) נחשב כמלאכת אומן או כמלאכת הדיוט. ולמעשה, למנהג האשכנזים מעיקר הדין דינו כמלאכת הדיוט (שיש להקל בה בכמה וכמה מקרים, כמבואר במקורות, אך למנהגם יש לכתוב את השורה הראשונה עקומה, כדי לשנות מאופן הכתיבה הרגיל. ואילו למנהג הספרדים הדבר ספק האם הכתב שלנו נחשב כמלאכת אומן או כמלאכת הדיוט.

כמה כללים בדיני כתיבה בחול המועד

ד. כשמדובר על כתיבה בשינוי בחול המועד, אין הכוונה שכותב באופן משונה, וכגון שאוחז את העט באופן משונה בידו, או שמקליד במחשב שלא באופן רגיל אלא הכוונה שתוצאת הכתיבה תהיה משונה.

ה. ישנם מקרים שמותר לכתוב בחול המועד בכתב שלנו כיום, כגון לצורך דבר האבד, לצורך המועד, ולצורכי הרבים. ומכל מקום לצורך דבר האבד מותר לכתוב אף במעשה אומן. ו. מותר לכתוב בחול המועד כתיבה שאינה מתקיימת. לכן מותר אז לכתוב על שמשה המכוסה באדים, בגיר על גבי לוח, או בחול ובאבק.

כתיבה במחשב בחול המועד

ז. לגבי כתיבה במחשב בחול המועד [תמונה 54], יש לדון לגבי כל שלב משלבי הכתיבה במחשב: מצד הכתיבה בזכרון הפנימי של המחשב או בצג. וכן השמירה בדיסק (עגול), בדיסק-און-קי, או בכרטיס זיכרון, שליחה במייל, הדפסה במדפסת ושמירה ב"ענן" (כגון בגוגל- דרייב). וכן יש לדון לגבי כתיבה וציורים לצורך משחקי מחשב בחול המועד לילדים ולגדולים. לכן בס"ד נביא את דברי פוסקי דורנו, וכן את מה שעזרנו הקב"ה לכתוב בענינים אלה בקונטרס קדושת השבת (בעיקר בחלק ב', במילואים בפרק ח'. וה' יעזרנו למען שמו.

ח. יש אומרים שכתיבה כיום במחשב בחול המועד דינה כמעשה הדיוט.

ט. כתיבה בזיכרון הפנימי של המחשב, וכן פעולת השמירה בדיסק, בדיסק-און-קי, בכרטיס זיכרון או ב"ענן" (כגון בגוגל-דרייב-) כולן מותרות בחול המועד. ויש מי שמתיר כתיבה על גבי דיסק רק אם היא נעשית לצורך דבר האבד או לצורך המועד.

י. לדעת רוב פוסקי דורנו הכתיבה בצג, הן צג המחשב, הן צג של מחשב-כיס, צג הפלאפון (לשליחת מסרונים- sms,וקריאתם כשהתקבלו), צג הטלפון וכדומה, מותרת לפחות לצורך דבר האבד, לצורך המועד ולצורך רבים.

יא. אין להדפיס במדפסת בחול המועד. אך אם עושה כן לצורך דבר האבד, לצורך המועד, או לצורך הרבים, מותר הדבר.

יב. יש מתירים לילדים לשחק במשחקי מחשב בחול המועד.

יג. עוד מדיני כתיבה במחשב בחול המועד, ראה כאן במקורות.

המשך דיני כתיבה - מיקרים פרטיים

יד. מותר בחול המועד לרשום רשימת קניות, כדי שלא ישכח מה ברצונו לקנות. ומותר לשלם על ידי צ'ק לאחר הקניה. וראה עוד לעיל (בפרק ט' סעיפים כ"ה וכ"ו).

טו. מותר לכתוב חוזה שכירות לדירה בחול המועד.

טז. יש מקום להקל לכתוב אותיות בקרם על עוגה.

יז. לגבי מצלמות כפי שהיו בשנים עברו, שהיו מצלמים במצלמות עם מילוי הנקרא "פילים", כתבו אז הרבה פוסקים שמותר לצלם בחול המועד במצלמות אלו, בפרט אם יהיה קשה לצלם תמונות אלה לאחר החג, ואולם אין לפתח את הפילים או להדפיסם בחול המועד. וראה עוד בסעיף הבא.

יח. נהגו להקל ולצלם במצלמה דיגיטאלית בחול המועד, למרות שמיד בצילום נראית התמונה על מסך המצלמה, ויש להם על מי לסמוך. אך שוב, אין לפתח (להדפיס) את התמונות בחול המועד, כנ"ל בסעיף הקודם.

