פרק ז: שימוש בשבת במכשיר איתורית (ביפר).
הענפים:
1. תפקידי האיתורית ואופן פעולתה.
2. סוגי האיתוריות ואופן השימוש בהן.
3. האיסורים הכרוכים בהפעלתה: בונה, מבעיר, מוליד ועוד.
4. האיסורים הכרוכים בהפעלתה: כתיבה.
5-6. איסור טלטול האיתורית בשבת מצד מוקצה.
7. טלטול האיתורית בשבת בהוצאה מרשות לרשות.
8. העברה בשבת מרטט לצלצול ולהיפך.
9. עוד בעניני האיתורית.
ענף 1: תפקידי האיתורית ואופן פעולתה.
האיתורית הינה מכשיר לקבלת הודעות במהירות דרך מוקד. יתרונותיה על מכשירי קשר אחרים - למשל פלאפון, שניתן להעביר את ההודעה לאנשים רבים בבת אחת ומיידית (יתרון חשוב במיוחד בשטחי הרפואה והבטחון, כגון להזניק אנשי רפואה - "הצלה" ומד"א, לחולה או למקום פיגוע, וכן להודיע לקבטי"ם בישובים על חולית מחבלים המסתובבת באזור, וכדו'). כמו כן כפי שידוע לי באיתורית אין בעיות של ניטרול (כשם שמנטרלים את פעולות הפלאפונים באזור פיגוע, מחשש להפעלת מטען נוסף ע"י פלאפון), ויש הרבה פחות בעיות של קליטה כמו שיש למשל בפלאפון (היינו המשדרים שלהם מכסים יותר טוב את אזורי הארץ). אמנם יש לה חסרון, שלא ניתן ליצור בה דו שיח בין שני הצדדים, אלא אפשרות העברת ההודעה הינה באופן חד-כיווני.
אופן פעולתה בקיצור: מודיע ההודעה מטלפן למוקד ומוסר את ההודעה לאדם במוקד שמקליד זאת במחשב. המחשב מתרגם את נוסח ההודעה לסיגנלים (היינו אותות חשמליים שניתנים לשידור), ודרך משדר אלחוטי מעבירים ע"י גלי רדיו את ההודעה למכשיר האיתורית הנמצא אצל מקבל ההודעה. כל מכשיר איתורית מתוכנת לקלוט את כל ההודעות המשודרות באותו גל לכל הלקוחות, אך מעלה לצג רק את ההודעות המשודרות לקוד שלו. יש שעושים תהליך מסוים (קודינג) כדי לוודא שאנשים אחרים לא יוכלו להאזין.
מכשיר האיתורית הפשוט היה מראה בהודעתו רק מס' טלפון של המודיע. רוב האיתוריות מראות על הצג נוסח הודעה ארוך הרבה יותר. ניתן לשדר ישירות ממחשבו של מוסר ההודעה דרך טלפון למוקד ומשם למקבל ההודעה - בעל האיתורית. הדבר פועל באותו עיקרון של מסירת ההודעה דרך המוקדן, אך מהיר יותר כיון שעוקף את המוקדן. משתמשים בו למשל במשטרה כדי להעביר הודעות מהירות לשוטרים רבים (כל זה עפי"ד מהנדס בכיר, ואושר ע"י מר אילן פרידלנד, המשנה למנכ"ל מוטורולה בישראל).
ענף 2: סוגי האיתוריות ואופן השימוש בהן.
בענין סוגי האיתוריות:
ישנם סוגים שונים של איתוריות. אך ככלל העיקרון בכולם זהה, כך שניתן לומר שישנו סוג א' סטנדרטי של איתוריות. גם מבחינה הלכתית, מבחינת חוטי להט במכשיר, סוג הצג וכדומה, אין הבדל עקרוני בין סוגי הביפרים (כ"ז עפ"י הר"ר צבי מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל).
הפעולות הנעשות עד קבלת ההודעה:
כפי שכתבנו לעיל, יש לטלפן במכשיר טלפון למוקד החברה, דבר הכרוך בכמה איסורים, כבדיבור רגיל בטלפון. האדם במוקד עונה לטלפון, מקליד במחשב את ההודעה ומשדר אותה למקבל ההודעה. כפי שכתבנו לעיל, גם מוסר ההודעה יכול להקלידה במחשבו ולשולחה ישירות למקבל (ואולי אפשרות זו עדיפה בשבת, גם במציאות שמותר לשלוח הודעה. אך דבר זה דורש חקירה מיוחדת, וצריך לבדוק כמה ואלו איסורים כרוכים בכל אפשרות וכגון מה קורה במוקד כשנעשית העברה "ישירה", וכן לבדוק האם האיסורים שווים בכל המציאויות. ועוד חזון למועד). כשמתקבלת ההודעה באיתורית נשמע צלצול או שהמכשיר רוטט, כדי להודיע על קבלת הודעה חדשה. נוסח ההודעה עובר ע"ג הצג, ויחד עם זאת היא נשמרת ב"זכרון" של האיתורית. במידה ומקבל ההודעה לא הספיק לקרוא את ההודעה, או שהוא רוצה לקוראה שוב, יכול הוא ע"י לחיצת כפתור להוציאה מהזכרון ולהעלותה על הצג כמה פעמים כרצונו (כמובן שבשבת גם אם מותר השימוש באיתורית, מותר לעשות כן רק במינימום ההכרחי). אם יש מס' הודעות יש ללחוץ על כפתור אחד או יותר כדי לעבור להודעה הבאה. הן המעבר להודעה הבאה והן העברת הכתוב בהודעה הנוכחית כרוכים במחיקת מה שהיה כתוב קודם לכן (היינו אין הכתב זז ימינה כפי שנראה לעין, אלא באמת הוא נמחק ונכתב מחדש במקומו החדש).
כמו כן ישנן פעולות שאין הכרח תמיד לבצען כדי לקבל הודעה, וכגון ההעברה מרטט לצלצול או להיפך, למחוק מהזכרון הודעה שכבר אינה נצרכת, ועוד.
ענף 3: האיסורים הכרוכים בהפעלת האיתורית: בונה, מבעיר, מוליד ועוד.
ברור שהפעלת האיתורית בשבת כרוכה בכמה איסורים, ואף טלטולה לכאו' אסור מדין מוקצה (כדלקמן בענפים 5-6. למשל ככלי שמלאכתו לאיסור, כמוקצה מחמת חסרון כיס, או כמוקצה אחר).
אמנם ראשית עלינו להדגיש שיש לחלק בין כמה דברים בני"ד:
1) כיון שכתבנו לעיל שהעברת ההודעות באיתורית קשורה להפעלת כמה מכשירים (מחשב, איתורית, ונוסף לכך שימוש בטלפון או במקביל במחשב נוסף - בהעברה ישירה), הרי שיש לדון באיסורים הכרוכים בכל שלב של העברת ההודעה ע"י מכשירים אלה. לגבי האיסורים בהפעלת המחשב, ר' מה שכתבנו בס"ד לקמן בפרק ח'. ולגבי השימוש בטלפון איננו דנים כרגע, כיון שהנ"מ לגביו הינה גבי העדפת העברת ההודעה דרך המוקד (ז"א ע"י טלפון למוקד), או שעדיף לשלוח את ההודעה ע"י מחשב "ישירות" למקבל בעל האיתורית. וכבר כתבנו שכעת איננו דנים בשאלה זו, ועוד חזון למועד. לכן נתרכז בדיון על מכשיר האיתורית עצמו.
2) גם כשנדון על מכשיר האיתורית, הרי שבס"ד יש לחלק בין הדלקת המכשירים שבמערכת - והיינו הטלפון, הדלקת האיתורית והדלקת המחשב במוקד (שהדלקת צג אנלוגי כרוכה בהבערת חוט להט, דהוי מבעיר מדאו', שלא כהדלקת צג דיגיטלי העשוי מגבישים נוזליים. ר' במע"ל עמ' של"ז-של"ט ולקמן במיל' כאן פ"ח), לבין הפעלת ושימוש במכשירים הללו כשהם כבר דולקים. אך כיון שיש להניח שעפי"ר המחשב במוקד ומכשיר האיתורית האישי כבר דולקים מעש"ק, לכן נתרכז בעיקר באיסורים שבהפעלתם השוטפת.
3) גם כשנדון רק גבי השימוש השוטף באיתורית, הרי שיש לדון גבי כמה פעולות וכמה תוצאות בשימוש זה. פעולות - כגון העברה מרטט לצלצול ולהיפך (כדלקמן בפרקנו ענף 8). וכן כיבוי המכשיר (כשאינו בכוננות) כדי להמנע ממצב שתגמר הסוללה, ויוכל להשתמש בה לכשיחזור להיות בכוננות, והדלקתה מחדש בכניסתו שוב לכוננות, או שעדיף לכבותה כדי להמנע מצורך בהחלפת סוללה חדשה (כמבואר כ"ז בס"ד לקמן בפ"ט). וכן העברת ההודעה לזכרון, העלאתה מהזכרון לצג, מחיקתה מהזכרון וכו'. והתוצאות הינן האיסורים (בונה, מוליד, מבעיר, כותב, מכב"פ ומתקן מנא) שמתבצעים בלחצנים שבאיתורית (לחיצה והרפיה), בכתיבה בצג, ובפעולות הפנימיות שבתוך מכשיר האיתורית (כמבואר בס"ד באורך לקמן בפ"ט).
תחילה עלינו לברר מהם האיסורים - האם מדאו' או מדרבנן, ובאיזה מלאכות, משום שיש לכך כמה נ"מ. ומכיון דבסתם אסור להשתמש במכשיר זה, הרי שכל ההיתר הינו לצורך בטחון או רפואה (ואולי גם כבוד הבריות), והמסתעף מהם. והיינו שאם זה כרוך באיסורי דאו' אזי יש להקל רק במצב של פיקו"נ או ספק (לא רחוק) של פיקו"נ. אך אם זה כרוך רק באיסורי דרבנן אזי שרי להשתמש במכשיר גם לצורך חולה שאיב"ס (ובשינוי, אלא אם כן יש סכנת איבר דאז שרי ללא שינוי, וכמש"כ מרן סי' שכ"ח סי"ז, והמ"ב סקנ"ז. כמבואר לעיל פ"ו ענף 1). וכן שרי אז גם לצורך כבוד הבריות (למ"ד שהתירו לצורכו כל איסורי דרבנן. דהא כבר כתבנו שזו מחלוקת, וי"א שהתירו לכך רק איסורי דרבנן שאין להם שורש מדאו', וי"א רק מוקצה והוצאה מרל"ר ברשויות דרבנן, כבה"ל רס"י שי"ב ד"ה "דהא". וכמבואר כ"ז לעיל במיל' פרק ו' ענף 7). ועוד צ"ע אי יש להתיר שימוש באיתורית לצורך טיפול בחללים, והיינו לצורך כבוד המת (דהא רק לצורכו התירו טלטול ע"י ככר או תינוק, כמש"כ מרן בסי' שי"א סעי' א' וה'). וזה נוגע למעשה: השרי לחברי זק"א (היינו אפי' לאותם שלא עברו קורס עזרה ראשונה) ללכת ולהשתמש בשבת באיתוריות. ולכאו' יש פה ב' צדדים: איסוף החללים או חלקי גופות, ל"ע (ור' למשל בתחומין ח"ב עמ' 76, ח"ה עמ' 55, וחי"ח עמ' 283), וכן זיהוי חלקי גופות ומיונם (וזה האחרון לכאו' אינו דוחה שבת, אא"כ במיקרים מיוחדים, כגון שזיהוי כל הגופות ימנע את הצורך להמשיך בחיפושים אחר ניצולים נוספים, כשהחיפוש אחריהם כרוך בעצמו בסיכון חיי המצילים. ובכל מקרה כזה יש לדון לגופו).
בס"ד נראה שבכל שימושי האיתורית יש חשש לכל היותר לשני איסורי דאו': בונה (כולל סותר) וכותב. וכן כרוך הדבר באיסור דרבנן דמוליד (ויש אומרים גם מכה בפטיש מדאו' ומתקן מנא, ככל סגירת מעגל חשמלי). איסור מבעיר לא שייך בני"ד, וכדלקמן.
בונה: כל הפעולות של העברת ההודעה כרוכות בסגירת ופתיחת מעגלים חשמליים רבים. לדעת החזו"א (או"ח סי' נ' סק"ט) כל סגירת מעגל חשמלי הוי איסור דאו' של בונה, ולדבריו (שם, ויותר מבואר בסי' ל"ח סק"ב) כל פתיחת מעגל חשמלי הוי איסור דאו' של סותר (ור' בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ענף 6, שהבאנו בס"ד כמה צדדים לומר שלפחות בסתירה אין איסור דאו' אלא דרבנן).
ואמנם רבים מפוסקי הדור האחרון לא קיבלו את סברת החזו"א בזה, מהם הגרש"ז אוירבך זצ"ל [ראה בדבריו במנח"ש (ח"א סי' י"א). וכן אמר לי בשמו הגר"א נבנצל שליט"א, וכדלקמן בסמוך]. וכ"כ הגר"ש גורן זצ"ל במשמ"ל (ח"א עמ' ת"ב, שהסיק שאין בזה בונה וסותר. וע"ע שם בעמ' רצ"ג-רצ"ו, ש"ח, של"ח, ש"נ, שנ"ג, שנ"ה, שנ"ז, שפ"ו-ת"ב, ת"כ. וע"ע בקדוש"ה ח"א הערה ט' ענף 3. עיי"ש). והניף ידו שנית בשו"ת תרומת הגורן (סי' ס"ב, ע"ד, פ"ו ועוד). וכ"ד האג"מ [שאף שבחאו"ח ח"ד (עמ' קס"ו) הזכיר איסור בונה, מ"מ הסתפק בזה מאוד וכתב שלא ברור האיסור וצריך עדיין לעיין בזה, ולכן שם (בעמ' קס"ז) לא רצה להחמיר בזה לחולה (היינו לחרש) כיון שכל האיסור לא ברור לנו. ואדרבא, בחיו"ד (ח"ב סי' ה' - תשובה מוקדמת אמנם) מערער מאוד ע"כ שיש בזה איסור דאו' של בונה, וכתב שאין לדמות זאת לאף מלאכה מדאו'. ועוד, דכ"ז דוקא גבי מיקרופון, אך לשאר כלי חשמל לא הזכיר כלל איסור בונה (למשל באו"ח ח"ב עמ' רע"א גבי מעלית). וע"ע באג"מ (חאו"ח ח"ג עמ' שמ"ג. ח"ד עמ' קי"ד וקע"ד. חיו"ד ח"ב עמ' ו' וח"ג עמ' רפ"ב ורפ"ד, שלא הזכיר כלל דין בונה]. וכ"ד הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יבי"א (ח"ז סי' ל"ו סק"ג וסי' ל"ח, וח"ט סי' ק"ח ס"ק קפ"ה. וע"ע בח"ג סי' כ"א סק"ז וסי' כ"ג סק"ז). וכ"נ דעת הצי"א [שבכל המקומות, בפרט בח"א (סי' כ' - קונטרס החשמל) - לא דן מצד איסור בונה, ומשמע דלא ס"ל איסור בונה. ומש"כ בח"ט (סי' נ"ה) הו"ד אליבא דהחזו"א. אמנם מדבריו בח"ו (סי' ו' סק"א ד"ה "כל" וד"ה "ודעת") קצת משמע דס"ל כחזו"א. וצ"ע]. וכ"ד הגר"ש משאש זצ"ל, כפי שאמר לי, וכן עולה מספריו וממכתביו אלינו המובאים בספרי מקראי קודש (הלכות יוה"כ נספח ה' וי"ב, וכן בהלכות פורים) ובקדושת השבת (ח"א נספח ו' וז'). וכ"כ הגרנ"א רבינוביץ שליט"א במלומ"ל (עמ' 170,181. עיי"ש מש"כ בשם הגרי"א הנקין זצ"ל. וע"ע בדברי הגרנא"ר לעיל במיל' פ"ד ענף 10). וכ"ד הגרי"י נויבירט שליט"א [כפי שאמר לי. ור' לעיל (בפ"ה ענף 11), וכן במכתבו אלינו בקדוש"ה ח"א. וע"ע בשש"כ (פי"ג סעי' ל"ד)]. וכ"מ מהמנחי"צ [(ח"ח סי' כ"ו). ועיי"ש בח"א (סי' נ"ח) וח"ב (סי' ק"י), שלא הזכיר כלל ד' החזו"א. וע"ע שם ח"ד (סי' כ"ז). וגם מדבריו בח"ד (סי' קכ"ב מס"ק ט"ז ואילך, ובפרט בס"ק י"ח) עולה דלא ס"ל כחזו"א]. וכ"ד שו"ת באר משה (ח"ו קוא"ל סי' י"ט. עיי"ש שכן מוכרח מדבריו שם).
מ"מ יש מהפוס' שכן קיבלו את סברת החזו"א מהם הגאון הסטייפלר זצ"ל, בנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א, וכן בעל האז"נ, ושאר תלמידי החזו"א.
