נספח יד: שני פירושים מרבינו החסיד הגר"א זצוק"ל על "חד גדיא"
חד גדיא דזבין כו': פי' כלל גדול אצלנו, שכל הטובות שהיו ושיהיו עוד, בין בעוה"ז ובין בעוה"ב, את כולם ירשנו מאבותינו בעת שבירך יצחק את יעקב. ולולא הברכות חסרנו את כל והכל היו לעשו. והסיבה להברכות היו שני גדיי עזים. ובגמרא אמרו וכי מאכלו של יצחק היו שני גדיי עזים אלא אחד לפסח ואחד לחגיגה. ורבותינו דרשו: "קח לך שני גדיי עזים טובים": טוב לך וטוב לבניך. טוב לך - שתירש את הברכות, וטוב לבניך - שיזכו להביא שני שעירים לכפר עליהם ביוה"כ, אחד לה' ואחד לעזאזל. ונראה דהא בהא תליא: כמו שהשעירים של יוה"כ א' בא לכפר וא' בא לפייס את השטן שלא יקטרג, כך השעירים כו'. וידוע כי הברכות מסר יעקב אבינו ע"ה לבנו ליוסף, גם את הבכורה נתן לו. וכשבירך יעקב לבניו, בכל השבטים לא נאמר לשון ברכה, וביוסף כתיב ברכות אביך כו' תהיין לראש יוסף, וגם זה ידוע שהשבטים גברה קנאה ביניהם ומכרו אותו למצרים כדי לבטל הברכות והבכורה, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. וכתיב: ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות. וכן יבואר שהיו מחמת המטה, וכן ענני כבוד וכל הטובות שהיו בבמ"ק נקרא על המטה, כמו שנעשה בימי משה היה זכות המטה, ומשה מסר ליהושע. וזה שרמז בעל האגדה היאך נתגלגל הדבר בבואם למצרים ובאיזה זכות נגאלו, מה שהיה מראש ועד סוף, וז"ש חג גדיא (פירושו על ההגדה)
ואתא שונרא כו': פי' טבע השונרא היא מתקנאת וזהו קנאת השבטים שקנאו ביוסף.
ואתא כלבא: זה פרעה כדאיתא במדרש.
ואתא חוטרא: זה המטה שהכה לפרעה.
ואתא נורא: זה היצה"ר.
ושרף לחוטרא: פי' זכות המטה שהכה בו.
ואתא מיא וכבא לנורא: מיא זה כנ"י, כמ"ש "כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה", לנורא זה היצה"ר. ולכך תפס בעל הגדה שם בני עמנו ישראל מים כי אמר סוף התכלית וזהו סוף כל האדם וזהו מים לגבי יצה"ר שהוא מלאך ובוער כאש תמיד לא יגר ארצה. ואמר וכבה לנורא שיצא מבית ק"ק כמו נורא.
ואתא תורא: זה אדום.
ושתה למיא: זה כנסת ישראל.
ואתא השוחט: זה משיח בן יוסף.
ושחטו לתורא. ואתא מלאך המות כו': כי משיח בן יוסף יהרג.
ואתא הקב"ה כו': לכך חוזר לראש בכל פעם, כי מיד שגברה יד ישראל חוזר לו כל הברכות, ולבסוף יהפכו לנו כל הברכות, במהרה בימינו. אמן (פי' הגדה).
עוד פירוש על חד גדיא מהחסיד הגר"א זצוק"ל
חד גדיא: הוא הבכורה שלקח מעשו ונתן ליוסף, כמ"ש "ואני נתתי לך" וכו'. ושונרא הם השבטים שמכרו ליוסף בשביל הבכורה, כמו שאמרו רז"ל כי אין במדת הקנאה כמו השונרא שמקנא בחברתה, וז"ש כי בן זקונים הוא לו ועשה לו בשביל העבודה כתונת פסים, וכמ"ש הכתוב ולבני אהרן תעשה כתנות, ולכן ויפשיטו את יוסף את כתנתו.
ואתא כלבא וכו': כלבא הם המצרים. בשביל חטא זה נשתעבדו למצרים, וכמ"ש בז"ח ובפרק קמא דשבת.
ואתא חוטרא וכו': המקל הוא המטה שבו נגאלו, והכה לפרעה ולמצרים. ונשתמשו בו עד חורבן בית ראשון, וכמ"ש בהקדמת הזוהר, ויגזול את החנית מיד המצרי כו' והכה את הארי.
ואתא נורא וכו': שנשרף בהמ"ק בעון ע"ז שיצא מבית קדשי הקדשים בימי כנסת הגדולה, והוא הנורא.
ואתא מיא וכו': הם אנשי כנה"ג הם המיא שחזרו ובנאוהו.
ואתא תורא וכו': שאח"כ החריבו אותו אדום, והם התורא (כי עשו עם שרו שהוא סמאל גימטריא שור), כמ"ש בעגלי עמים וכו'. ובהמ"ק חרב בשביל ג' דברים: הבער - עבודת כוכבים. מבעה - ג"ע ושפיכות דמים. בור - בית שני בשביל שנאת חנם. שור - ללמדך ששקולה כו'. והם ד' קליפות שבה למפרע וכנגד ד' מלכיות. וחרב בית שני בשביל הרביעית נגד העבירה הרביעית, ובהמ"ק ראשון ע"י הראשונה נגד העבירה הראשונה, שעיקר החורבן היה בשביל ע"ז, כמ"ש בהרבה מקומות, ולכן נמשל חורבן בית ראשון לאש וחורבן בית שני לשור.
ואתא השוחט כו': הוא משיח בן יוסף כי הוא השור בקדושה. בכור שורו הדר לו הנאמר עליו. ואח"כ יתלבש סמאל בארמילוס ויהרוג משיח בן יוסף. ואח"כ יבא הקב"ה עם משיח בן דוד וישחוט לסמאל, ויחזור העבודה וכל מה שהפסיד, הכל לישראל. וכן בכל פעם שהפסידו חזרו הכל לאחרים, ובכל פעם שחזרו בתשובה חזר הכל לישראל. לכן חוזר בכל פעם לראשונה חד גדיא. ולכן שחטו שעיר עזים. וכן בברכה. ועיקר קטרוגם בשביל שני השעירים דיום הכפורים, ונשא השעיר את כל עונותם, ואז היתה לקיחת הברכות. ויהי אך יצא יצא וכו', ואמרו מישרא דסכינא הוא עשו, על חרבך תחיה. וא"כ איך יכול ליהרג. ואמר בקרנא דחמרא הוא משיח כנ"ל שהוא יקח מידו הברכות שלא ברכו אלא כאשר תריד, אבל אז ורב יעבוד צעיר, ואת אחיך תעבוד. ומי אית קרנא לחמרא הא נגדע כל קרן ישראל, שעשר קרנות דהוו לישראל חזרו לאדום, כמ"ש וקרנין עשר כו'. והשיב וכי כל מה שקנה עבד קנה רבו, וכמש"כ הן גביר שמתיו לך ולכה אפוא מה אעשה וכו' כאשר תריד ופרקת עולו, אז הברכות בידך. מה שאין כן אז וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וירם קרן משיחו, והם הד' חרשים שבאו על הד' קרנות והוא מ"ש שיצא קרן אחד ונפלו לפניהם ג' קרנות והם ג' הראשונים שהשפילו לפניו, אבל מ"מ כולן קיימות עד ימות המשיח, במהרה בימינו. אמן (פירושו על ההגדה).