הלכות סוכה

פרק א: הסוכה: הלכות כלליות

חג הסוכות ומצוות הסוכה

א. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג פסוקים מ"ב - מ"ג) : בֻסכֹת תשבו שבעת ימים... למען ידעו דֹרֹתיכם כי בֻסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". שני טעמים נאמרו למצוות הישיבה בסוכה [תמונה 1]. טעם אחד הוא שהסוכה הינה זכר לסוכות שעשו בני ישראל ביציאתם ממצרים. וטעם נוסף הוא שהסוכה הינה זכר לענני הכבוד שהקיף בהם הקדוש ברוך הוא את ישראל כשהלכו במדבר [א, ב].

ב. אחד הטעמים שהתורה תלתה את מצוות סוכה (ועוד מצוות) בצורך לזכור את יציאת מצרים הינו, כיוון שאת יציאת מצרים ראו ושמעו כל ישראל, והיה הדבר מפורסם מאוד, לכן הדבר מראה על אמיתות מציאות הבורא יתברך, ויכולתו לעשות בשמים ובארץ כרצונו.

ולכן הצטווינו לעשות סוכה ולשבת בה כדי שנזכור את נוראות הבורא ונפלאותיו [א,א].

ג. החל מיום ט"ו בתשרי חל חג הסוכות במשך שבעה ימים. היום הראשון הינו יום טוב (ובגולה גם היום השני), ואילו ששת הימים האחרים הינם חול המועד. והיום שלאחריהם הינו חג שמיני עצרת שהוא גם שמחת תורה, והוא יום טוב, וחג בפני עצמו [ובגולה חוגגים את הימים השמיני והתשיעי כחג שמיני עצרת, וביום התשיעי חוגגים גם את שמחת תורה. (א,ג)].

ד. חכמינו זכרונם לברכה הדגישו מאוד את מעלת מצוות הישיבה בסוכה, ואמרו שלמרות שהיא מצווה שלא קשה לקיימה, מכל מקום המבטל מצווה זו עונשו גדול. ואילו המקיים מצווה זו מעלתו עצומה, שהוא נחשב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית,הקדוש ברוך הוא שומר עליו ביציאתו מהעולם הזה מכל מלאכי חבלה, ובעת ישיבתו בסוכהפורסת עליו השכינה את כנפיה. ומצווה זו אף מביאה לרוח הקודש למקיים אותה [א,ד].

מצוות בניית הסוכה, זמנה והברכה עליה

ה. צריך כל אדם מישראל החייב במצוות שתהיה לו סוכה לדור בה, לישון ולאכול בה, ולעשות בה את כל מה שצריך לעשות בסוכה (כדלקמן בפרקים ט"ו י'), וזאת במשך כל ימי החג [א,ה].

ו. רצוי (ולא חובה) להתחיל [תמונה 2] בבניית הסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים. ואף אם לא עשה כן אז, לא ישהה את בנייתה דווקא סמוך לחג [א,ו].

ז. כשמוצאי יום הכיפורים חל ביום שישי יש להקדים את הכנת צורכי השבת לבניית הסוכה [ז,א].

ח. כשבונה את סוכתו במוצאי יום הכיפורים, יש להזהר מאוד שלא להפריע לשכניו לישון, כיוון שרבים תשושים מהצום והולכים לישון מוקדם [א,ח].

ט. למרות שבתלמוד הירושלמי (בברכות ט',ג' וסוכה א',ב') כתוב שכשבונים את הסוכה ושמים את הסכך יש לברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה", בכל אופן נפסק להלכה שאין מברכים על בנייתה. וגם את ברכת "שהחיינו" שהיה ראוי לברך בעת בנייתה, מברכים אנו בקידוש בליל החג הראשון [א,ט].

י. מי שלא בנה סוכה לפני כניסת החג, או שהיתה לו סוכה כשרה ובמשך החג היא נפלה או נפסלה, הריהו צריך לבנות או לדאוג לעצמו שתהיה לו סוכה עד סוף החג. וכן ילד שנעשה בר מצווה במשך ימי החג, צריך לדאוג שתהיה לו סוכה כשרה מעת שיתחייב במצוות [א,י,יא].

יא. אין חובה להיות דווקא באותה הסוכה כל ימי החג, וכן רשאי אדם לישון בסוכה אחת ולאכול בסוכה אחרת [א,יב]. אך אם הסוכה ראויה רק לשינה או רק לאכילה, זו אכן בעיה, וראה את דינו לקמן (בפרק י"א סעיף ל"ב).

יב. רבני הישובים והקהילות ילמדו את צאן מרעיתם את חיוב מצוות הסוכה, חשיבותה, והלכות בנייתה [א,יג].

פרק ב: מידות הסוכה

א. ישנן הלכות רבות לגבי כשרות הסוכה. הסוכה צריכה להיות במקום הראוי לעשותה, ממין הראוי, שדפנותיה תהיינה כהלכה מצד גודלן, טיבן, ומספרן. גם הסכך צריך להיות כראוי מצד טיבו, גודלו וכמותו, ושלא יהיה מעליו דבר הפסול לסכך, כענפי עץ. וכן צריך שהסוכה תהיה כדין מצד גובהה, לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי, וכן שלא תהיה קטנה מידי בשטחה, וישנן עוד הלכות רבות הקשורות לכשרות הסוכה. בעזרת ה' יתברך נבאר זאת בפרקים הבאים, ובפרקנו נעסוק בדיני מידות הסוכה [ב,א].

עלינו להוסיף דבר חשוב: יש לדעת שישנן שתי שיטות עיקריות בפוסקים לגבי שיעורי האורך, כגון מהם שיעורי טפח, אמה וכוה, ויש לכך השלכות רבות למעשה. לשיטת הגאון רבי אברהם חיים (הגרא"ח) נאה זצ"ל, שיעור טפח הינו כ8- ס"מ, והאמה הינה 48 ס"מ. ואילו לשיטת הגאון מחבר ספר ה"חזון איש", טפח הינו כ9.6- ס"מ, והאמה הינה כ58- ס"מ. המנהג הנפוץ הינו כשיטת הגרא"ח נאה זצ"ל (כפי שהורו לי רבותי, הספרדים והאשכנזים). ומכל מקום כאשר לפי החישוב של שיטת הגרא"ח נאה יוצאת קולא בענינים שחיובם מהתורה, הזכרנו גם את השיעורים לפי ה"חזון איש" זצ"ל, כדי שהחפץ בכך יוכל להחמיר כמותה.

דין גובה הסוכה

ב. ראשית יש להקדים, שאם הסוכה פסולה, פירוש הדבר שאין יוצאים בה ידי חובת המצווה. לכן בסוכה כזו אסור לישון אפילו שינת ארעי (כשם שאסור לישון בבית), וכן אסור לאכול בה מאכלים בשיעור המחייב ישיבה בסוכה (כדלקמן בפרק ט' סעיפים כ"ד ואילך). ועל ישיבה בסוכה כזו אין לברך את ברכת "ברוך... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה" [ב,ג].

ג. כפי שכתבנו, אין לעשות את הסוכה גבוהה מידי ולא נמוכה מידי. הגובה הגבוה ביותר הכשר לסוכה (היינו חללה, מקרקעיתה ועד הסכך) הינו עשרים אמה, שהם 9.4 מטר. והגובה הנמוך ביותר הכשר לסוכה הינו עשרה טפחים שהם 82 ס"מ (ויש אומרים שהם 98 ס"מ). וצריך שלפחות בכל שטחה הקטן ביותר (כדלקמן בסעיף ה') יהיה גובה כזה. ואם גובהה גבוה או נמוך מהשיעורים הנ"ל - הסוכה פסולה [ב,ב,ד,ט. ושיעור 9.4 מטר הוא עפ"י הגראח"נ בשיעו"ת (ג,כד,כה)]. ופה המקום להעיר, שלעיתים כתבנו את השיעורים של טפחים ושל אמות בשיעור הגדול ("שוחק". והיינו כאילו תופח), ולעיתים בשיעור הקטן ("עצב". והיינו מצומק). ואל תחשוב ידידי הקורא היקר שיש סתירה בין הדברים ושזו טעות, אלא לעיתים ההלכה מצריכה חישוב של שיעורים "עצבים" ולעיתים "שוחקים", ואין זו טעות אלא כך צריך לחשב לגבי אותו מקרה.

ד. כאשר גובה הסוכה הינו יותר מהמותר (כגון ששמו סכך בין שני בנינים), ניתן להכשיר את הסוכה על ידי מיעוט גובהה [ב,(יא)].

דין אורך הסוכה ורוחבה

ה. סוכה קטנה מידי בשטחה הינה פסולה. השיעור הקטן ביותר המותר של הסוכה הינו שבעה טפחים על שבעה טפחים, שהם כ57- ס"מ אורך ו57- ס"מ רוחב (ויש אומרים 69 ס"מ באורכה, וכן ברוחבה). ואם הסוכה קטנה משיעור זה הריהי פסולה [ב,ז].

ו. סוכה שרוחבה פחות משבעה טפחים 57( ס"מ) הינה פסולה, אף אם אורכה יהיה גדול ככל שיהיה. וראה לקמן (בפרק ו' סעיפים ח'-י'), שלדעת כמה פוסקים יש מיקרים בהם ניתן להגדיל את רוחב הסוכה גם כשהסוכה נמצאת במרפסת קטנה [ב,ח].

ז. סוכה, אף שתהיה גדולה באורכה וברוחבה ככל שתהיה, הרי היא כשרה. ורק לגבי גובהה יש הגבלה [ב,ט].

ח. סוכה שאינה מרובעת, אלא עגולה או בעלת חמש צלעות או יותר, צריך ששטחה יהיה לפחות בגודל כזה שניתן להכניס בה ריבוע שווה צלעות בגודל של שבעה טפחים על שבעה טפחים, דהיינו 57 ס"מ על 57 ס"מ, ואז כולה כשרה [ב,יא].

ט. אם הטפח השביעי של רוחב הסוכה הינו מוגבה מהרצפה עד גובה 78 ס"מ (שהם עשרה טפחים בטפחים מצומצמים), ולא יותר, ויש מעליו גובה לפחות של עשרה טפחים עד לסכך, המנהג להקל ולהכשיר את הסוכה, ובפרט אם רגילים לשבת על חלק זה. ודבר זה מצוי במרפסות צרות שיש להן מעקה בנוי ורגילים לשבת עליו, שמעקה זה מצטרף לשיעור הסוכה [תמונה 3] אם יש סכך כשר מעליו. וכל שכן שאם בלי מעקה זה יש די שטח לסוכה, שמותר לשבת לאכול על מעקה זה כשהוא תחת סכך [ב,יב].

י. הסוכה צריכה להכיל בגודלה את ראשו ואת רוב גופו של האדם. ואכן מותר לאדם לישון בסוכה כשרגליו פשוטות מחוץ לסוכה, אך צריך שאז ראשו ורוב גופו יהיו בתוך הסוכה [ב,(יג),(כח). ראה שם דעת הרש"ש].

יא. לכתחילה צריך שכל גוף האדם וכל השלחן שאוכל עליו יהיו בתוך הסוכה. ולגבי מיקרים שאין זה כך הדין הינו כזה:

אם לא כל גופו אלא רק ראשו ורוב גופו נמצאים בסוכה, ואילו חלק משולחנו מחוץ לסוכה, ישנם מיקרים שנחשב הדבר כאילו הינו אוכל מחוץ לסוכה (תלוי איזה חלק מהשולחן בסוכה), ולכן לכתחילה יש להזהר בכך [ב,יג]. אם כל השולחן נמצא מחוץ לסוכה, אפילו אם האדם כולו בסוכה, נחשב הדבר שאכל מחוץ לסוכה. כי חכמינו ז"ל חששו שהאדם ימשך לשולחנו ויאכל מחוץ לסוכה. לכן במקרה כזה עדיף להכניס לסוכה שולחן קטן, ובלבד שיהא כולו בסוכה. או לאכול אף בלא שולחן כלל [שם].

מקרה מצוי: אנשים שמחוסר מקום עושים את סוכתם במרפסת, באופן שרק חלק מהשולחן נמצא בסוכה, ואילו המשך השולחן ברובו (או לפחות חלקו) נמצא בתוך הבית. וכך בשבת או ביום טוב הגברים והילדים החייבים בסוכה יושבים בסוכה, ואילו הנשים, הבנות והילדים הקטנים הפטורים מהסוכה, יושבים סביב השלחן בתוך הבית. להלכה בס"ד נראה להקל שהיושבים בסוכה יוצאים ידי חובה בכך, אך רצוי לא להגיע למצב כזה, בפרט אם רוב השלחן בתוך הבית [ב,(כד)11].

יב. מי שעשה סוכה כשרה בגודלה, אך אינו יכול לישון בה אלא אם כן יקפל את רגליו והדבר גורם לו צער. לדעת פוסקים רבים אדם זה אינו יוצא ידי חובה בסוכה כזו הן בשינה, הן באכילה והן בשאר הדברים. ואילו שאר האנשים יוצאים ידי חובה בסוכה כזו אף בשינה. ויש מקילים אף לאדם זה לישון בסוכה כזו [ב,טו]. לכן רצוי לבנות את הסוכה באופן שיהיה לו נוח לשבת בה ולישון בה.

פרק ג: מבנה הסוכה ודפנותיה

א. דיני דפנות הסוכה הינם רבים, והם כוללים את סוגי החומרים הכשרים לעשיית הדפנות, את דין חוזק הדפנות (עמידתן ברוח וכדומה), מספר הדפנות, גודלן, אופן העמדתן (המרחק והזוית שביניהן) וכדומה [א,ג].

ממה עשויות הדפנות

ב. כל החומרים כשרים לעשיית דפנות הסוכה, ומכל מקום לא יעשה את הדפנות מחומר שריחו רע, ולא מדבר שדרכו להתייבש [ג,ב]. וראה עוד לקמן (בפרק ד' סעיפים י"ב ואילך) מהו דין דופן שהסכך נשען עליה ("המעמיד").

אלו הן הדפנות העדיפות

ג. רצוי (אך לא חובה) שכל דפנות הסוכה תהיינה סגורות מכל צידיהן, ושלא יהיה שום מקום פתוח חוץ מפתח הסוכה חלונותיה. ואף אם לא עושה כן, עדיף לעשות שלוש דפנות שלמות מאשר ארבע שאינן שלמות, כיוון שאין כל האנשים בקיאים בדיני עשיית המחיצות [ג,ג,ד]. וראה בסעיף ה' שניתן לעשות דופן שלישית בסוכה, אף על פי שאינה דופן שלמה ממשית.

מבנה הסוכה - כללי הלכות

ד. נהגו לעשות את הסוכה ריבועית או מלבנית, אך אין חובה בכך [ג,ה].

ה. למרות שכתבנו לעיל שאם הסוכה הינה מרובעת, שעדיף ורצוי לעשותה בעלת ארבע מחיצות, או לפחות בעלת שלוש מחיצות שלמות, בכל אופן החובה הינה לעשותה בעלת לפחות שלוש מחיצות, שמהן שתי מחיצות שלמות (לפחות ברוחב שבעה טפחים, ובגובה של עשרה טפחים, וכנ"ל), והשלישית אינה שלמה, אלא הינה בצורה מסוימת [כבתמונה 4] ואיננו מפרטים זאת כאן, כיוון שאין זה שכיח שבונים סוכה באופן שכזה [ג,ו].

ו. ישנם מיקרים שבהם ניתן להקל ולהחשיב את הדפנות כדפנות שלמות למרות שבמציאות אינן שלמות, וזאת אם חלים כללים מסוימים שאז מבחינת ההלכה הדופן או אף הסכך נחשבים שלמים [ג,ח].

ז. היתרים אלה הינם הלכות קדומות מאוד (הלכה למשה רבינו מהר סיני). אנו במסגרת זו נקצר ונביא רק את רוב שמות צדדי ההיתר הללו, נסביר אותם, וכאשר ישנן דוגמאות מעשיות לכך נכתוב אותן לתועלת הקוראים. ואלו הם צדדי ההיתר: 1) לבוד. 2) צורת הפתח. 3) גוד אסיק מחיצתא. 4) גוד אחית מחיצתא. 5) פי תקרה יורד וסותם. 6) חבוט רמי. 7) דופן עקומה. וכפי שהדברים בס"ד יבוארו בהמשך. ח. עוד עלינו להוסיף, שלעיתים מקילים לצרף כמה היתרים באותה המציאות של דופן (או של סכך), ותלוי הדבר באלו היתרים מדובר. ישנם היתרים שניתן לצרפם, ישנם כאלה שלא ניתן לצרפם, וישנם כאלה הנתונים למחלוקת ואין הכרעה ברורה בפוסקים אם ניתן לצרפם. אנו לא נפרט במסגרת זו את הדברים האלו, ורק ציינו זאת לידיעת הקורא [ג,כח].

דין היתר לבוד

ט. אם בדופן יש חלל שרוחבו או גובהו הינו פחות משלושה טפחים =(כעשרים ושלושה ס"מ), נחשב דבר כאילו יש שם דופן שלמה. ודבר זה אמור אם החלל הינו בין דופן הסוכה לקרקע [כבתמונה 5], וכן אם החלל הינו בין החלק העליון של הדופן לבין הסכך [כבתמונה 6].

וכן הדבר אמור לגבי הדופן עצמה אם אינה עשויה למשל מלוח עץ, אלא הינה עשויה ממוטות או חבלים לאורכה (מימין לשמאל) של הדופן [כבתמונה 7] או לרוחבה (מלמטה למעלה) של הדופן, או בפינה המחברת את הדפנות, או בסכך עצמו, בינו לבין הדופן [כבתמונה 8], ובעוד מיקרים, וכדלקמן[ג,ט]. ישנם מיקרים שניתן להיעזר בכלל יסוד זה של לבוד, כדי להחשיב דופן שבפועל אין בה שיעור, כדופן כשרה מבחינה הלכתית (כנ"ל בסעיף ה).' ואנו לא נכנסים כאן לדון גבי כל המיקרים הקשורים לכך, אלא נביא רק כמה דוגמאות מעשיות מצויות.

דופן עשויה מחבלים לבודים - לגובה עשרה טפחים

סכך חסר - לבוד בינו לדופן

שימוש בהיתר לבוד להכשיר את הדפנות

י. לבוד בתחתית דופן הסוכה: כאשר דופן הסוכה אינה מתחילה מקרקע הסוכה, אלא היא מתחילה מעט יותר למעלה, כך שהמרחק בין הדופן לבין הקרקע הינו פחות משלושה טפחים (כ23- ס"מ), הרי שדופן זו כשרה (כנ"ל בסעיף ט' ובתמונה 5). לבוד בראש דופן הסוכה: באותו האופן ניתן להכשיר את הדופן כאשר הלבוד הינו למעלה, סמוך לסכך (כנ"ל בסעיף ט' ובתמונה 6). והיינו שהדופן מתחילה מקרקע הסוכה, אך אינה מגיעה עד הסכך, אלא סמוך לו, במרחק פחות מ23- ס"מ, גם דופן זו כשרה. וזאת גם כשאין בחלק שהמקרקע עד ראש הדופן עשרה טפחים. לבוד בראש ובתחתית דופן הסוכה: יותר מכך יש להקל, כאשר הדופן אינה מגיעה לקרקע וגם אינה מגיעה לסכך, אלא המרחק בינה לקרקע ובינה לסכך הינו פחות משלושה טפחים (שהם 23 ס"מ), הרי שמקילים מדין "לבוד" למעלה ולמטה [כבתמונה 9], והדופן כשרה אם בצירוף הדופן הממשית יחד עם שני חללי האויר (שלמעלה ולמטה) ישנם לפחות עשרה טפחים [יח,ג].

היתר לבוד כשהדופן עשויה מחבלים ומוטות

יא. עד כאן עסקנו בהיתר לבוד שהינו בדופן העשויה מלוח עץ וכדומה, אלא שאינו מכסה את כל הדופן. אך אם הדופן עשויה מחבלים או מוטות, ומכשירים אותה מדין לבוד, אין זה משנה לאיזה כיוון המוטות נמצאים. בין אם המוטות והחבלים עומדים בצורה מאונכת מלמעלה למטה [כגון עמודים של מעקה במרפסת, כבתמונה 10], ובין אם הם שוכבים בצורה מאוזנת [מימין לשמאל, כבתמונה 11], הרי שאם המרחק בין מוט לחבירו הינו פחות מ23- ס"מ (וגובהם לפחות 82 ס"מ), הדופן הינה כשרה.

הערה חשובה: הספרדים מקילים לעשות דפנות באופן כזה (של מוטות מאונכים או מאוזנים) גם אם לסוכה ישנן רק שלוש דפנות, ואילו האשכנזים מקילים בכך רק אם יש לסוכה ארבע דפנות [ג,יט,כא]. ואם במקרה זה אין המוטות או החבלים מגיעים לסכך, ראה לקמן (בסעיפים י"ב וכ"ח).

