נספח ג: מכתב הגרא"ז וייס שליט"א

בס"ד תשרי תש"ע

לכבוד

ר' משה הררי שליט"א

מכתבו קיבלתי לנכון והנני במענה ובהתנצלות על איחור תשובתי.

שאל מעכ"ת על דעתי בענין סוכת נחלים שדפנותיה עשויות יריעות, וכתב לפקפק בכשרותן של סוכות אלה משלשה טעמים. א: משום שהיריעות נעות קצת ברוח מצויה. ב: משום דברי השו"ע בסימן תר"ל סעיף י' דאם עושה דפנות הסוכה מיריעות של פשתן טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות מג' כדי שאף אם יתנתקו היריעות ישאר דופן ע"י לבוד. ובסוכות אלה יש רק מוטות ערב. ולדינא צריך שתי וערב. ג: משום דאין לצרף תרי לבוד וגוד אסיק, ובסוכות הנ"ל יש מוטות ערב רק בגובה עשרה טפחים ונמצא שמצרפים תרי לבוד עם גוד אסיק.

ולענ"ד אף שלכתחלה מקבל אני את הערות כ"ת, מעיקר הדין סוכות אלה כשרות הן ואבאר טעמי.

א: הנה בסוכה כ"ד ע"ב אמרו "כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה". שנחלקו האחרונים בהלכה זו ושלש מחלוקות בדבר. בעל המשכנות יעקב כתב (או"ח סימן קנ"ג ד"ה וכן יש ליזהר) דתנודה כלשהי פוסלת את המחיצה. דעת החזו"א (או"ח סימן ע"ז אות ו') דרק אם ע"י הרוח מצוי שיתבטל מדין מחיצה, כגון שענפי אילן יתרחקו זמ"ז ג' טפחים או שיתכופפו עד שלא יהיה גובהם עשרה טפחים הוי מחיצה פסולה. ודעת האגרות משה (או"ח ח"ה סימן מ') דרק תנודה של ג' טפחים פוסלת את המחיצה. וכת"ר הביא את שלש הדעות הללו.

ונראה לכאורה דמסתימת דברי הגמ' והראשונים לא משמע כהבנת החזו"א דהפסול הוא משום שהרוח מבטל את עצם המחיצה, אך מאידך נראה רחוק מן הסברא לומר דמשום תנודה כלדהי בטל שם מחיצה. ועוד דבשלמא אם הלכה זו מהלכות סוכה היתה הוי אמינא דבעינן דופן גמור משום ד"תשבו כעין תדורו" אמרו, וצריך שיהיו דפנות הסוכה כדופני בית, אך במקור הסוגיה בסוכה שם מבואר דשרש הלכה זו בדין מחיצות דשבת היא ומה סברא יש דבטלה תורת מחיצה בתנודה כלדהי. וגם שיטת האג"מ דאם הרוח מזיזה את הדופן ג"ט פסולה לכאורה אין לה שום מקור.

ומפשטות דברי רש"י שם "שהרוח מוליכה ומביאה" משמע תנודה ניכרת ומשמעותית, דכל שהרוח מנידה את המחיצה באופן שבעיני בנ"א אין היא מחיצה ראויה, פסולה. וביאור הדברים: דכל גדר מחיצה אינו אלא הגדר רשות ומקום (וכמ"ש החזו"א בגליונות על הגר"ח פ"ד הי"א מהלכות סוכה) וכיון שהמחיצה אינה עומדת במקום אחד אלא הרוח מוליכה ומביאה והיא הולכת אנה ואנה, אין כאן תורת מחיצה ודופן בין לשבת ובין לסוכה.

אך אנחנו לא נדע בזה שיעור מוגדר ומדוייק. אך מ"מ נראה דבמחיצה הקשורה היטב מכל צדדיה אלא שהיא מתנודדת קצת ברוח אין נראה לפסול מעיקר הדין.

ב: ובענין דברי השו"ע דטוב לארוג קנים במחיצות העשויות יריעות שמא יתנתקו, כבר כתב מעכ"ת דבסוכות הנ"ל העשויות באופן מקצועי ולא בקשירת הדיוט, רחוק מאד שיתנתקו. וכיון שכל הלכה זו אינה אלא לכתחלה וכלשון המחבר שם (סימן תר"ל ס"י) דטוב שיארוג במחיצות קנים, ובדיעבד אין בזה כל פסול, מסתבר דאם המחיצה כשרה כשהיא קשורה היטב יש להקל בזמנינו אף לכתחלה.

ג: ובעיקר הערתו דבסוכות הנ"ל מוטות הערב דינם כמחיצה רק מכח לבוד שהרי יש פחות מג"ט בין זל"ז וכיון שאין מוטות אלה אלא עד גובה י' טפחים ואינם מגיעים לסכך הרי הסוכה כשרה מכח דין גוד אסיק מחיצתא ויש מן הפוסקים שאין לצרף דין לבוד ודין גוד אסיק.

הנה מש"כ כבו' דאין לצרף תרי לבוד עם גוד אסיק לא ידעתי כונתו כלל, דמה בין לבוד אחד לתרי לבוד. ולענ"ד לא מצינו אלא מה שנחלקו הפוסקים אם מצרפין תרי הלכתא, אבל אין בין לבוד אחד לתרי ותלת. ומה שדייק מדברי הפוסקים דמחיצה שיש לה גובה ד"ט ומשהו אינה כשרה אלא בסוכה של י' טפחים אבל אם גבוה יותר פסולה. ולמד מזה מעכ"ת דלא אמרינן תרי לבוד וגו"א. לא הבנתי כלל, דביאור הלכה זו פשוט, דלא אמרינן כל עיקר דין לבוד אלא לחבר שני דברים שיש ביניהם פחות מג' טפחים, אבל כשיש מחיצה גבוהה ז' ומשהו לא אמרינן לבוד לומר דהו"ל כאילו יש בה גובה י"ט כיון שאין עצם כלשהו בגובה י'. אך אין להסיק מזה דלא אמרינן תרי לבוד וגו"א.

וא"כ בני"ד דיש גובה עשרה טפחים ע"י לבוד שבין מוט למוט ושוב רוצים אנו לומר גוד אסיק מחיצה, אין אנו נוגעים אלא למה שנחלקו הפוסקים אם מצרפין תרי הלכתא. ובעצם שאלה זו משמע מפשטות דברי המשנ"ב סימן תרל"ג סק"כ דנקט לפסול כשיטת הר"ן וכך סתימת הפוסקים.

אך מסעיף זה גופא בשו"ע (תר"ל ס"ט) יש ללמוד דאכן יש לצרף תרי הלכתא להכשיר את הסוכה שהרי אם יש מחיצה ז' ומשהו מעמידים אותה פחות מג"ט מעל הקרקע ושוב הסוכה כשרה אף אם היא גבוהה עד כ' אמה הרי דמצרפין לבוד וגו"א, והכי נמי בני"ד.

ועיין עוד במשנה ברורה סימן תרל"ב סק"ד דאפשר דלא נחלקו אלא לגבי גו"א ודופן עקומה, אבל בלבוד וד"ע לכו"ע מהני. ומ"מ נראה עיקר דבני"ד יש להכשיר מעיקר הדין וכדמוכח מהא דסימן תר"ל ס"י.

סו"ד לכתחלה ראוי לאמץ את עצת כ"ת לעשות את המוטות שתי וערב עד גובה י"ט ובכה"ג מהני לכו"ע, אך בדיעבד אין לפסול סוכות אלה גם כאשר המוטות הם ערב בלבד.

ביקרא דאורייתא

בידידות ובאהבה

אשר וייס