[1]א. ענין סעודת פורים נזכר בגמ' מגילה (דף ז'). וכתבנו שאף נשים חייבות בסעודת פורים, שהרי אף הן היו באותו הנס. וראה מ"ב (סימן תרצ"ד סק"א), וילקו"י - מועדים (עמ' 340 סעיף ב').
ובענין חיוב ילדים בסעודת פורים אמר לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שמצוה זו הינה ככל שאר המצוות, דמשהגיע לגיל חינוך חייב במצווה מדין חינוך, ומשהגיע לגיל מצוות חייב הוא בה כשאר כל אדם. עכת"ד. וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שגם קטנים מגיל חינוך חייבים בסעודה. עכת"ד. ועוד בחינוך הקטנים למצוות בכלל ופורים בפרט, ר' בקצות השלחן (נאה. סי' קמ"ז סק"ב - ח"ט עמ' ה').
כתב המ"ב (סימן תרצ"ה סק"ד) בשם הפמ"ג, דאפשר דבמצוה זו צריך כוונה לשם מצוה. וה"ה לגבי משלוח מנות ומתנות לאביונים.
[2]ב. רמ"א (ריש סימן תרצ"ה). וזאת לאפוקי מ"ד שאף בלילה יש לקיים סעודת פורים, נוסף על הסעודה ביום [מ"ב (סימן תרצ"ה סק"א)].
[3]ג. רמ"א (ריש סימן תרצ"ה). וראה גמ' מגילה (דף ז').
[4]ד. כ"כ המ"א (סי' תרצ"ה סק"ט), וכן שמעתי מהגר"מ אליהו ומהגר"ע יוסף זצ"ל. וכן מבואר בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 340 סעיף א'). והטעם, משום שלא מצינו שיש חובה לאכול פת בפורים (מ"א שם). ועיי"ש במ"א שהב"ד הסוברים שיש לחזור על ברהמ"ז אם שכח לומר עה"נ. ונראה דס"ל לאותם פוס' שיש חובה לאכול פת. וראה מרן (בסי' קפ"ח ס"ז) שג"כ תלה זב"ז. והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שבשעת הדחק, כשאין לו דבר מאכל אחר, רשאי לצאת י"ח אפי' באכילת דבר - מתיקה כלשהו. עכת"ד.
[5]ה. הא די"א שצריך לאכול בסעודה זו פת, כן עולה מד' הפוס' שהביא המ"א (שם). וכ"פ ערוה"ש (סי' תרצ"ה סעי' ז'). ומה שכתבנו שטוב לחוש לדעתם כ"כ בילקו"י (שם), וכן הבנתי מדברי הגר"מ אליהו זצ"ל. וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א. והוסיף, שלכן לדעתם חוזר לברך ברהמ"ז אם שכח לומר "עה"נ". עכת"ד. וראה עוד מש"כ הט"ז (סי' תרצ"ג סק"ב). ומ"מ המנהג היום פשוט לאכול פת.
[6]ו. שכן הרמב"ם (פ"ב ממגילה הט"ו) כתב זאת בחיוב, עפי"ד הגמ' שאין שמחה אלא באכילת בשר הקרבנות (ר' רמב"ם פ"ו מיו"ט הי"ח), והוי בשר בהמה [וראה בפי' הגר"י קאפח (שליט"א) זצ"ל ע"ד הרמב"ם הנ"ל (ס"ק כ"ט ול')]. ואמנם הרמב"ם לא כתב בהדיא שיש לאכול דוקא בשר בהמה, ושלא סגי בעוף, אך שמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל, שהיהודים יוצאי תימן ההולכים בשיטת הרמב"ם, צריכים להקפיד לאכול בסעודת פורים דוקא בשר בהמה. עכת"ד.
הגר"א נבנצל שליט"א העיר, שאין הכוונה לאכול דוקא בשר בקר, אלא בשר בהמה. והוא כולל גם צאן, צבי ואיל. והוסיף, שיש נוהגים לאכול בסעודה זו דגים, משום שאדר מזלו דגים. עכת"ד. והעירוני שאם אכילת הבשר קשורה לאכילת בשר הקרבנות, הרי שלא שייך הדבר לבשר צבי.
[7]ז. ראה ביחו"ד (ח"ו סימן ל"ג, ובהערה שם).
[8]ח. רמ"א (סימן תרצ"ה סעיף ב'), עיי"ש הטעם, וכן במ"ב (סקי"ב). ומה שכתבנו דכ"ז קאי אסעודת הלילה, כ"כ הב"י בשם האו"ח, וכ"כ המ"א (סק"ו), והמ"ב שם (סקי"א). ואמנם מהאו"ח משמע שלאו דוקא, אלא שכך היה המנהג. וראה בערוה"ש (סי' תרצ"ה ס"ט) שכתב שהמנהג לאכול ביום.
[9]ט. עפ"י יחו"ד (ח"ו שם), וכן שמעתי מהגר"מ אליהו זצ"ל.
[10]י. עפ"י מרן (סימן תרפ"ח סעיף ג').
[11]יא. עפ"י מרן (סימן תרפ"ח סעיף א').
[12]יב. כה"ח (סימן תרפ"ח ס"ק כ"ב וכ"ג). וראה מ"ב (באותו סימן סק"י) ולעיל (פרק י"א הערה כ"ב).
גבי זמן התחלת הסעודה, שיש להתחילה לכתחי' מוקדם ולא סמוך לשקיעה, ר' לעיל (בפרקנו סעי' ה') עפי"ד הרמ"א (סי' תרצ"ה ס"ב). וע"ע בפסתש"ו (סי' תרצ"ה סק"ה) שהב"ד כמה פוס' (רובם ככולם "חסידים") שכתבו להליץ על המנהג להתחיל הסעודה סמוך לערב.
גבי סעודת פורים בעש"ק, ר' לעיל (בפ"ד הערה י"ז) ולקמן (בפרק י"ג ס"ט ופט"ו הערה א').
