נספח י: איסור אכילה ושתיה לפני הסליחות ותפילת שחרית, לפי הפשט ולפי הקבלה.

האיסור לפי הפשט:

ענף 1: איסור האכילה לפני תפילת שחרית, מקור האיסור וחומרתו (על פי הפשט).

ענף 2: טעם האיסור והכמות האסורה.

ענף 3: זמן האיסור הנ"ל.

ענף 4: מקור דין איסור השתיה, ודין משקה משכר ומים.

ענף 5-6: דין שתיית משקה מתוק לפני התפילה והסליחות.

ענף 7: דין שתיית משקה עם חלב לפני התפילה והסליחות.

ענף 8: רעב, חולה או חלוש, אכילתם ושתייתם לפני התפילה והסליחות.

ענף 9: הניתן להקל בענינים הנ"ל לצורך לימוד תורה.

ענף 10: הלכות כלליות בענין איסור אכילה ושתיה הנ"ל לפי הפשט.

האיסור לפי הקבלה:

ענף 11: איסור אכילה ושתיה לאחר השינה ולפני התפילה והסליחות. מקור האיסור וגידרו.

ענף 12: זמן האיסור עפ"י הקבלה.

ענף 13: האם פוסקים בענין הנ"ל כדעת הזוהר הקדוש.

ענף 14: כמה הערות בענין האיסור שעל פי הקבלה.

ענף 15: האוכל ושותה (בהיתר) לפני התפילה, אילו ברכות ותפילות יאמר לפני אכילתו ושתייתו.

ענף 16: נשים, ילדים וחיילים האוכלים או שותים לפני התפילה, מה יאמרו לפני האכילה והשתיה.

כפי שכתבנו בגוף קונטרס זה (בפרק א' סעיף י"ט), ישנה בעיה למשכימים לסליחות, לאכול ולשתות בקומם. וישנן בכך שתי בעיות עיקריות: א. איסור אכילה ושתיה מתחילת זמן התפילה, והוא משום שעדיין לא התפלל. ב. איסור אכילה ושתיה לאחר שהתעורר משנתו, ואפי' קודם זמן התפילה, והוא עפ"י הקבלה. בס"ד נבאר דינים אלה, נראה את מקור האיסור וגדריו, כגון מה אסור, ממתי, ועל מי חל האיסור.

ענף 1: איסור האכילה לפני תפילת שחרית, מקור האיסור וחומרתו (על פי הפשט).

מקור הדין: איתא בברכות (ד"י,ב'): א"ר יוסי ב"ר חנינא משום ראב"י: מאי דכתיב "לא תאכלו על הדם" (ויקרא פרק י"ט), לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי ב"ר חנינא משום ראב"י: כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר: "ואותי השלכת אחרי גויך", אל תקרי "גויך" אלא "גאיך". אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים. ע"כ. וכ"פ מרן (בסי' פ"ט ס"ג) שאסור לאכול ולשתות קודם תפילת העמידה. וכ"פ המ"ב (סקכ"א, וגבי מיני תרגימא בסקכ"ב), כה"ח (סקכ"ח. וגבי מיני תרגימא ברסקל"ב בשם כמה פוס') וש"א.

נחלקו הפוס' האם הוי איסור מדאו', או דהוי מדרבנן, ומ"ש בגמ' אינו אלא אסמכתא בעלמא. שמדברי הרא"ה בפקודת הלויים (עמ"ס ברכות שם) נראה דהוי דרשה גמורה, ואיסור אכילה קודם התפילה הוי איסור דאו'. וכ"נ מד' ספר החינוך (במצוה רמ"ח, וכמש"כ במנחת חינוך שם סק"ה). ואמנם מד' תלמידי רבינו יונה מבואר דאינו אלא איסור מדבריהם, ומה שכתבו בגמ' הוי אסמכתא בלבד [הב"ד המנח"ח (שם) וביבי"א (ח"ד סי' י"א סק"א). אך מסוף דבריהם משמע דוקא דהוי לאו מדאו'. עיי"ש ביבי"א כיצד יישב הסתירה)]. ויש שרצו לומר שלדעת הרמב"ם דס"ל שתפילה דאו', גם איסור זה הינו מדאו' (מנח"ח שם. והרב המו"ל חי' הרא"ה שם. וכ"כ הגרב"צ אבא שאול זצ"ל באול"צ ח"ב פ"ז הערות ז' וח' עפ"י ספר המצוות כלל ט'). אך יש שדחו דבריהם, שכ"כ בשו"ת עמודי אש, דרק חדא תפילה ביום הוי דאו', וכבר התפלל ערבית. וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ד שם), עפ"י סה"מ לרמב"ם במהדו' ישנה ופיה"מ לרמב"ם. גם מדברי הרא"ש, המאירי (בברכות שם), הטור והב"י (סי' פ"ט) מבואר דהוי אסמכתא בלבד (הביא דבריהם ביבי"א שם ס"ק א' וד'). וכן מדברי הרבה אחרו' נראה דאינו אלא איסור דרבנן בלבד. שכן עולה מדברי הט"ז (סי' פ"ט סק"ד), מהמ"א (סקי"ד), משו"ת שב יעקב (סי' ח'), שו"ת עמודי אש (סי' ב' סקל"ב, וכנ"ל. והוסיף שכן מבואר ברא"ש ובב"י), שו"ת בית יהודה, הגר"ז, הפמ"ג, הבגדי ישע, שו"ת קרן לדוד, השד"ח (אס"ד מע' רה"ש סי' א' סק"א), כה"ח (סי' פ"ט סק"מ), יבי"א (ח"ד סי' י"א ס"ק א' וד') ועוד אחרו' (וכ"מ קצת מהמ"ב סי' פ"ט סקכ"א שכתב דהוי אסמכתא. וע"ע בשאר"י ח"ב סי' פ"ט, דין איסור אכילה לפני התפילה, עמ' רפ"ד ואילך).

ולכאו' נראה לפי"ז שלרוה"פ הוי איסור מדרבנן. ויש בזה הרבה נ"מ. וכגון מי שבירך על האוכל לפני התפילה. דאי איסור האכילה קודם התפילה הוא מדאו', ואיסור ברכה לבטלה הוי מדרבנן [לחלק מהפוס'. ראה מחלו' ע"כ בשד"ח (ח"א בכללים מע' ב' כלל קט"ו, ושם בפאת השדה סי' י"ב, בח"ג בכללים מע' ל' כלל ס"ד גבי ברכה שאינה צריכה). ביבי"א (ח"א עמ' קל"ד). וע"ע במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ה הערה ל"א, פ"ו הערה כ"א, פ"ז הערה ק"ח ופ"ח הערה מ"ו)]. א"כ יש מקום לומר שלא יאכל מהמאכל אע"פ שבירך עליו. אך מאידך יש לעיין בזה, דתלוי הדבר אי למ"ד איסור אכילה קודם התפילה דהוי מדאו', אם הו"ד כשאוכל שיעור כזית או כביצה, או אפי' טעימה בעלמא (וראה ע"כ לקמן). ואם האיסור אינו בטעימה בעלמא, נראה שאף למ"ד זה צריך לטעום ולבלוע מעט כדי שלא תהא ברכתו לבטלה (ראה שו"ע ורמ"א סי' ר"י ס"ב בדין מטעמת). וראה ברמ"א (סי' רע"א ס"ה) דאם בירך "המוציא" קודם ההבדלה, שיאכל תחילה. וראה גם ביבי"א (ח"ד סי' י"א רסק"ד). וראה עוד בשד"ח (כללים מע' אל"ף סעי' ש"ע. אס"ד מע' בין המצרים סי' ה' סק"ה. בשיורי הפאה שם סי' א' סק"ד). בכה"ח (סי' תקס"ח סקט"ז), ביבי"א (ח"ב חיו"ד סי' ה' ס"ק ו'-ח'), יחו"ד (ח"ד סי' מ"א) ובמקו"ד הל' שלש תעניות (פרק א' סעי' י"ד) גבי מי שבירך בתענית על מאכל, אי יאכל כדי שלא יצא שבירך לבטלה (ובפרט למ"ד שאיסור ברכה לבטלה הוי דאו'). ומ"מ למעשה נראה שאם עבר ובירך על מאכל לפני התפילה אכן יטעם ממנו מעט. הן בגלל שנראה שד' רוה"פ שאיסור ברכה לבטלה הוי דאו', והן בגלל שנראה שאיסור אכילה לפני התפילה הוי דרבנן. כך בס"ד נלע"ד. וראה עוד באול"צ (ח"ב פ"ז הערה ח') שכתב שהנ"מ אי איסור אכילה זו הינו מדאו' או מדרבנן, היא גם גבי חולה שקשה לו ללכת לביכ"נ בלא שיטעם קודם, וכתב שעדיף שיתפלל בביתו יחידי, כי תפילה בציבור אינה חיוב גמור, ואילו איסור אכילה לפני התפילה הוי איסור גמור, והזכיר ד' הרמב"ם דהוי איסור דאו' (לדעתו). ויש עוד נ"מ אי איסור אכילה לפני התפילה הוי מדאו'. ואכמ"ל.

ענף 2: הטעם לאסור והכמות האסורה.

ועוד דנו הפוס' האם איסור אכילה הו"ד מצד ק"ש, או שמו"ע, או שניהם. שבה"ג (בפ' אין עומדין) כתב שהדרשה מהפס' "אותי השלכת אחרי גויך" קאי אק"ש דשחרית. וכ"כ במחזור ויטרי והאורחות חיים (הל' תפילה סי' ט"ו) בשם הר"מ. הב"ד ביבי"א (ח"ד שם סק"ג) וכתב דלפי"ז ניחא, דמקרא ד"לא תאכלו על הדם" הו"א דלא קפדינן אלא אתפילה, קמ"ל קרא דגויך שיש להקפיד אף על ק"ש. מיהו גם גבי התפילה שייכא קבלת עול מלכות שמים, כדאמרינן בברכות (דט"ו,א') דקבלת עומ"ש שלימה כוללת גם ק"ש ותפילה. עכ"ד. ומדברי מרן (בסי' פ"ט ס"ג) נראה לכאו' שהאיסור הינו רק מצד תפילת העמידה. ומהבה"ל (סי' פ"ט ס"ג ד"ה "ולא לאכול") משמע דמפס' ד"גויך" יש לאסור רק מצד ק"ש, ולא מצד תפילה כלל. ומפס' ד"לא תאכלו" יש לאסור רק מצד תפילה (והנ"מ למי ששותה קודם התפילה לרפואה, שלפחות יקרא ק"ש). וכ"כ בשמו ביבי"א (שם סק"ד). ומ"מ הסיקו שניהם למעשה שהאיסור הינו גבי ק"ש ותפילה. ונראה לענ"ד שלמרות שמד' מרן משמע דהוא רק מצד שמו"ע, וא"כ לא סגי שיקרא ק"ש ואז יוכל לאכול, מ"מ המוכרח לאכול (מצד רפואה וכדו') יקדים לקרוא ק"ש (וכמש"כ הבה"ל) לצאת י"ח הפוס' שאסרו גם מצד ק"ש, וכפשט דרשת הגמ' מהפס' ד"גויך" (וראה ע"כ עוד לקמן). והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שלדעתו האיסור הינו רק מצד תפילת שמו"ע. ושאלתיו שהרי מפס' "גויך" משמע דהוא גם מצד ק"ש. וענה שהפשט הוא שמשום ק"ש שהינה מחוברת עם שמו"ע. ואם אדם חולה ואוכל לפני התפילה טוב שיאמר ק"ש לפני שאוכל, אך מעיקר הדין אינו חייב לאומרה. והוכיח כן מדברי הרמ"א (בסי' פ"ט ס"ג), שי"א שהיוצא לדרך לפני התפילה יאמר קודם לכן מעט בקשות, לצאת י"ח תפילה מדאו'. עכת"ד.

ועוד בטעם האיסור ראה במידות ראיה [למרן הגראי"ה קוק זצ"ל. פרק העלאת הניצוצות (סק"ז)] שביאר את יסוד האיסור קודם התפילה, ואת טעם ההיתר לחולה.

ובענין אם האיסור הינו משיעור כביצה, כזית או אפי' טעימה בעלמא. אמנם היה מקום לומר דלא חשיב גאוה אלא כששבע במקצת (וכמש"כ ביבי"א ח"ד שם רסק"ב בתשו' ע"ד מלוא הרועים. ושכ"מ ממרן בסי' תר"ח ס"ד). ומ"מ כתבו הפוס' שלמעשה האיסור הינו אפי' טעימה בעלמא [שכ"כ הרמב"ם (פ"ו מהל' תפילה ה"ד), המ"ב (סי' פ"ט סקכ"א), כה"ח (סקכ"ט), יבי"א (ח"ד שם סק"ב, וח"ה סי' כ"ב ססק"ו) וש"פ. וכן אמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל, שהאיסור הינו מכלשהו. עכת"ד]. וע"ע במ"ב (סי' פ"ט סקכ"ז, שכתב שעד עה"ש שרי להתחיל לאכול עד כביצה ולשתות ג"כ עד שיעור זה, וקודם חצי שעה שלפני עה"ש שרי להתחיל לאכול אף יותר מכך. וא"כ מש"כ בני"ד לאסור טעימה הו"ד לאחר עה"ש. ובסקכ"ח כתב שנכון לכתחי' להזהר בזה אף קודם עה"ש, עפ"י המקובלים). וע"ע בשאר"י (ח"ב עמ' ר"צ).

ענף 3: זמן האיסור הנ"ל (לפי הפשט).

הנה מלשון הרמב"ם (פ"ו מתפילה ה"ד) עולה שאיסור אכילה ושתיה הו"ד מעה"ש. וכ"כ מרן בשו"ע (סי' פ"ט ס"ה, וכ"מ מסי' תקס"ד ס"א). וכ"מ מהרמ"א (סי' תקפ"א ס"ב), וכ"כ כמה אחרו', מהם המט"י (סס"י תקפ"א), השע"ת (סי' תקפ"א סקי"ב, מצד תענית ערה"ש), וכ"מ מעיקרי הד"ט (סי' א' סק"ה), וכ"כ המט"א (סי' תקפ"א), השד"ח (אס"ד מע' רה"ש סי' א' סק"א), כה"ח (סי' פ"ט ססקמ"ג), וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל. וגם הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שיש להחמיר באיסור אכילה ושתיה לפני תפילת שחרית רק מעה"ש (לפי הפשט). והוסיף, שאע"ג שמצינו שגזרו למשל על כניסה למרחץ לפני תפילת מנחה, וכן גזרו על אכילה לפני ערבית, מ"מ בשחרית לא מצינו שגזרו לאסור אכילה חצי שעה קודם עה"ש. עכת"ד. אמנם היו מהאחרו' שכתבו לאסור בזה כבר חצי שעה קודם עה"ש. שכ"כ בשו"ת שב יעקב (או"ח סי' ח'. הב"ד ביבי"א ח"ה סי' כ"ב סק"ו), שו"ת השיב משה (סי' ו') בשם סידור האריז"ל (וממנו עצמו משמע דהו"ד מעה"ש). וכ"כ המ"ב (סי' פ"ט סקכ"ז) בשם דה"ח וחידושי רע"א (לגבי אכילה ושתיה יותר מכביצה), והוא מצד ק"ש שהינה דאו', וכמש"כ הרמ"א (בסי' תרנ"ב) גבי אכילה קודם נטילת לולב. ע"כ. ומ"מ נראה שד' רוה"פ להקל בזה, ושכן יש לספרדים להקל ולהמנע מאכילה ושתיה רק מזמן עה"ש. ואילו האשכנזים, כיון שקיבלו עליהם את פסקי מרן הח"ח צריכים להחמיר בזה ולהמנע מכך כבר חצי שעה קודם עה"ש. ור' לעיל בגוף הקונטרס (פרק א' הערה כ"ו) שהגר"א נבנצל שליט"א העיר שלהמנע חצי שעה (לפני עה"ש) זה לסעודה, אבל טעימה מותרת עד עה"ש. עכ"ל. ובס' לב אברהם כ' בשם הגרשז"א זצ"ל שד"ז אמור דוקא גבי האנשים ולא לנשים. ובס' מחנה ישראל כ' הח"ח שד"ז אינו אמור לחיילים, שלהם יש להתיר זאת עד עה"ש. ומ"מ ר' בשו"ע (או"ח סי' תקס"ד ס"א) שכתב שדין איסור אכילה הינו עד עלות השחר בלבד. וכ' ד"ז גבי ליל ת"צ. ור' בכל דין זה בס' אשי ישראל (פי"ג סכ"ו).

ובענין עד מתי יש לאסור האכילה ושתיה. לכאו' נראה דדי להמתין לסוף חזרת הש"ץ, או לפחות עד אחר תפלת הלחש. אמנם ראה בשו"ע (רס"י קל"א) שאין לדבר בין שמו"ע לנפ"א. והמ"ב שם (סק"א) היקל בשיחה בעלמא, ומשמע דשרי לדעתו לברך על האוכל. וכה"ח שם (ס"ק א',ב') החמיר עד"ה וכתב דשרי רק מה שמותר לדבר בתוך ק"ש. ולפי"ז אין לברך על האוכל עד אחר נפ"א. ומ"מ מי שנצרך לכך מבחינה בריאותית ודאי דשרי לברך ולאכול אף באמצע חזרת הש"ץ. ואם הינו מניח עדיין תפילין יזהר שלא לשתות ולא לאכול דברים האסורים למי שמניח תפילין, וכגון רביעית יין.

