נספח ו: מכתב הגר"א שפירא זצ"ל בענין היתר המכירה

לכבוד

.....

מה שאמרת: "הפוסק אצלנו בישיבה אמר לי שהחזו"א סובר שישראל העובד בשדה גוי הפירות אסורים משום ספיחין" - החזו"א לא אסר אלא הסתפק בדבר, וכתב את הדברים דרך הערה (בפסקי הרב ר' קלמן כהנא שנכתבו בהדרכת החזו"א לא מובא דין זה בפועל אלא רק באריס בשדה של גוי. ואריס הרי יש לו חלק בפירות ואינו כפועל), וכיון שהדבר בספק גם לדעת החזו"א, הרי ספק ספיחים מותר. והעיקר שבמהר"י קורקוס מפורש שאי"ז ספיחין ומותר, ונפשט ספיקו של החזו"א.

מה שאמרת "שיש איסור בנ"ל משום משומר ונעבד, לפי מנהג ירושלים שסומכים על הב"י", הב"י בשו"ת אבקת רוכל אינו מחמיר בפירות גוי אלא להיפך, הב"י סובר שאין כלל קדושת שביעית בפירות גוי, ומנהג ירושלים הוא כפי פסק הב"י, וכמש"כ החיד"א, ולא כמבי"ט שנחלק עליו. מנהג זה של ירושלים אינו רק לאחר פסקו של הב"י, אלא להיפך מנהג ירושלים קדם לפסקו של הב"י, והוא אחד המקורות העיקריים לפסקו של הב"י. עיי"ש באבקת רוכל.

עוד על מנהג ירושלים. לא רק בפירות גוי הקילו, אלא מנהג ירושלים הוא להקל גם במשומר ונעבד אפי' של ישראל. כך קובע בצער בספר משנת רבי עקיבא, להרב ר' עקיבא פרוש, שהיה מראשי הקנאים בירושלים בזמנו.

ומה שכתבת: "שמעתי שהחזו"א היקל במשומר ונעבד אך ורק כדי שלא יבואו לסמוך על היתר המכירה" דברים אלו הם חילול כבוד התורה. עשית את החזו"א זצ"ל לסוחר בהלכות שביעית, כאילו דעתו באמת היא שמשומר אסור, אבל אם יפסוק כך חשב שהדבר יגרום לסמוך על היתר המכירה, ועל כן שינה את פסקו והיטה את הדין והורה להיתר נגד האמת. מזעזע לראות שכך כותבים בני תורה בניחותא על דברי תורה, דברי אלוקים חיים, כאילו זה פוליטיקה של עסקנים, ופוגעים בכבודו של אותו גאון וצדיק. זה חלק ממצב של 'אורייתא בגלותא' המתגלה מכל המכתב שלך.

קושיתך השניה ממש"כ הראי"ה זצוק"ל, שההיתר הוא היתר של דחק ולבו כואב על יקרת המצוה, וא"כ היום שאפשר להחמיר בהיתר המכירה כפי שעושות כל הישיבות הגדולות מלבד 'מרכז הרב'. דע ידידי, שבזה שאתה מחמיר וקונה עגבניות וירקות שגדלו בקרקע של גוי, אתה לא מחמיר ב'היתר המכירה' ואינך עוזר לשובתי שביעית, ואין לך שום קשר עם מצות שמיטת קרקע כפי שאתה סבור. מצוה זו שעל מקיימה נאמר "גבורי כח עושי דברו" היא מתקיימת באותם שיש להם קרקע ואינם עובדים בשביעית. ואינך גם נטפל לעושי מצוה כמו מי שקונה תוצרת של שומרי שביעית מאוצר בי"ד. כבר אמרתי לך בע"פ באריכות שישנן בעיות נפרדות בשביעית לחקלאי ולצרכן. לגבי החקלאי הבעיה היא באיזה אופן מותר לו לעבוד בקרקע, וזה באמת בנוי על היתר דחוק עפ"י שיטת 'בעל התרומות'. ועוד, שבשביעית דרבנן יש קנין לגוי להפקיע א"י מקדושתה, שלא כשיטת רוב הפוסקים. אבל לגבי הצרכן עיקר הבעיה היא לגבי היתר אכילה מחשש איסור ספיחין ונשמר ונעבד, ובזה אין צורך להסתמך על בעל התרומות בלבד, כי לכו"ע יש לגוי קנין בפירות עצמם. ובפירות שקנה עכו"ם אין האיסורים הנ"ל. ואפילו היה בזה ספק הר"ז ספקא דרבנן, והפירות היו מותרים גם אם נמכרו ע"י בעל השדה או ע"י אגודת הירקנים, אלא שהמכירה מועילה יותר כשנעשית על סמך היתר של רבנים לענין נשמר ונעבד, שאין מקום לקנס דרבנן. ואכמ"ל.

כמו"כ אין לגבי פירות חשש מאיסור "לא תחנם". מלבד זאת לגבי קדושת פירות של גוי כבר נהגו בירושלים, וכן נוהגים עד היום כהב"י שאין כלל קדושת שביעית בפירות גוי, ורק מקצת צדיקים וחסידים מחמירים בזה כהמבי"ט. ודרך זו נהוגה גם בישיבה, שיש כאלו שמחמירים בכל חומרות דשביעית, אבל לא מחייבים את הכלל כולו. עכ"פ כֵאב ליבם של הראי"ה והרידב"ז היה ע"ז שלמעשה מתבטלת קיום מצות שביתת קרקע, וכאבם של החקלאים שרוצים לקיים מצוה וקשה להם. אבל לא כאבם של אלו שרוצים לאכול פירות וירקות טריים, ולכן יסדו את קרן השמיטה לעזור לחקלאים הנ"ל. בכל שמיטה מקיימים את הקרן הנ"ל, והרבנים פונים לציבור לתמוך בקרן. כל ראשי הישיבה חתמו גם השנה על הכרוז הנ"ל. ע"י שקונים יותר פירות של ערבים לא מקיימים מצות שמיטה ולא מסייעים שיתרבו שומרי שביעית כהלכתה. וע"כ אין מקום להתייהר שמי שממלא כרסו בפירות של ערבים מבצע את שאיפתו של הראי"ה שיתרבו שומרי שביעית בישראל. (נ.ב. ההבלטות ע"י העורך).