מקראי קודש

אודות בית

נספח יג: מכתב בעניני גרמא בשבת ויום טוב

בס"ד ז' טבת תשס"ז


לכבוד הרב הגדול, מעוז ומגדול,


(לפי סדר הא"ב)


הגרא"ז וייס שליט"א, מח"ס מנחת אשר, אב"ד וראש ישיבת דרכי הוראה, פעיה"ק.


הגר"ד ליאור שליט"א ראש הישיבה ורב העיר קרית ארבע-חברון ת"ו, ומח"ס דבר חברון.


הגר"א נבנצל שליט"א. רב העיר העתיקה פעיה"ק ירושת"ו, ומח"ס "ביצחק יקרא" ועו"ס.


רציתי לשאול את כת"ר שאלה הלכתית, שנוסף לפן ההלכתי הטהור שלה יש לה היבט כלל ישראלי (שאלות אלה התעוררו אצלי עקב דיונים עם אנשי המחלקה ההלכתית ברבנות הצבאית הראשית, כיון שעתה ישנה בס"ד אפשרות טכנית ליישם דברים אלה בצה"ל).


כידוע, בדור האחרון יחד עם ההתפתחות הטכנולוגית התעוררו בעיות רבות של שימוש במכשירים החשמליים והאלקטרוניים בשבת. לאור זאת נפתחו שני מכונים הלכתיים-טכנולוגיים לפתור או להקטין את בעיות השימוש במכשירים הללו בשבת, כמובן במקומות ובתנאים שמותר להשתמש במכשירים אלה – המכון המדעי טכנולוגי לבעיות הלכה בראשות הגרל"י הלפרין שליט"א, ומכון צומ"ת בראשות הרה"ג ישראל רוזן שליט"א.


כבר הובאו בס"ד בספרנו קדושת השבת (ח"א הערה כ"ז) דעות שונות מגדולי הפוס', אם אכן מותר בשבת להשתמש עם מכשירי הגרמא של המכונים הללו. ישנם רבים מגדולי הפוסקים האוסרים זאת מכל וכל, הן מההיבט הכללי של פירצה בחומת השבת, והן מההיבט ההלכתי גרידא, שבאמת אין המכשירים הללו פועלים באופן גרמא (משום שגרמא זה רק באופן לא קבוע, כגון כיבוי שריפה. או שמכשיר שמתוכנן לפעול באופן של גרמא אין זו נחשבת גרמא, או משום שגרמא הוי רק אם אין ודאות שהתוצאה אכן תושג, וכדו'. כמבואר שם בקדושת השבת ח"א).


השאלה שלנו הינה האם במיקרים של פיקוח נפש, כגון בצבא, אכן מותר ועדיף להשתמש במכשירי גרמא אלה. דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א כפי שאמר לי כמה וכמה פעמים, שלגבי רפואה אסור להשתמש במכשירים הללו, משום שלדעתו באמת אין דינם כגרמא (מדובר על המכשירים של שני המכונים הנ"ל), ולכן גם במיקרים של פיקו"נ אין להשתמש בהם, שמא יחשבו שהם באמת פועלים בגרמא וישתמשו בהם גם במיקרים שאינם לפיקו"נ. מ"מ אינני יודע את דעתו גבי שימוש במכשירים אלה בצבא. אמנם בפעם אחרת אמר לי הגריש"א שליט"א שבצבא – במקום פיקו"נ – עדיף להשתמש בעט-שבת מאשר בעט רגילה (אך אין זה מדין גרמא אלא מדין כתיבה שאינה מתקיימת).


לאור הנ"ל, ובפרט מצד ההסתכלות הכללית, רציתי לשאול את כת"ר שליט"א:


א. מה דעת כת"ר על מכשירי הגרמא של שני המכונים הנ"ל.


ב. היש לדעת כת"ר נ"מ לדינא בין שני סוגי מכשירי הגרמא – של המכון המדעי טכנולוגי הפועל ע"י גרמא של מניעת המונע, או של מכון צומ"ת הפועל ע"י גרמא של המשכת מצב, כמבואר בספרנו קדושת השבת (ח"א הערה כז).


ג. האם אכן בצבא מותר להשתמש במכשירי גרמא אלה, או שיש חשש שאז ישתמשו במכשירי הגרמא אף במקום שאינו פיקו"נ, או שישנם חששות אחרים. ותחילה נשאל לגבי מכשירים שכל שימושם הוא לצורך פיקו"נ, האם מותר לעשות שלפחות מכשירים אלה יפעלו ע"י גרמא, ואז אין חשש שישתמשו בהם במקרים שאינם פיקו"נ (כמובן מדובר במכשירים שמבחינה מבצעית ניתן ליישם בהם עיקרון גרמא).


ד. האם יש להפעיל מכשירי גרמא בצבא לא רק במיקרים שהם לצורך פיקו"נ טהור (כמכשירי תצפית וצילום המשמשים לגילוי מחבלים), אלא גם במכשירים שהם צרכים הכרחיים או כמעט הכרחיים של החיילים. וכגון השימוש בברזי המים באניות חיל הים (שפתיחת הברז מפעילה משאבה הפועלת ע"י חשמל בשבת, ובשל כך נעשים חילולי שבת רבים כל שבת).


ה. האם גם בדברים שלמעשה אין היתר לעשותם בשבת, כגון פתיחת שערים חשמליים בגדר ההפרדה למעבר ערבים לשדותיהם, אך למעשה בצה"ל כן מחללים שבת לשם כך, האם גם דברים כאלה כדאי להופכם לגרמא כדי שמ"מ החיילים לא יחללו שבת באיסורי דאו', או שבמיקרים כאלה ברור הדבר שאין לעשות מכשירי גרמא כדי שלא יחשבו שזה באמת מותר.


ו. במיקרים שמותר להשתמש בצבא במכשירים מסוימים באופן של גרמא, היש נ"מ אם מצמידים מנגנון גרמא למכשיר אלקטרוני שכבר קיים (שאז לפחות יש לומר שאין המכשיר נבנה לפעול באופן של גרמא), או שמלכתחילה בונים את המכשיר שיפעל באופן גרמא.


לכאו' יש לדון בכל זה גם מהצד האם בצבא יש צורך לחפש את ההיתרים הללו, כיון שכל זה הוא רק מדין הקל הקל תחילה [שבקרית ספר על הרמב"ם (ספי"ד מהל' מאא"ס) כתב שהינו דין דרבנן, וכ"כ בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רס"ג ד"ה "וכל"), ומאידך מדברי השואל ומשיב (מהדו' ד' ח"א סי' מ"ב) משמע דהוי דאו'. וע"ע בשש"כ (פל"ב הערה פה*)]. ואז היכא דשרי להשתמש במכשירים מסוימים א"צ להתאמץ ולחפש אופנים לעשות מלאכות אלה באיסור קל יותר. ועוד: האם תלוי כל הדבר הזה אם שבת הותרה או דחויה. ואם היא הותרה הרי שאין צריך להתאמץ ולעשות את הפעולות שבלאו הכי מותרות, באופן חמור פחות.


אודה מאוד לכת"ר שליט"א אם יואיל לענות על שאלותי, ובפרט כדי שאוכל לפרסמן.


בברכת התורה מ. הררי, ירושת"ו