[1]א. עפ"י משנה מגילה (דף ב' ע"א), מרן (סימן תרפ"ח סעיף ו') וש"פ. וכתבו הפוסקים, שלפי הלוח התמידי שבידינו, דוקא יום ט"ו באדר יכול לחול בשבת, אך לא יום י"ד, עפ"י מש"כ מרן (סימן תכ"ח סעיף א'). מ"ב (סימן תרפ"ח סקי"ד) וכה"ח (סקל"ב).
וראה מש"כ הרמ"א (בסימן תרצ"ה סעיף ב'), שכאשר חל פורים ביום ששי (י"ד באדר) יקדימו את סעודת הפורים. והטעם לכך הוא כדי שלא יאכלו את סעודת ליל שבת אכילה גסה. וכן ינהגו בני ירושלים כשחל ט"ו באדר ביום ששי. וראה מרן (סימן רמ"ט סעיף ב').
איתא בגמ' בפסחים (ד", א'): תניא מפסיקין לשבתות. דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אין מפסיקין. ומעשה ברשב"ג ורבי יהודה ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו וקודש עליהם היום, וכו'. אמר רבי יהודה אמר שמואל: אין הלכה לא כרבי יהודה דאמר מפסיקין, דמשמע עקירת שולחן. רש"י.ולא כרבי יוסי דאמר א"צ להפסיק כלל, אלא יגמור סעודתו אפי' משחשיכה, ויברכו ברהמ"ז, ואח"כ מביא לו כוס שני לקידוש היום. רש"י. אלא פורס מפה ומקדש. ע"כ. ופרש"י, שפורס מפה על המאכל כדין כל שבתות השנה, שהביא לחם מעל השולחן קודם קידוש. א"נ משום סילוק פתורא. ואח"כ אמר קידוש היום על הכוס, וחוזר ואוכל וגומר סעודתו. עכ"ל. בועפי"ז פסק מרן בשו"ע (סי' רע"א ס"ד): אפילו לטעום כלום קודם שיקדש, ואפי' מים ואפי' אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק, שפורס מפה ומקדש. ואם הם שותים יין תחילה, אינו אומר אלא קידוש בלבד, בלא ברכת היין. ואח"כ מברך ברכת "המוציא". ואם אין לו יין ומקדש על הפת אינו מברך "המוציא" וי"א שאף שמקדש על היין אינו מברך "המוציא". עכ"ל.
הרמ"א (סי' תרצ"ה ס\פ"ב) שכשחל פורים ביום שישי, יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת. וכ' המ"ב (סק"ס), דהיינו קודם חצות היום לכתחי'. וביד אפרים בשם מהרי"ל כ' להתיר קודם תחילת שעה עשירית.
ועפי"ז ר' בפסת"א (סי' תרצ"ה סק"ו), שבדיעבד אם נתאחר עד לאחר שעה עשירית, ועדין לא אכל סעודת פורים, יאכל אף לאחר שעה עשירית אבל יאכל בה רק מעט לחם כדי שיוכל לאכול סעודת ליל שבת לתיאבון. ואם ירצה יוכל להתפלל מנחה ואח"כ יטול ידיו ויאכל סעודת פורים, ולאחר פלג המנחה (ולכל המאוחר כמה דקות סמוך לשקיעת החמה) יפסיק לאכול ולשתות ויקבל עליו שבת יפרוס מפה על הפת שעל השולחן, יקדש על כוס יין (ואם כבר בירך על היין לא יברך שוב בשעת הקידוש). ויאכל שוב לכל הפחות כזית (ועדיף כביצה) פת, בלא ברכת "המוציא". ונחלקו הפוסקים אי צריך לבצוע על לחם משנה, למרות שאינו מברך "המוציא" (שלגרש"ק זצ"ל בהאלף שלמה אין צריך לחם משנה, ואילו לגר"ש דבילצק"י שליט"א כן צריך. ואך יאכל גם לפחות כזית פת גם לאחר צה"כ, י"א שיאמר "רצה והחליצנו" בברהמ"ז, "ועל הניסים" יאמר ב"הרחמן". ויש אומרים שאם סאב חל י"ד בעש"ק, שיכול להזכיר בתוך ברהמ"ז גם "רצה" וגם "על הניסים" [כל זה משנתס"ו (סי' תרצ"ה סק"ו) וע"ע בשו"ת התעוררות תשובה (חב' סי' קע"ב)]. אמנם לפי המקובלים י"א שאין לעשות כן, אלא צריך לקדש דוקא לאחר תפילת ערבית [כה"ח (סי' יע"א סקכ"ב) עפ"י הקדוש האר"י ז"ל, הבד בפסתס"ו (שם הערה 31)]. ומכל מקום יזהר מאד שלא לשכוח להתפלל ערבית במנין, בפרט שבסעודה זו שותים הרבה יין, שלא יצא שכרם בהפסדם.דינים טלו אמורים בין אם י"ד באדר חל בעש"ק, ובין אם ט"ו באדר חל בעש"ק.
[2]ב. כמבואר בסעיפים הבאים.
[3]ג. בענין המנהג לתיתן לפני מנחה, כ"כ פורים משולש (לגר"ש דבליצקי שליט"א, פ"ב ס"א) עפ"י לוח א"י. ובענין המנהג לתיתן לאחר מנחה, כך הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א. וראה רמ"א (סי' תרצ"ד ס"א).
[4]ד. מה שכתבנו בענין קריאת המגילה הוא עפ"י הגמ' (מגילה דף ד'). עיי"ש הטעם. וראה עוד במ"ב שם (סקט"ו) וכה"ח (סקל"ד).
והא דאין מאחרין הקריאה. כתב רש"י על המשנה במגילה (דף ב'), משום דאמר קרא "ולא יעבור". והב"ד כה"ח (סקל"ה).
מי שלא קרא המגילה ביום זה, וקיבל ע"ע את השבת לפני השקיעה, ולפני השקיעה נזכר שטרם קרא, יקראנה עד השקיעה בלי ברכות. ואם נזכר בכך לאחר השקיעה, י"א שיקראנה בלי ברכה, וי"א שלא יקראנה כלל (ראה מש"ז סס"י תרצ"ב, ופו"מ דבליצקי, פ"ב סכ"ט).
ובענין תפילת ערבית. כתב בפקודת אלעזר (סי' תרפ"ח, דס"ט ע"ב), שהנוהגים להתחיל ערבית בפורים במזמור מענין היום, או שאומרים מזמור לפורים אחר ערבית, אין אומרים זאת בערבית זו של ליל י"ד (הב"ד בפו"מ פ"ב ס"ד).
ואם אומרים בליל יום ששי את סדר הקדושה ("ואתה קדוש") לאחר קה"מ, ר' בכה"ח (שם סקל"ו), בספר עיר הקודש והמקדש (פרק כ"ו סעיף ב'), ביחו"ד (ח"א סימן צ' עמוד 260) ובילקו"י - מועדים (עמ' 307 סעיף א'. וכתב שאומרים אז קדושה זו).
וראה ביחו"ד (ח"א סימן צ' בהערה בעמוד רס"ז), שכתב שקטן שנעשה בר מצוה בשבת יצא י"ח בקה"מ ביום ששי. וטוב שיאמר בשבת הלל בלי ברכה. וראה במקראי קודש להגרצ"פ פראנק (סימן כ' וסימן כ"ב). ובספר עיר הקודש והמקדש (פרק כ"ו סעיף ט'). ובפו"מ (דבליצקי פ"ה הערה ו'). ועיי"ש בעיר הקודש והמקדש (בסעיף ח') בדין מי שיש לו בר מצוה בשנה רגילה ביום ט"ו, אם יוצא בקריאה ביום י"ד.
ומה שכתבנו בענין מתנות לאביונים, הוא עפ"י הרמב"ם (פ"ב ממגילה הי"ד), וכן מרן (סימן תרפ"ח סעיף ו'). והטעם ראה בכה"ח (סקל"ד). וביחו"ד (ח"א סי' צ').
ואם לא נתן מתל"א ביום ששי, כתב בפו"מ (דבליצקי פ"א ס"ז) שאם קיבל שבת לפני השקיעה ואז נזכר, יתן מתל"א במאכל, או שיתן בכסף ע"י מי שטרם קיבל שבת. ואם כבר שקעה החמה, יתן מתל"א ביום ראשון (סדר פורים משולש לגרי"ח זוננפלד. פו"מ לגר"ש דבליצקי שליט"א פ"ב ס"כ, ופ"ח ס"י).
