[1]א. עיקר ד"ז כתבוהו מרן והרמ"א (בסעי' ג'. ופרטי הדינים גם בסעיפים ד',ה',י"ד וט"ו). וטעם האיסור, משום שנראה כמסיח דעתו מהאבלות [רש"י בתענית (דכ"ט,ב'). ב"י. מ"ב (סקכ"א). כה"ח (סק"נ) וש"פ].

מהו גיהוץ ר' בב"י ובשו"ע (סי' תקנ"א ס"ג, כמה דעות מהראשו'. וכן באו"ח סי' ש"ב,ד'). די"א שהוא כיבוס במים עם סבון. וי"א שמעביר על הבגד אבן להחליקו. וי"א ששמים את הבגד בין שני קרשים. ולפי"ז ברור שהגיהוץ שלנו כיום (במגהץ חשמלי) דינו כגיהוץ, ואסור. וכ"כ הגר"מ אליהו שליט"א בהל"ח (עמ' 204 פרק כ"ה סעי' ס"ז).

ומה שכתבנו שכן הדין גם אם כוונתו ללובשם אחר ט"ב, ג"ז כתב מרן (בסעי' ג'). ור' כה"ח (סקנ"ח).

[2]ב. כ"כ הרמ"א (בסעי' ג' וד'). והטעם ר' במ"ב (סק"מ). ובענין סוף הזמן, כ' מרן שם עד מיד לאחר התענית. והאחרו' (בסי' תקנ"ח) כתבו עד חצות של יום י' באב (הב"ד המ"ב סקל"ז). ור' כה"ח (ס"ק ע"ד-ע"ט) ויחו"ד (ח"ג סי' ל"ט).

[3]ג. כ"כ מרן (בסעי' ג'). ובענין סוף הזמן ר' בהערה הקודמת.

[4]ד. בענין סוג הכיבוס, כתב מרן (בסעי' ג') שנהגו לאסור אפי' כלי פשתן ואפי' כיבוס שלנו (שאינו כיבוס טוב, כמש"כ המ"ב סקכ"ב), בין ללבוש בין לכבס ולהניח, ואין להקל בדבר כיון שנהגו, וכל שכן דאפשר דמדינא נמי אסור. עכ"ל.

וכיבוס במכונת כביסה ודאי חשיב ככיבוס טוב שאסור, וכדלקמן בפרקנו סעי' ז'.

ומה שכתבנו לאסור ניקוי יבש, כ"כ בשו"ת אג"מ (חאו"ח ח"ג סי' ע"ט), דאע"ג שהכיבוס אינו במים, מ"מ התוצאה הינה שכובס.

ובענין סוגי הגיהוץ, ר' לעיל הערה א'.

[5]ה. ג"ז כתב מרן (בסעי' ג'), וכנ"ל בהערה הקודמת. ור' בטור, בב"י ובשו"ע שם כמה דעות בהא. וע"ע בכה"ח (ס"ק נ"א-נ"ט).

[6]ו. כ"כ מרן (בסעי' ג') גבי בגדים (היינו חולצות ומכנסים), מגבות, מפות שלחן ומצעי מיטה. וכמבואר כ"ז בס"ד לעיל (פרק ג' סעי' ב'). עיי"ש דעות גבי בגדי זיעה כגרביים ולבנים.

באשר להיתר כיבוס מטפחות אף שכתבו הפוס' בעבר להקל, יש מפוסקי דורנו שמפקפקים בהיתר זה כיום בשל השימוש המצוי במטפחות מנייר טישו [כ"כ הגר"מ אליהו (בגליון שבת בשבתו), וכ"כ בנט"ג (פל"ד ס"ח). והסתפק להתיר, כיון שסו"ס חז"ל לא גזרו ע"כ אפשר שבכל אופן שרי]. וראה לקמן בהערה ח '.

[7]ז. טור (סי' תקנ"א). נט"ג (פל"ד ס"א).

