[1]א. כתב מרן החבי"ב בכנה"ג שמנהגו היה להחמיר ולהמנע מתשמיש המיטה בשבוע שחל בו ט"ב. הב"ד העט"ז וכה"ח (סי' תקנ"א ס"ק ר"ג). והוסיף כה"ח שפשוט דהו"ד לאנשים גדולים שאין יצרם תוקפם, אבל לבחורים נשואים שעדיין יצרם תוקפם אין לנהוג חומרא בזה כיון שלפום דינא שרי. וה"ה אם נזדמן אז ליל טבילה, דפשוט שאין למנוע תשה"מ משום חומרא זו. עכת"ד. ומ"מ ברור הדבר שמעיקר הדין שרי תשה"מ בכל ימים אלה, דלא נזכרה חומרא זו לא בש"ס ולא בראשו', ואף שאר האחרו' לא הזכירו ד"ז, ואפי' המקובלים לא הזכירו להחמיר בכה"ג. והרוצה להחמיר יחמיר רק לעצמו. וראה מה שכתבנו בס"ד לעיל בהל' ג' תעניות (פ"ג הערה ג') ולקמן בהל' ט"ב (פי"א הערה נ"ט).