[1]א. מרן (סימן תרע"ו סעיף א'). רמ"א (סימן תרע"ו סעיף ב'), מ"ב (סק"ד), כה"ח (סקכ"א). וראה חזו"ע (חנוכה, דקכ"ו - דקכ"ז, דיני סדר הברכות וההדלקה הערה א'), וכן ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 225 הערות ג', ד' ושם סעיפים א',ב'). ועיי"ש שהביאו את מנהג המקובלים בביהכ"נ "בית אל" פעיה"ק ירושת"ו, שמדליקים מיד אחר הברכה הראשונה, ורק אח"כ מברכים ברכת "שעשה נסים" ו"שהחיינו". ושכן כתבו בספר דברי שלום, בספר שמח נפש, ובשו"ת שמחת כהן.

והעידו לפני אנשים שראו גם את הגר"ע יוסף זצ"ל נוהג כן בביהכ"נ "חזון עובדיה", ומדליק הנ"ח מיד אחר הברכה הראשונה. אך לא ראיתי זאת בעצמי. וצ"ע לפי"ז אם צריך להמשיך את הברכה השניה והשלישית מיד אחר הדלקת הנר הראשון או דרשאי להמשיך להדליק גם את הנרות שאינן מעיקר הדין.

ומ"מ ברור שאסור להמשיך ולהדליק את הנרות באותה עת שמברך את הברכות האחרונות, שהרי אסור לעשות שום מלאכה בעת שמברכים ברכות, עפ"י השו"ע (סי' קפ"ג סי"ב) ושכ"כ המ"ב (שם סקל"ז), וכן עפ"י השו"ע (סי' קצ"א ס"ג), ושכ"כ המ"ב (ס"ק ה' וו'). ובפרט שבעת שמדליקים נ"ח צריך לשים לב בפעולת ההדלקה שאכן מדליק את הפתילה שבנר, וה"ז מסיח דעתו מהברכה. ומ"מ אחר שכתבנו כ"ז מצאנו בס' הל"ח (פנ"ח ס"ג) שכ' הגר"מ אליהו זצ"ל, שרק המקובלים המברכים עפ"י הכוונות ידליקו לאחר הברכה הראשונה, ואחר ההדלקה ימשיכו לברך ברכה ב' וג'. עכ"ד.

[2]ב. לענין מנהג הספרדים ראה כה"ח (סימן תרע"ו ס"ק א', ב', ג', י"ב). ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 225 הערה ג'). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ז'), ובספרו מאמר מרדכי (מועדים. פנ"ח סעי' י"ז). וכן המנהג פשוט.

ולענין מנהג האשכנזים ראה מש"כ המ"ב (סימן תרע"ו סק"א). ור' מש"כ בשם הרש"ל, ואין נוהגים כן. ואמנם כתבנו שיש מהאשכנזים שנוהגים לסיים הברכה בתיבות "להדליק נר חנוכה", משום דכ"כ במעשה רב לגר"א (הל' חנוכה). וכ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בלוח א"י (חודש כסלו, הלכות חנוכה). וכן כתוב בכמה סידורים נוסח "אשכנז". וראה ע"כ גם בסידור הריעב"ץ, בערוה"ש (סי' תרע"ו סק"א), בסידור הגאונים והמקובלים (מערכת התפילה, חנוכה, סי' ט').

[3]ג. מ"ב (סק"א), כה"ח (סק"ה). ור' מש"כ הגרמ"מ כשר זצ"ל בספרו התקופה הגדולה (פי"ב), שו"ת דברי מנחם (ח"ד סי' ל"ח), ובספר ילקו"י (מועדים. עמ' 224 הערה א').

[4]ד. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף ח'). וע"ע בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' י"ח – י"ט).

[5]ה. שע"ת (סימן תרע"ו סק"א), כה"ח (סק"ד), ור' מש"כ הקיצור שלחן ערוך (סימן קל"ט סעיף י"ב).

[6]ו. מ"ב (סימן תרע"ו סק"א), כה"ח (סק"ו). וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל.