[8]ח. מרן (בסעי' י"ד) כתב שאסור לגדולים לכבס בגדי קטנים בשבוע שח"ב ט"ב. ואילו הרמ"א הוסיף דבגדים שמלפפין בהם הקטנים לגמרי שמוציאים בהם ריעי ומשתינים בהם, הני ודאי משרא שרי. ואפי' בגדי שאר קטנים נוהגים להקל. ע"כ. ואע"ג שדברי הרמ"א הינם מהב"י, מ"מ מרן בשו"ע לא פסק להקל כך. ולכאו' לפי"ז הספרדים צריכים להחמיר בהא. מ"מ ראינו שגם אחרוני הספרדים הקלו בזה (כגון כה"ח, הגר"מ אליהו וילקו"י).

הטעם שאין להקל באופן כללי בכיבוס כל בגדי קטנים עד גיל מצוות, משום ששייך בהם חינוך, או משום אבילות או משום עוגמת נפש [תה"ד. מ"ב (סקפ"א). כה"ח (ס"ק קע"ג) וש"פ. וכ"ה גבי כיבוס].

ומה שמאידך הקלו לקטנים מאוד הוא משום שבכיבוס של קטנים כאלה אין שמחה (לבוש. מ"ב סקפ"ד. כה"ח ס"ק קע"ח). ועוד, משום שאי אפשר מבלי לכבס לקטנים אלה כיון שנצרכים להם הרבה בגדים, ובמילתא דלא אפשר לא גזרו ביה רבנן (כה"ח שם). וי"א משום שאם א"א ע"י גוי מותר לישראל לכבס בעצמם דאין כאן חשדא דטינופן מוכיח עליהו (מהר"י מברונא. כה"ח שם).

לגבי זמן איסור הכיבוס לקטנים. לספרדים אסור משבוע שח"ב ט"ב (מרן סי"ד). ולאשכנזים י"א מר"ח וי"א כספרדים - משבוע שח"ב ט"ב (ר' מחלו' ע"כ במ"ב סקפ"ב וכה"ח ס"ק קע"ה).

בזמן שכתבנו את מהדו"ק (בשנת תשמ"ח) החלו להשתמש בטיטולי נייר במקום חיתולי בד לתינוקות. ושאלנו האם עדיף להשתמש בטיטולים כדי שלא יצטרכו להשתמש בחיתולים ולכבסם. והגר"מ אליהו שליט"א אמר לנו שיש ענין להשתמש בטיטולים במקום חיתולים כדי לא לכבס. והדגיש שזה אמור רק למי שיש לו כסף לכך. עכת"ד. וכ"כ בהל"ח (עמ' 204 סעי' ס"ט) שעדיף להשתמש בטיטולים. והגר"ש ישראלי זצ"ל אמר שאין שום ענין להשתמש לתינוקות בטיטולים, וטעמו משום שלא גזרו כלל על בגדי תינוקות. עכת"ד. ונראה שלפי"ז יש לדון אי שרי כיום להמשיך להשתמש ולכבס מטפחות אף למרות שרוב השימוש כיום הוא במטפחות נייר טישו. שהשאלה הינה האם כיון שלא גזרו ע"כ מעיקרא לכן שרי, או שמ"מ עדיף להחמיר כיון שאפשר בלא זה.

יש מהפוס' שכתבו שכשמכבס לקטנים, ישתדל לכתחי' לכבס ע"י גוי [כ"מ מהמהר"י מברונא. הב"ד כה"ח (ס"ק קע"ח). וכ"כ בשלחן שלמה ובתוספת חיים על הח"א. הב"ד כה"ח (ס"ק ק"פ)]. והמ"ב לא הביא דין זה, וזאת או משום דלא ראה פוס' אלה, או משום דס"ל שכיון שלא גזרו א"צ לכך.

[9]ט. בענין גיל הקטנים ר' לעיל בפרק ג' סעי' ג'.