ומ"מ גבי מי שעפ"י הדין צריך לקיים מצוות פורים יומיים, בי"ד וט"ו, וכגון שהוא נמצא בערי הספקות, או שבי"ד היה בפרזים ובט"ו במוקפים (עפי"י השיטות השונות). ויתכן שבני"ד יש נ"מ בין ב' הדוגמאות, וכדלקמן. יש לדון גבי מי שעושה את סעודת הפורים בי"ד אחה"צ סמוך לשקיעה, ואח"כ חייב לקרוא המגילה בליל ט"ו, האם צריך הוא למעט באכילה לאחר השקיעה מדין איסור אכילה קודם קריהמ"ג. ואם כן, ממתי צריך להקפיד בכך. וכ"ש שיש להזהר בשתיית היין כדי שיוכל לשמוע קריהמ"ג כראוי. ונראה בס"ד שבמקרים אלה יש להפסיק את סעודת פורים חצי שעה לפני צה"כ של ליל ט"ו, או לכל המאוחר בצה"כ. ומ"מ אם ממשיך לאכול פחות מכביצה, יתכן דשרי אף לאחר צה"כ [כ"ז עפ"י מה שכתבנו בס"ד לעיל (פ"ד ס"ה, ובפרט בהערות ט"ז וי"ז)]. ומ"מ יש בני"ד צדדים להקל וצדדים להחמיר יותר ממש"כ בפרק ד' (גבי מוצ"ש), וכגון דהתם מדובר בסעודת שבת, שלא ברור שחיובה הינו מדאו' (הן מדין עונג, דהוא ד"ק- בספר ישעיהו. והן מדין הדרשה של ג"פ "היום". דיתכן דהוי אסמכתא). ומאידך סעודת פורים ג"כ הינה מד"ק. וכבר כתבנו בכמה דוכתי שזו מחלו' אי ד"ק כד"ת או כד"ס. ומ"מ תוקף סעודות אלה הינו גדול. ור' בפסתש"ו (סי' תרצ"ה סק"ה) שהיו כמה גדולים (מגדולי ה"חסידים") שנהגו שעיקר סעודת פורים דפרזים נמשכה אצלם בליל ט"ו. אך מאידך ברור שמעיקר הדין זמן הסעודה הינו לפרזים בי"ד ולמוקפים בט"ו, עד הלילה בלבד (ועפ"י דה"ס עד חצות היום). ובפרט יש להחמיר בכך באיסור השתיה לשכרותו [ובכלל שתיה לשכרות אחר השקיעה, או לפחות אחר צה"כ דמוצאי פורים לדידו, לכאו' כרוכה באיסור ביטול תורה, שהריהו מכניס עצמו למצב שלא יוכל ללמוד כלל, או שלא ילמד כראוי. ור' במע"ר (הל' פורים, סי' רמ"ח) שמיד כשהחשיך התפלל מעריב וחוזר ללימודו. ושמא משום שאותו אדם ממשיך על עצמו את שמחת הפורים יש להקל בכך, דהא בשעה גדולה זו הלב מתרחב באהבת ה' ואהבת ישראל, ולכן אין לגעור במי שממשיך לשתות זאת לאחר צה"כ, ואפי' אם הוא בליל ט"ז במוקפים].
ולכאו' יש צד להחמיר בכ"ז ולומר לאותו אדם שעושה פורים בי"ד וט"ו, שיקצר בסעודה בסוף יום י"ד, דממילא יכול וצריך הוא לשמוח גם בט"ו. אלא שיש לדחות זאת, דלאו כל העיתים שוות. והשמחה בסעודת י"ד יתכן שלא תהיה לו כמותה בט"ו.
ומ"מ למסקנה נראה בס"ד כמו שכתבנו לעיל, שלכתחי' יפסיק סעודתו חצי שעה קודם צה"כ, ולכל המאוחר בצה"כ. אמנם כעבור זמן שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א גבי שתיית יין בני"ד, ואמר לי שרק מהשקיעה יש להמנע משתיית יין במקרה זה, בשל חיוב קריהמ"ג בליל ט"ו. אך לא הסכים להחמיר בזה כבר לפני השקיעה. עכת"ד.
[13]יג. כ"כ הפר"ח (סי' תרצ"ה ס"ד). וראה בה"ל (סס"י תרצ"ה ד"ה "או") שקצת משמע ממנו דס"ל כפר"ח. וע"ע עיל (פרק י"א הערה כ"ג).
[14]יד. מרן (סימן תרצ"ה סעיף א'). וראה שעה"צ (סקי"ב).
[15]טו. דין זה כתבו הרמ"א (בסימן תרצ"ה סעיף ב'), ומקורו בתה"ד (סימן ק"י). והטעם הינו משום שטרודים בשעות הבוקר במשלוח מנות ומתנות לאביונים עד שעת המנחה, ואז אינם רשאים להתחיל בסעודה קודם תפילת מנחה [מ"ב (שם סק"ח), כה"ח (סקכ"ג)]. וכתב המ"ב (שם סק"ט) בשם הא"ר שהביא דברי השל"ה, שעדיף לעשותה בשחרית. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שאין נכון לומר שמנהג האשכנזים לעשות הסעודה לאחר חצות, אלא מש"כ הרמ"א הנ"ל הוא רק משום דטרידי ולכן מתעכבים עד חצות, אך אין מנהג כזה.
[16]טז. רמ"א (שם סעיף ב'). וראה מש"כ בד"מ (סק"ד) בשם תה"ד ובפסתש"ו (סי' תרצ"ה סק"ה).
[17]יז. ואף ת"ח אינם נוהגים כך, וכן המנהג פשוט אצל האשכנזים לקיים את הסעודה בשעות אחה"צ המאוחרות, כך שרוב הסעודה הינו בלילה. והעיר לי ת"ח א', שהרמ"א רק בא לאפוקי שהתחלת הסעודה תהיה רק כמה דקות קודם הלילה, כך שרוב האכילה הינה בלילה. אך מנהגנו שאוכלים דברים חשובים ועיקריים לפני הלילה, שפיר יוצאים בזה י"ח. עכת"ד. אך בס"ד נראה שבכל זאת יש בכך בעיה. דהא אם מברך ברהמ"ז אחר השקיעה, או עכ"פ לאחר צה"כ, נכנס לספק אי להזכיר "על הניסים" בברהמ"ז [ר' מ"ב (סי' קפ"ח סקל"ג) ולקמן בפרקנו (בסעי' י"ב וי"ג)]. וכבר כ' מרן המ"ב (בסי' תרצ"ה סקט"ו) שי"א שאמירת "עה"נ" בסעודת פורים מעכבת [המהרש"ל והרה"מ, השל"ה והט"ז]. וא"כ נכנס לבעיא בשל ברכת המזון במוצאי פורים. כ"ז כ' הגר"א נבנצל שליט"א בהערות ביק"ר (על סי' רע"א ס"ו). ולכן כ' דצ"ע על אותם הנוהגים לפרוס מפה ולקדש וממשיכים הסעודה בליל שבת. והוסיף, ועוד, דבסעודת פורים צריך להגיע לעד דלא ידע, ואילו בקידוש צריך לזכור את יום השבת. אלא שמצד בעיה זו יתכן שיתנמנם מעט ואז ימשיך בסעודה. עכת"ד.
[18]יח. כ"כ תה"ד (סימן ק"י) שכן נכון לעשות, וכ"כ השל"ה (הנ"ל בהערה ט"ו), הא"א, מעשה רב (סימן רל"ח), הרב המקובל הרש"ש בסידורו, כה"ח (שם סקכ"ג), וכן שמעתי מהגר"מ אליהו ומהגר"ע יוסף זצ"ל, וכן המנהג פשוט אצל הספרדים.
כתב הרמ"א (שם סעיף ב') שאף האשכנזים רשאים לקיים את הסעודה בשחרית. ונראה שאין כוונתו שרק בשעה"ד שרי לעשות כן, אלא אף לכתחי' רשאי לנהוג כן. וכ"מ מדברי תה"ד (הנ"ל). ומש"כ בילקו"י (עמ' 331 סי"א) שיש להקדים את מתל"א ומשל"מ לסעודה, הוא רק בשל החשש שמא ימשך בסעודה ושכרות ויתבטל משאר מצוות היום. הא לא"ה באופן שאין חשש כזה, משמע דשרי.
[19]כ. מרן (סימן תרצ"ה סעיף א') עפ"י הגמ' מגילה (דף ג'). וכתב המ"ב (שם סק"ב), שאם קיים הסעודה במוצאי פורים פשיטא שלא יצא י"ח. וראה מקראי קודש להגרצ"פ פראנק (סימן מ"ג וסימן נ"ג, ובהררי קודש שם. וראה עו"ש בהררי קודש בעמ' 163).
