[1]

לא. כ"כ בהחלטת הרבנות הראשית [כמובא בס' היוצו"ר (דשנ"ג)], וכ"כ בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 881), עפ"י מכתבי תשובה מהגר"י ניסים זצ"ל (בשנים תש"ך ותשכ"ד).

א. כנ"ל (בפ"ח הערה א').

[2]

ב. כפי שבס"ד כתבנו במקראי קודש – קיצור הל' המועדים (הל' ספירת העומר פ"ד סעיפים א'-ד'), הרי שהאבלות של ספירת העומר כוללת גם איסור נגינה. והדבר כולל הן איסור ניגון בכלים השונים, והן איסור שמיעת מנגינות, הן מכלי זמר והן מכלים חשמליים, כרדיו וכדו', כמבואר שם.

ויסוד איסור זה הוא בשו"ע (סי' תק"ס ס"ג) גבי כל ימות השנה. וכתבו הפוס', שבפרט אמור הדבר בימי ספיה"ע וביהמ"צ [ערוה"ש (סי' תצ"ג ס"ב), אג"מ (או"ח ח"א סס"י. קס"ו. ואו"ח ח"ג סי' פ"ז. ויו"ד ח"ב סי' קל"ז). יחו"ד (ח"ג סי' ז'. ח"ו סי' ל"ד). מנחי"צ (ח"א סס"י קס"ו). צי"א (חט"ו סי' ל"ג סק"ב) ועוד פוס'. וע"ע בחזו"ע (יו"ט דרנ"ח סל"ג). הב"ד בס"ד במקראי קודש – קיצור הלכות המועדים (שם). וע"ע לעיל (בפ"ח הערה ה').

[3]

ג. לגבי איסור ריקודים ומחולות, ר' לעיל (בפ"ח הערה ד').

[4]

ד. לגבי איסור שאר הנהגות של שמחה, ר' מ"ב (סי' תצ"ג סק"ב).

[5]

ה. כנ"ל (בפ"ח הערה ז').

[6]

ו. כנ"ל (שם בהערה ח').

[7]

ז. כ"כ הגר"א שפירא זצ"ל במכתב לרה"ג משה יוסף ירס (בכ"ד חשוון תש"נ), שכבר נפסק ע"י הרה"ר לישראל, שמותר ביום העצמאות לדחות דיני אבלות ספירת העומר, ולהשתמש בנגינה כדי לשמוח בו. עכ"ל. והיה זה בתקופת כהונתו של הגרא"ש זצ"ל כרב ראשי (הקלדת המכתב נמצאת בידי). אמנם לא ראיתי החלטה כזו בשם הרבנות הראשית. וכ"כ בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 877. הערה 79) בשם הגר"ש גורן, הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זצ"ל. וכ"כ קודם לכן בשו"ת קול מבשר (ראטה. ח"א סי' כ"א ד"ה "הנה"). וכ"כ בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' נ"א), וכן עולה מדברי שו"ת יין הטוב (ח"ב סי' י"א, מדהתיר חתונות, הרי שזה כולל גם מנגינות). וכ"כ להקל הגרד"ל שליט"א בס' דבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תק"ל וסי' תקל"א סק"ה. וח"ה דקכ"ז ס"ט). עיי"ש בחלק ה' שכ' שלמרות שמותר לשמוח בכלי זמר וריקודים, בכל אופן יש להזהר שלא להיגרר אחרי במות ואירועים ריקים מתוכן הרחוקים מקדושה. ויש להקפיד למלא את היום בתוכן רוחני ובחיבוב ארץ ישראל. עיי"ש. וכ"כ בס' הלמ"מ (רימון, עמ' 166) בשם שח"א (ח"ג סי' מ'), וכ"כ בקונט' אהל"ה (עמ' 62, 61 ובהערה 28 שם) בשם חכ"א זצ"ל (בסידור יראו ישרים וישמחו) והג"ר יעקב אריאל שליט"א.

וטעם המתירים, משום שבשל הניסים שנעשו לעם ישראל, בטלה אבלות דספיה"ע ביום זה, וכנ"ל (בסעי' א'). וכ"כ בדבח"ב ובהלמ"מ ובשאר הפוס' הנ"ל.

אמנם לא אכחד, שממש"כ בשו"ת ישכי"ע [(ח"ו חאו"ח סי' י' סק"ב. וח"ח בהשמטות סי' ד'). הב"ד בס' היוצו"ר (דס"ח-ס"ט)] מדאסר עריכת חתונות, מתבאר שדעתו לאסור גם נגינות וריקודים. אך כיוון שטעמו הוא משום שביום זה לא נעשה שום נס (אלא ביום ההצבעה באו"ם, או ביום שביתת הנשק), דבר שלא קיבלנוהו כבר לעיל (בפ"ג סעי' כ'), בשל דברי רבנו הגרצי"ה זצ"ל, לכן לא הזכרנו דעה זו בהלכות לאיסור.

