מקראי קודש

אודות בית

פרק י: דין ישיבת הסוכה בלילה הראשון: הקידוש, הסעודה והשינה

הכניסה לסוכה והקידוש בלילה הראשון.


א. בבואו מתפילת ערבית בבית הכנסת ילך לסוכתו בשמחה. האשכנזים מתחילים באמירת הקידוש (ויש מהם המקדימים לומר "יהי רצון" כמודפס בסידורים). ואילו הספרדים נוהגים לעמוד מחוץ לסוכה, בפתחה, לומר "לשם יחוד", בקשות ופסוקים. והספרדים ורבים מהאשכנזים מזמינים את האושפיזין, ולמנהג כולם מתחילים באמירת הקידוש.


סדר הברכות בקידוש.


ב. יש לקדש בליל יום טוב ראשון של סוכות ככל שאר לילות יום טוב, אלא שמקדש בסוכה. וחכמינו זכרונם לברכה קבעו שיש לברך ארבע ברכות בקידוש ליל החג הראשון של סוכות, וזה סידרן: ברכת "בורא פרי הגפן", ברכת "אשר בחר בנו" (כשבשבת מזכיר בה גם את שבת), ברכת "לישב בסוכה" וברכת "שהחיינו".


ג. לכתחילה אין לשנות את הסדר הזה של הברכות. ומי שטעה והקדים לברך את ברכת "לישב בסוכה" לפני ברכת "אשר בחר בנו", או הקדים את ברכת "שהחיינו" לפני ברכת "לישב בסוכה", או שהקדים לברך את הברכות הללו לפני ברכת "הגפן", יצא בדיעבד ידי חובה, ולא יחזור לברך את הברכה שהקדימה.


האם הקידוש נאמר בעמידה או בישיבה.


ד. נחלקו הפוסקים לגבי הקידוש של ליל יום טוב, האם צריך לעמוד בו או לשבת. ולמעשה נהגו חלק מהאשכנזים לשבת במשך כל הקידוש, ואילו הספרדים עומדים בו עד ברכת "לישב בסוכה", ולאחר שמברך ברכה זו יושב ומברך את ברכת "שהחיינו" ושותה מכוס היין. וכן נוהגים חלק מהאשכנזים. וראה עוד לעיל (בפרק ט' סעיף ס"ה).


אמירת הקידוש בקול ובכוונה.


ה. כתבו הפוסקים שמן הראוי לומר את ברכת "לישב בסוכה" בקול רם, במתינות ובניגון ערב כמו שצריך לומר את שאר ברכות הקידוש. ואגב זאת הוסיפו, שבכלל את כל הברכות במשך כל ימות השנה צריך אדם לאומרן בקול רם ובמתינות, כיון שעל ידי כך מתעוררת כוונתו.


ו. אם נמצאות כמה משפחות באותה הסוכה, וכל משפחה רוצה לקדש לעצמה (ואפילו באותו נוסח), לכתחילה לא יקדשו יחד באותה עת, אלא משיגמור אחד לקדש אז יתחיל חבירו לקדש. וכן שאר בני הבית לא יאמרו בקול את הקידוש יחד עם המקדש. ודברים אלה אמורים הן לגבי הקידוש בסוכות ובשאר החגים, והן לגבי הקידוש בשבתות השנה.


מדיני ברכת "שהחיינו" שבקידוש.


ז. מעיקר הדין היה צריך לברך בלילה זה את ברכת "שהחיינו" פעמיים: על עצם החג, ועל בניית הסוכה ומצוות הישיבה בה. אך למעשה תיקנו חכמינו ז"ל לברך ברכה זו רק פעם אחת, והיינו בקידוש של ליל היום טוב הראשון של החג. ומי שלא בירך את ברכת "שהחיינו" בקידוש הלילה, יברכנה לכל המאוחר עד סוף יום הושענא רבה. וראה עוד בסעיף ח' ובסעיף י'.


ח. מי שבעת בניית הסוכה בירך את ברכת "שהחיינו" על בנייתה, לא יברך שוב ברכה זו בקידוש.


ט. נשים המברכות את ברכת "שהחיינו" על הדלקת נרות החג, יש אומרים שלא תענינה "אמן" בקידוש לאחר ברכת "שהחיינו", ויש אומרים שתענינה "אמן" אף על ברכה זו. ובענין עניית האשה "אמן" על ברכת "לישב בסוכה" בקידוש, ראה לעיל (בפרק ט' הערה ר"י).


י. מי שמכל סיבה שהיא קידש את קידוש ליל החג הראשון בביתו (כגון שירדו גשמים, והוא נהג כפוסקים הסוברים שאז צריך לקדש בביתו), ואף בירך שם את ברכת "שהחיינו". אם פסקו הגשמים במשך הלילה או בבוקר, וחזר לסוכתו, נחלקו הפוסקים אם יחזור לברך את ברכת "שהחיינו" בשל מצוות הישיבה בסוכה. ודעת רוב הפוסקים שיש לחזור במקרה זה ולברך שוב את ברכת "שהחיינו" (בתנאים המבוארים בסוף הערה זו).


קידש ושינה מקום בשל הגשמים, היקדש שוב.


יא. בענין מי שמחמת הגשמים קידש בביתו בליל יו"ט (או בליל שבת של סוכות), ומיד לאחר הקידוש פסקו הגשמים ורוצה לאכול את סעודתו בסוכה. או להיפך: אם קידש בסוכה, ולפני שהחל לאכול החלו לרדת גשמים ונכנס לאכול בביתו, האם במיקרים אלה צריך לקדש שוב במקום שבו מתחיל הסעודה, ראה דינו במקורות.


סדר הברכות בקידוש ליל יום טוב שני.


יב. בארצות הגלות יש לברך בסוכות את הברכות בקידוש ליל היום טוב השני של גלויות בסדר זה: ברכת "בורא פרי הגפן", ברכת "אשר בחר בנו", ברכת "שהחיינו", ובסוף מברך את ברכת "לישב בסוכה", אלא אם כן לא קיים עדיין את מצוות הסוכה במשך היום טוב הראשון, שאז יברכו אותן כסדר שמברכים אותן ביום טוב הראשון. ויש מהאשכנזים (וגם מעט מהספרדים) שבכל אופן מברכים את ברכות הקידוש בליל היום טוב השני כסדרן ביום טוב הראשון, ואין למחות בהם, כיון שכך מנהג אבותיהם.


יג. ברור הדבר שבמקרה זה (של ליל היום טוב השני של גלויות) אם מכל סיבה שהיא החליף את סדר הברכות הנ"ל, שיצא ידי חובה. וראה עוד כאן במקורות.


דין חיוב האכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון (ובגולה גם ביום טוב השני של גלויות).


יד. מן התורה חייב כל אדם (זכר) מישראל שהגיע למצוות, לאכול בסוכה בלילה הראשון של סוכות לפחות "כזית" פת. ויפורטו הדברים בסעיפים הבאים.


טו. בעת שאוכל את "כזית" הפת בסוכה בלילה הראשון של החג, יש לכוון שמקיים בכך מצוות עשה מן התורה. ונוסף לכך יש לכוון עוד שני דברים: שציוונו ה' לשבת בסוכה שהיא זכר לסוכות שעשו בני ישראל ביציאתם ממצרים, וגם זכר לענני הכבוד שהקיף הקדוש ברוך הוא את עם ישראל במדבר. ומכל מקום אם לא כיוון זאת, אלא כיוון רק כוונה פשוטה לצאת ידי חובת המצוה מהתורה, יצא בדיעבד ידי חובה. אך אם לא כיוון כלל לצאת ידי חובת מצות עשה זו בסוכה בלילה זה, הרי שלא יצא ידי חובה, וביטל מצות עשה זו (ולכן טוב לומר את נוסח "לשם יחוד" או את נוסח "הריני מוכן ומזומן לקיים מצות סוכה", ככתוב בסידורים, לפני הכניסה לסוכה). ומכל מקום גם בשאר ימי החג כששוהה בסוכה, יש לכוון שמקיים מצוות ישיבה בסוכה, וכנ"ל (בתחילת פרק ט'). וראה עוד במקורות.


שיעור הפת למצוה זו:


טז. מעיקר הדין חובה לאכול בסוכה בלילה זה "כזית" פת (לחם, חלה וכדומה), והיינו לפחות עשרים ותשעה סמ"ק, ויש אומרים שהוא ארבעים ושמונה סמ"ק. ואם ניתן הדבר, רצוי לאכול לפחות "כביצה" מהפת. (שהוא חמישים ושמונה סמ"ק. ויש אומרים שהוא מאה סמ"ק).


יז. למרות שהאוכל פת מברך את ברכת "לישב בסוכה" רק אם אוכל בשיעור יותר מ"כביצה", מכל מקום בשל חשיבות אכילת "כזית" מהפת בסעודה הראשונה שבליל החג הראשון (כבסעיף י"ד), לכן יש לברך בסעודה זו את ברכת "לישב בסוכה" אף כשאוכל בה רק את שיעור ה"כזית", כמבואר לעיל (בפרק ט' סעיף מ"ז).


באיזו פת יוצאים ידי חובה:


יח. לדעת רוב הפוסקים, יש לאכול את שיעורי ה"כזית" וה"כביצה" הנ"ל בלילה הראשון של החג דוקא מלחם, ואינו יוצא ידי חובה באכילת מזונות אפויים כעוגות, בורקס וכדומה, וכן לא באכילת תבשיל, אפילו שהוא עשוי מחמשת מיני דגן, כאיטריות. ויש מי שמתיר לצאת ידי חובה במזונות אפויים, אם קובע עליהם את סעודתו (היינו שאוכל מהם יותר ממאה וששים סמ"ק), כך שלדעתו נוטל אז ידיים בברכה, ומברך "לישב בסוכה", "המוציא" וברכת המזון.


יט. יש אומרים שיוצאים ידי חובה בליל יום טוב הראשון גם בלחם מטוגן ובלחם מבושל. ויש אוסרים זאת, ומתירים רק לחם כמות שהוא.


אופן אכילת הפת בליל יום טוב הראשון:


כ. יש לאכול את "כזית" הפת הנ"ל במשך זמן של "אכילת פרס", והיינו שיש לאוכלו תוך ארבע דקות. ואם אינו יכול לנהוג כן, ישתדל לאכול זאת תוך חמש דקות, ואם לאו אז תוך שש דקות, ולכל היותר תוך שבע או שבע וחצי דקות. ואם הוא זקן או חולה, ואינו יכול לאכול אף בזמן זה, יתאמץ לאכול זאת לפחות תוך תשע דקות, או לפחות לאכול פת בנפח חמישה עשר סמ"ק בזמנים אלה. וכל המשתדל בדבר עוזרים לו מן השמים.


כא. כפי שכתבנו לעיל (בסעיף ט"ז), רצוי לכתחילה לאכול "כביצה" מהפת. והנוהג כך, יאכל כל "כזית" מהפת בשיעורי הזמן כבסעיף הקודם. ואם קשה לו הדבר, ישתדל לאכול לפחות את ה"כזית" הראשון תוך ארבע דקות. ויש המחמירים לאכול את שיעור ה"כביצה" מהפת תוך זמן כדי אכילת פרס, אך דעת רוב הפוסקים להקל, שמספיק לאכול כל "כזית" מהפת תוך כדי "אכילת פרס".


כב. נחלקו הפוסקים אם מותר לאכול את ה"כזית" הראשון מהפת יחד עם תוספות כסלט, תבשילים, ממרחים וכדומה, או שיש לאוכלו ללא שום תוספת. ודעת רוב הפוסקים להחמיר שיש לאוכלו לבדו.


זמן אכילת הפת בסוכה בלילה הראשון:


כג. לכתחילה יש לקדש ולאכול את שיעור ה"כזית" (או ה"כביצה") הראשון מהפת בלילה זה רק לאחר צאת הכוכבים. וכן הדין אף למי שהתפלל ערבית מבעוד יום (מפלג המנחה).


כד. מי שבטעות קידש ואכל את "כזית" הפת בזמן בין השמשות (היינו בין השקיעה לצאת הכוכבים), וכשהגיע זמן צאת הכוכבים טרם בירך את ברכת המזון, ישוב לאכול עוד "כזית" (או "כביצה", וכנ"ל בסעיף ט"ז), ויכוון לצאת בו ידי חובת המצוה, וזאת מבלי לברך שוב את ברכת "לישב בסוכה". ואם גם בירך את ברכת המזון לפני צאת הכוכבים, יטול ידיו ויאכל שוב לפחות "כזית" פת (ובענין איזה ברכות יברך אז, ראה כאן במקורות).


כה. לכתחילה יש לאכול את שיעור ה"כזית" (או ה"כביצה") הראשון מהפת בלילה זה בסוכה לפני חצות הלילה (שהוא בערך בשעה אחת עשרה וחצי לפי שעוננו). ואם בדיעבד לא אכל פת זו לפני חצות הלילה, חייב לאוכלה אף לאחר חצות, עד עלות השחר, אך אז רשאי לברך את ברכת "לישב בסוכה" רק אם אוכל מהפת יותר משיעור "כביצה" (ששיעורה מבואר בפרק ט' סעיפים ל"א ומ"ז). ואם מכל סיבה שהיא לא הספיק לאכול זאת עד סוף הלילה, אינו יכול לקיים עוד את מצוה זו, והפסיד את המצוה באותה שנה.


כו. עוד מדיני זמן אכילת הפת בלילה זה, כגון שאכל את "כזית" הפת בין פלג המנחה (שהוא שעה ורבע זמנית לפני הלילה) לבין השקיעה, דין חיילים היוצאים לפעילות מבצעית, זקנים וכדומה, שאין באפשרותם לאכול את הפת בסוכה בזמן הראוי, המותר להם לאוכלה לכתחילה לפני השקיעה או לפחות לפני צאת הכוכבים, ודין מי שאינו יכול לאכול את הפת לאחר צאת הכוכבים, העדיף לאוכלה לאחר פלג המנחה או לפחות לאחר השקיעה ולפני צאת הכוכבים, או שעדיף לאוכלה לאחר חצות, ועוד מיקרים דומים, ראה כאן במקורות.


החייבים באכילה בסוכה בלילה הראשון:


כז. כל החייב במצוות ישיבה בסוכה בלילה זה, חייב גם באכילת הפת בסוכה בלילה זה. וכל הפטור אז ממצוות סוכה, פטור גם מאכילת הפת בסוכה בלילה זה.


דיני המצטער בסוכה בלילה הראשון של החג.


כח. כאשר יורדים גשמים בליל החג הראשון, באופן שלא ניתן לשבת בסוכה ופטור אז מהישיבה בה, למנהג חלק מהספרדים יאמר את קידוש הלילה בביתו ואף יאכל שם את סעודת הלילה (כולל את שיעור "כזית" או "כביצה" מהפת), ולא יברך אז את ברכת "לישב בסוכה". ואילו לדעת האשכנזים ושאר הספרדים יש במקרה זה לקדש ולאכול שיעור "כזית" מהפת בסוכה אף אם יורדים גשמים, וכן יאמר בקידוש גם את ברכת "שהחיינו", אך לא יברך אז את ברכת "לישב בסוכה", ואת המשך סעודתו יאכל בבית. ויש מהאשכנזים הסוברים שבכל אופן ימתין כשעה או שעתיים, כיון שאולי בינתים יפסקו הגשמים, ואז יוכל לברך בסוכה גם את ברכת "לישב בסוכה" ולאכול את הפת כראוי. ויש מהם שכתבו להמתין אף יותר מכך, כמבואר במקורות. ובכל אופן אם המתנה זו גורמת לו או לבני ביתו צער בשל הרעב או העייפות, או שיש לו אורחים עניים, אף למנהג האשכנזים לא ימתין כלל, אלא יקדש בסוכה (בלי ברכת "לישב בסוכה"), יאכל בסוכה "כזית" פת, ואת שאר סעודתו יעשה בביתו, והכל מתוך שמחה וטוב לבב. ועוד בענין גשמים שיורדים בליל יום טוב הראשון של החג, ראה כאן במקורות.


כט. בענין המצטער בשינה בסוכה בלילה הראשון, ראה לקמן (בפרק י"א סעיף ל"ו). דין חיוב האכילה בלילה הראשון לחולה, ראה לקמן (בפרק י"א סעיף ל"ז). ודין מי שכבה החשמל בסוכתו בלילה הראשון ראה לקמן (בפרק י"א סעיף ל"ח).


דיני הטועה בברכת המזון בלילה הראשון של סוכות, ולא אמר "יעלה ויבא" או "רצה והחליצנו".


דיני הטועה בברכת המזון בלילה הראשון ולא אמר "יעלה ויבא".


ל. מי שבלילה הראשון של סוכות שכח בברכת המזון לומר "יעלה ויבא", ובברכת "בונה ירושלים" אמר רק "ברוך אתה", ונזכר בכך לפני שאמר את שם ה' בברכה, יאמר שם "יעלה ויבא", וימשיך "ובנה ירושלים" וכו'. ואם נזכר בכך לאחר שאמר בברכה זו "ברוך אתה ה'", ולא הספיק להמשיך עוד, אזי יאמר "למדני חוקיך", וישוב לומר מ"יעלה ויבא" ואילך עד סיום הברכה כראוי.


לא. אם במקרה הנ"ל כבר סיים את ברכת "בונה ירושלים", יוסיף ויאמר (עם שם ה' כראוי): "ברך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, את יום חג הסוכות הזה. ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים". וימשיך את ברכת "הטוב והמטיב" מתחילתה.


לב. אם במקרה הנ"ל החל כבר לומר את ברכת "הטוב והמטיב", ואמר את המילים "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם", יש אומרים שימשיך לומר "אשר נתן ימים טובים" וכו', וישוב לומר את ברכת "הטוב והמטיב" מתחילתה. ויש אומרים שאפילו אם אמר רק "ברוך" של ברכת "הטוב והמטיב", יחזור לראש ברכת המזון. אך אם אמר כבר "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם הקֵל", או יותר מכך, צריך לדעת כולם לשוב ולברך את כל ברכת המזון מתחילתה כראוי כל עוד לא התעכל האוכל. כל הדברים הנ"ל אמורים גם כשליל ראשון של סוכות חל בשבת, ושכח לומר רק "יעלה ויבא" וכו'.


במקרה הנ"ל, אם שכח לומר "רצה והחליצנו":


לג. כאשר הלילה הראשון של סוכות חל בשבת, ואמר בברכת המזון "יעלה ויבא", אך שכח לומר "רצה והחליצנו", דינו כמי ששכח לומר "יעלה ויבא", כמבואר בסעיף הקודם. אלא שאם טרם אמר "ברוך אתה ה'" בברכת "בונה ירושלים", צריך הוא לשוב ולומר "רצה והחליצנו". ואם כבר סיים את ברכת "בונה ירושלים", אזי במקום ברכת "אשר נתן ימים טובים" וכו', יאמר (עם שם שמים כראוי): ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית. ברוך אתה ה', מקדש השבת". ובמקרה שצריך לחזור לתחילת ברכת המזון, יש לומר גם "רצה והחליצנו" וגם "יעלה ויבא".


שכח לומר "רצה והחליצנו" וגם "יעלה ויבא":


לד. כאשר הלילה הראשון של סוכות חל בשבת, ושכח לומר בברכת המזון גם את "רצה והחליצנו" וגם את "יעלה ויבא", דינו כמי ששכח לומר "יעלה ויבא" או "רצה והחליצנו", כדלעיל בסעיפים הקודמים. ואם לא סיים את ברכת "בונה ירושלים", יאמר "רצה והחליצנו" ו"יעלה ויבא", וימשיך כרגיל. ואם כבר סיימה, אזי במקום לומר את ברכת "אשר נתן ימים טובים" וכו', יאמר: ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, וימים טובים לששון ולשמחה, את יום חג הסוכות הזה, ברוך אתה ה', מקדש השבת וישראל והזמנים. ואם החל כבר את ברכת "הטוב והמטיב", דינו כמבואר לעיל.


הטועה שצריך לומר את ברכת "אשר נתן", ואינו יודע את נוסחתה:


לה. מי ששכח בלילה הראשון של סוכות לומר "יעלה ויבא" או (כשחל בשבת) "רצה והחליצנו" בברכת המזון, באופן שצריך הוא לומר את ברכת "אשר נתן" וכו', ואינו יודע את נוסח ברכה זו, צריך לשוב ולברך את ברכת המזון מתחילתה. אך אם יודע את נוסח תחילת הברכה וסיומה, אף שאינו יודע כראוי את שאר הנוסח שבאמצע הברכה, יאמר במקום הראוי את מה שיודע, ואינו צריך לשוב לתחילת ברכת המזון.


דין המסופק אם אמר "יעלה ויבא" או "רצה והחליצנו" בברכת המזון בליל ראשון של סוכות:


לו. מי שהוא מסופק אם אמר "יעלה ויבא" או "רצה והחליצנו" (כשצריך לאומרו) בלילה זה, דינו כמי שלא אמרו כלל, וצריך לתקן זאת, כנ"ל (בסעיפים ל' - ל"ד). ויש מהספרדים הסוברים שאם סיים את ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון, שוב לא יחזור לברך את ברכת המזון.


שכח לומר "יעלה ויבא" בלילה הראשון כשאוכל בביתו.


לז. מי שבלילה הראשון של סוכות נאלץ לאכול בביתו (מפאת הגשמים וכדומה), ושכח לומר "יעלה ויבא" בברכת המזון. לדעת הפוסקים האשכנזים וחלק מהפוסקים הספרדים, גם במקרה זה צריך לשוב ולתקן, כמבואר לעיל (בסעיפים ל' - ל"ו). ויש מהפוסקים הספרדים הסוברים שכיוון שלא אכל בסוכה, אינו צריך לחזור ולברך אם כבר החל את ברכת "הטוב והמטיב".


דין אשה ששכחה לומר "יעלה ויבא" בברכת המזון בסוכות.


לח. נחלקו הפוסקים לגבי אשה ששכחה לומר "יעלה ויבא" בברכת המזון, הן בליל יום טוב ראשון של סוכות, והן בשאר סעודות היום טוב (ואין מדובר לגבי סעודות חול המועד). יש אומרים שאין הדבר מעכב לגביה, ואינה צריכה לחזור ולברך את ברכת המזון, ואף לא לברך את ברכת "אשר נתן". ויש אומרים שאם שכחה לומר זאת צריכה היא לומר את ברכת "אשר נתן", או אף לחזור ולברך את כל ברכת המזון (כנ"ל בסעיפים הקודמים לגבי איש). ודברים אלה אמורים הן לגבי האשכנזים והן לגבי הספרדים. ומחלוקת זו אמורה גם לגבי אשה המסופקת אם אמרה אז "יעלה ויבא", אלא שבמקרה זה הספרדים מקילים יותר, ולדעתם אינה צריכה לחזור ולברך את ברכת המזון.


עוד מדיני האכילה בלילה הראשון.


לט. כיון שמצוה לאכול בסוכה בלילה זה את שיעור ה"כזית" (או ה"כביצה") מהפת בתיאבון, לכן אין לאכול לחם בערב החג שלוש שעות לפני החג. ומטעם זה אין לשבוע אף משאר המאכלים, כבשר, דגים וכדומה, כדין האכילה בערב חג הפסח.


מ. דנו הפוסקים לגבי מי שישן בערב סוכות אחר הצהרים וחלם חלום לא טוב שמתענים עליו, האם יתענה שתים עשרה שעות (היינו חצי יממה) כדי לבטל את חלומו, או שיתענה רק עד צאת הכוכבים של כניסת החג. והעיקר להלכה שאין להתענות אלא עד צאת הכוכבים, ובכל מקרה יש להפסיק את התענית לפני חצות הלילה, כדי לאכול לפחות "כזית" לחם בסוכה לפני חצות לשם מצוות האכילה בסוכה בלילה זה, וזכות המצווה תגן עליו.


מא. עוד מדיני הישיבה בסוכה והסעודה בליל יום טוב הראשון של סוכות (ובגולה גם בליל יום טוב שני של גלויות), ראה כאן במקורות.


הערות

[1]א. הא דהאשכנזים מתחילים מיד בקידוש, כך מנהג רבים מהאשכנזים, כפי שאמרו לי כמה תלמידי חכמים. אמנם יש מהאשכנזים שמקדימים לומר "יהי רצון", כמודפס במחזורים ובסידור מנחת ירושלים (דבורקס). וכ"כ בפסתש"ו (סי' תרמ"ג ס"א).


[2]ב. כמודפס במחזורי הספרדים. וכן המנהג פשוט. וזאת עפי"ד הזוה"ק (פר' "אמור" דף ק"ג, ב'. כצ"ל). וכ"כ השל"ה (במס' סוכה דף י"ג ע"ב). וכ"כ כה"ח (סי' תרל"ט סק"ח), וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בס' הל"ח (פנ"א סעי' ס"ג). ועיי"ש בכה"ח באורך ע"כ.


אמנם יש להעיר, שבזוה"ק (שם) כתוב לעשות כן כשעומד בכניסה לסוכה מבפנים, אלא שבמחזורים כתוב לעמוד כן בכניסה אך מבחוץ. וכן ראיתי שהיה נוהג הגר"מ אליהו זצ"ל, לומר זאת בפתח הסוכה אך מבחוץ.


ומה שכתבנו שאומרים "לשם יחוד", בקשות ופסוקים, ג"ז עפ"י הזוה"ק (שם), כה"ח (שם) והמחזורים. ועיי"ש בכה"ח ובפסתש"ו מנהגים שונים גבי הזמנת האושפיזין הקדושים, הדלקת נרות לכבודם, הכנת כסא עבורם וכו'.


[3]ג. כה"ח (סי' תרל"ט סק"ח) עפ"י הזוה"ק ("אמור" דק"ג, ב'). פסתש"ו (רס"י תרמ"ג), וככתוב במחזורים. וכן המנהג. וראה ע"כ באורך מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' סוכות (כל פרק י"ד).


יש שכתבו שכשסוכות חל בליל שבת, יאמר "שלום עליכם" קודם הזמנת האושפיזין [פסתש"ו (סי' תרמ"ג רסק"א) בשם שו"ת ויחי יעקב (סי' ל')]. אמנם לפי"ז צ"ע כיצד ינהגו הספרדים שעומדים בפתח הסוכה "מבחוץ" ומזמינים האושפיזין "לפני" כניסתם לסוכה. הרי לא יתכן שכל המשפחה תעמוד מחוץ לסוכה ותאמר "שלום עליכם". בס"ד כמדומה לי שנוהגים לומר "ליקבה"ו" והזמנת האושפיזין מחוץ לסוכה, אח"כ נכנסים לסוכה ואומרים כולם יחד "שלום עליכם", "אשת חיל" וכו'.


[4]ד. וכשחל ליל א' דסוכות בליל שבת, מקדימים לומר "יום השישי, ויכלו השמים" וגו', ככתוב במחזורים. ואף כשחל ליל א' דסוכות באמצע השבוע, מקדימים הספרדים לפתוח הקידוש בפסוקי "אלה מועדי" (ככתוב במחזורים).


[5]ה. ראשית בס"ד נזכיר שעיקר דין קידוש בליל יו"ט שנוי במחלו' אי הינו חיוב מדאו' או מדרבנן. ר' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערה ז'). בס"ד יש לדון בזה גם מצד הסברא, שאף את"ל שקידוש דליל יו"ט יהיה חיובו רק מדרבנן, כיוון שיצא י"ח קידוש מדאו' כבר בתפילת העמידה, שהזכיר בה ענין יצי"מ. אך מ"מ ה"ז מחלו' (ר' למשל במנח"ח רס"י ל"א) גבי מי שקיים במצווה מסוימת רק את החלק שהינו מדאו' ולא קיים החלק מדרבנן - לומר קידוש על היין, הרי שי"א שאף את החלק מדאו' לא קיים. ולפי"ז לדעת המחמירים במחלו' זו, הרי שלא יי"ח כלל בתפילת העמידה גבי חובת קידוש, ואז יש יותר צד לומר שחייב בקידוש ליל יו"ט מדאו'. ואכמ"ל. ומ"מ עצם סדר ברכות הקידוש ונוסחתן, זה ודאי הינו מדרבנן. ור' מנח"ח (שם).


תניא בגמ' בסוכה (דמ"ו, א'), שכשנכנס לישב בסוכה מברך שתי ברכות: סוכה וזמן. ונחלקו האמוראים בגמ' (דנ"ו, א') גבי סדר הברכות. רב אמר (שיש לומר בקידוש) סוכה ואח"כ זמן (ופרש"י: מי שלא בירך "שהחיינו" בעשייתה, שהיתה עשויה ועומדת. ואמר רב סוכה לימא ברישא ואח"כ זמן. ע"כ). רבה בר בר חנה אמר זמן ואח"כ סוכה. והסבירה הגמ' דטעמיה דרב, דזמן חיובא דיומא עדיף. ורבה בר בר חנה אמר זמן ואח"כ סוכה, משום שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. ע"כ.


ואכן מרן בשו"ע (סי' תרמ"ג ס"א) פסק דסדר הקידוש צ"ל כך: יין (היינו בפה"ג), קידוש ("מקדש ישראל והזמנים"), סוכה ("לישב בסוכה") ואח"כ זמן ("שהחיינו"). וכ"פ המ"ב (סי' תרמ"ג רסק"ח). וכ"נ מדברי הרמ"א (בסי' תרמ"ג ס"ג), שבקידוש ליל יו"ט מברך סוכה בקידוש ולא סמוך לפת. והסביר המ"ב (רסק"ט) את דברי הרמ"א הללו שסומך את ברכת הסוכה לקידוש ולא לפת, דאז הוא זמן התחלת הסעודה, דמקודם אינו רשאי לאכול ושייך אז לברך ברכת הסוכה.


הטעם שמקדימים ברכת בפה"ג לכל שאר הברכות בני"ד הוא ככל קידוש ושאר המצוות (כהבדלה, ברכות האירוסין והנישואין וכו'), שמקדימין את היין משום חשיבות הקידוש ושאר מצוות שהברכות נאמרות עליו. והטעם שמקדימים ברכת הקידוש לסוכה, משום דא"א לברך על הסוכה קודם שמברך על קידוש היום, שהרי על כרחך צריך היום להתקדש קודם שיתחייב לישב בסוכה [לבוש, גר"ז. מ"ב (סי' תרמ"ג סק"א וסק"ו). כה"ח (סק"א), וע"ע שעה"צ (סק"ח)].


והטעם שמקדימים סוכה לזמן, כתב מרן (שם) לפי שברכת הזמן הולכת הן על קידוש היום והן על מצוות סוכה. ע"כ. וכתבו כמה אחרו' שזה אינו הטעם העיקרי, אלא הטעם העיקרי הוא משום דרב אקדמיה משום שהוא חובת היום (שעה"צ ססק"ג).


וכן יש לנהוג גבי סדר ברכות זה בין אם היתה הסוכה בנויה ועומדת זה מכבר, ובין אם בנאה ממש קודם החג, דמ"מ ברכת הזמן קאי על הסוכה, והיינו על קיום המצוה של הסוכה [לבו"ש, א"ר, נה"ש ועוד הרבה אחרו', וכ"כ במ"ב (סי' תרמ"ג סק"ב), בה"ל (רס"י תרמ"ג ד"ה "ואח"כ". עיי"ש שי"א שהב"ח חולק ע"כ), כה"ח (ס"ק ג' וו') וש"א]. וכ"ז אמור כשלא בירך "שהחיינו" בזמן שבנאה. דהא אם בירך "שהחיינו" על בניית הסוכה יש לדון ע"כ לחוד [ר' לעיל (פ"א הערה י"ז) וכן בפרקנו, עפ"י השו"ע והרמ"א (סי' תרמ"א) ושאר המקורות המצויינים שם].


כתבו הפוס' שגם מי שאין הסוכה שלו, יברך "שהחיינו" בקידוש [גר"ז. כה"ח (סי' תרמ"א סקי"א)].


אשה המקדשת בליל יו"ט ראשון דסוכות, אם תברך ברכת "לישב", ואת"ל שמברכת אזי היכן תברך ברכה זו (האם בין ברכת "בפה"ג" לשתיית היין), ר' לעיל (פ"ט סעי' ס"ט) ולקמן (בפי"א, דין הפטורים מהסוכה, סעי' ב' ואילך). וע"ע בשש"כ (מהדו' תשל"ט, פמ"ח סעי' ח').


בענין מי שאין לו יין או מיץ ענבים (או שאסור לו לשתותם), ומקדש על הפת. כתבו הפוס' (מ"ב סי' תרמ"ג סק"ח) שאומר את סדר הברכות: "המוציא", ברכת הקידוש ("מקדש ישראל והזמנים"), ברכת הסוכה ("לישב בסוכה") וזמן ("שהחיינו").


ומי שמקדש על הפת, צריך להקפיד לקדש דווקא על פת ממש ולא על פת הבבכ"ס [שש"כ (פנ"ג סי"ח בהערה)], ולא יוסיף דבר לבצק מלבד מלח [שש"כ (שם הערה ס"ה) בשם הפמ"ג במש"ז (ס"ס תרמ"ג. וע"ע לקמן הערה פ')]. וע"ע בשש"כ (פנ"ד סוף הערה ס') שכתב סברא שהמקדש על הפת יצטרך מספק לאכול בסוכה שני כזיתים פת. אלא שדחה זאת משום שבפמ"ג לא משמע כן. ועוד דמה סברא לחלק בין אם קידש על היין או על הפת.


ועוד בענין המקדש על הפת ר' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד סעי' י"ח ובהערה ס"ו).


מי ששכח לקדש בליל יו"ט, הריהו צריך לקדש ביו"ט ביום, והיינו שבקידוש היום יאמר בפה"ג ואח"כ יברך ברכת הקידוש ("ברוך... אשר בחר בנו" וכו'), כמבואר בשו"ע (סי' רע"א ס"ח) ובכה"ח (סי' תע"ג סקט"ו). ובס"ד נלע"ד שיאמר ביום את כל קידוש הלילה, כולל ברכת "לישב". ואם טרם בירך "שהחיינו" על החג ועל מצוות הישיבה בסוכה, יברך גם ברכה זו בקידוש זה של הבוקר.


המקדש בליל סוכות על יין חדש [שצריך לברך עליו "שהחיינו". ר' שו"ע (סי' רכ"ה ס"ה) ומ"ב (סקט"ו)], יי"ח ברכת "שהחיינו" במה שבירך זאת בברכות הקידוש. אא"כ לא היה היין לפניו בזמן הקידוש [מרדכי. ד"מ. כה"ח (סי' תרמ"א סקי"ג)].


[6]ו. הא דלכתחי' אין לשנות את סדר הברכות, הוא פשוט, דלכתחי' בעי לעשות כמסקנת הגמ' וכפסק השו"ע.


ומה שכתבנו גבי מי שהקדים לברך את ברכת "לישב" לפני ברכת הקידוש ("אשר בחר בנו") דאינו לעיכובא, כ"כ המ"ב בשעה"צ (סי' תרמ"ג סק"א) וכ"כ כה"ח (סק"א).


ומה שכתבנו שכ"ה אם הקדים ברכת הזמן לפני ברכת הסוכה, כ"כ המ"ב (סי' תרמ"ג סק"ג) ובשעה"צ (סק"ג) וכה"ח (סק"ה) וחזו"ע (סוכות דף קע"ד סעי' כ"ט). והטעם, דבכה"ג אמרינן דהאי זמן קאי גם אסוכה דבתריה [מ"ב וכה"ח (שם)]. והוסיף (בשעה"צ סק"ג), דאע"ג דאפליגו בזה רב ורבה בב"ח, היינו רק לכתחילה. ואע"ג דפסקינן כרב דסוכה קודמת לזמן, מ"מ בדיעבד גם רב מודה דיצא. ועיי"ש עוד טעם דיצא.


ומה שכתבנו שיצא י"ח בדיעבד גם אם הקדים את כל הברכות הללו לברכת הגפן (וכ"ש אם הקדים רק את חלקן), שיצא י"ח (ומכל מקום נראה שמדובר שבירך אותן על הכוס, וכדלקמן), זאת עפי"ד המ"ב (סי' רע"א סקע"ח באמצעו בסוגריים, גבי מצא שכוס הקידוש היתה של שיכר ושאר חמר מדינה, שלאחר ברכת הקידוש יברך עליה "שהכל" ויי"ח. וא"כ כ"ש כשמברך על הכוס בפה"ג לאחר ברכת הקידוש. כן הראני חכ"א). ואח"כ ראינו שמדברי המ"ב הללו למד כן גם בשש"כ (פמ"ז הערה קצ"א).