[10]י. עיי"ש שכתבנו שלכתחי' יכבס בצנעה היכא דאפשר. והוא עפי"ד המ"א גבי כיבוס בגדי קטנים כשלא מכבס בנהר. וכ"כ המ"ב (סקפ"ג) וכה"ח (ס"ק קע"ו). ומ"מ נראה שבכיבוס במכונת כביסה לא שיך ד"ז. ור' בהל"ח (עמ' 204 סעי' ע') שכתב כן גם לגבי כיום. ועוד כתבו הפוס', שכשמכבס בגדי הקטנים לא יכבס הרבה ביחד [מט"מ. מ"ב וכה"ח (שם) וש"פ]. וגם בזה נראה שזה לא שייך בזמננו כשמכבסים במכונת כביסה. ואח"כ מצאנו שכ"כ בס' חנוך לנער. והב"ד בפסתש"ו (סי' תקנ"א הערה 234). וע"ע בכה"ח (ס"ק קע"ז) מש"כ בשם שו"ג וש"פ, ובשש"כ (פס"ו סוף הערה ר"ס). ובהל"ח (עמ' 204 סעי' ע') כתב כן גם לגבי כיום.

[11]יא. כ"כ בפסתש"ו (סי' תקנ"א הערה 235) בשם שו"ת שרגא המאיר (ח"ו סי' קס"ב). וטעמו דגם בזה יש היסח הדעת מהאבלות. וכ"כ בזכרון שלמה (הל' חוה"מ) בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל. הב"ד בנט"ג [(פל"ה הערה כ"ב. עיי"ש שהביא ד' רב א' שצידד להקל בגלל דהוי בגדר טפילה, וכעין מש"כ בגמ' ביצה די"ב,ב'. ועוד דאין בזה איסור היסח הדעת כיון שבמכונה הכל נעשה מאליו. עיי"ש. ונלע"ד דלא דק. דהא למרות שבעת שמכניס הכביסה למכונה אין כ"כ היסח הדעת, אך זה רק מצד הזמן הקצר. אך עצם זה שהוא מכבס, הרי שנראה שמסיח דעתו מהאבלות, וגם בעת שהמכונה פועלת, אע"פ שפועלת מעצמה, מ"מ עצם זה שבביתו מכבסים הוי היסח הדעת. ולכן גם אסרו להתחיל לכבס בער"ח כשהכביסה תגמר בר"ח, וכמש"כ השע"ת (סק"ז) כה"ח (סק"ע) וש"פ. ובפרט שלעיתים צריך לכוון את הפעולות ע"י הכפתורים, וכגון שנגמרה הסחיטה וצריך לסחוט שוב. וצריך לבדוק מתי כבר נגמרה הסחיטה הראשונה, אך כ"ז הו"ד מצד הטעמים והסברות, אלא שמ"מ יש לאסור פשוט בגלל שחז"ל גזרו ע"כ, ואין להתחכם. ומה שהתירו בגדי קטנים, ג"ז התירו בדוקא, והבו דלא לוסיף עליה. ובפרט שמה שהתירו לכבס בגדי קטנים, הרי מעיקרא יש לכבסם לא הרבה יחד, וכמש"כ המט"מ והגמי"י, וכדלעיל. ואנן נבוא להוסיף עליהם ולכבס גם בגדי גדולים. תמהני].

[12]יב. וכמבואר כ"ז לעיל בפ"ג סעי' ד' וה'. ושרי ביום ה' וו'. וע"י גוי ודאי שרי. וכל זה דוקא כשאין לו בגדי שבת אחרים (מ"א. ח"א. מ"ב סקל"ב וכה"ח סקס"ה. ואע"ג שהד"מ החמיר בזה). ור' בשו"ת התעוררות תשובה (סי' של"ז) דלכאו' אם היה יכול לכבס קודם ולא כיבס יש לקונסו, וכמש"כ בסי' תקל"ח ס"י, מ"מ לצורך שבת לא קנסו (הב"ד נט"ג שם הערה י').