ובענין אי האיסור הינו גם לפני תפילת מנחה, ראה שו"ע (סי' רל"ב ס"ג), כה"ח (סי' פ"ט סקכ"ט בשם הרמב"ם הנ"ל מהל' תפילה), יבי"א (ח"ד שם סק"ב) וש"פ. וע"ע במ"א (סי' פ"ט סקי"ד). אך אין זה שייך לני"ד (בענין הסליחות).

ענף 4: מקור דין איסור השתיה, ודין משקה משכר ומים.

מקור ד"ז הינו ג"כ בגמ' ברכות (ד"י,ב'), מרן בשו"ע (סי' פ"ט ס"ג) וש"פ.

ובענין אי שתיה בכלל אכילה, ובני"ד אי מהפס' ד"לא תאכלו" ניתן ללמוד דהאיסור הינו רק מצד אכילה או גם שתיה, ראה ביבי"א (ח"ד שם סק"ב).

דנו הפוס' אי האיסור הינו רק גבי משקה משכר או אף בשאר משקים. שהראבי"ה (ברכות סי' ל') כתב שנראה לו שהאיסור לשתות קודם התפילה הינו דוקא במידי דמשכר, שרק בו שייך לשון גאות. וכ"כ בשמו בהגמ"י (פ"ו מתפילה סק"ד). וכ"נ משו"ת הרמ"ז (סי' נ"ט), שהיה גם מקובל. ועפי"ז כ' בשו"ת קרן לדוד (סי' כ"א) ליישב מנהג אותם המקילים לשתות קפה עם סוכר וחלב קודם התפילה, דלא נאסר אלא מידי דמשכר. והגדיל עוד בשו"ת תשורת שי (ח"א סי' נ"ד) וכתב שאף הזוה"ק לא קפיד אלא ארביעית יין. ומדבריהם עולה דשרי לשתות שאר משקין, כגון מי פירות, קפה, תה עם סוכר וכדו', דאינם משכרים ולא שייך בהם גאוה (ראה ע"כ ביבי"א ח"ד סי' י"א ס"ק ה',ז' ססקי"א ורסקי"ד). אלא שכבר חלקו ע"כ פוס' רבים (וכדלקמן בסמוך), ויש שאסרו אף שתיית מי פירות גם אם אינם משכרים, ויש שאסרו אף שתיית מים [וראה במ"ב (סי' פ"ט סקכ"ב) וכה"ח (סקל"ג) שאסרו בשם הגחיד"א ועוד אחרו' לשתות בירה לפני התפילה. ומ"מ פשוט שאינם אוסרים דוקא משקים משכרים, אלא שבזה פשיטא להם לאסור].

נמצאנו למדים שלכו"ע שתיית משקים משכרים אסורה. ונדון אי מ"מ שתיית מים מותרת (ומתוך זה האם המשקים שבדרגה האמצעית - בין מים לשיכר - מותרים). שהראבי"ה (בברכות שם) כתב בהדיא דמים שרי לשתות, דלא שייך בהם גאות. וכ"כ בשמו בהגמ"י (פ"ו מתפילה סק"ד), המרדכי (ברכות פ"א סי' כ"ג), האו"ז הנ"ל, הרא"ש (פ"א בברכות סי' י'), האורחות חיים (הל' תפילה סי' ט"ו), האבודרהם (דיני ק"ש על המיטה) והאגודה (בברכות). גם מרן בב"י (סי' פ"ט) כתב בשם רבינו הגדול מהר"י אבוהב דבמים אין גאוה ושרי, ולמד כן ממה שדרשו חז"ל "גאיך" ולא "גויך". ושכ"מ מהגמ"י. ע"כ. ואמנם בספר התשב"ץ (לתלמיד מהר"ם, סי' ר"ג) הב"ד הראבי"ה, וכתב ע"כ רבינו פרץ בהגהותיו לספר התשב"ץ (ראה שם הגדולים מע' ספרים אות ת' סעיף ק') דנראה לו שאפי' מים אסור לשתות, שכיון שממלא נפשו ממה שהוא צריך, קרינן ביה שנתגאה. וכ"כ בשם הר"ף גם באורחות חיים [וכ"כ בשמו הכלבו (בהל' ק"ש), אלא שכתב זאת בשם הריא"ף, והיינו הר"י אלפסי. והרד"א (בהלכות שלפני ברכות השחר) כתב כן בשם הרי"ף. וכתב ביבי"א (ח"ד שם סק"ה) שבשניהם נפלה ט"ס והכוונה לד' רבינו פרץ הנ"ל]. אך מ"מ כבר כתבו הרבה ראשו' להקל כראבי"ה, מהם הרא"ש, המרדכי, הטור והאגודה (הב"ד ביבי"א שם ססק"ה. והוסיף שכן מוכח מהרשב"א שבעין יעקב בפ"ק דברכות ד"י,ב'. נדפס מחדש כחידושי הרשב"א, פירושי האגדות. מוסד הרב קוק). וכפי שכתבנו גם מרן בב"י כתב כן בשם מהר"י אבוהב, והוסיף דהכי נקטינן. וכ"פ מרן בשו"ע (סי' פ"ט ס"ג). וכ"כ האחרו', מהם המ"א (סקי"א), הא"ר (סק"ט) הריעב"ץ במו"ק (סי' פ"ט. ומשמע מדבריו ששאר משקים אסור, ורק מים שרי. וצ"ע), המ"ב (סי' פ"ט סקכ"ב), כה"ח (ס"ק ל' ול"ד) יבי"א (שם ססק"ה) וש"א. ושלא כמש"כ בספר נזירות שמשון (סי' פ"ט) שלדעת הזוה"ק אף שתיית מים אסורה (הב"ד ביבי"א שם רסק"ז, ודחה דבריו אף אליבא דהזוה"ק).

ויש להעיר שנחלקו הפוס' בדעת הרמב"ם אי שרי לשתות מים לפני התפילה. שכתב הרמב"ם (פ"ו מתפילה ה"ד) שאסור לטעום כלום מעה"ש עד שיתפלל שחרית. וכתב ע"כ המעשה רוקח על הרמב"ם שם, שמשמע מדבריו שאפי' מים אסור, ושכן מוכח ממש"כ הרמב"ם (בפ"ה ה"ב) שרק לרעב וצמא מותר לשתות. וכיון שסתם צמא היינו למים, א"כ בעלמא אסור לשתות מים. ואף הפר"ח (בסי' פ"ט ס"ג) כתב שדעת הרמב"ם לאסור מים. וכ"כ ערוה"ש (סי' פ"ט סכ"ג) להוכיח מלשון הרמב"ם שאפי' מים אסור. אלא שכבר דחו זאת כמה אחרו', מהם הגחיד"א במחב"ר (שאין דברי הפר"ח מוכרחים), בספר מעיני ישועה, בשו"ת השיב משה, בשו"ת כנף רננה ובשו"ת יבי"א (ח"ד שם סק"ו. עיי"ש שהביא דבריהם והאריך להוכיח שמצינו שלשון טעימה אינה כוללת שתיה, וא"כ בני"ד שרי לשתות אף לרמב"ם. והב"ד עוד אחרו' שכתבו להקל אף בד' הרמב"ם).

ויש להעיר שיש כמה אחרו' שכתבו שאע"פ שמדינא שרי לשתות מים לפני התפילה [וכמו שהסקנו לעיל עפי"ד מרן ורוב הרוא"ח), מ"מ טוב להחמיר אף בזה שכ"כ הגחיד"א בברכ"י, הש"ץ, החס"ל, הבא"ח (בפר' יתרו סי"ח), וכה"ח (סקל"ד)]. ויש שכתב שאין צריך להחמיר בזה (יבי"א שם סק"ז). ואף לסוברים שטוב להחמיר, אם הינו צמא מאוד ויצטער בתפילתו, עדיף שישתה מים (כה"ח שם).

ענף 5: דין שתיית משקה מתוק לפני התפילה והסליחות.

כיון שמצינו שלד' רובם המכריע של הפוס' שרי לשתות מים לפני התפילה, יש לדון אי שרי להוסיף למים סוכר. וכן להוסיף סוכר לתה וקפה (ואם יש חילוק בין תה לקפה). כבר כתבנו לעיל בשם הראבי"ה (בברכות ד"י,ב') שאסור דוקא מידי דמשכר, שדוקא בזה שייך גאות, אך במים לא שייך גאות. ע"כ. ומריש דבריו משמע שכל דבר שאינו משכר שרי, אך מסו"ד משמע קצת שדוקא מים שרי. והרדב"ז (ח"ד סי' רל"ח) כתב שאם אינו חולה, אסור לשתות מים וסוכר קודם שיתפלל, דאין לך גאוה גדולה מזו. ורק אם שותהו לרפואה שרי. גם הפר"ח (פ"ט,ג') כ' ע"ד מרן דמים שרי, דהו"ד בלי סוכר, אך בסוכר אין לך גאוה גדולה מזו. והוסיף שקפה שרי לשתותו קודם התפילה כדי שיוכל לכוון דעתו ולהתפלל, ובפרט בארץ מצרים שאין הדעת מתישבת בלא קפה, אך סוכר אסור. וכן המעשה רוקח (פ"ו מתפילה ה"ד) הב"ד הפר"ח, והוסיף על מש"כ שהוא כדי שיכוין דעתו, שד"ז מסור ללב, ובפרט האידנא דבלא"ה אין אנו מכוונים, כמש"כ בב"י (והיינו החמיר כפר"ח. וביבי"א ח"ד שם סק"ח כ' שאין בזה כדי להחמיר, שהרי מרן היקל בשתיית מים אם צמא, כדי שיכוון דעתו, אף לדידן שאין מכוונים כ"כ). גם מהר"א ישראל בספריו כסא אליהו ושני אליהו הב"ד הפר"ח להלכה, דשרי רק קפה בלי סוכר (וסייעו מל' הזוה"ק). וכן מרנא הגחיד"א בברכ"י (סי' פ"ט סק"ב) ובקש"ג פסק שמה שמותר לשתות קפה לפני התפילה הו"ד בלי סוכר. וכ"כ בספר יד אהרן (סי' פ"ט בסוף הגב"י) בשם הפר"ח ומהר"ם חאגיז בלקט הקמח (וכתב שאסרו שתיית קפה, ושמע שאחד מהגדולים התיר זאת. וביבי"א שם שהביא דברי הפוס' הנ"ל, הבין שאסרו דוקא עם סוכר, אך בלי סוכר מותר, ואילו אותו גדול התיר אף עם סוכר. ולכאו' מוכרחים לומר כן, שהרי הפר"ח התיר קפה בלי סוכר, כדלעיל. וא"כ אותו גדול התיר אף עם סוכר. אלא שאח"כ ראיתי שהג' הרח"ף בשו"ת לב חיים בסי' ס"ט פירש שאותו גדול התיר רק בלא סוכר, ואילו הרב לקט הקמח אסר אף בלא סוכר). וכן אסרו זאת הרח"ף בשו"ת לב חיים [(שם). ועיי"ש גם בח"א בהשמטות, שדבר שמרבה דם ונותן חילא לדמא אסור, משום שהוא גורם לגאוה. וע"ע בכה"ח לרח"ף (סי' י"א סק"ד) שהתיר קפה עם סוכר למי שצריך לכך לטהר גופו. וכ"כ בנו, מהר"א פלאגי בשו"ת ויען אברהם (סי' י"א)]. וכן אסרו אותם רבני העיר הגדולה המלאה סופרים, כפי שכתב עיקרי הד"ט (כדלקמן בסמוך). וכ"פ לאסור שתיית קפה או תה עם סוכר לפני התפלה בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז סי' ז'), עפי"ד הפר"ח והברכ"י.

אלא שמאידך דעת כמה אחרו' להתיר שתיית קפה או תה אף עם סוכר (ויש המחלקים ביניהם). שהרב עיקרי הד"ט (סי' א' סק"ו) כתב שבמקומותינו דאין רגילות לשתות קפה בלא סוכר, שאינו ראוי לשתות בלא זה לפי מה שהורגלנו, וגם עפ"י הרופאים צריך לשתותו עם מעט סוכר למתק מרירותו, לכן מותר לשתות קפה עם סוכר לפני התפילה. ועוד כתב שם (בסי' י"ז סקל"א) שחכם א' מעיר גדולה של סופרים ראה דבריו, וכתב לו שאין חכמי עירו מודים לו בזה, כי היא קולא יתירה פן יבואו להקל גם בשתיית חלב בקפה. אמנם הרב עיקרי הד"ט שם דחה דברי המחמירים, וכתב שאין לנו לגזור גזרות מדעתנו לאחר חתימת התלמוד, ואפי' הגאונים לא עשו כן (וכמש"כ הרא"ש במס' שבת דכ"ד,א'. וכ"כ היד מלאכי בכללי הדינים, גם בשם הרה"מ והפר"ח, וכ"כ עוד אחרו'). ואין לגזור כן אטו חלב דהוא מידי דמשכר. ומש"כ הפר"ח לאסור הו"ד במקומו ובזמנו, שבזמנם היו רגילים לשתות בלא סוכר, ולפעמים היו נותנים בקפה סוכר לתענוג בעלמא. משא"כ במקומו של הרב עיקרי הד"ט שאין דרכם בכך, וההרגל נעשה טבע, ולא מישתתי בלא"ה, ולכן גם הפר"ח יודה בני"ד. והוסיף שכן מוכח להדיא מד' הרב יד אהרן דשרי (וצע"ק. שהרי הרב יד אהרן הב"ד הפר"ח ולקט הקמח שאסרו. ורק הוסיף בסו"ד ששמע שא' מהגדולים התיר שתיית קפה דדוקא מידי דמרבה דם אסור. ע"כ. אך מנין שדחה דברי האוסרים). וסיים שהמחמיר תע"ב. עכת"ד (וראה בסמוך מש"כ ע"כ השד"ח). וכ"כ להקל בספר מנחת אהרן (כלל ו' סי' ח').

גם בסידור בית עובד (הל' תפילה סקס"ג) הב"ד הברכ"י וכתב שמ"מ מי שאין דעתו מיושבת עליו בתפילה אם לא ישתה קפה, ואינו יכול לשתותו בלא סוכר, רשאי לשתותו בסוכר (ומ"מ נראה מדבריו שאינו מתיר כן בשופי). וכ"כ להקל הגאון המהרש"ם בדע"ת (סי' פ"ט ס"ג, וכתב שאין בזה גאוה כיון שכך נוהגים לשתותו וכמעט א"א להם בלא סוכר. ושכן דעת הגאון מחבר ס' דעת קדושים עה"ת), וכן הקלו בזה הרב ילקוט הגרשוני (או"ח בקו"א דמ"ז, שכן המנהג להקל), קצות השלחן (סי' י"א ס"ב), והשד"ח [(אס"ד, מע' רה"ש סי' א' סק"א). עיי"ש שסמך בכל כוחו ע"ד הרב עיקרי הד"ט, ודחה דברי הרח"ף במל"ח שחלק על השע"ת (בסי' תקפ"א סקי"ב) שכתב להתיר שתיית קפה ותה. ונראה שהרח"ף והשד"ח הבינו שהשע"ת התיר אף בסוכר. ובאמת לא מפורש כן בדבריו. ועוד כתב שם בשד"ח, שמש"כ הג' הרח"ף לחוש שמא יערבו יין בתה, כפי שהיו רגילים באשכנז לעשות, מ"מ לשד"ח בדורו רובם אינם נוהגים כן, אלא מערבים בו רק חלב, ומ"מ משו"ה אין לגזור מדעתנו גזירות חדשות גם על סוכר. ורק בדבר שיש לחוש שיבואו לידי איסור תורה, נראה מהפר"ח (רס"י תנ"א) שיש מקום לגזור גם בדורותינו (אמנם יש להעיר שכבר הבאנו לעיל (בנספח זה ענף 1) שי"א דאיסור דידן הינו מדאו'. אמנם כתבנו שם שלרב שד"ח הוי איסור דרבנן בלבד. וא"כ לדידו בכל אופן אין לגזור גבי ני"ד). ולכן הסיק הרב שד"ח שהשותים קפה עם סוכר שלא בדרך גאוה ותענוג אלא לישב דעתם שיוכלו לומר הסליחות, התחנונים והתפילה בישוב הדעת, ובפרט שרובם מתענים בערב רה"ש, הרי שיש להם ע"מ שיסמוכו, ומי שיכול בלא זה ה"ז זריז נשכר. עכת"ד)].