[5]ה. כמבואר לעיל (פ"ט סעי' י"ד). וכ"כ ביחו"ד (ח"א סי' צ') ותוה"מ (פי"ב ס"ג).
ואי קרה"מ בשנה זו ביום י"ד הוי קריאה בזמנה, ראה רמב"ם (פ"א ממגילה ה"ז), שעה"צ (סי' תר"צ סק"ב), חזו"א (או"ח סי' קנ"ה סק"ב) מקראי קודש (לגרצ"פ פראנק, פורים, סי' נ'), ופורים משולש (לגר"ש דבליצקי שליט"א, פ"ב הערות י"א וכ"ח), ובס' ביק"ר (לגרא"נ שליט"א, בסי' תר"צ סקס"א).
ומה שכתבנו שכ"ה גם לנשים, כ"כ בפורים משולש הנ"ל (פ"ב ס"ו), ופשוט.
ומה שכתבנו שיש לפרסם הדבר, כ"כ בסדר פורים משולש (גליס), שכן הסכים הגר"ח ברלין זצ"ל להכריז זאת. הב"ד הגר"ש דבליצקי שליט"א (שם).
דין קריאה במנין לני"ד, הוא אפי' אם א' מכנס עשרה שכבר יצאו י"ח קרה"מ, או שעתידים לצאת אח"כ י"ח, אך צריכים כולם להקשיב לכל קרה"מ. ואם יצאו מקצתם לאחר התחלת הקריאה ונשאר רוב מנין, הוי כאילו קראו בעשרה (פו"מ דבליצקי, פ"ב ס"ז. עיי"ש במקורות).
[6]ו. פורים משולש (לגר"ש דבליצקי שליט"א, פ"ב סי"ב). וטוב ליקח בגד או פרי חדש ולברך עליהם "שהחיינו" לפני עשיית מצוות היום ביום שבת וראשון (פו"מ הנ"ל בכמה דוכתי). ונראה שספרדי הרוצה להחמיר, יעשה כן גם ביום קרה"מ ביום, לפני קריאתה בשנה זו ובכל שנה, מהטעם הנ"ל.
[7]ז. בספר פו"מ (דבליצקי, פ"ב סכ"א, ובפרט הערה פ"א) כתב שיש להקפיד לתת דוקא לעניים שדינם כמוקפים. והוסיף, שצריכים העניים לדקדק להשהות אצלם את המתנות שקיבלו באותו יום, עד יום ראשון בבוקר. ע"כ. ואילו הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שבשנה זו בני הכרכים א"צ להקפיד לתת מתל"א דוקא לבני כרכים, כיון שזמן מתל"א שווה בשני המקומות. ואמנם לענין משלוח מנות אמר שאף בשנה זו שיש פו"מ פרוז ישלח מנותיו דוקא לרעהו הפרוז ומוקף ישלח דוקא למוקף. עכת"ד. וראה לעיל (בפרק י"א הערה כ"א, ופרק י"ב הערה מ"ו).
[8]ח. בחידושי הריטב"א והר"ן (פ"ב דמגילה) הביאו דברי הירו' שמבואר שם שהמוקפים שהקדימו לקרות המגילה בע"ש, מותרים בעשיית מלאכה. וכ"כ הק"נ (פ"א ממגילה סק"ז), וכ"פ הפמ"ג (סי' תרצ"ו סק"ב), והגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ו חאו"ח סי' מ"ז) ויחו"ד (ח"א סי' צ' ס"ד. עיי"ש שהיקל גם להסתפר. והוסיף, שאף לבני הפרזים מותר להסתפר בפורים שחל בע"ש).
[9]ט. הראשון לציון הגאון רבי שלמה משה סוזין הורה בשנת תקצ"ב להכריז שאסור לעשות מלאכה ביום ששי שהוא י"ד אדר, והורה אף לסגור המספרות. וכ"כ מהר"י אלגזי בספרו חוג הארץ (סי' ט'). וטעמו, שלא יטעו לעשות מלאכה גם כשחל ט"ו באדר בע"ש. וכמו שכתבו הפוס' לאסור בכיוצ"ב, כדי שלא יטעו משנה לשנה. וכ"כ בספר שם חדש. וכ"פ בשו"ת שמחה לאיש, וכ"כ מהרש"א אלפנדרי בדיני פורים משולש שבסוף שו"ת סבא קדישא (הב"ד יחו"ד ח"א שם וכה"ח סי' תרפ"ח סקמ"ט). וכ"נ שפסק כה"ח (שם. ועיי"ש גם בסי' תרצ"ו סקי"א שהביא עוד פוס' שנחלקו בהא). וכ"פ הגר"ש דבליצקי שליט"א (בפו"מ פ"ב סכ"ה). ואמנם הוסיפו כה"ח והגר"ש דבליצקי שליט"א (שם) בשם כמה פוס', דמ"מ להסתפר היהודי ע"י עצמו או ע"י גוי, שרי ביום זה (עיי"ש בפ"א הערה ב' שהביא ד' הפוס' שישנם מנהגים חלוקים בזה).
[10]י. בענין המחליפים את המזמור, כ"כ הגרי"מ טוקצ'ינסקי בעיר הקודש והמקדש, ובלוח א"י, וכ"כ בסדר פורים משולש (גליס), ובפו"מ (דבליצקי, פ"ב הערה נ"ב). ובענין המוסיפים את המזמור, כ"כ הפקודת אלעזר (סי' תרפ"ח דס"ט), ופו"מ (דבליצקי, שם הערה נ"ג). והוסיף בפו"מ (שם סי"ט), שהנוהגים לומר "ברכו" רק ביום שאין בו קה"ת, אומרים אותו היום.
[11]יא. פו"מ (דבליצקי פ"ב סכ"ז). והוסיף שם, שאבל ביום הראשון פטור מתפילין, ומותר לאבל להחליף בגדיו, ואינו קורע את הבגדים שמחליף, גם כשאבל על אב או אם. והאונן אסור ביום זה לאכול בשר ולשתות יין.
[12]יב. אין בני הכרכים אומרים עה"נ ביום ששי זה. ואם טעה ואמר אינו חוזר על ברהמ"ז או תפילת העמידה (ברכ"י סי' תרפ"ח סקי"ד בשם הרדב"ז. מ"ב סי' ק"ח סקל"ח וסי' תרפ"ח סקי"ז, כה"ח סקמ"ב, פו"מ דבליצקי פ"ב סעי' ה' וי"ד. וש"א. ועיי"ש בפו"מ הנ"ל שכתב שאם לא חתם הברכה יחזור לתיבות "מעולם קיוינו לך" וממשיך כראוי. עיי"ש. וצ"ע).
גם בליל י"ד יש לנהוג קצת שמחה וריבוי סעודה. הנוהגים שלא לאכול בשר בליל פורים, רשאים לאוכלו בלילה זה. והאוכלים זרעונים בליל פורים יאכלום בלילה זה. (פו"מ דבליצקי, פ"ב סי"ד).
כפי שכתבנו לעיל בפרקנו, אין מוציאין ס"ת ביום זה. ואם טעו והוציאו ס"ת והעלוהו לבימה, אך טרם החלו לקרוא בו, יגללוהו ויכינוהו לקריאת פר' השבוע או המפטיר של מחרת. ואם כבר החלו לקרוא, ישלימו לעולה ג' פסוקים, ולא יברך אחר קריאתו [פו"מ דבליצקי (פ"ב סי"ז). עיי"ש (בהערה מ"ו) שהסתפק אם אכן אין לברך לאחריה. ונלע"ד דמ"מ לא יברך לאחריה, שהרי קיי"ל שאין הלכה כגיו"ר בזה, וכמש"כ לעיל בפרק א' בכמה דוכתי. ורק מהיות טוב אכן ישלים קריאת ג' פס'. ואף אם יש ספק אי הלכה כגיו"ר אין לברך לאחריה, דאין לברך בקום ועשה ברכה שיש ספק אם לברכה, כדי שאולי עי"כ יציל ברכה אחרת. כך נלע"ד. ואין להקשות ממה שכתבנו בס"ד בספרנו מקראי קודש הל' ליל הסדר (פ"ג הערה ל"א) בשם חזו"ע ח"ב עמ' קי"ב ס"ו, דהתם ממשיך אותה הברכה כדי להציל את תחילתה. אך הכא הוי ב' ברכות. ואכמ"ל)].
