[1]א. עיקר ד"ז כתבוהו מרן (סימן תרפ"ב סעיף א') והרמ"א (סימן קס"ז סעיף ה') וככתוב בסידורים. ור' בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 238 בהערה א'), שהוכיח דה"ה למתפללים ערבית של יום ראשון של חנוכה לפני שקיעת החמה.

ומה שכתבנו שמנהג האשכנזים להכריז עה"נ בלילה הראשון בערבית בין הקדיש לעמידה, כ"כ המ"א, נה"ש, המ"ב (סי' רל"ו סק"ז) ולוח דבי"ב (מנהגי בעלז, דיני חנוכה). והוא עפי"ד מרן שם (בס"ב. שכ"כ בב"י בשם הרשב"א) גבי ר"ח. והטעם, דהוא צורך התפילה ולכן אינו הפסק (מרן שם).

ואמנם יש שחלקו אף ע"ד מרן גבי ר"ח דהוי הפסק (רש"ל. הב"ד כה"ח סי' רל"ו סקט"ז). ואכן מנהג הספרדים שלא להפסיק כלל בין הקדיש לעמידה, לא גבי "יעלה ויבא" ולא גבי "על הנסים" וכדו'. ורק החזן או א' מהקהל שהגיע בתפילתו למקום תוספת זו מגביה קולו על מנת להזכיר לשאר המתפללים (כ"כ כה"ח שם ובסקי"ז. עיי"ש). ומ"מ גם למנהג האשכנזים אין לעשות כן אלא בערבית אך לא בשחרית (דהא טעם הרשב"א הוא משום דערבית הינה רשות, וא"כ בשחרית דהוי חובה, לכו"ע אין לומר כן. וכ"כ האחרו').

[2]ב. מ"ב (סימן תרפ"ב סק"ב).

[3]ג. מרן (סימן תרפ"ב סעיף א'). יחו"ד (ח"ה סי' מ"ט). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ק"ה). וכ"ה שחוזר אע"ג שאומר שוב את תיבות "הא-ל ישועתנו...הא-ל הטוב" שהינם משמותיו יתברך. שכ"כ ביחו"ד (ח"ה שם), וכן עולה מהמ"ב (סי' קי"ט סקט"ז). וע"ע במאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. פרק ס' סעי' ג').

[4]ד. מרן (סימן תרפ"ב סעיף א'), מ"ב (סק"ג), כה"ח (סק"י) ויחו"ד (שם). וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל.

[5]ה. יחו"ד (ח"ה שם).

[6]ו. כה"ח (סימן תרפ"ב סק"ט). וכן שמעתי מהגר"ע יוסף זצ"ל, וטעמו משום דאינו לעיכובא. וכ"כ ביחו"ד (ח"ה שם). ובענין דבר שאינו מעכב אם להפסיק בתפילה כדי לחזור ולאומרו, ר' מרן (סימן קי"ד סעיף ו'), ומ"ב (שם סקל"ב) ובה"ל (שם). וכן במרן (סימן תכ"ב סעיף א'), ומ"ב (סק"ה).

[7]ז. א"ר (סימן תרפ"ב סק"ב), מאמ"ר (סק"ג) ומ"ב (סק"ד).

ומה שכתבנו שיכול לומר זאת לאחר "יהיו לרצון" הראשון, כ"כ כה"ח (שם סקי"ב) וכ"כ בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף ק"ה), וכ"כ בלוח א"י לגרימ"ט זצ"ל דיני חנוכה.

ומה שכתבנו שיכול לומר זאת לפני "יהיו לרצון" השני, כ"כ בחוברת הל' חנוכה הנ"ל, וכ"כ בילקו"י (מועדים. עמ' 239 סעיף ד' ועמ' 309 ס"ב). ושם כתב גם נוסח "מודים אנחנו לך". וראה בספר "עוד יוסף חי" לרבינו הג' יוסף חיים זצ"ל, שכתב בפרשת "תצוה" שצ"ל בנוסח שונה במקצת. ואמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל שאין קפידא בדבר, שהרי הכל ענין אחד הוא, הודאה על הנס. עכת"ד. וע"ע בספרו מאמ"ר (פרק ס' סעי' ד' וה').