בענין גיהוץ בגדים (אפי' מכובסים) בעש"ק חזון לצורך השבת. וכגון מי שיש לו חולצה לבנה מכובסת, שהמנהג להקל ללובשה בשבת עצמה. כפי שכתבנו בריש הלכה זו שרי לכבסה לכבוד שבת. אך התלבטנו אי שרי אף לגהץ לכבוד שבת. שהרי גיהוץ שלנו נכלל לכאו' בכל הדעות מהו גיהוץ הנזכרות בטור, בב"י ובשו"ע (סי' תקנ"א ס"ג). וכ"כ הגר"מ אליהו זצ"ל במאמ"ר (מועדים. פכ"ה ס"ז).

ומ"מ מצד מה שכ' המ"ב (סי' תקנ"א סקל"ב) לכאו' אין ללמוד גבי גיהוץ. דהתם מישתעי רק גבי כיבוס. ולא מצאתי בפוס' מי שמתיר אף גיהוץ בגדים לכבוד שבת.

אמנם הראוני שהגר"ע יוסף זצ"ל כ' בחזו"ע (תעניות. דיני כיבוס, סעי' ו' דרל"ח) וז"ל: מותר לגהץ במגהץ חם את בגדיו אפילו בשבוע שחל בו ט' באב. ולכן חולצה מכובסת שכבר לבשה קודם לכן, מותר לגהץ אותה (עפ"י שו"ת בית דוד סי' רצ"ט). וכן כתב המשנה ברורה (סי' תקמ"א סק"ט) וכה"ח (שם סקי"א). עיי"ש. עכ"ל.

אלא שבאמת לא זכיתי להבין הדברים. שהרי מה שהביא הוכחה לדבריו להקל מד' המ"ב וכה"ח, לכאו' לא דמי לני"ד. דמה שהם הקלו זה דווקא גבי חוה"מ, וזה מדובר מצד המעשה והמלאכה האסורה בחוה"מ. שהרי גבי חוה"מ אין שום בעיה "ללבוש" בגד מגוהץ, דאדרבא עדיף טפי מצד כבוד החג ללבוש בגדים מגוהצים ומכובדים. והיינו שם מסתכלים דווקא מצד המלאכה. אך בני"ד, גבי ימי ביהמ"צ, הרי יש לדון הן מצד עשית המלאכה (שמסיח דעתו מהאבלות, עכ"פ בט"ב), והן מצד התוצאה (שאין ללבוש בגדים נקיים ומגוהצים, שבזה אינו מצטער על החורבן). וע"ע במו"ק (די"א,ב') אי משווים דין אבלות לדין חוה"מ.

וא"כ מה שהגרע"י זצ"ל הביא הוכחה שאין הגיהוץ שלנו נחשב כגיהוץ שלהם, ולכן מותר לגהץ אף בשבוע שחל בו ט"ב, לכאו' אין זה שייך לני"ד. ולכן לא זכיתי להבין את ד' הג' הג' בעל החזו"ע להקל בני"ד. וע"ע בשו"ת בית דוד (סי' קפ"ט) שכ' שכיון שהלכה כמיקל באבלות, ניתן להקל להתיר ללבוש בגד שרק לפי אחד הפירושים שנזכרים בשו"ע (ביו"ד סי' שפ"ט ס"ו) נחשב מגוהץ. והיינו שאסור ללבוש רק בגד שחלים עליו שני הפירושים. וע"ע בחזו"ע (אבלות. ח"ב דיני דברים שהאבל אסור בהם. ס"ו וז'. דש"ג - ש"ה).

אלא שמשחפשתי בספרים, מצאתי בס"ד מש"כ בנטעי גבריאל (הל' ביהמ"צ. ח"א פל"ה סכ"ח), שמי שאין לו אלא בגד שאינו מגוהץ, רשאי לגהצו לכבוד שבת. ובמקורות שם הסביר שזו דעתו, דהוי כמי שאין לו חלוק, משום דהוי בזיון ללכת בבגד שאינו מגוהץ, ובפרט נשים. ועוד כ' שם (בפמ"ה ס"ז) והוסיף טעם להקל, כיוון שערב שב"ק אינו בשבוע שחל בו ט"ב. עכת"ד. והיינו מה שהיקל הו"ד גבי השבוע שלפני השבוע שחל בו ט"ב, אך לא היקל לגהץ בשבוע שחל בו ט"ב (אא"כ אולי לצורך מצווה). וע"ע בפסתש"ו (סי' תקנ"א סקי"ח וכ"א), אך לא הזכיר צד להקל לצורך מצווה.

