[1]א. מרן (סימן תרצ"א סעיף א') עפ"י משנה מס' מגילה (דף י"ז).
[2]ב. ר' מש"כ מרן והרמ"א (בסימן ל"ב סעיף ג'), ומש"כ המ"ב (שם ס"ק ז' וח'), והבה"ל (שם).
[3]ג. הוא העור שלא נחלק לשנים, ולא הוסר ממנו אלא השיער ועיבדוהו מצד השיער. אך מצד הבשר לא הוסר דבר (מ"ב סימן תרצ"א סק"ב).
[4]ד. כשחולקים את העור בשעת עיבודו לשנים, החלק החיצון לצד השיער נקרא קלף (מרן סימן ל"ב סעיף ז').
[5]ה. מרן (סימן תרצ"א סעיף א'). ור' מ"ב (באותו סימן, סק"ד).
[7]ז. מרן והרמ"א (בסימן תר"צ סעיף ג'). ודין זה רבו פארותיו, ר' מש"כ ע"כ מרן בב"י, ומש"כ הבה"ל (בסימן תר"צ ד"ה "אבל" וד"ה "דוקא"). והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שאף במקרה שהמגילה כשרה בדיעבד, מ"מ לכתחי' ראוי לתקנה. עכת"ד.
בענין מה שכתבנו שהחסיר באמצעה כמה חלקי קטעים. אמנם מרן והרמ"א לא כתבו כן, אך ממש"כ שפסולה אם החסיר באמצעה ענין שלם, עולה שבני"ד משתעי אפי' כשלא החסיר בה ענין שלם.
בענין מה שכתבנו שאם החסיר בה אפילו מעט, ר' מש"כ בשעה"צ (באותו סימן סק"י). ובענין מה שכתבנו שד"ז דוקא בתחילתה או בסופה, ר' הטעם במ"ב (סק"י).
בענין מה שכתבנו שאם החסיר באמצעה ענין שלם, שהיא פסולה, כתב המ"ב (סי' תר"צ סקי"ב) הטעם, דבהשמיט ענין שלם נראה כספר חסר. עכ"ד. וכתבו הפוס' שענין שלם הכוונה למשל ענין המעשה בבגתן ותרש שביקשו לשלוח יד במלך (פרק ב' פס' כ"א – כ"ג). ובספר האשכול כ' שאם השמיט את עשרת בני המן הרי שהמגילה פסולה [הב"ד בכה"ח (סי' תר"צ סקכ"ג)]. ובשבט"ה (ח"ז סי' ק"ט) צידד שאפי' אם השמיט רק חלק מהשמות של בני המן, פסולה, אך כ' שפמ"ג (סי' תרצ"א בא"א סק"ז) הכשיר אף אם השמיט את כל שמות עשרת בני המן [הב"ד מ"ב – דירשו (סי' תר"צ הערה 14)]. וע"ע לעיל (בפ"ז הערה ל"ג).
ובענין אות מטושטשת, כתב בבה"ל דפוסלת כל התיבה. ולגבי אות שנפסקה, כתב בבה"ל דנחשבת כחסירה. ראה לעיל (פ"ז סעי' ו').
[8]ח. מרן (סימן תרצ"א סעיף א'). וכתבו האחרונים שצריכה שרטוט על כל שיטה ושיטה [מ"ב (סק"ה) וש"א. ודלא כמ"א והלבוש]. ור' מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"א חיו"ד סס"י כ').
[9]ט. מרן (סימן תרצ"א סעיף ב'). והיינו עץ חיים. וכ"כ בשכנה"ג שנהגו בספרד. וכ"כ הרב מט"י והשו"ג. וכ"ה עפ"י קבלת האריז"ל, כמבואר בפרי עץ חיים (קול"י סי' תרצ"א סק"כ). וראה בגמ' ב"ב (דף י"ג ע"ב), רש"י (שם ד"ה "כדי"), ותוס' (שם ד"ה "ועושה") מש"כ בשם ר"י. והטעם דצריך עמוד כדי להקיפה בו, ג"ז כתב מרן (שם).