ויש פוס' שמ"מ התחשבו בדעת החזו"א בזה, וכגון הגרב"צ אבא שאול זצ"ל באול"צ (ח"ב פמ"א הערות א' וב'. אמנם עיי"ש בהערה ג' שכתב שלא ברירא לן טובא שאכן הלכה כחזו"א ושאסור הדבר מצד בונה. ויש לזכור שיש מהפוס' שערערו על אמינותו של שו"ת אול"צ ח"ב. וכגון הגרע"י שליט"א ביבי"א ח"ט. וכבר כתבנו ע"כ לעיל כאן במיל' פ"ה ענף 11. ואכמ"ל). וכ"ד הגרי"ש אלישיב שליט"א שצריך להתחשב בדעת החזו"א שזה בונה, ולא רק שחוששים לו בעלמא, כמבואר בקדוש"ה (ח"א ריש הערה ז', ובעוד דוכתי. אמנם ראה לעיל כאן במילואים פרק ה' אמצע ענף 7, שהבאנו שתי תשובות חדשות מהגרי"ש אלישיב שליט"א, שעולה בהדיא מדבריו שאין לפסוק בשופי כדעת החזו"א, ולפחות לענין הסתירה שיש בכיבוי מכשיר חשמלי. וכן עולה מדבריו לקמן בפ"ח גבי עדיפויות סוגי הכתיבה בשבת, ובפרט שמצד שקלול האיסורים לא רצה לצרף את איסור הבונה לענין ההקלדה במקלדת. עיי"ש). וע"ע בשבט"ה [(ח"א סי' קכ"א סק"א) שכתב שמה שחידש החזו"א דהוי בונה וסותר, הדבר צריך לדעתו עיון. ובח"ו (סי' ל"ז) הזכיר בשבט"ה דין בונה אך לא הזכיר דהוא מהחזו"א. ובח"ח (סי' נ"ו סק"א) כתב שמה שהזכיר השואל את ד' החזו"א זו דע"ת. ע"כ]. ודעת הגר"ש ישראלי זצ"ל ג"כ נראה דלא ס"ל לגמרי כדעת החזו"א [ראה למשל בחוו"ב (כרך א' עמ' רט"ו), תחומין (ח"ח עמ' 48) ובמראה הבזק (ח"ב עמ' 39 הערה 2, וח"ד סי' מ"א עמ' 77 הערה 2). אמנם כששאלתיו בשנה האחרונה לחייו גבי דברי החזו"א שהאיסור להפעיל כלי חשמלי בשבת הינו משום בונה, לא רצה הגרש"י זצ"ל לדחות זאת לגמרי, וכפי שזכור לי אמר לי שיש סברא בכך. עכת"ד]. וע"ע בספר עיונים בהלכה [(שמעיה. בקונט' החשמל בשבת. עמ' שפ"א) שכתב שהתקבל בישראל שכיבוי החשמל בשבת הוי איסור דאו'. עכ"ד. וצ"ע מנין לו זאת, ובפרט שהבאנו פה הרבה פוס' דלא ס"ל כחזו"א. וע"ע שם (עמ' שפ"ד, סי' י"ב ד"ה "והחשש השני")].
ויש לזכור שלפני שהחזו"א כתב טעם הבונה, הפוס' הקודמים לו (מלבד שו"ת לבושי מרדכי, מהדו"ג סי' כ"ה) לא הזכירו כלל טעם זה לאיסור סגירת מעגל חשמלי, אע"ג שנזקקו לסוגיה זו בתשובותיהם. מהם גדולי הדור הקודם, כגר"ש קלוגר, כבית יצחק, כמהרש"ם, מרן הגראי"ה קוק, האחיעזר, הגר"א ווסרמן, והגרא"ז מלצר (שאדרבא, שמעתי מהגר"א נבנצל שליט"א, שכשבא הגרש"ז אוירבך לגרא"ז מלצר לקבל הסכמה על ספרו מאורי אש, ראה הגרא"ז מלצר שהגרשז"א כתב בספרו שבסגירת מעגל חשמלי אין איסור בונה. והתפלא ע"כ הגרא"ז ואמר שא"צ לכתוב כן, דה"ז פשיטא, וכמו שא"צ לכתוב שאין בזה איסור חורש. ומשו"ה השמיט ד"ז הגרשז"א מספרו ולא כתב שאין בזה בונה. וכעבור זמן הדפיס החזו"א את ספרו וכתב שיש בזה בונה, אך אז כבר לא רצה הגרשז"א להוסיף ולכתוב בהדיא כנגד דברי החזו"א, והדבר נשאר כמות שהוא. עכ"ד), וכ"ד הישכיל עבדי ועוד פוס'. וע"ע ביבי"א (ח"ט חאו"ח סי' ק"ח ס"ק קפ"ה) שכתב ששאל כמה מגדולי הדור בימי חורפו, ולא הסכימו עם סברת הבונה של החזו"א זצ"ל (ובס"ד נזכה אולי לכתוב ע"כ יותר באריכות בעתיד). וע"ע לעיל (במיל' פ"ה ענף 11, ופ"ח ריש ענף 20). אמנם אנו בקונטרס זה מזכירים את ההלכה גם לפי החזו"א, עפי"ד הגריש"א הנ"ל. וא"כ בני"ד כל פעולה של העברת ההודעה ושל קבלתה הינה לכאו' איסור דאו' של בונה או סותר לחזו"א.
אלא שנראה שישנם כמה צדדים להקל אף מצד בונה:
ראשית יש בס"ד להזכיר את הטעם להקל משום שהאיתורית פועלת ע"י סוללה. וכבר כתבנו לקמן בפרקנו (בענף 6) שלד' הגרא"י אונטרמן בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' ל"ה) מותר לכבות בשבת מכשיר חשמלי הפועל ע"י סוללה. ואף הגרשז"א זצ"ל כ' במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' פ"ח) שספק אם הכיבוי הוא איסור ברור. עיי"ש. ולפי"ז לכאו' לפוס' הללו אין בזה איסור בונה. ומ"מ יתכן שאין להתיר בני"ד מצד מה שהאיתורית פועלת ע"י סוללה, ולומר שכל פעולתה היא ארעית כיון שפעולתה עתידה להפסק לאחר זמן קצר (ולכן לומר דהוי בנין ארעי ומוליד לשעה). דכל זה אינו. משום שסו"ס פעולת האיתורית יכולה להמשך ע"י הסוללה במשך כמה ימים (וכמו שכתבנו גם לקמן בפרקנו בסוף ענף 8).
כתב הגר"ש גורן זצ"ל במשמ"ל (ח"א עמ' ש"נ, שנ"ג, שנ"ה, שנ"ז ות"כ) שהחזו"א ס"ל שיש בונה מדאו' רק בסגירת ופתיחת מעגלים שהחוטים קבועים בקירות. אך אם המכשירים מטולטלים, כטלפון שדה בסוללות חת"ם, גם לחזו"א אין בזה בונה מדאו'. ע"כ. הבאנו חידוש זה בקדוש"ה (ח"א הערה ט' ענף 3. עיי"ש שהגר"א נבנצל שליט"א חלק ע"כ). ולפי"ד הגרש"ג יוצא שגם בני"ד אין בונה מדאו' לחזו"א מהטעם הנ"ל.
וכן ראה בשו"ת מעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד) שכתב הגרל"י הלפרין שליט"א (עפ"י דבריו בס' מעליות בשבת), שאף לד' החזו"א אין איסור בונה אלא בכלים שהשימוש בהם הינו רק כשהם פועלים. דהואיל ואין הפסקת פעולתם דרושה לעצם השימוש במכשיר ה"ז מלאכה, ואין לפוטרו מטעם דהוי שימוש גרידא. אבל אם עצם השימוש דורש שלפעמים יהיה הכלי במצב של פעולה ולעיתים בהפסקה, אין בהפעלתו משום בונה, והוכיח כן בס' מעליות בשבת (פ"ב עמ' ל"ב). עכת"ד. ולפי"ז יש מקום לומר שגם בני"ד, בהפעלת האיתורית, אין בזה איסור בונה אף לחזו"א, דדמי ממש למכשיר שדיבר שם במעש"ח, שהינו מוכן לפעולה תמיד מעת שהפעילוהו מע"ש, ואף כשמתבצעים בו שינויים חשמליים בעת השימוש בו (כגון קבלת ההודעה) מ"מ זה מצד השימוש בו ולא מצד בונה (ולכאו' ה"ה גבי כל המעגלים הפנימיים שעצם השימוש בהם דורש הפסקה. וצ"ע).
וראה עוד באסיא (ח"ד עמ' 130) שכתב הרה"ג ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א, שאף לחזו"א אין איסור בונה בכתיבת הצג (ואולי כוונתו דוקא לאיסור דאו'), בגלל שהזרימה אינה מתקיימת אלא נפסקת כעבור זמן והוי בנין שאינו של קיימא (וזאת עפ"י קוב"מ, מאמר א' בענין פתיחת המקרר סק"ו, עמ' 23). ור' גם במע"ל (עמ' רצ"ג) שהסתפק אי לחזו"א הוי בונה מדאו' בלחיצה על מקלדת במחשב כיון שהפעולה נעשית ע"י חיבור רפוי, ואולי יסבור כן גם בני"ד (אם כי כבר כתבנו במקו"א שבעהמח"ס מע"ל אינו פוסק, אע"פ שהינו בקי מאוד במציאות הטענית והינו יודע הלכה. וכן אמר לי נכדו, שפרו' לב ז"ל היה מקפיד שלא יראוהו כפוסק, ושלא יתארוהו בתואר "רב" אלא בתואר "פרופסור". ע"כ). וע"ע בקשמ"ל (ח"ג עמ' 109). ומ"מ לא ברור שהחזו"א קיבל את כל החילוקים שכתבו הפוס' הנ"ל. ור' בקדוש"ה (הערה ט"ז ענף 6) גבי בנין ארעי ובנין לשעה, ושלמרות כן החזו"א לא חזר בו וחייב. ואף לפי"ד הגרשז"א בהערותיו לשש"כ (ח"ג במיל' לפל"ד הערה ק"ח) שכתב שבהגברת והנמכת זרם אין משום בונה אף לחזו"א כשמדבר ברמקול של מכשיר שמיעה, כי השינויים הם פחות אפי' מרגע כמימריה, מ"מ אין ללמוד להקל משם, דהתם משתעי בהגברת זרם קיים ולא ביצירת מעגל חדש כדהכא. ועוד בענין בונה כשיסתור בו ביום, ר' ביבי"א (ח"ט סי' ק"ח ס"ק קע"ז). וראה עוד לעיל במיל' (בפרק ד' ענף 2, בפרק ה' ענף 3) ולקמן (בפ"ח ענפים 2,3,20-21,25-27, ובתשובות הגריש"א והגרמ"א שם. ובפרק ט' ענפים 3,7-9,13,14) שהבאנו בס"ד עוד צדדים להקל מצד בונה בפעולות כעין אלו שבאיתורית.
כפי שכתבנו לעיל הפעולות ששייך בהן איסורי בונה הינן רבות. לפחות חלקן נעשות ע"י מוליכים למחצה (עכ"פ סגירת המעגלים שב"מח" האיתורית). וכבר כתבנו לקמן (בפ"ח ענף 27, ובתשו' הגריש"א שליט"א שם ענף 43) שבמוליכים אלה שייך לאסור עפי"ד החזו"א רק מהטעם של ממות לחיים (שהרי הזרם זורם בהם), אך לא שייך בהם הטעם של מרכיב מיטה של פרקים (שהרי פיזית אין פה סגירת מעגל שלם כבסגירת מעגל חשמלי רגיל). ומ"מ הגריש"א שליט"א החמיר בזה גם מצד בונה ואסר זאת מדאו'. ונראה בס"ד שגם בפתיחת המעגלים הללו ספק אי הוי איסור דאו' אף לחזו"א שסובר שבפתיחת מעגל חשמלי רגיל יש איסור סותר מדאו', דמצד מיטה של פרקים לא שייך האיסור בני"ד. וגם מהטעם של ממות לחיים לא ברור שמטעם זה לבדו יש לחייב מדאו', ולכאו' זה דומה לדין מוליד שאין לו מלאכה הפכית. וה"ה בני"ד (דברור שאין לו דין רוצח לזה שהפכו מחיים למות). וא"כ כמו שלא ברור שיש איסור כשמכבה מכשיר חשמלי ללא גש"מ, מצד מוליד, לכאו' ה"ה בני"ד.
כמו כן יש לדון מצד בונה וסותר בלחיצות על הלחצנים באיתורית. שהרי בהם, שלא כבסגירת מעגל רגיל, מיד כשהאדם מרפה ועוזב את הלחצן המעגל נסתר מאליו ע"י קפיץ (בשוא"ת, שלא ככיבוי מכשיר חשמלי הנעשה ע"י הורדת הכפתור). ור' בפרקים הנזכרים לעיל שהסקנו שלגבי הלחיצה על לחצנים, בכלל, ובלחצני האיתורית בפרט (כדלקמן בפ"ט ענף 7), הרי שאם מדובר בלחצן שבעת ההרפיה ממנו הלחצן יחזור למקומו ע"י קפיץ, הרי שמצד בונה יש אומרים שלחזו"א הוי דאו', ואילו הגרשז"א ס"ל שאף לשיטת החזו"א ודאי אין בזה איסור דאו' דבונה. ואילו גבי ההרפיה כתבנו, שאמנם לגבי פעמון שיש לו צלצול מתמשך נחלקו הפוס' אי חשיב שכל רגע ורגע שממשיך ללחוץ על הלחצן הוי בונה וסותר, ולפי"ז בהרפיה אינו עושה שום איסור (דרק מונע עצמו מלעשות איסורים נוספים), וי"א שהאיסור הינו רק בלחיצה הראשונה ובהרפיה. אך נראה שמצד המציאות בני"ד לכו"ע האיסור הינו רק בלחיצה ובהרפיה, והסקנו (לקמן בפ"ט שם) שלמעשה דין ההרפיה הוי ספק דאו' (בעיקר בשל המחלו' אי ההרפיה חשיבא כשוא"ת, שרק מושך ידו והלחיצה מופסקת).
ולגבי הפעולות הנעשות בתוך האיתורית בעת קבלת ההודעות או בעת הלחיצה על הלחצנים, הרי שרובן ככולן נעשות ע"י מוליכים למחצה, ודינן כנ"ל (דלא ידועות לי דעות של פוס' אחרים בענין זה, ולכן נראה שדינן לפחות כספק דאו' בשל הספק הנ"ל).
בענין איסור בונה בשל הכתיבה הנעשית על צג האיתורית (צג דיגיטלי), ר' לקמן בפ"ח (ענפים 15-17). וע"ע בענין בונה בפרקים הנזכרים (פרקים ד', ה', ח' וט' שם). ואכמ"ל.
בענין איסור הדאו' השני - כותב, ר' לקמן בענף 4.
בענין איסור מבעיר, שגם הוא איסור דאו', ערכנו בירורים רבים. מהנדסים רבים המומחים בתחום זה יכלו לומר שהן בטלפון למוקדן, והן בקבלת ההודעה במכשיר האיתורית, כולל הצלצול והרטט, אין שום חוט להט. אך הספק היה לגבי העברת ההודעה במשדרים הלוויניים, שאולי בגלל ההספקים של המשדרים יש שם חוטי להט. ואכן לאחר בירורים רבים אצל מהנדסי חברת מוטורולה (שהיא החברה המתכננת ומתחזקת את המשדרים הגדולים הללו) התברר שאף במשדרים הללו אין שום שפופרות ואין שום גחלת של מתכת (כפי שאמר לי מר אילן פרידלנד, משנה למנכ"ל מוטורולה בישראל). וא"כ בכל השימוש באיתורית אין איסור מבעיר. אמנם יש להדגיש, שכ"ז מדובר רק אם המחשב (במוקד החברה המקבלת ומסדרת ההודעות) כבר דולק מעש"ק. אך אם מסיבה כלשהי (כגון מעבר לשימוש במחשב אחר) צריך להדליק את המחשב הרי שכרוך הדבר בהדלקת נורת להט בתוך המחשב, ונראה שיש בזה איסור מבעיר גש"מ (וזה דוקא במחשב עם צג אנלוגי שאינו שטוח. אך במחשבים עם צג אנלוגי שטוח, והיינו החדשים, וכן במחשבים עם צג דיגיטלי, אין כלל גש"מ, כפי שאמר לי מומחה), וכמבואר בס"ד באורך לקמן (בפרק ח' ענף 15). אך לאחר ההדלקה של המסך במחשב, הן בצג האנלוגי והן בצג הדיגיטלי (כפי שאמר לי מומחה) אין בשימוש במחשב עוד איסור מבעיר של גש"מ [וראה בספר רפואת השבת (לרה"ג מיכאל חזקיה שליט"א, פט"ו סעי' י'-י"ג) שכתב שהפעלת המחשב כרוכה באיסור דאו' של הדלקת נורות בקרה, הפעלת מנוע, הדלקת מסך וכו'. עכ"ד. ולא זכיתי להבין איזה איסור תורה יש בהדלקת נורות בקרה שהם לדים ואין בהם שום חוט להט, אא"כ נפסוק כחזו"א שיש בזה איסור דאו' דבונה. אך א"כ גם שאר הפעולות שכתב שם שהן מדרבנן הן צריכות להיות מדאו', כגון פעולת הכתיבה שהינה למעשה סגירת מעגלים חשמליים זעירים רבים, וכמש"כ במערכי לב (פ"ח). ואגב, גם שאר הדברים שכתב שם אינם ברורים כלל: שהכתיבה הינה איסור דרבנן. שהרי הוא הזכיר שם רק את דברי הנשמא"ב (בח"ד, וכדלקמן בענף 4), אך לא הזכיר את ד' שבט"ה שפסק שהוא דאו'. ועוד שלגבי אחסון הנתונים בדיסקט כתב שהוא איסור מדאו' (עפ"י הנשמא"ב הנ"ל), אך לא הזכיר את ד' הפוס' הרבים האחרים הסוברים שהוא רק איסור דרבנן (דאינו כתב כלל אלא קודים, וכן שאינו עשוי להתקיים וכדו', וכדלקמן בפרק ח' ענף 24 ואילך). ועוד כתב שם דברים שלמעשה הינם שנויים במחלוקת גדולה, ובכלל לא חילק בין צג אנלוגי, (
בענין איסור מוליד. דעת הרבה פוס' שסגירת מעגל חשמלי, אף ללא גש"מ, אסורה מדרבנן משום מוליד [שכן דעת שו"ת בי"צ (בח"ב במיל' סי' ל"א), והרבה אחרו' נגררו אחריו].
