[1]א. עיקר ד"ז איתא ביבמות (דמ"ג, ב'), וכ"פ מרן והרמ"א (סי' תקנ"א ס"ב) וכ"פ האחרו'.

[2]ב. עיקר ד"ז כנ"ל בהערה א'.

אמנם מעיקר הדין מותר לשאת אשה אף לאחר ר"ח אב, ומה שנוהגים שלא לישא אשה כלל בימים אלה, היינו משום דלא מיסמנא מילתא [ב"י. מ"א. א"ר. ריעב"ץ. הח"א (כלל קל"ג סעי' י"א), הרח"ף במל"ח, יפ"ל, מ"ב (סקי"ד). כה"ח (ס"ק ל', ל"א, ל"ג, מ"ג וק"א), ילקו"י (מועדים. דיני תשעת הימים עמ' 560 סעי' ה'), וש"פ. ובאמת שכעין זאת כתבו כבר כמה ראשו' (ר' ר"ן ומאירי ספ"ק דתענית).

וראה לקמן בפרקנו (סעיף ד') שבשעה"ד מקילים בענין זמן הנישואין כיון שמעיקר הדין שרי אף לאחר התאריכים שנקטו מרן והרמ"א שם.

[3]ג. רמ"א (סי' תקנ"א ס"ב).

בענין אי שרי לישא אשה בליל י"ז בתמוז, הרי שנחלקו בזה הפוס'. ראה בפסתש"ו (סי' תקנ"א סק"ז), ולעיל במקראי קודש הל' ג' תעניות (פ"ג הערה ט"ז) בשם הרבה פוס'. ודעת הגר"מ אליהו שליט"א לאסור כבר מליל י"ז בתמוז, כפי שהורה לי (במהדו"ק של קונטרס זה). ואף הגר"א נבנצל שליט"א, כשעבר על הכתוב כאן במהדו' הקודמת, העיר שכן פסק גם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שאין לשאת אשה כבר מליל י"ז בתמוז. ע"כ.

[4]ד. כ"כ הכנה"ג. וכן אמר לי הגר"מ אליהו שליט"א, שנהגו לאסור כבר מי"ז בתמוז. עכת"ד. וכעבור שנים כתב כן גם בספרו הל"ח (פכ"ה ס"ג), שכן החמירו ברוב קהילות הספרדים. וכן שמעתי מזקני הת"ח, שכך היה המנהג פעיה"ק ירושת"ו לפני דור אחד. ע"כ (וזה שלא כמש"כ הג"ר עמרם אבורביע זצ"ל בס' נתיבי עם, שהוא ספר מוסמך למנהגי ירושת"ו, וכדלקמן). גם מנהג ג'רבה היה שלא לשאת אשה כבר מי"ז בתמוז [שכ"כ בשו"ת שמחת כהן (או"ח סי' קס"ב), שהמנהג כמש"כ הרמ"א. וכ"כ הג"ר משה כלפון הכהן בס' ברית כהונה (או"ח מערכת ב' סקי"ג)].

מסתבר שהפוס' הספרדים שהחמירו גבי שידוכין ואירוסין שלא לעשות כבר מי"ז בתמוז, יחמירו גם בני"ד מקל וחומר. ור' כה"ח (סי' תקנ"א סקמ"ד) והל"ח (פכ"ה סמ"ד).

[5]ה. כ"פ מרן (סי' תקנ"א ס"ב). וכ"כ בס' נתיבי עם (סי' תקנ"א ס"ב) שמנהג ירושת"ו גבי איסור נישואין מיום ר"ח גופיה. וכ"פ ביבי"א (ח"ו סי' מ"ג), ביחו"ד (ח"א סי' ל"ו) ובילקו"י (דיני בין המצרים סעי' א'). וכן שמעתי בשיעור (בערך בשנת תשמ"ו) מהגר"ע יוסף שליט"א את דעתו התקיפה להקל בני"ד עד ר"ח. והוסיף, שהמחמירים בכך ואוסרים נישואים כבר מי"ז בתמוז, באים לידי קולא שבני זוג שאינם שומרי תו"מ עוברים על כמה וכמה איסורים בגלל שעדיין אינם נשואים. עכת"ד (ואח"כ ראיתי שכבר כתב כן ביבי"א וביחו"ד שם). ובהל"ח (פכ"ה ס"ג) הזכיר הגר"מ אליהו שליט"א דבר זה, שיש מקומות שנהגו שלא לשאת נשים רק מר"ח אב. ע"כ.