[13]יג. כ"כ בהל"ח (לגר"מ אליהו שליט"א. עמ' 204 סעי' ס"ו), וכ"כ בקובץ מבית לוי (פסקי הגר"ש ווזנר שליט"א. אב תשנ"ח. דיני בין המצרים. עמ' כ"ז סק"א), ונט"ג (פל"ה סי"ג). ור' עוד לעיל בהערה ד'.

[14]יד. הנה כתב הגחיד"א במחב"ר בשם הזר"א שאין לתת בער"ח לכובסת גויה בגדי פשתן שתשרה אותם במים בער"ח ואחר שנכנס אב תכבסם בבית הישראל, וזאת משום מראית עין (אע"פ שמדינא שרי). ולפי"ז נראה שגם בני"ד יש לאסור. ובאמת שכתבו לאסור זאת בקובץ מבית לוי (פסקי הגר"ש ווזנר שליט"א. הל' בין המצרים. עמ' כ"ז) ובשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קע"א). הב"ד בפסתש"ו (סי' תקנ"א הערה 131) וכ"כ בנט"ג (פל"ה סט"ו). ועוד כתבו שם (בקובץ מבית לוי, בשו"ת שבט הקהתי ובנט"ג), שמ"מ אם תגמר הכביסה להתכבס בביה"ש ה"ז שרי. וכ' (בשו"ת הנ"ל) הטעם, דאע"ג שכל הדברים האסורים בבין המצרים תחילת איסורם מהשקיעה, מ"מ בזה יש להתיר. ע"כ.

[15]טו. פסתש"ו (סי' תקנ"א ססקכ"ב). ופשוט.

[16]טז. פסתש"ו (שם הערה 236) עפ"י המ"ב (סקפ"ג). ויש מי שכתב שממש אסור בימים אלה לתלות כביסה שכובסה קודם זמן האיסור, משום מראית עין שיאמרו שכיבסן השתא, אלא רק ייבשן בצנעא בחדרי חדרים (שו"ת עמק תשובה סי' צ"ב). וטעמו דדמי לשבת, וכמש"כ בסי' ש"א סמ"ה). והב"ד בנט"ג (פל"ה סכ"ט). והיה נלע"ד דלא דמי לשבת, דהתם הוי איסור דאו' והכא דרבנן. ולכן היה נלע"ד דפשוט דמעיקר הדין שרי לתלותם. אך הגר"א נבנצל שליט"א העיר שהחילוק בין דאוריתא לדרבנן הוא בחדרי חדרים ולא בפרהסיא. עכ"ל. ולפי"ז אין זה פשוט דשרי לתלותם. וע"ע שש"כ (פס"ו סעי' ס"ט).

[17]יז. שכ"כ המט"י (עייאש) שאין לתת כביסה לכובס ישראל אם יכבס בזמן האיסור. הב"ד כה"ח (סקע"א). וכתבו דכ"מ מהרמ"א ססע"י ג'). וצ"ע אי יש חובה לברר כשנותן הכביסה מתי יכבסוה. ור' שו"ע (סי' רנ"ב ססע"י ב') ומ"ב (סקכ"ב). ובנו"כ שם.

דין נתינה למכבסה של גוי ר' לקמן בסעי' ט"ו.

כתבו הפוס' דמ"מ בעל מכבסה יהודי א"צ לסגור חנותו בימים אלה. שכ"כ בשערים המצוינים בהלכה (סי' קכ"ב סק"י), שו"ת דברי יציב (ח"ב סי' רל"ה). הב"ד בנט"ג (פל"ה סכ"ה). והטעם, דיש לרואה מבחוץ לתלות שמביאים בגדי תינוקות, וגם נתפרסם שמכבסים בגדי גויים. ועוד דעלול לאבד פרנסתו והוי דבר האבד. ע"כ. ובשו"ת קנין תורה (ח"ו סי' ל') כ' דשרי למספרה להיות פתוחה עד שבוע שח"ב ט"ב. ור' לקמן בפרק כ"א.