[7]ז. כה"ח (שם). וראה מש"כ בספר ילקו"י (מועדים. עמ' 225 הערה ב'). ואף שהגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי שאכן האשכנזים צריכים לקרוא תיבה זו בחיריק תחת הלמ"ד, מ"מ הסכים עם כך שרבים נהגו לקרוא זאת בפתח. ע"כ. וראה בסידור עבודת ישראל (לגר"י בער, עמ' 439), שביאר שעפ"י הדקדוק י"ל בפתח. וראה עוד מה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' ליל הסדר (בקונטרס שיעור כזית בסופו, שזה אחד מהדברים שלא נהגו כדברי מרן הח"ח במ"ב).

[8]ח. חוברת הלכות חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ט"ו). וראה מרן (סימן תל"ב) ומ"ב (שם סק"ה), ובס' מאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פנ"ח סעי' כ"ז – כ"ט).

נשאלה שאלה, מי שלאחר ברכות ההדלקה, לפני שהחל להדליק את הנר הראשון, החל לומר "הנרות הללו אנחנו מדליקים". האם זה נחשב הפסק בין הברכה לקיום המצוה ולכן צריך לברך שוב (לפחות את ברכת "להדליק". כיון שאת ברכת "שעשה ניסים" ו"שהחיינו" יש מקום יותר לומר שלפחות אותן לא יחזור לברך). ובס"ד נלע"ד שלא יברך שוב כיון שזה מעניין המצוה. ואע"ג שזה לא חלק ממעשה מצוות ההדלקה, שהרי יוצא י"ח אף אם לא אומר זאת כלל, מ"מ זה שייך למצוה וקשור אליה. וודאי לא גריעא ממש"כ מרן (בסי' קס"ז ס"ו) גבי המדבר בין ברכת "המוציא" לאכילת הפת, שאם אמר "תנו לפלוני לאכול", אינו חוזר ומברך, כיוון שזה מעניני הסעודה (ועיי"ש במ"ב ס"ק ל"ז-מ' הרבה דוגמאות, שבני"ד קרוב יותר לומר שהוא מענין הברכה). ותו, דבני"ד אמירת "הנרות הללו" מחזקת את כוונת המברך שעומד הוא מיד להדליק. לכן לכתחי' ודאי שאין לומר כן קודם ההדלקה, אך אם כבר אמר כן, לא יברך שוב. וע"ע בא"ח (פר' "וישב" סעי' י'), והל"ח (פנ"ח סעי' כ"ז- כ"ט).

[9]ט. כה"ח (סימן תרע"ו סקי"א). ועולה מדבריו, שאם השמן או הנרות לא היו לפניו, ובירך על דעת שהכל מוכן, צריך לחזור ולברך.

[10]י. ילקו"י (מועדים. עמ' 228 סעיף ז') בשם יבי"א (ח"ה סימן ד' סוף סעיף א').

[11]יא. ילקו"י (מועדים. עמ' 227 סעיף ג') בשם הגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (סימן תרע"ו).

[12]יב. לעיל (בפ"ז סעי' ה' וו') וכן לקמן (בפי"א ס"ו) כתבנו בס"ד כיצד יש לנהוג במקרים שבעת ההדלקה לא היה די שמן בחנוכיה. והיינו האם צריך לכבותה לפני הוספת השמן לנרות, או שדי להוסיף שמן. אך הסעיף שלנו עוסק גבי מקרים שונים שיש ריעותא בהדלקה, האם צריך לברך בהם שוב את ברכות ההדלקה.