ומ"מ אם בירך את הברכות הללו שלא על הכוס כלל, בס"ד יש לדון אי יי"ח בברכת "מקדש ישראל והזמנים". בס"ד נלע"ד שכיוון שתיקנוה על הכוס, הרי שלכאו' היה תלוי הדבר במחלו' גבי מי שקיים במצווה את חלקה שהינו מדאו' אך לא את חלקה שהינו מדרבנן [וכמש"כ בס"ד בקונטרס זה למשל לעיל (בפ"ב הערות א' וכ"ד), ובמקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד הערה נ"ו) ובעוד דוכתי]. שי"א שעכ"פ יצא י"ח החלק שהינו מדאו', וי"א שאף החלק מדאו' לא יי"ח. ראה למשל במנח"ח (רס"י ל"א סק"ג) שאם עשה במזיד לא יצא כלל, ובאונס יצא מה"ת. וכ' כן גבי קידוש שלא על הכוס (וע"ע שם במנח"ח סקי"ד). אמנם בחינוך עצמו (שם בסוף מצוה ל"א) כתב שאם קידשו בדברים בלא יין ובלא פת, בדיעבד יצא ידי תורה. עיי"ש. וע"ע בפמ"ג (בא"א סי' תרנ"ט סקכ"ב), ביבי"א (ח"א סי' ט"ו. ובפרט בהערות שבעמ' נ"ו ונ"ז), בחזו"ע (פסח ח"א כרך ב' עמ' תקפ"ז-תקפ"ח), ומה שכתבנו בס"ד במקראי - קודש (הל' ליל הסדר פ"ז הערה קט"ו, ופ"ט הערה ס"ז). מ"מ רואים ממחלו' זו, שאף שנחלקו אי יי"ח עכ"פ מדאו', אך לכו"ע לא יי"ח מדרבנן. ובני"ד הרי עצם חובת הקידוש דיו"ט לא יצאה ממחלו' הפוס' אי הינה מדאו' או מדרבנן. אך בין אם הינה מדאו' ובין מדרבנן, עכ"פ מדרבנן לא יי"ח, וא"כ צריך לעשות שוב קידוש. וחילי דידי עפי"ד חכ"א שליט"א, מדברי המ"ב (סי' רע"א סקע"ח), שכ' בשם כמה פוס' גבי מי שקידש מתחילה על היין וסבר שהוא יין, ונמצא שהוא חומץ או מים, "יקח כוס אחרת של יין ויברך בפה"ג ויקדש שנית. דכיוון שלא היה יין, נמצא שלא קידש על הכוס כלל". עכ"ל. ולפי"ז כ"ש בני"ד דבעי לקדש שוב את כל הקידוש. שהרי אם כשבירך בפה"ג בכ"ז לא יי"ח, כיוון שלא היה זה יין, כ"ש כשלא החזיק כלל כוס יין בידו (אמנם אם בקידוש דליל יו"ט ראשון דסוכות עסקינן, נראה שמ"מ לא יברך שוב ברכת "לישב בסוכה", דהא כבר קיים מצוות ישיבה בסוכה והיה לברכה על מה לחול. וכן לא יברך שוב "שהחיינו", דברכה זו יכול לברכה אפי' בשוק במשך כל ימי החג, ואינה קשורה דווקא לקידוש, ועכ"פ אין אמירתה מעכבת שיאמרנה דוקא בקידוש. כך בס"ד נלע"ד).


ויש להוסיף בס"ד, שבפסתש"ו (סי' רע"ב סכ"ה ובהערה 103) הביא מחלו' הפוס' גבי מי שבקידוש או בהבדלה שכח לומר בפה"ג. שבשו"ת חכ"צ (סי' קס"ח) כ' שאינו יי"ח. וכ"פ בשו"ת בנין עולם ושו"ת אמרי יושר. ואילו בשו"ע הגר"ז (קונט"א סי' רע"ב סק"ב) ס"ל שאינו מעכב. וכ"פ שו"ת אר"צ, שו"ת הר צבי ועוד פוס'. עיי"ש. אך לכאו' אין ללמוד מהתם שגם בני"ד תהיה מחלו' זו. דהתם מישתעי דעכ"פ החזיק כוס יין בידו, שיש בזה טיבותא שבירך ברכת הקידוש על הכוס. משא"כ בני"ד שלא החזיק כלל הכוס בידו. כך בס"ד נראה לענ"ד.


[7]ז. נחלקו הפוסקים האם צריך לעמוד או לשבת בקידוש ליל יום טוב בסוכה. שכ' הרמב"ם (פ"ו מסוכה הי"ב) שמנהג רבותיו ורבני ספרד לקדש מעומד בליל א' של חג הסוכות. ע"כ [הב"ד מרן בב"י ובשו"ע (סי' תרמ"ג ס"ב), המ"ב (שם סק"ד), כה"ח (סק"ז) וש"פ רוא"ח].


והטעם, כ' מרן בב"י, דמשמע ליה לרמב"ם שברכת "לישב בסוכה" ישיבה ממש, וכדי לברך עובר לעשייתה היה מברך עליה מעומד קודם שישב. ולפי שבליל ראשון א"א לו לברך על הסוכה עד שיקדש תחילה, היה צריך לקדש מעומד כדי לברך ברכת הסוכה ג"כ מעומד קודם שישב, ונמצא שבירך עובר לעשייתה. וכתבו הפוס', שלדעה זו יש לשבת לפני ברכת "שהחיינו", לא בגלל שצריך לאומרה בישיבה, אלא בגלל שצריך לסמוך המצווה לברכה, ולכן צריך לשבת אחר ברכת "לישב". ומ"מ לדעה זו אין לברך "שהחיינו" קודם שישב אלא אחריה (מ"ב רסק"ה).


אלא שלד' הרא"ש (פ"ד מסוכה סק"ג) אין הדבר כך. דכיוון דמצוות סוכה היא אכילה בסוכה, אם מברך לאחר שישב שפיר מיקרי עובר לעשייתן, דהמצווה נמשכת כל זמן האכילה. ע"כ. והב"ד הטור, המ"ב (סי' תרל"ט סק"ב), כה"ח (שם סק"ח) וש"פ. ולפי"ז לד' הרא"ש א"צ לקדש מעומד כיוון שהקידוש מעומד הוא בשביל ברכת הסוכה.


שורש המחלו' הינו שלד' הרא"ש פי' "לישב" בסוכה הוא מלשון התעכבות בסוכה, וכמש"כ גבי בנ"י במדבר "ותשבו בקדש ימים רבים" (כדאי' במגילה דכ"א, א'), ולכן אין מברכים דוקא על הישיבה גרידא. ואילו הרמב"ם ס"ל שיש לברך ברכה זו ומיד לשבת, כדי שהברכה תהיה עובר לעשייתן, כדיוק לשון הש"ס (בסוכה דמ"ו, א'): "נכנס לישב בה אומר אקב"ו לישב בסוכה" [הב"ד חזו"ע (סוכות, דיני הישיבה בסוכה, הערה נ"ט דקע"ה)].


ואגב זאת נציין שנחלקו האחרו' בד' הרמב"ם גבי מי שאוכל בסוכה בעמידה ואינו מתיישב. שלד' הט"ז (סי' תרמ"ג סק"ב) במקרה זה אף הרמב"ם מודה לרא"ש דלשון הישיבה בברכה הינו לשון התעכבות. ורק משום שאין הקביעות ניכרת אלא ע"י ישיבה, שבזה מראה שרצונו להתעכב, שלכן כתב הרמב"ם לברכה כשיושב. משא"כ כשהוא עומד לא ניכר כ"כ שרצונו להתעכב, דשמא תיכף יצא מהסוכה. ואילו לב"ח במקרה זה יסבור הרמב"ם שאינו מברך ברכת "לישב". וכיוון שלאכול בלי ברכה ג"כ אינו רשאי, ע"כ מוכרח לישב ולברך אא"כ הוא אנוס ואינו יכול לישב [פמ"ג. מ"ב בשעה"צ (סק"ד), חזו"ע (שם דקע"ו. עיי"ש)].


וראה עוד בענין ישיבה בקידוש ברמ"א (סס"י רס"ט, וסי' רע"א ס"י), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד ס"ו ובהערה י"ח שם), ובהל' רה"ש (פ"ד הערה ד').


[8]ח. כ"כ הרמ"א (סי' תרמ"ג ס"ב) שאין נוהגים כרמב"ם אלא מקדשין מיושב כרא"ש. וכ"כ בסה"ס (פ"כ ס"א).


[9]ט. שכ"פ הרמב"ם (שם) ומרן (שם). וכ"נ ד' כה"ח (סי' תרמ"ג סק"ט). עיי"ש שכ' שכ"נ כבר מדברי הזוה"ק (פר' "אמור") ש"רב המנונא סבא הוה קאים על רגלוי ומברך". ע"כ. ועוד כ' שם שכיוון שלרא"ש ממילא אין חיוב לקדש מיושב, אלא רק דיכול לברך מיושב. לכן נכון לברך מעומד כדי לצאת אליבא דכו"ע. וכ"פ בסידור הריעב"ץ, דברכת הסוכה תהיה מעומד. וכ"פ בס' אדני פז ובס' ראש יוסף. והב"ד הג' הרח"ף במל"ח, וכ"פ הג' הבא"ח (פר' "האזינו" ס"ה).


גם הגר"מ אליהו זצ"ל כ' בהל"ח (פנ"א סכ"א) שכן המנהג לעמוד עד ברכת "לישב", ולאחריה לשבת ולברך ברכת "שהחיינו" ולשתות מכוס הקידוש. וכ"כ הגרע"י שליט"א בחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה דקע"ב סכ"ט).


כ' כה"ח (סי' תרמ"ג ססק"ח) שמנהג האר"י ז"ל לומר כל הקידושים מעומד בשבת וביו"ט, ואח"כ יושב וטועם מהכוס. ע"כ. והוא עפ"י דבריו בסי' רע"א (סקס"ב). ואכן בסי' רע"א כתב עפ"י שעהכ"ו שצריך לעמוד בשעת הקידוש. וכ"כ בפע"ח שהאר"י ז"ל נהג לומר כל הקידושים מעומד בשבת וביו"ט ואח"כ יושב וטועם מכוס הקידוש. עכ"ד. אמנם אני כשלעצמי קצת תמהתי ע"כ, מדוע הג' כה"ח הביא דברים אלה בהל' סוכה בפשטות, כאילו כל הקידושים אכן בעי עמידה. והרי כה"ח עצמו הביא בהל' קידושא רבא (בסי' רפ"ט סק"ה) שמדברי ס' הכוונות שסידר מהר"ש ויטאל ז"ל מוכח דקידוש היום היה הרב (היינו האר"י ז"ל) אומרו מיושב, וכן נהגו רבנן קדישי בעיה"ק ירושת"ו. ע"כ. והביא זאת מרן הגחיד"א בברכ"י (סי' רפ"ט סק"ב) והשע"ת (שם סק"ג). נמצאנו למדים שדברי כה"ח (בסי' רע"א ובסי' תרמ"ג) אמורים רק גבי קידושי הלילה ולא קידושי היום. וכן אנו בס"ד נוהגים לומר את כל קידושי היום דקידושא רבא בישיבה ולא מעומד. הן בשבת והן ביו"ט.


וכן ראינו פעמים רבות שנהג מורנו ורבנו הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל לקדש קידושא רבא בישיבה, הן בשבתות והן בימים טובים. וכן מנהג הספרדים פשוט כיום. וממילא מוכח שאין דברי כה"ח הנ"ל אמורים אלא רק גבי קידוש הלילה.


יש מהפוס' שכתבו, שהמקדש לאחרים להוציאם י"ח בודאי יש לנהוג לקדש מיושב [בה"ל (סי' תרמ"ג ס"ב ד"ה "להרמב"ם") בשם הריעב"ץ במו"ק. וכן היא דעת הגר"א, כמובא במ"ב (סי' רע"א סקמ"ו)]. אמנם לפי מה שכתבנו בס"ד לעיל בסמוך בשם האר"י ז"ל נראה שמ"מ למנהג הספרדים אף כשמוציא אחרים יעמוד בקידוש הלילה וישב בקידוש היום, ואין נ"מ בזה אם מוציא אחרים אם לאו. וכן מנהג הספרדים.


[10]י. שכן הב"ח הסכים לדברי הרמב"ם שכשמברך על הסוכה צריך לברך מעומד ואח"כ לשבת (אפי' כל ז'). הב"ד כה"ח (סק"ט). וכפי שהזכרנו לעיל, כ"נ ד' הגר"א, מדהביא סמוכות לדברי הרמב"ם מהגמ' ויישב קושיות הרא"ש. וכ"פ הג' הריעב"ץ בסידורו [הב"ד בה"ל (סס"י תרמ"ג) וכה"ח (סק"ט)]. וע"ע בשש"כ (פמ"ז סכ"ח) ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד הערה ד') והל' ליל הסדר (פ"ד ס"ח ובהערה י"ח), שיש הנוהגים לישב ויש הנוהגים לעמוד. וגבי כל שבתות השנה ר' בפסתש"ו (סי' רע"א סקכ"ז ובהערות 266-274).


[11]יא. של"ה (דף רמ"ה, א'). א"ר (סי' תרמ"ג). מ"ב (סי' תרמ"ג ססק"ה). כה"ח (סקי"א) וש"פ. וכתב השל"ה, שינגן אותה כשאר ברכות של קידוש, דלמה יגרע. ואדרבא היא עדיפא, דהא ברכת המצוה היא, שציוונו ה' יתברך לישב בסוכה. עכ"ד.


[12]יב. ג"ז כ' השל"ה שם, הא"ר, המ"ב וכה"ח (שם), דה"ה בכל שאר הברכות ירגיל אדם לומר אותן בקול רם, כי הקול מעורר הכוונה. ע"כ.


וכאן המקום להזכיר בס"ד את דברי מרן בשני מקומות בשו"ע (סי' קפ"ג סי"ב וסי' קצ"א ס"ג) שכ' שאסור לברך כשהוא עוסק במלאכתו, ושאסור לעשות שום מלאכה בעודו מברך. והוסיפו האחרו' ע"ד השו"ע שם, שכן הדין גבי כל הברכות, ואפי' כשמברך ברכות שחיובן מדרבנן. וכן שאסור לעשות אפי' תשמיש קל. ואסור לעשות כן גם בעת שמתפלל [ולא כאותם שמהלכים אנה ואנה מקצה בית הכנסת לקצהו השני בעת ברכות ק"ש וכדו', כאילו סופרים הם את מס' המרצפות. ונראה דלא דמי להא דר"ע שכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו היה אדם מניחו בצד זה ומצאו בצד אחר. דהא התם הוא משום ריבוי כריעות והשתחוויות. כמבואר בתוספתא (ברכות פ"ג ה"ו). ולא דמי כלל לני"ד. וגם ני"ד לא דמי כלל להא דשו"ע (סי' צ"ד ס"ד), דהתם במהלך בדרך וטריד בדרכו איירי]. והטעם לכל זה, משום שנראה שמברך בדרך ארעי ומקרה (הפוס' הנ"ל). וראה מה שכתבנו בס"ד ע"כ במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערות נ"ט וס' ובנספחים שם). ובפרט יש להזהר בכך כשמברכים ברכת "אשר יצר", שעלולים להכשל בניגוב הידיים שלאחר הנטילה. ולפי"ד הפוס' הנ"ל ברור שאסור לעשות כן. אלא קודם יטול ידיו, אח"כ ינגב, וכשגמר לנגב יתחיל לומר ברכת "אשר יצר". ואע"ג שחתני, הרב שאול אלעזר שנלר שליט"א, הרבה להקשות על דברינו, בפרט מדברי השו"ע סי' ס"ג ס"ג, מהמ"ב (שם סקי"ט) בשם הב"י, ספר הליכות שלמה (תפילה. פכ"ב ס"ג, ודבר הלכה שם סעי' ט') וספר וזאת הברכה (פ"א הערה 5), מ"מ יש מקום לדחות את כל הקושיות על דברינו. ולמסקנה בס"ד דברינו קיימים ועומדים, ובפרט בשל הטעם שבעת הברכות אדם פונה לקב"ה באופן ישיר ובלשון נוכח. ואם אנו נדבר אל הבורא כראוי גם הוא ידבר אלינו.


כתב כה"ח (בסי' תרמ"ג שם), שכשמברך ברכת "לישב בסוכה", יכוון (היינו אותם המכוונים עפ"י הקבלה), שתיבת סוכה הינה אותיות כ"ו ס"ה, שהם גימטריה של שמות הוי"ה ואדנו"ת, עכ"ד. וע"ע בחשק שלמה (להג"ר שלמה הכהן מוילנא. בהשמטה לריש מס' סוכה).


[13]יג. איתא בגמ' מגילה (דכ"א ב'), שאת ההלל קורין אפי' עשרה יחד (ואפי' היכא שמוציאין) אחרים י"ח בקריאתם). ואע"ג דתרי קלי לא משתמעי, מ"מ איידי דחביבא להו יהבי דעתייהו ומוציאין רבים י"ח. ע"כ. וכ"פ מרן (בסי' תפ"ח ס"ב), המ"א (שם סק"ב), המ"ב (סק"ח), כה"ח (ס"ק י"ז וי"ח) וש"א.


אמנם גבי קידוש הביאו הפוס' פנים לכאן ולכאן. שבדרשות מהר"ש כ' שב' בעלי בתים לא יקדשו יחד, דתרי קלי לא משתמעי. ע"כ. הב"ד המי"ט והוסיף, דהיינו שבני הבית לא יצאו י"ח. עכ"ד. והוסיפו הפוס', דקידוש לא דומה למגילה (בסי' תר"צ ס"ב) ולהלל (בסי' תפ"ח שם), דשם יהבי דעתייהו משום זכרון הנס. וצ"ע.


וכעין זאת כ' גם הפמ"ג בא"א (בסי' תפ"ח סק"ב), דאע"ג דהתירו כן גבי הלל, מ"מ בשאר דברים אף שאין מי שיוציא אותם, אסור, דמבלבלין זה את זה. ורה"ש ויוה"כ שאני, דיש סידור לפני כאו"א וחביב, יהבי דעתייהו [הב"ד כה"ח (סי' תפ"ח סקי"ח)]. וכ"נ מד' הא"ר שהביא את דברי המי"ט, שב' בעלי בתים הרוצים לקדש בסוכה יחד לא יפה הם עושים, דאדרבא לא יקדשו יחד, דתרי קלי לא מישתמעי (הב"ד כה"ח סי' תרמ"ג סק"ב).


ומאידך יש פוס' שנראה מדבריהם שאין לאסור לעשות כן. שעפ"י מש"כ מרן (שם בסי' תפ"ח) להקל גבי הלל, כ' הח"י שמה"ט המנהג שמקדשים שנים או יותר יחד בשבת ויו"ט או כשיושבים בסוכה, דג"כ חביב עליהו, כיוון שמזכירים שבחר בנו הקב"ה ונתן לנו שבתות למנוחה ומועדים לשמחה זכרון ליציאת מצרים. ע"כ. וכ"כ הפמ"ג במש"ז והגר"ז [הב"ד המ"ב (סי' תפ"ח סק"ח) וכה"ח (סי' תפ"ח סקי"ז)]. אלא שבאמת גם רוב פוס' אלה כתבו שמ"מ יותר טוב שלא יקדשו בבת אחת במקרה שצריכים להוציא י"ח את בני ביתם אלא יקדשו זה אחר זה [שכ"כ הגר"ז עפ"י המי"ט. וכ"כ המ"ב (בסי' תפ"ח), כה"ח (שם) ובסה"ס (פ"כ ס"ז). והמ"ב שם בשעה"צ (סק"ח) הב"ד הפמ"ג בא"א הנ"ל, דאע"ג שהתירו בהלל, מ"מ בשאר דברים אין כדאי לקדש יחד אע"פ שאינו צריך להוציא אחרים י"ח, משום שמבלבלים זא"ז. ע"כ. ועיי"ש בשעה"צ מה שהעיר ע"כ].


וכיוון שכן, לכן כתבנו שלכתחי' לא יקדשו יחד, אלא משיגמור א' אז יקדש חבירו.


[14]יד. א"ר. כה"ח (סי' רע"א סקי"א). וכ"נ מד' הפמ"ג הנ"ל (בהערה הקודמת), שכ' שלא יקדשו שנים אע"פ שאינם מוציאים אחרים י"ח.


[15]טו. מ"ב (סי' תפ"ח סק"ח), כה"ח (סי' תפ"ח סקי"ז) וש"א. ומדבריהם מתבאר שכ"ה בקידוש הן של ליל יו"ט ראשון והן של יו"ט שני.


[16]טז. הא דהיה צריך לברך "שהחיינו" על בניית הסוכה, הוא עפ"י הברייתא בסוכה (דמ"ו, א'), וכ"כ מרן (סי' תרמ"א ס"א) שכן היה ראוי לברך. וכתבו הפוס', דה"ה אם היתה הסוכה עשויה מכבר והוא מחדש בה דבר, כגון שהיו בה רק ב' דפנות והוא השלימה עכשיו או שחידשה בסכך [ריטב"א, מ"ב (סי' תרמ"א סק"ג). כה"ח (סק"ה). ועיי"ש בשעה"צ (סק"ג)]. וע"ע פרטי דינים בהא במ"ב (סי' תרמ"א ס"ק ב' וג'), בכה"ח (שם ס"ק ב-ה'), ומה שכתבנו בס"ד לעיל (בפרק א' הערה י"ז).


ומה שכתבנו שצריך לברך "שהחיינו" על עצם החג, ה"ז ככל שאר יו"ט [ר' למשל מרן (סי' תע"ג ס"א), ומ"א (סי' תע"ג סק"א וסי' תרמ"ג סק"א). והתם ודאי ברכת הזמן קאי על הרגל עצמו ולא על הסוכה. ומ"מ בליל יו"ט אחרון דפסח א"א זמן (מרן סי' ת"צ ס"ז)]. וכ"כ מרן (בסי' תרמ"ג ס"א), המ"ב (סי' תרמ"א ס"ק ה' ו-ו'), כה"ח (סי' תרמ"א סק"א) וש"פ גבי סוכות.


ומה שכתבנו שמ"מ נהגו לסמוך על כך שבקידוש ליל החג מברכים "שהחיינו", זאת עפי"ד הגמ' בסוכה (דמ"ו, א'), דא"ר אשי, חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקידושא. ע"כ. וכ' מרן בב"י, וכ"פ המרדכי, דכן עמא דבר (הב"ד כה"ח סי' תרמ"א סק"ו). וכ"פ מרן (בסי' תרמ"א ס"א). וכ"כ בשעה"צ (סק"ג), כה"ח (ססק"ב, ססק"ה וסק"ו), וש"פ. וכן המנהג פשוט. וזאת שלא כמש"כ בירו' בסוכה שכל האמוראים ס"ל דאע"ג שמברך זמן בשעת עשיית הסוכה, מברך שוב בזמן הקידוש של ליל יו"ט א' (וכנ"ל בפ"א הערה י"ז).


[17]יז. עיקר ד"ז הוא עפ"י הגמ' סוכה (דמ"ז, ב'). וע"ע בעירובין (ד"מ, ב'). וכ"כ המ"א, המ"ב (סי' תע"ג סק"א השני. וסי' תרמ"ג ססק"ב), ובבה"ל (סי' תרמ"ג ס"א סוד"ה "ואח"כ זמן") וכה"ח (סי' תרמ"ג סק"ד). ואין זה כפסח שיכול לברכה אף ביו"ט אחרון, דבסוכות יו"ט אחרון שהוא שמיני עצרת הריהו חג בפני עצמו [הפוס' הנ"ל. שש"כ (פמ"ז סמ"ג)].


כתבו הפוס', שאם שכח לברך "שהחיינו" קודם שתיית היין של הקידוש, יברכנה אח"כ מיד כשנזכר. ואפי' נזכר בכך רק למחרת ביום יברכנה אז, ואפי' באמצע השוק [גר"ז. מ"ב (סי' תע"ג סק"א) וכה"ח (סי' תע"ג סקי"ג) עפ"י הגמ']. ואם נזכר בכך לאחר שנכנס יו"ט שני של גלויות וטרם קידש על היין, לא יברכנה אלא ימתין לקידוש ויצא י"ח בקידוש של יו"ט שני [גר"ז. מ"ב (סי' תע"ג שם)]. ואם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש (גם ביו"ט הראשון), מברך זמן בלא כוס [שלטי הגיבורים בשם הריא"ז עפ"י הגמ' בעירובין, שזמן אומרו אפי' בשוק. ופי' ר"ח, אפי' בשוק, שאינו צריך כוס. וכ"כ כבר הרי"ף והרא"ש שם בגמ'. וכ"כ הח"י, כה"ח (סי' תע"ג סקי"ד) ועוד פוס'].


ישנם עוד שני מיקרים שדנו הפוס' גבי ני"ד: 1) אם שכח לברך "שהחיינו" בליל יו"ט ראשון וברכה בליל יו"ט שני של גלויות. 2) אם בירך "שהחיינו" בליל יו"ט ראשון אך שכח לברכה בליל יו"ט שני של גלויות, האם יברכנה שוב, ועד מתי יוכל לברכה.


גבי מי ששכח לברך "שהחיינו" בליל יו"ט ראשון, וברכה בקידוש דליל יו"ט שני של גלויות, כתבו הפוס' שא"צ לאומרה שוב פעם שניה ע"מ להשלימה מכח הלילה הראשון. דאם יום ראשון קודש, א"כ השלים הזמן ביום השני. ואם יום שני קודש הא אמר זמן [ח"י. א"ר. גר"ז. כה"ח (סי' תע"ג סקי"ב)]. וצ"ע גבי מי שרוצה להחמיר ע"ע (למרות שבאמת א"צ לכך, וכפי שהסבירו הפוס', כנ"ל) אם מהני שיכוון בעת הקידוש של יו"ט שני, שברכת הזמן אזלה גם על יו"ט ראשון. ומ"מ נלע"ד בס"ד שאם נזכר בטעותו עוד ביו"ט ראשון לאחר הקידוש, שיכול הוא לברך בבוקר יו"ט ראשון על הלולב בסוכה, וכאשר יברך "שהחיינו", יכוון לפטור גם את הזמן מצד הרגל ומצד הסוכה [אמנם גבי שכח זאת בקידוש של יו"ט שני של גלויות לא מהני זאת, כיון שביו"ט שני של גלויות לא מברכים "שהחיינו" על הלולב אא"כ חל יו"ט ראשון בשבת, וכמש"כ מרן (בסי' תרס"ב ס"ב)]. ואח"כ ראינו שדן בזה בשש"כ (מהדו' תשמ"ט פמ"ז הערה רי"ב).


ובאשר לענין השני, שבירך "שהחיינו" בליל יו"ט ראשון אך שכח לברכה בליל יו"ט שני של גלויות. ראה במ"ב (סי' תע"ג סק"א השני) שכ' בשם המ"א וש"א שיברך "שהחיינו" מיד כשנזכר, במשך כל ימי החג (עיי"ש במ"ב שכ' כן עד סוף יו"ט אחרון של גלויות. ובסוכות לא שייך כן). אמנם בשעה"צ (סק"ג) נשאר ע"כ בצ"ע, דשמא כיוון שבירך ביו"ט ראשון לא יברך בשני ש"ג אם שכח לברכה בקידוש דיו"ט שני ש"ג. וע"ע בבה"ל (סי' תרמ"ג ס"א סוד"ה "ואח"כ") ובשש"כ (מהדו' תשמ"ט, פמ"ז הערה רי"א). ומ"מ נראה שהרבה אחרו' קיבלו את דברי המ"א להלכה. שאמנם המו"ק והנה"ש גמגמו בדברי המ"א, אך בסוף דבריו כ' הנה"ש שמ"מ כבר הורה זקן (היינו המ"א). וכן הסכימו עם המ"א גם הח"י, הא"ר, החוק יוסף והגר"ז. הב"ד כה"ח (סי' תע"ג סק"ט) ונראה שהסכים עמם.


כפי שכתבנו לעיל בריש הערה זו, מי ששכח לברך "שהחיינו" בקידוש של ליל יו"ט דסוכות (ובחו"ל ה"ה בליל יוט"ב ש"ג), רשאי להשלים ולברך ברכה זו רק בימי הסוכות אך לא בשמיני עצרת, משום שהוא כבר חג בפני עצמו [הפוס' הנ"ל. שש"כ (פמ"ז סמ"ג). ופשוט]. וצ"ע אי נזכר בכך בביה"ש של כניסת חג שמיני עצרת, האם יברכנה אז. ומ"מ אם יברכנה אז נראה שכבר לא יהיה רשאי לברכה בקידוש דליל שמיע"צ, דיתכן שכבר יי"ח ברכה זו בלילה זה.


וגבי ברכת "שהחיינו" דקידוש ליל שמיע"צ אי שכח לאומרה ויצא החג, ר' בכה"ח (סי' תע"ג סקי"א) שזו מחלו' האחרו' אי יברכנה במשך הימים שלאחר שמיע"צ. ונראה שד' רוה"פ שלא יברכנה, ובפרט מצד סב"ל. עיי"ש.


ומכל מקום כתבנו שיש לעיין בהערה הבאה, משום שלפי חלק מהפוס' יש מיקרים בהם לא מברכים את ברכת "שהחיינו" בליל יו"ט ראשון בסוכה, וכגון שבירך את ברכת "שהחיינו" בעת בניין הסוכה, או שברכה סמוך לחג, שאז יש לדון אי יברכנה שוב בקידוש. או שבירכה בקידוש ליל יו"ט א' בבית (מחמת הגשמים שהיו בחוץ), האם יברכנה שוב בקידוש הבוקר של יו"ט א'. וכדלקמן.


[18]יח. גבי עצם ברכת "שהחיינו" על מעשה בניית הסוכה כבר כתבנו לעיל (בפרק א' הערה י"ז) שעפי"ד הירו' פרק בתרא דברכות (ה"ב) ופ"ק דסוכה (ה"ב) יש לברך על בניית הסוכה ברכת "שהחיינו", ולד' כל האמוראים (עפ"י פי' קה"ע והפ"מ בסוכה) יש לחזור ולברך ברכת הזמן (היינו "שהחיינו") בקידוש ליל יו"ט ראשון, למרות שכבר בירך זאת בעת בניית הסוכה.


ואכן למעשה נחלקו הרבה ראשו' בהא, גבי מי שבירך ברכת הזמן בעת בניית הסוכה, היחזור לברכה שוב בקידוש ליל יוט"א (ולכאו' ה"ה גבי ליל יוט"ב של גלויות). ד' הראשו' דס"ל שיחזור לברך היא ד' הרמב"ם (פ"ו מסוכה הי"ב), הרמב"ן (בפסחים ד"ז, א' ד"ה "ומה שקבעו"), הריטב"א (בסוכה דמ"ו, א' ד"ה "אמר רב אשי") ועוד ראשו'. הב"ד מרן הגחיד"א זצ"ל בברכ"י (סי' תרמ"א סק"א), הביכור"י (סי' תרמ"א סק"א) הבה"ל (סי' תרמ"א ד"ה "אלא") וכה"ח (סק"ז). ובאשר לדעתם ר' בס"ד לקמן בסמוך. ומ"מ כ' בבה"ל (סי' תרמ"ג ס"א ד"ה "ואח"כ") שכיוון שלדעה זו ברכת הזמן שבקידוש ליל יו"ט קאי רק ארגל, ע"כ בקידוש צריך לברך קודם זמן ורק אח"כ סוכה (ברכת "לישב"). והיינו משום שברכת הזמן לא קאי גם אסוכה (אך מיד לאחר מכן הביא הבה"ל את ד' הסוברים שא"צ לברך כלל, וכדלקמן).


אלא שמאידך ד' הרבה ראשו' שאין לחזור ולברך ברכת הזמן בקידוש אם כבר בירכה בעת בניית הסוכה. שכ"ד התוס' בסוכה (דמ"ו, א' ד"ה "נכנס"), הרא"ש (פ"ד סי' ג'), הר"ן (בדכ"ב, ב' ד"ה "אם"), הכלבו (סי' ע"ב) והאורחות חיים (סי' ל"ט) שלא יברך שוב. הביאו דבריהם מרן הגחיד"א בברכ"י (שם), הביכור"י, הבה"ל (סי' תרמ"א שם) וכה"ח (שם).


ואמנם מרן לא גילה דעתו בשו"ע גבי ני"ד, אך הרמ"א פסק (בסי' תרמ"א) כדעת התוס' ודעימיה שלא יברך. ואף הגחיד"א בברכ"י, לאחר שהביא דעות הראשו' בהא כתב שכיוון שהדבר ספק בשל מחלו' הראשו', לכן לא יברך. וכ"נ מד' הביכור"י (שם), הבה"ל (סס"י תרמ"א) וכה"ח (סק"ז), מדהביאו את ד' הברכ"י שהכריע לא לברך ולא העירו על דבריו. וכ"נ מד' המ"ב (סי' תרמ"א ס"ק ה' וו' וסי' תרמ"ג סק"ב). וכ"פ בסה"ס (פכ"ב סט"ו), שסב"ל, ולא יברך.


ובאמת בס"ד צריך להבין את דברי הראשו' שכתבו שלא לברך בני"ד. שהרי כפי שכתבנו לעיל (בסעי' ז') הרי ישנם ב' טעמים לברכת הזמן בקידוש זה: מצד הרגל ומצד הסוכה. ולפי"ז לכאו' צ"ל, דאע"ג שכבר בירך "שהחיינו" מצד הסוכה בעת בנייתה, מ"מ הו"ל לברכה גם בקידוש מצד הרגל. ואמנם טעם התוס' דס"ל שלא יברך הוא משום שאמרו בגמ': נכנס לישב בה מברך "לישב בסוכה", ולא אמרו שמברך גם "שהחיינו". ולפי"ז משמע שבזמנם שהיו מברכים "שהחיינו" בעת בנייתה לא ברכו שוב בקידוש דיו"ט. ושאלו התוס' מדוע לא ברכו שוב "שהחיינו" בעת כניסת החג בקידוש, וכמו בפסח ובשבועות. ותירצו, שמאחר שבירך בעת בנייתה, יוצא בזה י"ח אף מצד הרגל, וכשבירך על הסוכה כאילו בירך גם על החג [ובכלבו (סי' ע"ב) כ' הטעם, משום שעיקר היו"ט הוא משום סוכה].


אלא שאני כשלעצמי לא כ"כ הבנתי את דברי התוס' הללו. שאמנם מה שבירך בעת בניית הסוכה אכן שייך למצוות הסוכה, ולא לטעם דהרגל. אך מ"מ כ"ז הוא דוקא מצד עשיית הסוכה ולא מצד הישיבה בה. ועל עצם קיום מצוות הישיבה טרם בירך, וזו הרי עיקר המצווה. וכן מצינו כבר בריש דברי הבה"ל הנ"ל (בסי' תרמ"ג ד"ה "ואח"כ") שיש נ"מ גבי ברכת הזמן בין אם מישתעינן מצד הבניה או מצד הישיבה בה (עיי"ש שיש לברך זמן אע"ג שאין מעשה הבניה, אלא רק מצד מצוות הישיבה בסוכה). ולפי"ז מה שלא כתוב בגמ' שברכו גם ברכת הזמן. יש לכך אולי טעם אחר, או שבאמת ברכו זאת ורק לא הזכירוהו במפורש. ועדיין צריך להתיישב בדבר.


עוד יש להעיר, שהג' הפמ"ג הסתפק בני"ד, ולא הכריע בכך [הב"ד הבה"ל (סי' תרמ"א ד"ה "אלא") וכה"ח (סק"ז)].


לאור כל הנ"ל נמצאנו למדים שלד' רוה"פ, רוא"ח, אם בירך "שהחיינו" בשעת בניית הסוכה, לא יברך שוב ברכה זו בעת הקידוש, הן מצד מה שרוה"פ פסקו כן, והן מצד סב"ל. ובפרט שכ"פ גם הרמ"א במפה.


[19]יט. דבר זה שנוי במחלו' גדולה בין הפוס'. שורש המחלו', האם בשל כך שברכה "שהחיינו" בקידוש כבר יצאה י"ח, וממילא לא תענה "אמן" על ברכה זו בקידוש, כיוון שנחשב כהפסק בקידוש, שהרי אינה צריכה לצאת עוד י"ח ברכה זו. וי"א שתענה "אמן", הן משום דלא חשיב כהפסק כי ברכת "שהחיינו" בקידוש הינה חלק מברכות הקידוש, וי"א שתענה "אמן" כי מה שברכה "שהחיינו" זה על עצם מצוות הדלקת הנר או על עצם החג, אך מה ששומעת עתה "שהחיינו" זה על מצוות ישיבת הסוכה (בפרט לאשכנזיות שרשאיות להכניס עצמן לקיום מ"ע זו). ר' ע"כ במחזור קול יעקב (לגר"מ אליהו זצ"ל. פסח. דיני הדלקת הנרות עמ' ס"ד), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד הערה ד', ופ"ז הערה ו'), והל' יוה"כ (פ"ב הערה פ"ב, ופ"ה סעי' ה'), והל' ליל הסדר (פ"ד סעי' ט'), ולעיל (בפרק ט' הערה ר"י בענין עניית "אמן" על ברכת "לישב").


ומ"מ אם היא מדליקה הנרות אחר הקידוש ברור שלא תברך "שהחיינו" על הדלקת הנר.


[20]כ. פוס' רבים דנו גבי מקרה דידן. כפי שכתבנו לעיל בסעיף ז', יש לברך את ברכת "שהחיינו", על עצם החג, ככל שאר המועדים, וכן יש לברכה על מצוות הסוכה. וכיון שבני"ד הוא כבר בירך ברכת הזמן ("שהחיינו") בקידוש הלילה, הרי שברכה זו קאי על עצם החג, ולא על מצוות הסוכה, כיוון שקידש בביתו ולא היה בסוכה באותה העת.


לאור זאת כתבו הרבה ראשו', שמי שלא קידש ואכל בסוכה בלילה הראשון של החג, אע"פ שבירך זמן בביתו בשעת הקידוש (והיינו בירך מצד עצם הרגל), למחר כשיושב בסוכה ומקדש בה את קידוש היום, צריך הוא לחזור ולברך זמן מצד קיום מצוות הסוכה (אא"כ בירך זמן בעת בניית הסוכה), כשם שמברך זמן על נטילת הלולב ביום הראשון, אע"פ שכבר בירך זמן בלילה. שכ"כ הר"ן בסוכה (דמ"ו, א' ד"ה "ואם לאו") בשם הראב"ד, וכ"כ האורחות חיים (הל' סוכה סי' ל"ט דקי"ב ע"ד), וכ"כ הכלבו, ובס' המכתם, ורבינו המאירי (פ"ד דסוכה דקס"ג), ובעל המאורות (סוכה דמ"ו, א'), רבינו מנוח (פ"ו מסוכה הי"ב), ובס' אוהל מועד.


