[1]א. שה"ז נוגע הן לענין איסור מקח וממכר (שאם יש בדבר קדושת שביעית הרי שאסור לסחור בו). וכן נוגע הדבר גם לאיסורי האכילה (מצד ספיחין) וכן לשאר השימושים ביבול זה (אם יש בו קדו"ש).

[2]ב. סוגי היבולים הכוונה מצד מהות היבול, אם גדל במצע מנותק, אם במקורו הגיע ממקום שיש ספק אם הינו בכלל תחומי א"י, ואם הינו בתחומי עומ"י או עו"ב. ואילו סוגי השיווקים הכוונה אם ניקנו מאוצר בי"ד, או מיבול של היתר מכירה וכדו'.

[3]ג. היבול היחידי המהודר הינו איסום שישית. על שאר היבולים ישנן קושיות ומחלוקות רבות. ואילו יבול מהגויים שבארצנו הוא חיסרון ענק, כדלקמן.

[4]ד. אותם שגם נקטפים בשישית ה"ז איסום שישית. והנקטפים בשביעית, הרי שיש להם חיסרון של איסור ספיחין - לרמב"ם (פ"ד ה"ג) אף אם רוב גידולם היה בשישית. ואילו לרמב"ן יש בהם איסור ספיחין כל עוד לא הגיעו בשישית לשיעור של עונת המעשרות. ורק לד' המקילים (הר"ש והחזו"א) די שהשרישו בשישית בכדי שלא יאסרו משום ספיחין.

[5]ה. גבי גידולי הערבה הדרומית והנגב המערבי, גבול עולי מצרים ועולי בבל, ר' מה שכתבנו בס"ד לעיל (פ"א סכ"ז וכ"ח). וגבי יבולים מיבוא, ר' ע"כ לקמן (בהערות כ"ח-כ"ט). ומ"מ ישנו הבדל גדול בין שני הדברים: יבולי הנגב והערבה הינם מחקלאות עברית, שמצווה לחזקה, משא"כ מיבולי יבוא שהינם מהגויים.

[6]ו. גבי חממה: בירו' ערלה (פ"א סוף ה"ב) הסתפקו אי איסורי מלאכות בשביעית נוהגים בתוך בית [ור' שבה"א בתו"ש (א', ג' סק"ב)]. לד' מרן הגראי"ה זצ"ל (שם. ובקונ"א סי' ג') מותרות בבית אף מלאכות דאו', אם הוא במקום הפסד [וע"ע משפט כהן (סי' ע"ג)]. וע"ע בחזו"א (כ"ב, א') וביבי"א (ח"ט חיו"ד סי' ל"א. שהעלה להקל לכתחי' בחממות במצע מנותק. ע"כ).

ולענין מלאכות דרבנן. לכאו' הוי ספד"ר בדבר שעיקרו מדאו'. הגר"ש ישראלי זצ"ל מתיר רק במקום תרי דרבנן, ואילו הגרמ"א זצ"ל ס"ל שניתן להקל בחממה גם במלאכות דרבנן גמורות [כ"ז מס' קטי"ש (ריש פי"ז. וע"ע בס' שה"מ (רימון. פרק חממות ומצע מנותק. עמ' 271-276)]. ואמנם בירו' הנ"ל הסתפקו מהו הדין גבי בית. אך הפוס' דנו גם גבי חממה, אי דינה בכלל בית. וא"כ ישנם פה שני ספקות לחומרא אי בכלל שרי להקל [ר' קטי"ש (יז, ג'-ד')]. וקיצרנו.

ובאשר לגידולים במצע מנותק. גידול כזה הנעשה תחת כיפת השמים, אסור מדרבנן [שו"ת נחפה בכסף (ח"א חיו"ד סי' ה') ועוד פוס'. ר' שבה"א בתו"ש (א', ו' סק"ד) וקטי"ש (פי"ח ס"א)].