כתב הבא"ח (פר' "וישב" סק"י) שאם בירך והדליק נר א', וטרם שהדליק את שאר הנרות נשפך מהם השמן. וכן במקרה שטעו ולא הכינו את מספר הנרות הדרוש לאותו הלילה, ורק לאחר שבירך והחל להדליק שם לבו לכך, לא ידבר אלא ימתין עד שישלימו החסר וידליקנו, אך בלי ברכה. והב"ד כה"ח (סימן תרע"ה סקי"ז), והגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (סקט"ו). והוסיף הגר"מ אליהו זצ"ל שאפי' אם כבר שח לאחר הדלקת הנר הראשון לא יברך שוב על הדלקת שאר הנרות. עכת"ד. ונראה בס"ד דזה אמור בין היו לפניו כולם כדבעי, ובין אם חסרו שאר הנרות במספרם או בכמות שמנם והשלימו אותם אחר הברכה, וזאת משום שמעיקר הדין סגי בנר א' והשאר הם רק להידור. ואם הנר הראשון היה כראוי הרי יצא י"ח מעיקר הדין. ור' לעיל (בפרק ב'), שכתבנו שדעת הגר"מ אליהו שלפחות במקרים מסויימים מותר לכתחילה להדליק רק חלק מהנרות הדרושים לאותו לילה, למשל ארבעה נרות בלילה החמישי. ואל תקשה עלי מדוע אין מברכים על נר ההידור כלל, אפי' אם מדליקו לאחר זמן כשהסיח דעתו מהברכה על נר החיוב, ואילו הנוהגים כדעת הרמ"א שמדליק כל אחד מבני הבית, מברכים הם כל אחד על הדלקת נרותיו אע"פ שגם זה הידור. די"ל שהם מכוונים שלא לצאת י"ח בהדלקת ראש המשפחה או בעל הבית, ולפי דעת הרמ"א [שלמד כן מתה"ד ומהמהרי"ל, כמבואר ברמ"א (סימן תרע"ז סעיף ב')] רשאים הם לעשות כן. ורק לספרדים הפוסקים כדעת מרן בב"י אין רשאים להדליק בברכה אם נשותיהם או אדם אחר מדליק עבורם. ור' ע"כ בכה"ח (סימן תרע"ז סקכ"ה). וע"ע בס' מאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פנ"ח סעי' כ"ט).

ובאמת תוך כדי קריאת הדברים לפני הדפסתם שוב (בשנת תשע"ד), שמנו בס"ד אל לבנו שיש לדון בנושא זה על עוד מקרים רבים. וישנם כמה רובדים בענין זה:

רובד 1: באיזה שלב של ברכותיו הוא שם לב לריעותא (היינו הבעיה) שישנה בנרות שלפניו. האם לפני שסיים לומר את המילים "ברוך אתה ה'" בברכה הראשונה. או לאחר שאמר רק מילים אלה. או שהמשיך ואמר עוד כמה מילים בברכה הראשונה. או כנ"ל במיקרים הללו, אך בברכה השניה או השלישית.

רובד 2: האם הבעיה הינה בכל הנרות, כולל הנר הראשון. וכגון שבכל הבזיכים (היינו הגביעים) שבחנוכיה יש שמן שאינו מספיק לזמן ההכרחי של ההדלקה (היינו להדלקה של חצי שעה לאחר השקיעה או צאת הכוכבים, כל אחד לשיטתו ולמנהג אבותיו. וזה כולל גם את ההדלקה שלפני כניסת שבת). וכן אם שם לב לכך שכל נרות השעווה הינם קטנים ואינם מספיקים לשיעור ההדלקה הנ"ל. או כשהבעיה הינה רק בחלק מהנרות, אך לפחות נר אחד הינו ראוי להדלקה כדין.

רובד 3: באיזה שלב של ההדלקה התגלתה הבעיה. האם שם לבו לבעיה לפני שהדליק לפחות את הנר הראשון, או שגילה זאת לאחר שהדליק לפחות את הנר הראשון (וכל שכן לאחר שהדליק כמה נרות, היינו את נר החיוב ועוד מנרות ההידור).

רובד 4: האם הבעיה הינה בעיה עצמית בנרות (כגון שאינם ראויים מצד עצמם להדלקה כראוי), או שהבעיה הינה בעיה חיצונית, וכגון שלאחר שהחל לברך שם לבו שישנה רוח די חזקה, כך שמסתבר שהנרות לא ידלקו כשיעור זמנם הראוי. וע"כ כבר עסקנו בס"ד לעיל (בפרק ז'). ולכן עתה נדון בס"ד רק כשהבעיה הינה בנרות עצמם.