טרם אכלה לדבר, ולפני שנסיק המסקנה, נראה אי יש נ"מ בזה בין תה לקפה. שמטעם מש"כ הפוס' המקילים להוסיף הסוכר לקפה משום רוב מרירותו, לכאו' לא שייך כ"כ דבר זה בתה, שאינו מר כקפה, ולכן לכאו' שייך יותר לשתותו בלא סוכר. והנה הרב שע"ת (בסי' תקפ"א שם) לא חילק בין תה לקפה, והתיר שניהם (ומ"מ לא הזכיר בהדיא דשרי סוכר, וכנ"ל). ואילו הג' הרח"ף בכה"ח שלו (סי' י"א שם) כ' שבקושי התירו קפה עם סוכר כדי לטהר גופו, אך תה אסור (והוא ממילא החמיר אף בקפה, ורק התיר לצורך מיוחד). והרב שד"ח (שם) היקל בתה כבקפה, ורק כתב לאסור להוסיף חלב (כדלקמן). וכ"כ המ"ב (סי' פ"ט סקכ"ב) להשוות דין קפה לתה (לאסור בסוכר), וכ"כ הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ד סי' י"א סק"י, שהתיר בשניהם). נמצאנו למדים שהפוס' לא חילקו בין תה לקפה, והמתירים בזה מתירים גם בזה, וכן להיפך (מלבד הרח"ף שהחמיר יותר בתה. אך הוא היקל בקפה רק לצורך מיוחד, ואילו בעלמא החמיר גם בו, וכמש"כ בשו"ת לב חיים ובמל"ח).

ענף 6: המשך דין שתיית משקה מתוק לפני התפילה והסליחות.

ונשוב לענין הקפה. הנה מרן הח"ח (בסי' פ"ט סקכ"ב) כתב לאסור לשתות אף מים שמעורב בהם סוכר. וכן תה וקפה שרי לשתותם קודם התפילה כדי שיוכל לכוון דעתו ולהתפלל, ובפרט במקומות שרגילים בהם ואין מתישבת הדעת בלעדם. וציין בשם האחרו' שכל זה בלא סוכר. אך הוסיף שהעולם נוהגים להקל לשתות עם סוכר, ואפשר שכוונת הרדב"ז והאחרו' שכתבו שאין לך גאוה גדולה מזו קודם התפילה, הו"ד אם נותן הסוכר בתוך התה למתקו, אך אם לוקח מעט סוכר בפיו בעת השתיה, ובלתי זה אינו יכול לשתות התה, אין זה בכלל גאוה. ולכן הסיק שאין שום צד להקל לשתות התה או הקפה כשהסוכר בתוכם, וכן לאכול מיני תרגימא בעת השתיה כדי לא לשתותם אליבא ריקנא. ורק אם יש לו חלישות הלב והוא צריך זאת לרפואה, רשאי לעשות כן (וראה לקמן מה יש לומר לפני השתיה במקרה כזה).

והרב כה"ח (סי' פ"ט סקל"א) לא הכריע בהא (וכתב בשם עיקרי הד"ט שלדעת הרופאים ראוי לשים בו רק "מעט" סוכר לתקן מעט מרירות הקפה. ונראה לפי"ז שאולי יש לחלק בני"ד בין רב למעט. ושאף לד' המתירים מותר הדבר רק אם שם מעט סוכר והיינו לסלק המרירות, אך לא ישים הרבה דאז הוי לתענוג ונקרא גאוה. וראה עוד לקמן). וראה עוד מש"כ מהרי"ח בעוי"ח (ס"פ "וישלח", שהיקל בזה רק לאדם חלוש המזג, כשאין דעתו מתישבת בלא זה).

והגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ד סי' י"א) הביא דברי הפוס' הנ"ל מערכה לקראת מערכה, והוסיף שהקלו גם מהרי"ט ישראל בספר מנהגי מצרים, והרה"ג ר' אהרן בן שמעון בס' נהר מצרים (והעיד שגם בירושת"ו נהגו הרבה רבנים איתני ארץ לשתות הקפה בסוכר, כי הרגיל בשתייתו לא תתישב דעתו עליו בקומו משנתו בלא שתית קפה). וכן כתבו הרה"ג מהר"א חזן בס' נוה שלום, בספר תורת חיים (סופר, סי' פ"ט), בשו"ת תשורת שי, בשו"ת מים חיים (משאש, סי' פ"ד) ועוד אחרו'. ולכן הסיק שם ביבי"א להקל בזה, דלכל היותר הוי ספיקא דרבוותא במילי דרבנן, וגם אין זה אלא משום אברוחי ארי (והיינו המרירות), וגם משום שנהגו להקל בזה (אמנם יש להעיר, שמש"כ להקל גם מצד שרק מידי דשכרות שייך בו גאוה, הרי מאידך מצינו ראשו' שאסרו אף שתיית מים, וכ"ש שאר משקים אע"פ שאינם משכרים, ולאו דוקא מצד גאוה אלא גם מצד אכילה על הדם. ושלא לדבר שלד' הזוה"ק לכאו' יש לאסור שתיית משקים אע"פ שאינם משכרים, וכדלקמן. ועוד יש להעיר, על מש"כ שמצינו אף חסידים ואנשי מעשה המקילים בזה. ונלע"ד שעשו כן רק כשבאמת היו צריכים לכך. שהרי לד' הזוה"ק נראה שיש לאסור זאת לגמרי, וכדלקמן. וכי חסידים מקילים במה שהזוה"ק מחמיר מאוד, ואף הפשטנים נחלקו בו ואין הכרע ברור בדבר. לכן נראה כנ"ל). ולכן פסק שם ביבי"א (בססקי"ב) להקל בזה, הן לאותם הקמים באשמורת לסליחות, והן לקמים באשמורת לילי שבת לאמירת הבקשות, שישתו הקפה והתה עם סוכר אף לאחר עה"ש, ושיש להם ע"מ שיסמוכו.

והגר"מ אליהו זצ"ל כתב בספר הלכה שלו (ח"א עמ' צ"ד סכ"ו) שאסור לאכול ולשתות קודם התפילה, ולרמב"ם אסור לשתות אפי' מים. אך מי שאינו יכול לכוון בתפילה מבלי לשתות קפה או תה, דינו כחולה שרשאי לשתות לפני התפילה גם עם סוכר. עכת"ד. וכן הורה לי בע"פ, שאם הדבר עוזר לו לכוון בתפילה רשאי לשתות אף לאחר עה"ש, ולהוסיף למשקה סוכר. עכת"ד. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, וטעמו משום שהיום אנשים אינם שותים תה או קפה בלי סוכר. עכת"ד [ונראה דאזיל לשיטתו שבדברים כאלה הולכים אחר רגילות בני האדם. ולכן גם פסק ששינת קבע הוי דוקא כשפשט את בגדיו ולבש בגדי שינה. כמבואר בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ, (בנספח ט"ז - קונט' ברה"ש, ריש פכ"ג)]. ולעומתם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל כתב באול"צ (ח"ב פ"ז סי' ז') שיש להמנע מלשתות לפני התפילה תה או קפה עם סוכר, וכנ"ל. והוסיף שיש להזהר בזה בפרט לרמב"ם דאיסור אכילה לפני התפילה הינו מדאו'.

בס"ד למסקנה היה נראה לענ"ד להחמיר בזה (ובפרט בתה ונס קפה, שאינם מרים כמו קפה תורכי). ואע"פ שלד' רוה"פ הוי איסור מדרבנן, וא"כ הוי ספיקא דרבנן לקולא, מ"מ ישנם כמה ראשו' דס"ל דהוי דאו'. ואע"פ שיש ראשו' שכתבו לאסור רק מידי דמשכר, מ"מ מאידך ישנם ראשו' שכתבו לאסור אף מים. ולכן היתה דעתנו נוטה להתיר שתיית מים ואף תה וקפה, אך בלי סוכר. ובפרט שתה וקפה עם סוכר מרבים את הדם (וכמש"כ כמה פוס' להחמיר בחלב שבקפה מטעם זה, וכדלקמן בסמוך. וברור שהקפה מרבה דם אף בלי חלב, וכמו שנוהגים העולם לשתות קפה לחיזוק לאחר שתורמים דם, והוא עפ"י הרופאים). אלא שבררנו ד"ז, והעלנו שהעולם ממש קשה להם מאוד לשתות קפה או תה בלא סוכר משום מרירותם (בעיקר קפה), ולכן למעשה נראה קצת להקל בזה, אך רק באופן שיתן סוכר בכמות כזו שהיא באה רק לסלק המרירות, אך לא ימתיק המשקה באופן ששתייתו הופכת לתענוג. ונראה כן עפי"ד הרב עיקרי הד"ט (שאחריו נגררו רוב האחרו' המקילים), שכתב להקל הן משום שאל"כ אינו ראוי לשתיה, וא"כ בני"ד כשמוסיף סוכר בכמות מוגבלת הרי כבר ראויים הקפה והתה לשתיה. וגם עפ"י מש"כ הרב הד"ט שלפי"ד הרופאים יש לשים "מעט" סוכר "לתקן מעט מרירות" הקפה, וא"כ יש להתיר לשים מעט סוכר, אך לא כהרגלו כששותה לאחר התפילה. וכן יש להוכיח מדברי הרב נהר מצרים (וכדלקמן בסמוך). ואם יאמר האומר שנתנו את דברינו לשיעורים, שתלוי הדבר ברצון איש ואיש, נענה בתריה שאכן נכון הדבר, וכל כוונתנו שלא יבואו להתענג על השתיה קודם התפילה (ראה שו"ע סי' רל"א שממילא כל מעשיו של אדם צ"ל רק לשם שמים ולא לעונג גופו, מלבד שויו"ט שמצוה לענגם ולהתענג בהם, וג"ז באופן של קדושה. וראה מ"ב סי' רל"א סק"ה). וכיון שאדוקים העם בשתיה עם סוכר (וכמש"כ השד"ח), נראה שאין לגזור גזירות על הציבור אם אינו יכול לעמוד בהן, ובפרט לפני תפילת שחרית של שבת ויו"ט שהתפילה בהם ארוכה ונהגו רבים לשתות קודם התפילה (אם כי תלמידי החכמים והצנועים מושכים ידיהם מכך). וממילא אין לאסור זאת לגמרי, שכבר אמרו לי רבים שעדיף להם שלא לשתות דבר קודם התפילה מאשר לשתות קפה בלא סוכר. כך נלע"ד בס"ד להקל עפ"י טעמי המקילים בזה [ואע"פ שכמה מגדולי דורנו הקלו בזה לגמרי, וכדלעיל, מ"מ מרן היקל רק במים. ומשהצעתי לגר"מ אליהו זצ"ל דיוק זה מדברי עיקרי הד"ט וכה"ח (סי' פ"ט סקל"א), שיהיה מותר להוסיף רק סוכר בכמות מועטה למתק המרירות, הראה לי את דברי ספר נהר מצרים (הל' תפילה סק"ה) ואמר לי שהכל תלוי במציאות של כל אדם. שאם די לו מעט סוכר ישים מעט, ואם צריך הרבה סוכר ישים הרבה סוכר בקפה או בתה, העיקר שיוכל לכוון בתפילה. ומי שאינו יכול לשתות הקפה ללא אכילת שוקולד, רשאי אף לאכול עמו שוקולד לפני התפילה, כי זו רפואתו, ואין זה פינוק עבורו אלא לצורך התפילה (וראה עוד לקמן בהערה זו בענף 9. אמנם יש להעיר שבנהר מצרים שם כתב שרוב אנשי המדע אין מניחין בו סוכר הרבה, כדי שתורגש מרירותו, שמרירות הקפה תהיה תמיד מרובה על הסוכר וזה טעם הקפה. ויש להעיר דלפי"ז דוקא יש לאסור הוספת סוכר בכמות מרובה למתק הקפה, ומותר רק להפיג מעט את מרירותו, אף שתשאר מרירות מה). ועוד שאלתי את הגרמ"א זצ"ל, לדעת המחמירים ואוסרים לשתות תה או קפה עם סוכר לפני התפילה, האם לדידם יש לאסור לשתות תה מצמחים שהינו טעים אף בלא סוכר. שהרי יש בזה גאוה ששותה תה טעים לפני התפילה. וענה לי שאכן לדידם יש לאסור זאת, אך מ"מ למעשה הזכיר את דברי ספר נהר מצרים שמיקל בקפה עם סוכר. עכת"ד. והלום ראיתי בס' אשי ישראל (פי"ג הערה ס"ט) שכ' בשם בעל הקה"י והגרשז"א זצ"ל שבזמננו כל אדם שותה תה וקפה המעורבים בסוכר, ומותר לשתות זאת קודם התפילה ואין בזה משום גאוה. עיי"ש עוד פוס' שהקלו בהא. וא"כ יש עוד פוס' שהתירו השתיה עם סוכר. ומ"מ נראה שיותר מידי סוכר, כדי להתענג בכך, יש לאסור. בס"ד כך נלע"ד].

ענף 7: דין שתיית משקה עם חלב לפני התפילה והסליחות.

ולענין הוספת חלב לתה ולקפה: כתב הרב עיקרי הד"ט (סי' י"ז סקל"א) שאע"פ שיש (לדעתו) להתיר שתית קפה עם סוכר לפני התפילה, הו"ד משום שכמעט אינו ראוי לשתיה בלא סוכר וגם הוי קצת צורך רפואה ולישוב הדעת, ואינו משכר או מזין. מ"מ חלב הריהו מרבה את הדם ומביא לידי גאוה, ולכן אסור. והוסיף הגאון הד"ט שעוד חכמים ורבנים בדורו התנגדו להתיר שתיית חלב בקפה קודם התפילה (והם אסרו אף סוכר). והביא דבריו הרב שד"ח (אס"ד מע' רה"ש סי' א' סק"א) והוסיף שכן ראוי לאסור, וגם מטעם שקפה בלא סוכר אין ראוי לשתות (ולכן התיר זאת גם הוא), משא"כ קפה בלא חלב ודאי שראוי הוא לשתיה, שהרי שותים קפה בלא חלב לאחר סעודת בשר. ע"כ. גם בספר שמן המאור (סי' פ"ט) כתב לאסור הוספת חלב לקפה קודם התפילה, וכ"כ בס' נהר מצרים (הל' תפילה), והגר"י משאש בשו"ת מים חיים (סי' פ"ד. עיי"ש שהטיח דברים כלפי המקילים בכך). והוסיפו הפוס' הנ"ל עוד טעם שהחלב הריהו משכר, וכדאיתא בכריתות (די"ג,ב') שאם שתה חלב ונכנס למקדש ושימש, לוקה. ולפי"ז אף לדעת הראשו' המקילים בני"ד, שאסרו רק מידי דמשכר (הלא המה הראבי"ה, הגמ"י וסיעתם, כנ"ל) אסור לשתות חלב קודם התפילה [אלא שהעיר לי הרה"ג רועי הכהן זק שליט"א מאיתמר, שבזמננו החלב אינו כ"כ משכר משום שמפסטרים אותו ועי"כ יוצא ממנו כל כוחו הטבעי. ואילו חלב לא מפוסטר (שניתן להשיגו למשל אצל יהודים מגדלי צאן בגבעות השומרון) אכן כן משכר. ע"כ. וראה לקמן בסמוך בדברי הגר"מ אליהו זצ"ל].

ואכן לא אכחד, שהיו גם כמה אחרו' שהקלו בני"ד. שבספר תורת חיים (סופר, סי' פ"ט) כתב שלא ידע לחלק בין שתיית קפה לבד ובין אם מעורב בו חלב, ובפרט שבשתיה יש להקל יותר. וכן המהרש"ם בדעת תורה (סי' פ"ט) כתב דליכא חשש בזה זולת כששותה בכלי כסף כדרך העשירים, ובפרט מותר הדבר כיון שמעורב הוא רק מעט במשקה ובטל הוא ברוב (כך רצה להוכיח דשרי עפי"ד הפמ"ג בא"א סי' תר"ח סק"ו, אע"פ שהפמ"ג נשאר בצ"ע), ולכן הסיק דליכא בזה גאוה. ובס' קצות השלחן (ח"א סי' י"א) נטה קצת להקל בזה, וכתב שרבים נוהגים להקל בזה, אך הוסיף שמי שאפשר לו בלא זה יש לו להחמיר. ע"כ. וא"כ לא הקל בזה בשופי. גם בשו"ת תשורת שי (ח"א סי' שס"ז) כתב שחלב בעין לעיתים הינו משכר (וכ"מ מל' הרמב"ם, וכדלקמן), ולכן יש להחמיר בו, אך כשהוא מעורב בקפה ואינו בא אלא לדחות המרירות יש להקל (וצ"ע, שלטעם משום לדחות המרירות לכאו' סגי בסוכר וא"צ לכך חלב. ואף לטעם שכתב שהוא כדי ליישב הדעת, לכאו' די בקפה וסוכר, וכן תה וסוכר, אך בלא חלב). וכ"כ להקל בשו"ת קרן לדוד (סי' כ"א) ובספר שלחן מלכים (דר"ג, שהמנהג להקל). וע"ע בס' פניני תפילה (להרה"ג ב"צ קוק. ריש פ"ג).

נמצאנו למדים שאמנם יש מהאחרו' שהקלו בזה, אך נראה שרובם נטו לאסור, ובפרט שאף מהמקילים יש שכתבו שרק מצד המנהג מקילים בזה, אך מי שיכול בלא כך יש לו להחמיר (כמש"כ בקצות השלחן).

ועוד יש להוסיף, שכבר כתבו עוד כמה אחרו' להחמיר בזה עפ"י טעמיה דהזוה"ק שעיקר איסור אכילה ושתיה קודם התפילה הוא משום שמרבה ומחזק כח הדם. שכן מבואר להדיא בשו"ת הרמ"ז (סי' נ"ט), וכן בספר יד אהרן, בספר נוה שלום (הביא דבריהם ביבי"א ח"ד סי' י"ב ס"ק י"ג וי"ד). וכ"כ לאסור גם הגר"ח פלאג'י בכה"ח שלו (סי' י"א סק"ד, שאסר חלב ותה וג'יקולאטי, דהיינו קקאו).