[8]ח. מ"ב (סימן תרפ"ב סק"ד). והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שאף האשכנזים אינם צריכים להקפיד ע"כ, ורשאים לומר באיזו לשון שירצו. עכת"ד.

[9]ט. כה"ח (סימן תרפ"ב סק"ו), וספר ילקו"י (מועדים. עמ' 239 סעיף ג'). וראה עוד ביבי"א (ח"א סי' כ"ב סקט"ו), שיש נ"מ בין ערבית לשאר תפילות), ובספרנו מקראי קודש הל' פורים (פרק י' הערה כ"א).

[10]י. עפ"י המ"ב (סי' קי"ד סקל"ב) ובה"ל (שם), ומ"ב (סי' קי"ז סקי"ט וסי' תכ"ב סק"ה). וכן הורה לי לגבי ני"ד הגר"מ אליהו זצ"ל. וע"ע במ"ב (סי' קי"ט סקט"ז), ביחו"ד (ח"ה סי' מ"ט), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש פורים (פ"י הערה י"ח) והל' רה"ש (פ"א הערה כ"ג).

[11]יא. כה"ח (סימן תרפ"ב סק"ח).

[12]יב. שו"ת יבי"א (ח"ב חאו"ח סימן ל"ד), ושו"ת יחו"ד (ח"א סימן ע"ז). וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח סי' י') ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב סי' ק"ז).

[13]יג. מרן (סימן תרפ"ב סעיף ב'), מ"ב (סק"ו), כה"ח (סקט"ו).

[14]יד. מרן (סי' תרפ"ב ס"א). ואם הזכיר שם שמים בפס' "ואכלת ושבעת", יסיים הפסוק ויחזור לעה"נ. וכן אם אמר "על הכל ה' אלקינו" ימשיך את המשפט: "אנחנו מודים לך", ויחזור לומר מ"על הנסים" ואילך.

[15]טו. כך משמע ממרן (שם). ור' רמ"א (סימן קפ"ז סעיף ד'). וכ"כ הפר"ח, שכנה"ג, ישועות יעקב והפמ"ג. וזאת שלא כב"ח. והטעם ר' במ"ב (שם סק"ג). וע"ע בכה"ח (סק"ז וסק"י).

ובענין הסעודה הראשונה ביום פורים ראה מ"ב (סי' תרצ"ה סקט"ו), וכה"ח (סקל"ב).

[16]טז. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.

[17]יז. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. והטעם, כיון שאין אמירת "על הנסים" לעיכובא.

[18]יח. עיקר ד"ז כתבו הרמ"א (בסי' קפ"ז ס"ד ובסי' תרפ"ב ס"א) וראה בילקו"י (עמ' 240 הערה י"א).

ומה שכתבנו שיאמר זאת כשיגיע ל"הרחמן". כ"כ הרמ"א (בסי' תרפ"ב שם). ובלוח א"י כ' שיאמר כן קודם "הרחמן הוא יזכנו", והוסיף שלד' הגאון האדר"ת זצ"ל יאמר זאת לאחר "אל יחסרנו" (היינו בסוף ברכה רביעית). ע"כ. והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי, שאמנם צריך לומר זאת כשהגיע ל"הרחמן", אך אין להקפיד לומר זאת מיד לאחר שגמר ברכה רביעית כשמתחיל לומר "הרחמן", אלא יכול לומר זאת גם בהמשך, היכן שרוצה. עכת"ד.

נוסח "הרחמן" שכתבנו הינו הנוסח הכתוב בחלק מהסידורים. וראה בהערה הבאה.