כאשר מגדלים במצע מנותק שנמצא בתוך בית - מתירים הפוס' לגדל כך [חזו"א (כ"ב, א'). הגרשז"א זצ"ל בהליכות שדה (חוב' 72. עמ' 15). ביבי"א הנ"ל. הגרי"ש אלישיב זצ"ל. הב"ד בקטי"ש (רפי"ח) ובס' שה"מ (רימון. ס"פ חממות ומצע מנותק. עמ' 271-273)].

בכדי שיהא לגידול דין של גידול במצע מנותק, לא די לשים את הצמחים בעציצים, מכמה טעמים. לכן שמים את העציצים גם מעל למשטח פלסטיק [ר' קטי"ש (יח, ג'. ובמהדורת תשפ"ב, פרק י"ב כולו. עיי"ש) וס' שה"מ (סוף פרק חממות. הערה 37)]. עיי"ש פרטי דינים בכך, מהו שיעור הנקב המותר בתחתית העציץ, ועוד. וע"ע בענינים אלה בשיח"א (א', 259-260).

[7]ז. גבי אוצר בי"ד ר' לעיל (בפי"ד). וגבי היתר מכירה ר' לעיל (בפט"ז).

[8]ח. מה שכתבנו שדבר מוסכם הוא שלא לזלזל ולפגוע בתלמידי חכמים, ובפרט גבי ענין השמיטה, כ"כ בילקו"י (פכ"ה סכ"ב). ופשוט. דאיסור גמור הוא לפגוע בכל אדם מישראל, וק"ו בן בנו של ק"ו אם הינו ת"ח. ובפרט אם כוונתו להציל אחרים מאיסור דרבנן (של שמיטה בזה"ז). וכבר אמר החכם מכל אדם: "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו".

ומה שכתבנו שאיסום שישית הוא פתרון שלכאו' אין בו שום דופי ושום קושי הלכתי, כ"כ הפוס' [קטי"ש (פע"ה ס"י). ס' שה"מ וש"פ]. וזאת למרות שי"א שהשנה השישית לחשבוננו הינה באמת שנת השמיטה, ושכן היה למנינו של הרמב"ם, אך למסקנה הסיק אחרת בשל קבלת הגאונים.

[9]ט. קטי"ש (ע"ה, י'). עיי"ש שזה כולל גם פ"ש בשימור, באיסום, בקרור, בהקפאה, ביבוש וכדו'.

[10]י. את הקושיות בס"ד כתבנו בפרקים הקודמים (י"ד, ט"ז ועוד). ומה שכתבנו שכ"ז הוא בחינת הרע במיעוטו, בשל הקושיות והערעורים שיש על כל אחד מפתרונות אלה, כ"כ הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל, כמובא בס' קטי"ש (כמובא בהקדמה לספר. עמ' 24 ססק"ה).

[11]יא. כנ"ל (בהערה ח').

[12]יב. כנ"ל (בפ"ב ס"י).

[13]יג. את המעלות והחסרונות שבכל א' מהפתרונות הללו, ר' לעיל (בפרקים א', י"ד וט"ז) ובהערות הבאות.

והא דכ"א יעשה כרבו, ה"ז כמש"כ "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ולא אכחד ממך קורא יקר, שבאמת עד כניסת ט' באב שנה זו (תשפ"א), בס"ד העמקתי ונקטתי עמדה לסדר העדיפויות של כל הפתרונות הללו. אך במוצאי ט' באב בס"ד החלטתי שלא לכתוב את דעתי העניה בכך, כדי שלא לחלוק על שני גדולי דורנו, אם היתר המכירה עדיף או אוצר בי"ד וכו'. ולכן השארתי את דעתי עלומה, ואותה יודע רק יודע תעלומה.