[18]יח. דעת הסוברים שאין לכבס כתמים בימים אלה היא דעת הגר"ש ווזנר שליט"א, כפי שכתוב בקובץ מבית לוי (אב תשנ"ח. עמ' כ"ז סק"א), שרק אם הכתם ניכר מותר לנקותו, ואם לאו אסור. ע"כ. וכ"כ בפסתש"ו (סי' תקנ"א סקי"ח) בשם אורחות רבינו, שהגרי"י קנייבסקי זצ"ל אסר להוריד כתם במים אא"כ מתבייש ללכת עמו ואין לו בגד אחר (שזה התירו גם באבל. ר' גשר החיים ח"א פכ"א). וכ"כ בנט"ג (פל"ה ס"י) שיש להחמיר בכך, ובמקום הצורך שרי. וכ"כ בשש"כ (פס"ו סע"ב) גבי חוה"מ, ששרי רק כשהתלכלך מאוד ואין לו בגד אחר. אך אל"ה אסור משום שכיבוס כתם הוי בכלל גזירת כיבוס.

אמנם הגר"ש ישראלי זצ"ל אמר לי שמותר לכבס כתמים. ורק כיבוס בגד שלם אסור. והוסיף שאף מי שיש לו בגד אחר רשאי לכבס הכתם. עכת"ד.

[19]יט. כ"כ בפסתש"ו (סי' תקנ"א הערה 120) מדנפשיה. וכ"נ מסברא. דהא מה שהתירו לכבס כתם הוא משום שאין לו בגד אחר והוי בושה ללכת עם כתם. וגם חז"ל הקפידו על ת"ח שיש רבב על בגדו (וכדפרש"י שהוא חלב או שומן) וחייב מיתה, אך על בגד שאינו מגוהץ לא מצינו שהקפידו. וממילא גם שאר אינשי אינם מקפידים כ"כ על בגד שאינו מגוהץ. ולכן אין להקל בכך.

[20]כ. כתב השע"ת (סי' תקנ"א סק"ז) בשם המחב"ר שהביא את דברי הזר"א, שאמנם מדינא יש להתיר לתת בער"ח לכובסת גויה את הכביסה ע"מ שתשרה אותה בער"ח, ואחר שנכנס ר"ח תכבסם ביד עם סבון (וכ"ז בבית הישראל). ומ"מ יש להזהר בזה משום מראית עין. ע"כ. ומשמע שמה שהכובסת שורה הבגדים בער"ח חשיב כבר ככבוס, ורק מצד מראית עין בר"ח יש לאסור. ולפי"ז בני"ד יש לאסור שריה במים, אלא שבפסתש"ו (סי' תקנ"א הערה 121) כתב להתיר משום דלא אמרינן הכא דשרייתו זהו כיבוסו כדאמרינן בשבת. אלא בני"ד בהנאה מהכיבוס תליא מילתא. ושכ"כ בשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קע"ב). אמנם הפוס' הללו לא דנו בדברי השע"ת הנ"ל. וע"ע בשש"כ (פס"ו סעי' ע"ב) דשרי בחוה"מ לשרות בגד במים אם ישאר הכתם והבגד לא יתנקה יותר אם לא ישרוהו עכשיו במים. עיי"ש (אך שם זה מדין דבר האבד דשרי בחוה"מ). ועיי"ש עוד בשש"כ (בסוף הערה רס"ב). ואח"כ מצאתי שגם בנט"ג (פל"ה ס"ט) כתב לאסור (מדין שרייתו הוא כיבוסו, אך נלע"ד שאין דיני שבת שייכים לני"ד).

[21]כא. כ"כ בפסתש"ו (הערה 118). וע"ע בשש"כ (פס"ו סעי' ע"ד).