ולגבי סוף זמן ההיתר לנגן ולרקוד ביום זה, אם יש סיבה מיוחדת לכך, כגון לשמח חתן וכלה, ראה מה שבס"ד כתבנו לעיל (בסוף פרק ח', גבי שמחת חתן וכלה ביום זה, שההיתר נמשך גם לאחר תום יום העצמאות), אך אם אין סיבה כזו, ר' לעיל (בפ"ח הערה כ"ו), שהגר"י אריאל שליט"א פסק שאת שמחת האירוסין יש להפסיק בצאת הכוכבים. ובס"ד נראה דה"ה גבי נגינות וריקודים מצד שמחת ההודיה על העצמאות (ולא של חתונה), שג"כ יש להפסיקם בצאת הכוכבים.

[8]

ח. כן מתבאר במפורש בדבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תק"ל ותקל"א ס"ה. ומח"ה דקכ"ז ס"ט), ומש"פ הנ"ל.

[9]

ט. כן מתבאר מדברי הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זצ"ל (שם), מדברי הדבח"ב (ח"ב וח"ה שם), ושאר הפוס' הנ"ל.

ויש לשים לב כמובן, ככל שאר ימות השנה, לשמוע שירים כשרים, ורצוי לשמוע דווקא מנגינות ושירים המוסיפים יראת שמים, וכדלקמן (בסעיף ד').

[10]

י. קל וחומר מהא דמקילים לשמוע מנגינה מהכלים עצמם, כבס"ד בהערה הבאה.

[11]

יא. כן מבואר בדברי הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זצ"ל, הנ"ל. וכ"כ חכ"א זצ"ל (בסידור יריו"י הנ"ל), הגר"י אריאל שליט"א (באהל"ה עמ' 62 הערה 28) ושאר הפוס' הנ"ל.

[12]

יב. כפי שבס"ד כתבנו לעיל (בריש פ"ח ובריש פירקין), אין להתיר ריקודים ומחולות בימים רגילים של ספיה"ע [עפ"י ערוה"ש (סי' תצ"ג ס"ב), אג"מ (אוח"א סס"י קס"ו ועוד) וש"פ, הבאנו דבריהם במקראי קודש – קיצור הל' המועדים (הל' ספיה"ע פ"ד סעי' א'-ג'). ומ"מ גבי יוהע"צ כתבו הפוס' להקל אפי' בריקודים של שמחה. שכן מתבאר מתשו' קול מבשר (ראטה. ח"א סי' כ"א ד"ה "הנה"), שכתב שאין דיני אבלות של ספיה"ע נוהגים ביום העצמאות. ועל פי דבריו היקל גם הגר"א שפירא זצ"ל [עפ"י העתק המכתב דלעיל (בהערה ז'), שכתב שמותר ביום העצמאות לדחות את דיני אבלות ספיה"ע. וא"כ מותר גם לרקוד], וכן היתה גם ד' רבנו הגרצי"ה זצ"ל, וכפי שנהגו בישיבת "מרכז הרב" לרקוד בליל יום העצמאות לבית הנשיא [ס' פסקי רבנו (אבינר. עמ' 197 סי' תצ"ו)]. וכ"כ בשו"ת שבט מיהודה (ח"ב סי' נ"ח). וכן מתבאר משו"ת יין הטוב (ח"ב סי' י"א, מדהתיר חתונות, וזה כולל ריקודים). וכן הורה לי להקל הגר"ש ישראלי זצ"ל (וכדלקמן בנספחים, נספח ב'). וכ"ד הגר"ש גורן והגר"מ אליהו זצ"ל, נוסף לד' הגר"א שפירא זצ"ל [כמובא בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב. עמ' 877 הערה 79)]. וכ"כ הגרד"ל שליט"א בדבח"ב (ח"ב עמ' 273 סי' תק"ל. וח"ה דקכ"ז סעי' ט'), שמותר ומצווה לשמוח ולרקוד ביום זה. וכ"כ בס' הלמ"מ (חגי התקומה. עמ' 166) לדינא בשם שח"א. וכ"כ באהל"ה (עמ' 61). וכ"ד עוד חכ"א זצ"ל, כבסידור יריו"י. וע"ע לעיל (בפ"ו הערה כ"ה).

וטעם המתירים, כפי שכתבנו, משום שאין דיני אבלות ספיה"ע נוהגים ביום זה [דבח"ב, הלמ"מ ושאר הפוס' הנ"ל].

[13]

יג. כ"כ הגר"ד ליאור שליט"א בס' דבח"ב (ח"ה דקכ"ז סעי' ט'), וכנ"ל בהערה ז'. והיינו בפרט לא ללכת למקומות שיש בהם חוסר צניעות.

[14]

יד. כדלקמן בס"ד (בסעיף ו').

[15]

טו. כדלקמן (בסעיף ז').

[16]

טז. כדלקמן (בסעיף ח').

[17]

יז. כדלקמן (בסעי' ט').

[18]

יח. כדלקמן (בסעיף י').

[19]

יט. כדלקמן (בסעיף י"א).

[20]

כ. כן מתבאר ממכתבו של הג"ר יעקב אריאל שליט"א, כדלקמן בנספחים (נספח ו' תשובה ה'), שכתב שדין האבלות ביום העצמאות כדין אבלות בחנוכה. עכ"ד. ופסק הגרי"א שליט"א כך, אע"פ שהזכרנו בשאלה את דברי הגרש"ג זצ"ל בתרוה"ג, שמיקל בכך. וראה מה שבס"ד כתבנו במקראי קודש – הל' חנוכה (פ"א סעי' ה') שיש דין אבלות בחנוכה. וזאת עפ"י השו"ע (או"ח סי' תרצ"ו ס"ד, ויו"ד סי' ת"א ס"ד) ורמ"א (ביו"ד שם ס"ו). ושכ"פ בכה"ח (או"ח סי' תר"ע סקי"ט) וילקו"י מועדים (עמ' 193). וא"כ לד' הגר"י אריאל אין יוהע"צ מבטל אבלות דשבעה.

