פרק כג: שמיטת כספים
פתיחה
א. נוסף לשמיטת הקרקע, יש לקיים גם את מצוות שמיטת הכספים, כפי האמור בתורה
"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'... הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא".
אלו מצוות כלולות במצוות שמיטת הכספים
ב. מהפסוקים הללו למדו חכמינו ז"ל שבמצוות שמיטת הכספים כלולות כמה מצוות: 1) מצוות עשה להשמיט ולבטל את כל החובות שחייב איש לרעהו. 2) מצוות "לא תעשה", שמסוף שנת השמיטה לא יתבע מחבירו את מה שחבירו נשאר חייב לו. 3) שלא להמנע מלהלוות ליהודי לפני סוף שנת השמיטה, מחשש שהחוב ישמט ויתבטל בסוף שנת השמיטה, כך שכספו לא יוחזר לו. והנמנע מלהלוות חטא חטא גדול. ואם כן הלווהו, הקדוש ברוך הוא בעצמו יברכהו כבר בעולם הזה.
מדיני מצוות שמיטת הכספים
ג. שמיטת הכספים המבטלת את חובות הלווה, נוהגת בסוף שנת השמיטה.
ד. לאור זאת, השמיטה מפקיעה את כל החובות שזמן פרעונם יחול לכל היותר עד היום האחרון של שנת השמיטה. ומאידך, חובות שזמן פרעונם מגיע לאחר כניסת השנה השמינית, אין השביעית משמטת אותם.
ה. ואלו הם החובות הנשמטים כיום בשמיטת הכספים:
1) המלוה לחבירו כסף מזומן, או שהלווה לו כסף בכל צורת הלוואה אחרת, ככרטיס אשראי או בהעברה בנקאית.
2) המלווה דבר שהינו שווה כסף, כגון שכנה המשאילה לחברתה מוצרי אוכל (כביצים, סוכר וכדומה).
ויש דברים שהפוסקים נחלקו לגביהם, כגון תשלום משכורת, צ'ק בנקאי שתאריך פרעונו לפני תחילת השנה השמינית ועוד.
ו. חוב שנוצר כתוצאה מפסיקת בית דין, וכן חוב שנמסרה קבלתו לבית דין - אינם נשמטים בשמיטה.
פרוזבול
ז. לאור האמור בסעיף הקודם, מלמדים אותנו חכמינו זכרונם לברכה:
משראה הלל הזקן שנמנעו העם להלוות זה לזה (לקראת סוף שנת השמיטה), והעשירים לא הלוו לעניים, מחשש שמא ישמטו חובותיהם בשמיטה וכספם לא יוחזר להם, ולכן הורעו יותר תנאי חייהם של העניים, ובשל כך היו הנמנעים מהלוואה עוברין על מה שכתוב בתורה "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וגו', לכן עמד הלל והתקין להם לישראל את הפרוזבול.
ח. ומהו פרוזבול זה: לפי האמור בסעיף ו', מלווה שאנשים היו חייבים לו, היה מוסר את חובותיהם לבית הדין. משקיבלו בית הדין חובות אלה, הריהם כבית דין גובים את החובות מהלווה (שהרי חובות שחייבים לבית הדין אינם נשמטים, וכנ"ל), ולאחר שגבו אותם מהלווה היו נותנים אותם למלווה בחזרה.
ט. מצווה על כל אחד לעשות פרוזבול.
עוד מדיני שמיטת הכספים
י. נוהגים לעשות את הפרוזבול בחודש אלול של שנת השמיטה. ורצוי לעשותו סמוך לראש השנה, ובלבד שלא ישכח לעשותו. ועל רבני הקהילות לעורר את הציבור לעשות פרוזבול, הן כדי למנוע עוגמת נפש, והן בכדי למנוע אנשים מלעבור על ההלכה.
יא. גם נשים צריכות לעשות פרוזבול. ויכולה אשה למנות את בעלה כשליח שלה לעשות לה פרוזבול.
יב. יש המתחסדים להשאיר חוב אחד שלא ישמט, כדי לקיים בו את מצוות השמיטה. וכותבים בפרוזבול: "חוץ מחוב זה וזה".
יג. למנהג הספרדים צריך שבית הדין הנ"ל יהיה מורכב משלושה רבנים הבקיאים בדין ובענין הפרוזבול, שרבים מחשיבים אותם כמומחים בהלכה, ואילו האשכנזים מקילים בכך, ולדעתם ניתן לכתוב פרוזבול גם שהדיינים אינם דווקא דיינים כנ"ל.
יד. לצורך כתיבת הפרוזבול צריך שתהא ללווה קרקע כלשהי (אפילו פחות מארבע אמות) ואפילו שהיא רק מושאלת או מושכרת, כדי שיהא ניתן לגבות ממנה את החוב.
טו. כאשר הלווה מחזיר למלווה חוב שבאמת נשמט והתבטל - רוח חכמים נוחה מן הלווה הזה.
טז. אם המלווה לא עשה פרוזבול, ובכל זאת בא הלווה לפרוע את חובו, יאמר לו המלווה: "משמט אני לך". ואם הלווה רוצה לתת לו את הכסף במתנה, מותר לו לקבלה. ואם הלווה אינו רוצה אז לשלם למלווה, מותר לשכנעו שיתן את הכסף בתור מתנה.
יז. אין הפרוזבול משמט אלא חובות שנעשו לפני כתיבתו. ומי שהלווה לחבירו לאחר כתיבת הפרוזבול, אין הפרוזבול מועיל להלוואה זו, והרי היא נשמטת ואין הלווה חייב לחזירה.
יח. הדין כשהמלווה אינו שומר תורה ומצוות ולא עשה פרוזבול, ראה כאן במקורות.
יט. עוד מדיני שמיטת כספים ראה כאן במקורות.