יט. מעיקר הדין מותר לכתוב "שטר תנאים" (שכותבים האשכנזים, ובו מפרטים את חיובי צד החתן והכלה) בחול המועד. ובימינו, יש הסוברים שעדיף למלא את פרטי השטר לפני החג, אך מכל מקום אם לא כתבו אותם בשטר לפני המועד, יכתבום בחול המועד.

כ. דין כתיבת דברי תורה במועד ראה לעיל (בפרק ט' סעיפים כ"ז-כ"ח), ועוד מדיני כתיבה במועד ראה כאן במקורות.

שער ד: עוד מדיני המלאכות המותרות והאסורות בחול המועד

פרק יב: מלאכה בחול המועד לצורך הרבים

א. כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בפרק ד' סעיף ד') אחד המצבים בהם מותרת מלאכה בחול המועד הינו מלאכה לצורך הרבים, פירוש הדבר שהמלאכה תעשה לכל דבר שהרבים ישתמשו בו במשך הזמן.

ב. בהיתר זה של מלאכה בחול המועד לצורכי הרבים יש הבדל בין אם עושה את המלאכה במלאכת אומן או במלאכת הדיוט (שאת הגדרתם ראה לעיל בפרק ו' הערה 14), ובין אם עושה זאת שיהנו הרבים מכך עוד במועד, או שיהנו מכך רק לאחר המועד, וכדלקמן.

צורכי רבים - כללי ההלכות

ג. צורכי הרבים מותר לעשותם גם בפרהסיא, ואפילו על ידי טרחה גדולה, וגם אם דחו לעשות מלאכה זו בחול המועד.

ד. צורכי רבים שנעשים לצורך המועד, מותר לעשותם במלאכת אומן, ודווקא אם הם נעשים לצורך גוף האדם.

ה. צורכי רבים שאינם נעשים לצורך גוף האדם, אלא נעשים לשם מצווה (כגון בניית בית כנסת, אסור לעשותם במועד (וראה לקמן בסעיף ח'). אך אם מדובר במצווה שעוברת ולא יוכלו לעשותה לאחר מכן, מותר לעשותם במועד אף במלאכת אומן.

ו. צורכי רבים שאינם נעשים לצורך המועד, או שנעשים לצורך המועד אך לא לצורך הגוף, מותר לעשותם במלאכת הדיוט, או במלאכת אומן אם עושה אותה בשינוי. את דיני מלאכה המיועדת לצורכי רבים ניתן בס"ד לתמצת כך: 1. מותר לעשות צורכי רבים באופן של מעשה הדיוט, או במעשה אומן שעושהו בשינוי, אף אם אין זה צורך המועד. 2. מותר לעשות לצורכי המועד אף במלאכת אומן, אם זה נעשה לצורך המועד, ובתנאי שיהיה זה גם לצורך הגוף.

ז. פועלים העושים בחול המועד מלאכה לצורך הרבים, רשאים ליטול שכר על כך.

צורכי רבים - הלכות פרטיות

ח. למרות שאסור לעשות צורכי רבים רק לשם מצווה (כיוון שאינם צורכי הגוף, וכנ"ל), לעיתים מקילים לבנות בית כנסת גם בימי חול המועד. ומכל מקום אסור לסיידו ולצובעו.

ט. מותר לאנשי מקצוע לעשות בימי המועד ספסלים לצורך בתי כנסת, וכן לתקן ספסלים שבורים. וכן מותר לשפץ חדרים של תלמודי תורה ואת ריהוטם, כדי שיהיו מוכנים מיד לאחר החג.

י. מותר לקרוא לחשמלאי לתקן את החשמל בבית הכנסת, אף אם הדבר דורש מומחיות של מעשה אומן. וכן מותר להתקין ברז חדש בבית הכנסת, ולתקן את המקולקל.

יא. מותר להפעיל את השירותים הניתנים לציבור, אם זה עומד בתנאים הנ"ל. לכן מותר לפתוח את בתי הדין הרבניים ולכתוב בהם את טענות העדים, מותר לפתוח את הבנקים לשירות הציבור, אך רק לצורך דברים שמותר לעשותם בחול המועד.

יב. לאור הנ"ל, מותר להפעיל בחול המועד את התחבורה הציבורית, כולל אוטובוסים [תמונה57] ורכבות (ולגבי הפעלת מערכת המוניות, ראה כאן במקורות.