יש מהאשכנזים שכתב, שטוב להחמיר ולקיים ביום ששי זה מצות משל"מ וסעודה לשם סעודת פורים וכן את החיוב לשתות יין בפורים. אך כמובן שנוסף ע"כ חייבים לקיים מצוות אלה גם ביום ראשון, ט"ז אדר. והסועדים ביום ששי זה, יסעדו סעודתם לפני חצות היום (פו"מ דבליצקי פ"ב סכ"ב. ועיי"ש הערות ס' וס"א שהב"ד הרוא"ח דס"ל שהיום הוא החיוב לקיים מצות משל"מ וסעודה. וע"ע שם בהערה ס"ג בענין סעודה גדולה בעש"ק).
אין להתענות ביום זה תענית יארצהייט (ראה שו"ע סי' תרצ"ו ס"ג וסי' תקס"ח ס"ט). מותר בירושלים ת"ו לשאת אשה ביום זה (פו"מ דבליצקי פ"ב סכ"ד). ואין החתן מתענה ביום זה (מ"ב סי' תקע"ג סק"ו. פו"מ דבליצקי שם).
הנוהגים להקביל פני האבל בתוך השבעה ביציאה כנגדו ובאמירת "המקום ינחם" וכו', בבואו לביהכ"נ לקב"ש, לא יעשו כן בקב"ש זו (פו"מ דבליצקי, פ"א ס"ח ופ"ב סכ"ט).
עוד פרטי דינים בזה ראה בפו"מ (דבליצקי, פ"ב הערה פ"ח).
[13]יג. עיקר דין זה כתבו מרן (בסימן תרפ"ח סעיף ו'). ואין אומרים עה"נ ביום ששי (ב"י בשם מנהג ירושלים. כה"ח שם סקל"ז). והטעם שאומרים עה"נ בשבת, משום שבאמת הכרכים זמנם הוא בט"ו שהוא שבת (מאמ"ר. מ"ב שם סקי"ז). וכבר כתבנו לעיל, שמ"מ אם אמר עה"נ ביום י"ד, אינו חוזר (מ"ב שם סקי"ז וכה"ח סקמ"ב וראה לעיל פרק יו"ד סעיף ג'). והוסיף שם כה"ח בשם הרשב"ץ והברכ"י שאם אמרו בשני הימים לא הפסיד. ובסקכ"ג כתב כה"ח שהאר"י ז"ל כשהיה בצפת (שדינה כספק מוקף) לא היה אומר עה"נ אלא ביום י"ד בלבד. ועיי"ש עוד (בסקכ"ה). וכן נראית דעת כה"ח (בסימן תרצ"ג סקט"ז). וראה לקמן בנספח א' (סעי' 11).
והא דכתבנו שאומר עה"נ הן בתפילות והן בברהמ"ז, כ"כ הרב זקן אהרן (סס"י קל"ז) ושלא כהרב שם חדש על ספר היראים. והב"ד כה"ח (סקמ"ד). וראה מש"כ ביחו"ד (סימן צ' סעיף ה'). וראה עוד בפו"מ דבליצקי (פ"ה הערות א'-ג').
כתבו הפוס' שאף בתפילת מוסף אומר עה"נ. וכן הורה לי הגר"א נבנצל שליט"א.
[14]יד. פו"מ דבליצקי (פ"ה הערה י').
[15]טו. מרן (סימן תרפ"ח סעיף ו'). ולא קוראים את קה"ת דפורים ביום ששי (מ"ב סקי"ז).
[16]טז. דין שבעת העולים הינו כבכל יו"ט שחל בשבת. וראה מרן (סימן תרפ"ד סעיף ב'). והא דכתבנו שעולים שבעה עולים לסה"ת הראשון, באמת י"א דסגי בששה, משום דס"ל דמפטיר עולה למנין שבעה [ראה גמ' מגילה (דף כ"ג ע"א), ומרן ורמ"א (סימן רפ"ב סעיף ד' ו-ו'). תשובת הריב"ש (סימן נ"ט), פר"ח (סימן תרפ"ד), מ"ב (סימן רפ"ב סקי"ט וסימן תרפ"ד סק"ט) ובשעה"צ (סק"ט). וכה"ח (באותו סימן ס"ק י"ז וי"ט)] וכמו כן רשאים לעלות לסה"ת הראשון יותר משבעה עולים [מרן (סימן רפ"ב סעיף א') ונו"כ (שם). מ"ב (סימן תרפ"ד סק"ה וסק"ט). כה"ח (באותו סימן סקי"ז)]. וראה עוד בענין זה לעיל (פרק א' הערה ח').
[17]יז. ענין אמירת הקדיש ראה במ"ב (סימן תרפ"ד סק"ה), ובכה"ח (סקי"ט). וענין הנחת שני סה"ת על הבימה, ראה במ"ב (סימן תרפ"ה ס"ק ו', ט' וי"ב), ולעיל (פרק א' הערה ו').
[18]יח. מרן (סימן תרפ"ח סעיף ו'). והוסיף כה"ח (סק"מ) שאם שכחו לקרוא זאת ישובו ויקראו. וכתבו הפוסקים (ב"י. מ"ב סימן תרפ"ח סקט"ז, כה"ח סקל"ג) שבמקרה זה חלה שבת "זכור" בח' באדר.
[19]יט. יחו"ד (ח"א סי' צ') ופו"מ דבליצקי (פ"ה הערה י"ט). וראה כה"ח (סי' תרפ"ד ס"ק י"ז וי"ט).
[20]כ. דין ההפטרה במוקפים כתבו המ"ב (סימן תרפ"ח סקט"ז) ויחו"ד (ח"א סי' צ').
והטעם לקריאת הפטרה זו ראה בכה"ח (באותו סימן סקל"ט). ועיי"ש שהביא בשם ספר תיקון יששכר שיש להפטיר את הפטרת פרשת השבוע. ואין המנהג כן. וכמש"כ ביחו"ד (ח"א סימן צ' סעיף ו').
ודין ההפטרה בפרזים כתבו הא"ר, הפמ"ג, המ"ב (סימן תרפ"ח סקט"ז) וכה"ח (סקל"ט). וראה עוד פו"מ דבליצקי (פרק ה' הערה כ"ד).
[21]כא. גמ' מגילה (דף ד' ע"א). מ"ב (סימן תרפ"ח סקט"ז, עיי"ש הטעם). כה"ח (סקמ"א). פו"מ דבליצקי (פ"ה סט"ו. עיי"ש). ילקו"י (שם).
[22]כב. כתב בפו"מ דבליצקי (פ"ה סעי' ו'): אם שכחו וקראו למפטיר בספר התורה הראשון בפרשת השבוע, ונזכרו באמצע קריאת המפטיר, וגמרו את הקריאה עם הברכה שלאחריה, יקראו לאדם אחר למפטיר שיקרא בברכות את פר' "ויבא עמלק" בסה"ת השני. וכ"ה אם נזכרו לאחר שסיים המפטיר לקרוא בסה"ת הראשון ובירך גם לאחריה. וכל זה אם הוציאו שני ס"ת. ואם הוציאו רק ס"ת אחד, ונזכרו באמצע קריאת המפטיר לאחר שקרא כבר ג' פסוקים לא יברך לאחריה, אלא יגללו את ספר התורה לקריאת "ויבא עמלק" (שמות פרק י"ז פס' ח'-ט"ז), ויקראנה מבלי לברך לפניה אלא רק לאחריה. ואם טרם קראו ג' פסוקים למפטיר, ישלימו קריאת ג' פס' וינהגו כנ"ל. ואם נזכרו בכך לאחר שכבר בירך הברכה שלאחר הקריאה, ישובו ויקראו את פרשת "ויבא עמלק" מבלי לברך לפניה ולאחריה, בין אם נזכרו קודם ההפטרה ובין לאחר מכן, עד שעזבו הקהל את ביהכ"נ. עכת"ד. ויש להעיר, שמקורו במקו"ד (לגרצפ"פ זצ"ל. סי' כ"ו הערה י"ז), לענין חנוכה. וה"ה לפורים. ולכאו' צ"ע מהא דהשו"ע (סי' ק"מ ס"ג). ואף שהזכיר זאת, מ"מ סמך על מ"ד שם שלא יברך. אך כיון שלדעת ה"ויש אומרים" שם צריך לברך במקרה זה, וכ"מ מהבה"ל (שם ד"ה "והתחיל"), נראה שגם בני"ד צריך לברך שוב ברכה ראשונה על התורה. מ"מ כתב בילקו"י (ח"ב עמ' צ"ח) שבנידון זה, למרות שמוכח שלדעת מרן צריך לברך, וכן הביא שם מעשה ממרן זצ"ל, מ"מ אמרינן סב"ל כנגד מרן [וכמו שמצינו כמה פעמים, וכגון (בסי' ז' ס"ג, ועוד) ולכן לא יברך אף בני"ד (עיי"ש שהביא כמה פוס' דס"ל דאמרינן סב"ל כנגד מרן). ומ"מ ר' לקמן בנספח י"ב (סי' תרפ"ה) שלדעת הגרמ"פ אין לגלול הרבה באמצע העליה (ויש לחלק, דהתם מישתעי בלכתחי').