כתב בילקו"י (מועדים, דיני בין המיצרים, סעיף א') שהאיסור הינו כבר מליל ר"ח אב.

[6]ו. כתב הח"א (כלל קל"ג סי"א), שאם לא קיים פו"ר מותר מדינא לעשות נישואין, כיון שהיא מצוה. אלא שמ"מ נוהגים שאין נושאין נשים דלא מיסמני מילתא. עכת"ד. וכבר כתבו פוס' רבים שאין לעשות נישואין אף שלא קיים פו"ר. שכ"כ הרב דה"ח, שבו"י, מ"ב (סקי"ח), כה"ח (סקמ"ב) וש"פ.

[7]ז. כ"כ הרבה פוס' עפ"י הגמ' ביבמות (דמ"ג, ב'). שכ"כ הטור, הלבוש, המ"א, המ"ב (סקט"ו), כה"ח (סקל"ד) וש"פ. והטעם, משום שבנישואין יש שמחה אף בלא סעודה (הגמ' והפוס' הנ"ל). ואם יש להמנע מנישואין משום דלא מסמנא מילתא, הרי גם מצד זה אין נ"מ בין אם עושים סעודה או אין עושים אותה.

[8]ח. כנ"ל בהערה ב', עפ"י הפוס' שכתבו שמעיקר הדין שרי אף לאחר הזמנים הנ"ל.

אמנם יש לציין לדברי השע"ת (סי' תקנ"א סק"ד) בשם השבו"י (ח"ב סי' ל"ה) שכ' להחמיר ולהתרחק מנישואין בימים אלה אף שיהיו הרבה צדדים להקל, כי חמירא סכנתא מאיסורא. עיי"ש. וכעין זאת כ' בשו"ת דעת משה (להגה"ק מבויאן-קראקא, הי"ד. סי' כ"ה) שאסר לערוך נישואין בימי ביהמ"צ אף לפני ר"ח אב, ואפי' בצנעה בנוכחות עשרה אנשים בלבד, ואפי' בשעה"ד גדולה, שהחתן והכלה צריכים לנסוע לזמן לא מוגבל (והיינו לאשכנזים האוסרים כבר מיז"ת). הב"ד בפסתש"ו (סי' תקנ"א הערה 51). וע"ע לקמן בהערה י'.

[9]ט. ערוה"ש (סי' תקנ"א ס"ז), ושו"ת לב אריה (סי' ה'). וכ"כ להקל לאשכנזים גם בילקו"י (מועדים. הל' בין במצרים, סעי' א'). ור' יחו"ד (ח"א סי' ל"ו). וע"ע לקמן בהערה י"ג בענין המחזיר גרושתו.

[10]י. כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א (כפי שכתבנו בס"ד במהדו"ק). וראה מש"כ הגר"ע יוסף שליט"א בליקוטי קול סיני (עמ' 145). אמנם בילקו"י (מועדים. דיני תשעת הימים עמ' 560 סעי' ה') משמע שמצד המנהג אין להקל בזה כלל לספרדים.

וראה בכה"ח (סי' תקנ"א ס"ק ל', ל"ג וק"א) שלדעתו זו מחלו' מרן ורמ"א (בסעי' ב') אי לצורך מצוה הכל שרי, ואף דברים המשמחים, או שבזה מרן מחמיר. עיי"ש.

[11]יא. בענין סעודה בחתונה כזו לכאו' יש לצדד לאסור. שהרי גבי אירוסין, אף שמותר ליארס גם לאחר ר"ח אב, מ"מ סעודה אין לעשות אז (כדלקמן בהערה ז'). ושמא יש לחלק, דהא באירוסין אין שמחה כשאין סעודה, משא"כ בנישואין אף בלא סעודה יש שמחה (כדאי' ביבמות דמ"ג, ב'). וא"כ גבי נישואין כיון שכבר הותרה השמחה, למרות שאין סעודה, א"כ מה לי אם לא יעשו סעודה או שיעשוה, ממילא כבר יש שמחה. מ"מ יש מקום לדחות, דמה שהתירו התירו, דדוקא הנישואין הותרו משום שעה"ד, משא"כ סעודה שלא הותרה. ודמדומי ראיה לדבר, דמי שאכל שום יאכל עוד שום. בס"ד למעשה נלע"ד שיש לצדד לאסור סעודה, וצריך עוד להתישב בדבר.