גם הרמ"א במפה (סי' תרמ"א ס"א) כ' שמי שלא אכל בלילה הראשון של החג בסוכה, אע"פ שבירך זמן בביתו, מ"מ כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה (והיינו אע"פ שבלילה בירך זמן משום הרגל). והוסיף, שאם בירך זמן בשעת עשיית הסוכה, סגי ליה. ע"כ.


וכדעה זו כתבו גם הרבה אחרו', הן אשכנזים והן ספרדים. שכ"פ המהריק"ש, וכ"פ הגר"א (כמובא בשמו בס' מע"ר סי' רט"ו). וכ"פ הלבוש, הא"ר, שו"ת משאת משה, ובס' כסא אליהו (סי' תרמ"א), והניף ידו שנית בספרו שו"ת קול אליהו. וכ"כ בשו"ת שבות יעקב, ובשו"ת רועי ישראל בשם הג"ר יהודה קצין. וכ"כ מהר"י עייאש בס' לחם יהודה, בשו"ת חסד לאברהם, וכ"פ הגר"ז בשו"ע שלו (סי' תרמ"א ס"ב). וכ"כ הג"ר אהרן בן שמעון בס' נהר מצרים. וכ"כ הג' הרח"ף בשו"ת לב חיים (ח"ג סי' קל"ח, גבי מי שהיה בספינה בליל יוט"א, ובבוקר ישב בסוכה). וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל בהל"ח (פנ"א סעי' ס').


ואמנם היו מעט מהאחרו' שחלקו ע"כ, וכתבו שאין לברך שוב בני"ד. שכ"כ הב"ח בתשובותיו (בסי' קל"ב) לחלוק ע"ד הרמ"א הנ"ל, וזאת כדי שלא להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה [עיי"ש שהאריך להוכיח גבי ני"ד, וכ' שאפי' את"ל שהזמן שבירך בביתו בשביל היום אינו פוטר הזמן דסוכה, והוא משום דכיוון שאינו יושב בסוכה לא היתה כוונתו לברך אסוכה כי אם בשביל היום בלחודא, מ"מ אפ"ה אין לברך זמן למחרת (בבוקר) בשביל הסוכה, כיוון שממילא ליל שני לפניו שצריך לחזור ולברך זמן בשביל היום. ואז יכוון לפטור זמן דסוכה, וא"כ מדוע שיברך שוב כבר ביום הראשון בשביל הסוכה, ה"ז ברכה לבטלה שאינו צריך לברכה. ואע"ג שצריך לברך אסוכה מיד בשעת מצוותה, ולא לאחר אותה עד ליל שני, מ"מ כיון שעושה כן משום ספק ברכה לבטלה לכן יכול לאחר אותה לכתחי'. והוסיף בהמשך דבריו שלפי"ז אם גם בליל שני היו יורדים גשמים, ולא היה אוכל בסוכה כל עיקר ומקדש בביתו, היה צריך לברך זמן (בבוקר) היום השני בסוכה. אלא לפי מה שכתב בתחילת דבריו, שלד' רש"י, התוס' והנמשכים אחריהם, זמן דסוכה פוטר לזמן הבא בשביל היום, ה"נ הזמן הבא בשביל היום פוטר לזמן דסוכה. ולפי"ז אפי' ירדו גשמים כל שני הלילות, והיה מקדש ומברך בביתו, א"צ לברך זמן אסוכה, דכללא כיילינהו במילי דברכות דסב"ל. וכיון דהא מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא, ה"ז סב"ל. ואע"פ דהרמ"א בהגהותיו נמשך אחר סברת הר"ן בשם הראב"ד, אנן לא שמיע לן הכי. עכת"ד רבינו הגדול הב"ח. וע"ע לקמן בהערה הבאה].


וכדברי הב"ח כ' גם הנוב"י בדגמ"ר. וטעמו, שלפי מש"כ הרא"ש בשם בה"ג שלא לברך זמן על הלולב משום שהזמן שבקידוש פוטר. ואילו הרא"ש חלק עליו, משום דבלולב מפסיקים הלילות מהימים. ולפי"ז בסוכה שהלילות לא מפסיקים בין הימים, לכן כיון שבירך זמן בקידוש, אע"פ שהמקדש היה מחוץ לסוכה, הריהו פטר הזמן דסוכה. ולפי"ז מש"כ הרמ"א אינו להלכה. עכת"ד. וכ"פ הג"ר אברהם כלפון (שהיה נאמן ביתו של מרן הגחיד"א. ופסק כן בס' לקט הקציר), הג"ר אליהו חזן בס' נוה שלום, והגר"י ידיד בשו"ת ימי יוסף (אלא שמש"כ שם שמהריק"ש כתב כב"ח, העיר ע"ד בחזו"ע שאין הדבר נכון, ואגב שיטפיה כ"כ, אלא שמהריק"ש כ' להדיא כרמ"א).


ובאמת כבר היו מהאחרו' שהתייחסו לדברי הב"ח ודחו דבריו. שהג' הא"ר (בסי' תרמ"א) האריך להשיב ע"ד תשו' הב"ח. גם בס' כסא אליהו כ', שאע"פ שהב"ח בתשו' כתב לדחות את דברי הר"ן בשם הראב"ד, וס"ל לב"ח שזמן דרגל שבירך בביתו פוטר לזמן דסוכה, וא"צ עוד לברך זמן בסוכה, מ"מ כבר אביו בשו"ת משאת משה יצא לישע סברת הר"ן בשם הראב"ד. וכן בשו"ת רועי ישראל בשם הג"ר יהודה קצין האריך לדחות דברי הב"ח.


הביאו דברים אלה מרן בב"י (סי' תרמ"א), הבה"ט והשע"ת (סי' תרמ"א), כה"ח (סי' תרמ"א סק"ט וסי' תרמ"ד סק"ו) וחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה. דקכ"ה ואילך סעי' ט' ובהערה י"ח).


גבי מה שכ' הב"ח ועוד פוס' הטעם שלא לחזור ולברך בני"ד משום סב"ל (כנ"ל), דנו הפוס' האם אכן אמרינן סב"ל גבי ברכת "שהחיינו". שהא"ר (סי' כ"ב סק"א) הביא ראיה מהגמ' בברכות (ד"ס,א') שגבי ברכת "שהחיינו" לא אמרינן סב"ל, ושכן כתב הב"ח [(בסי' כ"ט). עיי"ש בסוד"ה "וכבר הקשה", שאכן כ' שלפי עניות דעתו (הרחבה) נראה דאיכא לחלק בין ברכת "שהחיינו" לשאר ברכות. דברכת "שהחיינו" שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע"פ שאינו ודאי שחייב לברך. דאינו עובר על "לא תשא" אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה. משא"כ כשמברך "אק"ב וציוונו", פשיטא דכיוון דאיכא ספק אינו יכול לברך. עיי"ש. ולפי"ז לא זכיתי להבין מדוע גבי ני"ד פסק הב"ח שאין לברך "שהחיינו" על ישיבתו בסוכה בבוקר שיכול הוא לקיים מצוותה לאחר שפסקו הגשמים. ובס' הא"ר (סי' כ"ב סק"א) לא ראיתי שהתייחס למה שנראה לכאו' כסתירה פה. וחכ"א אמר דשמא לד' הב"ח יש לחלק בין היכא שיש ספק אם צריך לברך או לא, שאז יכול לברך "שהחיינו" ולא אמרינן סב"ל, לבין היכא שיתכן שכבר בירך, כגון בני"ד שבירך כבר בלילה, שבכה"ג א"א לברך פעמיים על אותו דבר (שלדעתו הסוכה נפטרה בברכת היום). ועוי"ל, שיש לחלק בין היכא שמברך מתוך שמחה, שאז יכול לברך שוב כששמח ולא אמרינן סב"ל, לבין היכא שמברך "שהחיינו" מכח הדין וההלכה, שאז אמרינן סב"ל. עכת"ד של אותו חכם. וצ"ע]. וכ"נ מתשובת הריב"ש (סי' תק"ה), שבברכת "שהחיינו" ל"א סב"ל. וכ"כ הצמח צדק בפסקי דינים, וכ"כ בשער הכולל.


ולעומתם י"א שאף בברכת "שהחיינו" אמרינן סב"ל. שכ"כ המהר"י קולון (שורש מ"ט). וכ"כ החת"ס (או"ח סי' נ"ה) עפ"י תשו' הרשב"א (סי' רמ"ה). וכ"ד הרדב"ז בתשו', וכ"כ כבר הפר"ח, מרן הגחיד"א בברכ"י (סי' תרמ"ג ססק"א), וכ"כ הפמ"ג (בא"א סי' רכ"ה סק"ט). וכ"כ השכנה"ג (סי' רכ"ה סק"א), שד' מרן דאמרינן סב"ל בברכת "שהחיינו", ושכן עיקר. ע"כ. וכ"כ המט"י (עייאש. סי' רכ"ה) בד' מרן. וכ"כ פתה"ד, שו"ת ביכורי שלמה ושו"ת מעשה איש. הב"ד בחזו"ע (שם דקכ"ז בסוף הערה י"ח) ופסק כמותם. ולכן הסיק גבי ני"ד שלא יברך שוב ברכת "שהחיינו".


[21]כא. ענף 1: המסקנה להלכה בני"ד.


כפי שראינו בס"ד בהערה הקודמת, הרי שרובם המכריע של הפוס' ס"ל שבני"ד בעי לברך שוב את ברכת "שהחיינו". וכ"ז גבי האחרו'. אך גבי הראשו', נראה שלכאו' כל הראשו' ס"ל דבעי לברך זאת בני"ד (ומה שהיו מהראשו' שכתבו שלא לברך שוב, ד"ז קאי כשבירך על בניית הסוכה, שאז ברכתו פטרה את הזמן דרגל, אך הם לא דיברו כשהזמן דרגל פוטר את הזמן דסוכה).


נוסף לפוס' הסוברים שאין לברך שוב ברכה זו יש להזכיר גם את ד' הגר"ע יוסף שליט"א בחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה. דקכ"ה סעי' ט', ובהערה י"ח שם). וכ' דאע"ג דקיי"ל שגם בסברת מיעוט נגד הרוב אמרינן סב"ל, וכמש"כ בשו"ת אשדות הפסגה (חאה"ע סי' י"ד) ועוד כמה אחרו', מ"מ כתבו כמה אחרו' דה"מ במיעוט נגד הרוב. אבל ממש בסברא יחידאה לא חיישינן ליה וברוכי נמי מברכינן [כמש"כ בפתה"ד (ח"א סי' ק"צ דרי"א) ועוד כמה אחרו']. ואם היינו אומרים שסברת הב"ח הינה סברא יחידאה אכן לא היינו צריכים לומר בני"ד סב"ל. אלא שכיוון שגם הדגמ"ר ועוד כמה אחרו' ס"ל כוותיהו, לכן כן אמרינן לדעתו סב"ל. ובפרט שבעל הזכ"ל בשו"ת חסד לאברהם (סי' י"ח דל"ח) ס"ל שאפי' ביחיד ממש נגד רבים אמרינן סב"ל. לכן הסיק הגרע"י שליט"א שבני"ד אמרינן סב"ל ולא יברך שוב "שהחיינו".


ומאידך מצינו עוד פוס' מהאחרונים דס"ל שכן יברך בני"ד. שכ"מ קצת ממרן הח"ח במ"ב (סי' תרמ"א ס"ק ה' וו'), מדהסביר את דברי הרמ"א ולא העיר ע"ד [ומאידך מדבריו בבה"ל (שם ד"ה "אלא שאנו") שגבי מי שבירך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, שכ' שלא יברך שוב בקידוש משום סב"ל, יתכן שלמעשה יסבור שגם בני"ד נאמר סב"ל ולא יברך]. ומ"מ לא גילה דעתו בהדיא גבי ני"ד. ומ"מ גם הגר"מ אליהו זצ"ל כ' בס' הל"ח (פכ"א סעי' ס') שאם קידש בליל יו"ט בביתו, אזי כשנכנס למחרת בבוקר לסוכה יברך שוב "שהחיינו", והפעם על מצוות הסוכה. ע"כ. וכ"כ בסה"ס (פכ"ב ס"ח) עפי"ד הרמ"א הנ"ל.


לאור כ"ז נלע"ד בס"ד שד' רוה"פ שיש לברך שוב ברכת "שהחיינו" כשנכנס לסוכה לקיים את מצוות הישיבה בה. וע"ע כאן בהמשך הערה זו כמה תנאים וכמה הערות לברכה זו, וכן עצות כיצד להמלט ממחלו' זו.


ענף 2: באיזו מציאות עוסק הסעיף שלנו:


כפי שכתבנו בהלכות, הרי שכל סעיף זה מדובר שבלילה הראשון קידש ואכל בבית, וממילא אז בירך "שהחיינו" בביתו, ולכן מתעוררת השאלה האם כשנכנס לסוכה לאחר שפסקו הגשמים, האם יחזור ויברך "שהחיינו". אך לכאו' למ"ד שאף בזמן הגשמים (או צער אחר) צריך לקדש ולאכול כזית פת בסוכה, לכאו' לדידם אין מתעוררת השאלה בני"ד, שהרי כבר בירך "שהחיינו" בסוכה, והיינו לא רק מצד הרגל אלא גם מצד הסוכה [ראה המחלו' ע"כ להלן בפרקנו (סעיף כ"ח)]. ואע"פ שיתכן והיה פטור מהסוכה (מדין מצטער בשל הגשמים), מ"מ יי"ח בכך גם מצד הסוכה, דלא גריע ד"ז מאילו בירך "שהחיינו" לפני החג בשעת בניית הסוכה, וכמש"כ המ"ב (סי' תרל"ט אמצע סקל"ו).


אלא שבאמת חוכך אני גבי דבר זה, שהרי הרמ"א (בסי' תרמ"א ס"א) הוא זה שפסק שאם בלילה הראשון קידש בביתו, שצריך הוא לברך שוב "שהחיינו" כשיפסקו הגשמים ויחזור לסוכתו. ולפי"ז יש מקום לומר שהוא סובר שבעת גשמים יש לקדש ולאכול בביתו. אך הרי הרמ"א בעצמו פסק (בסי' תרל"ט ס"ה) שבעת הגשמים צריך לקדש בסוכה ולאכול כזית פת בסוכה, ורק אח"כ להמשיך את סעודתו בביתו. ולפי"ז כל הסעיף שלנו מדבר אף לפוס' הסוברים שבעת הגשמים יש לכתחי' לקדש ולאכול בסוכה, ורק מטעם מסוים (כגון שהיו גשמים עזים מאוד שלא יכלו כלל לקדש בסוכה) לא קידשו בסוכה אלא בבית. וא"כ סעיף דידן מדבר לכו"ע.


ואכן לאחר חיפוש בדברי הפוס' ראינו בס"ד שבמ"ב הוצאת עוז והדר ג"כ עמדו על מה שנראה לכאו' סתירה בדברי הרמ"א בני"ד. ובאמת שגם הם פירשו את דברי הרמ"א בסי' תרמ"א שהיה לו אונס גמור בליל יו"ט ראשון ומשו"ה לא יכל כלל לקדש ולאכול הכזית הראשון בסוכה. וכגון שלא היתה לו סוכה בלילה זה, או שהיה אונס גמור שלא היתה לו אפשרות לישב בסוכה. והוסיפו שכ"מ קצת בדברי הלבוש, שכ' "כגון שאירע לו אונס", ולא כתב שהיה מצטער. עכ"ת דבריהם. וכן האמת.


ולאור זאת אכן כתבנו בהלכות שסעיף זה מדבר ש"מכל סיבה שהיא" קידש בביתו, "וכגון" שירדו גשמים והוא נהג כפוס' דס"ל שבכה"ג צריך לקדש ולאכול בביתו. אך באמת כן הדין גם אם משום כל אונס אחר קידש בביתו [וצ"ע אם אכן יברך שוב ברכת "שהחיינו" בבוקר, אם בלילה קידש ואכל בביתו לא מטעם אונס אלא משום זלזול במצות סוכה. או משום שבאו אליו אורחים ו"לא היה נעים לו" להטריחם ללכת ולאכול בסוכה. וצד הספק שלנו הינו האם מי שמפאת זלזול במצוות הכניס את עצמו למצב שיצטרך לברך ברכה, האם גם בכה"ג נאמר לו לברך שוב. אולי בני"ד לא נתיר לו לברך שוב. דמצד א' מה לי לא בירך בשוגג או במזיד, הרי צריך הוא לברך שוב "שהחיינו" על מצוות הישיבה בסוכה. ומאידך אולי בני"ד לא נתיר לו לברך שוב, כיוון שממילא כל ענין הברכה החוזרת בני"ד שנוי במחלו', כנ"ל בהערה הקודמת. אלא שאז יוצא שזה כעין קנס (ולא קנס ממש) כדי שלא יזלזל בכך בעתיד. אך מעולם לא שמעתי שקונסים בכגון דא. ושמא בכה"ג שייכים דברי הרמב"ם (פט"ו מהל' נשיאת כפיים ה"ו) ש"אין אומרים לאדם רשע הוסף רֶשע והמנע מן המצוות". ובכ"ז לבי נוטה יותר בני"ד שלא להתיר לו לברך, כדי שילמד להבא לא לזלזל במצוות, ובפרט לא במצוות דאו'].


ענף 3: עוד לגבי המציאויות השונות שעוסק סעיף זה.


עוד יש להעיר, דאנן עסקינן בכה"ג שלא בירך ברכת "שהחיינו" בעת בניית הסוכה. אך אם כבר בירך ברכה זו בעת בנייתה, הרי שאז ודאי שלא ישוב לברכה כשנכנס לסוכה, אם כבר בירך "שהחיינו" גם בקידוש בביתו [שכ"כ בהדיא הרמ"א (סי' תרמ"א ס"א), וכ"כ הכס"א, כה"ח (סי' תרמ"א סק"ט) וש"א].


עוד יש לדון גבי ני"ד, לפי הפוס' שחוזר ומברך "שהחיינו" כשנכנס לסוכה (ושכן ד' רוה"פ, כנ"ל), מתי יברך ברכה זו. אם נכנס רק בבוקר לסוכה, וכגון שרק אז פסקו הגשמים, הריהו מברך ברכה זו בעת הקידוש של היום. ונלע"ד בס"ד שאז יש לברך "שהחיינו" לפני ברכת "הגפן" של הקידוש, כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת הגפן לשתיית היין. ואע"ג שלגבי ברכת "לישב" מצינו דעות בפוס' היכן לאומרה בקידוש של היום, מ"מ התם שייכת יותר הברכה לקידוש, דבלי קידוש ואכילה אינו מברך ברכת "לישב". משא"כ "שהחיינו" שאין שום הכרח מעיקר הדין לאכול שיעור פת וכדו' בסוכה כדי לברכה בעת כניסתו לסוכה. ואע"ג שיש צד לומר שיברך "שהחיינו" דוקא בקידוש ודווקא אחר "בפה"ג", כשם שבקידוש הלילה מברך זאת אז. ועוד, שעי"כ שמברכנה בסוף הקידוש סמוך לאכילה ניכר הדבר יותר שמה שמברך עתה "שהחיינו" קאי אמצוות ישיבה בסוכה. מ"מ נלע"ד בס"ד שעדיף טפי לברך "שהחיינו" לפני ברכת הגפן מכמה טעמים: 1) לא מצינו שיש תקנה של חז"ל לברכה דווקא בקידוש זה. 2) הטעם הנ"ל, שמעיקה"ד אין הכרח לאכול בסוכה כדי לברך "שהחיינו". שהרי את ברכת "שהחיינו" יכול היה כבר לברך בשעת בניית הסוכה, וכמש"כ בגמ' ובפוס'. וא"כ אין שום הכרח לסמוך אותה לקידוש, ובוודאי לא בסופו, שאז יש חשש הפסק בין בפה"ג לשתיית היין. 3) אף גבי ברכת "לישב" ישנה מחלו' אי בעי דוקא אכילה או דסגי להתעכב בסוכה. ולכאו' כ"ש בני"ד שיש להקל לברכה אף בלא אכילה. 4) אף את"ל דשרי לברך "שהחיינו" דוקא על אכילה גמורה. אך מ"מ יש צד לומר שיש לברכה קודם הקידוש. וכ"ש לד' הפוס' שיש לברך "לישב" סמוך לאכילה בקידוש היום, ולא לברכה בין בפה"ג לשתיית היין.


לאור כ"ז בס"ד נוטה דעתי שיברך בני"ד "שהחיינו" לפני ברכת בפה"ג. ואם שכח, יברכנה אחר שתיית היין. ואכמ"ל.


יש להוסיף בס"ד, שאם אכן בלילה ירדו גשמים או היה לו אונס אחר שלא יכל להכנס לסוכה ולברך בה "שהחיינו", ועתה בבוקר התפזרו העבים וכדו' וביכולתו להכנס לסוכה, אך יש "חשש מסתבר" שיחזור האונס באופן ששוב לא יוכל לקיים את מצוות הישיבה בסוכה, בזה נראה עוד יותר בוודאות שלא ימתין מלברך "שהחיינו" דוקא בקידוש, אלא יברכנה מיד לכשיוכל, ולכאו' אין צריך לאכול בסוכה ע"מ לברך ברכה זו (שלא כברכת "לישב").


וה"ה אם לאחר שקידש ואכל בלילה בביתו פסקו הגשמים, אזי צריך הוא לברך שוב "שהחיינו", בין אם טרם בירך ברהמ"ז (שכ"כ המ"ב סי' תרל"ט סקל"ו באמצעו), ובין אם כבר בירך ברהמ"ז ועתה רק נכנס הוא לסוכתו לישון וכדו'. שכפי שכתבנו לעיל בסמוך, נראה בס"ד שברכת "שהחיינו" אינה תלויה דווקא באכילת סעודת קבע בסוכה, אלא אף בשהייה בעמידה זמן קצר בסוכה מקיים הוא את מצוות הישיבה בסוכה וממילא יכול הוא אז לברך "שהחיינו", ושלא כברכת "לישב". כך בס"ד נלע"ד. אך כיוון שבמקרה זה צריך הוא ממילא לחזור ולאכול כזית או "כביצה" פת בסוכה ע"מ לקיים מצות אכילה בסוכה בלילה הראשון [כמבואר למשל במ"ב (סי' תרל"ט אמצע סקל"ו). וראה שם בשעה"צ (סקס"ט)], לכן כששב הוא לאכול במשך הלילה את הפת, נראה שעדיף שיסמיך את ברכת "שהחיינו" לסעודה ויברכנה קודם הנט"י, או לאחר שבלע כזית פת.


ענף 4: עיצה כיצד לצאת בס"ד מהמחלוקת הנ"ל.


תוך כדי דיון בני"ד עלה בס"ד במחשבתנו שניתן לכאו' לפתור את הבעיה בני"ד עי"כ שכיוון שבתחילת הלילה בירך "שהחיינו" בקידוש בביתו, הרי שלפוס' האוסרים לברך שוב בני"ד, אין לו עוד אפשרות לברך ברכת "שהחיינו" אלא רק כשנוטל הלולב (שהרי עסקינן ביו"ט ראשון של החג). לכן עצתנו שבבוקר כשצריך הוא ליטול הלולב ושאר ד' המינים, יטול אותם בסוכה כלשהי (אף בסוכת ביהכ"נ), וכשמברך את ברכת "שהחיינו" יכוון שהינה הן על ד' המינים והן על עצם מצוות הישיבה בסוכה, ועי"כ יי"ח בברכת "שהחיינו" גם על מצוות הישיבה בסוכה [וכעין זאת כתבנו לעיל (בהערה י"ז). וכעבור זמן מצאנו שכעין זאת כתב כבר בשש"כ (פמ"ז הערה רי"ב) בשם הביכור"י (שברכת "שהחיינו" דלולב יתכן ופוטרת את ברכת הזמן דליל יוט"ב) וכן בשם הגרשז"א זצ"ל שיש לדון על מה שכתבנו. עיי"ש. ומ"מ מה שכתבנו גבי ני"ד נראה דמהני טפי. כיוון שהתם לא בירך כלל ברכת הזמן, ולכן צריך לצאת גם מצד הרגל, משא"כ בני"ד שיי"ח מצד הרגל. ועוד. דהתם דן שמברך ברכת הזמן על קריאת מגילת קהלת בשבת חוה"מ (למנהג אותם האשכנזים שקורין מגילה בשבת חוה"מ ומברכים ע"כ גם את ברכת "שהחיינו") ומסתמא קורין אותה בביהכ"נ. ובזה ודאי שקשה לצאת י"ח ברכת הזמן על מצוות הסוכה, שהריהו כלל לא נמצא בסוכה]. ונראה דאע"ג שכתבנו שבאמת בני"ד יש לברך שוב ברכת "שהחיינו", מ"מ הרוצה לחשוש ולא לברך אותה שוב, יקיים את העיצה הנ"ל, ובזה ודאי אין לחשוש לברכה לבטלה [ואע"ג שהפוס' חילקו בין ברכת הזמן שמברך מצד הרגל או מצד מצוות הסוכה, ולכן כתבו שבני"ד יברך שוב, דעתה מברך זמן מצד הסוכה. וא"כ כ"ש שהברכה על הלולב לא תפטור את החיסרון בני"ד. אך בס"ד נלע"ד שכיוון שמברך על הלולב בסוכה דווקא, לכן יכול לכוון שבזה יי"ח גם גבי מצוות הסוכה. וכמ"ש הגרשז"א זצ"ל (כמובא בשש"כ שם), אין בזה אין עושין מצוות חבילות חבילות, כיוון ששניהם הם להנאת המצווה. עיי"ש. ובאמת ישנם עוד טעמים מדוע בני"ד לא שייך הכלל שאין עושין מצוות חבילות חבילות (ר' למשל מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר, פ"ד הערות ק"ט וקט"ו, ופרק ז' הערה י"ז. ואכמ"ל)].


אמנם כ"ז מהני כדי לפטור את האיש המברך על הד' מינים בסוכתו או בסוכת ביהכ"נ וכדו'. וכן מועיל הדבר לבניו שמברכים עמו על ד' המינים. אך כיצד נפטור את הבעיה של הנשים שבליל אמש בקידוש לא שמעו את ברכת "שהחיינו" בקידוש כשהן בסוכה אלא בבית. אכן נראה בס"ד שגם בזה יש מקום לפטור בעייתן עי"כ, שראשית יש לזכור שבעצם מעיקה"ד נשים פטורות ממצות סוכה, כך שבאמת הן פטורות גם מברכת "שהחיינו" על הישיבה בה. ואם הן רוצות להחמיר, אזי אם הן אשכנזיות הרי שהן נוטלות את הד' מינים, ואז אפשר לומר להן שיטלו הד' מינים בסוכה המשפחתית (או כל סוכה אחרת), וכשמברכות הן "שהחיינו" על נטילת הלולב, תכווננה גם על מצוות הישיבה בסוכה, אע"פ שהן בעצם פטורות מעיקה"ד הן ממצוות סוכה והן ממצוות הדמ"י. ואם מדובר בנשים הספרדיות, הרי שגם הן יכולות ליטול את ד' המינים בסוכה כלשהי, ובין אם הם מברכות את ברכת "על נטילת לולב" ובין אם לאו (כמו שכתבנו בס"ד. לקמן בפרק י"ז. עדיין בכת"י. ה' יזכנו להוציאו לאור), מ"מ כבר כתבו כמה פוס' שאפילו לד' הפוס' שלא תברכנה "על נטילת לולב", רשאיות הן לברך את ברכת "שהחיינו" על נטילת הד' מינים. שכ"כ רבינו מנוח [(בפ"ד מלולב הי"ט). הב"ד ביבי"א (ח"ד סי' נ') ובפסתש"ו (סי' תרנ"ד הערה 7)] שרשאיות לברך זאת לכתחי'. ואף הגר"ע יוסף שליט"א, אע"ג שלדעתו אין לנשים לברך "על נטי' לולב", ולכתחי' לא תברכנה גם את ברכת "שהחיינו", מ"מ הוסיף שם (בססק"ו) הוספה חשובה: דבאמת יש כאן ס"ס: ספק הלכה כר"ת, שנשים בכלל רשאיות לברך על מ"ע שהזג"ר, ואת"ל שהלכה כרמב"ם שאינן מברכות, מ"מ שמא הלכה כרבינו מנוח שרשאיות לברך "שהחיינו". ולכן הסיק שם ביבי"א שאין למחות בנשים (אף הספרדיות) המברכות "שהחיינו" בלבד על מ"ע שהזג"ר, כולל לולב וסוכה (עיי"ש שהוסיף שבפרט לנשים הרגילות לברך גם את ברכת "אקב"ו", כדאי לומר להן שתברכנה רק "שהחיינו", כדי להפיס דעתן. אך אם לא נהגו לברך כלל יותר נכון שתמנע אף מלברך "שהחיינו". ע"כ). וא"כ אף ספרדיה הנוהגת שלא לברך ברכת "אקב"ו" על לולב, מ"מ יש לה על מה לסמוך אם תברך "שהחיינו" על נטי' הד' מינים, ואז יכולה היא לכוון גם על מצוות סוכה, למרות שמעיקר הדין אינה חייבת במצוות סוכה. וראה עוד מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ז הערה ט'), ובהלכות ארבעת המינים (פי"ח הערה כ"א. עיי"ש שהארכנו בס"ד בכך).


ענף 5: עוד הערות גבי ני"ד.


כפי שכתבנו כמה פעמים גבי ני"ד, הרי יש לחלק בין מקרה שבירך "שהחיינו" על בניית הסוכה, שאז דנו הפוס' אי יי"ח גם גבי ברכת "שהחיינו" שבקידוש. לבין מקרה שבירך "שהחיינו" בקידוש ליל יוט"א בביתו, שגם בזה דנו הפוס' אי יחזור לברך שוב ברכה זו בבוקר. שאם בירך ברכת הזמן בעת בניית הסוכה, הרי שהברכה קאי גם על מצוות הסוכה. ולכאו' אז יש יותר מקום שלא יחזור לברכה. אך אם בירך ברכת הזמן בליל יוט"א בביתו, הרי שברכה זו קאי רק ארגל וכלל לא על הסוכה. ולכאו' בזה יש יותר מקום לומר שיחזור לברכה לכשיוכל להכנס לסוכה. ור' ע"כ בבה"ל (סי' תרמ"ג ד"ה "ואח"כ זמן") בשם התוס' והרא"ש. וכן בשש"כ (פמ"ז הערה רב"י).


עוד יש להעיר שנראה לענ"ד בס"ד שנחלקו הפוס' מהי ד' המ"א בני"ד. שעל מש"כ הרמ"א (בסי' תרמ"א) שאם לא אכל ליל יוט"א בסוכתו וקידש עם ברכת "שהחיינו" בביתו, שכשחוזר לסוכתו בעי לברך שוב ברכה זו, כתב המ"א (סק"ב) שכ"ה גם בליל יו"ט שני. ע"כ והסביר מחה"ש את ד' המ"א, שאם לא אכל בסוכה בליל יוט"א וגם בליל יוט"ב, אז משמע ממחה"ש שיברך "שהחיינו" בבוקר יוט"ב על הסוכה. אך אם רק בליל יוט"א לא אכל בסוכה, לא יברך בבוקר יוט"א על הסוכה אלא ימתין עד ליל שני, וכשמברך זמן בקידוש יתכוון לפטור גם הזמן דסוכה. עכ"ד. אלא שהלבו"ש הסביר את דברי המ"א שהינם ממש כד' הב"ח (הנ"ל בהערה הקודמת). וכ' שכוונתו שרק מי שרוצה לנהוג כרמ"א, ולא בירך בב' הלילות, יברך בבוקר יו"ט שני. ומשמע שבאמת ס"ל שבכל אופן אין לברך בבוקר יוט"ב. ור' בפמ"ג בא"א (סק"ב) שכ' שלשיטת הב"ח אם גם בליל יוט"ב לא בירך את ברכת הזמן, אזי לב"ח יברכנה בבוקר יוט"ב כשנכנס לסוכה. ולכאו' בדברי הב"ח מפורש להיפך. אלא שבאמת הוסיף הפמ"ג ששו"ת הב"ח אינו תח"י, וא"כ יתכן שלפמ"ג היה ציטוט רק של הרישא של דברי הב"ח. וע"ע בכה"ח (סי' תרמ"א סק"י) מש"כ בשם הלבו"ש, מחה"ש והפמ"ג. ולענ"ד רבינו כה"ח לא דק כ"כ בדבריהם. וצ"ע. וע"ע בענין זה בשע"ת (סי' תרמ"א סק"א) שג"כ כ' שישנה מחלו' אליבא דהמ"א.


ענף 6: המסקנות להלכה בני"ד.


בס"ד למסקנה העלנו: 1) שמי שבליל יו"ט ראשון מכל סיבה שהיא לא בירך את ברכת "שהחיינו" בסוכה, אלא עשה קידוש בביתו, צריך הוא לברכה לכשיוכל לברכה בסוכה.


2) מי שכבר בירך "שהחיינו" בעת בניית הסוכה, לא יברך שוב ברכה זו בקידוש (כנ"ל בפרקנו בסעיף ח' עפ"י הרמ"א בסי' תרמ"א).


3) כל דין זה מדובר הן למ"ד שכשיורדים גשמים בליל החג הראשון יש לקדש בבית, והן למ"ד שצריך אז לקדש בסוכה, אלא שנאנס מכל סיבה שהיא (כגון שלא היתה לו סוכה כשרה), ולכן קידש בבית.


4) אם לא בירך "שהחיינו" בקידוש, ורק בבוקר התאפשר לו להכנס לסוכה, הרי שצריך הוא לברכה בעת הקידוש בשחרית (ובס"ד נלע"ד שיברכנה אז לפני ברכת הגפן). ואם חושש הוא שהגשמים יתחדשו לפני הקידוש, או שיבוא לו אונס אחר שלא יוכל לחזור לסוכתו, לא ימתין לקידוש ע"מ לברך "שהחיינו" אלא יברכנה מיד לכשיוכל. וה"ה אם לאחר שקידש ואכל בביתו בליל החג פסקו הגשמים ויכול הוא לחזור לסוכתו בעוד לילה, הרי שיחזור לסוכה, וכיוון שממילא צריך הוא גם לאכול עוד "כזית" או "כביצה" פת, לכן יסמיך את ברכת "שהחיינו" לסעודה ויברכנה קודם הנט"י או לאחר שבלע כזית מהפת.


5) עוד כתבנו בס"ד עיצה למי שרוצה לחשוש לשיטת הפוס' שבני"ד אין לברך את ברכת הזמן פעם שניה, לכן כתבנו שיטול את הלולב ביו"ט בבוקר דווקא בסוכה כלשהו, וכשמברך על הלולב "שהחיינו" יכוון לפטור גם את מצוות הסוכה. וכן יכולות לעשות גם הנשים האשכנזיות, אם רוצות הן לצאת י"ח ברכת "שהחיינו" על הסוכה (למרות שמעיקר הדין באמת הן פטורות ממצות סוכה). ואף אשה ספרדיה שרוצה לעשות כן, ולברך "שהחיינו" על נטילת ד' המינים בסוכה ולכוון לצאת בכך י"ח "שהחיינו" גם על הסוכה, יש לה על מה לסמוך.


כך בס"ד העלנו גבי ני"ד, וה' יצילנו משגיאות.


[22]כב. הנה ענין זה רבו פארותיו, הן מבחינת האפשרויות השונות במציאות והן מבחינת הדעות בפוסקים. ואנו נביא בס"ד בתמצית דברי השו"ע והפוס' גבי נידון הסוכה.


קיי"ל שאין קידוש אלא במקום סעודה [גמ' פסחים (דק"א,א'), וכשמואל. וכ"פ הרי"ף, הרמב"ם (בפכ"ט משבת), הרא"ש (פ' ע"פ סי' ה'), התוס' ועוד. וכ"פ מרן (רס"י רע"ג)]. וזאת מדכתיב "וקראת לשבת עונג", דבמקום עונג שהיא הסעודה שם תהא הקריאה של קידוש (רשב"ם וש"פ).


לפיכך כשמקדש במקום א', לא יאכל סעודתו במקום אחר. וכתבו הפוס' כמה חילוקים במציאויות השונות גבי ני"ד: 1) כשעובר מבית לבית (היינו קידש בבית אחד ורוצה לאכול בבית אחר). 2) מחדר לחדר באותו בית. 3) מפינה לפינה באותו חדר.


וגבי פירוש הדין מהו מקום הסעודה לני"ד, הביא מרן (שם) ג' דעות, כשאת הדעה הראשו' כתב בסתם, והדעות האחרות בשם י"א (דלכאו' דעתו שהעיקר כדעה הראשו'). וכ' מרן שם שלדעה הראשו' בבית א' מפינה לפינה נחשב כמקום א'. שאם קידש לאכול בפינה אחת ונמלך לאכול בפינה אחרת, אפי' הוא טרקלין גדול, זה עדיין נחשב כקידוש במקום סעודה. ואין צריך לחזור ולקדש. עכ"ד. והוסיף הרמ"א שם, שמבית לסוכה חשוב כמפינה לפינה. ע"כ.


ועוד כ' מרן שם את הדעות הנוספות: וי"א שכל שרואה מקומו, אפי' מבית לחצר, א"צ לחזור ולקדש. וי"א שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, ש"ד, והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד, כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא. עכ"ל. והוסיף הרמ"א: וכן עיקר. עכ"ל.