הגר"א נבנצל שליט"א העיר, שיש שיטה שיוצאים י"ח סעודה בלילה, אם יש ריבוי אור, דאז הוי שמחה. והראני את דברי הב"י (בסי' תרצ"ה ד"ה "כתוב באו"ח נהגו" וכו'). אך כמובן שאין הלכה כן. עכת"ד.
[20]כא. תוכחה מגולה זו שמעתי מספר פעמים מהגר"מ אליהו זצ"ל. ופירוט דבריו הבאנו לעיל (בפרק ד' הערה כ"ו). ויש להוסיף, דבשל זאת עלולים הם גם לקרוא ק"ש של שחרית לאחר זמנה.
[21]כב. רמ"א (שם סעיף א'). והוסיף המ"ב (שם סק"ג) שכן הדין אף אם חל פורים במוש"ק.
[22]כג. רמ"א (שם סעיף ב'). וראה מ"ב (סק"ג).
[24]כה. רמ"א (סימן תרצ"ה סעיף ב') בשם מהרי"ב. עיי"ש הטעם.
[25]כו. מש"כ שלא תהיה זו סעודת הוללות, כ"כ המאירי, והב"ד הבה"ל (סימן תרצ"ה ד"ה "עד דלא ידע"). וענין שמחת המצוה כתבו המ"ב (סימן תרצ"ה סק"ד).
[27]כח. רמ"א (שם סעיף ב'). ומה שכתבנו "לכתחילה", כ"כ המ"ב (סי' תרצ"ה סק"י), ופירש: קודם חצות. וראה שו"ע (סי' רמ"ט ס"ב) ובנו"כ שם.
[28]כט. רמ"א שם. וראה בביאור הגר"א (ד"ה וחייב במשתה) שמשמע שכ"א חייב רק ביומו. ובשו"ת מנחת יצחק (חלק י' סי' נ"ח ריש עמודא ד') כתב שאמנם בני העיר חייבים להרבות קצת בשמחה בט"ו, כשיש אדר אחד. אך אז המוקפים א"צ להרבות בשמחה ביום י"ד. עכת"ד. ולא זכיתי כ"כ להבינו, דהא מוקף יוצא י"ח גם בי"ד וא"כ כ"ש שצריך גם להרבות בשמחה אז, דהא פרוז אינו יוצא י"ח מגילה בט"ו ובכ"ז ישנה עליו מצות שמחה, וא"כ כ"ש שמוקף ישמח בי"ד. ואמר חכ"א דשמא טעמו משום שבט"ו גם הפרזים כבר נחו מאויביהם ולכן שייך גם לדידם דין שמחה בט"ו, משא"כ המוקפים שעדיין לא נחו ביום י"ד. ע"כ. אך ק"ק ע"כ, דא"כ יקראו הפרזים את המגילה גם בט"ו, ויוכלו לקיים את שאר מצוות היום גם בט"ו. ועוד, דא"כ מוקף לא יוכל לקרוא אף פעם בי"ד, לא בשעה"ד ואף בדיעבד לא יצא י"ח. ולכן דברי המנחי"צ צריכים בירור.
[29]ל. עפ"י מרן (סי' קפ"ח ס"ט), מ"ב וכה"ח (שם). וכ"כ מרן בסתם (סימן תרצ"ה סעיף ג'), והרמ"א (שם). וראה מרן ורמ"א (סימן רע"א סעיף ו') ומ"ב (ס"ק כ"ט ול'). בא"ח (פר' חוקת סעיף כ"ב), יחו"ד (ח"ג סימן נ"ה) וילקו"י (ח"ג סי' קפ"ח סי"ז). ושלא ככה"ח (בסי' קפ"ח סקמ"ג) שיש לחוש להפסק ושוא"ת עדיף ולא יאמר עה"נ. עיי"ש.
וראה בביאור הגר"א (בס"ג ד"ה "דבתר תחילת") שעולה מדבריו שאין נ"מ אם התחיל הסעודה ביום או אפי' בלילה, דתלוי הדבר אם כבר התפלל ערבית או לאו.
אם שכח עה"נ לכו"ע אינו חוזר במקרה זה (מ"ב סי' תרצ"ה סקי"ז). ועיי"ש מ"ב (סקט"ו) ושעה"צ (סקט"ז).
[30]לא. מ"ב (סי' תרצ"ה סקט"ז) בשם המג"א בשם י"א. והביא דעת החולקים שאף אם התפלל אומר עה"נ.
[31]לב. מה שכתבנו שעדיף להקדים את ברהמ"ז לערבית, כך מסקנת המ"א והמ"ב (שם). ועיי"ש בדין הרוצה להתפלל ערבית מיד בצאת היום. ונראה שמה שכתב שיוכל לאכול ולשמוח אחר ערבית שייך דוקא בפורים דפרזים. והגר"א נבנצל שליט"א הוסיף, שמ"מ אם יש חשש שישתכר, אזי יקדים את ערבית. ושאלתי את הגר"א נבנצל מדוע יש להקדים את ערבית, הרי אם יש חשש שישתכר לכאו' עדיף שיברך את ברהמ"ז, שאמנם קר"ש דערבית הינה דאו', אך גם ברהמ"ז הינה דאו' (אם שבע) וזמנה הינו קצר יותר, והיינו עד שיתעכל המזון שבמעיו. ואם יתפכח משכרותו לאחר זמן העיכול לא יוכל עוד לברך ברהמ"ז, משא"כ ערבית שזמנה כל הלילה, או לפחות עד חצות. וכ"מ מהמ"א (סי' תרצ"ה ססק"ט) - שיקדים ברהמ"ז. וענה לי שאם אדם זה רוצה להמשיך את סעודת הפורים הרי שיתפלל ערבית משהגיע זמן ערבית ואח"כ יוכל להמשיך לאכול. ואם רצונו להפסיק את סעודת פורים, אז יברך את ברהמ"ז ואח"כ יתפלל. ואף שיש לדון שיקדים ערבית משום שהיא תדיר יותר, מ"מ יש להקדים למעשה את ברהמ"ז כי זה הסדר הקבוע - קודם לברך את ברהמ"ז ואח"כ מתפללים ערבית. והוסיף, שהפוס' כתבו שיש ענין להמשיך את סעודת הפורים גם בלילה שלאחר פורים. ושאלתי מדוע, הרי אף אם ממשיכים לליל ט"ו, הרי לא יוצאים י"ח סעודת פורים בלילה. ואמר לי שנכון שאין יוצאים בזה (וממילא אינם חייבים אז בט"ו), מ"מ כך כתבו הפוס', ונראה לו שזה שייך דוקא בפרזים שסועדים ביום י"ד וממשיכים לט"ו, אך יש מקום לומר שאין זה שייך למוקפים, שאם ימשיכו הסעודה ללילה זה כבר ביום ט"ז שאינו פורים כלל באף מקום (וחכ"א העיר שכעין זה כתוב בס' הליכות שלמה. ח"א. דיני פורים. פי"ט הערה 28 - מ.ה.). ומשהזכרתי שאף השו"ע שדן בענין המתחיל סעודתו בשבת וכדו' וממשיכה ללילה, אי יזכיר את המאורע של היום ("רצה והחליצנו" וכדו'), הרי שלכאו' אין הכרע גמור בזה בשו"ע (כנ"ל בהערה ל'), אמר לי הגר"א נבנצל שלגבי שבת יש צד יותר לומר שיזכיר מעין המאורע כי שם שייכת תוספת שבת, משא"כ בפורים. ומ"מ אמר לבדוק הענין בלוח א"י לגרימ"ט זצ"ל. עכת"ד. וראה בלוח א"י שהזכיר דין הממשיך בסעודה דוקא גבי המתחיל בי"ד (ושמא אין לדייק מכאן שזה שייך דוקא לי"ד), וכתב שאם החל ביום י"ד וסיים בט"ו יאמר עה"נ בברהמ"ז אם טרם התפלל ערבית. ע"כ.
