פרק יט: המצוות התלויות בארץ בשמיטה

הקדמה

א. המצוות התלויות בארץ שבס"ד נדון עליהן לגבי השמיטה הינן: 1) תרומות ומעשרות. 2) ערלה. 3) נטע רבעי. 4) חלה. 5) כלאיים. וה' יעזרנו למען שמו.

תרומות ומעשרות בשמיטה

ב. יבולי שנת השמיטה הינם הפקר, ופטורים הם מתרומות ומעשרות (כשהיבול גדל אצל יהודי, וכדלקמן)[א].

ג. בכל אופן, כיוון שלדעת רוב הפוסקים יבולים שגדלו בקרקע של גוי אין בהם קדושת שביעית[ב], הרי שיש להפריש מהם תרומות ומעשרות[ג] - אם גמר המלאכה[ד] היה בידי יהודי.

ד. דין הפרשת תרומות ומעשרות מיבולים שגדלו בקרקע שנמכרה לגוי (כגון בהיתר מכירה) ראה לעיל (בפרק ט"ז סעיף י"ח). ואם ביבולים אלה יש ספק אם נוהגת בהם קדושת שביעית, ראה דינם במקורות[ה].

ה. לגבי יבול שהחל לגדול ברשות היהודי והמשיך לגדול ברשות הגוי, ראה כאן במקורות[ו]. וכן ראה במקורות לגבי פירות וירקות שגדלו בשנה השישית, ונקטפו בשישית, לפני ביצוע "היתר המכירה" או לאחריו, או שנקטפו בשמיטה[ז].

ו. תוצרת חקלאית מיובאת שגמר המלאכה שלה נעשה על ידי יהודים בארץ ישראל, חייבת בתרומות ומעשרות גם בשנת השמיטה, ויפרישו ממנה מעשר עני[ח].

דין ערלה בשמיטה

ז. בשנת השמיטה נוהג דין ערלה ביבולים כבשאר השנים[ט].

ח. דין ערלה נוהג גם ביבולים שצמחו בקרקע של גוי[י], ובכלל זה גם בקרקע שנמכרה לו בהיתר מכירה[יא].

ט. פירות ערלה אסורים באכילה ובהנאה, ואין בהם קדושת שביעית[יב].

דין נטע רבעי בשמיטה

י. דין רבעי נוהג בשמיטה כבשאר השנים[יג]. פודים כרגיל את הפירות, המחלל מוסיף חומש[יד] (גם אם אינו בעל העצים)[טו], ואם המטע הינו בוודאות נטע רבעי, יש לברך על החילול[טז].

יא. דין פדיון נטע רבעי על יבולים שגדלו בקרקע שנמכרה לגוי, ראה לעיל[יז].

הפרשת חלה בשמיטה

יב. עיסה של יהודי חייבת בחלה, גם אם הקמח הינו מחיטים הקדושות בקדושת שביעית[יח], או מחיטים שגדלו בקרקע שנמכרה לגוי[יט].

דין כלאים בצמחים בשמיטה

יג. עשביה העולה בכרמים, באופן שיש בה בשנה רגילה איסור כלאי הכרם, אם היא צמחה בשנת השמיטה, אין היא אוסרת את הענבים[כ].

יד. איסור כלאי הכרם נוהג בכרם של גוי[כא], וכן בכרם שנמכר לגוי בהיתר מכירה[כב]. ויש לתת את הדעת לכך כשקונים ענבים וירקות מגויים הנוהגים לזרוע ירקות בכרמים[כג].

טו. בקרקע שנמכרה לגוי, אסור ליהודי לזרוע ולא לקיים כלאי זרעים[כד].