וגם באיתורית יש לדון גבי כמה פעולות שונות הנעשות בה, וכגון איסור מוליד הנעשה ע"י הלחיצה על הלחצנים, איסור מוליד הנעשה בשל הכתיבה על הצג הדיגיטלי, ואיסור מוליד הנעשה בתוך "מח" האיתורית בעת הפעולות השונות (כגון בעת ההדלקה, הכנסה לזכרון או הוצאה ממנו, חזרה על הודעות, מחיקת הודעות מהצג או מהזכרון וכדו'). בחלק מדברים אלה דננו לעיל (בפ"ד ענף 2, בפ"ה ענף 3), ולקמן בפ"ח ובפ"ט (גבי הצג הדיגיטלי, הזכרונות השונים והלחיצה במקשי המקלדת). עיי"ש צדדים שונים להחמיר ולהקל, עפ"י שו"ת מנח"ש (ח"א עמ' ע"ג_ע"ד), שו"ת מעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד) ועוד פוס'. עיי"ש בפרקים ח' וט' המסקנות גבי הפעולות השונות הנ"ל. וקיצרנו כאן.
ובאשר לאיסורים האחרים: י"א שכל סגירת מעגל חשמלי בשבת אסורה משום מתקן מנא (כגון הצי"א. ר' בחלק י"ד סי' ל"ח ול"ט. ועיי"ש שכתב שיש עוד איסור כילוי סוללה, ועוד איסורים שלא ראינו בפוס' אחרים). וי"א משום מכה בפטיש. אמנם רוה"פ בדורנו לא קיבלו טעמים אלה לאסור הן משום שהמכשיר אינו שבור או מקולקל לפני שהדליקוהו, וממילא אין כאן מתקן מנא, והן כיון שהמכשיר כבר מוכן ועומד לפעול וממילא אין כאן מכב"פ [שכן אמר לי הגריש"א שליט"א, כמובא בקדוש"ה (ח"א הערה ט' סוף ענף 2), וכן דעת הגרשז"א זצ"ל שאין בזה לא מכב"פ ולא מתקן מנא, וכמש"כ במנח"ש (ח"ב עמ' ע"ז) שמכה בפטיש הו"ד כשחסר תיקון והוא גומר לתקנו אפי' בתיקון קטן וקל, אבל לא כשהאומן כבר גמר כל מלאכתו ונמסר רק לשימוש האדם. עכ"ל. וכ"כ במכתבו הראשון אל החזו"א בענין זה, והובא במנח"ש (ח"ב סי' י"ז) ובבנ"ש (ח"א עמ' ס' וס"ז). וכ"ד הגר"ש גורן זצ"ל במשמ"ל (ח"א עמ' רצ"ד ורצ"ה) שאין בזה לא מכב"פ ולא מתקן מנא. וכ"ד עוד הרבה פוס', כמו שיובא בס"ד לקמן בערך זרם החשמל (בס"ד נזכה לכותבו). וראה מש"כ בשו"ת מעש"ח (ח"ג עמ' ר"ה). וע"ע באג"מ (או"ח ח"ד עמ' קס"ו וקס"ז) שהסתפק גבי מיקרופון אי יש בזה מכב"פ. אך גבי שאר כלי חשמל לא הזכיר זאת (למשל גבי מעלית, בחאו"ח ח"ב עמ' רע"א. וכן גבי שאר מכשירים, כבמקורות המצוינים לעיל בענף זה). וגם גבי מיקרופון הסתפק מאוד בזה (ובחיו"ד ח"ב סי' ה' לא הזכיר זאת אף גבי מיקרופון].
ועוד בענין אגירת מידע אלקטרוני באיתורית וכדו', מצד בונה, מוליד, מתקן מנא וכדו', ר' בשו"ת מעש"ח (ח"ג עמ' ר"ד ואילך), ומה שכתבנו בס"ד לקמן במיל' פרק ח' (ענף 19 - גבי מתקן מנא. ענף 20-21 גבי בונה. ענף 22 גבי מוליד. ובתשובות הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו גבי הזכרון הפנימי. וכן בענף 36).
עוד יש לדון מצד מה שבעת שלוחץ על הלחצנים באיתורית הריהו עובר לכאו' על איסור מוקצה. ואע"ג שי"א שכל האיתורית הינה מוקצה (ראה לקמן בענפים 5-6 בפרקנו), מ"מ יש לדון על עשיית פעולות בה (כגון בהעברה מצלצול לרטט ולהיפך) כשהיא מונחת על מדף, כך שהאדם כבר אינו מטלטלה (כגון שחזר מתפילת ליל שבת, הוציאה מכיסו והניחה על השולחן, ורוצה להעביר למצב צלצול). ואף כשאין מדובר על מיקרים כנ"ל, מ"מ יש לדון בלחיצה על הלחצנים מצד מוקצה, דאע"ג שנצרך לטלטל האיתורית מצד הצורך הבטחוני או הרפואי, האם הלחיצה הוי מוסיף עוד איסור מוקצה.
והנה מצאנו בס"ד בשו"ת הר צבי (ח"א חאו"ח סי' קצ"ז) שכ' הגרצ"פ פראנק זצ"ל גבי סיבוב בורג בתנור שכבתה בו האש, דשרי לסובב הבורג כדי למנוע המשך נזילת הנפט לפתילה. וכ' שני טעמים להתיר: 1) זה לא טלטול ממקום למקום אלא רק מסובבו על מקומו שהוא עומד בו. ואע"ג שע"י הסיבוב נכנס הבורג פנימה, כתב שם שאפשר שג"ז אינו טלטול. 2) אף את"ל שסיבוב הכפתור חשיב טלטול, מ"מ ה"ז טלטול לצורך גופו, דשרי בכלי שמלל"א. עכת"ד. ונראה בס"ד ששני הטעמים הללו שייכים בלחיצה על לחצני האיתורית (עכ"פ למ"ד שאיתורית הוי כלי שמלל"א).
גם בשו"ת לב יהודה (חאו"ח סי' י"ז) כתב להקל בסיבוב הכפתור מצד מוקצה, כיון שאיסור זה הינו איסור טלטול החפץ. וטלטול פירושו הזזה. אך ע"י סיבוב הכפתור אינו זז ממקומו, ולכן שרי.
ועוד מצאנו מש"כ הגרנ"א רבינוביץ שליט"א בשו"ת מלומ"ל (מהדו' תשס"ד פנ"ז סק"ג עמ' 176, ופנ"ח עמ' 179) גבי סיבוב כפתור של מכשיר קשר או רדיו (בשעת חירום, כבמלחמת המפרץ). ואע"ג ששני המכשירים הללו הינם מוקצה מצד עצמם (עכ"פ כשאין נצרכים להם לצורך בטחוני או רפואי), מ"מ דן שם גם גבי טלטול מוקצה בעצם טלטול הכפתורים המגבירים את הקול או מחלישים אותו, וכן לצורך העברת תדר וכדו'. והסיק שם שאין בזה משום איסור טלטול מוקצה, כיון שסיבוב הכפתור על צירו אין זה טלטול ממקומו, דרק ביצה שהיא עגולה נגיעתה הוי טלטולה כיון שהיא מתנדנדת (עפ"י שו"ע סי' תקי"ג ס"א, ומ"א סק"א). והוסיף, שאם ההאזנה, והיינו השימוש במכשיר מותר, הרי מותר לטלטלו כולו כדי להקל על השימוש בו, שה"ז לצורך גופו, וכלי שמלל"א שרי לצורך גופו (שו"ע סי' ש"ח ס"ג). וכ"ז מותר אף לצורך כלשהו, וכגון להנמיך את הקול המטריד ומפריע כשהוא גבוה. ואע"ג דאח"כ יצטרך להגבירו שוב. עכת"ד. ואף שיש לדון גבי טעמו הראשון, מ"מ גם מדבריו עולה שאין איסור ללחוץ על לחצני האיתורית מצד מוקצה.
עוד יש להוסיף, שגם מדברי הגרשז"א זצ"ל המובאים בשש"כ (פ"י הערה ל"ג) עולה שסיבוב כפתור של מכשיר חשמלי, הגורם להגברת או הנמכת הזרם, שרי בשבת (עיי"ש). וכ"מ ממש"כ במנח"ש (ח"א מהדו"ק עמ' ס"ו רסק"ב), שהתיר לסובב את הרגולטור לשנות את קול הרדיו או להעביר מגל לגל, ומזה עולה דס"ל שהכפתור אינו מוקצה. וכן מבואר בדבריו שבמנח"ש (ח"ב מהדו"ק סס"י כ"א, עמ' ע"ח סק"ה) שהתיר להנמיך את קול הרדיו בשבת (כשבכניסת שבת היתה הפסקת חשמל ולאחר שהשבת נכנסה חזר החשמל והרדיו החל לפעול). וכתב שכיון שגם בימות החול הכפתור נועד לשימוש להנמכה, ה"ז חשיב כעומד עכשיו להנמכה שאין בה שום איסור, ויתכן שגם לגדול מותר להנמיך מפני שזה צורך גופו. וטלטול הכפתור אינו חשוב כיון שזה (נראה שבמקום שתי המילים האחרונים צ"ל: מוקצה) מחמת חסרון כיס (עיי"ש שהסיק שמוטב לעשות כן ע"י גדול כלאחר יד מלעשות כן ע"י קטן). וכן עולה מדברי הפוס' דס"ל שאיתורית בשבת אינה מוקצה כשמותר להשתמש בה בשבת לצורך פיקו"נ. ר' ע"כ לקמן (בפרק ט'). וכן עולה מדברי הפוס' שהתירו לשנות את זמני שעון השבת ע"י לחצנים. ומשמע דס"ל שאינם מוקצה.
לפי האמור עולה שבלחיצה על לחצני האיתורית אין איסור טלטול מוקצה. וע"ע גבי ני"ד ברמ"א (סי' ש"ח ס"ג), ברמ"א (סי' רס"ה ס"ג), במ"ב (סק"י) ובבה"ל [(ד"ה "פן"), שהסיק שכשאין חשש הטיה של נר אין לחשוש משום איסור טלטול מוקצה ע"י הנדנוד. ושלא כמ"א שהעמיד דברי הרמ"א כשדבר היתר מונח עליו והוי טלטול מן הצד (ומסתבר שיתיר גם באופנים אחרים שמותר לטלטל מוקצה). וכ' המ"ב שכפשט דברי הרמ"א להקל שלא כמ"א מפורש באו"ז שהוא מקור דברי הרמ"א. ע"כ. אמנם המעיין באו"ז (הל' ע"ש סי' ל"ג) יראה שאכן הביא סברא זו בשם ר"ת בלא להזכיר שדבר של היתר מונח עליו. אך באמת האו"ז הוסיף דאפשר שר"ת לא קאמר דברים אלה אלא לפלפולא בעלמא ולכן אינו סומך על הוראה זו למעשה. ע"כ. וא"כ פקפוקו של רבינו המ"א במקומו עומד, שאין להקל בזה בלא שיהא דבר של היתר מונח עליו כדי שיחשב כטלטול מן הצד, וזה תואם לדברי האו"ז שהוא מקור דינו של הרמ"א. וגם הרמ"א בד"מ (הקצר והארוך) לא הוסיף דבר ע"ד האו"ז. אמנם לאחר העיון נראה לכאו' שדיוקו של מרן המ"ב אכן נכון. דר"ת אמר שני טעמים להיתרו: דמצד מבעיר שרי דאינו מכוון להבעיר, ומשום מוקצה ליתא דהוי טלטול מן הצד. ואילו האו"ז דחה ההיתר בשל הטעם הראשון, דס"ל דהוי מבעיר. ולכן גם הרמ"א בשו"ע כתב שאין להקל בזה מטעם דמטה הנר ומבעיר. וממילא עולה מכל זה, דאם אין במציאות הטעם דמטה ומבעיר הרי דשרי, ולא אסרינן משום טלטול מוקצה. וזה כמסקנת המ"ב שם (בסק"י). ולפי"ז מותר לגעת במוקצה ואין לחשוש שמא יתנדנד, דאולי שרי לכתחי' לנדנדו, דהוי רק טלטול מן הצד. אמנם ר' ברמ"א (סי' ש"ח ס"ג) ובמ"ב שם. וצריך להתיישב בדבר. ואכמ"ל]. וע"ע ביבי"א (ח"ז סי' ל"ו, עיי"ש שדן באורך כעין ני"ד, אך במחובר לקיר, דחשיב כמחובר לקרקע. וצ"ע אי יקל בני"ד שאינו מחובר לקרקע), בשבט"ה (ח"א חאו"ח סי' קכ"א) ובמנוח"א (ח"א פי"ג ס"ה, גבי נענוע מוקצה. ושם בס"ז גבי נגיעה במוקצה). וע"ע בענין לחיצה על לחצנים מצד מוקצה לעיל (במיל' פ"ג, פ"ד ענף 2, פ"ה ענף 3) ולקמן (בפ"ח ענף 2, פ"ט סוף ענף 3). אמנם יש להעיר, שלא שאלנו את הגרי"ש אלישיב ואת הגר"מ אליהו גבי איסור ההקלדה במחשב והלחצן באיתורית - מצד מוקצה. ויתכן שהיו אוסרים גם מצד זה].
עוד בענין האיסור בקשר אלחוטי ר' במשמ"ל (ח"א סי' ל"ו -ל"ח), מלמ"ל (רבינוביץ. פרק נ"ז), תחומין (חט"ו עמ' 375-376) והחב"ה (ח"ב עמ' 244).
ענף 4: המשך האיסורים הכרוכים בהפעלת האיתורית: כתיבה.
בעית הכתיבה בהפעלת האיתורית שייכת לשני מכשירים שונים: המחשב האלקטרוני שבו מקלידים את ההודעה המתקבלת, והכתיבה הנעשית במכשיר האיתורית של מקבל ההודעה. למעשה אופן הכתיבה בשני מכשירים אלה הינו שונה, כדלקמן בפרקנו ובפרק ח', וממילא יש לדון באיסורים השונים שבכאו"א.
הכתיבה בצג האיתורית הינה למעשה כתיבה בצג דיגיטלי. וראה לקמן (כאן במילואים בפרק ח' ענפים 15-16) שהבאנו בס"ד כמה צדדים להקל ולהחמיר בזה מדאו'. ושם (בענף 17) כתבנו שדעת המקילים מדאו' מצד כותב הינה דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א (ודוקא כשפועלת ע"י סוללה, דאז הוי כתב שאינו מתקיים), הגרנ"א רבינוביץ שליט"א במלו"מ, ושכ"מ מד' הצי"א. ולעומת זאת ד' הגר"מ אליהו שליט"א דהוי ככותב מדאו', ושכ"מ גם משבט"ה, ואולי זו גם דעת הגרמ"פ זצ"ל (כמבואר כ"ז שם).
יש לציין שאנו דנים מצד הכתיבה רק בענין הצגים - במחשב ובצג האיתורית. אמנם כפי שהסקנו לקמן בפרק ח', הכתיבה בזכרון הפנימי לא חשיבא כתיבה כלל. עיי"ש. וממילא ה"ה גבי ני"ד - הן בזכרון המחשב והן בזכרון של האיתורית עצמה.
אמנם כ"ז הוא מצד כותב. אך כפי שכתבנו לעיל (בענף 3) הרי שכל פעולה הנעשית ע"י המקשים באיתורית הינה למעשה סגירת מעגל חשמלי רגיל (לא מוליך למחצה), הכרוכה לחזו"א באיסור בונה מדאו', ולבי"צ איסור מוליד מדרבנן. ואף שישנם כמה צדדים להקל מצד בונה [כגון דהוי בנין לשעה (משום שדרכו להבנות ולהסתר), ובנין ארעי (שהרי סו"ס הסוללה של האיתורית עתידה להגמר), וכן י"א דבני"ד אמרינן שאין בנין בכלים. ור' עוד ע"כ בקדוש"ה (ח"א הערה ט"ז ענף 6), ולקמן בפרק ח' בענין איסורי הכתיבה במחשב], מ"מ יש מהפוס' דלא ס"ל להקל מהני טעמי (ור' למשל בחזו"א עצמו, בסי' נ' סק"ט, שדחה כמה צדדים להקל מצד בנין בסגירת מעגל חשמלי). ואף מצד מוליד דהבי"צ ישנם כמה צדדים להקל [וכגון דהוי מוליד לשעה, ונחלקו הפוס' אי אסרינן מוליד לשעה. ר' למשל בקדוש"ה (הערה ט' ענף 3, והערה ט"ז ענף 5)], מ"מ גם בזה לא פשוט להקל.
נמצאנו למדים שאף בלא איסור הכתיבה, אלא מצד בונה דהחזו"א, יש חשש גדול לאיסור דאו' בהפעלת האיתורית, וגם מצד מוליד יש לצדד דהוי איסור מוליד דרבנן.
אמנם כפי שכתבנו לעיל בפרקנו העברת הודעות לאיתורית כרוכה בהפעלת מכשירים אחרים, וכגון השיחה בטלפון למוקד, או ההקלדה במחשב אלקטרוני והעברת ההודעה לאיתורית.
באשר להפעלת המחשב, כבר כתבנו בס"ד לקמן (בפרק ח' בסופו), שכיון שהכתיבה במחשב כרוכה בפעולות רבות, כגון הכתיבה על הצג האנלוגי, הזנת הדיסקט, הכנסת המידע לדיסק הקשיח ולזכרון הפנימי, כשכל זה כרוך בהקשות על מקשי המקלדת, הרי לאחר שדננו באיסורים שברוב הפעולות הנ"ל העלנו שלדעת רוב ככל גדולי דורנו שדנו בענין הכתיבה במחשב, לפחות באחד מהשלבים הללו יש איסור דאו'. והיינו שכמעט (או לגמרי) אין פוסק מגדולי הדור שיסבור שיש מציאות של כתיבה במחשב שאין בה איסור דאו' בשל צד כלשהו.