[21]

כא. כ"כ הגרש"ג זצ"ל בשו"ת תרוה"ג (חיו"ד ח"ב סי' צ"א), שהישווה דין יום העצמאות לפורים. וכמש"כ הרמ"א (באו"ח סי' תרצ"ו ס"ד) שנוהגים שאין אבלות נוהגת בפורים. ולכן פסק שאין דין אבלות בפורים. וכדבריו פסק גם הגר"ד ליאור שליט"א במכתבו אלינו, כדלקמן בנספחים (נספח ח') עפי"ד הרמ"א בהל' פורים, ולכן אין לנהוג אבלות ("שבעה") בפורים.

ומ"מ ראה ברמ"א (שם), שאע"פ שאין אבלות בפורים, מ"מ עולה לו יום פורים למנין שבעת ימי האבלות. עיי"ש. וא"כ ה"ה לני"ד.

בס"ד נעיר פה עוד שני דברים חשובים: אחד, גם לדעת המקילים צריך הוא לנהוג אבלות בדברים שבצנעה, דק"ו משבת [ר' שו"ע (יו"ד, סי' תס"א)]. ושנית, נראה שלנוהגים כרמב"ם וכשו"ע, אין להקל בני"ד אם יום הראשון דאבלות חל ביום העצמאות, שהפוס' הללו ס"ל שאבלות יום ראשון הינה מדאו' [ר' שו"ע (יו"ד סי' שצ"ח ס"א ושצ"ט סי"ג)].

[22]

כב. מה שכתבנו שיש שאוסרים זאת לגמרי, כ"כ הגר"י אריאל שליט"א במכתבו אלינו, כדלקמן בנספחים (נספח ו' תשובה ו'), שבתפילות ערבית ושחרית ביום העצמאות, אבל לא יהיה ש"ץ. עכ"ד (ומשמע שבמנחה שרי. ושמא בגלל שאין בה הלל). וחכ"א זצ"ל כתב בסידור יריו"י (עמ' 8), שמי שהוא אבל, לא יהיה שליח ציבור ביום העצמאות. ולא עוד, אלא אפילו אם יום העצמאות נדחה, כך שביום ה' באייר חל יום הזיכרון, אבל לא יהיה ש"ץ בתפילות יום ה' באייר זה. עכ"ד. וא"כ כ"ש כשחל יום העצמאות ביום ה' באייר עצמו.

ומה שכתבנו שיש מי שמיקל לפחות לאחר שלושים הימים הראשונים לאבלות, כך הורה לי הגר"ד ליאור שליט"א בתשובה לשאלתי, הן לגבי יום העצמאות, והן לגבי ש"ץ ביום ירושלים. ותחילה נטה להקל בזה לגמרי, ואמר שהרי ממילא הוא אומר הלל גם כאדם יחיד מהקהל, ולכן אין בכך בעיה. אמנם לאחר שהזכרתי שאין הדבר פשוט לכו"ע, אמר שבכל אופן לאחר שתמו שלושים ימי האבלות ודאי שלא נראה להחמיר, ורשאי לשמש כש"ץ בימים אלה, אע"פ שהוא אומר הלל. עכת"ד. אמנם יש להעיר שיש מהאשכנזים המקילים, שאף ביום שאומרים הלל, האבל יעלה כש"ץ חוץ מבזמן ההלל. ולכאו' ה"ה בני"ד. ראה מ"ב (סי' תקפ"א סק"ז. וסי' תרע"א סקמ"ד וסי' תרפ"ג סק"א). בה"ל (סי' קל"ב, בסוף קונטרס מאמר קדישין). ובמ"ב-דירשו (סי' תקפ"א ס"ק 18).

[23]

כג. ראה במאמ"ר (לגר"מ אליהו זצ"ל. מועדים. פרק נ"ח סעי' ל"א), ובמקראי קודש-חנוכה (פרק י' הערות ל"ט ומ') שהאשכנזים מחמירים בדברים אלה, ואילו הספרדים מקילים שאבל תוך שנה עולה כש"ץ אפילו בשבת. שכן הורה לי הגר"מ אליהו זצ"ל. וכן המנהג. וכ"ש שאבל ספרדי תוך שנה יכול לעלות כש"ץ בשחרית ביום העצמאות, ואף בהלל (לפחות בביכ"נ ספרדי).