ומה שכתבנו שי"א שבכל מקרה אין לומר "על הניסים" לאחר השקיעה, כן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.
[32]לג. כ"כ בשעה"צ (סקי"ט) שכן משמע מהמג"א.
[33]לד. מסקנת המ"ב (שם סקט"ו). ואע"ג שבמקרה של הסעי' הקודם אמרינן דאזלינן בתר תחילת הסעודה, מ"מ כתב המ"ב שבני"ד חייב להזכיר של עכשו. וכיון שאינו יכול לומר גם "רצה" וגם "עה"נ", ואין הזכרת עה"נ חמור כ"כ, לכן יאמר רק של שבת. והוסיף, שכן מצדד הח"א.
[34]לה. כן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והוסיף שטעם אמירת "רצה והחליצנו" כאשר המשיך לאכול את סעודתו בלילה, כיוון שעי"כ יוצא י"ח סעודה ראשונה, עכת"ד. וראה גם כה"ח (סימן תרצ"ה סקל"ג, וסימן קפ"ח סקמ"ג) שכתב שאף כשאין שבת חלה במוצאי פורים אין לומר עה"נ.
[35]לו. מה שכתבנו לגבי האשכנזים, זו מסקנת המ"ב (סקט"ו). והוסיף שהדין כן בפרט אם התפלל ערבית.
ומה שכתבנו לגבי הספרדים, זה כדברי הגר"מ אליהו זצ"ל לעיל (בהערה ל"ה). וראה עוד ביחו"ד (ח"ג סי' נ"ה) וילקו"י (שבת ח"ד כרך א' עמ' תתי"ב סי"ח).
[36]לז. הנה דין זה של המשכת הסעודה (לאו סעודת פורים) לליל שבת, נזכר בגמ' בפסחים (ד"ק,א' גבי הא דהיו מסובין וקידש עליהם היום. ונחלקו רבי יהודה ורבי יוסי אי מפסיקין מיד הסעודה כשקידש היום ומקדש. ואמרו בגמ' דאמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, אלא פורס מפה ומקדש. ופי' רשב"ם: שפורס מפה על המאכל כדין כל שבתות השנה שהביאו לחם על השולחן קודם קידוש, ואח"כ אומר קידוש על הכוס וחוזר ואוכל וגומר סעודתו. עכת"ד. והיינו שאינו מברך ברהמ"ז כשהתקדש היום, שנכנסה שבת. ועוד אמרו שם בפסחים (דק"ב,א') וז"ל: ת"ר: בני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהן היום, מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום, ושני אומר עליו ברהמ"ז (עיי"ש ברשב"ם), דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר, אוכל והולך עד שתחשך (עד שתגמר סעודתן. א"נ הולכין ואוכלין משמתחשך, דאין מפסיקין כלל. רשב"ם).
ומ"מ גבי מציאות כזו ישנן כמה שאלות הלכתיות, ואם פורים שחל בעש"ק ישנן עוד כמה שאלות. בשל קוצר הזמן (במהדו' תשע"ז) נציג בס"ד רק את השאלות, ומעט מקורות לתשובות.
1) מתי מתפללים קבלת שבת במקרה דידן. 2) האם צריך להפסיק באמצע הסעודה כדי לקרוא ק"ש דערבית, אף אם טרם מתפללים ערבית. 3) מתי מתפללים ערבית של שבת. הצריך להתפלל באמצע הסעודה או דשרי להמתין ולהתפלל בסוף הסעודה. 4) אם מתפללים באמצע הסעודה, הנחשב הדבר כהפסק לסעודה. האם כשעוברים להתפלל במקום אחר אז הנשים שנשארות במקום מועילות שיחשב שהסעודה הלא הופסקה. 5) מה תעשינה הנשים שלא גרות במקום הסעודה, התלכנה לביתן להדליק שם נרות שבת לפני השקיעה, או שתדלקנה במקום הסעודה. ומה הדין בשעת הדחק כשאינן יכולות ללכת להדליק נרות בביתן, מכל סיבה שהיא. 6) האם צריך להפסיק ולקדש מיד בשקיעה או שיקדשו רק אחר צה"כ. 7) האם יש להפסיק לאכול בשקיעה ולקדש רק אחר צה"כ. 8) האם יש להגביל את שיעור האכילה לפני כניסת שבת כדי שיכנס תאב לסעודה שסועד בשבת. 9) מי שמסיים לגמרי את סעודתו ורק מקדש בסופה, הנחשב שקידש במקום הסעודה שכבר אכל (בס"ד נראה שאין זה נחשב כמקום סעודה. וממילא לא חשוב גם שיצא י"ח סעודה ראשונה). 10) האם בקידוש שעושה כשפורס מפה ומקדש, הצריך לברך שוב בפה"ג על כוס הקידוש, שהרי בירך כבר בפה"ג על היין בסעודת פורים. 11) אם מישהו מהמסובים (כגון אשה) לא שתה יין בסעודה לפני הקידוש, היברכו בשבילו בפה"ג בקידוש. 12) לאחר הקידוש, האם יברכו שוב "המוציא".
ולאחר כל זה נשאלת השאלה העיקרית: האם איחוד הסעודות – סעודת פורים עם סעודת שבת – הינו מנהג ראוי לכתחי' או שעדיף לא לעשותו. בפשטות לא ידוע לי שהספרדים נוהגים לעשות כן. ואף אצל האשכנזים, מלבד כמה ת"ח, אין שאר העם נוהג לעשות כן. ורק חלק לא גדול מהת"ח רוצים לנהוג כן. אך כפי שראינו ישנן הרבה שאלות הלכתיות שהנוהגים כן צריכים להתמודד עמהן, לכן נראה שעדיף שלא לנהוג כן. וכ"נ מדברי המ"ב (סי' רע"א סס"ק כ"א). וכן מדברי הגר"א נבנצל שליט"א בהערות ביצחק יקרא (לסי' רע"א ס"ו), וכנ"ל (בפרקנו (הערה י"ז).
ומ"מ בס"ד נביא מעט מקורות שתקלנה על הקורא למצוא תשובות לשאלות הנ"ל (את רוב ככל המקורות קיבלתי מהרה"ג עזריאל אריאל שליט"א. רב הישוב עטרת ת"ו):
1. בית יוסף (או"ח סי' תרצה ד"ה מצוה).
2. שו"ע (או"ח תרצה, ב ברמ"א).
3. מ"ב (ס"ק י).
4. יד אפרים (תרצה, ב).
5. שו"ע (או"ח רמט, ב).
5. מ"ב (ס"ק יג).
6. שו"ע (או"ח רלב, ב).
7. מאירי (כתובות ח, א ד"ה עמ' לז).
8. שו"ע (או"ח רעא, ד).
9. מ"ב (סי' רעא ס"ק יד).
10. מ"ב (ס"ק טו).
11. מ"ב (סי' רעא ס"ק טז).
12. מ"ב (ס"ק יז).
13. מ"ב (סי' רעא ס"ק יח).