כיוון שזמננו קצר, נתחיל בס"ד לכתוב את הדין למקרים השונים הללו, כפי שינחנו הקב"ה, מבלי להביא מקור לכל מקרה ומקרה.

מי שהחל לברך את הברכה הראשונה, בין אם אמר רק תיבות "ברוך אתה ה'", וכל שכן אם המשיך ואמר תיבת "אלקינו" או יותר מכך, ואז נודע לו שיש לפחות נר אחד שאין בו ריעותא אלא ניתן להדליקו כראוי (והיינו שיש בו שמן המספיק לפחות להדלקה במשך חצי שעה משעת ההדלקה. וראה עוד לקמן על כך). אע"פ ששאר הנרות אינם ראויים להדלקה כדבעי (כגון שאין בהם מספיק שמן כנ"ל. או שהם נרות שעוה קטנים שאינם ראויים להדלקת חצי שעה). במקרה זה ימשיך לסיים את הברכה כראוי, בין אם הינו עומד בברכה הראשונה ("להדליק"), בין בברכה השניה ("שעשה נסים") ובין בברכה השלישית ("שהחיינו"). וכשאנו אומרים שיסיים את הברכה, הכוונה שיסיים לא רק את אותה הברכה שעומד בה, אלא יסיים גם את הברכות הבאות. ואז ידליק את הנר (ואת כל שאר הנרות הראוים להדלקה), וימתין מבלי לדבר (מלבד הדבורים הנצרכים לתיקון הדבר כדי להדליק את שאר הנרות הדרושים, והיינו נרות ההידור), וזאת עד שיתוקן הדבר על ידו או על ידי אחרים.

והטעם לכל זה, משום שבעצם על ידי הדלקת נר אחד מקיים הוא מעיקר הדין את המצווה. ואת התוספת והיינו הדלקת נרות ההידור, יקיים לאחר שגמר את הברכות כדבעי.

ובאשר למה שכתבנו שכל זה מדובר שיש לפחות נר א' שראוי לדלוק לפחות חצי שעה. הרי שזה מדובר שידלוק חצי שעה לאחר שעת הדלקתו, הן מהשקיעה, הן מצה"כ, והן בתוך זמן בי"ש או לאחר צה"כ. ואם הוא מדליק לאחר זמן פלג המנחה ולפני השקיעה, בין בערב שבת חנוכה (שאז לכו"ע בעי להדליק לפני השקיעה), ובין בשאר ימי החנוכה (שאז זו מחלוקת אי אכן רשאי להדליק אז מבלי להמתין לשקיעה), ורואה הוא שאין אף נר הראוי לדלוק לפחות חצי שעה לאחר השקיעה (ויתכן שיהיו פוסקים שיחמירו בזה אף אם הינו ראוי לדלוק במשך חצי שעה מהשקיעה, אך אינו ראוי לדלוק חצי שעה שלאחר צה"כ. ואם הם פוסקים שמעיקר הדין חובת ההדלקה מתחילה רק מצה"כ ניחא. אך אם סוברים הם כך לחומרא, שיוצא שחומרתן היא קולתן, שגורמים הם להפסקה באמצע הברכה ללא צורך), הרי שבמיקרים כאלה נראה שזו מחלו' אם יצא י"ח. ר' לעיל (פ"ז סעי' ה', ו') ולקמן (פי"א ס"ו).

ובאשר למי שבאמצע הברכה הראשונה שם לבו לכך שש ריעותא בנרות. הרי שתלוי הדבר בכך:

אם טרם הזכיר שם שמים בברכה הראשונה, ושם לבו לבעיה שבנרות, יפסיק, יתקן הדבר, ויתחיל שוב הברכה כראוי.

אם אמר תיבות "ברוך אתה ה'" בברכה הראשונה, וראה שאין אף נר שיש בו שמן כראוי, יאמר תיבות "למדני חוקיך", יתקן הנרות, ויתחיל הברכה מחדש.