[14]יד. ישנן אמנם כמה ריעותות בפתרון זה, וכמו שבס"ד כתבנו לעיל (בפרק א' סעיפים כ"ז-כ"ח ובמקורותיהם שם), הן בגלל מש"כ הפוס' שרבו מאוד הדעות והשיטות בני"ד, ואין מי שבקי להכריע בבירור הגבולות [הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר (פ"ב ס"ח)], ולכן הדבר מתבטא במחלוקות הרבות מהם הגבולות המדויקים. וכעין זאת כבר כתב החזו"א (שביעית. סי' ג' סקל"ב סק"ד) שאין אנו בקיאים גבי רצועת החוף התוחמת את הגבול המערבי של א"י [כ"ז כדלעיל (פ"א הערה צ"ה)]. וכל אי-וודאות זו נובעת בגלל הפרש השנים הרבות בין תקופתם לתקופתנו. וכפי שכתבנו לעיל (בפרק א' בהערות צ' וצ"ה), ישנם כמה פוס' (כגרימ"ט, הגר"מ אליהו זצ"ל, והצי"א) דס"ל שתחום עולי מצרים הגיע עד אילת.

ואגב זאת נזכיר שבקונטרס מדריך שמיטה לצרכן (בהוצאת מכון התורה והארץ. פי"א ס"ט), וכן בחוברת "התורה והארץ", כתבו להעדיף את הפתרון של ירקות שגדלו בחממה ובמצע מנותק על פני הפתרון של ירקות שגדלו בשטח שנכבש ע"י עו"מ ונמכר בהיתר מכירה. וכן הרה"ג רי"צ רימון שליט"א בספרו שה"מ (עמ' 64) כתב להעדיף את הפתרון של מצע מנותק ואוצר בית דין מאשר הערבה הדרומית. ואילו הגר"ד ליאור שליט"א בשו"ת דבר חברון (חיו"ד ח"ב סי' תקי"ג) כתב שיש להעדיף יבולים ממקומות כערבה הדרומית (או הנגב המערבי) מאשר את הפתרון של מצע מנותק שגדל בחממות. עיי"ש. והסביר הטעם, כי לרוב השיטות הערבה הדרומית לא נחשבת אפילו כשטח עולי מצרים. עכת"ד. ומ"מ ברור שכל זה מדובר כשיודעים מהו הגבול של עולי מצרים (וכפי שכתבנו לעיל בפ"א בהערה צ', ישנן לפחות ארבע דעות מהו הגבול הדרומי של עולי מצרים). וא"כ ישנם פוס' המעדיפים את הפתרון של מצע מנותק בחממה מאשר ליקח פ"ש מהגבול הדרומי של הערבה. ומאידך יש הסוברים להיפך, כי לרוה"פ אינו בתחום עו"מ.