מן האמור עולה שהעברת הודעות לאיתורית כרוכה כנראה לכו"ע באיסור דאו', ואילו לאחר שכבר התקבלה ההודעה ונשמרת בזכרון, הרי שפעולות שונות הנעשות ע"י בעל האיתורית (כגון הוצאה מהזכרון לצג, העברה מרטט לצלצול ולהיפך, וכדו'), לד' החזו"א יש לחשוש לאיסור דאו' דבונה, ולד' הבי"צ יש לצדד דהוי מוליד מדרבנן. אמנם אם הפעולות הללו מתבטאות בכתיבת אותיות (לפחות כשמדובר באותיות עבריות) על הצג, אף לפוס' דלא ס"ל כחזו"א דהוי בונה, נראה שיש מהם הסוברים שיש בזה איסור דאו' דכותב (אך ראה לקמן בסוף ענף זה שאכן ישנם צדדים להקל גם בני"ד).
עתה נדון בס"ד אי יש צדדים חיצוניים להקל בשימוש באיתורית.
כפי שכתבנו לעיל, הרינו דנים בשימוש רק לצורך רפואי או ביטחוני. כאשר יש מצב של פיקו"נ ודאי, ברור שמותר להשתמש באיתורית אף כשנעשים איסורי דאו' גמורים [ואז אמנם נכנסים למחלו' מרן והרמ"א (בסי' שכ"ח סי"ב) אי כשאין הדבר גורם עיכוב, הבעי לעשות בשינוי. ואכמ"ל]. אמנם במצב שאין פיקו"נ ודאי, אלא רק ספק פיקו"נ, יש בזה דעות בין הפוס'. ר' בתוס' יומא (דפ"ה,א' ד"ה "ולפקח"), שכתבו שהגדר שמחללים שבת לצורך פיקו"נ הוא שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל. ע"כ. והנוב"י (יו"ד מהדו' תניינא סי' ר"י) כתב דשרי לחלל שבת דוקא כשיש פיקו"נ לפנינו. אך כשאין המציאות של פיקו"נ לפנינו, אין לעשות אפי' איסור דרבנן לשם כך (עיי"ש שדן גבי לימודי רפואה בשבת). וכעין דברי הנוב"י כתב גם בחת"ס (חיו"ד סי' של"ו). אך מדברי החזו"א (הל' אהלות סי' כ"ב סקל"ב ד"ה "בפ"ת") נראה שקבע גדר אחר לכך, והוא שאף כשאין החולה לפנינו, מ"מ תלוי הדבר בשכיחות הסכנה. והוסיף, שבדברים עתידיים שבהווה אין להם כל זכר לא מיקרי ספק פיקו"נ, ואין דנים בשביל עתידות רחוקות. ע"כ. ור' במשמ"ל (ח"א עמ' שע"ח) שהוכיח כד' החזו"א עפי"ד התוס' בפסחים (דמ"ו,א'). ובאול"צ (ח"ב פל"ו ס"ב) כתב שמותר לחלל שבת לחשיב"ס אף בדברים שאין במניעתם חשש סכנה, וכגון שיש בו מעט צורך לחולה, ואם לא יעשנו יחלש החולה (וכדלעיל בפ"ו ענף 1). ועיי"ש בהערות מה שכתב להחמיר מ"מ גבי מדידת חום וכדו', שאינו צורך החולה ממש. וע"ע בנשמא"ב (ח"ה עמ' כ"ב) מש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל. וע"ע בענין גדר ספק פיקו"נ הדוחה שבת, במשמ"ל (ח"א עמ' שע"ח ואילך, ועמ' ת"ד ואילך), בשש"כ (פל"ב הערה ב', עיי"ש מקורות רבים לכך), ומה שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ (פ"ט הערה ח').
צד נוסף שאולי יש להקל בני"ד הוא עפ"י מש"כ התבואות שור (הל' שחיטה. סי' ז'. הב"ד הגרש"ז אוירבך זצ"ל במאמר המובא בעטש"ל ח"ג עמ' כ"ג) שאם התוצאה הינה במקום רחוק מהמקום שאדם עושה פעולתו, אפשר דחשיב רק כגרמא. אמנם עיי"ש שהגרשז"א סייג זאת דוקא בכה"ג שאינו מתכוין לכך. אך אם מתכוון לכך הוי בכלל מלאכת מחשבת שאסרה התורה, וגם מה שנעשה בריחוק מקום חשיב כנעשה על ידו. ומשו"ה היקל שם בניצוץ הנעשה במרכזיה של הטלפונים כשנעשה ע"י הורדת שפופרת הטלפון, וכתב דודאי אינו מדאו'. עכת"ד. אמנם ק"ק לי ע"כ, דמנ"מ אם התכוון לכך אם לאו, הרי לא בכל מקרה שאדם מכוון לפעולה מסוימת הריהי אסורה מדאו'. שהרי גם כשמכוון לכך, אם עושה כן למשל בשינוי כלאח"י וכדו' אינו חייב מדאו', לפחות אם נאמר דאזלינן בתר איכות הפועל ולא בתר איכות הנפעל (היינו שהשינוי הינו באופן הפעולה ולא בתוצאה), וכמו שחילק ביניהם האג"ט (בסוף הפתיחה לל"ט מלאכות, סק"ג). ור' במלאו"מ (עמ' כ') שכ' ההיפך: שעדיף שינוי בנפעל (בתוצאה) מאשר שינוי בפועל (באופן הפעולה). הב"ד בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה כ' ענף 3). אלא שמ"מ קשה לנו, שהרי הגרשז"א עצמו במנח"ש (ח"ב עמ' קנ"ב) כתב ששינוי הוי אפי' לא בעצם המלאכה אלא גם כשנעשה בשינוי. והרי שם מישתעי גם כשמתכוון לכך. ושמא דעת הגרשז"א להחמיר בזה דוקא כשהצד להקל הינו מש"כ התבו"ש, והיינו כשהתוצאה נעשית מרחוק, אך כשהפעולה נעשית בשינוי כלאח"י וכדו' ודאי הוי דרבנן אף כשמתכוון לתוצאה. וחכ"א הסביר הסברא לומר כך, משום שיש לחלק בין גרמא לשינוי. כי שינוי הוא פטור מצד אופן העשיה, משא"כ גרמא היא מצד יחוס הפעולה אל העושה. ולכן בשינוי אין נ"מ אם התכוון לכך, משא"כ בגרמא שהכוונה מייחסת אליו יותר את מה שעשה בעקיפין, ולכן דוקא כשהתוצאה הינה מרחוק שייך גם להתייחס אם היתה לו כוונה לכך או לא. עכ"ד.
ואגב, מצינו שכשהחלו לעלות השאלות גבי הפעולות הנעשות בכח החשמל בשבת, שנחלקו הפוס' אם הדלקת החשמל נחשבת כגרמא. שהפוס' שסברו דחשיב כגרמא הלא המה בעל שו"ת מחזה אברהם (סי' מ"ב), הגרצ"פ פראנק בקובץ קול תורה (שנת תרצ"ד, חוברת א'-ב'. ועיי"ש בקובץ הנ"ל מש"כ הגרצפ"פ בשנת תרצ"ה). וכ"כ הגרי"מ עפשטיין, בעל ערוה"ש בקובץ בית ועד לחכמים (ניו יורק. תרס"ג). הביאו דבריו הרי"ל מימון בספר אנשים של צורה (עמ' קע"ו-קע"ז), בספר החב"ה (ח"ב עמ' 35), והרב א"י זסלנסקי בספר אגרות הראי"ז (עמ' ב'). וכ"כ מהרי"ל צירלסהון בספר לב יהודה (סי' י"ז), שו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' רמ"ו) ועוד. ולעומת זאת יש שחלקו על דבריהם, וסברו דאין זה גרמא. שכ"כ מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (או"ח סי' ע'), וכמובא באגרות הראי"ז שם. וכ"כ בחלקת יעקב (ח"א סי' נ"ה), וכ"כ הגרשז"א במאורי אש (פ"ג. דס"א,א') ובמנח"ש (ח"ב מהדו"ק סי' ל"ב עמ' קכ"ט) וחלק ע"ד הגרי"ל צירלסהון. וע"ע שו"ת אחיעזר (ח"ג סי' ס'), משמ"ל (ח"א עמ' שכ"ז ושפ"ה), צי"א (ח"א עמ' קכ"ג), אג"מ (חאהע"ז ח"ד עמ' קמ"ב, גבי כתיבה), מנחי"צ (ח"א סי' ק"ט ס"ק ד' וט', וסי' ק"ז. וח"ג סי' כ'. וח"ט סי' נ"ה סק"ג). אנ"ת (חי"ח עמ' קנ"ה), תחומין (חט"ז עמ' 24 סק"ו), שבוי"צ (ח"ו - חשמל, פ"י ססק"א), מע"ל (עמ' י"ח-י"ט), אורייתא (שנת תשנ"ז, מאמר הגרח"פ שיינברג שליט"א, עמ' קמ"ב), שנתון שנה בשנה (הוצ' היכל שלמה, תשנ"ב, עמ' 202), ושו"ת בא"מ (ח"ו, קוא"ל סי' כ"ב סק"ב, סי' כ"ז סק"ד, וסי' נ"ח ס"ק ג',ז',י"א וכ"ח).
מ"מ כיום פשוט לכל הפוס' שהפעולות הרגילות הנעשות בכח החשמל בשבת אינן נחשבות כנעשות בגרמא (מלבד אולי פעולות שנעשות בהשהייה מסוימת, כגון אולי כתיבה במדפסת המחשב בשבת, שהכתיבה מתחילה להעשות רק לאחר כחצי דקה מנתינת ההוראה לעשותה, וג"ז לא פשוט, דהא כך המכשיר מתוכנן לפעול, דכמו שכתבנו בכמה דוכתי, שי"א דזה לא חשיב כגרמא. ואכ"מ).
ונשוב לני"ד. כהמשך לדברי התבואות שור והגרשז"א זצ"ל הנזכרים לעיל, העיר חכ"א שיש עוד צד להקל בני"ד ולומר דיש להחשיב כגרמא את פעולת משלוח ההודעה מהמשלח אל צג האיתורית, וזאת כיון שמדובר בשידור אלחוטי, שקשה לראותו כיוצא תחת ידי המשלח כמעשה. עכ"ד. אך בס"ד לענ"ד שאין זה כך. משום שכבר מצינו שדעת הגריש"א שאף פעולה הנעשית ע"י שלט-מרחוק אין בה כדי להפקיע את חשיבות הדבר כעושה בידיים, משום שלחזו"א כל דבר שזו דרכו והוא מתוכנן לפעול כך זה נחשב כמעשה בידיים. עכת"ד. וכמו שהבאנו דבריו בקדוש"ה (ח"א הערה כ"ט ענף 4). וע"ע שם שכתבנו שגם לד' הגרל"י הלפרין שליט"א פעולה ע"י שלט מרחוק נחשבת כמעשה בידיים כיון שהתוצאה נעשית והיא גם פעולה ישירה. עכת"ד. נמצאנו למדים לפי"ד שני גדולים אלה שאף פעולה שקשה לראותה כיוצאת מתחת ידי המשלח, אין זה טעם מספיק כדי לומר שלא יחשב כמעשה בידים אלא כגרמא.
ועוד העיר אותו חכם, שקשה לקשור את הכתיבה על צג האיתורית ולייחסה אל השולח אם בשעה שמתקבלת ההודעה יש רק צפצוף או רטט, ורק כשבעל האיתורית לוחץ על כפתור אז נכתבת ההודעה על הצג. דאם ההודעה נשלחת אל הזכרון הפנימי של המכשיר, ונסבור שבו אין איסור כתיבה בשבת, הרי שאין לומר ששולח ההודעה דינו ככותב בידיים, שה"ז רק כגרמא וכדו'. ואף אם יופיע על הצג סימן כלשהו שישנה הודעה, הרי משלח ההודעה לא שלח סימן זה אלא כתב את ההודעה גופא. ורק אם בעת משלוח ההודעה נכתבת ההודעה מיידית על הצג חשיב שהמשלח כתב אותה בידיים. עכת"ד אותו חכם. ודבריו אלה דברי טעם. ומ"מ למסקנה נראה שגבי האיתורית, אע"פ שישנן פעולות שנעשות מרחוק, כגון כתיבת ההודעה במחשב המועברת לצג האיתורית, לדעת הגרשז"א אין להקל בזה בשל דברי התבו"ש, דהריהו מתכוון לכך. אך מהטעם שההודעה נשלחת לזכרון האיתורית, ורק ע"י לחיצה על הלחצן ניתן להעלותה על הצג, מצד זה אכן נראה שהכתיבה פה אינה נעשית כלל ע"י משלח ההודעה, כיון שמה שהוא שלח הרי תורגם רק לזכרון המחשב ששם באמת אין שום כתב, וכפי שבס"ד העלנו כבר לקמן בפ"ח (בענפים 19,35,36). וצ"ע גבי חיובו של בעל האיתורית מקבל ההודעה, אי חשיב ככותב כשלוחץ על הלחצן ומעלה את הכתב (שבאמת אינו כתב) מהזכרון אל הצג, שהרי באמת הוא לא העתיק כתב לצג, אלא רק תירגם סיגנלים (סימנים) שבזכרון לכתב ע"ג הצג. ונוסף לכל הצדדים להקל גבי הכתיבה בצג, ובפרט בצג דיגיטלי (כדלקמן בפ"ח), מתווסף פה צד נוסף להקל והוא דלכאו' הוי רק חצי מלאכה, שי"א שאין איסורה מדאו'. וע"ע ע"כ לקמן בענף 36 (באמצעו - גבי העתקה מדיסק קשיח לצג, ובסופו - גבי העתקה מהזכרון לצג). בס"ד נראה שלמעשה אף אחד מהם אינו עושה איסור דאו' גמור, וצריך עוד להתיישב בדבר.
עוד בענין כתיבה ר' בשו"ת בא"מ (ח"ז סי' ל"ט וצ"ג).
ענף 5: איסור טלטול האיתורית בשבת מצד מוקצה.
בענין הגדרת האיתורית בשבת מצד מוקצה היה נראה לענ"ד בס"ד שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור, דהא לא ניתן להשתמש בה ללא עשיית איסור כלשהו, וכ"ה בפרט גבי איתורית שצריך ללחוץ על כפתור ע"מ לראות את ההודעה. ויותר מזה היה נלע"ד, שבאמת דינה כמוקצה מחמת חסרון כיס, משום שאנשים מקפידים לשומרה שלא תתקלקל, ולכן למשל אינם נותנים אותה לזאטוטים שישחקו בה. וראה במ"ב (רס"י ש"ח). אמנם ראינו שבאמת רבו הדעות בפוס' גבי האיתורית והכלים הדומים לה, וכדלקמן:
י"א שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור. שכן עולה מדברי הגרמ"פ זצ"ל באג"מ (או"ח ח"ד סי' צ"א סק"ה), שכתב שכל כלי חשמלי כשעון ומנורה וכדו' הם מוקצה, אבל כדין כלים שמלאכתם לאיסור. וכעין זאת כתב גם באג"מ (חאו"ח ח"ג סי' מ"ט, וח"ה סי' כ"א סק"ג. ועי"ש סק"ד). ומ"מ למעשה התיר לאנשי "הצלה" לטלטל בשבת מכשיר קשר [ר' באג"מ (חאו"ח ח"ד סי' ע"ט וסי' פ"א). ועיי"ש שכלל לא דן מצד מוקצה אלא רק מצד הוצאה מרל"ר. ומשמע שמצד מוקצה לא חייש כלל. וע"ע שם (בסי' ע"ט) שמשמע מדבריו שאם אמרינן ששבת הותרה הרי שאין המכשיר מוקצה כלל, ורק אם דחויה הוי מוקצה (ור' לקמן כעין זאת בס' כחיצים ביד גיבור). ומ"מ כתב שאין הדבר נוגע למעשה אי הוי דחויה או הותרה, אם כבר בא החולה לידו, ואין נ"מ לענין השתדלותו לחזר אחר היתרים. ומ"מ לענין להמציא עצמו לכך, וכגון לשאת עמו טלפון בשבת כדי שיוכלו לקרוא לו, בזה יש נ"מ בין הותרה לדחויה. ועוד בענין זה ראה לקמן בפרקנו בסוף ענף 6. ובענין דעתו גבי איתורית כמוקצה ראה לקמן בסמוך.
גם בספר כחיצים ביד גיבור (רונצקי. ח"א עמ' 91) כתב שיש צד לומר דהוי כלי שמלל"א (כתב כן גבי מכשיר מוטורולה. וטעמו, משום שעומד גם להאזנה ויתכן שמרבית שימושו להאזנה. והיינו שזה צד להקל. ועיי"ש שהגרז"נ גולדברג שליט"א העיר שצ"ע על סברא זו, דהא גם המדבר מהעבר השני ששומעים אותו הריהו עושה איסור. עכ"ד. ולפי"ז גם בני"ד יש לאסור דהא מוסר ההודעה עושה איסור). וכ"כ גבי איתורית בס' שלי"נ [(ח"ג בלוח המוקצה, גבי ביפר שבלא לחיצה מקבל הודעות. והוסיף במקורות שיש לדון שיש בו מלאכת היתר, והיינו קריאת ההודעות, כמו מכתב שהגיע מחוץ לתחום בשבת שמותר לקוראו. ונשאר בצ"ע. וע"ע שם בקונטרס בירורי הלכות (סי' ה') שכתב שכ"ה גבי ביפר שלצורך קבלת ההודעות צריך לחברו לזרם החשמל (היינו להדליקו). וכ"ה אם דרכו לנתקו בלילה. עיי"ש. וע"ע לקמן מש"כ בשם ספר כחיצים ביד גיבור]. גם בספר דרכי פלא כתב שפלאפון ושאר מכשירי תקשורת הינם כלי שמלאכתו לאיסור. אך לא נימק זאת (וגם המקורות שהביא אינם עוסקים בני"ד כלל).