יב. לאור האמור בסעיף הקודם, אם ישנה מרפסת שיש בה לפחות שלושה צדדים (ולאשכנזים ארבעה צדדים) שחלקם או כולם הינם ממעקה העשוי ממוטות, שהמרחק ביניהם הינו פחות מ23- ס"מ וגובהם לפחות 82 ס"מ (כבתמונה 10 הנ"ל), הרי שלרוב הפוסקים מעקה זה כשר לשמש כדפנות לסוכה [ג,כ].

יג. נהגו להקל ולהחשיב את הדופן ככשרה בין אם הדופן מגיעה לסכך על ידי היתר "לבוד", ובין אם הינה מגיעה על ידי הלבוד רק לגובה של 82 ס"מ מהקרקע, והמשך הדופן עד הסכך נחשב כדופן ממשית על ידי היתר "גוד אסיק" [כבסעיף יח; כבתמונה 12]. ואף על פי שלעניות דעתי אין זה ברור שיש להקל בכך, בכל אופן כבר הקלו בכך כמה פוסקים גדולים בדורנו. ומכל מקום עדיף להקל בכך כשה"לבוד" נעשה על ידי מוטות ולא על ידי חבלים.

ואגב, אפשרות בניית הסוכה באופן כזה מצויה גם אצל מטיילים [ג,לט].

יד. למרות שאמרנו שיש להכשיר דופן כשיש בה מוטות או חבלים באופן של "לבוד", הן כשהם מאונכים והן מאוזנים, בכל אופן אין הדבר מוסכם לדעת כל הפוסקים. לכן עדיף לעשות דופן על ידי מוטות או חבלים העשויים בצורת שתי וגם ערב, והיינו שישנם מוטות או חבלים מאונכים (מלמטה למעלה) וישנם עוד מוטות או חבלים מאוזנים (מימין לשמאל), ובאופן כזה יש להכשיר דופן זו לדעת כל הפוסקים [כבתמונה 13]. ולכן אם במרפסת יש מעקה העשוי מפסי ברזל זקופים, וסמוך להם (מבפנים או מבחוץ) יש תריסים העשויים משלבים שוכבים הנפתחים ונסגרים [כבתמונה 14], נחשב מעקה זה כדופן טובה לסוכה, כשהתריס סגור, אף אם השלבים שבו פתוחים, וכל זה בתנאי שהמרחק בין התריסים לבין המעקה הינו פחות מ23 ס"מ [ג,כב,כג].

דין צורת הפתח

טו. היתר צורת הפתח, כשמו כן הוא: מעמידים במאונך (בעמידה) מוט שגובהו לפחות עשרה טפחים (שהם 82 ס"מ. וכמובן שרצוי מבחינת נוחות, שיהיה בגובה המקובל, כשני מטרים) ומעליו מניחים במאוזן מוט נוסף, שקצהו האחד נשען על המוט העומד הנ"ל, וקצהו השני נשען [כבתמונה 15] על מוט אחר או על ראש הדופן השלמה הסמוכה אליהם [ג,י].

טז. אין לעשות את דפנות הסוכה באופן של "צורת הפתח" (כבסעיף הקודם), ואם עשה כן אין הסוכה כשרה. ורק את הדופן הרביעית ניתן לעשות באופן זה, אם שלוש הדפנות האחרות כשרות כדין, או שניתן להיעזר בהיתר של צורת הפתח גם בדופן השלישית, במיקרים מיוחדים [כדלעיל בסעיף ה', ובתמונה 4 שם; ג, כד].

פרצות בדפנות

יז. יש להזהר שלא לבנות את הסוכה כשבכל פינותיה ישנה פרצה או פתח, אלא יש להשאיר לפחות פינה אחת שבה שתי הדפנות מחוברות בחיבור ממשי או על ידי היתר לבוד וכנ''ל בסעיף ט' [ג,כו].

דין גוד אסיק

יח. עוד אפשרות שניתן להקל ולהחשיב מבחינה הלכתית שהדופן כשרה למרות שאינה שלמה, הינה מדין "גוד אסיק מחיצתא" (שפירושו המילולי הינו: משוך והעלה את המחיצה). והיינו שאם גובה המחיצות הקיימות הינו לפחות עשרה טפחים 82 [ס"מ; וכנ"ל כבתמונה 7], אנו דנים את המחיצה כאילו היא נמשכת למעלה עד לסכך, והמחיצה נחשבת כמחיצה שלמה [ג,כז].

דין "פי תקרה יורד וסותם"

יט. הלכה קדומה (הלכה למשה מסיני) נוספת קובעת שפי תקרה יורד וסותם. פירוש הדבר שכשישנה תקרה הנתונה באויר למעלה, רואים כאילו חוד התקרה נמשך למטה ויורד וסותם את המקום הפתוח, ונחשב הדבר כאילו ישנה דופן באותו מקום. אך הדבר אמור בתנאים מסוימים מאוד [כבתמונה ;16 ג,לא].

דין חוזק הדפנות (כולל דופן מסדינים ומיריעות)

כ. מותר לעשות את דפנות הסוכה חזקות ככל שתהיינה. לכן יכולים לשמש כדופן לסוכה קיר אבנים או בטון, מחיצת ברזל וכדומה, למרות שהם פסולים לשמש כסכך. ומאידך אין לעשות את הדופן חלשה, אלא היא צריכה להיות חזקה דיה, ואם לא עשאה כך הרי שהסוכה פסולה [ג,לב].

כא. מהי דופן חזקה. שני דברים קובעים בכך: 1) אם הדופן עשויה מיריעה, צריך שהיא תהיה מחוברת באופן שאין חשש שהיא תתנתק. 2) שרוח מצויה אינה מזיזה את הדופן. והיינו, שהדבר תלוי בשני דברים: חוזק הדופן עצמה, וחוזק חיבור דפנותיה, וכפי שיבואר להלן. ובס"ד נפרט:

כב. הצורך שהדפנות תהיינה כשרות אמור לפחות לגבי שלש דפנות, ששיעורן בגובה 82 ס"מ =(עשרה טפחים) מהקרקע, וברוחבן 57 ס"מ, שהם שבעה טפחים [ג,לד,לה].

חיבור חזק של הדופן לשלד הסוכה

כג. צריך שהדופן תהיה מחוברת היטב לשלד הסוכה כך שהיא לא תתנתק [תמונה 17]. ואם הדופן עשויה מיריעה וכדומה, ומחוברת באופן שבשל רוח מצויה ורגילה היא עלולה להתנתק ולא תשמש כדופן כשרה שלמה, הרי שדופן כזו פסולה, ואם אין מספיק דפנות אחרות כשרות - הסוכה פסולה גם לפני שנשבה הרוח ועקרה את הדופן [ג,לד].

כד. לאור זאת מתבאר, שרצוי שלא לעשות דפנות רק מסדינים או מיריעות, כיוון שיש חשש שהן תתנתקנה במשך החג, אלא יוסיפו גם מוטות או חבלים, כדלקמן בסעיף כז [ג,לד].

שיעור תזוזת הדופן הפוסלת את הסוכה

כה. כמו כן צריך שהדופן העשויה מיריעות תהיה כזו, שרוח מצויה אינה מזיזה אותה.

פירוש הדבר, שרוח רגילה מזיזה את היריעות בשיעור מסוים. יש פוסלים אם היריעה זזה אפילו מעט, ויש מקילים שהדופן נפסלת רק אם היא זזה שלושה טפחים שהם 24 ס"מ. וישנן עוד דעות אחרות בכך [ג,לו,(פה)]. וראה עוד בסעיף הבא.

כו. תזוזת היריעות האמורה לעיל מדוברת על היריעות שבגובה עשרה הטפחים (82 ס"מ. ויש אומרים מטר אחד) הסמוכים לקרקע [כבתמונה 18]. אך אם התזוזה הינה רק מעל גובה זה היא אינה פוסלת. ועוד, איסור תזוזת הדפנות אמור רק לגבי שלוש מדפנות הסוכה. אך מותר שהדופן הרביעית תזוז ברוח[ג,לד,לה].

כז. לאור האמור לעיל כתבו הפוסקים, שהעושה את דפנות הסוכה מסדינים, מיריעות, או מכל דבר העלול להתנתק מחיבורו, או לזוז מהרוח באופן הנ"ל שהסוכה תפסל, עדיף לשים לאורך היריעות מוטות בצורה מאונכת ומאוזנת (כעין רשת), שהמרחק בין המוטות הינו פחות מ23- ס"מ, וזאת לפחות בגובה של 82 ס"מ, ואז אף אם הרוח מזיזה את היריעות או מנתקת אותן, הרי שהסוכה כשרה בשל המוטות [כבתמונה 19]. ומספיק לעשות כן בשלוש דפנות [ג,לח]. וראה עוד בשני הסעיפים הבאים.

כח. אם במקרה הנ"ל לא ניתן להוסיף ליריעות את המוטות כשהינם גם מאונכים וגם מאוזנים, רצוי מאוד להוסיף לפחות מוטות או לפחות חבלים מאונכים או מאוזנים [תמונות 20,21,22] כשהמרחק ביניהם פחות מ23- ס"מ [ג,לט]. אך פתרון זה אינו מוסכם לדעת כל הפוסקים (כנ"ל בסעיפים י"א וי"ד). וראה עוד בסעיף הבא.

כט. במקרים שבשני הסעיפים הקודמים, מספיק לעשות על ידי המוטות מחיצה בגובה ס"מ, כאשר האויר שמעליה נחשב כדופן כשרה, על פי האמור לעיל בסעיף י"ח [לט,ג].

הקדמת עשיית הדפנות לסכך ("תעשה ולא מן העשוי")

ל. למנהג האשכנזים חובה להקדים את העמדת הדפנות להנחת הסכך, ואם עשה להיפך והקדים את הנחת הסכך, הסוכה פסולה, ואין לברך על הישיבה בה את ברכת "לישב בסוכה".

ואילו לספרדים יש להחמיר בכך רק לכתחילה, אך בדיעבד אם עשה להיפך, הסוכה כשרה, ורשאי לברך על הישיבה בה. ולא זו בלבד, אלא שבשעת הדחק, רשאים הספרדים אף לכתחילה, להניח את הסכך לפני העמדת הדפנות [ג,מא].

לא. כאשר אחת מהדפנות שמכשירות את הסוכה הינה תריס או דלת (כגון בסוכה הנמצאת במרפסת), כך שבעת פתיחת הדלת או התריס הסוכה נפסלת, כי אין לה מספיק דפנות. הרי שחובה להקפיד לפחות בעת שאוכל או ישן בסוכה, שדלת זו תהיה סגורה. ולפי האמור בסעיף הקודם, למחמירים לעשות את הדפנות לפני הסכך, יש להקפיד בעת ששם את הסכך, שדלת זו תהיה סגורה [ג,מג]. וראה עוד בשני הסעיפים הבאים.

לב. במקרה הנ"ל, כאשר סוגרים את הדלת ועל ידי כך מכשירים את הסוכה מחדש, לדעת רוב הפוסקים אין צריך להגביה את הסכך כדי להכשיר את הסוכה מחדש [ג,מג]. וראה עוד בסעיף הבא.

לג. במקרה הנ"ל, כיוון שפתיחת הדלתות פוסלת את הסוכה, וסגירתן מכשירתה, לכן כתבו הרבה פוסקים לגבי סוכה כזו, שבשבת וביום טוב אין לפתוח ולסגור את הדלתות הגורמות להכשר הסוכה (כי יוצא שהוא בונה וסותר בשבת או ביום טוב באיסור). ויש מקילים בכך. לכן אם ניתן הדבר, יש להמנע מלפותחן ולסוגרן בשבת וביום טוב, או שיעשו כן על ידי גוי. והמיקל לפותחן ולסוגרן על ידי יהודי בעצמו יש לו על מה לסמוך [מד,ג].

עוד מדיני הדפנות

לד. העושה את דפנות הסוכה מיריעות בד, יזהר שלא יהא ביריעות איסור שעטנז. ודבר זה אמור מתחתית הסוכה ועד הגובה שבני אדם מגיעים אליו [ג,מז]. לה. אותם העושים סוכה על ידי דפנות מכונית, באופן שפותחים שתי דלתות בצידה האחד של המכונית (שתי הדלתות הימניות או השמאליות), ועליהן שמים סכך [כבתמונה 23].

הסוכה כשרה אם מתקיימים כמה תנאים: 1) שהמרחק בין תחתית הדלתות לבין הקרקע יהיה פחות מ23- ס"מ (במכוניות מסחריות לעיתים ישנה בעיה בכך). 2) שתהיה דופן אמצעית בין שתי הדלתות הללו. הדבר ניתן להעשות על ידי העמדת קרטון וכדומה על המושב שבין שתי הדלתות, ואם רוחב גג המכונית (בין שתי הדלתות הקידמיות) הינו פחות מ – 1.88 מטר (שהם ארבע אמות), ניתן להשתמש כדופן אמצעית בדלת המקבילה לדלת הקידמית הפתוחה, אם דלת זו תהיה סגורה (כי אז גג המכונית ישמש כדופן עקומה והסוכה תהיה כשרה). 3) שכל אחת מדלתות אלה תהיה דופן כהלכה. לעיתים רוחב הדלתות (בפרט הדלת האחורית - בגלל הגלגל) הינו פחות משבעה טפחים (56 ס"מ) כשמדובר בגובה של 80 הס"מ הקרובים לקרקע. לו. אותם העושים סוכה על ידי דפנות מכוניותיהם, והיינו שמחנים שלוש מכוניות בצורת האות חי"ת, ופורסים ביניהן סכך [כבתמונות 24,25] הרי שיש להקפיד שהמכוניות המשמשות כדופן לסוכה, לא תהיינה גבוהות מהקרקע יותר מ23- ס"מ, וכן שהדלתות המשמשות כדופן לסוכה תהיינה סגורות בעת שימושן כסוכה [ח,(נ,צ)].

לז. עוד לגבי בניית סוכה כשדפנות מכוניות משמשות כדפנות לסוכה, ראה לקמן (בפרק ח' סעיף ה').

פרק ד: מדיני הסכך - ממה יהא עשוי הסכך

א. דיני הסכך רבים הם, ולכן חילקנו אותם לשלושה פרקים: פרק אחד (הוא פרקנו) עוסק בעניני כשרות הסכך מצד החומרים שמהם מותר לעשות את הסכך. פרק שני (פרק ה') דן במיקום הסכך, בכמות שלו, דיני סוכה העשויה מפרגולה ועוד. ופרק שלישי (פרק ו') עוסק במעשה הסיכוך, בכוונת הסיכוך, מי ראוי לסכך, ואלו דברים חיצוניים, מעל הסכך ומתחתיו, פוסלים את הסכך או אוסרים את הישיבה תחתיו [ד,א].

סוגי הסכך הכשרים

ב. כתוב בתורה (דברים פרק ט"ז פס' י"ג:) "חגַ הסּכֹת תעשה לך שבעה ימים, באספך מגרנך ומיקבך". והסבירו חכמינו זכרונם לברכה, שכוונת הפסוק הינה שיש לעשות סכך ממה שאוספים מפסולת הגורן והיקב, והיינו קש ותבן מהגורן, וזמורות ענבים (ללא ענבים) מהיקב. ואין הכוונה שהסכך יהא דווקא מדברים אלה, אלא צריך שלסכך תהיינה התכונות של דברים אלה, והיינו שבסכך יתקיימו שלושה תנאים:

1) שיהא הסכך מהצומח (ולא ממתכת, פלסטיק, קרטון וכדו).'

2) שיהא תלוש מהקרקע.

3) שיהא מדבר שאינו מקבל טומאה.

וחכמינו ז"ל הוסיפו עוד כמה תנאים, כדלקמן [ד,ב].

סכך התלוש מהקרקע

ג. כיוון שהסכך צריך להיות תלוש מהקרקע, לכן אסור לסכך בענפי אילנות כשהאילן מחובר לקרקע [ד,ה].

ד. מי שסיכך בענפים המחוברים לעץ המחובר לקרקע, אין הסוכה כשרה עד שיקצוץ ענפים אלה, וינענע אותם, כדלקמן בפרקנו (בסעיף כ) [ד,ז].

ה. יש איסור לקצוץ עצי מאכל, כל ימות השנה. ואם רוצה לקצוץ לצורך הסוכה מעץ מאכל ענפים שמגדלים פירות כדי לסכך מהם, או משום שהם מאהילים על הסכך הכשר ובשל כך פוסלים אותו (כדלקמן בפרק ו' סעיף ג'), יש מקילים במקרה זה לקוצצם אם אין אפשרות אחרת. ומכל מקום רצוי מאוד לעשות כן על ידי גוי [ד,ח].

סוגי הסכך הפסולים מדברי חכמינו ז"ל

ו. ישנם עוד כעשרה תנאים שחכמינו ז"ל הוסיפו על מנת שהסכך יהיה כשר, ונזכיר פה את חלקם [ד,כב].

ז. "גזירת תקרה": פירוש הדבר שאין לסכך בדבר שיש נוהגים באותו מקום לעשות כמוהו את תקרות הבתים [ד,כג]. וראה עוד בסעיף הבא.

ח. כיוון שהיו שנהגו לעשות את תקרת הבתים מקורות עץ הרחבות לפחות ארבעה טפחים (שהם 31 ס"מ) לכן אין לסכך את הסוכה בקורות כאלה. ויש שנהגו שלא לסכך אף בקורות עץ צרות יותר. אלא שלמעשה, יש מהפוסקים שהקלו לסכך בקורות עץ הצרות מארבעה טפחים (31 ס"מ), או אף הרחבות יותר מכך. ואכן לפני שני דורות נהגו פה בירושלים עיר הקודש, לסכך לכתחילה עם קורות עץ הצרות מארבעה טפחים (ּפַלאפֹוִנים ), וגם גדולי הדור זצ"ל נהגו בכך, ואף אחד לא ערער על מנהגם. למנהג האשכנזים אף מברכים את ברכת "לישב בסוכה" כשנמצאים בסוכה כזו, והספרדים אינם מברכים ברכה זו על סוכה שהסכך עשוי מקורות שרוחבן ארבעה טפחים או יותר [ד,כב,כג,כד,(צב)].

ט. גזירת עלים הנושרים: חכמינו ז"ל אסרו לסכך בענפים וצמחים שהעלים שלהם נושרים. אך אם הם נושרים רק בשעה שיש רוח, מותר לכתחילה לסכך בהם [ד,לא].

י. גזירת סכך שריחו רע: ועוד אסרו חכמינו ז"ל לסכך בצמחים שריחם רע. ואם עבר וסיכך בהם, הסוכה כשרה בדיעבד. אך אם הריח רע מאוד באופן שאדם אינו יכול לסובלו, כבר מהתורה אסור לסכך בצמחים אלה, ונראה שהסוכה פסולה אז אף בדיעבד [ד,לב].

יא. סכך שיש בו רמשים: אין לסכך בענפי אילן ובצמחים אחרים שיש בהם זבובונים, תולעים, יתושים וכדו' העלולים ליפול לתוך המאכלים (ואין לזלזל בכך, כי איסור אכילת שרצים הינו חמור מאוד, ושרצים מצויים בענפי האילנות, כדלקמן). ואם עבר וסיכך בענפים כאלה, יחליפם בהקדם האפשרי בסכך כשר ונקי מחרקים, אך לא בשבת וביום טוב.

וכתבו כמה רבנים בדורנו המומחים לענייני איסור אכילת שרצים, שאף בענפי סכך טריים ישנו חשש (לדעתם - חשש מרובה) לנגיעות מחרקים. וכתבו, שלכן יש לנער היטב את הענפים לפני הנחתם כסכך, ולראות שלא נפלו מהם חרקים (ולא ראיתי שאנשים נוהגים לעשות כן. ושמא מחוסר ידע). ואם אכן נפלו חרקים [כבתמונה 26] מעלי הסכך (הן סכך ירוק והן "סכך לנצח" - "קיינס"), יש לשאול רבנים המומחים בתחום זה כיצד לנקות את הסכך, כיוון שישנן כמה אפשרויות לגבי אופן ניקוי הסכך (ראה למשל במקראי קודש - סוכה, פרק ד' פ"ט). ואותם המסככים בְּפַלאפֹוִנים (קורות עץ ארוכות ודקות) נפטרים מבעיה זו. ובאשר לאותם המסככים את סוכתם בסכך לנצח, ושומרים אותו משנה לשנה, כתבו הפוסקים הללו, שעליהם לאפסן אותו במקום יבש ללא טחב, כדי שלא יתליע, ורצוי מאד לרססו [כבתמונה 27] בתרסיס קוטל חרקים חזק (כגון ),K600- ולשים בו כדורי "נפטלין" [ד,לג,(פט). וכתבנו כל זאת עפ"י דברי כמה רבנים המומחים לעניינים אלה, כהרה"ג משה וייא שליט"א והרה"ג ש"ז רווח שליט"א].