והנה מרן הח"ח במ"ב (סי' פ"ט סקכ"ב) פסק בסכינא חריפא שמה שמותר לשתות קפה או תה קודם התפילה כדי שיוכל לכוון דעתו ולהתפלל, הוא דוקא בלא חלב (ואע"ג שציין שהעולם נוהגים להקל בסוכר, למרות שלדינא דעתו להחמיר, מ"מ גבי חלב לא הזכיר צד להקל. ואמנם אם נלך בתר טעמיה, יש צד להקל גם בני"ד מצד המנהג כיום. אך מ"מ המ"ב לא כתב להקל בזה, וודאי לא מדינא).

והגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ד סי' י"ב) כתב דנראה שלאו מילתא פסיקתא היא שחלב משכר, אלא תלוי הדבר באדם ששותהו, וכן לפי המקום והזמן. והב"ד שו"ת שם משמעון (פאלאק, סי' י"ד) שנשתנו הטבעים בענין החלב, והחלב בזמננו אינו משכר (כתב כן לענין הבדלה, אי חשיב כחמר מדינה), ורצה ללמוד מכך לני"ד. ובפרט שבני"ד מדובר במזיגת החלב לקפה, שאינו שותה החלב לבדו. ומה שהחלב המעורב בקפה מוסיף דם ומסעד סעיד, לדעת הזוה"ק לכאו' צריך להחמיר, אך כיון שהראבי"ה והגמ"י כתבו לאסור רק מידי דמשכר, דהו"ד גורם לגאוה, הרי בני"ד יש לדעתו להקל. ובפרט שבשו"ת הרא"ם (ח"א סי' א') כתב שא"א להכריח לילך בתר הקבלה למי שאינם נוהגים כדברי המקובלים (אם כי קצת צ"ע לענ"ד על מש"כ להקל לפי"ד הראבי"ה והגמ"י, שהרי הם הקלו רק במים, ואסרו מידי דמשכר. והרי מלבד שו"ת שם משמעון לא מצינו עוד בפוס' שכתבו שחלב אינו משכר, וגם הוא לא כתב כן לגבי ני"ד אלא לגבי הבדלה. ואם לד' הראבי"ה והגמ"י היה מקום להקל בחלב ודאי היו מציינים זאת. אלא שלדידם, כיון שישנה גמרא ערוכה בכריתות שחלב משכר, הרי שהיו צריכים לכתוב במפורש שאף חלב שרי. וא"כ לכאו' אין הכרח ללמוד להקל מדבריהם. אא"כ נאמר שאכן לא השתנו הטבעים אלא השתנו מוכרי החלב, והחברות המשווקות חלב בדורנו מוסיפות מים בכמות מרובה לחלב, עפ"י היתר ממשלתי, כך שהחלב שלנו הינו חלש ולכן אינו משכר, או משום שהינו מפוסטר, וכדלעיל). ומ"מ לדינא הסיק ביבי"א שם (בססקכ"א) ש"נכון להחמיר שלא לשתות קפה המזוג עם חלב. ומ"מ המקילים גם בזה יש להם ע"מ לסמוך". והוסיף (בססקי"ד) ש"יר"ש יחוש לעצמו לחוש לדברי הזוה"ק, אא"כ הוא אדם חלש שהוא זקוק לכך". ועולה מדבריו שאינו מתיר כן בשופי, מדלא כתב להקל בזה בפשטות כמו שהיקל גבי סוכר. וכ"נ מד' הילקו"י (ח"א עמ' קמ"ז סי"ג) שהביא המחלו' בזה לגבי קפה עם חלב, והסיק שיש להקל בזה רק לאדם חלש.

גם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל דעתו להחמיר בזה, וכמש"כ בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז סי' ז') שאין ליתן כלל חלב בקפה, ואפי' לא מעט, משום שהוא מזין.

והגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי שלדעתו אם צריך אדם לשתות קפה לצורך כוונת התפילה, והקפה מזיק לו אם ישתהו בלא חלב, שרי לשתות קפה מזוג בחלב לפני התפילה. ושאלתיו, הרי הגמ' אומרת שהחלב משכר, וכיצד שרי לשתותו לפני התפילה. וענה שאם מוסיף החלב למשקה אחר כגון לקפה, אינו משכר. ושאלתיו, האם החלב שלנו כשהוא בפני עצמו ואין מוסיפים אותו לקפה וכדו', האם הינו משכר. וענה לי שהחלב שלנו אינו משכר כיון שכבר הוציאו ממנו את כוחותיו, והיינו שהוציאו ממנו שומן וכדו'. עכת"ד. וכדלעיל בריש ענף זה.

ולסיכום נלע"ד בס"ד שלדעת רוה"פ יש להמנע מלהוסיף חלב לקפה (או לתה) ולשתותו קודם התפילה, אף אם רוצה לשתות זאת כדי שיוכל לכוון יותר בתפילתו. ורק מי שהדבר קשה לו מאוד מאוד רשאי לשתות כן, ויסמוך על הפוס' המקילים בזה.

ובענין אי יש מקום להקל בענינים אלה לצורך לימוד תורה, ראה לקמן (בנספח זה ענף 9) שהפוס' כתבו להקל רק לגבי שתיית קפה והוא כשלומד קודם עה"ש.

וראה עוד בענין שתיה עם סוכר או חלב בשו"ת בית נפתלי (סי' ט'), פסקי תשובה (סי' רס"א). בדעת תורה (סי' פ"ט ס"ג), בערוה"ש (סי' פ"ט סכ"ג), בשו"ת אז"נ (חי"ב סי' כ"ז) ובספר אשי ישראל (פפויפר. פי"ג הערה ס"ט). ובענין טעימה קודם התפילה ראה שו"ת אבני צדק (סי' ק"ט), בית נפתלי (סי' ח',ט'), פאר עץ חיים (ח"א סי' ה') ושלמת חיים (ח"ד סי' ב').

ענף 8: רעב, חולה או חלוש, אכילתם ושתייתם לפני התפילה והסליחות.

ובענין הרעב והצמא, אי רשאים לאכול ולשתות קודם התפילה, כתב מרן (בסי' פ"ט ס"ד) שהצמא והרעב הרי הם בכלל החולים. אם יש בו יכולת לכוון דעתו יתפלל, ואם לאו: אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה. ע"כ. וכתבו האחרו' דרעב היינו רעב מאוד (לבוש. מ"ב סקכ"ה. אול"צ ח"ב פ"ז הערה ח'). ואע"ג שמים מותר בלא"ה לשתות, מ"מ מי שאינו יכול לשתות אליבא ריקניא ומוכרח לאכול קודם איזה דבר ג"כ שרי לאכול (א"א. בה"ל ד"ה "הצמא". כה"ח סקל"ח).

בענין ההיתר לרעב וצמא לאכול לפני התפילה ע"מ שיוכל לכוון, אע"פ שהאידנא ממילא אין אנו מכוונים כ"כ, וכמש"כ מרן (ראה שו"ע סי' צ"ז ס"ג וסי' צ"ד ס"א. ומאידך בסי' צ"ד ס"ב כתב שאין אנו מכוונים כ"כ בתפילה). וכ"כ המ"ב (סי' פ"ט סקכ"ו) וש"פ, ראה בספר בני ציון (ליכטמן) ובשאר"י (ח"ב עמ' רפ"ח) דשרי דאינו עושה לתענוג, וכן משום דלכתחי' צריכים אנו להשתדל לכוון בכל עוז. וע"ע בענינים אלה במ"ב (סקכ"ו) ובכה"ח (ססקל"א, ססקל"ד, ס"ק ל"ט ומ').

בענין להקל לחולה או לחלוש. כתבו הפוס' שלחולה יש להקל בענינים אלה. שכך עולה מדברי מרן (בסי' פ"ט ס"ד, שפשוט שלחולה שרי לאכול ולשתות), וכ"כ מרן הגחיד"א בברכ"י (סי' פ"ט סק"ב). השד"ח (מע' רה"ש שם), וכן עולה מדברי הפוס' שהקלו גבי חלוש (כדלקמן בסמוך). ומשתעינן גבי אכילה ושתיה, ולאו דוקא גבי תרופות. ומ"מ פשוט דהו"ד כשאוכל ושותה מפני שאינו יכול בלא כן, או שצריך זאת לחיזוק גופו בשל מחלתו, שיוכל לכוון בתפילה, אך לא שאוכל ושותה לתאוה.

ובענין אדם חלוש שאינו חולה נחלקו בזה הפוס' אי שרי לאכול ולשתות. שהרב שב יעקב (סי' ח') כתב להקל (אמנם דיבר שרק טועם, ורק קודם אור היום), וכ"כ הרב השיב משה (סי' ו'. ודוקא כדי לעסוק בתורה, וכשאוכל קודם עה"ש), מחה"ש (סי' פ"ט), עיקרי הד"ט (סי' א' סק"ה), א"א (בגליון השו"ע), הח"א (כלל ט"ז ססק"א), השד"ח (מע' רה"ש שם סק"א), כה"ח (סי' פ"ט ססקכ"ח וסקמ"א). וע"ע ביבי"א (ח"ה סי' כ"ב סק"ו). אמנם הגחיד"א בברכ"י (סי' פ"ט סק"א) הטיח דברים ע"ד הרב שב יעקב, וכתב "ואל תשגיח במה שכתבו קצת בשם מוהרח"ו (והיינו ד' הרב שב יעקב, שמהרח"ו ז"ל כשחלש לבו אכל או שתה איזה דבר כדי לחזק גופו). דאין לסמוך על זה, ומוהרח"ו לא יעשה כזאת, דאיסור חמור הוא לדברי הזוה"ק. ואולי היה הרב חולה וגברא דלאו שפיר חזי העד העיד וכתב בספר". עכ"ל. והמ"ב (סי' פ"ט סקכ"ב) כתב שמותר לשתות תה עם סוכר ולאכול מיני תרגימא רק למי שיש לו חלישת הלב והוא צריך זה לרפואה. ומשמע קצת דלאו באדם חלוש מישתעי, אלא דוקא כשיש בזה צורך לרפואתו. וע"ע בבה"ל (ד"ה "וכן") שהב"ד הח"א, ומ"מ לא הזכיר דברי הגחיד"א ז"ל (וע"ע במ"ב סקכ"ד). ואילו מדברי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז הערה ח') משמע שמחמיר גבי מי שהוא רק חלוש, שהתיר לו לאכול רק בליל תענית ציבור לאחר שישן. אך בעלמא היקל לאכול לאחר שינת הלילה (והיינו קודם עה"ש), כנגד הקבלה, רק לחולה ממש. עיי"ש. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שהגדרת חולה לענין זה הינה אדם שאינו יכול להתפלל בכוונה. ומשהזכרתי את דברי הגחיד"א שהיקל דוקא לחולה אך החמיר לחלוש לב, אמר לי הגר"מ אליהו שזה דוקא לפי המקובלים. אך לפי הפשט יש להקל אף אם אינו יכול לכוון בתפילתו, ולא די לנו שיוכל להתפלל בלי כוונה. ושאלתיו, האם לדעתו מעיקר הדין אין הלכה בני"ד כמקובלים, או שהלכה כמקובלים אלא שמקילים לחולה או לצורך כוונה בתפילה. וענה לי, שלדעתו כל מה שהחמירו המקובלים הינו דוקא לגבי הזמן שלפני עה"ש. ומה שמחמירים לגבי הזמן שלאחר עה"ש, זה מדין הפשט ולא מדין הקבלה. ואמר כן אף שהערתי שלזוה"ק יש לאוכל לפני התפילה דין מכשף ומעונן, ולכאו' אסור זאת גם לאחר עה"ש. והוסיף, שלפי הפשט כל אדם שמוכרח לאכול או לשתות לפני התפילה יש לו דין חולה, ורשאי לאכול אף לאחר עה"ש. ומה שמקילים לחולה, הוא לכל חולה במשמע. וכן מקילים לפי הפשט למי שאינו יכול לכוון בתפילה. עכת"ד (וראה עוד לקמן בהערה כ"ז ס"ק 5 בדבריו, אי פוסקים כקבלה בני"ד).

וא"כ נראה שדעת רוב האחרו' להתיר גם בחלוש הלב אע"ג שאינו חולה ממש, לשתות קודם התפילה. אך לאכול יש להקל רק קודם עה"ש, ושכ"מ משו"ת כנף רננה (סס"י א') ומיבי"א (ח"ה סי' כ"ב סק"ו).

ועוד יש מהאחרו' שכתבו, שאדם חלוש שאינו יכול להעמיד עצמו עד גמר התפילה בביהכ"נ, עדיף שיתפלל לבדו בביתו, יאכל מעט, ואח"כ ילך לביהכ"נ לשמוע קדיש, "ברכו" ושאר דברי קדושה, מאשר שיאכל קודם התפילה ויתפלל בביכ"נ עם הציבור [לקט הקמח. בה"ט. בה"ל (סי' פ"ט ד"ה "וכן", עפ"י ברכות דכ"ז,ב'). אול"צ (ח"ב פ"ז שם). שאר"י (ח"ב סי' פ"ט סכ"ט). וכתבו שכ"ה אף אם נימא שאיסור אכילה לפני התפילה הינו רק מדרבנן. ובאמת היה קשה לי להבין הלכה זו. ולאחר חיפוש אכן מצאתי בס' פסתש"ו (סי' פ"ט הערה 228) שכ' שאמנם מצינו במנהגי גדולים וצדיקים שהיו מורים לאנשים חלושים לאכול מעט קודם הליכתם לביהכ"נ ולא היו מתנים זאת בסייג שאם יוכלו להתפלל ביחידות בביתם בלא לאכול שיעדיפו לעשות כן. אלא אכן היו מורים לאכול מעט קודם התפילה ולילך להתפלל בביהכ"נ במנין. ומ"מ סיים שאין לעשות מעשה בלא הוראת חכם. וציין לשו"ת ארץ צבי (פרומר. ח"ב סי' א')]. וע"ע בענינים אלה בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ה סי' ל"א), בשו"ת שאילת יצחק (ח"ג סי' קל"ו) ובשו"ת ולאשר אמר (סי' י"א).

וגבי שתיית תרופות או אכילתן, כתב מרן (בסי' פ"ט ס"ג) שמותר. וכתבו האחרו' שכ"ה אע"פ שיכול לשתותן לאחר התפילה (פר"ח. פמ"ג. בה"ל ד"ה "וכן". כה"ח סקל"ו). וגם אם טעמם ערב, מ"מ כיון שאינם לגאוה אלא לרפואה שרי אף אם אינו חולה גמור (מ"א עפי"ד הב"י. מ"ב סקכ"ד. כה"ח סקל"ו). וכ"ש דשרי לשתות הרקות ושיקויים (היינו תרופות שאינן טעימות) לתרופה (מ"ב שם. כה"ח סקל"ז). וע"ע בכה"ח (ס"ק ל"ו ול"ז). וכתבו הפוס' שאם שותה תה או קפה לרפואה ישתה אותם בצנעה, ובפרט כשהוא אדם חשוב (שו"ת אור הנעלם. הב"ד ביבי"א ח"ד סי' י"א רסקי"ב). ונראה דהו"ד בדבר שאינו ניכר ששותהו לרפואה. אך דבר ששותים אותו רק לרפואה, לית לן בה.

ענף 9: הניתן להקל בענינים הנ"ל לצורך לימוד תורה.

יש מהפוס' שכתבו שכאשר איסור אכילה ושתיה לפני התפילה נוגע לביטול תורה (כשלומד קודם התפילה), יש יותר לצדד להקל בדברים אלה. שכ"כ בשו"ת השיב משה (סי' ו') להקל למי שחלש לבו ואין דעתו צלולה כראוי לעסוק בתורה, וע"י שתיית הקפה משיב נפשו וזריז יותר בעסק התורה. ואמנם הדגיש דהו"ד כששותה קודם עה"ש. הב"ד השד"ח (מע' רה"ש שם) וחיזק דבריו (ואמנם העיר שמדברי הגחיד"א שהיקל רק לחולה, נראה שאינו מסכים להקל בני"ד). וכן הב"ד ביבי"א (ח"ה סי' כ"ב סק"ו. אמנם הוא לא חילק אם זה לצורך ל"ת, ורק כתב שבעת אמירת הבקשות בליל שב"ק מותר לטעום, והצנועים נמנעים מכך). והמ"ב (סי' פ"ט סקכ"ח) כתב בשם הח"א (כלל ט"ז) שהקם קודם עה"ש ולבו חלש ועי"כ מתבטל מלימודו דמותר לאכול (ומשמע דוקא קודם אור יום. ולמרות שלעיל כתב המ"ב שמדינא שרי, מ"מ ר"ל שאע"פ שאינו מוכרח לשתות בני"ד, אפ"ה לצורך ל"ת יש להקל).