[19]יט. הרמ"א (בסימן קפ"ז סעיף ד'). ובסימן תרפ"ב (סעיף א') כתב לומר נוסח שונה. אך הן הספרדים והן האשכנזים לא נהגו לומר נוסח זה. ור' בספר "עוד יוסף חי" לרב בא"ח (פר' "תצוה") שכתב נוסח שונה. וגם בסידורי האשכנזים כתוב נוסח שונה עיי"ש. ומ"מ הורו לי הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ש ישראלי זצ"ל שאין דבר זה לעיכובא כלל, והגר"ש ישראלי זצ"ל הוסיף ואמר שאין להקפיד לומר אף את נוסח הרמ"א. עכת"ד. ומ"מ נראה לענ"ד שטוב לכתחילה שכ"א יאמר את הנוסח הכתוב בסידורים כמנהג אבותיו.

[20]כ. מ"ב (סימן תרפ"ב סק"ה). כה"ח (סקי"ג).

[21]כא. בענין מנהג האשכנזים ראה מש"כ הרמ"א (בסימן רע"א סעיף ו'), ובמ"ב (שם סק"ל).

ובענין מנהג הספרדים שצריך במקרה זה לומר "על הנסים", ראה מש"כ מרן (בסימן קפ"ח סעיף י', ובסימן רע"א סעיף ו', ובסימן תרצ"ה סעיף ג'), ובנושאי כלים (במקומות אלה). ודברי מרן בסימן רע"א (סעיף ו') סותרים לכאו' את דבריו בשני המקומות האחרים (לפחות לפי הכלל שסתם וי"א הלכה כסתם), וכבר נאמרו בענין זה תירוצים שונים כמובא באחרונים. ואכמ"ל. ובאמת שדעת הבא"ח (בפר' חוקת סעיף כ"ב) שבמקרה זה לא יאמר "על הנסים" כיון שיש ספק אם לאומרו, ומאידך אם יאמר יתכן שיהיה זה הפסק בתפילה ושוא"ת עדיף. וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת שלו להלכות חנוכה (סעיף ק"ו). ואכמ"ל. וראה עוד בספרו מאמ"ר (מועדים. פרק ס' סעי' ח'), וכן מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' פורים (פי"ג סעי' י"ב, י"ג).

[22]כב. מ"ב (סימן תרפ"ב סק"ב). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ק"ז). ור' כה"ח (סק"ג) ויבי"א (ח"ג חאו"ח סימן ל"ו) שהביאו השיטות השונות, וכן בילקו"י (מועדים. עמ' 241 הערה י"ב) שהביא דברי אביו, הגר"ע יוסף זצ"ל, כפי שנשאם בשיעור הלכה הדן בנושא זה. וע"ע בס' מאמ"ר (מועדים. פרק ס' סעי'ט').

[23]כג. מ"ב (סימן תרפ"ב סק"ג).

[24]כד. מ"ב (שם סק"ח). ור' ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 242 הערה ט"ו) שהביא להקת פוסקים שפסקו כך.

[25]כה. מ"א, פמ"ג, בא"ח (פר' "וישב" סעיף כ"ה). מ"ב (שם).

[26]כו. בסידור רס"ג וכן בספר האבודרהם כתבו לומר זאת בלא תיבת "עליהם". ואילו הכנה"ג כתב לומר תיבה זו. ור' מש"כ המ"ב (סימן תרפ"ה סק"א) בשם הפר"ח.

[27]כז. המ"ב (סימן תרפ"ב סק"א) כתב בשם הספרים לומר "ועל הנסים", אך ברוב הסידורים היום (שיש להם הסכמות על נוסחאותיהם) כתוב לומר "על הנסים" בלא וא"ו.

[28]כח. חילוקי מנהגים, ככתוב בסידורים.

[29]כט. הספרדים נהגו לומר "בימי מתתיה", ואילו האשכנזים נהגו לומר "בימי מתתיהו". וראה כה"ח (סימן תרפ"ב סקי"ד).

