נספח ט: דברי הגר"א שפירא זצ"ל בענין סדר עדיפויות בשמיטה - לצרכן

לכבוד...

בענין סדר הקדימות לפירות של השנה השביעית, נראה כדלקמן:

א) המעלה הראשונה שיש להקדימה לכולן הם פירות של אוצר בי"ד שהן בחזקת פירות של קדושת שנה השביעית שקויימו בהם כל מצוות השביעית. והרי יש בזה משום השתתפות בקיום מצוה זו, ובפרט לרמב"ן שיש מ"ע של אכילת פירות שביעית בקדושה.

ב) פירות יהודים שאין בהם קדושת שביעית, כגון משטחים שהם מחוץ לא"י או ב...מות (-נדצ"ל: בחממות) שהזריעה מנותקת מקרקע העולם, שבכולם אין קדושת שביעית, אבל יש בזה מצוה לקנות ולתמוך ביהודים.

ג) גם פירות של היתר המכירה הם בכלל זה, שע"י המכירה לגוי לפני שביעית לא חל עליהם קדושת שביעית, והם כפירות הנ"ל, אם כי יש הבדל מצד הבעלים. שהקודמים לכתחילה לא נצטוו על שמירת שביעית בפרותיהן, ואילו אלו כן נצטוו לכתחילה לשמור שביעית בשנת השביעית, אלא בגלל הנסיון הקשה של הפסדים גדולים לא יכלו לעמוד בנסיון ובחרו למכור הפירות לגוי, וממילא בטל חיוב שמירת שמיטה ולא קיימו את המצוה כפי שיכלו לעשות. אבל מ"מ הפירות הן להלכה לגבי שביעית ולמעשה פירות של גויים, ובפירות של גויים אין חשש איסור אכילה כדין ספיחים, שאיסור ספיחין הוא מדרבנן שקנסו לבעל הפירות היהודי שעבר על איסורי שביעית, אבל על פירות של גויים אין בכלל מקום שרבנן יגזרו איסורין על הבעלים הנוכרים ועל הפירות שלו. וזה הפשט שאין איסור ספיחין בפירות של גוי שהיו מתחילת שביעית.

ואפילו בפירות של גוי שעברו בהם איסורי שביעית, דעת הב"י שאין בהם איסורי שביעית. ומביא בתשובתו באבקת רוכל ששאל על כך לחכמי ירושלים, ואמרו לו שנהגו בהם היתר, וכל שכן לגבי איסור ספיחין של קנס ליהודי. ולא שייך קנס לבעלים גויים, וכל שכותב שיש בפירות כאלו איסור ספיחין הר"ז טעות ועדיף מפירות של גוי שדן בזה הב"י, וכתב שם שבצפת החרימו למי שמחמיר לאסור את המותר של פירות גוי.

ויש בפירות אלו עדיפות לקנות מהן בכדי לבטל דברי ומעשי המחמירים שלא כדין לאסור פירות אלו, וגורמים הפסד למוכר הישראלי שלא כדין, ויש בזה משום חיוב חסד יותר מאשר בפירות אחרים, להמנע מלגרום הפסד לישראל שיצטרכו להזניח את החקלאות היהודית בארץ.

ד) פירות של גוי מקרקע של גוי ופירות של גוי מחו"ל, אין בהם כל מצוה שהיא תהא עדיפה על פירות של יהודים, שיש בזה מצוה גמורה של חסד לעזור לקנות מעם עמיתיך.

ביסוד ההיתר של מכירה לגוי שיסודה עפ"י הוראת ר' יצחק אלחנן, ור' יהושע מקוטנא, ור' יוסף אנגיל, והראי"ה קוק, וכל הרה"ר, וועדת הרה"ר עד להיום, היא שרירה וקיימת, ואין בכל גדולי החכמים בזמנינו מי שבכוחו לחלוק עליהם ולומר שזו הוראה מוטעת. וכן אין לומר שבטל הטעם של שעת הדחק. שעת הדחק לא היתה בגלל חוסר פירות של גויים אלא בגלל שעת הדחק לחקלאים היהודים, שהיא כבדה מאוד שאין בה רק הפסד כספי מועט אלא שהחקלאי מאבד את כל הפירות כולם (ולא כמו תרו"מ, שזה רק הפסד של אחוזים), ולזה כונה התורה בשנת השמיטה: ואם תאמרו מה נאכל, ולא נאמר כן על שאר מצוות, מפני שבשביעית המצוה להפקיר את כל הפירות שלו והחקלאי נשאר בלי פרנסה, וע"ז הבטיחה תורה שירויח בשנה הששית על הוצאת השביעית. אבל הבטחה זו קיימת רק כששביעית מה"ת, אבל על שביעית מדרבנן לא נאמרה הבטחה זו, ולכן הסכימו החכמים לחפש היתר לשעת הדחק. ובפרט בזה"ז שרוב המלאכות דאורייתא נעשות ע"י גויים, שלא כפי שהיה בזמנים אחרים.