בספר ברכת אליהו (רקובר. סי' תרצ"א ס"ק כ') הב"ד ספר דמשק אליעזר ואת דברי ספר פסקי הגר"א (למפרט), מש"כ בשם הגר"א. והסיק שלדעת הגר"א צריך שני עצי חיים, אחד בתחילת המגילה ואחד בסופה וע"ע בתוספת מעשה רב (ס"ק ס"ח). ואיננו דנים כעת גבי מגילה שהיא כולה מונחת בקופסתה העגולה ועץ החיים תקוע במרכז הקופסה כך שכדי לקרוא בה מושכים את חלק המגילה שרוצים לקרוא בו, והוא יוצא מחריץ שנמצא בקופסה. ובכדי שהמגילה לא "תברח" ותכנס כולה לקופסה, שמים גם בראשה עץ חיים הרחב מהחריץ הנ"ל.
[10]י. ובענין אם קראו במגילה בלא עמוד בסופה, ר' בספר קול"י (סי' תרצ"א שם) שלמט"י בדיעבד יצא י"ח לכו"ע, והשו"ג כתב דלכו"ע בלא עמוד פסולה. וכ"נ ד' כה"ח בקול"י שם. וכתב השו"ג בסו"ד, שלכן אם כבר שמע את קריאת המגילה ממגילה בלא עמוד, אזי אם יכול למצוא מגילה אחרת יקרא שנית בלא ברכה. והג"ר יעקב יוסף זצ"ל הורה לי למעשה, כשהייתי במקום שהמגילה היתה ללא עץ חיים, ויכלו לחברה לעץ חיים, אזי שצריך אני להתעקש שיתקנו זאת, ואכן תיקנו זאת. ושאלתי גם את הגר"מ אליהו זצ"ל ע"כ, ואמר לי שבדיעבד אם קראו את המגילה כשאין בה עץ חיים, הרי שבדיעבד יצאו בה לדעתו ידי חובה. ואף לאחר שהזכרתי את המחלו' הנ"ל, חזר ואמר שלדעתו בדיעבד יוצאים י"ח. עכת"ד.
[11]יא. דעת המקילים כתבה רמ"א (סימן תרצ"א סעיף ב') בשם מהרי"ל, ולפי"ז יש בעיה בכך שמגוללים המגילה כשנוגעים בה בידים, מהא דכתבי הקודש מטמאים את הידים, וכנ"ל (בפרק ז' סעי' כ"ט). ובענין מגילת אסתר ראה גמ' מגילה (ד"ז, א') בדברי שמואל שאינה מטמאה. וע"ע ברמב"ם (פ"ט מהל' אבות הטומאה ה"ו), בבה"ל (סס"י קס"ד), ומשנת יעבץ (לגרי"ב ז'ולטי זצ"ל, או"ח סי' ע"ח)].
ומה שכתבנו שמ"מ גם האשכנזים רצוי שיחמירו בכך, זאת בשל דעת הגר"א בביאורו על דברי הרמ"א הנ"ל, שפקפק מאוד על המקילים. עיי"ש שהאריך בכך. וכ"כ בשמו המ"ב (באותו סימן סקט"ז). ומשמע שגם לדעתו יש להחמיר בהא. וכן נהג להחמיר בכך הגרש"ז אוירבך זצ"ל כמובא בס' הליכות שלמה (הל' קריה"מ עמ' ש"ל, פי"ט בהערה). וע"ע מש"כ בני"ד בח"א.
[12]יב. מרן (סימן תרצ"א סעיף ט'), והוא מתשובת הרשב"א. ומה שכתבנו שכשרה רק בדיעבד, אך לכתחילה אין לנקדה, כ"כ הב"י, המג"א (בסימן זה סק"ט), הגר"א, השו"ג, בי"ע, קול"י (סקל"ג) וש"א. ור' במ"ב (באותו סימן סקכ"ה), שכתב שכאשר אין מי שיודע לקרוא בלא טעמים, ש"מותר לכתוב גם הטעמים במגילה ולברך עליה, דלא גרע מניקוד". ומשמע מדבריו שבשעת הצורך אף ניקוד שרי לכתוב לכתחילה, ומ"מ לא הזכיר שם דברי המ"א וש"א שאוסרים זאת לכתחי'.