ועוד כתב שם (בפו"מ דבליצקי. שם ס"ז), שאם טעו וקראו את ההפטרה של פרשת השבוע (ולא את הפטרת פר' "זכור"), אם נזכרו לפני שהחל לברך את הברכה האחרונה, יפסיקו ויקראו את ההפטרה הראויה כפי הדין (ונראה שלבסוף יברכו את הברכות שלאחר הקריאה). ואם כבר הספיק לברך גם את הברכה שלאחר קריאתו (המוטעת), יקראו את ההפטרה הראויה מבלי לברך כלל לפניה ולאחריה (פו"מ דבליצקי, שם ס"ז).
[23]כג. פו"מ דבליצקי (פ"ה ס"ח).
[24]כד. בענין המחליפים את המזמורים, כ"כ בעיר הקודש והמקדש, ובלוח א"י. וכ"כ בפו"מ דבליצקי (פ"ה ס"ט) ועוד אחרו'. ובענין הנוהגים להוסיף מזמור, כ"כ פקודת אלעזר, ופו"מ דבליצקי (שם).
[25]כה. כבכל שבת שחלה בתאריך שאין אומרים בו תחנון. וכ"כ בפו"מ דבליצקי (פ"ה הערה נ"ו). וראה מ"ב (סימן תרצ"ז סק"ב).
[26]כו. כך נראית מסקנת המ"ב (שם סקי"ח). ועיי"ש הטעם מש"כ בשם הירו'. ושלא כמש"כ המהר"ל בן חביב שלפי הבבלי יש לעשותה בשבת. ובפו"מ (דבליצקי, פ"ה הערה ל"ט) כתב שלדעת כמה ראשו' אכן יש לעשות הסעודה בני"ד בשבת, והם הרא"ה, וכן משמעות דברי הרמב"ם, הריטב"א והרשב"א. וכן כתוב בתשו' מרבני צרפת. וי"א שכ"ה גם לדעת רש"י. עיי"ש. וראה עוד בפר"ח (סימן זה) שכתב שיש לעשות הסעודה בשבת וביום א' (והב"ד שעה"צ סק"ל). ומ"מ רוה"פ הסכימו עם דברי מרן שאין חיוב הסעודה בשבת. וראה עוד בכה"ח (סקמ"ה) וילקו"י (עמ' 308 סעיף ו').
[27]כז. כה"ח (שם סקמ"ו). ויחו"ד (ח"א סימן צ' סעיף ח'). ועיי"ש בכה"ח ובפו"מ (דבליצקי, פ"ה הערות מ"א-מ"ג) שכתבו בשם תיקון יששכר, דאם אפשר יעשו סעודה נוספת לכבוד פורים. והיינו להתפלל מנחה גדולה ולאכול תיכף סעודה שלישית. ולאחר כמה שעות יאכל סעודה עם בשר ויין לשם סעודת פורים (והוסיף בפו"מ דבליצקי, שגם בסעודה זו חייב לבצוע על לחם משנה. ועיי"ש בהערה מ"ב, שהריעב"ץ פקפק על קיום סעודה נוספת זו). ואמנם מנהג ירושלים שלא לעשות סעודה מיוחדת נוספת, אלא רק להרבות בסעודות שבת (נהר פקוד. פו"מ דבליצקי סי"א. ועיי"ש בהערות ל"ט, מ').
מה שהוספנו שנכון בשבת זו להרבות גם בשתיית יין, כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א. ובמקו"א בפרקנו כתבנו בשם פו"מ דבליצקי (פ"ה הערה מ') שאין מניעה להרבות בשתיית יין בשבת.
כתב בפו"מ דבליצקי (פ"ה סי"ד) שאסור להתענות תענית חלום בשבת זו. וכתב שכ"כ הרשב"ץ (ח"ג סי' רח"צ). ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל נטה להסכים לדבריו (וראה גם לקמן בהערה ל"ב), ואמר שהוא משום חיוב השמחה ששייך בפורים ואינו אפי' בשבת. עכת"ד. ואמנם לא מצאתי ברשב"ץ שכתב כן במפורש, ואין הכרח שכוונתו שאף על חלומות שמתענים בשבת בעלמא (כמבואר בסי' רפ"ח ס"ה), אין להתענות בשבת זו. עיי"ש. ובפרט קשה מאי שנא האי שבת משבת אחרת. הרי לכאו' חיוב הסעודות ביום זה (גם בשנה רגילה כשט"ו אינו חל בשבת) הינו מד"ק. וחיוב הסעודות בכל שבתות השנה הינו לכאו' מדברי קבלה ("וקראת לשבת עונג" וגו'). ושמא אדם המתענה בשבת אינו מבטל את העונג שלו, כי העונג הוא שמבטל את החלום. משא"כ באדם המתענה בפורים דמ"מ מבטל את שמחת החג. וצ"ע. וראה לעיל (פי"ג סט"ז). והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שלדעת הרלב"ח הסובר שיש לאכול את סעודת פורים בשבת אכן לא יתענה תענית חלום בשבת זו. אך לשו"ע הסובר שהסעודה צריכה להיות ביום ראשון אכן יתענה בשבת, ויתענה תענית לתעניתו בימים הבאים אך לא ביום ראשון. עכת"ד.
וראה עוד בענינים אלה בתורת המועדים (פי"ב ס"י).
[28]כח. מה שכתבנו שאף מי שלא קרא המגילה ביום ששי, דאינו יכול לצאת י"ח בקריאה בשבת, כ"כ בספר ציץ הקודש, בספר עיר הקודש והמקדש ובפו"מ (דבליצקי, פ"ה ס"ב. ועיי"ש גם בפ"ד הערה ח'). ושלא כספר פאר עץ חיים. הב"ד בפו"מ הנ"ל (שם). והוסיף, שכ"ה בין אם לא קרא בשוגג או במזיד. וראה עוד לעיל (פרק ד' סעי' ג').
ומה שכתבנו בענין ההלל, כ"כ בפו"מ דבליצקי (פ"ה ס"י). והוסיף שזאת למרות שמעיקר הדין הוא פטור. וראה לעיל בפרק ז' סעיף ל"ד, ולעיל בפרקנו הערה ד' כתבנו שכ"ה גבי קטן שהגדיל.
ומה שכתבנו שמותר לקרוא המגילה דרך לימוד, כ"כ פו"מ דבליצקי (פ"ה ס"ב). וראה לקמן (בפרקנו ס"כ).
[29]כט. פר"ח. וראה שע"ת (רס"י תרצ"ג), מ"ב (סימן תרפ"ח סקי"ח), כה"ח (סימן ש"ח סקמ"ח) ופו"מ דבליצקי (פ"ה הערה ח'). וראה בשע"ת שלדעת המט"י אף לדעת הפר"ח אין לאסור אלא בשבת ט"ו באדר ולא בשאר שבתות השנה.
[30]ל. שו"ת עדות ביהוסף. מ"ב (שם סקי"ח), פו"מ דבליצקי. ילקו"י (מועדים עמ' 315 הערה כ"א) וש"א (עיי"ש בשעה"צ סקל"א). וראה בפו"מ (דבליצקי, פ"ה הערה ח'), שכתב שיש להכריע להיתר בני"ד גם ללא שום צורך, וכשאר כתבי הקודש, אע"ג שהגרי"ח זוננפלד זצ"ל טען להחמיר כפר"ח כיון שהיה מרא דאתרין. אין זה מוכרח לגר"ש דבליצקי שליט"א, דכיון שמשאר רבני ירושת"ו דאז לא שמענו בהדיא להחמיר, א"כ אין לחשוש לסברת יחיד הגם שהיה מרא דאתרין. וכמו דלית מאן דחש לסברת הפר"ח שלא להתענות בירושלים בי"ג באדר בכל שנה. ואף הגרי"ח זוננפלד בעצמו פסק לברך בירושלים גם כשקוראים המגילה ביחיד בשנה כזו, כנגד סברת הפר"ח. עיי"ש. ודברי הגר"ש דבליצקי הללו הינם יסוד חשוב.