[24]

כד. כך הורה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, גבי מי שחל יום הזיכרון של אביו ביום העצמאות, שרשאי הוא לעלות כשליח ציבור. והוסיף, שהרי אף ביו"ט מותר לו לעלות כש"ץ, אם אין מישהו אחר שיעלה. עכת"ד. והיינו שאין בזה איסור מעיקר הדין. וראה במ"ב (סי' תרצ"ו סקי"ב), שאם אין מי שיודע לקרוא המגילה כ"כ טוב בניקוד וטעמים, ובדקדוק האותיות, טוב יותר שיקראנה האבל. וכמש"כ הרמ"א עצמו ביו"ד, לעניין שיתפלל בשבתות ובימים טובים. עכת"ד. ויש לזכור דמישתעי באבל תוך שבעה. וכ"ש בני"ד. ושאלתי גם את הגר"י אריאל שליט"א לגבי מי שיש לו יום הזיכרון ביום העצמאות, הרשאי אז לעלות כש"ץ, כולל אמירת ההלל. וענה לי הגר"י אריאל [כדלקמן בנספחים (נספח ו' תשו' ו')], שנהגו שבעל יום הזיכרון (-יארצהייט) מתפלל בשבת ויום טוב. עכ"ל. ור"ל כ"ש ביום העצמאות (וכן ביום ירושלים, כבשאלה שם). וכן הורה לי הגר"ד ליאור שליט"א [במכתבו כדלקמן בנספחים (נספח ח' תשובה ח')], שאם אינו בשנת אבלות, אלא יש לו יום זיכרון בלבד, יכול הוא להתפלל (כש"ץ) בלי פקפוק, מפני שאין בזה אבלות כלל. עכ"ל.

[25]

כה. כן מבואר בהחלטות הרה"ר (בשנים תשי"א ותשי"ד), שיאמרו אזכרה (לחללי השואה ולנופלים במלחמת השחרור) בתפילות שחרית, לפני "אשרי" "ובא לציון". ע"כ. וכן הורה לי להיתר הגר"ש ישראלי זצ"ל, שמי שיש לו יארצהייט ביום העצמאות על קרובו, שרשאי לעשות לו השכבה ביום זה באופן רגיל. והוסיף, שאולי יעשה זאת אחר תפילת מנחה. עכ"ד. ור' שו"ע (או""ח סי' תרצ"ו ס"ד), במ"ב (סק"ח), ובמ"ב-דירשו (הערה 21), שמשמע שלא לומר השכבה ביום שא"א בו תחנון. ומ"מ פסק הרבנות הראשית הנ"ל עומד וקיים.

[26]

כו. דבין למ"ד שדין אבלות ביוהע"צ כדין אבלות בחנוכה (כגר"י אריאל שליט"א, כדלעיל בהערה כ'), ובין למ"ד שדין אבלות ביוהע"צ כדעת הרמ"א גבי פורים, שאין אבלות שבעה ביום זה (כגרש"ג זצ"ל וכגרד"ל שליט"א, כדלעיל בהערה כ"א), הרי שאין מספידים לא בחנוכה ולא בפורים [ר' ס' פני ברוך (גולדברג. סי' ג' ס"י)], ולפי"ז עולה שגם אין מספידין ביוהע"צ.

וגבי הספד בפורים ע"ע במקראי קודש הל' פורים (פי"ד ס"ח). וגבי פורים משולש, עיי"ש (פט"ו הערות מ"א ומ"ה). וגבי הספד ת"ח, עיי"ש (בפ"ב הערה ל"ה. ופי"ד ס"ח). וע"ע בפנב"ר (שם) ובחזו"ע (אבלות. ח"א דרפ"ט סי"א).

[27]

כז. עפ"י גמ' מגילה (ד"ג, ב') ומו"ק (דכ"ז, ב'). רמב"ם (אבל פי"א ה"ה). שו"ע (ביו"ד סי' ת"א סעיף ה'. וגבי חנוכה, באו"ח סי' תר"ע ס"ג). חזו"ע (ח"א. דיני הספד. דרפ"ט סי"א) ופנב"ר (סי' ג' ס"י). ודווקא כשמונח לפני המספידים. הא אחר הקבורה אין מספידים (הפוס' הנ"ל).

[28]

כח. ראשית בס"ד נסביר מהו צידוק הדין. צידוק הדין פירושו הצדקת הדין שהאדם נפטר, שהקדוש ברוך הוא הינו דיין האמת, וכל משפטיו צדק. ובהמשכו מתפללים שה' יסיר חרפת עמו, ושהמתים יקיצו ויקומו. ע"כ.

ומנהג זה של צד"ה הינו מנהג נביאים [אורחות חיים (ח"ב דתרס"ה). וכן עשתה רצפה בת איה, שלקחה את השק והתטה אותו אל הצור, שהצדיקה עליה את הדין ואמרה "הצור תמים פעלו" וכו' [הב"ד בחזו"ע (אבלות. ח"א דצ"א)].

הקדמונים [הכלבו (הל' אבלות)] כתבו שאומרים צד"ה עם יציאת הנשמה. וכ"כ השו"ע (יו"ד סי' של"ט ס"ג). אך הרוקח כ' שכן הוא מעיקה"ד, אך נהגו לאומרו בבית הקברות, משום כבוד המת. וכ"כ הטור (סי' שע"ו). וכן נוהגים כיום למעשה, לאומרו בביה"ק אחר סתימת הגולל, והיינו כיסוי הקבר [פנב"ר (סי' ה' סי"ח ובמקורות שם)].