וגבי ריקודים ומחולות (שהנ"מ ביניהם כבר כתבנו בס"ד לקמן פט"ז הערה א'), נראה שד' רוה"פ לאסור אף במקום מצוה. ר' לקמן (בפרק ט"ז), עפ"י המ"א, הא"ר, המ"ב (סקט"ז), וכה"ח (סקל"ט). ולמעשה נראה שגם בזה יש להחמיר, ור' ילקו"י (דיני תשעת הימים. עמ' 561 סעי' ה').

[12]יב. באמת מעיקר הדין לא מצינו בשו"ע שיש איסור לשאת אשה במוצאי ט"ב (ור' ביבמות דמ"ג, ב' שיש בגירסאות שם שי"א שאסור ליארס כל החודש. וצ"ע אי אכן קאי גם אארוסין), אלא שמ"מ ישנם מנהגים שונים בהא. יש מקומות שנהגו שנושאים נשים אף בליל מוצאי ט"ב (ומ"מ צריכים הם להזהר אז מאכילת בשר ושתיית יין, כמש"כ במרן סי' תקנ"ח, ובשאר דברים שכתבו הפוס' להזהר בהם במוצאי ט"ב, וכמש"כ בס"ד לקמן במקראי קודש הל' ט"ב פרק י"א). ויש מקומות שנהגו לאסור אף ביום י' באב עד חצות היום. ר' ע"כ בשו"ת הרמ"ץ (חאו"ח סי' מ'), ובשו"ת יבי"א (ח"ב סי' כ"ג סקט"ז), ביחו"ד (ח"ה רס"י מ"א), ולקמן (הל' ט"ב פי"א סעי' כ"ה).

והגר"מ אליהו שליט"א הורה לי לאסור נישואין עד חצות היום של יום י' באב. ובשעת הדחק התיר לשאת אשה כבר בליל י' באב. עכת"ד. והגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי לאסור נישואין עד יום י' באב בצהריים (היינו חצות היום), ואסר כן אף בשעת הדחק. ולדעתו רק אם חל תשעה באב ביום שבת ונדחה לאחר השבת, מותר לשאת אשה בליל י"א באב. עכת"ד.

[13]יג. גבי להחזיר גרושתו מן הנישואין, כ' הא"א דאפשר דשרי אף אחר ר"ח. הב"ד המ"ב (סי' תקנ"א סקט"ו). ואילו הרח"ף זצ"ל במל"ח כ' שאין כאן ספק, דהא איסורא ממילא ליכא, ואינו אלא משום מסמנא מילתא, וא"כ יש לחשוש לזה אף במחזיר גרושתו. ע"כ. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"א סקל"ד). ור' מרן (סי' תקמ"ו ס"ב). ועיי"ש בכה"ח (סק"ט) גבי עשיית סעודה לנידון זה, אך גבי חוה"מ. ועיי"ש בכה"ח (סק"י) גבי מחזיר גרושתו מן האירוסין, ועפי"ז יש לדון אי היינו הך גם לני"ד.

והגר"מ אליהו שליט"א הורה לי שיש להתיר במחזיר גרושתו (מן הנשואין – מ.ה.) עד שבוע שחל בו ט' באב. וזאת הן לספרדים והן לאשכנזים. עכת"ד.

[14]יד. כ"מ ממרן (סי' תקנ"א ס"ב) מדאסר ליארס רק מר"ח אב. וכ"מ מהרמ"א שאסר רק נישואין מי"ז בתמוז ולא הזכיר אירוסין. וכ"כ להדיא המ"ב (סקי"ט).

מה שכתבנו שאירוסין הכוונה לקידושין (ולא למה שנקרא היום אירוסין) הוא פשוט עפ"י כל הש"ס והפוס'. וכ"כ מרן בשו"ע (אה"ע סי' כ"ו ואילך). וראה בס' נתיבי עם (חאה"ע עמ' שס"א) שישנה תקנה קדמונית פעיה"ק ירושת"ו לקדש דוקא סמוך למעמד הנישואין. ומי שרוצה להקדים הקידושין היה יוצא מחוץ לירושת"ו, וכגון לקבר שמעון הצדיק. עיי"ש. וע"ע בילקו"י (דיני תשעת הימים, עמ' 560 סעי' ה').