ואם אמר תיבות "ברוך אתה ה' אלוקינו" או יותר מכך, בברכה הראשונה (וכמובן שטרם החל בהדלקה), לא ימשיך את הברכה כלל, אלא יתקן הנרות כראוי, ואח"כ ימשיך את הברכה ממקום שעצר (ואע"פ שנראה שיש שיאמרו שצריך הוא לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", לתקן הנרות ולהתחיל הברכה מחדש, מ"מ נראה בס"ד שסב"ל, ויעשה כפי שכתבנו). וכן הדין אם נזכר בכך הן בברכה ראשונה, הן בשניה והן בשלישית.

ועוד צריך להתיישב בדברים אלה, אך מפאת מחלתי וחולשתי קשה לי להתרכז בכך. ויש לדון בכל זה גבי שאר המיקרים שכתבנו פה בתחילת דיון זה, וה' יעזרנו שבעתיד נתייחס לכך [וע"ע לעיל (בפ"ז סעי' ה', ו') ולקמן (בפרק י"א ס"ו)].

בענין מי שטעה בברכה ואמר לפחות ג' תיבות שאינן מענין אותה ברכה, ראה דינו במה שכתבנו בס"ד במקראי קודש הל' רה"ש (פ"ג הערה ד').

יש להעיר, לגבי מש"כ הפוס' אי השמן שבבזיכים שבחנוכיה מספיק להדלקה במשך חצי שעה אם לאו. שבאמת קשה לעיתים לדעת זאת, כי ישנם מקרים גבוליים שיש קצת שמן באחד הבזיכים, כגון שאריות שמן של אמש, אך ספק אם שמן זה מספיק לדליקה של חצי שעה.

[13]יג. מרן (סימן תרע"ו סעיף ד'). כה"ח (שם סקכ"ח). ור' ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 226 הערה ו'), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף ה'), ובספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' כ"א).

[14]יד. מ"ב (סימן תרע"ו סק"ח), כה"ח (סקכ"ח).

[15]טו. מ"ב וכה"ח (שם). וראה עוד בשו"ת יוסף אומץ (יוזפא. סי' תתרע"ד).

[16]טז. מ"ב וכה"ח (שם).

[17]יז. שעה"צ (ס"ק י"ג), כה"ח (סקכ"ח).

[18]יח. כה"ח (סקכ"ח).

[19]יט. כמובא בסידורים.

[20]כ. מרן (סימן תרע"ו סעיף ב'). מ"ב (סק"ג).

[21]כא. מרן (סעיף א'). ויש להעיר שהגר"מ אליהו זצ"ל בחוברת הל' חנוכה (הערה יו"ד) הסתפק במי שהדליק בלילה הראשון ולא בירך את ברכת "שהחיינו", אם יברך "שהחיינו" כשנזכר בכך בלילה השני. וצדדי הספק הם האם כיוון שעבר זמנו בטל קרבנו, או שברכת "שהחיינו" נתקנה גם על תוספת הנר. והשווה מקרה זה למקרה של מי שהדליקו עבורו בלילה הראשון וברכו "שהחיינו", האם יוכל הוא עצמו לברך ברכת "שהחיינו" בלילה השני כשמדליק בעצמו. עיי"ש. ומ"מ שם (בהערה י"ד) פסק דשרי לברך ברכת "שעשה נסים" גם לאחר חצי השעה הראשונה להדלקה. ע"כ. וע"ע בספרו מאמר מרדכי (מועדים. פנ"ח סעי' ז').

ומה שכתבנו שיכול לברך ברכת שהחיינו כל זמן שהנרות דולקים, כ"כ כה"ח (ס"ק י"ד, י"ח וי"ט). ומש"כ המ"ב (שם סק"ב) בשם הלבוש שיכול לברך זאת "בזמן ההדלקה", נראה לכאו' שהכוונה כל הזמן שהנרות דולקים. דאל"כ קשה מהדין שכתב (שם בסק"ד) שלאחר שהדליק את כל הנרות רשאי עדיין לברך ברכת "שעשה נסים" ו"שהחיינו". וכן פירש את דברי הלבוש הנ"ל גם כה"ח (שם סקי"ט).