14. מ"ב (סי' תרצה ס"ק טו).
15. שו"ע (או"ח קעח, ו).
16. מ"ב (ס"ק מז).
17. שער הציון (ס"ק מב).
18. שו"ת זרע אמת (ח"ג חאו"ח סי' ע"ט).
19. ס' נהר מצרים (הלכות פורים סקי"ג).
20. ס' פורים משולש (לגר"ש דבליצקי שליט"א, מהדו' תשס"ה עמ' י"ט – כ"ד).
עיי"ש במקו' הנ"ל ובשאר הנו"כ על השו"ע הנ"ל. וקיצרנו.
[37]לח. מ"ב (סימן תרפ"ח סק"כ), כה"ח (באותו סימן סקנ"ד). ילקו"י (עמ' 273 סעיף ב').
[38]לט. מרן (סימן תרצ"ה סעיף ב'). וכתבו המהרי"ל בשם הראבי"ה, הגמי"י, ד"מ, כנה"ג, הבה"ל (רס"י תרצ"ה ד"ה "חייב"), כה"ח (סקט"ו) וש"פ שאינו לעיכובא. וראה שע"ת (סק"ב) מש"כ על ר"י ברבי אלעי. ואגב צ"ע מהו הא דאינו לעיכובא. האם הכוונה שזו רק מצוה, אך המבטלה לא עבר כלל עבירה. או שאף עבר על המצוה, אך אין זה מעכב ביחס לשאר מצוות היום. ראה בד"מ ובש"פ הנ"ל.
וראה עוד בבה"ל (שם) מדוע תקנו להשתכר, הרי בדר"כ השכרות הינה מכשול גדול. וראה מצות ראיה (סימן תרצ"ה). ובפירוש מהו שאינו יודע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, ר' באר הגולה, שעה"צ (סק"ה) וכה"ח (סקט"ז). והטעם לכך ראה במ"ב (סק"ד). ובענין השכרות דוקא ביין ראה מקו"ד לגרצ"פ פראנק זצ"ל (פורים, עמ' ק"ס). ושמעתי מהגר"א נבנצל שליט"א שהגרש"ז אוירבך זצ"ל אמר שלמרות שפורים לא יתבטל לעת"ל [ר' רמב"ם (ספ"ב דמגילה), בהשגות ובנו"כ שם], מ"מ ענין "עד דלא ידע" כן יתבטל לעת"ל. והסביר הגרשז"א הטעם, שכיון שכעת ישנן הרבה צרות הרי שקשה לשמוח כדבעי מבלי לשתות יין ולשכוח הצרות. אך לעת"ל לא תהיינה צרות ולא יצטרכו לשתות יין ולהשתכר על מנת לשכחן, ויוכלו לשמוח גם בלי היין. עכת"ד. וראה עוד לקמן בנספחים (נספח כ"ב, קונט' "מנות הלוי - חייב איניש לבסומי").
חכ"א העיר, שישנה בעיה גבי יין הקדוש בקדושת שביעית, השרי לתיתו לשתות למי שכבר מבוסם. דבכה"ג לא כל מה שמגישים לפה אכן נכנס לפה, ועפי"ר נשפך קצת יין. ולכאו' הוי השחתת יין הקדוש בקדושת שביעית. עכ"ד. ושמא זו דרך השתיה בפורים. וצ"ע.
[39]מ. הדעה הראשונה הינה דעת הכלבו (הל' פורים, סס"י מ"ה), שכתב שחייב אדם לשתות יותר מלימודו מעט. וכ"כ הב"י (בסי' תרצ"ה) בשם האורחות חיים (סי' ל"ה). וכ"כ הפר"ח (סי' תרצ"ה. עיי"ש שאף שדחה דברי רבינו אפרים, מ"מ כתב כן לדינא). ולא הזכירו דין שינה.
והדעה השניה הינה דעת הרמב"ם (פ"ב ממגילה הט"ו), וכ"כ המהרי"ב (הב"ד הד"מ) וכ"פ הרמ"א (סימן תרצ"ה סעיף ב') בשם י"א. וכן היא מסקנת המ"ב (שם סק"ה), וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל. והוסיף הרמ"א, דאחד המרבה ואחד הממעיט [בשכרות], ובלבד שיכוון את לבו לשמים, עכ"ד.
ובענין מה שכתבנו שישתה "יותר מהרגלו", ראה מש"כ הבה"ל (שם ד"ה "עד") בשם החיי"א. ועוד בגדר השכרות ראה בספר הל' חג בחג (עמ' רכ"ט).
ות"ח א' העיר לי, שיש לחקור טעם דברי הכל בו של שתיה יותר מהרגלו. האם הכוונה שלא רצה לפסוק כרבינו אפרים, דאל"כ הרי ביטלנו לגמרי דין שכרות. ואם לא נסבור כמותו הרי לכאו' בעי עד דלא ידע. לכן לא פסק כרבינו אפרים אך הסביר שעד דלא ידע אין הכוונה שכרות, אלא שישן (ראה ערוה"ש סעי' ב'). או שיש להסביר את דברי הכלבו כפשוטו, וכמו שביאר הב"ח שממעשה דרבה דשחטיה לרבי זירא נדחה רק הענין של עד דלא ידע אך לא ענין הלבסומי. עכת"ד.
[40]מא. כך נראית דעת הרמ"א למסקנה, וכן היא מסקנת המ"ב, וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל שיש לפסוק לדינא. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שיש שתי מצוות נפרדות, מצות סעודה ומצות שתיה. לגבי מצות שתיה העיקר לדינא שישתה יותר מהרגלו, ויש שקושרים את חובת השתיה לחובת הסעודה, ולדינא אין לקושרם. ואגב זאת העיר שיש אומרים שצריך להיות מבוסם במשך כל היום. עכת"ד. והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שהלכה פסקינן כרמב"ם (והרמ"א - מ.ה.), והיינו שישתה עד שירדם מתוך שכרותו. והבנתי מדבריו שאף בשינה מועטת סגי, ואולי אף מספיק שירדם שינת ארעי (על הסטנדר). אף שלא רצה לומר זאת בפירוש. ע"כ. וראה במקראי קודש להגרצ"פ פראנק (סימן מ"ד ובהררי קודש שם).
ואגב, בענין מה שכתבנו שלד' הגר"ע יוסף זצ"ל העיקר להלכה שישתה וירדם מתוך שכרותו. כך כתבנו במהדורות הראשונות עפ"י מה ששמעתי ממנו בעל- פה. ואמנם היה קצת קשה לי הדבר, מדוע פסק כן, הרי מרן (שם) בהדיא פסק שחייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. והיינו כדעה הראשונה הנ"ל, ולא ס"ל שיוצא י"ח במה שישן. ומדוע לגרע"י שליט"א סגי שירדם. וכעת יצא לאור ספרו חזו"ע על הל' פורים, ושם (בדיני מצוות שמחת יום הפורים, סעי' א' עמ' קע"ה) כ': "ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו". ואע"ג שהב"ד מרן, בכל אופן דן שם הגרע"י שליט"א ע"כ והתפלפל בזה, ובכ"ז הסיק כמו שכתבנו.