ובענין פירוש "שידוכין". מה שכתבנו שלאשכנזים הכוונה לסדר כתיבת ה"תנאים" שבין משפחות החתן והכלה, כ"כ המ"א, המ"ב (סקט"ז) וש"א.

ומה שכתבנו שלספרדים הכוונה לפגישת ההורים, כך הסביר לי הג"ר דוד חי הכהן שליט"א (ראש מוסדות "אורות התורה" וראש הישיבה הגבוהה בעיר בת-ים). והוסיף, שאצל הספרדים היה המנהג, שלפני שהחתן והכלה היו נפגשים בפעם הראשונה, קדמה לכך פגישת הורי החתן והכלה ומסכמים ביניהם על עצם חתונת בניהם, והיינו הסכמה עקרונית על החתונה. ורק לאחר מכן היו החתן והכלה נפגשים (לצורך הכרות – מ.ה.). וגילה לאוזני שכך נהגו גם בשידוכים במשפחתו. עכת"ד. אמנם לאחר מכן מצאתי בס' עלי הדס (פרק כ' ס"א) שהמנהג בטוניסיה היה שלאחר שנתרצו המשודך והמשודכת להנשא, נהגו לערוך מעמד התנאים (השידוכין) בנוכחות שתי המשפחות בלבד. וציין לס' ברית כהונה (דף תל"ח סק"א ואילך), ולשו"ת משפט כתוב (למהר"י זיתון זצ"ל. חאה"ע סי' כ' ואילך). וא"כ יש קהילות מיוצאי ספרד שנהגו שמעמד התנאים נעשה לאחר פגישת המשודך והמשודכת, וגם כתבו ממש תנאים. וראה בחזו"ע (הל' יו"ט, פרק הל' חוה"מ הע' קי"ב) שהתיחס לשידוכים כמעמד כתיבת התנאים, כאשכנזים.

[15]טו. גבי סעודת אירוסין, כ"כ הא"ר, דה"ח והמ"ב (סקי"ט). ויש להעיר שהגר"מ אליהו שליט"א בס' הל"ח (פכ"ה ס"ד) הביא את שני המנהגים לגבי אירוסין עד ר"ח אב, והוסיף שהנוהגים להקל באירוסין עד ר"ח, מ"מ עושים זאת בלא סעודה. עכת"ד. אמנם מהמקורות שהביא שם (הרב בא"ח, המ"ב וכה"ח הנזכרים לעיל) לא מצאתי מי מהם שכתב שאת סעודת האירוסין אין לעשות. וכעת מורנו ורבינו שליט"א מאוד חולה ואינני יכול לשואלו ע"כ. ושמא עשה פשרה בין שני המנהגים, והתיר את עצם האירוסין שמא יקדמנו אחר, ולא החמיר בדבר דאתי לידי קולא. אך סעודה לא ס"ל להתיר. וצ"ע.

וגבי שידוכין, כ"כ בשעה"צ (סקכ"ו) עפ"י הא"ר ודה"ח הנ"ל. וכ' שסעודת שידוכין הוי מצוה כסעודת אירוסין.

[16]טז. ראה לעיל בפרקנו הערה י"א. וגבי ריקודים ומחולות ראה לקמן בפרק ט"ז (עיי"ש שיש מתירים לצורך מצוה כאירוסין. וא"כ גם לצורך שידוכין יתירו, דהא סעודת שידוכין הוי מצוה כסעודת אירוסין, כנ"ל בהערה הקודמת. אמנם לרוה"פ, ספרדים ואשכנזים, אסור הדבר).

גבי השמעת קול זמר בכלי נגינה או ברשמקול, ראה כאן בפרק ז'. וגבי שירה בפה ראה לקמן בפרק י"ט.

[17]יז. כ"כ מרן החבי"ב בשכנה"ג (בהגה"ט סי' תקנ"א סק"ה), וכ"כ היפ"ל. ואילו הגרי"ח בס' בא"ח כתב שאמנם המנהג בבגדד להמנע מאירוסין ושידוכין רק מר"ח אב, אך הוסיף שראוי לנהוג כשכנה"ג. הב"ד כה"ח (סי' תקנ"א סקמ"ד). וכן הזכיר מנהג זה הגר"מ אליהו שליט"א בס' הל"ח (פכ"ה ס"ד).