לכאו' יש לשאול מדוע בכלל בני"ד מתירין לברך "שהחיינו" לאחר הדלקת היום הראשון. דלכאו' זה סב"ל. די"א שברכה זו קאי על עצם החג, ואז ניתן לברך בכל החג. אך י"א שברכה זו קאי על מצוות ההדלקה. ולפי מ"ד זה, אם נאמר שמצוות נ"ח הינה מצווה מתמשכת שכולה מצווה אחת, א"כ אם החסיר יום א' הרי שלא קיים המצווה בשלמותה. אלא שבאמת שזו מחלוקת אי מצוות נ"ח זו מצווה א' לכל ח' הימים או שבכל לילה זו מצוה בפ"ע (וזו גם נפ"מ למי שנעשה בר מצוה באמצע חנוכה, אי יכול להוציא גדול לאחר שנעשה בר מצווה). ור' מחלו' זו בב"ח (סי' תרע"ו), ובשה"ג (פרק ב' דשבת סק"ז) שחלק עליו. וע"ע ברבנו אהרן מלוניל (הלכות חנוכה סק"י), בהגהות חכמת שלמה (סי' תרע"ז סק"ב), שו"ת מחזה חיים (ח"ג או"ח סי' נ"א) ובצפנת פענח (בס' כללי התורה והמצוות סקנ"ה) שהסתפק בזה. ומ"מ בב"י מבואר שכל יום זו מצווה בפנ"ע, ומ"מ גם אז עולה השאלה מדוע ביום השני יברך "שהחיינו" הרי כבר קיים באותה שנה את מצוות ההדלקה. ויש להאריך בענינים אלה ואכ"מ.

ומ"מ נשאלה השאלה פה בישיבה, גבי מי שהדליק ביום א' דחנוכה בזמן שבין פלג המנחה לשקיעה, ולא בירך אז ברכת "שהחיינו" (ולא דמי למקרה שבני ביתו הדליקו בליל א' בזמן, לאחר השקיעה או צה"כ, וכיוונו להוציאו י"ח), האם יברך "שהחיינו" ביום שני בהדלקה. ובס"ד נלע"ד דלא גרע ממי ששכח בליל א' לברך "שהחיינו", ולכן יברך ביום השני. ע"כ.

[22]כב. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 228 סעיף ח'. ועיי"ש בהערה ט"ז).

[23]כג. שעה"צ סק"ג (עיי"ש שנשאר בצ"ע. ונראה דסב"ל), כה"ח (ס"ק י"ד י"ח י"ט). ספר ילקו"י (שם). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שלא יברך ברכת "שהחיינו" באותה שנה. עכת"ד. ואמנם ראה לקמן בנספחים (נספח ז') בפסקי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (סק"י), שלדעתו רשאי לברך "שהחיינו" בחנוכה לפני אמירת ההלל בשחרית, שההלל הוא חלות הזמן. ונראה שאע"פ שהפר"ח (שכה"ח הנ"ל הביא דבריו) חלק ע"כ, וגם המ"ב בשעה"צ הנ"ל וש"פ לא הזכירו דבר זה, מ"מ המברך ע"כ יש לו ע"מ לסמוך.

[24]כד. מ"ב (סק"ד), שעה"צ (סק"ה), כה"ח (סק"י), וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל.

[25]כה. שעה"צ (סק"ה).

[26]כו. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 226 סעיף ד') בשם שו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם וכמה אחרונים. וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וטעמו, שיכול לברך כדין ברכות הראיה. עכת"ד. ור' שעה"צ (סק"ח).

[27]כז. ספר ילקו"י (שם בהערה ט') בשם תשובות רע"א.