יג. מותר לתקן את הדרכים והכבישים, ולהסיר מהם מכשולים. וכן מותר להתקין תאורה ברחובות ולתקנה [תמונה 58], וזאת כדי שלא יכשלו בני אדם, וכן למנוע תאונות דרכים. וכן מותר לבנות מקוואות ולתקנם. ומותר לעשות תיקונים רגילים רק בתנאי שהעבודה תיגמר לפני סוף החג, כך שיהנו מכך במועד עצמו, אך תיקונים שמרחיקים סכנה מותר לעשותם במועד, גם אם יגמרו אותם לאחר המועד, כל עוד הם מרחיקים את הסכנה.

יד. מותר לתקן את מערכת החשמל שהתקלקלה בחדר המדרגות, אם יהנו מכך עוד במועד.

טו. מותר לעשות עבודות סניטריות במועד. ולכן מותר לפתוח ביוב שנסתם (ומותר לעשות כן אף לצורך אדם יחיד.

טז. אין לעשות שיפוצים בביתו הפרטי של אדם שאינם נחוצים למועד, כגון הוספת כיור חדש, אם ניתן להסתדר בלעדיו, וזאת אף שזה נעשה לצורך הגוף.

יז. נראה בס"ד לעניות דעתי שמותר במועד להתקין גנים המשמשים למשחקי הילדים, אם יספיקו להשתמש בהם בחג. ומכל מקום ברור שאם בגני המשחקים הקיימים ישנן תקלות המסכנות את הילדים, מותר וחובה לתקנן במועד.

פרק יג: היתר מלאכה לעני בחול המועד

א. אדם שאין לו מה לאכול, מותר למסור לו כל מלאכה כדי שישתכר בה חוץ מאשר לגלח ולספר יהודי אחר, וכן לכבס בגדי יהודי אחר בתשלום. ומכל מקום מותר לו לספר גויים, ולגלחם, וכן לכבס בגדיהם.

ב. נחלקו הפוסקים מהו הגדר של אדם עני שרשאי לעשות מלאכה במועד. יש אומרים שהכוונה שאין לו אוכל כלל, לו ולבני משפחתו, ואפילו לא לחם ומים [תמונה 59] . ויש אומרים שאף אם יש לו לחם ומים כדי סיפוקו, אך אין לו אפשרות לקנות את צורכי החג (כבשר, יין וכדומה) עבור עצמו ובני משפחתו, גם במצב כזה יש לו דין של פועל עני שמותר לו לעבוד לפרנסתו בחג.

ג. כתבו הפוסקים, שכיוון שכיום בהרבה מדינות, ובכללן מדינת ישראל, יש קצבאות שונות הניתנות לאזרחים, כגון קצבאות ילדים, קצבאות אבטלה, השלמת הכנסה, ביטוח לאומי וכדומה. ובפרט שאנשים רבים משתמשים בכספים מחשבון הבנק שלהם לתשלומים באופן שהם נכנסים לגרעון בחשבון בבנק (מה שנקרא "מינוס". וזו בעיה הלכתית, כי לדעת הרבה פוסקים "היתר עסקה" לא מועיל לכך. ולא נאריך). וא"כ אף שבאמת אין להם כסף, מ"מ יש להם אפשרות לקנות את צורכי המועד. ומאידך על האזרחים לשלם עבור מים, חשמל, ארנונה, לשכירות דירה, לקופת חולים וכדומה. לכן ספק אם שייך היום הדין של פועל עני שאין לו מה לאכול במועד. לכן לא נפרט פה את דיני מי שאין לו מה לאכול במועד. ראה את דיניו בפוסקים הנזכרים כאן במקורות. ומי שיודע שהינו דחוק מבחינה כלכלית, ישאל רב פוסק האם מותר לו לעבוד במועד, ואלו מלאכות מותר לו לעבוד [תמונה 60].

פרק יד: מלאכה לצורך מצווה בחול המועד

הקדמה: בשל הזמן הקצר מאוד העומד לרשותנו, לכן נקצר מאוד בכתיבת ההלכות והמקורות מפה ואילך, ונביא את הדברים המעשיים כפי שהם כתובים בספר החשוב "שמירת שבת כהלכתה", עם המקורות משם.