[13]יג. כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ושאלתיו, שהרי מרן פסק (בסימן תרצ"ב סעיף ט'): מגילה שהיא נקודה (היינו מנוקדת)... אינה נפסלת בכך. ע"כ. והראה לי בספר קול יעקב (לג"ר יעקב חיים סופר, בעל כה"ח, בסימן זה סקל"ג), שהביא בשם השו"ג שיש כמה ראשונים הפוסלים מגילה כזו (מהם, ר"ת, הג"א, הראבי"ה והכלבו). והוסיף הגר"מ אליהו, שכיון שמרן כתב בהל' ס"ת, שאם כתבו את ספר התורה בניקוד, שהוא פסול, ואפי' שמחקו אח"כ את הניקוד נשאר סה"ת בפסולו, מ"מ במגילה מקילים יותר, ולכן כל זמן שלא מחק את הניקוד אמנם המגילה פסולה, אך משמחקו כשרה. עכת"ד. וראה עוד בב"י דעת הפוסלים. ואף שד"ז אינו כמש"פ מרן, מ"מ כיון שישנם כמה ראשונים שאסרו זאת אף בדיעבד, וכ"ד הגר"מ אליהו זצ"ל, לכן הזכרנו זאת בהלכות.
[14]יד. דעת המתירים היא דעת המ"ב (סימן תרצ"א סקכ"ה), שכ"כ בשם הבאר שבע והמג"א. והוסיף המ"ב בשם המג"א, שמ"מ אם אין טעמים במגילה ואינם יודעים בע"פ את טעמיה רשאים לקוראה בלא טעמים. ודעת האוסרים הינה דעת הגר"מ אליהו זצ"ל. ואמר עוד, שבמקרה ואין מי שיודע את טעמיה בע"פ, יעמידו בסמוך לחזן אדם שיקריא את המגילה בטעמיה לחזן, והחזן יקרא בקול מהמגילה הכשרה שלפניו. עכת"ד. ור' במ"ב (סימן קמ"ב סק"ח), ומש"כ הרמ"א (בסימן קמ"ג סעיף ב'), ובמ"ב (סק"י). וראה עוד לעיל בפרק ז' (סי"ד, ובפרט בהערות נ"ו ונ"ט).
[15]טו. מרן (בסימן תרצ"א סעיף ט') כתב שמגילה שכתובות בה ברכות ופיוטים אינה פסולה, אך כתב ע"כ המ"ב (באותו סימן סקכ"ו) בשם הפוסקים, שלכתחילה אין לכתוב בה את ברכותיה. ע"כ. ואמנם נראה, שאף לדברי המ"ב אם כבר כתב בה דברים אלה רשאים לקרוא בה לכתחי'. ואין הכוונה שרק אם קראו בה יצאו בדיעבד י"ח.
ומה שכתבנו שאף ציורים אין לצייר בה לכתחילה, כך הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. ומ"מ הוסיף בשם האחרונים, שבדיעבד כשרה המגילה.
ומה שכתבנו שיש מי שפוסל מגילה שכתובות בה הברכות, זו דעת הגר"מ אליהו זצ"ל כפי שהורה לי. וראה בב"י מש"כ בשם המרדכי.
[16]טז. עיקר דין זה כתבו מרן (בסימן תרצ"א סעיף י'). והטעם לכך כתב המ"ב (באותו סימן סקכ"ז), משום די"א שיוצא בכך בשעת הדחק. ור' סימן קמ"ג (סעיפים ב' וד').
ואמנם מרן כתב בב"י ובשו"ע שיקראו בחומש, אך כבר כתבו השכנה"ג, הב"ח והמג"א, דהיינו חומש העשוי בגלילה. וכ"כ המ"ב (שם סקכ"ז), ובספר ילקו"י - מועדים (עמ' 303 סעיף מ"ו ובהערה פ"ב). והגר"מ אליהו זצ"ל הסביר לי שמה שאמרו פה הפוסקים "חומש העשוי בגלילה", הכוונה למגילה שאינה כשרה, העשויה בגלילה כמגילה. עכת"ד. אמנם המ"ב הביא בסו"ד את ד' הפמ"ג שאף בחומש שלנו (היינו מודפס - מ.ה.) ראוי לקרוא, וכמובן בלא ברכה. וטעמו כדי שלא תשתכח תורת מגילה. ור' מש"כ ברוח חיים (סימן תרצ"ב סק"ד).
ובענין מהו הפסול במגילה זו העשויה בגלילה, ראה בב"ח (סימן תרצ"א), ובקול"י (באותו סימן סקל"ה).
[17]יז. אמנם המ"ב (שם סקכ"ז) כתב בשם הב"ח והמג"א שאינו יוצא י"ח בקריאה זו, אך מ"מ הוסיף בשם הפמ"ג שראוי במקרה זה לקרוא אף בחומש מודפס (בלא ברכה), כדי שלא תשתכח תורת מגילה. ור' מש"כ המ"ב (סימן קמ"ג סק"ט) בשם המג"א, ומה שכתבנו בס"ד לעיל (פ"ז סל"ד).