והסביר המ"ב (שם סק"ה) את דברי מרן (בדעה הראשונה) והרמ"א שם, שאם קידש בבית ופסקו הגשמים ורוצה לאכול בסוכה, או להיפך, שקידש בסוכה והחלו גשמים ונכנס לאכול בבית, שבמיקרים אלה אין צריך לקדש שנית. אך הדגיש, שכ"ז כשהסוכה בתוך הבית והסיר היציע, ואין הפסק בין הבית לסוכה אלא מחיצת הסוכה. וס"ל שכיוון שאין מחיצת הסוכה עשויה לתשמיש אלא לשם מצוות סוכה, חשיב כעובר מפינה לפינה באותו חדר, ללא מחיצה, שבזה אפי' אין דעתו מתחילה לעבור ממקום למקום, אין צריך לקדש שנית.


אבל אם הסוכה בנויה מחוץ לבית כך שמחיצות הבית מפסיקות בינו לסוכה חשיב כעובר מחדר לחדר שבזה אם לא היתה דעתו מתחילה לעבור ממקום למקום, דבעי לקדש שוב כשעובר ממקום למקום. כ"ז עפ"י הבנת המ"א את דברי הרמ"א הנ"ל.


אמנם כמה פוס' ס"ל שאף כשהסוכה נמצאת בתוך הבית כך שרק דופן הסוכה מפרידה בינה לבית, אפ"ה חשיב כעובר מחדר לחדר, וצריך לשוב ולקדש אם לא היתה דעתו מתחילה לעבור ממקום למקום [בה"ל (רס"י רע"ג ד"ה "ומבית") עפ"י הא"ר, הגר"א והמאמ"ר שחולקים על הרמ"א בכך. עיי"ש שבעל הנוב"י בדגמ"ר יישב קושייתם]. וי"א להיפך לקולא. שאפי' אם הסוכה בנויה בחצר, כך שמחיצת הבית מפסקת ביניהם, א"צ לחזור ולקדש אפי' לא היתה דעתו מתחילה לעבור מהבית לסוכה ולהיפך, דמסתמא שכן היא הדרך כשמתחילים או פוסקים גשמים [בה"ל (שם) בשם הלבוש ודה"ח]. ואם הסוכה עשויה ממש בחצר דחשיב לגמרי כבית אחר, כ' דה"ח דאז בעינן שיראה מהבית את מקום הסוכה [בה"ל בשם דה"ח, ושכן מוכח מהפמ"ג].


לאור כ"ז הסיק המ"ב (שם בססק"ה), שאם רוצה לאחר הקידוש לעקור את מקומו לסוכה, אזי שישתה מתחילה רביעית יין במקום הקידוש, דבזה חשיב כמקום סעודה, ולכו"ע לא יצטרך לקדש שנית. עכת"ד [ולגבי להיפך - כשמקדש בסוכה ובשל הגשמים רוצה להמשיך לאכול בבית, לכאו' אין הדין בדיוק כך. כיוון שבזה יכול לאכול כזית פת לאחר הקידוש בסוכה, ואז כבר חשיב כקידוש במקום סעודה בסוכה. ור' שעה"צ (סי' רע"ג סק"ה)].


אמנם הגר"א נבנצל שליט"א העיר בהערות ביק"ר ע"ד המ"ב שם, שבחג הסוכות אם קידש בבית מחמת הגשם ופסק הגשם, צ"ע אי רשאי לשתות רביעית יין בתוך הבית. וציין לשו"ע (בסי' תרל"ט ס"ו), שאם היה אוכל בסוכה וירד גשם, והלך לביתו ופסקו הגשמים, שאין מחייבים אותו לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו. ע"כ. וכ' ע"כ הגרא"נ שליט"א, דמ"מ שם איירי באמצע הסעודה, וכאן עדיין לא התחיל בה. ולכן צ"ע. עכת"ד. אמנם העיר חכ"א ע"כ, שהרי בדר"כ מותר לשתות רביעית יין חוץ לסוכה, אף כאשר אין בעיה של קידוש.


ועוד כ' המ"ב בשעה"צ (סי' רע"ג סק"ח), שאם עוקר מקומו מסוכה לבית מחמת הגשמים יוכל לאכול כזית פת בסוכה דאז חשיב במקום סעודה עי"כ. ע"כ.


יש לציין, שעל מש"כ שם מרן בשם י"א שכל שרואה מקומו אפי' מבית לחצר א"צ לחזור ולקדש, כתבו כמה אחרו' שאע"פ שאין להקל כדעה זו לכתחי', מ"מ בדיעבד שפי דמי. שהגר"ז (בס"ב) כ' שאין לסמוך ע"כ אלא בשעה"ד. וכ"כ הג' הבא"ח (פר' "בראשית" ססע"י א'). והמ"ב (בסי' רע"ג סק"ז) כ' שיש לסמוך על מ"ד זה בדיעבד או בשעה"ד [כך הבין בדבריו בחזו"ע (שבת ח"ב, דין קידוש במקום סעודה, דקכ"ז הערה ב'). וע"ע בשעה"צ (סק"ח)]. וכ"פ בחזו"ע (שם).


ועוד הביא שם בחזו"ע דעת הי"א השני שכתב מרן שם, שאם קידש במקום א' על דעת לאכול במקום אחר, שפיר דמי אם שני המקומות בבית א'. וכ' ע"כ בחזו"ע, שזו ד' רבים מהראשו', ולכן כשמתקיימים שני התנאים, והיינו שדעתו בזמן הקידוש היתה לאכול במקום השני, וגם ממקום הסעודה הוא יכול לראות את מקום הקידוש (ר' מ"ב רסק"ו), הו"ל ס"ס ומותר לעשות כן אף לכתחי'. וסמך שם הגרע"י שליט"א את דבריו ע"ד הפר"ח (ביו"ד סי' ק"י, בכללי הס"ס סק"ד), שבכל מקום אנו מקילים כשיש ס"ס בדאו' או ספק א' בדרבנן, "ואפי' לכתחי'". ושכ"כ עוד פוס' רבים, כג"ר יונה נבון זצ"ל בס' גט מקושר. וכ"כ מהר"י טייב בחוקת הפסח, וסמך דבריו ע"ד הרוקח. ושכ"ד הרשב"ץ (ח"ג סי' קי"ז) גבי ס"ס בדאו'. וכ"כ בשו"ת פרח שושן. וע"ע ביבי"א (ח"ז חאו"ח סי' מ"ב), ובחזו"ע (שם בהערה ב', שהאריך להב"ד הפוס' בהא. וע"ע שם בדף קכ"ו וקס"ד), ובסה"ס (פרק כ' סעי' ח'-י"א).


[23]כג. הנה בד"ז ישנה מחלו' גדולה הן בראשו' והן באחרו'. שהראבי"ה כ' שאף בליל ב' י"ל זמן באחרונה כמו יקנה"ז, אע"פ שהזמן שם אינו חוזר על ההבדלה. הב"ד הטור (סי' תרס"א), וכ"כ תה"ד (סי' צ"ה) שנוהגין כראבי"ה, וכ"כ המהרש"ל, וכ"כ הב"ח, והט"ז והנוב"י. וכ"ה כבר ד' הרדב"ז, וכ"כ הרמ"א בד"מ שהרי"ו עשה כראבי"ה, ושכ"כ האבודרהם ומהרי"ל ותה"ד. וכ"כ מהאחרו' כגון הגר"א במע"ר. וכ"כ מהאחרו' הספרדים הג' הרח"ף במל"ח ובנו ביפ"ל.


טעם הפוס' הסוברים כראבי"ה שצריך להקדים סוכה לזמן גם בליל יו"ט שני, הוא עפ"י מש"כ הראבי"ה שאף בליל ב' יש להקדים סוכה לזמן, משום שכמו שבליל יו"ט שחל במוצש"ק אומרים יקנה"ז אע"פ שהזמן אינו חוזר על ההבדלה, כ"ה בני"ד שאין ברכת הסוכה הפסק בין ברכת הזמן לברכות הראשונות של הקידוש [הב"ד הטור (סי' תרס"א) וכה"ח (סק"ב)]. והא"ר כ' שטעם הפוס' האחרו' שפסקו כראבי"ה הוא משום שסברו שרק הרא"ש חלק ע"ד הראבי"ה (אך הוסיף הא"ר שבאמת ד' הרבה ראשו' הינה כרא"ש, כדלקמן. הב"ד בשעה"צ סק"ג).


אלא שהטור (שם) כ' שאביו הרא"ש הסכים לסברא שבליל יו"ט שני אומר קידוש ומיד אח"כ זמן, ורק לאחר מכן ברכת הסוכה. וכ"כ עוד ראשו', מהם הר"י בר שמשון, ורבי מנחם מוורמאש, והר"ש הלוי ור"י מדורא. וכ"כ הרמ"א בד"מ שבמנהגים שלהם כתוב שהמנהג כרא"ש, וכן נוהגים.


והנה מרן בשו"ע (סי' תרס"א) כ' דבליל יו"ט שני אומר קידוש ומיד אחריו זמן, ואח"כ ברכת הסוכה. ע"כ. והוסיף הרמ"א במפה, שזו דעת הרא"ש וכן ראוי לנהוג. ע"כ.


ואכן עוד אחרו' פסקו כרא"ש. שכ"כ השכנה"ג, דאע"ג דכל הנהו רבוותא סל דאף בליל שני סוכה ואח"כ זמן, ופשטא דשמעתתא מוכחא כוותיהו, מ"מ כבר הורה זקן הרב בספר הקצר (השו"ע) שפסק כדברי הרא"ש, וכ"כ הרמ"א במפה, וכן ראוי לנהוג, וכן המנהג פשוט בין הספרדים. וכ"כ הא"ר שנהג זקנו הגאון, וגם כתב בשם ס' אמרכל שכמה גאונים נוהגים כדברי הרא"ש. וכ"כ מרן הגחיד"א בברכ"י ובס' יוסף אומץ (סי' כ"ח. עיי"ש שהשיג ע"ד הנוב"י), והוסף שכ"כ הרמ"ע. עכ"ד. וכ"כ בס' הלכה ברורה, וכ"כ הכר"ש והח"א (כלל ע"ט ס"ג). הביאו דברים אלה המ"ב (סי' תרס"א סק"ב) ובשעה"צ (סק"ג), וכן כה"ח (סי' תרס"א סק"ב).


טעם הפוס' הסוברים שצריך להקדים ברכת הזמן לסוכה, דבכה"ג זמן לא קאי אלא על הקידוש ולא על הסוכה. דאף אם יו"ט ראשון הינו חול הרי כבר יי"ח בברכת "שהחיינו" אסוכה ע"י מה שבירך ביוט"א, דלא גרע מאילו בירך זמן בשעת בניית הסוכה דיצא, הלכך צריך לא להפסיק בסוכה בין קידוש לזמן [טור. לבוש. מ"ב (סי' תרס"א סק"א). כה"ח (סק"א) וש"פ].


גם מדברי המ"ב (שם) נראה שהעיקר כד' השו"ע והרמ"א (מדכתב שהרוצה לנהוג כד' החולקים אין מוחין בידם, ומשמע דאינו עיקר לכתחי'). וכן נראה שהעיקר גם לספרדים, הן בגלל שמרן פסק כן בשולחנו הטהור, והן בגלל שרוב גדולי הפוס' הספרדים פסקו כמרן (הלא המה מרן החבי"ב בשיורי כנה"ג, וכן מרן הגחיד"א בברכ"י וביוסף אומץ, שהוסיף שכ"כ גם הרמ"ע מפאנו, ועוד). ובפרט ששני הפוס' הספרדים שכתבו שהמנהג כראבי"ה, הלא המה הג' רבי חיים פלאג'י זצ"ל במל"ח, ובנו הג"ר יצחק פלאג'י ביפ"ל, יש מקום לומר דחשיבי כאחד, משום ששניהם כתבו את המנהג באותה העיר, הלא היא איזמיר שבתורכיה.


יש מהפוס' שכתבו שטוב בליל יוט"ב של גלויות לקחת פרי חדש או דבר חדש אחר כדי לפוטרו בברכת "שהחיינו" שבקידוש בליל יו"ט זה. וטעמם, שחוששים לסברת האומרים ד"שהחיינו" שבירך בליל יו"ט ראשון פוטר גם את הצורך לברך "שהחיינו" בליל יו"ט שני. אך גם לדידם אינו חובה. ויש שכתבו שלא נוהגים כן [ראה שע"ת (סס"י תרמ"א), כה"ח (סי' תרמ"א סקי"ב. וע"ע בסי' תרל"ט סקע"ה), ובס' הל"ח (פנ"א סעי' ס')].


דין מי ששכח לברך "שהחיינו" בקידוש דליל יו"ט שני של גלויות, ראה לעיל (הערה י"ז).


[24]כד. כ"כ המ"א והי"א גבי מי שלא אכל בסוכה בליל יוט"א. והוסיף הא"א דהיינו שלא אכל גם במשך כל שאר הזמן ביו"ט ראשון כולו, שרק אז מברך סוכה ואח"כ זמן, אף לרא"ש, וזאת משום שאז ברכת הזמן קאי גם על הרגל וגם על הסוכה. וכ"פ המ"ב (סי' תרס"א ססק"א), כה"ח (סק"ג) וש"א. וע"ע בכה"ח (סי' תרמ"א סק"ט וי').


ועוד כתבו הפוס', שמי שעושה ב' ימים יוה"כ, אף בליל יו"ט שני של גלויות יברך סוכה ואח"כ זמן [של"ה. מ"א. י"א. כה"ח (סי' תרס"א סק"ד) עיין הטעם במחה"ש שם].


[25]כה. כנ"ל בהערה כ"ג, שמהאחרו' האשכנזים כתבו כן המהרש"ל, הב"ח, הט"ז, הגר"א, הנוב"י, ועוד אחרו'.


ומהאחרו' הספרדים כ"כ הג' הרח"ף במל"ח ובנו הג"ר יצחק פלאג'י ביפ"ל. וטעם הפוס' הלו ר' ג"כ לעיל בהערה הנ"ל.


[26]כו. זו מסקנת המ"ב (סי' תרס"א סק"ב), שעה"צ (סק"ג) וכה"ח (סק"ב). ויש להעיר, שישנה נ"מ בלשון שני הפוס' הללו. שהמ"ב כ' וז"ל: ע"כ מי שרוצה לנהוג כן אין מוחין בידו. עכ"ל. והיינו שלכאו' תלוי הדבר ברצון האדם. ואף את"ל שאין מדובר ברצון בעלמא אלא ברצון השכל, וכגון שהוא ת"ח הפוסק הלכות, הרי שיכול הוא להכריע לעצמו בין השיטות השונות. אך מהרב כה"ח לא משמע כן. שכ' וז"ל: וע"כ אין למחות בזה בשום מנהג, וכל א' יחזיק במנהגו. עכ"ל. והיינו תלה ד"ז במנהג האבות או אולי במנהג המקום, אך אין הדבר ברצון כל איש ואיש. ובאמת לענ"ד נראה שהעיקר כפשט דברי הרב כה"ח, דמדוע שישנה את מנהג אבותיו. ולפי"ז יוצא שכ"ש שלא ישנה את מנהג אבותיו בדברים יותר קלים. ועוד יש לדון אי רשאי לשנות מנהג אבותיו בשל סב"ל [וכגון שמנהג אבותיו כמרנא הגר"א ז"ל, ומברך ענט"י כשיצא מהשירותים ועומד להתפלל. וכעין זאת אם מסיים את ברכות "מודים" דרבנן בתיבות בא"ה "קל ההודאות", ואת ברכת בנ"ר מסיים בתיבות "בא"ה חי העולמים" (ויש לדון אי חשיב ממש כברכה לבטלה או דקיל מכך. ואכמ"ל). ועוד דבר שמגמגם אני בו עד היום, שיודעני שאבות אבותי חיו בספרד עד הגירוש בשנת רנ"ב. וכבר כתב הרה"מ ע"ד הרמב"ם (בפ"ג מחנוכה ה"ז) וז"ל: ומנהגנו שציבור מברכין עליו (על ההלל בראש חודש), ויחיד אומרו בלא ברכה... וכבר כתבתי מנהגנו. עכ"ל. והרי רבינו המגיד משנה (הלא הוא רבינו דון וידאל די טולושא) היה בקטלוניא שבספרד עוד לפני הגירוש (שהרי מרן בכס"מ כ' שהרה"מ היה חבירו של הר"ן. כמו כן רבינו היה לפני הריב"ש ולפני המהר"ם אלשקר. כמובא כ"ז בספרי מסדרי הדורות). נמצאנו למדים עפי"ד הרה"מ שהמנהג בספרד לפני הגירוש היה לברך על ההלל בציבור. ולאחר מכן גורשו אבותי והגיעו לשלוניקי שבגלות יוון. וכפי שהעיר את תשומת לבי חכ"א שליט"א, הרי שכתב כבר הג"ר אברהם הכהן זצ"ל משלוניקי בשו"ת שארית פליטה (סי' י"ג), שאכן גם שם נהגו לברך על ההלל בציבור. ולפי"ז עלי לברך על ההלל בר"ח. אלא שמאידך לא קבלתי מסורת ברורה מאבותי בענין זה, וגם מרן בשולחנו הטהור כתב (בסי' תכ"ב ס"ב) בשם י"א שמברכים על ההלל בר"ח רק כשאומרים אותו בציבור. והוסיף שי"א שאף בציבור אין מברכים עליו לא תחילה ולא סוף, וזו דעת הרמב"ם, וסיים ש"כן נוהגין בכל ארץ ישראל וסביבותיה". ולפי מה שהזכרנו קודם, הרי יש לדון אי בעי לשנות את מנהג אבותי לברך בשל ג' סיבות: 1) מסורת אבותי בענין זה לברך לא ברורה בידי. 2) מרן פסק שלא לברך (עפ"י הכלל שי"א וי"א הלכה כי"א בתרא). 3) כיוון דקיי"ל שסב"ל, הרי היכא דאיכא ספק י"ל ששוא"ת עדיף ולא לברך. וכיוון שמרן גם הוסיף שכן המנהג פה בא"י שלא לברך, הרי שאין להתיר בני"ד לברך מצד הא דקיי"ל דל"א סב"ל במקום מנהג, משום שגם המנהג שלא לברך (עכ"פ לרוב הספרדים פה בארה"ק)]. ועוד יש להאריך בס"ד בדברים אלה עפ"י מש"כ הפוס' גבי מנהג אבות, אך אין מקומו כאן.


[27]כז. גבי המחליף את סדר הברכות של ברכת סוכה בברכת הזמן ולהיפך, כבר כתבנו ע"כ לעיל בס"ד (בסעיף הקודם) שישנן ב' דעות בפוס' בהא, ואין למחות במי שנוהג שלא כדעת השו"ע והרמ"א. וכ"ש שאין למחות במי שנוהג כד' השו"ע והרמ"א. ואם אין למחות על מה שיש הנוהגים לעשות כן לכתחי', כ"ש שאם בדיעבד כבר עשו מעשה, שיצאו י"ח בדיעבד.


ובאשר למי שהקדים את שאר הברכות זל"ז, כבר כתבנו לעיל (בסעיף ג').


[28]כח. בענין אם נמצאות כמה משפחות באותה סוכה בחו"ל, וחלקם נוהגים בליל יו"ט שני להקדים ברכת "שהחיינו" לברכת "לישב בסוכה", וחלק נוהגים להיפך, כ' מרן הח"ח מדנפשיה, שלא יהיו חלוקים במנהגם בזה (מ"ב סי' תרס"א סק"ב). וכ"כ כבר התוס' חיים על הח"א. הב"ד כה"ח (ססק"ב) וכ' שנראה לו שבזה שמקדים ברכה א' לאחרת ליכא חשש "לא תתגודדו". דהא אם לא אכל בסוכה בליל יוט"א הריהו מברך בליל יוט"ב סוכה קודם זמן לכו"ע, ומשמע אפי' אם חבירו מקדים זמן לסוכה, ולא חיישינן ל"לא תתגודדו". עכ"ד.


[29]כט. עיקר ד"ז דחיוב לאכול פת בסוכה בליל יו"ט ראשון דסוכות הוא מהמשנה בסוכה (דכ"ז, א'), שאמרו חכמים שבליל יו"ט ראשון של חג חייב אדם לאכול בסוכה (ואינו רשאי להתענות. רש"י). ועוד אמרו שם בגמ': אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן (בסוכה) חמישה עשר, ונאמר חמישה עשר בחג המצות. מה להלן לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות. אף כאן לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות. עכ"ל. והיינו אע"פ שאינו נצרך לאכול, אפ"ה חיובא מיהא איכא רמיא עליה, כבליל הסדר. וכ"פ הרמב"ם (פ"ו מסוכה ה"ז), החינוך (במצוה שכ"ה), מרן (סי' תרל"ט ס"ג), המ"ב (סקי"ט) וש"פ רוא"ח.


ואם חייב לאכול בלילה הראשון כשיורדים אז גשמים, ר' לקמן (בסעי' ע"ד). וראה עוד בהערות הבאות פרטי דינים גבי ני"ד.


ומה שכתבנו שכ"ה דוקא גבי זכרים ולא גבי נשים, זאת משום דנשים פטורות מהסוכה (מרן רס"י תר"מ), משום דהוי מ"ע שהזג"ר. וכדלקמן בס"ד בפרק הבא [עפ"י הגמ' סוכה (דכ"ח, א') שהסבירו אביי ורבא מדוע הוצרכו לימוד מיוחד של הלל"מ לפטור נשים מסוכה, הרי ממילא זו מ"ע שהזג"ר. עיי"ש מה שתירצו בגמ'. וע"ע באנ"ת (כרך כ"ו בערך ישיבה בסוכה). וחז"וע (דיני הישיבה בסוכה, דקמ"ח הערה מ')].


וממילא כיון שנשים פטורות ממצוות סוכה בכלל, ומחיוב אכילת כזית בלילה הראשון בפרט, לכן דינן שונה מאיש אם שכחו לומר "יעלה ויבא" בברהמ"ז בלילה הראשון דחג. וכמו שבס"ד יתבאר לקמן [למשל עפ"י חזו"ע (דק"ח ס"ג והערה ה')].


ומה שכתבנו שכ"ה דוקא גבי מי שהגיע למצוות, הוא משום שהרי קטן פטור מדאו' מסוכה, וחייב בכך רק מדרבנן, כמבואר במרן (סי' תר"מ סעי' א' וב').


[30]ל. מה שכתבנו דבעי לאכול כזית מהפת, כ"כ מרן (סי' תרל"ט ס"ג). והטעם, דגמרינן ט"ו ט"ו מפסח, וכנ"ל בהערה הקודמת. ולכן חייבו לאכול זאת דוקא בלילה זה, ולכן גם החמירו שבלילה זה אסור לאכול פת מחוץ לסוכה אפי' משיעור כזית (אא"כ אכל כבר כזית בסוכה, וכנ"ל בפרקנו). וכן יש שהחמירו לאכול הכזית ללא טיבול כלשהו, וכן לאכול זאת אף כשמצטער מהגשמים וכדו', וכדלקמן (בפרק י"א).


ואי מצוה לאכול פת גם בשאר הימים בסוכות בשיעור המחייב ברכה, ולברך ברכת "לישב", ר' במ"ב (סקכ"ד) שהסתפק בזה אליבא דהגר"א דס"ל שמצוה בפסח לאכול מצה כל ז' ימים (ר' מעשה רב סי' קפ"ה), ושמא גם בני"ד, אף שרק בלילה הראשון הוי מצוה מדאו' לאכול בסוכה, מ"מ יתכן שגם בשאר החג הוי מצוה בעלמא. עכת"ד. והיינו שכל דבריו קאי דוקא אאכילה. ולא כ"כ זכיתי להבינו. דבסוכות יש ממילא מצוה דאו' לישב כל ז' ימים בסוכה, ומנ"מ אם יושב בסוכה ואוכל או יושב בסוכה ולומד תורה או עושה כל דבר אחר. הרי עצם השהייה בסוכה היא מצווה דאו'. משא"כ בפסח אין מצוה דומה לישיבה בסוכה, ודוקא שם יש מקום להוסיף מצווה נוספת של אכילת המצה כל החג. לכן לא זכיתי להבין את דברי מרן הח"ח בספקו זה.


[31]לא. הא דבעי לכוון שמקיים מ"ע מדאו', כך עולה ממש"כ לעיל (בהערה קצ"ד). שכיון דהוי מצוה מדאו', ממילא בעי לכוון שמקיים מ"ע מדאו', ככל שאר מצוות דאו', וכמש"כ מרן (בסי' ס' ס"ד בשם י"א בתרא, וכמו שהסיק שם בהדיא שכן הלכה). ואע"פ שנחלקו הפוס' גבי מצוות מדאו', שי"א שהכוונה לצאת י"ח במצוה, כוונה זו הינה רק מדרבנן, אך מדאו' יי"ח אף אם לא כיוון [שכ"כ בשו"ת בנין עולם (או"ח סי' י"ח ד"כ ע"ד), בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סס"י ע"ד), וכ"כ הגרש"ק בשו"ת טוטו"ד (תליתאה ח"ב סי' קכ"ז ד"ה "והנה לפי") ובשו"ת שלו שנות חיים (בחלק שני, בקונט' שו"ת סת"ם תשו' מ"ח ד"ס ע"ד) ועוד אחרו'. הב"ד בחזו"ע (סוכות. דצ"ח, דיני הישיבה בסוכה, הערה א')]. מ"מ אפ"ה בעי לכתחי' לכוון, ואם לא עשה כן לא יי"ח עכ"פ מדרבנן [וממילא נחלקו הפוס' גבי מי שקיים המצוה רק בחלק הדאו', מבלי לקיים החלק מדרבנן, כגון המקדש בליל שבת ואומר את ברכת הקידוש, אך בלי יין. שי"א שאף מדאו' לא יצא י"ח וכמו שכתבנו בס"ד בקונטרסי מקראי קודש בכ"ד. ואכמ"ל].


הא דבעי לאכול כזית פת ולכוון למצוה מדאו'. אמנם נראה שלכתחי' יכוון כן בכזית הראשון, אך בס"ד נראה פשוט שאם לא כיוון בכזית הראשון יכוון אף אח"כ כשנזכר.


בחו"ל בליל יו"ט שני של גלויות ג"כ יש לכוון לשם מצוה, וכן את הכוונות שבהמשך סעיף זה, אך מסתבר שאינו מדאו' אלא מדרבנן.


[32]לב. שכ"כ לכוון כוונה זו הב"ח (סי' תרכ"ה), הפמ"ג (א"א סי' תרכ"ה), הגרח"ף במל"ח (סי' כ' סקי"ד), המ"ב (סי' תרכ"ה סק"א), כה"ח (סק"ג). חזו"ע (סוכות. דיני הישיבה בסוכה. דצ"ה ס"א. וכ' ש"טוב" לכוין זאת בישיבתו בסוכה).


והנה מרן (בסי' תרכ"ה ס"א) כ' וז"ל: "בסוכות תשבו שבעת ימים" וגו', "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", הם ענני כבוד שהקיפם בהם, לבל יכם שרב ושמש. עכ"ל. ושמעתי (לפני כעשרים וחמש שנה) מהגר"ע יוסף שליט"א, ששואלים מדוע כתב זאת מרן בשו"ע. הרי ספר השו"ע אינו ספר דרשות או ספר סיפורים. ואיזו הלכה כתובה כאן. ומזה למדו שכוונת מרן הינה שיש לכוון זאת בעת ישיבתו בסוכה (עכ"פ בעת אכילת כזית הפת בלילה הראשון). עכת"ד. וכתב כה"ח (סי' תרכ"ה סק"ג ורס"י תרמ"ג) שלכן אומרים לפני הישיבה בסוכה "ליקבה"ו", לזכור לכוון כוונות אלה.


ובאמת נחלקו בגמ' (סוכה די"א, ב'), ר"א ור"ע בכוונת הפס' "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", באילו סוכות מדובר. ובגמ' אמרו שלרבי אליעזר הכוונה לענני כבוד. ולר"ע הכוונה לסוכות ממש שעשו להם. ע"כ. ושאלו הפוס', למנ"מ הא. ויש שאמרו שהנ"מ לכוונת הישיבה בסוכה. ועפי"ז שאלו, א"כ מדוע מרן פסק (שם) כר"א, הרי במחלו' ר"א ור"ע הלכה כר"ע. ויש שתרצו עפ"י גירסת התו"כ (פר' "אמור" סי' ר"ז) והמכילתא (פר' "בא", עה"פ "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה") שהחליפו הגירסא. שר"ע ס"ל שהכוונה לענני כבוד, ור"א ס"ל סוכות ממש. וכבר האריכו ע"כ בספרים [ר' אנ"ת (כרך כ"ו, ערך ישיבת סוכה, בתחילתו). חזו"ע (שם דצ"ו הערה א') וש"פ. וע"ע כה"ח (סק"ב). ולכאו' יש עוד להוסיף ולתרץ עפי"ד הגרא"י אולמן שליט"א. ששאלתי את הגראי"א אולמן שליט"א, האם כאשר בגמ' יש מחלו' בין תנאים או בין אמוראים, אך לא על נושא הלכתי אלא בדברי אגדה. האם גם בזה שייכים כללי הפסיקה הרגילים, או שבעניני אגדה לא חלים כללי הפסיקה הרגילים. והבנתי מהגראי"א שאין כללי ההלכה והאגדה שווים. ושאלתי האם בגלל שיש תנאים ואמוראים שהיו מומחים יותר בדברי אגדה. והסכים הגראי"א לכך. ושאלתי, האם לפי זה בדברי אגדה יש לדון כל מקרה לגופו. וגם לכך הסכים הגראי"א שליט"א. עכת"ד. ואף כששאלתי זאת את הגראי"א לא התכוונתי דוקא לסוגיה דידן, מ"מ עפי"ז יש אולי לתרץ גם הכא מדוע פסקו כר"א ולא כר"ע, דאע"ג שבעלמא הלכה כר"ע מ"מ כיון ששורש המחלו' בני"ד הינה דוקא בדברי אגדה, ורק יש לכך השלכות הלכתיות, שמא במחלוקת זו הלכה כר"א. וצ"ע.


עוד בעניני כוונת מצוות הישיבה בסוכה, ראה לעיל (בפרק א' סעי' ב').


[33]לג. הא דאם כיוון כוונה פשוטה לצאת ידי חובת המצוה מהתורה (ללא כוונת ענני כבוד וכו'), שיצא י"ח בדיעבד, כ"כ הפמ"ג, המ"ב (סי' תרכ"ה ססק"א), חזו"ע (סוכות. דצ"ז הערה א'). וזאת שלא כביכור"י (סי' תרכ"ה סק"ג) שכתב שדוקא בשאר המצוות שלא ציותה התורה כוונה פרטית, יי"ח בכוונה לצאת בלבד. אך בסוכה שכתוב גביה בתורה "למען ידעו דורותיכם", שהתורה מצווה לכוון זאת, הרי שאם לא כיוון כוונה זו באכילת הפת בלילה הראשון, יש להחמיר ולאכול שוב את הכזית בכוונה זו. וכ"כ בס' דרך פיקודיך (הקדמה א' אות ה' עמ' י'). הב"ד בחזו"ע (סוכות. שם דצ"ז).


ומה שכתבנו שמ"מ אם לא כיוון כלל לצאת י"ח מ"ע זו, שלא יי"ח וביטל מצוה זו. זאת עפי"ד מרן (סי' ס' ס"ד). וכ"מ מהמ"ב (סי' תרכ"ה) בשם הפמ"ג. וכ"מ מהמ"ב (סי' ס' סק"י) בשם הח"א, ובה"ל (שם ד"ה "וכן הלכה" בסופו), מהמיקרים שהביא שם גבי עומד מאחורי ביהכ"נ ושמע קול שופר, וכן מד' הח"א גבי ק"ש דערבית. וכ"ש בני"ד שאותם שסתם אוכלים בליל יו"ט א' עם כל המשפחה ואינם יודעים כלל שצריכים לצאת י"ח מ"ע מדאו' בכזית הפת, שלכאו' ודאי שלא יי"ח אף בדיעבד.


אלא שבאמת יש לעיין בדבר, ונראה שזה דבר מצוי. מה הדין לגבי מי שמכוון בסתמא בסעודת ליל יו"ט א' דסוכות לקיים מצות ישיבה בסוכה, אך אינו מכוון לצאת ידי חובת "מצות עשה של אכילת כזית פת בסוכה בלילה הראשון של סוכות" (וכפי שמסתבר, יש יהודים יקרים כאלה שאינם יודעים זאת). האם יי"ח מצות אכילה זו מדאו'. ופה באנו לדון האם חיוב אכילת כזית זה הינו חלק ממ"ע דאו' של ישיבה בסוכה, או זה חלק בפני עצמו ממצות הישיבה בסוכה. ודננו בס"ד ע"כ בדיבוק חברים. ויש צד לומר, שעפי"ד הרמ"א (בסי' תרל"ט ס"ה) שאף אם יורדים גשמים, חייב לאכול כזית בסוכה, הרי שמצוה זו הינה מצוה בפנ"ע [למרות שלכאו' ברור שאינה מצוה נוספת בתרי"ג מצוות, מצות ישיבה בסוכה שהרי הרמב"ם בסה"מ מנה כ"ז רק במצוה אחת (מצוה קס"ח). ואף בספר הי"ד בריש הלכות סוכה מנה רק מ"ע אחת של ישיבה בסוכה, למרות שבגוף הספר (פ"ו ה"ז) כתב בהדיא גם את דין האכילה בלילה הראשון. והיינו שאי"ז מצוה בפנ"ע. וכן בס' החינוך כלל דין אכילה זו בדין ישיבת הסוכה (מצוה שכ"ה)]. ואע"פ שמצד מצות ישיבה בסוכה הריהו פטור מלהיות בסוכה בלילה הראשון (כמו שהוא פטור מלישון אז בסוכה, אף לרמ"א), מ"מ לרמ"א יש חובה לאכול כזית פת בסוכה בלילה זה למרות הגשמים, כי מצוה זו הינה חלק מיוחד במצות ישיבת סוכה. ולסוברים שכאשר יורדים גשמים בליל יו"ט א' דסוכות הריהו פטור אף מאכילת הכזית פת, יוצא שלדעתם זה ממש חלק ממ"ע דישיבת סוכה, ולכן הוא פטור מאכילה זו כמו שפטור מכל מצות הישיבה בסוכה. אלא שיש שרצו לומר ההיפך ונימוקם עמם. ואני אין דרכי בפלפולים, ובפרט שהזמן קצר (חג סוכות מתקרב) והמלאכה מרובה. לכן ניזיל לבדוק דברי הפוס' מש"כ מפורש בהא. ואכן מצאנו בס"ד באנ"ת (כרך כ"ו, ע' ישיבת סוכה, דקמ"א-קמ"ב), שנראה שלד' רוה"פ (ריטב"א ועוד) אכילת כזית זו אינה חיוב באכילה כמו במצה בליל הסדר, אלא היא מדין סוכה. וכ"כ כמה אחרו', שהמצוה היא לקיים מצות ישיבת סוכה ע"י אכילת הפת. ולכן אינו מברך "אקב"ו לאכול בסוכה" אלא "לישב בסוכה". ולפי"ז יוצא שדי שאדם מכוון לקיים מ"ע "דאורייתא" של ישיבת סוכה, הרי שעכ"פ בדיעבד יי"ח בכך, אף אם לא כיוון (כמו שצריך להיות לכתחי') לקיים מצות אכילת כזית פת בלילה הראשון של סוכות.


עוד צד להקל בני"ד הוא עפ"י מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ז סכ"ג), שמי שמכיר בחובת האכילה (של מצה בליל הסדר), וזכר שהוא ליל הסדר, אך בעת אכילת המצה לא התכוון לצאת י"ח המצוה שיצא בדיעבד ידי חובה. עיי"ש. והוא עפי"ד מרן (בסי' תע"ה ס"ד). ועיי"ש גם במ"ב (סקל"ד) מש"כ עפ"י הר"ן בד' הרמב"ם. אמנם עיי"ש (במ"ב ובמקו"ד) שיש חולקים ע"ד מרן. ומ"מ לפי"ד מרן יש מקום להקל גם בני"ד.


ועוד צד להקל בני"ד הוא עפי"ד הגרשז"א זצ"ל [כמובא בהליכות שלמה (הלכות תפילה. דיני ספירת העומר)] בענין המכוון למצוה ואינו יודע אם היא מדאו' או מדרבנן, אם יוצא י"ח כשמכוון בסתמא לצאת י"ח. וכעין זאת בביק"ר (לגרא"נ שליט"א. למ"ב סי' ס' סק"י), שכ' שבמצוות דרבנן צריך לכוון דהן מדרבנן דאל"כ עובר על בל תוסיף. לכן צריך לדעת בכל מצווה אם היא מדאו' או מדרבנן. וכיוון שלעיתים אין הדבר מוכרע, לכן העיצה שיכוון לעשות כפי ההלכה. עיי"ש. וצ"ע אי ד"ז מועיל גם להקל בני"ד. שהרי מישתעינן כשאינו מכוון כלל למצוות אכילת כזית בלילה הראשון של החג, אלא מכוין למצוות ישיבה בסוכה בעלמא.


ובס"ד יש עוד להוסיף:


1) מסתבר שאם לפני שבלע את הכזית הראשון, נזכר שצריך לכוון כוונה פרטית זו של מצות אכילת הכזית בסוכה (או של מצוות סוכה בכלל, או של ענני כבוד, וכנ"ל), ומיד כיוון זאת ורק אח"כ בלעו, הרי שיצא י"ח, ובפרט שיש פה גם הנאת החיך וגם הנאת המעיים. וצ"ע אי נזכר בכך וכיוון תוך כדי שבולע הכזית [ר' בהגהות הגר"א נבנצל שליט"א (לסי' ס' בשו"ע, בסוף ח"א בהוספות לעמ' 187), שלד' הגרש"ז אוירבך זצ"ל מועילה כוונה בברכות להוציא אחרים י"ח באמצע הברכה או בסופה תכ"ד. וכמו שהעיר שם בהערות לסי' י"א סק"ו. עכת"ד. וזה לענ"ד חידוש גדול]. ומ"מ פשוט שעדיף לאכול עוד כזית פת ולכוון בו כדבעי.