י"א שדין האיתורית כמוקצה מחמת חסרון כיס. שכ"כ בספר כחיצים ביד גיבור (רונצקי. ח"א עמ' 91), גבי מכשיר מוטורולה, שיש צד לומר שהוא מוקצה מחמת חס"כ משום שהוא יקר ערך, ובדר"כ מקפידים שלא להשתמש בו שימוש חריג, כמו סכין של מילה. וכ"כ בשלי"נ (ח"ג שם) גבי ביפר שמקבל ההודעות ע"י לחיצה, שאם מקפיד עליו פשיטא דהוי מוקצה מחמת חס"כ. אמנם מדברי הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ח) משמע לא כך. שכתב שם גבי מכשיר שמיעה (שהיה דבר יקר ערך אז - בשנת תש"ג) שאע"פ שדמיה יקרים אין לומר דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, "דכל זה דוקא כשמשתמש בו לצורך דבר שאין הכלי עומד לכך. משא"כ הכא הרי המכונה עומדת לכך וזו היא תשמישה תדיר". ולפי"ז גם בני"ד אינו מוקצה מחחס"כ. ומ"מ ר' באג"מ (חאו"ח ח"ה סי' כ"א סק"ג) דמשמע שהאיתורית הוי מוקצה מחמת חס"כ, דחושש בהם שמא יתקלקל. וע"ע בשלי"נ (ח"ג, בקונטרס בירורי הלכות, סי' ה') שכתב שאם אינו מקפיד כיון שיש לו ביטוח על האיתורית אין לחוש למוקצה מחמת חסרון כיס. עיי"ש. וצ"ע אם אכן אנשים לא מקפידים בגלל שיש להם ביטוח.
י"א שמכשיר קשר בשבת הוא מוקצה מחמת איסור. שכ"כ במשמ"ל (ח"א עמ' שמ"ט). ומ"מ הוסיף שודאי מותר לטלטלו לצורך ביטחוני. וכל שינוי שגורם לחייל קושי א"צ לשנות. עכת"ד. וקצ"ע, דהא כל שינוי גורם קושי מסוים. ומ"מ יתכן שיקל יותר בני"ד, דהא אינו מחלל שבת בדיבור, ובפרט כשא"צ ללחוץ על כפתור לקבל ההודעה. וצ"ע (ר' ד' הגרז"נ גולדברג שליט"א דלעיל). וע"ע במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ח ד"ה "בתחילת").
י"א שאיתורית דינה ככלי שמלאכתו לאיסור שאין בו היתר. שכ"כ בשלי"נ (ח"ג שם) גבי איתורית שמקבלים את ההודעות ע"י לחיצה.
ישנם פוס' שעולה מדבריהם שהאיתורית אינה מוקצה כלל, ויש שכתבו כן בהדיא. שכ"מ קצת משו"ת אג"מ (חאו"ח ח"ד סי' ע"ט ופ"א), מדלא דן כלל מצד מוקצה אלא רק מצד הוצאה מרל"ר. וכ"מ משו"ת עשה לך רב (לגרח"ד הלוי זצ"ל. ח"ח עמ' שנ"ז) שכתב שכיון שהפעלת המכשיר מותרת במיקרים של צורך בטחוני לכן אינו מוקצה כלל, ומותר לטלטלו אף לכתחי'. עכ"ד. ונראה דה"ה גבי איתורית. גם בס' כחיצים ביד גיבור (ח"א שם) כ' גבי מוטורולה שיתכן לומר שאינה אפי' כלי שמלל"א, כי משתמשים בה רק במצב חירום ואז מותר לדבר בה [והגרז"נ גולדברג שליט"א העיר שם שצ"ע ע"כ מסכין של מילה שבכ"ז זה כלי שמלל"א. עכת"ד. ור' מרן (סי' ש"ח ס"א), במ"ב (סי' ש"י סקט"ו) ובה"ל (סי' רס"ו סי"ב ד"ה "יכול"), דסכין של מילה הוי מוקצה מחמת חס"כ. גם הגר"א נבנצל שליט"א העיר על דברי הס' כחיצים ביד גיבור גבי המוטורולה, וכתב: אבל משתמשים בה בדברים שאינם דוחים שבת כי התרחשותם בחול. עכ"ל]. והוסיף הרה"ג ר' אביחי רונצקי שליט"א בספר הנ"ל, שיתכן שזה בכלל כלי שמלאכתו להיתר (הגר"א נבנצל שליט"א חלק ע"כ והעיר: הסכין מיועד גם למילה שלא בזמנה וביום חול. עכ"ל), כי השימוש בו לעת הצורך מותר, וכמש"כ במשמ"ל גבי נשק. אך כתב שם שיתכן לדחות זאת אם נאמר שהשבת דחויה. כמו כן אפשר לצרף דעת הבית מאיר שהביא בשעה"צ (סי' ש"ח סקי"ט) שמוקצה מחמת חס"כ הו"ד כשמיחדים לו מקום, ולכן בני"ד זה רק כלי שמלל"א. וגם אינו מוקצה מחחס"כ כי אין נמנעים לתיתו לקטן שישא אותו, דבר המעיד שאין מקפידים עליו ביותר (וקצת צ"ע אי אין זה סותר למה שכתב לעיל שמקפידים שלא להשתמש בו שימושים חריגים. וי"ל). והביא שם דברי הגר"א נבנצל שליט"א שאף אם מכשיר המוטורולה הינו מוקצה, מ"מ שרי לטלטלו בשינוי. ובחלק ב' שם (עמ' 127) כתב גבי חייל שהוא בכוננות ורוצה ללכת להתפלל בביכ"נ עם איתורית או פלפון, שלדעת הגר"א נבנצל אם דעתו על האיתורית (מעש"ק) ומותר לו להשתמש בה בשבת, האיתורית כלל אינה מוקצה. ע"כ. וכן אמר לי הגר"א נבנצל כשדיברתי עמו בני"ד. ושאלתיו, דהא גבי סכין של מילה קיי"ל דהוי מוקצה (מחמת חס"כ) אע"ג דדעתו כבר מעש"ק להשתמש בה, וגם מותר להשתמש בה באותה שבת שצריך למול (וכמבואר בסי' ש"ח ס"א. ור' בשש"כ פ"כ הערה נ"א שכ' בשם הגרשז"א זצ"ל שאין זה מצוי כ"כ שלא ידע מע"ש שיצטרך למול בשבת), ואפ"ה הוי מוקצה (ר' מחלו' ע"כ בט"ז יו"ד רס"י רס"ו). וענה לי הגרא"נ שסכין של מילה הוי מוקצה רק לאחר הברית, אך לפני הברית אינה מוקצה כלל [וכן מוכח מד' הרמ"א ביו"ד (שם סעי' ב'), מהא דלא הוקצה בביה"ש. ועיי"ש בנקודות הכסף גבי לאחר הברית. אמנם ר' במ"ב (סי' ש"י סקט"ו) בשם הט"ז, שבביה"ש הסכין כן היתה מוקצה. עיי"ש מש"כ גם בשם המ"א. ואכמ"ל - מ.ה.]. ואם יש למוהל כמה בריתות במשך השבת הסכין אינה מוקצה עד סוף המילה האחרונה. עכת"ד.
וכעבור זמן ראיתי שגם הגר"י זילברשטיין שליט"א כתב בקונטרס "נס להתנוסס" (סק"ה) שאם רופא נזקק לאיתורית בשבת הרי שאין לאיתורית דין מוקצה, אלא דין כלי שמלאכתו להיתר. שהרי מותר לו לקבל באמצעותו קריאות, ודומה לכף ומעדר שלא נחשב למוקצה לאנשי חברא קדישא ביו"ט שני, שמותר להם לקבור מת ישראל. וזאת עפ"י המ"ב (סי' תקכ"ו סקל"ו). הב"ד הרה"ג ר' יצחק קופמן שליט"א בס' הצבא כהלכה [בפרק תפעול המרפאה הצבאית בשבת, הערה 40. וכן שם בהשלמות ס"ק (ב)]. וע"ע שם (בפכ"א הערה 2) גבי נשק, שי"א שגם הוא אינו מוקצה וחלק מהטעמים שם שייכים אף גבי איתורית. עיי"ש. וע"ע בכחיצים ביד גיבור (שם, מש"כ בשם הרה"ג אפרים גרינבלט שליט"א). וכ"כ בקשמ"ל [(ח"ג עמ' 64-68,168), גבי איתורית. אמנם קשה לי ע"כ, דבעמ' 168 באותו סעיף הוא הב"ד הגר"ש גורן זצ"ל גבי תחומין, ולא הזכיר שבעצם הגרש"ג עצמו ס"ל במשמ"ל (ח"א עמ' שמ"ט) שמכשיר קשר כן דינו כמוקצה. וצ"ע]. וכ"כ בנשמא"ב (ח"ה עמ' קע"ה סעי' פ"ג) בשם הגרי"י נויבירט שליט"א שאיתורית אינה מוקצה (אך לא נימק זאת. וע"ע שם בח"ד עמ' כ"ב).
ענף 6: המשך איסור טלטול האיתורית בשבת מצד מוקצה.
אלא שבאמת קצת קשה לי מדוע לומר שאין דין האיתורית מוקצה כלל. והיינו מכשיר חשמלי, שכדי להשתמש בו צריך לעשות פעולה שהינה חילול שבת, מדוע אינו מוקצה. דהא זה אינו דומה לשעון אלקטרוני, שאע"פ שהוא פועל ע"י כח חשמלי, מ"מ א"צ לחלל שבת כדי להשתמש בו. משא"כ בני"ד שצריך לחלל שבת כדי להשתמש בו, הן ע"י שולח ההודעה, ולעיתים גם ע"י מקבל ההודעה וע"י איש המוקד שמקליד ההודעה. ובזה לכאו' שייך מש"כ הרמב"ם (ספכ"ד משבת) בטעם לאיסור מוקצה, כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתם לאסור, אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה. עכ"ד. ולמרות ששימושים רבים של האיתורית הינם לצורך פיקו"נ, והיינו לרפואה או בטחון, מ"מ הרי ישנם גם שימושים רבים של איתורית להודעות לצורך כלכלי או צורך אישי אחר. ואף בסקטור הבטחוני והרפואי אין לומר בפשטות שהאיתורית אינה מוקצה בגלל שכל שימושה הינו לצורך פיקו"נ, דהא מצינו שאף תרופות הינן מוקצה בשבת, אף שבשעת הצורך שרי לטלטלן ולהשתמש בהן (ר' למשל במנחת שבת סי' פ"ח סקט"ז, בשש"כ פ"כ סל"ו, פל"ג ס"ד ופל"ד ס"ג. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: צ"ע אם תרופות בבי"ח ששכיחי חולים הוי מוקצה. עכ"ל). וא"כ אף דבר שבשעת הצורך רשאים להשתמש בו, מ"מ הוא מוקצה. ואף שיש מקום לחלק ביניהם, מ"מ כך נלע"ד למעשה, שבשניהם השימוש הוא רק בשעת הצורך, ושלא בשעת הצורך אין לטלטלם. ופשוט שהנ"מ הינה גדולה, האם שרי לטלטל האיתורית שלא לצורך פיקו"נ אלא לכל צורך שמותר לטלטל בשבת כלי שמלאכתו להיתר, או שיש להגביל טלטולה ככל כלי שמלל"א או מוקצה מחמת חס"כ וכדו'.
ואמנם מצינו שדעת כמה פוס' להקל מצד מוקצה גבי כמה מכשירים חשמליים אחרים. ר' בצי"א (חי"ד סי' ל"ח סק"א) גבי טלטול שעון אלקטרוני, שכתב שאין כאן כלל מוקצה ואין כאן בסיס לשלהבת, וזהו דרך שימושו בנשיאה, ואין חשש דילמא תכבה הסוללה ע"י הטלטול (כבנר). ולכן התיר בצי"א (ח"ו סי' ו' סק"ד) טלטול מכונת הגברה לחרשים ושעון אלקטרוני אע"פ שישנם שם כפתורים להדליק נורה קטנה לראות השעה או לשנותה. וטעמו משום שדרכו לטלטלה לצורך השימוש בה ולהסירה בעת שאינו צריך למכונת ההגברה של החרשים (והניף ידו גם בח"ז סי' י"א, ובח"ט סי' כ"א, בשם הגרצ"פ פרנק זצ"ל). עיי"ש. ולכאו' דמי לפחות לביפר שא"צ ללחוץ על כפתור לראות ההודעה. וכ"כ במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ח ד"ה "אולם") גבי מכשיר שמיעה לחרש, דודאי אינו מוקצה. וכ"כ בשש"כ (פי"ג סל"ה) ובשו"ת אז נדברו (ח"ז סי' מ"ח) גבי טלטול שעון יד אלקטרוני (עיי"ש שהסוללה אינה הופכת אותו לבסיס לדבר האסור. וכעין זאת ר' במנח"ש ח"א סי' ט' הערה 3 גבי נורת סימון במכשיר. וע"ע לקמן בסמוך בשם מנח"ש ח"ב. ובדומה לכך ר' ביבי"א (ח"ז סי' ל"ז סק"ג) גבי טלטול שעון אלקטרוני בשבת, דשרי אע"ג שיש בו סוללה, ולא חיישינן שמא ילחץ על הכפתורים.
וכ"כ להקל בטלטול כלי חשמלי ביחו"ד [(ח"ב סי' מ"ט). עיי"ש שג"כ דן מצד טלטול מכשיר שפועל ע"י חשמל, וכן מצד טלטול הסוללה. ומ"מ העלה להקל. וע"ע שם (בח"ה סי' כ"ח). ולכאו' יש להעיר על דבריו בח"ב ובח"ה שם, ממה שרצה ללמוד מדין היתר טלטול כלי חשמלי שיש בו סוללה, להתיר גם טלטול שמיכה חשמלית. דלכאו' יש צד להחמיר גבי שמיכה חשמלית אם יש בה ממש חוטי להט, דאז הוי ממש טלטול גש"מ, וכמש"כ הרבה אחרו', כולל הגרע"י שליט"א בעצמו, גבי נורת להט. ואע"ג שביחו"ד ח"ה שם הרגיש בזה, מ"מ כתב שם שיש לחלק בין זרם החשמל לבין נר דולק שאסור לטלטלו. והוא משום שזרם החשמל לא ניכר לעין ולכן לא שייך בו דין בסיס לדבר האסור. עיי"ש. אך מ"מ אם אכן בשמיכה החשמלית החוט החשמלי לוהט (וראה בקדוש"ה ח"א הערה ט"ז ענף 5, והערה י"ח, ובנספחים א' וה', הגדרת חוט להט), אזי לא ברור מנ"מ בין נר לבין שמיכה חשמלית. ואע"ג שהגרנ"א רבינוביץ שליט"א בשו"ת מלומ"ל (סי' ס') התיר טלטול נורה חשמלית בשבת אף כשנורת הלהט דולקת (וע"ע במאורי אש לגרשז"א זצ"ל עמ' 62, שכתב שיש מקום להקל לטלטל נורה חשמלית בשבת לצורך גופו ומקומו. ומ"מ בעמ' 78 הסכים שנהגו בו איסור. וכתב שכל מה שכתב קודם לכן הוא רק לפלפולא בעלמא. ומאידך בהערות שבסוף הספר, על דבריו שבעמ' 78, נשאר בצ"ע על המנהג שנהגו לאסור. עיי"ש). ומ"מ נראה שד' רוה"פ לאסור זאת. אמנם אח"כ ראיתי שהגרמ"פ באג"מ (כרך ה' חאו"ח סי' נ') התייחס לני"ד וכתב לחלק שבנר אפי' אחר שכבה אסור לטלטלו, מיגו דאיתקצאי. משא"כ בשמיכה חשמלית שתורת כלי עליה, ואפי' כלי שמלל"א שרי לצורך גו"מ, ולכן שרי בשמיכה אע"פ שיש בה כח החשמל, אין בטלטולה משום מוקצה, ולא חשיבא כבסיס לדבר האסור. וע"ע שם באג"מ (סי' מ"ט, גבי מאוורר)]. וע"ע בשו"ת אז"נ (ח"ח סי' ל"ג עמ' פ"ד) שהתיר טלטול מאוורר משום שמתחילה הוא עשוי להטותו לכל צד וזהו עיקר תשמישו. ולא דמי לנר, דפה אין בכל החשמל המניע את הכלי שום ממשות שאפשר יהיה לומר שהכלי נעשה בסיס לו כמו בשלהבת, עיי"ש. וע"ע בכ"ז בשו"ת יבי"א (ח"ז סי' ל"ח סק"ג).
ויש להעיר, שאמנם מצינו מהפוס' דס"ל שכשיש נורת ביקורת במכשיר חשמלי, וכגון נורת ביקורת בתנור חימום, אין לאסור את טלטול המכשיר בגלל נורה זו, ואפי' שהיא נורת להט והוי גש"מ, מ"מ י"ל דהיא מתבטלת למכשיר. אך גבי שמיכה חשמלית נראה שאין לומר כן, שהרי החוטים החשמליים הינם עיקר השמיכה החשמלית ואינם טפלים לה. ואם אכן בשמיכה החשמלית דין החוטים החשמליים כדין גש"מ, לכאו' לד' רוה"פ הוי כטלטול נר [אמנם יש להזכיר שלד' הגרשז"א במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ע', סי' י"ח), שגש"מ אינה מוקצה. עיי"ש].
