נספח יב: פסקי הלכות מהגר"מ פינשטיין

קובץ מהלכות פסח מהגאון האדיר הרב משה פינשטיין זצ"ל

(ניתן לי בערך בשנת תשנ"ד ע"י בן המשפחה, הרה"ג ר' מרדכי טנדלר שליט"א,

רב ואב"ד בק"ק ניו העמפסטער, נכתב על ידו ממה ששמע מפי הגרמ"פ בשנים תשמ"ב, תשמ"ג,

ויוצא לאור עולם בפעם הראשונה).

סי' תל"ג: דיני בדיקת חמץ

שאלה: האם יש חיוב בדיקה בבית חדש שנכנסו בו כמה שבועות קודם פסח (פחות משלושים יום) בזהירות כך שלא הכניסו בו חמץ. אך הפועלים שבנו בטח הכניסו בו חמץ. אבל היהודים ראו שהבית פנוי לגמרי אך לא בדקו בדיקה כהלכה מקודם.

תשובה: מאחר שבחדר פנוי אין חורים וסדקים, מספיק מה שראו היטב שהוא פנוי ונקי ואין חיוב לבדיקה רשמית. וממילא נחשב כמקום שאין מכניסים בו חמץ.

שאלה: המותר לנהוג כעין הרבה בני ישיבה, והיינו אברכים, שהולכים לבית הוריהם בפסח או לחותנם - ומוכרים את דירתם לפסח כדי להפטר מהנקיון ובדיקת חמץ.

תשובה: אין זה מנהג בני ישיבה (-בני תורה) אלא מנהג עצלנים. הנהגה זו מתנגדת למנהג והשקפת ישראל. אין ענין לבקש עצות כדי להפטר ממצוות! להיפך, ביוּרוֹפ היו הרבה שהקפידו לקנות חמץ כדי להתחייב בהבערתו!

סי' תמ"ו:

שאלה: איך לנהוג כשמקבל חמץ בדואר בפסח (כגון חברה מסחרית של גויים ששולחת דוגמא של מאכל לפרסומת).

תשובה: יכוון שלא לקנותו ויכול לשימו ביחד עם החמץ שמכר לגוי, ואחר הפסח מותר.

סי' תמ"ח:

שאלה: רב מכר חמץ של קהילתו לגוי ובמשך פסח מת הגוי, ולא ברור מי יורשיו כדי לדבר עמם על קניית החמץ בחזרה לאחר הפסח. ויקח כמה חודשים כדי לברר מי יורשיו.

תשובה: מאחר שהגוי לא משלם, גובים החמץ מיד לאחר הפסח, ולכתחילה גם יש לפרט כך בשטר המכירה. ואין חיוב לטרוח מיהם יורשיו של הגוי, גם (היינו למרות) שלכתחילה כשהגוי בחיים כן קונים בחזרה בנתינת רווח לגוי.

סי' תע"א:

שאלה: היש איזה צדק לעזוב את ארץ ישראל או לכל הפחות את ירושלים לפסח כדי לחוש לשיטה שמותר להקריב הפסח היום במקום המזבח, ולפיכך דוקא רוצה להיות במקום רחוק בשעת הקרבתו.

תשובה: זו טיפשות. שאי אפשר לאדם אחד להקריב נגד הסכמת כלל ישראל. ומי שרוצה להחמיר צריך להחמיר בבטחון ודוקא להיות בירושלים בבטחון שהמשיח יבוא ויוכל להקריב הפסח [ראה במדרש רבה (תולדות, פרשה ס"ד), בכפתור ופרח (פרק ו'), בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' רל"ו), בשאילת יעב"ץ (סי' כ"ט), ובספר קול צופיך (עמ' ד' ואילך) - מ.ה.].

סי' תע"ב:

שאלה: יין סָנְגְרִיָה שנעשה מ-90% יין ו-10% מיץ אשכוליות, תפוזים, לימון ועוד. האם כשר לכתחי' לארבע כוסות. האם המיץ גורע את חשיבות היין. בפרט לשיטת הסבא (הגרמ"פ) שיש דין מיוחד של חירות (שיש גדר מיוחד לארבע כוסות יותר משאר הקידושים).