ובענין אי חיוב לבסומי ושכרות הינו קשור לסעודה ובעי להשתכר דוקא בסעודת פורים, העיר לי חכ"א (הרה"ג איתן שנדורפי שליט"א) שעפי"ד הרמב"ם שכתב דין שכרות דוקא בדיני סעודת פורים, וכן ממה שמרן בשו"ע כתב דין שכרות בסעיף המוקף שני סעיפים העוסקים בדיני סעודת פורים, מוכח שדין שכרות שייך דוקא בסעודת פורים. עכת"ד (והיינו שלא כדברי הגר"מ אליהו הנ"ל). ונלע"ד שמהרמב"ם אין הכרח לומר כן, שכתב (בפ"ב ממגילה הט"ו): כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו. ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. עכ"ל. אך מיד באותה הלכה ממשיך הרמב"ם בדין משלוח מנות ואומר: וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר וכו'. וא"כ אפשר לומר ששנה כאן פסקי פסקי דהלכות, ואין סמיכות דין שכרות לסעודה בדוקא. (אמנם עתה חוזרני בי. כיוון שברמב"ם מהדו' פרנקל ומהדו' הגר"י קאפח זצ"ל, בתום הזכרת ענין שתיית היין, נגמרת אות ה' ההלכה, ודין משל"מ נזכר כבר כהלכה חדשה. וכן שמעתי מהגרא"ז וייס שליט"א, שלד' הרמב"ם מצוות שתיית היין הינה חלק ממצוות הסעודה. ואמר, שלכן אותם שעוברים מדירה לדירה ושותים יין בכל מקום ומקום, ברור לו שאינם מקיימים בכך מצוות שתיית יין בפורים, כיוון שאינם עושים כן בתוך הסעודה. עכת"ד. וכן מדברי הרה"מ על הרמב"ם שם קצת משמע כדברי אותו חכם, דכתב שבשאר מקומות אמרו אין שמחה אלא בבשר. ומשמע דבפורים השמחה גם ביין. וצ"ע. גם מדברי הטור (רס"י תרצ"ה) אכן נראה דס"ל שמצוות שתיית היין כרוכה במצוות סעודת פורים. ומ"מ בענין מה שאמר אותו חכם שכן מוכח מהשו"ע שכרך דין שכרות בין שני סעיפים שעוסקים בסעודת פורים, לענ"ד אין הוכחה גמורה מכך. שאפשר לומר שהרגילות היא לשתות יין בסעודה, אך אין דין שכרות שייך דוקא לסעודה, ובפרט שהסעיף הבא לא עוסק ממש בעניני האכילה בסעודה אלא בדיני עה"נ בסעודה, וכן אח"כ דן בדיני משל"מ, ואזיל בשאר דיני פורים. ושמא ממש"כ מרן בב"י (סי' תרצ"ה) בשם הראבי"ה שקישר דין שכרות לדיני סעודת פורים, אולי מכך יש ללמוד זאת, אך ג"ז אינו מוכרח.
ועוד הביא אותו חכם הרבה מקורות לטענתו שמצוות שתיית היין בפורים הינה חלק ממצוות סעודת פורים, ואינה מצווה נפרדת. והמה:
1) גמ' מגילה (ד"ז, ב'): אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי וכו'. רבה ורבי זירא עבדי סעודת פורים וכו'. איבסום, וכו'. והיינו שהכל כרוך זב"ז.
2) שאילתות (ויקהל סי' ס"ז): שאילתא: דמחייבין בית ישראל למיכל ולמישתי בפוריא וכו'.
ועוד שם: אמר רבא: מיחייב איניש למיכל ולמישתי ולבסומי בפוריא וכו'.
3) ובהעמק שאלה על השאילתות (שם סקי"ב) מתבאר שלא ישתכר לפני הסעודה, דאם ישתכר לא יגיע לתכלית הסעודה.
4) ר"ן על הרי"ף במגילה (ד"ג, ב' בדפי הרי"ף), והיינו עיקר חיוביה דסעודה יתירא, דאמרינן" מיחייב איניש לבסומי בפוריא. ע"כ.
5) עוד כתב אותו חכם, שגם מדברי הגר"מ אליהו זצ"ל מוכח שמצוות שתיה הוי בכלל מצוות סעודה. שכ"כ בחוברת הלכות פורים לגרמ"א זצ"ל (עמ' 12 סעי' ב'). ובדף קול צופייך (גליון 395 עמ' 2 סעי' ו'). אלא ששני דברים אלה אמת"י. ומ"מ מדבריו בס' הל"ח (פס"ד סל"ו) לא ניתן ללמוד לני"ד, שהרי בהלכות סעודה שם כתב עוד הלכה שאינה קשורה כלל לדין הסעודה.
6) הגר"ש זווין במועדים בהלכה (פורים רפ"ב. מהדו' שביעית עמ' קצ"ד), שמנה שש מצוות בפורים ולא הזכיר מצוות שתיה. ולאחר מכן קבע למצוות שתיה פרק שלם. והיינו דהוי בכלל הסעודה. עכת"ד אותו חכם.
אמנם לענ"ד אין הכרח ללמוד מכל המקורות שהביא שאכן שתיה בכלל סעודת פורים. ותחילה אוסיף עוד פוסק שכתב כדברי אותו חכם. והוא הגר"ב ז'ולטי זצ"ל במשנת יעב"ץ (בסי' ע"ט) שכתב ששתיית יין בכלל מצוות הסעודה.
אמנם יש להעיר, שבס"ד נראה שכל דיון זה שנוי במחלו'. שממה שכתב המ"ב (בסי' תרצ"ה סק"ד) בשם הא"ז, שלמרות שחייב איניש לבסומי בפוריא, מ"מ יראה להיות זהיר בענין נט"י וברכת "המוציא", משמע שדין שכרות שייך גם לפני הסעודה ואין חובה להשתכר דוקא בסעודה. גם בספר שלמי מועד (פסקי הגרש"ז אוירבך זצ"ל על המועדים, ריש פרק ס"ב, עמ' רפ"ז) כתב וז"ל: סבר רבינו דהך חיובא דאיניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע, אינו רק דין בסעודת פורים, אלא מתקיים כל היום. עכ"ל המדוקדקת. וא"כ מפורש בדבריו שמצוות שתיה הינה מצוה נפרדת ממצוות סעודה.
וכ"ז שלא (כש"כ בספר ברכת רפאל (רובינשטיין. סי' ס"ז).
ועוד ק"ק לי הקטן: אף שלכאו' נראה שד' המורה הגדול ביד החזקה היא ששתיה בכלל סעודת פורים, מ"מ ממש"כ שם בסו"ד "ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות", לכאו' לא מובן: הרי אם משתכר בתוך סעודתו כיצד יברך אח"כ את ברכת המזון שהיא מדאו'. ומאידך מדברי הגרא"נ שליט"א בהערות ביצחק יקרא (לסי' רע"א ס"ו) מבואר שדין השכרות הינו דדוקא בסעודת פורים. עיי"ש. וצ"ע.
ומ"מ מכל הנ"ל עולה שד"ז, האם מצוות שתיית היין בפורים הינה בכלל מצוות הסעודה, או שהיא מצווה נפרדת, הרי ששנוי הדבר במחלו' הפוס'. אם כי יש לצדד דלרוה"פ תלוי זב"ז. וע"ע בס' פורים משולש (דבליצקי, פ"ח הערה י"ח), ולקמן (פט"ו הערה ל"ג). ואכמ"ל.