נמצאנו למדים שכמה פוס' כתבו דשרי לשתות קפה (לדעת חלק מהם עם סוכר) או לטעום לצורך ל"ת, אך כתבו כן דוקא קודם עה"ש. ואמנם מדברי הרב כה"ח (סי' פ"ט אמצע סקכ"ח) משמע שאסור הדבר אף לצורך ל"ת ואף קודם עה"ש (עיי"ש שאסר "אע"ג דאשתדל ב"נ באורייתא"). ושאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, האם לצורך לימוד תורה אפשר להקל אפי' באכילה לפי ד' הזוה"ק, אם כבר ישן ורוצה ללמוד עד עה"ש. וכגון שרוצה לאכול מיני מתיקה כדי שלא ירדם ויוכל ללמוד לאחר חצות. וענה לי שמדין רפואה אפשר להקל במקרה זה. ותחילה אמר שאפשר להקל רק עד עה"ש, וזאת למרות שבאמת פשט דברי הזוה"ק שאסור לעשות כן (ולכן יש להקל רק מדין רפואה). וכיון שמותר מדין רפואה הרי שמותר לאכול בנידון זה אפי' לחם. והמשכתי לשאול, האם לצורך לימוד תורה יהיה מותר לאכול או לשתות אפי' אחר עה"ש. וכגון שבמקומו יש מנין לשחרית בשעה מסוימת והוא קם לפני כן ורוצה ללמוד תורה וכדי שלא ירדם רוצה לאכול מזונות וכדו'. ואמר שלכאו' תלוי הדבר אם מה שמקילים לרעב ולצמא מדין חולה זה בכדי שיוכל להתפלל, או שמותר הדבר סתם בגלל שהוא חולה. ולאחר שעיין גם בדברי הפוס' לגבי לימוד תורה לפני התפילה, אמר שכיון שטעם איסור אכילה לפני התפילה הינו משום "אותי השלכת אחרי גויך", ולרמב"ם הוי איסור דאו', ואילו מחז"ל משמע שהינו איסור דרבנן מדין גאוה, והכא כיון שאינו אוכל לשם גאוה אלא לצורך לימוד תורה, לכן נראה שזה מותר כי כל כוונתו לשם שמים ללמוד תורה. ואפי' שאינו אוכל משום רעב אלא רק כדי להשאר עירני בלימודו, שרי, כי אין בזה גאוה. ועוד אמר לי, שמי שצריך לשתות קפה לפני תפילת שחרית בשבת כדי שלא ירדם בעת קה"ת, ואינו יכול לשתות קפה בלא סוכר, רשאי לשתות לפני תפילת שחרית בשבת קפה עם סוכר, אע"פ שאינו צריך זאת לצורך התפילה אלא לצורך קה"ת. עכת"ד.

ענף 10: הלכות כלליות בענין איסור אכילה ושתיה הנ"ל (לפי הפשט).

כתבו הפוס', שאף לדעת המתירים לאכול או לשתות באופנים שונים קודם התפילה, מ"מ לא יעשו כן באסיפת חברים [פת"ת. מ"ב (סי' נ"ח סקי"א וסי' פ"ט סקכ"ב). עיי"ש במ"ב שכתב שלעיתים נמשך מזה שעובר זמן ק"ש ותפילה. וכ"פ כה"ח (סי' פ"ט סקל"א) וביבי"א (ח"ד סס"י י"ב). והב"ד מהר"א פלאג'י שלא יאמר לחבירו "בכבוד" ליטול כוס הקפה, כדי שלא להקדים כבוד ב"ו לתפילה].

אף הפוס' שהתירו לשתות קפה או תה עם סוכר או חלב, יש מהם שכתבו שמי שיודע בעצמו שיוכל לעמוד בלי שתיה זו ותהיה דעתו מיושבת בלעדי זאת, ה"ז זריז נשכר [עיקרי הד"ט, שד"ח (אס"ד מע' רה"ש סי' א' סק"א), כה"ח (סי' פ"ט סקל"ד וסי' תקפ"א סקס"ט. עיי"ש שהב"ד כמה פוס' שטוב להחמיר אף בשתיית מים. וכנ"ל שיש המחמירים אף בזה). יבי"א (ח"ד סס"י י"ב, שנכון להחמיר לא לשתות קפה בחלב) ועוד אחרו']. ומ"מ לא כתבנו כן בהלכות, כיון שממילא פסקנו להחמיר בזה, ושרק בשעת הצורך רשאי להקל, ואם אז יחמיר יתכן שיצא שכרו בהפסדו, שיבוא ד"ז על חשבון התפילה או בריאותו.

ועוד יש להעיר, שאמנם כתבנו בהלכות איסור זה עד לאחר תפילת העמידה. מ"מ כיון שממילא אין לדבר או לברך לכתחי' עד אחר נפ"א, וגם אין ראוי לאכול באמצע התפילה לפני סופה, לכן כתבנו שמ"מ רצוי להמנע מכך עד סוף התפילה, וכנ"ל בנספח זה (בסוף ענף 3). אך אה"נ מעיקר הדין האיסור הינו עד סוף תפילת העמידה בלבד.

וראה עוד בענין איסור אכילה ושתיה לפני התפילה בנפש החיים (שער ב' פ"ט), ובשש"כ (פנ"ב הערות ל"ו, ל"ט ומ"ח. ופנ"ח הערה צ').

ענף 11: איסור אכילה ושתיה לפני התפילה והסליחות, לפי הקבלה. מקור האיסור וגידרו.

עד כאן עסקנו בענין אכילה או שתיה לאחר עה"ש (דהוא גם עפ"י הפשט). אמנם עיקר בעית האכילה והשתיה לפני הסליחות הנאמרות בדר"כ מוקדם הינה כשאוכלים או שותים קודם עה"ש, ואיסור זה מקורו עד"ה [מלבד בליל תענית, כגון בערה"ש או בליל צו"ג, כשישן וניעור לאכול קודם עה"ש, שאף על דרך הפשט ישנה בעיה, כמבואר בשו"ע (סי' תקס"ד), כדלעיל בגוף הספר (בפרק ב' סעי' ח') ובספרנו מקו"ד הל' שלש תעניות (פרק א' סעי' ט"ו-י"ז)].

מקור האיסור: איתא בזוה"ק (פר' "ויקהל" דרט"ו,ב'): האי מאן דאכל בלא צלותא דיצלי על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן... ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים... ולא פלח ליה לקוב"ה. וכ"כ בזוה"ק פר' פנחס (דרמ"א,ב' ודרמ"ד,א'), בזו"ח (דק"י, א'), ובע"ח (שער מ"ט פ"ד). הב"ד הגחיד"א בברכ"י (סי' פ"ט סק"ב), השד"ח (אס"ד מע' רה"ש סי' א' סק"א), המ"ב (סי' פ"ט סקכ"ח), כה"ח (סי' פ"ט סקכ"ח ומ"ג), יבי"א (ח"ד סי' יא סק"ז ועוד) וש"פ. ודברי הזוה"ק קאי אף לפני עה"ש (כדלקמן), אך דוקא כשישן שינת קבע (כה"ח שם סקמ"ג). וגדר שינת קבע, אורך זמנה ואופן השינה, ראה בספרנו מקו"ד הל' יוה"כ, בקונט' ברכות השחר (ריש פרק כ"ג). וע"ע בספרנו מקו"ד הל' שלוש תעניות (פ"א סט"ז, ובפרט בהערה נ"ו).

ועוד מצאנו בס"ד בנפה"ח (שער ב' ספ"ט) שהב"ד הזוה"ק בטעם איסור אכילה לפני התפילה: א"ר שמעון: על רזא דא אסיר לבר נש לטעום כלום עד דיכול מלכא עילאה. ומה איהו, צלותא וכו'. עיי"ש.

בענין מהות האיסור לד' הזוה"ק: כתבו האחרו' שעיקר האיסור לד' הזוה"ק הוא במה שסועד הלב, מרבה ומחזק כח הדם [שו"ת הרמ"ז (סי' נ"ט). יד אהרן. נו"ש (סס"י פ"ט). שו"ת לב חיים (סי' ס"ט). כה"ח (סי' פ"ט סק"ל). יבי"א (ח"ד סי' י"ב סקי"ד). וראה בשו"ת שב יעקב (או"ח סי' ח') דהו"ד כשאוכל לרעבתנות והנאה ואין גופו צריך לכך. וש"פ לא חילקו בזה. וע"ע במ"ב (סי' פ"ט סקכ"ח) דאפשר דשתיה שרי]. ועפי"ז כתבו הפוס', שאף לד' הזוה"ק שרי לשתות מים [הרמ"ז בתשובותיו (סי' נ"ט). הגחיד"א בברכ"י (סי' פ"ט סק"א) ובס' ניצוצי אורות (ח"ב דרט"ו,ב'). שו"ת שב יעקב (או"ח סי' ח'), נו"ש (סי' פ"ט סק"ד), מ"ב (סקכ"ח. וכיון שכתב שאפשר דשתיה שרי, יתכן שיקל בכל שתיה), כה"ח (סק"ל) ויבי"א (ח"ד סי' י"א סק"ז)]. ואמנם היו מהפוס' שכתבו להחמיר בזה [ס' נזירות שמשון (סי' פ"ט, שלזוה"ק אפי' מים אסור). וכ"כ להחמיר הגחיד"א בברכ"י (סי' פ"ט סק"ד), הש"ץ, החס"ל (סי' פ"ט ס"ז) והבא"ח (פר' "יתרו" סי"ח)], אך נראה שרוה"פ פסקו להקל, וגם מהמחמירים רובם כתבו כן רק כחומרא [שהרי הגחיד"א עצמו בברכ"י ובניצוצי אורות כתב שמדינא שרי. וגם לשון החס"ל מורה כן. וע"ע בכה"ח (סקל"ד) ויבי"א שם].

ובענין שתיית קפה ותה בלי סוכר ובלי חלב, כתב כה"ח (סי' פ"ט סק"ל) שג"ז שרי, שהרי כל האיסור לזוה"ק אינו אלא מצד סעיד ליבא וגאוה, ובזה אין סעודת הלב וגאוה, שאין שותים אותם כ"א לישב הדעת. ע"כ.

ובענין שתיית תה או קפה עם סוכר. הנה ממה שכתבנו שטעם הזוה"ק הוא דאסור כל מידי דמרבה ומחזק כח הדם, הרי שגם בני"ד יהיה אסור. וכ"כ הגחיד"א (בברכ"י סי' פ"ט) בשם מהר"ם זכות, וכ"כ כה"ח (סי' פ"ט סקל"א) ועוד פוס'. הב"ד בשד"ח (מע' רה"ש שם) וביבי"א (ח"ד סי' י"א סק"י וסי' י"ב סקי"ד). וע"ע בכה"ח פלאג'י (סי' י"א סק"ד, שכתב שבקושי התירו זאת כדי לטהר גופו. אך נראה שבזה לא מישתעי אליבא דהזוה"ק. וגם מש"כ ביבי"א שם סקי"ד שלרב יד אהרן יש מקום לומר שיהיה מותר הדבר, נלע"ד שאין לומר כן, ואף הגר"ע יוסף לא כתב כן אלא בלשון שיש מקום לומר. ודברי מרן הגחיד"א מאירים ועומדים). ומטעם זה יש לאסור לזוה"ק גם הוספת חלב לתה או לקפה [כה"ח פלאג'י (סי' י"א סק"ד). כה"ח סופר (סי' פ"ט סק"ל), וכן עולה משאר דברי הפוס' הנ"ל. ובזה מודה אף הגר"ע יוסף (שם בסקי"ד), דחלב מוסיף דם ומסעד סעיד]. וכל זה שלא כשו"ת תשורת שי (ח"א סי' נ"ד) שלד' הזוה"ק דוקא בשותה רביעית יין קא קפיד (הב"ד ביבי"א שם ססקי"א ודחה דבריו). וראה עוד לקמן (בענף 13) בדברי הגר"מ אליהו זצ"ל.

ענף 12: זמן האיסור על פי הקבלה.

בענין ממתי חל האיסור לד' הזוה"ק (דעת הפשט בזה ראה לעיל בנספח זה ענף 3). הנה ממש"כ בזוה"ק לא מבואר בהדיא מתי מתחיל איסור האכילה לפני התפילה, אלא רק כתב דבליליא נשמתא סלקת למחמי ברזא דיקרא עלאה, ואשתאר ב"נ בההוא חילא דאשתתף גו דמא לאתקיימא גופא, ועם כל דא טעים טעמא דמותא. וכד איתער ב"נ לאו איהו דכי, ואע"ג שנטהר במים ועסק בתורה ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרא ולא שלטה ביה בב"נ אלא רק הנפש שנשארה בדמו. ומשמע מזה שמיד כשישן וטעם טעם המיתה הסתלקה נשמתו ואסור באכילה, וכדלקמן. והנה האחרו' דנו בזה. וכתב המקובל הגר"נ שפירא בס' טוב הארץ שאף הקם בחצות אסור לטעום. והב"ד הא"ר (סי' פ"ט סקי"א) והברכ"י בשיו"ב (סק"א). וכ"כ המ"א (סקי"ד) בשם הזוה"ק. ואמנם בשו"ת השיב משה (או"ח סי' ו') הביא מש"כ בסידור האר"י ז"ל שמהרח"ו ז"ל אכל קודם היום, והסיק מזה שאף לזוה"ק האיסור רק משהגיע זמן תפילת שחרית והוא חצי שעה קודם שיאיר היום (והוסיף שהמהרי"ל והרמ"א שכתבו להקל באכילה בליל ערה"ש הרי ראו את הזוה"ק והבינו שאסר רק משהאיר היום). אך מצינו אחרו' רבים (כמובא ביבי"א ח"ד סי' י"א וי"ב. וח"ה סי' כ"ב ס"ק ו'-ז') שאינם מסכימים לזה, הן אותם פוס' שכתבו שבזה דברי הפשטנים חולקים ע"ד הזוה"ק, ולדעתם האיסור רק מזמן עה"ש (או חצי שעה קודם לכן), וא"כ לזוה"ק האיסור מתחיל קודם לכן. וגם מה שרצה להוכיח ממהרח"ו, הרי דחו זאת אחרו' רבים, שמהרח"ו היה חולה באותה עת, ואין ללמוד מכך הלכה, וכמש"כ הגחיד"א. ואף מדברי הפוס' הנ"ל שכתבו שלזוה"ק האיסור כבר מחצות, נראה שלא כדברי ההשיב משה. ועוד יש להקשות על דבריו, שהרי הזוה"ק לא הזכיר כלל שתלוי הדבר בזמן תפילת שחרית, אלא רק משישן, וכדלקמן. וכן מבואר בבה"ט (סי' תקפ"א סקי"ב) ובשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז הערה ח') שלא כהשיב משה.

וראה עוד בשו"ת כנף רננה (או"ח סס"י א') שלזוה"ק האיסור הוא בזמן תפילה, ומחצות לילה הוי זמן התפילה על החורבן לכן אסור לאכול דוקא מחצות. אך קודם לכן מותר לאכול, וכן אם אמר תיקו"ח שרי לאכול אף לאחר חצות. וכ"ז בהבנתו את הזוה"ק. וגם ע"כ לכאו' קשה, דא"כ מה שקלו וטרו כל האחרו' אי נאמנה העדות על מהרח"ו, הול"ל שאמר תיקו"ח ודי. וגם על מה שיצא קצפו של הבה"ט הנ"ל ע"ד הרמ"א בענין המנהג לאכול בערה"ש לפני עה"ש, הא מצי לומר תיקו"ח ויותר הדבר לאכול (ועוד קשה, דלדידו אם אמר תיקו"ח ואח"כ ישן, יוצא דלית לן בה ולא קפיד הזוהר ע"כ. אך באמת מהזוה"ק משמע שבכל מקרה אחר השינה יש להקפיד ע"כ). אלא נראה לכאו' שאין זה פשט ד' הזוה"ק, וכדלקמן. ואכן גם מדברי הרב הגדול הגאון השד"ח (מע' רה"ש סי' א' סק"א) נראה שלפי"ד הזוה"ק אף הקם בלילה קודם עה"ש אסור לאכול קודם שיתפלל. וכ"כ מרן הח"ח במ"ב (סי' פ"ט סקכ"ח) שלפי"ד הזוה"ק האיסור אף אם קם בחצות.

וגם הגר"ע יוסף זצ"ל ביבי"א (ח"ה שם רסק"ה) כתב שמהזוה"ק מתבאר שהאיסור הינו הרבה זמן קודם עה"ש. ואמנם מדברי שו"ת כנף רננה הנ"ל רצה ללמוד שכיון שלדעתו כל האיסור בלילה הינו מצד תיקו"ח, ואם אמרו מותר באכילה, הרי שבליל שב"ק שאין אומרים תיקו"ח מותר לטעום אף לאחר חצות. אלא שסיים שכיון שאין לנו עסק בנסתרות לכן אנו נוהגים שלא לטעום ממיני תרגימא. ועושים זאת בצנעה, וממילא אין מוחין במקילים בזה, אלא שמזהירים שלא לאכול אחר עה"ש. עכת"ד.

והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שאיסור אכילה זה לפי הזוה"ק הינו רק לאחר חצות הלילה. וזאת משום שטעם האיסור כי ישן בחצות וטעם טעמא דמותא. וכ"ה אם ישן לאחר חצות ואילך, חל עליו לפי הזוה"ק איסור זה. אך אם ישן לפני חצות, אפי' כמה שעות, לא חל עליו איסור זה, וגם לד' הזוה"ק מותר לו לאכול. עכת"ד. גם מדברי השד"ח בשו"ת שלו מכתב לחזקיהו (סי' ז') נראה שהאיסור לד' הזוה"ק הינו מחצות הלילה ואילך, לאחר שקם משנתו.