[22]כב. בענין מי שיש לו רק בגד א' ר' במרן (ריש סעי' ג'), מ"ב (סקכ"ט) וכה"ח (סק"ס).

ובענין מי שהתלכלכו כל בגדיו ר' בה"ל (ס"ג ד"ה "ואנו"). ובכל ענינים אלה ר' לעיל בפרק ג' ס"ח. ובמקום שכתבנו שמותר לכבסו הרי שמותר גם ללבוש את אותו בגד (אע"ג דבעלמא לבישת בגד מכובס חמיר טפי מלכבס ולהניחו לאחר ט"ב).

[23]כג. כך הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א, שעדיף לתקן בגד קרוע מאשר לכבס בגד מלוכלך. וטעמו, משום שאיסור כיבוס נזכר בגמ', משא"כ איסור תיקון בגד. והוסיף שמ"מ עדיף לתקן במחט ולא במכונה. עכת"ד. ונראה שכ"ז מדובר בבגד חדש, דהא בבגד ישן אין איסור תיקון כלל, וכדלקמן בפרק כ"ג, וברור שעדיף לתקנו מאשר לכבס. והגר"א נבנצל שליט"א העיר: כמדומני לדעת הגר"א כל תיקון בגדים בכלל כיבוס. עכ"ל. וכן הוא בביאור הגר"א (סי' תקנ"א ס"ז ד"ה "י"א"). והיינו שהאיסור הוא גם בבגד ישן. וא"כ זו מחלוקת. ושאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א העדיף לדעתו לתקן בגד ישן או לכבס רק כתמים בבגד אחר. וענה לי שעדיף לתקן בגד ישן כי בכך אין בעיה כלל. עכת"ד.

ובענין אי עדיף לכבס רק כתמים מאשר לתקן בגד שנקרע. כפי שראינו לעיל הרבה פוס' ס"ל שמעיקרא גם כיבוס כתמים נכלל בכלל איסור כיבוס, ורק בשעה"ד מקילים בהא ואילו תיקון בגד ישן לכאו' לא נאסר מעיקר הדין (כדלקמן בפרק כ"ג).

[24]כד. עפ"י המ"א, המ"ב (סקפ"ג), כה"ח (ס"ק קע"ו), פסתש"ו (סי' תקנ"א ס"ק מ"ה) וש"פ. ואף שכתבו גבי כיבוס לקטנים, נראה שדיברו בהווה. וה"ה לשאר דברים.

[25]כה. לגבי כיבוס האשה שיש לה פאה נוכרית, כתב בקובץ מבית לוי (אב תשנ"ח. עמ' כ"ז) בשם הגר"ש ווזנר שליט"א שאסור לכבס הפאה. וטעמו דזה הוי בכלל כיבוס בגדים. וכ"כ בנט"ג (פל"ה סל"א). עיי"ש. אך כידוע רבו הפוס' האוסרים ללבוש בכל ימות השנה פאה של אשה נוכרית. וסוברים הם שעתידה היא ליתן את הדין על שהכשילה את הרבים בלאו החמור ד"לא תתורו". ובפרט אמורים הדברים גבי הפאות של הנשים הנוכריות של היום שהם מהודרות בהרבה מאלה שבעבר. ואכמ"ל. והגר"א נבנצל שליט"א העיר שגם האוסרים, מתירים ללבשה עם מטפחת ראש. עכ"ל.

[26]כו. דין כיבוס לישראל ע"י גוי :

כתב הרמ"א (בססע"י ג') שמותר לתת לגוי לכבס רק כשנותן לו לפני ר"ח אע"ג שמכבס אחר ר"ח. ע"כ. וכתבו האחרו' דשרי אע"ג שהגוי יכבס גם בשבוע שח"ב ט"ב (מ"ב סקל"ה וכה"ח ס"ק ע"ב). טעם האיסור ר' בכה"ח (ססק"נ).

