נספח ב: מפסקי הג"ר מרדכי אליהו שליט"א
(הודפס לראשונה בשנת ה'תשמ"א, נדפ"מ בשנת ה'תשנ"ד)
פורים המשולש
דינים ומנהגים לספרדים ולאשכנזים
א. כשחל ט"ו באדר בשבת, נוהגים לעשות פורים משולש בירושלים. יש ששה דינים הנוהגים בפורים ובמקרה כזה מחלקים אותם לשלשה חלקים, כשבכל יום מתקימים שנים מהם. וזה סדרם:
יום שישי י"ד באדר א) קריאת המגילה לילה ויום. ב) מתנות לאביונים ביום.
יום שבת ט"ו באדר א) קריאה בתורה: "ויבא עמלק". ב) על הנסים.
יום ראשון ט"ז באדר א) סעודת פורים ב) משלוח מנות.
היות ויש הרבה מנהגים בדין זה, והרבה שיטות ופוסקים ראשונים ואחרונים דנו בזה, על כן הבאנו לעיל את המנהג המקובל למעשה, ולקמן נביא חלק מהפוסקים שדנו בזה, והרוצה לעיין יפתח בספרים שציינו ומשם בארה לספרים אחרים.
יום שישי
ב.. הנוהגים להתגלח ולהסתפר בכל ערב שבת לכבוד ש"ק, יסתפרו ויתגלחו ביום חמישי, י"ג באדר, ולא ביום שישי. ואם לא התגלח, יש להתיר בדוחק להתגלח ביום ו' כדי שלא יכנס מנוול ליום שבת. וטוב לא לסמוך ע"ז, אלא לדאוג להתגלח ביום ה'.
ג.. הנוהגים שלא לעשות מלאכה ביום פורים, לא יעשו מלאכה ביום שישי, ובשעת דחק אפשר להקל.
ד.. הספרדים אומרים מזמור של פורים לפני ערבית (תהלים פרק כ"ב) והאשכנזים לא נהגו בזה.
ה.. בתפילות ערבית, שחרית ומנחה, ובברכת המזון של יום שישי אין אומרים על הניסים, ואם אמרו בטעות אינו חוזר, שאינו הפסק, ומ"מ יחזור ויאמרנו בשבת.
ו.. הספרדים - אחר תפלת י"ח של ערבית אומרים חצי קדיש ומברכים לפני קריאת המגילה שלש ברכות: על מקרא מגילה, שעשה ניסים ושהחיינו, ויכוין בברכת שהחיינו גם על הסעודה ומשלוח מנות.
האשכנזים - אחר תפלת י"ח של ערבית אומרים קדיש שלם עם תתקבל. האשכנזים שמברכים שהחיינו בקריאת המגילה גם ביום, יכוונו על הסעודה ומשלוח המנות בברכת שהחיינו שיברכו ביום.
ז.. הספרדים - אחר קריאת המגילה וברכותיה אומרים ואתה קדוש ואח"כ קדיש תתקבל.
האשכנזים - אחר קריאת המגילה אומרים "אשר הניא" וגו', שושנת יעקב, ואתה קדוש, קדיש בלא תתקבל.
ח. מתפללים שחרית ולא אומרים על הניסים, ולא אומרים תחנון.
לספרדים - לאחר חזרת הש"ץ אומר חצי קדיש, אשרי, ובא לציון עד ואתה קדוש, קורין המגילה ומברכין לפניה שתי ברכות (בלי שהחיינו) ואח"כ ואתה קדוש וכו'.
לאשכנזים - לאחר חזרת הש"ץ חצי קדיש, קורין מיד המגילה ומברכים לפניה ג' ברכות - גם שהחיינו, ויכונו בברכה זו גם על הסעודה ומשלוח מנות.
לאחר קריאת המגילה: שושנת יעקב (לא אומרים אשר הניא), אשרי ובא לציון. קדיש תתקבל, וכו'.
ט. ישתדלו לקרוא המגילה בליל שישי וביומו רק בעשרה כי יש אומרים שזה הוי כקריאה שלא בזמנה, ולכן צריך עשרה, ואם אין עשרה, יקרא בלא ברכה. ויש אומרים שזה הוי קריאה בזמנה ויחיד יכול לקרוא ולברך ואפשר לסמוך עליהם.
יא.. יש אומרים שגם סעודת פורים יעשה ביום ו' בבוקר, ויש אומרים שגם משלוח מנות יעשה ביום ו' ולא נהגו כן.
יב.יב. בתפילות שבת (היינו ערבית שחרית מוסף מנחה), ט"ו באדר, אומרים על הנסים במקומה (בברכת מודים). לספרדים - לגבי ברכת המזון יש מחלוקת: יש אומרים שיאמר אותה במקומה (בברכת הארץ) ויש אומרים שיאמר אותה בהרחמן וכן נוהגין וכך יאמר, "הרחמן יעשה עמנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי ואסתר בשושן וכו'". לאשכנזים - אומרים על הנסים בברכת המזון במקומה .