[30]ל. בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 241 הערה י"ג) הביא בשם אביו, הגר"ע יוסף זצ"ל, את שורש המחלוקת. עיי"ש.

[31]לא. ככתוב בסידורים. ור' גם מש"כ המ"ב (סימן תרפ"ב ס"ק ז', ח'), ערוה"ש (בסי' תרפ"ב), וכה"ח (ס"ק ט"ז, י"ז).

[32]לב. בענין דין אמירת הלל, כ"כ מרן (סי' תרפ"ג), מ"ב (סק"א), וכה"ח (סק"א).

ובענין הקדיש, כ"כ המ"ב (סק"א) וכה"ח (סק"ב). וע"ע בשעה"צ (סי' תכ"ג סק"א).

בענין מי ששכח לומר הלל בשחרית בחנוכה, אמר לי אחד מגדולי הדור זצ"ל (כנראה הגר"א שפירא זצ"ל), שכיון שבחנוכה אמירת ההלל הינה דין גמור (היינו שאינה רק מצד מנהג, כהלל דר"ח – מ.ה.), לכן מי שלא אמרו בתפילת שחרית יאמרו לאחר מכן, והיינו עד סוף היום, כיון שאין זה דוקא מצד תפילת שחרית אלא מצד חיובו העצמי של ההלל, ואינו תלוי בתפילת שחרית. עכת"ד. וע"ע במשנה מגילה (ד"כ,ב') ורמב"ם (פ"ג מחנוכה ה"ט).

וראה בשו"ת שאגת אריה (סס"י ס"ט) שהלל דחנוכה כגון א' טבת... נביאים תיקנו שיהיו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל צרה שלא תבוא עליהם, כשנגאלין היו אומרים אותו על גאולתן, כדאו' דמי. ע"כ. ולפי הנ"ל צ"ע אי שכח לומר הלל בר"ח, היאמרנו עד חצות או אף לאחר מכן, או שכיון שאינו אלא מנהג, והמנהג לאומרו דוקא בשחרית, הרי שלא יאמרו עוד לאחר התפילה. וצ"ע.

[33]לג. בענין קדיש וקדושה ר' במרן (סי' ס"ו ס"ג) ומ"ב (סקי"ז) ובבה"ל (שם).

ובענין הפסק בין הפרקים ר' מרן (תפ"ח,א').

ובענין מהו בין הפרקים, ר' מ"ב (שם סק"ה). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש ליל הסדר (פ"ג הערה י"ז).

ובענין עניית אמן דברכות, ראה ביבי"א (ח"ב סימן ל"ב). וראה במקראי קודש ליל הסדר (שם) שלא לכו"ע רשאי לענות אמן דברכות בני"ד.

[34]לד. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 242 הערה כ'). עיי"ש שהביא המחלוקת בכך.

[35]לה. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר שכן נוהגות הן הנשים הספרדיות והן הנשים האשכנזיות.

[36]לו. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, וטעמו, כיוון שזה חלק מהתפילה הרי שאומרות זאת בברכה ככל ברכות ברוך שאמר, ישתבח וברכות ק"ש. שכן דעתו בכל הברכות הללו. עכת"ד.

[37]לז. ילקו"י (מועדים. עמ' 242).

[38]לח. הגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שהנשים האשכנזיות נוהגות לומר הלל בחנוכה בברכה, ונוהגות כן בק"ו מדין הספרדיות. עכת"ד. וביבי"א (ח"ו סי' מ"ה) כתב שאף הנשים האשכנזיות לא תברכנה על ההלל, וכן שמעתי ממנו. ובספר נטעי גבריאל (סי' ח' סעי' ט') כתב בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל שלדעת רוה"פ אינן חייבות בהלל, ושכן המנהג פה בארה"ק לפוטרן. ע"כ. ומ"מ הוסיף שם בנטעי גבריאל, שאם רוצות הן, רשאיות לומר ההלל בברכה. והגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שאכן אין הנשים מקפידות לומר הלל בכל ימי החנוכה כאנשים, ורק בשבת כיון שהן באות לביהכ"נ הן ממילא אומרות הלל, אך בימי החול אינן מקפידות לאומרו יום יום. עכת"ד.