ולמעשה, זו מחלו' מרן ורמ"א, אי אמרינן צד"ה ביום שא"א בו תחנון. שלמרן (יו"ד, סי' ת"א ס"ו) אומרים צד"ה אפי' ביו"ט שני. ואילו לרמ"א אין אומרים צד"ה בכל הימים שא"א בהם תחנון. וע"ע בשו"ע או"ח (סי' ת"כ ס"ב) ומ"ב (סק"ד). אך למעשה אף הספרדים כיום א"א צד"ה ביום שא"א בו תחנון [חזו"ע (אבלות ח"א דצ"א ס"א). ושלא כמש"כ בס' פנב"ר (סי' ה' סי"ח)]. ולפי"ז אף הספרדים לא יאמרוהו ביוהע"צ.

וע"ע בס' היוצו"ר (דשמ"א).

[29]

כט. מהר"ם (בהל' שמחות, סי' פ"ז). ט"ז (או"ח סי' ת"כ). שו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' מ"ח). פנב"ר (פ"ג ס"י). חזו"ע (אבלות ח"א דצ"ב).

[30]

ל. הנה לפי מה שבס"ד כתבנו לעיל (בסעי' ו'), שזו מחלו' אי דין יוהע"צ כחנוכה (שיש בו דין אבלות) או כפורים (לרמ"א שכתב שנוהגים שאין בו דין אבלות), הרי מ"מ לכאו' אין להתענות ביוהע"צ. דהא אין להתענות תענית יחיד הן בחנוכה [ר' מקראי קודש – חנוכה (פ"א סעיף ג'). ועיי"ש (בהערה ג') שמדברי הגר"א (בהגהותיו לסי' תר"ע סק"ב) משמע שכן מתענים בחנוכה. וצ"ע]. וכ"ש למ"ד שדין יוהע"צ כדין הרמ"א בפורים, שאין נוהגים בו אבלות, הרי שאין מתענים גם ביוהע"צ [ר' מקראי קודש – פורים (פי"ג סעי' ט"ז), עפ"י השו"ע (סי' תקס"ח סעי' ה'. וסי' תק"ע) ורמ"א (סי' תרצ"ה ס"ב), שאין להתענות הן בי"ד באדר והן בט"ו בו].

ומ"מ באשר למה שכתבו הפוס' גבי ני"ד. בקונט' אהל"ה (חגי התקומה. עמ' 60 הערה 23) כתב, שלד' שו"ת קול מבשר (ח"א סי' כ"א) אין להתענות ביום העצמאות. ושכ"פ הגרי"א הרצוג זצ"ל בפסקים וכתבים (או"ח ח"ב סי' ק"ה דתע"ה) ובשח"א (ח"ב סי' י"ג וי"ד). והוסיף, שמאידך רבנו הגרצי"ה זצ"ל בס' לנתי"ש (ח"ג דע"ד. ובמהדורות אחרות הוא בח"ב דשנ"א – שנ"ג) ס"ל שמותר להתענות ביום העצמאות. ואכן עיי"ש בלנתי"ש שהסביר מדוע ניתן להתענות ביום העצמאות תענית בה"ב שלאחר הפסח. והסביר שאין סתירה וניגוד בין מציאות תענית של יחידים ביוהע"צ, אל אופיו החגיגי הציבורי. עיי"ש.

ולפי"ז לכאו' לא הבנתי כיצד בס' שח"א כתב (בח"ב סי' י"ג וי"ד) שאסור להתענות ביום זה, וכיצד חולק על רבנו הגרצי"ה זצ"ל. אמנם ס' שח"א אינו תח"י שאוכל לעיין בו. ואח"כ הראוני שם (בח"ב סי' י"ג וי"ד), שדן ע"כ באורך, והסיק דאסור להתענות. והסביר שם (בעמ' פ"ב), ששמע שמש"כ רבנו הגרצי"ה זצ"ל להתיר תענית יחיד, הוא רק כדי לחזק את מה שפסקו הרבנים הראשיים דאז. עכת"ד. וגם זאת לא כ"כ זכיתי להבין את דברי אותו חכם, שהרי גם הגרי"א הרצוג זצ"ל (כנ"ל בריש הערה זו) אסר להתענות ביוהע"צ. וע"ע שם (בסי' י"ז סק"ד). וא"כ נראה שבאמת מעיקרא ד' הגרצי"ה דשרי להתענות ביוהע"צ.

למרות שעפ"י דברי מרן (בסי' תכ"ט ס"ב) יש מקום להתיר לספרדים להתענות ביום העצמאות [וע"ע בשו"ע (סי' תקע"ג)], מ"מ כיוון שלא ברורה ההשוואה בין יוהע"צ לבין ימי ניסן, שאיסור התענית בהם הינו רק מצד מנהג, לכן חזרנו לריש דברינו שיש ללמוד דין יוהע"צ מדין חנוכה ופורים, ולכן אין להתענות ביום זה. ומ"מ כתבנו שיש מי שמתיר להתענות ביוהע"צ, עפי"ד רבנו הגרצי"ה זצ"ל, וכנ"ל. ולגבי היחס בין תענית להספד, שאם מתירים תענית, כ"ש שיש להתיר הספד, יתכן שיש לחלק בין תענית שהיא רק ליחידים, לבין הספד שהוא כלפי הרבים. ואכמ"ל.