[28]כח. מ"ב (סק"ד), שעה"צ (ס"ק ז',ח'), כה"ח (סק"י), וספר ילקו"י (מועדים. עמ' 227 סעיף ה'). וכן נראה הפשט במ"ב (סק"ב), וכנ"ל (בהערה כ"א).

[29]כט. ילקו"י (שם).

[30]ל. כה"ח (ס"ק י"ד י"ח י"ט). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף י"ד). וע"ע בספרו מאמ"ר (מועדים. פנ"ח סעי' כ"ו) ובפסקי תשובות (סי' תרע"ו סק"ד).

[31]לא. כה"ח (ס"ק י"ד י"ח י"ט). וכן משמע מהמ"ב (סק"ב). ור' שעה"צ (סק"ג), ולעיל בפרקנו (בהערה כ"ג).

[32]לב. כה"ח (סק"ל).

[33]לג. כה"ח (סימן תר"ע סקכ"ו ובסימן תרע"ו סק"ל). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף י"ב). וע"ע בספרו מאמר מרדכי (פנ"ח. סעי' כ"ד).

[34]לד. חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף י"ג). וע"ע בספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' כ"ד).

[35]לה. מרן (סימן תרע"ו סעיף ה'). מ"ב (סק"ט) כה"ח (ס"ק ל"א ול"ב). וכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל שכן המנהג. עכת"ד.

[36]לו. ר' מ"ב (סק"י).

[37]לז. מ"ב (סק"ט). ור' ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 230 הערה כ').

[38]לח. מ"ב (סקי"א).

[39]לט. דעת הרש"ל והגר"א. ר' ט"ז (סק"ו), מ"ב (סק"ט) ושעה"צ (סקי"ד).

[40]מ. ר' רמ"א (סימן תרע"א סעיף ז'), ומ"ב (שם סקל"ו). ור' ב"י (סוף סימן תרע"ו) שאכן כך משמע שם. והסכים עם הסבר זה הגר"מ אליהו זצ"ל.

[41]מא. ר' מרן (סימן תרע"א סעיף ז') מש"כ "ואם הניחו בדלת עצמו" וכו', ומ"ב שם (סקל"ו). והסכים עם הסבר זה הגר"מ אליהו זצ"ל.

[42]מב. ור' לוח א"י לגרי"מ טוקצ'ינסקי (דיני חנוכה).

[43]מג. דעת הלבוש והט"ז (סימן תרע"ו סק"ו). והב"ד הבה"ל (סימן תרע"ו ד"ה "כדי").

[44]מד. מ"ב (סק"ט), שעה"צ (ט"ו).

[45]מה. מ"ב (סק"ט), כה"ח (סקל"ב).

[46]מו. מ"ב (סקי"א). ועי"כ מתורצת קושית הט"ז (סק"ו).

[47]מז. מ"ב (סק"ט), בה"ל (שם), שעה"צ (סקט"ו), כה"ח (סקל"ג).

[48]מח. מרן (סימן תרע"ו סעיף ג').

[49]מט. מרן (שם). וראה מ"ב (סק"ה).

[50]נ. מרן (שם). וראה מ"ב (סק"ו). ואם מדליקים עבורו י"א שאפ"ה יברך ברכת "שהחיינו". ר' לקמן (הערה נ"ז).

[51]נא. מרן (שם). ור' חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף קי"ב), שכתב שיכול לברכה כל זמן שהנרות דולקים. ע"כ. וע"ע בחוברת הנ"ל (סעי' י"ד), ובספרו מאמ"ר (פנ"ח סעי' י"ב).

[52]נב. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 227 הערה י"ב). ומחלוקת זו תלויה האם זמן המצוה הוא חצי השעה הראשונה בלבד, או שיש מצוה בהדלקת הנרות אף לאחר תום זמן זה.

[53]נג. כך משמע מפשט מרן (סימן תרע"ו סעיף ג'). וכ"כ בספר ילקו"י (שם סעיף ו'). ור' שעה"צ (סק"ג). וסב"ל. וראה לקמן בנספחים (נספח ז', סק"י) שלגר"מ פיינשטיין זצ"ל יברך במקרה זה "שהחיינו" בעת אמירת ההלל כבר ביום הראשון. עיי"ש.

