נספח ו: מכתב הגר"ש משאש שליט"א, רבה של ירושלים ת"ו.
(הודפס בשלמותו בספרנו "מקראי קודש" הלכות פורים)
בס"ד תמוז תשנ"ו
לכבוד הרב הגדול, מעוז ומגדול, סיני ועוקר הרים וטוחנן זב"ז,
הג"ר שלום משאש שליט"א,
הראב"ד והרב הראשי פעיה"ק ירושת"ו.
א. בענין הדלקת גפרורים ביו"ט. הנכון שבמרוקו נהגו להדליקם ביו"ט עפ"י הכרם חמר ומצור דבש. והאם לדינא מותר הדבר או לפחות שרי להקל בשעת הדחק (כגון שכבה הגז ואין אש אחרת). ולפחות אם הדליקו ובישלו, המותר לאכול התבשיל.
ב. הדלקת חשמל ביו"ט, האם מותרת, ולפחות ביו"ט שני, או ע"י קטן ביו"ט ראשון. והיינו מדינא.
בברכת התורה מהררי ציון
מ. הררי
ירושת"ו
וזו תשובתו:
א. בענין הדלקת גפרורים ביו"ט. האמת שנהגו במרוקו דור אחר דור להקל. ע"פ הכר"ח ומצור דבש שמצאו טעם למנהג. וכן ראיתי לידידי הרה"ג משה מלכא (שליט"א) זצ"ל וישלח לו הא-ל רפו"ש. שכתב פס"ד לחזק דבריהם בחלק ד' סי' כ"ט. אמנם כשאני לעצמי בעלותי לארץ, נהגתי להחמיר בזה, זולת בשעת הדחק שברח אור החשמל ונשארים בחשך ביו"ט, אני מורה לשואלים להקל בזה, משום שמחת יו"ט.
ב. בענין הדלקת חשמל ביו"ט, היינו נוהגים במרוקו להתיר בזה. ועוף לא צווח, רק היינו זהירים שלא לכבות. והיינו מביאים גוים לכבות. דהוי שבות דשבות, דמדאורייתא דוקא כיבוי לעשות פחמין הוא דאסור, ורק מדרבנן אסור. וע"י גוי הוי שבות דשבות במקום מצוה של עונג יו"ט, כי אין יכולים לישון כל זמן שהאור הגדול הזה דלוק בבית. אבל ההדלקה מתירין. ובעלותי ארצה ראיתי מחמירים בזה. וחושבים זה לאיסור נולד ביו"ט. ולפי דעתי אין מקום לקרותו נולד, שהרי חוט האחד הוא כבר דולק, ובהזזת הכפתור הוא מחבר החוט הכבוי עם הדולק. ונמשך בו החשמל. והוי ממש כמדליק נר מנר. וכן סברת הרבה פוס'. והראש"ל הגרע"י שליט"א הביא סברת האוסרים והמתירים, והעלה לאסור. ואני זוכר שראיתי באיזה מחברת משמו שאין למחות בידי המקילין, ולא מצאתי אותה כעת. ואני אומר שכן האמת. וכמה פעמים שעלינו ביו"ט כמה קומות במדרגות חשוכות, ונפל הא' והב' לולי ה' שהיה להם, והוריתי להדליק במקום צורך גדול כזה. ויש להם על מה שיסמוכו, אבל זולת זה אני מחמיר לעצמי.
זהו הנ"ל להשיב על שאלות ידידי הרב הררי שליט"א. וה' ישלח עזרו מקדש. ויפוצו מעיינותיו חוצה אמן.
החו"פ בירושלים עיה"ק בחדש אב הרחמן שנת ויוסיפו לך שנו"ת חיים לפ"ק.
הרב שלום משאש