דין ה"מעמיד" (הדבר שהסכך מונח עליו)

יב. דנו הפוסקים לגבי ה"מעמיד" (היינו החלק העליון של דפנות הסוכה, שעליו נשען הסכך), האם צריך הוא להיות מהדברים הכשרים לסכך (ראה לקמן בסעיף י"ד; תמונה28). למנהג הספרדים הוא אינו צריך להיות דווקא מדבר הכשר לסכך, וספרדי הרוצה להחמיר בכך תבוא עליו ברכה. ואילו למנהג האשכנזים נכון לכתחילה להזהר ולהעמיד את הסכך רק על גבי דבר הכשר לשמש כסכך. ומכל מקום גם למנהג האשכנזים, כשאין אפשרות אחרת, מותר להעמיד את הסכך על דבר הפסול לסכך, וכן אם כבר העמידו את הסכך על דבר שאינו כשר לסכך, הסוכה כשרה בדיעבד [ג,לה]. וראה עוד בסעיפים הבאים דברים חשובים הקשורים לענייננו.

יג. לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך על דבר הפסול לשמש כסכך, הרי שאין להעמיד את הסכך על גבי קורות ברזל, צינורות ברזל וכדומה, ולכן גם אין להעמידו על גבי השלד של "סוכה לנצח", וגם לא על גבי מסגרת מתכת של מרפסת סגורה [ד,לו]. וראה בסעיף הבא.

יד. אף לדעת המחמירים שה"מעמיד" צריך להיות כשר לסיכוך, מותר להניח את הסכך על גבי שלד של "סוכה לנצח" וכדומה, אם מניח על שלד זה ענפי דקל או דבר אחר הכשר לסכך [תמונה 28], ועליהם שם את הסכך [ד,מ].

טו. אף לדעת המחמירים הנ"ל, מותר להעמיד את הסכך על גבי כותל אבנים, על קיר בטון, ועל קורות בטון. וכן מותר לחבר את חלקי הסכך בינם לבין עצמם, וכן לחברם אל דפנות הסוכה, על ידי דבק שקוף, על ידי חוטי פשתן וכותנה שאינם מעובדים [ד,מא,מב].

וראה עוד לקמן (בפרק ה' סעיף י"ג) אם מותרים הדברים הנ"ל מצד איסור חיבור קבע. וראה עוד בסעיף הבא.

טז. לדעת המחמירים הנ"ל, אין לחבר את הסכך בינו לבין עצמו, ולא אותו אל דפנות הסוכה, על ידי חוטים סינטטיים כחוטי נילון וכדומה, לא על ידי אזיקונים מפלסטיק, ולא על ידי חוטי ברזל [ד,מב].

יז. לדעת המחמירים הנ"ל, אסור גם להניח על גבי הסכך דבר הפסול לסכך, וזאת כדי להחזיקו שלא יעוף ברוח וכדומה [ד,לז].

יח. יש מגדולי הפוסקים האשכנזים -(ה"חזון איש") שהחמיר, שאף המעמיד של המעמיד של הסכך (היינו שהסכך עומד על גבי דבר מסוים, ודבר זה עומד על גבי דבר אחר או על ידי דבר אחר) צריך להיות דבר הכשר לסכך. אך לרוב הפוסקים [למשל לשלחן ערוך (תרכט,ח), המ"א (תרכט,ט). הפמ"ג. המ"ב (תרכט,כו), חזו"ע (דיני הסכך. פר"ג ובהערות כ' וכ"א), הליכות שלמה (סוכה דקל"ה) וש"א]. אין צריך להחמיר בכך [ד,מג].

סוגי סכך המצויים בדורות האחרונים

יט. נהגו רבים בדורות האחרונים לסכך את הסוכה בענפי דקלים, כיוון שבשל כך נפתרות בעיות רבות שהיו עלולות להיות בסכך, וכן משום שענפים אלו מצויים ויפים והינם עושים צל רב. אך בעשרות השנים האחרונות, מטעמי נוחות, החלו רבים לסכך במחצלות הקלועות על ידי סיבים (הנקראות "סכך לנצח"), למרות שהן פחות נאות מענפי הדקל. ומכל מקום יש לוודא שה"סכך לנצח" נעשה תחת השגחה ראויה, ויש אישור על כשרותו [ד,מז].

עוד מדיני הסכך - נענוע הענפים

כ. כאשר הנחת הסכך לא היתה כהלכה (כמבואר במיקרים שונים בפרקנו ובפרקים הבאים), הרי שצריך לנענעו אף על פי שהוא כבר מונח במקומו. וכוונת הדבר, שיגביה מעט ענף אחד לבדו ויניחנו, ויגביה מעט ענף שני ויניחנו, וכן יעשה לכל ענפי הסוכה שהונחו שלא כדין. וכשמניח את הענפים יתכוון להניחם לשם צל (ועדיף שיתכוון להניחם גם לשם מצוות סוכה). ובשעת הדחק, כשלא ניתן לעשות כן, יש מקילים להגביה כמה ענפים יחדיו, אך רוב הפוסקים לא הקלו בכך [ד,מט,(קל)].

פרק ה: עוד מדיני הסכך: מקומו, כמותו, דיני פרגולה ועוד

א. ישנן הלכות רבות לגבי כמות הסכך הכשר, הן מצד שלא יהיה מרובה מדי (כגון שיראו דרכו את הכוכבים, ושהגשם יוכל לחדור דרכו לסוכה), הן מצד שלא יהא מועט מדי (כדי שתהא צילתה של הסוכה מרובה מחמתה, וכדומה), וכפי שבס"ד יבואר לקמן [ה,א].

"צילתה מרובה מחמתה"

ב. אחת ההלכות הנובעות מהצורך שהסכך לא יהיה מועט מידי הינו הדין שצריך שצילתה של הסוכה תהיה מרובה מחמתה. פירוש הדבר, שהצל שנעשה על ידי הסכך צריך להיות רב יותר מהשטח שאינו מוצל על ידי הסכך [ה,ב].

ג. צילתה של הסוכה צריכה להיות מרובה מחמתה דווקא בסכך. והיינו, שהסכך הכשר צריך להיות מרובה מחללי האויר ומהסכך הפסול גם יחד. ואין הכוונה שהצל יהיה מרובה בקרקעיתה של הסוכה. וסוכה שאין בה שיעור כזה של סכך הריהי פסולה [ה,ב].

דין סכך צפוף וסמיך

ד. כפי שכתבנו לעיל, צריך מאידך שהסכך לא יהא מרובה וסמיך מידי. לכן צריך לסכך באופן שיוכלו לראות דרך הסכך לפחות את הכוכבים הגדולים. ויש מהאשכנזים שמקילים וסוברים שאף אם אין הכוכבים נראים דרך כל הסכך, מספיק שבמקום אחד בסוכה נראים כוכבים. וכן מהם המקילים שמספיק שרק ביום נראים דרכו כמה חורים. ומכל מקום לדעת כולם הסוכה כשרה לפחות בדיעבד גם אם אין נראים כלל כוכבים דרך הסכך [ה,ט].

ה. נחלקו הפוסקים לגבי דין סכך שהינו סמיך וצפוף מאוד כך שאין הגשמים יכולים לחדור לסוכה. ולמעשה לאשכנזים לכתחילה אם יכול, ידלל את הסכך (ביום חול) כדי שהגשמים יוכלו לחדור דרכו. ואם לא עשה כן הסוכה כשרה בדיעבד, ומותר אף לברך בה את ברכת "לישב בסוכה". ולספרדים סוכה כזו כשרה אף לכתחילה, אך בכל אופן רצוי לדללה, וכנ"ל [ה,י].

דין סכך פסול או חללים בסכך - פתיחה

ו. ישנם מיקרים בהם בחלק מתקרת הסוכה ישנו סכך פסול, או אף חלל ריק ללא סכך כלל, ובכל אופן הסוכה כשרה. ורבים פרטי דינים אלה, והם תלויים בכמה גורמים. אנו רק נציג אותם בקיצור, ואילו בהרחבה נפרט רק את הדברים השכיחים. ואלו הם הכללים:

1) מהו הדבר שנמצא במקום הסכך הכשר: האם יש שם סכך פסול (כגון משטח מתכתי) או שיש שם חלל אויר, שדינו חמור יותר מדין סכך פסול.

2) מהו גודל השטח שיש בו סכך פסול או חלל אויר.

3) האם הסכך הפסול או החלל נמצאים באמצע הסוכה או בצדדיה סמוך לדפנותיה [תמונה 29].

4) האם מדובר בסוכה גדולה או קטנה. 5) האם הסכך הינו מאוזן או בשיפוע (כמו גג רעפים). 6) דבר חשוב: האם הסכך הפסול או החלל נמשכים לכל אורך הסוכה, כך שלעיתים הסוכה נפסלת בשל זאת (כגון בסוכה בעלת שלוש דפנות, והסכך הפסול עובר באמצעה וגורם לחלוקתה, כך שלמעשה ישנן שתי סוכות בעלות שתי דפנות בלבד). [תמונה 30]. 7) כאשר בכל אחד מהפסולים אין בו לבדו שיעור וגודל הפוסל, האם כמה פסולים מצטרפים כדי לפסול. וכן האם לפסולים אלה בסכך הסמוכים לדופן מצטרפים עוד חללים אחרים המצויים בדפנות (כגון השאלה האם "גוד אסיק" מצטרף ל"דופן עקומה"). 8) ועוד יש לדון לגבי הסכך הפסול או חלל האויר, גם כשאינם פוסלים את הסוכה, האם מותר לאכול ולישון תחתיהם [ה,יא].

סכך פסול

ז. סכך פסול (כגון משטח מתכתי או מרפסת של שכן) פוסל את הסוכה כשאינו נמצא סמוך לדפנותיה, אם הינו בגודל של לפחות 31 ס"מ (ארבעה טפחים) על 31 ס"מ או יותר. ואם הינו קטן יותר, אינו פוסל אותה [ה,יב]. וראה לעיל בסעיף הקודם (ס"ק 6) ולקמן (בסעיף ט).'

ח. מותר לאכול ולישון תחת הסכך הפסול אם רוחבו פחות מ31- ס"מ (ארבעה טפחים). ויש מחמירים וסוברים שמותר לאכול ולישון תחתיו רק אם רוחבו פחות מ23- ס"מ, שהם שלושה טפחים [ה,טו].

דין דופן עקומה

ט. כאשר הסכך הפסול הינו סמוך לדופן, הריהו פוסל את הסוכה רק אם רוחבו יותר מ1.88- מטר (שהם ארבע אמות). אך אם רוחב הסכך הפסול הינו פחות משיעור זה, הרי שהלכה קדומה ("הלכה למשה מסיני") קובעת שרואים אנו כאילו דופן הסוכה נעקמה ונמשכת בגג, והסכך הפסול נחשב כהמשך דופן הסוכה (וזה נקרא "דופן עקומה"), והסוכה כשרה. ושימושים רבים ישנם להיתר זה, כגון אם פתחו חלק מתקרת הבית באמצעה [כבתמונה 31] כאילו יש חור בתקרה וסיככו שם בסכך כשר [ה,יז,יח]. ומכל מקום אסור לישון ולאכול (מאכלים המצריכים סוכה) תחת סכך פסול זה [שלחן ערוך (תרל"ב, א')].

דין חלל אויר בסכך

י. כשיש בסכך חלל אויר, דינו חמור יותר מסכך פסול. ואכן השיעור הקובע בעניני חלל אויר הינו 23 ס"מ על 23 ס"מ (שהם שלושה טפחים). ובס"ד נפרט:

אם החלל הינו פחות מ23- ס"מ אינו פוסל את הסוכה, והוא אף מצטרף לשיעור הסוכה, ורשאים לאכול או לישון תחתיו. אך אינו מצטרף לשיעור כמות הסכך הדרושה.

אם החלל רוחבו פחות מ23- ס''מ אך הוא נמשך לכל אורך או רוחב הסוכה, הסוכה כשרה, אך אסור לאכול ולישון תחתיו.

ולאשכנזים אסור לאכול ולישון שם גם אם אין החלל עובר לכל אורך או רוחב הסוכה, אלא אף אם אדם יכול לעמוד או לשבת או לשכב, כאשר ראשו או רוב גופו יהיו תחת החלל הזה. אם החלל רוחבו 23 ס"מ או יותר: כאשר החלל ברוחב זה נמשך באמצע הסוכה לכל אורך הסוכה או רוחבה, הסוכה פסולה. והיינו במקרה שאם מסתכלים על הסכך נוצרו שתי סוכות, ובכל אחת מהן אין די שטח כשר לסוכה, או שאין לכל אחת מהן מספיק דפנות [כבתמונה 32]. ואם חלל זה נמצא באמצע הסוכה ואינו נמשך לכל אורך הסוכה, אינו פוסל את כל הסוכה, אך אסור לאכול ולישון תחתיו. ואם חלל אויר זה הינו סמוך לדופן הסוכה [תמונה 33], אזי מקום הדופן הסמוך לחלל אינו נחשב כדופן כשרה, ואם בשל כך אין מספיק דפנות כשרות לסוכה - הסוכה פסולה. וישנם עוד מיקרים בדין זה שאינם שכיחים, ולא נאריך בכך [ה,כא,כב,כג,כד].

חבוט רמי

יא. ישנה הלכה קדומה נוספת ("הלכה למשה מסיני") הנקראת חבוט רמי, שפירושו הורד והשפל והשלך למטה. כגון סוכה בעלת שלוש דפנות, שאחת מדפנותיה הינה קיר הבית, ומקיר זה בולט גג לתוך הסוכה פחות מ1.88- מטר (ובשל דין "דופן עקומה'' אינו פוסל את הסוכה), אלא שגג זה הינו גבוה מהסכך, כך שבפועל ישנו חלל אויר פחות מ1.88- מטר (הנ"ל) בין הסכך הכשר לבין קיר הבית (ומותר הדבר בשל דין "חבוט רמי"). וזו מחלוקת אם מצרפים שתי הלכות אלה להקל: דופן עקומה וחבוט רמי [כבתמונה 34]. כלומר שאנו רואים את הסכך הפסול כמושלך למטה במקום האויר שבין הסכך הכשר לבין הקיר, וכך נעשית "דופן עקומה", כנ"ל בסעיף ט' [ה,ל 10] ( ולמעשה המיקל בכך יש לו על מה לסמוך).

הסוכה כדירת ארעי ולא כדירת קבע

יב. התורה אמרה שבחג הסוכות צריך לשבת בסוכה ולא בבית. לכן הסוכה צריכה להיות תחת אויר השמים, ולא למשל תחת גג, גגון, או מרפסת של שכן שגר מעליו, וכדומה [ה,לב].

יג. כיוון שהסוכה צריכה להיות דירת ארעי ולא דירת קבע, וכיוון שיש מחמירים ואוסרים להעמיד את הסכך על גבי דבר המקבל טומאה, לכן יש לדון לגבי חיבור חלקי הסכך זה לזה, וחיבור הסכך לסוכה, על ידי החיבורים הבאים: חיבור על ידי מסמרים, חיבור על ידי חוטי פשתן וכותנה (מעּובדים או שאינם מעובדים), על ידי חוטים סינטטיים (כחוט ניילון), על ידי חוטי ברזל, וכן על ידי אזיקונים. ולמעשה הדין כך: לספרדים מותר מעיקר הדין לחבר הן את חלקי הסכך זה לזה והן את הסכך לסוכה בדברים הללו. אך רצוי מאוד להחמיר ולהימנע מחיבור במסמרים. והמחמיר שלא לחבר בכל הדברים הללו, תבוא עליו ברכה. ואילו לאשכנזים אכן יש לכתחילה להחמיר בכל הדברים הללו, ולהמנע מלחבר בהם. ורק בשעת הדחק, כשאין אפשרות אחרת, וכן בדיעבד, כשכבר חיברו בהם ואין אפשרות לתקן זאת, אף לאשכנזים הסוכה כשרה. ולכן אם אשכנזי מתארח בסוכה של ספרדי שאינו מחמיר בכך, לרוב הפוסקים האשכנזים רשאי האשכנזי לברך את ברכת "לישב בסוכה" בסוכה כזו. ויש הסוברים שלא יברך במקרה כזה [כל זה עפ"י ה,לג,(צח)]. ואגב, לא תמיד יש צורך לחבר את הסכך לסוכה. תלוי הדבר במקומות השונים.

סוכה העשויה מפרגולה או תחת פרגולה

לפני שבס"ד נתחיל לדון בדיני בניית סוכה מפרגולה, יש להקדים שמצד אחד אלו הלכות מאוד מעשיות בדורנו, ומאידך הן לא קלות ולא פשוטות כלל וכלל. לכן מי שאינו בקי בהן, ישאל רב שבקי בהלכות אלה.

יד. ישנם סוגים שונים של פרגולות (היינו שלד של סוכה, עמודים ותקרה, העשויים בדרך כלל מקורות עץ. ובדרך כלל נשארים כך כל ימות השנה), ובהתאם לכך עלולות להיות הבעיות ההלכתיות. מבחינה הלכתית מחולקות הפרגולות לשתי קבוצות עיקריות: קבוצה אחת הינן פרגולות שנעשו למטרת צל או לשם מצוות סוכה - שאז דינן קל יותר והקורות שלהן כשרות מעיקר הדין לשמש כסכך כשר, אלא אם כן תהיינה בעיות הלכתיות חיצוניות שתפסולנה אותן מלהחשב כסכך כשר. קבוצה שניה: פרגולות שנעשו למטרת דירה בהן, או לצניעות, למחסן ולכל שאר המטרות שאינן לצל או לסוכה בלבד, שאז דינן חמור יותר, משום שאז קורות תקרתן ודאי אינן נחשבות כסכך כשר.

בס"ד נביא תחילה בקיצור את הבעיות שעלולות להיות בפרגולות השונות. הבעיות שעלולות להיות בפרגולות העשויות לצל או לסוכה: 1) החומר ממנו עשויות הקורות שבתקרת הפרגולה. 2) שתהא צילתה מרובה מחמתה על ידי סכך כשר. 3) כשהקורות שבתקרתה מחוברות לשלד הפרגולה על ידי מסמרים וכדומה, כך שהן מחוברות חזק (ונחשב הדבר כדירת קבע האסורה). 4) כשהקורות שבתקרתה מחוברות לשלד הפרגולה על ידי מסמרים - בעיה של "מעמיד". 5) כיוון שהקורות שבתקרתה משמשות כסכך, עלול להיווצר מצב שהסכך קודם לדפנות (דין "תעשה ולא מן העשוי"). 6) סוכה שלא נעשתה לשם מצוות סוכה (ואפילו שנעשתה לשם צל), אם נעשתה לפני שלושים הימים הסמוכים לסוכות, צריך לחדש בה דבר לפני סוכות כדי להכשירה. וכן סוכה העומדת משנה לשנה, יש אומרים שלאחר חג הסוכות הראשון בטלה העשייה שהייתה לשם החג, וזו בעיה של סוכה ישנה שפסולה. 7) כאשר קורות תקרת הפרגולה רחבות לפחות 31.5 ס"מ (=4 טפחים), אסור לסכך בהם בשל גזירת תקרה. 8) שלא תהיינה הקורות שבתקרתה צפופות, כדי שהגשם יחדור בהן - וזו בעיה שכמעט אינה קיימת בפרגולות. 9) שלא יהא פס של חלל אויר בתקרתה, שהינו לכל אורכה או לכל רוחבה. הבעיות שמתווספות כשהפרגולה לא נעשתה לשם צל או לשם מצוות סוכה, אלא למטרה אחרת: בעיה 10) כיוון שבמציאות זו הקורות שבתקרת הפרגולה דינן כסכך פסול, לכן יש לשים לב ביתר שאת שרק על ידי הסכך הכשר צילתה של הסוכה מרובה מחמתה. 11) כיוון שהקורות בתקרת הפרגולה דינן כסכך פסול, יש להקפיד שרוחבן יהא פחות מ31.5- ס"מ (וזה שונה מהבעיה השביעית, כי פה זה פוסל מדין סכך פסול שנמצא באמצע הסוכה, כדלעיל בפרקנו בסעיף ז', ואילו בבעיה השביעית הסכך עצמו הוא כשר, והצד לפסול שם הוא רק מדין גזירת תקרה - שהסכך עשוי מקורות כשרות אך רחבות ברוחב ד' טפחים או יותר). 12) כשהמרחק בין הקורות שבתקרת הפרגולה הינו פחות מ24.5- ס"מ -(שלושה טפחים) יש אומרים שכל הקורות נעשו כקרש אחד מדין לבוד, והסכך הכשר אינו יכול לרבות ממנו. 13) כיוון שקורות אלה דינן כסכך פסול, הרי שיש בעיה להניח עליהם סכך כשר - מדין מעמיד. אלו הבעיות ההלכתיות שעלולות להיות בפרגולות השונות המצויות בדורנו. עתה בס"ד נביא מעט מהלכות סוכה הקשורות לפרגולות:

טו. נחלקו הפוסקים מהו דין הפרגולות בדורנו (והדבר נובע מהשאלה מהי מטרת עשיית הפרגולות בדורנו). יש סוברים שדין הפרגולות הללו כעשויות לשם דירה, צניעות, מחסן, וכדומה, שאז דינן חמור יותר, וכדלקמן בסעיפים י"ט ואילך. ויש מקילים בכך, וסוברים שהפרגולות בדורנו נעשות לשם צל (או לשם סוכה), ולכן קורות העץ שבתקרתן נחשבות כסכך כשר (ודין הפרגולות הללו מבואר בסעיף הבא). וכן יכול להקל מי שיודע שעשה את הפרגולה שלו לשם מצוות סוכה או לשם צל, וגם אינו משתמש בה שימושים של דירה, או כמחסן וכדומה. אך מי שיודע שעשאה למטרה אחרת, הרי שדינה להחמיר, כדלקמן בסעיף י"ט ואילך [ה,לו].