2) אם בני"ד כיון לצאת י"ח מצות אכילת כזית פת, וגם מכוון לצורך ענין אחר (כגון לאכול משום שהוא רעב בשל ההכנות המרובות לחג, ולא הספיק לאכול כדבעי בערב החג, וכדלקמן בסעי' ל"ט), הרי שיצא י"ח [עפ"י המ"ב (סי' ס' ססק"ט)].


3) הגרשז"א זצ"ל חקר במנח"ש (ח"א סי' א'), עפי"ד הפוס' דמצוות צריכות כוונה, מי שאכל בסוכה (בכל ימי החג. ולאו דוקא בלילה הראשון) ולא התכוון כלל למצוה, אי אמרינן דלא חשיב כעושה מצוה, וכאילו אכל מחוץ לסוכה ועבר על מ"ע, או שאע"פ שלא עשה המצוה מ"מ לא עבר עבירה, שהרי סו"ס אכל בסוכה. וה"ה למ"ד שצריך כוונה מיוחדת לסוכה זכר לענני כבוד, ולדעתם זה לעיכובא, והוא לא כיוון לכך אלא אכל בסתם בסוכה, האם נוסף למה שלא קיים המצוה גם ביטל מ"ע. עיי"ש שלא הכריע בכך. הב"ד בסה"ס (בסוף הספר, בפסקי הגרשז"א זצ"ל. עמ' תנ"א סקי"ז). וכן בחזו"ע (שם דצ"ח). וכתב שם בחזו"ע, שלדעתו ברור שאף למ"ד שמצוות צריכות כוונה, אם לא התכוין, אף שלא קיים המצוה כהלכתה, מ"מ אין לחושבו כאילו אכל מחוץ לסוכה. עכ"ד. ומ"מ נלע"ד בס"ד, שאף לגרע"י שליט"א אם בלילה הראשון אכל בסוכה ולגמרי לא כיוון לצאת י"ח מצות סוכה, הרי שלא יצא י"ח מצות אכילת הכזית פת בסוכה.


4) שמעתי בעבר מהגר"ע יוסף שליט"א שסיפר, מעשה בהג"ר משה הררי זצ"ל (כפי הידוע לא זכיתי שיהיה לי קשר משפחתי אליו), שהיה אב"ד בארם צובא, שלאחר שאכל בסוכתו בליל יו"ט ראשון של סוכות את כזית הפת ושאר מאכלים, למד והלך לישון בסוכה. אמנם שנתו נטרפה עליו ולא הצליח להרדם, עד שלפתע נזכר שבעת שאכל הכזית פת לא כיון כדבעי (והגרע"י שליט"א אמר שמא הכוונה שלא כיוון שזה זכר לענני הכבוד וזכר לסוכות שעשו בנ"י בצאתם ממצרים). משום כך אזר חלציו, קם ממיטתו, התלבש ושב ליטול ידיו, בירך על פת, ואכל שוב כשהוא מכוון את הכוונה הנצרכת. עכת"ד. וכעת ראיתי מעשה זה מובא בחזו"ע (בדיני הישיבה בסוכה. אמצע הערה א', דף צ"ח ע"ב), בשם ס' זובח תודה (להג"ר מרדכי אצאבן). ואח"כ ראינו שמעשה זה מובא גם בס' לקדושים אשר באר"ץ (עמ' מ'). ויש להעיר מצד מש"כ המקובלים שלא לאכול בלילה לאחר שכבר ישן. ר' מה שכתבנו ע"כ בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (בפרק א' הערות כ"ז וכ"ח. ובנספחים נספח י' ענפים 11-14). ושמא לכן הגר"מ הררי לא הצליח להרדם, כך שאף למקובלים אין בעיה לאכול במקרה כזה. ומ"מ אם לא כיוון כלל בעת אכילתו - לא לשם מצוות אכילת הכזית ולא לשם מצוות סוכה - נראה שאף למקובלים יחזור לאכול.


[34]לד. עיקר ד"ז הוא עפ"י סוכה (דכ"ז, א'), מרן (סי' תרל"ט ס"ג) וש"פ. והטעם, דכיון דגמרינן מחג המצות, לגמרי גמרינן מיניה, דמה התם בכזית דגן אף הכא בכזית דגן [ר"ן. מ"ב (סק"כ). כה"ח (סקמ"ז)].


ואי יו"ט של סוכות חל בשבת, האם יוסיף לאכול יותר מכזית, ר' חזו"ע (דק"י בהערה).


ומה שכתבנו שכזית בני"ד הוי 29 סמ"ק, הוא כזית שוחק (היינו לחומרא) לד' הגרא"ח נאה זצ"ל (כנ"ל בפרק ט' הערה פ"ט).


[35]לה. כך הוי כזית שוחק לד' החזו"א זצ"ל, כנ"ל (בפרק ט' הערה פ"ט).


[36]לו. מ"ב (סי' תרל"ט סקכ"ב). חזו"ע (דיני הישיבה בסוכה ס"ה דקי"ד).


[37]לז. כנ"ל בפרק ט' (בהערה פ"ט), והיינו דנקטינן כביצה בשיעור הגדול ולחומרא.


[38]לח. הא דמברכים בשאר החג על פת את ברכת "לישב" רק משיעור אכילת יותר מכביצה, ובלילה זה מברכים כבר משיעור כזית, הוא מבואר בס"ד לעיל בפרק ט' (סעי' מ"ז), עפ"י המ"א, המ"ב (סי' תרל"ט סקכ"ב) וש"א.


[39]לט. שכ"כ הרא"ש, הגר"א (הב"ד בשעה"צ סי' תרל"ט סקמ"ג), המ"ב (סקכ"א) כה"ח (סקכ"ב) ועוד פוס' רבים. וכתבו שהגם שבירו' מיבעי ליה בזה, נקטינן לחומרא דספיקא דאו' הוי. ובחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה, דקי"ז ס"ז, ובהערה ט"ו) הביא מחלו' גדולה בני"ד, והסיק שיש לחוש לד' המחמירים ולאכול פת ממש. ע"כ.


שורש המחלו', עד כמה לומדים גז"ש דט"ו ט"ו. האם משווים (כמעט) לגמרי את דין סוכות לדין פסח, ובעינן לאכול פת נקיה מתוספות כמו מצה, או שיש להקל בזה (ור' בחזו"ע שם שאף גבי מצה לאו כו"ע ס"ל להחמיר בהא).


ואולי פה המקום להזכיר פנינה קטנה. מסופר בספר שרי המאה (מימון. ח"א סוף פ"ב, עמ' 20) שהג"ר צבי הירש לוין זצ"ל, רבה של הלברשטט, התווכח עם דוכס גוי על מנהגי היהודים. ומששאל אותו גוי מדוע התינוקות היהודים שואלים "מה נשתנה" דווקא בליל הסדר בפסח ולא בליל סוכות. שהרי בסוכות משתנים הרבה יותר סדרי החיים, משום שכולם יוצאים מהבית לסוכה, שהרוחות מנשבות בה והגשמים יורדים לתוכה, וכולה דירת ארעי. ולכאו' היו צריכים לשאול אז את "מה נשתנה". ענה לו הגרצ"ה לוין זצ"ל, שהגויים לא מסוגלים להבין זאת. כי בליל הסדר רואים הקטנים שיהודים יושבים בהסבה, בנחת ובשלווה, ישיבת בני חורין, מסבים לשולחן ערוך עם יינות ומעדנים, שלא כדרכם של ישראל בגולה. לכן תמה אותו תינוק ע"כ. אולם בליל סוכות רואה אותו קטן יהודי שיהודים יושבים בסוכה רעועה שיש בה רוחות וגשמים, והרי יודע תינוק זה שזו דרכם של ישראל בגלות, ואינו תמה ע"כ כלל. ע"כ מס' שרי המאה. ואמנם זו תשובה מחוכמת ומבדחת. אך זו תשובה שמתאימה לגוי. שהרי את "מה נשתנה" אמרו כבר בזמן שביהמ"ק היה קיים. וי"א שהיו אומרים אז חמש שאלות ותשובות, כמובא במשנה בפסחים (דקט"ז, א'). והתשובה האמיתית לשאלה זו מבואר בחז"ל שמצות "והגדת לבנך" האמורה דוקא לגבי ליל הסדר צריכה להיות באופן של שאלה ותשובה [כמבואר במשנה הנ"ל בפסחים וכ"פ מרן (סי' תע"ג ס"ז)]. וע"ע בשער הכוונות (ענין הפסח. דרוש ו' דפ"ג, א') ובספרנו מקראי קודש (פ"ו סי"א). ואכמ"ל.


[40]מ. כ"כ מרן הגחיד"א בס' יוסף אומץ (סי' מ"ח), ובספרו מחב"ר (סי' תרל"ט סק"ז). ודחה דברי הסוברים שדי באכילת כזית או כביצה מפת הבבכ"ס. וע"ע מש"כ הגחיד"א בס' ככר לאדן (סי' ד' דקנ"ד, א' ואילך). וכתבנו השיעור של קביעת סעודה בני"ד שהוא יותר ממאה וששים סמ"ק, והוא עפ"י המבואר לעיל (בפרק ט' הערות קנ"א וקנ"ג), שד' מרן הגחיד"א זצ"ל (שהוא המיקל בנידוננו) הינה ששיעור קביעות סעודה הינו ג' ביצים (כ"כ בס' חיים שאל). ועפ"י המבואר לעיל (בפרק ט' הערה קנ"ג) זה 162 סמ"ק. ומהי פת הבאה בכיסנין, ר' שו"ע (סי' קס"ח ס"ז).


אמנם יש להוסיף, שהג' מנח"ח (מצוה י') כ' הן גבי ליל הסדר והן גבי ליל יו"ט א' דסוכות, שמצוה זו אינה תלויה בברכת "המוציא". וכ"כ במט"א (סי' תרכ"ה סנ"ה), שאם אין לו אלא פת הבאה בכיסנין, יאכל ממנה יותר מכביצה ויוצא י"ח. ע"כ. הב"ד שע"ת, כה"ח (סקנ"ב) ובחזו"ע (שם בדיני הישיבה בסוכה דקי"ח הערה ט"ו). ומ"מ כפי שכתבנו בס"ד לעיל, ד' רוב ככל הפוס' להחמיר בזה לגמרי, דבעי פת ממש, ואם אין לו כלל פת ממש, הרי שיש לסמוך ע"ד מרן הגחיד"א ולקבוע סעודה על פת הבאה בכיסנין (והיינו לאכול כשיעור נפח של ארבע ביצים, או לפחות שלוש ביצים), ליטול ידיו עם ברכת נט"י, לברך "המוציא" ולאכול מהם השיעור הנ"ל. ואח"כ לברך ברכת המזון. ואם יש לו רק פת הבאה בכיסנין, אך פחות משיעור שלוש ביצים, אזי יאכל ממנה לפחות יותר מכביצה, ויסמוך ע"ד המט"א הנ"ל, ולמנהג האשכנזים אף יכול לברך ברכת "לישב" (כנ"ל בפרק ט' בהערה מ"ח) אמנם ישתדל להשיג פת, ואז אם לא בירך עדיין באותה סעודה (עפ"י התנאים המבוארים לעיל בפרק ט' הערה רי"ב ובמקורות הנזכרים שם) את ברכת "לישב", יברך ברכה זו. ואם אינו מוצא פת, ישתדל לפחות למצוא פת הבאה בכיסנין בשיעור שלוש או ארבע ביצים, לצאת עכ"פ י"ח דעת מרן הגחיד"א זצ"ל, וגם אז ינהג כנ"ל לעינין הברכה - שאם טרם בירך את ברכת "לישב" באותה הסעודה (כנ"ל, עפ"י התנאים הנזכרים בפרק ט' הערה רי"ב), יברך את ברכת "לישב" (אף לספרדים, וכנ"ל בפרק ט' סעי' מ"ח).


[41]מא. שכ"כ מהר"ם ישראל בשו"ת משה ידבר (הל' פסח, סי' י"א) במסקנת דבריו. וכ"כ הגרע"י שליט"א בחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה, סעי' ו' ובהערה י"ד). והטעם, דלא דמי למצה מבושלת, דטעם מצה בעינן, וליכא. משא"כ בסוכות, אע"ג דלא סגי בלא פת, אפ"ה יי"ח בפת מבושל כל שיש בחתיכות בכל א' כזית, שהרי מברך ע"כ "המוציא". והוסיף בחזו"ע שם, דמ"מ בכלי שני, אף שהוא חם באופן של יס"ב, פשוט דשרי. ע"כ.


[42]מב. כ"נ בס"ד מדברי הפמ"ג במש"ז (לאחר סימן תרמ"ג, בסיכום דיני ישיבת הסוכה) שהסתפק אי שרי אף לשים מלח בפת זו שאוכל בליל א' דסוכות.


[43]מג. הא דאין שמה אכילה עד שיאכל דוקא תוך זמן של כדי אכילת פרס, הוא עפ"י הגמ' ברכות (דל"ז, ב') ופסחים (דקי"ד, ב'). וכ"פ מרן (או"ח סי' תע"ה ס"ו). וע"ע בספר הלכות חג בחג (קארפ. ח"ב פי"ד הערות 5 ואילך. עמ' מ"ח - נ').


וכ"כ גבי אכילת הפת בליל א' דסוכות, הפמ"ג (סס"י תרמ"ג), המט"א (סי' תרכ"ה סנ"ב), המ"ב (סי' תרל"ט ססקכ"ב), חזו"ע (שם דף קי"ב-קי"ד ס"ה) וש"פ. וכנ"ל כ"ז לעיל בפרק ט' (הערה קנ"ז).


[44]מד. כנ"ל (בפרק ט' הערה קנ"ט). ועיי"ש שרצוי לאכול הכזית תוך שתי דק' (עפ"י הגרי"י קנייבסקי זצ"ל בשיש"ת).


[45]מה. כנ"ל (בפרק ט' הערה קנ"ט). וכ"פ בני"ד בחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה ס"ה דקי"ג), דבדיעבד אם אכל הכזית פת בסוכה עד שבע וחצי דקות, יצא. ע"כ. ואף שלכאו' כל אדם יכול לאכול כזית פת בתוך ארבע דקות, מ"מ לעיתים ישנם זקנים או חולים כאלה שמצד א' חייבים הם בסוכה (ובפרט באכילת הכזית בלילה הראשון. ור' ע"כ לקמן בפ"ח סעי' ל"ז), ומצד שני קשה להם לאכול. ואולי כדוגמא לכך י"ל כגון מי שבשל בעיות בשיניים קשה לו לאכול, אך אינו פטור מהסוכה כיון שאף בביתו לא ינצל מצער זה. ולאדם כזה יש להקל שיאכל את הכזית לפי השיעור הקטן, או לחילופין שיאכלנו במשך זמן כא"פ הגדול.


[46]מו. שיעור תשע הדקות הוא כנ"ל (בפרק ט' הערה קנ"ט), והיינו כחת"ס. וכן נוקטים רוה"פ לחומרא בענין אכילת חולה ביוה"כ, שיאכל כל ככותבת לפחות במרחק זמן של לפחות 9 דק' אחת מחברתה.


ומה שכתבנו שאם קשה לו לאכול תוך הזמנים הללו, יכול להקטין השיעור של הפת ולאוכלו בזמנים אלה, הוא כמו שכתבו הפוס' גבי חולה ביוה"כ (אך שם זה ההיפך, שאם קשה לו לאכול מעט תוך זמן רב, הרי שיכול הוא להגדיל את הכמות באותם שיעורי זמן, או שיכול להקטין את שיעורי הזמן אך לאכול את הכמויות הגדולות).


ומה שכתבנו שאז יאכל פת בנפח של לפחות 15 סמ"ק, הוא שיעור הכזית הקטן לד' הגרא"ח נאה זצ"ל, וכנ"ל (בפרק ט' הערה פ"ט).


[47]מז. מ"ב (ססקכ"ב).


[48]מח. היינו מה שיוצא י"ח לד' רוה"פ. דמעיקה"ד די בכזית, ולכן יאכל שיעור כזית תוך 4 דק'. וכ"כ המ"ב (ססקכ"ב), שלא ישהה באכילת הכזית יותר מכדי א"פ.


[49]מט. ד' המחמירים לאכול את כל הכביצה תוך כא"פ היא ד' הרב כה"ח (סי' תרל"ט סקנ"א). וכ' בחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה. דקי"ד הערה י"א) שכ"נ בביכור"י (סקי"ג) ובמט"א (סי' תרכ"ה סנ"ב). וע"ע בשיעו"ת (סי' ג' הערה י"ט דקפ"ה ואילך), בס' תהילה לדוד (רס"י קנ"ח), בעולת יצחק (רצאבי. ח"ב סס"י ק"א), ובשו"ת קנין תורה (ח"א סי' קי"ח סק"ב).


ומה שכתבנו שלד' רוה"פ די (אף לד' המחמירים לאכול כביצה) לאכול כל כזית בכא"פ. שכ"כ בסידור הגר"ז (הל' נט"י סי"ח), וכ"כ נכדו בשו"ת צמח צדק (בשער המילואים סי' י' בהערה). וכ"כ הגרא"ח נאה זצ"ל בס' קצוה"ש (שלושת הפוס' האחרו' כולם אזלי בשיטת חב"ד). וכ"פ בס' ראשית ביכורים, בס' ויגד משה, וכ"פ הגרשז"א זצ"ל [כמובא בס' שלמי מועד (דקי"ט)], וכ"כ בשו"ת שרגא המאיר. הב"ד בחזו"ע (שם בהערה י"א) ופסק כמותם להקל, וכ' שא"צ לחוש לד' המחמירים אפי' לכתחי'. ולכן כ' שלכתחי' נכון לצאת י"ח כל הדעות ולאכול יותר מכביצה תוך שמונה דקות. ע"כ. ובאמת שכ"נ גם ד' מרן הח"ח (בסקכ"ב. מדכתב שמן הנכון שיאכל יותר מכביצה, ומיד הוסיף שלא ישהה באכילת הכזית יותר מכא"פ).


[50]נ. גם בני"ד שורש המחלו' הוא עד כמה משוים דין האכילה בליל א' דסוכות לליל א' דפסח. שבירו' (פ"ב דסוכה ה"ז) מבעיא לן אי ילפינן לגמרי ממצה, האם גם בסוכות בעי כזית, והאם גם בעי לתיאבון. וכ' האו"ז (ח"ב סי' ש"א) שמכיון דלא איפשיטא אזלינן לחומרא, כדין ספק דאו'. עכ"ד. הב"ד בחזו"ע (שם דקט"ו הערה י"ב), וכ' דלפי"ז ה"ה שיאכל הכזית דגן בלי תערובת לפתן, כדין מצה (וע"ע בהמשך).


ואכן נחלקו הפוס' בהא. שהצל"ח (בפסחים דק"ח, א'), כ' שבליל סוכות שרי לאכול הכזית פת מתובל במיני מתיקה, דרווחא לבסומי שכיחא (מגילה ד"ז, ב'). וכ"כ להקל הג' א"א מבוטשאטש (מהדו"ת סי' תרל"ט ס"ג) שרשאי לאכול הכזית פת עם לפתן. שאלנו את הגרא"י אולמן שליט"א לגבי ה"כזית" מהפת שצריך לאכול בליל יו"ט ראשון של סוכות, האם מותר לטבל וללפת עם דבש או תבשיל וכדו', או שיש לנקוט כפוס' המחמירים ולאכול הפת מבלי שום תוספת כלשהי. וענה לי הגרא"י אולמן שליט"א שהפמ"ג מחמיר בזה, אך נראה שלמעשה המנהג להקל. ושאלתי, שהפמ"ג [ראה פמ"ג במש"ז (סס"י רמ"ג, בסיכום הלכות סוכה)] לא דיבר ממש על טיבול הפת בדבש או אכילתה עם תבשיל, אלא הוא כתב שאין לצאת י"ח בליל יו"ט זה בפת שלשו אותה עם מי פירות, וגם אי שרי ללוש אותה עם מלח נשאר הפמ"ג בצ"ע. אך הוא לא דיבר כשאוכל פת רגילה ורוצה לטבלה. ואמר לי הגראי"א שזה אותו דין. ושאלתי, שיתכן שכאשר הפת עשויה ממי פירות אז יש צד להחמיר יותר, כי יתכן שאין פה כלל דין פת, משא"כ כשהפת עצמה דינה כפת גמורה, ורק מוסיפים לה לאחר אפייתה עוד אוכל אחר, בזה יש צד יותר להקל. וענה הגראי"א ש"מסתבר" שזה אותו דין. עכת"ד.


אמנם היו שהחמירו בכך, מהם הג' מהר"י נאג'ר בס' מועדי ד'. וכן בס' בית השואבה (דקס"א, ב'), ובשו"ת יד אליהו (רגולר. סי' כ"ג). וכ"כ להחמיר לכתחי' בשו"ת צי"א (חט"ו סי' ל"ב). וכ"כ להחמיר הגרשז"א זצ"ל [כמובא בס' שלמי מועד (דקי"ח). וזאת שלא כהג"ר דוד בהר"ן זצ"ל שנהג להקל בזה מטעם שאכילה זו היא שמחת החג].


[51]נא. כפי שכתבנו בס"ד בהערה הקודמת, הרי שלד' האו"ז נקטינן להחמיר בהשוואת סוכות לפסח בדין גז"ש דט"ו ט"ו (אף שלא דיבר ממש גבי ני"ד). וכ"כ כמה פוס' להחמיר (כבהערה הקודמת), מהם מהר"י נאג'ר, ס' בית השואבה, שו"ת יד אליהו, הגרשז"א זצ"ל, וכ"מ קצת גם מד' המ"ב (סק כ' וכ"א) ובשעה"צ (סקמ"ג), דהישווה לגמרי סוכות לפסח.


והגר"ע יוסף שליט"'א ביחו"ד (ח"ד סי' ל"ז) ובחזו"ע (שם דקט"ז ס"ו והערה י"ב) כ' שנכון לכתחי' להחמיר ולאכול את כזית הפת בסוכה בלי שום לפתן ממשי (היינו לא לאוכלו עם מרק, בשר, פשטידה וכדו'), אך מ"מ מותר לטבל את הפת במרק חם או בדבש. עכ"ד.


[52]נב. הנה גם בדין זה תלוי הדבר עד כמה משווינן דין ליל א' דסוכות לדין ליל א' דפסח (כנ"ל בהערות ל"ט ונ', גבי אכילת פת ממש או פת הבבכ"ס, ואי שרי לטבלה בליפתן וכדו'). וכ"כ גבי ני"ד המ"ב (סי' תרל"ט סקכ"ה) ובחזו"ע (שם דק"ח הערה ו').


ואכן גבי ליל פסח כתבנו בס"ד ע"כ במקראי קודש (הל' ליל הסדר. פ"ז סכ"ד, ובהערות ס"ד-ס"ו).


וגבי ליל א' דסוכות, כ"כ מרן בב"י (סי' תרל"ט) בשם האו"ח. ואמנם בשו"ע לא כתב מרן כן בהדיא, אך מ"מ כתב שיש לאכול כזית פת בלילה זה "כדין אכילת מצה בפסח" (ויתכן שבזה רמז לכל פרטי הדינים של השוואת סוכות לפסח). ואכן גבי ליל א' דפסח, כבר כתב מרן (בסי' תע"ב ס"א) שיקדש רק לאחר שיחשך (וכ"ש שלא יאכל המצה קודם לכן) והסבירו האחרו' שם דהיינו אחר צה"כ (מ"ב סק"ה).


ומ"מ הרמ"א (שם בס"ג) כתב בהדיא גבי ני"ד: ולא יאכל בלילה הראשון עד שיהא ודאי לילה. ע"כ. וכ"כ בהגמ"י, שימתין עד שתחשך (הב"ד כה"ח סקנ"ז). והסביר המ"ב (סקכ"ה) עפ"י הפוס' הטעם משום השוואה לליל פסח, דכתיב ביה "בערב תאכלו מצות", והיינו משתחשך. ע"כ. וכ"כ בחזו"ע (שם דק"ח ס"ד) דהיינו אחר צאת הכוכבים. והוסיף שכאן בא"י השיעור לני"ד (ואף גבי תינוק שנולד בע"ש, שימולוהו בשבת הבאה) הוא שעשרים דקות אחר השקיעה הוי לילה ודאי. ע"כ. וע"ע בילקו"י (מועדים. דיני הישיבה בסוכה, סעי' ב'. ובמהדו' תשע"א עמ' רפ"ח ד"ה "אלא"). אמנם ראה מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"א הערה ס"ו, ופ"ד הערה ט') בהל' יוה"כ (פי"א הערות כ"ט ול'. ופי"ב ס"ה והערה ט"ו), בהלכות פורים (פ"ד הערה ג'), בהלכות חנוכה (פי"א סי"ב), בהלכות רה"ש (פ"ג הערה ב'), ובפרט בקונטרס קדושת השבת (ח"א הערות י"ד וכ"ד. עיי"ש בהערה כ"ד ענף 3 תשו' הגרי"ש אלישיב שליט"א) שישנן דעות רבות בפוס' גבי זמן צה"כ. ואכמ"ל.


גבי ליל יו"ט שני של גלויות, אי שרי להקדים הקידוש וברכת "שהחיינו", ר' בה"ל (שם ס"ד ד"ה "ולא יאכל") וכה"ח (סס"ק נ"ז), שיש דעות בכך.


ומה שכתבנו שלכתחי' יש גם לקדש אחר צה"כ. אמנם הרמ"א (שם) כ' ד"ז רק גבי אכילת הכזית פת, אך המ"א כתב כן גם גבי קידוש. ר' בה"ל (שם ריש ד"ה "ולא יאכל") וכה"ח (סקנ"ז). והגר"א נבנצל שליט"א העיר, וז"ל: לכאורה אינו יכול לברך "לישב בסוכה" לפני צאת הכוכבים. עכ"ל. אמנם כל זה מדובר גבי לכתחי'. ולגבי שעה"ד או בדיעבד, ראה לקמן בפרקנו (בהערה ס"ב).


[53]נג. חזו"ע (שם דק"ח ס"ד).


[54]נד. כ"כ הפמ"ג במש"ז (סי' תרל"ט סקי"ב). הב"ד בחזו"ע (סוכות. דק"י סוף הערה ו') ולא חלק ע"ד אלא כתב שיש לדון בזה [וכעין זאת ממש ר' בחזו"ע (פסח. מהדו' תשנ"א ח"א כרך א' סי' א' די"ב. וחלק ב' דיני קדש ד"ג הערה ב'). עיי"ש שכ' שאם אכל מצה בביה"ש יאכל שוב אחר צה"כ בלי ברכה. הן בגלל שביה"ש הינו ספק לילה ולכן ספק יצא. ובפרט שלדעת תוס' ר"י החסיד והמרדכי יתכן שיצא י"ח. עיי"ש בחזו"ע שסמך ע"ד תוס' רבי יהודה החסיד לברכות (דף כ"ז, א'). ואמנם שם ד' ר"י החסיד שבפסח אין יי"ח אם הקדים כזית המצה משא"כ בשאר שבתות וימים טובים שיכול לקבל על עצמו תוספת יו"ט ולקיים מצות סעודת שויו"ט מבעוד יום. אלא שלא התייחס שם בהדיא גבי חג סוכות, שבו לכאו' יש להחמיר כבפסח מצד גז"ש דט"ו ט"ו. ולכן הסתפקתי אי ניתן ללמוד מהתם להכא. וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערות ז'-י"א וקמ"ה)]. וכ"כ כבר הביכור"י, המ"ב (סקכ"ה) וכה"ח (סקנ"ח). וכעין זאת ר' במ"ב (סי' תס"ז סק"ה. וכ"ש בני"ד דהוי ודאי מדאו', משא"כ ג' סעודות). וע"ע בכל הדברים הללו, בהערות הבאות כאן (עד הערה ס"ב ועד בכלל), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד סעי' ג', ובהערות שם. ושם סעי' מ"ב ובהערה קמ"ה. ושם בפ"ז סעי' כ"ד). עיי"ש הרבה דיונים גבי המיקרים השונים כעין ני"ד, אלא שעסקנו שם גבי קידוש, אכילת מצה ושאר מצוות ליל הסדר, ואם הקלו שם גבי מציאות מסוימת במצווה מדאו', הרי כ"ש שיש להקל בני"ד, דלא ברירא לן טובא שיש השוואה גמורה בין ליל א' דסוכות לליל א' דפסח ושיש להחמיר בסוכות כמו שמחמירים בפסח (כפי שראינו בהערות הקודמות, ובעוד מיקרים).


ומה שכתבנו שי"א שיאכל עוד כביצה פת לאחר צה"כ, כ"כ כה"ח (סקנ"ח). והיינו למ"ד שיש לאכול כביצה פת בלילה זה (כדלעיל בסעי' ט"ז).


ומה שכתבנו שיתכוון לצאת י"ח המצוה בפת שאוכל לאחר צה"כ, הוא עפ"י מש"כ לעיל (בסעי' ט"ו). עיי"ש הדין מה לכוון, והדין אם לא התכוון כראוי.


ומה שכתבנו שמ"מ לא יברך שוב את ברכת "לישב בסוכה", הוא משום סב"ל, שהרי ברכה זו אינה מדאו' אלא מדרבנן, וא"כ כיוון שבירך אותה בביה"ש שהוא ספק יום ספק לילה, יתכן שיצא בה י"ח, וסב"ל, דספק דרבנן לקולא. וכ"פ הביכור"י, המ"ב (ססקכ"ה) וכה"ח (סקנ"ח). וכ"כ בחזו"ע (שם גבי פסח). וע"ע במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד סעי' ג'. וכן בהערה קמ"ה. ובפ"ז סעי' כ"ד). ובאשר לעשיית הקידוש שוב, בגלל שקידש קודם צה"כ (ולאחר השקיעה. דגבי אחר פלג המנחה וקודם השקיעה ר' לקמן בס"ד בהערה ס"ב). הנה דין הקידוש שונה מדין כזית הפת. דכזית פת הוי חיוב ודאי מדאו', ולכן בעי לילה ודאי. אך באשר לקידוש, הרי מדובר על קידוש הלילה של יו"ט שנחלקו הפוס' אי חיובו מדאו' או מדרבנן [ר' שד"ח (מע' ק' כלל ד'), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פרק ד' הערה ז') ובהלכות שאר המועדים]. אמנם נראה שלרוה"פ הוי מדרבנן, כמבואר בשד"ח שם, וכן הכריע המ"ב (סי' רע"א ססק"ב) ופסתש"ו (סי' תקכ"ט סק"ד). וא"כ כיון שמקדש הריהו מקבל ע"ע את קדושת יו"ט ולכאו' יכול לעשות מצוות הקידוש בביה"ש (ואף מפלג המנחה). וכ"נ מדברי הפוס' שהבאנו במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערות ט'-י"א וקמ"ה). ואף לד' המ"א (המובא בבה"ל סי' תרל"ט ס"ג ד"ה "ולא יאכל") דס"ל שאין לקדש קודם צה"כ בשל ברכת "לישב", מ"מ נראה שאף הוא יודה שלא יקדש שוב, דמ"מ מידי ספק לא יצאנו. ובפרט שגם למ"א הספק אינו מצד הקידוש אלא מצד ברכת "לישב".


[55]נה. כ"מ מהפמ"ג, הביכור"י והמ"ב (סי' תרל"ט סקכ"ה) הנ"ל בהערה הקודמת, מדכתבו שאם טרם בירך ברה"מ שיאכל שוב כזית אחר צה"כ. והיינו בגלל דהוי ספק דאו' החמירו שיאכל שוב אחר צה"כ ויותר מכן מוכח מדברי כה"ח (ססקנ"ח).


ובאשר לענין הברכות שיברך במקרה זה ("ענט"י", "לישב") ר' בהערה הבאה.


[56]נו. גבי ברכות הקידוש, ראה לעיל (בהערה נ"ד) שאם עושה הקידוש דיו"ט בביה"ש (היינו בין השקיעה לצה"כ) הרי שא"צ לחזור ולעשות קידוש, דסב"ל, משום שלרוה"פ הוי מדרבנן. [ועל מה שכתבנו שכ"ה "בין השקיעה לצה"כ", העיר הגר"א נבנצל שליט"א, וז"ל: ואף קודם לכן, משום תוספת יו"ט (ובזה לא דמי לליל פסח דאולי צריך לחזור ולשתות מדין כוס ראשון דד' כוסות). עכ"ל].


ובאשר לברכת נט"י כשנוטל שוב ע"מ לאכול הפת, ר' לעיל בפרק ט' (בהערה ר"ח) הדין גבי אם אוכל כזית ויותר מהפת, או אם אוכל כביצה ויותר.


ובמקרה זה ודאי מברך ברכת "המוציא". ובאשר לברכת "לישב בסוכה": אם אוכל עתה בסעודה השניה הזו יותר מכביצה פת הריהו צריך לברך ברכת "לישב", ככל סעודה עם פת בשאר החג. שכ"כ כה"ח (סי' תרל"ט סקנ"ח) וחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה. דף ק"י ס"ד). וכן משמע ממה שכתבנו לעיל בפרקנו שרק בסעודה הראשונה של הלילה הראשון מברכים ברכת "לישב" על "כזית" (בשל החיוב מדאו', שלכן יש חשיבות אף לכזית בלבד), ואילו בשאר הסעודות מברכים ברכת "לישב" רק כשאוכל יותר מכביצה. ומ"מ אם אוכל פת כביצה בלבד או פחות מכך, אע"פ שמכוון לצאת בזה י"ח המצוה מדאו' (שהריהו צריך לאכול לפחות כזית) אך מ"מ לא יברך ע"כ ברכת "לישב" [שכ"מ מהביכור"י והמ"ב (ססקכ"ה), וכן מכה"ח וחזו"ע הנ"ל]. וכל זה אם עשה הפסקה בין הישיבה הקודמת בסוכה לישיבתו זו השניה שאוכל הפת בשנית. אך אם לא עשה הפסקה ביניהן, ר' דינו לעיל בפרק ט' (בהערה רי"ב).


ולאחר אכילתו יברך ברהמ"ז, דהא חייב לאכול כזית פת, ומשיעור זה מתחייבים בברהמ"ז.


[57]נז. מהרי"ו. מהרי"ל. רמ"א (סי' תרל"ט ס"ג). חזו"ע (דיני ישיבה בסוכה. דף ק"ח ס"ד) וש"פ. ואע"פ שמרן לא כתב ד"ז בהדיא, מ"מ רמז ע"כ במש"כ (שם בס"ג) שדין אכילת הכזית פת בלילה זה "כדין אכילת מצה בפסח". וע"ע במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ז סכ"ה).


והטעם לאוכלו קודם חצות, דומיא דמצה, דגמרינן ט"ו ט"ו מפסח. ובפסח פסק כן מרן (בסי' תע"ז ס"א). שכ"כ המ"ב (סקכ"ו) וחזו"ע (שם דק"י ריש הערה ז'). וע"ע בענין זה באנ"ת (כרך כ"ו דקמ"ג הערה 1306 ואילך).


[58]נח. ע"פ לוח שנה שבהוצאת ישיבת אור החיים (שבו החשבונות עפ"י פסקי הגר"ע יוסף שליט"א) ושאר לוחות השנה. וכל זה לפי שעון חורף, דפה בארה"ק נוהג בה שעון חורף בחג הסוכות.


[59]נט. מ"ב (סי' תרל"ט סקכ"ו). כה"ח (סקנ"ט). ודבר זה כולל הן אנוס, הן שוגג והן מזיד.


[60]ס. מ"ב (ססקכ"ו). כה"ח (סקנ"ט). חזו"ע (שם דק"י ס"ד). והטעם שיכול הוא עדיין לברך את ברכת "לישב" שהיא ברכת המצוות, משום דהשתא לא גריעא משאר יומי דהחג, משא"כ בפסח שאינו יכול לברך ברכת "על אכילת מצה" (שעה"צ סק"נ), משום שלאחר חצות י"א שאין חובה כלל לאכול המצה (מחלו' ר"ע ור"א. ולד' הגר"א בכל ימי פסח מצוה איכא באכילת מצה). ומ"מ בני"ד בעי לאכול הפת אף לאחר חצות, דאף בפסח י"א שיכול לאכול המצה עד עה"ש. ומ"מ בעי לאכול כביצה פת ולא סגי בכזית בכדי שיוכל לברך, דשמא עבר זמן חובתו של הלילה הראשון כבר בחצות, ועתה אוכל זאת כדין שאר ימי החג (שעה"צ סקנ"א).


וע"ע בשד"ח (מערכת חמץ ומצה סי' י"ד סקי"א) ואנ"ת (כרך כ"ו דף קמ"ג הערה 1309. עיי"ש בשם פוס' שזה לא לעיכובא לאוכלו עד חצות, די"א שזמנו מעיקר הדין כל הלילה), ומקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערה קמ"ה, ופ"ז סכ"ה).


[61]סא. חזו"ע (שם דף קי"ב ס"ד והערה ח'). ור' מקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ז סכ"ה).