[18]יח. מ"ב (שם סקכ"ז) וכתב שזה לכו"ע. אך הקורא במגילה העשויה בגלילה, כנ"ל (בהערה ט"ז), י"א שיצא בכך, וכמו שכתבנו (שם).
[19]יט. דעת המתירים היא דעת הגר"ע יוסף זצ"ל, כפי שכתב הרה"ג יצחק יוסף שליט"א בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 303 סעיף מ"ז) בשם תשובה בכת"י מאת אביו. עיי"ש (בהערה פ"ג) בטעמי ההיתר [וראה מש"כ שם הרה"ג יצחק יוסף לחדש, שבזמן הזה סופר הכותב ספר תורה או מגילה בסתם, ה"ז נחשב ככותב לשמה, דאל"כ למה לו הטרחה הזו. שהרי בימינו יכולים להדפיס. ורק בזמן חז"ל סתמא אינו לשמה, כיון שלא היה עדיין דפוס, וכל כתיבתם היתה כך. עכ"ד. וקשה לי על כך. שהרי אף בזמן חז"ל הרוצה לכתוב לצורכו לא היה כותב בכתב סת"ם, על גויל, וכן בשאר הלכות סת"ם. ואין דבריו נראים. וע"ע (שם) מש"כ בשם האבני נזר, שפסל מגילה שנכתבה ע"י נער בן י"ג שנה שלא נבדק]. ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שאם כתב הסופר את המגילה ולא אמר שהוא כותבה לשמה, ואף לא חשב ע"כ, בדיעבד המגילה כשרה. עכת"ד. ודעת האוסרים היא דעת המעשה רוקח, כפי שהביאו בספר קול"י (סימן תרצ"א סקי"ב). וראה שו"ע, קול"י וש"א ביו"ד (רס"י רע"ד).
[20]כ. מרן (סימן תרצ"א סעיף י"א). והוא מדברי הטור בשם בעל התרומות, ושכ"כ הרשב"א בתשובה. וכתב הב"י הטעם, משום שאין גזל בקול. וכ"כ הלבוש, המג"א (סקי"א), המ"ב (סקכ"ח) וכה"ח (סק"ב). ור' מש"כ באר הגולה (סימן זה סק"ז) בטעם הרשב"א. ור' עוד בשו"ע (סימן תקפ"ו סעיף ב'). וע"ע במאירי למגילה (די"ט, א'. בהוצ' מכון התלמוד הישראלי, עמ' נ"ה) שהביא דעות לכאן ולכאן. והמהדיר שם (הערות 126-128) כ' בשם ראשו' להחמיר בזה. אמנם בירו' מפורש להקל בזה, משום שיוצא בקריה"מ בקולו, ואין זה כלולב שיוצא בגופו. ובקול אין דין גזל.
ובענין אם מותר ליטול בלא רשות מגילה של חבירו, ראה קול"י (סימן תרצ"א סקל"ו) וע"ע במ"ב (סי' תקפ"ו סק"ט. וצ"ע אי דמי לני"ד).
[21]כא. מה שכתבנו שאסור לקרוא במגילה גזולה, כך עולה מד' המ"ב (סי' תקפ"ו סק"ט) עפי"ד הב"ח והפר"ח גבי שופר (ואין לדמות לגמרי את ני"ד לרס"י תרמ"ט, דהתם חמיר טפי משום שהמצוה בגופו של הלולב, משא"כ בני"ד שהמצוה הינה בקול ואין גזל בקול). והוסיף המ"ב, דאפי' נתייאשו הבעלים ממנו אסור. ואף שלכאו' יש אולי מקום לחלק בין שופר למגילה, דבשופר המצוה נעשית על ידי החפצא ממש, משא"כ במגילה שרק קורא ממנה, מ"מ נלע"ד שאין לחלק בזה.
וכ"ז גבי הגזלן עצמו. ולגבי אחרים אם קנו המגילה מהגזלן, ר' במ"ב (סי' תקפ"ו שם) שכ' שאפי' היה שינוי רשות או שינוי מעשה, וגם היה יאוש, שאין כדאי לברך. ומשמע דמ"מ להשתמש בחפץ לצורך מצוה שרי. אך ר' בשו"ע סי' תרמ"ט (ס"א) שהביא ב' דעות בזה. וגבי הדעה השניה כ' המ"ב (שם סק"ח) דאי היה יאוש מקודם א"כ הו"ל יאוש ושינוי רשות וקנין גמור הוא, ולא שייך בזה מצוה הבאה בעבירה. אלא שמ"מ הלכה שם כדעה הראשונה שאין לחלק בן הגזלן לאחרים (עפ"י הכלל דסתם ויש מי שאומר הלכה כסתם). ולמעשה צ"ע בני"ד לדינא.