תשובה: כשר. ולהיפך, אולי מועדף אם נחשב למשקה משובח בשל התערובת.

שאלה: בפסחים דף ק"ח, ב' כתוב: א"ר יהודה אמר שמואל: ארבעה כוסות הללו... השקה מהן לבניו ולבני ביתו, יצא. א"ר נחמן בר יצחק והוא דאישתי רובא דכסא. מפרש תוס' ד"ה רובא דכסא, "היינו כמלוא לוגמיו". למה לא נזכר דבר זה להלכה בסי' תע"ב.

תשובה: כן נזכר, בסעי' ט'. שיעור הכוס אם יש בו הרבה רביעיות שותים ממנו כל כך בני אדם כמנין הרבעיות שבו. וכוונת הגמ' היא שצריך כ"א לשתות שיעור לחוד בעצמו. לא שמצטרפת שתיית כולם ביחד לשיעור מלוא לוגמיו.

סי' תע"ג:

שאלה: מי שעומד (היינו רגיל לעמוד) בשבת וביו"ט בשעת הקידוש - כיצד ינהג בקידוש בליל הסדר.

תשובה: יש לישב. שהנה יש ענין של הסבה דרך חירות, וכל מה שאפשר לעשות בהסבה יש לעשות. וקצת תמוה לשון תוס' ד"ה כולהו נמי צריכי הסבה בדף ק"ח, א' שכותב בכל ד' כוסות צריך הסבה בשעת שתיה. ואולי הלשון לא מדויקת ורק הדגישו תוס' מתי יש החיוב העיקרי. ובאמת בכלל גם בשעת ההגדה נכון להסב. ומ"מ ההקפדה הינה בשעת השתיה.

שאלה: למה כל כך הרבה ת"ח ורבנים מעדיפים חריין על חזרת למצוות מרור כנגד סדר המשנה.

תשובה: באמת זה תמוה. אבל יש ג' סברות לומר כך: א. הקבלה אודות חריין יותר בטוחה מהקבלה מהי החזרת. ב. אולי היום חסר לחזרת קצת מהמרירות שנדרשת להקדמתו (נשתנה טבעה). ג. אולי יש היום יותר דרכים להכין חריין באופן שיותר קל לאוכלו (אפשר לטוחנו יותר דק וכדו') וממילא חסר לחריין קצת מהחסרון שגורם את העדיפות לחזרת (היינו סברא הפוכה מהסיבה השניה - שהחריין או דרך הכנתו השתנו ואפשר היום לאוכלו, ולא קשה לאוכלו כמו פעם).

סי' תפ"ט:

שאלה: היש צדק להכרעת הרב עובדיה יוסף שליט"א שקטן שנעשה בר מצוה במשך ימי הספירה צריך להפסיק מלברך, שמאחר שנשתנה חיובו, חסר בתמימות (היינו אין ספירה של שבעה שבועות תמימות. וראה ע"כ בשו"ת יבי"א ח"ג סי' כ"ז וכ"ח - מ.ה.).

תשובה: אין זה המנהג, ותמימות לא מוגדר מבחינת חלוּת החיוב. ואפי' אם זו היתה ההגדרה, שייך שנמשך החיוב מצד חינוך שהיה בקטנותו, שמאחר שמצבו כגדול אינו מספיק להניחו מלברך, יכול להמשיך את חיובו הישן (וממשיך להיות חייב רק מדין חינוך למרות שהוא גדול).

סי' תקנ"א: מדיני חוה"מ

שאלה: המותר לתפור כפתור בשינוי לקפוטה בחוה"מ. למשל לתופרו באופן רפוי.

תשובה: אם מוכרח ללבוש בגד זה (שיש לו רק קפוטא אחת) ומתבייש לצאת בלי הכפתור (אע"פ שיכול לצאת בלעדיו), יכול לתופרו. ויתפרו בדרך רגילה ולא בשינוי, שלעשותו בשינוי יקח הרבה יותר טירחה מאשר לעשותו בדרך רגילה. כגון אם יתפרו בידו השמאלית או שיתפרו שיהיה באופן דוקא רפוי (ומ"מ אם במקרה יצא רפוי ישאירנו כך ולא יחזקנו).