פרגולה שעשו אותה לשם מצוות סוכה או לצל

טז. כאשר הפרגולה נעשתה לשם צל או למצוות סוכה, כך שקורות תקרתה נחשבות כסכך כשר, יש לבדוק אז אם על ידי הקורות הללו צילתה של הסוכה מרובה מחמתה, ואם אין הדבר כך, אלא חמתה מרובה מצילתה [כבתמונה 35], יש להוסיף עוד סכך כדי שתהא צילתה מרובה מחמתה [כבתמונה 36]. ואם הפרגולה נעשתה יותר משלושים יום לפני חג הסוכות, ולא נעשתה לשם מצוות סוכה, דינה כ"סוכה ישנה", וצריך לחדש בסכך דבר מה, וכגון שיוסיף עוד סכך, וכדלקמן בפרק ו' סעיף כ"ו [ה,לז]. וראה עוד בסעיף הבא.

יז. פרגולה העשויה לצל או לשם מצוות סוכה, וקורות תקרתה מחוברות אל השלד שלה על ידי מסמרים. יש מהאשכנזים המחמירים וסוברים שלפרגולה זו יש דין דירת קבע (ואז הסוכה פסולה), ולכן לכתחילה עליו להוציא את המסמרים מחיבורם. ואם קשה לו הדבר, עליו להוסיף על תקרת הפרגולה עוד סכך אחר כשר, באופן שרוב צילתה של הסוכה יהיה מהסכך הנוסף הכשר. ואילו הספרדים מקילים בענין חיבור במסמרים ומכשירים סוכה שחלקי הסכך מחוברים בינם לבין עצמם או מחוברים לשלד הסוכה על ידי מסמרים [ה,לח]. וראה עוד בסעיף הבא.

יח. בעת עשיית הפרגולות יש להזהר בכמה דברים: 1) יש להזהר שלא יהא חלל אויר רצוף לכל אורך הפרגולה, או לכל רוחבה. ולכן יניחו ענף במשך חלל זה, שלא יהא אויר רצוף כזה. 2) יש לשים לב שרוחב קורות הפרגולה שבתקרה יהיה פחות מ4- טפחים שהם 31 ס"מ [ה,(קיב)].

פרגולה שלא נעשתה לשם צל או לשם סוכה אלא למטרה אחרת

יט. כאשר הפרגולה לא נעשתה לשם צל או לשם מצוות ישיבה בסוכה, אלא למטרה אחרת (כגון לאפסן בה דברים), הקורות שבתקרתה נחשבות כסכך פסול. לכן אם קורות אלה אינן מרובות, כך שחמתה של הסוכה מרובה מצילתה (כבתמונה 35 הנ"ל), מספיק להניח סכך כשר בין קורות אלה, באופן שתהא צילתה מרובה מחמתה על ידי סכך כשר [כבתמונה 36 הנ''ל. ה, לט].

כ. כאשר הפרגולה לא נעשתה לשם צל או לשם סוכה, אלא לשם דירה או למטרות אחרות, ותקרתה של הפרגולה עשויה מקורות עץ שעליהם רעפים, יריעות ברזנט, רשת פלסטיק, פח גלי או שאר סכך פסול [כבתמונה 37]. אם רוצה לעשות את סוכתו על ידי קורות תקרת הפרגולה, למנהג הספרדים יסיר את הרעפים ואת שאר הסכך הפסול שעל קורות העץ, והסוכה כשרה על ידי קורות העץ שתשמשנה כסכך כשר. ואם על ידי קורות העץ לבדן אין צילתה של הסוכה מרובה מחמתה, יניח על קורות העץ עוד סכך כשר כדי שתהא צילתה מרובה מחמתה, והסוכה כשרה. ואילו האשכנזים מחמירים לכתחילה שקורות העץ נחשבות כסכך פסול אף לאחר הורדת הרעפים וכדומה, ולכן צריך להניח סכך כשר כך שרוב הצל יהיה ממנו. ובשעת הדחק רשאים אף האשכנזים להקל בכך כספרדים [ה,מא].

כא. כאשר הפרגולה לא נעשתה לשם סוכה ולא לשם צל, אלא למטרות אחרות, וכנ"ל, ולא היה דבר על גגה מלבד קורות הפרגולה עצמן, ולמרות זאת צילתה של הסוכה (על ידי הקורות שהן סכך פסול) מרובה מחמתה, ורוצה עתה להפוך את הפרגולה לסוכה ולהשתמש בקורותיה כסכך, הרי שעומדות לפניו שתי אפשרויות לא קלות: 1) להוציא את כל המסמרים המחברים את הקורות, ולאשכנזים צריך אף להגביה כל קורה וקורה. 2) להוציא מתקרת הפרגולה [כבתמונה 38] כל קורה שנייה (היינו את הקורה הראשונה, השלישית, החמישית, וכו'. או את הקורה השניה, הרביעית,השישית, וכו'), או אף פחות קורות מכך, אך העיקר שעל ידי הסרת הקורות תהא הסוכה חמתה מרובה מצילתה, ואז יסכך בסכך כשר את החלל שנותר בתקרת הפרגולה. וכשעושה כאפשרות השניה, יש להשאיר את קורות תקרת הפרגולה (שהן סכך פסול) מפוזרות באופן שווה בפרגולה, כפי יכולתו [ה,מג].

מי שקשה לו לקיים את הכתוב בסעיף זה, ישאל רב פוסק הבקי בהלכות אלה, אולי הוא ימצא פתרונות אחרים יותר קלים.

כב. פרגולה שתקרתה עשויה מקורות ברזל, בטון, או משאר דברים הפסולים לסכך, דיניה חמורים יותר מדיני פרגולות שבתקרתן יש קורות מעץ הפסולות לשמש כסכך. ואין כאן המקום לפרט [ראה על כך בספר מקראי קודש – הלכות סוכה (פרק ה' סעיפים מ"ד מ"ה)].

סוכה תחת פרגולה

כג. ישנם מיקרים שאדם עושה את סוכתו תחת פרגולה, מבלי להשתמש כלל בקורות תקרת הפרגולה [כבתמונה 39].

דיני סוכה תחת הפרגולה הינם רבים ואינם שכיחים כל כך, ובפרט שכל דינים אלה תלויים בדיני סוכה תחת סוכה שהינם רבים ומסועפים, ולעיתים דווקא הסוכה התחתונה הינה פסולה. לכן כל אחד ישאל את רבו. שאר דיני סוכה הנעשית על ידי קורות פרגולה, או תחת קורות פרגולה, ראה בספר מקראי קודש - הלכות סוכה (פרק ה' סעיפים ל"ה-מ"ו).

פרק ו: שאר דיני הסכך (אופן הסיכוך וכוונתו, מי מסכך, ועוד)

סוכה שאינה תחת אויר השמים

א. כפי שלמדנו בפרק הקודם, הסוכה צריכה להיות תחת אויר השמים [ו,א].

ב. ישנן כמה אפשרויות למנוע חדירת גשם לסוכה, והן: על ידי פריסת יריעות ניילון או פלסטיק, או פתיחת גגון מתקפל מעץ, מעל הסכך. ובעת שהיריעות או הגגון הנ"ל מכסים את הסכך, אין מקיימים את מצוות הישיבה בסוכה כשנמצאים תחתיהם. ולכן כשניתן, יש לפתוח את הגגון ולקפל את היריעות לגמרי, שלא יכסו אף חלק מהסוכה. ובפרט בעת כניסת החג יקפיד שהיריעות והגגון יהיו מקופלים. וכן ישאירום פתוחים במשך כל ימי החג, אם ניתן הדבר [ו,ד,ה]. ואם מותר לפתוח או לסגור יריעות וגגון אלה בשבת וביום טוב, ראה לקמן (פרק י"ב סעיפים ו' – ח).'

סוכה תחת אילן

ג. כפי שכתבנו לעיל (בפרק ד' סעיפים ב' וג'), ענפי אילן המחוברים לקרקע הינם פסולים לסכך. ולכן אסור לבנות את הסוכה תחת ענפי האילן אף אם לסוכה יש סכך משלה, חוץ ממיקרים מסוימים, וכדלקמן. ולכן עדיף שלא לבנות כלל סוכה תחת אילנות [ו,יא].

ד. צל האילן הפוסל את הסוכה הוא רק הצל שנעשה מענפי האילן הנמצאים ממש מעל הסוכה, ולא הצל הבא מענפים שבצידי הסוכה [ו,יב].

ה. כשהאילן שמעל הסוכה עושה צל על רוב שטח הסוכה (ללא התחשבות בצל הנעשה על ידי הסכך) הסוכה פסולה [ו,יג].

ו. כאשר ענפי האילן אינם נמצאים מעל הסוכה, אך בעת נשיבת הרוח הם מאהילים על הסוכה, הסוכה כשרה, ומותר לאכול ולישון תחת מקום הענפים הללו אף בעת נשיבת הרוח. אולם מכל מקום עדיף לקצוץ (כמובן ביום חול) את הענפים הללו [ו,טו].

דין סוכה תחת סוכה

ז. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג פס' כ"ד:) "בסכות תשבו שבעת ימים", ודרשו חכמינו ז"ל שיש לשבת תחת סוכה אחת ולא תחת שתי סוכות (היינו סוכה שיש לה שני סככים). לכן לעיתים הסוכה העליונה היא הכשרה, ולעיתים הסוכה התחתונה היא הכשרה. לעיתים שתי הסוכות פסולות, ולעיתים שתי הסוכות כשרות. ורבים פרטי דינים אלה, אך כיוון שאינם שכיחים לכן לא נכתוב אותם פה. והרוצה יעיין במקראי קודש הלכות סוכה (פרק ו' סעיפים י"ט-כ"ג).

סוכה תחת מרפסת

ח. סוכה שחלקה נמצא תחת גג (כגון שמעליה יש מרפסת, גגון, צינור וכדומה), שדינו כסכך פסול הממעט את השטח הכשר של הסוכה כנ"ל (בפרק ה' סעיפים ז,ח). לעיתים גורם הדבר שלא יהא לסוכה מספיק שטח של סכך הכשר לסוכה (שהוא 7 טפחים על 7 טפחים שהם 57 על 57 ס"מ). לדעת רוב הפוסקים ישנן מציאויות שניתן לפתור בעיה זו על ידי כך, שיעמיד מחיצה באמצע הסוכה תחת הסכך הפסול ומקביל לאורכו, ועל ידי כך להקטין את שטח הסוכה, כך שהסכך הפסול יהיה ברוחב הקטן משלושה טפחים (שהם 23 ס"מ), ושטח זה מצטרף לשטח הסכך הכשר (אם הינו יותר מארבעה טפחים), כך שבסך הכל [כבתמונה 40] יהיה סכך בשיעור הכשר לסוכה (לפחות 7 על 7 טפחים) ואז מותר לאכול ולישון בכל שטח זה [ו,כז].

ט. יש אומרים שגובה המחיצה הנ"ל צריך להיות עד גובה הסכך הכשר, ויש מקילים ואומרים שדי שהמחיצה תהיה עד גובה של עשרה טפחים, שהם 82 ס"מ [ו,כח].

י. במקרה הנ"ל, כשגובה הסכך של הסוכה שווה לגובה תחתית המרפסת שמעליו, לדעת פוסקים רבים מספיק לעשות "צורת הפתח" [כבתמונה41] במקום המחיצה הנ"ל [ל,ו].

דברים נוספים שמעל הסכך העלולים לפסול את הסוכה (כחוטי כביסה וכדומה)

יא. לדעת רוב הפוסקים מותר לעשות סוכה תחת חבלי כביסה, חוטי חשמל וכדומה, אפילו שהמרחק ביניהם הינו פחות משלושה טפחים (כ23- ס"מ), וזאת בתנאי שאין צירוף עובי כל החבלים שמעל הסוכה מגיע לארבעה טפחים (היינו 31 ס"מ). ולכן במציאות אין חבלי הכביסה פוסלים את הסוכה שתחתם [ו,לב].

יב. אם השכן התחתון (בעל הסוכה) רוצה להחמיר בענין הנ"ל, הרי שאינו יכול לחייב את בעל חבלי הכביסה להורידם. ויש מהפוסקים שכתבו עיצה למחמירים בכך, והיא שישים סכך גם על חבלי הכביסה (נוסף לסכך של הסוכה), אך יניחו שם רק מעט סכך [ו,לג].

יג. כאשר הסוכה כשרה למרות חבלי הכביסה שמעליה, הריהי כשרה אף כאשר בחבלי הכביסה תלויה כביסה, ואף כשהיא עפה ברוח. אך אם עקב הרוח הכביסה הסתבכה בחבלים, והיא מאהילה על הסוכה בשטח של 31 על 31 ס"מ, הריהי פוסלת את השטח שתחתיה. ולכן יש להימנע מלתלות בחבלים אלה כביסה העלולה להסתבך ברוח [ו,לד].

יד. בענין רשתות הפלסטיק הענקיות הפרוסות מעל מגרשי חניה שבין הבנינים (למניעת כניסת ציפורים ויונים למרפסות הבתים), ורגילים לבנות סוכות במגרשי חניה אלה. הרי שמותר לבנות סוכות תחת רשתות אלה, אם מתקיימים התנאים הבאים: 1) הסוכה תהא צילתה מרובה מחמתה אף ללא הצל שנעשה מהרשת. 2) אם נצרף את העובי של כל חוטי הרשת שהינם מעל הסוכה [תמונה 42], ונעמידם זה סמוך לזה, אז צריך ששיעור זה לא יגיע ל31- ס"מ =( ד' טפחים). אם מתקיימים שני תנאים אלה ניתן לבנות שם סוכה. ויש מהפוסקים הסובר שאף בכך אין להתיר לבנות סוכה תחת רשת כזו [ו,כה; המחמיר הוא הב"ח, שלדעתו לבוד הינו גם לחומרא].

דברים החוצצים בין הסכך לאדם (כולל מיטת קומתיים ומטריה)

טו. שנינו במשנה: "הישן תחת המיטה בסוכה - לא יצא ידי חובתו". ומכאן למדנו שאין אדם מקיים את מצוות הישיבה בסוכה אלא כאשר הוא נמצא תחת הסכך, ולא תחת אוהל שבסוכה [ו, לו].

טז. שלושה דברים יכולים לגרום להגדרת דבר כאוהל האוסר את השינה והאכילה תחתיו בסוכה:

1) כשיש לו גג שרוחבו לפחות טפח (כ7.8- ס"מ).

2) כשיש חלל אויר לפחות בגובה עשרה טפחים (=78 ס"מ) בין הקרקע לבין תחתית הדבר החוצץ בינו לסכך.

3) כשלדבר יש קביעות ואינו ארעי. וכאשר מתקיימים לפחות שני תנאים מתוך השלושה הללו, נחשב הדבר כאוהל בתוך הסוכה, ואין לישון ולא לאכול תחתיו [ו,לז].

יז. לאור זאת, כאשר ישנה מיטת קומתיים (מיטה מעל מיטה) בסוכה, מותר לישון על המיטה העליונה. ואם המרחק בין המיטה העליונה לתחתונה הינו פחות מ78- ס"מ נחלקו הפוסקים אם מותר לישון במיטה התחתונה. ואם המרחק בין המיטות הינו גדול ממרחק זה, לדעת כולם אין לישון במיטה התחתית [ו,לט].

יח. יש מהפוסקים שכתבו שבעת שיורד גשם בסוכה, עדיל (אך כמובן שאין זו חובה) לשבת בה תחת מטריה במקום להכנס לבית (בחול המועד, ולא בשבת וביום טוב). ואז יש להרים את המטריה שתהיה בתוך 31 ס"מ הסמוכים לסכך. ומכל מקום לא יברך את ברכת "לישב בסוכה" כשיושב תחת מטריה [ו,מ].

תליית קישוטים ומנורות חשמל תחת הסכך

יט. מותר לתלות תחת הסכך כלים נאים, פירות ושאר קישוטים, אם עושה כן רק לצורך נוי הסוכה, וזאת בתנאי שהם נמצאים בתוך 31 ס"מ סמוך לסכך. ואם נמצאים הם במרחק גדול יותר ממרחק זה, הרי שדינם כסכך פסול, שאז אין לישון ולאכול תחתם אם רוחבם לפחות על 31 ס"מ. ולכתחילה יש להימנע מלהניחם שם, גם אם אינם רחבים 31 על 31 ס"מ [מא,ו].

כ. את מנורות החשמל אין צריך לתלותן דווקא תוך ארבעה טפחים 31=( ס"מ) סמוך לסכך. ואדרבא, אם יש חשש שריפה, עדיף ורצוי להרחיקן מהסכך. ואם הן בתוך 31 ס"מ מהסכך, וגם רוחבן לפחות 31 על 31 ס"מ, לא יאכל ולא ישן תחתיהן [ו,מב].

כוונת הסיכוך

כא. יש לעשות את הסוכה לשם מצוות סוכה. ואף אם עשאה רק לשם צל, הריהי כשרה לכתחילה. אך אם עשאה למטרה אחרת, הריהי פסולה. ודברים אלה אמורים דווקא לגבי הסכך. אך כשעושה את הדפנות או את הקישוטים, אין צריך לכוון דבר [ו,מג,מד].

כב. לאור זאת, לפני שמניחים את הסכך על הסוכה, רצוי לומר: "הריני שם סכך זה לשם מצוות סוכה". אך אין זו חובה, אלא מספיק רק לחשוב ולכוון שמניח לשם מצוות סוכה או לצל [ו,מה].

כג. סכך שהונח על הסוכה ללא כוונה כלל (וכגון סכך שכששם אותו התכוון שישמש רק כ"מעמיד") הריהו סכך פסול. ויש מקילים ומכשירים אותו [ו,מח]. ולגבי הנחת הסכך על ידי אשה, ילד קטן, או להבדיל גוי, ראה לקמן (בסעיפים כ"ח וכ"ט). כד. סוכה ששם בה את הסכך שלא לשם מצוות סוכה ולא לשם צל, אלא למטרה אחרת כלשהי, צריך לנענע את הסכך, כנ"ל בפרק ד' סעיף כ' [ו,נב].

דין סוכה ישנה

כה. סוכה ישנה פירושה סוכה שעשו אותה לפני שנכנסו שלושים הימים הסמוכים לחג הסוכות, והיינו שאז שמו עליה את הסכך [ו,נד].

כו. אם שמו עליה את הסכך בימים מוקדמים אלה לשם צל (כגון העושה פרגולה לשם צל), הריהי כשרה. אך יש מהפוסקים הסוברים שבכל אופן יוסיף בה מעט סכך, לפחות בשיעור של 8 על 8 ס"מ. ויש מהספרדים הסוברים שחובה לעשות כן, ואם לא עשה זאת הריהי פסולה. ואם שם את הסכך לשם מצוות סוכה, הריהי כשרה אף אם עשה זאת כמה שנים לפני חג הסוכות הזה [ו,נד,נה,נו,נז,ס].

מי ראוי לבנות את הסוכה (את הדפנות, הסכך והקישוטים)

כז. למרות שאשה, וכן ילד או ילדה קטנים, ולהבדיל גם גוי, פטורים ממצוות סוכה, בכל אופן מותר לאשה ולילדים [תמונה 43] לבנות את דפנות הסוכה, ולקשט את הסוכה הן בדפנותיה והן בקישוטי הסכך [ו,סה].

כח. ובאשר להנחת הסכך: מעיקר הדין מותר לאשה ואף לילד ולילדה קטנים לסכך את הסוכה ולהניח את הסכךעליה. ולאשכנזים טוב להחמיר שרק אדם גדול (מעל גיל שלוש עשרה שנה) יסכך את הסוכה, אך מעיקר הדין אף לדעתם ניתן להקל בכך [ו,סו].

כט. מעיקר הדין מותר אפילו לגוי לבנות את הסוכה, לקשטה ואף לסככה בסכך. אך לגביו החמירו יותר הפוסקים, ולכן רצוי שהיהודי עצמו יבנה את הדפנות, ובעיקר יניח את הסכך על הסוכה. ואם בכל אופן פועלים גויים בנו את הסוכה או סיככוה, רצוי מאוד שהיהודי יחדש בסוכה דבר כלשהו, והיינו שיוסיף לה סכך לפחות בשיעור 8 על 8 ס"מ, או שאם הגויים הספיקו לבנות בה רק שתי דפנות, יוסיף לה היהודי דופן שלישית [ו,סז].

פרק ז: דין הבעלות על הסוכה ומיקומה

הבעלות על הסוכה

א. אף שחובה על כל אדם מישראל שתהיה לו אפשרות לקיים את מצוות הסוכה, לאכול ולישון בה, מכל מקום אין הכרח שהסוכה תהיה דווקא בבעלותו, אלא יכול הוא לצאת ידי חובה גם בסוכה שאינה שלו, כמבואר בסעיפים הבאים [ז,א].