ומה שכתבנו שאסור לברך כשקורא במגילה גזולה, כך משמע מהמ"ב (סי' תרצ"א סק"ל), ומכה"ח (סק"ד). וכ"כ המ"ב (בסי' תקפ"ו סק"ט, גבי שופר. וה"ה לני"ד). וראה סימן תרמ"ט (סעיף א'). והפמ"ג כתב שאפי' אם קנאה בשנוי מעשה וכדו' לא יברך. והב"ד המ"ב (סי' תרצ"א סק"ל). ונראה שהגזלן לא יברך אף ברכת "שהחיינו" וברכת "שעשה ניסים" (ר' לקמן פ"ט ס"ג). ולגבי אחרים, אם היה קודם יאוש וגם עשו במגילה שינוי רשות ע"י קנין, צ"ע אי יברכו מכל מקום ב' ברכות אלה, דהא קיי"ל שאין עושין ספק ספיקא בברכות לקולא (ובני"ד יש ספק אי רשאים הם לקרוא, דשמא רשאים לכתחי'. ואת"ל שאין רשאים לקרוא, שמא מ"מ אף מי שאינו קורא כלל המגילה ואינו שומעה רשאי לברך ב' ברכות אלה). וצ"ע למעשה.
ועוד בענין מצוה הבאה בעבירה ר' בשד"ח (מע' כללים אות מ' כלל ע"ז).
[22]כב. האבני נזר כתב שאף בעניני כתיבת המגילה אמרינן דד"ק כד"ת, והגאון ממונקאץ' בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן פ"ז), דחה דבריו. עיי"ש. והב"ד בספר ילקו"י - מועדים (עמ' 305 בהערה פ"ג). וע"ע לעיל כאן (בפ"ג הערה ה').
[23]כג. כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, שכן הוא עפ"י הגר"א. עכת"ד. וראה מס' סופרים (פי"ג הל' ו'), ובנוסחת הגר"א שם (סק"כ) שלא גרסינן ו' שורות אלא י"א שורות. וכ"כ בנחלת יעקב (שם). וראה עוד בספר קול יעקב (לבעל כה"ח, סי' תרצ"א) שכתב שיש מחמירים בזה. וראה עוד בספר הלכות חג בחג (עמ' רכ"ד). ויש מהדרים ליקח מגילת המלך. וע"ע בנספח י"ב (סי' תרצ"ה) ד' הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בענין הבריסקר מגילות. ואכמ"ל.
[24]כד. בענין נוסחאות המגילה, אי בעי לכתוב "לפניהם" או "בפניהם", וכן "להרוג" או "ולהרוג" ראה לעיל (בפרק ז' הערה צ').
הנה הגאון נאמ"ן ס"ט שליט"א בספר סנסן ליאיר (עמ' נ"ב) כ', שאמנם בירחון אור תורה (תשמ"ג, דף של"ט) הוא הראה פנים גם לנוסח "בפניהם", אלא שישנם במקורות גם חיזוקים לומר "לפניהם", ובפרט לאחר שראה מש"כ הרב מרדכי ברויאר בספר כתר ארם צובא (ירושלים, תשל"ז, עמ' 42), שכתב שנוסחאות "להרוג" ו"בפניהם" הינן מוטעות, ואין להן מקור אלא במהדורתו המשובשת של יעקב בן חיים (שבסוף ימיו יצא מכלל ישראל. רח"ל). ואם כנים הדברים אזי יש לשרש טעות זו לגמרי, ויש לתקן כל המגילות בעוד מועד לפי הנוסח הנכון: "ולהרג" ו"לפניהם". וכן הראוהו מגילה מכת"י הגאון המקובל ר' יהודה פתייא זצ"ל וגם שם כתוב "ולהרג" (עם וא"ו בתחילתה) ו"לפניהם" (בלמ"ד). וכן המנהג אצל יהודי תימן. וכן כתוב במגילה מבוכרה משנת תרס"ו. וכן עיקר להלכה. עכת"ד. הב"ד בספר יריעות שלמה (לרה"ג שלמה מועלם שליט"א. מהדו' תשנ"ח. עמ' רל"ו).
