נספח י: תשובת הגרא"ז וייס שליט"א

בס"ד פעיה"ק ירושלים ת"ו

לולבים המשוחים בחומר לשמור על טריותם

כבוד ידי"נ ויקיר לבבי

מרביץ תורה ומזכה רבים

הרב משה הררי שליט"א

מח"ס מקראי קודש

הנני במענה קצר על שאלותיו תוך כדי התנצלות מרובה על איחור תשובתי, ובטוב לבו עמו הסליחה.

א. בדבר הלולבים שמטבילים בחומר נוזלי למנוע התייבשות, עובש, ולקטול פטריות. הלולבים שהוטבלו בחומר מבריקים יותר מלולבים שלא הוטבלו, אך רק מומחה יכול לומר אם אכן הלולבים מצופים בחומר הנ"ל.

שאל מעכ"ת אם יש בזה חשש חציצה וחששות נוספות.

ונראה לכאורה דחומר זה שהוא כ"כ דליל ואינו ניכר למראה עין או מורגש במישוש ידים ואינו נקלף, הו"ל כדבר שאין בו ממש שאינו חוצץ. והרי זה דומה לצבע שצובעות הנשים על פניהן ושערות ראשן שאינו חוצץ, כמבואר ביו"ד (קצ"ח סעיף י"ז). ובב"י הביא בשם הרשב"א והרא"ש שני טעמים בהלכה זו, כיון דהוי לנוי אינו חוצץ, וכיון שצבע זה אין בו ממש אלא חזותא בעלמא. ומדברי הש"ך (ס"ק כ"א) נראה דנקט עיקר הטעם משום שאין בו ממש.

ועיין עוד בחכמת אדם (כלל קי"ט י"א) ובערוך השלחן (שם מ"ג-מ"ד) ובאג"מ (או"ח ב' סי' ק"י וביו"ד ג' סי' ס"ב), דבכל חדא מהני תרי טעמי סגי ואינו חוצץ.

וכן מבואר גם בדיני נטילת ידים דכל שאין בו ממש אינו חוצץ, עיין בשו"ע או"ח (סימן קס"א ס"ב) ובמשנ"ב (שם ס"ק י"ד).

ולכאורה נידון דידן אף עדיף מצבע הנ"ל דאף חזותא ליכא, דהלא לדבריו צריך מומחיות לקבוע אם הלולבים הוטבלו בחומר הנ"ל, ולכאורה נראה דהחומר המדובר אינו מצפה את הלולב אלא נספג בו ומשו"כ אינו מורגש כלל מלבד ברק מסויים, וק"ו הוא שאינו חוצץ.

ונראה עוד דשני הטעמים הנ"ל שמצינו בהלכות חציצה בטבילה שייכי בני"ד, דכשם שאמרו דכל דהוי לשם נוי אינו חוצץ כך כל שהוא לתועלת וצורך, וכמו כן בני"ד דאף שאינו עשוי לשם נוי מ"מ חומר זה לתועלת הלולב ולצורכו ומשו"כ אינו חוצץ.

ב. ובמה שדן מע"כ עפ"י דברי הפוסקים שגם מים הוי חציצה לגבי ד' מינים לפי"ד המשנה למלך (הלכות עבודת יוה"כ פ"ב ה"ב) דמים הוי חציצה בין בגדי כהונה לגוף הכהן, מלבד מה שכתבתי במק"א דלכאורה דברי המל"מ הם תימה גדולה, ואכמ"ל, נראה דאין לדמות חציצה בבגד"כ לחציצה בנטילת ד"מ, דבבגד"כ בעינן על בשרו אבל בלולב לא בעינן אלא לקיחה תמה, וכבר כתב כן הברכי יוסף (או"ח סי' כ"ז).

ומ"מ הלכה פשוטה דמשקה לח אינו חוצץ עיין יו"ד (קצ"ח סעיף י"ד-ט"ו). ואף שכתב שם הרמ"א (סי"ד) דבמקפיד אף לח חוצץ, כבר כתב החזו"א (יו"ד סי' צ"ב אות ח') דמעיקר הדין אין הלח חוצץ משום שבמציאות אין כאן חציצה, וכ"כ בביה"ל (סימן קס"א ס"א ד"ה מקפיד) עפ"י הרמב"ם, ולא חששו אלא לענין טבילת נדה.

אך לגוף הענין נראה דבני"ד עדיף ממים, דהמים נראין ונרגשים משא"כ בני"ד שאין הדבק נראה לעין ונרגש בידים, כנ"ל.

ג. ומה שהביא את מה שנחלקו האחרונים בצביעת הלולב אם יש חשש בל תוסיף. דבאליהו רבה (תרנ"א סק"ג) כתב למחות ביד הצובעים את הלולבים בצבע הקרוי פיטר זייל, אך כתב דשמא צבע שאין בו ממש אינו בכלל בל תוסיף, והובאו דבריו בשע"ת (תרמ"ה סק"ד) ובבה"ל (סוס"י תרנ"א ד"ה משום). ודעת השבות יעקב (ח"ב סי' כ"ח) דאין בצבע חשש בל תוסיף.

נראה פשוט דעד כאן לא נחלקו אלא כשיש כונה להוסיף צבע, דיש כאן תוספת, אבל בני"ד שאין כל כונה לתוספת ואין החומר אלא לשמור על הלולב פשוט דאין כאן חשש בל תוסיף.