א. מותר לעשות מלאכה בחול המועד לצורך "מצווה עוברת", דהיינו שאם לא יעשנה עתה יתבטל לגמרי מהמצווה. ומותר אף לדחות את עשיית מצווה זו מלפני החג על מנת לעשותה במועד. ומותר לעשותה אף במלאכת אומן. אלא שאם עושה את המצווה לצורך עצמו (כגון שמטיל ציציות בטליתו), מותר הדבר אף כשעושה זאת לצורך שלאחר המועד, ואילו אם עושה זאת לצורך אדם אחר, תלוי הדבר בכך: אם עושה זאת לצורך המועד, מותר לעשות את המלאכה בשכר אם על ידי כך יהיה לו יותר כסף להוצאות החג, או שיעשו זאת בחינם. ומכל מקום אסור לעשות מלאכה לצורך מצווה שיקיימו אחרים לאחר המועד, אלא אם כן אין לו אוכל (כנ"ל בפרק הקודם. וראה עוד לקמן (בסעיף ו').

ב. מותר בחול המועד לבנות סוכה של מצווה אם הינה כשרה למצוותה [תמונה 61], הן לצורך עצמו והן לאחרים, ורצוי לעשות כן בחינם.

ג. מותר לקטוף הדסים וערבות לצורך ארבעת המינים. ומותר הדבר אף לשם מכירתם לאחרים.

ד. מותר בחול המועד לעשות מעקה לגג, למרפסת, ולכל מקום הנצרך לכך.

ה. עושים בחול המועד את כל צורכי הנפטר. ולכן מותר אף להדפיס מודעות אבל ולהדביקן ברחוב.

ו. מותר במועד לעשות מעשה הדיוט לצורך מצווה, ואפילו לצורך מצווה של אחרים ולצורך שלאחר החג, וזאת אם לא יהיה לו זמן לעשותה לאחר החג. ומותר לקחת שכר על עבודה זו, אם בשל כך יהיה לו יותר כסף להוצאות החג.

ז. לאור זאת מותר להטיל ציציות בטלית גדול ובטלית קטן, בין שלו ובין של אחרים, אף אם ילבשוה לאחר החג, וזאת אם לא יהיה לו פנאי לעשות זאת לאחר החג.

ח. אסור לבנות בחול המועד בית כנסת [תמונה 62], גם אם החלו בבנייתו לפני החג (ויש מיקרים שמותר לבנותו, כדלעיל בפרק י"ב סעיף ח'. וכן אסור אז לתפור בגדים לחתן ולכלה, אף אם החלו בתפירתם לפני החג, וצריכים אותם לחתונה שתתקיים מיד לאחר החג.

ט. אין נושאים נשים בחול המועד, אך עושים שידוכים, וכן מותר לרקוד במעמד זה. ובאשר לכתיבת שטר התנאים ראה לעיל (פרק י"א סעי' כ').

י. מותר בחול המועד להפריש תרומות ומעשרות וחלה [תמונה 63], גם אם אינו אוכל מאותו האוכל במשך החג. וכן מותר אז לטבול כלים אף אם לא ישתמש בהם בחג.

פרק טו: מסחר בחול המועד

הקדמה: גם בפרק זה כקודמו, בשל דוחק הזמן, שהנוגשים אצים רצים לומר כלו מעשיכם, בס"ד מקצרים אנו בכתיבת ההלכות והמקורות, ונביא רק את תמצית הלכות אלה מהספר החשוב "שמירת שבת כהלכתה", וה' יהיה בעזרנו.

א. אין עושין סחורה בחול המועד, בין למכור ובין לקנות. ואסור הדבר אף על ידי גוי.

ב. דין קניה או מכירה באופן שיהיה לו מזה רווח גדול שאינו מצוי (מצד "דבר האבד") ראה לעיל (בפרק ט' סעיף ה' וסעיפים כ"ב-כ"ג).

ג. מסחר שאינו לצורך החג, אסור לעשותו בחול המועד. ולכן למשל אסור בחול המועד להזמין מיכל גז, אם המיכל השני יספיק עד סוף החג. וראה עוד בסעיפים הבאים.

ד. מי שאין לו מספיק פרנסה למשפחתו לצורך המועד עצמו, רשאי לעשות מסחר אף במועד. וכן אם יש אדם עני שאין לו כדי צורכי החג לו ולמשפחתו (וכנ"ל בפרק י"ג סעיף ב'), מותר לסחור עמו, אם באמת מצבו הינו קשה כנ"ל, וגם כוונתו לעסוק במסחר לצורך המועד.

ה. מי שחושש שהקונים הקבועים שלו יעזבוהו אם יסגור את חנותו ולא ימכור להם במועד, יש מיקרים שמותר לו לעסוק במסחר במועד, ולכן ישאל רב הבקי בהלכות אלה.

ו. גם במקרים שמתירים לעסוק במסחר בחול המועד, הכוונה למסחר גרידא, אך לא לעשות יחד עם זאת גם דברים שיש בהם איסור מלאכה.