וראה עוד בזה לעיל (פ"ז הערה ק"ד), ובפרקנו הערה כ"ח.
[31]לא. מהר"ל בן חביב (ראה בהערה ל"ה). וכ"כ פו"מ (דבליצקי פ"ה סי"א) ותורת המועדים (יוסף. פי"ב סעי' י"א וט"ו). והטעם, כיון שהמנות הן לצורך הסעודה, ולדעתו יש לעשות את הסעודה בשבת. ראה לעיל הערה כו. וכן כתבנו שם שלדעת הפר"ח יש לעשות הסעודה בשבת וביום ראשון, וה"ה שלדעתו יש לשלוח את המנות הן בשבת והן ביום ראשון (והב"ד שעה"צ סק"ל וכה"ח סקל"ח).
כתב בפו"מ (דבליצקי, פ"ה סי"א), שבני"ד יתן רק לאיש א', דלהבנת כמה פוס' את דברי האורחות חיים, הכלבו והמאירי יש איסור לשלוח בשבת. ואע"ג שאין הלכה כמותם, מ"מ יש לחוש לזה ודי לעשות בזה מעיקר הדין. וכ"כ במעו"ז (הל' פו"מ סי"ב).
ועוד כתב שם בפו"מ (הנ"ל), שמי שאינו מטלטל כלל בשבת, יכול לקיים זאת ע"י שיזמין אורח לביתו, וא' מבני ביתו ימסור לאורח דבר מאכל ומשקה לשם משל"מ, והלה יאכל וישתה זאת על אתר. עיי"ש.
[32]לב. אין אומרים "ואתה קדוש" אחר העמידה בליל שבת (פקודת אלעזר סי' תרפ"ח. פו"מ דבליצקי פ"ה ס"ג).
טוב להחמיר ולקיים את מצוות שתיית יין (לבסומי) גם בשבת זו (פו"מ דבליצקי, פ"ה הערה מ'). וכתב, דהוא לא כמש"כ הגרש"ק, החמדת אריה והמעו"ז שאסור להשתכר בשבת. וטעמו, דאין לנו לחדש איסורים אחר חתימת התלמוד. עיי"ש. ונלע"ד שיש לחזק את דברי הגר"ש דבליצקי שליט"א מהגמ' בשבת (דס"ו ע"ב) גבי רבי חייא, רב ורב הונא דהוו מבסמי. ופרש"י (ד"ה "מבסמי"): שיכורין, שהיו משקין את התלמידים וכו'.
כבר כתבנו לעיל בפרקנו, שטוב בפרט בשבת זו לברך "שהחיינו" על פרי או בגד חדש ולכוון לפטור את מצוות היום (פו"מ דבליצקי פ"ה הערה מ"ח).
ועוד כתבנו, שבמקומות שנוהגים בביהכ"נ לפני קב"ש לצאת לקראת האבל ולומר לו: "המקום" וכו', אין נוהגים זאת בכניסת שבת זו (פו"מ דבליצקי, פ"ד ס"א).
הגר"א נבנצל שליט"א העיר, שמי שנעשה בשבת זו בר מצוה, לדעת המהרי"ל דיסקין יקרא את המגילה בשבת. ואף למחמירים ואוסרים טלטול המגילה בשבת, לא תהיה המגילה מוקצה במקרה זה. עכת"ד.
[33]לג. בענין הסעודה, כ"כ מרן (סימן תרפ"ח סעיף ו'). וכ"פ הרדב"ז. וראה כה"ח (שם סקמ"ה).
בענין שתיית היין כ"כ בספר עיר הקודש והמקדש (ח"ג פרק כ"ו סק"ב), בספר צמח שלמה, ובפו"מ (דבליצקי, פ"ח הערה י"ח). והטעם, דחיוב לבסומי קשור לזמן הסעודה והשמחה (פו"מ שם. אמנם ראה לעיל בפרק י"ג הערה מ"א, שאין זה פשוט שהשכרות קשורה לסעודה). וראה עוד בספר היכלי דוד, לידידי הרה"ג ר' דוד כהן שליט"א (עמ' 651).
יש השותים יין לבסומי גם ביום ששי (פו"מ דבליצקי, פ"ב הערה ס"ב). ויש השותים גם בשבת (כנ"ל בפרקנו בהערה ל"ב). ועוד בענין שתיית היין ראה לעיל (פי"ג סעי' ט"ו).
הנוהגים לבקר בבית רבותיהם וחבריהם בפורים, ולשמוח ולשתות שם, יעשו כן ביום זה (פו"מ דבליצקי, פ"ח סי"א). עפ"י שב"ל (סי' כ"א).
[34]לד. הרב שם חדש בשם מוהר"י אלגזי. כה"ח (שם סקמ"ח), יחו"ד (ח"א סימן צ' סעיף י"א) ופו"מ דבליצקי (פ"ח הערות א' וכ"א). ובשו"ת הלק"ט (ח"ב סס"י קל"ו) הסתפק בכך ונשאר בצ"ע. ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל הורה לי שאין לומר "על הנסים" בברכת המזון ביום ט"ז באדר בכל סעודה שהיא, ואף בסעודת פורים. וטעמו, משום שזמן אמירת עה"נ לחוד וזמן סעודת פורים לחוד. עכת"ד. וראה עוד בפוס' הנ"ל, שיש שכתבו שצריך לומר זאת גם ביום זה, אך נראה שר"ל שאין זו חובה, אלא שאם רוצה רשאי לומר. וכמש"כ בפו"מ דבליצקי (הערה כ"א). וע"ע שם בפו"מ (בהערה כ"א) שפשוט שאם ממשיכים את הסעודה מיום ט"ז לליל י"ז באדר שאין לומר עה"נ אפי' ב"הרחמן". ע"כ. ונלע"ד שגם האומר אז לא הפסיד, די"א דאזלינן בתר תחילת הסעודה. ואם אמרו אין זה מעכב את אמירת הברכה על הכוס בזימון (אם כי צ"ע אם לכתחי' במקרה זה יש לאומרו. דיתכן שמספק של הפסק בין ברהמ"ז לברכת הכוס אין לאומרו אז). וע"ע בפו"מ דבליצקי (פ"ח הערה ד'. ונראה שכוונתו שאין חובה לאומרו במוצש"ק. דאל"כ הוי סתירה לסי"א). וראה בנספח י' (בסוף הספר, בס"ק 11), שלדעת הגר"א שפירא זצ"ל כל הנוסע מהכרך לעיר ולהיפך בשנה זו, ראוי שיחמיר ויאמר עה"נ במקומו הקבוע, עפי"ד הרדב"ז.
[35]לה. עיקר ד"ז כתבוהו הרדב"ז, הברכ"י, המ"ב (שם סקי"ח), כה"ח (סקמ"ג). יחו"ד (ח"א סימן צ' סעיף ט', וח"ד סימן מ'). והטעם ראה במ"ב (שם). ושלא כמו שנהג המהר"ל בן חביב ששלח מנות בשבת (מ"ב שם). וראה בכה"ח (סקל"ח) אם דין משלוח מנות תלוי בדין מתנות לאביונים (ואז בעינן לשלוח מנות ביום ששי), או שהוא תלוי בדין הסעודה (ובעינן לשלוח ביום ראשון).
ומה שכתבנו שי"א שיש לשלוח לפחות משלוח מנות א' למי שדינו כמוקף, כ"כ בפו"מ (דבליצקי פ"ח ס"ז). וכן הורה לי לדינא הגר"ש ישראלי זצ"ל. וכן נראה שדעת הגר"מ אליהו זצ"ל, עפ"י מה שכתבנו בשמו בפרקים הקודמים, משום שהפרוז אינו שייך במצוה זו. וראה עוד לעיל (בפרק י"ב הערה מ"ט).
יש מי שכתב, שבשנה זו יש להקפיד יותר שלא לשלוח משל"מ לאבל (פו"מ דבליצקי. פ"ח ס"ח).
[36]לו. מה שכתבנו שי"א שיי"ח, הוא עפ"י התיקון יששכר, שכתב שאף לכתחי' יש לשלוח ביום ששי. והב"ד הכנה"ג (סי' תרפ"ח) להלכה. וביחו"ד (ח"ד סי' מ') כתב שאכן להלכה אם שלח כבר ביום ששי, יצא בדיעבד י"ח, דיכול לסמוך על הפוס' הנ"ל, ושמצי לצרף גם דעת המכתם שסעודת פורים מקדימים ולא מאחרים. ושכ"כ המאירי במגילה (ד"ה ע"א).