[39]לט. ר' כה"ח (סימן תרע"א סקע"ג, וסימן תרפ"ג סק"ד, וכן בסימן קל"א ס"ק ס"א). בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף קט"ו) ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 241 סעיף י"א). וע"ע בס' מאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. פרק ס' סעי' י"ח).

[40]מ. מ"ב (סימן תרפ"ג סק"א). ור' שע"ת (סק"א) שהביא מחלוקת בכך. וראה עוד במ"א (סי' קל"א סק"י), במחב"ר (למרן הגחיד"א. סי' תרפ"ג), ובמ"ב (אותו סימן סק"כ).

[41]מא. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וראה עוד לקמן בנספחים (נספח ז') בפסקי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

ובענין עליית אבל כש"ץ, ראה לעיל (בפרק י' הערה ל"ט).

[42]מב. ר' רמ"א (סימן תרפ"ג), וכה"ח (שם סק"ו), וחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף קט"ז).

בענין הוידוי ותחנון ר' כה"ח (שם סק"ז). וכן בענין היה"ר אחר קה"ת.

בענין דילוג מזמור "למנצח... יענך" ר' חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף קי"ד). וכן מנהג האשכנזים. וכ"כ הגרמ"א זצ"ל שם בענין מזמור "תפילה לדוד", וכן גם מנהג האשכנזים. וראה עוד בספר מאמ"ר (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פרק ס' סעי' י"ב), וכן מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' פורים (פ"י סט"ז).

[43]מג. ספר ילקו"י (שם עמ' 243 סעיף י"ג) וחוברת הגר"מ אליהו (סעיף קי"ז). וע"ע בס' מאמ"ר (שם).

[44]מד. ספר ילקו"י (שם) בענין "ברכי נפשי". ור' חוברת הל' חנוכה הגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף ק"כ). וע"ע בספרו מאמר מרדכי (פרק ס' סעי' י"ב).

[45]מה. כה"ח (סימן תרפ"ג סק"ח). ור' עוד בה"ט (סק"א).

[46]מו. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 243 סעיף י"ג) וחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף קי"ז). והאשכנזים ממילא בשאר ימות השנה פותחים אמירת מזמור זה בתיבות "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד".

[47]מז. כ"כ בלוח דבי"ב (מנהגי בעלז) גבי מנהג ירושת"ו. וכן אמר לי הרה"ג מאיר הייזלר שליט"א שכן מנהג המתפללים בנוסח ספרד בירושת"ו, בטבריה, צפת ועוד. עכת"ד. ומ"מ הספרדים אינם משנים בזה מהמנהג שבשאר ימות השנה.

[48]מח. את מנהג הספרדים כתבנו עפי"ד מרן בסי' ע"ר. וכ"כ ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 236 הערה ד'), עיי"ש, וכ"כ בחוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף קכ"א). ואילו את מנהג האשכנזים כתבנו עפי"ד הרמ"א (בסי' ע"ר).

[49]מט. יש מי שכתב, שהנוהגים בכל ימות השנה להתפלל מנחה קצרה (היינו שהש"ץ אומר עד "האל הקדוש" עם הקדושה בקול, ולאחר מכן מתחיל הציבור להתפלל בלחש, ויש נוהגים להתחיל בלחש עמו. וכל זה שלא כדעת האריז"ל), מכל מקום בחנוכה לא ינהגו כן אלא יתפללו את התפילה במלואה (תפילת לחש ולאחר מכן חזרת הש"ץ), ע"מ לומר עה"נ בציבור בקול (מועו"ז בשם הגר"א קוטלר זצ"ל).