אמנם בחזו"ע שם כתב שאם "עבר הלילה" אין לו תשלומין אך באמת הסתפקתי האם אין להורות לאותו אדם שיאכל הכזית פת אף אחר עה"ש, כל עוד לא הגיע זמן הנץ החמה. ור' במ"ב (סי' תרפ"ז סק"ג) שלגבי קריאת המגילה פסק שלאחר עה"ש לא יקראנה, דמשעלה עה"ש יממא הוא. וע"ע במקראי קודש הל' פורים (פ"ד הערות ד', ה') והלכות ליל הסדר (פ"ז הערה ס"ט). ובס"ד נלע"ד שלמעשה בני"ד אם לא אכל עד עה"ש לפי החישוב המאוחר ביותר של לוחות זמני היום (לוח א"י, לוח ישיבת אור החיים וכדו'), יאכל עד זמן זה. אך מ"מ אם עבר זמן עה"ש המאוחר ביותר, ובכל זאת טרם אכל הכזית בסוכה (כגון חייל שחזר מסיור מבצעי אחר עה"ש והגיע לסוכה בבסיס לפני הנץ) לבי מגמגם אם בכל זאת יש למנוע ממנו לאכול כזת פת לפני הנץ, אע"פ שכבר עבר עה"ש. ואע"ג שיוצא שאוכל לפני תפילת שחרית. מ"מ בס"ד נלע"ד שהמיקל לאכול אז כזית פת בין עה"ש להנץ, אין גוערין בו. ור' ט"ז (סי' תרפ"ח סק"ו). ומ"מ ברור שלא יברך אז את ברכת "לישב", שהריהו אוכל פחות מכביצה. ויש להאריך בכך מצדדים שונים, ומחמת חוסר זמן קיצרתי. וה' יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות.


[62]סב. בענין קידוש ואכילת הפת מחוץ לסוכה. בס"ד היה נלע"ד שכיון שלרוה"פ קידוש דיו"ט הינו מדרבנן (כנ"ל בהערה רי"ט), לכן יהא מותר לעשות מבעו"י, ואפי' מפלג המנחה. והיינו שיתפלל מנחה דעיו"ט קודם פלג המנחה, ולאחר פלג המנחה יתפלל ערבית ויקדש, וישתה לפחות רביעית יין והוי קידוש במקום סעודה. וכיון שקיבל על עצמו את החג יכול הוא לקדש. ואם בקידוש של ליל שבת, שלרוה"פ הוי דאו', יכול הוא לקדש לאחר פלג המנחה וקודם השקיעה, הרי שכ"ש בני"ד. ובאשר לברכת "שהחיינו" שבקידוש, בס"ד נראה שיכול הוא לברכה ככל מי שמקדש קידוש של ליל יו"ט (כגון ראש השנה) מפלג המנחה וקודם השקיעה, שיכול הוא לומר "שהחיינו" בקידוש. ואף ברכת "לישב בסוכה" בס"ד נלע"ד שיכול הוא לברכה, [אך על מה שכתבנו שיכול לברך גם ברכת "לישב בסוכה", העיר הגר"א נבנצל שליט"א וז"ל: אינו נלע"ד. עכ"ל]. ומיד לאחר הקידוש יטול ידיו ויאכל פת. וימשיך סעודתו עד אחר צה"כ, ואז יאכל בתוך סעודתו כזית פת נוסף והוא לשם המצוה דאו' לאכול פת בלילה זה. ואע"ג דלכתחי' נראה שעדיף לאכול כזית זה בתחילת הסעודה, מ"מ ה"מ כשמתחיל הסעודה אחר צה"כ. אך כשמתחיל לסעוד אחר פלג המנחה, לכאו' מותר לאכול הכזית שלא בתחילת הסעודה, והעיקר שיאכלו אחר צה"כ. ונמצאנו למדים לאור כל הנ"ל שניתן לקדש ולהתחיל הסעודה (כולל אכילת פת) מיד לאחר פלג המנחה (ותפלת ערבית), ובלבד שיאכל עוד כזית אחר צה"כ.


אלא שדא עקא. כ' המ"א (והביא דבריו הבה"ל סי' תרל"ט ס"ג ד"ה "ולא יאכל") שלמרות שניתן לקדש מבעוד יום, ואז לד' השו"ע היה שותה רביעית יין וחשיב קידוש במקום סעודה. מ"מ כיון דבעי לברך ברכת "לישב" יחד עם "המוציא", לכן ימתין מלקדש עד שיהא לילה ודאי. עכת"ד. ולא זכיתי להבין דבריו, מדוע שלא יקבל את היו"ט אחר פלג המנחה ואז גם יברך "שהחיינו" וברכת "לישב" שהם דרבנן [אך הגר"א נבנצל שליט"א העיר, וז"ל: אין תוספת לישיבת סוכה, וחיילים וכדומה האוכלים מבעוד יום יכולים לאכול מחוץ לסוכה. עכ"ל]. ורק יאכל כזית כלשהו של פת אחר צה"כ [ויש להעיר שדברי המ"א הכא דומים לדברי המ"א המובאים במ"ב (סי' רס"ז סק"ה, שמחמיר בסעודת שבת מוקדמת), וע"ע במ"א (סי' תרצ"ב ס"ק ו' וז') שמשמע שמיקל במיקרים מסוימים גבי מגילה קודם ביה"ש. ומאידך היקל שם בטעימה, שמא כדי שלא יקלו לקרוא המגילה מבעו"י. ומ"מ בחנוכה מקילים ממילא כאשר מדליקים בע"ש]. ובכל אופן ברור שבטלה דעתי לד' הגאון בעל המ"א זצוקלל"ה, שהוא עמוד ההוראה, פוסק מובהק ואחד מגדולי האחרונים. ומ"מ כתבו כמה פוס' שבמיקרים כגון בני"ד מותר לקדש מבעו"י, ואפי' לפני השקיעה [ראה בדברי הגר"א נבנצל שליט"א במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערה קמ"ה). וכנראה שהגרא"נ שליט"א מחלק בין קידוש לבין ישיבה בסוכה].


וכ"ז מישתעי לכתחי'. אך מי שכבר קידש את קידוש ליל ראשון דסוכות אחר פלג המנחה, אף אם לא עשה כהוגן, מ"מ ממה שכתבנו במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד סעי' ג' ובהערות ט', י', י"א וקמ"ה שם. ופרק ז' סכ"ד) עולה שזו מחלו' אם בדיעבד יצאו י"ח (עיי"ש בפרט בפ"ד הערות י' וי"א). ומ"מ יש להעיר, שמה שהקלו התם הוא מדין קידוש ושתיית הכוס הראשו' מארבע כוסות, אך בני"ד (עכ"פ לד' המ"א) הבעיה הינה מצד ברכת "לישב בסוכה", והיינו שבירך זאת לפני צה"כ ואף לפני השקיעה.


ובאשר לאכילת כזית הפת מפלג המנחה עד השקיעה. כפי שכבתנו בס"ד לעיל (בסעיף כ"ג), הרי שאף אם אכל הכזית פת לאחר השקיעה וקודם צה"כ, הריהו חייב לאכול עוד כזית פת. ולפי"ז כ"ש בני"ד שאכל את הפת עוד לפני השקיעה, שחייב הוא לחזור ולאוכלו לאחר צה"כ, בין אם בירך כבר את ברהמ"ז ובין אם טרם בירכה.


גבי חיילים היוצאים לפעולות מבצעיות, הרשאים להקדים או לאחר את אכילת כזית הפת. ר' במקראי קודש הל' ליל הסדר (פרק ד' הערות ט', י', י"א וקמ"ה, ופרק ז' הערה ס"ה, ובנספחים שם, נספח ז', ח', ט') שדננו בזה בענין אכילת מצה דאו' בליל הסדר גבי ארבע אפשרויות: 1) החיילים יוצאים לפני השקיעה ולאחר פלג המנחה, וחוזרים בבוקר אחר עה"ש. 2) כנ"ל, אך חוזרים לאחר חצות ולפני עה"ש. 3) החיילים יוצאים בין השקיעה לצה"כ (בביה"ש) וחוזרים אחר עה"ש. 4) כנ"ל, אך חוזרים לאחר חצות ולפני עלות השחר. עיי"ש תשובות הרבה גדולים גבי אפשרויות אלה. ומ"מ רוה"פ אסרו לעשות מצוה דאו' לפני צה"כ, ורק הגר"מ אליהו שליט"א התיר שם לאכול הכזית מצה מדאו' לאחר השקיעה (וש"פ התירו רק אחר צה"כ). ומ"מ יתכן שבני"ד אפשר להקל יותר, מדנחלקו הפוס' בני"ד אי יש השוואה גמורה בין סוכות לפסח (כגון הפוס' שהקלו שלא לאכול בסוכה בליל א' כשיורדים גשמים. וכן לאכול בסוכות פת הבבכ"ס. ולטבל הפת בדבש. ונוסף לפטור של עוסק במצוה פטרו גם את שומרי גנות ופרדסים, ושאר הלכות שהקלו יותר בסוכות מבפסח במצות האכילה דאו', וכנ"ל בסעיפים הקודמים. וא"כ יתכן דה"ה בני"ד שיש להקל).


וכן הדין לא רק גבי חיילים שאינם יכולים לקיים מצוה זו בין צה"כ לחצות, אלא ה"ה זקנים הסועדים בבית זקנים תמיד מוקדם את סעודת הערב [ור' ע"כ במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערה ט') בדברי הגר"ש דבליצקי שליט"א]. וה"ה גבי רופא ואחות בבית חולים שיש להם משמרת והם מטפלים כל הזמן בחולים [ר' ע"כ בדברי הגר"א נבנצל שליט"א במקראי קודש שם (פ"ד הערה קמ"ה). ואמנם גבי סוכות יש מקום להקל מצד חולים ומשמשיהם שהם פטורים ממצות סוכה (מרן סי' תר"מ ס"ג). והרי רופא בביח"ל במחלקת טיפול נמרץ לכאו' ברור שיש לו פטור ממצוות סוכה. ומסתבר שכ"ה גם לרופאים במחלקות האחרות, אם יש להם עבודה ללא הפסקה [ואולי גם בזמן שיש להם הפסקה. ר' מרן (סי' תר"מ ס"ג) מחלו' סתם ויש מי שאומר. ור' מ"ב (שם ס"ק י' וי"א)]. וצ"ע אי הם גם פטורים מאכילת הכזית פת בלילה הראשון, שאע"פ שהוא חלק ממצוות הישיבה בסוכה, מ"מ יתכן שרופא או אחות יכולים להגיע במשך המשמרת שלהם לכמה דקות לסוכת ביהח"ל ולאכול שם כזית פת (ולהמשיך את סעודתם בתוך בנין ביהח"ל עצמו, ולברך בסוכה או בתוך בנין ביהח"ל את ברהמ"ז, לפי האפשרויות). ומ"מ למעשה נראה בס"ד שכל רופא העובד באותה משמרת בבית החולים ומשמש את החולים, אף כשרק חולה אחד בכל המחלקה יש בו סכנה, הרי שרופא זה פטור מאכילת הכזית בסוכת בית-החולים במשך כל השעות שהוא עובד בטיפול בחולים הללו. וה' יצילנו משגיאות. וע"ע לקמן (בפרק י"א הערות ע"ט-פ"א).


בענין האם עדיף לאכול את כזית הפת בביה"ש (בין השקיעה לצה"כ) או רק לאחר חצות. נראה שבפרט בענין הסוכה (יותר מענין ליל הסדר), עדיף לאוכלה לאחר חצות וקודם עה"ש, מאשר בביה"ש. שכן עולה מדברי המ"ב [(סי' תרל"ט סקכ"ו) שהתיר ואף חייב לאוכלה אחר חצות, ואף כתב שיש לברך אז ברכת "לישב", אך לא התיר קודם צה"כ]. וכ"נ ד' ש"פ הן בני"ד והן גבי פסח [ר' במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערה קמ"ה, ופ"ז סכ"ד. ובנספחים ז', ח', ט' שם)]. ואע"ג שיש מקום לדחות זאת ולומר שלא התירו קודם צה"כ, כי סמכו שיאכל אחר צה"כ, ומה שכתבו לאכול אחר חצות הוא משום שאין ברירה, דאל"כ יפסיד המצוה בוודאי אם ימתין עד עה"ש. מ"מ אין זה נכון. משום שאכילה אחר חצות הינה מחלו' אי שרי לכתחי'. וזאת גבי פסח. אך גבי סוכות ספק אי משווינן זאת לגמרי לפסח, וזה עוד צד להקל. לכן נראה מהפוס' שעדיף לאכול בין חצות לעה"ש מאשר בביה"ש. ומ"מ לדעת הגר"מ אליהו זצוקללה"ה (הריני כפרת משכבו. בעת כתיבת שורות אלה נודע על פטירתו של מורנו ורבנו האהוב), כפי המבואר בשמו במקראי קודש הלכות ליל הסדר (פ"ד הערה קמ"ה) עדיף לקיים מצוות האכילה שהיא מדאו' (שם מדובר על אכילת מצה) בזמן בין השמשות, מאשר לאחר חצות. אמנם אם ברור שיוכל לאכול זאת לאחר חצות ולפני עלות השחר, יאכלו זאת לאחר חצות ולפני עה"ש. עכת"ד. אמנם יתכן שאף לד' הגרמ"א זצ"ל בני"ד עדיף שיאכל זאת לאחר חצות, כיון שניתן אף לברך את ברכת "לישב בסוכה" לאחר חצות (אם אוכל יותר מכביצה פת). וצ"ע. ועיי"ש הדין אם יכול לאכול זאת או מפלג המנחה עד השקיעה או לאחר חצות. וע"ע שם (פ"ז הערה ס"ו).


ומ"מ נראה בס"ד שגבי סוכה אכן עדיף שיאכל פעמיים את כזית הפת. וזאת מפני ב' הבדלים שבין פסח לסוכות: 1) בפסח יש איסור לאכול המצה בע"פ, ולכן משתדלים כמה שיותר למונעו מלאכול את המצה לפני צה"כ, משא"כ בסוכות שלכאו' לא איכפ"ל אי יאכל כזית פת לאחר פלג המנחה או אחר השקיעה. ורק יש לדון אי יש חשש בכך מצד בל תוסיף. ואכן דיברו האחרו' אי יש איסור בל תוסיף כשמקדים אכילת המצה קודם החג. אך כיון שפה עושה כן בעל כורחו, דאל"כ יתכן ולא יקיים המצוה כלל, לכן נראה בס"ד שיש להקל. 2) בפסח יש איסור לאכול המצה אחר האפיקומן, ולכן לא כתבו הפוס' לאכול זאת פעמיים. משא"כ בני"ד דלא איכפת לן אי יאכל שוב הכזית אף לאחר חצות וגם אם כבר גמר סעודתו הראשונה. ולכן רצוי שיאכל ב"פ - בזמן ביה"ש (ואולי אף מפלג המנחה, וכנ"ל). ובפעם השניה לאחר חצות. אך בפעם השניה יאכל יותר מכביצה כדי שיוכל לברך ברכת "לישב" ללא ספק (שאם כבר יצא י"ח באכילתו הראשונה, אין לברך ברכת "לישב" רק על אכילת כזית א' בלבד, וכנ"ל).


ומ"מ אם מסופק הוא אם יוכל לאכול הכזית אחר חצות ולפני עלות השחר, ועתה יכול לאכול את כזית הפת בבין השמשות, נראה בס"ד מהפוס' שיאכל הכזית פת בסוכה בביה"ש מבלי לברך את ברכת "לישב בסוכה" (בשל הספק אי עתה הוא זמן החיוב), ויאכל שוב פת בסוכה לאחר חצות ולפני עלות השחר, אך אז יאכל יותר מכביצה [ויכול לברך את ברכת "לישב בסוכה" כיון שאוכל יותר מכביצה, שזאת יכול לברך במשך כל ימי החג, כנ"ל בפרקנו (בסעיף י"ז)].


וצ"ע אי יש להשוות דין אכילת פת בליל א' דסוכות (האם עדיף לאוכלה בין פלג המנחה לשקיעה, או לאוכלה בין חצות הלילה לעה"ש), לדין הדלקת נר חנוכה מפלג המנחה עד השקיעה, או שידליק נ"ח מאוחר. ובס"ד נראה שלא דמי זל"ז, משום שגבי סוכות תלוי הדבר בחצות הלילה, משא"כ בנר חנוכה שתלוי הדבר בזמן פרסום הנס, וזה תלוי בכל מקום ומקום לעצמו, ובכל תקופה ותקופה לעצמה (שבדורות מסוימים הולכים לישן יותר מוקדם, ובדורות אחרים יותר מאוחר) וממילא משתנה זמן פרסום הנס.


וע"ע בדברים אלה בחזו"ע [(פסח מהדורת תשנ"א. חלק א' כרך א' סי' א' די"ב, וח"ב דיני קדש ד"ג הערה ב') שכ' שמשמע מתוס' רבי יהודה החסיד בברכות (דכ"ז, א'. והוא נקרא גם תוס' רבי יהודה משירליאון. ומובא גם כחלק מספר ברכה משולשת) שאם קיבל יו"ט מבעוד יום, שיכול לקיים אף מצות מצה מדאו'. ושכ"מ מדברי המרדכי בתחילת דבריו], באנ"ת (כרך כ"ו, ערך ישיבת סוכה דקמ"ב הערות 1304, 1300), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ד הערות ט'-י"א, וקמ"ה. ובפ"ז הערה ס"ו).


[63]סג. כפי שכתבנו בס"ד לעיל (בהערה ל"ג) עפ"י אנ"ת (כרך כ"ו דקמ"א הערות 1293-1294) בשם הריטב"א וכמה אחרו', הרי שמצות אכילת כזית מהפת בליל א' דסוכות הינה חלק ממצוות ישיבת הסוכה. וממילא כל הפטורים ממצוות ישיבת הסוכה (כגון נשים, קטנים וכו'), פטורים גם ממצוה זו. אמנם יש להעיר ב' דברים: 1) דנו הפוס' גבי קטן שהגיע לגיל מצוות במשך חג הסוכות, אך בלילה הראשון טרם הגיע למצוות, בזה בס"ד נראה שכיון שאז אין חיובו בישיבת הסוכה מדאו' כגדול, לכן חייב הוא באכילת כזית הפת רק מדרבנן מדין חינוך. לכן כתבנו בהלכות שכ"ה לגבי מי שחייב במצוות ישיבה בסוכה "בלילה זה". 2) קטן בני"ד שחייב באכילת כזית הפת מדין חינוך, לכאו' מתחייב בכך (מדרבנן) כבר בגיל שא"צ לאמו, והיינו כבן חמש או שש שנים (לפי שכלו), וכמש"כ מרן (סי' תר"מ ס"ב) גבי חיובו בסוכה. כך בס"ד נלע"ד. והגר"א נבנצל שליט"א הוסיף: אם יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס. עכת"ד. ונלע"ד שכל ילד בן חמש או שש שנים ואפי' הרבה יותר קטן מכך, יכול לאכול כזית פת בכא"פ. ור' שו"ע (סי' פ"א ס"א) ומ"ב (ס"ק א' וב').


[64]סד. שכ"כ הרשב"א והראב"ד שהמצטער פטור מהסוכה אפי' בלילה הראשון. וכ"כ הסמ"ג והאו"ז הב"ד מרן בב"י. וכ' הרה"מ שדברי הרשב"א עיקר. וכ"כ גם התוס' בברכות [(דמ"ט, ב' ד"ה "אי בעי"). הב"ד בשעה"צ (סקס"ג)].


ואמנם מרן (בסי' תרל"ט) סתם הדבר. שבסעי' ג' כתב שאכילת כזית הפת בליל הראשון חובה. ולכאו' משמע שבכל מציאות, גם כשיורדים גשמים. ואילו בסעי' ה' כתב לפטור ישיבה בסוכה בעת ירידת הגשמים, ולכאו' משמע אף בלילה הראשון. ומ"מ נראה שד' רוב האחרו' שתפשו את דברי מרן להקל אף בלילה הראשון. שכ"כ המאמ"ר שכ"מ מד' הרמב"ם (פ"ו מסוכה) וש"פ שלא חילקו בענין ירידת גשמים בין לילה ראשון לשאר לילות. ושכ"ה ד' מרן בשו"ע שלא חילק (בסעי' ה') בין לילה ראשון לשאר ימים, שבכל אופן בעת הגשמים פטור מסוכה. הב"ד כה"ח (סי' תרל"ט סקע"ג) ופסק כמותם (וע"ע בדבריו סקמ"ז). וכ"פ כבר גם בביאור הגר"א (הב"ד בשעה"צ סקס"ג. וראה עוד ע"כ לקמן בהערה ס"ט). וכ"פ השו"ג בד' מרן. וע"ע בשעה"צ [(סי' תרל"ט סקמ"א) ומשמע קצת שגם הוא מפרש את דברי מרן שפוטר בעת ירידת הגשמים. וכ' בסו"ד שדברי מרן (בסעי' ג') שחייבים לאכול כזית פת בלילה הראשון הם כפשוטם. ונראה שכוונתו שמרן פוטר בעת ירידת הגשמים אף בלילה הראשון. ומה שחייב מרן את האכילה בליל א' זה דוקא כשאין גשמים. וצ"ע אי זו כוונת מרן הח"ח. דשמא כוונתו שדעת מרן עדיין לא ברורה לנו דיה]. וכ"פ בחזו"ע (דיני הישיבה בסוכה. ס"ט דקכ"ב), שאף שיש מחמירים בני"ד לאכול כזית בסוכה, מ"מ העיקר להקל. והוסיף, שאף המחמירים להצריך לאכול בלילה הראשון בסוכה אף כשיורדים הגשמים, מ"מ לא יברכו ברכת "לישב", דסב"ל. עכ"ד. וכ"מ מדבריו (שם סעי' ד', שכ' גבי גשמים שפסקו רק אחר חצות, שיאכל בסוכה רק אחר חצות. ומשמע שלפני חצות לא היה צריך לאכול בסוכה). וראה בחזו"ע (שם סכ"ב דקנ"ה, גבי כבו הנרות בסוכה. ויש בה חושך). וע"ע ע"כ בכה"ח (סי' תרל"ט ס"ק מ"ז וע"ג), וכן לקמן (בהערה ס"ו, שיש מגדולי הספרדים שהחמירו בזה).


[65]סה. אינו מברך ברכת "לישב" דהא אינו יושב בסוכה אלא בבית [ואף אם ישב בסוכה לא יברך, די"א שכיוון שיורדים גשמים הריהו פטור. ואף שיש מחמירים לישב, מ"מ סב"ל. מ"ב (סקל"ה). חזו"ע (בדף קכ"ב סעי' ט', ודף קנ"ד סעי' כ"ב) וש"פ].


וגבי ברכת "שהחיינו" שבקידוש. הנה אע"ג שמקדש ואוכל בביתו, לכאו' הריהו צריך לברך בקידוש בביתו "שהחיינו" מדין החג. ור' מה שכתבנו בס"ד לעיל (בסעי' י') לגבי האם יברך שוב "שהחיינו" כשנכנס לסוכתו, הן בלילה והן רק ביום.


[66]סו. מה שכתבנו שיאכל כזית פת בסוכה, כ"פ הרא"ש, הטור והר"ן. וכ"פ הרמ"א (בסי' תרל"ט ס"ה). וכפי שכתבנו לעיל (בהערה ס"ד) ה"ז מחלו' ראשו'. ר' ב"י, כה"ח (סקמ"ז וע"ג) וש"פ.


ומה שכתבנו שלמעשה למנהג האשכנזים יש לאכול לפחות כזית בסוכה למרות הגשמים, זאת משום שכ"פ הרמ"א (סי' תרל"ט ס"ה), הפמ"ג, דה"ח, הצל"ח, הבית מאיר, הח"א ועוד אחרו' אשכנזים [הב"ד בשעה"צ (סי' תרל"ט סקס"ד)].


ומה שכתבנו שיש מהספרדים שג"כ ס"ל שיאכל כזית בסוכה למרות הגשמים, זאת משום שכ"כ מרן הגחיד"א ביוסף אומץ (סס"י מ"ח), שכ' שהטוב והישר שיזדרז לאכול כזית פת בסוכה בליל ראשון אף אם ירדו גשמים, דספיקא דאורייתא לחומרא, וכמש"כ האחרו'. עכ"ל. וכ"כ השד"ח (מע' סוכה סי' א' סק"ב): נראה ודאי דנכון לאכול כזית בלא ברכה. ולפני כן כתב, שאם גשמים יורדים בלילה ראשון שחייב לאכול בסוכה כזית, ואמנם שנחלקו גבי הברכה. עכת"ד. וכ"פ למעשה שצריך לאכול כזית בסוכה למרות הגשמים גם הג' בית השואבה (דכ"ו, ב' וד"ע, א'). וכ"פ הג' הרח"ף במל"ח (סי' כ' סק"כ). וכ"נ ד' הג' בא"ח (האזינו סי"ב), מדהחמיר לחולה, לכאו' ה"ה גבי מצטער [וע"ע בחזו"ע (שם דקכ"ד, ב')]. וכ"פ הגר"מ אליהו זצ"ל בס' הל"ח (פרק נ"א).


בס"ד נמצאנו למדים שהרבה מגדולי האחרו' הספרדים החמירו בזה גבי הלילה הראשון, ולכן כתבנו זאת כמחלו' לספרדים.


וטעם המחמירים, דאע"ג דמצטער פטור מהסוכה, מ"מ ס"ל לפוס' הללו שבלילה הראשון אף מצטער חייב, דגמרינן גבי לילה הראשון גז"ש דט"ו ט"ו, הרי שלגמרי גמרינן. מה התם (בפסח) בכל גווני חייב, אף הכא חייב [מ"ב (סקל"ה). חזו"ע (דקכ"ב הערה י"ז) וש"פ].


ומה שכתבנו שאף יקדש בסוכה, וכן יברך בה את ברכת "שהחיינו", כ"כ הח"א. וכ' שיכוון לפטור בכך גם את מצות הסוכה. ואע"ג דשמא פטור מהסוכה, מ"מ לא גרע מאילו בירך "שהחיינו" בעת עשיית הסוכה, שיצא. ויאכל כזית בסוכה, ושאר סעודתו יעשה בבית. וראה במ"ב (סי' תרל"ט רסקל"ו) שהאריך להסביר מדוע לכתחי' עדיף שיקדש בסוכה ויאכל שם כזית פת, ולא יעשה להיפך - שיקדש בבית ורק בסוף הסעודה ילך לסוכה לאכול הכזית (משום שאז היה צריך לברך שוב "שהחיינו" על ישיבת הסוכה ואין נכון להרבות בברכות. עיי"ש).


ומה שכתבנו שאף למנהג האשכנזים לא יברך את ברכת "לישב בסוכה", שכ"כ הפמ"ג, דה"ח, הצל"ח, הבית מאיר, הח"א והמ"ב (סקל"ה).


[67]סז. מה שכתבנו שימתין כשעה או כשעתיים, כ"כ הא"ר. פמ"ג. שע"ת. וכ"נ מסקנת הח"א. וכ"כ שבות יעקב. וכ"נ מסקנת המ"ב (סקל"ה). ור' כה"ח (סקע"ג).


ולדעה זו אם בכל אופן לא פסקו הגשמים, הרי שיש לקדש בסוכה גם בעת הגשם ולאכול כזית פת בסוכה, ואת שאר סעודתו ימשיך לאכול בביתו (כרמ"א הנ"ל).


ובענין מה שכתבנו שי"א להמתין אף יותר מכך, כתב הח"א (כלל קמ"ז ס"ט), שכיון שנחלקו הפוס' אי בעת הגשמים יש לאכול הכזית פת בלילה הראשון בסוכה או שיש לאכול הכל בבית, לכן "ראוי" להמתין עד חצות הלילה, דאם יפסקו גשמים קודם חצות, יכנס לסוכה ויברך ויאכל. דכמו דמצה אין זמנה אלא עד חצות, ה"ה סוכה. ואם אינו רוצה להמתין כל כך, אזי על כל פנים ימתין שעה ושתים. ואם לא פסקו, יעשה קידוש בסוכה ויברך "שהחיינו" ויכוון לפטור שהחיינו על הסוכה... ויאכל בסוכה כזית, ושאר סעודתו יאכל בביתו. ומ"מ ימתין אח"כ עד חצות, שאם יפסקו הגשמים יחזור ויאכל בסוכה כזית ויברך "לישב בסוכה". או שיאכל תחילה כל סעודתו בביתו וגם יקדש בביתו ויברך "שהחיינו" משום יו"ט וימתין עד חצות ויאכל (לפני חצות) כזית בסוכה. אלא שאז אם פסקו הגשמים צריך לחזור ולברך שהחיינו משום סוכה, ו"לישב בסוכה". והדרך הראשון יותר נכון. ומ"מ... ראוי להמתין כל הלילה", עכ"ל. וכ"פ הביכור"י. הב"ד במ"ב (סי' תרל"ט סקל"ה). וחיליה מהא דפסק המ"א בסי' רפ"ט שימתין עד חצות לילה אולי יביאו לו (יין או פת) לקידוש (שעה"צ סקס"ה).


ומ"מ אף לפוס' אלה הכוונה שימתין עד מעט לפני חצות, כדי שיספיק לאכול את כזית הפת קודם חצות [שכ"כ הח"א (כנ"ל), וכ"כ בשעה"צ (סקס"ו). וכ"כ כה"ח (סקע"ג)].


דעה נוספת היא ד' הגר"א במע"ר (סי' רי"ז) שכ' שבעת הגשמים אין לאכול בסוכה את כזית הפת, משום שאז אין דינה כסוכה (היינו שלא כרמ"א בסעי' ה'). אלא דעתו שיקדש ויאכל בבית (היינו מצד קידוש וסעודת יו"ט), ומאידך ימתין עד סוף הלילה, שאם יפסקו הגשמים ילך לסוכה ויאכל את כזית הפת [ואין זה סותר את מש"כ בביאור הגר"א. כנ"ל (בהערה רכ"ט) שכתב שם (בסי' תרל"ט ס"ה) שהעיקר כד' תוס' בברכות, שאוכל בביתו. ורק אם פסקו הגשמים יכנס לאכול בסוכה. עכת"ד. דבאמת הוא סובר שאין מקיימים מצות אכילה בסוכה בעת הגשמים. לכן כ' שיקדש ושיאכל בביתו. אך מאידך בשביל לקיים מצוות אכילה בסוכה, החמיר שימתין כל הסוכה בעת הגשמים. לכן כ' שיקדש ויאכל בביתו. אך מאידך בשביל לקיים מצוות אכילה בסוכה, החמיר שימתין כל הלילה (והיינו כדברי הח"א הנ"ל בריש הערה זו). עיי"ש בהמע"ר שהחמיר מאוד בהא. וע"ע בס' עמודי אש, על פסקי הגר"א (סקנ"ג), וחידושי מהר"ץ. ומש"כ ע"כ בס' אור חדש. וע"ע בביאור הגר"א (סי' תרל"ט סקכ"ב), ובדמשק אליעזר שם, במה שהעירו ע"ד מע"ר הללו]. וע"ע בשעה"צ (סי' תרל"ט סק"ע).


שאלנו את הגרא"י אולמן שליט"א בענין אכילת "כזית" הפת בליל יו"ט ראשון דסוכות כאשר יורדים גשמים. עד כמה צריך להמתין שיפסק הגשם על מנת לאכול הכזית בסוכה. והזכרתי את דברי הרמ"א (בסי' תרל"ט ססע"י ה') שכתב לאכול הכזית בסוכה אף כשיורד גשם. ויש מהאחרו' הסוברים שיחכה כשעה שעתיים, שמא עד אז יפסקו הגשמים, וי"א שיחכה עד חצות (ר' מ"ב שם סקל"ה). ואמר לי הגרא"י אולמן שלפי דעתו אכן צריך לחכות עד חצות. ושאלתיו, הרי מצד שני זה צער לאדם ולמשפחתו להמתין זמן כה רב, ולא לאכול את סעודת ליל יו"ט (וכמש"כ כבר המ"ב שם). וענה לי הגראי"א שלכן עצתו שאם יורדים גשמים ישבו כל בני המשפחה לאכול בבית, והגברים שחייבים במצוות סוכה לא יאכלו אלא רק האשה והילדים (ולפי"ז האשה תאמר הקידוש, ואם בירכה ברכת "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, לא תברך זאת שוב בעת הקידוש – מ.ה.). והבעל ושאר החייבים בסוכה רק ישירו עם בני המשפחה את הזמירות, וימתינו עד חצות שיפסקו הגשמים. עכת"ד.


[68]סח. ביכור"י. שעה"צ (סקס"ז). כה"ח (סקע"ד). עיי"ש הטעם לכך.


ומה שכתבנו שיעשה כן מתוך שמחה וטוב לבב. דכיון שיש חשש שמשום הגשם בסוכה יאכל את כזית הפת בעצב לכן בס"ד נלע"ד שיש להתחזק אז גם במצוות השמחה, שאע"פ שיש לו קשיים, מקיים הוא מ"ע דאו' של אכילת ליל א' בשמחה ובטוב לבב [ואח"כ ראינו שכעין זאת כ' בחזו"ע (דקנ"ה ססע"י כ"ב) גבי מי שכבו לו הנרות, שילך לסוכת חבירו, ויאכל שם בשמחה ובטוב לבב, אע"ג שגלה מסוכתו].


[69]סט. בענין אם פסקו הגשמים אפי' אחר חצות, ואפי' כבר בירך ברהמ"ז על האכילה הראשו', צריך לאכול שוב יותר מכביצה פת ולברך ברכת "לישב" [מ"ב (סי' תרל"ט סקל"ו). וע"ע שעה"צ (ס"ק ס"ח וס"ט)].


מ"מ הוסיף המ"ב (שם) שאם כבר שכב בביתו ורק אז פסקו הגשמים א"צ לקום מהמיטה. עיי"ש טעמו.


ובענין מי שבכל זאת בליל יו"ט הראשון אכל קודם בביתו ורק בסוף סעודתו הלך לאכול כזית בסוכה, ואח"כ פסקו הגשמים, צריך לילך לסוכה ולאכול יותר מכביצה פת ולברך "לישב בסוכה" (מ"ב שם ססקל"ו).


דין ירדו גשמים בליל יו"ט שני של גלויות של החג הראשון, ר' מ"ב (סי' תרל"ט סקל"ו), שעה"צ (ע"א-ע"ג) וכה"ח (סי' תרל"ט ס"ק מ"ז). וקיצרנו.


הגר"א נבנצל שליט"א העיר בסוף הלכה זו, וז"ל: ואם פסקו הגשמים יחזור ויאכל בסוכה לכל הפחות כזית פת. עכ"ל. ונראה בס"ד שאם אוכל אז בפעם השניה פחות מכביצה, לא יברך "לישב בסוכה".


[70]ע. עיין שם גם בהערות (הערות ע"ח - פ"ד).


[71]עא. ראשית רצוני לומר בס"ד, שכל הסעיפים הללו של דיני הטועה בברהמ"ז נכתבו בעת מחלתי, ולכן קיצרנו מאוד בכתיבת המקורות פה.


דין זה של טעויות בברהמ"ז שבחג (ששכח לומר "יעלה ויבא" או "רצה והחליצנו" או שניהם), רבו פארותיו. שתלוי מי המברך: איש (החייב במצוות), אשה (החייבת במצוות), ילד קטן הקטן מגיל מצוות אך גדול באופן שחייב בסוכה, והיינו מגיל חמש או שש שנים (כבמרן סי' תר"מ ס"ב) עד גיל י"ג שנה, או קטן מגיל חמש-שש שנים.


וכן תלוי הדבר מתי מברך את ברהמ"ז: האם בסעודה הראשונה שבלילה הראשון של החג (שבה יוצא י"ח הכזית פת), או בשאר סעודות החג. וכן תלוי הדבר אי מברך את ברהמ"ז ביו"ט או בחוה"מ, וכן האם בשבת שחל בה יו"ט או בשבת חוה"מ (וכאן לא נדון כלל גבי חוה"מ).


ועוד תלוי הדבר אי בירך את ברהמ"ז בסעודה שלישית בשבת (שבחוה"מ או ביו"ט שחל בשבת). והאם בירך ביציאת החג קודם צה"כ (ותלוי אי צה"כ דהגאונים או דר"ת, וכמו איזו שיטה אליבא דר"ת).


ועוד תלוי הדבר היכן נזכר שטעה: האם נזכר אחר המילים "ברוך אתה ה'" של ברכת "בונה ירושלים", או שכבר אמר "ברוך אתה ה' בונה" (שאינו יכול להמשיך עוד לומר "למדני חוקיך"). והאם החל כבר את ברכת "הטוב והמטיב", ובפרט אם אמר בה כבר את המילים הראשונות שהן "ברוך אתה ה'" (שלכאו' יכול להמשיך "למדני חוקיך", או את ברכת "אשר נתן"), או שהמשיך גם המילים "אלקינו מלך העולם" (שאז יכול להמשיך רק את ברכת "אשר נתן וכו'), או שגם המשיך את המילים "הקל אבינו מלכנו" (שאז כבר אינו יכול להמשיך את ברכת "אשר נתן").


ועוד יש לחלק בין מנהגי האשכנזים לבין מנהגי הספרדים.


מה שכתבנו שאם בברכת "בונה ירושלים" אמר רק תיבות "ברוך אתה", שיאמר מיד "יעלה ויבא" ולא ימשיך עדיין את ברכת "בונה ירושלים", זאת עפ"י מרן (סי' קפ"ח ס"ו), מ"ב (באותו סימן סקכ"ב) וילקו"י (ח"ג, דיני ברכות מהדו"ק עמ' שמ"ח ושמ"ט ס"ח).


[72]עב. מ"ב (סי' קפ"ח סקכ"ב) שעה"צ (סקי"ח), כה"ח (סי' קפ"ח סקכ"ז), חזו"ע (פסח ח"ב עמ' קפ"ג), וכ"ד הגר"ש ישראלי זצ"ל. מקראי קודש הל' ליל הסדר (שם ובהערה ס"ד).