סוכה שאולה וסוכת השותפים

ב. אדם שביקש רשות מחבירו להשתמש בסוכתו (ששאל אותה ממנו, או שהוא מתארח אצל חבירו), יוצא ידי חובתו בישיבתו בה. וכן יוצא ידי חובה בישיבתו בסוכה שהוא שותף בה עם אחרים [ג,ב,ז].

סוכה גזולה וגנובה

ג. סוכה גזולה הריהי פסולה. והדבר אמור הן לגבי הסכך שנגזל והן לגבי הדפנות. וברור שלכתחילה אסור לגזול גם את קרקע הסוכה. ולמרות העוון החמור של גזל, ישנם מיקרים יוצאי דופן שיוצאים בסוכה כזו ידי חובת מצוות סוכה, אך מיקרים אלה הינם נדירים, ורבים פרטי דיניהם. והרוצה יעיין בספר מקראי קודש, בפרק ז' סעיפים ד' ואילך [ז,ד,ה].

ד. אסור לקטוף ענפים, לא לצורך הסכך ולא לצורך הדפנות, מבלי לקבל רשות מבעל העצים. ודבר זה כולל גם קטיפת ענפים מעצים הגדלים בקרקע השייכת לעיריה או למנהל מקרקעי ישראל, לרשות שמורות הטבע, למושב וכדומה, וכן מקרקע של אדם פרטי. ואם יש רשות לקוטפם מטעם הרשות הממונה על כך, מותר אף ליהודי לקוטפם [ז,טו].

ה. לאור הנ"ל, אין לקחת ללא רשות קרשים לצורך הדפנות או הסכך, אף אם כוונתו להחזירם מיד לאחר החג. והעושה כן סוכתו פסולה, ואין לברך עליה את ברכת "לישב בסוכה" [ז,כג].

ו. מי שלקח בלא רשות עצים וכדומה ובנה מהם את סוכתו (בסכך או בדפנות), ונזכר בכך ביום טוב או בשבת, כך שאינו יכול לשלם אז עבור הגזלה. לדעת כמה פוסקים מספיק שיחליט בדעתו לשלם לבעל הגזלה את שווי הגזלה, ואז יהיה מותר לו לשבת בה ולקיים את מצוות הסוכה, ובתנאי שלאחר השבת או היום טוב ישלם לו בהקדם. ולדעת רוב הפוסקים המקילים בכך, רשאי אף לברך שם את ברכת "לישב בסוכה". ומכל מקום יש לדעת שיש אומרים שאינה מועילה החלטה כזו, ואינו יכול לצאת ידי חובה בסוכה זו [ז,כד].

כניסה לסוכה של אדם אחר ללא רשותו

ז. אסור לאדם להכנס לסוכה שאינה שלו ללא רשות בעל הסוכה. ואם אין חשש שבעל הסוכה יחזור אליה וירצה להשתמש בה בדברים שלא נעים לו לעשותם בפני אנשים זרים, לדעת רוב הפוסקים מותר להכנס לסוכה על מנת לעשות בה רק דברים שחייבים לעשותם בסוכה. ויש אוסרים זאת בכל אופן [ז,כז].

ח. יש מהפוסקים שכתבו שאם אדם נטל רשות מאשתו של בעל הסוכה, רשאי הוא להכנס לסוכתו. ויש מהפוסקים שהחמירו בכך אם הסוכה מטופחת עם מצעים נאים וכדומה שיתכן שהבעל יקפיד על שנכנסו לסוכתו [ז,כח].

מקום בניית הסוכה

ט. כפי שראינו לעיל, יש לעשות את הסוכה תחת אויר השמים, ולכן אין לעשותה למשל תחת גג, לא תחת אילן, ולכתחילה אף לא תחת סכך כשר אחר [ז,ל].

י. כמו כן ראינו לעיל שיש להקפיד שלא לבנות את הסוכה במקום שיש חשש גזל. וכן יש לבנותה במקום שלא יהיה לו צער, כגון צער מרעש, מיתושים, מריח רע, או אנשים לא הגונים [ז,לא].

יא. לאור זאת, אין להקים את הסוכה במקום שיש בו ריח רע של אשפה, ביוב וכדומה. ולכן לגבי שעת הדחק, כשלא ניתן לבנות את הסוכה במקום שאין בו ריח רע, נחלקו הפוסקים אם מותר לבנות שם סוכה ולקיים מצווה זו במקום שיש בו ריח רע. ומכל מקום אף לדעת המתירים, אין לברך בסוכה זו שום ברכה, ואין לומר בה שום דבר תורה ושום תפילה עד שיפסק הריח הרע [ז,לג]. וראה עוד לקמן (בסעיף י"ג).

יב. אדם שבנו לו את סוכתו במקום שיש בו ריח רע, והריח הרע נמצא בכל הסביבה, כגון מלול של תרנגולים או מרפת של בקר. באמת אין הדבר פשוט להקל בכך. אך כיוון שזו שעת הדחק גדולה, כגון לבני המושבים והקיבוצים, שפעמים רבות אין באפשרותם להקים סוכה במקום שאין בו ריח כזה. לכן בשעת הדחק גדולה כזו יש לסמוך על הדעות המקילות הסוברות שהיושב בסוכה כזו, נחשב הדבר שמקיים הוא את מצוות סוכה. ואם רוצה ללמוד שם תורה, גם זה לא פשוט להתיר, אך המיקל יש לו על מה לסמוך. ומכל מקום אין להקל לומר שם את ברכת המזון ושאר הברכות, קריאת שמע, קידוש ושאר התפילות. והרוצה להקל בכך ישאל שאלת רב. (וראה בבאור הלכה, סימן ע"ט סעיף ז' דיבור המתחיל "אבל הלול", שלגבי לול של תרנגולות כולם מחמירים, ולבה"ל נראה לו ברור שהדין כחיי אדם להחמיר אף ברפת), וראה עוד בסעיף הבא [ז,לד].

יג. כאשר שמים בסוכה מפזר ריח (חשמלי או לא חשמלי) שהוא מדיף ריח טוב המסלק את הריח הרע, והריח הרע בא מחוץ לסוכה, ובפרט אם מקור הריח אינו נראה לאדם היושב בסוכה, הרי שמותר ללמוד תורה בסוכה זו, וכן לברך את הברכות, לעשות בה קידוש, ולומר קריאת שמע - וזאת בתנאי שהריח הטוב מסלק לגמרי את הריח הרע ומבטל אותו, כך שאינו מורגש כלל [ז,לד,(עג)].

יד. לדעת כולם, אם בסוכה יש ריח רע מאוד שבני אדם לא יכולים לסובלו, הסוכה פסולה לגמרי בזמן שהריח בתוכה [ז,לה].

טו. כשבחלל הסוכה, כגון בדפנותיה או בקרקעיתה, ישנם צינורות ביוב או פתחי ביוב [תמונה 44], תלוי הדבר מאיזה חומר הם עשויים: אם הם עשויים מבטון או משאר חומרים שהלכלוך נבלע בהם, צריך לכסות את צינורות אלה או לצובעם. ואם צינורות אלה עשויים מברזל, פלסטיק, ושאר החומרים שאין הלכלוך נבלע בהם, אין חובה לכסותם. ויש מעט פוסקים המחמירים אף לגבי צינורות פלסטיק ואסבסט [ז,לו].

טז. לאור האמור לעיל, אם בקרקעית הסוכה יש בור שופכין המכוסה במכסה מבטון (כפי שמצוי כיום), או משאר חומרים שהלכלוך נבלע בהם, הרי שיש לכסות מכסה זה בשטיח וכדומה [ז,לז].

יז. דין סוכה המזיקה לאחרים, או אחרים המזיקים לה, ובענין שירת נשים בסוכה כששירתן נשמעת מחוץ לסוכה, ראה בספר מקראי קודש - הלכות סוכה (פרק ז' סעיפים מ'-מ"ה).

פרק ח: קדושת הסוכה ואיסור ההנאה ממנה

א. במשך כל ימי חג הסוכות (ולעיתים אף יותר מכך), ישנה קדושה לסוכה, ולכן אסורה היא בהנאה, משום שהתורה השוותה את קדושתה לקדושת קרבן חגיגה, ומעוד כמה טעמים [א,ח].

ב. איסור ההנאה מהסוכה אמור הן מהסכך, הן מהדפנות והן מהקישוטים [ח,ה,כד].

ג. כל הנאה הפוגעת בקדושת הסוכה הריהי אסורה. ולכן אסור לקחת דופן או חלק מדופן מהסוכה לצורך שימוש אחר. ומאידך מותר להשתמש בסוכה אם אינו פוגע בקדושתה, ולכן מותר להשען על דפנותיה או להשעין עליהם חפצים [ח,ד].

ד. רבים הם דיני קדושת הסוכה ואיסור בזיונה. והרוצה יעיין בספר מקראי קודש הלכות סוכה (כל פרק ח'), שכתבנו שם שלעיתים מועיל תנאי מראש כדי להשתמש בסוכה ולעיתים אינו מועיל, וכן כיצד עושים תנאי זה, מהו זמן איסור ההנאה ממנה, באיזו סוכה חל איסור ההנאה (ובכלל זה סוכה העשויה מדלתות שלוש מכוניות, כבסעיף הבא), על אילו קישוטים חלה הקדושה (ובכלל זה המותר לכתוב פסוקים או חלקי פסוקים, כגון "ושמחת בחגך" כקישוט לסוכה).

ה. יש סוברים שאותם הנוסעים לטיולים בימי חול המועד, ועושים את דפנות הסוכה למשל על ידי פתיחת שתי דלתות בצידה האחד של המכונית והנחת הסכך עליהן [כדלעיל (בפרק ג' סעיף ל"ה). וכבתמונה 23 שם], או על ידי חיבור של כמה מכוניות הסמוכות זו לזו בצורת האות חי"ת [כדלעיל (בפרק ג' סעיף ל"ו). כבתמונה ],24,25 הרי שדלתות אלה נאסרות לשימושים אחרים בימי החג. ומכל מקום אם עשה תנאי ואמר כך: "איני בודל ופורש מהדפנות הללו כל ימי החג", ואמר זאת לפני כניסתו לסוכה זו בחול המועד, בשעת הדחק רשאים להמשיך להשתמש בדלתות המכוניות כרצונם [כא,ח].

ו. מן הראוי שלא לתלות כלל בסוכה קישוטים המיוצרים לשם חגיהם של עובדי עבודה זרה, כגון הנורות הצבעוניות המהבהבות שמיוצרות לחגיהם של עובדי העבודה הזרה הטמאה של הנצרות. וראוי מאוד להימנע מכך [ח,מה].

קדושת הסוכה לאחר החג

ז. אף לאחר החג אסור לבזות את הסכך, את דפנות הסוכה ואת קישוטיה, כיוון שגם לאחר החג דינם כדין תשמישי מצווה אלא שעבר זמן מצוותם, ולכן גם אסור לדרוך עליהם. ובפרט יש להזהר שלא לדרוך על עצי הסכך לאחר הורדתם מהסוכה [ח,נד]. וראה בסעיף הבא.

ח. כתבו הפוסקים שיש למחות באותם אנשים שלאחר החג זורקים את ענפי הסכך במקומות שאנשים רגילים לעבור ולדרוך שם [ח,נה].

ויהי רצון שנזכה לשמור על קדושת הסוכה, ועל ידי כך נוסיף עוד הרבה קדושה לעם ישראל, אמן.

פרק ט: גדרי חיוב הישיבה בסוכה

א. כתוב בתורה (ויקרא פרק כ"ג פסוק מ"ב:) "בסּכֹת תשבו שבעת ימים". ומכאן למדו חכמינו זכרונם לברכה שצריך אדם לדור בסוכה כל ימי החג, בין ביום ובין בלילה, כשם שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה, וכפי שבס"ד יבואר בפרקנו [ט,א].

ב. לאור זאת צריך אדם לאכול, לשתות, לישון, ולעשות את כל שאר פעולותיו ותשמישיו המכובדים (כדלקמן) בסוכה. וכל החג ינהג אדם כאילו הסוכה היא דירת הקבע שלו, ואילו בדירתו הרגילה ינהג כאילו היא דירת הארעי, כמבואר בפרקנו [ט,ב].

ג. בעת הישיבה בסוכה יש לכוון לקיים את מצוות הישיבה בה [ט,ב].

ד. כיוון שהסוכה הינה דירתו העיקרית של האדם במשך כל ימי החג, לכן אם אדם צריך לשוחח עם חבירו, או לארח אורחים, יארחם בסוכה [ט,ג].

התנהגות בסוכה הנובעת מקדושתה

ה. כיוון שקדושת הסוכה גדולה היא עד מאוד, לכן יש להשתדל לדבר בה דברי קדושה ולא דברי חולין. ומכל מקום אם צריך הוא לדבר עם חבירו בעניני עסקיו, לא יצא מהסוכה בשל כך, אלא ידבר עמו בסוכה [ט,ד].

ו. בפרט בסוכה יש להזהר מלדבר לשון הרע ושאר דיבורים האסורים, וכן יש להשתדל מאוד שלא לכעוס בה [ט,ה].

ז. בשל כבוד הסוכה, יש להכניס בה דווקא את הכלים היותר נאים והיותר יפים שיש לו. וזה כולל את מפות השלחן היפות, הכסאות הנאים, וכלי האכילה היותר יפים שיש לו. וכן לא יכניס לסוכה כלים שאינם מכובדים, כמבואר בסעיף הבא [ט,ו,ז].

ח. ישנן שתי דעות מה הכוונה שאין להכניס כלי אוכל שאינם מכובדים לסוכה. יש אומרים שאין להכניס אליה סירים, אף כשיש בהם אוכל העומד לחלוקה לצלחות (וראה בסעיף הבא). ויש אומרים שהכוונה שלאחר הסעודה יורידו את כל כלי האוכל המלוכלכים, חוץ מהכוסות שרשאים להשאירן. למעשה יש לחשוש לשתי הדעות, ונהגו להקפיד בעיקר כדברי הדעה הראשונה [ט,ח].

ט. גם לדעה הראשונה בסעיף הקודם, מותר להכניס לסוכה קערות גדולות מזכוכית, פלסטיק וכדומה, שרגילים לקחת מהן ישירות לצלחות. אך אין להכניס לסוכה סירים ומחבתות שמתבשל בהם האוכל, אלא מחוץ לסוכה יערו מהם לתוך קערות גדולות ויפות, ואת הקערות האלה יכניסו לסוכה. ויש מי שמתיר (הגר"מ אליהו זצ"ל) להכניס לסוכה את הסירים שבימינו, שרגילים להגיש בהם אוכל לשלחן שבת בבית, משום שהינם נאים ומעוטרים, אם אינם מלוכלכים מבחוץ [ט,ט].

י. בשל קדושת הסוכה וכבודה, אין לעשות בה דברים בזויים. לכן כתבו הפוסקים, ספרדים ואשכנזים, שאסור להחליף חיתולים לתינוקות בסוכה (ולמרות שלעיתים קשה לקיים זאת, בכל אופן יש להזהר בכך), אסור לשטוף בה כלי אוכל (כגון שחלק מהסוכה נמצא במטבח), מלבד כוסות שאותן מותר לשטוף. וכן אין לתלות כביסה בתוך הסוכה, ואין לעבור דרכה כדי לקצר את דרכו, וכל שכן שאין להתפנות בסוכה. ויש מחמירים שלא יכנסו כלל לסוכתם גוי וכלב [ט,יא].

יא. תשמיש המיטה (היינו מעשה האישות עם אשתו) מותר בסוכה, אך רק כשמתקיימים כמה תנאים: 1) שהדבר ֵיעשה בצניעות מירבית כך שלא ירגיש בהם איש. והיינו שמיקום הסוכה הינו במקום צנוע, וכמובן שאין ישנים בסוכה אנשים נוספים. 2) שיהא שם חושך כראוי. 3) אם ישנם שם ספרי קודש, צריכים הם להיות מכוסים כדין. 4) שלא תהיה בעיה שתלויים שם קישוטים שכתובים בהם פסוקים ומאמרי חז"ל [ט,יב,(לז)].

יב. מותר בסוכה ליטול ידיים לתוך קערה, הן נטילת ידים לסעודה והן נטילת ידים של שחרית בקומו משנתו. ויזהר להוציא מיד את קערת המים של הנטילה של שחרית, ולשופכם במקום שלא ידרכו עליהם בני אדם. ובשבת יזהר לשופכם במקום שאינו משקה על ידי כך צמחים [ט,יג]. ועתה המציאו מכשיר עם כיור לנטילה בסוכה. ודבר טוב הוא.

יג. יש להזהר מאוד משריפות בסוכה. לכן יש להרחיק מהסכך את נורות החשמל ואת הנרות של שבת והחג. ויש המדליקים את נרות השבת והחג בבית ולא בסוכה [ט,יד].

יד. נחלקו הפוסקים מה דין סוכה שעשו בה תשמישים בזויים, אם היא נפסלת בשל כך. ולמעשה האשכנזים מכשירים סוכה כזו בדיעבד, ולספרדים ספק אם הסוכה נשארה כשרה [טז,ט].

חיוב השינה בסוכה

טו. דבר עיקרי במצוות הסוכה הינה השינה בסוכה. וחמורה מצוות השינה בסוכה יותר מהאכילה, כיוון שאכילת ארעי מותרת מחוץ לסוכה, אך שינה, אפילו כשהיא ארעית - אסורה. ואכן שכר הישן בסוכה גדול עד למאוד, והשכינה חופפת עליו. ומאידך מי שהוא צריך ויכול לישון בסוכה ואינו ישן בה, עונשו גדול, ובשמים מקפידים עליו [ט,יז]. ומכל מקום אין מברכים את ברכת "לישב בסוכה" כשנכנס לישון בסוכה מבלי לאכול [ט,(קפט).וראה עוד לקמן (בסעיף נא)].

טז. צריך אדם להשתדל מאוד ולנקוט באמצעים שונים על מנת שיוכל לישון בסוכה, ללא הפרעות של קור, רעש וכדומה. ומסופר על הרבה מגדולי ישראל שממש מסרו את נפשם כדי לישון בסוכה, ומאידך התאמצו מאוד כדי להימנע משינה מחוץ לסוכה [ט,יח].

יז. במשך כל ימי החג חייב אדם לישון את שינתו רק בסוכה. וזאת הן ביום והן בלילה, הן שינת קבע והן שינת ארעי, חוץ ממיקרים מיוחדים , כמבואר לקמן בפרק י"א [ט,יט].

יח. איסור שינה מחוץ לסוכה כולל שינה בכל צורה שהיא, הן בשכיבה על מיטה, הן בישיבה (כגון שמשעין את ראשו על גבי שולחן, סטנדר וכדומה). וכן לא יניח את ראשו על שולחן וכדומה כשיש חשש שישקע בשינה [ט,כ].

יט. מי שחטפתו שינה ונרדם מחוץ לסוכה, לכשיתעורר ורוצה להמשיך לישון, צריך הוא ללכת לסוכה [ט,כא].

כ. היו מהאשכנזים בארצות הגולה הקרות שלא היו ישנים בסוכה עקב הקור העז. אך כיום שיש תנורי חימום חשמליים, אם ניתן הדבר יכניסם לסוכה כדי שיוכל לישון (ויזהר מאוד משריפה),! וכן יביא לסוכה שמיכות עבות. ומכל מקום כתבו הפוסקים, שפה בארץ הקודש אין הקור עז כל כך כמו בארצות אירופה הקרות, ואין להפטר משינה בסוכה בשל הקור [ט,כב].

כא. רצוי שלכל אדם תהיה סוכה פרטית, כך שיוכל לישון בה עם אשתו כדרך שהוא דר עמה כל השנה. ומי שאין לו סוכה כזו, והגיע זמן טבילתה של אשתו, או זמן עונתה, לא יבטל את מצוות עונה בביתו, ורשאי לאחר מכן להמשיך לישון בביתו (לפחות) עד עלות השחר [ט,כג].

כב. אף מי שהינו בשנה הראשונה לנישואיו, חייב לישון בסוכה. ומי שמנהג אבותיו להקל בכך ולישון אז מחוץ לסוכה, רשאי להקל בכך. ואם האשה מפחדת לישון בבית לבדה (לאו דווקא בשנה הראשונה לנישואין), ואינה יכולה לישון עם בעלה בסוכה, יש מתירים לבעל לישון עמה בבית. אך אם רוצים לעשות כן בקביעות, יש לשאול שאלת רב [ט,(עו)9].

כג. אם אדם נרדם לאונסו בבית הכנסת או בבית המדרש, לדעת רוב הפוסקים אין צריך להעירו כדי שילך לישון בסוכה. וכל זה מדובר לגבי מי שנרדם מחוץ לסוכה באונס [ט,כד]. ולגבי מי שנרדם בעת הנסיעה באוטובוס וכדומה, ראה לקמן (בפרק י"א סעיף מ"ב). דין מי שנוסע לטיול באופן שיודע שלא תהיה לו סוכה לישון, ראה לקמן (בפרק יא סעיף מ"ג). ודין מי שישן בסוכה כשחלק מגופו מחוץ לסוכה, ראה לעיל (בפרק ב' סעיף י').