[41]מב. מ"ב (שם סק"ד), ובה"ל (שם ד"ה "עד") בשם החיי"א. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שלמ"ד "עד דלא ידע" ממש, כיצד יברך לאחר שתייתו ברכה אחרו' על הגפן. ועוד אמר, שאם יודע האדם בעצמו שיש חשש שמתוך שתיית היין עלול הוא לומר דברים לא הגונים, ישתה היין בתוך חדר סגור. עכת"ד.
[42]מג. כך היא מסקנת הבה"ל (שם ד"ה "עד") בשם החיי"א. ומה שכתבנו שכ"ה אם יעבור על מצוות שבין אדם למקום, בין אדם לחבירו, ואפי' מצוות דרבנן, כ"כ בתורת המועדים (סי' י"א ס"ג). והוסיף שם שלעיתים גורם הדבר לחילול השם גדול. והצדק עמו.
ומה שכתבנו שאף מי שהיין מזיק לו שלא ישתהו בפורים, כ"כ הריעב"ץ בסידור עמודי שמים, והב"ד השע"ת. וראה עוד בענין זה באורח משפט (במילואים סימן ז'), ומצות ראיה (סימן תרצ"ה).
ובענין שכרות אשה וחייל בפורים. שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל בענין חיילים שנשקם עמהם ויש באפשרותם לירות בו, האם חייבים הם לקיים מצוות שכרות בפורים, הרי יש חשש שמתוך שכרותם ישתמשו בנשקם לדברים אסורים והוי פיקוח נפש. או שדי להם להתבסם מעט מהיין. וענה לי שכל אשה וחייל פטורים ממצות שכרות בפורים. וחייל היינו דוקא מי שיש לו אפשרות גישה לנשק, וכגון שהוא חייב להחזיק נשק עמו או באהלו, כיון שהוא עלול לירות בנשק, ולכן אסור לו להשתכר, ולא יוצא י"ח אם שותה מיץ ענבים. וכן הדין לחייל שנמצא בכוננות אע"פ שאין נשקו עמו, וכגון נהג כוננות, גם הוא פטור מלהשתכר. אך אותם יהודים יקרים שגרים ביהודה ושומרון ונוסעים עם נשק בדרכים, הם חייבים במצוות שכרות, כי יש באפשרותם לנעול את נשקם שלא יוכלו להגיע אליו בעת שכרותם, וכן אינם בכוננות. ואשה פטורה מלהשתכר, עפ"י הגמ' בכתובות (דס"ה, א') שאין דרכן של נשים לשתות יין. עכת"ד. ואמנם לא מצאתי בפוס' להדיא שפטרו האשה משכרות, אך באמת שכן מסתבר, שהרי עלולה להיות תקלה אם אשה תשתה יין. ואמר לי הרה"ג ר' שלמה שפירא זצ"ל (דיין בביה"ד בנתניה), שיתכן שיש לדון בזה עפ"י מש"כ החת"ס (בתשובותיו ח"א סי' קפ"ה וקצ"ו, עיי"ש) בענין דקם רבה ושחטיה לרבי זירא. שרבינו אפרים (הב"ד הר"ן פ"ק דמגילה) הרי פסק שבשל כך בטל דין שכרות. ודן החת"ס אי תלוי ד"ז בענין אי מצוות מגינות. דלמ"ד שבטל דין שכרות הוא משום שמצוות אינן מגינות, ולמ"ד מצוות מגינות לא בטל דין שכרות ואין לחשוש לתקלה כי הן מגינות. והא דרבה שחטיה לרבי זירא הוא משום דרבה היה בן מזל מאדים ובמקום דשכיחא היזקא הן לא מגינות. והוסיף הרה"ג ר' שלמה שפירא דלפי"ז אולי נשים, אע"פ שמצוות מגינות, מ"מ כיון שאם הן משתכרות שכיח היזקא ועלולה לבוא תקלה, לכן הן פטורות. עכת"ד. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי בענין זה שכל חייל ינהג כפי שהוא מכיר את עצמו. שאם הוא יודע שאם ישתה יין הוא עלול לבוא לידי דיבורים אסורים כבזיון אנשים, לה"ר וכדו' הרי שגם אז לא ישתה יין להשתכר. ולא רק ירי על אנשים הינו חמור אלא גם שאר העבירות העלולות לבוא בשל השכרות הינן חמורות. ואם יודע בעצמו שהוא משתכר ומיד הולך לישון אזי רשאי הוא לשתות יותר יין ולא רק להתבסם. ומ"מ שאלתי שהרי אדם שיכור אינו שולט בעצמו ואינו יכול לדעת בודאות שילך לישון. וא"כ מהי ההדרכה הכללית. וענה לי שההוראה הכללית לצבא צריכה להיות שלא להשתכר אלא לשתות מעט יין. עכת"ד. ועוד בענין שכרות נשים ר' בספר הלכות בת ישראל, ובמועדים וזמנים (ח"ב סי' ק"ד).
[43]מד. רמ"א (סימן תרצ"ה סעיף ב'). ועוד מדיני תענית בפורים ראה שו"ע (סימן תקס"ח סעיף ה', וסימן תק"ע).
[44]מה. מרן (סימן תרצ"ו סעיף ג'). מ"ב (סימן תרצ"ה סק"ו). ובילקו"י (ח"ז עמ' רמ"ז סי"ז) כתב שאם התענה תענית חלום, יתענה יום אחר על שהוצרך להתענות בפורים. עיי"ש (בהערה כ"א). ועוד כתב שם דה"ה שאסור להתענות ביום פטירת אב ואם. עכת"ד. ועוד כתב המ"ב (שם), שהנשבע להתענות בפורים יתיר שבועתו. וראה לקמן (פרק ט"ו הערות כ"ז ומ"א).
[45]מו. מרן (סימן תרצ"ו סעיף ח'). וראה מ"ב (באותו סימן סקכ"ח) שכתב שכן פשט המנהג. ועיי"ש הטעם. והביא שם דעות החולקות ע"כ. וכה"ח (באותו סימן סקנ"א) הסיק, שאם אפשר יש לעשותו לפני פורים. וכתבו הפוסקים שכ"ש שמותר להתארס בפורים. ראה יבי"א (ח"ב חאו"ח סימן כ"ב סק"ג). ומ"מ יש להזהר שהחתן והכלה לא יהיו שיכורים אלא דעתם תהיה מיושבת עליהם. וכן גבי העדים והמקדש.
[46]מז. מ"ב (סימן תרצ"ו סקכ"ט). עיי"ש הטעם. ואין לשאול מה ההו"א להיפך, הרי אף במילה שלא בזמנה כשמעכבה בכרת קאי. די"ל דכרת הוא דוקא לערל עצמו (עכ"פ לפחות ביום פטירתו), אך לאב אין כרת, כמבואר ברמב"ם (פ"א דמילה ה"א). ועיי"ש בהשגות (בהל' ב'). ואח"כ ראיתי שבספר תורת המועדים (לרה"ג דוד יוסף שליט"א. הל' פורים) כתב ד"ז של מילה ופדיון גבי הסעודה של המילה והפדיון. ומ"מ יש לדון אי שרי לעשות סעודה אחת שתשמש כסעודת פורים וסעודת המילה או הפדיון, מדין אין מערבין שמחה בשמחה ומדין אין עושין מצוות חבילות חבילות. וראה בשד"ח בגדר של אין מערבין שמחה בשמחה. ואכמ"ל.
[47]מח. מה שכתבנו גבי פדיון הבן, כ"כ הרמ"א (סימן תרצ"ו סעיף ח').
ומה שכתבנו גבי סעודת הברית והפדיון, ר' בתורת המועדים הנ"ל.