[15]טו. הנה מדברי רבנו רש"י בשבת (דקמ"ה, ב' ד"ה "למדבר עזה") שכ' שהוא מא"י, משמע שאזור עזה הוא מא"י [הב"ד בצי"א ח"ז סי' מ"ח פי"ב)]. וא"כ אין ליקח משם פ"ש, ואף לעשות מלאכות שביעית אין לעשות שם. דשנינו במשנה שביעית (ו', א') שבמקום שהחזיקו עולי מצרים נאכל ולא נעבד, וא"כ אין לעשות שם מלאכות האסורות בשביעית. ומאידך מדברי רבנו הרמב"ם בתרומות (פ"א ה"ה) עולה שאשקלון אינה בתחום עולי בבל, ומהלכה ז' שם עולה שאשקלון היא קצה הגבול הדרומי של עולי מצרים. וא"כ המדבר הדרומי לעזה כבר אינו א"י. ולכאו' אין זה כדברי רש"י הנ"ל. ובס"ד נראה שאין הכרעה ברורה בדבר. ומ"מ הרבה וועדי כשרות חרדים חוששים שהשטח נמצא בגבול עולי מצרים, ואילו אנשי "מכון התורה והארץ" (המפעילים את שיווק אוצר בית הדין הנקרא "אוצר הארץ") לוקחים יבולים בשמיטה מגידולים מחולות חלוצה, הסמוכים לרצועת עזה, והינם מזרחית-דרומית לרצועת עזה, וזאת, בתיאום מראש עם החקלאים שם, וא"כ אינם חוששים לאיסור נעבד במקומות הללו. ומ"מ שאלתי את אחד מרבני "אוצר הארץ" מדוע הם לוקחים יבולים מהנגב המערבי, הרי לדברי רש"י נחשב המקום כשטחי א"י. וענה לי שאנשי "אוצר הארץ" חוששים שמא לכל חלקי הארץ יש דין של ארץ ישראל, ולכן הם לא שותלים ירקות בשמיטה ללא היתר מכירה - וזאת בכל חלקי הארץ. והוסיף, שהאזור מאשקלון - קדש ברנע מערבה הוא אכן ספק אם הוא משטחי עולי בבל. לעומת הערבה שהיא ספק אם היא משטחי עולי מצרים. ועוד אמר, שאין מספיק ירקות מהערבה, אלא שטחי הערבה נותנים מענה להספקת היבולים רק לתחילת החורף. עכ"ל. ושאלתיו, מכל מקום עדיין קצת קשה לי, מדוע הם טוענים ש"אוצר הארץ" הינו שמיטה למהדרין, הרי סוף סוף הם לוקחים יבולים שהצד להקל בהם שנוי במחלוקת ראשונים, ורק בגלל שעושים גם היתר מכירה ניתן להקל יותר.

[16]טז. כמו שמצרפים היתר מכירה לשאר הפתרונות המסופקים, כאוצר בי"ד עם היתר מכירה [כמו שנקט מרן הגראי"ה זצ"ל באגרותיו (ח"א סי' שי"ד)].

[17]יז. כנ"ל (בהערה ו' בפרקנו). עיי"ש מהן הריעותות שבפתרון זה (כגון הספק בירו' גבי זריעה בבית. והספק אי חממה חשיבא בית. ומהו גדר מצע מנותק. והספק המובא ביבי"א, שמא כיום הוי דרך זריעה בחממה).

[18]יח. הפתרון של אוצר בי"ד מבואר בס"ד לעיל בפרק י"ד, עפ"י התוספתא בשביעית. ועיי"ש (בפי"ד הערה כ"ח) שלד' מרן הגראי"ה זצ"ל, אוצר בי"ד לבדו "אין בו כדי סמיכה", לכן כ' שיעשו גם היתר מכירה [אגרות ראי"ה (ח"א סי' שי"ד)].

[19]יט. כנ"ל (בפי"ד סי"ד) עפי"ד החזו"א, הגר"ע יוסף והגר"מ אליהו, זצ"ל. ובילקו"י (פי"ח הערה ב' סק"ג ופכ"ה סט"ו) כ' בשם הגרע"י זצ"ל, שיש להסתפק אם הוי כדין אוצר בי"ד, במקרה שמחיר היבולים גבוה מהיבולים האחרים שאינם אוצר בי"ד [כנ"ל (בפי"ד הערה מ"ז)]. ומ"מ לעיתים המחירים של יבולי אוצר בי"ד גבוהים משאר היבולים, בגלל עלויות התפעול הגבוהות הנובעות מהביקוש הקטן.

[20]כ. כדלעיל (פי"ד ס"ח. ובפרט בהערות כ"ט-ל"א), דלגבי ירקות שייך בזה איסור ספיחין.

[21]כא. כדלעיל (בפי"ד. סעי' י').

[22]כב. כנ"ל (בפרק א' סעיף כ"ט), עפ"י הגאון מגילת אסתר בהבנת הרמב"ן.