ז. מותר במועד לקנות כלים, אם זקוק הוא להם לצורך החג. ואם לא ניכר שהינם לצורך החג, רצוי לקנותם לפני החג.

ח. מצרכי מזון שניכר שהם מיועדים לחג, כגון בשר, דגים, ירקות ומוצרי חלב, מותר לקנותם ולמוכרם כרגיל בימי חול המועד. וכן הדין בממתקים מיוחדים. ואינו צריך לקנותם בשיעור מצומצם ובכמות מדויקת, אלא מאותו הסוג שקונה יכול לקנות בהרווחה. ואם רשאי לכתחילה לקנות בכמות גדולה כדי להשאיר ממנה לאחר החג, ראה כאן במקורות.

ט. חנויות הלבשה [תמונה 64], הנעלה, כלים, תכשיטים וכדומה, כיוון שלא ניכר שסחורתן מיועדת לצורך המועד, אין למכור בהן אפילו לצורך המועד אלא בצנעה. ולא יפתח את חנותו בגלל שאולי מישהו יצטרך לקנות לצורך המועד, אלא יפתחנה רק אם ביקשו ממנו לפותחה לצורך המועד.

י. מותר לקנות במכירת סוף העונה אפילו דבר שאינו לצורך המועד, משום שההוזלה המיוחדת נחשבת כדבר האבד.

יא. אין למכור או לקנות דירות ומגרשים בחול המועד, אלא אם כן יתקשה למצוא נכס כזה לאחר החג, או שעסקה זו הינה הזדמנות שאינה חוזרת.

יב. מותר לסוחר לרשום את סכום המוצרים שנותנם בהקפה, הן בידו והן במחשב. וכן מותר לקונה לרשום ולשלם על ידי כרטיס אשראי או צ'ק ולא דווקא במזומנים, אם יש לו סיבה טובה לכך.

יג. מותר לאדם לגבות את חובותיו במועד. אך לא יגיש במועד תביעה משפטית, אלא אם כן חושש שיפסיד את ממונו אם ידחה את הגשת התביעה המשפטית.

פרק טז: עוד מדיני חול המועד

א. ישנם דברים שאמנם אין בהם איסור מלאכה, אך חכמינו זכרונם לברכה אסרו לעשותם בחול המועד בגלל שיש בהם טרחה מרובה. ולעיתים אסרו חכמינו ז"ל דברים שיש בהם רק טרחה מועטת, אך הם חששו שעל ידי עשייתם יתבטל האדם משמחת החג.

ב. לאור זאת, אסור לעבור דירה בחול המועד ולהעביר את חפציו [תמונה 65], אלא אם כן עובר מדירה שכורה לדירה משלו, או שעובר ממגוריו בחדר משותף עם אדם אחר, לדירה שיש לו חדר משלו, שבשל שמחה כזו מותר לו להעביר את חפציו במועד למקום דירתו החדש. אך אם היה דר בדירת שותפים בחדר משלו, ועתה עובר לדירה שהוא לבדו דר בה, אין להעביר את חפציו בחול המועד. ויש מי שמתיר אף במקרה כזה לעבור דירה.

ג. יש מהמלאכות האסורות בשבת, שאסורות גם בחול המועד, כשאינן נעשות לצורך המועד, כגון מלאכת הצובע, קשירת קשר והתרתו ועוד.

ד. ומאידך בחול המועד אין איסור הוצאה מרשות לרשות ואין איסור מוקצה.

ה. בחול המועד אין איסור תחומין ואין איסור הבערת אש.

ו. מותר בחול המועד לנגן בכלי נגינה, לרקוד ולמחות כפיים (אף שלגבי שבת חלקם אסורים.

ז. עוד מדיני חול המועד ראה בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק ס"ח סעיף כ"ו ואילך).

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו ואת כל פועלו עשה למענו, תורת אמת נתן לנו מכל הגויים הבדילנו. על ידי המועדים קידשנו ואת הכח לקדשם קיבלנו. בין קדושת שבת וחג הבדלת ואת המועד מימי החול קידשת בתוך ימי החגים שיבצת את ימי חול המועד נטעת אסורים הם בטרחה גדולה ומותרים הם בחלק מהמלאכה אוכל נפש ודבר האבד צורכי רבים וצורכי מועד רחמנא חס על עני מרוד שגם הוא את המועד יחוג מצוות שמחה לאשה ולילדים ונש ֵמח גם את העניים והגרים את בית ה' נבנה בקרוב באחדות, בשמחה בגיל וברון נקריב בקדושה קרבנות חגיגה עולת ראיה ושלמי שמחה במהרה בימינו. אמן!!!