ואמנם מי אני ומה אני שאעיר ע"כ, אך מ"מ שומה עלי להזכיר פה שישנם הרבה גדולים שכתבו שאין לשנות גירסאות התנ"ך המקובלות בידינו מדור דור בשל הנוסח של כתר ארם צובא. ועוד יש שיצאו עוררין על אותם שמשנים את נוסחאות התפילה בשל כללי הדקדוק.
לפני שנתחיל רצוני להדגיש שאני לא חקרתי בעצמי נושא זה לעומקו. כגון מהי המסורת של יהודי חאלב על הכת"י, ומהן ההוכחות שאכן זהו סה"ת שהרמב"ם סמך על נוסחתו. מהם ההבדלים בין כת"י הכתר לשאר כתבי היד הקדמונים. בכל אופן לא נמנענו מלהביא את דברי החכמים שבדקו נושא זה.
ונפרט בקצרה:
הקונטרסים שיצאו בעד כתיבת ספרי נביאים וכתובים עפ"י הנוסח הכתוב בכתר ארם צובא:
1) קונטרס קנאת סופרים (יו"ל ע"י ביהמ"ד "דעת ותבונה", גבעת שאול, ירושת"ו). ועיקר טענתם שאין מסורת מקובלת באשכנז על הנביאים וארבע מגילות. הרבנים החתומים שם הינם: הגר"ש ווזנר זצ"ל. וכן הג"ר חיים קנייבסקי, הגר"נ קרליץ, הג"ר דוד מיכאל שמידל, הג"ר שריאל רוזנברג, הג"ר צבי רוטנברג, הגרמ"י לפקוביץ והגרמ"ש קליין שליט"א. ועוד הביאו שם מכתב מהגרי"ש אלישיב זצ"ל לענין הפרשיות הפתוחות והסתומות, וכן לענין החסרות ויתרות, שיש לעשותן עפ"י כת"י בן אשר (והיינו כתר אר"צ). וכ"ז חוץ מענין השִירוֹת ומגילת אסתר.
2) קונטרס נביאי אמת וצדק (הרה"ג דוד יצחקי. בני ברק. אייר תשס"ט). ובו מכתב תמיכה מהגר"ש דבליצקי שליט"א.
3) קונטרס הבלי השוא (מהנ"ל).
הקונטרסים שיצאו נגד שינויים בשל כתר ארם צובא:
1) קונטרס דעת תורה. חתומים עליו רבני הבד"ץ – העדה החרדית: הגרמ"א פריינד, הגרי"מ דושינסקי, הג"ר ישראל יעקב פישר והג"ר אברהם דוד הורוויץ זצ"ל.
יש לציין שגם על מכתב זה חתום הגר"ש ווזנר זצ"ל. ולכאו' זו סתירה בדבריו. אלא שבמכתב זה הוא רק כתב: ברור שכל דבר שיש לו מסורה ברורה אין לשנות ח"ו. ובמקום שנולד ספק יכריעו עפ"י פוסקים אחרונים. עכ"ל. ואילו במכתבו הראשון הוא כותב במפורש: נביאים וחמש מגילות – אין מסורת בדוקה וקבלה ברורה על חסרות ויתרות (ופרשיות) פתוחות וסתומות, כיוון שלא הורגלו רוב עם קודש לכותבן. עכ"ל. והוסיף: וכידוע שעל ספר בן אשר סמך הרמב"ם ואנו כותבים כן על פיו בסתם. עכ"ל. עיי"ש שהמשיך לחזק את נאמנות סה"ת של בן אשר. נמצאנו למדים שעל מכתב הבד"ץ חתם הגר"ש ווזנר זצ"ל על עיקרון איסור השינוי. ואילו במכתב התמיכה הוא מאשר שאכן סה"ת והנ"ך של בן אשר יש לסמוך עליהם למעשה.
ויש לציין שבקונטרס נביאי אמת וצדק הנ"ל דחה רוב ככל טענות קונטרס דעת תורה.
2) קונטרס מסורתנו. יצא לאור ע"י הרה"ג צבי הירש גולדברג, מישיבת מיר פעיה"ק (שנת תשס"ג).