[73]עג. מרן (סי' קפ"ח ס"ו) עפ"י הגמ' בברכות (דמ"ט, א'), מ"ב (שם סקכ"ב), כה"ח (סקכ"ב). וע"ע במקראי קודש (שם הערה ס"ה).


ואם במקרה זה אמר: "ברוך אתה ה', בונה", בס"ד נראה שלד' רוה"פ ישלים את חתימת ברכת "בונה ירושלים", ואז יאמר את ברכת "אשר נתן". ראה שעה"צ (סי' קפ"ח סקי"ח), חזו"ע (פסח ח"ב עמ' קפ"ג) ומקו"ד (ליל הסדר פ"ט הערה ס"ה).


[74]עד. כך כתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (שם הערה ס"ו) עפ"י מרן (סי' קפ"ח שם), מ"ב (ס"ק כ"ג), כה"ח (סקכ"ח), חזו"ע (פסח. ח"ב שם. עיי"ש שלדעתו אף אם החל ברכת "הטוב והמטיב", אם טרם אמר תיבת "האל", ימשיך אחר תיבות "מלך העולם" ויאמר "אשר נתן" וכו'). וע"ע במחזור קול יעקב (לגר"מ אליהו זצ"ל. סוכות. בדיני הטועה בברהמ"ז. עיי"ש שאפי' אם כבר אמר תיבת "ברוך" של ברכה רביעית, חוזר לראש ברהמ"ז). וא"כ מחלו' זו שנויה בין בתוך הפוס' האשכנזים ובין בתוך הפוס' הספרדים. וע"ע מה שכתבנו ע"כ במקראי קודש (פסח. שם) ובמקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד סעי' כ"א וכ"ו).


מי שסיים ברכת "בונה ירושלים", ובמקום לברך ברכת "אשר נתן" אמר שם "יעלה ויבא", כ' בשש"כ (פנ"ז סעי' ה') שלא יצא י"ח, וזאת בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל.


[75]עה. כך כתבנו בס"ד בקונט' מקראי קודש (פסח. פ"ט הערה ס"ז) עפ"י מרן (סי' קפ"ח ס"ו) ועוד פוס'. עיי"ש במקו"ד.


[76]עו. כך כתבנו בס"ד במקראי קודש (שם הערה ס"ח), עפ"י המ"ב (סי' קפ"ח סק"כ), כה"ח (סקכ"ו) וש"א. וע"ע במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד סעי' כ"ב, כ"ג וכ"ז).


[77]עז. כן עולה מדברי מרן (סי' קפ"ח ס"ו) ומהנו"כ שם. ד"רצה והחליצנו" בשבת ו"יעו"י" בליל א' דסוכות שניהם לעיכובא.


[78]עח. מרן (סי' קפ"ח ס"ו) עפ"י גמ' ברכות (דמ"ט, א'). וכ"כ בני"ד הח"א, המ"ב (באותו סימן סק"כ), כה"ח (סקכ"ו) וש"א. וע"ע פרטי דינים בהא במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ע').


[79]עט. שכ"מ ממרן (שם בסי' קפ"ח), מכה"ח (סקל"ו) וש"א. ור' במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ע"א) דין מי שבפעם הראשונה אמר "רצה והחליצנו" אך שכח לומר "יעלה ויבא", וכשחזר לברך בפעם השניה אמר "יעלה ויבא" אך שכח לומר "רצה והחליצנו", שזו מחלו' הפוס' אי יחזור לברך פעם שלישית ע"מ לומר שתי תוספות אלה באותה ברהמ"ז.


[80]פ. עפ"י מרן (סי' קפ"ח ס"ו), מ"ב (סק"כ), כה"ח (סקכ"ו).


[81]פא. כל זה עפ"י המקורות שבסעיפים הקודמים. וראה עוד מקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט, ובפרט בהערות ס"ה, ס"ו וע"ג).


ודין מי שכבר החל את ברכת "הטוב והמטיב", מבואר לעיל.


[82]פב. ט"ז. מ"ב (סי' קפ"ח סקי"ז). כה"ח (סקכ"א) וש"א. וע"ע בבה"ל (שם ד"ה "שנתן"), ובמקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ע"ד).


[83]פג. כ"פ המ"ב (סי' קפ"ח סקט"ז). ועיי"ש בשעה"צ ובשש"כ (מהדו' תשמ"ד פנ"ז הערה י"א), ובמקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ע"ה) שכ"ד הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי זצ"ל.


[84]פד. חזו"ע (סוכות. דיני הישיבה בסוכה. סוף הערה ד' עמ' ק"ז ד"ה "ומי") עפ"י יבי"א (ח"ז חאו"ח סי' כ"ח) וכ"כ בילקו"י (ח"ג מהדו"ק עמ' שמ"ד- שמ"ו) וע"ע יבי"א (ח"ט חאו"ח סי' ע"ז), ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש [ליל הסדר (פ"ט הערה ע"ה). ורה"ש (פ"ד הערה נ"ו)]. ומ"מ אין זו ד' כל הספרדים. עיי"ש ביבי"א. ומ"מ יש להעיר דאע"ג שבחזו"ע שם כתב הדין כן גבי מי שסיים את ברהמ"ז, ראה במקראי קודש הל' ליל הסדר (שם) שכוונתו אף גבי מי שרק אמר תיבות "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, הקל".


[85]פה. הנה בני"ד נראה בס"ד שדינו כדין שאר סעודות החיוב ביו"ט [היינו סעודה ראשונה שבלילה, והסעודה השניה שהיא הסעודה הראשונה של היום (מ"ב סי' קפ"ח סקל"א, וש"פ). ור' שש"כ (מהדו' תשמ"ד, פנ"ז הערה ל"ב)]. שהרי כשאינו אוכל כזית בסוכה אינו מקיים מצווה דאו' דאכילת כזית פת בסוכה. ואז חוזר הדין דהוי כשאר סעודות יו"ט שחייב לאוכלן בפת. וגם נלע"ד בס"ד, שאין נ"מ בזה אי בליל א' דסוכות לא אכל בסוכה בשל גשמים, או בשל סיבה אחרת, כגון שהיה חולה, דמ"מ לא קיים מצוות אכילת כזית בסוכה אז.


ואכן נחלקו הפוס' אם בסעודות יו"ט (חוץ מליל יו"ט ראשון דפסח ודסוכות) חובה לאכול דוקא פת מחמשת מיני דגן, או דסגי בפת אורז ופת דוחן. ראה ע"כ באורך בחזו"ע (סוכה. דיני הישיבה בסוכה, הערה ד' עמ' ק"ג - ק"ז, א'). וממילא זו נ"מ לני"ד. דאי חיוב סעודות יו"ט הינו באכילת הפת, הרי שאם לא הזכיר בברהמ"ז "יעו"י" הוי לעיכובא. ואי אין חיובן בפת, אין אמירת "יעלה ויבא" מעכבת. ר' ע"כ בס"ד לקמן (בדין שכח יעו"י בסעודות יו"ט).


ולמעשה. האשכנזים ס"ל שבשתי הסעודות הראשונות ביו"ט (סעודת הלילה וסעודה ראשונה ביום) אמירת "יעלה ויבא" הוי לעיכובא [ר' מ"ב (סי' קפ"ח סקכ"ו), בה"ל (שם ס"ו ד"ה "לראש"), שש"כ (פנ"ז ס"ז סק"א ובהערה י"ט) ומקראי קודש (הל' רה"ש פ"ד הערה מ"ח)]. וממילא בני"ד אף כשאוכל בלילה הפת בביתו ולא בסוכה, גם אז אם שכח "יעו"י" הוי לעיכובא, ודינו כדלעיל בפרקנו, כאילו אכל בלילה הראשון הכזית פת בסוכה.


אמנם הפוס' הספרדים נחלקו בנידון זה. שי"א דחובה לאכול פת מחמשת מיני דגן בסעודות יו"ט (סעודה ראשו' ושניה). וי"א שאין חובה לאכול בהן דוקא פת כזו.


ד' הפוס' שחובה לאכול בסעודות אלה דוקא פת מה' מיני דגן, זו ד' מרן בשו"ע (סי' קפ"ח ס"ו). וכ"פ הגר"ש משאש זצ"ל [בשו"ת שמש ומגן (ח"א סי' י"ג. ח"ב סי' י"ט ואילך. וח"ב סי' ח'). הב"ד בחזו"ע (סוכות דק"ה ואילך ודן בדבריו), וכן כתבנו בענייננו בס"ד במקראי קודש (הל' רה"ש פ"ד סעי' כ"א ואילך. והל' ליל הסדר פ"ט הערה ס"ח, שכן אמר לנו בעצמו). וכ"ז עפי"ד מרן הנ"ל]. וראה עוד בכה"ח (סי' קפ"ח סקכ"ד), בחזו"ע (יו"ט. דיני שבועות ס"ד) ובהערה הבאה.


[86]פו. כפי שכתבנו בס"ד בהערה הקודמת, נחלקו הפוס' אי זו חובה לאכול דוקא פת מה' מיני דגן בסעודות החובה ביו"ט (היינו סעודת הלילה, וסעודה הראשונה שביום שהיא סעודה שניה דיו"ט). ואכן פסקו כמה פוס' ספרדים שבסעודות יו"ט (מלבד בליל א' דסוכות וליל א' דפסח), אין חובה לאוכל דוקא פת מה' מיני דגן. שכ"כ למשל בחזו"ע (יו"ט. הל' חג שבועות ס"ד). ויותר מזה כתב בחזו"ע (סוכות. דף ק"ג, א - ק"ז, א'. ודף קפ"ג), שאם בליל יו"ט א' דסוכות אכל הפת בביתו, כך שלא קיים מ"ע דאו' של אכילת פת בסוכה בלילה זה, ושכח לומר "יעו"י", שאינו חוזר לברך ברהמ"ז. וזאת משום שבכל סעודות יו"ט (חוץ מסעודת ליל א' דפסח, וכשאוכל בסוכה בליל א' דסוכות) אינו מעכב אם שכח "יעו"י". וא"כ ה"ה בני"ד כשאכל מחוץ לסוכה (עיי"ש כיצד הסביר את דברי מרן בסי' קפ"ח ס"ו. ולא זכיתי להבינו).


אמנם יש להוסיף בחדא מחתא, שהגרע"י שליט"א שם בחזו"ע (סוכות. דף ק"ז, ב' - דק"ח, א', בסוף הערה ד'), הדגיש, שכ"ז הוא דוקא אם סיים את ברהמ"ז. אך אם מיד לאחר שחתם "בונה ירושלים" נזכר בכך שלא אמר יעו"י בסעודת היום של יו"ט (וה"ה בני"ד), יאמר שם ברכת "אשר נתן" בשם ומלכות כדין. עכת"ד. ועפ"י דבריו בחזו"ע (פסח ח"ב שם) כ"ה אף אם אמר תיבות "בא"ה אלקינו מלך העולם" דברכת "הטוב והמטיב", כל עוד לא אמר תיבת "הקֵל", שימשיך ברכת "אשר נתן". וצ"ע מהי דעתו אי אמר רק תיבות "ברוך אתה ה'" של ברכת "בונה ירושלים", אי ימשיך "למדני חוקיך" ע"מ שלא לברך ברכת "אשר נתן" כברכה בפנ"ע, או שיסיים ויברכנה כברכה בפני עצמה.


אלא שלד' כה"ח (סי' קפ"ח ס"ק כ"ד וכ"ה) אין לחלק החילוק הנ"ל, ולמ"ד שאין "יעו"י" מעכב בסעודות יו"ט, ה"ה נמי שלא יברך בהן "אשר נתן" אע"ג שלא התחיל עדיין ברכת "הטוב והמטיב" (הב"ד בחזו"ע שם).


עוד יש להוסיף בס"ד, שהגר"מ אליהו זצ"ל במחזור סוכות שלו (קול יעקב. דף קע"ח, בדיני הטועה בברהמ"ז) כתב שהשוכח "יעו"י" בסעודות החובה ביו"ט אינו חוזר על ברכת המזון, וכ"כ במחזור שלו על פסח (בדיני ברהמ"ז שבהגדה של פסח). אך לא התייחס בהדיא לני"ד. ומ"מ מדבריו שם עולה שאע"ג שטרם המשיך ברכת "הטוב והמטיב" אלא רק אמר תיבת "ברוך" שלה, דינו כמי שסיים את ברכת "הטוב והמטיב" ואינו אומר את ברכת "אשר נתן". וכ"כ במחזור לפסח (בדיני הטעויות בברכהמ"ז בהגדה של פסח).


וכ"ז גבי יעו"י. אך אם חל ליל יו"ט דסוכות בשבת, ושכח "רצה והחליצנו", נראה שאף הגרע"י שליט"א וש"פ יודו דהוי לעיכובא. דמה לי אי אכל בסוכה אם לאו, הרי אמירת "רצה" אינה מדין אכילה בסוכה אלא מדין שבת, ובזה אין נ"מ אי אוכל בסוכה או בביתו. כך בס"ד נלע"ד. ואח"כ בס"ד מצאתי שכ"כ הגרמ"א זצ"ל במחזור לפסח (שם).


[87]פז. בס"ד כבר בארנו (לעיל בפרקנו סעי' כ"ז. ולהלן פי"א סעי' ב') שמעיקר הדין אשה אינה חייבת לאכול בסוכה, הן בלילה הראשון והן בשאר ימי החג (כולל סעודות יום טוב). וזאת משום שהיא פטורה ממצוות סוכה.


לפי"ז יוצא שכל מה שאשה אוכלת פת בליל יו"ט ראשון בסוכות (ובשאר ימים טובים. לאפוקי ליל יו"ט ראשון דפסח), אינו מדין אכילת פת בלילה הראשון בסוכה, שלגבי האיש הינו חיוב מדאו', אלא היא אוכלת זאת מדין סעודת יו"ט, הן בליל יו"ט והן ביומו, אך אינה חייבת לאכול זאת בסוכה.


אמנם נחלקו הפוס' אי אשה חייבת בסעודת יו"ט דווקא בפת מחמשת מיני דגן, או שדי לה בסעודה בפת דוחן, אורז ושאר קיטניות, או שמותר לה אף להתענות לגמרי ביו"ט (ונ"מ שאז אי מתענה תענית חלום ביו"ט, שאינה צריכה להתענות ביום אחר תענית לתענית), כך שאז אם לא אמרה "יעו"י" אינה צריכה לחזור ולברך ברהמ"ז.


ונתחיל בס"ד בדברי הגמ' בקידושין (דל"ד, ב'). דאיתא שם דאע"ג שמצה, שמחה (ברגל. רש"י) והקהל הינן מ"ע שהזג"ר, מ"מ נשים חייבות בהן. וא"כ אשה חייבת במצות שמחה. וכ"פ הרמב"ם (פי"ב מהל' ע"ז ה"ג). ואם וכיצד נוגע ד"ז לני"ד ר' לקמן בסמוך.


ולמעשה דן גבי ני"ד כבר הגר"ע איגר זצ"ל. שבתשובותיו (מהדו"ק סי' א') כתב שאיש ששכח את הזכרת החג (היינו "יעלה ויבא") בברהמ"ז, צריך הוא לחזור על ברהמ"ז. משא"כ הנשים והבנות שא"צ לחזור. וטעמו, משום שאשה מותרת להתענות ביו"ט, כיוון ש"איסור תענית ביו"ט נראה שהוא מדין עונג, וכן הוא ברמב"ם". ואין מצוה זו עדיפא מכל מ"ע שהזג"ר שנשים פטורות. ומה שאשה מחויבת במצוה דיו"ט הוא רק בל"ת כל מלאכה, אבל לא במ"ע דיו"ט, וכמש"כ התוס' בקידושין (דל"ד, א' ד"ה "מעקה"). ואף לר"ן דחייבות גם בעשה דיו"ט, זה רק בעשה דשביתת מלאכה, אבל בעשה שאין בו לאו, פטורות. וכיון שאינה במצות תענוג הריהי מותרת להתענות, וממילא אם שכחה להזכיר של יו"ט בברהמ"ז אינה צריכה לחזור ולברך, דהוי יו"ט לדידה כר"ח לדידן. וכ"ז זולת ליל יו"ט ראשון דפסח שמחויבות במצה, וכן בשבת, אם שכחה לומר "רצה". עכת"ד. הביאו דבריו כמה אחרו' [אורחות חיים (מספינקא. סי' קפ"ח סק"ג וסי' תקכ"ט סק"ז) שש"כ (מהדו' תשד"מ. ח"ב פנ"ז הערה י"ח), פסתש"ו (סי' קפ"ח סק"ו, וסי' תקכ"ט סק"ו). אמנם לא זכיתי להבין את דברי כבוד הרב המח"ס פסתש"ו. שבשני הסימנים הנ"ל הב"ד הגרע"א בתשובתו הזו, אך כתב בשמו שאמנם יש מצוה שהבעל ישמח את אשתו ברגל, אך היא כשלעצמה אין עליה חיוב שמחה, כי היא מ"ע שהזג"ר, אלא שיכולות לקבל ע"ע כחובה, ככל מ"ע שהזג"ר. ע"כ ד' הפסתש"ו בשם הגרע"א. ולכאו' הדברים תמוהים. ראשית מההיא גמ' בקידושין שהזכרנו לעיל בסמוך, ושכ"פ הרמב"ם, שאכן אשה חייבת במצוות שמחה ברגל. וכיצד זה יתכן שהגרע"א יחלוק ע"ז. אמנם יש באמת לתרץ את ד' הפסתש"ו בני"ד, שבאמת אין עליה חיוב שמחה, אלא החיוב הינו רק גבי בעלה שצריך לשמחה. ושכ"ד רש"י, תוס' והראב"ד, כמובא בכס"מ (פ"א מחגיגה סוף ה"א). ועיי"ש בכס"מ שהסביר שבאמת זו גם ד' הרמב"ם עצמו, ואין מחלו' בינו ובין הראב"ד בכך. אמנם עדיין ק"ק דברי הפסתש"ו, שהרי הגרע"א בעצמו בהשמטות לתשו' הנ"ל כתב בהדיא להיפך, וז"ל: אבל מ"מ נראה דאינה מחויבת באכילת פת. דנראה דאכילת פת אינו מצד חיוב שמחה, דהא בשבת ליכא חיוב שמחה... והכיבוד ועונג עם שמחה תרי מילי נינהו (עיי"ש שהוכיח כן מד' הרמב"ם)... וא"כ י"ל דגם ביו"ט מדין שמחה היה סגי בבשר ויין ובגדי צבעונים, אלא דחיובו כמו בשבת... וכיוון דאין אכילת פת תלוי בחיוב שמחה, י"ל דאין הנשים חייבות במצות אכילת פת ביו"ט דהוי מצוה שהזג"ר... וא"כ הדרן לדינא דבשכחה להזכיר מעין יו"ט בברהמ"ז דאינה צריכה לחזור ולברך. עכ"ל. וע"ע שדן גם בדברי הלבוש, ותירץ דמ"מ רוב נשי דידן מחמירין לעצמן וזהירות וזריזות לקיים רוב מ"ע שהזג"ר, כגון שופר, סוכה ולולב. וכן בקידוש יו"ט, והוי כקיבלו עליהו. ומ"מ לא חזר בו לענין הפסק שא"צ לחזור על ברהמ"ז, וגם לא חזר בו שאין הדבר תלוי בשמחה אלא בעונג. עיי"ש. ולפי"ז באמת לא מובנים ד' הפסתש"ו בשני הסימנים הנ"ל, ובפרט שבסי' תקכ"ט חזר על דבריו הלא מובנים לי מסי' קפ"ח. ולכן נלע"ד בס"ד שהפסתש"ו לא דק בדבריו שערבב עונג עם שמחה. ומ"מ נשים יכולות לקבל על עצמן מצוות עונג ע"י אכילת פת ביו"ט].


וכעין ד' הגרע"א כ' גם הגר"ע יוסף שליט"א בחזו"ע (הל' יו"ט. הל' חג השבועות. ס"ד ובהערה ט"ו) וכן בחזו"ע (סוכות. דיני הישיבה בסוכה, הערה ה' עמ' ק"ח). וטעמו, שכיוון שאף בלילה הראשון דסוכות נשים פטורות מלאכול בסוכה, לכן אף אם שכחה לומר "יעו"י" בברהמ"ז, אינה חוזרת. וא"כ כ"ש בשאר סעודות יו"ט. והוסיף שכ"כ גם הגר"ש מזרחי זצ"ל בשו"ת דברי שלום (ח"ב סי' נ"ד ע"ג ר"ד סק"ו) ובשו"ת אדרת תפארת (ח"ד סס"י ל"ט).


וא"כ מצינו כמה פוס' דס"ל שאשה שטעתה ולא אמרה "יעלה ויבא" בברהמ"ז, הן בליל יו"ט ראשון דסוכות והן בשאר סעודות יו"ט (ואין מדובר על הסעודות בחוה"מ), שבמקרים אלה אינה חוזרת לברך את ברהמ"ז. ונראה שלדידם (עכ"פ מסתימות דברי הגרע"א בתשובתו) גם אם סיימה את ברכת "בונה ירושלים", שלא תאמר שם את ברכת "אשר נתן" [וראה בחזו"ע סוכות (שם בדף ק"ז) שאף שלא דן גבי ני"ד, מ"מ כתב גבי המסתפק אי אמר "יעלה ויבא", שלמרות שלדעתו א"צ לחזור, אך אם נזכר בכך מיד כשסיים את "בונה ירושלים", לדעתו יברך שם את ברכת "אשר נתן". וצ"ע אי לדעתו כ"ה בני"ד, אף שמסתימת דבריו קצת נראה שבני"ד אשה זו לא תברך את ברכת "אשר נתן"].


אלא שמאידך מצינו הרבה פוס' שחלקו ע"ד הגרע"א בתשובתו, וס"ל שאשה שטעתה ולא אמרה "יעלה ויבא" בברהמ"ז, שאכן תחזור לברך את ברהמ"ז. וממילא אם נזכרה בכך לפני שהחלה את ברכת "הטוב והמטיב", או אפילו שכבר אמרה "ברוך...מלך העולם, הא-ל", הרי שיכולה היא לתקן זאת ולומר את ברכת "אשר נתן".


לפני שנכתוב את ד' הפוס' שכתבו בהדיא שאף אשה חוזרת במקרה זה לברך את ברהמ"ז, יש לציין שמרן (בסי' קפ"ח) כשדיבר על טעויות בברהמ"ז, לא חילק בין איש לאשה. ולפ"ז י"ל שבסעודות יו"ט אשה חייבת כמו איש בהזכרת "יעלה ויבא" בברהמ"ז. אלא שיש מקום לדחות זאת ולומר שאין מפה הוכחה, שהרי ברור שגבי ליל א' דסוכות אין חיוב האשה בפת כמו האיש לאכול "בסוכה", ורק בליל א' דפסח דינה שווה לאיש, וגם שם מרן לא חילק בין איש לאשה. אלא שבס"ד יש צד לדחות את הדחיה הזאת ולומר, דשמא מרן ס"ל שאשה חייבת בסעודות יו"ט כאיש, וממילא אם טעתה ולא אמרה "יעלה ויבא" בליל א' דסוכות, הרי שדינה שווה לאיש כי היא חייבת בפת מדין סעודת יו"ט בלילה, ולא דווקא באכילת פת בסוכה. ומ"מ לכאו' אין הדברים מפורשים בשו"ע לכאן או לכאן.


ומ"מ כבר כתבו כמה פוס' שלא כד' הגרע"א הנ"ל. שכ"כ הג"ר נחמן כהנא זצ"ל מספינקא באורחות חיים שלו (בסי' קפ"ח סק"ג ובסי' תקכ"ט ס"ק ז' וח') בשם הג' פת"ת (בסי' קפ"ח ותקכ"ט) שחלק בהדיא ע"ד הג' רע"א, וכ' שגם נשים חייבות ביו"ט באכילת פת כאיש (אומנם ס' פת"ת אמת"י, ובשל מחלתי נבצר ממני לראותו). והוסיף באו"ח שכ"כ גם בשו"ת שאילת שמואל, שאשה ששכחה בברהמ"ז חייבת לחזור על ברהמ"ז. ועיי"ש מש"כ גם בשם ס' תורת אביגדור (אלא שלא ברור מדבריו שגם הוא מחייב האשה ביו"ט באכילת פת מה' מיני דגן). וכן מתבאר מפשיטות הג' הפמ"ג (בא"א סי' שכ"ה סקי"א). וכ"נ קצת שזו ד' השש"כ (מהדו' תשד"מ, פנ"ז הערה י"ח). וע"ע בשו"ע הגר"ז (סי' רע"א ס"ה) ובא"ח (ש"ש פר' בראשית סי"א) שאשה חייבת בקידוש יו"ט (שלא כגרע"א). וע"ע בכעין זאת בחינוך (מצווה רצ"ז), ובמנח"ח (שם ססק"ב), בלח"מ (פי"ב מהל' ע"ז ה"ג), במנח"ח (סוף מצווה ל"א), בשו"ת ברית יעקב (או"ח סי' ל"ג), בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' ל"ב), באג"מ (או"ח ח"ד סי' ק'), בשש"כ (פמ"ז הערה כ"ו ופנ"ז הערה י"ח) ובפסתש"ו (סי' קפ"ח סק"ו וסי' תקנ"ט סק"ו. ור' לעיל בסמוך מה שבס"ד הערנו על דבריו).


לפני שנסיק המסקנה נראה בס"ד עוד להוסיף, שיש קצת לדון אי גבי נשים אשכנזיות יש להחמיר יותר בני"ד גבי ליל יו"ט ראשון דסוכות בפרט, וגבי שאר הסעודות בסוכות בכלל, בשל העובדה שהן מכניסות עצמן לחיוב אכילה בסוכה (עפי"ד ר"ת) ואף מברכות "אקב"ו לישב בסוכה". ועוד צד להחמיר לנשים האשכנזיות עפי"ד הגרע"א (בשו"ת סי' א' בהשמטות) שכ' "דמ"מ רוב נשי דידן מחמירין לעצמן וזהירות וזריזות לקיים רוב מ"ע שהזג"ר, כגון שופר, סוכה, לולב, וכן בקידוש יו"ט, והוי כקיבלו עלייהו" (וכתב זאת להסביר דברי הלבוש). אמנם אין דעתי מיושבת בשל מחלתי, ואין לי מספיק דעת כדי לשקול עד כמה צריך להחמיר לנשים האשכנזיות בשל צדדים אלה.


ומ"מ למסקנה בס"ד נמצאנו למדים שני"ד תלוי במחלו' גדולה בפוס', גבי אשה ששכחה לומר "יעלה ויבא" הן בליל ראשון דסוכות, והן בשאר סעודות יו"ט, הצריכה היא לחזור ולברך את ברהמ"ז. לכן אי נזכרה בכך טרם שהחלה את ברכת "הטוב והמטיב" (או עכ"פ טרם המשיכה את המילה הבאה אחר המילים "מלך העולם", והיינו שלא אמרה תיבת "הקֵ-ל", או תיבת "לעד" בברכה זו), התמשיך לומר ברכת "אשר נתן". ואף שנראה שד' רוב הפוס' להחמיר ולחייבה לחזור ולברך את ברהמ"ז (ובפרט שכ"מ מסתימות דברי מרן והרמ"א בסי' קפ"ח, וכנ"ל), מ"מ כיוון שגברא רבא כגרע"א ס"ל שלא תחזור, לכן כתבנו זאת כמחלו' (אך את ד' המחייבים לחזור כתבנו כד' הי"א השניה, שהיא העיקר להלכה). וראה עוד בעניינים מעין אלה מה שכתבנו במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד הערות נ"ג ונ"ה) והל' ליל הסדר (פ"ט סעי' ל"ח).


ועוד יש לציין, שמחלו' זו אינה בין הפוס' האשכנזים ובין הפוס' הספרדים. אלא אף בד' הפוטרים אותה מלחזור ישנם אשכנזים (הגרע"א) וספרדים (הגרע"י שליט"א).


ועוד יש להעיר, שהג' כה"ח כ' (בסי' קפ"ח סקכ"ד) שנשים שטעו בברהמ"ז לעולם אינן חוזרות לברך. והגדיל ופסק כן אף גבי ליל א' דפסח, שבו גם נשים חייבות מדאו' לאכול כזית מצה. וטעמו, דכיוון שיש ספק אם נשים חייבות בברהמ"ז מדאו' או מדרבנן, לכן אם טעו ולא הזכירו "רצה" או "יעלה ויבא" לעולם אינן חוזרות. אלא שעכ"פ גבי ליל הסדר כבר חלקו עליו הפוס', דמה בכך. הרי אף את"ל שחייבות רק מדרבנן, הרי הן צריכות לחזור. דלא מצינו שאם איש אכל פחות משיעור שביעה, שחייב אז בברהמ"ז רק מדרבנן, שלא יצטרך לחזור אם שכח מעין המאורע, אלא ודאי חוזר הוא. וה"ה לאשה, וק"ו גביה שהרי היא ספק חייבת אף מדאו' [ר' שש"כ (מהדו' תשד"מ פנ"ז סוף הערה י"ח). ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ע"ו) בשם הגר"א נבנצל שליט"א].


בס"ד יש להעיר שכפי שכתבנו בהלכות, דברים אלה אמורים גבי סעודות יו"ט אך לא גבי סעודות חוה"מ. וזאת משום שגבי סעודות חוה"מ כבר כתב מרן (בסי' קפ"ח ס"ז) שאף איש אינו חוזר אם שכח "יעלה ויבא", וא"כ כ"ש שכן הדין גבי אשה שלא תחזור, אף אם ודאי שכחה "יעלה ויבא".


וע"ע בעניינים אלה בשש"כ (פנ"ד הערות קכ"א וקכ"ב, גבי אי נשים חייבות בסעודות יו"ט), בפסתש"ו [(סי' קפ"ח סק"ו) שפסק בפשטות כגרע"א בני"ד בשל סב"ל (עפ"י שו"ת שבט"ה, יבי"א ועוד). אמנם זאת כתב גבי חיוב חזרה על ברהמ"ז. אך גבי חיוב הנשים באכילה פסק (בסי' תקכ"ט סק"ו) שנשים חייבות באכילה ביו"ט], ומה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (בפ"ד הערה נ"ג, גבי חיוב אשה בסעודות יו"ט).


[88]פח. בני"ד נראה בס"ד שישנם כמה וכמה ספקות: 1) עצם חיוב אשה בברהמ"ז ספק אם הינו מדאו' [י"א משום שלא נחלו את הארץ מצד עצמן (אא"כ בבת יורשת) וי"א דלא שייך באשה חיוב בהזכרת ברית ותורה, כמבואר בראשו' ובשו"ע (סי' קפ"ו ס"א) עפ"י הגמ' בברכות (דף כ')]. 2) אמירת התוספות של הזכרת מעין המאורע, לפחות לדעת רוב הפוס', אינה מדאו', אף כשחיוב ברהמ"ז הינו מדאו'. וכל זה מדובר כשהאשה אכלה ושבעה (שאז חיוב האיש הינו מדאו'. אמנם יש לזכור בס"ד שאף את"ל שתוספות אלה הינן רק מדרבנן, מ"מ כבר כתבנו בכמה דוכתי שנחלקו הפוס' אי בכה"ג לפחות יצא י"ח מדאו', או אפ' מדאו' לא יצא י"ח. 3) לספרדים אולי מצטרפת ד' הרב כה"ח (סי' קפ"ח סקכ"ד) שנשים ששכחו להזכיר המאורע, אף בשבת ובליל א' דסוכות ודפסח, אינן חייבות לחזור ולברך. אך באמת ספק זה הינו קלוש מאוד, כיוון שהפוס' כבר דחו זאת מכל וכל, וכנ"ל בהערה הקודמת. 4) ונוסף לכך מצטרף בני"ד עצם הספק של אשה זו, שהיא בעצמה מסתפקת אי אמרה "יעלה ויבא" בברהמ"ז [הבאנו ספקות אלה בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ד הערה נ"ו)].


נוסף לכ"ז, יש להעיר שבני"ד ישנם שני פסקים: מצד א' הביא מרן המ"ב (בסי' קפ"ו סק"ג) מחלו' האחרו' גבי אשה שאכלה כדי שביעה, ושספק אם ברכה בכלל את ברהמ"ז, אי צריכה לחזור ולברך. ועפי"ז הסיק גבי ברהמ"ז (שם ד"ה "אלא מדרבנן"), שהסומך ע"ד השער האפרים (כצ"ל) וש"א המצריכים לאשה זו לחזור ולברך, לא הפסיד. דבלא"ה ד' הרבה ראשו' שחיוב האשה (שאינה מסופקת) הינו מדאו'.


וישנו עוד פסק של המ"ב השייך לני"ד: שכ' (בסי' קפ"ח סקל"ז) שמי שמסופק אם הזכיר מעין המאורע (שם משתעי על "רצה והחליצנו"), דתלינן שמסתמא בודאי לא הזכיר. וראה במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ע"ו) שעפי"ז פסק הגר"ש ישראלי זצ"ל גם גבי אשה שטעתה בליל הסדר, שצריכה היא לחזור. אמנם יש מקום לחלק בין התם לני"ד, שבני"ד אין חיוב האשה כחיוב איש בשבת וכחיוב אשה בליל הסדר.


לאור כ"ז בס"ד יש להסיק לענ"ד שאשה אשכנזיה ששכחה לומר "יעלה ויבא" בסעודות יו"ט בלילה וביום, יש לצדד שלכתחי' תחזור על ברהמ"ז, ואם יכולה לתקן זאת ע"י אמירת "אשר נתן", תעשה כן. אמנם אשה אשכנזיה הרוצה לסמוך על הפוס' הסוברים שבמקרה זה אינה צריכה לחזור ולברך, ואף לא לומר את ברכת "אשר נתן", יש לה על מה לסמוך, ואין למחות בידה, משום שאף המחמירים לגבי מקרה שודאי טעתה בני"ד, יתכן שיקלו יותר כשספק טעתה [ומה שגבי ליל הסדר החמרנו שמדינא תחזור לברך ברהמ"ז (בפ"ט הערה ע"ו), התם הוא משום שחיובה לאכול אז מדאו'. ומה שכתבנו גבי רה"ש שיש מקום להקל שלא תחזור (בפ"ד הערה נ"ו) הוא משום דבזה איכא לצרופי ד' הפוס' (המ"א) שרה"ש דינו כר"ח]. וע"ע בפסתש"ו (סי' קפ"ח הערה 18).


אמנם נראה שהפוס' הספרדים נטו יותר להקל בני"ד. שכן כבר הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל גבי אשה המסופקת אם אמרה "רצה והחליצנו" בשבת או שמסופקת אם אמרה "יעלה ויבא" בברהמ"ז בליל הסדר (שחייבת היא מדאו' לאכול אז כזית מצה כמו האיש), שלדעתו "אפשר להקל לה" שלא תחזור ותברך את ברהמ"ז. עכת"ד. גם הגר"ע יוסף שליט"א כ' בחזו"ע הל' שבת (ח"ב, דיני סעודות שבת עמ' קצ"ד סעי' י'), שמי שאחר שבירך ברהמ"ז נסתפק אם אמר "רצה והחליצנו", אינו צריך לחזור ולברך. עכ"ד. וזאת עפי"ד ביבי"א (ח"ז סי' כ"ח). עיי"ש ביבי"א. וא"כ כ"ש שלדעתו יש להקל בכך גבי אשה ביו"ט. ועיין כעין זאת בילקו"י (ח"ג מהדו' תשנ"א, סי' קפ"ו סעי' ד'), גבי אשה שנסתפקה אי בכלל ברכה ברהמ"ז שאינה צריך לברכה שוב. ע"כ. וא"כ ספרדיה המסופקת אי אמרה "יעלה ויבא" בברהמ"ז ביו"ט, הן בלילו והן ביומו, אינה צריכה לחזור ולברך את ברהמ"ז [וראה במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה ע"ו) והל' רה"ש (פ"ד הערה נ"ו) שג"כ הקלנו לספרדיה המסופקת אם שכחה "יעלה ויבא". עיי"ש].


ואגב זאת יש להעיר, שעיקר סברת הגרע"י שליט"א להקל הינה שלדעתו הזכרת מעין המאורע הינה רק מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא. והעיר שכנגד החזקה שהוא מזכיר רק מה שהוא למוד להזכיר, ישנה חזקה הפוכה (שכתבה הגר"ש קלוגר) דאימת שבת עליו ורמי אנפשיה ומדכר. אלא שעל סברא זו דאימת שבת עליה, כבר חלקו כמה פוס' [כשבט"ה (ח"ד סי' י"ח סק"ב)]. ובאמת שגם לענ"ד קשה להלום זאת לני"ד, אך מ"מ זו ד' הגר"ע יוסף שליט"א.


ומ"מ למעשה בס"ד עולה, שספרדיה שספק טעתה ושכחה לומר "יעלה ויבא" בברהמ"ז בסעודות יו"ט, כולל סעודת ליל יום טוב ראשון דסוכות, אינה צריכה לחזור ולברך ברהמ"ז. ומ"מ נראה שספרדיה שחוזרת ומברכת ברהמ"ז, יש לה על מה לסמוך [שסומכת על פשט דברי מרן (בסי' קפ"ח) שהשוכח "יעלה ויבא" בסעודות יו"ט חוזר לברך ברהמ"ז. ומרן לא חילק בין איש לאשה לענין זה. וראה עוד לעיל בהערה הקודמת].


