נספח ז: קובץ מהלכות חנוכה מהג"ר משה פיינשטיין זצ"ל

(ניתן לי בערך בשנת תשנ"ד ע"י נכדו, הרה"ג ר' מרדכי טנדלר שליט"א, רב ואב"ד בק"ק ניו העמפסטער, נכתב על ידו ממה ששמע מפי הגרמ"פ זצ"ל, ויוצא לאור עולם בפעם הראשונה).

א) במקרה ששבת הוי ליל שני של חנוכה ויש לאדם אחד רק ג' נרות, העדיף להדליק ב' לשבת כנהוג וישאר רק א' לחנוכה כעיקר הדין, או שידליק ב' לחנוכה כדין מהדרין וישאר רק נר אחד לשבת. הגרמ"פ הכריע שידליק שנים לשבת שזה מנהג עתיק ומקובל בכל ישראל, ויותר קבוע מדין מהדרין בחנוכה (למרות שבשבת זה רק מנהג ולא חלק מהתקנה - ההידור בשבת יותר קבוע מההידור בחנוכה). וגם נר שבת נחשב כתדיר יותר מאשר נר חנוכה. ובאשר לקדימה בהידור כל מעלת תדיר זה גם כשנדחה השני לגמרי. והיינו מה שתוס' הסבירו תדיר ושאינו תדיר זה רק כשאינו דוחה. אך כלפי הידור זה גם כשדוחה [וראה עוד ע"כ ברמ"א (סי' תרפ"ז ס"ב), שו"ע הגר"ז (סי' תל"א בקו"א). בשד"ח (כללים מע' ת"ו כלל מ"ז), ובספרנו מקראי קודש הל' פורים (פ"ד סי"ז) - מ.ה.].

ב) במקום שיש נר חשמל ויש רק נר א' לא חשמלי, ידליק את הנר שאינו חשמלי לחנוכה ולא לשבת. שהרי יש כבר שלום בית מנר החשמל. ואי אפשר לצאת בחנוכה בנר חשמל כמו שאי אפשר לצאת י"ח חנוכה בהדלקת חתיכת עץ. וחנוכה צריך להיות כעין המקדש לענין פתילה ושמן ולא רק לאור. וכן לא יוצא י"ח נר חנוכה בהדלקת גז כמו שאומרים שמדליקים נרות גז למעלה בכותל המערבי. ובכ"ז בנר מחשמל או מגז יש ענין של ראית פה"נ - שטוב לעשות כן (אם אין אפשרות אחרת) אע"פ שלא יוצאים י"ח בכך.

ג) הגרמ"פ זצ"ל אמר שנכון, וכן נהג בעצמו, ללבוש נעלי שבת בחנוכה, להראות סימן לחשיבות חנוכה, וכן הדבר אמור בבגדי שבת. ואמר שהחסידים ילבשו השטריימל שלהם בחנוכה [ראה ע"כ בספר דרכי חיים ושלום (סי' תתי"ב), ובשו"ע הגר"ז (סוף חלק או"ח בהוספות), מנהגי בית הרב עמ' תשכ"ז ס"ק 8 - מ.ה.].

ד) הקפיד לעת זקנתו לשים כמה פתילות בכל נר של המנורה שלו (של שמן) כדי שיהיה נראה לו יותר. ובענין פסול מצד מדורה הסביר שזה רק כשזה ניכר כמדורה, ואילו בתוך המנורה אין זה נראה כמדורה. ואפילו במדורה אמיתית, אם עושה כמה מדורות כפי מנין הנרות של אותו לילה, יהיה כשר, כל זמן שמדליק כמובן בפתילה ובשמן (ולא כל כך זכיתי להבין כיצד ההדלקה ע"י פתילה יכולה לעשות מדורה- מ.ה.).

ה) בבית אבל אין לומר מזמור מ"ט מתהילים אחר התפילה במשך חנוכה (היינו מה שאומרים האשכנזים בדר"כ בבית האבל).

ו) המ"ב (בסי' תרע"ה סק"ט) הב"ד הפמ"ג גבי שליח, שצריך המשלח לשמוע ברכות ההדלקה. גבי זה הסביר הגרמ"פ שמבחינת לצאת י"ח ההדלקה אין חיוב לשמוע הברכות וזה לא לעיכובא. ויוצא י"ח ההדלקה אע"פ שלא שמע הברכות. היינו מש"כ המ"ב שישמע הברכות - הסביר שזה לא לעיכובא. אע"פ שיתכן שהמ"ב לא התכוון לכך, מ"מ כך הסביר הגרמ"פ את דברי הפרמ"ג [וראה אג"מ (חאו"ח ח"א סי' ק"צ עמ' שכ"ז)].

ז) אבלים צריכים לומר הלל בחנוכה כיון שאמירתו הינה חיוב, ולא כראש חודש שזה רק מנהג. וגם אם יש מנהג שאבל אינו אומר הלל בציבור, שיוצא מהציבור כשאומרים הלל, מ"מ אח"כ יאמר האבל הלל בצנעה.

ח) אין מעלה שהנר ישאר דלוק אחר זמן שכלתה רגל מהשוק. משום שאלה שדרים ממולו כבר הלכו לישון.

אך יש הידור מצוה להדליק בחלון גם כשגר במקום גבוה מעל כ' אמה, אם יש אנשים ממולו שיכולים לראות הנר. וכן נהג הגרמ"פ בניו יורק שהיה גר במקום גבוה. ועדיף להדליק כך מאשר להדליק בכניסה לדירה כנגד המזוזה.