אלא שמ"מ החילוק בין המכשירים הנ"ל לאיתורית הוא ברור, וכמו שאמרנו - שבאיתורית לשם הפעלתה יש צורך לחלל שבת לפחות ע"י שולח ההודעה, ולעיתים גם ע"י המוקדן וע"י מקבל ההודעה, משא"כ במכשירים הנ"ל. וכן עולה ממש"כ בסו"ד ביחו"ד (ח"ב) שם לאסור בטלטול שעון אלקטרוני שצריך ללחוץ על כפתור כדי לראות השעה, דמשמע דס"ל שאף איתורית הינה מוקצה כשצריך ללחוץ על כפתור ע"מ לקרוא ההודעה. אמנם חכ"א העיר שיש לחלק חילוק גדול בין האיתורית לבין שעון שניתן לקרוא השעה רק ע"י לחיצה על כפתור. שגבי איתורית, בשעה שקוראים למי שנושאה בשל פיקו"נ, הרי מותר לו ללחוץ על כפתור כדי לקרוא ההודעה (ואפי' אם הקריאה הינה לצורך ספק פיקו"נ שרי), משא"כ בשעון הנ"ל. ועוד, דכיון שחלק מהשימוש באיתורית הינו ביכולת להודיע לאדם הנמצא בכוננות את ההודעה הדחופה, הרי כל רגע שהוא נושא את האיתורית היא ממלאת תפקיד חשוב, ששתיקתה מראה ע"כ שהאדם יכול להמשיך בינתים בשגרת חייו. משא"כ בשעון אלקטרוני שצריך ללחוץ על כפתור כדי לראות מהי השעה, וכן כל המכשירים הדומים לו מבחינה זו, שלכן הם כן מוקצים. אמנם אדם המשתמש באיתורית לצורך עסקים וכדו', באופן שאינו פיקו"נ, אכן דין האיתורית כדין השעון הנ"ל.
ויש להעיר גבי טלטול הסוללה עצמה בשבת, שבשלי"נ (ח"ג בלוח המוקצה) כתב שסוללה הינה כלי שמלאכתו לאיסור שאין בו היתר. עיי"ש. ומ"מ נראה דשאני כשהיא נמצאת בתוך כלי חשמלי, וכמו שכתבנו בשם הצי"א, היבי"א ויחו"ד הנ"ל [ועיי"ש ביחו"ד שהביא עוד פוס' דס"ל שאין הכלי הופך מוקצה בשל הסוללה שבו. וכן מצויה אצלנו בס"ד עוד רשימת פוס' דס"ל הכי. ויותר מזה מצינו, שיש מהפוס' דס"ל שאף מותר לכבות בשבת מכשיר חשמלי הפועל ע"י סוללה. שכ"כ הגרא"י אונטרמן זצ"ל, בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' ל"ה). וראה מש"כ הגרשז"א זצ"ל במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ח), גבי כיבוי מכשיר חשמלי הפועל ע"י סוללה בשבת, שספק אם הוא איסור ברור. והוסיף שמ"מ ודאי אינו מוקצה. עיי"ש, ולקמן (בפ"ט ענף 3). ומ"מ ראה לעיל בפרקנו (בענף 3) שקצת פקפקנו אי שייך להקל בני"ד מצד שזה פועל ע"י סוללה, ולכן הוי מוליד ובנין שאינם ש"ק. דהא סו"ס האיתורית מסוגלת לפעול כמה ימים ע"י הסוללה. עיי"ש, ואכמ"ל].
בס"ד נמצאנו למדים שנחלקו הפוס' אי האיתורית כשלעצמה הינה מוקצה, ואיזה סוג של מוקצה. ושיש מהפוס' שבתנאים מסוימים מתירים זאת לגמרי משום שכל תפקידה הינו לצורך פיקו"נ כגון קריאה לרופא או לחייל שבכוננות. ומ"מ למעשה ודאי שלצורך פיקו"נ או ספק פיקו"נ שרי לטלטלה אף לדעת הסוברים שהינה מוקצה [ורק יש להעיר ע"ד הקשמ"ל (בח"ג עמ' 64) שהתיר לטלטל איתורית לחייל שנמצא אמנם בכוננות, אך הוא וחבריו שוהים בשבת בבית מלון שבעיר, ויש שם אף ביכ"נ. ורק משום העדיפות לאוירה יותר "שבתית" התיר לו ללכת לישיבת ההסדר שבאותה העיר ולטלטל עמו האיתורית. וצ"ע אי גם לשם כך יש להתיר זאת, לדעת הסוברים שאיתורית הינה מוקצה. וכ"ה גבי כל טלטול שנעשה לצורך פעולה שאינה פיקו"נ, וכגון לצורך טיול].
כתב הגרמ"פ זצ"ל באג"מ (חאו"ח ח"ד סי' ע"ט ד"ה "הנה") גבי הנ"מ בין מ"ד ששבת הותרה או דחויה, שאף שאין נ"מ בזה לענין השתדלותו לאהדורי בתר היתרא, מ"מ יש לנו לידע אם עשיית מלאכה בשבת לפיקו"נ הוא מעשה איסור אלא שמ"מ נידחו ומחויבין לעבור האיסור בשבת וכן שאר האיסורין לפיקו"נ, או שאינם מעשה איסור כלל לפיקו"נ. ואף שאינו נוגע זה למעשה כשכבר בא החולה לידו, מ"מ איכא חילוק לענין הרופא: שאם הוא במקום דאיכא עוד רופאים אין לו להמציא עצמו שיהיה נקל למצוא אותו, אלא צריך לסגור המשרד שלו, ושבספר הטלפונים יהיה רשום רק מס' הטל' שלו במשרד ולא זה שבביתו כדי שלא יוכלו למוצאו אלא המכירין אותו בלבד אף אם היה נוגע זה לחולים ישראלים. וכן לא ישא בשבת טלפון ששומע כל מי שקורא לו, דמאחר ואיכא עוד רופאים אין עליו שום חיוב אלא רק לאלו שבאו כבר אצלו. והרופא יש עליו חיוב שישתדל שלא יבואו אליו מאחר שיש רופאים אחרים. אבל אם הוא רופא יחיד בעיר הריהו מוכרח להיות במקום שאם יש חולה שיוכל לבוא אליו. עכת"ד. וד"ז אמור לא רק לענין מוקצה, אלא אף לענין הוצאה מרל"ר, נסיעה ברכב ושאר האיסורים הכרוכים בריפוי החולה. אמנם חכ"א העיר, שלא ראינו מי שחולק למעשה על הדרכה זו של הגרמ"פ זצ"ל לרופאים וכדו', אך יש לזכור שכ"ז הוא דוקא למ"ד ששבת דחויה אצל פיקו"נ. כך שלמ"ד דשבת הותרה ודאי אין לנהוג כך. ולכאו' זו חומרא שנוגעת לפיקו"נ, דשמא עד שימצאו רופא אחר יתכן והחולה ימות ח"ו. וזו סברא גדולה שלא לנהוג כך. ועוד, שיתכן שאף למ"ד דחויה לא יסכימו שאר הפוס' עם הגרמ"פ. ובפרט כאן בארה"ק שסתם רופא טוב זה רופא יהודי, ועדיף שימצאו אותו ולא רופא גוי שאינו מומחה כמותו. עכת"ד. ועוד בענין זה ראה במנוחא"ה (ח"א פכ"ד סעי' ל"ב).
ואגב מה שדננו בדברי האג"מ הנ"ל, ראה עוד באג"מ (באו"ח ח"ד סי' ע"ט סוד"ה "ועתה"), שהוסיף וכתב שעל יהודי שומר תורה להשתדל שלא תינתן לו תורנות בשבת, אף שעי"ז ירשמו לתורנות בשבת יהודים שאינם שומרי תורה. ולא עוד אלא שאם לא השתדל כנ"ל, עליו להחליף את תורנות השבת עם גוי, "ויש גם טעם גדול להתיר אף עם יהודים שאינם שומרי תורה (משום) שגם כשישארו בביתם יחללו שבת במזיד בכל מלאכות שיזדמן לא פחות מהמלאכות שיעשה בבית החולים באיסור. שא"כ אין בזה לפ"ע בזה שהוחלפו להו מלאכות במלאכות, ויותר נוטה שהופחתו, כי יש הרבה חולים שמותר וגם הרבה הוא רק מדרבנן, ומה שעושה בביתו רובן הם מדאורייתא", עכ"ל. ולפי"ז כשיש ליקח יולדת לביהח"ל, עדיף לבקש מנהג חילוני שיסיענה לביהח"ל ולא מנהג שומר שבת. וצ"ע ע"כ, דהא בנסיעה בכל רגע ורגע הוי איסור דאו' של שריפת הדלק במנוע, ובפרט כשמדובר בלילה, הרי ברור שאותו חילוני לא היה נוסע באותו זמן (ור' מש"כ בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ פ"ט הערה נ"ז, שיש מחלו' גבי מקרה שנהג חילוני מסיע יולדת בשבת אי חשיב כעבירה. אך התם שאני, משום שלא התחיל נסיעתו בעבורה ורק באמצע נסיעתו קראו לו לקחתה).
ואכן דברי האג"מ כנראה לא מוסכמים אליבא דכו"ע. שמצינו בס' משמ"ל (ח"א עמ' של"ו) שכתב הגר"ש גורן זצ"ל, וז"ל: קשר דתי העומד בפני בעיות של קיום הקשר הבטחוני בשבת, אסור לו להתחלף בתפקידו ביום השבת עם חייל - קשר שאינו דתי, כי מה שמותר ללא דתי מותר גם לדתי, ומה שאסור לדתי אסור להטיל אותו גם על לא דתי כביכול, אלא שעל הקשר הדתי להראות דוגמא אישית שמה שהינו בטחוני וחיוני עושה הוא בעצמו, ואין זה נחשב לחילול שבת, כי אם לקדושת השבת. שכן דרשו: "עד רדתה" - ואפילו בשבת. עכ"ל. וא"כ לד' הגרש"ג יש ממש איסור להתחלף עם חילוני בתפקידים הכרוכים בחילול שבת. וכן מצאנו בשש"כ (פ"מ סכ"ג. ועיי"ש בפל"ב סעי' ו' ובהערה קכ"ה).
גם לד' הגר"א נבנצל שליט"א אין לחייל דתי להתחלף עם מי שאינו שומר שבת בתפקידים הכרוכים בחילול שבת, כפי שאמר לי כמה פעמים. וטעמו, שעדיף שהחייל הדתי יעשה את התפקידים ההכרחיים באופן המותר, ולא שהחילוני יעשה זאת באופנים הכרוכים בחילול שבת שאינו הכרחי. עכת"ד. ולי הקטן היה נראה תחילה שלכאו' עדיף שהדתי יעשה דברים אלה, כיון שאם ניתן לעשות זאת בשינוי הרי הוא יעשה זאת בשינוי. וכן הדתי לא יאריך את מסלול הסיור ע"מ לקנות סיגריות וכדו', לא יוסיף פריטים פרטיים לרכב הסיור אם אין בהם צורך מיבצעי, יעביר את הציוד לקומנדקר וממנו החוצה באופן המותר, ואפי' דרך מקום פטור, וכדו'. אלא שבמחשבה נוספת נלע"ד שאכן צ"ע בכל זה. דהא כל רצוננו הוא שיהיה בסה"כ כמה שפחות חילול שבת. וכשמתעסק החייל או הרופא לצורך בטחוני או רפואי הרי רוב האיסורים שעושה הינם בהיתר. ומה שיעשה בביתו רובן ככולם באיסור. והשאלה הינה עד כמה יעשה איסורים כשהוא בצבא או בביהח"ל כשאינם לצורך פיקו"נ. וגם כמה איסורים יעשה בביתו. וזה הרי דבר שאי אפשר לדעת. ולכן אף שנראה שהגרש"ג והגר"א נבנצל יודו מעיקרא לטעמו דהאג"מ, מ"מ תלוי הדבר בכל מציאות ומציאות. ומ"מ לא באתי להכריע בין הגדולים הנ"ל.
גבי הזזת האיתורית שתלויה על גופו, למקום אחר בגופו, לפי שמפריעה לו, ר' בשלי"נ (ח"ג, בקונטרס בירורי הלכות, סי' ה'), שהסתפק בדבר. ומ"מ נראה שתלוי הדבר איזה סוג מוקצה הינה האיתורית, וכנ"ל.
ועוד בענינים כמעין ני"ד ראה ביבי"א (ח"ז סי' ל"ח סק"ג), ובמנוח"א (ח"א פכ"ד סעי' ל"ב).
ענף 7: טלטול האיתורית בשבת בהוצאה מרשות לרשות.
הנה בדבר זה מצינו כמה שיטות. שהגרמ"פ זצ"ל באג"מ (או"ח ח"ד סי' פ"א) כתב להתיר לאנשי "הצלה" (מעין מד"א) לצאת עם מכשיר קשר בשבת, ומשמע שם שאפי' לרה"ר, וכתב וז"ל: ומותרין לצאת בהם אף בשעה שאין צריכין לזה גם בשבת משום שהוא בחשיבות בגד. וכ"ש בשעה שצריכין, שהוא כמעט תמיד. שודאי אמת שהוא דבר קשה מאוד שלא יצאו מביתם כל השבת שאיכא בזה גם משום חשש דימנעו הרבה מלהיות מחברי ההצלה. עכ"ל. והוסיף שזה מותר בזה"ז מדין תכשיט, הן לרבי אליעזר והן לרבנן, כי מראה על מעלת האדם ועל מעשיו הטובים. והיינו צדדי ההיתר שלו הינם דהוי תכשיט, והוא בחשיבות בגד, ואם יאסרו זאת ימנעו רבים מלהיות חברי "הצלה". ולכן מותר לטלטל האיתורית אף ברה"ר ואף כשעדיין לא קראו לו אלא יש חשש שיקראו לו.
ור' במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ט) שמשמע בהדיא מדברי הגרשז"א שאין להקל בכגון דא מצד שהוא בחשיבות בגד (ומה שלא היקל מדין תכשיט, זה משום דהתם לא שייך ד"ז, דהתם עסקינן במכשיר שמיעה שאין לו דין של כלי מלחמה או דומה לו המעיד על מעשיו הטובים). וע"ע שם בדברי הגרי"א הנקין זצ"ל, שחילק בין דבר המונח בכיס ואין שייך בזה תכשיט, לבין דבר התפור מחוץ לבגד ששייך בו יותר תכשיט.
וראה עוד בספר נשמא"ב (לפרו' אברהם - סופר אברהם. ח"ד חאו"ח סי' ש"א הערה א') שעולה משם שלא כדברי האג"מ הנ"ל. שאם אכן דייק ודקדק במה שאמר לו הגרשז"א זצ"ל, הרי שלגרשז"א מותר לרופא לישא מכשיר איתורית בשבת רק במקום שאינו רה"ר גמורה וגם זה רק בדרך שינוי. וכתב לו הגרשז"א: ואם הוא הולך ברה"ר בשביל חולה שיב"ס מותר לישא את המכשיר ע"י שינוי גם ברה"ר הואיל והוא בכוננות. עכ"ל. ובע"פ הוסיף, שאם מגורי הרופא במקום שיש בו רה"ר, בעצם אינו רשאי לצאת מביתו כל השבת, כי אינו יכול לשאת המכשיר ברה"ר אפי' בשינוי, ומאידך אינו רשאי לצאת מביתו בלי המכשיר. אמנם אם נקרא לטפל בחולה שיב"ס אז צריך לצאת ולשאת האיתורית וישאנה בשינוי, ואם אי אפשר בשינוי ישאנה בלי שינוי. והוסיף, שרופא שיודע שעלולים לקרוא לו בשבת לחולה שיב"ס, מותר לו לצאת אפי' ברה"ר לדבר מצוה כשהאיתורית קשורה לחגורה והיא חלק בלתי נפרד מהחגורה. עכת"ד. והניף ידו שנית בנשמא"ב (חלק ה' עמ' קע"ה סעי' פ"ג).
דעה שלישית זו דעת הרה"ג ר' אביחי רונצקי שליט"א בספרו כחיצים ביד גיבור (ח"א עמ' 91, בענין הוצאת מכשיר מוטורולה מהבסיס ע"מ להתפלל בישוב הסמוך), שכתב דשרי ע"י שימוש במקום פטור. והיינו שיצא מהבסיס וילך ללא הפסק עד שיניחנו ע"ג מקום פטור (מקום הקטן מד"ט על ד"ט, וגבוה מג"ט לספרדים, ועשרה טפחים לאשכנזים. ר' מרן ורמ"א סי' שמ"ה סי"ט), ושוב יטול משם את המכשיר ויביאנו לביהכ"נ [עפ"י שו"ע, רמ"א ובה"ל (סי' שמ"ו ס"א). והגרז"נ גולדברג שליט"א העיר שיתכן והיתר זה הו"ד מרה"י למקום פטור כשאין הפסק של רה"ר או כרמלית בין רה"י למקום פטור. אך להוציא מרה"י לרה"ר וללכת עד מקום פטור יתכן ואסור. ואולי שרי אם המוטורולה תשמש כחלק מהחגורה כמו שנוהגים במפתח. עכת"ד. וע"ע בשו"ת במראה הבזק (ח"ה סי' מ"ח עמ' 111). אמנם ר' במשמ"ל (ח"א עמ' קס"ה-קס"ח, ובח"ב עמ' כ"ה ונ"ט ובעוד מקומות) שכבר הגר"ש גורן זצ"ל כתב להקל אף כשיש הפסק מרה"י למקום הפטור. וע"ע בקשמ"ל (ח"ג עמ' 168, מש"כ ע"ד ס' כחיצים ביד גיבור הנ"ל, והיינו שיש להקל בזה כאג"מ)].