ומ"מ בס"ד יש להוסיף, שבכל מקרה שאין אשה זו חוזרת על ברהמ"ז, ולא אומרת בפיה את ברכת "אשר נתן", נלע"ד שאם סיימה את ברכת "בונה ירושלים", תהרהר שם בלבה את ברכת "אשר נתן". ויתכן שאף אם כבר החלה את ברכת "הטוב והמטיב", ואמרה אפי' תיבות "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם", רשאית להרהר את המשך ברכת "אשר נתן", ואולי אף עדיף שתעשה כן. ואז צריכה היא בגמר ברכת "אשר נתן" להמשיך ולהרהר שוב את תיבות "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם". וכל זה מדין מש"כ הרמב"ם (פ"א מברכות ה"ז) והסמ"ג, שהמהרהר ברכה בליבו יצא י"ח.


ולמרות שלכאו' יש מקום לדחות זאת, דהא כ' בשו"ת פרח שושן שאף בהרהור הלב יש איסור ברכה לבטלה. מ"מ כבר התירו זאת הרבה פוס', מהם מרן הגחיד"א בס' פתח עיניים (לברכות ד"כ,ב') ובספרו יעיר אוזן (מע' ב' סק"א) ובספרו טוב עין (סי' י"ח סקל"ד). וכ"כ הגיוו"ר בגן המלך (סי' כ"ג). הישועות יעקב (רסי' ס"ב ורס"י קפ"ו). ובשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' רפ"ז), בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי' רל"ד). וכ"כ בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' קמ"ו), בס' מאמ"ר (רס"י קפ"ה), והג' הפמ"ג (בפתיחה להל' ברכות סק"ב). הב"ד בחזו"ע [פסח (ח"א כרך ב' עמ' תתס"ח סס"י מ"ט)] ובספרנו מקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ח הערה ל"א). וחלק מפוס' אלה כתבו שכן יש לנהוג בכל מקום שיש סב"ל, שמ"מ יהרהר הברכה בלבו. וכן דרכו של הג' כה"ח בהרבה דוכתי.


ואם אשה זו סיימה ברכת "בונה ירושלים", הרשאית (אף לד' הפוס' שאין טעות זו מעכבת, ואינה צריכה לומר ברכת "אשר נתן") לשמוע "יעלה ויבא" מאדם אחר האומרה במקומה הנכון. לכאו' תלוי ד"ז במחלו' הראשו' אי דין שומע כעונה הוי כעונה ומדבר ממש, ואז הוי הפסק בני"ד. שלד' הטור (סס"י ק"ד) בשם ר"ח, ורש"י בסוכה (דל"ח, ב') בשם בה"ג וסיעתם לא חשיב דיבור ממש ולא הוי הפסק, ואילו לד' ר"ת ור"י (בברכות דכ"א, ב') וסיעתם שומע כעונה חשיב כדיבור ממש והוי הפסק. וראה עוד ע"כ בב"י (סס"י ק"ד), בבה"ל (סס"י ק"ד "ויהא כעונה"), בכה"ח (סי' ק"ד סקל"ו) ובש"פ. ונראה שמ"מ בני"ד יכולה לשמוע זאת מאחרים. ויש עוד להתיישב בדבר.


יש להעיר שכל הדברים האמורים בסעי' זה גבי סעודות יו"ט, הכוונה לב' סעודות ראשונות דיו"ט, והיינו סעודה ראשונה דלילה וסעודה ראשונה של היום. אך על שאר סעודות דיו"ט (כגון שעושה סעודה שלישית) בזה ודאי אינו חוזר אם טעה ולא אמר "יעלה ויבא" [מ"ב (סימן קפ"ח סקל"א) וש"פ].


[89]פט. הרמ"א (בסי' תרל"ט ס"ג) כ' בד"מ עפ"י המהרי"ל, שלא יאכל בערב סוכות ביום, מחצות ואילך, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון, דומיא דאכילת מצה. והקשה ע"ד, אלא שהמשיך שאח"כ ראה כן גם באו"ז, והוא עפ"י הירו', שצריך להכנס לסוכה כשהוא בתאוה לאוכל. עכת"ד. ואכן במפה כתב הרמ"א עפי"ד המהרי"ל, שלא יאכל בערב סוכות ביום מחצות ואילך, כדי שיאכל בסוכה לתיאבון דומיא דע"פ. ע"כ.


אלא שהאחרו' הקשו ע"ד הרמ"א, שמש"כ דומיא דערב פסח, הו"ד לשיטת המהרי"ל שאף בע"פ לא יאכל מחצות. אך כיון שבשו"ע (סי' תע"א) פסק שבע"פ לא יאכל משעה עשירית ואילך (היינו ג' שעות זמניות האחרונות של היום), א"כ ה"ה גם בערב סוכות, דלא חמיר טפי [אע"ג שבאמת יש צד לכאן ולכאן. שגבי ע"פ חמיר טפי מסוכות, משום שגבי ליל פסח מפורש בכתוב לאכול בלילה את קרבן הפסח, מצה ומרור. משא"כ בסוכות שנלמד בגז"ש [שאמנם גם היא תוקפה מדאו'. אלא שמ"מ אין זה מפורש בכתוב. וכבר מצינו שיש נ"מ בין דבר המפורש בכתוב לדברי שאינו מפורש, למשל ברמ"א (סי' תר"ח ס"ב) עפ"י הר"ן, וכן הרא"ש בשם העיטור]. אלא שמ"מ יש צד להחמיר יותר בסוכות מבפסח, כיון שבפסח אמנם צריך להקדים את אמירת ההגדה כדי שהתינוקות לא יישנו, משא"כ בסוכות שלא חששו לכך, אך מ"מ בליל הסדר עד שמגיעים ל"מוציא-מצה" עובר הרבה זמן, ועד אז יכול אדם להיות תאב לאוכל אף אם אכל לפני כניסת החג, משא"כ בסוכות שלכאו' יש מקום יותר להחמיר באכילה לפני החג, כיון שלא עובר זמן רב מכניסת החג עד לסעודת החג. וכמש"כ הביכור"י המובא באמצע ההערה הבאה. ומ"מ יש להעיר שבהל' יו"ט כ' הרמ"א (בסי' תקכ"ט ס"א) גבי ערב יו"ט בעלמא שאסור לאכול מזמן מנחה ולמעלה. ועיי"ש במ"ב (ס"ק ה'-ז') דאינו איסור ממש אלא דמצווה להמנע מלקבוע סעודה מתשע שעות ולמעלה. וכ"כ בבה"ל (שם בד"ה "ממנחה"). עיי"ש.


ואכן המ"א (סקי"ב) כ' שבערב סוכות די להמנע מאכילה ג' שעות זמניות קודם החג (ובתשרי וניסן שעה זמנית הינה בערך שעה רגילה, דהיום והלילה שווים). וכ"פ הגר"ז (סי' תרל"ט בסעי' כ') שבערב החג לא יאכל פת מן המנחה ולמעלה. וכ"ד הגר"א, וכ"פ המ"ב (סקכ"ז) ובחזו"ע (שם דקכ"א ס"ח ובהערה ט"ז). וזאת שלא כרב בית השואבה והג' הרח"ף ברו"ח. וע"ע בערוה"ש (סי' תע"א), ובבא"ח (פר' "האזינו" ס"ג).


גבי אכילה בערב יו"ט שני של גלויות (היינו ביום טוב ראשון של סוכות אחה"צ). אם משווינן לגמרי דין סוכות לדין פסח, הרי שגבי פסח כ' הרמ"א (בסי' תע"א ס"ב) להזהר באכילת חזרת וכן למעט באכילת מצה, כדי שיוכל לאכול בליל יוט"ב ש"ג מצה לתיאבון. וכ' האחרו', שמ"מ מן המנחה ולמעלה צריך להזהר מן הדין בכל יו"ט ראשון (בחו"ל) מפני שהוא עיו"ט שני ש"ג, וכמש"כ (בסי' תקכ"ט סק"א). הב"ד המ"ב (סי' תע"א סקט"ז). וע"ע מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"א הערה ט"ו).


ומ"מ כ"ז דוקא אם משווינן לגמרי דין ערב סוכות לדין ע"פ (ור' מ"ב ססקכ"ז שמשמע שגבי ני"ד משווה זאת לגמרי. אמנם בסקל"ה הב"ד הפוס' שחילקו בין דין אכילה בליל סוכות לדין אכילה בליל פסח. וסוגיא בדוכתא עדיפא. ומשמע שגבי אכילה "בערב" יו"ט דעתו להחמיר בסוכות כבפסח).


[90]צ. עפ"י המ"ב (סי' תרל"ט ססקכ"ז) שכ' שכל פרטי הדינים המבוארים גבי מניעת האכילה בערב פסח, שייכים גם למניעת האכילה בערב סוכות.


גבי אכילת מזונות בע"פ (התם מישתעי במצה עשירה) ר' במרן (סי' תע"א ס"ב), ובמה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"א סעי' י"ז). והאיסור הינו ג' שעות זמניות קודם הלילה (שבתשרי וניסן שעה זמנית הינה כשעה רגילה, דהיום והלילה שווים, כנ"ל בהערה הקודמת). ואמנם צ"ע גבי ני"ד. דלפי"ז יוצא שאסור לאכול עוגיות בערב סוכות שלוש שעות לפני הלילה (השקיעה או צה"כ). ולא ראינו ולא שמענו מי שנזהר בזה. וכן לפי"ז אסור לאכול בערב סוכות מרק עם כופתאות, איטריות, קוסקוס וכדו', ג' שעות לפני הלילה. ובשל טרדות ערב החג (גמר בניית הסוכה, הכנסת המיטות, השולחן ושאר הכלים לסוכה, הליכה למקוה וכו') עלול אדם להכנס לחג כשהוא מאוד עייף ורעב. ולכן נראה שעדיף שיאכל מעט מזונות כדי שיכנס יותר רגוע לחג. ובס"ד נראה מסברא, שכל האיסור בני"ד הו"ד כשקובע סעודתו על המזונות ובשל כך יכנס לחג שבע. דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה. דהא אין זה יוה"כ שכל אכילה אסורה. ועיי"ש במקראי קודש, שאף גבי פסח יש מתירים לאכול מצה עשירה פחות מכזית, ויש מתירים אף פחות מכביצה. וכ"ה גבי פירות, בשר, וכדבסמוך. וצ"ע.


גבי אכילת פירות, ירקות, בשר, דגים, ביצים וכדו'. לענין אכילתם בערב פסח, כתב כן מרן (בסי' תע"א ס"א), המ"א, המ"ב (שם סק"ג), כה"ח (סק"ז), שש"כ (פמ"ב הערה קי"ד), חזו"ע (פסח ח"ב דצ"ה) וש"א. והכלל בזה הוא שמותר לאוכלם בתנאי שלא ישבע מהם. וכמבואר במקראי קודש (שם סי"ז ובהערות כ"ד וכ"ה). וא"כ ה"ה בערב סוכות (כגון שלא יאכל הרבה תפוחי אדמה ובשר וישבע מהם).


בלוח א"י (דיני ערב סוכות) כתב בשם הגר"י קניאל זצ"ל שיש מחמירים שלא לאכול פת אחר חצות היום. ומ"מ לכו"ע אסור לאכול פת אחר תשע שעות, כמו בע"פ. עכ"ד.


אמנם כעבור זמן ראיתי בביכור"י (סי' תרל"ט סקכ"ד) שדן באורך בענינים אלה, ולמסקנה הסיק שכיוון שבסוכות אוכלים מיד לאחר הקידוש, ושלא כבליל פסח שממתינים הרבה מלאכול בשל אמירת ההגדה, לכן גבי סוכות אסור כבר מחצות היום של ערב החג לאכול הרבה פירות וירקות, וכן אסור אפי' מעט יין, שמא ישבע מהם, ויקוץ בכזית הראשון או בסעודת ליל החג. עכת"ד. אך ראה בכה"ח (סי' תרל"ט ס"ק ס') שהב"ד כמה פוס' שמקילים בכך עד סוף שעה תשיעית של היום. עיי"ש.


ובאמת ששאלתי את הג"ר אשר זעליג וייס שליט"א מהו גדר איסור אכילה בערב סוכות. שהמ"ב (סי' תרל"ט סקכ"ז) כתב שכל פרטי דיני איסור האכילה בערב סוכות שווים לדין איסור האכילה בערב פסח. והראיתי לגראז"ו שליט"א את דברי המ"ב. ואמר הגראז"ו שליט"א שזה כפשט המ"ב, שכל מה שאסור בע"פ אסור גם בסוכות. ושאלתי, אך הרי בע"פ איסור אכילת מזונות הינו כדין מצה עשירה, שזה ממילא אסור לאשכנזים. וגם לספרדים זה אסור רק מתחילת שעה עשירית, וכמש"כ בשו"ע בסי' תע"א (סעי' ב'). האם לפי"ז אסור לאכול כזית או כביצה עוגיות בערב סוכות לאחר סוף שעה התשיעית, והרי לא שמענו שמחמירים בזה. וענה לי הגרא"ז וייס שליט"א שאיסור אכילת מזונות בערב סוכות בג' השעות האחרונות הוא דוקא כשאוכל שיעור קביעות סעודה של מזונות. אך מותר לאכול כזית ואף כביצה ויותר ממזונות גם משעה עשירית ואילך. עכת"ד.


וגבי שתיית יין בערב החג. ר' בשו"ע (סי' תע"א ס"א), ובמקראי קודש (שם סי"ח והערה כ"ו).


וע"ע במקראי קודש הל' ליל הסדר (שם בפ"א סעי' י"ט ואילך) עוד פרטי דינים בענינים אלה (כגון שהחל לאכול לפני זמן איסור האכילה וממשיך לאחר זמן איסור האכילה, וכדו').


[91]צא. בני"ד נראה בס"ד שישנם הרבה טעמים להקל, וגם כמה צדדים להחמיר. ונתחיל בס"ד בטעמים להקל:


טעם ראשון: ראשית יש להדגיש שבשבת ויו"ט אין להתענות על כל חלום רע, אלא רק על מה שכתבו הפוס' שמותר להתענות עליו בשויו"ט. שכ' מרן בשו"ע (סי' רפ"ח ס"ה), שי"א שאין להתענות ת"ח בשבת אלא על חלום שראהו שלוש פעמים. וי"א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת כלל, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה חלום טוב ואיזה רע. והוסיף מרן שהעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלושה חלומות מתענים בשבת (עיי"ש מה שפירט). וכ' מרן שנראה לו שהחלומות שאמרו במס' ברכות בפרק הרואה שהינם חלומות רעים, גם עליהם מתענים בשבת. עכת"ד. וגם לגבי חלומות אלה הוסיפו האחרו' להקל, שיתענה רק בתנאי שנפשו עגומה עליו והתענית הינה עונג לו שעי"כ ימצא נחת רוח מהצער שהפחידו החלום. ועוד יש כמה וכמה פוס' שפקפקו על חיוב התענית בשבת גם גבי החלומות שהזכיר מרן [ר' מ"ב (שם סקט"ו) וכה"ח (ס"ק נ"ד – נ"ה)] וכגון מש"כ מהר"י חאגיז בס' קרבן מנחה (הב"ד בכה"ח שם ס"ק נ"ח) שקרא תגר ואמר דלאו מר בריה דרבינא חתים עלה. ודברי נשים הם אלו שאומרות דהרואה בחלום שנושא אשה רמז שילך וינשא עם העפר. ואני כשרואה א' מחלומות אלו עושה יו"ט. שהרי אמרו שהעונה איש"ר בחלום מובטח לו שהוא בן העוה"ב. א"כ כשרואה יוה"כ רמז שמתכפרין לו עוונותיו, וכ"ש בשעת נעילה. עיי"ש. ואף הא"ר כתב שי"א שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמ' לזמננו, כמו שהשתנו הרפואות שבזמניהם (הב"ד כה"ח סקס"ה). ועיי"ש בכה"ח עוד צדדים רבים להקל מצד פתרונות החלומות.


טעם שני: עוד צד להקל בני"ד הוא משום שבני"ד עסקינן שחלם את החלום בעיו"ט דסוכות ביום, ולכן אמורה תעניתו להתחיל מיד כשניעור משנתו עד חלק מהלילה. ועל כך יש עוד צד להקל. דנחלקו הפוס' האם בכלל צריך להתענות על חלומות רעים שחלם ביום, ולא בלילה. שאמנם מור"ם במפה כ' (בסי' רפ"ח ס"ד) שמי שישן שינת הצהרים וחלם לו (בשבת) חלום רע, שיתענה מחצי היום עד חצי הלילה, ואז יבדיל. ע"כ. והיינו דבעי להתענות אף על חלום שחלם ביום, ואפי' כשהתענית בשבת. ומאידך יש שכתבו שאין להתענות על חלום שחלם ביום ולא בלילה [הרב החסיד בעל קנה חכמה, הב"ד בס' יד אליהו, והוסיף להביא קצת ראיה לכך. והביא דבריהם מרן הגחיד"א במחב"ר, וכה"ח (סי' רפ"ח סק"מ)]. והיינו דלא ברירא לן שמתענים על חלומות של יום (אמנם יש להעיר שדברי בעל הקנה חכמה נאמרו גבי חלום בימי חול. ותחילה עלה במחשבתי שיש מקום לומר שא"כ ק"ו גבי חלום בשבת, שלא יתענה עליו. ואח"כ ראיתי סברא זו בפוס'. אך מאידך יש סברא לומר הפוך: שדוקא חלום ביום חול אין להתענות עליו כיון שאז יש יותר אחיזה לחיצונים ושמא החלום לא בא ממקור טהור. אך בשבת שאין להם אחיזה יש יותר מקום להאמין לחלום. וצ"ע בכ"ז).


טעם שלישי: אף את"ל שמתענים על חלומות שחלמו ביום בשבת ויו"ט, ולפי"ז יש להתענות על חלומות שחלמו בערב שבת או ערב יו"ט, מ"מ יש לציין את דברי המלבושי יו"ט דס"ל שבכה"ג יש להתענות רק עד הלילה [הב"ד הא"ר והמ"ב (סי' רפ"ח רסקי"ג). עיי"ש דס"ל שיש לסמוך ע"כ כשיו"ט חל במוצש"ק. וא"כ ה"ה גבי ני"ד שלא יתענה בליל א' דסוכות]. ור' במה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"א הערה ל"ג) שלד' הגר"ש ישראלי זצ"ל גבי ת"ח בע"פ, יש להתענות עד צה"כ (ואמר טעמו כדי שיהא לילה ודאי). ולכאו' ה"ה בני"ד.


טעם רביעי: אף את"ל שכשחלם ביום בע"ש ועיו"ט דבעי להתענות בשבת ויו"ט עצמם, ואף לאחר השקיעה וצה"כ, והיינו דבעי להתענות י"ב שעות (כפשט דברי הרמ"א בסי' רפ"ח שם), מ"מ י"א שאם בשל כך יצטרך לקיים את קידוש הלילה ביום (וכגון שנעור משנתו סמוך לשקיעה בכניסת שבת, וזאת בימות הקיץ שהלילה קצר), או שבשל כך יצטרך לעשות ההבדלה ביום א' בבוקר (ג"ז בימות החמה, וכשתמו י"ב השעות ביום א' בבוקר), אע"ג שבדיעבד יי"ח קידוש והבדלה בכך, מ"מ בכה"ג אין להחמיר להתענות, דאפשר שאין לסמוך על הי"א הזה דבעי להתענות חצי היום וחצי הלילה, דלאו מילתא פסיקתא היא [מסקנת הבה"ל (שם סעי' ד' ד"ה "וי"א")]. והוסיף בבה"ל שם, שעפי"ד המלבושי יו"ט הנ"ל אין להתענות כל שע"י התענית עוקר המצוות ממקומן. עכ"ד. וכ"כ בשו"ת יד אליהו, ומרן הגחיד"א במחב"ר, גבי ע"פ שחל בשבת, וחלם בצהרים, שיקיים מצוות הלילה אחר ערבית, ואין לבטל מפני חלום שום מצווה [הב"ד כה"ח (סקמ"א. וכעין זאת כ' שם גם בס"ק מ"ב)]. ולפי"ז גם בני"ד הדין כן, שאם חלם בערב סוכות חלום לא טוב שמתענים עליו, לא יתענה כלל בליל יו"ט אחר חצות, שהרי בשל כך עוקר מצוות אכילת כזית בלילה הראשון דסוכות, שכתבו הפוס' שיאכלנו לכתחילה דוקא עד חצות [רמ"א (סי' תרל"ט ס"ג)]. וע"ע ע"כ לקמן.


טעם חמישי: עוד צד להקל בס"ד בני"ד, די"ל שמה שכתב מרן הח"ח בבה"ל הנ"ל שאין לעקור המצוות ממקומן, הוא גבי מציאות שמ"מ יוצאים י"ח המצווה בדיעבד (קידוש של הלילה לאומרו בבוקר, והבדלה ביום א' בבוקר), וכמש"כ בעצמו שם. אך הכא עסקינן במציאות חמירא טפי, והיינו שאם ימתין י"ב שעות ויעבור כל הלילה, הרי הפסיד לגמרי המצווה דליל א' דסוכות, ולא דמי למקדש את קידוש הלילה בבוקר. ואף אם יתענה רק עד לאחר חצות הרי גם בזה יתכן שהפסיד לגמרי מצות אכילת הפת בליל א' דסוכות (ג"ז כדלקמן בסמוך גבי השוואת ליל סוכות לליל פסח).


טעם שישי: עוד יש להקל בני"ד מהא, שעל מה דכתב מרן (סי' רפ"ח ס"ד) שמותר להתענות בשבת ת"ח, הוסיפו הפוס' שבאמת זו מחלו' אם זו חובה להתענות ת"ח או שמותר להתענות ת"ח. ולפי"ז כתבו ז"ל שאין להתענות אלא דוקא ג' חלומות שנהגו בהם העולם והזכירם בשו"ע (הרואה ס"ת שנשרף, יוה"כ בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו), ובתנאי שגם מקפיד ע"כ. אך אם אינו מקפיד, או שהוא מקפיד אך אינו מג' תעניות הנ"ל, אין להתענות בשבת [מט"י. מרן הגחיד"א במחב"ר. כה"ח (סקט"ו)].


טעם שביעי: כמו כן יש להזכיר את ד' המ"א דיש להקל שלא להתענות, דהא איסור דאו' הוא להתענות בשבת, וכמש"כ הרב"י בשם הרשב"א (הב"ד כה"ח סקנ"א). ולכאו' ה"ה ביו"ט. וצ"ע.


ועתה נבוא בס"ד להזכיר את הטעמים להחמיר ולהתענות בליל סוכות, ועכ"פ עד חצות או במקצת הלילה:


טעם ראשון: אע"ג שהרמ"א (בסי' תרל"ט ס"ג) כ' שלכתחי' יש לאכול את כזית הפת בליל א' דסוכות לפני חצות הלילה, מ"מ כבר כתב הג' בעל ערול"נ בספרו ביכור"י (סי' תרל"ט) שאם לא אכל קודם חצות חייב לאכול לאחר חצות, כדין מצה בליל פסח. והב"ד המ"ב (בסי' תרל"ט סקכ"ו. עיי"ש שכ' שאז יאכל פת בשיעור כביצה, ולא די בכזית, משום שאז דינו כשאר ימי הסוכות). וכן כתבנו לעיל בפרקנו (בסעי' כ"ה). ולפי"ז יש צד לומר שימשיך להתענות את תענית החלום גם לאחר חצות, ובפרט שי"א שיש חובה להתענות ת"ח (כדלעיל בסמוך בשם המט"י ומרן הגחיד"א).


טעם שני: מה שמצינו גבי ליל הסדר שכתבו הפוס' שמי שישן בע"פ אחה"צ וחלם חלום לא טוב, שלא יתענה עד חצות כדי לבטל את חלומו, אלא יתענה רק עד הלילה [ר' מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"א הערה ל"ג). ועיי"ש שלגר"ש ישראלי זצ"ל היינו עד צה"כ, וכנ"ל]. מ"מ נראה בס"ד שגבי ני"ד יש מקום להתיר ולהתענות אף חלק מהלילה, משום שיש מהפוס' שכתבו לחלק בין פסח לסוכות, וגז"ש דט"ו ט"ו לאו לגמרי גמירי לה. ראה מ"ב (סי' תרל"ט ס"ק כ"ה, כ"ו, ובעיקר סקל"ה), חזו"ע (דיני הישיבה בסוכה, דקט"ו הערה י"ב, ודקי"ז הערה ט"ו), ומה שכתבנו בס"ד בפרקנו (הערות ל"ט, נ' ונ"ב). והיינו דלפי"ז יש לחלק בין פסח לני"ד, ואע"ג שבפסח החמירו שלא יתענה עד חצות מפאת חומרת חיוב אכילת המצה לפני חצות, יתכן שבני"ד יתירו להתענות אף לאחר חצות, כל שיאכל את הכזית פת לפני עה"ש, דשמא חומרת התענית עד חצות בסוכות קלושה יותר. ובפרט שיש לצרף הא שאף גבי פסח נחלקו רבי עקיבא וראב"ע אי חיוב אכילת מצה הינו עד חצות או כל הלילה.


טעם שלישי: עוד צד לומר שבני"ד לא יפסיק את תעניתו מיד בתחילת הלילה, זאת משום שגבי ליל פסח כתבו הפוס' כן משום החובה להתחיל מיד את מצוות הסדר ואמירת ההגדה, בשל החשש שיישנו התינוקות ולא יספיקו לשמוע את סיפור יצי"מ. אך גבי סוכות לא מצינו חובה לספר לתינוקות את סיפור יצי"מ (מלבד אולי הסבר מדוע יושבים בסוכה ולא בבית). ולכן באמת כתבו הפוס' שיש להשתדל שהקטנים יישנו בע"פ אחה"צ כדי שיהיו ערים בלילה, משא"כ בני"ד. וממילא יכול בני"ד לאחר את תחילת סעודתו ע"מ להשלים את י"ב השעות של התענית, כל שיאכל כזית פת קודם חצות.


[92]צב. בס"ד לאור כל הנ"ל בהערה הקודמת נראה בס"ד לענ"ד, שכיוון שרוב הצדדים בני"ד הינם להקל, לכן מי שחלם בערב סוכות ביום חלום לא טוב שמתענים בגללו , שיתענה עד הלילה, והיינו עד צאת הכוכבים. ויקפיד לאכול את כזית המצה בין זמן צה"כ ולפני חצות. ואם יעברו י"ב שעות של תענית ויגמרו לפני חצות הלילה, יתכן שיש מקום לדחות את אכילת הכזית פת עד שיגמרו י"ב השעות, אך מ"מ אם יש חשש שבשל המתנתו לגמר הי"ב שעות ירדם ויתעורר רק לאחר עלות השחר, או אפי' רק לאחר חצות, הרי שלא יחמיר להמתין עד תום י"ב השעות, אלא יקדש ויאכל כזית מהפת מיד בחזרתו מביהכ"נ, ולאחר צאת הכוכבים. ויאכל זאת בשמחה ובטוב לבב שמקיים מצוות עשה דאורייתא לאכול כזית פת בליל ראשון של סוכות. ותעלה מצווה זו לכפר על עוונותיו ולבטל את עונשו, שחושש הוא ממנו בגלל החלום. ורק אם ברור לו שלא ירדם עד תום י"ב השעות של התענית, רשאי לדחות את אכילת הכזית עד סמוך לחצות, ובשום אופן לא לאחר את האכילה לאחר חצות. דאין מבטלים מצוות דאו' ואפי' ספק דאו', בשל חלומות. דהאם מי שיבוא לו אביו או אפי' רבו (שנפטרו) בחלום ויאמרו לו לא לקדש ולא לשמוע קידוש בליל שבת, או לא ליטול לולב בסוכות, האם ישמע לדברי החלום הלז. ודאי שלא. וממילא נקטינן שאין לבטל שום מצווה בשל חלומות. ונוסף לכל הטעמים הנ"ל באים דברי בעל הבכור"י בערול"נ [לסוכה (צ"ל דכ"ז,א' ד"ה "בגמרא", ודכ"ז,ב' ד"ה "ברש"י"). הב"ד בספר הסוכה השלם (פי"ט במיל' סקי"ח)] ומכריעים את הכף שלא יתענה בליל יו"ט הראשון דסוכות. שכ' שם בערול"נ שאיסור תענית בשויו"ט הוא משום תענוג, ולכן אם מצטער יותר ע"י חלומו ומתענג כשמתענה שיודע שיקרע רוע גזר דינו, התענית הינה עונג בשבילו. אך כ"ז לד' הערול"נ שייך דווקא גבי סעודות שויו"ט. אך היכא דבעי לאכול משום מצווה, כגון ליל א' דפסח ודסוכות, לא שייך לפוטרו משום ת"ח, דמשום חיוב מצה וסוכה ודאי צריך לאכול, דהא אפי' בעיו"כ אסור להתענות ת"ח. עיי"ש. ומשמע מדבריו שבלילה א"צ להתענות כלל, ולא להמתין אף עד חצות. כך בס"ד נלע"ד. וה' יצילנו משגיאות, ומתורתו יראנו נפלאות.


לאחר שכתבנו כל זאת שאלנו בס"ד את הגרא"י אולמן שליט"א ע"כ. הסברנו שמדובר שחלם חלום לא טוב בערב סוכות, כך שלפי"ד הרמ"א (בסי' רפ"ח סעי' ד') אם ישן בערב שבת (היינו ביום שישי) וחלם חלום לא טוב יש להתענות עד הלילה, ועוד במשך תחילת הלילה, ומשמע שיתענה י"ב שעות (וכן הבין בבה"ל שם ד"ה "וי"א מי"). לפי"ז יוצא שצריך להתענות לעיתים עד לאחר חצות בליל יו"ט ראשון של סוכות. ויותר מזה, לעיתים יתכן שיצטרך להתענות עד הבוקר. לכן אם ח"ו קרה דבר כזה בערב פסח, כתבו כמה מהפוס' שבזה בודאי לא ימשיך להתענות אלא עד תחילת הלילה בלבד. אך כיוון שיש מהפוס' שכתבו שלימוד הגזרה השווה בין פסח לסוכות אינו בכל הדברים, הרי שיתכן שיש לחלק בין מי שמתענה תענית חלום בערב סוכות ובין המתענה כן בערב פסח. והוספנו שבפרט שבליל הסדר כתוב להתחיל מיד את הקידוש, אכילת הכרפס וכדו', שמא ישנו התינוקות. משא"כ בערב סוכות שלכאו' אין הכרח להתחיל הקידוש מיד. אז אולי יש מקום לאחר קצת את הקידוש ואכילת הכזית, ולתת לו להמשיך להתענות עד סמוך לחצות. אך אז יש חשש שירדם ויעבור חצות ויוצא שבשל חלומות ביטל מצוות אכילת כזית פת בליל סוכות (לפחות למ"ד דבעי לאוכלו עד חצות). ועוד הזכרתי את דברי הגאון בעל הערוך לנר שכתב (בסוכה דכ"ז,א') שגם לגבי ערב סוכות לא יצום במקרה כזה. אך לא מבואר שם בהדיא אם יפסיק להתענות בצה"כ או לאחר מכן. ואמר הגרא"י אולמן שליט"א שנראה לו שבמקרה זה יצום רק עד תחילת הלילה בלבד, וכמו שאמרנו בתחילת השאלה וזכות המצווה תגן עליו. ומ"מ הוסיף שעדיין צריך לעיין בזה. עכת"ד.


ובענין מי שמתענה חלק מהלילה בליל יו"ט או בליל שבת, נראה בס"ד שתלוי הדבר אי מתענה ממש חלק מהלילה, או שרק משלים את תענית היום עד צה"כ (כמו שבס"ד הכרענו גבי ני"ד). שגבי המתענה תענית חלום בע"ש (כל היום) ומשלים את תעניתו (עד צה"כ), כ' מרן הגחיד"א שא"צ להתענות יום אחר על כך שהתענה בשבת או ביו"ט, וזאת למרות שאסור להתענות בימים אלה אפי' שעה אחת (הב"ד כה"ח סי' רפ"ח סקל"ז). והיינו למרות שיוצא שבכניסת שבת או יו"ט התענה זמן מה, ולא שנמנע בעלמא מאכילה אלא עשה כן לשם תענית (השלמת תעניתו עד צה"כ), בכ"ז א"צ להתענות יום אחר בשל מה שהתענה קצת בשויו"ט. אך אם מתענה מחצי היום עד חצי הלילה, וכגון שמתענה מחצי היום בשבת, וחצי השני במוצ"ש שהוא יו"ט, ע"כ כתבו הפוס' דבעי להתענות יומיים, א' בשל שבת וא' בשל יו"ט [תו"ש. מרן הגחיד"א במחב"ר. כה"ח (שם סקל"ח)]. ועיי"ש שהוסיפו שאם טרם התפלל ערבית של יו"ט, אע"פ שהקהל כבר התפללו, סגי ליה בחד יומא כנגד השבת].


[93]צג. בס"ד נביא עוד מדיני הסעודה בליל יו"ט ראשון דסוכות והשינה אז בסוכה:


1) בענין פטור המצטער בלילה הראשון של החג, ר' בחזו"ע (סוכות. דיני הישיבה בסוכה. דקנ"ד-קנ"ה סכ"ב, ובהערות מ"ו-מ"ז) שזו מחלו' ראשו', וכנ"ל (בסעי' כ"ח).


2) בענין קידוש הלילה הראשון, ר' בשו"ע (סי' תרמ"ג סעי' א'-ג'), רמ"א (סי' תרל"ט סעי' ה' וסי' תרמ"א ס"א). ובנו"כ. ולעיל בפרק ט' (הערה קצ"ד).


3) בס"ד כתבנו במקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ט הערה א') בשם הגר"א נבנצל שליט"א (והובא בס"ד גם בהערות ביצחק יקרא, על שו"ע סי' תע"א ס"א), שבליל הסדר כשאוכלים הסעודה ב"שלחן עורך", נכון לכוון לצאת גם י"ח מצות סעודת יו"ט. ואם חל בשבת, יש לכוון לצאת גם י"ח סעודת שבת. והסתפק שם אי לא כיוון לצאת י"ח סעודת שבת, אי בעי לאכול למחרת ג' סעודות (כדין מי שלא אכל סעודה ראשונה בליל שבת). ואמנם גבי התם כ' הגרא"נ שליט"א שאינו יכול לחזור ולאכול עוד סעודה לשם סעודת שבת, אך גבי הכא, דאין בעיה של אכילה אחר האפיקומן בסוכות, נראה מדבריו שיאכל עוד סעודה לשם שבת לאחר הסעודה שגמר. ומ"מ טעם ספקו שם הוא משום האם באכילת (שבת) בעינן כוונה לצאת, וכן ספק אי סעודות שבת חיובן מדרבנן, שאז לא בעינן כוונה, כבמ"ב (סי' ס' סק"י), או דלא שנא בין דאו' לדרבנן. ועוד, די"א שסעודות שבת חיובן מדאו'. עכת"ד. ומ"מ שמעינן מיניה דבליל א' דסוכות כשאוכל בסעודה צריך לכוון שיי"ח גם סעודת יו"ט. ואם חל בשבת צריך לכוון לצאת גם י"ח סעודת שבת. דאל"כ יתכן שיצטרך לאכול שוב סעודה בלילה לשם סעודת שבת (או יו"ט), כיון שי"א שהחיוב הינו מדאו'. ואם נזכר בכך רק בבוקר שלא כיוון כן בלילה, יתכן שיצטרך לעשות שלוש סעודות ביום השבת עצמו, כדין מי שלא אכל סעודת הלילה. ואכמ"ל. וע"ע מה שכתבנו בשם הגר"א נבנצל שליט"א במקראי קודש הל' ליל הסדר (פרק ז' סוף הערה י"ז).


4) בענין הישן בסוכה בלילה הראשון וירדו גשמים, שדינו מצטער ופטור מהסוכה ראה לקמן (בפרק י"א סעי' ל"ו).


5) בענין מי שיצא כבר י"ח ברכת ואכילת כזית הפת בליל א' דסוכות. האם יכול הוא להוציא אחרים עפ"י מאי דקיי"ל (ברה"ש דכ"ט, א') כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא (דפרש"י, שכל ישראל ערבין זל"ז במצוות), ולכן אף ברכת הפת של המצה בליל פסח, וברכת היין של קידוש, אע"פ שיצא כבר י"ח יכול לברך על מנת להוציא אחרים בברכתו, ואפי' אינו טועם עמהם. וא"כ ה"ה בברכת כזית הפת של אכילה בסוכה בליל א' דיו"ט, שיכול להוציא אחרים בברכתו. או שאם כבר יצא בברכת "המוציא" דפת זו, אינו יכול להוציא אחרים כיון שאינו מברך אלא "המוציא" בלבד ודמי לברכת הנהנין שאינו יכול להוציא אחרים אם כבר יצא, ולא דמי לברכות המצוות שיכול להוציא. ודן בזה בחזו"ע (סוכות. ד"ק הערה ג'). והעלה להתיר, דלא גרע מברכת היין של קידוש שחרית בשבת ויו"ט. ע"כ. והגר"א נבנצל שליט"א העיר, וז"ל: ודוקא להוציא גברים, אבל נשים לא. עכ"ל.


6) פרטי דין הישיבה בסוכה כאשר יורדים גשמים, כגון מתי נחשב כירידת גשמים לענין פטור אכילה בסוכה ולענין שינה בסוכה, ומתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו הגשמים, ר' לעיל (בסעי' ע"ה) ובמרן (סי' תרל"ט סעי' ו', ז'), ובנו"כ שם, וב"ביצחק יקרא" (הערות הגר"א נבנצל שליט"א על המ"ב, על סי' רע"ג, במ"ב סק"ה), וכן לקמן בס"ד (בפרק הבא).