מקראי קודש

אודות בית

נספח ג: מכתב לרבנים

לכבוד


הרב הגדול, מעוז ומגדול, סיני ועוקר הרים וטוחנן זב"ז


הג"ר שלמה גורן שליט"א, ראש כולל האידרא, ומי שהיה הרב הראשי לישראל והרב הראשי לצה"ל.


הג"ר שלמה מן-ההר שליט"א, רב שכונת בית וגן.


והג"ר דב ליאור שליט"א, רבה של קרית ארבע וראש ישיבת ההסדר שם.


עוסק אני בס"ד בכתיבת הלכות המועדים, וכבר פרסמתי בעבר את דברי כת"ר שליט"א בספרנו "מקראי קודש" הלכות ליל הסדר. וכיון שעתה עוסק אני בהלכות פורים, רציתי לשאול את כת"ר בענין חיילים הנמצאים בשבת "זכור" בבסיס או במוצב, ואין להם מנין של עשרה חיילים שומרי תורה ומצוות המאמינים בה'. יצוין שישנם כמה אופנים בענין זה:


א. 1. כשישנם בבסיס עוד חיילים שהינם מאמינים בה', אך אינם שומרי תורה ומצוות, הרשאים לצרפם למנין לקריאת פרשת "זכור" (שהינה מצוה מדאו') ולברך על הקריאה בתורה, אם הללו באים לביהכ"נ. והיש נפ"מ בין אם באו מרצונם, או שחבריהם האיצו בהם לבוא ולהשלים מנין.


2. כנ"ל, אך המצטרפים אף אינם מאמינים בה', ובאו לביהכ"נ רק בשל רצונם לגמול חסד עם חבריהם שומרי התורה והמצוות, ולהשלים להם מנין.


3. האם במקרים הנ"ל רשאים לקרוא בתורה בברכה אף כשרוב אנשי המנין אינם שומרי תורה ומצוות, או שצריך שרוב אנשי המנין (או אפי' רוב הניכר - שבעה אנשים) יהיו אנשים שומרי תו"מ. ואם אין רוב מנין ישלימו את קה"ת בקה"ת בפורים או בפר' "כי-תצא" (כמבואר במ"ב סי' תרפ"ה סקט"ז).


4. במקרים הללו, אם אכן מצטרפים למנין, הרשאי אדם זה אף לקרוא בעצמו את פרשת "זכור" ולהוציא את השומעים י"ח מצוה זו.


ב. 1. אם בכל אופן אין אפשרות במקרים הנ"ל לקרוא בתורה במנין, וכגון שאין אפילו עשרה יהודים בבסיס. הרשאים החיילים ללכת לישוב סמוך (באופן שאין הדבר פוגע כלל בפעילותם הבטחונית) ולקחת עמם את נשקם (אם ההוראות מחייבות נשיאת נשק בכל יציאה מהבסיס), כדי לשמוע את קריאת התורה, אף במקום שאין עירוב.


2. כנ"ל, האם רשאים לשם כך ללכת עד תחום של אלפיים אמה, או לצורך מצוה זו (שלדעת פוס' רבים קריאת התורה של פרשת "זכור" דוקא בשבת זו הינה מדאו') רשאים ללכת אף עד תחום של י"ב מיל.


ג. האם בכל האמור יש נ"מ בין קריאת התורה בשבת זכור, פר' פרה (שיש אומרים שגם חיובה הינו מדאו'), או בין שאר השבתות (כולל תפילות ערבית ומנחה).


אודה לכת"ר שליט"א אם יואיל להקדיש לי מזמנו היקר ולענות על שאלותי, כיון שמעונין אני (בל"נ) לפרסם דעתו, דאין שמחה כהתרת הספקות, והמתירן שכמ"ה.






בברכת העם, התורה והארץ


משה הררי


ישיבת "מרכז הרב"


פעיה"ק ירושת"ו