[23]כג. הפתרון של היתר מכירה מבואר בס"ד לעיל בפרק ט"ז. ומרן הגראי"ה זצ"ל כתב בשו"ת משפט כהן (סי' ס"ז ופ"ז), שאם עושים היתר מכירה, בכל אופן שיעשו גם אוצר בי"ד. ומ"מ הוסיף, שזה רק הידור לצרף לכך את אוצר ביה"ד [שם בשו"ת משפט כהן (סי' ע"ו). ור' בקטי"ש (פרק ס"א הערה 3. עיי"ש מש"כ בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל). וע"ע בס' שה"מ (רימון. פרק אוצר בי"ד. הערה 20. ופרק היתר מכירה הערה 89, עמ' 302-303) שג"כ דן בדעת מרן הגראי"ה זצ"ל, אליבא דהגר"ש ישראלי זצ"ל. ועיי"ש (בעמ' 303) שהביא מש"כ הרה"ג יהודה עמיחי שליט"א, שחלק ע"ד הגר"ש ישראלי זצ"ל)]. והריעותות בהיתר מכירה הינן למשל המחלו' אי יש קנין לגוי להפקיע את קדושת הארץ. ושיש ספק גמירות דעת של המוכר. ועוד שהרי מוכרים לישמעאלי, והרי פסק מרן בשו"ע (חו"מ סי' רמ"ט) שגם גבי ישמעאלים יש איסור לא תחונם. ועוד ריעותות, כמבואר לעיל בפט"ז). ואף שכבר נכתבו ע"כ תירוצים, מ"מ אין הדבר "חלק".

[24]כד. כנ"ל (פט"ז, בפרט בסעי' י', י"א, י"ג וי"ד).

[25]כה. כנ"ל (בפי"ד הערה ל"א) עפי"ד הרמב"ם (ד', ג'), שלדעתו יש בכך איסור ספיחין עם כל הכרוך בכך, ורק לדעת הר"ש בצירוף אוצר בי"ד ניתן למוכרם, או לדעת הרמב"ם ע"י היתר מכירה יהיו רשאים למוכרם וכדו'.

[26]כו. כנ"ל (פי"ד הערה ל"א).

[27]כז. שכ"כ הרה"ג רי"צ רימון שליט"א בס' שה"מ (בפרק שמיטה מתוצרת עברית, או מיבוא). עיי"ש שכתב אפשרות זו לאחר הפתרונות של אוצר בי"ד, מצע מנותק, יבול שישית, זריעת שישית או ירקות מהערבה הדרומית, והיתר מכירה - שרק לאחר כל אלה יש לקנות מיבוא. עכת"ד. וכ"כ בקונטרס "מדריך שמיטה לצרכן" (בהוצ' "מכון התורה והארץ"), גבי סדר העדיפויות, שפתרון זה הינו לאחר כל הפתרונות הנ"ל שבס' שה"מ. וע"ע בקטי"ש (פע"ה ס"י).

[28]כח. עפ"י ס' שה"מ הנ"ל. עיי"ש הסבר מפורט ע"כ.

[29]כט. יש בזה חסרון, שנכנס להרבה מאוד בעיות, כבהערה הבאה בקיצור. ובס' מאמ"ר (דף רצ"ח ובעוד דוכתי) האריך בכך, וכ"כ בס' קטי"ש [למשל בפרק ע"ה סי"ב. ובנספחים - קניה מפירות גויים ס"ק 6, במאמר הג"ר ר' יהודה עמיחי שליט"א, ובעוד דוכתי. עיי"ש במאמר הג"ר יהודה עמיחי שליט"א שכתב: אנו נמצאים כעת בעיצומה של מלחמה על אחיזתו של עם ישראל בארץ ישראל. כל פעולה המחזקת את אחיזת הנכרים בארץ - הרי היא סיוע לאויב בשעת מלחמה, כאשר אנשיו באים לפגוע ולרצוח כל יהודי הנקרה בדרכם. עכל"ק (וכמו שכבר כתבנו לעיל בפי"ד הערה ל"ה. ובגלל חביבות הדברים אנו כופלים אותם)]. ובס' שה"מ (בפרק קניה מגידולי נכרי. ובנספחים בפרק על שמיטה מתוצרת עברית. ובעוד דוכתי שם). וראה לעיל (מה שבס"ד כתבנו בפט"ו, בפט"ז ס"ה ועוד).