דיני האכילה והשתיה בסוכה ומחוצה לה

כד. במשך כל ימי החג חייב אדם לאכול (ובמיקרים מסוימים גם לשתות) רק בסוכה, הן ביום והן בלילה. החיוב לאכול בסוכה הינו רק כשאוכל אכילת קבע, אך אכילת ארעי מותר לאכול מחוץ לסוכה. ובסעיפים הבאים בס"ד נבאר מהי אכילת קבע ומהי אכילת ארעי [ט,כז].

כללים בדיני אכילה ושתיה בסוכה

כה. כתבו הפוסקים כמה הגדרות מהי אכילת קבע לענין מצוות הסוכה. ויש לדעת שהדבר משתנה ממאכל אחד לשני. ישנם מאכלים שיש שיעור מוגדר לכל מאכל (כגון יותר מנפח של "כביצה" ללחם). אך ישנם מאכלים שהפוסקים לא כתבו שיעור מוגדר, אלא המציאות או מחשבת האדם גורמות להחשיב את הדבר לאכילת קבע המחייבת לאכול או לשתות בסוכה, וכגון: 1) שהאדם אוכל את סעודתו עם חבריו. 2) שהאדם הולך לאכול במסעדה. 3) שהאדם אוכל כמות כזו מהמאכל שעבורו היא נחשבת כסעודת קבע (למרות שאצל אחרים אין זו נחשבת כסעודת קבע). 4) שהאדם רגיל לאכול סעודה כזו בסלון או בחדר האוכל שבביתו, ולא במטבח [ט,כח].

כו. אף שאכילת קבע בסוכה מצריכה גם לברך את ברכת "ברוך... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה", מכל מקום ישנם מיקרים שאדם חייב לאכול או לשתות בסוכה, אך אינו צריך (וגם אסור לו) לברך את ברכת "לישב בסוכה". בס"ד נדון תחילה באילו מיקרים חייבים לאכול ולשתות בסוכה (אל מבלי לברך ברכה זו), ובהמשך נדון מתי גם מברכים ברכה זו על אכילה ושתיה [ט,כט].

כז. אמרו חכמינו ז"ל, שכל המחמיר על עצמו, וגם את הדברים שאין חייבים לאכול בסוכה הוא אוכל רק בסוכה, ואפילו אינו שותה מים מחוץ לסוכה - הרי זה משובח, ומכל מקום אין זו חובה. ולכן אף מי שהינו תלמיד חכם, אם אינו רוצה להחמיר על עצמו בכך, אלא הוא אוכל ושותה מחוץ לסוכה דברים שאין חייבים לאוכלם ולשתותם בסוכה, רשאי שלא להחמיר בכך [ט,ל].

דין חיוב אכילת פת בסוכה

כח. מותר לאכול מחוץ לסוכה לחם (או חלה, לחמניה וכדומה) מחמשת מיני דגן בשיעור "כביצה" [כבתמונה 45] או פחות מכך, והיינו עד נפח של 54 סמ"ק. ויש אומרים עד 45 סמ"ק. ולמנהג האשכנזים, בלילה ראשון של סוכות אסור לאכול מחוץ לסוכה לחם כבר משיעור "כזית" שהוא 27 סמ"ק [כבתמונה 46]. אך האוכל לחם יותר משיעורים אלה, חייב לאוכלו בסוכה [ט,לא].

כט. יש מהאשכנזים הסוברים שהאוכל לחם יותר משיעור "כזית" (27 סמ"ק), ועמו תבשיל או תוספות אחרות, וקובע סעודתו עליהם, חייב לאוכלם בסוכה, ואף לברך עליהם את ברכת "לישב בסוכה". ואילו הספרדים ושאר האשכנזים אינם מחייבים לאכול בסוכה במקרה זה [ומחלוקת כעין זו שייכת גם בכל ימות השנה, לגבי האוכל פת הבאה בכיסנין (כגון בורקס) לפחות בשיעור "כזית" (27 סמ"ק), ואוכל עם זאת עוד תבשילים ושאר תוספות - בשיעור קביעות סעודה, שלדעתם צריך לברך על כך את ברכת המזון. כמבואר כל זה במשנה ברורה (סימן קס"ח סקכ"ד) ובספר מקראי קודש הלכות סוכה (ט,לב)].

דין אכילת פת הבאה בכיסנין (כעוגות ושאר מיני דגן אפויים) בסוכה

ל. האוכל פת הבאה בכיסנין (והיינו מיני דגן אפויים ולא מבושלים, בין שעשויים ככיס ממולא, כבורקס. ובין שהעיסה נילושה בשמן, דבש, סוכר, הרבה ביצים וכדומה - כעוגות. ובין שהם כמין כעכים יבשים שכוססים אותם ונשברים בשיניים). אם אוכל את אחד הדברים הללו, חייב לאוכלו בסוכה רק אם אוכל מהם לפחות בנפח של "כביצה", שהוא כ54- סמ"ק, וכנ"ל. ויש מהאשכנזים המחמירים בכך כבר משיעור של 45 סמ"ק [ט,לג]. וראה עוד בסעיפים ל"ב ומ"א.

דין אכילת תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן (כאיטריות, קוסקוס וכדומה) בסוכה

לא. וכן האוכל תבשיל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן [דהיינו חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמין (מ"ב ר"ח,ב') - לא כוסמת] חייב לאוכלו בסוכה רק אם אוכלו בשיעור 54 סמ"ק. וראה עוד בסעיף הבא ובסעיף מ"ב [ט,לד].

משך זמן האכילה של השיעורים הנ"ל המחייב אכילה בסוכה

לב. מה שכתבנו בסעיפים הקודמים שאסור לאכול מחוץ לסוכה לחם, מיני מזונות אפויים או מבושלים, זה רק כשאוכל את השיעורים הנ"ל במשך תשע דקות (ויש אומרים שבע דקות) או פחות מכך. אך אם אוכלם לאט לאט, רשאי הוא לאוכלם גם מחוץ לסוכה [ט,לה].

דין אכילת שאר המאכלים מחוץ לסוכה

לג. מותר לאכול מחוץ לסוכה דברים הנאכלים עם לחם, כגון בשר, דגים, גבינה וכדומה (כשאוכלם ללא לחם), וזאת אף אם קובע את סעודתו עליהם, שעבורו הם נחשבים כארוחה בפני עצמה. לאור זאת, למרות שבזמננו רבים נוהגים לאכול את ארוחת הצהרים שלהם ללא לחם ושאר מיני מזונות, אלא אוכלים רק בשר, דגים, תפוחי אדמה, מרק (ללא שקדי מרק) וכדומה, בכל אופן אינם חייבים לאכול זאת בסוכה, אם לא אוכלים עמהם לחם ושאר מיני מזונות. ויש מהאשכנזים הסוברים שרצוי להחמיר ולאכול אף דברים אלה דווקא בסוכה אם אוכלם כארוחה בפני עצמה [ט,לו,לז].

לד. מותר לאכול פירות מחוץ לסוכה, ואפילו אם אוכל מהם הרבה, ואוכלם כארוחה בפני עצמה. וכן הדין לגבי ממתקים כגלידה, שוקולד, פיצוחים וכדומה, אם אינם עשויים מחמשת מיני דגן באופן המחייב אכילה בסוכה, כנ"ל [ט,לח].

לה. יש מחמירים וסוברים, שהאוכל סעודת קבע בסוכה (כנ"ל) ורוצה לצאת באמצע סעודתו, שאסור לו לאכול ולשתות מחוץ לסוכה אף דברים שכשלעצמם אין חיוב לאוכלם בסוכה. והיינו שלדעתם אסור באמצע סעודתו בסוכה לשתות מים או מיץ בביתו. אך לדעת הרבה מאוד פוסקים אין צריך להחמיר בכך [ט,מג].

דין שתיית יין ושאר משקאות מחוץ לסוכה

לו. מעיקר הדין מותר לשתות יין מחוץ לסוכה. ויש מהאשכנזים שמחמירים בכך, וסוברים שאם קובע את עצמו לשתות יין (כגון באופן ששותהו בסלון ביתו, או שהולך לשתותו במסעדה, או ששותהו בחבורה עם ידידיו), אז חייב הוא לשתותו בסוכה. ואף לדעתם לא יברך אז את ברכת "לישב בסוכה" [ט,לט].

לז. דין שתיית שאר המשקאות החשובים, כגון שיכר, בירה, ליקר, וכדומה

כדין שתיית היין [ט,מא].

לח. מותר לשתות מים, מיץ וכדומה מחוץ לסוכה. והמחמיר לשתותם דווקא בסוכה הרי זה משובח [ט,מב].

על איזו אכילה מברכים את ברכת "לישב בסוכה"

לט. כפי שכתבנו לעיל, ישנם מיקרים שאדם חייב לאכול ולשתות בסוכה, אך בכל אופן אינו צריך - ואף אסור לו - לברך את ברכת "לישב בסוכה". עתה נבאר בס"ד באלו מיקרים כן מברכים ברכה זו [ט,מו].

מ. האוכל לחם (או חלה) בכמות הגדולה מ"כביצה" (היינו לענייננו בנפח הגדול מ58- סמ"ק. ויש אומרים שהוא 100 סמ"ק), צריך לברך לפני אכילתו את ברכת "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה" [ט,מז].

מא. האוכל פת הבאה בכיסנין (והיינו עוגות, בורקס, ועוד מיני דגן אפויים שאינם לחם אלא ברכתם "מזונות", וכנ"ל בסעיף ל'), הרי שמעיקר הדין היה צריך לברך עליהם את ברכת "לישב בסוכה" רק כשקובע את סעודתו עליהם (כנ"ל בסעיף כ"ה). ואכן למנהג הספרדים מברכים ברכה זו אם אוכל זאת בשיעור קביעת סעודה שהוא נפח של 174 סמ"ק (ויש אומרים שהוא 232 סמ"ק). ואילו האשכנזים נוהגים לברך ברכה זו אפילו שאכל זאת רק בשיעור מעט יותר מ"כביצה" (היינו נפח של 58 סמ"ק. ויש אומרים 100 סמ"ק), ואז עליהם גם להמתין בסוכה זמן מה לאחר האכילה, ולא לצאת ממנה מיד. ובשבת וביום טוב, כשאוכלים הם זאת סמוך לקידוש, נחשב הדבר כסעודת קבע, ואינם צריכים להמתין [ט,מח].

מב. האוכל תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן (כנ"ל בסעיף ל"א, ואינו אפוי אלא מבושל, כגון קוסקוס, איטריות וכדומה). למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים מברך את ברכת "לישב בסוכה" רק כשקובע על כך סעודה (כנ"ל בסעיף כ"ה). ויש מהספרדים המברכים ברכה זו רק כשאוכלים 174 סמ"ק מהתבשיל [ט,מט].

מג. הן האוכל בסוכה לחם, חלה, פת הבאה בכיסנין (עוגות וכדומה), והן האוכל תבשיל מחמשת מיני דגן (כאיטריות), מברך את ברכת "לישב בסוכה" רק כשמתוך הכמויות הנ"ל אכל לפחות 29 סמ"ק בארבע דקות [ט,נ].

מד. חוץ מהמאכלים הנ"ל, אין לברך את ברכת "לישב בסוכה" על שאר המאכלים והמשקאות. לכן אם אוכל ללא לחם: בשר, דגים, גבינה ושאר מאכלים הנאכלים בדרך כלל עם לחם, וכן פירות, ירקות וכדומה, אין לברך על אכילתם את ברכת "לישב בסוכה". וכן אין לברך ברכה זו על שתיית יין, שיכר, ליקר ושאר משקאות [נא,ט].

ברכת "לישב בסוכה"

מה. כשנכנס לסוכה מבלי לאכול בה דבר מה. יוצאי גלות תימן, וכן חלק מהאשכנזים (אלה הנוהגים על פי הגר"א ז"ל), נוהגים לברך את ברכת "לישב בסוכה" בכל פעם שהם נכנסים (או יושבים) בסוכה. אך הספרדים ורוב האשכנזים מברכים ברכה זו רק כשאוכלים בה אכילת קבע, כנ"ל בסעיפים הקודמים [ט,נב].

מו. דין הנכנס לסוכת חבירו כדין הנכנס לסוכת עצמו, לענין ברכת "לישב בסוכה" [ט,נה].

ברכת "לישב בסוכה" במיקרים שונים

מז. נחלקו הפוסקים לגבי היוצא מהסוכה באמצע סעודתו (כגון למנחה או לערבית),האם נחשב הדבר כהפסקה בסעודה המצריכה לברך שוב ברכה זו כשחוזר לאכול בסוכה. ולמעשה, אם לא הסיח את דעתו מלהמשיך בסעודתו, לא יברכנה שוב [ט,נח].

מח. מי שבתוך סעודתו הולך לסוכת חבירו וממשיך שם לאכול בשיעור המצריך לברך את ברכת "לישב בסוכה". למעשה לא יברך שוב ברכה זו, אף אם כשבירך ברכה זו בסוכתו לא היה בדעתו שילך לסוכת חבירו. אך כיוון שישנה מחלוקת בכך, אין ראוי לצאת מסוכתו באמצע הסעודה כדי להמשיך לאכול בסוכת חבירו [ט,נט].

מט. מי שבירך את ברכת "לישב בסוכה" וסעד בסוכתו, אלא שלאחר ברכת המזון נשאר בסוכתו זמן רב עד הסעודה הבאה, או שיצא לזמן מועט כשדעתו לחזור מיד, וכן עשה וחזר - גם לגבי כך נחלקו הפוסקים אם יברך שוב את ברכת "לישב בסוכה" לפני הסעודה הבאה. ולמעשה לא יברכנה שוב [ט,ס,סא]. ובכל המיקרים הללו (כשלא יצא כלל בין הסעודות, או שיצא רק לזמן מועט), אם כשבירך את ברכת "לישב בסוכה" התכוון לפטור את ישיבתו בסוכה רק עד הסעודה הבאה, הרי שצריך הוא לברך שוב ברכה זו לפני הסעודה הבאה [ט,סב].

נ. מי שבין סעודה לחברתה יצא לזמן מה מהסוכה והסיח דעתו ממנה, כגון לתפילה בבית כנסת, ללמוד תורה בבית המדרש או בביתו, או לעסקיו וכדומה, צריך הוא לברך שוב את ברכת "לישב בסוכה" כשחוזר לסעוד סעודה נוספת בסוכה [ט,סג].

נא. הנכנס לסוכה ואינו מתכוון כלל לאכול עד שיצא ממנה. כגון המגיע לסוכה לישון בלילה לאחר שמחת בית השואבה, ובבוקר יצא ממנה לתפילת שחרית. וכן במיקרים דומים. לדעת פוסקים אשכנזים רבים יש לברך על כך את ברכת "לישב בסוכה", ובעיקר אם נכנס אז לסוכת חבירו ולא לסוכתו שלו עצמו (ט"ז.ח"א.מ"ב). ואילו למנהג הספרדים ושאר האשכנזים (גר"ז.מאמ"ר.ערוה"ש.חזו"ע) אין לברך כלל במיקרים אלה את ברכת "לישב בסוכה" [ט,(קס"ט)].

עוד מדיני ברכת "לישב בסוכה"

נב. איזו ברכה מקדימים לפני האכילה, האם את ברכת "לישב בסוכה", או את ברכת הנהנין ("המוציא" או "בורא מיני מזונות"). הספרדים נוהגים להקדים את ברכת "לישב בסוכה", ואילו האשכנזים נוהגים להקדים את ברכת הנהנין לברכת "לישב בסוכה". ובין ספרדי ובין אשכנזי, אם הפך את סדר הברכות, יצא ידי חובה [ט,סד]. ובענין הקידוש ראה עוד לקמן (בפרק י' סעיף ב').

נג. למנהג האשכנזים, האוכל סעודת קבע מברך את ברכת "לישב בסוכה" לאחר שכבר התיישב. ואילו הספרדים מברכים ברכה זו בעמידה, ומיד לאחר מכן מתיישבים [ט,סה]. וכיצד יש לנהוג בקידוש, ראה לקמן (בפרק י' סעיף ג').

נד. מי ששכח לברך את ברכת "לישב בסוכה", ונזכר בכך לאחר שהחל לאכול את סעודתו, יברכנה מיד וימשיך בסעודתו, ויאכל לפחות עוד מעט אוכל. ואם נזכר בכך רק לאחר שבירך את ברכת המזון, לא יברכנה עוד. ויש מהאשכנזים הסוברים שאף במקרה זה יברכנה, אלא שצריך אז להמשיך ולשהות עוד זמן מה בסוכה [ט,סו].

נה. יש אומרים שאם אדם נאלץ להיות בשבת או ביום טוב במקום שאין בו סוכה כשרה, יאכל בכל אחת מהסעודות לחם לפחות בשיעור "כזית" (29 סמ"ק), אך פחות משיעור "כביצה" (54 סמ"ק), כך שבאופן זה אינו חייב לאכול בסוכה, ומאידך יוצא ידי חובת סעודת שבת ויום טוב. אך אין פתרון זה מועיל לחיוב אכילת לחם בסוכה בלילה הראשון של החג [ט,סח].

נו. מעיקר הדין הנשים פטורות ממצוות סוכה. למרות זאת, הנשים האשכנזיות בעת שמקיימות את מצוות סוכה בתנאיה המלאים כאנשים, מברכות את ברכת "לישב בסוכה", וכן עונות "אמן" כששומעות שמברכים ברכה זו בקידוש. ואילו הנשים הספרדיות אינן מברכות כלל ברכה זו, ויש אומרים שגם לא תעננה "אמן" כששומעות ברכה זו בקידוש [ט,סט].

נז. מעיקר הדין אין חובה לאכול פת בסוכה באופן שמחייב לברך את ברכת "לישב בסוכה", אלא רק בלילה הראשון של החג. ואילו בשאר סעודות החג וחול המועד יכול לאכול פת או מיני מזונות בשיעורים שאינם מחייבים ישיבה בסוכה [ט,עה].

ברכת "לישב בסוכה" בקידושים השונים

נח. העושה קידוש ביום טוב בשחרית, וכן בשחרית של שבת חול המועד, ומיד סועד את סעודת שחרית בפת (כגון חלה). יש אומרים שיברך את ברכת "לישב בסוכה" בקידוש, לאחר ברכת הגפן. ויש הסוברים שיברכנה לאחר שנטל ידיו סמוך לברכת "המוציא". למנהג האשכנזים אין הכרעה בין שתי הדעות, וכל אחד יעשה כמנהגו. ואילו לדעת רוב הפוסקים הספרדים יש לברכה בקידוש. אך ספרדי המברכה סמוך לברכת "המוציא", יש לו על מי לסמוך [וכן אני הקטן נוהג, מחשש הפסק בין ברכת הגפן לשתיית היין; ט, עב].

נט. במקרה הנ"ל, כשמקדש ביום טוב בשחרית, וכן בשחרית בשבת חול המועד, אך לאחר הקידוש אינו אוכל פת (כגון חלה) אלא אוכל רק מיני מזונות (בשיעור המצריך לברך את ברכת "לישב בסוכה", והיינו לפחות 58 סמ"ק, כנ"ל בסעיף מ"א), ואילו את הסעודה השנייה עם הפת יאכל מאוחר יותר. למנהג האשכנזים יברך את ברכת "לישב בסוכה" בקידוש לאחר ברכת הגפן ולפני שתיית היין. ואילו לספרדים ממילא אינו מברך את ברכת "לישב בסוכה" על אכילת מיני מזונות אלא רק אם אכל כדי שיעור קביעות סעודה, ואז דינו כאוכל פת, כבסעיף הקודם [ט,עג].

ס. בקידוש של ליל שבת של חול המועד יש לברך את ברכת "לישב בסוכה" בסוף הקידוש, לאחר ברכת "מקדש השבת". ואין מזכירים בקידוש זה את החג [ט,עד].

הלימוד והתפילה בסוכה

סא. לכתחילה יש ללמוד, לשנן ולקרוא בסוכה בכל שבעת ימי החג. אך אם לאדם ישנן הפרעות בסוכה, כך שאין דעתו מיושבת עליו שם, כגון רעש, קור, חום וכדומה, ואינו יכול למונעם, או שנצרך הוא להרבה ספרים לשם לימודו, ויש לו טורח רב בהבאתם לסוכה - בכל המיקרים הללו רשאי ללמוד בביתו [ט,עו].

סב. מי שרגיל ללמוד תורה בבית המדרש, רשאי אף בסוכות להמשיך וללמוד שם תורה [עז,ט].

סג. אף מי שיש לו מנין אנשים בסוכתו, ילך להתפלל בבית הכנסת. ויש מגדולי ישראל שהיו מתפללים בסוכתם כשהיה שם מנין. ומכל מקום אם אין בית כנסת בסביבתו, או שאין באפשרותו ללכת לבית הכנסת, אזי יתפלל בסוכתו [ט,עח].