ובאמת בס' קשמ"ל (ח"ג עמ' 65-67) הב"ד האג"מ הנ"ל, ורצה ללמוד מכך להתיר לחייל ללכת בשבת להתפלל בביהכ"נ שבבסיס כשהוא נושא איתורית, אף שאין שם עירוב, וזאת בשל ב' סיבות: 1) שהמכשיר נחשב כתכשיט, שמראה על מעלת האדם הנושאו. 2) כשם שקשה לרתק את אנשי ההצלה לביתם כך קשה לאסור על החייל ללכת לביהכ"נ כשהוא "מנותק מתפילה בציבור וקריה"ת בשבת". והזכיר את הטעם השלישי שכתב באג"מ, שאם לא יתירו להם לטלטל המכשיר הם ירותקו לביתם ורבים ימנעו מלהתנדב להצלה. אך על טעם זה כ' בקשמ"ל שאינו שייך לני"ד, ובפרט לא גבי חיילים סדירים. ומ"מ היקל בשל ב' הטעמים הראשונים. עיי"ש. ובאמת לענ"ד קשה ללמוד גבי חיילים אף מב' הטעמים הראשונים. דהא בחייל אין צריך לאיתורית כדי לראות על מעלת האדם ומעשיו הטובים, דהא מדי הצבא כבר מעידים על מעשיו ופועלו. ועוד, דהא כיום אף שאר אינשי הולכים עם איתוריות, ולאו דוקא אנשי בטחון ורפואה הקשורים לפיקו"נ, דחזינן אף בעלי עסקים וכדו' המשתמשים תדיר במכשיר זה (וכמו שהעיר בצדק בנשמא"ב ח"ד חאו"ח עמ' כ"ב על דברי האג"מ הנ"ל). ואף שבאמת בשבת אין אנשים הולכים עם איתוריות אלא לצורך פיקו"נ, מ"מ כפי שכבר כתבנו הרי שבגדי החייל כבר מעידים על מעשיו וא"צ לזה לאיתורית (והעיר חכ"א דהא לא כל חייל הולך עם איתורית, ואפי' לא כל חייל קרבי. וא"כ כל שכלול בציודו, כנשיאת איתורית, תכשיט הוא לו, דמראה על תפקידו האישי הנחוץ. אך לא כן נלע"ד. דאטו להיות בכוננות מראה על חשיבות החייל ותפקידו. הרי חיילים רבים למאות ולאלפים נמצאים בכוננות מידי שבת, ומהם רבים שאפי' אינם קרביים, וכגון אנשי אפסנאות ונשקיה. ובכלל יהי רצון שלא יבואו לידי גאוה כלל, גם כשיש על מה להתגאות).
וגם מה שרצה ללמוד להקל מהטעם השני של הגאון בעל האג"מ, דקשה לרתק את אנשי ההצלה לביתם, נראה לענ"ד שגם מטעם זה אין ללמוד להקל גבי המקרה שדן עליו הקשמ"ל הנ"ל. ראשית משום שאנשי ההצלה, אם לא יתירו להם לטלטל מכשיר הקשר הרי שיצטרכו להשאר כל השבת בביתם ולא לזוז ממנו כלל. משא"כ החיילים הללו הרי הם ניידים - בשעת המנוחה נמצאים כולם במאהל, או שהולכים הם לשחק וכדו', ובשעת האוכל כולם הולכים לחדה"א. והיינו מכל מקום ניידים הם. ורק לאותו חייל דתי הצריכו לשאת מכשיר קשר כיון שהוא בודד, או שיש לכל היותר קבוצה קטנה של דתיים, והעיקר - ביהכ"נ נמצא רחוק (400 מ', לפי השאלה) ולכן הצריכוהו לקחת המכשיר עמו. ועוד קשה לנו על הלימוד מטעם זה: הרי מדובר פה שהחייל רוצה לקיים מצוות, שעכ"פ אין חיובן מדאו' [שהרי תפילה בציבור אינה מדאו', וכן קריה"ת בשבת, למרות שמרע"ה תיקנה (ר' רמב"ם רפי"ב מהל' תפילה. ובכס"מ שם הסביר שלמרות שבגמ' בב"ק דפ"ב ומגילה דכ"א לא כתבו בהדיא שמרע"ה תיקן זאת, מ"מ הכוונה בגמ' למרע"ה. וע"ע במגדל עוז שם). מ"מ לא ידוע לי שמוני המצוות מנו את קריה"ת בשבת כמצוה מדאו' כא' מתרי"ג המצוות. ואע"ג שמצינו שיש מצוות שהן לא נמנות בתרי"ג מצוות ובכ"ז חיובן מדאו', וכמש"כ למשל המבי"ט בקרית ספר (בפי"ב מתפילה) שהרמב"ם ס"ל שברכות התורה חיובן מדאו' אע"ג שלא מנאן במנין המצוות משום שהיא בכלל מצוות ת"ת (אך מאידך ר' במנח"ח סי' ת"ל ובפמ"ג בפתיחה הכוללת, הל' ברכות השחר, שכתבו שלרמב"ם ברה"ת הוי מדרבנן). הבאנו דברים אלה במקו"ד הל' יוה"כ (קונטרס ברה"ש, פכ"ג). ולפי"ד היה אולי אפשר לומר גם גבי ני"ד שקריה"ת אף שלא נמנתה במנין המצוות מ"מ חיובה מדאו', אך אין דבר זה מסתבר, וגם הלשון בגמ', שאמרה ש"עמדו נביאים שביניהם", מורה שאין זה מדאו'. וכבר כתבנו בכ"ד אי ד"ק כד"ת או כד"ס. ואכ"מ]. וראה במקו"ד הל' פורים (נספחים א',ו'), שהבאנו בס"ד את מכתב הגרש"ז אוירבך והגר"ש מן ההר זצ"ל שאסרו לטלטל נשק בשבת בכרמלית אפי' לצורך קריאת פר' זכור בשבת זכור, שי"א דהוי דאו'. ולמדו זאת מהא דאסור אפי' להוריד שופר מעץ ברה"ש ע"מ לתקוע בו. עיי"ש. ולכאו' כ"ש בני"ד שאין לעשות איסורים כדי לקיים מצוות שאפי' אינן מדאו'. כך בס"ד נלע"ד. ולכן נלע"ד שאין ללמוד מד' האג"מ הנ"ל לגבי כל המיקרים הדומים, אלא יש לדון בכל מקרה לגופו.
ומ"מ עוד הוסיף שם בקשמ"ל, שאם ביהכ"נ אינו רחוק ממגורי החייל, אפשר לשאת את האיתורית בידו לביהכ"נ מבלי לעצור, משום דהוי שבות דשבות למצוה (דהעברה מרה"י לרה"י דרך רה"ר מבלי לעצור הוי שבות א', עפ"י שו"ע הגר"ז סי' שמ"ז ס"ט. ועוד, דבני"ד מעביר דרך כרמלית והוי שבות שניה. וכמבואר כ"ז במ"ב סס"י שמ"ט, ובחזו"א או"ח סי' ק"ג סקי"ט). וע"ע בקשמ"ל (ח"ג עמ' 168).
בשו"ת במראה הבזק (ח"ה עמ' 110-111, סי' מ"ח) דן בכגון ני"ד, וכתב שחפצים המשמשים לשם בטחון ממש, כגון נשק או איתורית, לכתחי' יטלטלם כלאח"י, והיינו בשינוי. ואם זה גורם לטרחה יטלטלם כהרגלו. כמו כן ניתן להוציאם דרך לבישתו, והיינו לחברם לבגד כשהדרך לחברם שם. ואם לא מתקיימים התנאים הנ"ל יש לטלטל החפץ פחות פחות מד"א ע"י ב' בני אדם כשא' מוסר לחבירו וחוזר חלילה, ואם אין ב' בני אדם יניח החפץ כשחלקו ברשות אחת וחלקו ברשות השניה וכן יעבירנו לרשות השניה (הסיפא עפ"י הגרז"נ גולדברג שליט"א). ועוד דרך הינה להעבירו דרך מקום פטור, כשתוך כדי הליכתו מניח החפץ על מקום הפטור, ושוב יטלנו תוך כדי הליכה. עיי"ש במראה הבזק, וכן עיי"ש בח"ד (סי' מ"ו עמ' 84).
בספר כחיצים ביד גיבור (ח"ב עמ' 127) כתב בשם בעל הרבבות אפרים שליט"א, שיתפור האיתורית לבגד ואז הוי חלק מהבגד. עיי"ש. ואמנם נלע"ד שצ"ע ע"כ ממש"כ הגרשז"א במנח"ש (ח"ב עמ' ס"ט) גבי יציאה מרל"ר עם מכשיר שמיעה לכבד שמיעה, שיש לפקפק על אופן היתר זה, מהמבואר בשו"ע (סי' ש"א סכ"ג) דלא מהני חיבור לבגד אלא רק לדבר שדרכו להיות מחובר שם. אך אם חיבר לבגד דבר שאין דרכו להיות מחובר כך, אסור. וכן דבר שאינו צורך הבגד והוי נמי דבר חשוב אינו בטל כלל לגבי הכסות והרי הוא כמוציאו לבדו בלא בגד כמבואר שם בבית יוסף. ע"כ. ובני"ד הרי אין נהוג כלל לתפור או לחבר את האיתורית אל הבגד (וגם מה שבכל אופן רצה הגרשז"א להקל התם מהטעם שכל דבר שהוא לרפואה חשיב תכשיט, לא שייך בני"ד. ומה שיש להקל בני"ד הוא מצד פיקו"נ לבטחון או רפואה. אך אין זה שייך לדברי בעל הרבב"א). ולכן לפי הגרשז"א דברי הרבב"א לכאו' דחויים. אמנם עיי"ש (בעמ' ס"ז) שלפי"ד הגאון השואל, הלא הוא הגרי"א הנקין זצ"ל, משמע שמצדד דמהני לתפור המכשיר לבגד, אך לא נימק שם דבריו. וע"ע במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ט סק"ב ד"ה "ומה"), ובשלחן שלמה (ח"א סי' ש"א סק"ג השני, וסק"ח).
לאחר שכתבנו את הדברים הנ"ל שאלנו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בענין הוצאת איתורית בשבת מרשות לרשות (וכגון במקום שאין עירוב או שהעירוב נקרע בשבת). הראו לגריש"א שליט"א מכשיר איתורית, הדגימו לו כיצד זה פועל, הוסבר לו על פעולת הרטט והצפצוף וכן על אופן העברת ההודעה בצג. ושאל הגריש"א, א"כ מה השאלה, הרי כמו שאסור להפעיל זאת בשבת כך גם אסור לטלטל המכשיר, דהא בהא תליא. והסברנו שמדובר באנשי בטחון ורפואה המשמשים בשבת כאנשי כוננות בתחום הרפואי, כאנשי "הצלה" שקוראים להם להציל בדחיפות אנשים בסביבתם שנקלעו למצב פיקו"נ, וכן אנשי כוננות בתחום הבטחוני, וכגון קציני בטחון בישובים ביהודה ושומרון (קבטי"ם) שמודיעים להם למשל על חולית מחבלים המסתובבת באזור ועלולה להכנס לאחד הישובים. ושאל הגריש"א, א"כ על איזו מציאות של הוצאה מרל"ר אנו שואלים. ואמרנו ששאלתנו הינה לגבי רה"ר גמורה ולגבי כרמלית, האם לאנשי הכוננות הללו מותר במשך השבת לצאת מביתם ולטלטל את האיתורית כדי להיות נכונים לקריאה, או שאסור להם לצאת מביתם עם האיתורית. והקדים הגריש"א שיש לדעת שמש"נ שהתירו סופם משום תחילתם זה רק באיסורי דרבנן, ולא באיסורי דאו' (היינו שלא כאג"מ אלא כגרשז"א במנח"ש - מ.ה.). וכ"ש גבי תחילתן כבמקרים שלנו (שאין להקל באיסורי דאו'. ונראה שכוונתו שבמקרים שלנו עדיין לא הגיע המצב של פיקו"נ. וגם יתכן שבכלל לא יהיה מצב של פיקו"נ - מ.ה.). והוסיף שלגבי המיקרים שלנו, אם אותו אדם נמצא במקום שיש בו רה"ר מדאו' אסור לו לטלטל את האיתורית (ויש לדון האם יש להשאר בבית כל השבת כדי לא לטלטל האיתורית מרל"ר מדאו', או שיצא מביתו לצרכיו אך בלי איתורית - מ.ה.).
ושאלנו האם בכל אופן יהיה מותר לטלטלה אם יתפרנה בתוך כיס לבגדו באופן שתהיה חלק מהבגד. וענה הגריש"א שזה מותר אם הוא תפור באופן גמור לבגד. ושאלנו, אך הרי אין תפירה מועילה כשאין דרכו להיות מחובר כך לבגד, ואינו צורך לבגד ולא תשמיש לבגד (ר' רמ"א סי' ש"א סכ"ג ומ"ב ס"ק פ"ב - מ.ה.). וענה הגריש"א שזה מותר כמו שמותר לצאת עם מעות התפורות בבגדו כשחושש שיגנבו ממנו (ר' שו"ע סי' ש"א סל"ג שאסר זאת, וברמ"א שם שהתיר זאת. ועיי"ש במ"ב ס"ק קכ"ג ובשעה"צ ס"ק קנ"ב אי יש להקל גם ברה"ר דאו' - מ.ה.). וטלטול האיתורית מותר באופן זה רק אם המכשיר תפור לגמרי בכיס לבגד. ושאלנו, שהרי לאחר הצפצוף צריך לראות את הכתב המופיע בצג האיתורית. האם מותר להשאיר פתח - מעין חלון, שיוכל לראות את ההודעה. ואמר הגריש"א שמותר להשאיר פתח ע"מ שיוכל לראות ההודעה, אך רק במקום שנראה הכתב, ואילו שאר הצדדים כולל מקום הכפתורים שלוחצים על העלאת ההודעה, רטט וכו', הכל יהיה מכוסה בתפירה. וכל זה ברה"ר דאו'. ושאלנו המועיל לתפור זאת ע"י ניילון - פלסטיק, ואז יוכלו לכסות את כולו, וגם יוכלו לקרוא את ההודעה. וענה הגריש"א שגם זה מותר. ושאלנו המותר להוציא את האיתורית מרל"ר כשהיא קשורה לחגורה ומשמשת חלק ממשי מהחגורה. וענה הגריש"א שמבחינה מציאותית זה לא שייך. והצביע על האיתורית, שאינה יכולה לשמש חלק מהחגורה. ואמר שבזה ניכר כבר שזו הערמה, וזה לא נראה טוב. ואמנם התירו במפתח, אך שם זה נראה טוב וזו לא הערמה.
ואמר הגריש"א שכל זה מדובר הן לגבי אנשים שחייבים מתוקף תפקידם בפיקו"נ לטלטל האיתורית, והן גבי אנשים העוסקים בפעולות ההצלה ופיקו"נ רק בהתנדבות כאנשי ההצלה.
ושאלנו לגבי טלטול האיתורית בכרמלית, וכגון בישובים ביהודה ושומרון. ואמר הגריש"א שבמקום שאין רה"ר דאו' הרי שתלוי הדבר כך: אם אותו אדם עושה את מעשיו ותפקידו בהתנדבות, הרי שמותר לו שם לטלטל האיתורית גם אם אינה תפורה בבגדו כנ"ל, משום שאם יאסרו זאת עליו ויאמרו לו שעליו להשאר בביתו כל השבת הרי שהוא ימנע מלהתנדב (כסברת האג"מ או"ח ח"ד סי' פ"א). אך אם אותו אדם, כגון איש בטחון או רפואה, מקבל משכורת על פעולותיו, אז אין להקל לו בכך, ועליו לתפור את האיתורית לבגדו כנ"ל גבי טלטולה ברה"ר, או שישאר בביתו כל השבת (והוסיף, שאפילו שהוא מקבל רק משכורת נמוכה אין להקל לו בכך, משום שכיום בגלל המצב הכלכלי אין אנשים מוותרים אף על משכורת נמוכה), ואין חשש שהוא לא ימלא את תפקידו בשל איסור הטלטול. עכת"ד.
ועוד בענינים אלה ר' מש"כ הגרש"ג זצ"ל במשמ"ל (ח"א עמ' קל"ט - קס"א, וח"ב עמ' כ"ב-כ"ג) ובתחומין (ח"ב עמ' 11).
אגב דנגענו בענין תפירת המכשיר לבגד יש אולי להזכיר את מחלו' הפוס' אי יש להכניס מכשיר שמיעה וכדו' בשבת לתוך כיס ולתופרו שם כדי שלא יבוא להפסיק את פעולתו בשבת [ס' עדות לישראל, מנחי"צ (ח"ב סי' י"ח וח"ג סי' מ"א), צי"א (ח"ו סי' ו') ועוד], לבין הפוס' שמתירים לשאתו ללא הצורך לתופרו [חלק"י (ח"ג סי' קפ"ו), וכ"נ מד' הגרשז"א במנח"ש (ח"ב מהדו"ק עמ' ס"ח ד"ה "וגם", שכתב דלא מצינו דחשו רבנן שמא יכבה בשעה שאינו צריך לו. וכן לא חשו בנשיאת מטריה שמא יסגרנו. ולא גרע נשיאת מכשיר השמיעה מהכרעת האחרו' שאם המטריה פתוחה מעש"ק מותר לנושאה בשבת במקום שיש עירוב ולא חיישינן למראית עין. עיי"ש). הב"ד באנ"ת (חי"ח עמ' תשט"ו הערות 69,70). וכ"נ אולי שדעת החזו"א להקל בזה, עפ"י מש"כ הגרא"י אונטרמן זצ"ל בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' ל"ה), שכתב שהחזו"א התיר להשתמש בשבת במכשיר שמיעה חשמלי הפועל ע"י סוללה, אם לא יכבוהו. וממילא גם אין מכשיר זה מוקצה. עיי"ש. ואולי אין ללמוד משם גבי הוצאה מרל"ר, כיון שלא דן בהדיא שם גבי צד זה].
כיון שמהפוס' שדנו בני"ד יש שהזכירו הדין שהתירו סופן משום תחילתן, יש להעיר שנחלקו הפוס' אי התירו סופן משום תחילתן גם באיסורי דאו' [ר' שו"ת חת"ס (או"ח סי' ר"ג), שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קל"ב ד"ה "וקשיא"), ובני"ד באג"מ (חאו"ח ח"ד סי' פ')].ויש שהתירו רק באיסורי דרבנן [ר' מ"א (סי' תצ"ז סקי"ח), שו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' י'), צי"א (חי"א סי' ט"ל), הגרשז"א במנח"ש (ח"א סי' ח', וח"ב מהדו"ק עמ' קי"ז) ובמוריה (סיון-תמוז תשל"א עמ' כ"ח-כ"ט), ושש"כ (פ"מ סעי' ס"ז, ס"ט וע"ג)]. וע"ע בשו"ת מעש"ח (ח"ג סס"י י"ב), צי"א (ח"ד פ"ד סי' ג'. ח"ח סי' ט"ו פ"ז. ח"ט סי' י"ז פ"ב סק"ט), אסיא (ח"ד עמ' 60-63 הערה 7) ונשמא"ב (ח"ד עמ' כ"ב)].