ומ"מ כתבנו שאם יכול, ישלח שוב משל"מ ביום א', משום שכפי שכתבנו לעיל דעת רוה"פ שיש לקיים מצוות סעודת פורים ומשל"מ ביום א' (ואף ביחו"ד שם כתב שטוב ונכון לחזור ולשלוח ביום א'). וכ"כ הגר"ש דבליצקי שליט"א בפו"מ (פ"ח ס"ז), שמחויב הוא (מדינא) לשלוח שוב משל"מ ביום א', כיון שאז הוא החיוב מעיקר הדין. ואע"ג שכתב שם (בפ"ב הערה ס') שטוב להחמיר ולשלוח גם ביום ששי, מ"מ ס"ל דהוי רק חומרא, ולא דאתי לידי קולא.
[37]לז. מה שכתבנו בענין הוידוי ונפ"א, כ"כ בספר פרי האדמה (ח"ד דף א'). ברכות המים (סימן תרפ"ח), שו"ת שמחה לאיש (סימן ה'). שו"ת סבא קדישא (ח"א עמ' קנ"ט), כה"ח (סימן תרפ"ח סקמ"ז), יחו"ד (ח"א סימן צ' סעיף יו"ד), פו"מ דבליצקי (פ"ח ס"ה) וש"א. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאין לומר תפילות שנזכר בהם ענין צרה וכן וידוי וכדו', שהרי יום שמחה הוא. עכת"ד.
לגבי אמירת תחנון של הפרזים בערי הפרזים. נראה שד"ז שנוי במחלו' הפוס'. ר' ס' אשי ישראל (פרק כ"ה הערה נ"ט). וכה"ח (סי' קל"א סקכ"ב), וחזו"ע (פורים, דיני פו"מ סעי' י' עמ' רכ"ז). ובס' הליכות שלמה (מועדים. ח"א פכ"א ס"ח) כ' בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שאף בערי הפרזים נוהגים בני הפרזים שלא לומר תחנון בט"ז באדר בפורים משולש. ע"כ.
ומה שכתבנו בענין "למנצח", כך כתב בפו"מ דבליצקי (פ"ח ס"ה), וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וראה מרן (סימן תרצ"ז סעיף א') שהשווה דין אמירת "למנצח...יענך" לדין נפ"א.
[38]לח. ראה בספר עוד יוסף חי (פר' "כי תשא" סעיף י"ז), ספר הלכה (לגר"מ אליהו זצ"ל. ח"ב, הל' "תפילה לדוד", שכן משמע משם). ולעיל (פרק יו"ד הערה ע').
[39]לט. עפי"ד הרמ"א (באו"ח בסימן ת"כ סעיף ב' וביו"ד סימן ת"א סעיף ו'), שהשווה דין אמירת צידוק הדין לדין אמירת נפ"א. וכ"כ בהדיא בפו"מ (דבליצקי, פ"ח סי"ז). וראה במ"ב (סי' תרצ"ו סקט"ז), שלדעת הלבוש, לחכם בפניו אומרים צידוק הדין בפורים (הב"ד בפו"מ שם).
בן כרך שחל יום הזכרון לאביו או לאמו ביום ט"ז באדר לא יתענה באותו יום שהרי צריך לאכול בסעודת פורים. (כה"ח סקמ"ז. ויחו"ד שם סעיף יו"ד. ועיי"ש בהערה יו"ד).
[40]מ. נחלקו הפוס' בד"ז: יש אומרים שדין יום זה בירושלים (ושאר ערים המוקפות) כדין פורים ממש, ואין נוהג בו כלל אבלות בפרהסיא (וכן דעת הגרש"ז אוירבך, הג"ר ישראל יעקב פישר, הגרש"ד מונק והג"ר אליהו זלוטניק). יש אומרים שכל דיני אבלות בצינעא ובפרהסיא נוהגים בו אף לנוהגים שבשנה רגילה אין מנהגי אבלות בפורים (כן דעת הגרי"ש אלישיב, הגרב"צ אבא-שאול, והג"ר שמואל אהרן יודלביץ). יש מי שכתב, שאין נוהגים בו כל דיני האבלות, מלבד ישיבה ע"ג הקרקע (הגרח"ז גרוסברג, בעהמח"ס אגרת הפורים ועו"ס). ויש מי שהכריע שכל דיני האבלות נוהגים במשך כל היום, מלבד בזמן הסעודה שאז יושב על כסא, נועל נעליו (מעור) ומחליף את בגדו הקרוע, וזאת אף לאבל על אב ואם, ומיד לאחר סעודתו יחזור לאבלותו (כ"ד הגר"מ שטרנבוך. מלבד ענין החלפת הבגדים שהוסיף זאת הגר"ש דבליצקי לשיטה זו). ראה כל זה בספר פורים משולש, לגר"ש דבליצקי שליט"א (פרק ח' סעי' כ').
[41]מא. כ' הגר"ש דבליצקי שליט"א בס' פו"מ שלו (פ"ח סי"ג), שכיוון שלא מצאנו בשום פוסק או בספר מנהגים שיום ט"ז באדר בפורים משולש אסור במלאכה, לכן יש להתיר לעשות את כל המלאכות ביום זה. אמנם הוסיף שמצא כרוז מבד"ץ הספרדים משנת תרפ"ז ש"טוב שלא לעשות מלאכה מחצות היום ואילך ולפחות מזמן מנחה קטנה". עכ"ד. וכן ד' הגרשז"א זצ"ל [הערות הגרא"נ שליט"א בביק"ר (סי' תרצ"ו ס"ז)], וכ"ד הגריש"א זצ"ל שטוב להמנע ממלאכה מחצות היום ואילך, כדי שיהיה פנוי לקיים את מצוות היום [אשרי האיש (פמ"ט סק"ד)]. הב"ד מ"ב – דירשו (סי' תרצ"ו ס"ק 17)].
מי שלא נתן מתל"א ביום ששי, יתן ביום ראשון (פו"מ זוננפלד סעי' ו'. פו"מ דבליצקי פ"ח ס"י). ובהליכות שלמה (פסקי הגרש"ז אוירבך. מועדים ח"א פכ"א ס"ה) כ' שיקרא אליו עניים בשבת ויתן להם מאכל חשוב לשם מתל"א).
יום זה אסור בהספד ותענית. וודאי שתענית יארצייט וחתן ביום חתונתו אין להתענות בו [פו"מ דבליצקי (פ"ח סט"ז). ועיי"ש שכתב דה"ה תענית חלום שאין להתענות בו. והסכים עם זאת הגר"מ אליהו זצ"ל. ואף הגר"ש ישראלי זצ"ל נטה להסכים עם כך, משום דיום זה הינו זמן סעודת פורים, וזמן שמחה. עכת"ד. ואמנם לא זכיתי להבין דבריהם, משום שסעודת פורים הינה לכל היותר מד"ק. ולעומת זאת גם סעודת שבת לכאו' הינה מדברי קבלה, מדכתיב "וקראת לשבת עונג" וגו'. ומדוע בשבת רגילה התירו לבטל הסעודות לשם תענית חלום, ואילו הכא יהיה אסור להתענות. וראה לעיל (בהערה כ"ז בפרקנו מה שכתבנו עוד ע"כ. וראה עוד בפרק י"ג סעי' ט"ז). וגבי תענית יארצייט, כ"כ בספר חוג הארץ, בספר שם חדש, ובשו"ת סבא קדישא. הב"ד בתורת המועדים (פורים פי"ב סי"ב)].
הנוהגים שאבל אינו עובר לפני התיבה בשבת ויו"ט, למנהגם לא יהיה האבל ש"ץ גם ביום זה (פו"מ דבליצקי, פ"ח הערה א').
המתירים לאונן לאכול בפורים בשר ולשתות יין, מותר גם ביום זה (פו"מ דבליצקי פ"ח סי"ח).
יש מי שכתב, שנער שנעשה בר מצוה בשבת זו (ט"ו באדר), חייב ביום ראשון בסעודה ובמשל"מ, וראוי שיתן מתל"א אף אם נתן כבר ביום ששי. ואם נעשה בר מצוה ביום ראשון, פטור הוא מסעודה, משל"מ ומתל"א (פו"מ דבליצקי, פ"ח סעי' י' וי"ד).