אלא שהג"ר יעקב חיים סופר זצ"ל, בעל כה"ח, כתב (בסי' פ"ט סקכ"ח) בהדיא שלד' הזוה"ק איסור זה נוהג בין לפני חצות הלילה ובין לאחר חצות ואין הבדל ביניהם, וכל שישן שינת קבע על מיטתו, כיון שנסתלקה ממנו בחי' הנשמה ולא נשארה אלא בחינת הנפש אסור לאכול עד שיתפלל (וע"ע שם בסקמ"ג). וא"כ מצינו גברא שיש לו עסק בנסתרות, והוא בהבנתו את הדברים מעיד שפירוש דברי הזוה"ק הינם בין קודם חצות ובין לאחריו. וכעבור זמן מצאתי בס"ד שכ"כ בהדיא גם בספר לקט הקמח החדש (להרה"ג ר' יעקב צבי כ"ץ, עמ' ט"ז סקמ"ב), שמכתבי האר"י ומהרח"ו מבואר דאין חילוק ואפי' קם קודם חצות, כיון שישן שינת קבע ואפי' בתחילת הלילה גם שלא במתכוון, נאסר עליו לאכול ולשתות והריהו כעובד ע"ז ולא מהני תנאי. ע"כ. וגם מסתימת דברי שו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז סי' ח') משמע שהאיסור הינו במשך כל הלילה, ולאו דוקא מחצות וכדו'.

ואף שאני אין לי יד ורגל בענינים אלה, מ"מ אכן נראה באמת שכן פשט דברי הזוה"ק. ולכאו' קשה על הסוברים דהו"ד מחצות ואילך, שהרי הזוה"ק לא הזכיר זמן חצות. ולכאו' היה מקום לומר שמש"כ האחרו' (כגון הגר"נ שפירא בס' טוב הארץ הנ"ל) דהוא מחצות, לאו דוקא קאמרו, ולא דיברו אלא בהווה, דשכיח שהמקדימים לישון קמים לכל המוקדם בחצות לאמירת תיקו"ח. אך באמת שגם לד' הפוס' הנ"ל כן הדין גם לפני חצות. אך באמת זה קצת דוחק לומר כן. ואף שאולי היה אפשר לומר שכיון שהזוה"ק הסביר שתלוי הדבר בסילוק הנשמה, דטעים טעמא דמותא, והישן בחצי הלילה הראשון לא טעים טעמא דמותא אם לא ישן ברגע חצות (כמש"כ כה"ח סי' א' סק"ז ובכמה דוכתי, וכמו שאמר לי הגר"מ אליהו זצ"ל לאחר כתיבת שורות אלה, וכדלעיל), מ"מ יש לזכור שהרב כה"ח היה בקי בחדרי הקבלה (כמובא בכה"ח חלק א', בתולדות המחבר, כפי שכתבו עליו, ובהסכמות שם), וכתב בני"ד דלא שנא קודם או אחר חצות, לכן נראה שכן עיקר לד' הזוה"ק. מ"מ בשל דברי השד"ח והגר"מ אליהו זצ"ל הזכרנו שיש גם הסוברים דהו"ד מחצות ואילך.

ובענין מתי פוקע האיסור ומותר כבר לאכול לד' הזוה"ק. אמנם בפשטות נראה מדברי הזוה"ק שתלוי הדבר בתפילת העמידה, ולכן לאחר שמו"ע שרי לאכול, אך כתב כה"ח (סי' פ"ט סקכ"ח) שעפ"י המבואר בשעה"כ נכון להזהר שלא לאכול ולא לשתות עד אחר גמר כל התפילה, דהיינו עד אחר "עלינו לשבח", אא"כ הוא אנוס מרוב חלישותו. ע"כ. אמנם נראה שאין דבריו מדינא, וכמש"כ הוא עצמו ש"נכון להזהר" בזה. ומעיקר הדין אסור לזוה"ק עד סוף שמו"ע [ויש להוסיף, שהגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שמה שהחמירו בזוה"ק הוא דוקא מחצות עד עה"ש בלבד. עכ"ד. ונראה שכוונתו שמה שהזוה"ק מחמיר יותר מהפשט הוא מזמן חצות עד עה"ש. וראה בדבריו לעיל (בנספח זה ענף 8). וצ"ע].

ובענין באיזו תפילה שייך איסור זה, כתב ביבי"א (ח"ד סי' י"א סק"ב) שלזוה"ק הו"ד בתפילת שחרית, ד"לא תאכלו על הדם" שייך רק אז. ע"כ. וצ"ע מה דעת הזוה"ק גבי איסור תפילה בגאוה. וראה עוד להלן (בנספח זה ענף 13).

ענף 13: האם פוסקים בענין הנ"ל כדעת הזוהר הקדוש.

ובענין האם פוסקים בזה כזוה"ק. הנה ידועה מחלו' האחרו' אי בעלמא אזלינן בתר דברי המקובלים (והיינו כזוה"ק והאריז"ל) או הפשטנים (כגמ', הראשו' והשו"ע). ואכמ"ל [ראה ע"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' ל"ו וסי' פ'), בכנה"ג (בריש כללי הפוס'), במ"ב (סי' כ"ה סקמ"ב), בכה"ח (סי' כ"ה סקע"ה), בהקדמת ספר הלכה (לגר"מ אליהו זצ"ל, חלק א'), וביבי"א (ח"א חאו"ח סי' ג' סקי"ד וסי' מ"א סקכ"ח. ח"ב חאו"ח סי' כ"ה ס"ק י"ב-ט"ו. ח"ד או"ח סי' ב' סק"ו. ח"ה סי' א' סק"ג, ועוד). וראה באג"מ (או"ח ח"ד סי' ג') שכתב שמה שאמרו שבמקום שיש פלוגתא בין הפוס' דברי קבלה יכריעו, זה אמור רק גבי הזוה"ק והתיקונים שהם דברי תנאים, אך לא גבי דברי האריז"ל. עכת"ד. אמנם נראה שרוה"פ לא מסכימים עם חילוק זה. ראה למשל מש"כ מרן הגחיד"א בשיו"ב (או"ח סי' תכ"א), ובשו"ת יין הטוב (לגרי"י ניסים זצ"ל. ח"א סי' ו' עמ' כ"ה. וע"ע שם עמ' י"ח, שלא פסק כרדב"ז הנ"ל, ומה שתמה ע"ד הרמ"א. וע"ע שם בסי' כ"ח עמ' צ"ח-ק' גבי פסיקה כשו"ת מן השמים, וע"ע שם בסי' ל', אי שרי להחמיר כנגד האריז"ל). ובודאי שכה"ח ודעימיה לא יסכימו עם ד' האג"מ הללו. ואמנם עוד יש להעיר, שלד' הגר"א זיע"א באמת אין כלל מחלוקות בין הפשט לקבלה אלא שהסביר שהעולם אינם יודעים הפשט בזוה"ק או בגמ' ולכן סוברים שיש מחלוקות ביניהם. וזאת זולת הרחקת ד"א מהמתפלל שמו"ע, שבגמ' לא נזכר אלא הרחקה מלפניו, ובזוה"ק כתוב להרחיק ד"א מסביבו, וג"ז אינו מחלוקת אלא שהזוה"ק מחמיר יותר. שכ"כ בס' הגאון החסיד מוילנא (דף קמ"א) בשם הגר"ח מוולוז'ין בשם הגר"א].

אמנם גם גבי ני"ד דנו האחרו' אי פסקינן כזוה"ק, ואוסרים אכילה ושתיה כבר מבעוד יום, משקם בלילה משנת קבע. שמדברי ספר טוב הארץ, המ"א (סי' פ"ט סקי"ד) והא"ר (סקי"א) נראה דס"ל כזוה"ק. וכ"כ הי"א (בהגב"י סס"י פ"ט), הגחיד"א בברכ"י (בשיו"ב סי' פ"ט סק"א. והב"ד מהרי"ש לינגו שצווח ככרוכיא על הנוהגים לאכול באשמורת בערה"ש. ובברכ"י סק"ב דחה דברי האומרים שמהרח"ו נהג לאכול לפני עה"ש. וכ"כ בניצוצי אורות פר' ויקהל דרט"ו,ב', בשו"ת יוסף אומץ סי' י"ז סק"ב, ובמחב"ר בסי' תקפ"א סק"ה). וכ"כ להחמיר בני"ד כזוה"ק גם החס"ל (סי' פ"ט ס"ח), הבה"ט (סי' תקפ"א סקי"ב), השד"ח (מע' רה"ש סי' א' סק"א. עיי"ש שהאריך להוכיח שבני"ד יש לפסוק כזוה"ק), כה"ח (סי' פ"ט ס"ק כ"ח ומ"ג, וסי' תקפ"א סקס"ט). וכ"מ משו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז ס"ח, שכתב שיש להזהר בזה עפ"י הזוה"ק, ורק חולה רשאי להקל כפשט). וע"ע בהקדמות לסה"ל ח"א וח"ב לגר"מ אליהו זצ"ל (שדברי הזוה"ק מכריעים כנגד הפשט).

ולעומתם כתבו להקל בזה מדינא כמה אחרו', מהם שו"ת שב יעקב (או"ח סי' ח'. אמנם כ' שם שאף לזוה"ק אם הוא חלש יכול לאכול ולשתות איזה דבר כדי לחזק לבו, ואין בזה שום איסור אלא בתוך חצי השעה הסמוכה לעה"ש, כמש"כ הפוס'. ומשמע קצת שאינו פוסק כזוה"ק). וכ"מ משו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' מ"א. אך גם הוא לא חלק בהדיא ע"ד הזוה"ק אלא הסביר שאפ"ה שרי לטעום כל שהוא לרעב ולצמא, כמש"כ בסי' פ"ט).

גם מרן הח"ח (בסי' פ"ט סקכ"ח) כתב שמדינא אפי' ישן מותר לאכול ולשתות, ומ"מ הוסיף שנכון לכתחי' ליזהר בזה אם אינו מוכרח. ושכ"כ הח"א להקל בזה קודם עה"ש לגבי הלומד שלבו חלש. ע"כ.

וכ"פ להקל ביבי"א (ח"ה סי' כ"ב ס"ק ה',ו'). עיי"ש שהאריך להוכיח שהגמ' בבלית חולקת ע"ד הזוה"ק בני"ד. שאמרו בגמ' תענית (די"ב,א'): תניא: עד אימתי הוא אוכל ושותה (בליל התענית) - עד עה"ש. אמר רבא: לא שנו אלא שלא ישן, אבל ישן אינו אוכל. אתיביה אביי, ישן ועמד ה"ז אוכל. התם במתנמנם. ע"כ. ומבואר בסמ"ג ובטור דהאי שינה היינו שינת קבע כדרך שינת הלילה. ואמנם בירו' שם איתא דלא שנו אלא שלא התנה, הא היתנה מותר. וכ"פ כמה ראשו' (בענין ד' הרי"ף והרמב"ם ראה לקמן). וכיון שבהגמ"י כתב שגם הבבלי מודה לד' הירו', וכן מרן בב"י (בסי' תקס"ד) כתב שכדאי לסמוך על הני רבוותא שהקלו כשהתנה, מזה למד ביבי"א ששני התלמודים, הבבלי והירו' ס"ל שלא כזוה"ק בני"ד. ואמנם לי הקטן (ומי אני שאחלוק ע"ד הגאון הגדול בעל הגמ"י), קצת קשה ע"כ. שהרי מהבבלי משמע איפכא, מדלא כתבו שמהני תנאי, ומדלא תרצו גבי ישן ועמד שאוכל משום שהתנה, אלא שהתנמנם, משמע דלא מהני תנאי לבבלי, ואם ישן אסור באכילה וכד' הזוה"ק. וכן מצאנו בס' לקט הקמח החדש (הנ"ל, עמ' ט"ו סק"מ, בשם ס' מאורי אור בא"ש ג') שכתב שי"ל שאין פלוגתא בין הזוה"ק לגמ'. ומה שהגמ' התירה אכילה הו"ד כשלא ישן כל הלילה, ולפחות מחצות (והוסיף שאולי י"ל שהזוה"ק אוסר בסתם קימת בני אדם סמוך לעה"ש. אמנם קשה לי על דבריו שכתב שהגמ' התירה כשלא ישן כל הלילה. שהרי הגמ' דיברה במפורש כשישן. ודוחק לומר שכוונה שלא ישן לילה שלם אלא רק חלק מהלילה. וצ"ע). ע"כ. ובפרט שגם מהרמב"ם (פ"א מתעניות ה"ח) משמע דלא מהני תנאי, וא"כ כל שישן אסור באכילה, כזוה"ק. וכ"כ בד' הרמב"ם הרה"מ שם, ואף שהב"ד הירו' שמיקל בתנאי, ולפיו שרי לאכול אחר השינה, מ"מ הסיק הרה"מ שכיון שאף הראב"ד לא חלק ע"ד הרמב"ם כאן (למרות שהזכיר ד' הירו' בס' העיתים), לכן יש להחמיר. ומוכח מדבריו שהירו' חולק ע"ד הבבלי.

ואמת שבהגמ"י כתב (בסק"ה) שהירו' והבבלי לא חולקים, אך מ"מ כתב כן בלשון "יכולני לומר", ולא בהכרח. ועוד שהביא הוא עצמו שם בשם הר"מ דמהבבלי מוכח שתנאי לא מהני, מדלא משני בשהתנה אלא במתנמנם (ואע"ג שהרב הגמ"י דחה זאת מ"מ כ"כ הר"מ). ועוי"ל, שגם מד' הרי"ף (בתענית שם) שכתב שהלכה כלישנא בתרא, ורק ללישנא קמא מהני תנאי שדעתו לאכול עוד, משמע שלהלכה לא מהני תנאי, והרי"ף פסק בני"ד כזוה"ק. וא"כ לד' כמה ראשו' לא מהני תנאי, וגם הבבלי ס"ל כזוה"ק שאסור לאכול לאחר שישן. ולכאו' כ"ז שלא כמש"כ הגאון העצום הגר"ע יוסף ביבי"א, שהן הירו' והן הבבלי חולקים ע"ד הזוה"ק. אלא אכן ש"ס דידן מחמיר כזוה"ק. ושכ"כ גם כמה אחרו' כנ"ל.

אמנם יש להעיר, שאין הכוונה שלדעת הרמב"ם אסור לאכול לפני עה"ש ביום רגיל שאינו תענית כדעת הזוה"ק. דמה שכתב פה הרמב"ם לאסור אכילה בליל התענית אף כשהתנה, הוא מצד התענית. אך בלילה שאינו ליל תענית נראה שלד' הרמב"ם מותר לאכול, ממש"כ בהל' תפילה (פ"ו ה"ד) שהאיסור לטעום לפני התפילה הו"ד מעה"ש. וא"כ לא ס"ל כד' הזוה"ק (ורק המתירים לאכול בליל התענית ע"י תנאי, אפשר לכאו' להוכיח שאינם סוברים כזוה"ק. וראה בסמוך מש"כ בשם הירו'). ומ"מ מצד התלמוד הבבלי אין הכרח כלל שהינו חולק על הזוה"ק, וכנ"ל. ויותר מזה אולי אפשר לומר (לפחות דרך לימוד, ושלא למעשה), שאף הירו' שמתיר לאכול קודם עה"ש בליל התענית אם עשה תנאי, יתכן שאף זאת אינו חולק על הזוה"ק. כיון שהירו' דיבר מצד התענית, אך לא מצד איסור אכילה לאחר שניעור משנתו. ושמא הנ"מ הינה שלירו' בליל תענית משניעור שרי לשתות מים אם התנה, ובזה י"א שאף הזוה"ק מתיר, וכנ"ל (שלא כס' נזירות שמשון שכתב לאסור לד' הזוה"ק אף מים). ועוד נ"מ, דשמא הירו' שהתיר הו"ד לפני חצות, ומה שהזוה"ק אסר הו"ד לאחר חצות (וכנ"ל בשם כמה פוס'. אמנם ראה לעיל שהיה קשה לנו להבין סברא זו). ועוי"ל, דהנ"מ הינה שהירו' התיר ע"י התנאי לאכול אכילת מצוה, כגון שישן במוצ"ש של ליל התענית ומשניעור נזכר שטרם אכל סעודת מלוה מלכה, וכמו שמצינו במשנה בסוף פסחים גבי נרדמו מקצת בני החבורה, שרשאים לאכול מהאפיקומן, משום שי"א שהקלו בזה לצורך אכילת מצוה. וכמש"כ בשד"ח (מע' רה"ש סי' א' סק"א).

שאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל בענינים אלה, מה אסור לד' הזוה"ק והאם פוסקים כן. ואמר לי שאף לפי הקבלה מותר לשתות לאחר שישן, וכל האיסור לפי המקובלים הינו רק לגבי אכילה. ואף ששאלתיו שהיו פוס' שהקלו רק בשתית מים (וראה לעיל בענף 11 שיש שהחמיר אף בשתית מים לד' הזוה"ק, ולד' רוה"פ כל שתיה הסועדת את הלב אסורה לזוה"ק), ענה לי שמה שהזוה"ק אסר לפני עה"ש הו"ד באכילה ולא בשתיה. וכהוכחה לכך הראה לי את דברי הרב בא"ח (ש"ר פר' "נצבים" ס"א) שאף שאסור לאכול אחר השינה (מישתעי במתענים בערה"ש), מ"מ שתית קפה מותרת קודם עה"ש. ומזה למד הגר"מ אליהו שכל שתיה, אף עם סוכר, מותרת לזוה"ק. ושאלתיו, מנין שכ"ה לזוה"ק. אולי לזוה"ק אסור אף לשתות לפחות חלק מהמשקים (כגון מה דסעיד ליבא), ורק הבא"ח לא פסק כמותו. וענה לי דא"כ לא היה מחמיר אף באכילה. ומדהחמיר באכילה משמע שפסק כזוה"ק. וא"כ לזוה"ק שרי שתיה. ושאלתיו שמא באכילה החמיר הבא"ח כזוה"ק אך בשתיה לא פסק כזוה"ק. וענה לי שאין לחלק בזה, ושהבא"ח הבין שלזוה"ק האיסור רק באכילה. והוסיף, שאם אדם יודע שהוא לא יוכל להתענות בת"צ אם לא יאכל קודם עה"ש, ולכן רוצה להתעורר קודם עה"ש ולאכול, אף לפי המקובלים מותר לו לאכול. ושאלתי, האם אין להקל בזה משום שאין פוסקים בזה כקבלה, אע"פ שלקבלה אסור לאכול אף במקרה זה. וענה, שאין זה כך, אלא המקובלים יסכימו שבמקרה זה עדיף שיאכל ובלבד שיתענה במשך היום, כי העיקר הוא שיצום. ושאלתי, דלפי"ד הבא"ח הנ"ל (פר' "ניצבים") משמע שאף בתעניות יש להחמיר ולא לאכול קודם עה"ש לפי"ד המקובלים, אם כבר ישן בלילה זה. ומדוע א"כ הגר"מ אליהו מיקל בזה. והסכים עמי שמכיון שהבא"ח לא כתב לחלק בין מי שיכול לצום בלא אכילה זו למי שאינו יכול לצום בלא זאת, משמע שאין לחלק כך (והיינו שיש לאסור לאכול לאחר שישן, אף אם לא יוכל להתענות בשל כך ביום המחרת שהוא יום תענית - מ.ה.). ושאלתי דשמא יש לחלק בין תענית ערב רה"ש לשאר ת"צ. שבשאר ת"צ שהיא חובה, יש להקל לאכול קודם עה"ש אף אם ישן, דעושה כן ע"מ שיוכל להתענות ביום התענית. אך הבא"ח שהחמיר באכילה אף קודם עה"ש הו"ד גבי תענית ערב רה"ש שאינה חובה כשאר ת"צ, כך שאם לא יאכל קודם עה"ש ותהיה קשה עליו התענית יוכל להפסיקה באמצע ולאכול, משא"כ בשאר ת"צ שהן חובה. והסכים עם חילוק זה הגר"מ אליהו זצ"ל (כעין זאת כתוב גם ביבי"א ח"ה סי' כ"ב סק"ו), והוסיף הגרמ"א שיש לחזק זאת ממש"כ הפוס' גבי אדם חלש שאינו יכול שלא לאכול קודם אור הבוקר, שמותר לו לטעום איזה דבר, אף שלשיטת המקובלים אסור לטעום קודם אור היום, דמ"מ אדם חלש שאני ומותר. וכמש"כ כה"ח בסי' פ"ט. עכת"ד. וראה עוד בדבריו לעיל (בנספח זה ענף 8).

נמצאנו למדים שד"ז שנוי במחלו' דרבוותא אי מחמירים בני"ד מעיקר הדין כזוה"ק. ונראה לדינא שהאשכנזים ינהגו בזה כד' המ"ב, דמדינא מותר לאכול ולשתות קודם זמן התפילה, ומ"מ נכון לכתחי' ליזהר בזה היכא שאינו מוכרח לאכילה ולשתיה. וכן הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שלפני עה"ש מותר אף לאכול ולאחר עה"ש מותר רק לשתות. ואין נ"מ בין חצי השעה שקודם עה"ש לבין הזמן שלפניה, אלא הכל תלוי אם עלה עה"ש אם לאו. עכת"ד. ואמנם למנהג הספרדים לא יצא הדבר ממחלו'. שהגחיד"א, השד"ח, כה"ח ועוד אחרו' מחמירים כזוה"ק, ואוסרים אכילה אף קודם עה"ש, ואילו הגר"ע יוסף זצ"ל ועוד אחרו' סוברים שמעיקר הדין הלכה כפוס' הפשטנים שאסרו רק מזמן עה"ש. ומ"מ נראה שגם לדידם טוב להחמיר בזה, וכן ראוי לכל יר"ש לנהוג. וכל זה בענין זמן תחילת האיסור. וראה עוד ביבי"א (ח"ד סי' י"א ססקי"א וסי' י"ב סקי"ד).

ענף 14: כמה הערות בענין האיסור שעפ"י הקבלה.

יש להעיר, שהרב בא"ח כתב (בפר' יתרו סי"ח) שאסור לאכול ולשתות קודם תפילת שחרית. ע"כ. ומשמע קצת מדבריו שאוסר רק מזמן התפילה. ולכאו' צ"ע ע"כ, שהרי ידוע שדרכו לפסוק עפ"י הזוה"ק והמקובלים (ראה בא"ח "ניצבים" סעי' י"ח וי"ט שפסק שא"א סב"ל כנגד האריז"ל, אע"פ שאומרים סב"ל כנגד מרן. וא"כ כ"ש גבי דברים שאינם בענין ברכות). אלא כנראה שבאמת דעתו להחמיר בני"ד ג"כ כזוה"ק, וכמש"כ בפר' "ניצבים" (סעי' א') שלא לאכול אחר שינת הלילה. עיי"ש [וע"ע בבניהו (ח"א, תענית דכ"ד,א') בענין אכילה לישוב הדעת לתפילה, ובבן יהוידע (ברכות די"ד,א' ד"ה "כל"), שהנשמה מתיישבת במקומה רק לאחר התפילה].

ועוד יש להעיר, שעד כה עסקנו אי פסקינן כמקובלים לענין תחילת זמן האיסור. אך כפי שראינו לעיל החמירו המקובלים גם באופן האיסור, והיינו שלדידם נאסר כל דבר שסועד הלב ומוסיף חילא לדמא. ולא כתבנו ע"כ בהלכות, משום שממילא החמרנו בשתיית קפה או תה עם סוכר או חלב. ואולי באמת הנ"מ תהיה לגבי שתית מיץ או מים עם תרכיז ממותק. שלד' הזוה"ק יהיה אסור משום דמוסיף חילא לדמא, ולפי הפשט אולי יהיה מותר. אמנם לפי מה שכתבנו לעיל (בענפים 5,6,11) שהאוסרים תה וקפה עם סוכר אסרו גם מים עם סוכר, הרי שיש מקום לומר שגם הפוס' לפי הפשט יאסרו מיץ פירות טבעי או מים עם תרכיז (וכן הסכים עמי הגר"מ אליהו זצ"ל, שלפי לשון הזוה"ק האיסור כולל אף מיץ פירות טבעי וכן לימונדה, והיינו מים עם תרכיז, משום שהוא מוסיף חילא לדמא. אמנם הוסיף שלדינא אם אינו יכול לכוון בתפילה בלא זאת, רשאי לשתותם לפני התפילה. ע"כ). וא"כ יתכן שגם לענין סוג המשקה האסור אין נ"מ בין הפשט לקבלה (וצ"ע אי חשיב גאוה לשתות לימונדה, יותר מאשר קפה עם סוכר). ועוי"ל, שאמנם הגחיד"א החמיר כמקובלים הן לענין זמן האיסור והן לענין אופן האיסור, אך מ"מ נראה שרוה"פ שהחמירו כמקובלים, החמירו רק לענין זמן האיסור. שכ"כ המ"ב, השד"ח (שהיקל בשתיית קפה עם סוכר ואסר רק חלב), וכה"ח (שבס"ק כ"ח ומ"ג החמיר לענין הזמן, ובסקל"א לא פסק להחמיר לענין סוכר). וכ"מ קצת באול"צ (ח"ב פ"ז סי' ז'-ח') שהחמיר כזוה"ק לענין הזמן, ואילו היקל בשתיית קפה ותה בלי סוכר, למרות שודאי הם מחזקים את כח הדם (ועיי"ש שהיקל להוסיף סכרין לתה וקפה, דלדעתו אינו מזין ואין בו גאוה). ואמנם היו שהחמירו גם באופן האיסור, כרח"ף ובנו מהר"א פלאג'י, אך איני יודע אם לא אסרו כן גם עפ"י הפשט (שהרי מרן התיר רק מים, וכנ"ל עפי"ד בסי' פ"ט). אמנם יש לזכור שיש מהפוס' שכתבו שלד' הרמב"ם אסור לשתות אפי' מים, ועפי"ז כתבו שעדיף שלא לשתות אף מים, למרות שמעיקר הדין שרי (כמש"כ מרן).

ועוד דנו הפוס' גבי אכילה בליל ערב רה"ש, והיינו בליל התענית קודם עה"ש. כפי שכתבנו לעיל (בענף 11) בני"ד ישנן ב' בעיות: א. אכילה קודם התפילה (שלזוה"ק הוא אף קודם עה"ש). ב. איסור אכילה לאחר שישן בליל התענית, מצד קבלת התענית. ראה ע"כ בשו"ע (סי' תקס"ד), ולעיל בגוף הקונטרס (פרק ב' סעיף ח') ובמקו"ד הל' שלש תעניות (פרק א' סעי' ט"ו-י"ז).

דין מי שהחל לאכול קודם עה"ש, אם רשאי להמשיך ולאכול, ראה בשו"ע (סי' פ"ט ס"ה) ובנו"כ. ודין אכילה בליל שב"ק (שאינו נוגע לני"ד גבי הסליחות) ראה בשו"ע (סי' פ"ט ס"ג), במ"ב (סקכ"ג), כה"ח (סקל"ה), ביבי"א (ח"ד סי' י"א ססקי"ב, וח"ה סי' כ"ב ססק"ו), ולעיל (בענף 12) בשם הגר"ע יוסף זצ"ל ולקמן (בסוף ענף 15). וראה עוד בענינים אלה לעיל בגוף הקונטרס (בפרק ב' הערות י', י"א).

ענף 15: האוכל ושותה לפני התפילה, איזה ברכות ותפילות יאמר לפני אכילתו ושתייתו.

הנה הרמ"א (בסי' פ"ט ס"ג) כתב עפי"ד תה"ד (סי' י"ח) גבי איסור התעסקות בצרכיו או הליכה בדרך קודם התפילה, שיש המקילים בכך לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו "ברוך שאמר". וטוב להחמיר בזה. ע"כ. ויש מהאחרו' שכתבו דמינה יש ללמוד שלדעתם יש להקל גם בטעימה אם ינהג בכה"ג (שכ"כ בשו"ת קרן לדוד סס"י כ"א, וביבי"א ח"ד סי' י"ב סק"כ. וע"ע בשו"ת כנף רננה סס"י א'). אלא שמ"מ כיון שיש בזה איסור גם מצד ק"ש, שמתגאה קודם שמקבל עליו עול מלכות שמים, לכן כתבו כמה אחרו' שיאמר גם ק"ש [שו"ת קרן לדוד. ספר מילי דברכות. הביא דבריהם ופסק כן גם בשו"ת יבי"א ח"ד שם ס"ק כ' וכ"א. ועיי"ש שכתב שאין חשש בזה למש"כ הרא"ה שאין לקרות ק"ש דאו' אלא עם ברכותיה כתקנת חכמים. והביא דברי ספר מאורי אור, שאם אוכל קודם עה"ש וכיו"ב יאמר תחילה איזו תפילה קצרה ופס' ראשון דק"ש אע"פ שאינו זמנו. ע"כ. ולכן הסיק שם ביבי"א שהשותה קפה מזוג או ביצה חיה לפני התפילה, טוב שיאמר קודם לכן את ברכות השחר וכן התחלת התפילה, כגון כמה תחינות (קודם "ברוך שאמר") ופסוק ראשון דק"ש, ו"ברוך שם כבוד" וכו']. ודעת המ"ב, כפי שאמרנו שאין להקל לכל אדם בשתיה עם סוכר וחלב כלל, וכן באכילת מיני תרגימא. ובסידור עולת ראיה (ח"א עמ' קפ"ו) כתב הגרצ"י קוק זצ"ל שאביו, הגראי"ה קוק זצ"ל לפני שהיה טועם תה עם חלב לפני התפילה, היה מקדים לומר ברה"ת, ברה"ש, ק"ש קטנה וכמדומה שגם "אדון עולם". ועוד היה מוסיף לומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" וגו' משום דכתיב שם פס' "מה בצע בדמי", ובשעה"ד יי"ח בשיעור מועט של תפילה על הדם. ובילקו"י (ח"א עמ' קמ"ז סי"ג) כ' שראוי לברך ברה"ש וברה"ת, פר' העקדה וקצת מסדר הקרבנות. וקצ"ע מדוע לא הזכיר גם פס' ראשון דק"ש ובשכמל"ו, כמש"כ ביבי"א (ח"ד סס"י י"ב). ובשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז סעי' ז'-ח') לא הזכיר כלל הצורך לומר דבר. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי, שאדם שמותר לו לשתות לפני התפילה (עם סוכר או חלב), וכנ"ל, אינו חייב מעיקר הדין לומר שום דבר. שהרי דינו כחולה. אלא יאמר רק מה שיכול. ואפי' בקשה קצרה כדי לצאת י"ח תפילה מדאו' אינו חייב. ואף שאינו חולה ממש אלא רק חלוש לב וכדו' דינו כחולה. וכיון שמותר לאדם לשתות לפני התפילה אינו חייב לומר דבר מעיקר הדין. עכת"ד. ועוד בענין דעתו מנ"מ בין חולה לחלוש לב, ראה לעיל (בנספח זה ס"ק 13).

אמנם נראה שאין דעת המ"ב והיבי"א שוות בדין חולה השותה קפה או תה עם חלב וסוכר לצורך רפואה. שהמ"ב כתב (בסי' פ"ט סקכ"ב, ובבה"ל ד"ה "ולא") שטוב שיקרא עכ"פ קודם לכן פרשת ק"ש [ומשמע כל פרשה ראשונה. ובמקו"א הבאנו מחלו' הפוס' עד כמה בעי לקרוא ק"ש מדאו'. וראה במ"ב (סי' ס"ג סקט"ז), וכה"ח (סי' ס"ז סק"א). וע"ע שם במ"ב (בסקי"א) דיש מחמירין שלא לילך תוך כדי אמירת קריאת שמע עד שיאמר פס' "על לבבך"]. וביבי"א (שם סק"כ) כתב שכשעושה כן לרפואה יש להקל בלאו הכי. ומשמע שאפי' א"צ להחמיר לקרוא ק"ש, משום מש"כ שם דממילא לא חשיב גאוה בזה, וכמש"כ הפר"ח. וגם דעת הגר"מ אליהו שמעיקר הדין א"צ לומר דבר, וכנ"ל בסמוך. וע"ע לקמן בסמוך.

ומ"מ כתבנו בהלכות (בגוף הספר, פרק א' סעיף כ') שבכל מקרה שאדם אוכל או שותה לפני התפילה "ראוי" שיאמר ברכות השחר וק"ש, ואף חולה וכדו', דממילא אין זה חיוב גמור (אלא ראוי בלבד) גם לפי מרן הח"ח במ"ב (סי' פ"ט סקכ"ב, שכתב "טוב". ומאידך ראה בבה"ל שם ד"ה "ולא", שמשמע שיש בזה חיוב גמור, עכ"פ לטעם השני. וצ"ע). וכ"כ גם בשש"כ (פנ"ב סי"ב, שטוב שהחולה יאמר ברכת התורה ופרשה ראשו' דק"ש לפני שאוכל. ומסוף דבריו שם משמע דהוי קצת חיוב). ובאמת גם לפני עה"ש נראה שטוב שיאמר ברה"ש, אך רק לאחר חצות, וגם אז רק מה שהתירו הפוס' לומר לפני עה"ש, וכמו שכתבנו בס"ד במקו"ד הל' יוה"כ בקונט' ברה"ש [כשמותר לומר את כל ברכות השחר, אכן רצוי שיאמר את כולן, דבשו"ת מהר"י שטייף (סי' מ"א) כתב שלאחר שאמרו ברה"ש אין איסור אכילה על הדם. הב"ד בשש"כ (פנ"ב הערה מ"ח)].