[31]

לא. ובאשר לתענית חלום ביום העצמאות. הנה מרן בשו"ע (סי' רפ"ח ס"ד) כ' עפי"ד הגמ' בברכות (דף ל"א), שמותר להתענות תענית חלום בשבת, כדי שיקרע גזר דינו. ע"כ. ובמ"ב (סי' תקכ"ט סקי"ח) כ' שאף ביו"ט מותר להתענות ת"ח. ע"כ. ולפי"ז כ"ש שמותר להתענות ת"ח ביום העצמאות.

ומה שכתבנו שכ"ה דווקא כשנפשו עגומה עליו בגלל החלום, הוא עפי"ד הפוס' [ר' למשל מ"ב (סי' רפ"ח ס"ק ט"ו וי"ט)]. ואגב, ראה במ"ב-דירשו (סי' רפ"ח בהערות 27, 14) מש"כ בשם החזו"א.

[32]

לב. באשר למי שהתענה תענית חלום ביום העצמאות, אם צריך הוא להתענות תענית על מה שהתענה ביום האסור בתענית.

לגבי מי שהתענה ת"ח בשבת, כ' מרן (בסי' רפ"ח ס"ד), שצריך להתענות תענית נוספת, כדי שיתכפר לו מה שהתענה בשבת וביטל מצוות עונג שבת. אך גבי ני"ד יש צד להקל, דהא לפי"ד הגרצי"ה זצ"ל הנ"ל הרי ממילא שרי להתענות ביוהע"צ, וא"כ א"צ כפרה על כך. ולפי"ד האוסרים להתענות ביוהע"צ, הרי כתבו השו"ע (סי' תקס"ח ס"ה) והמ"ב (סי' רפ"ח סק"ט), שהמתענה ביום שאסור מדינא להתענות בו, כר"ח, חנוכה ופורים, יו"ט שני של גלויות וחוה"מ – הרי שבזה צריך למיתב תענית לתעניתו. אך ימים שאיסור התענית אינו אלא רק מצד מנהג, כגון יומי דניסן, או סיוון, או איסרו חג, או בין יוה"כ לסוכות וכה"ג, אם התענה בהם, א"צ למיתב תענית לתעניתו. ולמעשה בס"ד נלע"ד שבני"ד א"צ לישב תענית לתעניתו מתרי טעמי: 1) המ"ב (סי' תקס"ח סקל"ז) כ' שאם התענה ביום שא"א בו תחנון, כל"ג בעומר, ט"ו באב וט"ו בשבט, אם התענה בהם א"צ לישב תענית לתעניתו. ולכאו' י"ל בס"ד דה"ה בני"ד. 2) המ"ב (בסי' תי"ח סקי"ד. ובסי' תקס"ח סקל"ו) כ', שמי שהתענה בר"ח ניסן או אב, שכיוון שי"א שמותר להתענות בהם (כמ"ב סי' רפ"ח סק"י), לכן א"צ להתענות אח"כ שוב על מה שהתענה בהם. ע"כ. ובס"ד י"ל דה"ה בני"ד, וכנ"ל. וע"ע במ"ב (סי' תקס"ח סקל"ז), שגם מהתם נראה בס"ד צד להקל בני"ד.

וע"ע בשו"ע (סי' תי"ח ס"ה) ובמ"ב-דירשו (סי' רפ"ח הערות 19, 18, ובסי' תרצ"ו הערה 24).

[33]

לג. כתב רבנו האבודרהם שבשבת ובר"ח יאמר בברה"מ "מגדול", שהוא מראה שהקב"ה הוא מלך גדול, שאז מתגלה מלכותו יותר מאשר בימי החול, שאז אומרים "מגדיל". ע"כ [ויש שהסבירו, שבימות החול, שהם דומים לימי הגלות, אומרים "מגדִיל", משום שאז הקב"ה עוסק בבנין הגאולה, הולך ומגדילה תמיד. ואילו בשבת וביו"ט, שהם דומים לימות המשיח, אומרים "מגדול" על הגאולה שכבר גדלה כל צורכה, ונעשית כמגדול עוז, כמגדל גדול [סידור אמרי פי (בברכת המזון)]. את דברי האבודרהם הביא הד"מ (בסי' קפ"ט) והכנה"ג. וכ' הכנה"ג, שלפי"ז אין לומר "מגדול" כי אם בשבת וביו"ט. אך כתב שבאמת המנהג לומר כך גם בר"ח. עכ"ד. וכ"כ המ"א. הב"ד כה"ח (סי' קפ"ט סקי"א), ועיי"ש שהביא שם דעות שאומרים "מגדול" גם בסעודת מלווה מלכה. וי"א שגם בפורים, בשל ההארה של מצווה שישנה אז. והוסיף הרב כה"ח, דלפי"ז י"ל "מגדול" גם בסעודת חתן או סיום מסכתא. עכ"ד. ועפי"ז כ' הג"ר עמרם אבורביע זצ"ל (רבה של העיר פ"ת) בספרו המפורסם נתיבי-עם (הכולל בעיקר מנהגי ירושלים ת"ו, שם בסי' קפ"ט) שגם בסעודת יום העצמאות, "שהיא שמחה כללית לכל האומה הישראלית, שודאי שיש הארה, וראוי לומר כן", והיינו בתיבת "מגדול". עכ"ד.