ד. ומה שהעיר דע"י דבק זה קשה יותר לכסכס, באמת אין הכסכוס מעכב, דהלא כל עיקר הנענועים אינם אלא לכתחילה, כמבואר ברמ"א (סימן תרנ"א סי"א), וק"ו לכסכוס העלים, אבל מהיות טוב להפריד את העלים שבראש הלולב לפני החג כדי לכסכס יפה.

סוף דבר נראה דאין צריך להחמיר בזה.

שאלה ב:

ועוד שאלנו את הגרא"ז וייס שליט"א:

לאחר שביררנו אצל כמה חקלאים המגדלים את ארבעת המינים, ואצל כמה סיטונאים, לגבי אופני התשלומים והקניינים, הצטיירה התמונה הבאה: דבר נדיר הוא (מדרגה א') שכלל אין רישום של כמות וסוג הסחורה העוברת מהמגדל לסיטונאי, וכן מסיטונאי אחד לשני עד לקמעונאי. אך מיעוט מהמכירות נעשה (מדרגה ב') באופן שיש אמנם רישום של המוכר והקונה, אלא שאין המוכר מחתים את הקונה. חלק מהמכירות (מדרגה ג') נעשה עם חתימות אך ללא תשלום. ויש (מדרגה ד') שאף משלמים מקדמה, והיינו תשלום חלקי, אך אין זה ברוב העיסקאות. רק בשלב המכירה מהמגדל – החקלאי, לסיטונאי ישנם רבים שנותנים מקדמות לפני יו"ט ראשון. בשאר שלבי המכירה (בין הסיטונאי הגדול לקטן, ובין הסיטונאי לקמעונאי) התשלום מתבצע רק לאחר יו"ט ראשון (או לאחר החג). בשלב שבין הקמעונאי ללקוח הנוטל את ארבעת המינים אמנם משלמים לפני החג, אך חלק ניכר משולם בצ'קים או בכרטיסי אשראי.

לאור זאת רצינו לשאול:

1) במכתבו הקודם אלינו כתב לנו כת"ר שליט"א כמה צדדים להקל, ולפיהם נראה שיש להקל בעניין הקניינים של ארבעת המינים כפי שנעשה בימינו: קניין חצר הינו קניין מדאו', וחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ועוד: צ'ק דינו ככל שטר חוב. אף צ'ק דחוי לא גרע ממלווה, ובמכר קנה. תשלום בכרטיס אשראי לכאו' עדיף מצ'ק, ומשעה שהתשלום בכרטיס אשראי אושר הו"ל ככסף ממש. האם נכון הוא שלפי כל זה אכן אופן הקניינים בדורנו הינו כשר לדינא כדי ליטול את ארבעת המינים.

2) כיוון שנחלקו הפוסקים האם כדי לקיים מצוה דאו' יש להקפיד שהחפצא דמצווה יהיה קנוי לאדם הן בקניין דאו' (קנין מעות) והן מדרבנן (משיכה או הגבהה), או שדי אפילו בא' מהם. וכת"ר שליט"א דן ע"כ במכתבו הקודם אלינו, ולאחר שהקשה ע"ד המחמירים מכמה צדדים, כתב לנו במסקנת דבריו, וז"ל:

אני מורה ובא לנהוג לכתחילה כדברי האחרונים הנ"ל גדולי עולם [המחנ"א (בקניין משיכה סי' ב') המ"ב (סי' תרנ"ח סק"י) ועוד רבים], ובטלה דעתי מול הדרת גאונם, אך בדיעבד פשוט וברור לענ"ד שיצא ידי חובתו אף אם לא שילם לפני החג. עכ"ל כת"ר שליט"א.

רצינו לשאול, הנכון הוא שלדעת כת"ר מעיקר הדין הלכה כמקילים, ורק כחומרא יש להחמיר בזה. ואם אכן כך, נשאלת השאלה, שכיוון שכל שרשרת המכירות שנעשות לפני שהקונה האחרון קונה מהקמעונאי שעומד בדוכן ומוכר, ולכאו' כולם קונים לפחות בקניין חצר (אף אם אינם מתכוונים דווקא לקניה) הרי שיוצא שאין צורך שהקונה האחרון יחמיר לשלם למוכר דווקא לפני היו"ט הראשון, דממילא בכל שלבי המכירה שנעשו לפניו לא נעשה קניין מעות לפני החג. האם נכון הדבר.

אודה לכת"ר שליט"א אם יואיל לענות על שאלותינו אלה, למרות שודאי כת"ר טרוד, אך מ"מ מקווה אני שכת"ר ימצא בס"ד זמן לענות על השאלות הללו.

וענה הגרא"ז וייס שליט"א וז"ל:

ובענין החומרא לשלם מלא התמורה של הד' מינים לפני החג שכבר כתבתי למע"כ את דעתי דאין בזה קפידא גמורה בהלכה אלא הוי מנהג חסידות, ושאל כבו' מאחר ונתברר דכל המקח והממכר למן המגדלים דרך הסוחרים והמשווקים כולם משלמים באשראי, מה בצע שהלוקח למצוותו ישלם את כל התמורה אם זה שמכרו לו וזה שמכר למי שמכר לו, לא קנו בכסף.

באמת נראה פשוט כדבריו, דאם אכן זו מציאות הדברים אין כל חומרא שדווקא הקונה האחרון ישלם במיטב כספו לפני החג. ומשום שכתבתי דמדינא אין בזה כל קפידא שהרי קנין חצר ויד מה"ת הם, אין כל פקפוק ביציאתו יד"ח.

באהבה יתירה

וידידות עמוקה

אשר וייס