ועוד יש להעיר, דממה שכתבו הפוס' בסתמא שכששותה לפני התפילה יאמר ק"ש, משמע אף מיד לאחר עה"ש למרות שטרם הגיע זמן ק"ש. ובפרט לפוס' שכתבו (עפ"י הפשט) להמנע מאכילה ושתיה כבר חצי שעה קודם עה"ש (כמש"כ המ"ב ועוד). ובאמת לכאו' צ"ע מדוע שיקראנה, הרי אינו אנוס לקוראה דוקא לפני זמנה (כמש"כ בשו"ע סי' נ"ח ס"ג), ורק בדיעבד יי"ח אם קראה מעה"ש (כמש"כ השו"ע שם ס"ד). ושמא מ"מ הוי כאנוס, וכדי שלפחות בדיעבד יחשב שקראה, ע"מ שיוכל לאכול ולשתות לאחר שקיבל עליו עול מלכות שמים [וכבר האריכו הפוס' אי שעה"ד - כבני"ד - כדיעבד דמי, ולכן יהיה מותר לקוראה כבר מעה"ש. ראה יד מלאכי (בכללי הדינים סי' תקפ"ז) שכתב כן בשם ברכת אברהם ועוד פוס'. עיי"ש, ובשאר אחרו'. וע"ע מה שכתבנו בקדוש"ה (ח"ב במיל' פ"ו ענף 4). ועוי"ל, דאע"ג שטרם הגיע זמן ק"ש, אפ"ה יאמר פס' ראשון לפני אכילתו ושתייתו, כדי להראות שכל מעשיו הינם לש"ש, ואינו אוכל ושותה סתם להנאתו. ומקיים הוא את דברי מרן בסי' רל"א, שאף בעת אכילתו ושתייתו אינו שוכח הוא את בוראו. והיינו אינו עושה כן מדין מצות ק"ש אלא מדין קבלת עול מלכות שמים. וצ"ע.]. וע"ע במ"ב שם (ס"ק י"ב וי"ג). וביבי"א (ח"ד סי' י"ב סק"כ) הב"ד ס' מאורי אור (חלק באר שבע, דכ"ז), שאם אוכל קודם עה"ש וכיו"ב יאמר תחילה איזו תפילה קצרה ופס' ראשון דק"ש אע"פ שאינו זמנו (וג"ז יתכן שטעמו כנ"ל בסמוך. ומ"מ לא הביא ביבי"א את טעמו).

ועוד יש לדון, אי קורא רק פרשה ראשו', כמשמעות המ"ב שם, ולד' יבי"א (שם סס"י י"ב) שדי לומר פס' ראשון ובשכמל"ו, מאי מהני הרי מ"מ תקנת חכמים הינה לקרוא כל ג' פרשיות. ואע"ג שמדאו' די בפחות מכך, וכנ"ל, מ"מ כבר כתב בעל המנח"ח (במצוה ל"א) גבי מצות קידוש השבת בדברים, שמדאו' סגי לדבר דברים של כבוד היום, וחז"ל תיקנו שיאמר דוקא נוסח הקידוש. ולכן מי שאמר דברים מעצמו למעלת היום, כ' במנ"ח שאפשר שאף מה"ת לא יצא. והוא עפ"י התוס' בסוכה (ד"ג,א' ד"ה "דאמר") והפמ"ג (או"ח בפתיחה הכוללת ח"ג סק"ח). הבאנו דבריו במקו"ד הל' ליל הסדר (פ"ז הערה קט"ו). ועוד יש לדון ע"כ לפי מש"כ מרן (בסי' ס"ד סעי' ג',ד', ובסי' ס"ו ס"י), בשו"ע הגר"ז (סי' ס"ו סעי' י"ב) ובמ"ב (סקנ"ג). ברמ"א (סי' מ"ו ס"ט), במ"ב (סקל"א) ובבה"ל (ד"ה "כי"). ברמ"א (סי' ק"ו ס"ב) ובמ"ב (סק"ט). בשו"ע הגר"ז (סי' ס"ז סעי' א',ב', ובקו"א סי' ע' סק"ב), ובמ"ב (סי' ס"ז סק"ד. עיי"ש) וכה"ח (סי' ס"ז סק"א). ובמקו"ד (הל' ליל הסדר, שם). עיי"ש שזו מחלו' גדולה גבי מי שקיים במצווה רק את החלק שהינו מדאו' ללא התוספת דרבנן, אי בכלל יצא עכ"פ מדאו' ואכמ"ל.

ומה שכתבנו שדינים אלה אמורים הן לחול והן לשבת, הוא עפי"ד מרן (בסי' פ"ט ס"ג). וראה מש"כ בשו"ת יבי"א (ח"ה סי' כ"ב ססק"ו) עפי"ד שו"ת כנף רננה, שבליל שבת שרי לטעום לפני עה"ש אף לד' הזוה"ק והמקובלים. מ"מ כבר כתבנו בענייננו לעיל שאין הכרח לומר כדברי שו"ת כנף רננה. ואף ביבי"א שם סיים שכיון שאין לנו עסק בנסתרות לכן נוהגים הצנועים להחמיר בזה למעשה שלא לטעום ממיני תרגימא למרות שלפי הפשט (ולדבריו אף לפי הקבלה) אין איסור בזה.

ענף 16: נשים, ילדים וחיילים האוכלים או שותים לפני התפילה, מה יאמרו לפני האכילה והשתיה.

בענין הנשים, הקטנים וחיילים לני"ד. נלע"ד שלכאו' תלוי ד"ז אם נשים חייבות בתפילת שחרית. שמרן כ' (בסי' ק"ו ס"א) שנשים חייבות בתפילה "מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא". וכתבו האחרו' דס"ל כדעת הרמב"ם (פ"א מתפילה ה"א) שחיוב תפילה מדאו' (שנא' "ולעבדו בכל לבבכם"), ואילו זמני ומנין התפילות וכן נוסח התפילה הינו מדרבנן. דמדאו' סגי בבקשה כלשהי (כ"כ הב"ח והפר"ח). אמנם י"א שאף לד' מרן חיוב תפילה מדרבנן (ראה כה"ח סי' ק"ו סק"ז בשם הט"ז והמש"ז). ואכן לד' הרמב"ן עיקר מצות תפילה הינה מד"ס, שאנשי כנה"ג תיקנו להתפלל י"ח ברכות שחרית ומנחה, ורשות גם בערבית, ואע"פ שהינה מ"ע מד"ס שהזג"ר ונשים פטורות מכך כמו קידוש לבנה, אפ"ה נשים חייבות בשחרית ומנחה דגם הן בעי רחמי. והנה המ"ב (סי' ק"ו סק"ד) פסק שהעיקר לדינא כרמב"ן, ושכ"פ רוה"פ, וא"כ נשים חייבות בשחרית ובמנחה (ורק ערבית לא קיבלו עליהן כחובה כאנשים). ולפי"ז גם איסור אכילה לכאו' שייך בנשים כאנשים. ואילו לפי מ"ד שמרן פסק כרמב"ם והרי"ף שעיקר מצות תפילה מדאו' ודי בזה בבקשה א' בנוסח ובזמן שרוצה, וכמש"כ המ"א (סי' ק"ו סק"ב) שלכן נהגו רוב הנשים שאין מתפללות בתמידות משום שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזו בקשה ומדאו' די בזה, ואפשר שחכמים לא חייבום יותר (וכ"כ הסו"ב, הגר"ז ועוד. הב"ד המ"ב וכה"ח בסי' ק"ו שם). ולפי"ז אולי לא שייך איסור אכילה לנשים, שהרי יכולות הן להתפלל רק מנחה, ולא מסתבר שהתורה תקפיד ותאסור עליהן לאכול עד שתתפללנה (אע"פ שלרמב"ם מצות תפילה מדאו', ואולי היה מקום להחמיר בזה יותר. ובפרט שלד' כמה פוס' דעת הרמב"ם שאיסור אכילה לפני התפילה הינו מדאו', ואסר אפי' שתיית מים, וכנ"ל בנספח זה ענף 4). ובמיוחד שלד' רוה"פ איסור אכילה לפני התפילה הו"ד לפני תפילת שחרית, וא"כ נשים שאינן חייבות בשחרית מותרות באכילה. ואמנם לפי הזוה"ק שהאיסור הינו מצד שמוסיף חילא לדמא יתכן שיש לאסור אף לנשים, הן אם חייבות בתפילה א' שאין זמנה קבוע והן אם חייבות בשחרית ובמנחה (וראה כה"ח סי' ק"ו סק"ז שכתב בשם הזוה"ק שחיוב תפילה מדאו'. אמנם לא ברירא לי אי לזוה"ק די בתפילה א' ואי אין זמנה קבוע). וכיון שהספרדים נוטים יותר לפסוק בני"ד כזוה"ק, יש לצדד בזה להחמיר גם להם.

וא"כ למסקנה נראה בס"ד שהאשכנזיות צריכות להחמיר באיסור אכילה לפני התפילה כאנשים (כמסקנת המ"ב שרוה"פ ס"ל כרמב"ן וצריכות להתפלל שחרית ומנחה). והמקילות בכך אפשר שיש להן ע"מ לסמוך [שהמ"א הנ"ל כ' שנוהגות להקל ולהסתפק בבקשה בבוקר, ואפשר שחכמים לא חייבו אותן יותר. וא"כ הנוהגות להקל יכולות לטעון שהן חייבות רק בבקשה שאין זמנה קבוע, ויכולות להתפלל רק מנחה או לומר בקשה בזמן המנחה. אמנם עיי"ש בשעה"צ (סק"ה) שיש המפקפקים ע"כ. ואף המ"א סותר עצמו הכא מדבריו בסי' ע' (סק"א). ועיי"ש במ"ב מש"כ בשם הרמב"ן. וראה עוד בשש"כ (פנ"ב סי"ג). ואגב, כתוב בשיחות הח"ח (ח"א סי' כ"ז. הב"ד באגרות ומאמרי הח"ח, דוגמא מדרכי אבי, וכן בספר הליכות ביתה דף ל"ח), שהרבנית, אשתו של מרן הח"ח זצ"ל אמרה לבנה, שהח"ח זצ"ל פטר אותה מהתפילות כי עסקה בגידול הבנים, ולכן כמעט לא התפללה כל זמן שלא יצאו הילדים מתחת ידה. עיי"ש]. ועוד בענין היתר אכילה לנשים לפני התפילה, ר' בשו"ת דברי יציב (הלברשטאם. ח"א-א' סי' קל"ב).

והספרדיות רשאיות להקל בני"ד יותר מהאשכנזיות, כי מרן פסק שאין זמן התפילה קבוע (ואף א"ת שלמרן תפילה מדרבנן, כרמב"ן, מ"מ כ' בהדיא בשו"ע שאין זמנה קבוע). ורק מצד הזוה"ק אולי צריכות להחמיר בזה. ושאלתי את הגר"מ אליהו זצ"ל, לפי"ד מרן (סי' ק"ו ס"א) שתפילה הינה מ"ע שאין הזמן גרמא ולכן נשים חייבות בתפילה, האם מותר לנשים לאכול לפני שחרית, כי די להן בתפילת מנחה או אפי' בבקשה קצרה. וענה לי שתלוי הדבר: אם אשה רגילה להתפלל שחרית, והיינו שקיבלה עליה בדר"כ להתפלל תפילה זו, אכן אסור לה לאכול לפני שחרית. ואם לאו, מותרת. עכת"ד. והבנתי מדבריו שהתייחס לדבר מדין נדר, שנהגה כן לפחות ג"פ, או שנהגה כן פ"א על דעת לנהוג כן תמיד. וע"ע בענין חיוב נשים בתפילת שחרית, ואם צריכות לומר דבר בקשה וכדו' קודם אכילתן כשאוכלות לפני התפילה, ומה תאמרנה, ביחו"ד (ח"ג סי' ז') במנחי"צ (ח"ד סי' כ"ח סק"ג), ובאג"מ (או"ח ח"ד סי' ק"א סק"ד), ובס' אשי ישראל (פפויפר. פ"ב סכ"ט ובהערות צ"ג-צ"ד. פ"ז סעי' ו',ז',ט"ו. פל"ו סנ"א. ובעיקר בפרק י"ג סעי' ל' ובהערות שם).

ובענין אכילת חיילים לפני תפילת שחרית (ומדובר בחיילים העוסקים במצוה, כשמירה על ישובים יהודיים, ולא בחיילים העוסקים בעבירה כפשע פינוי יהודים מבתיהם ביש"ע, שהללו מוטב שלא יאכלו ולא ישתו כלל גם לאחר התפילה). הנה אם אין השעה שעת הדחק, לכאו' דינם כדין שאר אנשים. ואם השעה שעת הדחק פטורים הם לגמרי מאמירת הסליחות, וא"כ אין הדבר נוגע לני"ד. ומ"מ נציין למש"כ הגאון ר' נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א (ראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים) בספרו מלומדי מלחמה (דיני תפילה וברכות, סי' י"ג במהדו"ק, וסי' י"ב במהדו' ג') גבי חיילים בסיור או בכוננות שהתחילו פעילות מבעוד לילה, ומשהגיע הבוקר אין עיסוקם הצבאי מאפשר להם להתפלל. והסיק שלא רק שמותר להם לאכול, אלא שגם אין ראוי להם להחמיר על עצמם להמנע מאכילה ושתיה, שכל מיעוט באכילה או בשתיה אצל חיילים עלול להביא לירידה בכושר תיפקודם וחמירא סכנתא מאיסורא. וזאת משום שהם עוסקים במלאכת שמים, ואינם אוכלים ושותים מתוך גאוה או תאוה, אלא אוכלים אכילת ארעי כדי שלא יחלש ליבם. ומ"מ יאמרו איזו בקשה (כגון פס' "אתה סתר לי מצר תצרני") ופס' ראשון של ק"ש. ע"כ. והגר"מ אליהו זצ"ל אמר לי שאכן יש להקל לחיילים לאכול לפני התפילה, אך הדגיש שמותר הדבר רק כאשר החייל נמצא בפעילות צבאית ואוכל לצורך הפעילות, אך לא בסתם. ולכן מותר לחייל שנמצא באמצע סיור לאכול למשל סנדוויץ לצורך הפעילות, למרות שרק יותר מאוחר הוא יתפלל שחרית. ופשיטא שמותר לחייל שנמצא בפעילות לאכול לפני עה"ש אע"פ שישן וטרם אמר סליחות, למרות שהזוה"ק מחמיר בזה. עכת"ד.

ובענין אי שרי לתת מאכלים ומשקאות לפני התפילה לילדים שאינם בני מצוה, נחלקו בזה הפוס'. המ"א (סי' ק"ו סק"ג), מחה"ש, שו"ע הגר"ז (סי' ק"ו ס"ג), המ"ב (באותו סי' סק"ה) וערוה"ש כתבו להתיר. וכ"פ ביבי"א (ח"ד סי' י"ב סקט"ו. והוסיף שבנער בריא בן י"ב שנים נכון להחמיר). וטעמם דהוא כמו שהתירו להטעימו בסי' רס"ט. ואף למ"ד דלא ספינן לקטן איסור בידים, מ"מ כיון שהמאכל היתר והזמן אוסרו בכה"ג לא אסרו (מחה"ש. עיי"ש ביבי"א שדן בזה). ואף הגר"מ אליהו זצ"ל הורה לי להקל בזה כמ"א, מהטעם שכתב מחה"ש הנ"ל. עכת"ד. ואילו הא"ר צידד לאסור בזה, דמה שהתירו בסי' רס"ט לקטן הוא משום די"א דאף לגדול שרי, משא"כ בני"ד. וכ"פ להחמיר בכה"ח (סי' ק"ו סקי"א. מטעמא שלא יתרגלו לאכול לפני התפילה, דהרגל נעשה טבע. ע"כ. ויש לדון אי גזרינן במידי דרבנן. ואכ"מ). וכ"מ מהא"א מבוטשאטש (סי' פ"ט). ומ"מ נראה שדעת רוה"פ להקל בזה, ונכון להחמיר בנער בריא בן י"ב שנה או קצת קודם לזה, אם אפשר (ואם אין הדבר גורם לתרעומת אצל הקטן. שהרי סו"ס אין הדבר נוגע אלא לענין חינוך. כן נראה לי עפ"י המבואר בספר זריעה ובנין בחינוך לג"ר שלמה וולבה זצ"ל). וראה עוד בענין זה ביבי"א (ח"א חיו"ד סי' ד' ס"ק ה'-ז'), בשאר"י (ח"ב סי' פ"ט סל"ב עמ' רפ"ט), במנוח"א (ח"א פרק כ' ס"ו) ובאשי ישראל (פפויפר. פי"ג סכ"ט). וראה עוד כעין דברים אלה מה שכתבנו בס"ד בקונטרס קדושת השבת (ח"א הערה כ"א ענף 1. וח"ב במיל' פרק ג' ענף 2).

דין האוכל קודם התפילה, אי שרי לענות "אמן" אחר ברכתו, ראה במנחת אהרן (סי' רע"ח). וכשיש ברית בשבת בבוקר קודם התפילה כיצד ישתה היין, ראה בשו"ת מנחת דוד (סי' ס"ד) וברבב"א (ח"ב סי' קט"ו ס"ק קי"ד). ודין גמיעת ביצה חיה (לא מבושלת) לפני התפילה לש"ץ כדי לצחצח את קולו, ראה בשו"ת מהר"ח או"ז (סי' נ"ו), ביבי"א (ח"ד סי' י"ב סק"כ), באול"צ (ח"ב פ"ז תשו' ז'), בילקו"י (ח"א עמ' קמ"ז) ובשאר"י (ח"ב סי' פ"ט סל"א עמ' רפ"ט) שהקלו בזה.

המסקנות לנספח זה ראה לעיל (בגוף הספר, פרק א' סעיפים י"ט וכ').