ענף 8: העברה בשבת מרטט לצפצוף ולהיפך.
כידוע, באיתורית יש צפצוף המסמן למנוי שישנה הודעה עבורו. כיון שצפצוף זה לעיתים מפריע לסביבה היה מקום לדון האם מותר להפסיק את הצפצוף הזה, ולפחות בדרך גרמא, וכן המותר בשבת להחלישו או להגבירו [למשל עפ"י מש"כ במלומ"ל (ח"א עמ' 174) ובקדוש"ה (ח"א הערה ז'). וראה עוד במנח"ש (ח"ב מהדו"ק סי' כ"א סק"ה עמ' ע"ח) שהיקל להנמיך הקול בשבת. ומה שהחמיר שם (בעמ' ע') הוא מצד הגברת הנורות, ולא מצד הקול]. אלא שלמעשה במציאות לפחות ברוב האיתוריות לא ניתן להפסיק צפצוף זה כלל (ממילא הוא קצר), ואף לא ניתן להחלישו או להגבירו.
מ"מ יש לדון בענין אחר: באיתוריות רבות ישנה אפשרות נוספת להודיע לבעל האיתורית על קבלת הודעה, וזאת עי"כ שהמכשיר רוטט באופן משמעותי (כדי שיורגש אם הוא בכיס המכנסיים). כאשר לא רוצים להפריע לסביבה בשל הצלצול, מעבירים למצב "רוטט" ע"מ שרק בעל האיתורית ירגיש זאת.
מבחינה טכנית, שינוי המצב מאפשרות של צלצול לאפשרות של רטט, הינו לחיצה על לחצן המנתק מעגל חשמלי אחד וסוגר מעגל שני. למעשה יש שינוי רק במתח ולא שינוי בזרם (כי המכשיר רק ב"כוננות" לקבלת הצלצול/הרטט וההודעה. וכבר כתבנו במקום אחר גבי ההבדל בין זרם חשמלי למתח. ור' ע"כ במנח"ש ח"א סי' י"ב - מ.ה.). אלא שבאמת כל שינוי כזה במתח גורם בצורה עקיפה לזרימת זרם חשמלי ממשי, קטן אמנם, בשל הצורך למדוד את שינויי המתח בכל עת (כדי לדעת אם נשלחה הודעה - מ.ה.). ולמעשה ההעברה מרטט לצלצול ולהיפך הינה סגירת ופתיחת מעגל חשמלי, והיינו זרם, ע"י מוליכים למחצה. נוסף ע"כ, בכל הפעולות הללו אין הדלקת וכיבוי נורות כלל, ואפי' לא לדים. ואם יש סימון בצג שזה היה במצב רטט ועכשיו במצב צלצול או להיפך, הרי מדובר בכתיבה בצג דיגיטלי (כל זה עפ"י הסבר הר"צ מרכוס נר"ו, מהנדס בכיר בממט"ל פעיה"ק). ולפי בירור שעשינו במציאות ראינו שכדי להעביר מרטט לצלצול או להיפך צריך ללחוץ כשלוש או ארבע לחיצות (ויש דגם של איתוריות שצריך ללחוץ אפי' חמש לחיצות) על לחצנים, כשבכל לחיצה נמחק הכתב הקודם שהיה בצג ונכתב כתב אחר. נוסף לכך כשמעבירים לצפצוף נעשה צפצוף במשך כעשר שניות וכן נכתב ציור של רמקול בצג. וכשמעבירים לרטט המכשיר כולו רוטט למשך זמן קצר, אך אין ציור כלשהו (מלבד כתיבת ומחיקת הכתב בשל הלחיצות הקודמות, וכנ"ל). ור' ע"כ מצד כותב (לקמן בסמוך), ומצד בונה ומוליד כאן (בפרקנו ענף 3, ולקמן בפ"ח ענף 35 ובפ"ט ענפים 3,14).
גם אם נדון את ני"ד רק כהגברת מתח (מבלי להתחשב ביצירת הזרם המודד את שינויי המתח), הרי שהגרל"י הלפרין שליט"א בשו"ת מעש"ח (ח"א סי' ט') ס"ל שלמ"ד שיצירת זרם חשמלי בשבת אסורה משום מוליד הרי שגם יצירת מתח חשיבא כמוליד (עיי"ש בעמ' ק"ו). ואילו לחזו"א דס"ל שיצירת זרם חשמלי בשבת אסורה משום איסור בונה מדאו', הרי שלהבנת הגרלי"ה ה"ה ביצירת מתח דלחזו"א הוי בונה (שם בעמ' ק"ז ואילך). ועיי"ש (בעמ' ק"ט) שהב"ד הגרשז"א זצ"ל בקוב"מ שדן בדברי החזו"א (והלא המה דברי הגרשז"א במנח"ש ח"א עמ' פ"ה רסק"ו), וכ' הגרלי"ה להסביר את דברי הגרשז"א שגם הוא ס"ל שיש ביצירת מתח (אפי' בלא זרם) משום איסור בונה. אמנם אני כשלעצמי מסופק אם אכן זו דעת הגרשז"א זצ"ל, בשל מש"כ הגרשז"א במנח"ש (ח"א עמ' צ"ד ד"ה "ולפי"ז". עיי"ש שהתיר להוציא תקע המקרר כשאינו פועל). וע"ע מה שכתבנו ע"כ בס"ד בקדוש"ה (ח"א הערה ל"ז ענף 1 ד"ה "והגרלי"ה"). וע"ע בשש"כ (פי"ג סעי' ל"ז), שגם מדבריו עולה שאין בזה איסור. ואכן הגרלי"ה (במעש"ח שם עמ' קכ"ב) חלק ע"ד השש"כ. וא"כ באמת הדבר שנוי במחלו'. ומ"מ יוצא שלפחות לדעת הגרלי"ה, בכל העברה מרטט לצלצול וההיפך יש לחשוש שלחזו"א זה כרוך באיסור דאו' דבונה, ולבי"צ באיסור מוליד דרבנן. ואם נתחשב גם במציאות שזה גורם בצורה עקיפה ליצירת זרם ממשי (ולא רק לשינוי במתח), הרי שלכאו' לחזו"א הוי בונה (וכן סותר את המעגל החשמלי שהיה במצב הקודם), ולבי"צ הוי מוליד. ועוד בענין הגברת והחלשת מתח בשבת ר' לקמן (בפ"ח סוף ענף 17 וסוף ענף 27 ובעוד מקומות כאן).
לכאו' היה מקום לדון על העברה מרטט לצלצול ולהיפך גם מצד מתקן מנא, שמתקנו עתה שיהא במצב הרצוי לו. אך כיון שהמכשיר כבר היה ראוי לשימוש, נראה שאין בזה מתקן מנא.
כפי שכתבנו לעיל, המעבר ממצב רטט לצלצול כרוך גם בסימון מסוים על צג האיתורית. אמנם בשלב הסופי לא מדובר בכתיבת אותיות אלא רק בכתיבת ציור. ור' במ"ב (סי' ש"מ סקכ"ב אות ח') שכתב שגם על ציור חייבים מדאו' דהוי תולדת כותב (ועיי"ש בסקט"ז שגבי כתיבת ציורים על עוגה כתב שיש מחמירים דהוי ככתיבת אותיות). אך כפי שכתבנו לעיל בסמוך, הרי שהמעבר לצלצול או לרטט נעשה ע"י כמה לחיצות על לחצנים, ובכל לחיצה נמחק הכתב הקודם שהיה בצג ונכתב כתב חדש המראה על מצבה החדש של האיתורית (כגון: שעון מעורר וכו'). גבי הלחיצות עצמן יש לדון שלחזו"א חיובן מדאו' בשל סגירת המעגלים שבכל הקשה, וכנ"ל בפרקנו ענף 3. ולבי"צ יש לדון דהוי מוליד מדרבנן (כמבואר ג"ז שם). אך גם מצד הכתיבה והמחיקה של כל הכתיבות הללו יש לדון אי הוי דאו'. דאמנם מצד אחד יש לומר דהוי פס"ר דלא איכפ"ל, דהא אינו צריך לכתב זה, ואולי היה אפי' מקום לומר דהוי רק מלאכה שאצל"ג. אלא שבאמת נראה שגם כל הכתיבות הנעשות בצג עד שמגיע לכתיבה שכתוב עליה "רטט" או "צלצול", הרי צריך הוא לכתיבות אלה כדי לדעת שעדיין לא הגיע למצב של החלפת הרטט בצלצול ולהיפך. וא"כ לכאו' זה פס"ר גמור ואולי גם חשיב כמעשה גמור הצריך לו. וא"כ בכל לחיצה כזו עד שמגיע להחלפת הרטט בצלצול הוא עובר על הרבה מאוד איסורי דאו' של כתיבה ומחיקה (שהיא ע"מ לכתוב את המשפט הבא), ונוסף ע"כ לחזו"א עושה הרבה איסורי דאו' של בונה, ולבי"צ של מוליד.
ונראה שבכל הדברים הללו אולי יש לדון מצד מה שסו"ס רצון האדם למחוק כתב זה, עד שיגיע למשפט המציין על המעבר מרטט לצפצוף ולהיפך, ולכן אולי הוי כתב שאינו מתקיים. וכן מצד מה שרגילות בני האדם לשנות את מצב האיתורית שוב ושוב, כך שכתיבות אלה אינן מתקיימות. אמנם כבר כתבנו לקמן בפרק ח' (בענפים 5-8) שהפוס' נחלקו אי ניתן להקל מטעמים אלה. ובפרט אין להקל בכתיבה האחרונה, שכתוב על הצג שהמכשיר במצב אפשרות העברה מרטט לצפצוף ולהיפך, שהרי לכתיבה זו הוא ציפה להגיע וודאי ניחא ליה בה. כמו כן נראה שאין להקל מצד מה שהאיתורית פועלת ע"י סוללה שסופה להגמר. משום דסו"ס סוללה זו עתידה להפעיל המכשיר כמה וכמה ימים. וא"כ לא רק לרמב"ם בפי' המשנה בשבת (דק"ב,ב') הוי כתב המתקיים, אלא אף לפוס' שכתב המתקיים חשיב רק אם נשאר ג' ימים ויותר, אף לדידם הוי כתב המתקיים. וע"ע בכגון דא לקמן בפרק ח' (בענפים 5-10,15, ובתשובות הגריש"א והגרמ"א שליט"א שם, גבי הכתב שע"ג המסך האנלוגי והדיגיטלי שבמחשב).
ולגבי הציור המופיע על הצג (להראות שעומד על מצב של צפצוף), אע"ג שניח"ל בציור זה, מ"מ אינו של קיימא משום שהוא נשאר רק לזמן קצר ע"ג הצג, ולאחר כמה שניות נמחק מעצמו. וא"כ הוי כתב שאינו ש"ק. ואף למ"ד דמשך זמן הקיימא נקבע לפי צורך האדם, יתכן שמ"מ בני האדם היו מעדיפים שתמיד בצג יהיה סימון על מצב האיתורית. ומ"מ נראה שאין להקל בני"ד מצד פס"ר דלא איכפ"ל, ולומר שגם בלי ציור זה היה ניתן לדעת אם המכשיר עומד על מצב רטט או צפצוף, וזאת עפ"י מצב הכפתור שמעבירים מרטט לצפצוף. דזה אינו. משום שעושים זאת ע"י לחצן, ועל פיו לא ניתן לראות המצב, כך שאין להקל מצד פס"ר דלא איכפ"ל כדברי הערוך.
עוד יש להעיר, שכל הפעולות הכרוכות בהעברה מרטט לצלצול ולהיפך לא חשיבא כגרמא. הן בגלל שהפעולה נעשית מיד, והן בגלל שאין כח אחר מעורב פה.
ולאור הנ"ל עולה בס"ד שההעברה מרטט לצפצוף ולהיפך כרוכה באיסורי כתיבה רבים שנראה שהינם מדאו', ובפרט בכתיבה האחרונה שבצג (המציינת שכעת ניתן לבצע את פעולת ההעברה) יש לראותה ככתיבה מדאו'. וכן לחזו"א בשל כל לחיצה על הלחצנים נעשים איסורי בונה מדאו', ולבי"צ נעשים בכך איסורי דרבנן רבים. ולמעשה נראה שבין אם רב או מעט, לכו"ע כרוך הדבר באיסורי דאו' של הכתיבות הללו. וממילא עולה שאין לעשות פעולה זו אלא לצורך פיקו"נ שבו מותר לעשות איסורי דאו'. אך נראה שקשה למצוא מציאות שיצטרכו לעשות פעולה של העברה מצפצוף לרטט - לצורך פיקו"נ. דהא אפי' שנמצא הוא סמוך לחולה שעלול להתעורר מהצפצוף, הרי יכול הוא לצאת מהחדר. אך מ"מ אם לפני כניסת שבת שכח להעביר למצב של צפצוף, ובליל שבת לפני לכתו לישון (שהרי צריך הוא לישון לפחות כדי להיות ערני ביום השבת לצורך פיקו"נ) רוצה הוא להעביר למצב של צפצוף כדי שישמע את הקריאה בעת שישן, בזה יש לדון בכל מקרה לגופו (שתלוי אם יש בסביבה עוד בעלי איתוריות וכדו'), וישאל שאלת חכם.
ענף 9: עוד בעניני האיתורית.
בענין העדפת השימוש בשבת באיתורית או בפלפון. אמנם אין שני מכשירים אלה שווים בתוצאות פעולתם. שהרי באיתורית רק אפשר להעביר הודעות חד כיווניות, משא"כ בפלפון שניתן ליצור שיחה דו כיוונית. ויותר שייך לדון בענין זה בעדיפות שבין פלפון למכשיר מירס או מוטורולה. מ"מ יש לזכור שבמוטורולה לפני כל משפט יש ללחוץ על המע"ד, כמו במכשיר קשר צבאי, והוי חיבור זרם (לחזו"א בונה ולבי"צ מוליד). כמו כן כל דיבור בפלפון, מוטורולה וכדו' כרוך ביצירת זרמים חשמליים ע"י הדיבור מול הממברנה (והארכנו ע"כ לעיל בפרקים ב' וג' בענין הדיבור באינטרקום). וכל איסורים אלה אינם בביפר. אמנם בביפר נכתבות אותיות ומילים, אך נראה שלהרבה מאוד פוס' הוי כתיבה שאינה מתקיימת. מ"מ איננו דנים בכך כיון שכפי שכתבנו לעיל אין מכשירים אלה מקבילים בתוצאותיהם.
ואמנם העירוני שלעיתים שאלה זו כן שייכת במציאות, כגון שלפי הנוהל ולפי המצב אפשר להזעיק אנשי בטחון או רפואה למקומותיהם ע"י קריאה באיתורית וגם בפלפון, השאלה מה עדיף. וכנ"ל גבי קריאה לאוהבי א"י למנוע פינוי של מאחז יהודי בארה"ק (דבר שכבר גרם לחילול שבת המוני ע"י שר בטחון שמאלני). אך מ"מ מסתבר שאין לחלל שבת כדי למנוע פינוי כזה. ובפרט שממילא הנלחמים נגד חילול ש"ש יקימו ביום חול את המאחז מחדש, כנהוג. ובכל אופן איננו דנים גבי שאלות אלה כעת, ובל"נ עוד חזון למועד.
בענין העברה חוזרת של ההודעה ע"ג הצג באיתורית לכאו' לא משנה מהו האיסור, אי הוי איסור דאו' או דרבנן, דממה נפשך: אי יש צורך בזה לפיקו"נ הרי חייב לעשות כן. ואי א"צ לכך לשם פיקו"נ ה"ז אסור.
שאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א בענין אדם שאשתו אחות בביח"ל והיא בכוננות. האם מותר לו לצאת בשבת מהבית עם מכשיר איתורית פתוח, כך שאם יזעיקו את אשתו היא תוכל לקרוא לו הביתה ע"י האיתורית כדי לשמור על הילדים, והיא תוכל להגיע לבית החולים. שהרי חוץ מלחיצת הכפתור שעושה מקבל ההודעה באיתורית ישנם איסורים רבים אחרים הנעשים עד לקבלת ההודעה, כגון טלפון האשה לחברת הביפר, הרמת השפופרת בחברת ביפר והקלדת ההודעה, שילוח ההודעה לקולטים ומשם שידורה למכשיר האיתורית. ויתכן שחלק מפעולות אלה אסורות בשבת מדאו' (ובפרט לדעתו הכתיבה במחשב במוקד). המותר לאותו אדם לקחת עמו את האיתורית במקרה כזה. וענה לי הגר"מ אליהו שהדבר תלוי בכך: אם יש חשש של פיקו"נ הרי שמותר לבעל לשאת עמו מכשיר האיתורית ולהפעילו בעת הצורך, גם אם צריך הוא ללחוץ על כפתור כדי לקרוא את ההודעה ועושים לשם כך איסורי דאו'. ולמרות שלא הוא בעצמו הולך להציל חיי אדם אלא אשתו, אך היא לא תוכל ללכת אם בעלה לא יבוא לשמור על הילדים (אם אין אדם אחר מבוגר שיכול לשמור עליהם, כסבתא או שכן - מ.ה.), לכן מותר הדבר לבעל, אפי' אם כרוכים בכך איסורי דאו'. אך אם אין חשש פיקו"נ, אסור לבעל לשאת ולהשתמש במכשיר האיתורית כלל (גם אם אינו לוחץ על כפתור). עכת"ד.