פרק י: מצוות ישיבת הסוכה בלילה הראשון: הקידוש, הסעודה והשינה

א. בבואו מתפילת ערבית של החג ילך לסוכתו בשמחה. הספרדים נוהגים לעמוד מחוץ לסוכה בפתחה, ולומר שם "לשם יחוד", בקשות ופסוקים. הספרדים ורבים מהאשכנזים מזמינים את ה"אושפיזין" (הלא הם אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף ודוד) הבאים להתארח בסוכות של עם ישראל בימי החג, ולמנהג כולם מתחילים בקידוש. וכשהחג חל בשבת מקדימים לומר "שלום עליכם" ו"אשת חיל" [יא,א,(ג)].

הקידוש בלילה הראשון

ב. סדר הברכות בקידוש הלילה הראשון הינו: ברכת הגפן, ברכת "אשר בחר בנו" (כשבשבת מזכיר בה גם את שבת, באמצעה ובסיומה), ברכת "לישב בסוכה" ו"שהחיינו". ואם טעה ושינה את סדר הברכות, בדיעבד יצא ידי חובה [ג,ב,י].

ג. מנהג הספרדים וחלק מהאשכנזים לעמוד במשך הקידוש, ולאחר שסיים לברך את ברכת "לישב בסוכה" יושב ומברך את ברכת "שהחיינו" ושותה מכוס הקידוש. ואילו שאר האשכנזים נוהגים לשבת במשך כל הקידוש [י,ד].

ד. מן הראוי לומר את הקידוש בקול רם, במתינות ובניגון. וכן יש לברך את הברכות בכל ימות השנה בקול רם ובמתינות, כיוון שעל ידי כך מתעוררת הכוונה [ט,ה].

ה. נחלקו הפוסקים לגבי נשים המברכות את ברכת "שהחיינו" כבר כשמדליקות הן את הנרות, האם תעננה "אמן" כששומעות ברכה זו בקידוש. וכל אחת תעשה כמנהגה [י,ט. ומכל מקום זו מחלוקת אם בכלל תברכנה את הברכות "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות ביום טוב].

ו. מי שמכל סיבה שהיא קידש בלילה הראשון של החג בביתו ולא בסוכה (כגון שירדו גשמים רבים, והוא נוהג כפוסקים שצריך במקרה כזה לקדש בביתו), ואף בירך בביתו את ברכת "שהחיינו". אם פסקו הגשמים במשך הלילה או ביום, וחזר לסוכתו, לדעת רוב הפוסקים צריך לברך שוב את ברכת "שהחיינו" בשל מצוות הישיבה בסוכה. ויש מהפוסקים הסוברים שלא יברכנה שוב. ואם פסקו הגשמים רק בבוקר, ורוצה לצאת ממחלוקת זו, יטול בבוקר את ארבעת המינים בסוכה כלשהי, וכשמברך את ברכת "שהחיינו" על נטילתם, יכוון לצאת ידי חובה גם על מצוות השהייה בסוכה [י,י,כא].

חיוב האכילה בסוכה בלילה הראשון של החג

ז. מצווה חשובה מאוד מהתורה, שחייב בה כל אדם (זכר) מישראל שהגיע לגיל מצוות, היא לאכול בלילה הראשון של החג (ובגלות גם בלילה השני) "כזית" פת בסוכה, וכפי שיבואר בס"ד בסעיפים הבאים.

ח. כל מי שחייב במצוות הישיבה בסוכה, חייב גם באכילת הפת בסוכה בלילה זה, וכל הפטור ממצוות סוכה, הריהו פטור גם מאכילת הפת בסוכה בלילה זה [י,יד,כז].

ט. בעת שאוכל את "כזית" הפת בסוכה, יש לכוון שמקיים בכך מצוות עשה מהתורה, שזו מצווה חשובה עד למאוד. ונוסף לכך יכוון עוד שני דברים: שהקדוש ברוך הוא ציונו לשבת בסוכה שהיא זכר לסוכות שעשו בני ישראל ביציאתם ממצרים. ושהסוכה הינה זכר לענני הכבוד שהקיף הקדוש ברוך הוא את עם ישראל בהיותם במדבר [י,טו].

י. מי שלא כיוון את הכוונות הנ"ל, אלא רק כיוון כוונה פשוטה שהוא יוצא ידי חובת מצווה מהתורה - יצא ידי חובה. אך אם לא כיוון כלל לצאת ידי חובת מצוות עשה זו בסוכה בלילה זה, לא יצא ידי חובה כלל, וביטל מצוות עשה חשובה זו. ולכן כדאי (ולא חובה), שכשנכנסים לסוכה, לומר "הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות ישיבה בסוכה והאכילה בה". ומכל מקום גם בשאר ימי החג כששוהה בסוכה, יש לכוון שמקיים את מצוות הישיבה (=השהייה) בסוכה [י,טו].

שיעור הפת שיש לאכול למצווה זו

יא. צריך לאכול בלילה הראשון של החג "כזית" פת (לחם, חלה, לחמניה וכדומה), כלומר בכמות של לפחות 29 סמ"ק (כנ"ל בתמונה .46 ויש אומרים 48 סמ"ק). ואם ניתן הדבר, רצוי לאכול לפחות "כביצה" מהפת, שהוא 58 סמ"ק [כנ"ל בתמונה .45 ויש מהאשכנזים האומרים שהוא 100 סמ"ק; י,טז].

יב. למרות שהאוכל פת בכל החג מברך את ברכת "לישב בסוכה" רק אם אוכל בשיעור יותר מ"כביצה" (58 סמ"ק, כנ"ל בפרק ט' סעיף מ'), בכל אופן בשל חשיבות אכילת הפת בלילה זה, לכן מברכים בסעודה זו את ברכת "לישב בסוכה" אף אם אוכל בה רק כשיעור "כזית", שהיא 29 סמ"ק פת [י,יז].

באיזו פת יוצאים ידי חובת מצווה זו

יג. לדעת רוב הפוסקים יוצאים ידי חובת מצוות אכילת הפת בלילה זה בסוכה, רק באכילת לחם, חלה שברכתה "המוציא", ואינה מתוקה מידי) וכדומה, אך לא באכילת מיני מזונות אפויים (כעוגות, בורקס וכדומה), ולא בתבשיל כאיטריות. ויש מי שסובר שניתן לצאת ידי חובה באכילת מזונות אפויים, אם קובע עליהם את סעודתו, שאוכל מהם יותר מ160- סמ"ק. ולדעתו נוטל לשם כך ידיים בברכה, מברך את ברכות "לישב בסוכה" ו"המוציא", וכן את ברכת המזון. ובשעת הדחק גדולה מאוד, כשאינו יכול לאכול בלילה זה פת או מזונות בשיעור הנ"ל, יאכל בסוכה מיני מזונות אפויים לפחות בשיעור כביצה (כ58- סמ"ק), ולמנהג האשכנזים אף יברך על כך את ברכת "לישב בסוכה" [י,יח,(מ)].

יד. יש מתירים לצאת ידי חובת מצווה זו גם בלחם מטוגן (וברור שאין להדליק אש ביום טוב לצורך הטיגון). ויש אומרים שאין יוצאים ידי חובת מצווה זו באכילת לחם מטוגן [י,יט].

אופן אכילת הפת בליל יום טוב הראשון

טו. לכתחילה יש לאכול את "כזית" הפת (29 סמ"ק) במשך 4 דקות. ואם אינו יכול לאכול כך, ישתדל לאכול זאת תוך 5 דקות, ואם לאו אז תוך 6 דקות, לכל היותר תוך 7 או 7.5 דקות. וזקן או חולה שאינם יכולים לאכול אף בזמן זה, יתאמצו לאוכלו תוך 9 דקות, או לאכול פת לפחות בנפח 15 סמ"ק בזמנים אלה. וכל המשתדל בדבר, עוזרים לו מן השמים [י,כ].

טז. לדעת רוב הפוסקים יש לאכול את "כזית" הפת הראשון בפני עצמו, ללא תוספות כממרחים, סלט, תבשילים וכדומה [י,כב].

זמן קיום מצוות אכילת הפת בלילה זה

יז. לכתחילה יש לאכול את ה"כזית" הראשון של הפת בסוכה לאחר צאת הכוכבים (לפחות כשלושים דקות לאחר השקיעה. ורצוי קצת יותר מאוחר). ובמיוחד יזהר בכך מי שהתפלל מוקדם את תפילת ערבית [ט,כג].

יח. לכתחילה יש לאכול את ה"כזית" הראשון של הפת בסוכה לפני חצות הלילה האמיתי (לא לפי לוח הזמנים כפי שאומרים בחדשות ברדיו, שהוא לפי הלוח הנוצרי, אלא לפי הלוח היהודי שחצות הוא בערך בשעה שתים עשרה וחצי - לפי שעון קיץ). ואם בדיעבד לא אכל זאת לפני חצות, חייב לאכול זאת אף לאחר חצות, עד עלות השחר. אך כשאוכלו אז, רשאי לברך את ברכת "לישב בסוכה" רק אם אוכל מהפת יותר משיעור "כביצה", שהוא 58 סמ"ק [י,כה]. וראה עוד בסעיף הבא.

יט. חיילים היוצאים לפעילות מבצעית בתחילת לילה זה, יאכלו את "כזית" הפת בסוכה רק לאחר צאת הכוכבים. ובשעת הדחק רשאים הם להקל לאוכלו בסוכה לאחר עשרים דקות שלאחר השקיעה. ואם גם אז אינם יכולים לאוכלו, יאכלו את "כזית" הפת בסוכה כבר לאחר השקיעה, אך את ברכת "לישב בסוכה" רשאים לברך רק על אכילת פת בסוכה כשאוכלו כעשרים דקות לאחר השקיעה.

ובמקרה שלא אכלו זאת כלל, או שאכלו זאת לפני תום העשרים הדקות הללו, ישתדלו לאכול "כזית" פת בסוכה לפני חצות הלילה (בערך בשעה שתים עשרה וחצי לפי שעון קיץ). ואם לא הספיקו לאכול זאת בסוכה לפני חצות, ישתדלו לאכול בסוכה שוב פת לאחר חצות הלילה ולפני עלות השחר בשיעור "כביצה" (לפחות 58 סמ"ק), ואז יוכלו גם לברך את ברכת "לישב בסוכה" [י,(סב)].

כ. זקנים בבית זקנים הסועדים תמיד את ארוחת הערב מוקדם, ואינם יכולים לאֵחר את אכילת "כזית" הפת בלילה זה, וכן אנשי צוות רפואי שאינם יכולים לאכול זאת בזמן, ינהגו כדין החיילים, כנ"ל בסעיף הקודם [שם].

כא. מי שלא אכל את הפת בלילה זה בסוכה, הפסיד את המצוה החשובה הזו באותה השנה [י,כה. ומכל מקום נראה בס"ד לעניות דעתי, שאם אדם נאנס, וכגון חייל שחזר מפעילות מבצעית, והגיע לסוכה בבסיס לפני עלות השחר לפי הזמן המאוחר שבלוחות השנה לגבי אותו מקום, שאכן יאכל "כזית" פת בסוכה בלי ברכת "לישב בסוכה", למרות שיוצא שאוכל לפני תפילת שחרית. וה' יצילנו משגיאות].

מי שמצטער להיות בסוכה בלילה הראשון של החג

כב. כאשר יורדים גשמים בלילה הראשון של החג, באופן שלא ניתן לשבת בסוכה ופטור אז מהישיבה בה, למנהג חלק מהספרדים יאמר את הקידוש בביתו, ואף יאכל שם את סעודת הלילה, ולא יברך את ברכת "לישב בסוכה". ואילו למנהג רוב האשכנזים ושאר הספרדים יש לקדש ולאכול לפחות 29 סמ"ק פת בסוכה אף אם יורדים גשמים. ובמקרה זה, יאמר בקידוש גם את ברכת "שהחיינו", אך לא יברך את ברכת "לישב בסוכה", ואת המשך סעודתו יאכל בבית. ויש מהאשכנזים הסוברים שימתין כשעה או יותר, כיוון שאולי בינתיים יפסקו הגשמים, ואז יוכל לברך גם את ברכת "לישב בסוכה" ולאכול את הפת כראוי. אך אם המתנה זו גורמת לו או לבני ביתו (בפרט אם יש נשים בהריון) צער בשל הרעב או העייפות, או שיש לו אורחים, לא ימתין כלל [י,כח]. ומכל מקום ברור שאם פסקו הגשמים, עליו ללכת לסוכה ולאכול שם לפחות 29 סמ"ק פת, ויברך אז את ברכת "לישב בסוכה", ויעשה כן בין אם כבר בירך את ברכת המזון, ובין אם טרם בירך אותה.

כג. דין המצטער בשינה בלילה הראשון, ראה לקמן (בפרק י"א סעיף כ"ו). דין חיוב האכילה בלילה הראשון לחולה, ראה לקמן (פרק י"א סעיף כ"ז). דין מי שכבה לו החשמל בסוכתו בלילה הראשון, ראה לקמן (בפרק י"א סעיף כ"ח).

דין הטועה בברכת המזון בלילה הראשון של סוכות

כד. בברכת המזון בלילה הראשון של חג הסוכות יש להוסיף "יעלה ויבֹא" בסוף הברכה השלישית. ואם לילה זה חל בשבת, מקדימים ואומרים גם "רצה והחליצנו" [י,ל].

כה. מי ששכח בלילה הראשון של חג הסוכות לומר בברכת המזון את "יעלה ויבֹא", לא יצא ידי חובת ברכת המזון, בין אם היום הראשון חל ביום חול, ובין אם חל בשבת. ואם נזכר בכך תוך כדי אמירת ברכת המזון, ישנן כמה אפשרויות לתקן זאת תוך כדי הברכה, וישנם פרטי דינים רבים בכך, ואין אנו מפרטים אותם כאן [ראה שלחן ערוך (סי' קפ"ח), ומקראי קודש הלכות סוכה (פרק י' סעיפים ל'-ל"ב, ל"ה)].

כו. כאשר היום הראשון של סוכות חל בשבת, ושכח בלילה לומר בברכת המזון את "רצה והחליצנו", לא יצא ידי חובת ברכת המזון. וכן הדין אם שכח גם "רצה והחליצנו" וגם "יעלה ויבא". ואם נזכר בכך תוך כדי אמירת ברכת המזון, ישנן כמה אפשרויות לתקן זאת תוך כדי הברכה, וישנם פרטי דינים רבים בכך, ואין אנו מפרטים אותם כאן [ראה שולחן ערוך (סי' קפ"ח), ומקראי קודש הלכות סוכה (פרק י' סעיפים ל"ג-ל"ה)].

כז. מי שבלילה זה מסתפק אם אמר "יעלה ויבא", וכן אם מסתפק אם אמר "רצה והחליצנו" (כשצריך לאומרו), דינו כמי שלא אמרו כלל. ויש מהספרדים (הגר"ע יוסף זצ"ל) הסוברים שאם הסתפק אם אמרם, וכבר סיים את ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון, שוב לא יחזור לברך את ברכת המזון [י,לו].

כח. נחלקו הפוסקים, הן האשכנזים והן הספרדים, לגבי אשה ששכחה לומר "יעלה ויבא" בברכת המזון, בליל יום טוב הראשון של סוכות (וכן לגבי הסעודה הראשונה ביום), אם הדבר מעכב לגביה וצריכה היא לחזור ולברך את ברכת המזון. ולכן רצוי שמי שחייב בעצמו לברך את ברכת המזון, יוציאנה ידי חובה. ומי שאינה חוזרת לברך את ברכת המזון במקרה זה, יש לה על מה לסמוך [י,לח].

כט. אשה המסופקת אם אמרה "יעלה ויבא" בברכת המזון בלילה זה, לספרדים לא תחזור לברך את ברכת המזון, ולאשכנזים שנוי הדבר במחלוקת אם צריכה לשוב ולברך את ברכת המזון [י,לח].

עוד מדיני האכילה בליל החג הראשון

ל. כיוון שמצווה על האיש לאכול בסוכה בלילה זה פת, לכן אין לאכול לחם בערב החג (יום י"ד בתשרי) בשלוש השעות האחרונות שלפני החג. וכן לא ישבע אז משאר המאכלים, כבשר, דגים וכדומה [י, טל].

פרק י"א: מיהם הפטורים ממצוות הסוכה

א. בפרקים הקודמים עסקנו בענין אותם האנשים החייבים בסוכה, מתי הינם חייבים במצווה זו, ומתי הם אף מברכים על מצווה זו. בפרקנו בס"ד נמשיך לדון מתי אדם פטור ממצווה זו (כגון בעת הגשמים), ואלו אנשים פטורים לגמרי ממצווה זו [יא,א].

חיוב הנשים בסוכה

ב. כל הנשים, הן הקטנות והן הגדולות, פטורות ממצווה זו [יא,ב].

ג. אשה הנמצאת בסוכה מקיימת בכך מצוות ישיבה בסוכה, ויש לה שכר על כך כמו מי שאינו מצּווה על המצווה ובכל אופן עושה אותה. למנהג האשכנזים אשה הרוצה לקיים מצווה זו רשאית אף לברך את ברכת "לישב בסוכה" כמו איש (על פי התנאים המבוארים בפרק ט'). ואילו הספרדיות אינן רשאיות לברך ברכה זו בעצמן [יא,ג].

ד. אף למנהג האשכנזים, אין איש (שאינו צריך לברך לעצמו את ברכת "לישב בסוכה") יכול לברך ברכה זו עבור האשה, גם אם אינה יודעת או אינה יכולה לברך זאת בעצמה. ומכל מקום למנהג כולם אם האיש צריך בעצמו לברך ברכה זו, יכול הוא להוציא בברכתו גם את האשה [יא,ד].

ה. בענין האם מותרת (וצריכה) האשה לענות "אמן" על ברכת "לישב בסוכה" הנאמרת בקידוש, ראה לעיל (בפרק ט' סעיף נ"ו).

חיוב הסוכה לילדים, גרים ועוד

ו. התורה פטרה ממצוות סוכה ילדים שטרם הגיעו לגיל בר מצווה. אלא שחכמינו זכרונם לברכה חייבו במצווה זו אף ילדים בני חמש-שש שנים, מעת שאינו צריך את אמו כשמתעורר בלילה, כל ילד לפי חריפות שכלו ועצמאותו [יא,ו].

ז. ילד החייב במצוות סוכה, אסור אפילו לאדם שאינו אביו ואמו להאכילו מחוץ לסוכה מאכלים שאדם גדול חייב לאוכלם בסוכה [יא,ז].

ח. גר צדק, וכן סומא, חייבים במצוות סוכה כשאר כל האנשים [יא,ח].

דין החולים והמטפלים בהם

ט. הן החולים והן האנשים המטפלים בהם, פטורים ממצוות סוכה [יא,י].

י. החולים הפטורים מהסוכה הם בין חולה שיש בו סכנה ובין חולה שאין בו סכנה. ואף מי שכואבות לו עיניו או כואב לו ראשו, באופן שקשה לו להיות בסוכה, פטור ממצווה זו, הוא והמטפלים בו. וכל אלה פטורים מהסוכה בתנאי שהשהייה בסוכה מצערת אותם יותר מהשהייה בבית [יא,יא].

יא. אדם זקן שיודע שאם יאכל או יישן בסוכה יפגע הדבר בבריאותו והוא יצטנן, פטור מן הסוכה. ואם רק השינה בסוכה עלולה לפגוע בבריאותו, ימנע משינה אך יאכל בה [יא,יד].

דין המצטער הפטור מהסוכה

יב. מי שהשהיה בסוכה גורמת לו צער, פטור ממצוות סוכה, על פי המבואר לקמן [יא, טו].

יג. הְפטּור ממצוות סוכה הינו רק בדבר שדרך בני אדם להצטער ממנו, וכן רק אם כשיהיה בביתו לא יהיה לו צער זה [יא,טז,יז].

יד. אם הצער נגרם לאדם רק בעת השינה בסוכה, פטור הוא מהשינה בה אך חייב לאכול בה. ואם הצער הינו רק בעת האכילה, פטור הוא מלאכול בה וחייב בשינה בה [יא,יח].

צער מחמת קור, חום, רוח, יתושים, ריח רע וכדומה

טו. צער הפוטר מהסוכה הוא גם צער מחמת רוח, מחמת זבובים, יתושים ושאר חרקים, וצער מחמת ריח רע. וכן הדבר כולל גם צער מחמת חום רב, מחמת קור גדול, מחמת גשם או חושך, וכמבואר בסעיפים הבאים [יא,יט].

טז. צער מחמת רוח כולל גם מציאות שבשל הרוח נושרים חלקי סכך למאכלו, והוא איסטניס והדבר מצער אותו, או שנושרים הרבה מהם על ראשו או למאכלו, כך שמציאות כזו גורמת צער לבני האדם, גם אז פטור הוא מהסוכה, אם אינו יכול לבנותה במקום אחר [יא,כ].

יז. צער מחמת חום, ומחמת זבובים ושאר חרקים, כולל הן מציאות שהאדם עצמו מצטער מהם, והן בשעת האכילה אם האוכל מתקלקל או נאסר בגללם [יא,כא].