ואם אומר לגוי בזמן האיסור לקחת בעצמו את הבגדים ולכבסם, ג"כ אסור (כה"ח סקס"ח).

ונחלקו הפוס' אי שרי לתיתם לגוי אחר ר"ח (למנהג האשכנזים. ואילו לספרדים - בשבוע שח"ב ט"ב) על מנת שיכבסם אחר ט"ב. ר' מ"ב (סקל"ד) וכה"ח (סקס"ט).

בענין היוצא לדרך רחוקה בימים אלה ולפני יציאתו רוצה שגוי יכבס לו בגדיו, ר' מ"ב (ססקל"ט), שעה"צ (סקמ"א) וכה"ח (סקע"ג).

אשה בימי ליבונה שאין לה חלוק בדוק ויפה, תיתן לכבס לגויה (מ"ב סקל"א. כה"ח סס"ק ס"ב).

בענין כיבוס בגדיו ע"י גוי לכבוד שבת, ר' מ"ב (סקל"ב) וכה"ח (סקס"ה).

אסור לתת לגוי בערב ר"ח (למנהג האשכנזים) על מנת שיכבס, גם אם הגוי שורה את הבגדים במים לפני ר"ח ורק מכבסם בבית הישראל בסבון בר"ח (שע"ת. כה"ח סק"ע). ואמנם כ' שם שמדינא שרי מ"מ משום מראית עין נכון להזהר. ויש להעיר שבאמת קיי"ל שעיקר הכיבוס הוא שפשוף הבגד ביד, כמש"כ בגמ' זבחים (דצ"ד,ב') דכל כיבוס דלית ביה כסכוס לאו שמיה כיבוס. ועיין בפרש"י שם.

וע"ע בהל"ח (לגר"מ אליהו שליט"א. עמ' 204-205 סעי' ע"ב וע"ג).

כיבוס של ישראל עבור גוי :

כתב מרן (בסעי' ה') לאסור בשבוע שח"ב ט"ב. ופרטי דינים ר' ע"כ במ"ב (סקמ"ב), שעה"צ (סקמ"ד) וכה"ח (ס"ק פ"ג-פ"ו).

גבי זמן האיסור : לספרדים - כדברי מרן דלעיל. לאשכנזים - ג"כ רק בשבוע שח"ב ט"ב [מ"ב (סקמ"ג). אמנם בשעה"צ (סקמ"ה) כ' בשם דה"ח שיש להחמיר גם בזה מר"ח].

דין היוצא לדרך רחוקה :

גבי כיבוס ע"י גוי ר' לעיל בשם המ"ב (סקל"ט), שעה"צ (סקמ"א) וכה"ח (סקע"ג). וע"ע בפסתש"ו (סי' תקנ"א הערות 129-130).

בענין כיבוס עבורו ע"י ישראל : הב"ח והט"ז מתירים לכבס בגדי פשתן, והמ"א ודה"ח אוסרים כלל ע"י ישראל. וכ"כ לאסור הא"ר, הח"א ועמודי השלחן על הקיצוש"ע. הב"ד כה"ח (סקע"ג). ובאמת נלע"ד שבימינו קשה להקל בזה, דהא בכל מקום ניתן כיום לכבס ע"י מכבסות או מכונות אוטומטיות. וכן מצאנו שכתב טעם זה בקובץ מבית לוי (אב תשנ"ח. עמ' כ"ח ס"ה).

דין מי שתכפוהו אבלות (שגמר אבלות שלושים בתוך ימים אלה) :

ראה דינו בשו"ע (סעי' ט"ו) שמכבס כסותו במים בלי סבון (היינו נתר וחול). ועיי"ש מ"ב (סקפ"ז), שעה"צ (סקצ"ג) וכה"ח (ס"ק קפ"ג).

בענין ניקוי יבש של בגד, בימים שאסור לכבס, כ' באג"מ (או"ח ח"ג סי' ע"ט) לאסור, שדינו ככיבוס אע"פ שאינו כיבוס במים.

בענין כיבוס שקים בימים אלה, ר' כה"ח (ס"ק קפ"ב).