דין בני הפרזים ביום ראשון (ט"ז אדר) לפי ספר פו"מ לגר"ש דבליצקי שליט"א:
יום זה לדידם הוי כחול גמור, ואין נוהגים בו דיני פורים או שושן פורים. מותר להספיד ולהתענות ביום זה תענית יארצייט ותענית חתן. אמנם מי שלא מתענה ראוי שירבה בו מעט בסעודה. ולדעת הגר"ש דבליצקי יש לומר בו תחנון ו"למנצח... יענך". אך הנוהג שלא לומר זאת ימשיך במנהגו. והוסיף שם, שהכל הולך אחר החזן. עכת"ד (אמנם נראה שיש החולקים ע"כ, וס"ל שכ"א יעשה כמנהגו אף כשהחזן נוהג בזה אחרת. ואכמ"ל).
[42]מב. מה שכתבנו שצריכים הם לקרוא את המגילה ולתת מתל"א הוא פשוט, דממ"נ, בין אם דינם כפרוזים או כמוקפים צריכים לנהוג כן. וכן עולה מדברי פו"מ דבליצקי (ריש פ"ג) שכתב שכל דיני הפרזים ביום ששי זה שייכים גם בערי הספקות, ורק מתוספים עליהם עוד דברים. ומתוך זה גם מבואר דין קה"ת בפר' "ויבא עמלק" ביום זה [וראה עוד לקמן (בהערה מ"ג) גבי קה"ת בשבת].
כתב בפו"מ דבליצקי (פ"ג ס"א), שבני"ד מותר לקרוא המגילה בברכה אף בלא מנין. ועוד כתב שם, שיתנו מתל"א דוקא לעניים מערי הספקות (ונראה שאין הדבר לכו"ע. ואכמ"ל).
מי שלא נתן מתל"א ביום ששי, יתן ביום ראשון (פו"מ דבליצקי, פ"ט ס"ג. עיי"ש. וכדין המוקפים. וממ"נ, דספק חייב ליתן זאת כמוקף).
[43]מג. מ"ב (סי' תרפ"ח סקי"ז). וראה כה"ח (סקמ"ב).
ועוד מדיני שבת זו:
במקומות אלה קורין בתורה ומפטירים כבכל שאר השבתות, והיינו רק פרשת השבוע והפטרה. ואין קורין פר' "ויבא עמלק" (פו"מ דבליצקי, פ"ו ס"ב).
דין טלטול המגילה בשבת זו, כדין טלטולה בירושלים. ומי שלא קראה ביום ששי לא יקראנה (לשם מצות קה"מ) בשבת (פו"מ פ"ו ס"ד).
טוב ללמוד בעניני הפורים בשבת זו גם במקומות אלה (פו"מ דבליצקי, פ"ו ס"ה).
מרבים בשמחה במאכל ובמשתה בסעודת הלילה. וכן בסעודות היום ירבו במאכל ובמשתה לשם סעודת פורים, אך לא יעשו סעודה מיוחדת לשם פורים (פו"מ פ"ו ס"ג).
[44]מד. ראה כה"ח (סימן תרפ"ח סקכ"ג, וסימן תרצ"ג סקט"ז) שכן הסיק לדינא. וכ"כ בפו"מ דבליצקי (פ"ו ס"א). והוסיף בשם הגרי"ח בספרו עוד יוסף חי (תצוה, הל' פורים ס"א), שטוב שמ"מ יאמר עה"נ בסוף התפילה וברהמ"ז.
[45]מה. דעת הגר"ש ישראלי זצ"ל כפי שהורה לי, שמקומות שיש ספק לגביהם אם דינם כמוקף, צריכים להחמיר ביום ט"ו רק לענין קריאת המגילה. ולכן אמר שאינם צריכים (בשנה רגילה) לקיים ביום ט"ו מצוות משלוח מנות וסעודת פורים. וה"ה להכא. וכן נראית דעת החמרא וחיי (הב"ד בפו"מ דבליצקי, פ"ט הערה ב'. עיי"ש). אך ראה בספר מועדים וזמנים (רס"י קפ"ד) שכתב שצריכים בני מקומות אלה להחמיר ביום ט"ו אף במתנות לאביונים, משלוח מנות וסעודת פורים. וממילא לדעתו צריכים הם בני"ד לקיים מצוות משלוח מנות וסעודת פורים ביום ט"ז באדר. וכ"כ בפו"מ דבליצקי (פ"ט ס"ב), וכ"כ לוח א"י (שנת תשי"ד). וראה עוד בפו"מ (פ"ו ס"ג) שכתב שראוי לתת מתל"א גם ביום שבת. וראה עוד תחומין (ח"ט עמ' 363).
ועוד מדיני יום ראשון זה גבי הספקות:
כל דיני אנינות, לרבות איסור בשר ויין, וכל דיני אבלות בפרהסיא ובצנעה נוהגים ביום זה בערי הספקות (פו"מ דבליצקי, פ"ט ס"ד).
יום זה אסור בהספד. ולא יתענה בו תענית רשות. אך תענית יארצייט או חתן וכדו' יתענו (שם ס"ה).
[46]מו. לפני שנתחיל לדון בס"ד בדיני הנוסע ממקום למקום בפורים משולש, נביא מדברי הגר"ש דבליצקי שליט"א בספרו פורים משולש (פ"ב הערה ע"ו), וזה תורף דבריו: בענין הנוסע ממקום למקום הרבה מגדולי וגאוני הזמן כתבו בזה הרבה, וסיכמו כ"א בספרו את כל ההלכות המסובכות שבמקצוע עמוק זה. מ"מ רואים אנו שאיש לדרכו פנה, כמעט בכל הלכה והלכה מדינים אלו אין אחדות דעות, וכ"א כותב אחרת מחבירו, כך שהאיש הנזקק להלכות אלו אינו יודע לאחר הכל איך להתנהג למעשה, מחמת ריבוי הדעות וריבוי הפרטים ופרטי הפרטים. והיות שבזמננו בארה"ק ההלכות האלו מעשיות מאוד, כיון שהקשר בין ירושלים לשאר ערי הארץ הינו בכל שעות היממה, לכן צריך ונחוץ מאוד לסכם כל הדעות והשיטות ולהכריע ביניהם באופן מוחלט. עכת"ד. ולכן לא אצנו לחפש בכל ספרי האחרו' בענינים אלה, דאל"כ הרי שבכל מקרה ומקרה היינו מוצאים לעיתים כמה וכמה שיטות, ופסקי הלכה שונים, והיינו עומדים נבוכים ללא פסק הלכה בסכינא חריפא. לאור זאת, התרכזנו בענינים אלה בעיקר לפי פסקי הגר"א שפירא זצ"ל (ראש ישיבת מרכז הרב, ולשעבר הרב הראשי לישראל), כפי שזכינו לקבלם ממנו, לפני הוצאת המהדו' הראשו' ע"מ לפרסמם, וכמובא בנספחים בסוף ספרנו. וכן כתבנו את ההלכות עפ"י ספר פורים משולש הנ"ל, לגר"ש דבליצקי שליט"א.
מה שכתבנו שדינו כפרוז בן יומו, כ"כ הגר"א שפירא זצ"ל בנספח י' (סעי' 4).
[47]מז. כ"כ הגר"א שפירא זצ"ל שם (סעי' 4,8).
שאלנו את הגר"ד ליאור שליט"א בענין מי שהוא מוקף, ובפורים משולש נסע בליל י"ד לפרזים, כך שבעלות השחר של ליל י"ד הוא בפרזים. וממילא התחייב הוא בכל מצוות פורים באותה השנה כפרוז. אלא שביום ששי חזר הוא לירושלים ונשאר שם לשבת, כך שבעלות השחר של ט"ו היה בירושלים, כך שהתחייב הוא בפורים גם כמוקף. האם במקרה זה צריך הוא לתת ביום ששי מתנות לאביונים פעמיים, גם בפרזים, כפרוז, ואח"כ כמוקף במוקפים (ומ"מ י"א שא"צ לתת דוקא למוקפים או דוקא לפרזים. אלא השאלה הינה האם חייב לתת פעמיים מתל"א). וענה הגר"ד ליאור שליט"א, שכיוון שהמאירי אומר שמי שהתחייב בשנה מסוימת פורים יום אחד, אינו צריך לקיים שוב יום נוסף פורים באותה השנה, לכן מי שלמעשה היה בי"ד בפרזים ובט"ו במוקפים, אנו פוסקים לו שיקיים את מצוות הפורים בי"ד, ורק כחומרא שיקיימן גם בט"ו. אך במקרה של שאלה זו אין צריך לתת מתנות לאביונים פעמיים אפילו כחומרא, כי כבר למעשה נתן מתנות לאביונים בערב שבת זו. עכת"ד.
[48]מח. כ"כ פו"מ דבליצקי (פ"ב הערה ע"ו). וכ"מ מד' הגר"א שפירא (שם סעי' 5).