ושאלתי ע"כ את הגר"ד ליאור שליט"א, ואמר לי שביום העצמאות יש לומר "מגדיל" ולא לשנות ל"מגדול", כיוון שסו"ס זה יום חול. עכת"ד. וע"ע בספר משנה שכיר (טייכטל. על המועדים) מש"כ גבי אמירת "מגדול" ביום שיש בו התנוצצות אורו של משיח.

אגב דמישתעינן גבי ברהמ"ז, נזכיר פה מה ששמעתי מת"ח אחד, שאמר שכיוון שבמלחמה זו (בשנת תשפ"ד) התגלה בס"ד ע"י חיילינו האמיצים, שישנן הרבה מאוד מנהרות ברצועת עזה שחפרו מחבלי ארגון הטרור החמאסי, ימח שמם וזיכרם (זה מזכיר את בארות המים שחפרו אבותינו הקדושים אברהם ויצחק, זיע"א, ופלישתים גזלו וחמסו אותן. והיה זה באותו אזור – בארץ גרר – שהיא בערך באזור עזה). לכן אותו ת"ח בברהמ"ז, לאחר המילים "ארץ חמדה, טובה ורחבה" – מוסיף גם את המילה: "והעמוקה". והיינו להודות לקב"ה שנתן לנו גם את העומק של א"י, הכולל לא רק את אורכה ורוחבה, אלא גם את עומקה, ושנמצא את כל המערות של המחבלים ימש"ו. ובאמת צ"ע אי שרי להוסיף מילה בברהמ"ז, דשמא חשיב שינוי ממטבע שטבעו חכמים. ואף שקיי"ל שברכה ראשו' תיקן מרע"ה, והשניה תיקן יהושע בן נון, ושלישית תיקן דוד המלך, מ"מ ר' בב"י (רס"י קפ"ז) שאמנם ברהמ"ז עיקרה מדאו', אך מרע"ה, יהושע ודוד תיקנו הנוסח המדויק. עיי"ש מש"כ בב"י בשם הרשב"א והרא"ש. ועיי"ש בשם הרמב"ן, שהנביאים תיקנו הנוסח המדויק. ועיי"ש בנו"כ על הטור, גבי חילוקי הנוסחאות השונות בברהמ"ז (כגון שעפי"ד הכלבו, הרי שהאשכנזים אינם אומרים פסוק "פותח את ידך"). ולאור כ"ז לכאורה יש מקום להקל ולהוסיף בני"ד את תיבת "והעמוקה" על ענין הארץ הרחבה. אבל למעשה יש להקל בכך רק עפ"י אחד מגדולי הדור. ואכמ"ל.

[34]

לד. בני"ד לכאו' יכולות להיות שתי בעיות: 1) בעיה של צניעות. 2) בעיה של ביטול תורה. וגבי הבעיה של ביטול תורה שאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל, ואמר לי שזה תלוי בכל אדם באופן אישי. והוסיף, שמכל מקום יש ערך לצעדות לאומיות הקיימות בדרך כלל ביום העצמאות. ושאלתיו, האם יש לעודד הליכת אברכים ובחורי ישיבה לצעדות כאלה. וענה לי הגר"ש ישראלי זצ"ל, שאם מדובר בצעדה מעבר לקו הירוק, יש ענין לעודד את הדבר, שאז זה כמו הפגנה (ר"ל הפגנת כח של ציבור אוהבי ארץ ישראל השלמה). עכת"ד הגרש"י זצ"ל.

ונזכיר פה שוב את דברי הגר"ד ליאור שליט"א בדבח"ב (ח"ה דקכ"ז ס"ט) שיש להקפיד למלא את יום העצמאות בתוכן רוחני ובחיבוב ארץ ישראל. עכ"ל. ולכאו' זה כולל צעדות ביהודה, בנימין והשומרון (ובס"ד גדולה בקרוב גם ברצועת עזה). ומ"מ ודאי שצריך להקפיד על שמירת העיניים במקומות כאלה, שהרי כפי שהיה עד היום, אין שם הפרדה בין בנים לבנות, כמו שיש הפרדה בריקודגלים ביום ירושלים. וברור שמי שממשיך ללמוד תורה בביהמ"ד ביום זה שכרו כפול ומכופל.

ויסלח לי הקורא הנכבד, אם אוסיף עוד כמה מילים בענין חשיבות הלימוד ביום זה.