[54]נד. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 227 הערה ה') בשם שו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סס"י כ"ה). ור' מש"כ שם (עמ' 205 הערה נ') בענין חנוכיה חשמלית על גג ביהכ"נ שאין מברכים על ראייתה. והבאנו דבריו לעיל (פרק ה').

[55]נה. ספר ילקו"י (מועדים. עמ' 227 סעיף ה'). ור' מש"כ שם (בהערה י"ג). וכן משמע מהרמ"א (סימן רכ"ה סעיף ג'), למרות שיש מקום לחלק בין שני המקרים. ואכמ"ל.

[56]נו. כך נראה בס"ד לענ"ד שיסברו רבינו מנוח והאגור בשם הסמ"ק. ר' כה"ח (סימן רכ"ה סקל"א). וכן הורה לי מסברא אחד מגדולי הדור.

[57]נז. מ"ב (סק"ז). ולא כב"ח, כפר"ח והא"ר. כה"ח (סימן תרע"ו סקכ"ד וסקכ"ו). חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו זצ"ל (סעיף צ"א). וראה מש"כ בקונטרס הלכות חנוכה, לרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א (עמ' נ' הערה י"ז), ומש"כ (בעמ' 229 הערה י"ט) בשם אביו הגר"ע יוסף זצ"ל, שלא אמרינן בכך סב"ל, ולכן יכול לברך. ולא נהגו כן. אמנם אח"כ ראיתי שבספר ילקו"י (מועדים. עמ' 228) תוקן הדבר, וכתב שם שסב"ל.

[58]נח. כ"כ הב"י, וכ"כ כה"ח (סימן תרע"ז סקכ"ה), וכ"כ ש"א הספרדים הנגררים אחר מרן.

[59]נט. רמ"א (סימן תרע"ז סעיף ג'), מ"ב (ס"ק י"ד-ט"ז). ואחד מגדולי הדור הורה לי להיתר אף לספרדים.

[60]ס. מ"ב (סימן תרע"ז ס"ק ט"ז).

[61]סא. כה"ח (סימן תרע"ו סקי"ב). ור' יחו"ד (ח"ו סימן מ"ד), וילקו"י (מועדים. עמ' 230 הערה כ"א).

[62]סב. ר' חיי"א (כלל קנ"ד סעיף כ"ה), מ"ב (סימן תרע"א סקמ"ד), חוברת הל' חנוכה לגר"מ אליהו (סעיף י"א), וספר ילקו"י (מועדים. עמ' 205 סעיף כ"ב ומש"כ בהערה נ"א). וע"ע במאמר מרדכי (לגרמ"א זצ"ל. מועדים. פנ"ח סעי' ל').

[63]סג. הגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שמי שבירך את כל הברכות הצריכות לאותו לילה, אך הדליק באופן שהפוס' אמרו שידליק שנית בברכה, הכוונה שיברך רק את ברכת "להדליק", אך את ברכת "שעשה ניסים" ו"שהחיינו" לא יברך שוב. וטעמו, כיון שיצא כבר י"ח ברכת "שעשה ניסים" ו"שהחיינו" כשראה את הנרות שהדליק ובירך בתחילה. ושאלתיו, הרי לכאור' אם הדליק לפני פלג המנחה לא יצא כלל י"ח וצריך לברך שוב את כל הברכות בזמנן. וכ"ה אם הדליק בשמן של ע"ז או של ערלה. שהרי ראה הוא נר שאינו כשר כלל וכיצד יכול לצאת י"ח בראייתם. וענה לי שאה"נ אז יברך, אך קשה למצוא מקרה כזה. ומה שאמרנו שלא יברך זה מדובר כשלמשל לא שם שמן בשיעור הראוי, שלמרות שיש מ"ד שצריך להוסיף ולברך שוב מ"מ למעשה לא יברך. עכת"ד.