[30]ל. וכגון, שעי"כ נותנים למעשה לערבים אחיזה בשטחים נרחבים ממדינת ישראל על ידי תקציבים לבניית חממות עבורם. וכן שאין לסכם עמם מראש שיקנו את יבוליהם בשמיטה (ר' קטי"ש בנספח א' ס"ק 3 - שהדבר אסור לכו"ע). ועוד כהנה וכהנה בעיות. ומה שקוראים "שמיטה לחומרא" כשקונים מהגויים, אין זו אלא קולא ואיסורא של לא תחונם. וראה עוד על כך כאן בנספחים (נספח א' סק"א, ונספח ב' סק"ד). וע"ע בנספחים שם (בתוספת לנספח ב', ובנספחים כ"א וכ"ב) שלעיתים היבול הנמכר כיבול של גויים, באמת הינו גידול של יהודים שהעבירו את היבול לגויים.

[31]לא. כמבואר בספרי השמיטה של רבני הציונות הדתית. ואכמ"ל.

[32]לב. בס"ד נביא דעת כמה מפוסקי דורנו לגבי סדר העדיפויות של קניית יבול שנת השמיטה (סדר הבאת הפוסקים הינו מיקרי בלבד):

כתב הג"ר דב ליאור שליט"א בשו"ת דבר חברון (יו"ד ח"ב סי' תקי"ג):

ראשית יש להקדים, שחקלאים המפקירים את שדותיהם בשנת השמיטה ולקיים את המצווה כמאמרה - קדוש יאמר להם. וביחס לקהל הצרכנים, סדר העדיפויות בקניית פירות וירקות הוא כזה: 1) אוצר בית דין. 2) גידולי הערבה. לרוב השיטות אזור זה אינו אפילו בגבול עולי מצרים. ומ"מ יבולי אוצר בי"ד עדיפים, כי יש מצווה לאוכלם. 3) מצע מנותק וחממות, כשיש חציצה בין האדמה בה גדל הפרי, לבין הקרקע. נוסף לכך הם גדלים בחממות, ויש לדון אם נחשב כגדלים בבית. בירושלמי הסתפקו אם מותר לזרוע בבית, וכיוון ששביעית דרבנן, הרי שספק דרבנן לקולא. ואע"פ שהחזו"א והמנח"ש החמירו בכך. ואע"פ שבפאה"ש הכריע שמותר לזרוע בבית, מ"מ השאלה הינה האם גם בחממה מותר, לדינא כיוון ששביעית הינה דרבנן, לכן יש להכריע שחממה דינה כבית. והגידולים שגדלים בחממה במצע מנותק - מותרים. דרגה 4) היתר מכירה. כיוון שזו בעיה הלכתית להתקשר עם גויים שמגדלים בא"י, לכן יש להעדיף תוצרת של חקלאי יהודי ע"י היתר מכירה. וא"כ הסדר הוא: 1) אוצר בית דין. 2) גידולי ערבה. 3) מצע מנותק מחממות. 4)היתר מכירה.

הגר"מ אליהו זצ"ל בספרו מאמר מרדכי (בנספחים, סוף נספח א' עמ' קצ"א): 1) ירקות גוש קטיף (כי הם מגבול עולי מצרים. גדלים בחממות, ומצע מנותק. ומדובר בתקופה לפני שהבוגדים נתנו חבל ארץ זה לאויבינו). 2) ירקות שנזרעו בשישית ונלקטו בשביעית (ויש בהן קדושת שביעית). 3) ירקות מהערבה. 4) יבולים שגדלו ברמת הגולן והנהיגו בהם היתר מכירה. 5) ירקות מחו"ל (ירדן. אם לא - ממצרים). 6) יבולים שגדלו בארץ ועשו להם היתר מכירה, כשנעבדו על ידי גויים. 7) כנ"ל, כשנעבדו על ידי יהודים.