אם אדם זה נסע לפני תפילת שחרית לעיר הפרזית, יקרא שם המגילה. ובענין אי יכול באותה תפילה לקרוא המגילה גם לבני הפרזים להוציאם, כתב בפו"מ דבליצקי (שם הערה ע"ז) שאמנם חיובם שווה בשנה זו, דלדעתו שניהם חייבים בזה מד"ק, אך למעשה הסיק שיש להחמיר בזה. ועוד כתב שם (הערה ע"ז), דאף לכתחי' יכול לקרוא המגילה ללא מנין (בברכה - מ.ה.). ונחלקו הפוס' אי רשאי לעלות לתורה לפר' "ויבא עמלק" בעיר הפרזות [ראה שע"ת (סס"י תרצ"ג), מקו"ד לגרצ"פ פראנק (פכ"ט סי' ד' ובהערה ה'), ובפו"מ דבליצקי (פ"ב הערה ע"ט)]. ומ"מ אם כבר קראו לו לעלות לתורה, יעלה (שערים מצוינים בהלכה. פו"מ שם הערה פ') ולא יאמר עה"נ (פו"מ שם הערה ע"ט). ויש מי שאומר שיתן מתל"א דוקא לעני בן כרך (פו"מ שם הערה פ"א).
[49]מט. מה שכתבנו שדינו כמוקף, כ"כ הגר"א שפירא זצ"ל (שם סעי' 5), וכ"מ מפו"מ דבליצקי (עמ' י"ד ס"ז). והוסיפו, דמ"מ לכתחי' לא יעשה כן לצאת מהכרך לעיר ביום ששי ביום ע"מ להשאר שם בשבת, דלשיטה א' יופקע מחיובי פורים. ומ"מ כתב הגר"א שפירא, שבשעת הצורך, כגון משום כיבוד אב ואם, שרי. ואם אכן יצא לעיר פרזית, יקיים המצוות בעיר גם בשבת ויום ראשון. והיינו יאמר לדעתו עה"נ בשבת, ביום א' ישלח מנות, ועדיף שימנה ביום ששי שליח בירושלים כדי שיתן עבורו ביום ראשון משל"מ לבני הכרך.
אם יש עשרה בני כרך כמותו בעיר הפרזית, יקראו בשבת בתורה פר' "ויבא עמלק" (שם סעי' 2).
ובפו"מ דבליצקי (עמ' י"ד ס"ז) הוסיף גבי ני"ד, שביום ששי יקיים מצוות מתל"א, ואומר עה"נ ביום ששי ובשבת בסוף התפילה ובסוף ברהמ"ז. את הסעודה והמשל"מ יקיים ביום ששי, בין בהיותו עדיין בירושלים ובין כשהגיע למחוז חפצו. ושוב יקיים סעודה ומשל"מ ביום ראשון בכל מקום שהוא. וראוי להחמיר ולקיימם גם בשבת. ואם קשה לו, יקיים ביום ששי רק מתל"א (ומקרא מגילה), וביום שבת וראשון יקיים את שאר דיני הפורים (כדין מוקף בלבד. והיינו דס"ל דמעיקר הדין דינו כמוקף בלבד, ואם יכול יחמיר גם כפרוז, לענין משל"מ וסעודה).
ועוד כתב שם בפו"מ (פ"ד ס"ו), שבשבת רשאי הוא לדעתו לכתחי' לעלות למפטיר שקורין בפרזית, אע"ג דחייב הוא גם בקה"ת דעמלק והפטרת "פקדתי" דמוקפים.
[50]נ. פו"מ דבליצקי (עמ' י"ד ס"ח, ופ"ח הערה כ"ח).
[51]נא. כ"כ הגר"א שפירא זצ"ל (שם סעי' 6). ואם ישנם עשרה פרזים כמותו בכרך, יקראו בתורה בפר' עמלק בברכה (שם סעי' 10).
[52]נב. הגר"א שפירא זצ"ל שם (סעי' 7).
[53]נג. הא דדינו כפרוז, כ"כ הגר"א שפירא זצ"ל שם (סעי' 8). והוסיף, שיקיים המצוות ביום ששי בירושלים. ולגבי משל"מ ומתל"א יש להדר, וימנה שליח שיתן אותם בעיר לאנשי הפרזים. ואם טרם התפלל שחרית, ראה לעיל (הערה נ"א) דינו גבי קה"ת.
ומה שכתבנו גבי אם נשאר בכרך בשבת, ג"ז כתב הגר"א שפירא (שם). וכ"מ מפו"מ דבליצקי (עמ' י"ג ס"ב, ופ"ה סט"ז). והוסיף בפו"מ שם (בפ"ה), שיאמר עה"נ בכל התפילות בשבת ב"אלקי, נצור", ובברהמ"ז יאמר ב"הרחמן". וישתדל שלא לעלות למפטיר בשבת, אך אם צריך הוא לעלות לתורה, יעלה. וכ"ש אם קראוהו כבר לעלות לתורה, שיעלה. וראוי שיחמיר במשל"מ וריבוי סעודה בשבת. וחייב הוא בסעודה ומשל"מ ביום ראשון, בין אם נשאר אז בירושלים ובין אם חזר לעיר פרזית לאחר השבת.
ועוד כתב שם, שישתדל לא להיות ש"ץ בשבת. ואם הוצרך לכך, יאמר עה"נ בחזרת הש"ץ. ובן כרך לא יצא י"ח מתל"א ומשל"מ אליו, דיתכן שהוא פטור מהם (ונראה שיש חולקים ע"כ. ואכ"מ).
והוסיף שם (בהערה ס"ד), שכ"ז אמור בין לפרוז שבא לכרך, בין לירושלמי שקיים את מצוות פורים בי"ד בעיר פרזית וחזר לירושלים לשבת, ובין למי שעובר דירה ביום ששי מעיר פרזית לירושלים.
ויש להדגיש שבגלל שבכל א' מהאופנים הנ"ל ישנם צדדים להקל ולפטור אותו מקיום חוזר של מצוות פורים בימי שבת וראשון, לכן הרוצה להקל ולא לקיים את המצוות הנ"ל כולן או חלקן, בימי שבת וראשון, אלא רק לקיים את כל מצוות פורים ביום ששי כדין פרוז, רשאי לעשות כן (פו"מ הערה ס"ה. עיי"ש בהערה נ"ח הרבה צדדים לפוטרו).
[54]נד. פו"מ דבליצקי (פ"ח סט"ו, ועמ' י"ד ס"ח). והוסיף, שפטור הוא מהסעודה וממשל"מ גם אם נאנס ולא קיים אותן בזמנן בהיותו בערי הפרזות (עיי"ש הערות ל"א-ל"ג).
[55]נה. פו"מ דבליצקי (עמ' י"ד ס"ז).
[56]נו. פו"מ דבליצקי (עמ' י"ג ס"ג).
[57]נז. בפו"מ (שם ס"ד) כתב שיחמיר (כחומרא) גם בט"ו. אולם, ממה שכתבנו לעיל (בסכ"ח) נראה שי"א שמעיקר הדין צריך לקיים מצות משל"מ וסעודה בט"ז באדר. וכ"ש בני"ד.
[59]נט. פו"מ (שם ס"ו). ועוד בענינים אלה עיי"ש בפ"ו (ס"ו).
[60]ס. כ"כ הגר"א שפירא זצ"ל, כמבואר בנספח י' בסוף הספר (סעי' 11). עיי"ש. והסביר לי, שכוונתו לשלוש השיטות שהזכיר בתחילת מכתבו, שהן עוסקות בענין משל"מ, סעודה ושמחה. אמנם הוסיף, שנראה שגם במתל"א יש להחמיר ולתת גם ביום ראשון. וכיון דעסקינן בנתינה, הרי שעדיף לתת כמה שיותר. והזכיר, דמ"מ בשבת יש בעיה לתת משל"מ ומתל"א (כמובן שלא בכסף אלא במיני אוכל), וזאת מצד קנין בשבת. עכת"ד. וראה עוד בפו"מ דבליצקי (פ"ב סכ"ב).
והגר"א נבנצל שליט"א העיר, שאף לאומרים שי"ל עה"נ כפרזים וכמוקפים ויש לאומרם במקומם, מ"מ לדעתו ביום ראשון יאמרנו לאחר התפילה, ובברהמ"ז לאחר ברכה רביעית. ועוד הוסיף, שטוב לסיים בטוב, וכמו שסיים הרמ"א ב"טוב לב משתה תמיד". עכת"ד.