[1]א. הלכות אלה נובעות מדיני השמיטה.

[2]ב. שהלכות אלה אינן נובעות מהשמיטה דווקא, אלא מדין ביעור מעשרות, ככתוב בספר דברים (פרק כ"ו פסוקים י"ב-ט"ו). וכן כתוב שם:

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

וכן נזכר דין זה במשניות (מסכת מעשר שני, פרק ה' משנה י"ג), שלאחר אמירת הוידוי מוסיפים לומר:

השקיפה ממעון קדשך מן השמים, עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות, ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר ובולדות בהמה, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי שתתן טעם בפירות.

[3]ג. רמב"ם (פי"א ממעשר שני הל' א' וז'). וכתב שרק לאחר מכן מתוודה.

[4]ד. קטי"ש (ע"א, י"א). וראה רמב"ם (מע"ש. י"א, ח').

[5]ה. רמב"ם (מע"ש י"א, ח').

[6]ו. רמב"ם (מע"ש שם). ור' בקטי"ש (ע"א, י' הערה 8) אם צריך גם בימינו ליתן ללוי מעשר ראשון. שלחזו"א א"צ ליתן (שביעית סי' ה' סקי"ב) אך לרוה"פ צריך ליתן מעש"ר גם כיום. וכן ד' הגר"מ אליהו זצ"ל, שיש ליתן תרו"מ גם כיום (בדרך כזו, שיתן הלוואה לכהן, ויסכם עמו שכל פעם שהוא מפריש, מתקזזת ההלוואה עי"כ שירד מהחוב השיעור של התרומה. ואכמ"ל. ובמקו"א בס"ד כתבנו ע"כ).

[7]ז. רמב"ם (מע"ש י"א, ח').

[8]ח. חילול המטבע הוא עפ"י הרמב"ם במע"ש (י"א, ח'), ומקראי קודש (ליל הסדר פרק ב' הערה פ"ב). וכ"כ בקטי"ש (פע"א סעי' י"ב-ט"ו).

[9]ט. עפ"י הרמב"ם (מע"ש פי"א הל' ח') וע"ע שם (בהל' א' וז') דבעי להוציא את כל המתנות שבזרע הארץ.

[10]י. רמב"ם (מע"ש שם), גבי פדיית מעות נטע רבעי.

[11]יא. משנה מעשר שני (ה', י'). קטי"ש (ע"א, ו').

[12]יב. קטי"ש (שם).

[13]יג. רמב"ם (מע"ש. י"א, ב'). ויש לשים לב שמבערים ושמתוודין דווקא אחר שנה של נתינת מעשר עני. כי התורה מקפידה יותר שלא לאחר את מתנות העניים.

[14]יד. סמ"ג (עשין, קל"ו). שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' קמ"ד). שנו"א (מע"ש פ"ה מ"ו).

[15]טו. פשוט.

[16]טז. רש"י בדברים (כ"ו, י"ב). יראים (קע"ט ורס"ב). ור' קטי"ש (פע"א בהערה 1, במקורות שציין שם).

[17]יז. פשוט.

[18]יח. אם יש לקופסאות שימורים אלה השגחה, ורק חושש שמא לא הפרישו - א"צ לקיים בהן מצוות ביעור מעשרות [משנה בדמאי (ב', ב') שהדמאי אין לו ביעור. ובמנח"ש (ס"ב, ג') כתב שבמיקרים כאלה הם לכל היותר דמאי, וא"צ להחמיר בהם כספק טבל [קטי"ש (פע"א הערה 16). ועיי"ש (בסעי' י"ט וכ') אם לא הפרישו מהן. אך אי"ז מצוי].

[19]יט. מנ"ח (מצווה תר"ז). מנח"ש (ס"ה, ב'). אמרי יושר (דקנ"ב). קטי"ש (ע"א, כ"ב).

[20]כ. שער המלך (מאכ"א פ"י הט"ז). רש"ס והגר"א (מע"ש ה', ה'). תורת הארץ (פ"ג ס"ק נ"ג-נ"ד). ואילו החזו"א (דמאי סי' ב' סק"ז ד"ה "ונראה") היקל בכך. ור' מנ"ח (מצוה תר"ז) וקטי"ש (שם).

[21]כא. קטי"ש (שם סכ"ב).

[22]כב. רמב"ם (מע"ש. פי"א ה"ב).

[23]כג. הא דאומרים זאת בביהמ"ק, זה עפ"י הכתוב: "לפני ה' אלקיך" [רמב"ם (מע"ש. י"א, ו')]. ומ"מ אם התוודה במקום אחר - יצא [רמב"ם (שם)]. וקורא דווקא פסוקים אלה, כמבואר ברמב"ם (מע"ש י"א,ב').

[24]כד. מרן הגראי"ה זצ"ל בשו"ת משפט כהן (סי' נ"ו סק"א) והחזו"א (דמאי. סי' ב' סק"ו) מסבירים שכיום אין מתוודים, כיוון שאין אנו מקיימים את מצוות תרו"מ ונתינתן בשלימות. והראב"ד סובר שאין הוידוי נוהג אלא בזמן בית המקדש [הב"ד בקטי"ש (פע"א הערה 23)].

והא שראוי גם בימינו לקרוא פרשה זו זכר למקדש, כ"כ בס' אחרית השנים (פ"ד ס"ה), ובספר בצאת השנה (דנ"ב ס"ד). הב"ד בקטי"ש (פע"א סכ"ד). ושם כתב גם את זמן קריאתו.

[25]כה. קטי"ש (שם סכ"ה) עפ"י ס' אחרית השנים וס' בצאת השנה (דנ"ב).

[26]כו. ס' אחרית השנים. קטי"ש (פע"א הערה 24).