פרק ז: מצוות הפקרת יבולי השביעית
פתיחה
א. כתוב בתורה: "והשביעית תשמטנה ונטשתה". פירוש הדבר שמצווה על כל אדם מישראל להפקיר את היבולים שבשדהו, בכרמו, במטעו, ואף בגינתו הפרטית, כדי שכל אדם מישראל יוכל לקחת מהיבולים שבחלקתו. ויש להדגיש שהפקרה זו אמורה לגבי משך שנת השמיטה, ואין זו ההפקרה האמורה לקמן בפרק כ' שהיא חלה רק משנגמר אותו סוג יבול מהשדה.
ג. יש אומרים שמצוות הפקרת היבולים חלה על היבולים רק מעת שיש להם קדושת שביעית. וכל עוד אין ליבולים קדושת שביעית אין הם מופקרים, אלא שייכים הם עדיין לבעלים.
ד. לאור זאת, אסור לנעול את שדהו, את כרמו, מטעו וגינתו כדי שלא יוכלו להכנס לשם אנשים ולקחת מהיבולים - כיוון שכל היבול הינו הפקר. ואם נעל את רשותו הפרטית כדי למנוע כניסת זרים לשם, נחשב יבול זה כ"שמור".
ה. מותר למנוע כניסת בעלי חיים וכניסת גויים.
ו. אם בעל הקרקע חושש שאנשים שיכנסו לגינתו, לשדהו, וכדומה, לא ינהגו ביבולים בקדושת שביעית כראוי, או שיזיקו לכלי העבודה או לעצים, מותר לו לגדור את חלקתו, ולשים מודעה שהחלקה תהיה פתוחה בשעות מסוימות בתיאום מראש, ואז יוכל להשגיח על המקום, או שישים מודעה שניתן לקחת מביתו את המפתח, כך שיוכל לבדוק מי הם הנכנסים.
ז. אם יש מעט פירות בחלקתו, הרי שיש מי שאומר שישנה זכות קדימה לבעלים ליטול מהיבולים.
ח. נחלקו הפוסקים האם בדיעבד נאסרו היבולים שלא הופקרו כדין. ולמעשה נראה שמנהג רוב ישראל להקל בכך בדיעבד.
ט. נחלקו הפוסקים אם מותר להכנס לגינה ולשדה ללא רשות הבעלים בשמיטה, ולקחת משם את יבולי השמיטה. ולמעשה, אין להכנס לשם ללא רשות הבעלים, אלא יש לבקש רשות מבעל השדה, הגינה, וכדומה, ורק אז לקחת מיבוליו.
י. עוד מדיני איסור "שמור" ומצוות הפקרת היבולים, ראה כאן במקורות.