ט) גם כשחתן אינו מתענה ביום חופתו בחנוכה, מ"מ כן יאמר וידוי של ערב יו"כ במנחה של יום החתונה, לפני החתונה. וכן הדין בכל יום שאין מתענים.

י) מי שנמצא במקום שאינו יכול להשיג נר או שמן במשך כל החנוכה (כגון בבית כלא או בבית חולים), מ"מ יברך "שהחיינו" לפני אמירת ההלל, כיון שההלל זה חלות הזמן. וא"כ יש פה שני ענינים: 1) שצריך חלות כדי לומר "שהחיינו". 2) ההלל הוא החלות.

יא) בליל שבת יכול לשים נר אחד מנרות החנוכה יותר גדול משאר הנרות. ואע"פ שכרגיל אין להדליק נרות שאינם שווים, מ"מ בליל שבת ניכר בין לבני ביתו ובין לחוץ שזה נר מחמת שבת, ולא יתבלבלו במנין הימים. היינו שמותר לשים נר א' גדול יותר משאר הנרות כדי שידלוק נר זה במשך הזמן הדרוש לדלוק בליל שבת. והחידושים בכך הינם: 1) יש מעלה להדליק נרות קטנים אע"פ שלא ישארו כל הזמן. ויש הידור בזה. 2) אין להקפיד ע"כ אע"פ שכל הנרות לא שווים, כי מבינים בבית ובחוץ שזה מחמת השבת (כי צריך להדליק לפני כניסת השבת, והמנהג בארה"ב להדליק 20 דק' לפני השקיעה). ולא יתבלבלו במנין הלילות של חנוכה.

יב) אין חיוב להדליק לחנוכה מנורה לקטן שלא הגיע לחינוך. וגם לשיטת הרמב"ם שבעה"ב מדליק לכולם, זה רק לקטן שהגיע לחינוך. לכן אם נולד תינוק לפני חנוכה א"צ להדליק חנוכיה בשבילו [ויש להעיר שבערוה"ש (סי' תרע"א סט"ו) כתב, שאף למנהג האשכנזים א"צ כ"א מבני הבית להדליק נר לעצמו, אלא מה שהגמ' אמרה שהמהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד, הכוונה שבעה"ב ידליק נר לכ"א מבני ביתו. וכן ניתן לדייק מלשון הרמב"ם - מ.ה.].

יג) נכון לסדר את המנורה שגם לבני רה"ר ניכר שהנרות נפרדות. ומ"מ מעיקר הדין היום שנוהגים כרמ"א שדואגים רק לבני הבית, להם עצם המנורה מספיקה לענין ההפרדה בין הנרות.

יד) מה שכתב המ"ב (בסי' תרע"א סקמ"ה) שאם בירך "שהחיינו" בביכ"נ לא יברך בביתו (אא"כ מוציא בביתו בברכה זו את בני ביתו – מ.ה.), הוסיף הגרמ"פ דה"ה להיפך: שאם בירך "שהחיינו" בהדלקה בביתו, כגון לפני כניסת השבת, שוב לא יברך "שהחיינו" בביכ"נ.

טו) הגרמ"פ אמר שאצלו ביורופ היו גם הנשים הנשואות מדליקות בברכה. וזאת למרות דברי המ"ב. ומ"מ בארה"ב לא נהגו הנשים להדליק נרות חנוכה, ואפילו הרבנית, אשתו של הגרמ"פ, לא הדליקה כלל נרות חנוכה. והטעם, כיון שהגרמ"פ לא כפה את מנהגיו על אשתו הרבנית. ורק אם איחר היא הדליקה עבורו. ואפי' שאיחר שעה או קצת יותר, הרבנית היתה ממתינה לו, ורק אם איחר הרבה הרבנית הדליקה עבורו כפי שהורה לה הגרמ"פ.

טז) במ"ב (סי' תרע"ז סקי"ב), גבי אם מדליק במקום שינה או אכילה. אם סועד בקביעות במקום מסוים אפי' יום א' בשבוע, באותו יום ידליק במקום שסועד. כגון אם תמיד בליל ג' אוכל אצל סבו, ידליק שם באותו לילה שסועד שם.

יז) העיקר לענין מקום הדלקת נ"ח הוי המקום היותר קבוע והיותר פרטי לאדם עצמו (כגון לבני ישיבה). ואם שווים המקומות, מקום האכילה הוא הקובע. וממילא מעצם הדין אינו נכון להדליק בישיבות בחדר האוכל או במקום ציבורי אחר, אלא ידליק בחדר שישן בפנימיה. וכל זה מדובר למי שאינו מדליק בחוץ אלא בתוך הישיבה. וכן זה אמור כשאין חשש לשריפה. לכן לפי הצעת הגרמ"פ בישיבה שלו היו ממנים שומר על כל מסדרון שישמור משריפה, ואחר זמן החיוב המאוחר ביותר, לפי ר"ת, היו מכבים את הנרות והשומר היה הולך. והיינו שהיו מדליקים בישיבה בכניסה לכל חדר ע"י המזוזה. ואע"פ שהיו להם חלונות בחדרים, מ"מ האנשים בחוץ לא היו יכולים לראות את הנרות כיון שהיה שם מקום שומם. וזה עדיף מאשר להדליק בחדר אוכל ציבורי. ולכן כך נהגו, שכל בחור מדליק בכניסה לחדר, כמה בחורים בכל כניסה לחדר.