יג.. מוציאים שני ס"ת. בראשון קוראים שבעה עולים בפרשת השבוע. ובשני ויבא עמלק (ואף הספרדים שכופלים בכל שנה פסוק אחרון של ויבא עמלק, לא כופלים בשנה זו) ומפטירין פקדתי היא ההפטרה של שבת זכור. האשכנזים - לא אומרים אב הרחמים ולא מזכירים נשמות.
יד. יש סוברים שהסעודה ומשלוח מנות הוא ביום ש"ק ולא ביום ראשון וטוב להחמיר ולהוסיף מאכל ומשקה ביום שבת לכבוד פורים, וכן לשלוח מנות רק לשכן אחד (ואם יש חשש של הוצאה בשבת, לא ישלח) .
טו.. שבת במנחה לא אומרים "צדקתך" ואומר בה על הנסים.
טז.. שואלים ודורשים בהלכות פורים, ומדרשי המגלה ביום שבת לפרסם הנס.
יום א'
יז.. סעודת פורים ומשלוח מנות ביום ראשון. ויש להשתדל לשלוח מנות דוקא לבן כרך (ירושלמי), שחייב בסעודה ביום א'.
יח.. לפי סברת חכמי המקובלים עושים סעודת פורים ביום ראשון בבוקר. הנוהגים לעשות סעודת פורים אחה"צ, טוב שלא יעשו מלאכה אז, כדי שיהיו פנויים לקיים סעודת פורים.
יט. אין אומרים בתפלה של יום ראשון על הנסים וכן לא בברכת המזון, אבל אומרים אותה בסעודת פורים בלבד - בהרחמן כדלעיל אות י"ב ועיין שם במקורות.
כ.. אין אומרים תחנון ביום א', וכן אבל לא יתאבל בו.
כא.. בן כרך (ירושלמי) שנוסע לפרזים:
נוסע ביום ו': ודאי שאינו מתחייב כפרזי אך ספק אם נשאר חייב במוקף. ולכן:
ביום ו': אינו חייב כלל בסעודה ומשלוח מנות ואינו אומר על הנסים. כמובן שיקרא מגילה ויתן מתנות לאביונים.
בשבת: אומר מספק "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, ולכן יאמרם בסוף התפלה ובסוף ברהמ"ז ולא במקומם (עיין סעי' י"ב). יוסיף בסעודתו, וכן ישלח מנות לאיש אחד (עיין סעי' י"ד). קריאת התורה - הפסיד.
ביום א': לחומרא - יסעד סעודת פורים וישלח מנות.
נוסע במוצש"ק: חייב בודאי בסעודה ומשלוח מנות ביום א' (ויאמר על הנסים בסוף ברהמ"ז שבסעודת פורים) ולכן אינו יכול לשלוח מנות ביום א' לאיש פרזי שאינו חייב בסעודה ביום א'. ולכן יתן בירושלים לפני נסיעתו מנות לחברו וימנהו שליח, כדי שיתן בשליחותו ביום א' את משלוח המנות לאיש ירושלמי.
יצא ביום ו' וחזר במוצש"ק: דינו כפי שבארנו לעיל לגבי נוסע ביום ו'.
פרזי שנוסע לכרך:
בא לכרך ביום ו': ביום ו' דינו כפרזי ולכן חייב לסעוד סעודת פורים, לשלוח מנות (וכמובן גם ליתן מתנות לאביונים). לגבי משלוח מנות יש ספק בפוסקים. י"א שאינו יכול לתת לבן כרך, שהרי אינו חייב ביום ו' בסעודה וי"א שיכול לתת משום שעדיין חייב בן הכרך בסעודה אף שיהיה חייב רק ביום א'. ולכן ראוי שיתן משלוח מנות לפרזי ואם א"א יתן לבן כרך. כמו"כ אומר על הנסים בתפילה וברהמ"ז במקומה.
בשבת: חייב לשמוע קריאת התורה. יאמר על הנסים במקומה הן בתפילה וכן בברהמ"ז (לספרדים בברהמ"ז יאמר בסוף) ויחמיר בתוספת סעודה ובמשלוח מנות לאיש א'.
ביום א': חייב בסעודה ובמשלוח מנות.
בא לכרך ביום ו' ונסע במוצש"ק: דינו כנ"ל.
בא לכרך במוצש"ק: אין לו שום חיובים של בן כרך.
המשנה מקומו בליל שישי: ירושלמי או פרוז שרוצה ללכת ממקום אחד לשני בליל שישי ישאלו לרב לפני שיצאו כיצד עליהם לנהוג.