יח. צער מחמת קור כולל מציאות שלאדם עצמו יש צער מהקור, או שכל כך קר עד שאוכל עם שומן נקרש בסוכה (ומציאות כזו אינה מצויה פה בארץ ישראל). אך כתבו הפוסקים, שבמקרה זה יחמם את המאכלים שלא יהיו קרושים, או שיאכל תחילה את שאר המאכלים, ורק בסוף סעודתו יכנס לביתו לאכול את המאכלים שנקרשו בקור [יא,כב].

ירידת גשמים בסוכה

יט. גשם בעת האכילה והשתייה: כמות הגשמים הפוטרת את האדם מאכילה ושתיה בסוכה היא כמות גשם שאילו היה בסוכה תבשיל של פול (שדרכו להתקלקל מהר אף במעט מים), היה התבשיל מתקלקל, שאז פטור ממצוות הסוכה. ואם אינו יודע להעריך זאת, יאמוד אם היו גשמים אלה נכנסים לביתו, האם היה יוצא מביתו ועובר למקום אחר, אז יכול הוא גם לצאת מסוכתו [יא,כד,כה].

כ. אדם נפטר מישיבה בסוכה רק אם הגשמים יורדים למקום שיושב שם, והיינו שיורדים עליו ועל שלחן האוכל. ואם אין הדבר כך הריהו חייב לאכול בסוכה [יא,כו].

כא. אם בשל הגשמים החל לאכול את סעודתו בביתו, ובמשך הסעודה פסקו הגשמים, אינו חייב להמשיכה בסוכה, אלא רשאי להמשיכה בביתו, חוץ מהסעודה הראשונה בלילה הראשון שחייב לאוכלה בסוכה [יא,כח].

כב. גשמים בעת השינה: מי שבעת שינתו בסוכה החלו לרדת גשמים באופן שהוא פטור מלישון בסוכה (כדלקמן), ולכן הלך לישון בביתו. לאחר שפסקו הגשמים אינו חייב לחזור ולישון בסוכה, אלא רשאי להמשיך לישון בביתו לפחות עד עלות השחר (ויש מי שמיקל שימשיך לישון אף לאחר מכן). וכל זה אמור גם לגבי מי שכבר מתחילה הלך לישון בביתו בשל הגשמים [יא,כט].

כג. כמות הגשמים הפוטרת משינה אינה ככמות הפוטרת אותו מלאכול בסוכה, אלא אף בגשם מועט יש לאדם צער לישון שם, וכבר אז רשאי הוא לישון בביתו [יא,ל].

כד. אם לאחר שפסקו הגשמים עדיין נוטפים מים מהסכך, כך שלא ניתן לאכול בסוכה, אם לחבירו יש סוכה שכיסו את הסכך שלה (בברזנט וכדומה) לפני ירידת הגשמים כך שהיא יבשה, הרי שאם אין טרחה גדולה בכך והדבר מתאפשר גם מבחינת בעל הסוכה, עליו ללכת לאכול ולישון בסוכת חבירו [יא,לג].

כה. מי שהיה בסוכה והחלו לרדת גשמים הפוטרים אותו ממצווה זו, אזי כשיוצא מהסוכה יצא בהכנעה ובצער על המצווה היקרה שנמענת ממנו, כמו עבד שמזג כוס לאדונו, ואדונו שפך לו אותה על פניו [יא,לד].

דין המצטער בלילה הראשון של החג

כו. למרות שיש פוסקים הסוברים שבלילה הראשון גם המצטער חייב לאכול "כזית" 29(סמ"ק) פת בסוכה (כנ"ל בפרק י' סעיף כ"ב), בכל אופן לענין המצטער בשינה מקילים בכך, שאם הוא מצטער באופן שפטור הוא משינה בשאר הימים, הרי שפטור הוא משינה גם בלילה הראשון [יא,לו].

כז. ברור הדבר שחולה שיש בו סכנה פטור הוא ממצוות סוכה אף בלילה הראשון. ונחלקו הפוסקים אם גם חולה שאין בו סכנה פטור מאכילת "כזית" פת בלילה הראשון. והמיקל לגבי חולה שהישיבה בסוכה קשה עליו, יש לו על מה לסמוך [יא,לז].

כח. צער בשל חושך: אם כבתה התאורה בלילה הראשון של החג, ואין לו אפשרות להדליק נרות בסוכה (באופן המותר ביום טוב, והיינו להדליק נר מאש שכבר דולקת), וטרם אכל לפחות "כזית" (29 סמ"ק) לחם (כגון חלה וכדומה), והחושך גורם לו צער להיות בסוכה, עליו ללכת לסוכה אחרת שיש בה תאורה ולאכול שם לפחות "כזית" מהלחם. ואם אין החושך גורם לו צער רב, ומעדיף הוא לאכול "כזית" לחם בסוכתו, יאכל שם לפחות "כזית" מהלחם, ורשאי לאכול את המשך הסעודה בביתו [יא,לח].

עוד מדיני מצטער בסוכה - בימי החג

כט. מי שבסוכתו נמצאים אורחים והדבר מפריע לו, ואי אפשר לבקש מהם לצאת מהסוכה לבית (כך שלמשל אינו יכול לישון בה). אם אין באפשרותו להיות בסוכה אחרת, דינו כמצטער הפטור מהסוכה ורשאי לישון בביתו בזמן שהאורחים נמצאים בסוכה [יא,מא].

ל. מי שכבתה התאורה בסוכתו בליל שבת של חול המועד, כך שיש לו חושך בסוכה והדבר גורם לו צער. אם יכול הוא לעבור לסוכה אחרת שיש בה תאורה, ואין הדבר כרוך בטירחה גדולה, ילך לאכול שם. ואם אכן בסוכה יש לו חשיכה מוחלטת (כגון שאין בוקע אור מבחוץ), והדבר גורם לו צער וכרוך בטירחה גדולה ללכת לסוכה אחרת, רשאי הוא ללכת ולאכול בביתו אם שם יש לו אור [יא,מג]. ואם אירע הדבר בלילה הראשון של החג, ראה דינו בסעיף הקודם.

לא. אין לבנות את הסוכה לכתחילה במקום שיהיה לו שם צער. ומה שהקלו לגבי מי שמצטער בישיבתו בסוכה, הכוונה למי שהצער הגיע אליו במקרה, לאחר שבנה שם את סוכתו [יא,מה]. וראה עוד בסעיף הבא.

לב. מי שבכל אופן בנה את סוכתו במקום שיהיה לו צער, נחלקו הפוסקים אם יוצא הוא ידי חובה בסוכה זו לגבי דברים שאינו מצטער בהם. וכגון שהוא מצטער לישון בסוכה כזו, האם יוצא הוא ידי חובה בסוכה זו באכילה. ורבים מגדולי הפוסקים מחמירים בכך, אך יש מקילים. ולכן זו שאלה למשל לגבי מי שבונה את סוכתו במקום שבשעות היום ישנם שם עוברים ושבים רבים, או תנועת רכבים ערה, והוא אדם שרגיל לנוח מידי יום בשעות הצהרים, ויודע שבשל כך לא יוכל לנוח בחג הסוכות בצהרים. יש פוסקים שלדעתם אינו יכול לקיים מצוות סוכה בסוכה כזו. ומאידך המיקל בכך יש לו על מה לסמוך. וכן יש לדון לגבי אנשי השפלה ושאר המקומות החמים, שבדרך כלל בונים בחצר את סוכותיהם ב"סוכות לנצח" שדפנותיהן עשויות מבד, ולסוכות רבות כאלה – ולא לכולן– נכנסים חתולים בלילה, כך שרבים מפחדים לישון בסוכה זו בלילה והולכים לישון בסוכה הקטנה שבמרפסת הבית. שלפי דעת פוסקים רבים (כרבי אליעזר ממיץ, המרדכי, והרמ"א בסי' תר"מ סעיף ד') לא יוצאים ידי חובה בסוכה כזו שבחצר אפילו לגבי אכילה, וכגון בסעודות המשפחתיות בשבת ובחג (בירושלים ובבני ברק רוב האנשים בונים את סוכותיהם על ידי דפנות מעץ [כבתמונה 51], כך שעל פי רוב חתולים לא יכולים להכנס אליהן). וכיוון שרוב בני האדם חוששים מכניסת בעלי חיים לסוכתם, לכן צריך לבנות את הסוכה באופן שלא יוכלו להכנס אליה חיות, הן על ידי דפנות מעץ, או על ידי יריעות ברזנט וכדומה המתוחות היטב וסגורות בפינות. ומכל מקום הבונים את הסוכה באופן שיש חשש לכניסת חתולים בלילה, יש להם על מה לסמוך, אך רצוי מאוד שלא להכנס למציאות כזו [כמבואר במקראי-קודש הלכות סוכה(פרק י"א הערה ק')]. ועוד בענין בניית סוכה על ידי דפנות מיריעות בד, ראה לעיל (בפרק ג' סעיפים כ"ז - כ"ט), הערות חשובות בענין זה.

לג. אין אדם יכול להפטר ממצוות סוכה בטענה שאין מקום בחצרו לבנות סוכה. כיוון שהטירחה ללכת לסוכה במקום יותר רחוק - לדעת הפוסקים אינה נחשבת כצער, ולכן חייב הוא לבנות את סוכתו במקום כלשהו, כדי שיוכל לקיים מצווה חשובה זו כהלכתה [יא, מח; ולכן אנו, שגרים בקומה שלישית, עולים ויורדים לסוכה שבחצר פעמים רבות ביום עם כלי האוכל הרבים בסעודות השבת והחג, ועושים זאת בשמחה].! ומכל מקום רצוי לבנות את הסוכה במקום קרוב ונוח כפי שניתן.

עוד מדיני החייבים והפטורים מהסוכה

לד. נחלקו הפוסקים אם יש לעשות ברית מילה בסוכה. ומכל מקום את סעודת הברית יש לעשות בסוכה. וכן את סעודת פדיון הבן, סעודת בר המצווה [כבתמונה 52], סעודת אירוסין, סעודת סיום מסכת וכדומה, יש לעשות בסוכה [יא,נג,נד].

לה. אֵבל (כגון שנפטר קרובו בחול המועד) חייב במצוות סוכה כשאר האנשים [יא,נה].

לו. חיילים בבסיס קבע חייבים במצוות סוכה. ואם קשה להם לישון בסוכה מפאת הרעש, היתושים החום וכדומה, פטורים הם מלישון בה. ואם הדבר יפגע בתפקודם אסור להם להחמיר ולשהות בסוכה [יא,ס].

לז. חיילים בעת פעילות מבצעית, כסיור, מארב וכדומה, ברור שהם פטורים מהסוכה, ולא ינסו להחמיר בכך [יא,סא].

לח. חיילים הנמצאים באימון בשטח - בעת האימון פטורים ממצוות סוכה. ואילו בזמן המנוחה בשטח, תלוי הדבר בכך: אם יש טורח בדבר, כגון לבנות סוכה או ללכת אל סוכה רחוקה, הרי הם פטורים מהסוכה. וכן פטורים הם משינה ואכילה בסוכה אם הדבר יפגע לאחר מכן בפעילותם הצבאית [יא,סב].

לט. כל ההיתר האמור בסעיפים הקודמים הינו לגבי חיילים העוסקים במצווה. אך שוטרים, אנשי מג"ב, יס"מ, ימ"מ, וחיילים, שפקדו עליהם לעשות פעילות האסורה על פי ההלכה, כגון פעילות המחלישה את הקשר בין עם ישראל לארצו, כבר פסק הרב הראשי לישראל, הג"ר אברהם שפירא זצ"ל, שאסור להם להשמע לפקודה כזו, ובוודאי שאינם פטורים ממצוות ישיבה בסוכה [יא,סג].

מ. פועלים העובדים במפעל (באופן המותר בחול המועד), צריכים לבנות סוכה ולאכול בה את ארוחותיהם [יא,סה].

מא. הולכי דרכים ההולכים ביום, פטורים הם ממצוות סוכה ביום וחייבים בה בלילה. ומאידך גיסא, הולכי דרכים ההולכים בלילה, פטורים הם מהסוכה בלילה וחייבים בה ביום [יא,סו].

מב. לאור זאת, הנוסעים באוטובוס ממקום למקום, וכגון בחור ישיבה שחוזר בלילה משמחת בית השואבה בישיבה שלו, מותר לו להירדם בדרך [יא,סז].

מג. נחלקו הפוסקים לגבי היוצאים לטיולים בחג הסוכות, כשרוצים הם לישון או לאכול סעודות קבע המחייבות ישיבה בסוכה, האם חייבים הם לעשות זאת בסוכה, או שפטורים הם ממצוות סוכה בעת הטיול. ומכל מקום יש יותר להקל לאותם המטיילים בארץ ישראל, ובמיוחד ביהודה, בבנימין, בשומרון, בגליל, ובצפון הנגב [יא,סח].

מצוות השמחה בחג

מד. אף הפטורים ממצוות הישיבה בסוכה, חייבים במצוות השמחה בחג [תמונה 53], שנאמר (דברים פרק ט"ז פס' י"ד - ט"ו:) "ושמחת בחגך... והיית אך שמח". ועיקר מצווה זו הינה לשמח את הגר, היתום והאלמנה, וכן את שאר היהודים העניים והאומללים, וזוהי שמחת המצווה האמיתית של החג [יא,ע].

פרק יב: הסוכה בשבת, ביום טוב, וביום השביעי והשמיני של החג

הדלקת הנרות בסוכה בשבת וביום טוב

א. הנשים המדליקות את נרות השבת והחג, לא תדלקנה את הנרות בבית ולאחר מכן תעברנה אותם לסוכה, או להיפך, אלא תדלקנה אותם במקום ששם הם עתידים לדלוק. וברור הדבר שבשבת עצמה אסור בתכלית האיסור להעביר או להזיז את הנרות ממקום למקום, חוץ ממקרה של חשש פיקוח נפש [יב,א].

בניית דפנות הסוכה והנחת הסכך בשבת או ביום טוב

ב. הן בשבת והן ביום טוב אסור לבנות את הסוכה. לכן אסור בימים אלה לשים דפנות לסוכה, אף אם אינו מחברן או קושרן. ואיסור זה אמור לגבי כל דופן המכשירה את הסוכה. ואסור לעשות כן בין אם מניח שם את הדופן לראשונה, ובין אם כבר היתה שם הדופן קודם לכן ונפלה, ועתה רוצה רק להחזירה [יב,ב]. ובאשר לשאלה אם מותר בשבת וביום טוב להגדיל את שטח הסוכה הכשרה שכבר קיימת, נראה שזו מחלוקת, והמיקל ומגדיל את שטח הסוכה, הן על ידי הסכך והן בדפנות, יש לו על מה לסמוך - ובתנאי שלא יעבור על איסור מוקצה, לא יתלוש לשם כך ענפים, ולא יעשה זאת על ידי מסמרים וכדומה [ראה שו"ת שו"מ (רביעאה, ח"ג סי' כה) חזו"ע (שבת ח"ה עמ' ש'), ואורחות שבת (עמ' שי"ג). ואכמ"ל].

ג. כשם שאסור בשבת וביום טוב לבנות את דפנות הסוכה, כך אסור בימים אלה להניח את הסכך על הסוכה, אף אם הדפנות כבר עמדו לפני השבת והחג [יב,ה]. וראה עוד בסעיף הבא.

ד. איסור הנחת הסכך על הסוכה בשבת וביום טוב אמור בין אם שם על הסוכה את כל הסכך, ובין אם שם עליה רק את חלקו. וכן חל איסור זה בין אם לא גמר לסכך את הסוכה מבעוד יום, ובין אם היתה הסוכה מסוככת כדין מבעוד יום, אלא שחלק מהסכך נפל על ידי רוחות וכדומה, וזאת אפילו שעתה אין לו סוכה אחרת [יב,ו].

ה. לדעת רוב הפוסקים מותר ביום טוב לומר לגוי להניח סכך על הסוכה, אם אין לו סוכה אחרת לצאת בה ידי חובת מצוות סוכה. ואילו לגבי העמדת הדפנות ביום טוב, אם אינו חופר באדמה וגם אינו תוקע מסמרים לשם העמדת הדופן, המיקל לומר ביום טוב לגוי להעמידה, יש לו על מה לסמוך. ולגבי מי שרוצה לומר לגוי לעשות כן בשבת, עליו לשאול על כך רב פוסק הבקי בהלכות אלה [אם יש לסמוך על בעל העיטור, על שו"ת מגידות (לבעל הפמ"ג. סי' ק"ט), שו"ת לב חיים (ח"ב סי' ר"ט) ועוד. ראה במקראי קודש הלכות סוכה (פי"ב הערה י"ג)].

פריסת יריעה בשבת וביום טוב כשפורסה מעל הסכך בשל שמים, וקיפולה לאחר מכן

ו. הרוצה לפרוס בשבת או ביום טוב יריעת ניילון, פלסטיק וכדומה מעל הסכך או מתחתיו, בשל ירידת גשמים, עליו להזהר שבשל כך לא יעבור על איסור עשיית אוהל בשבת וביום טוב, הן בעת פעולת פריסת היריעה והן לאחר הנחת היריעה במקומה כשהיא פרוסה [יב,ט].

ז. בעת פעולת פריסת היריעה סמוך לסכך, בין אם פורסה מעל הסכך או מתחתיו, טוב שלא יווצר כעין אוהל (שפירושו לקמן) על ידי היריעה. ויותר יש להזהר בכך שלא יווצר אוהל לאחר פעולת הפריסה, כשהיריעה כבר מונחת במקומה. ולכן, אם היריעה נפרסת תחת הסכך, צריך שהמרחק בינה לבין הסכך יהיה פחות מ23- ס"מ. ואם היא נפרסת מעל הסכך, צריך שהמרחק בינה לבין הסכך יהיה פחות מ8- ס"מ [יב, י,יא].

ח. באשר לקיפול היריעה בחזרה בשבת וביום טוב, הרי שבאותם התנאים שמותר לפרוס אותה, באותם התנאים מותר גם לקפלה [יב,יג].

פירוק הסוכה ביום הושענא רבה, והוצאת הרהיטים ממנה

ט. נחלקו הפוסקים אם מותר לפרק את הסוכה בימי חול המועד. ואף לדעת המתירים, הרי שמותר הדבר רק כשמפרק אותה לצורך מסוים (כגון לבנותה במקום אחר, או שצריכים את מקומה), וכן כשאינו משתמש בעצי הסוכה לשימוש כלשהו, ובוודאי לא בשימוש המבזה אותם [יב,יט].

י. מותר ומצווה להכין את הבית לכבוד היום טוב האחרון של החג, לסדרו ולשטוף את הרצפה. והרוצה להוציא את כלי הבית והרהיטים מהסוכה לבית ביום השביעי של החג, רשאי לעשות כן רק משעת מנחה קטנה, והיינו כשעתיים וחצי לפני הלילה (בערך בשעה שלוש אחר הצהרים, בשעון חורף, פה במדינת ישראל). ומי שקשה לו להחזיר את כל הרהיטים וכלי הבית בזמן קצר כזה, ישאל שאלת חכם כיצד לנהוג [ראה שו"ע (סי' תרס"ו סעיף א') ובנו"כ שם. ומקראי קודש הלכות סוכה (פי"ב הערות מ"ד - מ"ו)].

פרק יג: עוד מדיני חג הסוכות

א. מי ששכח לומר "יעלה ויבא" בברכת המזון בסעודות יום טוב (ואיננו מדברים על הסעודה בלילה הראשון, ולא על סעודות חול המועד), למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים צריך הוא לשוב ולברך את ברכת המזון, ולדעת חלק מהספרדים אינו צריך במקרה זה לחזור ולברך את ברכת המזון [יג,א].

הפרידה מהסוכה

ב. יש נוהגים שביום האחרון של חג הסוכות (בהושענא רבה), סמוך לחשיכה כשיוצאים מהסוכה, מנשקים את הסוכה לשם חיבוב מצווה. ויש האומרים אז: יהיה רצון שנזכה לשבת בסוכת עורו של לויתן [יג,ד].

נקיים את מצוות חבטת הערבה ונרקוד בשמחת בית השואבה נראה את שאיבת המים למזבח וניסוכם לה' בשיר למנצח בעבודת הכהנים נחזור ונתבו ַנן ונשב בסוכת עורו של לויתן בן דוד יבוא ויגאלנו בוא נא, בוא, משיח צדקנו סוכת דוד הנופלת תקום והאור הגנוז יופיע משמי רּום במהרה בימינו. אמן!

יהי רצון שנזכה לקדושה ולטהרה על ידי אפר הפרה נעלה כולנו לבית המקדש בשלוש רגלים - ככתוב במפורש את קרבנות החג נקריב בשמחה קרבן תמיד, מוסף, ראיה ושלמי שמחה וחגיגה תתמלא עיר קודשנו בסוכות וניטול לולב, הדס, ערבה ואתרוג נפתח את בתינו לעולי הרגלים ולסוכותינו יגיעו שבעת האושפיזין

תושלב"ע