דעת הגר"ע יוסף זצ"ל: בילקו"י (פכ"ה הערה כ"ה, עמ' 887) הביאו שני מכתבים מהגר"ע יוסף זצ"ל. במכתב השני כתב הגר"ע יוסף זצ"ל שמותר בהחלט לסמוך על היתר המכירה המתבצע ע"י הרבנות הראשית. ורשאים לקנות מחנויות המסתמכות על היתר המכירה, ללא שום פקפוק וחשש. עכ"ל. ואילו במכתב השני כתב הגרע"י זצ"ל לאברכים שחשבו שהם מחמירים, וקנו מיבולי גויים, ולא רצו לסמוך על היתר המכירה ולא על אוצר בי"ד. וכתב להם הגרע"י זצ"ל, וז"ל: פירות של היתר מכירה עדיפים על פירות של אוצר בי"ד. ואותם שנהגו להחמיר ולהמנע מלצרוך פ"ש של היתר מכירה, יכולים לעשות התרת נדרים על שלא אמרו בלי נדר, ומעתה יוכלו להשתמש גם בפירות היתר מכירה. עכת"ד.

ודעת הג"ר יעקב אריאל שליט"א בשו"ת באהלה של תורה (ח"ג - דיני השביעית, בהקדמה) שהן לגראי"ה והן לחזו"א, יש להעדיף צריכתה של תוצרת חקלאית ישראלית. לכן תוצרת של חקלאות ע"י אוצר בי"ד, מצעים מנותקים וכדו' עדיפה מזו שגדלה בשדות נוכרים, בין אם שדות שנמכרו לנוכרים בשנת השמיטה, ובין אם הן משדות שהנכרים הרחיבו את גידולן לפני השמיטה. עכ"ד.

ילקוט יוסף (מהדו' תשע"ד. עמ' 380-382): היתר מכירה עדיף על יבוא. ועוד (עמ' 619): 1) איסום שישית. 2) אוצר בית דין - אף בירקות. 3) יבול הגדל במצע מנותק בתוך חממות. גדל בתוך עציץ ועל ניילון עבה. 4) יבול מהערבה הדרומית - מצומת נווה חריף (המעלה ה-30). ועוד כתב (בעמ' 524): אם אוצר בית דין מפקיעים מחירים - עדיף היתר מכירה. אם לא מפקיעים מחירים - עדיף אוצר בי"ד. ועוד (עמ' 809) עיי"ש מכתב עבור הגר"ע יוסף זצ"ל: לא לתת כספנו לגויים - לערבים. ע"כ. וע"ע בילקו"י (פכ"ג הערה י"ד).

קונטרס אוצר הארץ (מכון התורה והארץ): 1) איסום שישית - ירקות. 2) ירקות שגדלו בחממה במצע מנותק. 3) ירקות שנבטו לפני השמיטה (במצע רגיל ובחממה וכו' - מחולק מאוצר בי"ד). 4) ירקות שגדלו בשטח עולי מצרים ונמכרו בהיתר מכירה. 5) ירקות משטח עולי בבל ונמכר בהיתר מכירה. 6) יבוא. בשורה הבאה היה כתוב: יבול מגוי שגדל בארץ ישראל - עדיפות אחרונה. בכל אופן לפני הפצת הקונטרס מחקו שורה זו בטוש שחור, משום שנמלכו בדעתם שאין זה נחשב כלל כפתרון להבאת יבולים.