[18]יח. עיקר ד"ז כ' הטור בשם רבינו נסים, ומרן (בסי' תקנ"א ס"ב). והטעם, שלא יקדמנו אחר (מרן שם). ואע"ג שגם באירוסין יש קצת שמחה והיה לנו לאסור עכ"פ בט"ב, אפ"ה שרי מהטעם שלא יקדמנו אחר ברחמים, והיינו בתפילה [ט"ז. מ"ב (סקי"ז) וש"א].

ואע"ג דבת קול יוצאת מ' יום קודם יצירת הולד בת פלוני לפלוני, מ"מ מהני תפילתו שתמות היא או הוא. אבל אחר שהתארסו מתייאש האחר ממנה ואינו מבקש עוד רחמים [לבוש. והוא מהגמ' במו"ק (די"ח, ב'). הב"ד כה"ח (סי' תקנ"א סקל"ז). ור' במאירי מו"ק (שם) שהנושא אשה עד גיל עשרים שנה הוי לפי זיווגו, ולאחר מכן הוי לפי מעשיו].

בענין ללבוש ולחדש בגד חדש לצורך אירוסין, ר' פסתש"ו (סי' תקנ"א הערה 111). ובענין קניית ותפירת בגדים לאירוסין, ר' פסתש"ו (שם הערה 66).

[19]יט. עפ"י השכנה"ג, היפ"ל והרב בא"ח, וכנ"ל (בהערה י"ז). והב"ד כה"ח (סקמ"ד) ובהל"ח (פכ"ה ס"ד).

[20]כ. עיקר ד"ז כ' מרן (סי' תקנ"א ס"ב). והטעם דשרי, דכשאין סעודה ליכא שמחה כל כך [טור. לבוש. מ"ב (סקט"ז). כה"ח (סקל"ו)].

אם אין לו אשה ובנים כלל, י"א שמעיקר הדין שרי לעשות סעודת אירוסין, אך מצד המנהג אסור [ב"ח. עט"ז. כה"ח (סקל"ה. עיי"ש שנראה מדבריו שהבין שלד' מרן אסור מדינא, דדבר שיש בו שמחה אסור אפי' לצורך מצוה, ושלא כרמ"א בסעי' ב')]. וע"ע ברמ"א (סי' תקנ"א סעי' י') שמבואר בדבריו דשרי לעשות סעודת אירוסין ואפי' עם בשר ויין. ועיי"ש בבאר הגולה שתירץ שמדובר שם באירוסין של מצוה, כגון שאין לו אשה ובנים, וכמש"כ הר"ן בשם רה"ג. והב"ד הב"י. ע"כ מדברי באר הגולה. וע"ע בכה"ח (שם ס"ק קס"ב) מש"כ בשם האחרו'].

[21]כא. עפי"ד המ"ב (סי' תקנ"א סקט"ז) שכ' שסעודה עם מיני מרקחת לא מיקרי סעודה (כ' כן גבי סעודת שידוכין), נראה בס"ד דה"ה בני"ד שרי גבי אירוסין במיני מזונות, פירות וכדו'.

[22]כב. עיקר ד"ז כ' המ"א, הא"ר, י"א, הא"א, הח"א, מ"ב (סקט"ז) וכה"ח (סקל"ח). וכתבו הפוס' דגם בזה הטעם שלא יקדמנו אחר. ולפי"ז יוצא שגם בשידוכין מתייאש האחר ממנה ואינו מבקש עוד רחמים (כנ"ל בהערה י"ח בשם הלבוש). ואכן אמרו לי שגם בשידוכין המציאות כך.

[23]כג. מ"א, א"ר, מ"ב (סקט"ז), כה"ח (סקל"ח) וש"א.

[24]כד. עיקר ד"ז כ' המ"א, הא"ר, המ"ב (סקט"ז), כה"ח (סקל"ח) וש"א. וכתבו הפוס' הנ"ל דה"ה שאין לעשות סעודה לצורך זה אפי' בשבת.

[25]כה. מ"א, מ"ב (סקט"ז), כה"ח (סקל"ח) וש"א.

[26]כו. כנ"ל בהערה י"ז, עפ"י שכנה"ג, היפ"ל, והבא"ח. הב"ד כה"ח (סקמ"ד) והגרמ"א שליט"א בהל"ח (פכ"ה ס"ד).