כתב בספר משפטי צדק (על תהילים), שהחיוב היותר גדול לעסוק בתורה הוא בזמן שרוב העולם פנויים מעסק התורה, כמו בערב שבת אחר חצות, וערבי ימים טובים, וחולו של מועד וכיוצא בזה. שאז כל המלמדי תינוקות פנויים, ורוב בני האדם בטלים מעסק התורה הקדושה. ואז כל ירא ה' וחרד על דברו יחזק עצמו ויעורר את לבבו לעסוק בתורה. ושכרו כפול ומכופל מן השמים. עיי"ש. הב"ד בספר חסדי אבות (על מס' אבות. פ"ב מ"ו), והוסיף, שבזה יובן הפסוק "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים, לדעת מה יעשה ישראל". שפירושו, שמתבוננים כל העיתים של כל יום ויום, לדעת מה יעשה ישראל בעת זו בעסק התורה, ואז יתגברו הם לעסוק בעסק התורה. עכ"ד. הב"ד בס' בנין עולם (שם בפט"ו. ואכן כתבוהו בעילום שם. ובאמת שם מחברו הינו הרה"ג דוד אברהמי זצ"ל, שהיה לי קשר טוב עמו ואף נתן לי כמה ספרים שלו במתנה). והוסיף, שהלומד בזמנים שמעטים בהם הלומדים הריהו מחזיק את העולם, וכמש"כ מהר"ח זצ"ל מווולוז'ין בנפש החיים (שער ד' פרק י"א), שאם יהיה העולם ח"ו פנוי אפילו רגע אחד מלימוד התורה הקדושה, יחרבו כל העולמות, עליונים ותחתונים. עכת"ד. ועוד הוסיף שם, בס' בנין עולם, עפ"י ספר חסידים, שמצווה שאין לה דורשים הריהי כמת מצווה.

ולאור כל זאת ינהג כל אדם כפי הבנתו – אם עדיף מצד הכלל ומצידו הפרטי, שילך לצעדות לאומיות, או שיתחזק בפרט ביום העצמאות בלימוד התורה הקדושה, שגם היא בוודאי מחזקת את כלל ישראל בעוז ובגבורה לחיזוק הקשר בינינו לארץ ישראל, ובעיקר לחיזוקם הרוחני של מנהיגי המדינה, שיחליטו רק החלטות נכונות כפי רצון ה'. ובפרט בעת הזו, שמלחמה ננטשת בין מדינת ישראל לאויביה בצפון ובדרום (כותב אני זאת בחודש אדר א' תשפ"ד). ושיהיו כל מעשינו לשם שמים!!!

[35]

לה. באשר להליכה למצעד צבאי. לכאו' יש בכך שלוש בעיות: 1) שיאמרו "כוחי ועוצם ידי". 2) ביטול תורה. 3) צניעות. ואמנם ידוע שהגרצי"ה זצ"ל היה הולך לחזות במצעד צה"ל. וטענתו, שאין בכך משום "כוחי ועוצם ידי", כי כל מה ששייך למצוות כיבוש הארץ ולקיום מלכות ישראל הוא קודש, וכלי הנשק בכלל. ואדרבא, יש מצווה לדעת שה' הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל [לנתי"ש (ח"ב דקנ"ז). הב"ד בס' פסקי רבנו (אבינר. עמ' 197-198)]. וכבר עוררני בענין זה הרה"ג בניהו שנדורפי שליט"א, שדברי רבנו הגרצי"ה זצ"ל תואמים לדברי הר"ן בדרשותיו (דרשה י'), שכתב ש"כי עם היות שכוחך עושה את החיל הזה, תזכיר (את) נותן הכח ההוא יתברך". עכ"ל.

ושאלתי את הגר"ש ישראלי זצ"ל, מהי דעתו לגבי הליכה לחזות במצעדים צבאיים ביום העצמאות, מדין חשש שיאמרו "כוחי ועוצם ידי". וענה לי הגרש"י שמצד זה אין זו בעיה. והמשכתי לשאול: ומצד ביטול תורה. וענה לי הגרש"י זצ"ל, שדבר זה תלוי בכל אדם ואדם (מצד התמדתו והקשר שלו לתורה – מ. ה.). ושאלתיו, האם לדעתו יש לעודד הליכה למצעד כזה. וענה לי, שבמצעד צבאי גדול, כמו זה שהיה לפני מלחמת ששת הימים, בזה יש יותר כבוד שמים, ויש מקום לעודד הליכה אליו. אך היום אין מצעדים כאלה. עכת"ד.

[36]

לו. בקונט' אהל"ה (עמ' 61 הערה 24) כתבו בשם חכ"א זצ"ל, שהנוהגים לומר קידוש לבנה לאחר שעברו שלוש יממות מהמולד, יכולים לומר קידוש לבנה במוצאי יום העצמאות, ואינם צריכים לחכות למוצאי שבת כדי לאומרה. עכת"ד.

[37]

לז. הראשל"צ הגרבצמ"ח עוזיאל זצ"ל כתב בספרו מכמני עוזיאל [(ח"ב מאמר ל"ז). הב"ד בס' הרה"ר (כ"ץ. ח"ב עמ' 952-953 הערה 160)], שמותר לבטל את תשב"ר מתורה לצורך שמחת היום. עכ"ד. ושאלתי את הגר"ד ליאור שליט"א ע"כ, ואמר לי שלבטל את תינוקות של בית רבן מלימודם תורה – זה מוגזם. ואמרתי שנראה שכן המנהג, שהרי תלמודי התורה סגורים ביום זה. וענה לי הגרד"ל שליט"א, שלא נראה לו שצריך לבטל תשב"ר במשך כל היום. וחשב ע"כ, והצעתי שלפחות ילמדו תורה עד שעה שתים עשרה, וכדו', ואז אמר הגרד"ל למסקנה שילמדו לפחות עד שעה שתים עשרה בצהרים. עכת"ד. ורק לאחר שגמרתי לשואלו, הזכירוני שבעצם התלמודי תורה ובתי הספר סגורים לגמרי ביום העצמאות מכוח החוק של המדינה.