הרה"ג יוסף צבי רימון שליט"א כתב בספרו שמיטה - הלכה ממקורה (סוף פרק "שמיטה מתוצרת עברית או מיבוא"): מצווה לקנות יבולי שביעית של אוצר בית דין, וכן של מצע מנותק. כמו כן ניתן לקנות מיבול השנה השישית. וכן ממה שנזרע בשישית ונקטף בשביעית. וכן ניתן לקנות יבולים מהערבה (- לכל אלו לא נקט שם סדר עדיפויות, אלא רק כתב שניתן לקחת יבולים אלה). עדיפות נמוכה יותר הינה פירות שגדלו בקרקע של היתר מכירה, וכן ירקות שנזרעו לפני השמיטה - בהיתר מכירה. אם לאו - אז יקח ירקות שנזרעו בשמיטה עצמה עפ"י היתר מכירה - אם נזרעו על ידי גויים וכדומה (-גרמא). אם בכל אופן לא ניתן להשיג מיבולים אלה, אז - ורק אז - יקנו יבולים של יבוא. שכן יבולים מהיתר מכירה בודאי מותרים באכילה. והדגיש: יבולים של גויים לא יכולים להחשב כמהודרים. שמיטה מהודרת תיתכן רק ביבול של יהודים. עכת"ד.

[33]לג. כנ"ל (בפי"ד הערה כ"ח) בשם מרן הגראי"ה זצ"ל. שילוב זה של אוצר בי"ד והיתר מכירה, משמעותו: מבחינת הבעלות, הרי שבאוצר בי"ד הפירות הם הפקר (כשלבי"ד יתכן שיש כח לגבות את סכום ההוצאות של הטירחה) והקרקע נשארת של החקלאי. ואילו בהיתר מכירה הקרקע היא של הגוי, ואילו הפירות, מרגע הקטיף הם של היהודי (וא"ת שא"כ יש פה סתירה - של מי הפירות - האם הם הפקר או שהם של החקלאי. וי"ל שעושים גם היתר מכירה וגם אוצר בי"ד - כדי שאיזה מהם שהוא הנכון - אופן זה יתפוש להלכה. כך תירץ לי חכ"א שליט"א). לכן בהיתר מכירה - למ"ד שיש קנין לגוי להפקיע את הקדושה, הרי שמותר לעשות את המלאכות לפחות ע"י גוי או ע"י גרמא. ואילו באוצר בי"ד אין שום היתר לעשות חרישה, זריעה וכדו', אלא רק השקיה וכדו' - דברים הנצרכים לקיום הצמח, ולחזו"א גם לצורך הפירות. וכעת ראיתי שגם הגר"ד ליאור שליט"א בשו"ת דבר חברון (חיו"ד ח"ב סי' תקי"ד) כתב שזו פעולה נכונה לצרף להיתר מכירה גם את אוצר בית הדין, כדי למנוע את איסור "לא תקצור", וכך נהגו גדולי ישראל בדורות הקודמים. עכ"ד.

[34]לד. שכ"כ בקונטרס מדריך שמיטה לצרכן (סוף פי"א - לעשות היתמ"כ לשטחים שבגבול עולי מצרים ועולי בבל. וכן נוהגים למעשה אנשי מכון התורה והארץ, כפי שהם אמרו לי).

[35]לה. עפ"י מאמ"ר (במיל' סוף פ"א - ירקות גוש קטיף הם בעדיפות ראשונה משום שהינם בגבול עומ"י, וזאת בתוך חממה ובמצע מנותק. עיי"ש). וא"כ ה"ה גבי הערבה הדרומית - למקילים ליקח ממנה.

[36]לו. קטי"ש (י"ח, י"ד).

[37]לז. ס' שמיטה - הלכה ממקורה (להרה"ג יוסף צבי רימון שליט"א. בסוף הפרק על שמיטה מתוצרת עברית. וע"ע שם בפרק גידולי נכרי, הערה 59).

[38]לח. ס' שה"מ (רימון. בסוף הפרק "שמיטה מתוצרת עברית"). ואת ענין הרחבת הכיבוש הוספנו בס"ד אנו.