הגר"א נבנצל שליט"א העיר, שהמוהל לא ישתה יין לפני הברית, ולפחות לא ירבה בשתיה, כיון דהוי סכנה לתינוק אם המוהל שיכור. עכת"ד.
[48]מט. עיקר ענין התחפושות בכלל, והתחפשות זכר לנקבה ולהיפך, הוזכר בשו"ת מהר"י מינץ (סי' ט"ז), וכ"כ הרמ"א (סימן תרצ"ו סעיף ח'). והוסיף שם הרמ"א שכן נהגו להקל בכך. עכת"ד. ונראה לענ"ד שהיום אין המנהג להקל בכך אלא לקטנים, אך גדולים יר"ש לא ראינו מעולם שהקלו בכך. וראה מש"כ הגר"מ מזוז שליט"א (בספר הערות איש מצליח, על סי' תרצ"ו, ס"ח בהגהה), עיי"ש דברים נוקבים נגד מנהג התחפושות בכלל, והתחפשות זכר לנקבה ולהיפך, בפרט. וע"ע בספר מקור חיים לגרח"ד הלוי (פרק רל"ד סעי' י' הערה 23).
ואגב, הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שלדעתו אין להדביק על בגדי פורים את אותם הכוכבים מנייר מוכסף שרגילים להדביקם, משום שדינם ככוכבים בולטים. ע"כ. ונראה שכוונתו למש"כ בשו"ע יו"ד (סימן קמ"א סעיף ד'), ומש"כ הט"ז (שם סקי"ג). עיי"ש. ואמנם הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי, שלדעתו אין לאסור זאת בסכינא חריפא, ובפרט שאין מתכוונים בכך לשם ע"ז [ראה ברמ"א (ביו"ד שם ס"ג) שהביא דעה המחמירה אע"פ דידעינן דלא פלחי להו. ומ"מ בתחילת דבריו כתב שהמנהג להקל וכ"מ להקל מהש"ך והגר"א שם. וע"ע שם בשו"ע (ס"ד)]. ועוד אמר הגר"ש ישראלי, שכוכב במציאות אינו מחומש, כמו שמציירים צורות אלה. לכן הבנתי מדבריו שנטה להתיר. ע"כ. וק"ק לי ע"כ. ראה בש"ך (יו"ד סי' קמ"א סק"ח) שי"א שצורות החמה היינו עיגול, וירח היינו קשת. ולפי"ז יתכן לומר שכוכבים המנצנצים בלילה הכוונה כדברי הגר"מ אליהו זצ"ל הנ"ל. וע"ע שם ברמ"א בסו"ד שכתב שיש מחמירים בכל הצורות הנזכרות אפי' בזה"ז אע"ג דידעינן דלא פלחי להו. עכ"ל. וצ"ע.
ובענין אם מותר להתפלל עם תחפושת דנתי ע"כ עם כמה רבנים, וביניהם הגרא"י אולמן שליט"א (מהבד"ץ עדה חרדית פיעה"ק) ולאחר דיון העלה הגרא"י אולמן למסקנה שמותר להתפלל בתחפושת אם מתקיימים שני תנאים: 1) שלא יגרם זלזול בתפילה בשל התחפושת (כגון תחפושת של חתול). 2) שבשל התחפושת לא יגרם היסח הדעת לאותו אדם המתחפש, וכן לא לשאר המתפללים. ומ"מ כ"ז היה מדובר בתחפושת ללא מסכה על הפנים. עכת"ד. וקיצרתי. וע"ע בשבט"ה (ווזנר. ח"י סי' י"ח).
עוררוני למנהג חדש אשר ישנן כמה נשים שכל השנה מכסות את ראשן בצניעות במטפחת ראש, כמנהג אמותינו הקדושות, ואילו ביום פורים מחליטות הן שדי להיות צנועות שלוש מאות וששים וארבעה ימים בשנה, ואילו ביום פורים מותר לפרוק עול וללכת עם פרוק"א, והיינו חבושות בפאה של נכרית. אשר כבר כתבו רבים מפוסקי דורנו שיש לבער דבר זה מהשורש. ועל מנהג שכזה נא' שמנהג אותיות גהנם. וראה מה שכתב הגר"א נבנצל שליט"א בהערות ביצחק יקרא (לסי' תרצ"ו סק"ל), שאיסור לבישת בגדי אשה לאיש, ולהיפך, בפורים, הוא גם בבגדים שלובשים תחת בגדים אחרים ואינם נראים. והוסיף, שאף בפורים אשה לא תלבש מכנסים גם אם הן מיועדות רק לנשים, מדין צניעות. עכ"ל. ולכן יש לעצור מגפה זו של הפאות באיבה, ולהסביר להן שיום פורים אינו יום של הפקרות אלא של שמחה של מצווה, ואין שום היתר לפרוק את מנהגי הצניעות או להקל בהם, כמו שברור הדבר שביום פורים אין מקום לילך עם שמלות קצרות או הדוקות וכדו'. ולכן כל אותן הנשים הנזהרות כל השנה לילך בצניעות ולא להתבלט בלבושן או בפאה וכדו', תמשכנה לילך כך גם ביום פורים, ותשאנה ברכה מאת ה', ותזכנה לבנים שימחו את זכר עמלק במהרה.
טעמים ורמזים לתחפושות בפורים ראה בספר ימי הפורים (עמ' ש"ז - ש"ח).
[49]נ. רמ"א (סימן תרצ"ו סעיף ח'). מ"ב (סק"ל) בשם כנה"ג ושל"ה, ושכ"כ הט"ז בשם הב"ח, וכ"כ באר הגולה (ביו"ד סימן קפ"ב). וראה עוד בכה"ח (סימן תרצ"ו סקנ"ז). ביבי"א (ח"ה חיו"ד סימן י"ד סק"ג וח"ו חיו"ד סי' י"ד סק"ה), ויחו"ד (ח"ה סימן נ').
[50]נא. רמ"א (סימן תרצ"ו סעיף ח'). ואמנם מרן בב"י (סי' תרצ"ה סוף ד"ה כתוב באו"ח) הביא ענין זה, וכתב שאנו לא נהגנו כן. ויתכן שלדעתו מעיקר הדין יש בזה גזל. או יתכן שאין מחלו' בין מרן לרמ"א בזה, אלא שהרמ"א התיר רק מתוך שנהגו כן [וראה כה"ח (סי' תרצ"ו סק"ס) שגרס בדברי הרמ"א "הואיל ונהגו כן". אך יתכן שזו רק ט"ס. וראה עוד בב"ח שחילק מטעם זה בין נזק גדול לקטן]. ולפי"ז בדורנו שלא ראינו שנהגו כן, יתכן שאף הרמ"א יודה לאסור. וראה עוד ערוה"ש (סי' תרצ"ה סעי' י', וסס"י תרצ"ו). ואכמ"ל.
[51]נב. רמ"א (סימן תרצ"ה סעיף ב') בשם י"א. ומה שכתבנו שדוקא הזיקו "מעט", כ"כ המ"ב (סקי"ג) עפ"י הב"ח.
[52]נג. מ"ב (סימן תרצ"ו סקל"א). וראה עוד ביחו"ד (ח"ה סימן נ') מש"כ בענין זה.
[53]נד. מ"ב (סימן תרצ"ה סקי"ד).
[54]נה. רמ"א (סימן תרצ"ו ססע"י ח').