וא"כ זו מחלוקת גדולה אי יש לסמוך על הכתוב בכתר אר"צ. אמנם מעיקרא נראה שהסומכים עליו טוענים שמעיקרא אין מנהג ברור אצל האשכנזים לספרי הנביאים והכתובים. והדוחים זאת טוענים שיש לסמוך על המסורת הקיימת (מהגר"א, ומה שמכונה כת"י ברדיטשוב, שאגב יש גם עליו קושיות).
וכל זה שייך בעיקר לאשכנזים. דאצל הספרדים ממילא אין קורין כלל במגילה בהפטרות השנה, ולא בט"ב (איכה), בסוכות (קהלת) ופסח (שה"ש). אמנם גבי קריאת המגילה בפורים ה"ז מדוקדק, משום דבכל הדורות היו קורין במגילת אסתר הכתובה על קלף וכדו', ובס"ד ניתן להניח שבזה אין כ"כ חילוקי גירסאות.
ואני איני מכניס את ראשי בין הרים גבוהים. אך יש להאריך מאוד ע"כ.
ועוד נזכיר, שבהערות ביצחק יקרא על המ"ב (בקונטרס ההנהגות, סוף ח"ו ד"ח סקנ"ט) כ' וז"ל: דעת אדמו"ר זללה"ה (היינו הגרש"ז אוירבך) שאין לשנות בנוסח התנ"ך המקובל בידינו, לפי כתב היד של חלב (כתר ארם צובא), אלא יש ללכת לפי המקובל. עכ"ל. והיינו שאין לשנות את הכתב ואת קריאת המגילה בשל נוסח כתר אר"צ. ואכמ"ל.
ועתה נבוא למה שיש שערערו על דרך שינויי הגירסאות בתפילה.
ראשית רצוני להדגיש שאיני רוצה להכנס כלל למחלוקת זו, ורק אביא בס"ד את דברי התומכים והמתנגדים לשינויים בשל כללי הדקדוק וכדומה, כפי שנעשה בסידור איש מצליח והדומים לו (בלי לנקוט עמדה. למרות שאני הקטן יש לי דעה בנושא זה), ומבלי לפגוע כי הוא זה בכבודו של הגאון הגדול מעוז ומגדול, רבנו הגר"מ מזוז שליט"א.
הביאו לי קונטרס אחד המתנגד לשינויי גירסאות בתפילה (עפ"י הסידור והמחזורים היו"ל ע"י הישיבה הקדושה "כסא רחמים" בב"ב), הנקרא בשם "לגדור פרץ", ויש בו ליקוט גדול מעוד קונטרסים כאלה (כגון קונטרס "לחושבי שמו" וקונטרס "אור ישראל"). על ההתנגדות לשינויים אלה בתפילה בשל חכמת הדקדוק חתומים הרבנים הגאונים:
הרבנים האשכנזים (לפי סדר חתימתם: הג"ר מיכל יהודה ליפקוביץ, הגר"נ קרליץ, הגר"ח קנייבסקי, הג"ר יהודה שפירא, הגרמ"ש שפיר, הגרי"ש אלישיב, הגראי"ל שטיינמן, והגר"ש אוירבך (חלקם נ"ע).
הרבנים הספרדים: הג"ר ניסים טולידנו, הג"ר יהודה עדס, הג"ר יעקב משה הלל, הג"ר יצחק טוויל, הג"ר עמרם רווח, הג"ר יעקב עטיה, הג"ר יצחק זעפראני (ואחת הסיבות למשל להתנגדותם הינה שבסידור איש מצליח יש שינוי נוסחאות מהנוסח הכתוב בשער הכוונות לרבנו האריז"ל).
קובץ זה מתייחס לנוסחאות של "תיקון סופרים המדוייק", "החומש המדויק", "התהילים המדויק", והסידורים והמחזורים ("איש מצליח") היוצאים כולם ע"י הישיבה הקדושה "כסא רחמים" בבני ברק. כמו כן ההתנגדות הינה גם על סידורים אחרים שהינם עפ"י נוסח "איש מצליח", כגון סידור "עבודת ה'" (מחולון), סידור אהבת חיים (בני ברק), וסידורי כוונת הלב וסידור שערי ירושלים (מפתח תקווה). וברוך ה' שעל המ"ב עם תוספות איש מצליח לא יצאו עוררין.
ומאידך יש התומכים בדרכה זו של הישיבה הקדושה "כסא רחמים", וכפי שכתוב בהקדמה לסידור "איש מצליח" מהדו' רביעית. שכ"כ הג"ר דב קוק שליט"א, הג"ר יורם אברג'ל, ועוד כמה רבנים קצת פחות מפורסמים. וכן התפרסמה שם הסכמה כללית לגר"מ מזוז שליט"א ומפעליו ע"י הגר"ע יוסף זצ"ל והגר"ש עמאר שליט"א. כמו כן יש שם מכתב מהגר"ש ווזנר זצ"ל והגראי"ל שטיינמן שליט"א שהבהירו שמה שחתמו על מכתב ההתנגדות אינו ח"ו אישית נגד הגרמ"מ שליט"א אלא רק כדי לשמור על המסורת. עיי"ש [ואגב. בספר "רבנו" על הגר"ע יוסף זצ"ל (בעמ' שכ"ו) האריך מעט לספר שדעת הגר"ע יוסף זצ"ל לא היתה נוחה מהשינויים הכתובים בסידור איש מצליח, שלא כמסורת. כגון הניקוד של המילים "נקדישך ונעריצך", ועוד הרבה שינויים. עיי"ש].
וא"כ גם בנושא זה ישנה מחלו', אם כי נראה שד' רוב הרבנים הינה שלא לשנות את נוסחאות התפילה המקובלים. ודי בזה.
2) בענין פרשיות המגילה. כ' הגמ"י (פ"ב ממגילה) ומהרא"י (סי' צ"ג) שעושין כל פרשיות המגילה סתומות, ואם עשאה פתוחות, פסולה. וכ"פ הרמ"א (בסי' תרצ"א ס"ב).
אלא שבאמת נחלקו הפוס' בהא.
שכ' בס' שע"א ובס' מלאכת שמים (כלל כ"ד סק"ב) שהמגילה פסולה. ולא שנא בין אם עשה את כל הפרשיות פתוחות או מקצתן פתוחות. אלא שכ' המ"א (בסי' תרצ"א סק"ה) שבשעת הדחק כשאין לו מגילה אחרת יש להכשיר. וכ"כ שיש מכשירים גם בשע"א הנ"ל בעצמו, במלאכת שמים (שם). וכ"כ מרן הגחיד"א בברכ"י, שבדיעבד יש להכשיר. וכ"כ הזכ"ל ובי"ע.
ויותר מכך כ' השע"א (שם), שבשעה"ד כשאין לו מגילה אחרת יכול אף לברך על קריאתה. וכ"כ במלא"ש הנ"ל והלבוש (בסי' תרצ"א סק"ה). ע"כ. הביא דבריהם הג' כה"ח בס' קול יעקב (סי' תרצ"א סקי"ג), ועיי"ש בשם הפוס' מהן הפרשיות הפתוחות.
וע"ע בענין זה בס' יריעות שלמה (ח"א פט"ו ס"ז הערות 23,24) ושו"ת עולת יצחק (ח"ב סי' קמ"ה).
3) בענין אחד עשר התפרים שיש לתפור את יריעות המגילה, ומדוע לא עושים כן כיום, ראה בספר משנת הסופר (לג"ר יעקב מאיר שטרן שליט"א. סי' כ"ח סעי' ס' סקכ"ה) על קסת הסופר, וכן בספר מלאכת שמים (כלל כ"ד סעי' ד').
4) בענין תיוג אותיות המגילה. ה"ז מחלו' ראשו'. ר' בטור (סי' תרצ"א). ומרן (שם בססע"י ב') הביא זאת כמחלו', די"א שצריכה תגין וי"א שאינה צריכה (ולפי הכלל של יש אומרים וי"א שהלכה כי"א בתרא, יוצא שמרן מיקל). והרמ"א כ' שם שנהגו לתייגה.
ובאמת גם באחרו' אין הדבר מוסכם. שהגר"י מולכו בשו"ג (שם סקי"ג) כ' שאפי' חציה בתגין וחציה בלא תגין, כשרה. וכ"כ הג' הרח"ף ברו"ח. אך הא"ר כ' שאין לסמוך על דעת הי"א קמא כי אם בשעה"ד שאין לו מגילה אחרת, ע"כ. וכ"כ במלאכת שמים. וי"א שבלא תגין לא חשיב אותיות כלל [ר' בעיקרי הד"ט (סי' תרצ"א סקי"ט). הב"ד בקול יעקב (סי' תרצ"א סקי"ח) והסיק שיש לכתחי' לחוש לסברת המחמירים. ע"כ.
5) בענין אם מותר לתייג את מגילת אסתר בפורים, ראה לקמן (בפרק י"ד הערה ו').